פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

ענת שלום,
את מתארמת מצב של פרידה שעשתה לך בסך הכל טוב, את אומרת שחייך טובים יותר בלעדיו וזאת כנראה בגלל הדברים שתיארת. למרות זאת לא פשוט להתמודד עם העובדה שהוא יוצא עם אחרות ואת מבינה שגם הוא המשיך הלאה. למרות שאת זאת שלוקחת אחריות ואת זאת שהתבגרה והוא זה שהכניס אתכם לתסבוכת הכלכלית, הוא קם על הרגליים ויוצא עם אחרת במקומך.
ענת, את צריכה ללמוד להסתכל על עצמך בלבד. מה עושה לך טוב להיות איתו או בלעדיו? אם את מחליטה שחייך טובים יותר בלעדיו, אז אל תסתכלי אחורה, הוא יחיה את חייו ואת חייך ועלייך לעשות הכל כדי שהחייך יתנהלו על הצד הטוב ביותר. כל מה שקורה מסביב רק מפריע לך להוביל את עצמך למקומות טובים יותר.

בהצלחה,

דליה, תודה רבה על העצה. את צודקת לחלוטין. אשמח לקבל עצות איך להשאיר את המשקעים מאחוריי.

מיקי שלום,
אתה מתאר דילמה מאוד נפוצה ומאוד לא פשוטה.. מצד אחד האהבה כבר לא נמצאת בזוגיות שלך ומצד שני אתה לא רוצה לפגוע לא באישתך ולא בילדים. הדילמה היא מאוד לא פשוטה אבל עומדות בפניך 2 אפשרויות: הראשונה היא להמשיך את החיים כך ולוותר על האבה בתמורה לכך שאתה תיהיה בסדר עם כולם ולא תפגע באף אחד והאפשרות השנייה היא לעשות מה שהלב שלך רוצה ולשלם את המחיר. זה נכון שהמחיר יכול להיות יקר אבל השאלה היא מה יהיה החלק הטוב של הבחירה הזו. אם תרגיש שחייך חוזרים אליך ואתה מתחיל לחיות אותם כמו שהיית רוצה אז זה מה שצריך לעשות. אם אתה לא כ"כ בטוח שזו הבחירה אז תבדוק מדוע אתה חושב שפרידה תשפר את העניין... אולי תגלה שבעזרת שיחה רצינית עם בת הזוג שלך הריגוש והאהבה יכולים לחזור אליכם...

בהצלחה,

שלום לוני,

אחד הרגעים הקשעם בחיי משפחה הוא הרגע שבו ההורים צריכים להודיע לילדים שהם החליטו להתגרש.בבואם להסביר את הצעד הזה, ההורים אמורים להתייחס לנקודות הבאות:
1.ההחלטה על הגירושים התקבלה לאחר שיקול דעת רציני.
2.הילדים לא אשמים במה שקרה, והם לא יכולים לשנות את ההחלטה.
3.שני ההורים ימשיכו לאהוב אותם.
4.לתת לילדים מידע לגבי השינויים הצפויים בחייהם
אם שני ההורים יכוליםלנהל את השיחה במשותף, כדאי לעשות כך.אם לא, מומלץ שכל הורהידבר עם
הילד בנפרד, כדי שידעו ששני ההורים עומדים מאחורי ההחלטה , ואפשר לדבר עם שניהם על השאלות שיעלו בהמשך.
בהצלחה!

ציינת את כל הסיבות מדוע לא להישאר איתו, אבל לא ציינת אפילו סיבה אחת מדוע לתת
לזוגיות שלכם הזדמנות נוספת?
לכן לא לגמרי ברורה לי ההתלבטות שלך, חמש שנים את חיה עם אדם שמשפיל אותך, את
מרגישה שהוא אינו תומך, את לא רוצה להביא ממנו ילדים.
ובכל זאת אם את עדיין מתלבטת בלי סוף, כדאי שתכיני רשימה- מה יש לך לומר גם לזכותו.
ובנוסף לכך, כל החלטה שתבחרי חשוב שתעשי ללא ספקות, לכן כדאי שתמשיכו ללכת יחד
לטיפול זוגי. הפגישות עם המטפל יעזרו לך לקבל החלטה מושכלת וברורה יותר
אם ברצונך להמשיך את חייך איתו או לא.

בהצלחה וכל טוב באשר תבחרי
סיגלית גלאי יועצת זוגית

הי נגה,,

לשאלתך הקונקרטית כשאנו מתאהבים (לא אהבה אלא תהליך שך התאהבות) משתחררים הורמונים מהמוח אשר נותנים לנו תחושה של ריחוף, 'היי' .תחושת ההתאהבות יכולה ללוות אותנו בין מס' חודשים לבין שנה ואפילו לעיתים שנה וחצי.אז אין כל כך תחושה של תיאבון ומאבדים עניין בכל מה שהוא לא מושא ההתאהבות.

חשוב לי לומר לך, למרות הכינות והפתיחות שמאוד יפה לטעמי בינך לבין בעלך, וההבנה שהוא גילה לצורך שלך 'לטעום' - מניסיוני זה לא מומלץ. זה נישמע מאוד מושך , אך בדרך כלל זה לא ניגמר בטוב.
את יודעת אולי איך התחלת את הפרשיה אך לא תוכלי לדעת מה יקרה בהמשכה וכאמור מערכות יחסים הן דבר מורכב, גם אין לך שום מושג איך בעלך יגיב אם תתאהבי עד 'הראש'. ומה אם הוא יתאהב, וחלילה יחליט שהוא עוזב אותך, את ילדיכם ועובר לגור עמה?וכבר היו דברים מעולם...
כדי לצאת מהשיעמום , אפשר לחשוב על המון דרכים לגוון את חיי האהבה והאינטימיות ביניכם.
הפעילי יצירתיות ותמנעי מעצמך צרות שלא לצורך.

בהצלחה!
מיכל פאטל- יועצת זוגית ומשפחתית.

אני בהחלט מסכימה עם מה שכתבת.

היה לי חשוב להעלות את הדברים בכתב כדי לעבד את החוויה.
במבט לאחור הייתי חייבת את ההתנערות מהשיגרה כדי לחזור לשגרה עם אנרגיות חדשות.
"הטעימה" הזו היתה משחררת. כעת אני מרגישה תחושת הקלה.

חשוב לשתף את בן/בת הזוג בתחושת ולא להגיע למצבים של שקר ובגידה.

תודה מיכל על תגובתך.

אם את רוצה לעבור את התהליך חלק וללא משקעים, לכי לגישור.
בית המשפט מעודד את ההליך הפשוט והזול הזה.
את מאשרת את ההסכם בבית המשפט בכמה דקות,
ויוצאת לדרך חדשה.
לגבי ביתך, תשכחי מכל מה שכתבת עליה,,, צריך רחמי שמיים מרובים שהיא תמשיך להיות כמו שציינת שהיא מלאה שמחת חיים וכו',
קחי בחשבון שזה עלול לשנות לה את ההסתכלות על החיים בכלל ועל זוגיות בפרט. כך שאין מנוס מלגשת ליעוץ פסיכולוגי בשבילה,

יחד עם זאת מדברייך עולה כי ילדי כל הגרושים הם חסרי שמחת חיים, בטחון ואינם חברותיים.
האומנם?
משום מה קשה לי להאמין בזה.


אין לי ספק שהיא תעבור משבר מסויים.
יחד עם זאת יש לה שני הורים שאוהבים אותה. בין אם הם ביחד ובין אם לאו.
אני מניחה שבמשבר עצמו היא תחווה תחושות שליליות מסויימות, אני וגם בעלי יחד נעזור להו לעבור את זה בצורה הכי טובה כך שהיא תחזור לעצמה כמו שהיא.
מה גם שאני יסתייע בייעוץ מקצועי.

אני ובעלי בהליכי גירושים וכבר לא חיים יחד. סיפרנו לילדה לאחר התייעצות עם פסיכולוג ילדים. אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לנו זה שהכל תלוי בגישה שלנו. הכוונה הייתה שאם אנחנו בינונו ניתןלילדה תחושה כי קרה דבר נוראי ככה היא גםתגיב לזה.
הפסיכולוג הסביר לנו שיש לתת לילדה תחושה שלא קרה שום דבר נורא. בסופו של יום יש לה שני הורים בריאים שאוהבים אותה מאוד ודואגים לה מאוד. דבר נוסף שהוא הדגיש זו החשיבות בשיתוף הפעולה בין ההורים כלל ולעניין הילדה בםרט. יש לכבד אחד השני בכל ההליך וגם בהמשך כדי הילדה לא תרגיש במתחים ובכעסים (אשר תמיד יש כי המדובר בכל מקרה בהליך מאוד קשה ומורכב). אני חייבת להגיד שהיום, כבר מס' חוחדשים לאחר הפרידה, הילדה מתנהגת למופת, אין כל שינוי בתהנהגות שלה, היא מאושרת, שמחה, חייכנית כפי שהייתה גם קודם.
המלצתי היא לפנות לפסיכולוג ילדים שיתן לכם את הכלים לצלוח את השיחה הזו.
אגב, לפי הפסיכולוג השיחה צריכה להיות כמה שיותר קרוב למועד עזיבת אחד הצדדים את הבית ולא לפני.
בהצלחה!

שלום לאמא של,

האם את ובעלך בדקתם אפשרות של פניה לאיש מקצוע?טיפול /ייעוץ זוגי לפני שהגעת למסקנה ש'זה בלתי נמנע'?
.אין ספק שבמידה שזה לא בריא לגדל ילדה באוירה עכורה של מריבות קשות, מתח וחוסר ודאות.
עם זאת,לא רצוי לשתף אותה בכל התכנים והכעסים שביניכם, ובודאי שלא ליצור עימה קואליציה מול בן הזוג.יש להימנע ממריבות ומאבקים קולניים המלווים באלימות מילולית ו/או פיזית בנוכחותה.
כן אפשר לומר כי אמא ואבא לא מסתדרים ביניהם,והם קיבלו החלטה להיפרד ואין זה באשמתה.
כמו כן, חשוב לספר לילד על ההחלטה להתגרש בהתאם לגיל ההתפתחותי שלו, ובשפה שתהיה מובנת לו.

בהצלחה!
מיכל פאטל-יועצת משפחתית וזוגית.

הארגונים הפמיניסטיים הצליחו לנטוע ברובנו את ההרגשה וה"וודאות" שהאישה היא תמיד החלשה, הסובלת, הלוקחת על עצמה את כל הנטל, וזקוקה להגנה ולתמיכה. ולא היא ! כמו שבזוגיות קיימת ישנם שניים, כך גם בזוגיות מתפרקת. והסבל הוא נחלת שני ה'צדדים', ואף פעם לא בטוח שדווקא האישה סובלת יותר מהאיש. לפעמים ההיפך הוא הנכון, במיוחד באותם המקרים שבהם יוזמת הפרידה היא האישה, והאיש הוא הנאלץ - לא פעם בעל-כורחו ולמרות אהבתו ורצונו להמשיך בזוגיות - 'לקחת מרחק' מבת-זוגו, בגלל אינטרסים או רגשות שהם שלה בלבד ! אפילו כאשר האיש מנסה לחזר אחרי בת-זוגו שיזמה את הפרידה, כדי לחזור ולהיות איתה והיא איתו - החוק היבש רואה בחיזור שלו, אם רק תראה זאת כך האישה ותתלונן עליו במשטרה - הטרדה מאיימת, שנגזרים ממנה צוי-הרחקה, מעצרים והגשת כתבי-אישום. זהו ההישג המרשים שהשיגו ארגוני-הנשים והתנועה הפמיניסטית בעשרות השנים האחרונות. ממאבק ראוי וצודק לשוויון זכויות, הזדמנויות וכוח, הן הצליחו ליצור מצב שבו האיש הוא הנחות והמדוכא. הגיע הזמן שיקום רב גדול כמו רבנו גרשום מאור הגולה לפני יותר מ-1000 שנים, ויוציא תקנה, שאין אישה יכולה להפרד מבן-זוגה כנגד רצונו, כמו התקנה הקיימת שבאה להגן על הנשים מפני שרירות-לב הגברים).

טעיתי בהקלדת הכותרת, ואודה למנהל/ת 'הפורום' אם יתקן במקור.

יעל שלום,

את מנהלת זוגיות לא מכבדת, עם אדם שלא יודע לחלוק איתך את הדברים שלו, נוהג בך באלימות מילולית, מתנהג באופן ילדותי ועוד, כדאי שתהיי מודעת לכך שדברים אלה לא משתנים גם לאחר הנישואים - האם זה בן הזוג איתו את רוצה לבנות חיים ומשפחה?
אם החלטת שאת רוצה להיפרד, הצמדי למטרה שלך בכוונה בלתי מעורערת, תאמרי לעצמך ש"בכל מצב" את לא חוזרת, עלייך להיפרד מהאשלייה של "אולי", "אני מקווה" מחשבות אלה תוקעות אותך באותו מצב.
תשאלי את עצמך איזה בן זוג את מחפשת? מה יאפיין אותו? ותתחילי לנקוט בפעולה, חפשי והצמדי רק למה שאת רוצה. התמקדות במטרה ובפעולה תשמור אותך במסלול הנכון.

בהצלחה וכל-טוב.
סיגלית גלאי - יועצת זוגית

פשוט תחשבי איך יראה עתידך עם אדם כזה. ותראי בד את התוצאה העגומה. התנהגות טיפשית כזו לא תתקבל על הדעת כשיש ילדים, חשבי על חייך העצובים ומלאי המריבות אם תחיי עם אדם כזה. פשוט עשי משהו טוב עבור עצמך ותאמרי לו שחייך ואושרך הרבה יותר חשובים ואת מעוניינת להמשיך הלאה ולא להתקע. בהצלחה חמודה...

אין לי כ"כ במה לנחם אותך,,,
אני מאחל לך שהתאונה שקרתה לך שלא באשמתך,,, (פגע וברח.), לא תשנה שוב,
הצד הטוב של הסיפור, שאתם רק בהתחלה ללא ילדים והתחיבויות גדולות, אני בטוח שזה יקדם אותך הלאה לעתיד טוב יותר,
מאחר ולא ציינת בני כמה אתם, וכמה זמן הייתם ביחד עד החתונה, כי אולי הוא צעיר ופזיז מידיי, כך שבטיפול נכון ומקצועי, ניתן יהיה לברר ממה זה נובע והאם זה בר תיקון,
בכל אופן, שיהיה לך לילה טוב, ולבכות זה מנקה את הנשמה ופותח את הלב לדברים חדשים,
בהצלחה

שלום לך,

בד"כ לאחר שנת נשואים זוגות מוצאים את עצמם, קצת בוחנים, קצת מבולבלים ושואלים איפה אני בכל "העסק" הזה. זהו שלב ההתפכחות והחזרה למציאות לאחר תקופת "ירח הדבש". ולכן ייעוץ זוגי יכול בהחלט לעזור לכם להתמודד עם השלב הזה (שהוא נורמטיבי בהתפתחות חיי הנשואים). זוגות רבים עוברים את המשבר וממשיכים יחד עוד שנים רבות.

כרגע, לפי תיאורך בן זוגך מעמיד אותך בסיטואציה לא פשוטה, שהרי לך אין הרבה מה לעשות. ובכל זאת, אני ממליצה שלא תעזבי את הבית (ואפילו לא למספר ימים לבית הוריך) יש סיטואציות לא נעימות ואפילו קשות במהלך חיי הנשואים, אבל כדאי להתמודד איתם יחד. גם אם אתם שניכם בבית ולא מדברים, עדיין זה עדיף על כך שלא תהיי נוכחת כלל.
כדאי שתשאלי אותו: מה השתנה? מה הוא מרגיש שחסר לו בזוגיות שלכם? מה גורם לו להיות מבולבל? שאלות אלו נועדו כדי שאת תביני האם את יכולה לעזור לו וגם כדי שלך תהיה תמונת מצב ברורה לשאול את עצמך האם זה מה שאת רוצה להתמודד ולהילחם עליו בכל מחיר כדי לשמור על הזוגיות שלכם?
חשוב שתקבלי תשובות, גם אם תחליטו בסופו של דבר להיפרד, לפחות תדעי שניסית הכל ולא היה ביכולתך לשנות דבר. אומרים "כל עכבה לטובה" כל זמן שאין ילדים, עם כל הקושי זה פחות מורכב.

מאחלת לך בהצלחה בכל החלטה שתבחרו והרבה שמחה
סיגלית גלאי - ייעוץ זוגי בדרום

ראשית תודה על התגובה.
אני עזבתי את הבית כיוון שהוא אמר שהוא רוצה לקבל את ההחלטה כאשר אנחנו בנפרד.
חשבתי שלא יהיה לי נעים לבד בדירה ולכן החלטתי אני לעזוב.
ניסיתי לבקש לחזור לגור ביחד אבל הוא אמר שהוא עוד לא יודע עדיין.
אני מתלבטת אם לבקש שאני אהיה בדירה והוא יעזוב אם הוא רוצה.
מה את חושבת?

לשאלתך,
עלייך לשקול מה נכון לך לעשות, האם נעים לך בדירה? האם את מסוגלת לחיות בה לבד? האם יש שם חפצים וכד' שאת זקוקה להם? ועוד.. אם לך אין סיבה להיות שם וזה לא מספיק חשוב לך, אז אני לא בעד לנהל "מלחמות" על כלום (חבל על הכוחות).
אבל קחי בחשבון שאם הוא נשאר בדירה ייתכן שזה יהיה מצב מאוד נוח עבורו שעשוי אולי להטות את ההחלטה לקראת פרידה.
מכיוון שאת מכירה אותו, רק את יכולה לקבל החלטה נכונה לגבי מה נכון לעשות עבור שניכם.

בהצלחה !
סיגלית גלאי
ייעוץ אישי וזוגי

לעצובה
חבל לבזבז עליו יום אחד של עצב , קחי החלטה חד צדדית והיפרדי ממנו ותדאגי לקבל כל מה שמגיע לך (רכוש וכו...) וצאי לדרך חדשה מחכה לך משהו טוב יותר ממנו, אם לאחר פרק זמן כל כך קצר הבחור לא יודע , מתי הוא ידע? מזל שאין לכם ילדים , תחשבי שזה כמו חבר וקשר שנגמר וצאי לחפש בן זוג שיש לו מה להציע לך שיאהב אותך , ואל תהיי עצובה תאמיני שמשהו טוב מחכה לך בהמשך. שיהיה לך בהצלחה .
להערכתי הבחור חצוף עד מאוד אם לפני הנישאוין היה אומר מה שאמר ניחא, אבל להגיד לאחר חתונה , איזה עוול לעשות כך לבחורה ועל כך אני חושבת שעליך לקבל החלטה להפרד לא מגיע לו שתשארי איתו.
רעות

והנה, משום מקום, פתאום התאהבתי שוב. שוב גבר נשוי. שוב מבוגר (קודם היו 19 שנה הפרש, עכשיו 11). אבל הפעם מדובר באיש טוב כל כך, רך עד כאב, תקשורתי כל כך. ונשוי. הוא הודה שהתאהב בי גם כן (אנחנו מכירים שנים, אבל לא באופן הזה). הוא מאד מבולבל מאז שזה קרה (היו לנו מספר אירועים אינטימיים) כיוון שמעולם לא קרה לו ומעולם לא בגד. אני מאמינה לו, ואנא, האמן לו גם כן. אבל כאן הסיפור אחר לגמרי. אין סיכוי כי הוא מאד מגונן על הילדים ולא יהיה מוכן לפרק את המשפחה בשום מחיר. עצם האמירה שלו שהתאהב בי, כבר היה לה אפקט מרפא. מי היה מאמין. אפשר להתאהב בי, ועוד מי? איש כל כך נהדר. אני כל כך רוצה להיות איתו, לתמיד, כזה בדיוק אני רוצה. אבל לא יכולה שלא לכבד אותו. ולכן, אני פסיבית לא לוחצת ולא מנסה ליזום. גם הוא מנסה עכשיו (הודיע לי מראש) להתרחק כדי לחזור לשפיות. החיים הכפולים קשים עליו, נפשית. נדמה לי שאני מפסידה את היתרון שלי בכך שאני לא מנסה. ולא יוזמת. מד שני, לא נראה לי הוגן לפעול אחרת. אבל אני כל כך מפחדת להפסיד אותו גם אם הסיכוי קרוב לאפס. הייתי מאד שמחה לשמוע קצת תובנות בהקשר של כל מה שסיפרתי כאן. תודה על ההקשבה.

סיפור הזוי של אישה מעורערת בנפשה

איזה תגובות פשוט למחוא לך כפיים.איזו אינטליגנציה ריגשית!!! פשוט להתמוגג מהתגובות הנלעגות שלך. חסוך את המאמץ ותבכה על חייך לתוך הכרית ולא בפורום.

הוא משחק עם הילדים הוא מחליף לקטנה טיטול ומכין להם בקבוקים לפני השינה מבחינת אבא הוא באמת מדהים היה לי חשוב לציין זאת

עצובית שלום,
את מתארת מערכת יחסים שלא ממש קיימת, ובעיקר כזאת שלא נעימה לך.
האם התנאים שלו מתאים לך? האם אתמוכנה להמשיך לנהל מערכת יחסים בה הוא עובד ואת האחראית הלעדית על הבית? האם את מוכנה להתנות את הקירבה שלכם לניקיון הבית? לפני שאת בוחרת בעצבות תחליטי אם מתאימה לך כזאת מערכת יחסים...
את בחרת לעצמך את הכינוי עצובית ואני חושבת שלא סתם בחרת את הכינוי הזה... את בוחרת להיות עצובה במקום לקחת אחריות על חייך ולהתחיל לפעול..
הגידרי לעצמך ולו בצורה ברורה מה את צריכה בחיי הזוגיות שלך,הגדירי מהם הקוים האדומים שלך שבלעדיהם לא תוכלי להשאר במערכת היחסים הזו.. אולי אם הוא ידע מה את צריכה ורוצה הוא יוכל להתחיל לפעול... בואי נתייחס למה שכתבת שהוא כנראה אינו נמשך אלייך.. גם במקרה זה את צריכה להחליט האם את מוכנה להמשיך לחיות עם גבר שלא נמשך אלייך..
בררי איתו מה הסיבה לכך ומה כן יגרום לו להמשך אלייך..
אני בטוחה שהגדרות ברורות שלכם אחד מהשניה יוכלו לקדם אתכם מהמקום בו אתם נמצאים כעת.

בהצלחה,
דליה שוורץ

שלום לך שרי,

קודם כל אני רוצה לחזק אותך על הצעד שעשית אז ביחס לכתיבת הסכם הממון, ועל האסרטיביות שהפגנת.אין מה לעשות בצד הרגשות , לצערינו בעולמינו צריכים להיות גם מציאותיים ולהיות ערניים.
לדעתי , אין סיבה לסרב לו אם את עדיין מעוניינת בו. התרשמתי שבסה"כ היתה לכם מערכת יחסים יפה וטובה.חבל שהוא פירש את הצעד שנקטת כאילו את אינך מאמינה/סומכת עליו , במקום שיבין
שבגילכם כל אחד מגיע כבר עם רכוש מסויים , ויש עניין וטעם לשמור את הרכוש מבלי לערב בו את הפרטנר -שיהיה מקסים ככל שיהיה.יתכן כי כעת הוא כבר עיכל את צעדייך, ומבין .תבדקי עימו מה הוא חש כעת?חשוב שהמערכת תהיה מושתתת על אמון והבנה הדדיים.

בהצלחה!
מיכל פאטל -יועצת זוגית.

ליאת שלןם,

אין לי כך כך מה לכתוב,אך בכל זאת החלטתי להגיב (אני מרגישה שאנחנו חברות לאותה צרה)

אני שמחה שטוב לך... תנצלי את הזמן הזה לעצמך - תחשבי מה את רוצה ואיך את החיים שלך..
תהני תבלי תשתחררי .. ...

השאלה מה יקרה שבעלך יחזור מהנסיעה? מה את מתכוונת לעשות?

יש לך רק 2 אופציות ואת יודעת את זה - שתיהן לא קלות:
1. להתגרש ממנו - להפרד ממנו לארגן את החיים שלך ובמשך הזמן לנסות להתחיל מהתחלה
בזוגיות חדשה
2. להמשיך לחיות איתו - עם כל הקושי של מה שהוא עולל לכם.
אבל אם בחרת באופציה הזאת - האם את יכולה להניח בצד את הבגידה
לנסות לסלוח ,לנסות להמשיך את חייכם במשותף בצורה יותר טובה ויותר נכונה
או שאת רוצה להמשיך לכעוס להמשיך להתמרמר - לעשות לעצמך רע וגם לילדים
שלך (שבטח מרגישים).

בכל אופן אני מחזקת אותך
אם תרצי להתכתב ..אני כאן בשבילך...
שבוע טוב

ליאת שלום,
מה אנחנו אומרים על זה.. קודם כל זה שכייף לך זה כבר מצויין. השאלה מה קורה שהוא חוזר, האם אז הכייף מפסיק או שמצתחיל כייף מסוג אחר?
אם הכייף מספיק אז תפקידך לדאוג שיהיה לך כייף.. וכל דרך שתבחרי היא בסדר
אם הכייף מתחלף בכייף אחר.. אז תדאגי מדי פעם לעשות דברים שהם רק שלך ושהוא לא חלק מהם וכך תהני משני סוגי הכייף..

בהצלחה,
דליה שוורץ

יש לי שקט בנשמה אני לא רואה אותו כל בוקר לידי ולא מסתכלת בלילה לידי על ה"בוגד"אני מראה לו שהכל בסדר אבל בתוכי אני סובלת וכייף לי שהוא לא לידי...
לא יודעת מה יהיה שהוא יחזור....כנראה כרגיל...אותם מחשבות על המאכזב הסדרתי שאני חיה לצידו...

כל הכבוד חזקי ואמצי.הגעת למסקנה שהוא לא שווה את הרגשות שלך. תחושה טובה נכון?? חזקי את עצמך ואת ילדייך ותראי שאת למעשה אדם שלם גם אחרי הבגידה. כנראה שהיית צריכה את הנסיעה הזו כדי לדעת מה את באמת מרגישה כלפיו. מאחלת לך מכל הלב כוחות ורק תחושות של כיף...

שלום לך יעל,

שאלתך אינה מתאימה לפורום זה, אנא הפני שאלתך לפורום הנותן ייעוץ משפטי.
או שתתיעצי עם העו"ד שמייצג אותך בכל נושא הגירושין.

בהצלחה,

איילה שלום,
את מתארת קשר שמתנהל עם בעיית תיקשורת, את חושבת שאת מעירה בטקט ועדינות ואילו הוא מייד אורז ועוזב, משהו במסרים עובר בצורה אינה נכונה ומתקבל בעוצמה שונה ממה שביקשת להעביר. יכולות ליהיות סיבות רבות לכך שהוא בוחר בכל פעם להעלם, אולי הסיבה שאתם מתגוררים בבית שלך, אולי הסיבה שאת משכילה ובכירה בניגוד אליו, ויכולות להיות עוד סיבות רבות שלא נוכל להתחיל לפרט אותן על גבי הפורום. האם ניסת באחת הפעמים שחזר לברר איתו מדוע הוא בוחר לברוח? האם את ניסית פעם להתקשר אליו ולבקש ממנו לחזור או שתמיד הוא זה שיוזם את ההתפייסות? מאוד יכול להיות שמערכת היחסים שלכם אינה מאוזנת ולכן הדרך שלו היא לקום וללכת. אני מציעה לך לנסות לברר איתו מה הסיבות שהוא הולך ולנסות להקשיב לו ולתחושותיו, ואלי תגלי משהו שלא ידעת..
אם אתם מחדשים את הקשר ומעוניינים לנסות להמשיך לחיות יחד אני ממליצה בחום על ייעוץ זוגי.

תודה על תגובתך.
הארת והערת מספר דברים שאולי , אני אישית, לא נתתי עליהם את הדעת.
ואני לוקחת זאת לתשומת - ליבי.
ובכל-זאת, בכל מערכת יחסים יש אי-הבנות, ויכוחים, אי-הסכמה בדברים מסויימים.
התגובה המיידית שלו , בלי לנסות לשוחח, היא אריזת חפציו באופן מיידי, והיעלמות.
ייתכן שאני נותרת כל-כך פגועה שאני חשה שאם אתקשר אליו הוא ייפרש זאת ככניעה
מצידי וכאישור לדרך שבה הוא פותר קונפליקטים, וזאת על-סמך שיחות שהיו לי איתו
בפעמים קודמות ולמרות זאת דגם התנהגותו לא השתנה.
דרך-אגב, הוא כמעט ולא מפרגן לי או אומר מילה לשיבחי, בניגוד ליחסי כלפיו.
נראה שמערכת יחסים זו הגיעה לסוף דרכה, מם מצידו.
הבעייה היא שאני לא מצליחה להתגבר על הפרידה ממנו.
אני מרבה לחשוב עליו באופן כפייתי ואף אובססיבי ומחכה לרגע שיחזור.
האם זה בגלל שאני לבד, בגלל הנטישה, בגלל אהבה. אני תולה את אושרי בחזרתו.
לא ברור לי.
אשמח לקבל הכוונה.
תודה, איילה.