פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום elkamino,

תודה על ששיתפת אותנו,

טוב שציינת את מוצאה של אשתך, כי הרקע התרבותי במקרה הזה מאוד משמעותי וחשוב. לפי הבנתי ותקן אותי אם טעיתי- אחותה ובעלה (והכלב) גרים אצלכם בדירת 30 מטר מזה 3 שבועות? נשאלת השאלה- זה זמני?

נחזור לעינין התרבותי- ידוע שאצל יוצאי רוסיה יש אלמנט כזה- הסבתא או ההורים או האחים גרים יחד. יש פה עינין חזק של כבוד למשפחה. לא סתם אשתך אומרת- זה מאוד חשוב לי ולא מעניין אותי כלום. זה חלק מאוד חזק בתרבות הזאת ואני מזמינה אותך לקרוא על זה קצת יותר- על המנהגים ולמה זה קורה. זה יכול להיות אפילו מעניין (מבחינה סוציולוגית). בגלל שאוטוטו יש לך ילדה, ואתה אוהב את אשתך סה"כ, ונכון שאתה אובייקטיבית צודק- אין מקום, ובכל מקרה מאוד לא בריא לגור עם משפחה, האם ניסית להציע, אולי, להשכיר בית גדול יותר ואולי לחלק אותו או לפחות לגור באגפים נפרדים? וכל אחד יוכל לממן חלק? או שאין סיכוי למשהו בסגנון? אולי שהאחות והאמא יגורו יחד ואתם תעברו למקום ליד?

לא הבנתי איך פיזית אתם יכולים להיות 6 איש כלב ו-2 חתולים (ואיך הם יסתדרו?) בדירת 30 מ'.

לפי הבנתי מבחינתה המחויבות למשפחה גוברת על המחויבות לזוגיות, ולא להיבהל כי זה קיים בתרבויות מסוימות ויתכן מאוד שזה המצב גם כאן. זה קיים ומקובל שכך עושים.

נותר לי רק להגיד שאני מאוד מאוד מתחברת לקושי שלך-אובייקטיבית הצדק איתך. זה נשמע בגדר הבלתי אפשרי, וברור לי שאתה רוצה להיות עדין ככל האפשר, אבל גם לך מותר להיות מעט אסרטיבי ולעמוד על כך שזה יהווה בעיה גם לקשר, וגם למרחב האישי של כל אחד מכם שבכל מקרה הופר ע"י אחותה.

שלום תמרה,

טוב, מה שאת מספרת נשמע לא פשוט, אני מצטערת שזאת ההתחלה שלי. את מתארת בעצם אדם קיצוני, לא צפוי, ללא מצפון גדול. את מכירה אותו רק חודש וכבר עכשיו הדברים האלו צפים (מיותר לציין שבהתחלת קשר שאנחנו רוצים בו- אנחנו נהיה יותר סבלניים, יותר משקיענים).

אני לא נכנסת להגדרות- אם הוא מופרע, סאדיסט או לא. עצם העובדה שמתנהג כמו שמתנהג- חד וחלק, וחבל על המילים- פשוט לחתוך ויפה שעה אחת...

פסיכיאטרית הוא יכול להתאים לכמה אבחנות, אבל זה רק פסיכיאטר יוכל לעשות.

בטוחה שתמצאי קשר טוב ובריא יותר, ותמיד טוב להתנסות, כי כשתפגשי בעוד מקרה קיצוני כזה של התנהגות את כבר תדעי מה נכון לך. אם תשובתי לא הספיקה ואת עדיין בספקות אנא העלי אותן ואוכל לענות גם עליהם.

בברכת הצלחה

למה את מתכוונת ב"פסיכיאטרית הוא יוכל להתאים לכמה הגדרות"? איך אפשר לתת הגדרה פסיכיאטרית על סמך התנהגות אחת?

הי תמרה ובוקר טוב,

בדיוק בגלל שלא שופטים על סמך התנהגות אחת- רק פיסכיאטר יוכל לאבחן. בפורום בטח לא נוכל לעשות את זה.
אני מנוסה עם אוכלוסיית נפגעי הנפש, ואני כן יכולה להגיד לך שיש בעייתיות וקיצוניות בהתנהגויות שציינת, וזו לא התנהגות אחת, אלו כמה:
1. את מרגישה שהוא קצת מתעלל. - לא מבטלים תחושה כזאת שמגיעה אחרי חודש.
2. נורא מתוק ואז קר וביקורתי, רוצה לחתוך ומיד משנה את דעתו - התנהגות קוטבית.
3. הולך מבלי להודיע, ולא הבין מה עושה אצלך (לא משפט שמסתדר בקנה אחד עם מערכת היחסים שלכם - משהו לא תואם בין ההצהרה לבין מה שקורה במציאות: הוא נמצא במערכת יחסים).
4. הזמן משמעותי- לא גילית את ההתנהגות במצבי משבר או דחק, גילית את ההתנהגות במהלך חודש ראשון להיכרות! חודש ראשון שבו ההשקעה צריכה להיות גבוהה. בהנחה והוא משקיע ואלו התוצאות- נראה שלא שולט על עצמו.

הבחור נראה לי די במצוקה, בבחינת מה שחווה רגשית, אולי אפילו לא מודע לזה. ההתנהגות שלו בעיתית ומלמדת על אדם שלא תוכלי לבנות איתו מערכת של אמון, אם כל הזמן יתנהג בקוטביות, ירצה לחזור ואז לחתוך, ויתעלל בך רגשית- יזרוק אותך מקצה אל קצה ויביא אותך לקשת של תגובות לא פשוטות. תחסכי את זה מעצמך. באמת ובאחריות, לא נשמע לי טיפוס שכדאי להיכנס איתו כרגע למערכת יחסים. אם יטפל בבעיות ויראה נכונות, ילך לטיפול נכון (נפשי) - אפשר לשקול, וגם זה בזהירות.

רק עכשיו ראיתי את התשובה שלך, ואני מאוד מעריכה את הניתוח וההשקעה.

זה לוקח קצת זמן אבל אני בשלבי פרידה ממנו

יופי, העיקר שאת בשלב הזה. בהצלחה רבה, יהיה בסדר.. תקופה שתעברי אותה.

רוית יקרה,

צר לי על ה"מקום" אליו נקלעת. את נמצאת "בין הפטיש לסדן". גם בעלך וגם אמך נטועים עמוק בעמדותיהם ולא רוצים ולא מוכנים ללכת האחד לקראת השני ולמעשה, לבוא לקראתך.
החיים מלאי שינויים והזדמנויות ובכדי להתקדם, להתפתח ולצמוח באופן בריא ונכון יש להפנים את העובדה הזו, להטמיע את השינויים ולהתנהל בהתאם.
כל עוד בעלך היה בן למשפחה הגרעינית שלו, בלבד, הוא התנהל באופן מסוים שהתאים לכולם. כעת, המצב שונה, חל שינוי בחייו, הוא הקים משפחה, איתך, ועליו להביא בחשבון לא רק את צרכייך, העדפותייך ורצונותייך, עליו להבין כי גם לך יש משפחה גרעינית והיית שמחה לבלות בחברתם בתדירות גבוהה יותר, במידת האפשר ובהתאם לנסיבות המשתנות. לשם כך, עליו לשנות את התנהלותו ולהתאימה למצב החדש, אשר למעשה הוא היה חלק משמעותי בהיווצרותו, שהרי הוא בחר להינשא לך להקים יחד עמך משפחה.
זאת ועוד, זוגיות מתבססת בין השאר על ערכי ההכלה, הקבלה והתחשבות. נראה שאת מתחשבת, מקבלת, כמיטב יכולתך, ומכילה את בעלך, משפחתו, צרכיו, רצונותיו, העדפותיו, ומה לגבי בעלך? מה לגבי ההתחשבות שלו בך, ברצונותייך, במשפחה הגרעינית שלך? ומה לגבי המשך הדרך, ההזדמנויות והשינויים הנוספים שהחיים יזמנו לכם בעתיד?
נראה כי בעלך לא "בשל" לשותפות הזו שנקראת זוגיות. חוסר הרצון שלו וחוסר היכולת שלו להתאים את עצמו לשינויים בחייו עשויים להשפיע רבות על חייך העתידיים ועל חיי הזוגיות שלכם.
עלייך להביא בחשבון, כי אמנם הכל נתון לשינוי, אולם כדי ששינוי יתרחש יש צורך בנכונות אמיתית של זה שעליו לערוך את השינוי, וכאמור, לצערי, בעלך לא נמצא כלל ב"מקום" הזה.
אם תצליחי להביאו ל"מקום" בו הוא יבין שזוגיות הינה שותפות הדדית ושוויונית ויהיה מוכן לעשות לקראתך ולקראת הזוגיות שלכם צעד אחד קטן... תוכלי לעזור לו לחולל את השינוי הנכון למען עתידכם המשותף.
לגבי אמך, אני מסוגלת להבין את הכעס והתסכול שלה ואפילו את חוסר היכולת שלה לנהוג באיפוק מולך כדי לא להכביד עלייך יותר, יחד עם זאת, על-מנת להקל מעט על עצמך, שתפי אותה בקשייך ואולי לאור ניסיונה היא תוכל לעזור.

היום אמא שלי גרה 10 דק' נסיעה מאיתנו, ואני רואה אותה בתדירות של פעמיים בשבוע בלי הסופי שבוע
בעלי טוען שבגלל שאנחנו גרים קרוב ואני רואה אותה באמצע שבוע אז לא חובה גם הסופי שבוע. ולו אין את האפשרות לראות את ההורים שלו באמצע השבוע

האם זה נכון להסתכל על זה ככה?

יש לציין שלאמא שלי חשוב גם הסופי שבוע כי אז אנחנו באים יחד כזוג ובאמצע השבוע אני באה לבקר לבד כיוון שבעלי עובד עד מאוחר.

רוית יקרה,

מערכת הקשרים הקרובה שאת ואמך יצרתם וטיפחתם לאורך השנים הינה מתנה גדולה אשר תעמוד לזכותך ולעזרתך פעמים אין ספור במהלך חייך. עתה, כאשר אני מיטיבה להבין את מהות הקשר בין שתיכן אני גם מיטיבה להבין את רצונה העז של אמך לביקור משותף של שניכם אצלה, את תסכולה לאור המציאות ואת עלבונה. כמו כן, אני מבינה עד כמה זה חשוב לשתיכן שגם היא בתור "נציגה" למשפחה גרעינית תהייה זכאית לביקורים בתדירות גבוהה בסופי שבוע בדיוק כמו שה"נציגים" ממשפחתו הגרעינית של בעלך זכאים לכך.
לאור זאת, לשאלתך, ביקורייך אצל אמך במהלך השבוע וזמן האיכות של שתיכן לבד "אינם נספרים" במסגרת הביקורים במשפחתיים של סופי-השבוע ובעלך משתמש ב"תירוץ" זה מטעמי הנוחות שלו.
מה עוד שאת אינך מבקשת לבקר אצלה בכל סוף-שבוע אלה רק להגדיל את מספר הביקורים מידי פעם.
עלייך להביא בחשבון שסביר להניח שהתנהלותו של בעלך לא תשתנה, מעצמה, גם כאשר המשפחה תתרחב ואז, אני מניחה, תהייה משמעות גדולה יותר לביקור משותף של כולכם אצל ההורים של כל אחד מכם.
עלייך להיות החלטית ונחושה בעניין הזה. אם זה חשוב לך, ועושה רושם שכן, עמדי על דעתך.
עשי זאת כמובן, בנועם, בכבוד ומתוך הרצון הגדול שלך ליצור שינוי ב"כללים הנוקשים" אשר בעלך העמיד בנושא הזה תוך שמירה על תקשורת זורמת ונעימה ומערכת זוגית טובה.

מאיה יקרה,

בכדי ששינוי יתחולל יש להיות נחוש, ממוקד, עקבי ולהתמיד.
העובדה ששיחה נוקבת וישירה עם בעלך עזרה ולו במעט ולו לפרק זמן קצר מעידה על כך שדברים אכן יכולים להשתנות.
כל שינוי דורש זמן, הרבה זמן, ובוודאי כאשר מדובר על שינוי התנהגותי או על שינוי התנהלות שורשית.
מאחר, וכפי שציינת, בעלך גדל באווירה הזו וספג אותה כמשהו טבעי, היא מהווה חלק ממנו ולכן הוא לא רואה את הדברים כפי שאת רואה אותם והוא מתקשה ל"עמוד על המשמר" ולהעיר בכל פעם.
כאשר בעלך מרפה מעט, הזכירי לו, היי נחושה, ממוקדת, עקבית והתמידי בכך. בסופו של דבר הוא ישים לב, מבלי שתזכירי לו, יזכור וידע להעיר את תשומת ליבם של בני משפחתו כאשר יתעורר הצורך בכך.
מאחר וציינת כי בני משפחתו של בעלך נוהגים לומר את דעתם תמיד, בקול, באופן נחרץ וברור ואף לנסות ולכפות אותה על הסביבה, כיוון נוסף אפשרי הוא, שאת תאמרי את דעתך בכל מפגש משפחתי שכזה, כאשר יתרחש משהו שלא יראה לך. עשי זאת כמובן, באופן מכובד ומכבד, אך אמרי את דעתך בצורה נחרצת, שאינה משתמעת לשתי פנים. זו ה"שפה" בה הם משתמשים, זו דרכם, לכן "ברומא התנהגי כרומאית...". אני מאמינה שהם יקשיבו לך (לא בהכרח לא יתנגדו...) מאחר וזו צורת השיחה המקובלת במחוזותיהם. הם עשויים אף להעריך אותך על כך ושוב, מאחר ואת לוקחת חלק ב"שפה המוכרת להם" ומדברת איתם באופן המקובל עליהם וביניהם.
כאשר תהיי זו את שאומרת את דעתך, לא תצטרכי לסמוך על בעלך שיעשה זאת עבורך, תהייה לך תקשורת ישירה, מה שבוודאי יפחית את החששות שלך ואת תחושת הדריכות שאת חשה בקרבתם.

ומה קורה אם המשפחה של בעלי על כל דבר שאני אומרת להם הם טוענים שאלו שטויות?

גם אצל המשפחה של בעלי הם מתנהגים בהתנהגות כזאת
אבל כשאני מתנהגת "כרומאית" הם ישר קוטלים אותי ואומרים לי שאני מדברת שטויות
שאני לא מבינה

מה לעשות אז?

ויש לציין שאותו הדבר עם בעלי, הוא גם גדל בסביבה הזאת ולדעתו זאת התנהגות רגילה לחלוטין

רוית יקרה,

לעולם נתקשה לראות את מגרעותינו בזולתנו ולהתמודד עם כך. זו כנראה, הסיבה בעטיה את "זוכה" לתגובות שכאלה אצל משפחתו של בעלך כאשר את מתנהגת כמוהם.
גם אם התגובות שלהם לא נובעות מתוך ההבנה הזו, נראה שהם לא אוהבים ולא מעריכים התנהלות הדומה עד זהה להתנהלות שלהם.
לשאלתך, אני שבה ומציעה לך ל"אמן את שריר" הנחישות וההחלטיות. בפעם הבאה שהם יאמרו על דברייך שהם שטות, אמרי להם, כמובן באופן מכובד ובנועם, שדברייך אינם שטויות, זו פשוט דעתך (ואת, מן הסתם, זכאית לדעה משלך גם היא נוגדת את דעתם...) וזכותם להסכים או לא, אך, לא לבטל אותה בנימוק שאלו הם שטויות, בדיוק כפי שאת לא עולבת בהם ולא טוענת שדבריהם דברי הבל במידה ואת חולקת עליהם. את זכאית לכבוד הבסיסי הזה בדיוק כפי שאת מעניקה אותו.
אולי במשפחתו הגרעינית של בעלך התנהלות מעין זו היא התנהלות "רגילה לחלוטין" אך לא כך בכל המחוזות ולמענך טוב תעשי כאשר תעמדי על שלך. כך גם בעלך יבין ויפנים שאלייך יש לדבר בצורה אחרת, מכבדת ומכובדת, שיש להקשיב לדעותייך ולהתייחס אליהן גם כאשר הן פחות "נוחות" או נוגדות לחלוטין את דעתו (כמו בנושא הביקורים המשפחתיים).

הי מוניקה,
תודה רבה על התגובה המהירה ומאוד מקצועית. אם אפשר יש לי עוד מספר שאלות בנושא.
1. במידה ואתן הרבה הערות האם זה לא יכול לייצר מצב הפוך כאשר אינני נוכחת אתן דוגמא למה אני מתכוונת , ילד שמונעים ממנו לראות טלוויזיה כאשר הוריו אינם בסביבה זה יכול לגרום לו לצפות בטלוויזיה בצורה מוגברת על מנת להשלים חוסרים.
2. איך עלי להגיב להערות "מעליבות"\"טיפשיות" של החמה כגון:
a. "אנשים יכולים לחשוב שהפצעים שיש לבת שלך על הפנים הם בגלל הנשיקות הרבות שאת נותנת לה" (במקרה זה עניתי לה ברוגע "שאני מעבירה לבת שלי רק דברים טובים" היא כמובן צחקה אך אני בתוך תוכי רציתי לתת לה סטירה).
b. "אל תסתכלי על הילדה שלך ,אסור להסתכל עליה כשהיא ישנה זה מביא מזל רע" (במקרה זה החזקתי את הבת שלי בידיים כשהיא ישנה עלי , זה היה ישר אחרי שיצאנו מבית החולים ,עניתי לה "לך אסור להסתכל עליה אבל לי מותר להסתכל על הבת שלי")
לפעמים כשאומרים משפטים כאלו במצבים רגישים גם אם זה לא נשמע נורא לאחרים, אותך זה מאוד מכעיס (אחרי הלידה את מאוד רגישה, עייפה.... הדבר האחרון שבא לך לראות או לשמוע זה את החמה)
3. האם את חושבת ששיחה של אמא שלי עם החמה יכולה לעזור. הן מדברות אחת לשבוע כמובן לא שיחות עמוקות רק שיחת נימוס של שלום מה נשמע.
תודה רבה

מאיה יקרה,

ניחנת במתת בדמות חוש הומור בריא ושנינות. נראה לי, שזו בדיוק ה"תרופה" "נגד" הערותיה ה"מיוחדות" של חמתך. טוב את עושה כאשר "אינך נשארת חייבת", כאשר את עונה מייד ובאופן שכזה. תגובותייך נחמדות, הומוריסטיות וקלילות ואני מניחה, שהשומע/מקבל התגובות מקבל אותן בדיוק כך, בקלילות ובצחוק. אני משוכנעת שלחמתך אין שמץ של מושג שמאחורי כל תגובה שלך מסתתר משהו אחר לגמרי, פחות קליל ונעים...
שמרי על המתנה הזו שקיבלת וטפחי אותה. הומור וקלילות מסייעים בהרבה מצבים בחיים. מצבים מביכים, קשים ומעצבנים (ומי כמוך יודעת...).
לשאלתך, לא ירדתי לסוף דעתך, למה זה משנה לך מה ייאמר כאשר אינך? הרי לעולם לא נוכל ל"נהל"/"לשלוט" את/על דבריהם של האחרים, ובוודאי בהיעדרנו. שיאמרו מה שיאמרו כאשר אינך, שהרי לא תאלצי להתמודד ממילא. במידה והדברים יאמרו מאוחר יותר בפנייך, לאור שנינותך וחוש ההומור שלך, אני משוכנעת שתדעי מייד כיצד להגיב.
לעומת זאת, כאשר במקרים שאת נמצאת, לעולם, לא תאפשרי למי מהם לומר לך דברים מסוימים הם יתרגלו שלא לומר, והרי כל הרגל הופך לטבע שני. עם הזמן ההערות תדעכנה ובסופו של דבר הן תפסקנה (כמעט) לחלוטין. עלייך להתאזר ב(הרבה) סבלנות ולהתמיד ב"קו ההגנה שלך".
כפי שהצעתי לך בתשובתי הקודמת שלא לסמוך על בעלך, אלא, על עצמך בלבד, אני שבה ומציעה לך לסמוך אך ורק על עצמך, במקרה זה, ולא על אמך. בדומה למצב בו שני ילדים רבים וההורים מתערבים.
הילדים סולחים, משלימים וממשיכים להיות חברים בעוד ההורים לא... עדיף שאמך לא תכנס בשיחה עם חמתך ל"עובי הקורה". אולי באופן כללי, משהו על הרגישות הרבה לתגובות שונות אחרי הלידה, על העייפות שקצת "מוציאה מפרופורציות", על הצורך לאפשר לך (הרבה) זמן למנוחה...
אני בטוחה, שחמתך אינה אומרת את מה שהיא אומרת מרוע לב, אין לה כל כוונה לפגוע בך. היא פשוט מאמינה בדברים מסוימים שאת פחות מאמינה בהם... שיחת הבהרה שאמך תנהל איתה עלולה לפגוע בה כך שיהיה עלייך לעמול קשה כדי לתקן את המעוות וגם אז לא בטוח שהיא תתרצה.

הי קארין,

השיחה הזאת נשמעת מאוד הגיונית וגם מתאימה לשלב של הזוגיות, ואת זה אני אומרת כי נשמע שיש לכם זוגיות שבנויה ומושתתת על מרכיבים חשובים ובריאים. חשוב היה כנראה שהיא תהיה מספיק ארוכה כדי לגרום לכם לחוש כ"כ טוב יחד.

הוא עצמו נתן לך מספר תשובות לחששותייך- הוא לא מרגיש עדיין בשל, ולא בגלל שלא אוהב אותך או לא מאמין בקשר, אף מעודד אותך להתנער מהתחושות ומהספקות ולהאמין שזה כן יקרה. מעבר לכך הוא מעלה קשיים, חלקם רגשיים וחלקם לא. החלק הכלכלי הוא קושי מסוים, ואילו עינין ה"חתונה וילדים" כרגע יותר מלחיץ אותו. עצם כך שהנושא נתון לדיון ואתם מנהלים אותו באופן ששניכם יוצאים עם תשובות, זה המצב הטוב ביותר- תקשורת נכונה גם בעתות כאלה בו צד אחד מאוד רוצה וצד אחר פחות.

אני לא באמת מרגישה שיש לך מה לחשוש. אני דווקא חווה מדברייך סיפור אהבה יפה, שיש להמתין מעט עד לשלב הבא שאת כבר מאוד מוכנה לו (וטבעי שכך יהיה). נסי להרפות מהעינין למספר חודשים (תצליחי? מעט קשה) ותעלי שוב את הנושא באופן לא מלחיץ - אלא לדעת איפה הדברים עומדים. אם מדובר באהבת חייך, אל תלחיצי, תני לזה זמן- נשמע שהוא רוצה ומעוניין וזקוק לזמן לעכל את השלב הזה.

אני ממש מקווה שאצליח להתאזר בסבלנות. אני יודעת שאין לי באמת על מה להתלונן, אבל זה פשוט קשה לאחרונה.
כל הזמנה לחתונה שאני מקבלת (ואני מקבלת המון לאחרונה) מכניסה אותי למעין עצבות.
אולי כל החתונות הקרבות יעודדו אותו לכיוון :)

שלום אני,

את מתארת תקופה טבעית מאוד והכרחי כנראה שתעברי אותה. אם תחזרו סביר להניח ששוב תחוו תסכול ושוב תהיה פרידה (לאור מה שתארת). כעס, תסכול, אכזבה ויאוש הם רגשות שיהיה "נכון" ואולי "תקין" לחוות בשלב כזה מטלטל רגשית בחייך.

לגבי זוגיות חדשה- את תרגישי כשאת תהיי מוכנה, כל עוד את חוששת למחזר את הזוגיות הקודמת, סביר להניח שמשהו שם לא נפתר דיו, או שלא נסגר כי עדיין טרי, ויש לתת לזה זמן וסבלנות רבה.

אם תצליחי להיות במקום של לקבל את מה שעובר עלייך, ולחשוב על מישהי אחרת במצבך- שטבעי שתחווה את זה, טבעי שאחרים יחוו תחושות כאלה- ומשם תסיקי גם עלייך, אולי מהמקום הוותרני הזה יהיה לך קל יותר להתגבר. אם תילחמי ברגשות וכל זמן תאבקי עם עצמך את רק תגדילי את תקופת "ההחלמה".

התקופה שבנית עם האקס היא לא מבוטלת, יש הרבה געגוע למשהו שהיה ואיננו, יש געגוע לשיתוף ולביחד, וטבעי גם אם תחווי געגוע אליו (או לחלקים באישיות שבו שכה הסתדרת איתם). אני בטוחה שאם עוד תקופה, נניח, 3 חודשים, את עדיין תחווי ספקות והתלבטויות לגבי הקשר- יהיה ניתן לבחון את הדברים שוב, מההיבט המתאים לך. אבל כרגע חשוב שתאפשרי לעצמך מעט זמן מנוחה.. ותבדקי מול עצמך מה את חשה ואיפה את עומדת מבחינה רגשית.

בהצלחה רבה.

שלום דנה,
תודה על השיתוף שלך.

כידוע גם עבור גבר לא פשוט עם חוסר הוודאות שיש בתהליך ההירוין. גם הוא, כמוך, לא יודע מה יקרה, אלא רק משער, ומנסה להתכונן. כאשר קורים דברים לא אופייניים, או שהתחילו רק בהיריון והם בבחינת "שינוי" אצלו- לא בטוח שהוא יוכל להגיב ביתר גמישות, דווקא לאור כך שגם הוא צריך להסתגל למשהו חדש.. עכשיו לקראת הלידה בע"ה בזמנה, זה גובר יותר. נסי גם להבחין בהיבט הזה שאת נושאת את הילד של שניכם, האחריות עלייך היא עצומה, וכשאת הולכת, או יוצאת, או סתם לבד עם עצמך- למעשה את נסתרת מעיניו והילד שלו- איתך. יש משהו גם בעובדה הזאת שאנו אלו שנושאות את הילדים של בן הזוג, וזה חלק מהרגשת חוסר השליטה שלו. זה בהקשר לכך שאמרת שאולי הוא מתקשה כשאת לא בסביבה ואני מתחברת לזה.

הלכה למעשה, בבחינת מה ששאלת- יש שני מישורים, המישור האחד הוא שאת לא מפונקת- עובדת, מנקה, עושה, מפשירה בשר (לפחות התכוונת להכין אותו), לא מבקשת יותר מדי ולא דורשת. המישור השני הוא שהוא מטבעו לא יוזם גם פעולות לקראתך (אולי בגלל שאת לא מבקשת והוא מנסה להבין איך עליו להתנהג?), יכולת ההכלה שלו תלויה במידה מסוימת גם בך- ובתקשורת שאת בונה איתו במהלך התקופה החשובה שאתם עוברים. מאוד חשוב שתשתפי אותו במה שעובר עלייך, תחושות, מחשבות, תוכניות משותפות, אולי יותר לקרב אותו לחוויה שלך ע"י הילד שיוולד בע"ה. אולי הוא באמת חש לבד במקום שלום ומאוד חסר אונים. וכשאת עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו- הוא ישר משתלח. המקום האינטימי הוא הדדי, חשוב לזכור, וההענקה אף היא. נסי להסביר לו כשהוא רגוע את עינין השיכחה בהריון, ומאידך נסי כן להתקרב ואולי להעיז לפעמים לבקש משהו עבור עצמך, יש סיכוי שהוא, מתוך זה, יחווה אותך שונה, וגם את התהליך שאתם עוברים יחד.

בהצלחה רבה.

אני מאושר בשבילך שאתה ואשתך במצב רוח טוב, היום אתה נשמע אופטימי וזה מעודד אותי, גם לזוגיות שלי,,, כן גם אנחנו צריכים חיזוק,
אתה צודק שלתת אהבה ללא תנאים , היא משימה קשה עד מאוד, אולם העולם הזה הוא לא פיקניק כפי שאתה בוודאי יודע וחווה על בשרך,
בכל אופן צריך לעשות את המקסימום כדי שתוכל להביט במראה ולומר עשיתי כל מה שביכולתי, רבש"ע מכאן ואילך אני מוסר זאת לידיים שלך !
אני רק רוצה לוודא שאתה מוקף במשפחה ואנשים שתומכים בך ויכולים גם לעזור לך מבחינה כלכלית ונפשית, זה בלא זה לא יילך כמו שצריך וחבל שלא תקבל בימים האלה את כל התמיכה ואהבה שאתה ראוי לקבל,
אני מציע לך בחום לפנות לאתר מורשת לרב גד שמחוני ולשמוע מה יש לו לומר, הוא עונה טיק טק ולפעמים קצת קשה לקבל את דבריו, אבל הנייר סובל הכל, בפרט שאני חש שיש לך כוחות ואתה באמת רוצה לדעת מה לעשות,
-
אין בכוונתי להוריד או להמעיט מהסיפור שלך אפי' כמלו נימא, אבל דע לך ידידי, שיש כאן אנשים שעברו דברים קשים מנשוא עוד בתחילת דרכם הזוגית, וכיום הם מביטים בגאווה על העבר שלהם ומודים לקב"ה על האתגר שהוא הציב בפניהם כי זה מה שבסופו של דבר מעצב את האישיות של הבן אדם, ושם אותו במקום אחר ממה שהוא בעצמו חשב או דמיין להגיע,
-
יש לך הזדמנות פז לקדש שם שמיים ברבים דרך הפורום הזה, ולהראות לכולם איך מתנהג יהודי ערכי עם מידות טובות, מה המשמעות של האהבת הזולת, של נתינה נקייה בלי אינטרסים, דביקות במטרה נעלה שמצילה חיים של דור שלם !
בהצלחה מכל הלב

הי גל,

זוגיות, שותפות, מיסוד- כל אלו מונחים הקשורים לביחד שלכם, לכך שעכשיו אתם בעצם בונים עולם אחד, לכם. כשם שהוא תורם את חלקו באופן הכלכלי, את לבטח תורמת חלקך בדברים אחרים, מוחשיים יותר או פחות.

חשבון משותף לדעתי הוא צעד מבורך, הוא צעד שמראה על ביטחון של שני הצדדים אחד בשני, ועל כך שמעכשיו- כל מה שאני תורם, וכל מה את תורמת- הוא ביחד. יגיע יום, כמובן ובעזרת ה', שתעבדי ותכניסי גם את את הרווחים שלך. יהיו פעמים שכעצמאית תרוויחי יותר, ויהיו פעמים שפחות. כשם שהוא, אולי, יתרום פחות בתקופות מסוימת וכאמור לאו דווקא כלכלית.

הייתי ממליצה שתסתכלי על השותפות הזאת לא רק בפן הקונקרטי של הכסף, אלא גם להבין שמאחורי הצעד החשוב הזה, יש אמון וביטחון שלך בו וההפך, צעד מאוד חשוב גם הלאה. לפעמים מהמקומות הקונקרטיים אפשר ללמוד הרבה על הכוונה והמשמעות שמסתתרת מאחורי הצעד. ואם תצליחי להסתכל על זה כך- רגשות האשמה או חוסר הנוחות יפחתו לאט לאט.. ואפילו תוכלי לראות את החלקים שאת מעניקה בקשר שלכם, בזכות עצמך.

מאחלת לכם בהצלחה רבה.

כל הכבוד על התגובה המפורטת לפרסומת של מזרחי.

הי יובל,

אישית לי היו הרבה בעיות איתם. אבל כשמדובר בפניה בפורום, על אף שיכולה להראות מעט תמוהה, אני לוקחת בחשבון שיש סיכוי שכן מדובר בבעיה אמיתית או לחילופין - מצב בו חוות הדעת תוכל לעזור לאנשים אחרים, גם אם זו פרסומת לא מוצלחת במיוחד.

בכל אופן מקוה עבורך שאתה לא צריך משכנתא, מניסיון.

ערב טוב :)

את צודקת ומאוד עזרת לי
אסתכל על העניין בצורה שהצעת...

מכבי יקר,

נראה כי ערך המשפחתיות מדורג גבוה בסולם הערכים שלך. המשפחה חשובה לך עד מאוד, חשוב לך להיות משמעותי בחיי בנותיך כמו שהן משמעותיות עבורך ולכן יצרת, ולאורך השנים טיפחת ודישנת, קשר חזק וקרוב עמן.
קרבה ואינטימיות, הן נפשית והן פיסית, הינם שני ערכים נוספים אשר נמצאים גבוה במדרג הערכים שלך. קיומם ומימושם חשובים עבורך ובהיעדרם אתה חש אי-וודאות, אי-נוחות ואי-נינוחות.
טבעי הוא שלאחר לידה מתגלעים קשיים פיסיים ונפשיים אצל שני בני-הזוג.
הקשיים הנ"ל באים לידי ביטוי בכמה אופנים:
עייפות פיסית – בעיקר אצל האם וזאת כתוצאה מהלידה, הכאבים הדימומים, מחסור
בשעות שינה וכד'.
עייפות נפשית – הנובעת מלחץ, מצוקה, חרדה, חוסר אונים ותחושת הזנחה – אצל
האב.
תקשורת זוגית לקויה – אשר נגרמת כתוצאה מהקשיים הפיסיים והנפשיים הנ"ל
ובנוסף מההתמקדות תקשורתית סביב צרכי התינוק.
מחסור בתקשורת זוגית אשר עלולה לגרור אחריה
חוסר הזדהות רגשית של בני-הזוג אחד לשני, כעסים,
תסכולים ותחושת ריחוק וניתוק.
מחסור באינטימיות רגשית ונפשית כתוצאה מכל הנ"ל.
ההתמודדות עם הקשיים הנ"ל, המתקיימים במישורים מקבילים בו זמנית, אינה פשוטה.
לעיתים, כתוצאה מהעומס הפיסי והרגשי, המוטל על כל אחד מבני הזוג, נוצר ריחוק במקום ששרתה בו הרמוניה ותחושת קרבה ושותפות. כך שבנוסף להסתגלות למציאות החיים החדשה ולישות החדשה והיקרה שיש לטפל בה, ולדאוג ולצרכיה, חש כל אחד מבני הזוג, שהוא לבד במערכה, במקום שהיה בו "יחד". הזוגיות, שהיא הבסיס הרחב והיציב של המשפחה, נדחקת הצידה.
נראה כי גם אצלכם הזוגיות נפגעה ונוצר ביניכם ריחוק פיסי ונפשי.
ייתכן כי אשתך חוותה כאבים בעת קיום היחסים, בתקופה שלאחר הלידה, שמאוחר יותר לוו בחששות מפני האינטימיות הפיסית והיא לא הרגישה נוח לשוחח איתך על כך ולכן בחרה, תחילה, להפחית את תדירות המפגשים האינטימיים ומאוחר יותר בחרה לשמור נידה.
ייתכן גם, כי היא חשה ריחוק נפשי וחוסר חשק כללי, כך שהתוצאה הייתה אותה תוצאה.

מאחר ולך חשובים ערכי האינטימיות והמשפחתיות ומאחר ולא מצאת מענה הולם לצרכיך, גם אתה התרחקת ממנה ואז...בעיתוי אומלל ביותר מצאת כי אשתך חידשה את הקשר עם ידידה מהעבר.
למרות תחושותיך הקשות אני חושבת כי עליך לממש את ערך האינטימיות הנפשית, שכה חשוב לך, ולשוחח עם אשתך על "תגליותיך". מאוד ייתכן כי יש לה הסבר הגיוני למסרון שמצאת.
עם כל הקושי, נסה לא לקפוץ למסקנות חפוזות. ייתכן כי "הראיות נסיבתיות" וכי אין ביניהם מאום ולא קרה ביניהם כלום.
למען השקט הנפשי שלך, למען משפחתך ובנותיך ולמען מימוש אושרך בתוך המערכת המשפחתית דבר איתה ובקש הבהרות.
אני מאמינה כי כאשר הדברים התבהרו, תחוש אחרת.

אשמח באם תבחר לחזור ולשתף אותנו כאן בפורום וכמובן אשמח לסייע ככל שאוכל.
מאחלת לך הצלחה בשיחת ההבהרה ובהמשך הדרך המשותפת שלכם כמשפחה.

אני מסכים עם דעתה של מוניקה שאתם צריכים לדבר גלויות ולפתור את הריחוק שנוצר בניכם שנראה מכאן ללא כוונת זדון,
אבל רציתי לשאול אותך שאלה, מה זה לשמור נידה ללא מקווה ? תגלה לי את הפטנט הזה... כי עד כמה שאני ביררתי אז המקווה היא חלק בלתי נפרד מהחבילה שנקראית שמירת טהרה, ולא ניתן לדלג על השלב הזה לפי כל הרבנים והדעות שהיו מאז ועד היום, אז מעניין אותי מסקרנות...למה היא עושה את זה,,,

בהצלחה

לאחר ששוחחנו היום כמובן שהיא הגיבה בכעס רב וניסתה להסביר שההודעה היא סוג של באג בפייסבוק ששלח לה הודעה למייל,ושהיא נשבעת בילדות שלא היה לה שום רומן ושיחות או הודעות עם הבחור,כמובן שזה נראה לי לא הגיוני הכן יש הודעות זבל בפייסבוק אך לא בתוכן כזה.
בכל מקרה הקשתי קצת עם שאלות והתשובה שלה היא שהיא מוכנה ללכת לפתוח תיק גרושים ולא אכפת לה להתגרש ואחרי כחצי שעה ביקשה שאני יעזוב את הבית.
כמובן שהייתי בהלם מוחלט מזה שהיא יצאה בהתקפה כזו עדיין לא עניתי לה..

מכבי יקר,

ראשית, אני מודה לך על שלאחר שיחה כה קשה מצאת את כוחות הנפש ובחרת לחזור ולשתף אותנו כאן בפורום. ברור לי שזה לא היה קל ואני מאוד מעריכה זאת.
צר לי שכך קרה ומצאת את עצמך בסיטואציה כה קשה ומכאיבה. יחד עם זאת העובדה שבחרת לנהל את השיחה הזו ואף להמשיך ולהקשות, כפי שציינת, מעידה על היותך איש עם הרבה כוחות נפש וצורך חזק בוודאות וכנות בחייך.
תגובתה הכעוסה של אשתך לא הרתיעה אותך ומתוך הרצון והצורך שלך לדברים ברורים, חוסר ספק ואמינות המשכת לדרוש תשובות לשאלותיך הרבות.
למרות שאולי תתקשה לקבל את דבריי אלה, אני מאמינה כי כל משבר הינו הזדמנות להתפתחות, לצמיחה ולהתקדמות, הזדמנות למשהו טוב יותר. הזוגיות שלכם "עלתה על שרטון" כבר לפני הרבה זמן וחשת בכך היטב לאור בחירתה של אשתך להתרחק ממך פיסית ואני מניחה שגם נפשית.
בהיעדר קרבה ואינטימיות, אשר מהווים צרכים ומניעים מרכזיים עבורך ובהיעדר תחושת המשפחתיות שכה חשובה לך "העברת את חייך" מתוך תקווה כי הדברים עוד ישתנו לטובה והמצב יחזור לקדמותו.
לחיות באופן כזה, כאשר הערכים המרכזיים שלך לא באים לידי מימוש, הינם חיים אשר אינם יכולים לספק עבורך את חושת האושר והסיפוק.
לעיתים, יש לזעזע את המערכת בכדי ליצור שינוי ולכן טוב עשית כאשר בחרת ל"פתוח" את הנושא מול אשתך ולגרום לזעזוע כלשהו במצב הבלתי-נסבל שנוצר. אני משוכנעת כי נדרשו ממך הרבה כוחות נפש, אולם כפי שכבר ציינתי ניחנת בהרבה מהם ואין לי ספק כי מתנה זו תעמוד לזכותך בכל מצב קשה בו תיתקל בחייך.
ייתכן כי אשתך הגיבה כפי שהגיבה מתוך הצורך להתגונן בפני השאלות שהמטרת עליה באופן לא צפוי מבחינתה, והרי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. אולי באמת לא היה ביניהם כלום והיא נפגעה מחוסר האמון שלך בה ולכן היא בחרה באופן אימפולסיבי ל"שבור את הכלים". ייתכן כמובן, שהיה משהו והיא הופתעה מכך ש"עלית" עליהם.
בכל אופן, המצב רגיש ולא נראה לי ראוי ל"פרק את החבילה" וזהו מבלי לנסות ולפתור את הדברים בצורה בוגרת, אחראית ומקובלת על שניכם וכמובן כך שהילדות תפגענה כמה שפחות.
ילדים הינם הסנסורים הטובים ביותר. הם רגישים לכל שינוי, הם מיטיבים לקרוא בין השורות והם מרגישים הכל ויודעים הכל, לכן, על-מנת לחסוך מבנותיך עוגמת-נפש עליך לעשות את הכל על-מנת להגיע עמה למצב של שיח בוגר ופתוח. בלי קשר לתוצאה הסופית של המצב הזה, הסיטואציה הזו יכולה לשמש עבורך כהזדמנות.
או שתצליחו להתגבר על-כך וזוגיותכם תתעצם ואפשר לשקול כאן גם עזרה מקצועית של מאמן לזוגיות או יועץ זוגי, או שתיקחו החלטה משותפת להיפרד וגם כאן איש מקצוע יכול להיות לעזר.
בכל אופן, כאשר אתה תהייה מאושר גם בנותיך תהיינה מאושרות ותהייה להן האפשרות להתפתח באופן בריא.

מחזקת את ידיך ומאחלת לך הצלחה רבה.
אשמח באם תבחר לחזור ולעדכן אותנו בפורום וכמובן אשמח לסייע לך בהמשך הדרך ככל שאוכל.

כמה חוכמה בתגובתה זו של מוניקה.

חסוייה יקרה, בתור תשובה החלטתי להדביק כאן סיפור שמצאתי באינטרנט - הוא מופיע בכל כך הרבה מקומות שלא אוכל לשייך אותו למישהו מסויים. נניח שזה "סיפור עממי":


שליטה בכעסים

היה היה ילד קטן עם אופי רתחני
אבא שלו נתן לו שק עם מסמרים ואמר לו שבכל פעם שהוא מתפרץ
וצועק על אנשים הוא חייב לתקוע מסמר בגדר שמקיפה את ביתם

ביום הראשון, תקע הילד 37 מסמרים בגדר, אך במהלך השבועות הבאים ככל שלמד לשלוט בכעסו ירד מספר המסמרים שהוא תקע בגדר

הוא למד שקל לו יותר לשלוט בכעסו מאשר לתקוע מסמרים בגדר

לבסוף, הגיע היום בו הילד לא התפרץ כלל הוא סיפר את זה לאבא שלו , ואבא שלו אמר לו שעכשיו, בכל יום שחולף ובו הוא לא התפרץ ושלט בכעסו הוא צריך לשלוף מסמר אחד מן הגדר
הימים חלפו ולבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכל המסמרים נשלפו מן הגדר
האב, אחז בידו של בנו לקח אותו החוצה אל הגדר, ואמר לו
כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בכעסיך, אבל הסתכל נא אל החורים שבגדר הגדר כבר לעולם לא תהיה כמו שהיא הייתה בהתחלה. כשאתה אומר דברים מתוך כעס , הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה חזרה , אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין יישאר שם.

פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי

חברים הם כמו יהלומים יקרים, הם גורמים לך לחייך ומעודדים אותך להצליח,
הם קשובים לך, הם תמיד שם בשבילך, אל תשאיר להם צלקות...

אנא סלח לי אם אי פעם השארתי לך חור בגדר !!!

כאן מסתיים הסיפור. האם את יכולה להביא את הסיפור הזה לבעלך?
עליו לקחת אחריות על עצמו ולרצות לעשות משהו עם ההתפרצויות שלו.
ואם אין בכוונתו לעשות עם זה כלום, שניכם צריכים לדעת שהאהבה היא זו שמשלמת את המחיר. התכונה הזאת יש לה סיכוי גבוה להרעיל את האהבה ולהכחידה! שיידע שזו יכולה להיות התוצאה.
עכשו שנולד התינוק בשעה טובה, התהליכים השליליים האלו עלולים להיות מהירים יותר, כי עכשו יש לך "אובייקט" חדש להתאהב בו - התינוק שלך - והסכנה להיעלמות האהבה כלפי בעלך גדולה יותר במצב זה כאשר ישנם דברים בהתנהגות של בן הזוג שהם מכעיסים ופוגעים באופן קבוע.

מעיין יקרה,

קשר זוגי בריא ונכון עבור כל אחד מבני-הזוג הוא קשר המספק לכל אחד מהם תחושת ביטחון, יציבות ושלווה. הזוגיות שלכם אולי ידעה ימים טובים יותר במהלך השנה וחצי בה אתם יחד, אך החוויות האחרונות בוודאי אינן מספקות את התחושות הנ"ל.
זאת ועוד, גם אם הקשר שלכם "נקלע" לתקופה פחות טובה והתקשורת ביניכם לקויה, זו אינה סיבה היכולה להצדיק את התנהלותו של בן-זוגך. התנהלות שכזו המעידה על רצונו ל"לפרוק עול", מעין "צורך" "לפצות את עצמו" על תחושת המחנק שהוא חש בתוך הזוגיות שלכם, הראייה הצרה שלו את עצמו ואת צרכיו בלבד וסיפוק אותם צרכים ללא כל התחשבות בך ובתחושותייך אינה מכובדת, אינה מכבדת ואינה ראויה!
על-מנת ליצור זוגיות אמיתית או לחילופין, לשקם זוגיות אשר עלתה על שרטון יש צורך ברצון עז ובנכונות גדולה של שני בני-הזוג לאחות את הקרעים והדבר צריך לבוא לידי ביטוי במאמצים רבים אשר שני הצדדים משקיעים על-מנת להחזיר עטרה ליושנה.
לך, אמנם, יש את הרצון והנכונות (ואפילו יותר מידי...) אולם, לבן-זוגך אין!
הוא בפירוש לא מעוניין או לא מסוגל לנהל איתך קשר זוגי וזאת למרות התחושות החזקות והאהבה הענקית שלדברייך, יש לכם זה כלפי זו. לא רק שהוא אומר לך זאת מפורשות אלא שהוא גם מתנהג בהתאם ומחפש הזדמנויות ל"טפל" בתחושת המחנק שלו מהקשר...
לאור זאת, ולמרות האהבה הגדולה שאת חשה כלפיו ועם כל הצער והכאב שעשויים ללוות תהליך של פרידה, עלייך לנצל את הפרידה הזו, להתרחק ממנו כמה שיותר, לנתק עמו כל קשר ולאפשר לעצמך להחלים מהחוויות האחרונות.
את ראויה ליותר מכך!
את ראויה לאיש אשר לא רק יאהב אותך אלא ירצה בכל מאודו להיות איתך ובקרבתך. מישהו אשר את תהיי כל עולמו והוא לא יראה אפילו את ה"אחרות", שלא לדבר על לחפש אחריהן...

חמודה זוגיות יפה והכל
והוא בוגד!?
תגידי תודה שזה נגמר עכשיו
מה בגלל כמה צרות הוא בוגד?!
תגידי תודה ושלום

תמצאי בחור אחר לאהוב

ניר היקר, ראשית אחמיא לך על צורת הכתיבה המודעת והמפורטת.
בולט לי משהו: כאשר התחלתם לדבר על חתונה הלחץ עלה והתחלת לחשוב באובססיביות על אותו חסרון שולי.
האם יתכן שיש לך חשש גדול ממחוייבות ולקיחת אחריות על עצמך ועל עוד מישהו, שלא לדבר על להתמסד כלכלית ולהיות הורה, שזה כמובן פועל יוצא של הנישואין...?

למרות שבגיל אתה לכאורה כבר בשל, ההשערה שלי היא שזה מה שהבהיל אותך וצבע אותה בצבע פחות אטרקטיבי.

העובדה שהיא חזרה להיות אובייקט משמעותי של אהבה עבורך מדגימה את יכולתו של המוח שלנו לתעתע בנו!
רגע אחד אתה מרגיש שאינך בטוח שאתה אוהב ולא מזיז לך שהיא עם מישהו אחר, ורגע אחר אתה בדכאון ולא מצליח לתפקד כי היא הפכה להיות לא מושגת ולא נגישה.
אז אני רואה כאן שני דברים:
האחד הוא הפחד שלך ממחוייבות שמשפיע על שיקול הדעת שלך.
לשני אפשר לקרוא, כמו שכתבת בעצמך - אגו. שכל עוד היא רוצה אותך - אתה לא בטוח שאתה רוצה אותה, וכאשר היא הפכה להיות אדישה אליך - אתה רוצה אותה בחזרה. כאילו על מנת להוכיח לעצמך שאתה כן שווה.

כאילו אם היא תחזור אליך זאת תהיה הוכחה שרוצים אותך ואתה שווה. ואם לא - אז הנה תראה מה קורה לך - אתה בקושי מתפקד ועובר סוג של הרס עצמי.

שני ההסברים האלה מקורם לדעתי הוא אחד: צורך באישור חיצוני לגבי ערכך, ואי בטחון בסיסי לגבי יכולתך לעמוד על הרגליים של עצמך ולקחת אחריות ומחוייבות על עצמך.

אדם שיותר שלם עם עצמו וחש בערך העצמי שלו לא נבהל מלקחת מחוייבות ולהתקדם בשלבי החיים. ממקום של ידיעת הערך העצמי - יותר קל גם להיכנס לקשר אינטימי עמוק , שבו מצד אחד אתה שומר על מי שאתה ונאמן לעצמך ומצד שני יכול לקבל את השונות של בת הזוג שלך. וגם את העובדה שהיא לא מושלמת, בדיוק כפי שגם אתה (וגם אני) לא מושלמים.

אז מה אני מציעה? אם דברי מדברים אליך (יתכן שקצת יכעיסו אותך ויפתיעו אותך...זה סימן שנגעתי עמוק במקומות שאינך אוהב להסתכל עליהם) - אז לא יזיק לך קצת ייעוץ פסיכולוגי, או סדנא לצמיחה אישית כמו הפורום של לנדמרק שאני אישית מאוד ממליצה עליה.
אשמח לשמוע את תשובתך לדברים הלא פשוטים שכתבתי לך.

דורית, קודם כל, תודה גדולה על ההתייחסות לפנייתי. תגובתך בהחלט עלתה על ציפיות שלי מהפורום.
אני חייב להודות שהדברים שכתבת נכונים וברובם אפילו מדויקים.
יחד עם זאת, יש עדיין כמה אלמנטים שמפריעים לי ולא נותנים לי מנוח. למשל: העובדה שבאמת, בלי לדעת מה עובר על אותה בת זוג לשעבר בימים אלה, התחלתי לחוש געגועים חזקים אליה והתחלתי פתאום להרהר באפשרות של חזרה (אמנם, רק בגדר הרהורים בלבד). ודווקא כשהמחשבות עליה הלכו ונעשו תכופות יותר ויותר, פתאום, הידיעה שהיא יוצאת עם מישהו (משהו שהייתי יכול ממילא להניח שקורה גם בלי שיספרו לי) מערערת את שלוותי, ואז - המסר (הלא מילולי) ממנה, שהיא התגברה עליי, פשוט הוריד אותי מהפסים לגמרי.
האם באמת מדובר רק בפגיעה באגו, או שבדיוק כשהתחלתי להבין שאני בעצם אוהב אותה, נודע לי שכבר לא תהיה שלי, והלב נשבר? האם באמת ניתן להפריד בין הדברים? האם אין בכל אהבה - אמיתית כל שתהיה - אלמנטים של אגו?
אני חייב להודות, שכשאני חושב על האפשרות שלמרות הכל נחזור להיות יחד, אני לא יכול להיות בטוח שלא אמצא את עצמי רוצה לברוח משם, כמו בפעם הראשונה. אבל אני תמיד מפחד שארצה לברוח. מכל מערכת יחסים. האם זו סיבה לוותר עליה?
והדבר הקשה לי מכל הוא עוצמת התגובה. אני פשוט הרוס לגמרי. לא מצליח לצאת מהמיטה ומודיע בעבודה שאני חולה. אין תיאבון. רק מעשן סיגריות כל היום ובערב שותה וויסקי כדי להיכנס למיטה. לא האמנתי שאחרי שנה של ניתוק, אחווה לראשונה את ייסורי הפרידה ממנה ושהם יהיו כל כך קשים.
לגבי סדנת לנדמרק. מה זה בדיוק? את יכולה להרחיב? הפרסומים שלהם משתמשים בלשון מעומעמת. האם זה דומה לסדנת מהו"ת? הייתי בפגישת היכרות שלהם ודי רציתי לנוס על נפשי. נראה לי מוחצן ושטחי.

היי ניר,תודה על ההרחבות!
איכשהו נראה לי - אינטואיטיבית כמובן - שיש בתגובה הקשה שלך יותר עניין של אגו פגוע וחסר בקשר אינטימי ומשמעותי מאשר אהבה אמיתית.
אבל אין סיבה לקחת את דברי בתור דעה מקצועית. מאוד יתכן שאני טועה.
בדוק את עצמך בכלל - מצבך בחיים - מה עובר עליך? אולי אתה עובר איזה משבר פנימי ותולה הכל בתגובה מאוחרת של "לב שבור".

לגבי הפורום של לנדמרק - השתתפתי בו לפני 13 שנים ובעוד קורסים של החברה, ועד היום אני מאוד שמחה שעשיתי זאת וממליצה על כך לחברים.
זהו קורס רציני וחכם - לפחות בעיני.
עלי להודות שהגעתי אליו מאוד סקפטית כי הוא די נגד את מה שאני הכרתי עד אז, אבל אני שמחה ששרדתי את החשדנות והביקורתיות הטבעית שלי ולקחתי משם המון תובנות אישיות ומקצועיות, אבל לא רק תובנות, אלא התנהגות ואנרגיות ופעולות חדשות וגם ויתור על כמה באגים מאוד מיותרים ומזיקים שנדבקו בי במהלך שנותי...
את מהו"ת אינני מכירה אז איני יכולה להשוות.

לא ניתן להמליץ כאן בפורום, נתתי לך אפשרות להתכתב איתי במיל הפרטי, תשאיר מיל ואני אכתוב לך לשם,
-
למרות שטרם נשמעה קולה של מוניקה הרשקוביץ תפנה אליה בפרטי והיא כבר תמסור לך פרטים לקאוצינגים למינהם, היא מכירה את הענף ובוודאי יהיה לה הארות בשבילך,אני במצב שלך הייתי הולך אליה ומייד, או לכל הפחות תשלח אליה את אשתך,
-
עדיין אני סבור כפי שעדי כתבה לך מפורשות, שאתה צריך למצוא דמות מהמגזר שלך שיודע ומכיר את כל הרקע ממנו באת, ולמרות שאני מבין את החששות שלך לגבי מה הם יגידו,,, כדאי לך להתייעץ ולשמוע תאמין לי שאתה תהייה מופתע ולטובה,
בהצלחה בכל מה שתעשה

שלום שוב אלי,

טבעי שלא תרגיש שאתה מסוגל להיות שם בשבילה ולתמוך בה, בשל הקשיים שאתה עובר בנישואין. רגשות האשם טבעיים, כמובן שאתה לא נבלה ולא קרוב לזה, אלא אדם שחווה משבר לא פשוט כרגע ועל זה צריך להתמקד.

מעבר להמלצתי ועזרתי שהצעתי באשר למציאת מטפלים טובים, אין לי לצערי עוד פתרונות. ההיריון הוא בכל מקרה רגיש, עם אחד או עם תאומים, ההשפעה על איזה אבא תהיה תלויה בעיקר ביכולת ובתעוזה שלך ללכת מהר לטיפול או ליעוץ כפי שהצעתי. העובדה שאשתך נסערת מאפשרות של פרידה (אם כי הבנתי שהיא לא מאוד מופתעת..?) אולי מספרת בין היתר על היכולת שלה כן לנסות להציל משהו. השאלה היא, שוב, כפי ששאלתי אותך קודם- האם אתה במקום של להציל את הקשר, או שאתה גוזר דינך ומחליט לא לעשות כלום, ולקבל החלטה על פרידה בהמשך.

אשמח אם בני יוכל לחוות דעתו כפי שדורית הציעה.

שלום לאלי
אין שום מצווה לחיות בתוך זוגיות בהרגשה שאתה קדוש מעונה, הקב"ה שלח אותך למשימה ספציפית שאמנם היא אינה ידועה לך או לאחרים, אבל עליך לעשות כל מה שביכולתך למצוא את המשימה הזו ולבצע את המוטל עליך בטוב או ברע,
א"כ השאלה שלך היא > האם נגזר עליי לחיות עם אישה שאינני אוהב ?
האם אני אלי, באתי לעולם הזה כדי לסחוב על גבי חבילה קשה שאין לי מושג כיצד לבצע אותה ?
התשובה היא לא !
בורא עולם לא נותן לאדם משימה שהוא אינו יכול לעמוד בה ולהשלים אותה, לכן הוא מקדים רפואה למכה כידוע, ונותן לך כלים מראש לצאת מכל תסבוכת שבמבט לאחור זה היה רק אתגר לחשל אותך ולהצמיח ממך את המיטב,
כעת הגענו לשאלה האם יש לי את הכלים להוציא את אשתי מהדיכאון ?
האם אני מסוגל בכלל לגרום לה להיות יוזמת ויצירתית כפי שאני רוצה שהיא תהייה ? התשובה לזה תלויה רק בך, כי מכאן ואילך הבחירה היא רק בידיים שלך, אתה בוחר אם להישאר או לא, אתה בוחר איפה להשקיע את הכישרונות שלך בזוגיות הנוכחית או במקום אחר,
אולם שים לב מה שקרה לך,,, היות ולא בחרת בזמן אז החיים מאלצים אותך ומכריחים אותך לבחור כעת, אתה כבר נשוי שנה וחצי, יש לך כבר קשר ואמפטיה לאישה שאתה מכבד, ו...יצרת ביחד עם אשתך חיים חדשים בדמות שתי עוברים, כעת האתגר יותר עוצמתי,
אני לא יודע מאיזה מגזר ובאלו ישיבות למדת, אבל את השיעור הגדול ביותר אתה צריך ללמוד עכשיו, מה שצריך להעסיק אותך יותר מכל, זה איך אני לא מאבד את ה-שמחת חיים שלי ? איך קרה שאישה אחת קטנה הצליחה לבלבל אותי ולהוריד לי את כל החשק וגורמת לי למצב רוח שפוך ודכאוני,
אתה טוען שהיא לא חברותית ולא מתלהבת מדברים, ואתה מה ? במקום שאתה תמשוך אותה אחריך אז אתה נכנס לרחמים עצמיים ומיישר איתה קוו בעניין הזה, אכן אישה בונה ואישה הורסת,,, אבל ההתנהלות שלך מאפשרת לה לגרום לכם להגיע למצב הזה,
לכן ידידי, לאחר שיחת המוסר שבוודאי רצית להימנע ממנה, אבל אופס, פנית לכאן לאתר חילוני, אבל ה' נמצא בכל מקום והוא זה ששלח אותי (כנראה...) להאיר לך את הדרך,
כל שעליך לעשות זה ללכת לאיש מקצוע שיזכיר לך מאין באת, תחזיר לעצמך את כל התכונות הטובות שהיו בך לפני החתונה, תאמין שאתה מסוגל ויכול לעזור ולתת מעצמך גם לאחרים כי לשם כך באנו לעולם, לתת ולתת, אז במקום להתנדב לזק"א או לפק"א תתנדב בבית שלך,
שלח אותה לקורסים של יזמות שלח אותה לקורסים רלוונטיים לבעיות שלה, תעמוד מאחוריה, תן לה גב תומך, תרומם ותפאר את הישגיה ותרוויח אישה כלבבך,

האם לשם כך באת לעולם ? לא יודע, אבל שווה לנסות, במיוחד שאתם כעת לפני לידת תאומים שהם בוודאי לא אשמים שלא מצאתם זמן ללכת ולהתמקצע להיות הורים שמחים ויצירתיים,
המשך >

לסיכום:
1. שב עם עצמך ותראה איך אתה יכול לחזק את האישיות שלך בחזרה כפי שהייתה עד החתונה ואף יותר מכך,
2. תאמין שלקב"ה יש תוכניות לגביך, והוא שם אותך בדיוק במקום שאתה צריך להיות, ("התחתני בשידוך"...) וכל מה שאתה צריך לעשות זה לפעול ולקחת את המשוכות לידיים שלך כי מי שייהנה מכך זה רק אתה ועוד פעם אתה !
3. יש היום קורסים לכל דבר ועניין, קורס להעצמה נשית, תקשורת, דימוי עצמי וכו', שזה עוד אחד מהכלים שה' נתן לדור הזה כדי שיכול להתקיים, אז מצווה וחובה להשתמש בכלים הללו,
4. כל האמור כאן בתנאי שאתם נורמטיביים ושח"ו אין לאשתך איזה גיבנת שהיא סוחבת על גבה מהילדות, ואני מוסיף כעת כמה מילים שיכולים לשנות את כל התמונה,
קודם כל איפה ההורים שלה ? הם גם מתנהגים כך ? הם יודעים ממצבה ? ניסת לערב אותם ?
יש לך איזה דמות תורנית שמבינה ועוסקת בייעוץ נישואים ?
5. אם אתה סבור שכבר עשית הכול ואין לך פרטנר לחיים משותפים תקינים, תעשה שאלת רב לגביי התאומים כי אם המצב כ"כ קשה כפי שאתה מתאר,,, ייתכן ואסור לתת לה להביא אותם לעולם בין אם אתם נשארים ביחד ובין אם לאו, כמובן שצריך להתייעץ ולשקלל את גודל העוברים,
6. אני מחזק את ידיך ומוכן לעזור לך מכאן או במייל פרטי, ולא משנה מה תהיינה החלטותיך !

בהצלחה

בני יקר, אני מוקסמת מתשובתך! כל כך הרבה חוכמה ויסודיות ואומץ "לקרוא לילד בשמו".
שמת את הבעייה הזוגית בקונטקסט הרחב ביותר האפשרי - של משמעות היותנו כאן על האדמה וזה מעורר השראה. יישר כוח!!
אני מקווה שהדברים שכתבת יעוררו גם אצל אחרים ובמיוחד אצל אלי השראה להביא אנרגיות מסוג חדש ולשנס את מותניו לאפשרויות חדשות.

ונכון, כמו שעדי כתבה, שניתן להיעזר באנשי מקצוע ורוח מן המגזר שלך.
אני קיבלתי המלצות על הרב שרלו למשל,בתור אישיות שניתן לפנות אליו אפילו דרך האינטרנט בשאילתות, ובודאי ניתן לקבוע איתו התייעצות אישית.