פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

איך אפשר להשאיר פרטים שיהיה חסוי?

התמודדות עם מחלה קשה אינה קלה במיוחד כשעושים את זה כמוך, לבד.
איני יודעת פרטים אבל אם הציעו לך לעבור ניתוח סימן שיש תקווה שתבריאי. ואת חייבת את זה לא רק לעצמך אלה גם לילדיך. תחשבי איזה מסר את מעבירה להם בהתנהותך: של תבוסתנות או של נחישות לנצח במלחמה. זה דבר שהם יקחו איתם לכל מקום ולכל תחום בחיים.
אני מבינה שקשה לך (כמו לרוב האנשים) לעכל את הבשורה לגבי המחלה. וזה נכון שהחיים יכולים להסתיים מחר, או מחרתיים או יום אחרי. או שנה אחרי. או עשר. וזה נכון אצל כולם. אצלך זה מפחיד יותר כי את חולה ומיואשת ומתמודדת לבד. אבל את לא חייבת (להתמודד לבד). את יכולה לפנות לקבוצת תמיכה (שאלי את הרופא שלך). גם על כאבים אפשר להקל (יש תרופות ויש גם מרפאות כאב. תתענייני. שוב, אצל הרופא שלך).
אני חושבת שרצוי שתיידעי את בעלך. רוב האנשים מתרכחים במקרים כאלה. גם אם מדובר בעזרה מועטה עדיף מכלום. ואם צריכה טיפולים וניתוח הרי שלא תהיה לו ברירה ויצטרך לעזור בטיפול בילדים.
אז שרה, למרות הקושי והיאוש והפחד, קבלי החלטה אמיצה לטפל בעצמך ואל תראי במוות דרך מילוט קלה. את לא היית רוצה שילדיך יעשו בחירה כזאת, נכון? זכרי שאופן התמודדותך הוא מסר שאת מעבירה להם וזה ילווה אותם כל החיים.
מאחלת הרבה בריאות. (ואם רוצה שאכתוב לך באופן פרטי תשלחי לי כתובת מייל).

דונה יקירתי,
ריגשת אותי בתשובתך, את פשוט מעולה, אני חייב להחמיא לתשובותיך, יש לי הרגשה שעסקת בייעוץ. או שהיכולת הזאת מובנית בתוכך באופן טבעי.
יועצים רבים יכולים ללמוד ממך מהי אמפטיה ומהי סימפטיה כמו שיש לך אל הסובלים, אל הנבגדים, ואל הנטושים, שלא לדבר על הידע....
העברית שלך, הסגנון, ובחירת המילים היא לעילא, ולעילא.
אני מאוד מעריך את תשובותיך.
אנחנו לא מתחרים, אנחנו משלימים זה את זו..
כל הכבוד

אני לא עוסקת ביעוץ באופן מקצועי. (עוסקת במקצוע טכני לחלוטין). אך יש לי כתף חזקה שאפשר להישען עליה, אמפטיה ועצה (מקווה שטובה), למי שפונים אלי ומתיעצים איתי. עברתי דבר או שניים בחיים אך אני טיפוס חזק ואופטימי (לרוב). ידעתי גם משברים אישיים ולכן (אולי) יודעת להעריך יעוץ מקצועי טוב (כשצריך). ויודעת שלא חשוב כמה האדם חכם/בעל נסיון חיים/מבין - כשנקלע למשבר אישי המערבולת הרגשית שבה שרוי מוציאה אותו מאיזון ומשבשת את האובייקטיביות ואת יכולת קבלת ההחלטות. וזה בדיוק המקום ליעוץ מקצועי שאמור לספק את הכלים שיעזרו למצוא בפנים תשובות לתהיות. וההתבוננות הפנימית, חשבון הנפש וקבלת ההחלטות מצריכים מאמץ לא קטן בכלל .
אבל...... C'est la vie.

גם אני חושבת שאת מוכשרת בתחום של היעוץ. להיות אדם רגיש לזולת זה לא משהו של מה בכך.
דונה, אני אנסה להסביר לך. זה לא משבר אישי של עכשיו. זה כבר הרבה שנים של השפלות ואלימות וכוחניות. כשרק התחתנו אמו היתה אצלנו בבית. ופעם אחת בגלל משהו שסתם אמרתי, הוא התחיל להכות אותי. אמו עמדה מהצד והסתכלה ועודדה אותו: "כן כן, תרביץ לה תרביץ לה, תחנך אותה. תראה לה מה זה. מגיע לה. תרביץ לה!"
לא היתה לי תמיכה מאף אחד. באותו יום מתתי.
עברו 20 שנים מאז. מאז אותו יום המשכתי למות עוד קצת ועוד קצת. ההריונות הרגו אותי. בלידות כמעט נשמתי הלכה. והוא שמח. פעם הכה. פעם בעט. פעם דחף. פעם קלל. מעולם לא זכיתי לחיבוק תומך ומגן. מעולם לא למילה טובה.
אז עכשיו אני חולה. וזו הנחמה היחידה שלי בחיים האלה. כי לא הייתי הורגת את עצמי לבד. אבל אלוהים הוא כנראה באמת רחום וחנון ושומע ללב בוכה.
את לא צריכה להגיב, או בכלל מישהו. אני כותבת כי זה המקום היחיד.
תודה על הכל, מאד מעריכה אותך.

הבנתי כבר שהמשבר הזוגי (אם לקרוא כך להתעללות של שנים), לא התחיל היום אלה זה כך כבר הרבה זמן. ואולי תתפלאי אבל מבינה איך הנשמה מתה קצת ועוד קצת (במיוחד כשאין לך על מי להישען, ואין אף אחד שיחזק אותך). ואת התמודדת עם קשיים אדירים-ושרדת (שזה הישג בפני עצמו במצבך). אז את חזקה ממה שאת מתארת לעצמך.
רוצה לשאול אותך: למה להעניש את עצמך ואת ילדיך על הפשעים שלו (ושל אימו)? למה לא להלחם על החיים עבור עצמך ועבור הילדים? תגידי, לא חושבת שתחסרי להם? לא חושבת שהם ראויים שאימם (ולא אביהם המתעלל), יגדל אותם עוד כמה שנים? כי ברגע שאת מרימה ידיים את מוסרת אותם לידיו של האדם שאמלל את חייך. למה שלא תעשי מאמץ לפחות בשבילם? הרי את מטפלת בהם, דואגת ואוהבת, נכון? וגם אם את מותשת ושבורה נפשית, בטוחה שיש בך תקווה שלילדיך יהיו חיים טובים. וכדי להשגיח על זה צריכה להיות בסביבה, נכון?
שמעי לי: תפני לרופא שלך. גם בקשר לטיפול (הציע ניתוח), גם בקשר לכאבים וגם בקשר לתמיכה נפשית (קבוצתית או פרטית). תפני, כי מה כבר יש לך להפסיד? את הכאבים? את הרגשת הלבד, את הדיכאונות, את חוסר האונים?
ואולי היום את לא מאמינה, אבל יש לך עוד המון מה להרוויח.

לשרה היקרה
דברייך נוגעים ללב, קשה לקרוא ולא להגיב ולכן עימך הסליחה מראש
אין שום אדם בעולם שמגיע לו יחס אלים ומשפיל כפי שאת עברת והרגשת במהלך השנים, אני רוצה לקוות שתביני שאולי המחלה באה ל"נער" אותך, כדי שתתייחסי אל עצמך, כדי שתגידי די!!!! לא עוד!!!!!
אין לי ספק, שקשה לעשות את זה לבד יום אחד פשוט לקום ולעצור!
אבל אין דרך אחרת להתמודד עם אלימות.
כדאי שתפני לרווחה במקום מגורייך, לעו"ס שתסייע לך להתמודד, כל כך חשוב שלא תהיי לבד. מאחלת לך שתמצאי כוחות להתמודד עם המחלה ושתצאי לדרך חדשה ולחיים טובים יותר

כל-טוב
סיגלית גלאי
ייעוץ והדרכה בזוגיות

שלום לך,

מחלה ככל שתהיה קשה אינה סוף פסוק וסוף דבר! את חייבת לילדייך את ההתמודדות עם המחלה ולא לקבל אותה כדבר מוגמר עם סוף עצוב! דווקא מהמקום הזה הייתי מציע לך להתמודד ולנצח! אחרי שתנצחי את המחלה תעברי לניצחון הבא, והוא להתגרש! לדקם את חייך ולחיות את חייך עם ילדייך באושר!

דווקא אנחנו ממקומות נמוכים צומחים!

אחרי שתנצחי את המחלה הכל יתגמד , בטח התמודדות מול בעלך שלא מגיע לו אישה כמוך!

בהצלחה!

היי לילך,
אכן יש לכם בעיה, והיא לא קלה...
* את תמיד יכולה לנסות לפרק את החבילה....אבל לא נראה לי שאת רוצה. ...
* איך בדיוק תסלקי אותו מהבית, שהרי זה גם ביתו (אני מניח), ומה הרווחת? כלום.
כי אם הוא אכן בוגד בך, יקל עליו לעשות זאת כאשר הוא לא נמצא בפיקוח, ותחת עיניך.
על כן אני מייעץ לך את הרעיון הבא: טיפול זוגי, של כל אחד מכם לחוד.
שם תצא האמת....ואז גם תדעי מה לעשות ....האם לחבר, להדק ולשפר, או לחתוך ולסיים את הקשר.
אגב, כיום בבתי המשפט לענייני משפחה ואף ברבנות לא מאשרים גרושים ללא התנסות בייעץ זוגי.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות ולמיניות האדם.
.

היי

מנהל הפורום המכובד כתב לך בדיוק מה את צריכה לעשות ויפה שעה אחת קודם!

סליחה מראש אבל...
את נמצאת במצוקה כי את בוחרת להיות שם, המעשים של בעלך לא אמורים להשפיע עלייך עד כדי כך כדי שתצטרכי לברוח ממנו,

להתגרש זה לא פתרון טוב, כי את בסך הכל רוצה שיהיה לך טוב בחיים, ואת הטוב הזה את יכולה להשיג בדרכים פשוטות של עבודה אישית וזוגית,

הנבואה ניתנה לשוטים והשכל הישר אומר שכדי לפתור בעיה צריך לעבוד קשה ולא לנסות "להעלים" אותה, למרות שבעקרון אני מאמין שייתכן ויהיו בני אדם בשר ודם שיש להם איזה פאק במוח ברמה כזו או אחרת שנותנת להם את התחושה כאילו הם מבינים בקבלה ומוכרים אותה בכסף או במניפולציות...

יש לך את הכלים לעשות את זה לכי לאנשי המקצוע שיעזרו לך להוציא את הכלים שבתוכך מהכוח לפועל,

אם את לא מעוניינת להשקיע כסף בלהציל את החיים שלך לפחות תשקיעי בתכנון ומחשבה, וכאן אפשר לעשות הרבה...
בהצלחה

הצעתי לו במשבר הקודם שנלך לטיפול זוגי אך הוא סרב, טען שאנחנו יכולים ליישר את ההדורים בעצמנו וחבל על הכסף. העניין הוא שהוא כל הזמן מבטיח ונשבע להפסיק אך הפיתוי נראה לי חזק ממנו.
חשבתי שאם אני אפתח תיק הוא יבין שאני רצינית בכוונה שלי להתגרש ואז אולי הוא יירתע.
מה דעתך?

היי

כל זמן שאפשר לתקן עדיף לא לפתוח בהליכים כי מרגע שנוצר קרע של ממש במערכת הזוגית הבעיה יכולה להחמיר וחבל.

אם תרצי אני מוכן לנסות ולהדריך אותך כיצד להפוך את הקערה על פיה רגע לפני שאת עושה מעשים חד צדדיים.
בהצלחה

היי

מה הכתובת של המייל שלך?

אחרי כל מפגש אנחנו מבינים שזה לא ממשי ולא יכול להתקיים בצורה הזו ומחליטים לנתק את הקשר זה מחזיק לכמה ימים מקסימום שבועיים ושוב חוזר חלילה, שנינו מאוד מודעים למצב שאנחנו לא יודעים מה היה קורה אם... הוא חא מבטיח לי ואני לא מבטיחה לו שזה באמת יכול להצליח בחיים האמיתיים כי זה לא עמד בניסיון, הוא לא הרגיש ככה בשום מערכת יחסים אמיתית שהייתה לו ואני מזמן שכחתי מזה להרגיש ככה שמישהו מעריך אותי ומפרגן לי בלי שום לצפות ש"יצא" לו מזה משהו מעבר לדיבורים, בקשר לבעל שלי החלטתי לקחת את זה קצת יותר רחוק מאחר ושום דבר לא נעשה בעיניין שדיברתי איתו והצבתי לו עובדה שאני רוצה לקחת לעצמי זמן בשביל להבחון את ריגשותיי כי אני מרגישה מרוקנת ממנו ובכלל מהיחסים שלנו מאז החתונה וזה החמיר שנולדה הילדה, אני הצעתי שאו הוא או אני יעבור להורים לזמן של חודש הוא הציע שנישן בחדרים נפרדים זה החזיק שבוע ונכון להיום קשה לי אינטימית איתו וקשה לי ריגשית איתו ואני מרגישה שאין לזה סיכוי להשתנות כי ככה זה היה תמיד "לא ניתן ליישר עץ עקום" , ביקשתי שנלך לייעוץ הוא מסרב לא מוכן לקבל ביקורת מאדם זר אמר שישתנה והוא באמת מנסה העיניין שאני יודעת ומרגישה שזה זמני זה הטבע שלו ההתנהגות הזו ככה הוא אני פשוט לא שמתי לב לזה עד היום, ולכן אני מרגישה שאני רוצה להתגרש ולנסות עם גורם שלישי שנותן לי הרגשה טובה. אני מפחדת שהמניעים שלי לא אובייקטיבים אבל אני לא יכולה להתכחש לרגשות שלי והוא לשלו.
אשמח לעצות מבעלי ניסיון.

אני לא מרגישה שזה עזר לי לקבל החלטה או להבין באיזה עמדה אני, ולכן אני שוקלת להפסיק את הפגישות עם היועצת, והוא מצידו לא מוכן לקבל ביקורת מאדם חיצוני הוא פשוט אוטם את עצמו ולא מוכן לשמוע.
הוא כן מנסה לשנות ולהשתפר אך אני יודעת שזה זמני בינתיים התהום הופכת אצלי ליותר עמוקה ואני חוששת שלא אדע איך לאהוב כפי שאהבתי בעבר, בתחילת הנישואים לא שמתי לב לפרטים האלה כמו שבזמן החברות שלנו גם לא שמתי לב, כן שמתי לב שכל פעם יש לו התמכרות אחרת פעם זה מחשב פעם אייפון ועכשיו (תקופה ארוכה) זה העבודה, ואותי הוא שם בצד הוא מבחינתו בדעה מה את רוצה שאני יעזוב את העבודה, לא יודעת מה לעשות איך אפשר לחיות ככה חיים שלמים

שלום חבצלת
לאנשים שמחליטים להתגרש יש סיבות מגוונות, לא בהכרח אלימות או התמכרות..
אני מבינה שאת מרגישה שאין לך מענה רגשי, תשומת לב, אכפתיות וכו' מצד בעלך
ואין ספק שחסך רגשי ממושך עלול להוביל לגירושים, מה שבטוח גורם שלישי -מאהב, מטשטש עוד יותר את ההיגיון ועשוי לזרז את החלטתך להתגרש.
לכן, אני מציעה לך בשלב זה להימנע מקשר צדדי כל זמן שאת נשואה למרות שהפיתוי להרגיש רצויה ונחשקת גבוה. (קחי בחשבון שבמידה ותרצו לממש את הקשר ביניכם זה עשוי ליצור תחושת חוסר אמון ביניכם, כבומרנג)
חשוב שתדברי שוב עם בעלך, קשה לי להאמין שהוא לא באמת מבין על מה את מדברת... שיהיה מודע לכך שהיחסים שלכם בהתדרדרות מואצת, אין מקום להאשמות אלא ללקיחת אחריות ונקיטת עמדה לכאן או לכאן
ודבר חשוב נוסף, התבונני בעצמך, חשבי מה את יכולה לעשות כדי לשפר את המצב... אל תוותרי על הרצון לחגוג, לקנות, לפרגן וכו'

פנייה לייעוץ עשויה לעזור לכם להבין מה כל אחד מכם זקוק בקשר זוגי, כדי שתוכלו לקבל החלטות מועילות ולא להישאר "תקועים" בקשר לא מספק ומתסכל

בהצלחה וכל-טוב
גלאי סיגלית
ייעוץ והדרכה בזוגיות

זה מיותר ומזיק. וגם הווידוי בפני אישתך היה מיותר ומזיק, אבל את הנעשה אין להחזיר.
לעת עתה אתה מאוהב ואכול נקיפות מצפון. ומבולבל מאוד. ועכשיו גם מרגיש רע כי הכאבת לאישתך (שלא לצורך). אינך מסוגל לקבל החלטה (אבל אתה לפחות יודע שאינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה). לך לקבל יעוץ. בהקדם (כי לא עושה רושם שמסוגל להסתדר לבד). ותקווה שאחרי הצעדים שעשית לא תישאר קרח מכאן ומכאן.

היי דונה ,
התשובות שלך מעולות,
את יכולה להיות יועצת מעולה,
אני יכול להמליץ עליך כמנהלת פורום (אם את מעוניינת) .
ברכותי, רוטרי יששכר

תודה על ההערכה.

שלום לך,

אל תמשיך את הטעות שעשית! תשמור מכל משמר על הבית והמשפחה שהקמת!
אף אחת לא שווה שתפרק משפחה! בסופו של יום אם תעשה את הטעות תתגרש ו"הרווקה" לא תממש את אהבתכם המדומה! ואתה תישאר קרח מכל הכיוונים ובסופו של יום אתה ורק אתה תשלם מחיר יקר מנשוא! תאמין לי מניסיון כל הנשים שמנהלות רומן עם גבר נשוי לא שוות כקליפת השום! מה שהן עשו איתך לאישתך הן יעשו לך! שלא יהיה לך ספק!

תציל את עצמך ואת המשפחה שלך, יש לך אישה טובה בבית כפי שאתה מציין, תשמור עליה אחרת מישהו אחר ירוויח!

בהצלחה!

רומן ובגידה בסוף מתגלים, לדברים האלו יש את הדינמיקה שלהם ובסוף, בדרך לא דרך, בזמן הכי לא צפוי ולא מתאים הם יוצאים לאור ואז מתחילה מהומת עולם.

לחיות בשקר זה דבר נורא לרוב האנשים יש מצפון והוא דואג לייסר אותם יום יום, שעה שעה, דקה דקה במיוחד שמדובר על אישה טובה ובית. לכן לחשוף את הרומן זה הקתרזיס של הנפש שלך והשחרור שלך.

לגבי אשתך כמובן שמבינת זה סוף העולם ונפילת השמיים ועל זה לא צריך להרחיב יותר מידי. זכור דבר אחד ילדים הם תמיד מחוץ למשחק. אסור אסור אסור לשתף אותם בכל התסבוכת הזאת ועם כל הקושי שניכם צריכים לנשוך שפתיים לחרוק שיניים ולשדר עסקים כרגיל.

הטעות שעשית היא לא שסיפרת אלא בדרך שעשית זאת. יש דרך להתודות על רומן וצריך לעשות זאת במסגרת של טיפול זוגי תחת פיקוחו של איש מקצוע שיוכל לעזור לה להכיל את הכעס שקיים (כמובן אתה צריך היית להיפגש איתו קודם ולהכין את הקרקע) ואז במסגרת הזאת לפתוח את הנושא.

לגבי אשתך אם אני הייתי גבר נבגד הייתי מעדיף לדעת עם כל הקושי האיום שנלווה מכך מאשר לחיות באי ודאות ושקר.

לגבי חשיפת הפרטים תנסה לגלות את המינימום אבל אם היא שואלת וחוקרת אפילו על סוג התחתונים שהיא לבשה לספר הכל.

שלום דבורה,
אני ער ואמפטי לכאב שלך, לאכזבה ממנו, ולתחושות הקנאה עקב הבגידה שלו בך.
זה ממש לא משנה אם הם שכבו, או רק התנשקו וכו. שקר הוא מעילה באמון, מעילה באמון היא בגידה....ועכשיו לאחר כל ההגדרות הללו על המהות, הבה נחשוב על הפתרונות האפשריים....
את טוענת בכותרת ש"אינך מבינה איך הוא היה מסוגל"....מכאן מתחילה התמימות שלך.
כמטפל בעל ניסיון של 30 שנים, אני יכול לומר לך את המשפט הבא:
כל אחד יכול!! גברים יכולים, נשים יכולות,, ואפילו את. יכולה...
הכל תלוי בתחושות, בתסכולים, באכזבות, ובהזדמנויות.
מה שמפתיע אותי שהצעת לו ללכת לטיפול בלעדיך, הכיצד? אולי גם לך יש קשר למערכת היחסים ביניכם? אולי גם את צריכה טיפול? לא במקביל, אבל טיפול.
את אישה טובה....אין כל ספק, ברור שקשה מאוד לתמוך בבן זוג שבוגד בך, מבטיח ולא מקיים (זה למעשה זו בגידה נוספת)... גירשת אותו....הוא חזר...את בעננים....הוא רוצה טיפול. ואת,...,., מה את רוצה? את רוצה להתגרש ממנו (או שלא הבינותי נכון). מדוע? ושוב את חוזרת ללופ, שכמעט נפתרת ממנו.
מסקנות: כל אחד מכם זקוק לטיפול בהקשר שלו (שהרי לא נותנים את אותה תרופה למחלות שאינן זהות),
אני די בטוח שאני יכול לפתור לשניכם את הבעיות...,. ואפילו את התחושות הקשות שלך כלפיו (כפי שתיארת במכתבך), ניתן לפוגג, בוודאי את ההתנהגות שלו כלפיך.
אם תנסו (טפול), בטרם היפרדות, אז לפחות לא יהיו לכם נקיפות מצפון כלפי ילדכם לכשיגדל וישאל אתכם- מה עשיתם כדי להישאר ביחד, על מנת שהוא יגדל עם שני הוריו?
תנו לעצמכם סיכוי אחרון לפני שתחתכו את הקשר סופית.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות ולמיניות האדם

שלום יששכר. תודה על התגובה המהירה. הצעתי לו ללכת לטיפול לבד, כדי שיבדוק אם הוא רוצה להמשיך את הנישואים האלו ביחד או לא. כן אמרתי והבטחתי לו, שאם הוא מחליט להישאר, אנחנו נלך לטיפול זוגי ואתן את העל כדי שיצליח. הרגשתי שהתמיכה והרצון שלי לעזור לו היא בפול גז על נוטרל. הוא עוד אמר לי, שהמטפל שלו לא יודע על הבגידה. כלומר הוא ממשיך ומשקר לעצמו ולמטפל. אני יודעת שיש לי חלק בכך שהנישואין שלנו הגיעו למצב הזה. נרדמנו במשמרת. כן דיברתי איתו על זה במשך שנה ורציתי לשנות את זה, אבל הוא כבר התחיל להגיד לי אז שהוא לא רוצה לבלות איתי, או לנסות ולהחזיר עטרה ליושנה מכל בחינה בנישואין. ביקשתי ממנו כבר אז ללכת לטיפול זוגי שיתנו לנו את הכלים להתאהב מחדש. והוא לא היה מוכן. לא ידעתי אז שהקשר שלו כבר התחיל. והוא המשיך מבחירה להמשיך להתאהב במישהי אחרת במקום בי שוב. תמימה לצערי הבנתי שאני גם, ויכול להיות מאוד שגם עיוורת. לכן במצב הזה כרגע, שהגלגל התהפך, אני לא יודעת אם טיפול זוגי יכול לעבוד. בנוגע לילד המקסים שלנו, שיצטרך להתמודד עם התוצאות של הבגידה וההשלכות של ההחלטה- זה כאב שאני לצערי אצטרך להתמודד איתו כל החיים. ולדעת שאני לא יכולתי להעניק לו את החיים שאני יודעת שמגיעים לו, ואפילו יותר. איך אפשר להגיע לטיפול זוגי כשאתה במצב הזה ועם החלטה של גירושין?

כנראה שאינך יודעת, אבל מרבית בני הזוג באים לטיפול בדיוק במצב הזה, ולא לפני כן. נכון שעדיף היה לבוא בטרם שהסכין מונפת על הצוואר (כפי שטיפול מונע עדיף על פני טיפול לריפוי), אך זה טבעו של האדם. לבוא ברגע האחרון.....
כן, ניתן להגיע ולנסות להציל את מערכת היחסים שלכם, ויש לי הרגשה (על פי מכתבך), שזה עדיין בר הצלה, ובתנאי ששניכם תשתפו איתי פעולה. כי כפי שהסברתי לך, אתם אינכם באים ביחד ....כל אחד לחוד,
יקשה עליו מאוד לשקר לי (כפי שבן זוגך עשה עם המטפל הקודם.)...מה גם שבמקרה שלכם אני כבר יודע את האמת.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות ולמיניות האדם

ברור ממה שאת כותבת שאת לא רוצה לפרק את הנישואין ועם כל מה שקרה ןקורה את רוצה להמשיך וזה מובן כל אחד והשיקולים שלו.

אבל רצוי שתשאלי את עצמך האם את מוכנה להחזיק אותו בכוח ולחיות איתו כאשר ליבו נתון לאחרת, אם אני הייתי צריך לבחור בין לחיות עם אישה שלבה נתון לאחר או לחיות לבד עם כל הצער והכאב הייתי בוחר באופציה השנייה.

יחד עם זאת ייתכן מאוד שהוא כרגע נמצא בסוג של חלום אופוריה הרי תמיד אנחנו חושבים שמשהוא שאינו מושג או לא מושג באופן מלא טוב יותר וקסום יותר ממה שכבר מושג. זאת כמובן אשליה שתתנפץ בפניו במוקדם (הכי טוב) או במאוחר (לצערנו רע).

הריצה שלך אחריו והניסיון הנואש שלך לשמור בכוח על המסגרת רק מרחיק אותו ממך ולכן מציע לך לשחק הפוך על הפוך (כמובן שיש מידה של סיכון בזה אבל לא נראה לי שיש לך יותר מידי מה להפסיד במצבך).

תזמי פרידה וניתוק, תגידי לו אתה רוצה ללכת בבקשה לך, אל תחיו תחת קורת גג אחת. אל תפחדי שזה יהווה קטליזטור מיידי לגרושין כי זה תהליך ארוך. הדרך היחידה לשנות אצלו משהוא זה לתת לא לחוש מה הוא מפסיד (ולא בשום פנים ואופן לא להשתמש בילד בתור נשק). ברגע שהוא יבין מה זה לחיות בלעדייך יכול להיות שיקרה אצלו סוויץ. כל עוד את מחזרת אחריו זה בטח ובטח לא יקרה.

נכון יש פה סיכון מסויים אבל שווה בהחלט לנסות.

ובבקשה אל תעיזי להאשים את עצמך בבגידה שלו, ההחלטה לבגוד (ותהיי בטוחה שהם שכבו ושוכבים) היא שלו ושלו בלבד.

תודה על התגובה שלך. כמו שאמרת בדיוק את זה עשיתי. הוא עזב את הבית באותו היום ורק מרביעי האחרון הוא ואני יכולים לשבת ולדבר על מה שהיה. הוא מבחינתו אומר כי הוא לא יודע אם היא התנהגה בצורה הזאת מתוך המניפולטיביות שלה ( והיא מאוד מניפולטיבית) או כי ככה הוא מרגיש. הוא טוען, כי הוא אמר לה שהוא לא רוצה אותה בחיים שלו, וכי הוא רוצה לחזור הביתה. הוא מבין את הטעות שהוא עשה, ולא משנה מה בסוף אני מחליטה, הוא עדיין רוצה תמיד להיות בקשר איתי. הוא רוצה להתחיל מחדש, ולא מהנקודה שהפסקנו. אני התחלתי טיפול, כשהמטרה היא לבחון אם אני באמת רוצה להישאר ולנסות לשקם ולהתחיל איתו מערכת יחסים חדשה, ולגלות איתו מה זוגיות שלנו או שאני צריכה לחשוב על להיפרד, ולנסות בעתיד עם מישהו אחר. זאת ההתלבטות שלי, והקושי. למרות- שאני מאוד אוהבת אותו ויודעת שיש לי חלק בבעיות במערכת היחסים שלנו. בנוגע לבגידה- ההחלטה היתה רק שלו. את זה אני יודעת. בנוגע לעניין אם שכבו או לא, אני עדיין לא יודעת אם להאמין לו או לא, למרות שהוא נשבע שלא קרה. הייתי כן רוצה לדעת אם יש פה נשים/ אנשים שעברו בגידה והחליטו להישאר בלב שלם.ואם באמת יש את היכולת לסלוח ולהמשיך הלאה ולצמוח כמו שיש הרבה שטוענים אחרי מעשה שכזה.

היי

אין תשובה חד משמעית לשאלה שלך, ולעולם לא תדעי אם לא תנסי, הכלל אומר שתמיד שווה לנסות ולו בכדי לומר לעצמך אח"כ עשיתי כמיטב יכולתי.
אני מכיר זוגות שהצליחו לסלוח ואף לצמוח, לשם כך צריכים לשנות דפוסי חשיבה ולאמץ הרגלים חדשים והמון רצון טוב.

אם תעשו זאת מבחירה ולא מתוך שיקוליי נוחות או דאגה לילד...אז יש לכם סיכוי גדול להצליח, כי בעצם הבחירה אתם מכריזים שוב על קשירת קשר מחדש ובהכוונה מתאימה תרכשו כלים כיצד לבנות זוגיות איתנה ובעיקר איך לשקם מחדש את ה"אמון" שנפגע.

בהצלחה

יש בהחלט מקרים של אנשים שעברו בגידה (ואין לי ספק שאת עברת את זה שלא יהיה לך ספק) והחליטו שלא לפרק את החבילה. אבל במקרים כאלו בן הזוג שבגד מביע חרטה אמיתית ולא חוזר על מעשיו. מעבר לזה בן הזוג שבגד צריך לעשות פעולות רבות (שבנסיבות אחרות אצל זוגות שלט חוו בגידה לא נעשות). כלומר שקיפות מלאה לאן הלך מה עשה ומתי חוזר, אין שיחות עם חברים/ות מהעבר בקיצור הוא צריך "להיות יותר צדיק מהרב הראשי" על מנת להחזיר את האמון שנפגע "ולכפר" על מעשיו.

לפי התרשמותי בעלך לא במקום הזה ועם כל הצער הוא כנרה עדיין לא החליט לאן מועדות פניו חזרה אלייך או למאהבת.

במצב הזה ייתכן מאוד שהפרק הזה בחייכם המותפים נגמר. אני מבין את הרצון שלך להחזיק את הנשואין האלו ואיני מקל ראש בגירושין אבל לעיתים אין ברירה.

מה שאני יכול להציע לך מהמקום הזה זה להחריף את הניתוק ולהגדיר זאת אפילו כפרודים, לא לתת לא לחזור אחרי שבוע כי את רואה בעצמך שהוא חזר כילד טוב אבל אחרי מעט זמן ממשיך בשלו. זה אומר שהוא טרם חטף את הזבנג הגדול בראש שיביא אותו (או שלא) להחלטה.

המצב אצלך מורכב אבל אל תמכרי את עצמך בזול ואל תעשי צעדים נואשים לקרב אותו כי לאחר זמן קצר הכל יחזור כשהיה (במובן הרע). תתחזקי נפשית, פיזית וכלכלית ותקבלי את ההחלטה לכאן או לכאן מעמדה של כוח ולא מעמדה של נואשות. כדאי ורצוי שלא תהיי לבד במערכה הזאת חברה טובה או בן משפחה תומך יעזרו לך בהתמודדות וייתנו לך זוויות ראייה חדשות ותובנות שאינך יכולה במצבך לראות.

תהיי חזקה יקירתי והמון הצלחה בכל דרך שתבחרי ללכת בה.

כי זה מגרה, מלהיב מכניס פלפל לאפרוריות ולשגרה. אבל גם
אלו שמשחקים באש מנסים לשמור על כללי הבטיחות בסיסיים.
אבל את יקירתי משחקת באש ליד ערימת דינמיט.
ואם רוצה לנהל רומן, לפחות תעשי את זה בצנעה ולא מתחת
לאף של בני הזוג שלכם. זה דבר שלא יעשה. בהנחה שהם
(בני זוגכם) אינם מטומטמים או אטומים רגשית ואתם (את
והמחזר) אינכם רובוטים, בשלב כלשהו יתפסו מבט, חיוך,
תנועה שתחשוף את מהות הקשר שלכם.
אז תתרחקו ואל תבלו יותר יחד. לבני הזוג תמצאו סיבה.
ותמצאו חברים אחרים לבילוי.

שלום לך,
את רומנטיקנית חסרת תקנה, כי מהי הרומנטיקה?
היא ניסיונות להתגבר על האיסורים במימוש האהבה....
הואיל ששניכם נשואים, אז ישנם כמובן איסורים על פי אמות המידה שלכם, הנובעים מתוך החינוך שלכם, והמוסריות שלכם.
לו הייתם ממשים את הקשר (בכל דרך), היית סובלת פחות , אי המימוש משגע אותך ....
לא הוא פוגע בך ...את פוגעת בעצמך.
ייתכן שאף הוא סובל מאי המימוש...אך כל אחד מכם מודע לעצמו בלבד, לפחות בשלב הזה.
אני חושב שאוכל להקל עליך.
רוטרי יששכר מומחה לאהבה, זוגיות, ולמיניות האדם.

של שגרה שוחקת בעל/ילדים/בי/עבודה אל פנטזיית הנעורים של התאהבות /פרפרים/ ריגושים. וזה אחלה אם את יודעת לעשות את ההפרדה. אבל עושה רושם שאצלך פנטזיה ומציאות מתערבבים אגב, אצל הבחור השני זה פחות (בדרך כלל זה ככה אצל גברים).
כתבת שהוא לא יפרק נישואים אז הוא בניגוד אליך יודע כנראה להפריד, ורוצה רק קצת ריגושים והשלמות למה שחסר לו בבית (תמיד חסר משהו. תלוי איך מטפלים).
הייתי מציעה לך (אולי) ללכת על זה (על מימוש הקשר) אבל את תיפגעי מזה (גם אם היום חושבת שלא). ויש סיכוי שגם אנשים אחרים יפגעו.
היותכם נשואים נותנת ליחסיכם נופך דרמטי (״אנחנו שנינו כנגד כל הסיכויים/העולם״)
זה רק מלבה את הפנטזיה שלך. ולמרות כל השיעמום/שגרה/הרצון בריגושים כדאי שתחזרי לקרקע המציאות. לא עושה רושם שהקשר יכול לעמוד במבחן המציאות ואת יכולה ליפול חזק וגם לפגוע באחרים.
עצות לטיפול (אם יש רצון ומודעות - אז יש) - המומחים כבר יתנו לך.

מדובר בסיפור של 7 שנים שכל פעם נגמר בפיצוץ ובאי נעימות ניראה לי שאם הייתי רוצה ריגוש הייתי מוצאת משהו אחר וגם הוא? כבר היינו בקשר הדוק יותר לפניי שנה וחצי וזה נגמר בפיצוץ לא מבינה אייך. הוא מסוגל להיכנס לזה שוב?? לא מפחד מכאב לב מאישתו זה כבר שיבש לו את הזוגיות לטענתו....אייך הוא מסוגל

לגבי הזוגיות של חברתך. וזה בטח לא תפקידך להתערב בזוגיות שלהם.
כתבת שכולם יודעים שהבעל פלרטטן. אז גם אישתו ללא ספק יודעת דבר או שניים על המציאה שנשואה לו. תגידי, חשבת אולי שהיא לא באמת תמימה והיא קולטת טוב מאוד ומסכימה להתנהלותו אבל נח לה להתמודד בצורה כזאת? ואולי בכלל היא פחות תמימה בעצמה ממה שנדמה לך? ותאמיני לי (וכן , אני יודעת) לעולם אינך יכולה להיות בטוחה מה מתרחש בזוגיות של אנשים הכי קרובים לך . בטח לא כשזה משמועות, ורכילות ששמעת מחברה של חברה של חברה.
התערבות כזאת היא מאוד רגישה ובעייתית ומצריכה רגישות מירבית והיכרות מאוד טובה כדי לא להזיק. לעשות זאת על סמך רכילות של חברות וללא ידיעת העובדות זה חוסר אחריות עצום.
אל תתערבי.

שלום לך יערה,
אני בהחלט מזדהה עם הסבל שאת סובלת בעתיו של בעלך.....
.הרשי לי לתקן דבר מה בהקשר לפרדוקס.... אין כל פרדוקס בכך שאת מרגישה לפתע משיכה ורגשות יתר כלפיו.....מרכז המין נמצא בהיפותלמוס שבמוח, שם נמצאים המשיכה המינית האהבה, הקנאה וכו . ברגע שאת מקנאה לו, את מוצפת בכל הרגשות שמניתי. הכל מציף אותך כמו צונמי. על כן זה אינו פרדוקס.
ברור שהוא מכחיש כי הוא מרגיש חזק ויודע שאת לא תפרקי את החבילה.
אני מציע לך את ההצעה הבאה: "הבה נלך למטפל זוגי, אם יש לך בעיית שעמום בחברתי, או יש לך צורך לעלות את האגו, אני אבין ואסלח".....אם יסכים או אז הבעיה פתורה ב60%.
אם לא יסכים, אז את מבינה מה זה אומר.....ואז יש לך שתי אפשרויות:
הראשונה - לבוא בגפך ואני אנחה אותך לשבות את ליבו מחדש, אני יודע איך עושים זאת (את טוענת שאת מאוד מטופחת, נראית ממש טוב (זה יכול רק לעזור).
השנייה - היפרדות הוגנת, כך שלא העו"ד המוצלח מבין השניים, ירושש אתכם מכספכם והוא יתעשר על חשבונכם.
רוטרי יששכר

ויששכר כמובן צודק בזה שאין כל סתירה בין זה שבגד והימשכותך אליו מחדש.
(״אם מישהי אחרת שווה, רוצה אותו אז הוא שווה״, ״אני אוכיח לו שאני שווה יותר
מההיא שהוא בגד בי איתה״. ויש עוד כמובן). אלו דווקא תגובות מאוד מוכרות וצפויות.
את נמצאת במקום בעייתי מזוגיות שלך. וגם אם יסכים ללכת לטיפול זוגי, זה לא אומר
שעושה זאת מתוך כוונה שרוצה לתקן משהו. ולמה שיתקן? הוא מבחינתו הכל מושלם.
יש לו אישה אוהבת וחיים נוחים שאינו רוצה לזעזועים ומאהבת שמספקת את הריגוש
שמחפש (ולא אכנס לסיבות שזקוק לריגוש אבל בגדול את צודקת: ליטוף לאגו, מגע
של בשר טרי, סקרנות, שגרה, שיעמום. ותזכרי שזה לא בגללך. זה בגללו).
אז את יכולה לגרור אותו לטיפול זוגי (אם ירצה). אבל יותר חשוב מזה זה להתחיל
לדאוג לעצמך. להתרגל לחיות עם שרידים של אהבה (שכנראה הייתה), ו/או להתכונן
ל״יום שאחרי״. מבחינה כלכלית (תתיעצי עם מומחה), ומבחינה רגשית (אם מרגישה
צורך את יכולה לפנות לבד לטיפול כדי לברר לעצמך מה ואיך רוצה את חייך).
אגב, מה שהבגידה שלו עשתה לך (אוהבת/נמשכת/מקנא) , גם בגידה שלך יכולה
לעשות לו (שפתאום יראה/יזכר באיכויות שלך). אבל אם תמצאי לך מאהב חשוב שלא
תעשי זאת כדי ״להוכיח לו״ אלה שתהני מהקשר בעצמך. זה יקל עליך לקבל את
התנהלותו וישקם את נשיותך הפגועה (תמיד יש פגיעה), ואם יגלה? טוב, אז יגלה.
אבל אז תוכלו לדבר מעמדה שווה ולא תרגישי שהוא עושה לך טובה.

שלום יששכר זב נשמע שאתה מצדיק את הבגידה לזונה ואם אשתך היתה עושה כך??. נשמע הזוי מה שאתה כותב,,,סליחה,

אז מה?! אם היה עם זונה?! בשביל זה מפרקים בית ומשפחה במקום לבדוק מאיפה בא לו הצורך בסיפוק רגעי? הרי לא מדובר ברומן רגשי לאורך זמן, מין אצל גבר זה כמעט צורך קיומי! אין גבר בעולם נשוי שלא היה בחייו עם נערת ליווי/זונה! באחריות, אז תתגרשי עכשיו ותפרקי בית ומה הלאה? הרי עם כל גבר אחר תהיה לך את אותה הבעיה אם לא חמורה מזאת. עדיף שתבחני את הדברים לעומקם וייתכן שגם לך, כן גם לך יש חלק בצורך שלו ללכת לנערת ליווי..
זה לא המקרה שהולכים לרבנות! זה לא המקרה שמפרקים בית ומשםחה! זה לא המקרה שהורסים הכל רק בגלל מגע חד פעמי לצורך פורקן..
תתעשתי על עצמך ותעשי הכל כדי להבין,ללמוד, ולשפר את מה שצריך.

מניסיון חבל שתעשי טעות מטופשת.

בהצלחה!

תראי, תפסת את בעלך בבגידה,הוא הבטיח לא לחזור על זה לעולם והחלטתם לא לפרק את החבילה, אבל ברור שנוצר אצלכם משבר אמון חמור.

בוגד שמביע חרטה אמיתית על מעשיו חייב לקנות מחדש את האמון של בן זוגו בכל מחיר, במילים אחרות "צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור".

זאת אומרת אין יותר חשבונות אימייל פייסבוק פרטיים כל ססמת גישה לחשבון מסויים את יודעת אותה והפוך, שקיפות מלאה בלאן, מתי עם מי וכמה, אין סודות, אין פלירטוטים, אין שיחות תמימות עם ידידות וכיו"ב.

יהיו כאלו שיתקוממו על כך אבל אין דרך אחרת להחזיר אמון שנפגע ואפילו עם כל מה שציינתי לעיל זה ייקח הרבה זמן ותמיד תישאר הנימה הקטנה של קמצוץ הספק אצלך.

הבעיה שלך שמכרת את עצמך בזול, עם גילוי הבגידה בן זוגך לא חטף את הזבנג של חייו ממך, לא גרמת לו להבין מספיק שהנשואין שלו (איתך כמובן) עומדים בסכנה, כלומר מהרת מידי לסלוח ולהמשיך הלאה. היית צריכה לגרום לכך שאחד מכם יעזוב את הקן המשפחתי לתקופה מסויימת כך שבן הזוג הבוגד יפנים מה זה לחיות בלעדייך.

זה הסיבה שהוא מהר מאוד יצא מההלם הראשוני של הגילוי וחזר לדפוסי ההתנהגות שיכולים לעורר אצלך חשד, אפילו אם הם רק תמימים בלבד (בשלב הזה).

מי שהעמיד עצמו בניסיון וכשל בו אסור לו להעמיד את עצמו בניסיון פעם נוספת כי קרוב לודאי שהוא ייכשל בו שנית. מרבית הרומנים והבגידות מתחילים כמשהוא אקראי, תמים ידידות בלבד, כתף תומכת, קפה ביחד ובסוף נגמרים במיטה.

בין גבר לא אישה לא היה ולא יהיה מעולם יחסים אפלטוניים....!!!!!

עכשיו לטעמי כבר מאוחר מידי אבל אם יש לך את כוחות הנפש להתעמת ברמה הכי קשה עם בעלך ולהבהיר לו שזה לא מקובל עלייך בגלל מה שקרה בעבר ולהביא את הדבר לידי פיצוץ אבל, לא להתקפל בסוף ולא לאיים בביצוע משהוא שבאמת אינך מוכנה ושלמה לבצע, יכולים לקרות אחת מהשניים או שבעלך יתיישר או שיחליט שבמצב הקיים הוא מעדיף לפרק את החבילה.

נכון קל לי להציע דבר כזה, הרבה יותר קשה לממש אותו בפועל, אז צר לי מאוד ולהתראות בבגידה הבאה שלו.

אני גם חושבת כמו "אני" בתגובתה תחת הכותרת "את צודקת" שבעלך חובתו לקנות מחדש את אמונך, והיה אם יעשה זאת תמחלי ותשכחי את הבגידה הישנה. אבל מכיון שכנראה את כל הזמן לא רגועה וגם רוצה לדעת מה יהיה? אז מנסיוני הקבליסטית יפה כהן היא מדהימה מאוד מרגיעה ואינה דורשת תשלום, יתכן שהיא תעזור לך להיות שלווה ומאושרת, כי לא מגיע לך הלחץ הנפשי שאת מתארת.

איך יוצרים אתה קשר? אני מנסה ואין תשובה במספר שציינת.

אני גם חושבת כמו "אני" בתגובתה תחת הכותרת "את צודקת" שבעלך חובתו לקנות מחדש את אמונך, והיה אם יעשה זאת תמחלי ותשכחי את הבגידה הישנה. אבל מכיון שכנראה את כל הזמן לא רגועה וגם רוצה לדעת מה יהיה? אז מנסיוני הקבליסטית יפה כהן היא מדהימה מאוד מרגיעה ואינה דורשת תשלום, יתכן שהיא תעזור לך להיות שלווה ומאושרת, כי לא מגיע לך הלחץ הנפשי שאת מתארת.

תודה על התגובה
בעלי מוכן ללכת לטיפול זוגי. הבעיה שאני מרגישה שעיקר מה שמפריע לי זו התגובה שלי.
נניח שהוא באמת לא בוגד יותר. הרי התגובות שלי לא שפויות במצב כזה.
אני לא רוצה להיות תלוייה במהלכים שלו , לא רוצה לחוות את החרדות האלו. לפני גילוי הבגידה שלו מעולם לא היו לי תגובות פיזיות כאלו לשום מצב בחיים שלי, ואני כבר לא ילדה.
אני לא יודעת אם אני רוצה טיפול זוגי בכלל. אני בעיקר רוצה להצליח להגיב אחרת אליו. לא להתרגש מכל שטות. אגב הפשע שלו היה שהוא הלך לזונה, לא רומן בעבודה וכאלו. ואני רואה פה בפורום התייחסויות שונות שלך ושל אחרים בבגידות מהסוג הזה.
זה נשמע מוזר שאני הייתי מעדיפה לטפל רק בעצמי ולא טיפול זוגי?
זה בכלל יכול לעבוד ?
תודה שוב
אורי

שלום לך,
טיפול זוגי הוא לא טיפול בשניים. הוא טיפול במשברי הזוגיות, בחרדות שלך, בעצמך...
בכל מקרה אני מטפל באופן יחידני. ואני יכול בהחלט לפטור אותך מחרדותיך.
בן זוגך יוכל לפגוש אותי רק אם אהיה זקוק לו בעתיד, במטרה לעזור לך לא לסבול.
רוטרי יששכר

מודה לך יששכר על הצעת העזרה, אכן אני סובלת , בצדק או שלא, אבל בפועל אני פשוט חיה בסיוט של עצמי .. קריית אונו זה המקום היחיד שאתה מקבל? זה די רחוק עבורי לצערי.

שלום אורי,
אכן, אני מקבל רק בקרית אונו, מאידך אנשים באים אלי מטבריה, מחצור הגלילית, מנהריה, וכו. הם לא גרים בשכנותי.
אין מרחק יותר מדי גדול, כאשר אנו חיים בסיוט. כל מה שאת זקוקה לו זה - מפגש של פעם בשבוע, למספר מגישות מצומצם.
אגב, מניסיוני בטיפול, כאשר אנשים מתאמצים יותר (נסיעה ארוכה לדוגמה), כך הם מחלימים מהר יותר מסיוטיהם, או מקשייהם הנפשיים. תשקלי זאת...
רוטרי

שגם לכם ברור שיששכר מנצל את הפורום כדי למשוך אליו קליינטים בכל מחיר.

מספיק יששכר! כולם משתינים בברכה אבל אתה עושה את זה מהמקפצה.

חוצפה של בור ועם הארצות
ברור שכל אחד מהמנהלים של הפורום מעוניין לעזור לאנשים שבצרה, אני עושה זאת בחינם. כך של"השתין" מהמקפצה" מוכיחה משהו על הכותב, או על הכותבת, אני פתרתי הרבה בעיות לפונים אלי ועזרתי להם בצרות שלהם, במשך כל 30 שנות עבודתי, כך שאם יהיו לך חיים כפולים לא תספיק (שיהיו)
אין זה ממנהגי לענות לקנאים, בורים, ובערים, אך צרות העין שלך, כפי באה לידי ביטוי מדבריך מוכיחה על התסכול, שלך ועל זה צר לי באמת. אתה אינך מכיר אותי.
ואם מישהו מהפונים סבור שניתן לפתור את כל בעיותיו בעצה של שתי שורות שיפנה אל "אני", פותר הבעיות הגדול. למשברי בגידה, נטישה, תסכול, חרדות, והעדר תקשורת דרושה עבודה. ולפעמים מתמשכת. ולאלו אני מציע את שרותי.
אגב לידיעתך, (נפש מזוקקת ), לבריכה לא אכפת אם משתינים בתוכה מלמטה, או מהמקפצה.
זאת ועוד, מר "אני", אוהב הצדק.....בריכה כותבים אם 'י' אחרי ה'ר'.
ושורה אחרונה אני לא מנצל את הפורום אני מנהל אותו.....עם הרבה אמפטיה וסימפטיה כלפי הסובלים.
רוטרי יששכר

והתגובה התוקפנית שלך מראה שנגעתי בעצב חשוף ורק מוכיחה מעל לכל ספק כנראה את צדקת דברי.

יש הרבה פורומים, יש הרבה מנהלי פורומים ואתה היחיד שאני מכיר שבצורה כל כך גסה, ישירה, לא אתית וללא כל בושה מנסה לרכוש לקוחות בכל מחיר ולהביא אותם לקליניקה שלו.

אתה בפירוש מנסה לנצל את מצוקת הפונים לעזרה לפורום שבחלקם הגדול מצויים במצוקה נפשית גדולה ושיקול הדעת שלהם בזמן הפנייה אינו במיטבו.

האם אתה המטפל היחיד שקיים? האם אין עוד מטפלים טובים לפחות כמוך? האם לא נכון וראוי יותר שתענה להם את תגובתך ותשאיר להם את הבחירה לאיזה מטפל להגיע?

כמו שכתבתי בתחילת ההודעה אתה אולי מטפל טוב אבל האתיקה ממך והלאה ואופי תגובתך מעידה עליך יותר מכל.

התחושה שלך מובנת, אבל לא חבל על הבריאות שלך שאת כל כך חוששת ונלחצת, תשתדלי לשכנע את בעלך שיוכיח לך שהוא רק נאמן לך, ותזרמי וקחי ת'חיים בקלות.

תודה טל שהסכמת איתי, לדעתי אורי ממש יכולה להיות רגועה. לשכוח מהעבר ולדרוש בטחונות זה לא יקרה בעתיד

כמעט כל נשואה גם באושר ובשלווה, חווה מדי פעם את ההרגשה שלך, בטח זו לא סיבה לגירושין ולכל הסיכון בטרגדיה שתגרם לך עקב כך, את בחורה חכמה אז מצאי דרכים לרענן את הנישואין, יש הרבה תרגילים ומעשים שאפשר על ידם לרענן את הנישואין אם תרצי ותהיא יצירתית את תוכלי לעשות זאת, כמובן זה ידרוש השקעה ומאמץ בהתחלה, אבל זה שווה, ובסוף לא תרגישי בודדה, אלא אוהבת ומאושרת

תעיפי אותו יפוסטמה כמה דפוקה את יכולה להיות הוא בוגד סדרתי

תודה על התגובה
את חושבת שדפוס כזה הוא משהו שנצטרך להתמודד איתו כל החיים גם לאחר טיפול או שאלו דברים שמטפלים בהם באופן חד פעמי ושוכחים מהם וחיים בשקט??
אנחנו מאוד אוהבים וקשורים אחד לשניה אבל התחושה שלי היא שאם אשאר בקשר הדפוס יצוף כל כמה זמן ואצטרך להתמודד עם זה שוב ושוב. אני מתלבטת