פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

מירי הי,
מכתבך נוגע ללב הן בשל הרגישות שאת מגלה לאביך, שעל אף קשייו הנוכחיים את מצליחה להבין את הגורמים לקשיים אלו ואף לראות את חלקיו היציבים והמרשימים. נדמה כי, את כואבת את כאביו של אביך שאילולא המצב אליו נקלע חייו היו קלים יותר וכך גם חייך, שכן יכולת להנות מאב תקשורתי ופתוח יותר. נדמה לי שבשונה מנקודת מבטך על אביך שרואה את הנסיבות שהובילו אותו למצבו הנוכחי, בכל הנוגע לעצמך את מחמירה יותר.
מנקודת המבט שלי ברור כי המצב בבית אינו קל (כפי שהזכרת בקשר עם אביך) ומשפיע על רגשותייך והתנהגותך. ייתכן, שאת מבטאת את רגשותייך בעיקר מחוץ לבית מתוך התחשבות במצב בבית וחוסר רצון להקשות על אביך מעבר למצבו. אולם, לבסוף רגשות אלו יוצאים מחוץ לבית כלפי הסביבה.
חלק במכתב שלא עולה באופן ישיר הוא השאלה "מה ירשתי מאבי", ואני מניח שעל אף שאת מציינת את החלקים הלא רצויים שירשת מאביך ככל הנראה טמון בך גם משהו מחלקיו החיוביים, כפי שהזכרת אותם.
מעבר לכך,את יכולה לפנות אל יועצת בית הספר או דמות עימה יש לך קשר פתוח ולקבל תמיכה, שעשוייה לסייע לך.
שי

המצב אותו תיארת מבלבל
נכנסת לדמות אליה אינך מרגיש שייך בהנחה שלא תתגלה. אולם דמות זו נחשפה וכעת אתה מרגיש כי הוריך מתייחסים אליך על פי אותה דמות שאינך מרגיש קשור אליה. מבלבל.
בקשר להורייך אני יכול לשער שגם הם מבולבלים ומנסים להבין כיצד הדמות אותה גילו מסתדרת עם זו של בנם כפי שהם מכירים אותו. אני יכול לשער שלאורך הזמן ההיכרות המשותפת של הורייך איתך תסייע להם למקם את האירוע החד פעמי בהקשר הראוי, גם אם כרגע האירוע נראה כצובע את יחסיכם. כמו כן, במידה ומתקיים בינכם קשר טוב וגלוי אתה יכול לספר את תחושותייך בנוגע לגילוי הצאט ולנהל איתם שיחה על האופן שבו הם רואים זאת. ייתכן ותגלה כי הם לא שופטים אותך בנוגע לזהותך המינית אלא יותר חוששים בקשר לסכנות הטמונות בציטוט באינטרנט ומעוניינים להגן עלייך.
מעבר לכך, בהנחה שאתה בגיל ההתבגרות, בתקופה זו אתה מתנסה בחוויות שונות, שיסעו לך לבסוף להבין טוב יותר "מי אני".בהקשר זה אולי בעוד מספר שנים תתבונן על אירוע זה כעל חוויה מלמדת ומעשירה גם אם כעת אתה מרגיש צורך להתרחק ממנה ככל שניתן.

חשבת אולי להגיד להם את האמת?
אני לא יודעת אבל יש משהו אמיתי כזה באמת, שגם האדם העקשן ביותר, בסוף יכנע לה.
אם קשה לך להגיד מילולית, תמיד תוכל לכתוב מכתב ולנסות להסביר מה בדיוק קרה, עם התנצלות מעומק הלב כמו שהורים אוהבים.

בהצלחה, נרקיס.

עצוב לשמוע שכ"כ רע לך ואת רוצה למות:(

בטח נורא לא נעים לחיות עם ההרגשה הזו כל הזמן...
את מתארת כ"כ הרבה קושי וכאב,ואני שואלת את עצמי מה בעצם גורם לו?

בתור מישהי מהצד(ואת יכולה להתעצבן ולאמר שאני לא מבינה כלום,גם אני מרגישה ככה הרבה פעמים)אני יכולה לאמר לך שדווקא נראה שההורים שלך כן דואגים לך.


להורים יש מן פאק כזה,שהם פשוט לא מוכנים לקבל את העובדה שלילדים שלהם לא טוב.
הורים לא תמיד יודעים איך להתמודד עם הכאב של הילדים שלהם,אז הם מנסים 'לטאטא' אותו מתחת לשטיח,להתעלם ממנו,או להמשיך כרגיל.

זה לא כי הם לא אוהבים אותך.
גם העובדה שהם מקימים אותך בכוח לבית ספר מוכיחה שאת חשובה להם.

אני בטוחה שיהיה הרבה בלגאן ביחסים ביניכם,ואני בטוחה שהם לא תלית שכולה תכלת...

אני מבינה שאת נוטלת תרופות,אבל תרופות לא יספיקו כל זמן שקיימים דברים בינך לבין עצמך,ובינך לבין ההורים שלך שהם לא פתורים.

לא לגמרי הבנתי מההודעה שלך אם את בטיפול או לא,אבל נראה לי שיכול להיות מועיל להתחיל טיפול נפשי-אישי,או משפחתי ביחד עם ההורים.

תנסי לא להגיע למצב של אלימות עם ההורים שלך,ואם את רואה שזה קורה שוב,נראה לי שכדאי לשתף מישהו?

איפה את גרה?
אני מציעה לך לברר עם באזור המגורים שלך או בקרבתו יש מרכז של 'הפוך על הפוך'...
זה מן מרכז ייעוץ לבני נוער,מעוצב בסגנון של בית קפה.
ממש נחמד שם,יש גם מבוגרים שאפשר לדבר איתם,בני נוער בגיל שלך...
תוכלי למצוא שם חברים,ואוזן קשבת.

בהצלחה,ותשמרי על עצמך..
אני מבטיחה לך שאפשר להרגיש טוב,ליותר מחצי שעה...

לילה טוב.

הגיל שלך מאד קשה, גם אני וכולם כנראה עברו אותו...
בבקשה תהיי חזקה, אני מאמינה, בלי לראות אותך שיש לך המון מה לתת...
שאת מתוקה וחכמה ואין לי ספק שיום אחד את תראי, שכל מה שקורה לך רק בנה אותך מבחינה פנימית, כדי שתדעי להתמודד עם כל מיני מצבים בחיים.
לפעמים אנחנו לא מבינים למה אי אפשר שהכל יהיה פשוט וחלק, שההורים יבינו אותנו
והבית יהיה החממה שתמיד חלמנו עליהם?
תשאלי פה את כל האנשים באתר, קשה לי להאמין שיש מישהו שראה אידיליה בבית שלו, כל אחד מגיע עם מטען שעם הזמן, אם לא מטפלים בו ולומדים לא לפחד ממנו, הוא הופך למכביד.
גם אני סבלתי נורא אבל היום אני לא מאשימה אף אחד, אני יודעת שכל מה שקרה איתי הוא באמת לטובתי, כמה שקשה אולי להגיד את זה או להסביר את זה.
הרצון האמיתי שלנו הוא לעשות טוב לעולם, זה מה שמחייה אותנו, אבל לא נוכל לעשות את הטוב הזה, עד שנכיר את עצמנו באמת, ולצערי, רק המלחמות בונות את הפנימיות החזקה שיודעת מי היא ולא מוכנה להתפשר על השאיפות שלה, שמחפשת דרך לאהוב למרות שאותה לא אהבו, שיודעת שהנתינה היא הקבלה האמיתית.
בבקשה תהיי חזקה, העולם זקוק לך, למרות שקשה לך אולי להאמין בזה כרגע.

שלך, נרקיס.

אני מרגישה יותר טוב,
אבל נקיפות המצפון הורגות אותי מבפנים:(

יהיה טוב!
שבוע טוב לכולם........(:

יקירה, את לא צריכה לברוח מעצמך, את צריכה לברוח אל עצמך...
כי תדעי לך שעמוק בתוכך יש לך את כל מה שאת זקוקה לו-

אהבה, שמחה, נתינה, תפילה, חיבור, שפע, התבוננות, חוכמה, נעימות, הצלחה.

יש אינסוף של פנינים יפות ויקרות בנשמה שלך, אבל בדיוק כמו שבים הפנינים נמצאות
במצולות, זא"מ במקומות הכי נמוכים, ככה גם את יורדת לפעמים למקומות הכי נמוכים,,,
בשביל מה? בשביל לעלות חזרה אל פני המים, ואין פנים אלא הפנים של האדם שמעיד על פנימיותו, לעלות למעלה עם הפנינים היקרות ששלית מלמטה.

מקווה שיובן המסר.

שלך, נרקיס.

היי,מותר לשלוח לך חיבוק גדול ומחזק?

יש בבית הספר יועצת/מורה כלשהי שתוכלי לדבר איתה?

היי רותם, האם שמעת על רבי נחמן?
אם לא אני מציעה לך להיכנס לאתר "לב הדברים" ולשמוע קצת מי היה רופא הנשמות הגדול שיש לו פתרונות מופלאים לקשיים של הדור הזה.

ממכתבך עולה שאת נערה חכמה ויצירתית.
גם אני כותבת שירים ושרה, ובכלל עוסקת באומנות, אבל לקח לי המון זמן להגיע לזה, ואת יודעת מי עזר לי ועוזר לי עדיין- ר' נחמן שלי.

זה לא נכון שאין לך עם מי לדבר, כי יש אוזן אחת שלא תתעייף לעולם מלשמוע את הקול שלך, וזה נשמע מוזר למי ששומע את זה בפעם הראשונה, אבל תאמיני לי זה עובד-
תתחילי לדבר לאלוקים.
כי הוא כאן, הוא ברא אותך ושומע כל צער שעובר עלייך וצמא לשמוע שאת זקוקה לו, כי הוא כבר יודע שכולם איכזבו אותך...

תאמיני לי, 5 דקןת ביום, לא יותר. זה נקרא התבודדות.
תדברי במילים שלך, ואם קשה לך לדבר, לפעמים, אז תשירי, תציירי, תרקדי, תבכי-
בשיחה שלך עם אלוקים הכל מותר. הכל אפשרי.
ואת תראי איך שעם הזמן, כשאת תתרוקני ממה שאוכל אותך, אור חדש יזרח על הפנים שלך, והאור הזה יתחיל למשוך אליו אנשים חדשים כמו יתושים שנמשכים לאור...

ר' נחמן אומר אין יאוש בעולם כלל, אז רק אל תתייאשי.

שלך, נרקיס.

אני נורא דואג.. אמא שלך מכה אותך???
את חייבת לפנות לאיזה שהוא גורם!!! אסור לך להשאיר תמצב כמו שהוא
אשמח אם תפני אליי לכתובת איימיל [email protected] או למסנג'ר [email protected] מקווה שתכנסי לכאן שוב ותראי את זה. כואב לי הלב, את נשמעת ילדה מקסימה ואסור שתשארי במצב הזה.

רותם שלום
עומס כל כך רב על נערה כל כך צעירה מקשה על עשיית צעדים גדולים כמו למשל מעבר לבית ספר בעיר אחרת. את כל כך כמהה להתפעלות של הורייך מהכישורים שלך, הלימודיים והמוסיקליים אבל נראה שהם לא פנויים כרגע לכך כשהם נמצאים בתוך השרדות כלכלית ובריאותית.
אני חושבת שאת מזהה נכון וקודם כל אינך יכולה להשאר לבד עם כל מה שעובר עלייך ואת זקוקה לליווי מקצועי, את יכולה לפנות דרך בית הספר ליועצת או לפסיכולוגית בית הספר, כן בשדרות יש שירותי רווחה בהם עובדות סוציאליות שיכולות לסייע לך. ככל שתקדימי כך תוכלי עם אדם נוסף שהוא מחוייב לסודיות כלפייך, גם להבין יותר מה עובר עלייך, לקבל סיוע בהחלטות שאת צריכה לקבל וכן גם להיות יכולה לבכות במקום שהוא לגמרי שלך.
אני שמחה לשמוע שיש לך חלומות ובין היתר צריך לחשוב איך בסיטואציה בה יש לך תפקידים משמעותיים בתוך הבית שלך את גם מתפנה לעצמך ולרצונות שלך.
ליאת

ואו,מתסכל!!

מה הם אומרים לך שמעליב אותך?
כאילו,איך ההצקות שלהם באות לידי ביטוי?
ואיך אתה מגיב?


תענה לי,ואולי נצליח למצוא פתרון ביחד:)

ו...תבדוק אם בעיר שלך יש מרכז של הפוף על הפוך,בדיוק כתבתי על המרכז הזה למישהי כאן.
זה אחלה מקום,גם לשפוך תלב ולדבר,וגם כדי להכיר בני נוער בגילך...

לילה טוב.

סליחה על השאלה, אבל ניסית אולי להתעמת מולם? לפעמים זה עוזר, אבל זה תלוי בכוחות שיש לך להשקיע במלחמה מולם.

לאף אחד אין זכות לקחת ממך את הכבוד שלך, אבל לצערנו לאף אחד גם אין את הכח האמיתי, לדעתי, לעצור תופעות מסוג זה.

אני לא יודעת מה ההתייחסות שלך למציאות של אלוקים, אבל אני מאמינה שהוא קיים ושומע אותנו ורוצה שנתקרב אליו, ודרך אחת להתקרב- היא התפילה...

אז אני מציעה לך פשוט להתפלל, כל לילה לפני שאתה הולך לישון, תבקש בקצרה,
"אבא, אלוקים, מי שאתה והיכן שאתה, בבקשה תעשה שיפסיקו להציק לי.
בבקשה תעשה שיתנו לי את הכבוד שלו ראוי כל אדם באשר הוא.

מאמינה שזה יעזור,
ובתפילה שיהיה לך טוב... כי "יש עניין שיתהפך הרע לטוב",

נרקיס.

הי,
אתה מתאר את המצב הקשה בו אתה נמצא. נדמה כי מעבר לכל חשוב שתדע כי מצב כואב זה הוא זמני: גם מכיוון שניתן לסייע לך וגם כי לאחר התיכון יש עוד חיים שלמים לפניך. ייתכן ושיחה עם המורה או עם היועצת, בה הן יתחייבו לא לספר לאדם נוסף, יאפשרו לך להרגיש הקלה ולחוש שאינך לבד עם קשייך. ייתכן ומתיאת מסגרת בה יתטפדר לך ליצור קשרים ולא לחוש מאויים תסייע לך לחוש טוב יותר בכל הנוגע לתחושת הבדידות. אתה מוזמן להגיב בפורום.

כתבתי לך תגובה כ"כ ארוכה והיא נמחקה לי:(.

בכל אופן,אני שולחת לך,(אם תסכימי לקבל)חיבוק גדול גדול ומחזק.

מה שלומך עכשיו?
אני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב..

אל תשארי עם זה לבד.
הפלאשבקים,הסיוטים,הזכרונות שמציפים...זו הדרך של הנפש להתמודד
עם הדברים הקשים שעברת.
הרבה יותר קל לעבור את ההתמודדות הזו ביחד עם עוד מישהו.

יש את מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית(מס' 1202),המתנדבות שם מקסימות,
ואם תרצו הן יוכלו גם להפגש איתך פנים מול פנים ולחשוב ביחד איתך איך להמשיך הלאה.

שיהיה לילה טוב,
ושמרי על עצמך....

אל תפגעי בעצמך יותר ממה שכבר פגעו,תאהבי את עצמך,אני בטוחה שיש מה לאהוב..

ואל תפחדי לבקש עזרה.

לילה טוב.

לפעמים אני רוצה לצעוק לכל ההורים האדישים האנוכיים, תצאו קצת מעצמכם, תסתכלו סביבכם תתעניינו אולי לפרח שלכם חסר קצת מים, אולי העלים שלו כמושים...
אבל לצערי, יש הורים שהם כמו פרח חד שנתי, הם ישנים כל השנה, ולתקופה קצרצרה נזכרים שצריך לפרוח, שצריך להכניס קצת שמחה ואיכפתיות.

אני לא רוצה שיישמע כאילו רק ההורים אשמים בזה.

אני לא מכירה אותך ולא אותם.

ויש לי תחושה שבאיזה שהוא מקום, לפעמים גם אנחנו, הילדים, אשמים קצת...
אולי אנחנו לא מסתפקים באור שיש לנו ורוצים ריבוי אור?
אולי יש לנו חוצפה לא קטנה לפעמים, להכות שורשים באדמה לא לנו, בשטחים שאין לנו זכות להתערב בהם?

הייתי רוצה להבטיח לך שיהיה טוב יותר, שזה יעבור, וכשזה יקרה, את תצאי חזקה יותר ומעריכה יותר את הטוב, מאחר ולמדת מהו רע.
ואני בטוחה שאם ההורים שלך לא כאלה מסורים ודואגים, את תגדלי להיות שונה מהם אם רק תרצי בזה.

בכנות, נרקיס.

חסויה הי,
לנוכח המצוקה שאת מתארת, אני מציע לכך באופן הפשוט ביותר לפנות לדמות מטפלת ואחראית בסביבתך, החל מיועצת או מורה עימה את בקשר או בוטחת בה. את אינך צריכה להתמודד לבד עם הסבל והכאב בהם את נתונה ויש דרכים להקל עלייך.תגובותייך דומות לאלו של אנשים שחוו טראומה: אשמה, בלבול, רצון להתרחק מכל דבר המעורר את זיכרון הפגיעה. את מוזמנת להגיב ונחשוב יחדיו על דרכים לסייע לך.שי

שלום לך,

קראתי בחשש וחרדה רבה את מכתבך, בשל המצוקה הרבה שעולה ממנו.
נשמע מאופן תיאורך שהעיסוק שלך בשיער הוא ממוקד ואינטנסיבי ביותר זה זמן רב, ובו וסביבו
אתה מקבל החלטות ומתנהל, כמעט לחלוטין.
יחד עם זאת, אתה מגלה סימני מודעות להתנהגותך שגם היא ואולי היא יותר, מרחיקה אחרים ממך.
האטימות שעליה אתה מדבר עלולה להרחיק אנשים, כיוון שהם מרגישים שאתה לא מתעניין בהם אלא רק במה שחושבים עליך. האם יש בזה ממש?
בכל אופן, נשמע שאם לא פנית עד כה לטיפול פסיכולוגי, אני מאוד ממליצה שתפנה, כדי שתוכל לשים את נושא השעיר בפרופורציות המתאימות ולאפשר לעצמך להתנהג באופן פחות הגנתי ויותר מאפשר קשרים קרובים עם אחרים.

בנוסף, אובדנות, כפי שכתבתי, היא ממש לא פתרון. אני מבקשת שבמידה שאתה שוב מרגיש שאתה עלול לפגוע בעצמך פנה מיידית למישהו שאתה יכול לסמוך עליו וספר לו על תחשותיך ובקש עזרה. עליך לפעול כדי לקבל טיפול באופן דחוף.


ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

איפה אתה גר, אם אוכל לשאול, יכול להיות שיש לי מישהו שידע איך לעזור לך...

שלום חסוייה,

הקשר עם אותה ל/ נשמע כמו קשר חד-צדדי, בו את רודפת אחריה ומנסה להנות מהזרקורים שמופנים כלפיה, בעוד את חוששת כל הזמן מאפשרות שהיא תנטוש, למעשה היא כבר נטשה והיא לא "שלך"
מה גם שהיחס שלה אלייך נשמע מאוד לא מקבל ואוהד.
נראה שאת מחפשת אחר מקובלות (הכל) אך נשארת עם לא-כלום. אולי כדאי לחפש אחרי קשרים אמיתיים יותר, הדדים יותר, בהם את תאהבי את האדם האחר ויאהבו אותך?
אם ככה, מדוע לא יצרת קשרים אחרים? את מרגישה שיש לך או אין לך מה לתת? שלא ירצו אותך?
או שמא את מחפשת רק אחר מקובלות כמו שהצעתי כאפשרות קודם?

אני מציעה לך לשים את הקשר עם ל' בצד, כפי שניסית לעשות מתישהו באחד הימים בהם נמנעת
מלרדוף אחריה, ולקחת בחשבון שהקשר-לא קשר הזה יסתיים, בעוד את מחפשת אחרי קשרים אחרים. האם חשבת על תנועת נוער? חוג? פעילות במתנ:"ס איזורי? היכרות של נוער בגילך דרך פורמים בעניינים מסויימים שמעסיקים אותך? יש הרבה דרכים להכיר שלא דרך איזור המגורים או בית הספר, ואני מציעה לך לנסות ליצור סוג אחר של קשרים, בהם מקובלות אינה המטרה אלא חברות אמת.
אני מאחלת לך בהצלחה עם החיפוש,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

רותם שלום,

התשובה שלי היא דיי חד-משמעית: כן. כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל/ת שתרגישי
נוח איתו/איתה, טיפול שהורייך יסכימו לממן (את לא חייבת לפרט את כל מצוקותייך מולם אםאת מרגישה שכעת זה קשה או מפחיד מדיי).

בדברייך את מציינת את החששות והספקות שיש לך מטיפול פסיכולוגי. מהן? האם את יודעת דבר
או שניים על טיפול פסיכולוגי? הכרת מישהו שהיה? בכל אופן, בטיפול פסיכולוגי ישנו חוק שחל עליו
והוא חובת הסודיות הרפואית, כך שכל מה שאת מספרת נשאר בינך ובין המטפל/ת. יתרה מכך,
האווירה שמטפלים נדרשים ליצור היא נעימה, מקבלת ולא שיפוטית, כזו שבתוכה תרגישי הכי נוח שאפשר כדי להביא את כל שעולה על רוחך - מחשבותייך ורגשותייך, כפי שאת הולכת לרופא
ומתארת את מכאובייך באופן הכן ביותר כדי שתהיה בידו האינפורמציה המהימנה ביותר לסייע לך. בטיפול פסיכולוגי ישנה יותר הדדיות מאשר בטיפול רפואי, והעבודה בין היתר היא על הקשר הטיפולי (בין המטפל והמטופל), כך שעל המטפל/ת לעזור לך להרגיש שבאמצעותו/ה, את יכולה לחוות חויות
מתקנות, מצמיחות ומעצימות. זהו בכל אופן האידאל, ורב המטפלים מנסים לשאוף לכך. כמובן שיש
את הכימיה המאוד מסויימת בין מטופלת מסויימת ובין מטפל/ת מסויים/ת, כך שאם את מחליטה לפנות, כדאי לא להתייאש אם בניסיון הראשון זה לא מתאים. כדאי לקבל המלצות מאנשים על מטפלים שעשויים להתאים לך. אפשר לקבל טיפול מוזל דרך קופות החולים, עמן יש מטפלים שעובדים. לחילופין, ישנן מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש, שמטפלות ללא תשלום. כמעט בכל עיר.
כמובן שיש גם את האפשרות לפנות אל מטפל /ת באופן פרטי ואז בוחרת את המטפל המסויים באופן אפילו יותר חופשי.

אני לא רואה סיבה להמתין עם פנייה לטיפול, כיוון שבעיות לאב לא נפתרות מעצמן. במיוחד כאשר מתביישים ומססתירים אותן.

בהצלחה וכל טוב,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

היי.
בלי לפגוע בפסיכולוגים, יכול להיות שיש משהו שידבר אלייך יותר טוב מהפסיכולוג הכי טוב בעולם: קוראים לו ר' נחמן מברסלב, האם שמעת עליו?

אני מציעה לכל שבורי הלב, מחפשי הדרך, וכמושי העלעלי, לפני שאתם הולכים לפסיכולוג, תנו צ'אנס לרבי נחמן לדבר אל הנפש שלכם.

אם הטיפול הזה לא יעזור, אז ייתכן שאתם זקוקים לפסיכולוג ואולי אפילו לכדורים, אבל לא לפני שאתם מתוודעים לשיטה של רופא הנשמות הגדול...

כל מי שנפשו חפצה להציל את חייו, לרפא את פצעי הנפש העמוקים מוזמן לכתוב בגוגל "ר' נחמן מברסלב" א להיכנס לאתר שנקרא "לב הדברים" ואשמח לשמוע תגובתכם.

בהצלחה רבה, שירה.

שלום שני,

אכן לא נעים, אבל לאו דווקא מוזר. זה דפוס שיש עוד לא מעט אנשים שחווים אותו.

הכיוון שאני יכולה לחשוב עליו בהקשר של תיאורך, הוא שדפוס כזה של יחסים, בהם כאשר מישהו
אוהב מישהו, אחד מהם דוחה את האהבה הזו, אמור להיות מוכר לך, ממקום קרוב (הבית?).

כדאי לפשפש ביחסים הקרובים שלך ושל בני משפחתך ולבדוק אם יש כזה דפוס בו לא יתכן יחס הדדי של אהבה. האמנם כך?

את מוזמנת להמשיך לכתוב אם תרצי.

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

יש דרך להתמודד עם זה?

העולם הוא לא רע, האנשים עושים מעשים רעים...
ואולי זה כדי שנדע להבחין בין טוב לרע, ולבחור בטוב???

עידו שלום,

עולה מדבריך תחושה עמוקה של קיפוח מתמשך. זו נשמעת חוויה מאוד מתסכלת וכל מאמציך
להביא למודעותו של אביך את המצב ולשנותו עלו בתוהו. הערכתי לך על מאמציך.
ישנו זמן בו צריך כנראה לקרוא את המציאות, ולהבין כי ישנם דברים שלא ישתנו, ויתכן שלא
תבין אותם, ובטח שהם לא מוצדקים, ובכל זאת הם כך.
לקבל את זה לא אומר לחשוב שכך צריכים להיות פני הדברים, אלא שיש איזשוהי מגבלה או קושי
אצל אביך להבין ולעשות שינוי. גם אני, מהתכנים שהבאת כאן, לא הצלחתי להבין מדוע הוא נוהג
כך, ובכל מקרה, אין דבר שיצדיק את השארת המצב כפי שהוא, אך כנראה לא ניתן אחרת.
יתכן שתוכל למצוא נתיב אליו, ויתכן שלא ותאלץ לחפש מקורות אחרים לקבלת הערכה ואכפתיות
כפי שהיית רוצה, מחוץ לבית. האם זה נראה לך אפשרי? האם נראה לך שאפשרי שזוהי מגבלה שלו
ולא שלך גם אם לא הצלחת ב"משימה" לקרב אותו אליך? אני חושבת שכן, אבל חשוב שאתה
תעבור עם עצמך תהליך כזה. אני מרגישה שכדי לעבור כזה תהליך כדאי שיהיה מישהו מקצועי (יועצת או מטפל או חונך) שילוו אותך בזה. לפעמים גם חבר/ה עושים עבודה לא רעה בזה.

כל טוב ומקווה שאם המציאות לא תשתנה, אולי לפחות אתה, ותשחרר בינתיים את הצורך הזה ממנו, שלא ניתן לספקו דרכו, ואולי ממישהו אחר.

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

כול ראש השנה הזאת אני לבד"(

שלום לחסוי,

כמו שכתבו לך כאן, חגים, ובמיוחד כאלה שמסמנים הזמנה להתחלות חדשות מביאים איתם נטייה להתבודדות והתכנסות פנימית ומשפחתית, מה שפעמים רבות מציף מחשבות ורגשות קשים שהנחנו בצד, כדי לתפקד ביומיום.
כך שההרגשה הרעה קשורה אולי גם למה שהחג זימן. ואני לא רואה בכך רק עניין שלילי, אלא דווקא
בדיקה עצמית, וחיפוש כיצד למלא או לתקן את הרגשות הללו. הריקנות והחשש מפניה שאתה מתאר
יכולה להביא אותך לבדוק איך היית רוצה למלא את הזמן שלך בדברים שאתה בוחר, אוהב, רוצה.
עד עכשיו למדת וה"מה לעשות" הוכתב מבחוץ, עכשיו יש הזדמנות שאתה תכתיב לעצמך מה לעשות,
וזו אמנם משימה קשה ומאתגרת, אבל יכולה גם להיות מרגשת ומסקרנת - האם לבחור לעבוד? במה?
לבחור מתוך מודעות, או לחשוב במה אתה טוב ויכול לעשות אותו ואז לייצר אותו (שיעורים פרטיים, בייביסיטר לילדים/חיות, חלוקת פלאיירים, עבודה במסעדה ועוד). אפשר גם לחשוב על חוג שהייתי רוצה להשתתף בו ואולי דרכו להכיר אנשים. פורום שמאפשר היכרויות סביב נושא עניין מסויים, ועוד.
אם יש לאנשים פה בפורום רעיונות, אתם מוזמנים לכתוב. גם אני אשמח לשמוע.

אני מבינה שכעת מה שמטריד אותך זו הבדידות, אבל ברגע שתיכנס למסגרת חדשה, תוכל להכיר אנשים חדשים, ולהרגיש שוב שייך וחלק ממשהו.

נשמח אם תמשיך לכתוב כאן ולעדכן או לשאול שאלות (אותנו ,אבל בעצם את עצמך),


ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום אניטה,

מכתבך מאוד נגע לליבי.
את מצליחה למרות הסבל שלך, להישמע נערה שנחמדה ונעימה אל העולם, ולכן, כנראה, יש סביבך אנשים שאוהבים אותך וחושבים שאת יפה, גם כשאת לא מרגישה כזו.

ממה שכתבת (וזה אמנם לא פורום רפואי אלא פסיכולוגי, ובכל זאת) - נשמע שהבעיה הרגשית החלה מבעיות הורמונליות, ולאחר מכן, מתסכול שאולי קיבל מענה או נחמה דרך האוכל. אבל הבעיות ההורמונליות ממש ברורות ומייצרות גם בעיות במחזוריות הווסת, אולי גם בתיאבון, ויתכן שישנה בעיה
בחילוף החומרים ועוד, כל מני תחומים רפואיים-גופניים, שמצריכים בדיקה, אבחנה והמלצה לטיפול על-ידי רופא. לכן אני ממליצה לך לפנות אל רופא/רופאת משפחה שלך, והם יפנו אותך לבדיקות שיראו למשל אם בלוטת התריס מתפקדת טוב, אם יש בעיות הורמונליות ועוד, ויתאימו את ההמלצות לפי זה.
יכול להיות שתוכלי לקבל תרופה כלשהי כדי לאזן את הפעילות ההורמונלית, ואז פחות תזדקקי למכונים שמורידים שיער בלייזר. (יש טיפולים להורדת שיער מהגוף, הם בדרך כלל יקרים מאוד ולא פועלים
להסרת השיער לנצח, אלא צריך לחדש את הטיפול. גם על זה כדאי להתייעץ עם רופא כי ישנם מכונים יותר מקצועיים ויש פחות.
רופא משפחה יכול גם לתת לך הפנייה לדיאטנית של הקופה ותוכלי להכנס למסגרת של אכילה יותר מסודרת.

לגבי הבחור, נשמע שהקשר איתו היה לך מאוד משמעותי, ושלמרות סיומו עוד לא נפרדת באמת ממנו.
זה נשמע כאילו שאת מרגישה שהוא היחיד בעולם שיכול להסב לך אושר והנאה. כמובן שזה לא כך, אבל את צריכה לעבור תהליך של פרידה פנימית ממנו. אולי לכתוב מכתב פרידה (בלי לשלוח, אבל לנסח בו את כל הדברים הטובים והרעים שהיו בו ובקשר שלכם, ולנסות לשחרר אותו ככה.

כל טוב ובהצלחה.

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית