פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

היי רוני,
תקופת הבגרויות היא באמת תקופה שיכולה לגרום לתחושת לחץ גדולה.
בתקופה זו כדאי מאוד לנסות לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה.
נראה שאת מתייחסת למבחני הבגרות כאל אירועים חד-פעמיים ומכריעים גורלות.
למעשה, ניתן לגשת לבגרויות מספר פעמים, אפשר לשפר ציונים ואפשר להרחיב בעתיד מס' יחידות.
זו גם תקופה טובה ללמוד מיומנויות של הרפיה והרגעה עצמית על ידי נשימות עמוקות, דמיון מודרך והתחברות למקורות הכוח שלך. כדאי לקחת זמן גם להינות ולהתאוורר קצת ולא רק ללמוד, על מנת לצבור כוחות מחודשים ורעננים.
המחשבות על העתיד, על תנאי הקבלה ללימודי רפואה למשל, אינם תורמים לך כרגע. נסי להיות ממוקדת במטרות קטנות, קרובות וברות השגה ולא במטרות-על בומבסטיות שרק מעצימות את תחושת הלחץ. רומא לא נבנתה ביום, גם רופאים שיפרו בגרויות...
בהצלחה!
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

נראה שלא...
הצעת החוק לביטול הפסיכומטרי נדחתה

בהצלחה בכל מקרה,
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

שלום לך,
אני מניחה שהורייך דואגים לך בשל המשבר שעברת בעבר ומעוניינים שתמשיכי בטיפול כדי להיות שקטים שאת לא לבד ולא סובלת ממצוקה.
נשמע שכיום לא נוצרה כימיה טובה עם המטפלת החדשה שלך ואולי את פשוט שבעה מטיפולים ורוצה איזושהי הפסקה כדי לנסות להתמודד בלי ליווי של איש מקצוע.
לפי דעתי, ההחלטה צריכה להתקבל יחד עם הורייך, שאני מניחה שהם אלה ששולחים אותך לטיפול. אני גם מנחשת שהורייך ירצו את חוות דעתה של המטפלת לפני שהם יקבלו החלטה. כדאי שתסבירי למטפלת איך את מרגישה ואת הצורך שלך בהפסקת טיפול (אלא אם כן מדובר רק בבעיה של כימיה עם אותה עו"ס ואז כדאי פשוט להחליף מטפלת ולא להפסיק לגמרי את הטיפול). תוכלו להחליט על ירידה הדרגתית בתדירות הפגישות, לפעם בשבועיים ואחר כך פעם בחודש עד להפסקה מוחלטת אם אכן תרגישי שזה נכון לך.
בהצלחה,
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

היי היי,
הניסיונות שלך להוריד במשקל באמצעות דיאטה מוכרות לעוד המון בני נוער. קשה מאוד לעשות דיאטה לבד מכמה סיבות. ראשית, כמו שאמרת, אם אין עזרה מהבית ואת מוקפת באוכל משמין ומגרה, זה נעשה קשה מאוד. שנית, בני נוער רבים חושבים שדיאטה פירושה הרעבה עצמית וכשאנחנו רעבים אנחנו עצבניים ומהר מאוד זורקים את הדיאטה ורצים לאכול.
הדרך היעילה ביותר להוריד במשקל היא באמצעות ספורט מבוקר, שגם תורם לעיצוב הגוף וגם מרומם את מצב הרוח. תוכלי להתחיל בהליכות מהירות כמה פעמים בשבוע בשעות הערב, להזמין חברים או בני משפחה להצטרף אליך ולהתחיל להינות מגופך. כשהגוף יעשה בהדרגה חזק, בריא ושרירי יותר, הוא יוכל לשרוף גם מאכלים משמינים שאת לפעמים חוטאת בהם.
אני מאחלת לך הצלחה!
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

היי,
גיל ההתבגרות מתאפיין בהתרחקות מסויימת מההורים ורצון להחליף את הקרבה שהיתה להורים בקרבה אל חברים בני הגיל. אצל נערים ונערות רבים קיים חלום על קשר זוגי עם חבר תומך, אוהב ומעניק. בסופו של דבר רובנו מוצאים קשר שכזה ואפילו מתחתנים, אבל הדרך... הדרך עשויה להיות ארוכה ולא פשוטה, אבל גם חווייתית ומרגשת. ללמוד למצוא חבר שמתאים לך ומעניק לך זו משימה שגם מבוגרים מתמודדים איתה. אני לא יודעת עם החבר מהכיתה שלך הוא המענה האמיתי לצורך שלך. יכול להיות כיף לנסות, מבלי לפתח ציפיות מרחיקות לכת...
שיהיה בהצלחה!
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

הפגיעה שלך מאוד מובנת מהסיפור. נראה שאמך אמרה את הדברים בחוסר מחשבה ביחס לאיך הדברים ישתמעו ואיך הם יגרמו לך להרגיש. אני מבינה שלא ציפית לתגובה כזו, לכן אני מניחה שדברים אלה אינם מאפיינים את הקשר שלך עם הוריך מאז ומתמיד. אולי כדאי שתזכרי בפעמים בהם הוריך כן היו שם בשבילך, על מנת שתוכלי לשקם את יחסייך עם אמך, לסלוח לה ולחדש את הדיאלוג בינכם. בנוסף, כדאי לעשות עם הוריך שיחת תאום ציפיות. האם העובדה שבקרוב תהיי בת 18 משמעותה בעיניהם שאת עומדת בפני עצמאות כלכלית? האם הם מצפים שתכסי חלק מההוצאות שלך בעצמך? במשפחות שונות מתייחסים לגיל 18 ולסיום התיכון בדרכים שונות. תאום ציפיות במשפחה ימנע אי הבנות בעתיד.

היי.
אני שומעת כמה את מרגישה בודדה וכמה את מוטרדת מכך. את אפילו מוטרדת מכך שההורים שלך מוטרדים מכך... את מונה את הסיבות לכך שאנשים לא רוצים בקרבתך, אבל כל אלה סיבות חיצוניות. נראה שאף אחד לא מכיר את הפנימיות שלך. האם את עצמך מכירה ומעריכה את הפנימיות והייחודיות שלך?
את אומרת שאין בכלל אנשים להיפתח אליהם. האם בכל זאת יש מישהו שהיית רוצה בקרבתו? האם יש מישהו שאת מעריכה את הפנימיות והייחודיות שלו?
איך את מדמיינת חברות וקרבה? במה את מעוניינת, שמישהו יזמין אותך למסיבה או שמישהו יישב איתך ויבין לליבך? מה היה גורם לך להיות מאושרת יותר?
נשמע שאת מרגישה מאוד תקועה וחסרת אונים במצב שלך, כאילו הוא בכלל לא תלוי בך. אולי אחרי שכתבת את מרגישה יותר טוב, אבל אם לא, הייתי מציעה לך לנסות להתייעץ עם מבוגר שאת סומכת עליו כדי לנסות לחלץ את עצמך מהרגשת התקיעות - הורים, בני משפחה אחרים, או אולי יועצת או פסיכולוגית. הם יוכלו לסייע לך לשנות את נקודת ההשקפה שלך, למקד אותך בדבר שאותו את רוצה ואיך תוכלי לפעול על מנת להשיג אותו.
אני מאחלת לך המון הצלחה ומקווה שהיום הוטב לך.

טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

שוב היי,
תודה רבה לך על המענה המהיר.
הייתי שמחה מאוד אם היה לי מישהו שקרוב אליי,אבל אני פשוט לא מכירה אף אחד.ואם ניסיתי,יצאתי,הכרתי,תמיד קיבלתי ביקורות רעות לגבי המראה שלי.אז אני מעדיפה להימנע מזה.בשביל מה לי להיפגע?אני לא מחפשת פסיכולוג,אני יכולה להתמודד עם בעיות שלי לבד.בכלל לא היה אכפת לי שמעולם לא היה לי חבר.אבל עכשיו אני פשוט מרגישה כמה שזה חסר.הייתי רוצה שמישהו יציע לי לצאת איתו.נו טוב,אני רוצה גם מיליון דולר.אני יכולה להמשיך לרצות.
אני באמת לא צריכה להתייעץ עם אף אחד.המצב הנפשי שלי בסדר גמור.אני רק לא מבינה איך בחורות שהן ממוצעות במראה החיצוני שלהן או בהשכלה שלהן בכל זאת יוצאות ונהנות ויש להן בן זוג.אני לא יודעת למה אני כותבת כאן,את פסיכולוגית לא שדכנית.את לא חייבת להגיב.

היי,
המצב הנפשי שלך באמת מצוין וזו לא הסיבה שאני מציעה לך להתייעץ עם מישהו. את מתארת מצב שמאוד לא ברור לך - למה לאחרים קל להתחבר ולך קשה. למה בנות לא יותר יפות או מוכשרות ממך מוצאות את מקומן בחברה ועבורך זה מסובך. נראה שיש איזה דבר שהוא מחוץ למודעות שלך, משהו שקשה לך לראות ביחס לקשרים שלך עם אחרים. התייעצות עם מישהו נייטראלי, מבחוץ, יכולה הרבה פעמים לשפוך אור על מה שקורה לך ביחסים עם אחרים. אולי את מתייאשת מהר מדי, אולי את מפרשת יחס שאת מקבלת כדחייה גם כשדחייה איננה קיימת? אני לא יודעת. שווה לברר.
שוב, בהצלחה,
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום לך.
מדברייך אני שומעת שאת באמת עוברת תקופה מאוד קשה ושבכלל לא ברור לך מאיפה זה נפל עליך. פתאום אנשים שהיו קרובים מתרחקים והסיבה לא ידועה. הדבר בוודאי מעורר בך תחושת חוסר אונים וייאוש.
בתקופות כאלה חשוב מאוד לזכור, ראשית שמדובר בתקופה, שהיא קשה מאוד, אבל גם עוברת. גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד קשה. אולי ינחם אותך לדעת שבני נוער רבים מרגישים כמוך, אולם עם הזמן התחושה משתפרת. כל אדם מוצא בהדרגה את האנשים שהוא אוהב באמת, שמבינים אותו ושהוא סומך עליהם והמשברים החברתיים הופכים לחלק מן העבר.
דבר נוסף שחשוב שתזכרי, הוא שההורים שלך, אשר אוהבים אותך ודואגים לך, רוצים להיות שם בשבילך בתקופות הקשות שאת עוברת. אין טעם לחסוך מהורייך דאגות ולהביא את עצמך אל שיא של משבר, ייאוש ובדידות. נשמע שיש לך הורים אוהבים שמעוניינים לתמוך בך. חשוב לשתף אותם במה שעובר עליך, לבקש מהם ייעוץ, אולי לפנות יחד לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך לעבור את התקופה הזאת ולהבין טוב יותר את המקום שלך בין החברים.
בתקופות של דיכאון ועצב, חשוב להזכר מהם הדברים שעושים לך טוב, שגורמים לך להרגיש בטחון ושמחה. בהתחלה יהיה לך קשה להזכר. נסי בכל זאת. אולי מאכל אהוב, ארוחת יום שישי, התחושה בשבת בבוקר, ביקור בים, חיה אהובה, מוסיקה... התחברי אל הדברים שעושים לך טוב והתחברי אל האנשים שעושים לך טוב. פני להורייך שיהיו איתך ויעזרו לך.
אני מאחלת לך כל טוב ושתרגישי טוב יותר במהרה.
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

בשמחה ותודה לך.
טלי איסרוב.

היי מירית,
הדמיונות שיש לך נשמעים טבעיים מאוד. את יודעת שאינך רוצה למות, זו נקודת המוצא שלך שמעניקה לך תחושת בטחון. מתוך תחושת הבטחון הזאת, מותר לך לקחת חופש ולדמיין כל דבר שתרצי, אפילו איך אנשים יגיבו עם לכתך.
לעיתים קרובות אנו מדמיינים איך אנשים יגיבו אם יקרה לנו משהו, כי זו דרך לבדוק אם אנחנו משמעותיים לאחרים. המוות נתפס על ידך כדרך לגלות מה חושבים עליך, מי אוהב אותך. דרך לגרום לאנשים להצטער על מעשים שעשו לך וכ'.
כדאי לך למצוא דרכים אחרות להרגיש את חשיבותך, הייחודיות שלך והמשמעות שלך לאנשים הקרובים אליך כמו חברותייך ובני משפחתך. דרכים שאינן מערבות מוות או פגיעה בעצמך. תוכלי לבדוק מה הם חשים לגביך על ידי כך שתזמי איתם שיחה ותשוחחי איתם על כך.
אם את חשה עצורה מכדי לדבר עם חברות ובני משפחה על נושאים אלו ואם הנושא של המוות ממשיך להעסיק אותך בצורה שמטרידה אותך, תוכלי לשקול לשוב לטיפול על מנת לנסות לפתור את הנושאים האלו.
בהצלחה!
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית

אני לא עצורה עם המשפחה והחברים.. להפך אני הכי זורמת בעולם. קל לי להתחבר לאנשים ולתפוס איתם שיחות על החיים וכדומה.
הבעיה היא שהדמיונות האלה קוראים לעיתים קרובות מאוד.. אחת ליומיים בערך

הי מירית,
התוכן והתדירות של הדמיונות שלך אינם מדאיגים לכשעצמם. בכל תקופה של חיינו אנחנו עשויים להיות עסוקים במיוחד בנושא מסוים ולהגות בו רבות ואחר כך הנושא נרגע או מתחלף.
עם זאת, אני שומעת שהנושא מאוד מטריד אותך. אם את ממשיכה לחוש מודאגת, אני מציעה לך לשוחח על כך עם מישהו שאת סומכת עליו - הורים או הפסיכולוגית שהיתה לך.
אולי אם תרשי לעצמך לדמיין מה שאת רוצה מתי שאת רוצה, תיווכחי בסופו של דבר שהדמיונות ירגעו מעצמם.
כל טוב,
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.

את מתארת תקופת משבר מאוד קשה שעוברת על כל אחד מההורים שלך ועליך. זוגיות יציבה של הורים מספקת תחושת יציבות למשפחה ולבית. כשהזוגיות הזאת מתערערת יש לעיתים קרובות תחושה של רעידת אדמה.
גם את וגם הוריך צריכים לעבור הסתגלות מאוד לא פשוטה למצב חדש. פתאום אין "הם", ההורים יחד, אלא יש מקום לטפח את מערכת היחסים הייחודית עם כל אחד מההורים בנפרד.
כשההורים רבים ביניהם את עלולה להרגיש צורך להגן על אחד הצדדים יותר וכך את נמשכת לתוך מריבותיהם.
אני מציעה לך להימנע כמה שניתן מכניסה למערכת היחסים הפרטית של הורייך ובקשי מהם שלא יערבו אותך במריבותיהם. נסי לבלות זמן נעים ואיכותי עם כל אחד מהם לחוד - זמן נקי ממתיחות זוגית.
בדקי האם אחד מהורייך או שניהם יכול להוות לך אוזן קשבת בתקופה המבלבלת הזאת. אם את חשה שהורייך אינם פנויים אליך, היות והם בעצמם במשבר, כדאי לבקש עזרה ממבוגר אחר - סבתך, יועצת ביה"ס, מחנכת הכיתה או כל אדם אחר עליו את סומכת.
ילדים לעולם אינם אשמים בגירושים של הוריהם, אך לעיתים קרובות הם הסובלים העיקריים מהם. אני מאחלת לך להתחבר אל מקורות הכוח שלך ושל סביבתך, על מנת לעבור את התקופה הזאת כמה שיותר בקלות.
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום לך,

אני מבין מהשאלות ששאלת את הכעס שלך כלפי המורה ואת הצורך
בתשובות ברורות וחד משמעיות,שלצערי לא תמיד קיימות.
אין לי תשובה לשאלה, האם ההתנהגות חוקית, אך אני מבין
שאת וחברייך נפגעים מהתנהגות זו.
אני חושב שבתוך להט הרוחות קשה להאמין שניתן לדבר בנחת,
ולכן הצעתי, שאתם תזמינו שיחה שקטה עם המורה.
בהצלחה,
אילן רוב

שלום לך,
אני מבין מדברייך, שאת ותלמידים נוספים נעלבים מהמורה שכועסת ומעליבה אתכם.
אם מדובר במורה שנוטה להתפרץ ולהשתמש במילים מעליבות, אפשר לעזור לה
לשנות את היחס אליכם. אני חושב שאפשר לבחור נציג/ה או שניים של התלמידים הממורמרים
ולבקש לשוחח איתה באופן אישי. בשיחה חשוב לספר לה, על הרגשות הלא נעימים שלכם ולבקש ממנה לשנות את היחס. חשוב,שתהיה שיחה כנה,ושתהיו מוכנים גם להקשיב לציפיות שלה מכם.
אני מציע,שלא תבואו אליה כקבוצה גדולה, כי אם היא תרגיש מותקפת,זה עלול לא להצליח.
אתם בהחלט יכולים להבהיר את רגשותיכם בנציגות קטנה ובאוירה נעימה.
אם תבחינו,שהמורה קשובה, לא מתגוננת ומוכנה לעשות מאמץ,מה טוב, ואם לא, יש מקום לחשיבה נוספת.
בהצלחה,
אילן רוב.

הורה יקר, דאגתך לבנותיך מובנת וחשוב מאוד שלקחת על עצמך להתייחס למצוקה שהן מביעות בהתנהגותן. כמובן, גם דאגת אמן חשובה להן והטוב ביותר היה אילו פניתם שניכם יחד לקבלת סיוע. כוחותיכם המשותפים יוכלו להועיל לבנותיכם בצורה המשמעותית ביותר.
על מנת לסייע לבנות חשוב לדבר עמן ולנסות להבין מה מטריד אותן ולמה הן זקוקות. האם הן חשות לא אהובות או דחויות? האם דימוין העצמי נמוך? האם הן סובלות מקשיים חברתיים או לימודיים? איזו עזרה היו רוצות ממך?
בנוסף, כדאי לבדוק מי הן הדמויות המשמעותיות בעולמן. עבור בתך הצעירה שאינה לומדת, כדאי לבקש מיועצת ביה"ס או מחנכת הכיתה ליצור עמה קשר. ניתן לבקש את מעורבותה של פסיכולוגית ביה"ס שתוכל לערוך הערכה רגשית ולהמליץ על דרכי טיפול גם בתוך מסגרת ביה"ס וגם בבית.
אם יש צורך בטיפול פסיכולוגי ניתן לקבל אותו במרפאות הציבוריות בחינם, דרך קופ"ח במחיר מסובסד או באופן פרטי. ניתן גם לפנות לאותם מקומות לקבלת הדרכת הורים, או לבקש מס' מצומצם של פגישות הדרכת הורים אצל פסיכולוגית ביה"ס.
לגבי בתך הגדולה יותר, כדאי לפנות לאותם גורמים, אולם יתכן שמסגרת ביה"ס משפיעה עליה פחות בשל גילה המבוגר. בנוסף, לעיתים אין פסיכולוג למסגרת של תיכון. חשוב לקיים עם בתך דיאלוג כן ופתוח ביחס לצרכים שלה ולציפיות שלך ממנה. אם אתה מרגיש שדיאלוג כזה אינו יכול להתקיים כרגע, כדאי שתפנה לייעוץ. זהו אכן גיל בו חשוב לטפל במהירות על מנת למנוע הדרדרות בשל נטיית מתבגרים להתנהגות פחות שקולה.
כל טוב.
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית

נטע, שלום. התופעות הגופניות שאת מתארת אופייניות למצב שמכונה "חרדת בחינות". מכיוון שהמבחנים כל כך חשובים לך וגורליים בעיניך, גופך מגיב אליהם כאילו מדובר במצב של חיים או מוות ממש. במצבים בהם נדמה לגוף שהוא במצב "חיים או מוות" הוא מגיב אוטומטית, בצורה שקשה לנו לשלוט עליה. הגוף מתכונן ללחימה או לבריחה, מפנה דם מהבטן אל הרגליים, לכן אנו סובלים מכאבי בטן, בחילות ולפעמים שלשולים. גם קצב הנשימה וקצב הלב מושפעים.
התופעה נפוצה מאוד בקרב צעירים הניגשים לבחינות ואל דאגה! יש דרכי טיפול מהירות ויעילות. ראשית חשוב להרגע, לזכור שאמנם המבחן אולי חשוב, אך אינו מצב של חיים או מוות. אם קשה לך להרגע בעצמך, כדאי שתשוחחי על כך עם הורייך, חברים, ואם את מרגישה צורך תוכלי גם להיעזר ביועצת ביה"ס או בפסיכולוג\ית.
לגבי יחסיך עם אביך החורג ואכזבתך מכך שאימך לא התערבה לטובתך, נראה שכדאי שתשוחחי איתם על כך ותשתפי אותם בהרגשתך שנעשה לך עוול. אולי תגלי שלא היתה להם כל כוונה לפגוע בך. אם תחושתך הקשה נמשכת, תוכלי לבקש עזרה מיועצת ביה"ס או לבקש מהוריך להתייעץ עם פסיכולוג\ית שתוכל לסייע לך להעביר להוריך מהי הרגשתך ומה היית רוצה שישתנה.
בהצלחה בהמשך,
טלי איסרוב, פסיכולוגית קלינית מומחית.