פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אלי היקר, צר לי על מה שאתה ומן הסתם גם היא עוברים.
במצב כזה - אם היה מדובר בזוג חילוני הייתי מציעה לשקול ברצינות את המשך הנישואים ואפילו לשקול לעשות הפלה על מנת לא להתסבך עם ילד משותף לכל החיים.
ברור שזהו צעד מאוד דראסטי וברור שזה עלול לפגוע באישתך קשות, אבל לחיות כל השנים עם בן זוג לא אוהב ולחוץ ומתוסכל - זה הרסני ומזיק גם לה וגם לילדים שיגדלו באווירה לא אוהבת.
כמובן שאסור להסתפק בתשובה שלי שמבוססת אך ורק על הדברים שכתבת, ואתה חייב להתייעץ עם איש מקצוע, כדי שיעזור לך להחליט מה לעשות.
אבל יש לי חשש גדול שמן התגובות הרגשיות שאתה מתאר - יהיה מאוד קשה להתרומם ולבנות אהבה כפי שצריך לחיים זוגיים מאושרים.
אני מנחשת שבמגזר הדתי יתנו לך תשובות אחרות.
מעניין מה יהיה לעדי או לבני לענות על פנייתך (בגלל הרקע המסורתי שלהם).

בוקר טוב אלי,

לצערי אתה מתאר את אחת הבעיות המרכזיות בכל נושא השידוכים, אותם מקרים בהם ההיכרות השטחית בהתחלה לא ממש מספיקה, והאהבה שאמורה היתה להיבנות אח"כ, לא נבנית, במקומה- נבנים תסכול ואכזבה קשים.

העובדה שהוספת, שאשתך בהיריון, לא מוסיפה כמובן. הפרט הזה מספר לנו שהקושי לצערנו לא יפחת בזמן הקרוב, אלא ימשיך. כדתיה, מכל האופציות שאני מעלה בראש, הדבר הנכון ביותר יהיה לפנות לרב שמתמחה בזוגיות, או לאדם דתי אחר, מהשורה, שיתן הדרכה ספציפית יותר, בעוד היא תקבל מרבנית או אשה דתיה מוסמכת אחרת. מאוד חשוב שתיוועצו כפי שדורית כתבה, וחשוב שתיוועצו עם אנשים שהם רק מהמגזר שלכם ורק מהתרבות הדתית שלכם, אדם דתי יוכל להבין טוב יותר מה אתם חווים וכנראה יהיה בעל ניסיון עם זוגות כמוכם. ככל שתעשה את זה מוקדם יותר, ובתחילת ההיריון שלה, כן יטב. אולי תהיה אפשרות לעבוד על שני המקומות, למרות שזה יהיה קשה.

כל מה שכתבתי אני מסייגת, כיוון שרק אם נשארה בך טיפת רצון להציל את הנישואין ובהמשך את ההורות לילד- זה יהיה נכון לפנות לאיש מקצוע. אם אתה רוצה מאוד להתגרש וזה רק עינין של אומץ- אני מניחה שבסופו של תסכול אתה גם תבצע, עם תמיכה מסביב. יש היום זוגות דתיים גרושים, עם ילדים, זה קיים. אבל זה לא מקבל, אתה בטח יודע, את הלגיטימציה כפי שהדבר מקבל בחיים החילוניים. אני לא יודעת האם השיקול הזה הוא גם חשוב לך, והאם דרך השיקול הזה אתה חושב האם לתת עוד צ'אנס.

חשוב שאשתך תבין מול מה היא עומדת, עד כמה שזה קשה, אם זה בטיפול, ואם זה דרכך- חשוב מאוד שהיא תבין שהנישואין לא רק במשבר, אלא לפני פירוק. חשוב שהיא תקלוט את המסר שאומר- שחוסר ההתאמה ביניכם קריטי, נכון לעכשיו, והיא צריכה לעשות שמיניות באויר, בדיוק כמוך, אם היא רוצה להישאר בקשר. היא באמת חייבת להיות במקום הזה, אין כ"כ ברירה. אמת שזאת תקופה רגישה- אבל לא יהיה טוב לדחות מסר כ"כ חשוב ליותר מאוחר, כשההיריון יהיה בשיאו. העבודה הזוגית, אם היא תהיה, חייבת לקרות ממש עכשיו.

אם תרצה אני מוכנה, לאור המצב שאתה מתאר, לעזור לך לאתר איש מקצוע מיוחד שיתאים לך, לכם, ואולי שני אנשי מקצוע שיוכלו לעבוד בהתחלה עם כל אחד בנפרד, כפי שלפעמים נהוג בחברה הדתית. אם אתה חושב שיש מה להציל, פנה אליי במייל ואנסה להפנות אותך [email protected].

אם לא נשאר מבחינתך שום סיכוי לקשר, הדבר שאתה לדעתי צריך לעשות זה לפנות לאיש מקצוע (גם עדיף דתי), ולבקש הדרכה נכונה מה עושים ואיך עושים במצב הזה. אם לא שיתפת קרובים או משפחה- זה הזמן. אתה זקוק לאוזן קשבת לא פחות. אתה זקוק לתמיכה, ואם יש לך משפחה תומכת- פנה אליהם, זה יוכל מעט להקל עליך.

אשמח לדעתך.

תודה רבה לכן על כך שאתם מתחשבות בדעתי,
התשובות המצויינות שהוא קיבל מכל אחת ואחת ממכם, מספיקות בהחלט וממצות את הנושא,
לעדי יש עדיפות עליי בכמה רמות מאחר והיא עובדת עם כלל האוכלסייה, ייתכן והוא כבר פנה לייעוץ שכזה ולא אהב את מה שאמרו לו, אז טוב שגם כאן הוא קיבל חיזוק לדברים רק מזווית שונה,
אני חייב להוסיף מילה על נושא השידוך, רק מעטים מאוד במגזר החרדי דווקא מתחתנים בשידוך, וכל הייתר נפגשים ומתראים הרבה מעבר, כך שלהתחתן בשידוך זו אופציה טובה מאוד בהתחשב בתקלות הרבות שיוצאות מלהכיר כמה בחורים בו זמנית דבר שלעיתים גורם בילבול גדול ורצון לחזור לאקס, אתן בוודאי יודעות על מה אני מדבר ויעידו ההודעות כאן בפורום על הבלאגן והתיסכול שזה יוצר,
אני מניח שהנושא הזה יעורר דיונים לתוך הלילה,,,
שלום ויום נעים

אני מחזקת אותך על התשובה המעט מחנכת, המאוד מלמדת, והנבונה שכתבת- מתוך ניסיון ומתוך ידע רב שאתה מגיע איתו.

לגבי שידוכים- אמת אמרת. אני מכירה זוגות רבים שהתחתנו אחרי מספר לא מועט של פגישות (ביחס לשידוך מהיר) ומטפחים זוגיות לתפארת. אני מכירה גם זוגות שהשתדכו- והיה להם קל יותר. עינין ה"מהירות להתחתן" יוצר בעיות רבות במגזרים הדתיים, וזה עולה מפעם לפעם בעיקר במגזר הדתי לאומי, ששם יש האטה מסוימת בצורך הדחוף להתמסד. יש יותר צורך לחכות ולבדוק, דווקא בגלל מקרים שהסתיימו בפירוק.

שוב תודה בני, אני מקוה שאלי יוכל ליישם את הדברים, כי גם לדעתי זו הדרך המתאימה (בעיקר נושא הדמות התורנית שהוא מאוד מאוד חשוב בשלבים כאלה).

כייף לכתוב כאן ולקבל ממך מחמאות, זה נותן לי כוח שוב ושוב להכנס ולראות מי צריך עזרה ראשונה,
ברשותך אני אתפס על המחמאה הראשונה שנתת לי,,, "המעט מחנכת", את צודקת יש בדברים שאני כותב גישה מחנכת, כשאני קורא שוב את מה שכתבתי אני שומע בן אדם צועק וזה קצת לא נעים, אני מקווה שאף אחד לא נפגע מהמילים שלי, אלא לוקח אותם כפשוטם ובורר רק את הדברים שמתאימים לו,
שיהיה לך המשך יום נפלא
תודה

הי בני שוב,

למען הקוראים והמשתתפים- אני רוצה לציין שעצם כך שיש בהודעותיך (ולא בכולן!) נימה מחנכת משהו- לא מעיד על דבר שלילי. לפעמים הנימה הזאת חשובה על מנת לעורר משהו אצל הפונה, והרבה פעמים זה גם עושה את העבודה. אתה מודע לכך וזה מה שקובע, לי אתה לא נשמע צועק אלא מנסה להעביר מסר מאוד ברור, באופן מאוד אכפתי ומדויק.

אמת, יש פונים שלא יאהבו את זה ויש כאלה שזה בדיוק יפעיל את המתג- אבל זה בדיוק מה שקורה כאשר פונים לעזרה- לפעמים זה ממש נוגע, לפעמים זה לא. וזה לגמרי אמור להיות כך.

ט מהיקרה, בכל המכתב שלך מאוד בלט לי החסך הגדול שלך בחוויות משותפות איתו של נסיעות וטיולים - שזה משהו שמאוד מגדיר אותך כבן אדם, ומצד שני אתם 10 שנים יחד ולא כתבת מילה אחת על יתרונותיו, או על אהבתך אליו.
האם את שלמה עם הזוגיות הזו?
האם את רואה בו מישהו שתרצי להקים איתו משפחה, לבלות איתו את רוב חייך? לצאת איתו לפנסייה ולטייל בעולם? שקלת האם אולי אתם לא באמת מתאימים?
קיימת אפשרות שמבחינה רגשית הדרך היחידה שאת יכולה להרשות לעצמך להטיל ספק באהבה הזאת "מתנקזת" אל "חיידק הטיולים" שאת מתארת. זה כאילו שדרך ההיבט הזה שאליו את מודעת והוא "חי ובועט" - יוצאת לאור ההתנגדות שלך וחוסר הסיפוק שלך בזוגיות הזאת.
זה כמובן ניחוש פסיכולוגי שלי... כי הרבה פעמים אנחנו לא מרשים לעצמנו לערער אפילו בפני עצמנו על המקום בו אנו נמצאים כי זה מפחיד להכיר בבעייה ולעשות צעדים כה מרחיקי לכת. אבל משהו בנו לא שקט ולא שלם עם המציאות ומשמיע את קולו דרך המחשבות היותר לגיטימיות, כמו במכתב שלך.
אז אם אני צודקת - עלייך לחשוב היטב האם הוא בן הזוג שאת מאחלת לעצמך.

אם אני טועה, ויש אצלך המון אהבה והערכה אליו, אז עליכם לעבוד על מתן יותר חופש אישי בזוגיות שלכם שכל אחד יממש את עצמו ואת צרכיו, מבלי שזה יפגע עד כדי כך באחר.
זה שהנסיעות שלך מערערות אותו עד כדי כך - אני חושבת שזה משהו שניתן לעבוד עליו ולשפר אותו. לברר מה כל כך מפחיד אותו. יתכן שבאותה נסיעה ארוכה בה נפרדתם בגלל הנסיעה - הוא עבר זאת מאוד קשה רגשית ומאז הוא בטראומה מנסיעותייך. אם הוא יבין זאת הוא יוכל להיערך נפשית לנסיעות הבאות שלך.
אשמח לשמוע ממך תשובות על מה שהעליתי כאן.

באמת לא כתבתי יותר מדי עליו ועל אהבתינו כי בשבילי ברור לחלוטין שהוא האדם בשבילי.
כבר ניסיתי לחשוב עם עצמי האם הנסיעה הזאת היא רק תירוץ, אבל ממש לא. אני אוהבת אותו מאד מאד מאד, ואני רואה את עצמנו ביחד לתמיד, עם אותן שאיפות משותפות להקים משפחה, ילדים ומה שנקרא "להזדקן ביחד". יש ביננו הרבה הבדלים ותכונות מאד שונות ולא שאין ויכוחים וריבים וגם היו לנו משברים קשים שהצלחנו להתגבר עליהם, בגלל שבבסיס יש לנו אהבה חזקה שנצחה גם כשפרידה היתה הפתרון הקל. אבל הנושא הזה, שהוא נטו עניין הטיולים, מה שעבור אנשים אחרים הוא כיף גדול, אצלנו זה פשוט סיוט.
בנסיעה הראשונה אכן קרה מאורע נוראי. אחותו שאיתה טיילתי בחו"ל חלתה שם מאד, חזרה לארץ ונפטרה, ואני בעצם חזרתי בגלל זה. זה ברור שיש צלקת עמוקה מהעניין, אבל אני זוכרת את ההתנגדות הקשה שלו וריבים אין סופיים גם לפני אותה נסיעה ואותה טראומה. עכשיו זה רק הפך קשה יותר, אבל יש איזשהי התנגדות בסיסית ועקרונית עוד לפני זה. כל ההתנהגות שלו והדברים שהוא אומר מראים שהוא חווה את העניין כמו בגידה. אני מרגישה שיש לנו קשר חזק מספיק בשביל לאפשר לכל אחד הגשמה של חלומות גם כאלו שהצד השני לא שותף להם, אבל בתפיסה שלו- נסיעה כזאת היא הרסנית לקשר. העובדה שהוא כל כך פגוע ממני לא מאפשרת לי באמת לקום ולעשות את זה. הוא עכשיו בפאזה של "יללא, תסעי כבר, ונראה מה יהיה" ורומז לאופציה של פרידה. ונראה שכרגע עליי לבחור אחת מבין שתי אופציות גרועות- לוותר על החלום, או לוותר עליו.

כשישבתי קצת לחשוב מה עשויה להיות המשמעות של הנסיעה הזאת עבורו, ולמה זה נחווה עבורו ככה, אז נראה לי שזה קשור לנטיה לפריקיות של שליטה (והוא יודע את זה על עצמו- בחיים לא עישן, שתה וכד'), ונראה לי שמה שכל כך מאיים עליו זה העניין של החוסר ודאות- לגבי מה יקרה איתי ובמיוחד לגבי מה שיעבור אצלי בראש.
נראה לי שהוא מפחד שאני אגלה על עצמי שאולי הוא לא בשבילי, ואולי הוא אפילו מפחד לגלות על עצמו דברים כאלה. אני מרגישה מספיק מגובשת באהבתי אליו כך שאני לא מפחדת מדברים כאלו.
גם חוסר הרצון שלו לעשות טיול כזה ארוך קשור לדעתי באותו צורך בשליטה וקושי מול חוסר ודאות, הרי טיול ארוך זה מן מסע כזה.. שלוקח אותך לכל מני מקומות, מראות, גילויים וחוסר הידיעה- זה כל הכיף. אני זוכרת מהטיולים הקודמים שהרגע הכי כיפי בשבילי היה כשהרכבת עוצרת אחרי נסיעה ארוכה ועולה מן התרגשות כזאת של לקראת מה הולכים עכשיו? בשבילו זו לא התרגשות נעימה אלא מצוקה.

ט מ היקרה, תודה על כל התוספות החשובות!
לאור מה שאת כותבת על כך שלגמרי ברור לך כמה האהבה הזו חזקה ושהוא הגבר בשבילך מכל הבחינות, אז עלייך להתמקד באיך מתגברים על הקושי המסויים הזה.
כלומר אתם מתאימים בהמון בחינות אבל כאן יש אי התאמה.
האירוע הטראגי של פטירת אחותו ממחלה תוך כדי הטיול שלה איתך מסביר עד כמה הוא מתייחס לכל הנושא של יציאתך לחו"|ל בצורה רגשית. אמרת שההתנגדות שלו עוד היתה קודם לכן, וניתן לייחס זאת ל"קונטרול פריק" שבו.

על כן,יש לצפות לכך שלאורך השנים הראשונות שלכם יחד, תמיד יהיה לשניכם קושי גדול סביב הנושא הזה. ניתן להקל על כך ע"י ייעוץ ספציפי - גם זוגי וגם אישי במקביל, אצל אותו יועץ, ראשית על מנת להבין יותר לעומק את התופעה ושנית על מנת למצוא פתרונות מקלים שיהיו מקובלים על שניכם. אני מאמינה שהנוכחות של אדם נייטראלי מקצועי תאפשר תקשורת יותר פתוחה ויותר יצירתית מבחינת מציאת פתרונות, כי כרגע שניכם מאוד חסומים וטעונים סביב הנושא הזה.
עצם ההבנה שניתן להישאר בזוגיות למרות קושי מן הסוג הזה - היא חשובה.
חישבי על זוגות שמתחתנים, כאשר האחד הוא דתי והשנייה חילונית. זה קושי יומיומי ויש זוגות שמצליחים להתגבר על כך.
או זוגות שאחד מבני הזוג יוצא לעבוד בחו"ל באופן קבוע. יש קשיים מסוגים שונים ובני זוג שאוהבים מצליחים להתגבר עליהם - אם כי לא בקלות ולא לחלוטין. אבל - האהבה יכולה לנצח...

מתוסכל יקר,
על פי תיאוריך,יש לי אכן הרגשה שאתה צודק בתחושות שלך ושהיא לא ממש נמשכת אליך.
קורה שמישהו מתאהב בבן זוג למרות שאינו ממש נמשך אליו פיזית. ההתאהבות מסנוורת ושיקולים חשובים כמו משיכה מינית מוזזים הצידה כי אתה כל כך רוצה שזה יצליח.

המצב הוא לא שהיא נטולת נסיון מיני ועליה להתפתח מינית. לא זה מה שמפריע. כתבת שהיו לה כבר בני זוג לא מעטים ונסיון מיני.
ההשערה שלי היא שכנראה אתה לא ממש הטיפוס שלה מבחינה מינית וגופנית, ומכיוון שהבעייה הזו כל בך בולטת - כמעט מתחילת הקשר - אני במקומך לא הייתי מתעלמת ממנה ושוקלת ברצינות האם נכון להישאר יחד.

שלום מישהי,

קודם כל- ליבי איתך. את "נשמעת" לי מאוד לבד עם הכל- אף אחד לא יודע על הקשר, הוא לא ממש קורא אותך, את לבד עם החששות ועם הכאב, ולכן אני שמחה שבאת לכאן ושיתפת.

את נשמעת לי מאוהבת מאוד, אכן זיהית נכון- הרגשות לא משקרים ואת לגמרי "שם" בבחינת האהבה אליו. את מבחינתך ממשיכה את הקשר הזה ברצינות, למרות העומס ולמרות הלחץ (במאמר מוסגר אני מוסיפה: יש המון זוגות שנכנסים למערכת יחסים רצינית בתוך לימודים ,עבודה מעמיסה או תקופה קשה, לא פעם קשר כזה משחרר הרבה ומוסיף ריגוש וכיף). אז, זה התאים לך- היום, את בפאזה אחרת. את רוצה אותו ולא כידיד, או כמישהו להנות איתו פה ושם.

הוא , לעומתך, לא ממש שם. הוא לא באמת בשלב הזה. אמנם לא פוסל ש"יום יבוא" ותהיו יחד, אבל לא הייתי בונה על זה, ולא הייתי מחכה לו לנצח כמובן. לא הבנתי ממה שכתבת- האם כאשר סיפרת לו על רגשותייך- סיפרת לו על געגועים, או שסיפרת לו על התאהבות? יש געגועים בין חברים טובים, ויש געגועים בין אוהבים.... וזה לא אותו געגוע. במילים אחרות אני אומרת- האם היית מספיק ספציפית ומדויקת באשר למה את חשה ומה היית רוצה שיקרה בהמשך, או איך את חווה רגשית את הקשר הזה? כי אם דיברת על געגועים, אולי הוא לא הבין ולא סתם.

לך, רגשית, לא טוב ולא בריא לעבור כרגע את מה שאת עוברת. הבחור כאמור לא שם, את גם לא מרגישה שהוא בעינין, והוא יותר בעינין של לבלות, להעביר את הזמן בכיף איתך, ולהישאר בקטגוריה לא מלחיצה ולא מחייבת. האינטימיות שהיתה ויש לך איתו, כפי שקורה להרבה נשים, עשתה לך משהו אחר.. ובניגוד לגברם שאינטימיות פיזית יכולה להביא להנאה שמסתיימת מיד אחרי החוויה, אצלנו הנשים ההנאה הזאת ממשיכה והופכת מתשוקה בסיסית לרגש מתהווה.. ואז יש פה סיפור אחר, כפי שאת מרגישה כרגע. הכי נכון שתעשי, וזה גם הצעד האולי יותר קשה ויותר אמיץ- לספר לו מה את מרגישה. לספר לו מה היה בהתחלה, שהכל מאוד התאים לך, ולספר מה קרה מבלי שהתכוונת שיקרה. וכמה זה כואב- הוא יבין כשתחשפי באמת את רגשותייך מולו. במצב כזה בו הוא לא ירצה לתת צ'אנס לקשר רציני- עלייך לעשות עוד צעד קשה וחשוב- ולנסות להתרחק, אם לא לגמרי (שזה יהיה קשה), להתרחק פיזית ולהמשיך קשר טלפוני, וליידע אותו על ניתוק מסוים, שבא על מנת לשמור עלייך, אני מניחה שהוא יבין. שאלתי היא האם תצליחי לעשות את זה? האם את יכולה בשלב ראשון להיחשף יותר, ובשלב שני אם תשובתו תהיה שלילית לקשר רציני- לנסות לאט לאט להתנתק, כדי לאפשר לך מרחב רגשי וקצת זמן למחשבה?

כי לדעתי את זקוקה לזה מאוד כרגע. את בבילבול, וככל שתיפגשו יותר, את תתאהבי יותר.. לא נשכח שהבלתי מושג- הוא הכי אטרקטיבי.. והבלתי מושג- הוא הכי "להתאהב בו". וזה גם מרכיב חשוב לא פחות.. אם בהמשך תצליחי את להיות בצד הבלתי מושג- אני חושבת שגם תרגישי טוב יתר, ויש סיכוי רב יותר שהוא ירצה בך ויבין- שהוא יכול להשיג אותך רק אם הוא רציני. לא בלתי אפשרי להיות בצד הבלתי מושג, בצד שרוצים אותו כ"כ, במיוחד בקשר בו כן יש רגשות ואינטימיות. כל עוד את "מושגת" ואת שם - נוח לו ולמה שזה ישתנה מבחינתו? הוא לגמרי חופשי ולא כבול... הוא ימשיך לרצות להיות כזה..

מה דעתך?

שנינו ראינו את השיחה הזאת ביני לבינך..
אמרתי לו שיכנס לכאן כדי לקצר תהליכים בלהסביר.
הגעתי להחלטה אישית שאני לא יפרט כאן.
אבל אפשר להגיד שבדיוק קראת את המחשבות שלי
זה רק היה ניסיון לכתוב פה כדי לראות תגובה.
תודה.

הי מישהי,

מה שהחלטת אני בטוחה שנכון לך. שמחה שיכולתי לסייע.

בברכת הצלחה רבה.

נשמה עדינה, מה דעתך לקרוא את התשובה שכתבתי עכשו לדנה? ממש מתחת לשאלה שלך? חלק מן ההסברים שם יכולים להיות תקפים למצב שאתה מתאר.
מעבר לכך - על פי תיאורך יש לי הרגשה שחווית הסקס הטוב עבורך היא שונה ממה שזה עבור אישתך. כלומר מאוד יתכן שדברים שמדליקים אותך אינם מקובלים עליה וההיפך, ואז שניכם מכבים זה את זו ומאכזבים זה את זו. כאילו אתם "דוברים שפות שונות בסקס".
יש בני זוג שאין ביניהם תקשורת מינית טובה, והם לא מצליחים להרגיש זה את זו, לא חושנית/ פיזית ולא רגשית. ואז הסקס הופך להיות טכני, ומאכזב מחדש שוב ושוב.

לא תמיד ניתן לעזור אבל כדאי לנסות להיעזר בייעוץ זוגי.

אינני שולחת אותך לסקסולוג כי צריך לבחון קודם כל את התנהלות הזוגיות בכמה היבטים, (כמו שכתבתי לדנה) משום שאיכות הסקס מאוד מושפעת מרגשות ומתקשורת זוגית, וחשוב להבין את כל התמונה הזוגית ורק אז להיכנס לרזולוציות גבוהות יותר בתוך חוויית הסקס שלכם. לא כל יועץ זוגי מסוגל ומוכן לעבוד על התחום המיני וחשוב לברר זאת לפני שבוחרים אותו.
אחרי שמזהים את הגורמים שמפריעים - ניתן ללמוד מצד אחד כלים להתנהלות הרגשית ולתקשורת הזוגית, ומצד שני אולי לרכוש "שפה חדשה" בסקס.
אני מקווה שנתתי לך כיוון ותקווה.

"אני" יקרה,

שינוי הינו תהליך לא פשוט, בלשון המעטה.
תחילה, קיים המצב ההתחלתי. במקרה שלכם, זה היה כאשר הקשר שלכם היה אוהב וחם, מכיל ותומך, מקבל וקרוב.
אבל... גם אז וויתרת ובעיקר על עצמך. בחרת לעצום עיניים מתוך אמונה שדברים יסתדרו, איכשהו...
התנהלותו הכללית וצורת החיים שלו, עצבנה אותך, היו לך חששות מהעתיד וגם כאן בחרת להתעלם מתוך אותה אמונה...ואז המציאות, החזקה מכל, "נכנסה" וגברה על אמונותייך אלה. כתוצאה מכך נפרדתם.
היה גם את שלב הביניים. השלב הזה של חוסר הוודאות. של מה יהיה עכשיו...ואז... הוא התקשר ו... חזרתם. בפעם הזו של ה"ביחד" גילית שלמעשה כלום לא השתנה. הוא נשאר כמו שהוא ולא הפך להיות בחור מתחשב, אוהב וחבר טוב, כמו שחלמת...
כעת את ב"מקום" החדש. ממשיכה את חייך ובלעדיו!
אולם...למרות שאת לא איתו את כאילו "תקועה" בשנאה אליו ולא מצליחה ממש להמשיך הלאה. לא מצליחה לישון, לא מצליחה להפסיק חשוב עליו ולא מצליחה להפסיק לכעוס ולשנוא ולמעשה, את היא זו שגורמת לעצמך לחזור אחורה, ל"התקע" במקום ולא להצליח להתקדם הלאה...
זה לא פשוט אולם זה אפשרי.
אזרי את כל כוחותייך הנפשיים ואת הרצון שלך (שלהם עצמות מאוד משמעותיות) והתמקדי בעצמך, באושרך, בעתידך ולא בעבר ובשנאה. התמקדי בדברים שיש וביכולתך לשנות ולא בדברים שאין, או בדברים שהיו, ואין ביכולתך לעשות מאום לגביהם.
עשי דברים שאת אוהבת, עשי למען עצמך וכאשר תחושי בשלה, נסי להכיר חבר'ה אחרים וליצור לעצמך זוגיות נכונה וראויה עבורך.

בהצלחה!

עדי יקרה,
לגבי שאלתך הספציפית על הזיעה - אנשים שונים זה מזה בתכונה הזאת כמו בתכונות אחרות, ויש כאלה שכמעט לא מזיעים ויש כאלה שמזיעים הרבה.
אם את יודעת שהוא מתקלח לפני השינה ובכל זאת מזיע - זה נדמה לי (אינני מומחית, כמובן, זו רק אינטואיציה) לי שהוא מעל הממוצע.
יש לכך פתרונות היום כמו לישון עם מיזוג אוויר שמייבש את החדר.
אני במקומך הייתי נשארת בקשר הזה יותר ומתנסה בהיבטים נוספים של תחילת בניית זוגיות איתו, ולו על מנת להתאמן ולהתנסות בכך, כדי לעבור את השלב הזה של דייטים ללא המשכיות.
ועכשו לדברים יותר בסיסיים:
אם נחשוב על כך בהגיון נגיע כולנו למסקנה הבלתי נמנעת שבכל אחד מאיתנו, כולל את ואני ואותו בחור חדש - יש תכונות ודברים שלא יהיו לטעמו של כל אחד. במילים אחרות - בני אדם הם פשוט לא מושלמים...
מעניין מה מקור הצורך שלך שהכל יהיה מושלם, בלי רג'קטים. אולי כדאי לחפש זאת בעברך, בבית בו גדלת. מה קרה אצלך בבית כאשר משהו לא היה מושלם, פרפקט?
האם יש מישהו מן ההורים שלך שמציב רף גבוה ואי אפשר להשביע את רצונו?

שאלות מסוג זה יכולות לעלות בפגישה עם פסיכולוג, כדי שדברים שקורים לך היום וגורמים לך לעוגמת נפש ולאכזבה מעצמך - יתחברו ויובנו ממקום עמוק יותר וזה יכול לשחרר אותך כך שתהיה לך אפשרות לבחור ולשלוט יותר בתגובותייך ע"י כך שתהיי יותר מודעת לטריגרים שמניעים אותך.
יתכן שעבודה מסוג זה יכולה להועיל לך ולשחרר אותך, ולאפשר לך ללכת יותר רחוק במערכות יחסים, גם כאשר האביר על הסוס הלבן יפהק מבלי להסתיר את הפה, או ינדוף ממנו מידי פעם ריח של זיעה.

היי
אני בת 22, 3 חודשים אחרי קשר של שנתיים וחצי,וגם כמו שאתה רואה,לא ישנה... :(
כמה זמן הם כבר לא ביחד?
אני לא מבינה איך אפשר להישאר ידידים אחרי אהבה ...
נראה לי ליגיטימי ומובן שלבחורה יש ידידים ואפילו ידיד מאוד קרוב
ואם אתם בוטחים אחד בשני זה מאוד חשוב ועקרוני לקשר
אבל העובדה שהוא "האקס המיתולוגי" ..סוג של מצעיה לך תברח
לפני שתתאהב יותר מדי,
האקס שלי נסע בזמן פרידה עם חבר וידידה לחו"ל למרות שלא היה שום דבר והם גם רק ידידים, אבל יש דברים שפשוט לא מסתדרים ביחד... אני עם המון טינה אליו על המעשה הזה ,אל תכניס את עצמך למקום שכל הזמן תחשוש ותדאג מה קורה ביניהם ...ותפתח קנאה ...תברח

לירן היקר, אני דווקא לא מסכימה עם "אני" שמציעה לך מהר לברוח.
אני דווקא מתרשמת שכאשר אקסים מצליחים להפוך את הקשר שלהם לידידות אמיתית - ולא לנתק לחלוטין - זה יכול להעיד על בגרות וגמישות ויכולת הסתגלות טובה.
ככל שעובר יותר זמן שבו הקשר מתקבע לידידות ללא רגש רומנטי וללא משיכה מינית - כך יש סיכוי קטן יותר שזה ישתנה פתאום.
נכון שבמצב שיש לאהובתך ידיד כה קרוב וזמין לשפוך את ליבה בלי חשבון - יש לך אתגר יותר רציני להפוך להיות גם החבר הכי טוב שלה וגם המאהב שלה, כי יש לה את הפריבילגיה לרוץ אליו לשפוך את הלב כל פעם שקורה משהו לא טוב ביניכם. והוא תומך בה ומנחם אותה. האם אתה יכול לחשוב על כך שיהיה לה חבר הומו? האם זה היה מפריע לך?
יש מצב שזה די דומה.
אבל אתה ברחת מייד, ולא ביררת איך זה נגמר ולמה.
למשל, אם זה נגמר מחוסר התאמה מינית - אז למה שתהיה מאויים?
לדעתי תגובתך היתה מוגזמת וויתרת על משהו שיכול להיות מאוד טוב עבורך, להיכנס ולהתנסות הפעם בקשר רציני שיכול להתפתח לקשר זוגי לטווח ארוך.
כי יתכן - אני מרשה לעצמי להגיד לך - שהנטייה שלך להיקשר לנשים מבוגרות מאפשרת לך להיכנס לקשר חלקי ולא מחייב, קשר שברור שאין מה לדבר על מחוייבות ועל חתונה, ואני מאמינה שהסיבות שכתבת - שהן יותר בוגרות ומעניינות וכו' - אין לי ספק שיש גם צעירות בגילך שהן מעניינות ובוגרות אפילו יותר ממך - רק צריך להתאמץ ולחפש אותן...
עליך להסתכל גם למה אתה כל כך מהר בורח מקשר שעלול להתפתח ל"נורמלי". לדעתי יש קשר בין ההקדמה שלך על נטייתך להיקשר למבוגרות לבין מהירות הבריחה שלך הפעם.

אשמח לשמוע ממך תגובה.

דורית היקרה,

תודה רבה על תגובתך.

תרשי לי לתקן אותך,מערכת היחסים האחרונה שלי הייתה עם מחוייבות מלאה והתנהלה בצורה מושלמת בלי קשר אם יש עתיד או אין עתיד. ברגע שאני אוהב ורוצה אני נותן את כל כולי, ושנינו נהנו מזה. במבט מהצד אנשים היו רואים בנו כזוג שיתחתן למרות הפרשי הגילאים כי כך התנהגנו וזה מה ששידרנו.

על פניו ידענו עם הרבה הגיון בריא שאין עתיד לקשר הזה, אך יחד עם זאת לא רצינו לוותר על זה כי היה לנו כל כך טוב יחד.. והיינו החברים הכי טובים!
לאחר כשנתיים הגענו להחלטה משותפת שכל אחד מאיתנו צריך לבנות לעצמו עתיד, היא רוצה מישהו להתבגר איתו ואני רוצה מישהי להקים איתה משפחה ובית חם.
וכך נפרדו דרכינו.
נפגעתי הרבה ממערכות יחסים בחיי. ברגע שאני מתאהב ומתחבר אין סוף לאהבה שאני מפגין ומעניק.. לא מסתכל הצידה ורואה רק מטרה אחת שהיא לעלות חיוך לאהובתי על הפנים. יש בזה גם חסרונות, כי כמו שאני אוהב וחם אני גם עלול להפגע מהר מאוד (מזל סרטן, המאפיין העיקרי הוא רגישות יתר), מכל מערכת יחסים לקחתי איתי משהו להמשך הדרך.. אבל דבר אחד חשוב מלווה אותי לאורך כל הדרך, אני לא רוצה להפגע! רוצה לצמצם נזקים ולהקדים תרופה למכה.
ביחס לגילי הצעיר עשיתי המון, אם בכך שאני מנהל את חיי ואופן עצמאי ומחזיק בית משלי, אם בקריירה או התנהלות שוטפת.
כל מה שיש לי עשיתי ב-2 ידיי, לבד ובזכות עצמי, אני לא יכול להרשות לעצמי להתפשר במיוחד לא באהבה.

עם הידיד המדובר היא הייתה כ-3 שנים במערכת יחסים מלאה ושופעת, אני לא יודע האם קיימת בניהם משיכה מינית או משיכה אחרת (לטענתה לא) אבל אני רואה בזה "חבילה" שהיא גוררת מהעבר ומכניסה אותה לעתיד שלה.
לא אוכל להתמודד עם דבר כזה, כפי שאני לא סוחב חבילות מעברי כך לא אקבל את המצב הנתון..
קשה לי מאוד, אני מתגעגע והיא חסרה לי.. יכול מאוד להיות שבתת מודע זאת לא היא אלא פשוט בגלל שאני צריך מישהי בחיי, תמיד הייתי במערכות יחסים, באופן מקרי לחלוטין מצאתי את עצמי עובר מאחת לשניה כאשר רובן היו שנה/שנתיים/שלוש..
אני מרגיש שהגעתי למקום שאני כבר רוצה להתמקם, להכיר מישהי לחיים ולהנות מהפירות, שכבר אין בי כוחות להכרויות ודייטים, פשוט להגיע לנחלה שבה אוכל להניח ראש.

מיואש :(

לירן יקר,תודה על כל התוספות החשובות.
אם כך המניע העיקרי שלך הוא ללכת על בטוח ולא להיפגע, להקטין סיכונים. כנראה עברת פגיעות רגשיות קשות שגרמו לך לפתח אמצעי הגנה חזקים מן הרגיל.
זה לגיטימי וטבעי.
אבל אמצעי הגנה שאנחנו מאמצים בגיל כה צעיר ושומרים עלינו לא רע בשלב ההוא של החיים - עלולים להפוך לאבן נגף להתפתחות הטבעית ולמימוש הפוטנציאל שלנו. לא כל החלטה שהתקבלה בגיל צעיר ממקום של שמירה עצמית - מתאימה לאדם בוגר המסוגל להבין את הדברים שקורים בחיים בצורה עמוקה ומקיפה יותר ככל שהוא מתבגר.
אתה עלול למצוא לעצמך - בגלל הצורך שלך כבר להתמסד והחשש שלך להיפגע תוך כדי דייטים מתמשכים - מתפשר על מישהי שלא באמת תתאים לך.
אינני מתכוונת דווקא לבחורה שהתאהבת בה עכשו. יתכן שאתה עושה כאן צעד נכון, אבל קשה לדעת כי חודשיים זה זמן מאוד קצר להכיר מישהי באמת.
אני מקווה שכן תרשה לעצמך לצאת לדייטים ולבחור היטב, ולא להסתנוור יותר מדי ממישהי רק בגלל שיש לך חסר כה גדול כרגע באהבה.

חייב לומר: אני מאוד יכול להזדהות עם הכעס כשהרגשת שגילית שהיא סוחבת קשר מהעבר. הדבר החמור בעניין (ולדעתי זה מה שהכעיס אותך) הוא שהיא לא גילתה את זה ויצרה אצלך תחושה שיש לה מה להסתיר.
יחד עם זאת, אם טוב לך איתה ואתם מתאימים, והדבר היחיד שעומד ביניכם הוא הידיד הזה, זו תהיה טעות בעיניי לזרוק הכל לפח בגלל זה. הטענה שאין דבר כזה אקסים שהופכים לידידים היא קשקוש, כי באהבה ובחיים אין דבר כזה שאין דבר כזה. אם זו הסיבה היחידה, שכח מזה ותחזור אליה דחוף - ואת זה אומר לך הגבר הכי קנאי והכי אגו מניאק שתכיר.
שוב - תברר טוב טוב עם עצמך אם לא מדובר כאן במשהו מעבר, אלא רק בעניין ה"חבילה מהעבר" - כי זו לכשעצמה לא סיבה מספקת לזרוק משהו טוב לפח.
תהיה חזק.

ראשית כל הכבוד על עמידתכם האיתנה למשך 17 שנה !!! זה לא מובן מאיליו, בראבו על כל יום ויום !
המשבר היה צפוי, את מתארת אחד לאחד את הסיבות, הולדת הילדים, תפיסת המשפחה את מקום האינטימיות, (ניתן לשער שאין לכם יחידת הורים סגורה משלכם וייתכן שעקב כך בן זוגך לא מרגיש שיש לו פרטיות,)
עצם היותכם קרייריסטים וכו' --- הכל ביחד וכל אחד לחוד הובילו בסופו של דבר ל - ויתור כמעט כליל על הבילוי והטיפוח הזוגי.
ולכן גם אם הוא ישבע ב'אמשלו, זה לא יעזור כי זה לא תלוי בו או בך, זה תלוי בשניכם ובעבודה על הזוגיות שלכם כאן ועכשיו,
עוד מחמאה אני חייב לתת לך שבלי לשים לב את נמצאת בעיצומו של תהליך הריפוי, כתבת שאת מתאבלת על התקופה שהייתה ואיננה, ובכן זה מצויין תתאבלי יום או יומיים, ואז תגשי למלאכת הבנייה, כי מה שהיה לא יהיה,
הולך להיות הרבה יותר טוב,
קחו את עצמכם בידיים, תקבעו לוח זמנים שבהם אתם נפגשים כדי להתניע את הזוגיות מחדש, ורק כך תוכלי להרגיש שאת יוצאת משלולית הייסורים,
שימי את הכבוד בצד, זה קורה במשפחות הכי טובות, אתם עשויים מחומר גלם משובח יש לכם יכולות והיסטוריה של כבוד והערכה, ולכן אין סיבה בעולם שתוותרו על כל מה שבניתם ב-10 שנות נישואין ! (עם או בלי קשר לילדים...)

תעדכני אותנו

בהצלחה

דנה היקרה, למעשה אני מחזקת את דבריו של בני ואוסיף עוד כמה נקודות.
ברור שהזוגיות והאינטימיות נשחקות לאורך הזמן, במיוחד כאשר מפנים את האנרגיות למשימות אחרות ולא מתחזקים אותן במיוחד.
בעלך לא איבד עניין בסקס, אבל משהו גרם לו להתייאש מסקס איתך ועל כן הוא פנה לגירויים חדשים, בסתר.
לכן יש לבדוק באומץ - וכמה שיותר מהר - מה בעצם קורה לאינטימיות הזוגית שלכם.
איפה היא נכשלה ומה קרה לה בדרך. כאשר שמים על כך זכוכית מגדלת - בתוך תהליך ייעוץ זוגי, למשל, מתחילים להבין מה קרה. לפעמים זו היסטוריה של נסיונות ליזום סקס שנענו בשלילה ויש הרבה מאוד גברים שחוו זאת ופשוט הרימו ידיים בשלב מסויים ואז נוצר מצב שיותר נוח להם שהאישה יוזמת כי אז הם מרגישים בטוחים שלא תהיה דחייה. תיארת שאצלכם בעצם את היא היוזמת. אני תוהה האם תמיד זה היה כך? האם לא היתה תקופה שבה הוא יזם?
זו רק דוגמה למשהו שבודקים אותו בתוך הייעוץ. דברים נוספים - אולי האיכות של הסקס אינה טובה בעיניו. אינה מתאימה לפנטזיות שלו, לסגנון המועדף עליו.
ואולי זה בכיוון של המערכת הרגשית של שניכם, שנוצר ריחוק וחוסר אינטימיות רגשית שמקשה על ההתקרבות הגופנית.
ויש עוד גורמים אפשריים שכדאי לבחון אותם.
אז לפני שמרימים ידיים - קחו את עצמכם ותגיעו לייעוץ זוגי שכולל גם את תחום המיניות.
כל זוג נשוי מגיע לנקודת משבר, והטריגרים לכך הם שונים.
אני מציעה לך לשים כותרת אחרת למה שקורה לכם: במקום להפיל עליו (פעם בוגד תמיד בוגד? לקרוא לכך "אות אזהרה במשבר בזוגיות" ולראות האם ניתן להציל את הזוגיות בעזרת ייעוץ זוגי.
הצעתי למהר, כי יפה שעה אחת קודם, לפני שהוא ייקח לעצמו מאהבת ואז יקרו לו גם דברים רגשיים מול מישהי אחרת - כי את זה הרבה יותר קשה לתקן.

בני ואורית תודה רבה על תגובתם המלומדת והמכובדת.
השלבים הראשונים הם באמת שלבים של אבל וחיפוש "איפה טעיתי"?
בעלי ביקש לנלך לייועץ זוגי על מנת לנסות ולפתור את הדברים. הוא התעקש שאינו רוצה להיפרד, אף שאני רציתי (אני מרגישה צעירה, ואף רוצה ילד נוסף ולא בטוח שאוכל לממש זאת עם מישהו שבגד בי פעמיים...או יותר).
הכאב מהדהד יום יום. אפילו סיפור תקשורתי כמו גירושיו של ארנולד שוונצנגר, בשל רומן שניהל וילד מחוץ לנישואים מחזיר אותי לעגמומיות והלאות שאינה מאפיינת אותי.
אני תולה תקוות רבות בייעוץ הזוגי, ורואה בזה גלגל הצלה אמיתי לנישואין.
דרך אגב...בני, מאיפה הידע הרב בנושא? אתה עוסק בתחום, או מניסיון?
שוב תודה,
דנה

משמח לשמוע שאתם מאמינים בזוגיות שלכם ומוכנים להשקיע זמן וכסף כדי להחזיר עטרה ליושנה, עצם ההבנה וההסכמה ללכת לטיפול מקדמת אתכם ב-50% למטרה,
תוסיפי את העובדה שכבר יש לך "שם" לבעיה, אז מה נשאר ? סבלנות. דביקות במטרה. והמון כוח רצון.
קחו בחשבון שתוך כדי התהליך המצב יכול להיות יותר גרוע כי הכל צף ועולה וכשפותחים סתימה הריח עולה עד לשמיים, לכן מומלץ ללכת לאינסטלטור מומחה שייעמיק להוציא את כל החבילות התקועות, שרק לאחר מכן ניתן יהיה לגשת למלאכת ההרכבה מחדש ולזכות מזרימה של מיים נקיים ללא הפסקה, (יצאתי פייטן...),
-
אם את שואלת איפה טעיתי ? התשובה היא לא טעית ! כמו כל זוג חייתם את חיי השיגרה בית עבודה ילדים משכנתא, אוכל, יציאות וחוזר חלילה, אני לא רואה מקום לתשוקה ולזמן איכות ביחד,
*דבר ראשון גבירתי אתם צריכים לשנות את סדרי העדיפויות, קודם את וההנאות הקטנות שלך, אח"כ בן זוגך, ו...מייד "מפעל הזוגיות המשותף"
אח"כ בסדר יורד , הילדים, הבית, העבודה, הקריירה, משפחה מורחבת, וכו'.
-
כולם היום מודים שא"א להתמודד עם הרשתות החברתיות, זהו קרב אבוד מראש, אני מכיר אישית משפחות שנפרדו כתוצאה ישירה, והדברים ידועים ומפורסמים,
את הרי לא תבקשי ממנו להתנתק מהצעצועים הללו כמו שהוא לא יבקש ממך להפסיק לנעול נעלי עקב... (לא יודע ככה יצא לי בראש ...)
אבל אתם יכולים להגדיר מחדש בשיחה פתוחה ולבבית מה זאת בגידה, לכל שותפות קודים והתנהגות משלה, אם אצלך בגידה זה לצוטט באינטרנט ? אז הוא יצטרך לבוא לקראתך ולהימנע מכך, כמובן תני לו זמן הסתגלות כמו לילד קטן שמנסים לגמול ממשחק וכו',
יש זוגות שמשחררים את הקוו יותר נמוך ומגדירים בגידה בצורה אחרת, כל זוג והגדרותיו,
ברב המקרים אם יש רצון טוב ואהבה בריאה... אז הפער בין הצדדים לא גדול, ואפשר לגשר ולצמצם את הפער לרווחת שני הצדדים,
ברור לי שכעת לא תוכלי לתת לו "יד חופשית" כי בכל אופן את מרגישה נבגדת בעוד הוא חשב לתומו או שלא לתומו... שזה בגדר הנסבל, אז כאמור תצטרכו לעבוד על זה ואם הזמן תוכלי לקבל אותו ולהכיל את צרכיו,
לכן שמחתי בשבילך שקיבלתם את הצעתה הנבונה של דורית ויש בניכםהסכמה הדדית ללכת לייעוץ,
-
אם את נורא רוצה לדעת מאיפה הניסיון שלי, את מוזמנת להשאיר מייל ואחזור אלייך,
עד אז שיהיה לכם
ב ה צ ל ח ה

אם שניכם חושבים באותו סגנון אז מישהו כאן מיותר... לא ?!
בורא עולם ברא אותנו מלכתחילה שונים כדי שנשלים אחד את השני, זהו האתגר הכי גדול וחזק, שגורם לחיים שלנו להיות מעניינים ולא משעממים,
חילוקי דעות יש בכל בית, השאלה היא באיזה שפה אתם משתמשים, בתקשורת נכונה שאני מכנה "תקשורת - פרימיטיבית", אפשר לנהל דיונים עד אור הבוקר לא להסכים לאף מילה שיוצאת מפיו של השני, ועדיין להמשיך לאהוב ולכבד זה את זו, כל מה שצריך יקירתי זה רק "להבין" את הצרכים של הזולת, להקשיב לו, לתת לו הרגשה שהבנת אותו, זהו, את לא חייבת להסכים או לבצע יותר שום פעולה,
כמובן שצריך עוד כמה דברים, אבל זה הבסיס, תתחילי מתקשורת והבנת הצרכים של בן זוגך, תחזרי לכאן שוב ונתקדם,
ייעוץ טוב בתשלום נכבד ידרבן אתכם ליישם את הדברים כמה שיותר מהר. (
כן. שמשלמים זה מחייב...)
בהצלחה

כוכבית היקרה, הבתים השונים בהם גדלתם הם באמת אחד הגורמים שהכי משפיעים אצל זוגות על פערים בציפיות מן הזוגיות, ויוצרים המון תסכול.

לכל אחד מכם יש תמונה שונה - בגלל הבית בו גדל - איך זוגיות צריכה להתנהל, וכאשר דברים לא קורים על פי הציפיות - זה יוצר חיכוך וויכוחים. יש זוגות שמצליחים ללמוד לגשר על הפערים בטבעיים האלו בעצמם, ויש זוגות שצריכים להיעזר בייעוץ זוגי כדי שמישהו חיצוני מנוסה יעזור להם לראות את צרכיו של האחר ולא לפסול אותם, וכדי ללמוד על הדרך עוד כמה כלים שמשפרים את הזוגיות.

ככל שנשארים תקועים ומתוסכלים זמן רב יותר- נגרם נזק לאהבה ולתשוקה, ולכן חשוב להגיע מוקדם לייעוץ זוגי טוב. כמו "קורס בזוגיות" - כי זה הרי נושא שלא לומדים אותו בשום מקום במהלך החיים הרגיל, ויש המון כלים ועקרונות שניתן ללמוד יחד וליישם אותם.
היום כבר מאוד מקובל ללכת לבי"ס להורים, לסדנאות להורים של מתבגרים, אז על אותו משקל - חשוב מאוד ללמוד איך לבנות זוגיות טובה.

צליל יקרה,

מאחר ומדובר על מערכת קשרים אנושיים יש לרתום את שני הצדדים למען השגת המטרה וזאת על-מנת להשיג את המטרה מתוך הסכמה והבנה הדדית וכדי שאף אחד מהצדדים לא ייפגע. כלומר, גם בעלך וגם הוריו צריכים לעשות צעדים על-מנת לרווח את הקשר שלהם ולאפשר לקשר הזוגי שלכם להתפתח באופן בריא כך שיוכל ל"תפוס" את מקומו הטבעי ולהפוך לקשר האנושי המשמעותי יותר עבור בעלך במקום הקשר עם הוריו.
ייתכן שחמתך מתנהלת כפי שהיא התרגלה לאורך השנים, בתקופה בעלך כבר נחשב בוגר ועצמאי, לאחר שעזב את בית הוריו ועדיין לא הקים משפחה משלו. נראה שהיא לא הפנימה את מהות השינוי בחייו ולכן היא עדיין מתקשרת ומבקשת ממנו לבוא מידי יום.
מקריאת הדברים התרשמתי, כי אמנם את לא נהנית לבלות בחברת הוריו אך מערכת היחסים ביניכם תקינה. לכן, במקביל לשיחות שאת עושה עם בעלך בנושא, עלייך לנצל את הביקורים אצל הוריו כדי להדק מעט את קשרייך עם אימו וזאת במטרה לרתום אותה להשגת מטרתך. אני מאמינה שאם תצליחי ל"הגיע" אליה ולגעת בה ב"מקום" הרגיש הזה שנקרא "טובת בנה" היא תרתם ותסייע לך כמיטב יכולתה. היא בוודאי תשמח עם הידיעה הוודאית שבנה מאושר עם השותפה הראויה עבורו.
ככל שהיא תלמד להכירך טוב יותר והקשר ביניכן יתהדק היא תרצה לשמח גם אותך ולזכות בהערכתך ואמונך.
בעזרתך היא תוכל להבין "עד הסוף" את מהות השינוי המשמעותי בחייו הנובע ממיסוד הקשר עמך ואת השינויים הנדרשים בהתנהלותה.
אני מאמינה שכאשר היא תרפה מעט גם בעלך ירגיש נוח יותר לבקר אצלם בתדירות הולכת ופוחתת ולנצל את הזמן המתפנה, כתוצאה מכך, לזמן איכות איתך ולחיזוק הזוגיות שלכם.

בהצלחה!

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

אין תחליף למענה שתקבלי ממנהלות הפורום, כל אחת כאן נותנת תשובות מנומקות ומעוררות השראה אחת יותר גדולה מהשנייה,
אבל בקשת את דעתנו אז הנה :
לא הייתי מוחק עשר שנות גדילה ואהבה יחד, זה נראה לא רציני הקטע שלו עם אירגון החתונה,
ולכן אני מציע לך לגשת אליו ולהציע לו לתרום את חלקו בהכנות, תבררי איתו כיצד הוא רוצה לעשות את הדברים בדרך שלו, אולי את לוחצת מידיי, אולי לא נשאר לו כבר מקום,,,
אולי פשוט תתני לו לסגור את המחירים אחריי שאת עשית את כל העבודה השחורה והריצות, זה ייתן לו הרגשה שהוא שווה משהו, ושיש לו חלק חשוב בהפקת האירוע שבוודאי חשוב גם לו, אולי הרבה פחות ממך, אבל בכל זאת,,,
תעדכני ושיהיה לכם אושר ועושר ביחד
מזל טוב
ובהצלחה וחג שמח

מורן יקרה, ברוכה החוזרת!

מה שת מתארת אכן נראה לא טוב! הוא לא עומד מאחורי ההחלטה, מבטיח לך מעורבות ולא מקיים.
מצד שני - עד כמה ניסית לטפל בבעייה בצורה רצינית?
כוונתי לבקש ממנו לשוחח על הבעייה - שיחה רצינית.
כאשר אני כותבת שיחה רצינית אני מתכוונת לשיחה שמתכננים מראש וקובעים אותה בשעה מסויימת מוסכמת.
להבדיל מ"שיחה" ספונטאנית שמתפתחת מתוך אירוע או ויכוח שקורה בשטח, ובה יש להניח שמתנפלים אחד על השני כי מצטברים תסכולים וכעסים. זו שיחה שעלולה להיות מסוכנת וודאי שלא יעילה בפתרון הבעייה.
אז אם זה לא נעשה - הזמיני אותו לשיחת נפש - בידקי איתו מתי נוח לו - מתי הוא פנוי ויכול להקדיש לכך זמן ותשומת לב.
ואז חשוב שתציפי את המחשבות שלך והדאגות שלך ונסי לשאול אותו איך הוא מרגיש לגבי הצעד עליו החלטתם.
יכול להיות שהוא הרגיש שיש עליו לחץ להתחתן, ונוצרה אצלו תרעומת על כך.
יכול להיות שהוא הרגיש שאם לא יציע לך נישואים - את תעזבי אותו ואת זה הוא לא רצה, אבל עדיין לא מתאים לו להתחתן. ובמצב כזה - הוא לא באמת עומד מאחורי ההצעה אלא מרגיש ממולכד.
חשוב שתצליחו לנהל שיחה טובה - אולי לא קלה - אבל אמיתית וישירה. ולהביא בחשבון שאחת התוצאות של השיחה יכולה להיות החלטה על ביטול / דחייה של החתונה. אבל חשוב לא להמשיך ביניכם באווירה שנוצרה מבלי לטפל בכך.

שאת זוכרת אותי... סיפרתחי לך לפני חצי שנה בערך על בחור שאני מתכתבת עימו.. ולא נפגשנו וששזה מתסכל אותי מאוד..

מילי יקרה, אני חושבת שאני זוכרת את ההתכתבות שלנו.
את נמצאת עכשו בשלב ההתאהבות הכל כך מרגש, ובשלב הזה הכל מקבל משמעות מאוד חזקה ומהדהדת, וכל צעד נראה גורלי וגורם לשקשוק...
קבלי את הפחדים מן הפיקשושים ואת החלומות הנוראיים בתור סימן לעוצמות הרגשיות שאת מביאה לקשר הזה, אל תיבהלי מכך.

אם המסלול שהוא מעדיף הוא ההתכתבות - תזרמי איתו. יש אנשים שלא מרגישים נוח בשיחות טלפוניות אישיות ומעדיפים להתכתב.

אבל ברצוני להתייחס למשהו שלא שאלת עליו דווקא: את מאוהבת ומסונוורת עכשו, וברצוני להציע לך להפעיל במקביל לרגשותיך החזקים - גם את השכל הישר, ולנסות לעמוד על טיבו בתור בן אדם ובתור גבר, כדי לבחון עד כמה הוא אכן מתאים לך ומסוגל לספק את הצרכים הרגשיים והחומריים שלך בטווח הרחוק. נסי להכיר אותו היטב, ולשמור על מישור מסויים של הגיון ושכל ישר. בהתכתבות שלכם זו הזדמנות להתעניין בו לבקש ממנו לספר על עצמו, מה חשוב לו בחיים, מה המטרות שלו, ממה הוא נהנה וכו'.

אני מקווה שיצליח לכם!!!

תודה רבה לך על העצות שאת נותנת..
אני מאוד מנסה לא להסתנוור ולבדוק טוב טוב מ י הוא.. החלטנו ששלב שלב נראה מה יהיה..לא למהר ולעשות הכל באופן רגוע ובלי לחץ כי המטרה של שנינו זה קשר רציני ולא משהו זמני... שנינו התלהבנו מהמפגש... זה לפחות מה שהוא אומר לי
העיניין הוא שאני מנסה להבין איך לגרום לו לא להיות בטוח לגבי יותר מידי.. זאת אומרת לתת לו את המוטיבציה לחזר.. גם ממנו הבנתי שזה מה שהוא רוצה.. וזה הגיוני הרי מה יהיה הטעם אם אני אהיה מובנת מאליו.. ואחכה לו כל פעם.. השאלה היא איך לא לתת לו בטחון בשלב כזה מוקדם.. זה קשה לי דווקא איתו כי אני די מוקסמת ממנו (וזה למרות המינוסים שיש בו). עם בחורים אחרים אני קשה להשגה אני נותנת להם מוטיבציה לחזר עד כדי יאוש.. אבל איתו זה שונה.. איך לגרום לו לא לקחת אותי כמובנת מאליו?
תודה רבה..

מילי היקרה, אני מפנה את השאלה שלך לשאר משתתפי הפורום ולשתי המנהלות האחרות, - מדובר כאן על "טקטיקות" של השהייה שאני כלל לא מומחית בהן.

דורית השיבה לך תשובה חכמה וממצה,
רב המומחיות להשהייה כפי שקראתן לזה הן רווקות לנצח !
לדעתי את מקשה על עצמך בלבד, אין לי מושג מדוע את משתמשת בטקטיקות כשיש לך משהו שאת חושבת שיש לו סיכוי להיות רציני,
אולי קיבלת עצות אחיתופל או שקראת איזה ספר שמתמחה בתחום,,, ואני גם מודה שצריך להפעיל טקטיקות כדי להתקדם בחיים, אבל לקחת את זה יותר מידי קיצוני, ועושה רושם מדברייך שאתהבת במשחק !
מצד שני אני שמח שאת לוקחת הכל באיזי ובודקת בשבע עיניים, וזה תקף שבעתיים כשנפגשים עם אדם דרך המחשב, ורואים שאת נזהרת אז ניתן לזמן לעשות את שלו,
בהצלחה

כן כנראה ששטקטיקות כאלו לא בטוח מתאימות לסיטואציה.. העניין הוא שכבר לא פעם התאכזבתי ונפגעתי ואני לא רוצה לאבד את הרגע הזה... הוא פשוט הגבר היחיד שגורם לי להתבלבל במילים.. אני מדברת איתו ואחרי השיחה מנסה להבין למה אמרתי את זה והאם זה היה בכלל נכון... מצד אחד זה כיף להרגיש שיש מישהו שנותן לי את ההרגשה השאת של התאהבות אבל מצד שני אני נבהלת מהמצב.. אף גבר לא מצליח לערער אותי ככה...

היי
קוראים לזה "פחד מלאבד שליטה"
השתמשת בהודעות שלך בחששות ובפחדים וחשבתי שאלו מילים שהיום מרבים להשתמש בהם בלי הרבה כוונה, אלא כסוג של וואו אני פוחדת,,, של ילדות בנות העשרה, היה לי נוח שדורית גם התעלמה ושמה את זה במקום הטבעי של ההתרגשות וההתאהבות,
אבל אולי את צריכה קצת לשחרר, וללכת עם האינטואיציות שלך, ולזרום עם מה שקורה , כי אם זה מרגיש לך כיף,,, אז כנראה זה כייף !
ושוב איך אמרו חכמינו - "כבדהו וחשדהו". תני לעצמך את ההזדמנות לצאת בעקבות הלב והרגשות, ומצד שני אל תזרקי את כל מה שלמדת,
מבחינה מעשית זה אומר שבכל צומת תשבי ותבחני את צעדייך קדימה, ולא כפי שנהגת עד עכשיו שתוך כדי הבילוי איתו או מייד אחרי כבר התחלת להריץ סרטים ותהיות שונות ומשונות אני חייב להוסיף, כמו ה- הוא יתחיל עם אחותי וכאלה,,, מה קרה לך ---
(זהו- זה מה שדורית המקסימה כתבה לך אבל אני שוב נפלתי לתוך המלכודת,,,טוב אולי שינתי קצת את סדר האותיות, וזה גם סוג של כשרון,)
לילה טוב ובהצלחה

האמת היא שכרגע אני קצת מרגישה כמו שהרגשתי בגיל 15... וזה מאוד מוזר לי.. אני ב100 אחוז מהקשרים שלי מאוד בטוחה בעצמי...
טוב כנראה שזה התלהבות יתרה..
אני מבינה שעליי לשלוט בעצמי..
אני תמיד יצאתי עם גברים מבוגרים ממני ב6 שנים לכל הפחות כי עם הצעירים יותר הרגשתי כמו גננת...
פשוט כרגע אני צריכה ללמוד לשלוט בעצמי ולא לתת לביטחון שלי להתערער..
נראה מה יהיה איתו.. נפגשנו אחרי חצי שנה של התכתבות וכרגע עם כל הרצון של שנינו ל מובן מתי תהיה פגישה הבאה.... אז שלב שלב....
תודה לבני ולדורית
יום טוב