פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

אלה שלום.
פרידה היא כואבת לפעמים אפילו אפשר להרגיש את הכאב בצורה פיזית. אבל בפרידה צריך לתת לזמן לעשות את שלו ובסוף הוא עושה את שלו והכאב פוחת ופוחת.
עלייך להתרכז בדברים שהוא אומר לך ולא בכאב שאת חשה. הוא מדבר על חוסר התאמה בינכם שמבחינתו זה משמעותי. עלייך לבחון את הדברים ולהבין מדוע הוא חושב שלא יוכל להקים איתך משפחה. יכול להיות שיש משהו בדרך שאתם מתנהלים שיוצר חיכוחים רבים מידי והוא אינו מעוניין להתמודד איתם במערכת יחסים בת חצי שנה.
בדקי גם את עצמך ואיך את התנהלת במערכת היחסים הזאת ואולי תביני שבאמת אין מקום להמשיך כך הלאה.
תני לזמן לעשות את שלו וצאי לחפש את מי שבאמת רוצה להיות איתך.

בהצלחה,

לפחות מהנסיון שלי ושלי ידידות וידידים קרובים לי - במצב שבו אחד מאוהב מעל הראש והשני רוצה להמשיך הלאה, הצד המאוהב עתיד - במוקדם או במאוחר - להיפגע מאוד קשה.

תהיי כנה עם עצמך - את הרי לא רוצה להיות ידידה שלו. את רוצה להיות חברתו ואחר-כך גם אשתו.

להמשיך בקשר הזה, זה הרי רק מתקווה שתצליחי לשנות אותו.
כל זמן שאת תהיי בסביבה כידידה, את גם מזכירה לו כמה היה רע, וגם לא מאפשרת לו להתגעגע למה שהיה טוב. במצב הזה אין שום סיכוי שהוא ישנה את דעתו.
התקווה היחידה שאולי הוא ייזכר כמה היה טוב ביחד - זה אם הוא לא יראה אותך בכלל.

ואם תהיי כנה עם עצמך בנוגע לקשר עצמו - אם היה לו כל-כך לחוץ שהוא רצה לראות אותך רק פעמיים בשבוע - כנראה שלא היה לו טוב בקשר.

מגיע לך מישהו שירצה להיות איתך כמה שיותר. לא רק לפעמים.
מגיע לך מישהו שאכפת לו ממך. הבחור הזה שמציע לך ידידות, רק יפגע בך. כי אם את תקועה עליו רומנטית וידידה שלו, בזמן שהוא ממשיך הלאה ויוצר קשרים רומנטיים חדשים, יגיע היום שבו תמצאי את עצמך מביטה בו מתנשק עם מישהי אחרת, או מתחתן עם מישהי אחרת, ואת תקועה במקום הנורא הזה - של לאהוב אותו - ולדעת שהוא אוהב אחרת.

כך שמכל זווית שמביטים על העניין - לטובתך - תגידי לו שאם הוא לא מעוניין בך כבת-זוג, עם כל הכאב שבדבר, את לא רוצה להיות איתו בקשר. ושאת חייבת לעשות את הניתוק הזה, כדי שתוכלי להחלים מהפגיעה הקשה שהוא פגע בך, להמשיך הלאה, ולמצוא מישהו שירצה אותך כמו שאת רצית אותו.

לפי מה שכתבת... יש לו אהבה גדולה מאוד מאוד לעצמו. חצי שנה וכבר מאוד מאוד אוהבת... אותו. חצי שנה וכבר יש תיכנונים וחלומות וכו'... מתי היה לך זמן בתקופה כל כך קצרה להכירו לחלום ולתכנן... ? או שאת מאוד מאוד חכמה... או מאוד נאיבית... או מיואשת... אם היית מכירה אותו באמת ומבינה את מה שהוא מציע לך כפי שאת מציינת, היית מגלה שאת בכלל לא אוהבת אותו והוא, אוהב רק את עצמו. אל תתני לו לשלוט בנשמתך. אל תתני לו לשחק ברגשותייך. אל תתני לו לבזבז את שנותייך. אהבה היא כמו צל, - נרדוף אחריו - הוא בורח מאיתנו, נברח ממנו - הוא ירדוף אחריינו.

אתי שלום,
האם בן הזוג שלך יודע שזה מלחיץ אותך?
האם שוחחת איתו על העניין?
האם את מקבלת בהבנה את עניין הפלירטוטים שלו?
מה מלחיץ אותך יותר שהוא רוצה למלא מצברים לבד או שהוא יבגוד בך?
יש הרבה שאלות שאת צריכה לתת עליהם תשובות ורק אחרכך תוכלי להתקדם עם השאלה מה לעשות..

בהצלחה,

כן בן זוגי יודע שאני נלחצת מהמחשבה שהוא רוצה ספייס.
אני חושבת שאני כל הזמן חושבת שהוא יבגוד בי אם הוא יעבור לגור לבד.
את עניין הפלירטוטים אני לוקחת לפעמיים בסבבה ולפעמים מתרגזת מאוד.
מאוד מבולבלת ממנו.אבל מאידך לא מרפה ממנו.
קצת עובדת עצות.
אתי

מיכל יקרה שלום,
את מתארת כאן מערכת יחסים מאוד סבוכה עם בן הזוג שלך, מערכת יחסים שלא מתאימה לבחורה צעירה. אני רוצה לרגע אחד לא להתייחס אליו אלא למה שאת כתבת על עצמך. את בת 24 ויש לך בן זוג שיש בו לא מעט דברים שמפריעים לך, מערכת היחסים עם אחותו, המגננות שהוא נכנס אליהם, האלימות שחלה לאחרונה. אני רוצה שתעצרי רגע ותשאלי את עצמך מדוע את, מיכל, שאת רק בת 24 , רוצה להמשיך במערכת היחסים הזאת? מה נותנת לך מערכת היחסים הזאת שאת מוכנה להמשיך בה?
אני מבינה שהלב מושך לשם, אך לעיתים עלינו לזכור שהלב לא תמיד יודע את הדרך. ולכן למרות הקושי והכאב אני מציעה לך לפנות רק לרגע לראש ולשאול את עצמך מה את מרוויחה מהזוגיות הזאת? האם את מוכנה לחיות את חייך עם אדם שמרים עלייך יד? לאחר שתתני לעצמך תשובה חד משמעית, תוכלי להתקדם עם ההחלטה שלך.
אני רוצה שתזכרי דבר אחד מאוד חשוב, את לא תצליחי לגרום לו להתנהג אחרת. רק שהוא יבין שהדרך שלו היא שגויה הוא יוכל לעשות שינוי. כל זמן שאת תבקשי ממנו להשתנות הוא אולי יגיד לך בסדר אבל זה לא יוכל לקרות.

בהצלחה,

רויטל שלום,
את מתייחסת לשני דברים שונים במה שכתבת, אחד ההתנכלות של בן הזוג שלך והדבר השני החשש שלך להשאר לבד.
אין אדם בעולם שיוכל להגיד לך מה עלייך לעשות, את צריכה להחליט מה מהשנים קשה לך יותר. האם קשה לך יותר המחשבה שיש סיכוי שתשארי לבד או שקשה לל יותר המחשבה שאולי הוא בוגד בך?
אם את לא מסוגלת להתמודד עם הבגידה אז אין לך ברירה אלה לתפוס אותו ולהפרד. אם קשה לך יותר המחשבה להשאר לבד, אז אל תחפשי אותו בכח. אם תתפסי תתמודדי עם זה ואם לא אז אולי זה לא באמת קורה. ההחלטה היא שלך.

בהצלחה,

אותם חיים רגילים עם פרוסות חרא בבוקר וצלחת עצבים בערב...
אהבתי,,,
את מתעלמת לחלוטין מהצד הנבון והרגוע שקורא לך לעשות שינוי אמיתי, הקול הפנימי שמאותת לך לחולל את המהפכה באיכות החיים שמגיע לך בדין, (ולא בבית דין,,,).
כמה עוד אפשר להתחנן אלייך,,,---
רוצים בטובתך בלבד,,,---
את לא טפשה וטוב שאת מלמדת ומרביצה כאן בכל יום את השיעור הכואב שחווית על בשרך,
אבל מה איתך ?
גם לך מגיע לחיות באושר, ולא רק בעושר,,,-
אחריי שניסת להסתדר לבד, שזה בסדר גמור, את יודעת בדיוק מה עלייך לעשות, נו... עד מתי,,,
תעשי כמה צעדים ותראי שהכל יסתדר,
מספרים על אחד שחלה במחלה ורצה לרפאות עצמו לבד, יצא האיש ללימודי רפואה בתקווה שתוך 10 שנים הוא יקבל את הדוקטורט ואז גם יירפא את עצמו ,,,אבל מה יהיה על ה-10 שנים שייעברו,,, ומי אמר שהוא יצליח לסיים את לימודיי הרפואה מבלי שהמחלה תתגבר עליו ח"ו,,,
כשיש בעיה פונים לאנשי מקצוע שיש להם ניסיון, שעברו כבר את כברת הדרך ויודעים איך להתמודד, וכיצד לצאת בשלום מהעניין,
אני לא מחכה לתגובה ממך, אבל החלטתי להיות רודף שלום,
חבל על כל רגע שאת סובלת,
האמת שזה כואב לי אישית, אני מודה,

טוב אתה בטח מכיר את הסיפור..אבל מה לעשות שבעלי לא מוכן בשום אןפן ללכת לשום מקום.אני לבד לא יעשה זאת!
הוא בטוח שהבעיה היא שלי שרק אם ארצה אוכל להשתנות.והוא בסדר גמור...
יש מבין??

אני מבין את הבעיה, גבר שחושב שהוא מושלם, ואף אחד לא יכול להוסיף לו כלום,
גם אני כזה דרך אגב,,, אבל אשתי הראתה לי בצורה אסרטיבית וחכמה שככה אי אפשר להמשיך,
כעת עלייך לבחור האם להראות לו את זה בדרך הקשה והמיותרת בבית דין, שהיא הדרך הלא מומלצת כי שם לא פותרים כלום, להיפך הכול מסתבך ונהיה יותר גרוע, כי כבר נעשתה פגיעה ממשית, ויש אנשים שלא סולחים לעולם,
ויש לך דרך פשוטה, קלה לביצוע, ואפי' מהנה, ללכת לאיש או אשת מקצוע שתבחרי, תלכי לבדך, תקבלי חיזוקים וכלים כיצד להתמודד עם אדם שלא מוכן שיתערבו בחייו, ותתפלאי, נכונה לך הפתעה, ברגע שאת תלכי, והוא יחוש בשינוי, בצורת הדיבור שלך וכו', הוא יזחל על ארבע ויגיד גם אני רוצה, וזה בדוק,
אז בבקשה ממך, תעשי משהו למען השם, הרי אמרת שכסף זאת לא הבעיה, זמן אני מבין שיש לך, אז יאלה-----
הייתי שמח להדריך אותך בקטע הזה, תנסי אותי,
המייל שנתת פעם תקין ?

הפחדתי,עזבתי,כעסתי ובאמת זזו אצלה הרבה דברים
אך לצערי אצלי זה נתקע.
יש לנו באמת זוגיות טובה יותר אבל אני עוד שם
חושב,כועס,פגוע ופצוע...
גם כך העתיד לא ניראה ורוד אולי בכלל צדקו אלה שאמרו / כתבו כאן
שאני אדיוט,פריר,פחדן אולי בסוף הם הצודקים? אולי אין לזה עתיד
ובכלל לא משנה כיצד מתנהג הצד השני
בתקווה לעתיד טוב יותר לכולנו
שמחה

אני בטוח שעשית את כל מה שביכולתך כדי להשיב לעצמך את הזוגיות שהייתה לכם, ואני גם מאמין בדרך הזו, כי האלטרנטיבה השנייה היא, לקרוע את הזוגיות, להפריד את הלבבות, לאמלל את הילדים, ולהתחיל בדרך חדשה, שאולי תצליח ואולי לא,
מה שבטוח ותתקן אותי אם אני טועה,,,
אתה כל הזמן תחשוב האם עשית בסדר או שוויתרת על משהו טוב שהיה לך ביד (אמנם התקלקל,,,אבל כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן, כולם עושים שגיאות,).
אני מכיר אישית לפחות 20 איש ואשה, שמתבוססים במיץ של עצמם ולא יודעים את נפשם מרוב צער בכך שעזבו את הבית ופירקו את המשפחה שהייתה להם, חלקם לא תאמין חזרו לחיות בייחד, מה שקורה באחוזים גבוהים בזמן האחרון, נהפכים להיות ידועים בציבור וכו', וחלקם התחתנו בשנית, תלך לרבנות תשב שם קצת ותראה איך זה נראה,
אני לא בעד שלום בית, לשם שלום בית, להיפך - אני בעד מיצוי המקסימום של האדם בתוך המסגרת שבו הוא נמצא, אם הייתה טיפוס של אחד שאוהב לנסות דברים חדשים או אחד שעושה מה בא לו בראש באותו רגע, או כזה שריגושים לא שגרתיים עושים לו את זה, אז לא היינו זוכים לראות אותך כאן, לא הייתה מתחתן מלכתחילה עם אותה בת זוג, או שהיא הייתה משתפת אותנו בבגידה שאתה הייתה השחקן הראשי שלה,
אז די עם ההתלבטויות הבלתי נגמרות הללו, החלטת החלטה אמיצה ונכונה, זה בדיוק מה שהגוף שלך אותת לך ועזר לך להחליט, כעת תמשיך את הקוו הזה, ואל תסתכל אחורה,
זה קשה זה מתיש, אבל שוב עליי להזכירך כפי שציינתי מקודם, לו בחרת לעזוב ולהתחיל דרך חדשה, גם שם היו לך את אותן התלבטויות רק בכיוון ההפוך, אז בוא נעשה חושבים, מה משתלם יותר, צודק יותר, להתייסר כשאתה שוכב במיטה עם אהבת חייך, ויודע שהילדים גדלים בבית בריא, ומי שנהנה מכל הטוב שאספת ואגרת במהלך שנות חייך האחרונים הם אלו שאתה חפץ ביקרם,,, או להיות במיטה זרה עם דילוגים ותימרונים בין בית לבית, בין הילדים שלך לילדים שלה, בניהול יומן קפדני איפה ומתי צריך לקחת ולמי יש יום הולדת היום ולמי מחר, וכל זאת עם מחשבות וייסורים כמעט בכל יום האם עשיתי טוב או לא, האם יצאתי פראייר או שאני מטומטם לגמריי,,,
כל החלטה שרק תחליט תהייה קשה לכאן ולכאן, אז מה רע בזה שיצאת פראייר,
יהודי חכם אחד אמר: תמיד וויתרתי,,,ואף פעם לא הפסדתי !
אני באופן אישי מעריץ אותך
הלוואי וירבו כמותך בישראל,
צא לרחוב ותגלה איזה שוק בשר של גרושים וגרושות מסתובב בין תקווה לייאוש, כי הכול חוזר לאותו מקום בסופו של דבר, רק שהכתובות והמכוניות מתחלפות,

לפי מה שאת מספרת אני מאמינה כי קיימת אלימות מילולית ואפילו פיזית..
יש דרכים לטיפול, יש מרכזים לטיפול, גם עבור האשה וגם עבור הגבר.
חייגי לער"ן - 1201 והם יפנו אותך לגורם המתאים. אני מאמינה ברגע שתרצי לעזור לעצמך, יעזרו לך..

שלום רב,לדעתי אין מצב שאת חווה את התנהגותו של בעלך רק עכשיו,ככל הנראה חווית את התנהגותו החריגה והשקרים הרבים שלו כבר בהיותך חברה שלו,את נזכרת עכשיו אחרי שהתחתנת,ילדת ילד ואת עכשיו בחודש תשיעי,לא מובן איך עם סימנים כאלו מדאיגים המשכת ללכת במדרון התלול ועכשיו את מוחפשת מוצא.מה בדיוק את חושבת שיענו לך כאן בדיוק? את מה שאת יודעת ולא מהיום? שאת חייבת לברוח מוקדם ככל האפשר ולהציל את חייך כי יותר טוב זה ממש לא הולך להיות,את יכולה לצפות רק ליותר גרוע ואני ממש לא יודע מה כבר יכול להיות יותר גרוע מלחיות בבית סוהר כפי שאת מתארת.אם יש בך את הכוח לקום ולברוח מבעלך האובססיבי תעשי את זה מיד,ואם לא אז תנסי לפחות לגרור אותו לטיפול דבר שאני באופן אישי לא מאמין שיצליח.בכל מקרה בהצלחה!

שלום לך,

את מתארת מצב שהולך ומחמיר בהגבלת החירות שלך על ידי בעלך. לא כתבת כיצד את מגיבה ולכן אני משערת שאת נענית לדרישותיו ולכן אין לו סיבה להפסיק ולהתנהג כלפייך באופן משפיל כל כך.
מדברייך לא ברור מדוע הוא מתנהג כך? אם יש לו בסיס לחוסר האמון בזוגיות שלכם כדאי שתפנו לייעוץ זוגי, אבל אם הוא "שקרן כרוני" כדברייך או שהוא באמת רק מדמיין ומפחד לאבד אותך כדאי שהוא יפנה לטיפול כדי לקבל עזרה.
ואת צריכה להחליט האם את בוחרת להיכנע או להתמודד מולו וגם לעזור לו.
כי העתיד לא ישתנה מעצמו למקום טוב יותר, זה עשוי רק להחריף אם זה לא יטופל.

בהצלחה,
גלאי סיגלית
יועצת זוגית.

מדברייך ניתן ללמוד שאת יותר חזקה מכפי שאת חושבת שאת,,,
עובדה שאת רושמת את כל הבעיות שנוצרו מאז הבגידה, שמתי לב שתמיד תמיד את חותמת את דברייך ב- תודה ו- זהו, ---
אכן לאף אחד זה לא קל, ולא מבקשים ממך לשכוח ולסלוח בצורה אוטמטית, עלייך לגשת לקבלת סיוע באופן מסודר ועקבי, לדעתי את זקוקה לייועץ אישי, כפי שכתבת שאת הולכת לפסיכולוג, זה טוב ותמשיכי עד הסוף,
נראה לי שאת צריכה גם לשלב ייעוץ זוגי בייחד עם בעלך, כי הבעיה העיקרית היא בו, וכל זמן שהוא לא משתחרר, הוא משליך את כל התיסכול לתוך הזוגיות, ומי שנפגע ביותר זו את, מכיוון שאת נפגעת פעמיים, פעם אחת מעצם הבגידה שלו, ופעם השנייה שאין לך פרטנר לשבת ולדון איתו בנושא ולהגיע להבנות,
לא צריך להתמוטט בגלל מעשה לא אחראי של מישהו אחר, גם אם הוא אדם שנורא קרוב לליבך, עלייך לזכור שזו הייתה הבחירה שלו בלבד, המעידה שלו, הפאשלה שהוא עשה, ולא שלך, את אשה טובה, מקסימה, דואגת לילדים, הלוואי על כל עם ישראל נשים כמוך,
קחי אחריות על הקטע שלך בלבד בתוך המערכת הזוגית הזאת, ותבחרי כיצד את ממשיכה מכאן ולהבא,
יש לך המון אפשרויות, רק תבחרי באחת מהן, ותלכי עד הסוף,
לדעתי האישית רצוי לנסות לגשר בין הפערים שנוצרו כתוצאה מהבגידה שלו, ואולי גם על הדרך לגשר על כל הפערים שבזוגיות שלכם, אם היו בניכם, זה בריא לך ולו כאחד, ומתבקש מאוד מכורח הנסיבות, ובפרט שאת מתקשה לנהל חיים רגילים,
-
אנו מחזיקים לך אצבעות, את מסוגלת ויכולה להתגבר על כל הקשיים, ולהתחיל לחיות את החיים כפי שאת רוצה לחוות אותם
בהצלחה

שלום לי,

אשתי בגדה בי לפני 3 חודשים, (דרך אגב תאמיני או לא לאשתו של החבר שלה קוראים לי), התחושה שלך כל כך קרובה לליבי מאחר ובתקופה זו אני כמו "מת" מהלך, אני רק מחפש לדעת כמה שיותר פרטים כי כל מה שאני יודע זה כמו פאזל שאני צריך להרכיב עם אלף חלקים,
אני נלחם במחשבות של כאב וצער כל רגע, גם ביום וגם בלילה ובתחושת מחנק בלי האפשרות לחלום יום אחד קדימה, מה שמחזיק אותי זה המחוייבות לילדיי ולרצון לשקם את הזוגיות כי אני מאוד אוהב אותה אבל אני נתקל בחוסר רצון לדבר על הנושא, אני יודע שמאוד צר לה על מה שגרמה לנו ולכן קשה לה אבל אני מאמין שרק כך נצליח לשקם....פשוט לדבר ולדבר ולדבר.
אני מקווה שתצליחי לשקם את יחסייך עם בעלך, מי כמוני יודע מה את מרגישה,

הסבל לא נגמר, הגילוי אצלי היה לפני ארבע שנים, ועד היום אני מחפשת להרכיב את הפאזל, וכל חלק שמתקבל הוא כמו סכין בלב.

4 שנים זה המון זמן, את פשוט צריכה להחליט אם את סולחת וממשיכה בזוגיות, כל יום ש"נחפור" במה שקרה רק יעמיק את הבור, יש מספר דרכים לטפל בזה החל מיעוץ זוגי (במידה וקיים הרצון של שני הצדדים לשקם) וכן טיפול אישי עבורך - פסיכולוג, פסיכיאטר,לי המליצו גם על טיפול תרופתי בשביל שאוכל לעבור את התקופה בלי חרדות
אך נמנעתי מזה, הייתי אדם עם בטחון עצמי רב והכל קרס,אני מאמין שאם אדבר עם אנשים שעברו חוויה דומה אז אצליח לעבור את זה - צרת רבים חצי נחמה

נכון זה המון זמן, היינו ביעוץ זוגי, תקופה,וזה לא עזר, הם רק הקשיבו וקיבלו תמורה על כך, ואצלי המצב רק החמיר הרגשתי אין אף אחד בעולם שמבין אותי עד היום, הסיפור אצלי הרבה יותר מורכב, כי גיליתי שבעלי הוא בוגד סידרתי,אני איתו מגיל 17, וזה לא כזה פשוט לפרק משפחה, לא מזמן התחלתי טיפול תרופתי, חשבתי שהזמן ירפא, אבל זמן לא ריפא, הצלקת העמוקה תמיד תישאר מסתבר, אני מקווה שיום אחד יהיה לי את האומץ לחיות בשביל עצמי, כי כרגע כמה שזה ישמע בנאלי, אני חושבת על הנוחות הכלכלית של ילדיי.

אתם הולכים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים, מקבלים טיפול תרופתי, על מה ולמה? מה הפחד הנורא לומר לבן הזוג הבוגד, ביי, אני לא פה חפש/י אותי לא מוכנה/מוכן לסבול לא רוצה לסבול ונוכחותך גורמת לי סבל... על איזה מזבח אתם מקריבים את בריאותכם הנפשית והפיזית? מזבח הזוגיות? בן זוגכם הוכיח לכם שהוא לא רואה אתכם ממטר ושם את כל היקר לו על הכףהמאזניים והחליט שיותר חשוב לזיין מלשמור על נאמנות ואמון. אני קורא ופשוט לא מאמין, סובלים וחושבים שיותר חשוב לשמור על הסבל?? באמת שאני לא מצליח להבין

מסכימה לחלוטין!!!!! אני פשוט הלכתי....כשהבנתי שתחושה לא תעלם והזמן לא ממש יעשה את שלו...החלטתי לא לוותר על האושר והשקט הנפשי שלי....ותאמינו לי שעדיף ככה. אומנם הילדים גדלים להורים גרושים אבל לפחות הם לא רואים דוגמא לא טובה לזוגיות בבית!!!

ניסיתי גם להתגרש, פניתי גם לעו"ד עד שאזרתי אומץ, והעו"ד הוציא לי את כל האויר, והנחית אותי לסיטואציות לא קלות, בעיקר שאני כרגע לא עובדת, ואני לא מסכנה כמו שזה נשמע, הרבה אומרים לי, חיצונית את לא ניראת אישה שעוברת משבר כה רציני, כי כלפי חוץ אני משחקת אותה עניינים כרגיל, אבל אף אחד לא יודע את הסבל שבו אני שרויה, נכון שלא בריא לילדים לראות הורים במצב הזה, אין יום שלא עוברת בי המחשבה מתי זה יקרה שאני אהיה מספיק חזקה כדי לקחת את הצעד הזה,אבל קודם אני צריכה לבנות את עצמי כלכלית, אני לא רוצה להשמע כאחת פטליסטית, אבל יש דברים יותר חזקים ממני, אני מנסה למצוא עבודה וכל ראיון עבודה כמעט סוגרים בפני את הדלת, וזה בטוח נובע מחוסר ביטחון שאני מפגינה בגלל הבגידות של בעלי.

שלום לך,

את כותבת שאת מאוד רוצה לשקם את הנישואים שלך ולכן אני מציעה לך להיאחז ברצון הזה, ולהפנות את המחשבות שלך לזכרונות טובים ומשותפים שלך עם בעלך, להפגין ולקבל ביטויי חיבה. ככל שתפעלי יותר למען הצלחת הזוגיות שלך יש סיכוי טוב יותר שתצליחי, אין ספק שלשם כך דרושה גם הסליחה, לכן כדאי שתעבדו על זה יחד. נהדר שאת נעזרת בפסיכיאטר ואני מאחלת לך בהצלחה. בנוסף לכך, כדאי לכם לשקול גם ייעוץ משותף שיעזור לכם להגיע למקום של פיוס וסליחה ביחסים.

כל-טוב,
גלאי סיגלית
יועצת זוגית

מעניין היה לבדוק מדוע כולנו מצליחים לתת לאחרים את העצות הנכונות ברגע בו אנו מזהים שבר אצל מישהו אחר אך כאשר אנו נימצאים במוקד השבר הדברים ניראים קצת אחרת
מה שלא רואים מכאן רואים משם...
ועוד יותר מעניין למה דוקא ההחלטיים שעזבו את הבית ומאמינים בדרכם ממשיכים לכתוב כאן? דרככם לא השאירה את הדברים מאחור ???
בני כתמיד כף לראות שפיות במקום הזה
יום טוב

אני מההחלטיים שעזבו את הבית. האמת ששאני כמעט ולא כותבת אלא רק קוראת את מה שאחרים כותבים. אבל לשאלתך - מבחינתי העובדה שעזבתי את הבית (ואין מאושרת ממני, המשכתי בחיי וטוב לי מאוד) לא שינתה דבר בכל הנוגע לבגידה עצמה.
המשכתי הלאה וגם סלחתי. אנחנו מנהלים מערכת יחסים טובה והכל למען הילדים שלא יסבלו מהגירושים אבל היום כשאני מנסה ליצור מערכת יחסים חדשה זה צף. החששות, החוסר אמון, הפחדים ןכדומה. נראה לי שלוקח המון זמן לצאת מהמקום של הנבגד וזאת גם אם קיבלת החלטה לעזוב את הנישואים.

ראשית אל תהיי אדיוטית !!

את נשמעת בחורה עם ראש על הכתפיים ואני שם לב שאת בהתהוות של בגידה כלשהיא.....

תפסיקי לבלבל תבייצים עם כל הבולשיט שכתבת פה למעלה !!

נסי להחיות את הנישואין שלך ואת מה שאת זקוקה לו, או שלחילופין תתגרשי ותפרקי את הבאסטה !!

אל תהיי שפן עם תסמונת דאון ותבגדי בבעלך !!

חייב לציין שהבטחון העצמי שלך והראייה הוויזואלית כלפי עצמך נושקת ללחי השמאלית שלי (התחתונה......)

ליצן שכמוך

שלום לך ל,

אני מתרשת מדברייך שיש לך מחסור כעת בחיזור/פירגון/מחמאות וכו' בזוגיות שלך, אך זהו היבט אחד במערכת יחסים זוגית. האם יש ביניכם, תמיכה, הדדיות, שותפות ,חברות, הבנה הערכה וכו' וכ'?
האם ישנם דברים מסןיימים בזוגיות בינכם שהוא מתוסכל מהם? לא שבע רצון? האם את קשובה לצרכים שלו, לקשיים לרצונות?האם יש ביניכם תקשורת אפקטיבית המביאה בחשבון האחד את השני או שמא הביקורת והשיפוטיות שולטות?
חשוב לחשוב ביחד ולשוחח על הדברים הללו באופן הדדי ,ולבדוק מה חוסם אותו מלהעניק לך מה שאת זקוקה לו ?
באופן אישי, אינני חושבת שבגידה היא התשובה הנכונה לתיסכול הנקודתי שלך ,והיא יכולה רק להחמיר את מצב היחסים.נסי להסביר לו אם לא ניתן להגיע להבנות באופן עצמאי, כי יועצ/ת מיקצועית יאפשרו לו ולך להבין ולתקן את אותם הדברים החסרים
בזוגיות שלכם, וכי הוא יצא מכך נשכר.
בהצלחה!

דווקא אני רואה בך אשה רצינית עם אחריות, ויפה שאת רושמת את הכל ומצפה להכוונה,
זה מצחיק אבל את ההודעה הזו היה צריך לראות בעלך, והלוואי שהיינו מגיעים לפתיחות כזו, שבו אפשר לומר פשוט בצורה ישירה את המעיק עלינו, היינו חוסכים הרבה כאב ויגון מעצמנו ומהסובבים אותנו,
-
בלי קשר לרקע שלך ויש קצת קשר,,, מי לא צריך ריגושים ? כל אדם אוהב להיות נחשק, ומחוזר, במידה ובמינון שונים, אבל בכל זאת זה צורך בסיסי,
לכן חשוב לבנות את הקשר הזוגי על טיפוח יום יומי, כדי לא להגיע למצב של שחיקה ושיעמום, לא תמיד זה תלוי בנו, יש אירועים וחוויות שלא בשלטתנו, כמו אדם שמחזר בכוח אחר אשה נשואה וכו', אבל בשאר המקרים השעמום והשיגרה הובילו לאסון שרשרת שכבר לא זוכרים מה קדם למה,-
יקירתי, דבר נוסף וחשוב > כשעושים עבודה בשניים, לפעמים צד אחד סוחב על גבו את הצד השני, אם כוחך במותנך ואת רוצה את הקשר הנוכחי עם בעלך, אז עלייך להתאמץ ולגשת למלאכה, את יכולה לעשות זאת בכל צורה שרק תבחרי, את מחזקת את הקשר הזוגי שלכם, ואני מדגיש לא שלך בלבד, את גם לא עושה לו טובה שאת נשארת איתו כי יש לך מחזרים שמחכים בפינה,,, את נלחמת על הזוגיות המשותפת שלכם, כך תתיחסי לכל פעולה שאת מבצעת וייטב לך,
אז נכון שהוא זה שצריך לחזר אחרייך, אבל לימדו אותנו תמיד, דומה מושך דומה, חיוך מושך חיוך, תתחילי את כמו בריקוד הטנגו, צעד אחד את וצעד אחד הוא,
חשוב לעשות שיחה נעימה בזמן מתאים וללבן את כל המצב שנוצר, שתפי אותו בקשיים שלך, ותקשיבי לצרכים שלו ג"כ,
אני בטוח שתעלו על דרך המלך, ולא תצטרכי לחפש במקום אחר,
דרך אגב הריגושים שמקבלים במקום אחר, גם הם זמניים בלבד, ואז האכזבה יותר גדולה,
אז יש לך את בעלך שאת אוהבת מאוד, ויש לך את הכוחות, יש בסיס טוב, קדימה לעבודה,
אל תשכחי לעדכן אותנו,
בהצלחה

אני כל כך שמחה שעניתם לי ושחלק מכם מבינים אותי
כפי שרשמתי אני אדם מאוד פתוח וחולקת עם בעלי את רגשותיי ותחושותיי, אך לצערי זה נופל על אוזניים אטומות, אני מסבירה לו בצורה הכי פשוטה את מה שאני צריכה וזקוקה לו אבל לצערי הוא לא מבין את המשמעות של הצרכים האלה ונראה כי הוא מזלזל בהם, אני חייבת לציין שהוא מגיע ממשפחה קרה כקרח, לפעמים אני מסתכלת על ההורים שלו ורואה אותנו עוד 20 שנה... הוא מגיע בבית שאין בו טיפת כבוד, תקשורת, חום, אהבה.. הרבה הוא למד אצלי ואצל משפחתי שעוטפת אותנו כל הזמן, נכון שאי אפשר לחנך אותו מחדש אבל הצלחתי קצת להחדיר לו את המשפחתיות ואת האהבה וזה מתבטא בצורה מדהימה בגידול ילדנו, הוא מעניק להם כל כך הרבה שלפעמים אני מצטערת שחלק קטן מזה הוא לא מעניק לי
אני כל כך רוצה ללכת ליעוץ, אני יודעת את התשובות אך לצערי הוא מסרב לקבלן, אולי גם אצלי משהו חסום ואשמח לעבוד על כך מול יועצת..
כמו שבני אמר.. הלוואי והוא היה יכול לקרוא את ההודעה הזאת...
אני באמת אוהבת אותו ומאוד רוצה לשמור על הזוגיות שלנו, דרך אגב יש בנינו כבוד והערכה, הוא חבר טוב שלי אבל התקשורת בנינו לפעמים כל כך לקוייה שאני פשוט מוותרת מראש..
אשמח לקבל חיזוקים... לפני שאני נשברת!!

לכי ליועצת- שהיא תשבר,,, למה את ?
כולנו כאן מחזקים אותך, ומאמינים בך, שתצליחי להעביר לו את המסר בצורה הנכונה ביותר,
כל הכבוד לך על התעוזה, כל הכבוד על הרצון,
בהצלחה

כולה כמה זרעונים מבעלך הנוכחי שבטח את שוכבת איתו גם לא מאהבה.להכנס להריון כשאת נשואה זה סבוך גדול מבחינת היילוד ומבחינת האקס מאהב שלך. הילד/ילדה יהיו ממזר/ה לפי ההלכה ולא ראוי לבוא בקהל ישראל. דיר בלק תחשבי טוב..גם כך לפי דברייך הרסת לעצמך נסי למצות את החיים ולהסתפק במה שיש וקרוב אלייך. לפחות לנסות עוד קצת. עם מעט אורך רוח .

שלום לך,

באופן חד משמעי ה"פתרון" שאת מציעה לא מוסרי, מסוכן ועשוי לאמלל אותך ואת הילד. הילד ייחשב לממזר, זהו מצב בלתי הפיך ואין לך שום דרך להבטיח שהעניין לא יתגלה.
את מציינת שאת לא יכולה להביא ילדים מבעלך כי את לא סובלת אותו, האם את יכולה לדמיין שהוא יגדל ויחנך את ילדייך??
אם נושא ההורות חשוב לך באמת, כדאי שתשימי את טובת היילוד בראש סדרי העדיפויות שלך, כי בכל החלטה שתקבלי לא רק את תצטרכי להתמודד עם התוצאות...
בימינו, ישנן דרכים נוספות וחוקיות להביא ילדים מאושרים לעולם.

בהצלחה
גלאי סיגלית
יועצת זוגית

אישה טיפשה !!! עד כמה את יכולה להיות נבלה?! יאפס מאופס !!

פלגמטית מפגרת !!

יש לי איזה רעיון חדש בשבילך,,,
אם הבנתי ממך נכון, אז הוא לא מעוניין ללכת לייעוץ, וגם את לא מתה על טיפול זוגי,,,
יש היום הרבה מקומות שמלמדים ומכשירים יועצים ומגשרים, תרשמו לשם או שתרשמי רק את, ואז תוכלי לצאת בכבוד מכל העניין, קודם כל תצילי את הנשואין שלכם, על הדרך גם תהיי "יועצת" לאנשים אחרים,,, מה את אומרת ???

אני קוראת לא מעט בפורום הזה. גם בעלי בגד בי וגם אני עלת משפחה. החצוף לא רק בגד אלא בחר לעשות זאת בשעה שאני ומשפחתי התמודדנו עם משבר מאוד גדול מבחינה בריאותית.....
אני חייבת להגד שהפורום עזר לי מאוד להבין דברים הקשורים לבגידה לדוגמא תגובת הצד הנפגע, הצד הפוגע ודרך ההתמודדות של כל אחד ואחת בסיטואציה הנוראית הזאת.

הדבר היחיד שאני לא מבינה זה למה כל הזמן יש פה אנשים שמקדשים את הנישואים כערך כ"כ עליון שאי אפשר לשבור אותו!!!!
לשם מה ההמלצות החוזרות ונשנות ללכת לטיפול זוגי? האם הכל ניתן לתקן? הרי ברור לכולנו שאנחנו לא נצליח לשכוח את דבר הבגידה ולעולם לא נסמוך יותר על בני הזוג שלנו שזה לא יחזור בשנית?
האם ככה מגיע לנו לחיות את חיינו רק בגלל שאנחנו בעלי משפחות?
האמת זה מרגיז אותי לקרוא את העצות האלה.....הנה יש פה אישה שאומרת שהיא סובלת ורע לה ועדיין כמובן ההמלצה היחידה פה זה שהיא חייבת להציל את הנישואים וללכת לטיפול זוגי.....אני הייתי בטיפול זוגי ומה אתם חושבים שבגלל הטיפול סלחתי? שכחתי? התחלתי לסמוך עליו? נו...באמת....זה מצחיק אותי....
אני לא מצליחה להבין את זה.....

אני מודה באשמה
לדעתי האישית, עדיף תמיד ובכל המקרים למעט אלימות מילולית וכ"ש פיזית...ללכת ולהקשיב מאנשי מקצוע מה יש להם לומר, אם יש לך איש או אשה כזאת במשפחה או סתם אדם שמבין והוסמך לתת עצה טובה, אז זה מעולה,
אפשר לחלק את העולם לשניים, את אלו שמוכנים להקשיב לבעלי ניסיון,או שעוסקים בתחום, לאלו שיודעים להסתדר לבד,
דווקא אני הייתי פריק של יודע הכול ולא צריך עזרה מאף אחד, גם שהייתי מחפש חנות או בית הייתי מתעקש למצוא את הכתובת לבדי ולא להעזר בעוברים ושבים, אבל לאחר שהתבגרתי,גילתי שניתן לחסוך זמן יקר בכך ששואלים ומתייעצים, זה לא בושה לשאול להיפך זה מראה על חכמה,
לא תמצאי אף בכיר במשק או בפוליטקה שלא מתייעץ בקביעות עם אנשי מקצוע, ישנם אנשים מוכשרים באמת שנסובים סביב עצמם למשך שנים רבות רק כי הם יודעים יותר טוב מכולם, בעצם הם מתמידים באותו כישלון מבלי לדעת אפי' על זה שהם נכשלים,
-
לעניין שלום הבית שאני מצדד בו בגאווה,
היועצים של ימינו לא עושים שולם שולם לעולם ומחזירים את הזוג הביתה לעשות עוד ילד,,, כמעט כל היועצים מתמחים בקאוצינג אישי וזוגי, ולכן את מקבלת שם כוחות וההעצמה אישית קודם כל בשביל עצמך, ואח"כ יוצקים את כל זה לתוך הזוגיות,
הרבה פעמים תוך כדי הייעוץ צד אחד מבין שאין לו מה לחפש בזוגיות הנוכחית, והיועץ הוא זה שנותן את הכוחות להפרד, כך שיעוץ הוא לא לכיוון אחד, ויכול להתפתח ע"פ השאיפות והרצונות של הצדדים,
-
יש בעיות שצריך לפתור אותם מהר ולא לתת להם להחמיר,שאז כבר הרבה יותר קשה לטפל בהם, כי הזוג רואה רק שחור ושוכח את כל האהבה שהייתה ואת המשותף שבגלל זה הם בכלל התקשרו מלכתחילה,
יעוץ של צד ג' נותן מבט אחר וגבוה,,, ויכול בפגישה אחת או שניים לתת לזוג כלים כיצד להתמודד להבא עם בעיות כאלו ואחרות,
אז למה לא להשתמש במנגנון הזה ? הבחורה זועקת מעמקי ליבה אני רוצה להישאר אבל אני גם רוצה שהוא ישים לב אליי, היא גם אומרת אני לא מצליחה להעביר לו את המסר, הרי אם היא הייתה רוצה להיפרד הדרך פתוחה לפניה, לברוח זה הכי קל, אבל החיים כפי שכבר למדת מניסיון כואב לא קלים, ומי אמר שמחכה לך אביר על הסוס הלבן במקום אחר,
ככלל בכל מערכת זוגית שיתופית, ישנם בעיות, זאת מציאות שלא ניתן לברוח ממנה, נו אז מה עושים ? לאן שלא תלך אתה נתקל בבעיות, אז לפעמים עדיף להתמודד בתוך המסגרת הנוכחית, ושוב אני מדגיש שמדובר על בני זוג שמעוניינים לחיות יחדיו, ואין משהו חריג שמחייב להיפרד, ויש מחמירים שאומרים, שכל זמן שלא פתרת את הבעיה אתה עלול למצוא אותה בכל מקום שרק תנסה לברוח,,,
אם לא הסתרדת עם אחיך או הוריך במובן מסויים תפגוש את זה עם בן זוגך, או בעבודה עם הבוס, או בצורת ילד שנולד לך במזל טוב עם אותה בעיה בדיוק, אז לאן יש לברוח,,,???
אמת, כשמנסים ולא הולך, כשיש איתותים מכל כיוון שזה לא זה, אז פורשים, עם כל הצער שבדבר,
אבל כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן !

אצלי זה קרה בשעה שהייתי בהריון שני ואחרי הלידה רק גיליתי שזה רק ממשיך.מרגע לרגע אני שונאת אותו יותר ויותר הוא עסוק בשלו אני חושבת שהבלגתי וסלחתי כביכול מדי מהר הייתי צריכה לבקוע עולמות ולהכות בברזל כל עוד הוא חם.עשיתי טעות הקשבתי לממי ממי שלו והנה אני כאן קרחת מהכל.
יש לי משפחה.
קשה לי אבל רבק!!למה לא להנות לי מהחיים ולהכיר גבר חדש ואולי גם לא??אמנם יש לי ילדים קטנים.אבל אם אני יהיה מאושרת בטח גם הם.
אני ירעיף עליהם חום ואהבה.
אני צעד אחד פצפון מללכת מחר לרבנות לפתוח תיק.
כוסאמק כולם.נמאס לי לסבול אותו.לא מספיק שהוא בגד בי גם לא טוב לי איתו לא כייף לי לא נעים לי.
אני רוצה להיות מאושרת.
תודה לך על התגובה.
זה באמת לא פייר שמנסים רק להחזיק אותנו צפות בכל החרא של הגברים שלנו.ולכל הנבגדות:תהפכו עולמות.תזעזעו את הזבלים תברחו תלכו לרבנות תראו להם שיש לכם גברים.שימותו מפחד.

ומה קורה שאשה מזדיינת ובוגדת "התאהבתי זה קורה לפעמים". קיביני מט יש מקום לסליחה
תלוי מה קרה הזיון זה לא ערך עליון קו אדום ולכן חשוב הייעוץ.

אתם הגברים בוגדים סידרתיים כל בחורה שזזה יש לכם חישקוק ואני רואה ביום יום בעבודה בכל מקום הכל נעשה מגעיל. היום הגענו למצב של אנרכיה וחוסר כבוד לנשואות ולנשואים בעידן הזה הכל נעשה פשוט תוהו ובוהו. ,אם יש לו אישה טובה עם ילדים קטנים דתיה יפה מסכנה שבעלה בגד בה סתם ללא סיבה כי הוא אהב את הבחורה הקודמת שלו והתחתן בלי אהבה למה התחתנת? למה לעשות ככה לאישה שלך ובנוסף ...ולא על כל מריבה רצים לבגוד אפשר לשבת ולדבר ללבן דברים אבל היום סבבה רבנו קדימה סיבה טובה לבגוד באישה ולפעמיים ללא סיבה וזה עצוב , ואז האישה רואה זאת בצורה הגרועה ביותר אם בגדו בי כנראה שאני לא שווה בעיניו וזה בדיוק כמו שהגבר מרגיש . ואז היא אומרת לעצמה ,אני הראה לו כמה אני שווה וככה זה.פשוט חוסר שליטה על הכל. מי שלו בגדו בו לא יודע מה ההרגשה אין לתאר במילים תיאור קצר זה כמו רעידת אדמה,או כמו להתעורר מחלום רע, גם אם היא תעביר תמיד הוא ישאר כנטע זר בשבילה ותמיד היא תעלה את הנושא בכל הזדמנות כעקיצה. אפילו גבר שלא חלמת שיבגוד בך אי פעם בוגד זה לא מכוער? כי החברה מספרים שזה סבבה מרגש יותר ? איזה דור אנחנו מגדלים מה ילמדו הילדים שלנו. אך הם יצאו תראו כמה אלימות אני מאמינה שהכל מהבית . היום נדיר שמשפחות חיות טוב , ואם כן או שהאישה עדיין לא עלתה על זה (על הבגידה) או שהיא מתעלמת. או שהגבר לא עלה על זה ומתעלם. שנשמע רק דברים טובים

הכאב נשאר על הנשמה.אין שום ריפוי ושום זמן מרפא שום בולשית.....
כמעט הלכתי היום לפתוח תיק ברבנות.נמאס לי.

אני נשארתי בבית שנה. לקח לי שנה להבין שאני לא רוצה יותר ולא מוכנה יותר ולא מתכוונת להמשיך לחיות עם גבר שאני לא אצליח לסמוך עליו יותר. הרגשתי שלא משנה מה יקרה, גם אם נמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום (לאחר הטיפול כמובן שעשינו) בסופו של יום חוסר האמון צף. ממש הרגשתי את זה. לא האמנתי לו. הוא גם עובד בעבודה שמצריכה העדרות מרובה מהבית. זה חיים קבועים בצל חרדות ולי נמאס מזה.
אחרי שנה הודעתי שזה נגמר ופתחתי תיק ברבנות. פחדתי מאוד מהלבד, עם הילדים, פרנסה אבל האמת יותר טוב ככה. חיי היום טובים הרבה יותר, שקטים הרבה יותר. אני מאושרת!!!!!
אני רואה שאת עדיין בסערת רגשות גדולה מאוד. אני חושבת שאת צריכה לעבוד רק על עצמך. אני מסכימה עם הדברים של בני ששיחה עם אנשים, או עזרה מסוג אחר יכולה לתת את הכוח לעשות שינוי - כל שינוי שתבחרי לעשות....
אני יכולה להגיד לדוגמא שהיום, על אף העובדה שאני כבר לא איתו, קשה לי קצת עם כל הקשור לבטוח בבן זוג אחר. כשאני חושבת על זה אז אני מבינה שנשארה צלקת שצריך לטפל בה אחרת החוסר אמון יחזור גם בהמשך.....

ועוד דבר - וזה בערך הדבר המרגיז ביותר בכל הקשור לבוגדים למיניהם - הם כ"כ מהר רוצים שהקשר יחזור להיות רגיל לחלוטין. המחשבה החצופה הזו שבגלל שהם התנצלנו ובמשך תקופה מסויימת התנהגו כביכול למופת, השקיעו, תמכו משנה את הכל ומשכיחה את הבגידה. אני רואה שכולם כותבים את זה.......טבע האדם - פשוט מדהים!!!!!

שנה עברה!!
אצלי חצי שנה.
אבל הבגידה אצלי היתה "רק"בקשר עם בחורה בטלפון ופגישה אחת{שאין לי מושג מה היה שם וגם לא יהיה כנראה...}10 חודשים.שהייתי בהריון וילדתי!
הוא לא התכוון לספר לי.
ובדיוק כמו שכתבת הוא מתחרט,משתנה לטובה בהתנהגות.
ובטוח שאני סולחת,
אבל זה באמת טיפשי!!יום אחד על הבוקר התלבשתי והכנתי תיק ואמרתי שאני הולכת לא הבין לאן עד שראה בהיסטוריה של המחשב שעות פתיחה של הרבנות...זה הפחיד אותו מוות.
הוא לא יצא מהבית והתחנן אלי שנצא לבית קפה לאכול ארוחת בוקר....
חחההה..נהינתי וני יודעת שהוא נורא מפחד מזה הוא לא מוכן שידעו כולם והילדים...
וגם אם נתחלק חצי בעסק זה לא יהיה משתלם כרגע...
איך זה להיות לבד?
נשמע לי לא רע...את מתחרטת??

האמת אני מאושרת...טוב לי מאוד...אין שלמה ממני עם ההחלטה.
הוא וכל הסביבה היו בטוחים שאחרי שנפרד אני אתחרט ואחזור בגלל הקשיים מסביב אבל אני ידעתי בפנים שעשיתי את ההחלטה הנכונה והמציאות היא באמת כזו.
אז לא - אני ממש לא מתחרטת להיפך. אני רואה את החברים שלי מסביב בוגדים, נבגדים וממשיכים לחיות כאילו כלום לא קרה...אני יודעת שאת מה שטוב לי עשיתי ולקחתי אחריות על החיים שלי ושל הילדים שלא יחיו באווירה לא טובה ולא אמיתית!!!
ונכון זה לא פשוט בכלל ויש הרבה קשיים של טיפול סביב הילדים והעבודה וניסיון בסופו של יום להמשיך הלאה בחיים - אבל בשבילי זה היה שווה את זה!

היי ליאת, מה שלומך? מזה זמן מה אני עוקבת אחרי הדברים שלך ושל מגיבייך, ואני חייבת לציין שעזרת לי להבין אחת ולתמיד, שלא חשוב כמה הנבגד ינסה לשקם את הקשר, להשקיע בתיקון ובאיחוי השברים, הצלקת תמיד תישאר, הפחד מהישנות המקרה תמיד יהדהד במחשבה, והכי גרוע- חוסר האמון הגדול שנוצר (שזהו התנאי הבסיסי לקיום מערכת יחסים זוגית) לא יאפשר החייאה או המשך קיום שפוי של הקשר! הצד הנפגע תמיד ולעולם יחוש את הסכין שננעצה בלבו, בלי קשר לזמן שחלף מאז האירוע, ולא ישוב לבטוח "על אמת" בבן זוגו. וזה מביא אותי למסקנה כי חבל על כל דקת סבל. החיים קצרים, יש אי שם מישהו שיוכל להעניק מעצמו, לטפח אותך ולאהוב כפי שמגיע לך (ולכל הנבגדים). אני מאמינה גם שברגע שהנבגד ישתחרר מכבלי הקשר החולה, המחשבות הטורדניות לגבי אמינות הפרטנר פחות יעסיקו אותו, מכיוון שיצא לדרך חדשה... תקנו אותי אם אני טועה.

ברוך שובך---
את טועה ומטעה,
עוד לא קיבלנו כאן שום עדות אותנטית על זוג או יחיד שהלך לייעוץ וטיפל בבעיות ברצינות, כל הרושמים בפורום הזה לפחות,,, זה אנשים שרוצים טיפול בזבנג וגמרנו, או שהלכו לייעוץ חלקית, ויותר גרוע שנתקלו ביועץ לא מוצלח, כשיש רצון כנה ואמיתי למען מטרה משותפת של החזרת האימון,,, אז 99.9 שזה מצליח,
סבלנות ועקביות זאת הסיסמא שמנצחת,
כעת כמה מילים על מה שאת כותבת שלא יעזור מה שהנבגד יעשה תמיד יהיה שם החשש וחוסר האימון,
ראשית, החשש הוא תמידי בכל זוג ללא קשר לעבר, כל אשה וכל גבר רוצים שבן זוגם יהיה נאמן להם, והחשש מרחף מעל כל הראשים כל הזמן, ומי שנכווה ברותחין וודאי יחשוש מצוננין,
כשלא מעבדים את החוויה נכון ומסיימים אותה נכון, אזי היא רודפת איתנו לקשר הבא והבא אחריו חלילה, אז חששות יש, אימון אין, מה נשאר ?
לדעתי צריך להתעקש לסיים את החוויה הנוראה הזו, קודם כל בטריטוריה הביתית, המוכרת, זו שיכולה להציל ולרפא חלקים מסויימים מבלי לגרום לנזקים חדשים, עיבוד החוויה עם מישהו שהיה קרוב אלינו במרבית חיינו, יותר קלה לעיכול מאשר להתחיל קשר חדש עם פחדים שמעקרים את האהבה עוד לפניי שנרקמה,,,
אני מודע לעובדה שקשה לסלוח לזה שדקר אותך בפנים,,, אבל ככה אתה מתמודד מול הדבר האמיתי, לומד כיצד לחיות, להשלים, לנסות, הכל פרוס לפניך,,, וההחלטה יותר פשוטה וריאלית,
בקשר חדש החששות משליכים אנרגיות שליליות וגורמות לשני הצדדים לקחת מרחק ולחשוד שלא בצדק באדם חף מפשע,,,
נו,,,ואח"כ אחריי שנה של יסורים והסברים זה לא אתה זה אני, פשוט בגדו בי ואני לא רוצה להיפגע שוב, מה נהייה אז ? האיש לא יכול לבגוד ? האשה לא מסוגלת פתאום ליצור קשר עם האקס הבוגד, רק כדי לוודא ולספק את ייצר הסקרנות ? או כי חשוב להם להיות הורים טובים לילדיהם ולכן הם נפגשים ומעבירים מידע זה לזו בנושאים האינטמיים ביותר שמובילים בדרך כלל ליחסים,,, שהיום אפשר לומר שזה יותר ממחצית המתגרשים למינהם,,,
-
כשהבוגד לא מפנים את הטראומה שהוא ייצר, ולא משקיע את כל כולו לתקן ולשפר את הזוגיות מעתה ואילך,,, אז ישנה בעייה חמורה, ואת זה צריך להוקיע, !
איש כזה חייב טיפול ארוך ממושך ועם בעל מקצוע מהשורה הראשונה, כי אין פתרונות קסם,
ואם יורשה לי, אלו הם הזוגות שמסתובבים כאן בלילות,,,
-
מי שבכל זאת עשה את המאמץ כפי שמתבקש ובכל זאת נכשל,,, או רוצה להפרד מכל סיבה אחרת, חוסר התאמה, גילויים חדשים שמשנים את התמונה וכו', לא נותר אלא לברך אותו ולעזור לו לצאת מהקשר בכבוד עם מינימום נזקים לעצמו ולמשפחה,
כי בשביל זה המציאו את הגירושין,

תעשה לי טובה !! סלעית הפעם אמרה דברים ממש נכונים

מדוע הטועה ומטעה ?!?!

קראתי את תגובתך מספר פעמים מתוך רצון להשתכנע כי קיימת אפשרות אמיתית להפיק טוב מן החוויה השלילית.רציונלית, אני מודה לך על כך שהארת את עיני לגבי דברים נוספים כמו העובדה שהחשש הוא תמידי בכל זוג ללא קשר לעבר, ולכך שחשוב לעבד את החוויה נכון. אני מתפעלת מאד מהיכולת שלך לראות מעבר לפגיעה האישית ולטווח הרחוק. אך רגשית- קשה לי מאד להתנתק מהמחשבה על תחושות העלבון הצורב והפחד להישנות המקרה (פעם בוגד, תמיד בוגד...?). כמו כן, אני מאמינה שאין דבר כזה "מעידה" או "טעות". אף אחד מאיתנו איננו טיפש, עיוור או תמים עד כדי כך, שלא יכול לצפות מראש את הסכנה האורבת בכל פינה, בייחוד עם יצירת קשר כלשהו עם מישהו/י מהמין השני... כל זוג סביר, כמדומני, משוחח על הציפיות שלו מבן הזוג, על הגבולות המתאימים להם ועל השלכות המעשים בטרם נעשו, ולכן קשה לי עוד יותר להתייחס בסלחנות לבגידה, כשהכתובת הרבה מאד פעמים פשוט רשומה על הקיר... (פגישות "עסקיות", SMSים, מיילים וכיו"ב...). בכל מקרה, תודה. גם לך, רון.

אני אחזור שוב על מה שכבר הבהרתי לא פעם, > צריך לקחת את הדברים שאני כותב (שלעיתים נכתבים באשמורת הבוקר וכו',,,) בערבון מוגבל, וכעוד משהו שצריך לתת עליו את הדעת,
גם אני חזרתי לקרוא את מה שכתבתי, וניתן להתחבר לרוב הדברים ואפי' להבין את משמעותם למרות שלא חייבים להסכים עם כל מילה,,, !
-
המרחק מהרגש אל השכל דהיינו מהראש ללב הוא כ-40 ס"מ, ובכל זאת יש פער ענק ביותר בתפיסה אצל כל אדם, בדרך בה הוא בוחר להתמודד עם הרגשות מחד ועם ההגיון מאידך,
את צודקת בהחלט "שרגשית קשה להתנתק מהמחשבה על תחושות העלבון הצורב והפחד להישנות המקרה,,,"
אבל,,,
תחושות ופחד זה בידיים שלנו, הבחירה נתונה בידייך כפלסטלינה שאת יכולה לשחק איתה וליצור דמות כרצונך !
אחריי הפגיעה שעל זה אין וויכוח שהיא קשה---, יש את ההתמודדות עם הפגיעה, היחס שהיא מקבלת ביחס למכלול הדברים הנוספים,
את בוחרת אם להמשיך להחזיק בפגיעה לנצח---! או לשחרר אותה לאט לאט עד שתתפוגג, !
אוקיי נעלבתי, זה כואב, דרשוה נקמה, אני חייבת לעשות משהו, כך א"א להמשיך,,,אבל,,,
לכל דבר יש סוף,
מי מאיתנו לא חווה עלבונות פגיעות,פחדים וכו', אבל הביטי סביבך ותבחיני מה קרה עם אלו שבחרו להחזיק בפגיעה כאילו הייתה עוגן הצלה למשהו יותר קשה(שבדרך כלל החמירה,,,) ואיפה הם היום האנשים שבחרו (אם מתוך חוסר ברירה,,, ואם מתוך השלמה,,,)להתרומם ולדלג על כל המכשולים, ולנסות לשקם את עצמם, בשביל שיקום הנפש ויישוב הדעת, לדעת שמה שהיה , היה, ולהסתכל קדימה אל העתיד,
את יכולה לפגוש את הילדים הללו בגן ובבית ספר, שמתלוננים עשו לי, שתו לי, ואת אלו שאומרים יאלה אפשר לחשוב,,, (ככה זה גם בחיים האמיתיים רק שהבעיות גדולות יותר)
חלילה לנו לזלזל בפגיעה או בפחד עצמו, אבל בידיים שלנו נמצא הפתרון האם לקחת את זה קשה מאוד ! או לקחת את הפגיעה בפורפורציות הנכונות, זה הכל !
וככל שנתייחס לדברים בייתר קלות וכמשהו שיכול לקרות כך ייטב לנפש וכמו שאתם יודעים היא מחוברת לגוף ואין מנוס מלעזור לשניהם יחד לחיות בשלום זה עם זה,
ובשורה האחרונה שרשמתי כעת, נמצאת התשובה להתפעלות שלך על היכולות שלי,,,
אני מדמה כל הזמן את נשמתי שחצויה לשניים חלק הוזרק לגוף שלי שלצורך העניין והמציאות נבחרתי שלא מדעתי ושלא ברצוני,,, בתור הגבר ! והחלק השני של נשמתי הושתל בחכמה ייתרה אצל אשתי היקרה, וכיום לאחר שנים רבות ואין ספור התמודדויות ומשברים שחלקם קשים , קשים מאוד ולא אפרט כאן בפומבי,- סוף סוף הגעתי להבנה הזו, שמקילה עליי את החיים יום יום, שעה שעה,
ולכן גם קשה לי לראות אנשים שמתייסרים לחינם, וכל זמן שלא יזרקו אותי, אני כאן,
בהצלחה לך ושוב תודה על המחמאות,
לרון ידידי-
אני לא יודע איזה רון אתה , כי יש כאן 2 רונים, בכל אופן אתה צודק, היא כתבה דברים נכונים מהמבט שלה, ולכן רשמתי איך אני רואה את הדברים, לגביי טועה ומטעה,,, אני מתנצל - ומודה מצד המילים הללו היה מיותר לחלוטין !
יום טוב לכולם

יש רק רון קשוח אחד בפורום הנ"ל !! וזה אני (-:

דש לסלעית הנבונה ........

אולי כדורי הרגעה ולא שום דבר אחר, אם אני אוהבת אותו שום דבר לא יעזור אם אני פחות אוהבת אני אשתדל כאילו להעביר ומצד שני להחזיר לו מנה אפיים כל חיי. כי זה סכין בלב חוסר אימון חוסר צדק עבודה בעיניים.

חברה אין מצב שיספרו לכן שזאת רק לשיחת טלפון הכל מתחיל משם ומשם מגיע למפגשים על מה בדיוק דיברו שם... הוא לא מפרט סתם דיבורים שטיות..חחח לא להיות טיפשות ראו הוזהרתן. אז שלא יספרו לכם סיפורים שזה רק שיחות אלו שיחות נפש למניהם אל תוכלו את זה אולי נתפס בהתחלה זה משהו אחר אבל לפגישה זה יגיע במליון אחוז לאחר כמה פעמיים זה מגיע מכירה את זה הייטב. אין יותר חכם מבעל נסיון, הוא חכם יותר מהתעודה של תואר שני . נקודה.

גם בי בגדו. לא בדיוק בצורה שלכן אבל בצורה נוראה יותר. לי סיפרו אחרי החתונה. למרות כל הדברים שעברתי ושאני עוברת מה שאני יודעת וגם למדתי מניסיון חיים זה שהנקמה רק תרעיל לך את הלב. כל הזמן תחשבי רק איך לנקום, והרי מחשבות מובילות למעשים. תחשבי את באמת תהיי מורעלת וזה ישאב ממך את כל האנרגיה, כל שמחת החיים וכל הצד האנושי שיישאר לך אחרי זה. ואז כולם יחשבו שאת המרשעת שמתנקמת בבחור שעשה טעות וביקש סליחה, את תיראי להם המפלצת.
העצה שלי היא שתסלחי לו, מבפנים כי זה הדבר היחידי שיעשה אותך חזקה יותר מבחינה נפשית (וזה גם יעזור לך תתפלאי) ויעזור לך לחיות יום אחרי יום.
אם תישארו יחד או לא, זה תלוי בכם, אני לא מתערבת כי אני לא יודעת כל מה שקרה.
אצלי גם אחרי שניסיתי לסלוח פעם ראשונה זה קרה עוד פעמיים, אז נראה לי שזה מוכיח שמי שבוגד פעם אחת... אבל אני גם לא תומכת גדולה בגירושין אלא אם כן זו ממש הברירה האחורנה. אין מה לעשות החיים לא פרים ולפעמים צריך להקריב. 

מבין ללבך אישה יקרה . גם אני נבגד., מצד שני תחשבי טוב אם נכון להתגרש. אולי בכל זאת תנסי לשקם את הקשר. אני יודע שזה לא קל . עברתי את זה על בשרי! אבל לפני הדקה התשעים מי מבטיח לך שתהיי יותר מאושרת אחרי??תחשבי על זה.וכאן אומר משפט שצריך הרבה סובלנות כדי לקבל אותו. בבגידה אשמים במידה כזו או אחרת שני הצדדים!! צריך לחקור מה לא היה לו טוב בזוגיות הקיימת שהוא הלך לרעות בשדות זרים. אינני מצדיק כלל את מעשהו. הוא נהג בצורה מתועבת.אני יודע מה זה להרגיש נבגד. אבל כדאי לתת צאנס כדי שלא תהפכי למנוצלת.

משה

רוי שלום,
ההרגשה של הסתכול והכעס יכולה להיות מובנת, אך עלייך לחשוב מה יצא לך מזה..
מה יצא לך מזה שתתנקמי ושתוציאי תוכניות לפועל? האם תרוויחי משהו אמיתי מכך?
האם זה ישנה את העובדה שנבגדת? האם אחרי זה הוא יהיה באמת שלך או שיש סיכוי שיברח באופן סופי?
תחשבי על כך שבסופו של דבר הוא בחר בך והוא איתך ולא איתה. הוא ויתר עליה ובחר בך.
תחשבי מה את רוצה שיקרה בסופו של דבר ורק אחר כך תחליטי איך לפעול.

בהצלחה,

תני לו להרגיש בדיוק מה שאת מרגישה ואת מבינה בדיוק על מה אני מדבר

שלום מלי,

כדאי שתפנו לעו"ד שעוסק בתחום. או לפורום שעוסק בסוגיות משפטיות.

בהצלחה.
גלאי סיגלית - יועצת זוגית

הנטייה, תהיה, כנראה, סיפוח זוחל. בכל פעם עוד קצת. הסכמת למשהו, גם אם באופן מהוסס, וזו הופכת להיות הסכמה עקרונית, שאם תרצי לסגת ממנה את תהיי אשמה. אשמה בחוסר שביעות הרצון שלו, אשמה בבגידה הבאה, ואשמה בפרוק הנישואים.

אני לא חושש מהמום המשותף שלכם לזוגיות, אלא מהמום שאת עושה לעצמך. את לא מעוניינת, את נגררת לדברים שאת לא אוהבת ולא רוצה, ומאבדת גם משהו מהכבוד העצמי שלך בכל פעם.

כמה דברים על מיניות פתוחה וסווינגיות ("חילופי זוגות", או קשרים מיניים עם זוגות נוספים):
הסיבות הניתנות על ידי הסווינגרים לפרישה היו, על פי סדר השכיחות:

קנאה: 24%

אשמה: 15%

איום על חיי הנישואים: 15%

התפתחות של קשרים מחוץ לנישואים: 12%

שעמום במסגרת חילופי זוגות: 11%

אכזבה מהסווינגינג: 7%

גירושין או פרידה: 6%

חוסר יכולתה של האישה "לסבול את זה": 6%

הפחד מהחשיפה: 3%.

יש צורך להבהיר את הנקודה שאלו היו זוגות שהיו בטיפול ולכן, עשויים שלא להיות מדגם מייצג של כל הסווינגרים שפרשו.

קינאה: בגלל החשש, שלא פעם ממומש, שבן או בת הזוג יוצרים מאוחר יותר קשר עם הצד האחר בחילופי הזוגות "מחוץ להסכם", כלומר, ללא ידיעת בני הזוג.

ואולי אחד משני הדברים המשמעותיים ביותר:

"כנראה שהדרך הטובה ביותר להסיק דיון לגבי ההשפעות שיש לחילופי זוגות סווינגינג היא לצטט את(Thio (1988: "אנו עשויים להסיק שהסווינגינג הוא כמו חרב בעל שתי קצוות – התופעה עשויה להתנדנד לכיוון התוצאות החיוביות או לכיוון הנגדי של התוצאות השליליות.

טיב התוצאות תלוי יותר באינדיבידואל שמשתמש בחרב מאשר בחרב עצמה"

ואכן, זו חרב פיפיות. ישנם זוגות שלהם זה מתאים, אבל ברוב המקרים הוספת פרטנרים נוספים למיניות אינה גורם מייצב בזוגיות, כי הנטייה של שני בני הזוג לעשות זאת אינה זהה, וכמעט תמיד אחד מהם ירצה יותר, ולפעמים הרבה יותר (ובדרך כלל, אם כי לא תמיד, הגבר). במצב זה, הלחץ של זה שרוצה יותר, והלחץ הנפשי על הצד השני, עלול לערער את היחסים באופן משמעותי.

ועוד משם, כחלק מהסיכום:

"חילופי זוגות הינה התמכרות לכל דבר ועניין והשליטה על מרחב מיני זה הינה אקוטית מעין כמוה."

אני מכיר זוגות שבהם היתה נטייה חזקה מאד להוסיף פרטנר נוסף, כשזו היתה מצד הגבר. במקרים שהיכרתי קרה גם שהאשה, שלא רצתה לוותר על הנישואים, הגיעה אפילו, וכנגד רצונה, להיות זו שמחפשת פרטנרית לשלישיה עבור בעלה. כפי שאמרתי, זה מדרון חלקלק. את צריכה להגדיר את הגבולות שלך. את יכולה ליהנות מזה אם תצליחי לשחרר את העכבות שלך, ולהרגיש עם זה בנוח (וגם אז יש סיכון לערעור הזוגיות מתישהו).
אבל את יכולה להשתעבד לכוח השכנוע שלו ולפחדים שלך, אם הנסיון, החשיפה, הפתיחות המינית, העדר קינאה וכדומה אינם מתאימים לאישיות שלך. אם את רוצה לשים לו גבולות ולא מצליחה, לכי איתו לייעוץ זוגי ודברו על זה. בכל מקרה, את צריכה ללמוד לנקות את עצמך מאשמה.

להתכחש לטבע ,האישה נבראה עם רצון עמוק מאוד בנשמה שלה שבעלה יהיה רק שלה ומחוייב רק לה וזו אגב,אחת הסיבות לקנאה ולתחרות בין אישה לחמותה,כל הנסיונות להתחכם לטבע בסופו של דבר נוחתים על ראשם של אלו שהתנסו וגם אם זה לא נגמר בגירושין זה הותיר צלקת לא יפה ,ולסיום סיפור מבית מדרשנו למה חווה פיתתה את האדם שיאכל מהפרי האסור-אחרי שהבינה את חטאה ושאולי תמות בעטיו חשבה בליבה מה פתאום שהוא ישאר לבד וישא אחרת תחתיי-עדיף שימות איתי ולא יחליף אותי..
נ.ב. התייחסות לשואלת -יחסים בריאים הם כאלו שהאחד מכבד את רצון השני ואת הגבולות שלו במיוחד כשמדובר בנושא כ"כ רגיש ועדין-אל לך להרגיש אשמה !!!

חצי מהנשים בוגדות וחצי מהגברים בוגדים הסיבות שונות הטבע ברא נשים וגברים שהמונוגמיה חשובה להם ונשים וגברים שמחפשים בחוץ וחושבים שזוגית היא לא מדרך הטבע. הבעיה שנשים נבגדות נוטות יותר לילל מגברים נבגדים ולכן יש תחושה שהנשים מסכנות ואומללות.אפשר לעבור לסדר היום אחרי בגידה ולנסות לתקן את שגיאות העבר בכל התחומים כולל סקס והתיחסות זה לזו.(האמינו לי אפשר וזה מצליחבהרבה מקרים)

לא אמרתי שנשים לא בוגדות ,רק שזה לא הטבע שלהן כמו בהרבה תחומים שמנסים להתחכם וללכת נגד הבריאה כמו למשל הפמיניזם שגורס שנשים שוות באופן מוחלט לגברים ,מה לעשות אבל תנועה כזאת או אחרת לא תשנה עובדות ביולוגיות שנשים וגברים הם שני יצורים שונים החל מהמבנה הפיסי וכלה במבנה הרוחני -דוגמא שהמדע גילה רק לאחרונה כשבמקורות היהודיים זה היה ידוע:מבנה המח שונה אצל האישה האונה השמאלית יותר מפותחת יחסית לגבר ואצל הגבר הפוך האונה הימנית יותר מפותחת (באונה השמאלית יש את כושר הדיבור ולכן בת תתחיל לדבר מוקדם יותר ולא תמצאו כמעט אישה מגמגמת,ולאט לאט התפתח "יצור" כלאיים שטוען לשוויון ,כשנוח לו,אני מודה והגברים בתוכם מרגישים מבולבלים ומאויימים.תהיה מספיק כן ותודה שגם הגבר הכי פתוח ומתירני כשהוא ירצה להתחתן הוא לא יבחר באישה שמתיימרת להיות שווה לו ובטח לא שווה לו בנושא הבגידות. ואם חלילה משתמע מדבריי שבגידה של גבר לגיטימית אז ממש לא,רק שגברים נבראו עם יצר כזה גדול שיש להם עבודה יותר קשה בתחום הזה מאשר לאישה .

שלום לך,

לפי מה שניתן להתרשם מדברייך לך ולבן זוגך יש צרכים שונים מבחינה מינית, קיים ביניכם פער שרק ילך ויעמיק.את כמי שבנויה עם צורך במע' מונוגמית מבחינה זוגית תחושי בתיסכול מיצטבר מול צרכיו של בן זוגך הפתוח והליברל.לפיכך,ה'פיתרון' שכביכול
מצאתם אינו פיתרון אמיתי, לא את ולא הוא תחושו שלמים עימו, והמתחים יצטברו עד.....ה'פיצוץ' והמשבר הבא.נושא כה מרכזי כמו מיניות במע' זוגית מהווה נושא מספיק חשוב על מנת לבחון את התאמתכם הזוגית יותר לעומק.כך אולי יכאב לך מעט כעת, אך זו תהיה בחירה שלך מודעת ושלמה עם מי ומה שאת, ולא פגיעות חוזרות ונישנות על רקע תיסכוליו ו/או התנהגותו המינית המשוחררת של בו זוגך בעתיד.
חישבי על כך!

בהצלחה!
מיכל פאטל-יועצת זוגית.

שלום לך בת.
השאלה שלך משפטית לחלוטין. נסי למצוא תשובה מתאימה בפורום שנותן מענה לשאלות משפטיות.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית

שלום מיכל,

בכל מקום ניתן למצוא פיתויים, ולכן אני לא מאמינה במעבר של מקום עבודה, במיוחד אם מדובר במקום טוב שבעלך מרוצה ממנו וכו'.
בעלך כבר "ילד גדול" עליו ללמוד להגיד לא! כי את חשובה לו יותר.
(למרות שזאת דעתי, אני מציעה שתדברי איתו על החששות שלך, תתלבטו ותקבלו החלטה
משותפת שתהיה נכונה לכם)
חשוב שתמשיכו להשקיע בזוגיות שלכם, תעניקו תשומת לב ואהבה אחד לשני, תחזקו את
האמון שוב זה ייתן לכם את הכוח להמשיך יחד.

בהצלחה!
גלאי סיגלית
יועצת זוגית בדרום

ליאורה שלום,
שאלת שאלה משפטית שכדאי שעורך דין יתן עליה תשובה,
פני לפורום שנותן מענה לשאלות משפטיות.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית