פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הדברים המוזרים שקרו :
1.הוא הציג אותי לפני מספר חבריו אבל החבר הכי טוב שלו עדיין לא יודע ממני בנוסף משפחתו שגרה מחוץ לעיר שאנו גרים בה. שזה אגב דיייי פוגע כי לא שאני לחוצה להכיר את ההורים שלו אבל זה גורם לי תחןשה של בושה מצידו.
2.זהו משהו שקרה לפני חודשיים בערך ומאז זה מן אפקט יו יו כזה . התווכחנו ורבנו על דברים בתדירות גבוהה ואז הוא בא ואומר לי שהוא לא יודע מה הוא רוצה יותר ומה הוא מרגיש באמת ואמר שאולי עדיף שנלך לאט יותר ולא נתראה כל יום כמו שעשינו עד כה. זה מאוד פגע בי אבל החלטתי לכבד את רצונו. והיה לי מאוד קשה עם זה כי כני בנאדם שזקוק לחום מבנאדם שאני קשורה אליו וזה לי כמעוקה אבל החלטתי לתת לזה ניסיון כי הקשר הזה יקר לי מאוד. מאז דברים שוב חזרו לצורה חיובית יותר עד שגילתי לפני שבועיים שהייתה לו הופעה עם אחת הלהקות שלו בעירנו ואופס הוא לא טרח להזמין אותי כי אופס כנראה שלא התאים לו להציג אותי בפני החבר הטוב שלו ובפני אנשים שמכירים את אשתו לשעבר ואופס גילתי את זה בפייסבוק. איזה תענוג. אז כן הוא שיקר או יותר נכון הסתיר ממני את זה ואמרתי לו שאני גילתי לבד לאחר כך לא דיברנו יומיים ברצף ואז התקשר ושוב פעם אמר שהוא לא יודע מה הוא אמור לחשוב... או לרצות מאחר והוא לא מבין למה הוא ממשיך להסתיר אותי ושמשהו לא בסדר. פגע בי כמו סכין ללב. יום למחרת התקשר ואופס פתאום הוא מתגעגע ואני במחשבות שלו ( חשוב לציין שאמר שכשהוא איתי כמה ימים ברצף הוא חייב ללכת וכשהוא כמה ימים רחוק ממני הוא מתגעגע בטירוף ותשוקה עזה וכו)


כל העניין פוגע בי מאוד. אני בנאדם רגיש מאוד . הוא בסך הכל בנאדם טוב עם לב טוב אבל משהו בו מטריף אותי....
מאז כל זה כבר ביקש סליחה ואמרתי לו שלגבי אמון יקח זמן לבנות . סלחתי אבל עדין נפגעתי והוא מצידו דיי שכח מהכל גם מיזה שהוא לא יודע מה הוא רוצה כאילו כלום לא קרה.


לא יודעת מה לחשוב יותר . המציאות מבלבלת אותי!
לכל אלה שקראו את זה! תודה רבה! אין לכם מושג כמה אני מעריכה אתכם! ואת זמנכם היקר!


רוז!

היי רוז,
מאוד ריגשת אותי עם המכתב...קראתי הכל בשקיקה
עברת חיים לא קלים, ובכל זאת עשית כל כך הרבה להתמודד איתם ועברת טיפול ארוך ועברת דרך ארוכה ויצרת מערכת זוגית אורכה שאין בה אלימות...זה נפלא בעיניי.
לגבי מה שאת מתארת...אם חברה שלי הייתה מספרת לי את זה למען האמת היתי יכולה להבין אותה, וניראה שבאמת היחס שלו מבלבל ולא מחויב מספיק לקשר והוא עדיין מהוסס, ניראה לי 8 שנים להיות עם אותו אדם ואז מיד אח"כ (ביננו מה זה 8 חודשים של פרידה אחרי 8 שנים של זוגיות אינטנסיבית?) להיות עם אדם חדש עם הרגלים אחרים לגמרי אופי אחר....וכל המשפחה וחברים שתלו בכך תקוות והתחילו הם גם להתרגל אליהם כזוג ועכשיו את חדשה ורעננה באה, אולי קשה לו לעשות עדיין את הסויצ'...
אז אני חושבת שאפילו שזה נשמע הכי בלתי אפשרי שיש, יש לך כמה אפשרויות
1. לחזור לטיפול שעזר לך כל כך , דווקא במצב כזה קריטי שאת מבולבלת ורוצה יותר,ולשמוע באמת הדרכה מאדם מומחה ולא מאנשים בפורום שלא מכירים לגמרי את כל האישיות שלך והעבר שלך.
2. לעשות את ההיפך ממה שאת רוצה במצב הזה, להשקיע בעצמך, להתרחק ממנו קצת בכדי להבין מה את רוצה ולא לרקוד לפי החליל שלו, ואם הוא מתגעגע...אז שיתגעגע עוד קצת
כי אם הוא לא מציג אותך עדיין מול חבר טוב שלו....זה מעליב
כי אם הוא לא מספר לך עדיין דברים חשובים כמו ההופעה- זה מעליב
וזה עדיין נשמע שחסרה הערכה מספקת כלפייך, זו שרוצה מאוד בקשר ואוהבת ורוצה לפגוש אותו על בסיס יומי שזה לגמרי טיבעי ומתבקש בקשר לטווח זמן שכזה.
בקיצר, תני לעצמך קצת קרדיט, ברור שתהיי מבלבלת כי הוא משדר מסרים כפולים, ותבטחי בעצמך, תני לעצמך יותר ספייס להבין מה את רוצה ומבקשת לעצמך ולא מה הוא מבקש ורוצה

רוז היקרה, בנוסף על הדברים המרגשים והנבונים שרונית כתבה לך,אולי אוסיף כאן כמה היבטים אחרים, משום שבאמת כתבת המון ונתת רקע עשיר אודותייך.
אני חושבת שעלייך להביא בחשבון שני דברים מרכזיים:
1. את מגיעה לקשר הזה עם רגישויות גבוהות מן הרגיל בגלל הפגיעות שעברת עם אמא שלך ועם החבר הראשון, כתוצאה מכך יש לך נטייה להיפגע ולהיעלב ולקחת אירועים שונים במערכת היחסים מייד למקום של איבוד האמון, כי כאן נפלת בעבר - אנשים שאהבת אותם וסמכת עליהם איכזבו אותך קשות ופגעו בך. כל אחד שהיה עובר מה שאת עברת - היה מגיב ברגישות יתר להסתרה ולעובדה שהחבר שלך לא מציג אותך בפני משפחתו או חברו הטוב ביותר.
הבעייה היא שכאשר את מסתובבת פגועה - זה משפיע על החבר שלך. יתכן שהוא מרגיש צורך להיזהר איתך, לשמור עלייך, לגונן עלייך - כי הוא רואה את הפגיעות שלך ולפעמים זו סיבה להסתרות. החשש שתיפגעי פוגע בחופשיות שלו לידך. מאוד יתכן שהוא מרגיש שאינו יכול להגיד לך דברים מסויימים שמא תיפגעי. או שהוא מסתיר ממך דברים על מנת לא להיכנס איתך לעימותים.
מאוד יתכן שאם תעשי לו סצנות של היעלבות ופגיעה - זה מה שיבריח אותו.

במקום סצינות אני מציעה לך לבדוק איתו מה הסיבות לכך שהוא נמנע להציג אותך. אימרי לו שזה חשוב לך להבין זאת - בלי לכעוס עליו או להיעלב ממנו. אם תצליחי לקבל ממנו פידבק על כך - יתכן שתלמדי כמה דברים חדשים על עצמך ועל הסיבות שלו.

2. גם החבר שלך מגיע עם "תיק" משלו. הוא אחרי מערכת יחסים שבה אולי הוא נפגע ועכשו הוא יותר זהיר ויותר שקול, ומאוד אפשרי שאם הוא קולט אצלך התנהגויות שמזכירות לו את גרושתו - זה מבריח אותו ומפחיד אותו וגורם לו לרצות להתנתק מידי פעם.

לכן עלייך לנסות להבין מה היו הדברים שהפריעו לו אצלה, או באינטראקציה שלהם, וגם מזה ללמוד.

בסיכום - הפוקוס שלך עד כה היה על עצמך, על הפגיעה שספגת ממנו. נסי להעביר את הפוקוס קצת יותר אליו ולנסות ללמוד להבין אותו ואת עולמו, ולבדוק כאן גם את עצמך ואת תגובותייך - אולי הן מוגזמות מבחינה רגשית ומבריחות אותו.

אני מקווה שתצליחו לעבור את השלבים השונים של בניית הזוגיות החדשה הזו וכי הקשר ביניכם יעמיק ויתגבר על הקשיים שציינת.

טוב אז גם אני קראתי עד הסוף כולל את התשובות היפות והנכונות של דורית ורונית, ואני רוצה ברשותך להוסיף פרט קטנטן שולי מאוד, מאוד !
והוא >
כתבת את המשפט הזה >>> "עד כה לא נראה לי שהעובדה שאני יהודיה הפריע או מפריעה לו" <<< בלי לחשוב שנייה אחת על הכבוד שלך ועל מה שאת משדרת לצד השני, כי את אומרת לו >>> אני מבטלת א"ע ואת המסורת היפה שממנה היא באה, ומוכנה להיות איתך למרות שאתה נוצרי ,,,
בתור גבר אני יכול לומר לך שזה נותן לגיטימציה לעליונות עלייך, כי אם את רודפת אחריי סימן שאין לך משהו אחר ! בעצם הוא לוקח אותך כמובן מאיליו,
תחשבי על זה טוב טוב, מעבר לעניין הדת והאיסורים שאת עוברת כל יום שאת איתו, אבל מי אני שיאמר לך מה לעשות,,,כל אחד עושה את הבחירות שלו, כי כך ברא אותנו ה', לטוב ולרע,
את יודעת בתוך תוכך שזה מפריע לו ולכן הוא מתנהג בפיצול שגורם לו לבילבול, אז תשוקה וסקס יש, אהבה מדומה גם יש, אבל כל המרכיבים של זוגיות בריאה אין, כי אין הערכה, אין כבוד, אין ייחס שווה, יש רק אהבה עצמית ואנוכיות של מה שמתאים לי אני עושה, ומה שלא לא ! כי אני נוצרי (וגרוש...) אז מותר לי,
דרך אגב, זה דפוס התנהגות של כל אדם שנמצא בקשר עם מגבלה כזו או אחרת, תמיד הצד השני נותן שידרכו עליו בלי לשים לב, כי לבן זוג יש "בעייה" הוא כעסן ! יש לו התפרצויות,,,! זה יעבור ! לא זה לא עובר בלי טיפול, ובמקרה שלך אני לא רואה שהוא מוכן לעבור "טיפול" משמע גיור , אז חבל על הזמן שלך,
אז מה כן ?
תחזרי לארץ, תפתחי דף חדש, תאמיני שמגיע לך את הטוב ביותר בשבילך, כי עכשיו את יותר מנוסה, יש לך יותר בטחון עצמי, ואת מוכנה לאכול את החיים,
חג שמח ובהצלחה

המקרה שלך מצער מאוד, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאתה מבולבל ומלא ספקות בניהול החיים הפרטיים שלך, אתה מנסה לשתף אותנו אבל את העיקר אתה שוכח, אשה שמחפשת בחוץ סימן שלא טוב לה בבית, ולא משנה מה הסיבה,
אם אתה סבור שהזוגיות שלכם התנהלה כמו שצריך וטיפחת ותיחזקת את הקשר לכל אורך הדרך, עד כמה שידך משגת כמובן,,, ובכל זאת היא בחרה להתרגש במקומות נוספים, אז אין לך ברירה אלא לתת לה ללכת לאן שליבה חפץ, לא מחזיקים היום בכוח אנשים ואין אשפוז בכפייה,
יכול להיות שאת החששות שלך ביטאת כל השנים וזה מה שחירפן את אשתך, לדעתי אתה צריך סיוע והכוונה כדי שתוכל לגשת לזוגיות חדשה עם תובנות חדשות ועם אנרגיות טובות כדי להצעיד אותך לחיים טובים ומהנים,
-
אל תערב את הילדה בסיכסוך שלכם, זה לא קשור אליה, אם אתה חפץ בטובתה של בתך ואתה רוצה שתגדל בריאה בנפשה אז תשקיע את כל כולך במתן חום ואהבה ללא תנאי לפחות בשלב הזה של הפרשה, תן לה את מה שהיא הכי צריכה, "בטחון" ורק אחריי שתעברו את התקופה הקשה הזאת, תתפנה לחפש זוגיות חדשה,
בהצלחה

יורם יקר, אני חושבת שלחלק מן השאלות שלך עדיף שתקבל מענה בפורומים שעוסקים בגירושין. לא חסרים כאלה. כאן תקבל התייחסות יותר רגשית ועניינית למצב שלך, בדומה לדברים הנבונים שכתב לך בני.
אני יכולה להבין את הכעסים ואת הפגיעה שלך כאשר התברר לך שאשתך רוצה להפגיש את הילדה עם המאהב שלה עוד לפני שהגירושים נכנסו לתוקף.

אלא שבעקבות זה - שניכם נגררתם לסידרה של טעויות והסלמה!

במקום להישאר במסלול השפוי של גירושים בהסכמה - פתחתם במלחמת עולם, ומי שסובל מן המלחמה הזאת אלו שלושתכם...אתה, אישתך והילדה.
שניכם עשיתם עכשו צעדים קיצוניים שאינם מעידים על מה שאתם באמת רוצים: היא - לביטול או שינוי הסכם הגירושים ואתה - לאסור עליה להתחתן עם המאהב.

כדאי לך, יורם, שאישתך תהיה מאושרת, כי אז גם הבת שלך תהיה מאושרת. מאחר ושניכם כבר לא תוכלו לחזור להיות זוג - עליך לשחרר אותה לחלוטין ולאפשר לה חיים על פי בחירתה. לשאלתך - מאחר והאישה לא התחרטה על יחסיה עם האחר והיא רוצה להמשיך ביחסים איתו - לדעתי אין בכלל מה לשקול להישאר איתה!

אני מציעה שלא תיגרר אחרי עצות עורכי הדין, שיש להם אינטרס לחרחר מלחמה כי כך הם מתפרנסים יותר.

חפש אחר הדרך המיטיבה ביותר לכל אחד מכם - לשחרר זה את זו לחיים חדשים במקום להישאר יחד ולכבול זה את זו בעבותות משפטיים. שניכם פועלים ממקום של כעס ופגיעה ורגשות אלו מונעים מכם לראות בבהירות מה טוב לכם.

תחשוב על הרעיון הבא: גם בסיום המלחמה הזאת - בעוד כמה שנים - תהיו בסופו של דבר גרושים וכל אחד יבנה את חייו. אז למה להאריך את הסבל? למה לא להתחיל זאת כבר עכשו? למה להיכנס למלחמות מתישות ויקרות שיישארו בזכרון ויזיקו במשך כל חייכם לכם ולילדה?

אני מאחלת לך שתצליח להפריד בין רגשותיך לבין השכל הישר. חזק ואמץ!

מאוד כואב לי לקרוא אמא שמדברת על הבת שלה בצורה כזו, בסה"כ נערה בגיל ההתבגרות שמחפשת חום ואהבה ואת תשומת הלב שלך..."התנהגות לא הולמת" זה למחנכות.
נשמע שאת מפחדת לאבד את בעלך בגלל שלו "לא נוח איתה" וזו סצינה ישנה שסופה ידוע מראש, הרבה כאב ראש ,סודות וקורבן =הנערה המסכנה.ממש טלנובלה:)
ברצינות,אני חושבת שקצת תתני לה יותר תשומת לב, קצת תפרגני לה ותהיי אמא עבורה...למה היא בכלל צריכה להיות בפנימייה כשיש לך עוד שתי ילדות בבית שמקבלות את כל האהבה והחום בזמן שהיא נזרקת?איך היא אמורה להרגיש?
יכול להיות שיהיה מחיר לזה...אבל האם זה לא שווה את זה??היא לא פחות הילדה שלך מהשתיים האחרונות.

זה לא ששמתי אותתה בפנימיה והיה לי הכי כיף בעולםם היא לא היתה הולכת לבית ספר ואם היא היתה הולכת אז יום כן ויום לא והעובדת סוציאלית המליצה לי לשלוח אותה ,ויש לציין שהפנימיה שבו היא נמצאת חבל על הזמן ממש כמו קיבוץ מנהל ,מורים מקסימים והיא ממש פורחת שם היו לה רגעי משבר כמו לכל אחד שהיא רצתה להיות בבית אבל בסה"כ היה לה טוב והנה אוטוטו מסיימת והיא לא רוצה שיגמרר,אבל היא גם ילדה שאם אני אומרת לה לא לעשות משהוא אז היא כן עושה ולא מעניין אותה מה יהיו ההשלכות הסיפור שלי ממש מורכב שאת אומרת שקשה לך לשמוע אמא שמדברת על הבת שלה ככה ,היא ילדה שהיתה דוחפת אותי כשהייתי בהריון באחותה ,מקללתת צועקת זורקת עליי דברים ואני יודעת שבעלי לא מת עליה ,קשה לי וכואב וכל הזמן שאנחנו מתווכחים על כל מה שקשור לגביה אז הוא זורק עליי את המשפט"דיי נמאס לי מהחיים האלה "נשבר לי"אבל כשהיא לא פה הכל ורוד נמאס לי גם מהפיצול שלו שהוא לא מנסה להבין אותי בדברים כאלו ואחרים תמיד אני צריכה ללכת אחריו ובדעותיו ןלא תמיד אני איתו אז הוא לא מדבר איתי שבועיים ,די נמאס לי הוא לא רוצה ללכת לייעוץ ואנחנו זוג שמסתדר אבל נמאס לי שהוא רואה את הבת שלי מחוץ למסגרת כל הזמן ,אני כבר לא יודעתת לאן זה יגיע ונראה לי שזה ייגמר בסוף כי אין לי כוחות להיות בינהם כל הזמן

ליבנת היקרה, גם לי עצוב לשמוע על מערכת היחסים הטעונה עם הבת ועם בעלך.
בולט לי מן הדברים שהוספת כאן שיש כל הזמן עימותים מסביבך, ובדיקת גבולות. כל אחד בודק את כל אחד ומוליך אותו עד לקצה.
די ברור ממה שתיארת שהבת הגדולה שלך מלאה כעסים עלייך ועל בעלך, והיא עושה כאן פרובוקציות ומבחן - כמה היא יכולה למתוח את העצבים שלך ואת הגבולות שלך מבלי שתתפוצצי.
ילדים בגיל ההתבגרות עושים זאת בכל מקרה, ובמקרה שלך - לאור היחס של בעלך - המבחן עוד יותר חמור וגורלי.
נראה לי שלא יזיק לכם להגיע להדרכה הורית. יש כיום קורסים מצויינים של מכון אדלר המדריכים הורים איך לנהוג בילדים בגילאים שונים.
מעבר לכך, את במצב כמעט בלתי אפשרי - נוטה מצד אל צד - את מרגישה שאת עלולה לאבד את בעלך או את הבת שלך באחד הפיצוצים.
חשוב שתתרגלו קצת גמישות. להגיע איתה להבנות. לא יתכן שלא תהיה לה פינה משלה לשם היא יכולה להביא את החבר שלה ולהרגיש בבית. מצד שני - עליה לגלות התחשבות בכם. הניואנסים האלו דורשים גמישויות משני הצדדים במקום להיעמד על הרגליים האחוריות ולהגיד על כל דבר "לא!!!"
עוד נקודה: אני חושבת שעלייך "לצבוע"בצבע אוהד יותר ואוהב יותר את הבת שלך. לחפש בה תכונות חיוביות, כשרונות, ולהחמיא לה בכל מצב אפשרי. נניח בסיפור השניצלים - היתה לה כוונה טובה להכין משהו טעים לחבר שלה. אם תתחילי לפרגן לה - ולא רק להיכנס בהולגעור בה, ובעלך ישמע אותך משבחת אותה ומוצאת בה דברים חיוביים - אולי גם היחס שלו ישתנה כלפיה. כי נדמה לי שכיום הוא רק שומע ממך את כל הצרות שהיא עשתה ועושה לך וזה צובע אותה באור מאוד שלילי בעיניו. יש לך משימה - להתחיל לשרטט אותה באור חיובי - בעיני עצמך ובעיני בעלך וילדייך הקטנים. אגב, יש לשיטה הזאת שם - נבואה המגשימה את עצמה או "אפקט פיגמליון". זו גישה שממש הוכיחה את עצמה בחינוך.
אני מקווה שנתתי לך חומר למחשבה ומאחלת לך הצלחה!

הי,לדעתי אם את אוהבת אותו,כדאי להתקדם...תמיד אפשרי להשלים השכלה..לא משנה איזה גיל.ואהבה לא מוצאים כל יום!!תחשבי על זה.בהצלחה.

שלום ליאן,

את מתארת קשר מאוד טוב סה"כ, עם בחור שנתן לך מעצמו והקריב, אהב ללא סוף וראה אותך בהמשך חייו, כבר אחרי זמן קצר. את כנראה לא היית בשלב כזה, בוגר יותר, של החלטה וקבלת צעד כזה של התמסדות. הוא מאידך - היה בטוח בך. במקביל, כנראה חשוב לך מאוד לעשות רושם טוב על משפחתך, על הורייך ו"לספק להם את הסחורה", להתאים עצמך לכללים ולערכים שעליהם את גדלת. וזה מאוד מאוד מובן וטבעי שכך תעשי, כל עוד את לא ניזוקה מסיפוק הסחורה הזה.

וכאן הגיע החלק של מה את מפסידה כתוצאה מלספק לסביבה את הצרכים של הסביבה שאת כה מושפעת מהם. כנראה גם לך זה חשוב, ובכל זאת, סיום של בגרויות ואח"כ אקדמיה אלו דברים שניתן לשנות אותם, שניתן לעבוד עליהם, ואני משוכנעת שעם תכונות כה יפות של נתינה ואהבה מצד בן זוגך, הוא גם יסכים לשקול להשתנות בעיניין הזה או אפילו, אולי לו זה מאוד מאוד חשוב, והוא בכל מקרה מתכוון לעשות משהו עם זה.

אהבה, נתינה, הקרבה, אמון ומחויבות הן לא תכונות שנרכשות, נלמדות, שאפשר עם החיים להפוך אותן מלא פעילות לפעילות. זה משהו שיש שם בדם. אם אין לך, קשה מאוד ללמוד את זה, ובינתיים אתה ממשיך לפגוע בבני זוג. לעומת זאת- לימודים, השכלה, התקדמות ופיתוח אישי הם דברים שאך טבעי יקרו בלאו הכי, ועם עידוד שלך ודחיפה נכונה ופירגון מצידך - הוא גם יצליח. אני בפירוש ממליצה לך לחזור אליו, לשקול ברצינות עתיד ביחד (רק אם את מוכנה לזה ללא קשר אליו), ואם רק ההבדל הזה תיעתע בך עד כה -לדעתי הסיבה לא מספיק טובה לסיים קשר. לא מספיק מוצדקת.

באשר למשפחתך- לפי הבנתי הם כלל לא פגשו אותו. אולי, כשיכירו, וילמדו אותו, ויראו כמה הוא עושה לך טוב, אולי עם הזמן הם אפילו ירדו מהעיניין הזה, אבל עוד לא ניסית להפגיש ביניהם.

ולסיום, שווה לשקול האם לדבר איתו על איך הוא מפתח את עצמו בעתיד, האם מתכוון להשלים לימודים, מה התוכניות שלו בכל הקשור להשכלה, ובהמשך לפרנסה. זה יוכל להרגיע אותך ולהרגיש שלמה יותר.

בברכת הצלחה וחג שמח

לדעתי....אהבה זה מצרך נדיר, ועם זאת...
מההודעה שלך לא היה נשמע שאת מתלהבת מהקשר,
אני בעד אהבה והכל אבל לדעתי כדאי לך לשאול את עצמך(אם לא להתייעץ בטיפול) האם באמת את אוהבת אותו והאם הוא מספק אותך...או שאת מרגישה את החוסר מבדידות ולבד, כי ככה זה אחרי פרידה ולא תמיד זה קשור לאהבה...לפחות לדעתי.
אני חושבת שאם הית מאוד נלהבת ממנו לא הית מהססת להתחתן איתו גם אחרי שבועיים, יש כאלו שעושים את זה וחיים שנים ביחד, אבל היה נשמע שההיסוסים שלך לא נגרמו רק מעיניין ההשכלה...אבל תקני אותי אם אני טועה.

קראתי את כל הדו-שיח בינך לבן עדי.
ראשית, אני מוכרחה להגיד לך שהתרגשתי עד מאוד מהכנות שלך, מהפתיחות שלך עם עצמך, מהחשיבה ומההבנה של מה באמת נכון עבורך. כל זאת אודות להדרכתה והצעותיה של עדי הנאמרות ברגישות ובחכמה רבה כ"כ.
הרגשתי צורך להגיב כדי להגיד לך מהי דעתי בעניין, מתוך נסיון אישי שלי (משהו דומה שגם אני עברתי): אכן אנו זקוקים לדעת "מה היה קורה אילו..." ואם לא נעשה את זה, לעולם לא נדע מה היה קורה - לכאן או לכאן- אנו לא נהיה שלמים עם עצמינו וזה יטריד אותנו כל הזמן. התחושה שאת מרגישה, הצורך העז לסגור מעגל הוא כ"כ מובן לי.
לי, בניגוד אליך לא תהיה לעולם הזדמנות כזו לסגור מעגל ואני מרגישה כמעט מידי יום איך זה מציק לי ומפריע לי.
אני חושבת שלסגור מעגל בחיים - זהו דבר חשוב מאוד! בעיני,רק כך אפשר לחיות בשלמות, מתוך אמונה ותחושה כי סגרתי והשלמתי עם משהו שעד כה נותר פתוח. ואין זה משנה לאן המעגל ייסגר - להמשך חיים טובים יחד, או להפרד לתמיד. כי כל עוד ישבתם את העניין והוא ברור לשניכם- אין זה משנה מה יצא מכך בסופו של דבר,- מה שמשנה זה שמשהו סוכם! משהו נסגר! סיכמתם יחד פרק מסויים בחייכם - לכאן או לכאן- וכעת, כאשר הכל סגור וברור, שניכם תוכלו להמשיך בחייכם בתחושת שלמות. לאחר סגירת מגעל, התמונה תיהיה הרבה יותר ברורה וכך גם רגשותיכם ומחשבותיכם. את תחושי שלימה עם עצמך, רגועה והמחשבות המציקות האלה על "מה היה קורה אם..." - יפסיקו סוף-סוף להטריד אותך!!!
זוהי דעתי האישית, מקווה שסייעתי במשהו ואשמח לשמוע מה היה ואיך התקדמו הדברים.
נ.ב אם שמת לב פעמים רבות דיברתי בלשון רבים. זאת משום שאני חושבת כי גם הצד השני זקוק לסגירת מעגל... לא כן?

שלום אני,

ראשית אני חייבת להודות לך על חוות דעתך ועל השיתוף המרגש שלך.. אין חכם כבעל ניסיון, אני מקוה שגם עדן תקרא את זה. כיוון שהשרשור הוא בעל הרבה תגובות, כפי שבטח ראית, הוא "סגור" ויש לפתוח ולראות את כל התגובות אם מקליקים על הכותרת. אני אסב את תשומת ליבה של עדן לתגובתך החשובה.

שוב תודה וחזרי לשתף תמיד..

תודה רבה רבה רבה על מה שכתבת.
וכן, אני מסכימה - גם הצד השני זקוק לסגירת מעגל.
בדיוק היום עדכנתי את עדי שאני מקווה שהמפגש יקרה השבוע. מבטיחה לעדכן.
באמת תודה על הדברים שכתבת ועל החיזוק שקיבלתי מהם!
מותר לשאול מדוע את לא יכלת לסגור מעגל?

פשוט להגיד.אמת.אם ירצה,ימשיך איתך.אם לא-בעיה שלו.בהצלחה.

שלום עדן,

אני מאמינה שאם יש משהו שנועד להיות ביניכם הוא כנראה יקרה, אבל רק אם את- כפי שייעצו לך כאן - תאזרי אומץ ותרמזי לו על היותך פנויה- ומעוניינת - קודם כל. לזרוק עצם.

כפי שהתקשרת לאחל לו חג שמח (ובהנחה שהרגשת שהוא שמח לשמוע ממך ואולי יש סיכוי שמעוניין בחזרה אלייך ולקשר), התקשרי אליו שוב, שלחי מייל או אס.אמ.אס קצר להצעה לפגישה על כוס קפה, לדעתי מבלי להגיד לו יותר מדי פרטים.

בפגישה עצמה, אם תהיה, את כבר תחושי את מידת העיניין שלו בך ותדעי האם להמשיך ולספר לו מה עברת. דווקא בגלל שזה "גדול" מבחינתך- לספר לו על הגירושין ועל הילד, דחי את זה מעט, וקודם כל בררי האם הוא מעוניין בקשר איתך, קשר רציני. אחרי שיענה לחיזורייך ולפגישה בארבע עיניים- תוכלי להיות חופשיה ולהרגיש יותר משוחררת באשר גם לגירושייך ולילד.

מקוה שעזרתי וחג שמח. את מזומנת לחוות דעתך כמובן..

קודם כל תודה על התגובה.
האמת שזה בדיוק מה שחשבתי - ליזום פגישה של שנינו ולראות איך זורמים. פשוט רציתי לדעת אם זו הדרך הנכונה.
האם יש לך טיפ איך כדאי להגיד דברים אילו? דרך כלשהי להמתיק את הגלולה המרה? להגיד בצורה נעימה ומתקבלת?

לא התקשרתי אליו, רשמתי לו בפייסבוק אחרי שמצאתי אותו. חשבתי שאחרי כמה שנים יהיה מוזר פתאום לסמס לו לפלאפון. אני מניחה שאזום פגישה שוב דרך הפייסבוק.

היכן שאת חשה נוח יותר. היום פייבסוק הוא כבר מרכיב אולטימיטיבי לכל מיני התקשרויות. אם את מרגישה שזו הדרך -לכי על זה. כךגם הזמנתך תהיה אותנטית יותר.

הי שוב עדן,

אם גם את חשבת שזו הדרך- ליזום פגישה - מצוין, את בדרך הנכונה..

לגבי איך להגיד. קודם כל, נשמע שאת מתביישת במצב שלך- למה?! נישאת, הבאת ילד לעולם, משפחה מבשרך, אין בכך שום דבר רע. פרט לזה שגבר שלא יוכל או לא ירצה להתמודד עם זה, זוהי לגמרי לא בעיה שלך. את מצידך צריכה ואפילו חייבת להתגאות במה שיש לך, ובמה שהשגת, ובדרך שעברת- בטוב וברע. זה גם מה שאת צריכה לשדר כלפיו ובכלל. הדרך המתאימה ביותר לגיד את זה היא לאחר שיחה של- מה שלומו, להבין האם הוא פנוי, האם הוא מעוניין בך- רק בך. אחרי שיגיד שכן (ונקוה כך..), תוכלי לספר לו מה עברת, שהיום את אמא לילד בן (..), ומחפשת להתחיל דרך חדשה. זהו. פה את בודקת מה התגובה שלו- מופתע , כנראה, ויתכן ויביע דעתו, פירגונו, וכד'. מכאן את כבר תדעי איך להמשיך.

אבל לגבי להמתיק את הגלולה, שוב, זאת לא גלולה- זה רק אצלך בראש כך. אדם שיאהב אותך, ויהיה מוכן לילידים משלו בהמשך,כך אני מאמינה- יקבל אותך עם כל מה שאת באה. בעיקר אם הוא "שומר לך חסד נעורים" על הקשר שהיה, ומתגעגע. במילים אחרות- אם הוא לא ירצה בקשר זה לא בגלל שיש לך ילד- זה בגלל שהוא לא מספיק רוצה, אוהב, מחויב. זה לא רלוונטי עם מה את מגיעה- מבחינת הרגשות שלו. אם הוא אוהב והתגעגע- את תרגישי בזה בכל מצב.

בהצלחה רבה

אני מניחה שלפני שאני אגלה אם הוא מעוניין בי או לא, תהיה לנו שיחה והוא בטח ישאל מה איתי ומה עשיתי עד כמה וכו'... אני יכולה פשוט לפסוח על זה? זה לא משהו שלא אומרים... שלא יצא מצב שהסתרתי את זה ממנו או משהו כזה.
בטח ניפגש לקפה או משהו כזה, ונתחיל לפטפט ולשתף, וזה בטח יגיע לפני שאדע דרכנו לאן.

את יכולה להגיד משהו כמו "יש לי הרבה מה לשתף אותך- מה אתה אומר שנשב על איזה כוס קפה?".. ככה את לא מסתירה ומצד שני לא כותבת לו את זה בפייסבוק..

מה דעתך?

בהתכתבות הראשונה שלו הוא שאל אותי מה איתי ורשמתי לו שזה יותר ארוך מאשר ככה בהודעה, ואמרתי שאשמח להמשיך את השיחה בהזדמנות. אני מניחה שזו רמיזה עבה מאוד לגבי העובדה שיש מעבר.
מאז הוא לא יצר קשר וגם אני לא (עברו שבועיים בערך).

בהתכתבות הראשונה והיחידה שהיתה לנו, הוא שאל מה איתי ועניתי שקצת קשה לכתוב ככה בהודעה. נראה לי שזו רמיזה מספיק עבה לגבי העובדה שיש מה לספר.
מאז עבר שבוע וחצי. אף אחד לא יצר קשר עם השני.
אולי אני אשאל איך עבר החג כדי להתחיל שיחה, ובהמשך ההתכתבות פשוט ליזום מפגש.

?

צהריים טובים,

אל תהססי - שלחי לו הזמנה למפגש, ותראי מה קורה. אם הוא לא עונה, או מתחמק - אין בכלל מה להיפגש איתו ונחסך ממך גם לספר לו אודותייך. אם הוא מעוניין, הכי בברזל בעודו חם ותקבעו כבר בימים הקרובים, כך גם המתח שלך לא יאריך את חייו...

אתמול בלילה שלחתי הודעה בפייסבוק (מתוך הנחה שאם הייתי תפוסה כנראה לא הייתי שוחלת הודעה בשעה כל כך מאוחרת ועוד לאקס). שאלתי רק איך היה החג.
לאחר שעה קיבלתי ממנו תשובה. משפט על החג, שאל מה פשר תמונת הפרופיל (מטרה עם חץ) והמון שאלות עליי (מה שלומי, איפה חיה, מה עושה). אני לא יודעת מה לענות ואיך לנתב למפגש.
חשבתי אולי להגיד שהמטרה עם החץ זה בול פגיעה למטרה שהיתה לי (למרות שבתכלס אני עדין מחכה לאישור סופי לגירושין), לספר בגדול שלמדתי במרכז ועבדתי פה ושם וכרגע עובדת במקום כלשהו. או הפוך - לספר מה עשיתי ומה אני עושה ולסכם בזה שחזרתי לצפון להשלמת מטרה (הוא כאמור עזב את הצפון ועבר למרכז, המרחק בינינו לא עולה על שעה וחצי).
רעיונות?

עדן יקרה,

את חוששת מלהיות עצמך. את מאוד רוצה שהקשר ביניכם יצליח, אך כרגע את מאוד עסוקה באיך להגיד, מה להתנסח, את חושבת שזה מה שישנה לבחור- איך תגיבי בדיוק ומה תהיה רמת הניסוח והתשובות שתתני. את צריכה לומר את האמת *שלך*, כפי שאת חיה את חייך *שלך*. תהיי ספונטנית, קבלי החלטה וכתבי לו שתשמחי לפגוש אותו ולדבר כי תכלס הפיסבוק באמת מפסיק להיות מתאים.

ההתכתבות בפייסבוק או בכלל מאפשרת הרבה זמן לצד השני להגיב. בתוך כך את חוששת, נלחצת, תוהה- כי יש לך פתאום הרבה זמן להגיב. אבל אם ננסה להשוות את זה לשיחה בטלפון- או שיחה יומיומית... כמה זמן יש לך להגיב? שניה אולי. שם באה האותנטיות שכאן חסרה לי אצלך- להיות את, ולהגיב, כן, אפילו מהמותן. פינג פונג- שאלה תשובה. אין מה לחשוב כאן. הוא מתעניין בחייך, שואל עלייך, שוב, לדעתי את השלב הראשון שעשית בפיסבוק עברת, הפייסבוק שירת אותך נאמנה בלהתקרב וליצור אינטראקציה לא קרובה מדי אבל גם לא רחוקה מדי, ועכשיו הגיע הזמן באמת לברר האם הוא מוכן לפגוש אותך.

את יכולה לענות לו איפה את גרה, ובמה את עובדת, ומה את עושה, ושהמטרה בתמונת פרופיל שלך היא פשוט לעשות את הדברים שנכונים לך- ואחד מהם זה גם לשבת איתו על כוס קפה.

אם את חשה שאין מענה או שיש התחמקות- עשית את שלך ואין לך מה להציע את זה שוב. אבל חשוב שההצעה תבוא בהצעה אמיתית ולא ברמיזה- כי ככה לא תדעי לעולם מה הוא באמת רוצה. תהיי את! את זה הכי טוב, ומשהוא מכיר אותך, הוא יזהה שאת לא את אם כ"כ תחששי. הוא מבקש את התשובה שלך, לא של אחרים- תני לו אותה! אל תהססי! לכי על זה, אני בטוחה שתרגישי טוב יותר אח"כ.. סמכי על עצמך! אני סומכת עלייך שתצליחי, אבל את להרגשתי קצת פחות- למה? :)

את כל כך צודקת, וברור לי שבשיחה רגילה בלי זמן תגובה ומחשבה הכל אחרת.
אני חושבת שאולי אני תוהה ותוהה גם בגלל הרצון שהכל יהיה טוב, וגם אולי בגלל המצפון הזה שאני עדין בלי החותמת הסופית של הגירושים. ואולי אני חוששת מה להגיד לו. אני לא רוצה שהוא יחשוב שהחלטתי שאני מתגרשת ואני באה אליו...

הי עדן,

אני מבינה אותך. אם הזמן לא ארוך עד אז שווה אולי לחכות לחותמת הזאת, כך גם רגשית את תחושי אחרת.

לגבי מה שהוא יחשוב- אין לך כ"כ שליטה על זה, ויש לשאול את עצמך האם את באמת "רצה" אליו אחרי שהתגרשת, כדי לא להיות לבד..? אני מאמינה שאת לא סתם מתעכבת עם עצמך על הנושא הזה. בדקי עם עצמך האם עיבדת עד תום את התהליך שאת חווה, מה את באמת מרגישה, האם את זקוקה לעוד איש שיחה שמכיר אותך, חבר טוב שחלק איתך חיי זוגיות בעבר, ואז לחוש מנוחמת ומעודדת יותר, או שאת באמת אחרי זה רגשית ואת מסוגלת כיום להעניק ולקבל בזוגיות חדשה. נסי לחשוב גם על ההשלכות לגבי הילד שלך.

כי עכשיו וגם לאורך הימים בהן אנו מתכתבות- אני מרגישה צורך חזק לשאול אותך, האם זה לא מוקדם מדי? למה דווקא לאקס? מה יש בו שאת כה זקוקה לו, ולמה דווקא כרגע, עכשיו, עוד לפני החתימה הסופית? כמובן אני לא שואלת אותך מתוך שיפוטיות, חלילה, אלא מנסה לעזור לך לפזר את הערפל. כי משהו אומר לי שאם היית מאוד בטוחה בזה, אולי כבר היתה פגישה ביניכם.

אם את חוששת שזה מה שהוא יחשוב- הפני את החץ אלייך. האם אני חוששת שזה מה שהוא יחשוב כי זה באמת ככה? האם אני באמת רוצה לחזור לאקס או שזה משרת צורך אחר שלי? כל תשובה שתתני לעצמך תהיה בסדר ולגיטימית, רק חשוב שתדעי מה המקור לחששות שלך.

אני לא יודעת למה עכשיו.
כל השנים האלו הוא היה בראש שלי ולא הפסקתי לחשוב עליו. הסיפור בינינו נגמר מצידו ובלי סיבה כלשהי. שנה וחצי אחרי שנפרדנו הוא חזר מחו"ל והתקשר אלי, רצה להיפגש. ממש להיפגש לא סתם לשבת (ככה הבנתי מדבריו). זה מעולם לא קרה כי אני לא שיתפתי פעולה, לא שמרתי על קשר. סתם כי פחדתי כי כבר הייתי בתחילת קשר אחר.
אני חושבת ששתי הסיבות הללו גורמות לי רצון עז לסגור מעגל כלשהו איתו. ברור שיהיה לי הכי כיף בעולם לדעת שהוא רוצה אותי ומוכן לנסות (גם אם כשאראה אותו אחרי השנים אולי לא ארצה ואולי ארגיש אחרת כלפיו). אבל אני מרגישה שאם פרק ב' בחיי לא יהיה איתו, ולא אסגור איתו מעגל, תמיד אחיה בתחושת של "אם היה..." "מה היה יכול להיות..." כמו שהייתי בתקופה עם פרק א.
למה עכשיו? לא יודעת. אולי כי כבר אין לי סבלנות, אולי כי אני חושבת שהוא פנוי עכשיו ולא רוצה לפספס. לא יודעת, באמת שלא.
אני חושבת שכל החששות שלי נובעות מהרצון לא להרוס. אבל אני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן-מה שיהיה יהיה, אי אפשר ולא צריך לשלוט בהכל. קצת קשה ליישם...
בכל אופן, שלחתי לו שוב, ובשני משפטים רשמתי לו מה אני עושה עכשיו ואיפה מתגוררת, ושאלתי אם בא לו לצאת מהפייסבוק לקפה. בצורה ישירה עניינית ונקיה.

לילה טוב עדן,

אני שומעת אותך חושבת, את הגלגלים עובדים. וזה מצוין- כי פה בדיוק את מנסה להתחבר למשהו פנימי אצלך, לצרכים שלך, למה שבאמת מניע אותך לפעול כך או אחרת. מרוב ה"לא להרוס" - שימי לב שאת מאוד חוששת ומהססת מה להגיד, ואיך, כך לפחות עד הפוסט האחרון שלך. אבל בסופו רווח לי כאשר כתבת שבאופן נקי הזמנת אותו לצאת מהוירטואליות לעבר המציאות- וזה משהו שמאוד חשוב שתעשי.

אני מרגישה שיותר מכל את חייבת משהו לעצמך- אם תקראי לזה סגירת מעגל, לתת סימן קריאה לשאלה "מה היה אילו". מה שהוא יחשוב- בהחלט פחות רלוונטי אם תסתכלי על הדברים מהזוית הזאת- שאת עושה את הצעד הזה בשביל עצמך בלבד. מעבר לזה, אם השיחה תגיע לשם ואת תחושי שהוא רומז שהתגרשת ורצת אליו- תמיד תוכלי לספר לו מה שכתבת כאן- שתמיד חיית בתחושה של שאלה באויר שרצית לתת לה מענה- מה היה קורה אילו, ותחושה של פספוס והחמצה אם לא הייתם נפגשים. ולו רק כדי באמת באמת לסגור מעגל, גם אם זאת תהיה פגישה אחרונה.

שימי לב שגם את עצמך לא בטוחה שתרצי בו, זאת נקודה חשובה- את כרגע בסיום תהליך לא פשוט רגשית, עדיין מחכה לחותמת הסופית, תני לעצמךאת הזמן הזה ואל תנסי לרדוף אחרי הקשר איתו "לפני שאפספס את הרכבת", גם הוא ירגיש את הלחץ שלך. שחקי את המשחק הרגוע, תהיי שם, תחווי את הקשר, אבל באמת באמת ברגוע ואפילו ללא מילות התחייבות בהתחלה- כדי "לשמר" אותך במקום בטוח. כי לתחושתי, את נורא רוצה לתפוס את הרגע, ולמעשה - שומדבר לא בורח לך.. ואני מסיימת במשפט הרגיל- מה שצריך לקרות אכן קורה. בזמן המתאים. אם תשנני את זה לפני המפגש איתו יתכן ויוקל לך.

בכל אופן מחזקת אותך על האומץ ומעודדת אותך ללכת רק עם האמת שלך- רק עם מה שנכון לך. המשיכי לעדכן אם תרצי..

בהרבה הצלחה, מכל הלב

שירה יקרה,

כמאמנת אני מאמינה שהבחירות הנכונות ביותר נעשות תמיד מתוך התבוננות והקשבה פנימית, וממקום של תחושת שלמות עצמית. כלומר, להתמקד בתחושות וברצונות האמיתיים שלנו, ולדעת בוודאות, שזה באמת מה שאנחנו רוצים, וזה הכי מתאים לנו. על-פי עקרונות אלה אני גם מנחה את מתאמניי.
נראה שכך "בנוי מנוע הפעולה שלך". את "הולכת" עם התחושות שלך, הרצונות שלך והצרכים שלך הנובעים מ"מקום" פנימי, אמיתי ועמוק. את יודעת שאת רוצה לנסות שוב עם האקס ולמעשה את כבר "שם", כפי שכתבת.
לשאלתך, לא משנה מה תאמרי או באיזה אופן, כיצד תפעלי ואיך תנהגי בן-זוגך הנוכחי לא יקבל את הפרידה "יפה". הוא עשוי להיפגע. פרידה חד-צדדית לעולם אינה נעימה ותמיד פוגעת... אולם, הוא עשוי להיפגע אף יותר אם לא תעשי זאת, אם לא תזמי פרידה. ציינת שכבר עתה את חשה שאת מחפשת טעויות בהתנהלותו כדי להיפרד, לאורך זמן, הוא ירגיש את השינוי שחל בך, ירגיש שאת כבר לא איתו במאה אחוז וגם אז הוא עלול להיפגע, וכפי שציינתי, לא פחות.
תוכלי כמובן ל"השתמש" בחוסר התקשורת ביניכם, בהיותכם, לתחושתך, לבד בתוך ה"יחד", בחוסר השיתוף ובחוסר הרצון שלו ש"תתערבי" בחייו, כסיבות לפרידה.
יחד עם זאת ולמרות היותך "זוגית", כפי שכתבת, אני מתרשמת שיש לך דפוס פעולה החוזר על עצמו ומונע בעדך לקיים מערכת יחסים כזו שתהייה נצחית, כלומר, שלא תתרחש פרידה לאחר מספר (רב) של שנים.
בשתי המערכות הזוגיות אותן הזכרת בפנייתך הגעתם את ובני-זוגך למצב בו המריבות או המחסור בהסכמות מתחילים לתפוס "מקום" גדל והולך במערכת היחסים כך שלבסוף אתם מגיעים לפרידה הבלתי-נמנעת. עם האקס המרחק התווסף למריבות ועם בן-זוגך הנוכחי התווסף האקס לחוסר התקשורת.
בכל מקרה את מגיעה למצב בו את מחליטה שזהו, נגמר לך.
אני מציעה שתחשבי על זה כדי שלא תעמדי בסופה של עוד מערכת זוגית בעוד חמש שנים...
דבר נוסף, הקשר עם האקס התקיים בתקופות גיל אחרות וייתכן כי היום אתם בוגרים יותר ושונים והקשר לא יהיה בדיוק כפי שאת חושבת, רוצה ומדמיינת...לכן, רגע לפני שאת "עושה את הצעד", רגע לפני שאת מפרקת קשר זוגי עם "גבר מקסים שמאוד אוהב אותך ומתייחס אלייך כמו אל מלכה", כפי שכתבת, חשבי היטב האם זה באמת ה"צעד" הנכון ביותר עבורך.
מצבך אכן מעט "מסובך" כפי שהגדרת זאת, לכן אני מפצירה בך לחשוב היטב על כל ההיבטים לפני שאת לוקחת החלטה, שאולי אינה ההחלטה המיטבית.

מאחלת לך הצלחה וחג שמח!
אשמח לעמוד לרשותך ולסייע בהמשך, במידה ותבחרי לחזור ולשתף אותנו בפורום.

אני ממש מודה לך, אשתמש בזה! חג שמח :)

שמה שתיארת מאוד רומנטי...לא יודעת למה אבל זה מאוד ריגש אותי,
למרות שיש פה מישהו שנפגע....את כנה עם עצמך ולא בגדת או בחנת את זה בצורה שתפגע בוחברך הנוכחי וכל מה שנותר לך לעשות זה פשוט לומר את האמת באותנטיות וכנות שאת מרגישה שהשתנת ושאת רוצה להפרד...בכל הכנות האפשרית, אני לא חושבת שיש דרך לרכך את הבשורה, כי הוא יפגע בכך מיקרה, אבל כנות איכשהו משאירה את זה נקי קצת יותר ובכך שהוא מבין שהוא לא זה שאשם או עשה משהו רע.

סיגל יקרה,

אמנם הזוגיות מבוססת על ערכי ההכלה, ההתחשבות, מתן מרחב מחייה וכיבוד האחר, וכפי שאני מבינה מדברייך, ערכים אלה מתקיימים בקשר שלכם, אולם לא פחותים בחשיבותם הם ערכי ההדדיות, השותפות, השקיפות, השיתוף והפתיחות, הערכים אשר יוצרים, מחזקים ומעצימים את תחושת ה"ביחד", וערכים אלה לוקים בחסר בקשר שלכם.
נראה ש"עובר" על בעלך לאחרונה משהו לא טוב ומאחר והוא מופנם הוא מתקשה לשתף אותך. הוא מנסה להתמודד לבדו וכנראה לא בהצלחה יתרה מאחר וכפי שציינת, הוא "מקבל קריזה" יותר לאחרונה. הוא עצבני יותר, רגיש יותר ונראה כי הוא סובל.
אם את חשה שאינך מצליחה ל"הגיע" אל בעלך בשיחה "רגילה", יש מקום לבחון דרכים נוספות.
אחת הדרכים היא לנסות ל"געת" בו ב"מקום" בו את יודעת שחשוב לו ולנסות לרתום אותו לשיתוף ושותפות דרך "מקום" זה.
אפשרות נוספת היא לנסות לסביר לו שכדאי לו לשמור על ה"יחד" שלכם ולא להיות בודד בתוך ה"ביחד" ובכך, למעשה, לגרום גם לך להרגיש בודדה במערכה. נסי לברר "היכן" כואב ומה מציק לו ולהסביר לו שאת יכולה לעזור אם הוא רק יאפשר לך, ייפתח אלייך וישתף אותך, שהרי כוחם של השניים הוא תמיד גדול יותר.
גם אם לא תוכלי להיות לו לעזר במעשה כלשהו, תוכלי להציג זווית ראייה שונה, פתרונות נוספים וכמובן ולתמוך בו ולחזק אותו. חשוב שתצייני זאת בפניו, כדי שלא יקבל רושם מוטעה בנוגע לכוונותייך. שלא יחוש שאת לוחצת עליו, לא סומכת עליו או מנסה לפגוע במרחב שלו.
מהדברים שכתבת בפנייתך אני מקבלת תחושה שאתם אוהבים זה את זו וחשובים זה לזו. לאור זאת אני מאמינה שהזוגיות שלכם זקוקה לחיזוק ובעלך זקוק לתזכורת לכך שאתם למעשה יחד כזוג ולא כל אחד לעצמו בתוך איזושהי מסגרת.

בהצלחה וחג שמח!

אני לא מומחית לזוגיות אבל אני כן מומחית לצערי לאנשים שאוהבים להחמיץ פנים:)וכאלו שהורסים את שמחת החיים.
אלו אנשים שבד"כ קשה להם ולא מעריכים את האדם לצידם בגלל כל היופי והטוב..מה לעשות שקשה להם עם זה כי בזמן שהם סובלים- האדם השני צוהל ושמח...מה יכול להיות יותר גרוע?!
הדרך לשנות את המצב היא "לחנך מחדש"..
ז"א את ניסית כבר לדבר, ניסית כבר לשתף הוא לא מקשיב לך
אז למה שלא תעשי דברים למען עצמך?
לכי ללמוד, לכי תכירי חברות חדשות, מסגרות מעניינות, טיפול פסיכולוגי, עבודה חדשה אם אין לך?
תפתחי את עצמך והכח והאמונה שבך תגדל, תהיי את הכח לעצמך...ואל תתני לו לתת לך להרגיש שלא שווה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכולוגיה' id=link]פסיכולוגיה[/a].

מישהי יקרה,

נראה לי שאין זה הפורום המתאים.
כמאמנת, ליוויתי בתהליך אימוני, לא מעט מתאמנים אשר "סבלו" מתופעות דומות לתופעות אותן את מתארת.
תהליך אימוני הינו תהליך קצר מועד ומתאמניי עברו תהליך מעצים ומקדם בזמן האימון וכמובן לאחריו.
אולם, מאחר וציינת שאת נמצאת כרגע בטיפול פסיכולוגי, ממנו את שבעת רצון, מצאתי לנכון להעביר את פנייתך לפורום המתאים, פורום פסיכולוגיה.
במידה ותרצי לשמוע חוות-דעת אימונית, תוכלי לפנות אליי למייל ואשמח להגיב.
בכל מקרה, שיהיה הרבה בהצלחה בתהליך בו את נמצאת.

שלום ליאם,

אני מבינה מהודעתך כי הבדידות, המצוקות, חד ההוריות - אלו דברים שלא פשוטים לך, ואת חפצה בבן זוג שיהיה שם איתך. לגבי מה ששאלת- יש כל מיני סוגים של "ביחד" , בפירוש יהיו אנשים שיהיו מוכנים לוותר על משיכה פיזית וכן לקבל חבר לחיים- עם הידיעה הברורה שאין שם משיכה אבל יש חברות טובה, הקשבה ופירגון. השאלה היא מה את מחפשת כיום, והאם הבחור הזה כן יכול לתת לך מקום חם ומקור תמיכה מסוים- שאולי זה מה שאת מחפשת כעת, ולימים, את תרגישי האם זה מתאים לך גם בהמשך. מה שחשוב הוא כמובן לא להשלות אותו, וכן להיות מודעת לצעד שאת הולכת לעשות.

האידיאל יהיה למצוא מישהו שיש בו גם וגם, כמובן. משזה קשה ולא תמיד תלוי בך, הייתי מנסה דווקא לשתף את החבר ולנסות לברר מה הוא מרגיש, אולי שניכם באותה סירה? אולי הקשר יהיה נכון לשני הצדדים באותה מידה?

בכל מקרה, כחבר, אין מה לוותר עליו. נשמע שהוא עושה לך מאוד טוב.

חג שמח ובהצלחה

ב יקרה,

אני שמחה שבחרת לחזור ולשתף אותנו בקורות אותך.
כבר ב"שיחות" הקודמות שלנו התרשמתי שאת אישה החלטית ונחושה. כאשר את לוקחת החלטה, זה סגור, מה שנקרא. כך לגבי הקשר שהיה לך במקום העבודה. החלטת שאת מתנתקת ממנו, מסיימת את הקשר הזה ועשית זאת, ומה שהכי חשוב זה שאת שלמה עם זה. את מבינה שזה לא טוב עבורך ולא בריא ולכן הגיונית את שלמה עם זה גם אם רגשית עדיין קצת קשה... כל הכבוד לך על הנחישות ועל כך שלמרות הקשיים, את לא נשאבת חזרה ל"שם"!
בנוגע לקשיים בינך ובין בעלך...כאן המצב מעט יותר מורכב מאחר ובעלך חייב לקחת חלק פעיל ומשמעותי בהעלאת חייכם על המסלול הנכון. לא תוכלי לעשות זאת לבדך, למרות יכולותייך הרבות וכוחות הנפש הגדולים שלך.
לאור המצב שתיארת, הלחצים הנפשיים שאת חשה כאשר הוא בסביבה ותגובותייך הפחות נעימות לך ולילדייך אני חשה שמתחילים להיווצר סדקים בחומה האיתנה שלך ולכן, לפני שהמצב הופך עוד פחות נעים כדאי שתפנו לעזרה מקצועית. אולם, כדי שתהליך כזה יהיה אפקטיבי כל הנוגעים בדבר, את ובעלך, צריכים להיות מגויסים לחלוטין לתהליך זה.
בעלך חייב להבין שיש לו אחריות, הוא ראש משפחה והוא אחראי לכל בני ביתו. לך ולילדיכם.
התנהלותו לאורך השנים מעידה שהוא אינו מבין אפילו את גודל האחריות אשר מונחת על כתפיו.
כדי לנסות ולהאיר את עיניו תוכלי, ראשית, לפנות לעמותת פעמונים.
עמותה זו עוסקת בתכנון כלכלי של ההוצאות וההכנסות של הפונים אליהם ואנשיה עושים את מלאכתם בהתנדבות. הם יבקשו להבין, תחילה, את התנהלותכם הכלכלית ולאחר מכן יעזרו לכם לנהל את הוצאותיכם נכון, בהתאם להכנסות ולצרכיכם.
אני מקווה שכאשר גורם חיצוני ומקצועי יגיע לביתכם ויפרוט את המצב לפרוטות בעלך יתחיל, לפחות, להבין, את המציאות.
בהמשך יהיה מקום גם לעזרה מקצועית בתחום הזוגי.

מאחלת לך חג שמח והרבה הצלחה וכמובן אשמח באם תבחרי לחזור ולעדכן אותנו בפורום.

תמשיך הלאה, היא לא מעוניינת.
זה מאוד ברור מתגובותיה.

יונתן יקר,

אתה לא ממש יכול לעשות משהו...כדי ליצור משהו ביחד צריך "יחד", צריכים להיות שניים שמעוניינים בכך. לעומת זאת בשביל פרידה או אי-קשר יש צורך באחד בלבד... היא החליטה שלא מתאים לה יותר והמשיכה הלאה. אולי היא פגשה מישהו אחר, אולי היא נזכרה שהשאירה בבסיס מישהו אחר...
אין ספק שהדרך בה היא פעלה, ההתחמקות ממך, לא הייתה מן המכובדות בלשון המעטה.... אולם לא בטוח שאם היא הייתה מסבירה לך את מניעיה היית מרגיש יותר טוב...
אני מסכימה עם אושרת, עליך להמשיך הלאה ולמצוא מישהי אחרת, משהי שתרצה ליצור יחד איתך "ביחד".

בהצלחה!

רבקה יקרה,

נראה שבכל הקשור לניהול ותפעול הבית והמשפחה שלכם בעלך סומך עלייך לחלוטין, ולתחושתך, אף מעט יותר מידי...שהרי רוב הזמן הבנות באחריותך, כפי שפרטת בפנייתך. נוח לו ונעים לו שאת עושה וטורחת וכל עוד זה נעשה במסגרת הבית ולמען הבית שלכם, כאשר הוא יודע מה את עושה, היכן והוא יודע שאת עם הבנות, הוא רגוע והזמן שאת מקדישה לכך נראה לו נכון.
לעומת זאת, כאשר את עושה למענך ו/או למען משפחתך הגרעינית, כאשר הוא חש שהוא פחות שייך/קשור הוא כנראה חש שהוא "מאבד שליטה" על הנעשה והוא גם לא יודע מה קורה שם, בהיעדרו, זה "מטריף" אותו ולכן הוא שואל כ"כ הרבה. לכן, הוא מעוניין גם להצטרף אלייך למכון הכושר. הוא רוצה להיות חלק מ והוא רוצה לדעת מה, היכן ועם מי.
נראה שלבעלך יש צורך חזק בשליטה על המצב. הוא חייב לדעת וחייב להרגיש בעניינים.
בנוסף, אולי הוא לא סומך עלייך או על הקשר שלכם לחלוטין.
לכן, על-מנת להקל על עצמך, גם באחריות ובנטל וגם בתחושה, אני מציעה שתשבי איתו ותבחנו יחד דרכים בהן הוא לוקח על עצמו קצת אחריות ומטלות. כאשר הוא יהיה עסוק בתכנון ועשייה הוא יחוש יותר שייך, יותר חלק מ, יותר בשליטה. בנוסף, יוותר לו פחות זמן למחשבות על מה את עושה או היכן את וכמה זמן.
בנוסף, כדי להפחית את רמת החשש שלו, הציעי לו להצטרף אלייך למכון הכושר אולם תעמידי תנאי לפיו בחדר הכושר עוסקים אך ורק בכושר.
חדר הכושר, הדרך הלוך וחזור יכולים לספק לכם זמן איכות, יכולים להפחית מחששותיו ואולי כתוצאה מכך הוא ייתן לך יותר "אוויר".
בנוגע לטיפול הזוגי, שלושה חודשים הם לא זמן מספיק על-מנת להשיג תוצאות, אולם זהו בהחלט זמן מספיק על-מנת לדעת אם יש אופק לטיפול. אם את חשה כמוהו אולי כדי לנסות מטפל אחר או סוג אחר של "טיפול", כמו אימון לזוגיות או ייעוץ זוגי.
כדי שתהליך כזה יצליח שני בני-הזוג חייבים להיות מגויסים ומחויבים לחלוטין לתהליך וכמובן להרגיש שהם מאמינים לגמרי במטפל ושהמטפל יודע לאן הוא מוביל אותם ושזו הדרך הנכונה עבורם.

ש היקרה, נדמה לי שההנחייה הכללית צריכה להיות - להיות נאמנה לעצמך.
מכיוון שהוא נמצא בלחץ,הוא אינו מוצא לעצמו עכשו מקום נוח, ובעצם כל דבר מפריע לו,משום שאצלו בפנים כרגע כה סוער, ללא וודאות, והוא עושה לך מבחנים בלתי אפשריים, אולי גם כי הקצב של ההתקרבות שלכם הוא מהיר מדי. צפי לכך שהוא יגיב כלפייך בצורה לא עקבית - לא משנה מה תעשי.
לכן אני מציעה לך להיות "עוגן" של אותנטיות! כלומר אם באמת יש לך משהו ספציפי לייעץ לו - עשי זאת אל תימנעי. הביעי את דעתך, תני לו פידבק. אם אין לך מה להציע ואת חשה שהוא זקוק רק לאוזן קשבת - תני לו את זה. הקשיבי לתחושות הבטן שלך ותפעלי משם.
למה?
ראשית משום שזה עדיף שתיווכחי עד כמה את תוכלי גם בעתיד להיות נאמנה לעצמך בקשר החדש הזה. ולמה זה חשוב? כי אדם שמרגיש שעליו לשחק תפקיד על מנת לשרוד בתוך קשר משמעותי - פוגע בעצמו, מוחק חלקים חשובים מעצמו ולבסוף צובר כעסים על בן זוגו שמצפה לכך ממנו.
שנית - עדיף להיווכח מהר יותר אם אתם מתאימים, במקום ששניכם תשחקו משחקים ותהיו מלאכותיים - עדיף שכל אחד יהיה טבעי ותראו עד כמה זה מתאים לשני.

ויש לי גם אזהרה:
בגילאים שלכם זוגות חדשים ממהרים להיכנס ולגור יחד כי כבר בוער להם לבחון אפשרות של התאמה לנישואים.
זו טעות! עדיף לא לרוץ להתגורר יחד אלא להעמיק את הקשר בהדרגה. כי ככל שאנחנו מתבגרים יותר - דווקא רמת הגמישות ויכולת השינוי שלנו קטנה, ואנו נצמדים להרגלים ולעקרונות, והסיכוי לחיכוכים גדול יותר, ובעקבותיו להרמת ידיים לגבי הקשר...

ואני קולטת שבוער לך כבר לגור איתו, כדי לפתור את קשיי השינה ביחד, אבל הביאי בחשבון שיתכן שזו תוספת ללחצים בהם הוא שרוי.

אני מקווה שהועלתי קצת, שיהיה חג שמח!!!

ליאתי היקרה, צר לי לשמוע את הדברים. אני מניחה שתכונות אלו של חוסר התחשבות היו אצלו גם לפני הנישואין. אני מציינת זאת כי יש אנשים שלא מבינים את המהות העמוקה של להיות זוג. שהמשמעות היא כל הזמן להתחשב במישהו נוסף, לא להחליט לבד מבלי להקשיב לצרכים של השני ולהשתדל לבוא לקראתו.
נראה לי שבעלך זקוק ל"חינוך מחדש" על מנת להבין ולהפנים מהי זוגיות.

הדרך הטובה ביותר היא באמצעות שיחה: לקבוע איתו זמן לשיחה רצינית, זמן שיתאים לשניכם. שיחה מתוכננת מראש, לא "שיחה" שמתפרצת בעקבות ריב ובעיני לא נחשבת לשיחה (משום שכל צד מלא כעס ועצבים ולא מסוגל להקשיב או להשמיע דברים בצורה מיושבת ושקולה).
בשיחה חשוב להגיד לו איך את מרגישה ולהשתדל לא להיות שיפוטית כלפיו. כי ברגע שאת אומרת לו "אתה לא בסדר" הוא ייכנס למגננה ולמתקפה כלפייך והשיחה תידרדר.
כאשר מופיעה צדקנות - כלומר - "אני יודעת מה הדרך הנכונה" - זה מעורר אצל הצד השני התנגדות ולא תצאו מזה.

אם תצליחו לנהל שיחה ולקבל גם החלטות מעשיות שיגרמו לשינויים - מה טוב.
אבל לצערי, רוב הזוגות לא מצליחים לנהל שיחות חשובות אלו ולהתקדם, והם צריכים לפנות לעזרה לייעוץ זוגי מקצועי.

חשוב לעשות זאת כמה שיותר מוקדם, כי ככל שדוחים את ההגעה לייעוץ זוגי - כך מצטברים יותר נזקים ואף מתפשטים לתחומים שבהם לא היה קודם נזק. חיי המין נפגעים די מהר, וזה יוצר תיסכול וכעס רב אצל שני בני הזוג.
הפנייה הזאת שלך היא תחילתה של הדרך. נוצרה אצלך מודעות שמה שקורה כיום ביניכם הוא גרוע ומאמלל ומדאיג להביא כך ילד לעולם.

תהליך של בניית זוגיות טובה נכנס לפעולה בדרך כלל ע"י משברים ואי הסכמות כמו שאת מתארת - ואז, או שהזוגיות מתחזקת ע"י התמודדות טובה עם הבעיות, או שהיא נחלשת ונפרמת ככל שמצטברות יותר בעיות ולא מצליחים לפתור אותן.

כך שעצם קיומן של בעיות לא צריך להדאיג אותך. מה שחשוב הוא איך אתם נערכים לפתור אותן!

ליאור היקר, ראשית - כל הכבוד שאתה פונה בעצמך לעזרה! זה מאוד נדיר! בדרך כלל הצד שסובל הוא זה שכותב כאן ושואל מה עושים...
לדעתי יש לך כמה מסלולים אפשריים:
הדבר הכי מהיר ופשוט הוא להגיע לפסיכיאטר (ע"י הפנייה של רופא המשפחה) ולקבל ממנו הכוונה - לטיפול נפשי ו/או תרופתי. יש כיום תרופות מאוד אפקטיביות ממשפחת הפרוזאק. המון אנשים לקוחים אותן, והן יוצרות רגיעה ומרגיעות את המתחים היומיומיים שאתה נתקל בהם.

יש גישה הטוענת שהתפרצויות עצבים וכעס אצל ג ב ר י ם זהו סוג של דכאון נפשי, וכי נכון לטפל בכך כמו בדכאון, (טיפול תרופתי על פי רוב) למרות שהסימפטומים נראים שונים לעומת מה שאנחנו מכירים כדכאון (מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיות, חוסר שמחת חיים, קשיי תיאבון ושינה).

דרך אחרת היא להגיע לפסיכולוג (אפשר דרך הפנייה של רופא המשפחה בקופת החולים שלך לקבל ייעוץ מתמשך במחיר מסובסד מאוד), שיעשה לך אבחון, ויעבוד איתך על שינוי ההתנהגות - וכאן יש גישות שונות, כאשר נראה לי שהאפקטיבית ביותר כנגד התפרצויות היא הגישה הקוגניטיבית התנהגותית.

לפעמים כאשר אני יושבת עם שני בני הזוג מתברר שחלק גדול מן העצבים נובע מבעיות בעבודה, או מתסכול מתמשך בתחום המיני. אז חשוב לעשות גם בירור בתחומים אלו.

בשורה התחתונה - עליך לקחת אחריות על מה שקורה ולפנות לייעוץ מקצועי, ויפה שעה אחת קודם, כי לידיעתך - התפרצויות עצבים הן אחד הגורמים המרכזיים לשחיקה באהבה ובמשיכה המינית, ועל כן למשברי זוגיות.