פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני רוצה להדגיש שזה אמנם מפריע לי אבל זה דבר זניח יחסית ועדיף שאני אתמקד בדברים הטובים שיש בה ובאהבה שיש בינינו. ולכן כתבתי כאן כדי להתייעץ איתכם אם כדאי בכלל לומר/לרמוז לה על זה או שעדיף "לדלג" על זה ולזרום. סה"כ אף אחד לא מושלם... יש לחברה שלי דימוי עצמי גבוה שזה כמובן דבר חיובי וחשוב לי לא לפגוע בה או לערער את הביטחון שיש לה.
חשבתי על זה קצת ונראה לי שהכי טוב לרמוז בצורה מאוד עדינה כדרך אגב, כאילו זה דבר מאוד משני שהיא לא צריכה להילחץ ממנו. מה שהיא תחליט לעשות זה עניינה וזה סה"כ הגוף שלה ואין צורך שהיא תשנה משהו בגללי (אני גם בכל זאת מאמין שהיא תעשה עם זה משהו בשביל עצמה).
מה אתם חושבים על העניין?

ערן יקר, אני מעריכה את התוספת שלך, שמעידה על רגישות ואינטליגנציה רגשית גבוהה.
לשמחתנו, שעירות היא אחד הדברים שיחסית קל לשנות - אמנם הטיפולים די כואבים ויקרים - אבל זה מסוג הדברים שניתן לצמצם אותם מאוד!
גם בטן - אם מתמידים בתרגילים מסויימים ניתן ממש להשטיח את הבטן ולחזק את השרירים.
מה שאני יכולה להציע הוא ליזום שיחה הדדית,שבה תבקש ממנה פידבק על הדברים שמפריעים לה אצלך (בוא נקווה שיש כאלה...), ואז תיווצר הזדמנות להגיד את הדברים שמפריעים לך.

וכאן נכנסת נקודה חשובה ביותר: מצד אחד חשוב שהיא תשמע ממך את הפידבק הזה. מצד שני עליך להשאיר לה את היישום ואת השינוי. זה חייב לבוא ממנה - המוטיבציה לטפל בדברים הללו.

חשוב גם שתביא בחשבון שיש גברים שלהם הדברים שציינת אינם מפריעים. כל אחד בנוי אחרת. אני מתרשמת שאצלך חוש הראיה מאוד דומיננטי ואולי כדאי שתציג זאת בפניה גם בתור סוג של בעייה אישית ("דרישת מערכת") שלך, שמשפיעה על ההימשכות שלך. זאת על מנת שהיא באמת לא תיקח זאת למקום שיש איזו בעייה איתה ועם ההופעה שלה , אלא דגש רב יותר על הצורך הייחודי שלך.
כמו שיש מישהו שבמיוחד "משוגע" לסדר וזוגתו נאלצת להיות יותר מסודרת מכפי שמתאים לה באופן טבעי...
אשמח לשמוע ממך לאן ואיך זה מתקדם.

חבר שלי אמר לי את זה בנטיות קטנות לפה ולשם ואני מאוד נעלבתי... אם הוא לא נמשך אליי. אז שיקפוץ אני לא מבינה איך אתם לא רואים את זה ככה. מה בהתחלת הקשר לא ראית את זה?

התגובה שלך מובנת לגמרי...אבל לפעמים לא רואים דברים כאלו בתחילת הקשר כי אין קשר אינטימי....לדעתי ערן הגיב בצורה רגישה , יש גברים שבכלל לא חושבים על איך להגיד לבחורה או לפנות אליה ומורידים לה את הביטחון
אין ספק שלנשים מאוד קשה עם כל ההתמודדות הזו באופן כללי =להיות אישה מבחינה חיצונית זו עבודה במישרה חלקית עבור הרבה נשים שלא אוהבות את כל ההתעסקות הזאת, ואז שגבר בא ואומר להן תעשו משהו...זה מאוד יכול לפגוע או להציק או סתם לדכא.אבל יכול להיות שאם הוא אומר לה את זה בעדינות אז היא לא תקח את זה קשה.וכמובן זכותה לא לקבל את זה.

אני חייבת לומר לך שלא נוח לי כלל לענות לך על פי תיאור כזה, כי כל מה שתיארת איננו מתוך החווייה שלך אלא מה שאת התרשמת וזוכרת שהוא מספר לך.
מאוד בולט בכתיבה שלך שאת נוקטת צד - לטובת החבר ולרעת אישתו, והוא מן הסתם מציג בפנייך רק את הדברים הקשים.
בסך הכל - ממש לא נכון יהיה מצידי לתת לך איזו חוות דעת או עצה במצב דברים כזה.

דניאל יקרה, נדמה לי שדי ברור לך, כמו לרובנו, עד כמה ליל הסדר הוא חג משפחתי, וכל גרעין משפחתי רוצה לקבץ את כל חלקיו והרגיש גדול ומאוחד, ואני חושבת שזה הופך להיות אפילו יותר חזק ומשמעותי אצל משפחות גרושות, שם יש אפילו רגישות יתר ואולי טראומה סביב ההשתתפות בליל הסדר - אל איזה צד ללכת, את מי לא לאכזב.
ואת מספרת ששניכם ממשפחות גרושות. כלומר הנושא הוא רגיש אצל שניכם!
אני מאוד מציעה, בייחוד כל עוד אינכם נשואים, להוריד כאן את הדרישות, ולהסתפק ר בהבעת משאלה. לא ללחוץ, לתת לכל אחד מכם להחליט על עצמו. לחשוב שבליל הסדר כאשר משפחות שניכם זקוקות לנוכחותכם - אפשרו אחד לשנייה לקבל החלטה עצמאית. גם כך זה מספיק קשה, ומאוד יתכן שחברך עומד מול מכבש לחצים בתוך משפחתו,ואולי גם את היית חווה זאת אילו היית באה ואומרת לבני משפחתך שאת מתארחת אצל משפחת החבר ולא מגיעה כלל לליל הסדר שלך...

אז לסיכום, כדאי להרפות, מה גם שהוא כבר משתמש באמירה שאת בכלל לא מסוגלת לקבל "לא" - אז זה הפך אצלו כבר ל"פרינציפ", והוא נעמד על רגליו האחוריות...
אני מציעה שתגידי לו שחשבת על כך והגעת למסקנה שבנושא הזה כל אחד יחליט על פי המחוייבות שלו למשפחתו, ומספיק שבעתיד זאת תהיה דילמה שצריך יהיה לפתור אותה . אתם עוד לא שם. אפילו עוד לא מאורשים, רק חברים. תנו מרחב נשימה - בכל הנושאים, לא רק בנושא שהועלה כאן...
שיהיה חג שמח לשניכם!!!

הי לילך,

אני לא יכולה שלא לחבר בין עינין הפיריון לבין חוסר אהבתך לבעלך. את נשמעת חד משמעית בעליל באשר לאהבתך או לסיכויי הקשר ביניכם. את מזמן לא בקשר, את מזמן לא רוצה משפחה איתו. את לא מתגעגעת, אין לך בעיה לא לראות אותו המון זמן, אין בך רגש אליו. אגב, מהודעתך לא היה ברור מי מכם רוצה את הילד יותר.

יש תהיה האם זה בעקבות התקופה לא פשוטה שאתם עוברים, האם יש לכך חלק בחוסר הסבלנות, בחוסר הרצון לראות אותו- האדם איתו (בתיאוריה) את מנסה לבנות בית, (בפועל) את בכלל לא רוצה אותו. האם את חשה כמוני את הסתירה שבין ללכת על טיפולים עם בעלך לבין בכלל לא לרצות ולאהוב אותו, כל שכן אני מניחה גם לא להקים איתו בית? אלו דברים שהולכים יחד. להביא ילד לאמא שלא אוהבת את אבא? לא שווה "למצוא" בעל אחר, ולהביא איתו ילדים ואז את מבטיחה יותר אושר לילדייך?

לגבי "אין לי זמן לקום וללכת" מבחינה ביולוגית- לא כ"כ הבנתי מה פירוש "מבחינה ביולוגית", מעבר לזה, אולי דווקא יש לך המון זמן. נסי רגע לשים את הטיפולים בצד, לחשוב "נקי" ולעשות סדר עדיפויות. השורה התחתונה- לא טוב לך איתו, את לא מגיעה לזוגיות שמעשירה אותך, למה לעשות לה המשך? את כבר קיבלת החלטה שאת לא אוהבת אותו ולא טוב לך איתו. את צריכה לקבל החלטה חד משמעית לגבי המשך הקשר שלך איתו, כי זה לא עושה לך טוב ובטח שלא לו, וכמובן זה לא מצב אופטימלי לילד- לחוות כך את הוריו.

אשמח לדעתך.

לילך היקרה,
בנוסף לדברים החכמים שכתבה לך עדי, רציתי להוסיף זווית אחרת:

כרגע את מתמקדת במטרה שמופיעה בעינייך כהכי חשובה בחיים - להביא ילד. את נישואייך את שוקלת רק כאמצעי להביא ילד, וכל כולך שקועה בתוך תהליך ההפרייה, שידוע שהוא מציף את הגוף בהורמונים ומאד משפיע על מצב הרוח ואיתו גם על היכולת לראות נכוחה את המציאות.

נשאלת השאלה מה יהיה "רגע" אחרי? החלטה להביא ילד משותף קושרת אותך עד סוף חייך לשותפות גורל עם בעלך. גם אם לא תישארי נשואה לו - הוא ימשיך תמיד להיות האבא של ילדך. האם את יכולה לראות אותו בתור שכזה?

מצד שני, מופיעות כמובן גם שאלות פרקטיות: להביא ילד באופן עצמאי עם תרומת זרע - על מנת לא להמתין ביולוגית לגבר שאותו תאהבי ושירצה להביא איתך ילד - פירושו לקחת עליו אחריות כלכלית והורית - זה לא פשוט!

ועולה השאלה המוסרית: האם זו לא גניבת זרע? ליצור אצל בעלך את האשלייה שמקימים משפחה ולהכניס אותו לכבלים האלו לכל החיים שלו, לעומת לשחרר אותו בתור גרוש בלי ילד לעולם הפנויות.

שמתי את האצבע על דילמות קשות שאת עומדת בפניהן, לגמרי לא פשוטות ולא חד משמעיות.
מצד אחר, יכול להיות שאתם יכולים, בצורה גלוייה וחברית, להחליט נניח להביא ילד יחד, מן השיקולים הנכונים: ששניכם כבר לא הכי צעירים, שאתם כבר מכירים וסומכים זה על זו למרות שאין מספיק אהבה, ורוצים לחלוק את ההורות המשותפת. יכול להיות שהתפיסה הזאת מתאימה גם לבעלך. אולי גם הוא מרגיש שהוא עלול לאחר את הרכבת מבחינת הסיכוי להפוך לאבא.
נדמה לי שאם שניכם יודעים מראש שזו החלטה להביא ילד יחד אך לא להישאר נשואים - זה מצב יותר בריא לשניכם, להיכנס ל"עיסקה" הזאת בעיניים פקוחות ולשקול הכל מראש, מתוך ידיעה ולא הסתרה.
ידוע שיש יחידים שחוברים יחדיו ומביאים ילד משותף ולא נעשים בני זוג. במודל הזה יש לילד אבא ואמא, כל אחד תורם כלכלית והורית, ונדמה לי שזה כלל לא מודל רע.
הוא אמיתי יותר ונטול מתחים יחסית לעומת המחירים שאת נאלצת לשלם - וגם בעלך - כאשר נשארים יחד ללא אהבה כפי שאת מתארת.

אז יש כאן המון חומר למחשבה, אפילו שהשאלה שלך נוסחה בקצרה...

שאת יודעת למה... רק צריכה אישור ממישהו נוסף שיאמת את החששות(?) שלך.

הוא מחזר אחריך אבל בצורה הכי זהירה שיש, בכל זאת מנהל, לא רוצה להסתכן. לא רוצה להיחשף לתביעה או סתם אי-נעימות, הרי הוא עובד עם נשים כל היום.

את כל זה אני כותב כמובן ממעט האינפורמציה שנתת בהודעתך. אם משום מקום הוא פתאום זורק לך את השורות האלה, בלי שיש סיבה קונקרטית למדוע את אמא כה טובה (ואני בטוח שזה נכון), אז כן. הוא מתחיל איתך. זו דעתי לפחות.

א. כי את באמת אמא טובה מאוד !
ב. כי הוא בן אדם נחמד שאוהב להחמיא לאחרים !
ג. כי הוא מחפש קצת ריגושים וחושב שאולי את מעוניינת להיות איתו בקשר !
ד. כי הוא גילה שאת משתפת פעולה, ומסמיקה או נבוכה מהמשפט הזה, וזה עושה לו טוב !
ה. כי חיוך מושך חיוך, ואת כנראה מאוד אבל מאוד אוהבת שהוא אומר לך את זה !
ו. כי את לא בטוחה באישיות שלך, ומחפשת הכרה אצל אחרים, עובדה שאת ממשיכה להתקשר אליו, ומאפשרת לו להמשיך לומר לך את המילים החמות הללו, (שדרך אגב הם מאוד מחממות את הלב לכל אדם ואני לא רואה בזה שום בעיה.)
ז. בסעיף הזה אני חושב שאין צורך להוסיף אפילו אות אחת !
עוד משהו גבירתי ?

הי שרית,

כתבו לך כאן שני גברים- אני מניחה שהממוצע של שניהם היא תשובה מספקת בהחלט. אבל רק להוסיף, שאכן יכולות להיות כל מיני אפשרויות, החל מכך שלאותו מנהל אין דמות כזאת מול עיניו- מהי אמא טובה והאמירה יכולה לנבוע ממקום נטו שיתופי ותמים, וכלה בכך שהוא מנסה לחזר או למצוא חן וכו'.

אני דווקא הייתי מתעכבת על השאלה- מה לך זה עושה, והאם חשוב לך לקבל חיזור או פידבק כזה או אחר, האם את מרגישה מוערכת יותר?

מה שחשוב מה את מרגישה בסיטואציה ואיך את מפרשת אותה, מה שהוא חושב זה לא כ"כ רלוונטי- אלא אם כן את שמה עליו את הדגש, ועל תפיסתו, ואז זה משהו אחר.

מקוה שנתתי חומר למחשבה.

שלום שיר,
קודם כל אני מחזקת אותך ואותכם- טוב שאתם מנסים לפני פירוק החבילה. צריך לדעת שעשית באמת הכל ושניסית לפתור את הבעיות, לפני שמחליטים סופית, ואני מודעת לכך שזה בכלל לא פשוט להגיע להחלטה כזו של גירושין, או להחלטה החיובית יותר - להמשיך למרות הקשיים. שתיהן מוציאות אנרגיות, שתיהן לא קלות לביצוע ולשתיהן השלכות.

לגבי המלצות - אנחנו לא יכולות לפרסם כאן המלצות, אבל - את יכולה ליצור קשר עם מי מאיתנו המנהלות וננסה לתווך אותך לגורם מתאים ומנוסה.

להרגשתי דורית תוכל לסייע לך כאן יותר - אל תהססי לפנות. האימיילים של שלושתנו מופיעים בפסקאות עלינו למעלה, וטלפונים גם בחתימתנו בהודעות כאן.

בברכת הצלחה ועידוד רב :)

רונית יקרה,

לא פירטת לגבי האופן בו נפרדתם, אולם ציינת שזה נעשה בדרך לא הוגנת.
גם אם בן-זוגך לשעבר החליט שהקשר שלכם לא מתאים לו יותר, הוא היה צריך לסיים אותו באופן מכבד ומכובד וכמובן הוגן.
כמו שאני רואה זאת, הוא זה שצריך לחשוש מלפגוש בך שוב, באירועים חברתיים שונים. הוא היה זה שהתנהג באופן לא ראוי ואם הוא יבחר לספר לחבר'ה דברים הנוגעים לקשר שלכם או אלייך, הוא ימשיך ויבזה את עצמו.
בנוסף, אם התנהלותו מתאפיינת בחוסר הוגנות, חוסר התחשבות, אי-מתן כבוד לזולת ואי-שמירה על דיסקרטיות, אולי סיום הקשר שלכם עומד לזכותך ולטובתך...
לגבי תחושותייך ורצונך להיות עמו, אני מבינה לליבך. לרוב אנו רוצים את הקשה להשגה או את הבלתי-אפשרי. "נגמר לך" מוקדם מידי, לפני שיכולת למצות את הקשר שלכם והיית רוצה לפחות עוד קצת...
אם כל הקושי עלייך להתמקד ביצירת פגישות והיכרויות חדשות. התמקדי בדברים שאת יכולה לעשות כדי להכיר איש ראוי, ולא במה שאין לך שליטה עליו ואין באפשרותך לשנות (התנהלות בן-זוגך לשעבר).
כאשר תשקיעי עצמך בתכנון ובעשייה מקדמים (היכן לפגוש, מה ללבוש וכו') ייוותר לך פחות זמן ל"בזבז" על מחשבות שליליות ולא נעימות, כמו מה אנשים שאולי שמעו משהו, יגידו.
אפשרי לאנשים להתרשם ממי שאת באמת ולא להיזון משמועות שאולי בן-זוגך לשעבר יפיץ לגבייך.
גם אם בעבר נכווית מהדברים שאקס זה או אחר אמר עלייך, אין זה אומר שסיטואציה כזו תחזור על עצמה.
אני מאמינה, שאם תאפשרי לעצמך לפגוש בחורים אחרים, להכיר אותם ולפתח קשר חדש, לא רק שתשכחי אותו, גם ביטחונך העצמי ישתפר ותייחסי פחות חשיבות לדברים שאולי הוא אמר אודותייך.

מתוסכלת יקרה,

נראה שאת משתדלת מאוד למען בן-זוגך ולמען הזוגיות אשר יצרתם יחד. אהבתך אליו ודאגתך לו באות לידי ביטוי בכל מעשייך.
יישר כוח!!
מאחר וציינת כי בן-זוגך אינו מצליח להקפיד על אוכל בריאות (ומוותר לעצמו), למרות שזה חיוני וחשוב לבריאותו ומאחר והוא "מנצל" את הביקור היומי אצל אמו גם למטרה זו, של אכילת דברים האסורים עליו, אני מציעה ש"תנצלי" גם את הקשר המיוחד שיש לך עם אמו ותגייסי אותה למטרה זו של שמירה על בריאותו. היא בוודאי תעריך את דאגתך ותתגייס בשמחה לשמור על בריאות בנה.
שתפי אותה בדאגתך לבריאותו, במאמצים אשר את עושה למענו ובוויתורים שאת עושה למענו.
בביקור הבא שלו אצלה, אני מניחה שעל השולחן הוא ימצא יותר בריא ופחות מזיק ובנוסף הוא ישמע עד כמה אמו מעריכה אותך ומקירה אותך על דאגתך לו.
לגבי קרבתו הגדולה לאמו, אני מאמינה שאם הזמן, עם ה"משפחתיות" והקרבה אשר ייוצרו בין שניכם, בביתכם, יעפילו על הקשר החזק.
יחד עם זאת, לאור מהות הקשר ביניכן, אולי יש מקום לומר לאימו, באופן מכובד ובעדינות, שתאפשר לכם לרקום את הזוגיות שלכם בין שניכם בלבד.

הלוואי והייתי יכולה לשוחח על כך עם אמו, עושה רושם שאמא שלו מאוד מבינה את המצב ואת הצורך ביותר אוכל בריאותי ופחות ג'אנק אבל הפינוק שבאוכל "מכשיר" את היותו לא דיאטטי.
בכל אופן, אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר על זה בפתיחות עם אמו ובטח שלא איתו מאחר והוא נאטם ונעלב.
אני מניחה שאני יכולה לשחרר ובפעם הבאה שהוא יתלונן על משקלו לתת לו להבין את המאמץ שעשיתי עבורו ואולי רק אז הוא יתפכח.
באשר ליחסים בינינו- גם על זה אני לא יכולה לדבר לא איתו ולא איתה, זו מעין גילדה שאי אפשר לגעת בה.
אולי את צודקת ועם הזמן שיחלוף המצב ישתנה.
תודה!!!

מירי יקרה,

אם אני מבינה נכון הפרידה שלכם הייתה פרידה מוחלטת. כלומר, זו לא הייתה "הפסקה" מתוך רצון לבחון דברים "מרחוק" תוך כוונה לשמור אמונים זה לזו, אלא ממש פרידה מתוך רצון הדדי (?) של כל אחד מכם להמשיך הלאה בחייו. אם זה כך, עלייך להביא בחשבון כי ייתכן שגם בן-זוגך לשעבר ניהל בתקופה זו מערכות יחסים אחרות.
אם את חשה שהוא האיש המועדף עלייך, שהוא המתאים לך ביותר, שהוא ה- אחד עבורך, צרי עימו קשר. אם לא תעשי זאת אני מניחה ש(ממש) תצטערי על זה בהמשך...
לאחר שתחדשו את הקשר אני מאמינה שתחושי ש"חזרת הביתה", לקשר מוכר ונעים עם איש אותו הגדרת כאדם "מקסים, תומך וחיובי". כאשר תחושי נוח אני מאמינה, שתדעי גם כיצד להתמודד עם הרצון והצורך להיות גלויה עימו ובו זמנית לא לפגוע בו ובקשר שלכם.
באם תחליטי לחזור ולשתף אותנו בפורום, אשמח לסייע לך לאחר שתחדשו את הקשר.

לא ממש. הפרידה הייתה ביוזמתי והוא לא רצה אבל לאחר ששכנעתי אותו שזה יכול להועיל לקשר הוא הסכים. אין ביננו ניתוק של ממש.הוא הבין שיהיה עדיף כן לתת קצת אוויר כדי לא להתקע בהרגשה מעיקה.אני לא מאמינה שהוא הספיק להיות עם מישהי אחרת..מדובר בזמן לא ארוך.
אני לעומת זאת הרגשתי שעומד לקרות משהו במקום אחר ולא ממש יכולתי לעצור את העניין אבל היה לי חשוב לא לפגוע בו בצורה של לבגוד. העדפתי לחשוב שזה אולי סימן לבעיה כלשהי במערכת היחסים.חשוב לי לציין שמה שקרה הוא די ריק מתוכן כלומר לא ממש רגשי, ולא התנסיתי בעבר בקשרים מסוג זה.

אני מרגישה מלוכלכת בחיים לא הרגשתי כל כך רע עם עצמי אני מרגישה שהפכתי לנחש. אני לא בחורה כזו זה לא אופייני לי ההתנהגות הזאת ובן זוגי לשעבר באמת כל כך אוהב אותי וטוב אליי ויעשה הכל בשביל שאשמח אז איך קרה כזה דבר?
ואיך עוברים את זה?
אני רוצה לחזור ולעשות אותו מאושר לתמיד אבל איך עושים את זה?
תודה

מירי יקרה,

כאשר חשת שלא בנוח, מסיבה כלשהי, בזוגיות שהייתה לכם, כאשר הרגשת שאת צריכה "אוויר", ידעת כיצד לפעול על-מנת להשיג את מבוקשך, ידעת מה לומר, ידעת על "איזה כפתורים" ללחוץ כדי לממש את רצונך.
במהלך הפרידה כאשר חשת איזשהו דחף לקחת חלק במה "שעומד לקרות במקום אחר", כפי שקראת לזה, ידעת כיצד לעשות זאת.
ניחנת בהחלטיות ובנחישות. כאשר את חשה צורך להשיג משהו, את יודעת מה עלייך לעשות כדי לממש את רצונותייך.
גם אם פעלת מתוך דחף בלתי-מוסבר ואת חשה שעשית כמה טעויות בדרך...לאחרונה התעשתת והגעת למסקנה, שאת רוצה חזרה את בן-זוגך לשעבר ואת הזוגיות שהייתה לכם והוא בוודאי רוצה בך כחלק מחייו.
את מה שהיה כבר לא תוכלי לשנות, אך תוכלי להשתמש ביכולותייך כדי לממש בעתידך את יעדייך.
הניחי לעת עתה לרגשות האשמה, לרגשי החרטה ולתחושות הקשות שאת חשה לגבייך ולגבי התנהלותך.
התמקדי בצעדים שעלייך לעשות על-מנת להחיות את הזוגיות שלכם.

יונית יקרה,

למרות גילך הצעיר נראה כי את בוגרת ולא חוששת להתמודד. כאשר חשת שאינך יכולה לשאת עוד את המריבות שלכם על שטויות, כדברייך, החלטת ל"פתוח" את הנושא ו"לשים על השולחן" את הדברים אשר על ליבך, באופן ברור וכן.
הפתיחות, הכנות והיכולת להעלות את הנושאים הפחות נעימים ולדון בהם באופן חופשי, למרות חוסר הנוחות והחששות הנלווים לכך, הינן משאבים חשובים ויסודיים בזוגיות וההתנהלות על-פיהם מאפשרת שתוף, קרבה ופתרון אפשרי וקל יותר, לפני שהדברים מסתבכים ותחושות רעות "נכנסות" ומפריעות.
גם החופש והתפתחות העצמיות, של כל אחד מבני-הזוג, בתוך המסגרת הזוגית, מהווים ערכים מרכזיים ובסיסיים ונראה כי גם יסודות חשובים אלה מתקיימים בזוגיותכם, כפי שציינת, אינך מגבילה אותו ברצונותיו ובמעשיו ואני מאמינה שזה הדדי.
אני מאמינה כי בן-זוגך היה גם הוא כן עמך, כאשר הוא שתף אותך בתחושותיו. התחושות הללו הן באמת אך ורק שלו ואין דבר שתוכלי לעשות, לעת עתה כדי לגרום לו להרגיש אחרת. יחד עם זאת, הוא יודע שהוא רוצה להישאר בזוגיות הזו, הוא יודע שטוב לו איתך.
הוא כאילו נמצא במעין שלב ביניים בין הצורך בחיי הרווקות לצורך בזוגיות. יש לכם זוגיות טובה והוא בהחלט מודע לכך, לכן קשה לו והוא מתייחס אלייך פחות בהשוואה לתקופה אחרת (למרות שזה לא מצדיק זאת, כך הוא מרגיש והוא לא מצליח להתנהג אחרת...).
אני מאמינה, שאם תצליחי להכיל את התקופה שזו שעוברת עליו, הוא ידע להעריך זאת.
יחד עם זאת, אל תאפשרי לו לנהוג בך בחוסר כבוד.

שלום,

ראשית, תודה רבה על התשובה היא חיזקה אותי בכל מה שקשור אליי

הבעיה היא שאני מנסה להכיל את התקופה הזאת, לתת יותר ספייס, לא להתעצבן, לא לריב אבל זה כבר מתחיל להגיע לקצה גבול היכולת שלי כי בינתיים המצב לא משתפר ואני באמת שוקלת כיוון של פרידה עם כל הקושי שבדבר....

יונית יקרה,

אמנם הזוגיות מבוססת על הכלה, התחשבות הדדית, ותעדוף רצונות אישיים מול רצונות זוגיים, אולם, אם את חשה שאת לא רק מתחשבת אלא גם נאלצת לוותר על עצמך בתוך הזוגיות או נאלצת לשאת אווירה מתוחה והתנהגות לא נעימה מצידו של בן-זוגך, אולי מוטב שתיקחו פסק זמן זה מזו.
לעיתים דווקא כשאין מתחילים להעריך...
אולי בן-זוגך זקוק למעט זמן "מחוץ לזוגיות" כדי לחשוב על הדברים אשר מטרידים את מנוחתו, בלי להרגיש לחץ או וויתור...

חסוי יקר, לדעתי לא נכון ללחוץ בנושא הזה. זה נושא מאוד אישי, מאוד רגיש עבור כל אישה, ואני דווקא רואה בכך משהו יפה אצלה, שהיא רוצה להיות בטוחה שהיא עושה את הדבר הנכון לה, בזמן הנכון ועם האדם הנכון.

יש הרבה צעירות שמקלות ראש בעניין ורק רוצות להיות "אחרי זה" ומוכנות שלם כך לעבור חווייה ממש לא נעימה עם מישהו לא חשוב ולא אהוב ולא אוהב, וחבל.

כאשר אתה מפציר בה והיא אומרת עדיין לא - ואתה זורם איתה ומקבל זאת - הולך ונבנה האמון הבסיסי שלה בך - שלא תעשה לה משהו בניגוד לרצונה.

חשוב מאוד שהיא לא תצטרך להרגיש שהיא במגננה על גופה, אלא ההיפך, שיש לה את החופש להביע את רצונותיה בסקס, ושגם לך יהיה את החופש להביע את רצונותיך ותשוקותיך בסקס, ובמקביל - שכל אחד מכם ירגיש שיש לו את החופש להיענות או לסרב לאחר - בלי להרגיש אשמה.
האם יש לכם את תחושת החופש הזאת?

אני מאמינה שכמו שהיא אמרה לך - היא בשלב מסויים תרגיש שהיא רוצה זאת. נסה להשתמש במילים יפות שמתארות לה עד כמה אתה רוצה להרגיש אותה מבפנים, רוב הנשים מאוד מושפעות ממילים יפות ומיוחדות. אבל עליך לעשות זאת מבלי ללחוץ. יש הבדל בין לחץ וביקורת לבין הבעת תשוקה ופיתוי. הראשון יוצר מגננה ותחושת אשמה והשני יכול להדליק את הדמיון...

אני יקרה, תודה על ההגיגים החופשיים, שמתארים מישהי שפשוט נמצאת בתקופת מעבר ושינוי בחיים שלה. את עוברת התפכחות ונסיון להשתלט מחדש על החיים הפרטיים שלך בצורה עצמאית, להכיר את עצמך מחדש כאדם נפרד, לא זוגי, לפני שאת בונה זוגיות חדשה.
נדמה לי שכל הדברים שכתבת מוכרים מאוד לכל אדם שהיתה לו זוגיות מאד ממלאת וסוערת וכל האנרגיות היו תפוסות בה, כך שדברים אחרים כמו חברים ולימודים ותחביבים - נדחקים הצידה.
את נמצאת בשלב בחיים שאחת המשימות הכי חשובות היא להתאהב באדם הנכון לך כי זו החלטה שתשפיע על מסלול חייך ועל אושרך עד סוף החיים. לכן זה לגיטימי שרוב מחשבותייך נתפסות לכיוון הזה - בין אם לחשוב ולהתגעגע לאקס ובין אם לשקול ולייחל לדייט עם מישהו חדש שילהיב אותך. היום את כבר יודעת מה פירוש יחסים זוגיים, ואת ערה גם למחירים שזוגיות גובה - כאבי לב, פגיעות, ריבים שמוציאים מכל אחד את הצדדים המכוערים ביותר שלו שלא הכיר קודם...אבל כמובן גם הרבה אושר וכייף...
מכל מה שכתבת ניכר שאהבה היא מאוד חשובה לך בחיים,וברור שתחזרי להיות מאוהבת שוב, את עדיין בשלב של פרידה רגשית מן האקס המשמעותי הזה, ואינני חושבת שאת זקוקה לעצה כלשהי, אלא כמו שכתבת בכותרת שלך - הכתיבה כאן היתה פשוט על מנת לפרוק, וכל מה שכתבת הוא טבעי ואנושי ומטלטל, והזמן שיעבור בחודשים הקרובים ואולי קשר חדש - ישלוף אותך מן המצב הסוער בו את נמצאת.
שיהיה בהצלחה!!!

תודה רבה! משום מה בפורום הזה עונים כמו שצריך
מעריכה את זה (:

שני היקרה, יש לי הרגשה שהקשר הזה מחליש אותך. תבדקי בינך לבין עצמך עד כמה את אוהבת את עצמך כיום, לאחר חמש שנים, לעומת לפני שפגשת את החבר שלך.
יש חברויות ומערכות יחסים אשר על מנת להישאר בהן אחד מבני הזוג נכנס למגננה, עושה ויתורים, בולע דברים שלפני החברות לא חשב שכך יחיה.
את מציינת כמה דברים בכיוון הזה: התפשרות על לא לישון יחד, ועל מיעוט סקס כתוצאה מכך, ההערות שלו על משקלך והדרישה הקבועה שלו שתרזי, הנצחון שלו בויכוחים,חמש שנים לא להראות אותך לאבא שלו?!!!
את כותבת שאחת הסיבות שאינך מפרקת היא שאת חוששת להישאר לבד. התרגלת.
זו לא סיבה בריאה.

לפעמים זה נוח שיש מישהו יותר דומיננטי - זה נוח לשני הצדדים, אבל יש לכך מחיר בטווח הרחוק.

הביאי בחשבון שעל פי רוב הדברים שמפריעים בתחילת הזוגיות רק הולכים ומתגברים עם השנים - אלא אם מצליחים להילחם בהם על ידי כך שכל אחד עומד על שלו ומבהיר את עמדותיו והשני ממש מקבל זאת.

אני חושבת שמכיוון שאת מאד אוהבת אותו, שווה להתחיל להילחם על עצמך בתוך הקשר ולראות מה זה יעשה ביניכם, כדי שתרגישי יותר עצמך, פחות מחוקה. אם יש דברים שחשוב לך לעמוד עליהם - התחילי לעשות זאת, וראי מה יקרה.

אפרים היקר, היה עוזר לי לדעת כמה זמן אתם יחד בסך הכל.
כתבת עליה שהיא לא מנוסה ושמרנית. כאשר אישה צעירה נמנעת משלב החדירה - זה מעורר אצלי חשד אחר - שאולי יש משהו בשלב החדירה שמפריע לה ויתכן שהיא לא חופשייה להצביע על כך ונעזרת ב"תירוץ" של החשש מכניסה להריון על מנת להימנע מן החדירה.
יש נשים שעבורן החדירה קצת כואבת, או נמשכת זמן רב מדי ונוצר חיכוך לא נעים, ויש נשים שמשקל הגוף של הגבר עליהן בשלב החדירה מעיק ומפריע להן לנשום.

אז שווה לברר האם יש משהו מאחורי ההתנגדות לחדירה.

ואם אין שם שום דבר אחר אלא באמת הפחד להיכנס להריון - חשוב לנהל איתה שיחה בוגרת ופתוחה, כי זו באמת גישה ילדותית - לא לסמוך על הגלולות, ואי לקיחת אחריות על עצמה אם היא חוששת שתישכח. מה שקרה הוא שהיא זו ששכחה לקחת גלולה ואחר כך חוותה פחדים וחרדות במשך חודש שלם - שמא נכנסה להריון, ועכשו היא בעצם מצפה שאתה תהיה זה שישלם את המחיר, ואינה עושה את הצעד של לקיחת אחריות כמו אישה בוגרת על לזכור את הגלולה כל יום.
זו התנהגות לא אחראית ולא בוגרת - להעביר אליך את האחריות. שווה להראות לה את העיקרון הזה ולראות מה היא מציעה. אם היא תישאר תקועה ולא תיקח אחריות - גם לאחר שיחה - הייתי במקומך מהרהרת מחדש בהחלטה להתחתן.

את צודקת, אמרתי לה בדיוק את אותם הדברים לעניין הטלת האחריות עלי בשל שיקולים ילדותיים ומטופשים. גם כשאני חושב על זה, האטימות הזו מרגיזה אותי כל פעם מחדש. מה שבין השאר מפריע לי מעבר לקושי הפיסי לחיות בלי סקס, זה חוסר היכולת להתחשב.

היא אמרה שכאשר היא מקיימת יחסי מין אז היא מרגישה שהיא כביכול עושה דבר רע, ולכן פוחדת שתכנס להריון. כאילו מן מחשבה שמשלבת אלמנט דתי או משהו...

בגדול הבעיה שאין עם מי לדבר. כאילו דיברתי איתה אתמול ואמרתי לה שזה ממש מפריע לי ואז היא אמרה שהיא מסכימה לשכב, אבל אני יודע שכשנגיע לזה היא עוד פעם תתקפל. היא אומרת שאחרי החתונה לא תהיה לה בעיה, אבל אני חושש שאחר כך יצוץ משהו אחר.

מעל הכל אני אוהב אותה, ולא רוצה לעשות צעדים פזיזים כמו להפרד ולפרק הכל (החתונה ביולי).

דורית, המצב המתואר לעיל גם גורם לי לרצות לרעות בשדות זרים, וזה כשלעצמו מבאס אותי כי אני לא רוצה להתנהל כך, אבל את יודעת איך אנו הגברים עשויים לחשוב בשעת הדחק...

מה דעתך?

כתבת שאתה לא חושב שהבעייה היא החדירה.
אבל מכיוון שציינת שמופיע בהתחלה כאב - אני דווקא כן חושבת בכיוון הזה, מתוך נסיון והקשבה להמון נשים.
מספיק שיש אפילו קצת כאב - נוצרת רתיעה אוטומטית פנימית משלב החדירה. מאוד יתכן שלא נעים לה להודות בכך, והשאלה היא האם אתה יכול בכל זאת לבדוק איתה האם החדירה מפריעה לה. אם היא היתה יודעת שזאת תופעה נורמטיבית, בייחוד אצל בחורות צעירות ולא מנוסות - אולי היתה נעשית יותר חופשייה להגיד לך.
אתה יכול למשל להגיד לה שהיית רוצה למצוא פתרון לכאב ההתחלתי שמופיע. אחד הפתרונות הוא להאריך את משך המשחק המקדים, כך שהאישה תהיה מאוד רטובה ומוכנה לקראת החדירה. אם המשחק המקדים לא ארוך מספיק - האישה אינה מוכנה ונוצר כאב בכניסה.
פתרון אחר הוא להשתמש בחומרי סיכוך. זה מאוד מקובל - כמו למשל ג'ל ky. או פשוט רוק...
מאוד חשוב שלא יופיע כלל כאב ביחסי מין, על מנת שלא תהיה שום רתיעה בשום שלב.
לגבי לקיחת אחריות - כבר כתבתי לך בתשובתי הקודמת.
לגבי בגידה - אל תיכנס לשם! זה ייצור נזק בלתי הפיך שיכניס "סרטים" הרבה יותר גרועים של חשדנות ופגיעה באמון שיקחו אתכם לבעיות הרבה יותר חמורות.
ההתרשמות שלי היא שהתקשורת שלכם אינה מספיק פתוחה, ועל כך צריך לעבוד.

אדבר איתה על זה שוב. היו פעמים שהיא ציינה שכואב לה ולכן כאילו "אין לה כח" לסבול את זה. אבל עכשיו כשאנחנו מתחרמנים היא מאוד מאוד רטובה. לכן לא יודע עד כמה יש פחד מחדירה, והיא גם מציינת שהיא מאוד רוצה לעשות סקס אבל שוב עולה החשש הזה.

טוב נראה מה יהיה. הכי חשוב לדבר על זה...

תודה רבה :)

אולי ארוחה לאור נרות?

דווקא אהבתי את הכינוי החדש שלי!!!

לגבי מה שהוספת, אפרים, אהיה פסיכולוגית "לרגע":
לפעמים יש לנו מנגנון הנקרא "התקה". אם ישנה חרדה מסויימת שמטרידה אותנו, אנחנו נחפש לתלות אותה כנגד פחד מסוג אחר, שנראה לנו יותר פתיר.
יש לי השערה, שמשהו בה חושש שמן הכאב היא לא תצליח להיפטר, ולחוות הנאה שלמה מן האקט המיני,וזה מפחיד אותה והיא ממש לא מאמינה שתוכל לפתור זאת, אז הפתרון הנפשי הוא להתיק (להעביר) את הפחד הזה למשהו שנראה בעיניה "יותר לגיטימי" - וזה החשש מלהיכנס להריון. כי זה חשש שיש לו סוף ידוע: זה דוחה למעשה את ההתמודדות עם הבעייה (של הכאב) עד אחרי החתונה.

זה אולי הסבר מסובך, אבל מנגנוני התקה כאלה קורים לכל אחד.

יו-יו היקרה, אני מעריכה שהתקופה הראשונה בה הייתם יחד והיתה קסומה - איננה אופיינית לו וזה מאוד הטעה אותך לגביו. יש סיכוי גבוה לאור מה שאת מתארת - שהטבע שלו זה לצלול לעבודה ולהיסחף לשם, וכי זה המקום המועדף עליו. טיפוס של וורקוהוליק.
לפעמים אני משווה זאת לזוגיות עם אמן. מדוע? כי אמנים - יש סביבם הילה כזאת שהם זקוקים למוזה, לשקט, לזמן של דגירה על היצירתיות שלהם, וידוע מראש שהם שקועים בעצמם ולא מצפים מהם ליותר מדי חברותיות. סולחים להם.
לאחרונה פגשתי מישהו מתחום ההיטק שהישווה את עיסוקו לעיסוק ביצירתיות ובאמנות, וזה מצא חן בעיני. היכולת הזאת ליצור עולם ומלואו וכל הזמן לשפר אותו - יש בכך משהו מן האמן.
עכשו נחזור אלייך: האם היית מוכנה להיות בת זוג של אמן? נניח צייר או מוסיקאי? או סופר? זו בדרך כלל זוגיות לא מאוזנת משום שבזוגיות כזאת מאפשרים ליצירה של האמן להיות במרכז ומטפחים אותה, ויש לגיטימציה לאמן להיות שקוע בעבודתו ימים כלילות ויש יותר סלחנות כלפיו בהרבה תחומים.
אם היית מוכנה להיות בת זוג של אמן - אז על אותו משקל - את יכולה להישאר איתו בזוגיות הלא מאוזנת הזאת. פשוט לקבל שהוא כנראה רוב הזמן יישאב לעבודתו, זה עושה אותו מאושר.
אם לא מתאים לך המודל הזה של זוגיות, אלא את רוצה מערכת שוויונית מכל הבחינות - אז אולי הוא איננו הבן זוג המתאים עבורך.
מה שבטוח, הוא שאם תמלאי את הזוגיות שלכם בתלונות כלפיו על מה שכתבת ותנסי לשנות אותו - עד מהרה הזוגיות הזאת תתפרק, כי כנראה זה יפריע לשניכם יותר מדי.