פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום S,

אכן סיפור לא נעים.

אני לא יודעת לתת לך תשובה במונחים של "מה מותר להם ומה אסור להם" לשאול או לעשות. כמובן שמה שקרה לא נעים, קודם כל לכם כהורים ואני מניחה שכל ההשלכות של זה גם לא פשוטות עבורכם.

עינין המדריכה - מתשובה אחת של הילד ועד כדי להתקשר לרווחה ועד כדי להתקשר אליכם- הצעדים האלו מרחיקי לכת ביותר, ואני אמנם לא עובדת ברווחה, אבל לא שמעתי שממשפט אחד של ילד מציתים סיפור שלם. האם פנו אליכם לפני או אחרי הטלפון לרווחה? לפי הבנתי- אחרי.

כשילד אומר משפט כזה או מתנהג באופן מחשיד להתעללות- הדבר הראשון הוא לפנות אל ההורים ולברר. אני לא שמעתי על מקרה שרק על פי חו"ד של הילד הוחלט לפנות לרווחה, זה נשמע לי אבסורד.. כל שכן כשמדובר בגיל כה צעיר, ילדים יכולים לתת מגוון של תגובות על שאלה כזאת, ולא כל משפט שיש בו רמז לאלימות הוא אכן מפליל. אך כמובן יש להתייחס לדברים ברצינות ולברר לעומק- להזמין את ההורים, לערב איזשהו יעוץ יותר מקצועי מהמדריכה, ויותר מכך לברר לעומק עם הילד (ויש המון שיטות נינוחות לעשות את זה) למה בדיוק התכוון או מה יש מאחורי המשפט הזה- תשומת לב? משהו שנחשף אליו בטלויזיה? משהו ששמע בקייטנה?

הדברים הרחיקו לכת, ללא ספק.. בעיקר כשמדובר בסיפור כ"כ לא נעים לך כאמא ולכם כהורים. אני חושבת שמה שהכי חשוב זה לא לחפש אשמים או להמשיך בסערת הרגשות- זה היה וזה מאחורייך. מה שחשוב הוא לברר עם הילד ולא "לתשאל", אלא באמת לשבת איתו, לשחק איתו, לדבר איתו על אלימות ולשאול אותו לגבי החוויות בבית, אני בטוחה שתמצאי איזו סיטואציה לאחרונה שהוא הרגיז אותך- אפשר לשאול אותו בעדינות "ומה אמא אומרת כש(נגיד) יוסי לא מתנהג יפה?"... אמא צועקת? לא.. אמא מרביצה? לא, אסור להרביץ. אמא כועסת על ההתנהגות של יוסי? כן. ז"א גם להגדיר עבורו מה בדיוק קרה, אולי יהיה לו יותר קל להגדיר גם באוזנייך מה הוא מרגיש. ואני אומרת לעשות את זה לא כי חלילה את פוגעת בו, אלא כדי באמת לברר האם יש משהו מאחורי מה שאמר בקייטנה, האם כעס מתפרש אצלו כאלימות, וכו'. כי זה מקרה שיכול דווקא לגרום לך כאמא למצוא פתח רגשי אצל הילד ולדבר איתו באופן כללי על אלימות, מכות, ילדים מרביצים וכו'.

יש לך גם הזדמנות פז לסקור את הסביבה שלו, כולל סביבת מחשב, משחקי מחשב, טלויזיה ווידאו לסוגיהם- למה הוא בדיוק נחשף. לסיכום, לבדוק מה הוא מרגיש בסביבה שלו והאם הוא חש בטוח. לפעמים המילים "מרביצים לי" לא מדברות על אלימות, אלא משהו שיכול לספר על הביטחון שלו בסביבה הקרובה, ביטחון עצמי, הערכה של הסביבה כפי שהוא מפרש אותה, חוסר פידבק (אולי) שהוא חש מהסביבה. לכן השתדלי לא להתייחס ל"קונקרטי" (מרביצים) אלא למה עומד מאחורי זה באופן מופשט יותר שיכול לספר לנו יותר על החוויה שלו.

הי,תודה על תגובתך.
מה התנהגות מומלצת במקרים האלה(בשיחה עם עובד סוציאלי?)
והאם יכולים לקחת את הילד מהבית?
תודה.

הי S,

במקרים שיש חשד מסוים להתעללות יש לזמן את ההורים ולשוחח איתם. אם עו"ס מתרשם שאכן יש פגיעה, ע"י עדות הורים/ עדויות נוספות משכנים, סביבה ומהילד עצמו- אז מעבירים את הנושא לפקידת סעד ברווחה והיא אמורה להמשיך לטפל ולברר את הנושא, לרבות ביקורי בית וכו'.

לא יכולים לקחת את הילד מהבית, אלא רק לאחר בירור מקיף ומעמיק על טיב ההורות והתפקוד של ההורים והילד, או שאר הילדים. בד"כ יבדקו האם יש הזנחה, רשלנות, מצב נפשי וכו'. אני לא מאמינה שיש לך מה לדאוג, שהרי אם לא היה ולא נברא ואתם הורים לכל דבר- אין מה להפליג למחשבות מיותרות.

כך או כך, עד הוצאת הילד מהבית יש תהליך מאוד מאוד ארוך, מאוד סיזיפי, והיום המגמה היא להימנע מזה כמה שאפשר. יש הרבה תוכניות עוד לפני ההוצאה עצמה, ע"י שיחות, קיום פגישות משותפות עם המשפחה וכו'. רק אם החשד הופך למאוד מבוסס ורואים בפועל התעללות, פגיעה, הזנחה, חשד סביר לאלימות, עדויות מהסביבה- רק אז בכלל חושבים על הוצאת הילד.

אל תדאגי.. אני משוכנעת שזה לא המקרה.
בהצלחה רבה, ובאמת מה שחשוב זה לברר מה הילד מרגיש ו"מאיפה זה צץ". בלי כעס, רק להזמין אותו ולהקשיב לו. בכל מקרה אם הוא מרגיש תסכול מסיום כדאי שאת תדעי ממנו עכשיו ותוכלי לתת לו תחושה טובה יותר, ובכך מנעת תסכול ממושך לכולם.

הי עדי,סליחה על הבורות...
אני קראתי קצת בבלוגים,מוצאים ילדים סתם ככה,תופרים תיקים בכיף...
אולי צריך לחשוב על לעבור דירה?מה את אומרת?(כי רצינו לקנות באזור שאנו גרים פה,כל החברים של הילד כאן-יש לו בעיה חברתית קטנה..).
תודה..

הי שוב,

אני לא יודעת מה קראת, מי כתב ומאיזה טעמים. יש מקרים שמוציאים ילדים, אחוז מסוים מהם גם חוזר הביתה! שוב, המגמה היא דווקא לא להוציא ודווקא לטפל מול ההורים בבעיות.

עצם כך שלילד שלכם יש התמודדות עם בעיה- יכול לספר גם על המשפט שאמר.. אני לא מכירה אתכם, את הסיפור מאחור ולא את הילד. ויהיה קצת קשה לייעץ לך בשלט רחוק מה כדאי לעשות.
אני מרגישה לאורך הודעותייך שאת מאוד מאוד לחוצה. יכולות להיות לכך כמה סיבות, אחת מהן אולי היא שאת חשה אשמה או שאת חשה שאת לא מצליחה להתמודד היטב עם הבעיה של הילד? את חשה "לא מספיק טובה"? אני לא יודעת, זאת תחושה שעולה מתוך הלחץ וסערת הרגשות שלך. לחשוב על לעבור דירה בגלל מקרה כזה? למעשה את מבקשת לברוח מהסביבה (למשל המדריכה) שאמרה דבר אחד שנראה "יושב" לך על מקום רגיש. אם כן, נסי לגלות מהו אותו מקום רגיש? הרי את כותבת שלא היה ולא נברא. מה בכל זאת יש שמזין את הפחד שלך? אם את חשה שאתם מתקשים להתמודד עם בעיות מסוימות בהורות או אצל הילד- זה בדיוק הזמן לפעול, כשהוא קטן והוא יזכור את חוויית ה"איסוף והחיבוק" שלכם ובעיקר את הסיוע לאורך שנים. זה בדיוק הזמן לברר מה בדיוק הבעיה שלנו, שלו, מהו בדיוק המצב- ואולי באמת דרך המקרה הזה קיבלת מתנה- אולי כדאי לטפל באופן אחר בבעיות שפוקדות אתכם.

לא קל להיות הורה לילד שיש לו בעיות. אבל מה שמשמח אותי הוא שכל החברים של הילד נמצאים בקירבתו. את מודעת לעומק החשיבות של ילדים וחברים סביבו, כמה זה תורם לבטחונו ולפיתוחו האישי? צריך לשקול האם מעבר דירה לא יחריב לו את "מגדל החברים" שבנה לעצמו. אל תברחי מתוך בושה או מתוך פחד של מה יגידו. אם את אמא טובה (בעיני עצמך!! לא בעיני מדריכה) - היי כזאת ואפשרי לילד את הסביבה הכי טובה לו.

את זקוקה לרגיעה, ולחשוב על הטוב: למרות הבעיה החברתית, הילד שלי מוקף בחברים.. זה רק מעיד על האישיות שלו וגם על מה שהוא כן מקבל מכם בתור הורים.

הי עדי.
היינו היום בשיחה אצל עו"ס,הסברנו לו כל הדברים.כרגע הוחלט על פגישה עם יועצת ביה"ס לפני לימודים.ואולי גם טיפול המשך אצל פסיכולוגית התפתחותית....אמר שיהיה יד על הדופק...

הי ובוקר טוב,

אני שמחה לשמוע שהלכתם. זה גם נותן הרגשה טובה שיש אנשי תמיכה ואנשי מקצוע סביבכם, כך שאתם לא לבד עם הבעיה.

העובדה שהטיפול הוא מערכתי- עו"ס, פסיכולוגית התפתחותית, יועצת- מאוד מרגיע. לפעמים הולכים על מוקד טיפול אחד, למשל רק יועצת, ולמרות שהטיפול טוב, עלולים להתפספס הרבה אלמנטים חשובים- שדווקא פסיכולוג התפתחותי יכול לעלות עליהם.. ואז להשלים את התמונה. ולכן אני מאוד שמחה שהלכתם על הכיוון הזה.

הכי טוב שלא הפנתם גב לבעיה, ואתם עומדים מולה ומתמודדים מולה. כשאת מיואשת או כמעט מוותרת, נסי לדמיין את הראיה שלך דרך העיניים של הילד שלך. מה הוא חווה מהעולם? על מה הוא מסתכל? ממה הוא נרתע? איזה תכנים הוא מעלה? אם היית הילד הזה- מה היה לך טוב? איזה אנשים או ילדים היית רוצה סביבך? אני חושבת שזה יכול לעזור לך להתחבר יותר לכוחות שלו ולהתחזק ברגעים שקשים יותר.

שמחה שעידכנת אותי, זאת הדרך הנכונה.

הי שוב,
אני לומדת עכשיו לתואר ראשון,ויש לי זכרון גרוע...את חושבת שריטלין יכול לעזור לי?
יש לי גם הפרעה של קשב וריכוז,אבל לא חמור מידי...
תודה שוב.

ערב טוב,

אני לא מוסמכת לתת עצות לגבי תרופות. יש אגב שיטות שונות לזכור חומר לימודי וכו'- תוכלי לברר את זה במוסד שבו את לומדת, על סיוע של למידה לבחינות וכו'.

אצרף בנפרד קישור לפורום שיכול לסייע לך.

בהצלחה רבה גם בתואר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הפרעות_קשב_וריכוז_רפואה_משלימה' id=link]הפרעות קשב וריכוז, רפואה משלימה [/a].

היי סמדר, לדעתי חשוב לקחת אותם לחתונה. אפשר להסביר להם בפשטות - אם הם שואלים - שגם שתי נשים יכולות לאהוב זו את זו ממש כמו אבא ואמא ולרצות להתחתן ולהקים משפחה, וזאת השמחה שלהם וכולנו משתתפים בשמחה הזאת.
לא צריך להיכנס ליותר מדי פרטים. אם הילדים שואלים שאלות נוספות - חפשו תשובות אמיתיות אבל פשוטות.

מזמינה את שאר משתתפי הפורום והמנהלות להביע את דעתכם

נופר היקרה,תודה על המכתב שכתוב כל כך יפה וברור!
לדעתי עשית את הדבר הנכון.
ממה שאת מתארת אותו אני מתרשמת מבחור רכושני, שאוהב לכבוש יעדים ואחר כך לא יודע איך להעמיק את הקשר האינטימי.
הוא אוהב את שלב הכיבוש ומרגיש בו נוח, ובגלל זה הוא עושה מאמצים ו"מתחיל" עם בנות אחרות. הוא לא יודע מה לעשות בתוך הקשר שכבר יש לו. לא מבין מה זה לתת תשומת לב, להתעניין, להקדיש זמן. זו גישה שטחית. נקודתית.
וכאשר ניתקת את הקשר - זה חרה לו כי הוא ראה בך שייכת לו, אז הוא שוב הגביר את המאמצים לחזר אחרייך. שוב - כי הוא חייב לכבוש.
לך חשובה איכות הקשר ולכן עלייך לדאוג לעצמך לקבל את מה שאת זקוקה לו.
מה לעשות? להיות ברורה וקצרה. להוריד מסך כלפיו ולהבין שהוא אולי חזק בהבטחות ששייכות לתחום החיזור והכיבוש, אבל לא מסוגל לספק את הסחורה שהוא מבטיח, משום שאינו יכול לוותר על תחושת הכיבוש מול אחרות, ומשום שמעולם לא פיתח את היכולת לתחזק קשר אינטימי. אני כותבת כאן "אינטימי" במובן הרגשי - לא המיני. כלומר היכולת לבנות קירבה, חברות, שיתוף, התעניינות, פירגון, נאמנות, כבוד הדדי. כל הדברים שהוא לא יכול היה לתת לך.
אשמח לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי לך והאם זה עוזר לך במשהו.

- זו האהבה הראשונה שלי ושלו. בשנה הראשונה הכל היה מקסים והוא היה הכי מחזר אחרי וקנאי מאוד.. תמיד מתקשר .. אפילו חוקר אותי לפעמים. עד שהצבתי לו אולטימטום , או שאנחנו נפרדים או שהוא מפסיק להיות קנאי כזה כי זה ממש לא בריא להמשך הקשר. הוא הבטיח להשתנות אחרי שהוא ממש בכה שנחזור.. וממש רצייתי לתת לזה עוד צ'אנס . ובאמת הוא השתנה. הוא לא קינא יותר. הוא לא חקר יותר. אבל גם התשומת לב אליי ירדה .
לאט לאט נהיו לו ידידות. אפשר לומר שהוא פקח את העיניים. אבל תמיד דאג לגרום לי להרגיש מוערכת יותר וכמובן הנאהבת היחידה!!.. אבל בבית הספר ליד החברים היחס לא היה יחס - וזה גם בשנה הראשונה הוא תמיד היה כזה. הוא טוען שזה מתוך בושה וכפי שציינתי הוא לא ביישן.. והלייקים שהוא היה עושה לתמונות של בנות. והתחיל לדבר עם בחורות. זה הפריע לי .. זה מאוד כאב לי. אני לא בחורה קנאית . אבל זה ממש מרגיז אותי שהבחור שלי ידבר עם עוד בנות כשיש לו אותי - אני חושבת שאני מספיקה . ככה אני רוצה להרגיש לפחות עם הגבר שיהיה איתי.
עברו חמישה חודשים. והוא ממשיך להתקשר ולשלוח הודעות. על ההודעה האחרונה אני לא עניתי . כי לילה לפני אני פשוט ישבתי להסביר לו 6 שעות - בלי הגזמה , שאני לא רוצה אותו ושזה לא ילך. שנתתי המון הזדמנויות אבל כלום לא קרה.
והוא כבר לא ידע איך לגשת איך לבוא ...הוא חייג אלי בלילה. ואמר לי שוב אם אני רוצה לחזור. התעקשתי ואמרתי שלא !.. הוא שלח לי הודעה שהוא לא רוצה לדבר איתי יותר ושהוא לא יחליף איתי מילה . זה לא ארך יותר משבוע. ועל זה כבר לא עניתי. אני חייבת לומר שהיה חשוב לי לסיים את זה יפה .. אבל הרגשתי שזה לא יקרה.. כי תמיד שזה מסתיים יפה הוא מחפש לכבוש ולאהוב .. הקשר שלנו היה מאוד מאוד חזק בנשמות. הרגשתי ממש טוב כשהייתי איתו לבד. אבל הקטע החברתי מאוד חשוב לי אני לא רוצה להגיד למצב שמתעלמים ממני. ואני רוצה לציין שאני מודעת לאיך שאני נראת. ואני נראת טוב ברוך ה' אין סיבה להתבייש בי. אני באמת לא מבינה ממה הסיבה האמיתית.. ממה זה נובע. ועייפתי מלנסות להבין. אני פשוט רוצה להמשיך בחיי. ולדעת שזו הדרך הנכונה!!!!..
תודה רבה לך על ההקשבה ועל הקדשת הזמן שלך אני מעריכה את זה מאוד. זה עוזר לי לפרוק את הלב. בכל אופן אלו דברים שכבר לא נעים לי לדבר עם חברות מרוב שחפרתי. תודה לך..

דפני היקרה, לאור כל מה שכתבת ההתרשמות שלי היא שזה אבוד.
ראשית משום שהוא אמר לך בסיום היחסים בצורה מפורשת שהוא לא מעוניין.
זה שהוא בתחילת היחסים חיזר בכלל לא אומר כלום. אז הוא התלהב והאמין שזה יכול להיות טוב. אבל ככה זה במערכות יחסים כאשר מחפשים בן זוג לכל החיים - בוחנים אותו הרבה מעבר להתרשמות הראשונה שגרמה לחיזור המתלהב. ומאוד יתכן שהריבים שציינת עבדו עליו יותר קשה מאשר עלייך. או שמשהו אחר היה חסר לו או הפריע לו. כתבת שהוא השקיע מאוד תוך כדי. יתכן שדווקא משום כך הוא כל כך שלם עם עצמו: אחרי שהוא כל כך השקיע ומבחינתו עשה את המקסימום - עדיין היחסים לא היו כמו שהוא רצה.

מכל הסיבות הללו - לדעתי אין כאן מה לעשות. אחד הדברים שהכי קשה לנו לתפוס הוא המצב בו אני עדיין מעוניינת ומתרגשת ואוהבת ואילו האחר - שאמור להיות בדיוק באותו מקום - כבר לא שם מבחינה רגשית. והרי אם חושבים על כך זה לגמרי הגיוני, שאנשים מרגישים אחרת, וזמני התגובה שלהם אינם זהים. ברוב המקרים אנחנו לא מתאהבים באותו רגע, אלא קודם האחד ואחר כך השני. ובאמצע היחסים - כמעט תמיד יש אחד שאוהב יותר והשני קצת פחות...וכך גם לגבי סיום מערכות יחסים: תמיד יש אחד שרוצה לסיים קודם והשני עוד לא...
מאחלת לך הצלחה בהמשך!

שירן יקרה, קשה לענות לך קר על סמך מה שכתבת. ספרי לנו מה את מוצאת בו? עד כמה את מעריכה אותו? נמשכת אליו? יש לכם תחומי עניין משותפים? מטרות דומות בחיים?
אם הוא "שווה" בהרבה בחינות - אז ראוי לתת לכך צ'אנס כי אולי הוא למד לקח מכל מערכות היחסים הללו. מצד שני זה גם עלול להיות אצלו דפוס של בריחה מבעיות וחוסר התמודדות.

שלום דורית אינני בקיאה ולא יודעת מהו שרשור
האם תוכלי להנחות אותי

ראיתי שכתבת תגובה לבני.חפשי את ההודעה המקורית שלך: כל ההודעות שהגיבו להודעה המקורית שלך נקראות "שרשור" מלשון שרשרת, כי כל הודעה מחוברת להודעה שקדמה לה והיא תגובה עליה.
היכנסי לתגובה של בני שעליה רצית להודות לו ולחצי על כפתור "הגב" ושם תרשמי או לשלם תעתיקי את מה שרצית לכתוב לו.

נוי יקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
סביר להניח שהסגנון השלילי הזה שרת אותו היטב בכל מיני מסגרות בהן הוא היה והוא לא מבין שלאישתו זה לא מתאים להתייחס באופן כזה.
חשוב שזה יגיע לידיעתו שכאשר מופיעים בתקשורת הזוגית: שקרים, קללות, לעג - זה מתכון בטוח להרס האהבה.
כדי שתיבנה אהבה צריך למלא את היומיום באמירות נעימות: מחמאות, כינויי חיבה, פרגון, התעניינות, מילות געגוע...בלי כל אלו האהבה מתייבשת.אין מה שיחייה ויצמיח אותה. היא פשוט נעלמת.
עליו להבין שסגנון מילולי כזה הוא הרסני וכי עליו ללמוד לתקשר איתך בצורה אחרת לגמרי.
האם יש מישהו שהינו בעל השפעה עליו? שווה אולי דרכו לפעול ולהעביר את המסר שכתבתי כאן.
משהו יותר דראסטי שאת יכולה לעשות הוא להגיב לו רק כאשר הוא מדבר אלייך בכבוד.
כל פעם שהוא מקלל וכו - הגיבי בקור רוח - אל תתעלמי ממנו. אימרי לו שימצא דרך אחרת להגיד לך מה שהוא רוצה כי אינך מוכנה להגיב לסגנון השלילי הזה. היי עקבית!
בנוסף עלייך להדגים לו בצורת הדיבור שלך את הדרך הנכונה שאת דוגלת בה. לעשות לו "מודלינג" ולהראות לו איך ראוי לשוחח.

שלום אני כותבת לך כי קרה לי משהו דומה - גם אני גרושה, גם אנחנו לא גרנו יחד אבל היינו כמה שנים יחד וגם התגרשנו לאחר שנה וחצי, וגם לגרוש שלי יש מישהי ולי לא.
אני כ"כ דומה לך , גם אני חשבתי (עדיין) יותר מידי עליו כמוך ורציתי לשוחח איתו...אבל לדעתי כאשר תשוחחי איתו (ואת יכולה) את לא תקבלי תשובות. לפחות לא אמיתיות ...לא יודעת למה, אבל בניגוד אלינו - הם לא רוצים שנדע את האמת..וזה שהוא עדיין מתקשר למרות שיש לו מישהי-לצערי ולדעתי-אם באמת היה רוצה אותך - היה מתנהג אחרת

שגבר מחזר אחרי אישתו לשעבר....כניראה הבין שאישתו טובה יותר מהנשים שפגש בזמן שהיה לבד. והסיק מסקנה שאישתו היא שצגרום לו אושר בהמשך....אם האישה מעונינת בו ..למה לא לנסות לחזור...זה גם ייטיב עם הילדים..בהצלחה ציצו

אפרת יקרה, נדמה לי ששניכם עשיתם כאן טעויות ונוצר ממש קצר תקשורתי ביניכם שרק הלך והתגבר.
והנה גם עכשו, מה שאת מתארת זהו קצר בתקשורת אפילו אחרי הגירושים!
אינך מצליחה להבין מה הוא רוצה, מה הוא מרגיש. את המשכת לאהוב אותו אבל בפועל אמרת לו בדיוק להיפך - תפסיק להתקשר אלי ולשלוח לי פרחים. אז אתם שניכם עדיין מחוברים רגשית אבל לא מצליחים להיות ישירים וכנים זה עם זו.

מה שאפשר לעשות הוא שתתחילי להיות ישירה יותר בכלל בחיים שלך, וגם איתו. אם את מרגישה שאת אוהבת - חשוב שתבררי את האופציה הזאת אצלו על מנת שתסיימי עם אי הוודאות הזאת. יכולים לקרות שני דברים - או שהוא יבהיר לך שאצלו זה לא אהבה, או שיתברר שגם הוא עדיין אוהב.
אם הוא יגיד לך לא - זה ישחרר אותך להמשיך הלאה.
אם הוא יגיד לך כן - אז באמת כדאי לכם ללמוד קצת תקשורת זוגית טובה, באיזו סדנת זוגיות או ללכת לייעוץ זוגי לפני שמחליטים להתחתן מחדש כדי לתקן יחד את בעיות התקשורת שלכם.

הוא עם מישהי אחרת וממשיך לשלוח לה פרחים. אז לדעתי היא עשתה בשכל שהיא אמרה לו שיפסיק לעשות את זה. כדי שהיא תוכל להמשיך הלאה. הרי אני בטוחה שהוא יודע שהיא אוהבת אותו. והוא עם מישהי והיא לא. מה היא היתה צריכה לעשות? מבחינתה אין ברירה אלא להמשיך הלאה, כי OBVIOUSLY גם הוא המשיך..

אם כבר אז היא הייתה יכולה להגיד לו- תקשיב, אם אתה עם מישהי אחרת ולא רוצה לחזור להיות יחד, אל תשלח פרחים. גם אסמס ממך יהיה נחמד.

הלא כן? אם היא לא הייתה אומרת לו את זה , הוא היה ממשיך לבלבל אותה. ולדעתי אם הוא באמת היה אוהב אותה, הוא היה עכשיו איתה.

היא לא* עשתה בשכל

הייתה צריכה להתנתק.שייסגר על עצמו. ויחזור עם מסקנות. בינתיים לדעתי היא צריכה להתעלם.

אני מומחה לתת עצות כי זה לא מחייב אותי,,,
את נמצאת במקום מאוד טוב מאחר ואת יודעת בדיוק מה את מחפשת, בשביל זה יש את הרב גוגל, תחפשי שם סדנאות למודעות אישית וכו', את יכולה כמובן לפנות לאחת מיועצות הפורום שמתמחות בתחום הזה ספציפית
וכל מה שנותר לאחל לך זה הצלחה בדרך...
שבת שלום.

מבולבלת יקרה, נראה לי שאיבדת את האמונה בעצמך. להאמין בעצמך זה פעול יוצא של חוויות מצטברות של הצלחה בכל מיני תחומים.
הסתכלי על חייך עד כה ועשי לעצמך רשימה - בכתב או בראש - איפה ומתי עשית דברים שהיית מרוצה מעצמך לגביהם. בכל תחום שהוא. לימודים/ מקצוע מסויים בלימודים/ מקום עבודה מסויים/ חברות טובות/ יחסייך עם ההורים/ עם האחים/ תחביב כלשהו שאת נהנית ממנו/ החתונה עצמה...
עכשו, תראי: אין מישהו שממש לא היו לו חוויות של הצלחה. יש כאלה שפשוט מחמירים עם עצמם כתוצאה מכך שלא קיבלו עידוד וחיזוקים בילדות וכל מה שעשו היה מובן מאליו ע"י הוריהם. יש אחרים שכל דבר קטן שהם עושים ייראה בעיני עצמם מוצלח ויתברואותו בתור חוויית הצלחה.
אני מניחה שאת שייכת לקבוצה הראשונה.
מה שאני יכולה להציע לך זה לערוך מחדש את חשבון החיים שלך ולתת לעצמך ציונים יותר גבוהים על מה שהשגת עד כה. ובנוסף -עלייך להתחיל לצבור צבירה חיובית של חוויות הצלחה קטנות וגדולות. הציבי לעצמך מטרות ספציפיות, ניתנות להשגה ושבחי את עצמך כאשר את עומדת בהן. הכיני לעצמך רשימת משימות יומיות ובצעי אותן ותרגישי יותר טוב לאחר סימון האות V עליהן.
זה מה שיוצר בטחון עצמי: היכולת שלך להאמין בעצמך ולסמוך על עצמך.
עד כאן - עבודה עצמית, אישית. דרך אחרת היא לקבל את עצתו של בני ולהתחיל לגלותאת עצמך ואת יכולותייך דרך טיפול נפשי או סדנאות העצמה אישית כגון הפורום של לנדמרק שאני אישית מאוד ממליצה עליו.

אני יקרה,
אכן יש גברים שאינם "מפותחים" מבחינה תקשורתית. מתקשים להביע את עצמם, לא יודעים להקשיב ולהגיב למה שאת מספרת, לא טבעי להם לשתף אותך ובכלל לפתח שיחה על דברים שונים.
אפשר לפתח את היכולת הזאת, אבל לא בדרך של ביקורת וחוסר סבלנות ותלונות כלפיו אלא רק ע"י סבלנות, דוגמא אישית, והמון חיזוקים חיוביים ברגע שהוא רק מתחיל לעשות צעד קטנטן של שיפור בכיוון הזה.
אבל התרשמתי משני דברים שכתבת:
שבטלפון הוא כן תקשורתי יותר, וכאשר אתם נפגשים פניו רק למזמוזים. יתכן שהוא כל כך נמשך אלייך שכאשר הוא בנוכחותך - רק זה קיים בראשו וממלא אותו והוא מתקשה להתרכז במשהו אחר. עם הזמן תהיה התרגלות פיזית ופחות להט, מטבע הדברים, ואולי הוא יתפנה מחשבתית ואנרגטית לשיחה ולשיתוף. לדעתי כרגע הוא רואה את תלונותייך בתור ביקורת עליו וזה משתק אותו. ביקורת היא מאוד הרסנית ליחסים. לכן אני מאוד ממליצה על חיזוקים חיוביים בלבד.זה תמיד נעים לקבל וזה עושה מוטיבציה להמשיך לעשות על מנת לקבל עוד חיזוקים...
אבל זה באמת מאוד מתסכל לחיות עם מישהו כזה אם הגישה שהמלצתי לך לא תצליח - והוא יישאר כזה -שווה לשקול מחדש עד כמה הוא מתאים לך. משיכה מינית זה ממש לא מספיק

לגלולות נגד הריון , אני רוצה לציין שבכלל קיבלתי מרשם מהרופאה המשפחתית שלי מבלי בדיקה של גיניקולוג.
החלטתי שאני רוצה לעבור טיפול תרופתי ולצאת מזה כמה שיותר מהר, את הגלולות הפסקתי לקחת ואני הורדתי מהחבר שלי את הצורך לטפל בזה, בסופו של דבר הוא לא אשם, הוא מתנהג מצויין כבן זוג והבעיה היא אצלי, אני החלטתי להיות אמיצה ולטפל בזב מבלי לערב אותו, הוא מבחינתו בטוח שאני ככה בגלל הגלולות ואמרתי לו שיקח לי קצת זמן לצאת מזה, הוא מבין. האם אני צודקת שאני מורידה ממנו את הלחץ? אמרתי לו שזה רק ההשפעה של גלולות יסמין, האם זה נכון? אני פשוט לא רוצה להפיל עליו תיקים כאלו...
כמו כן הוא לא מודע לזה שאני חרדה לאבד אותו, לפחות נראה לי,זאת אומרת לא נתתי לו תחושה כזאת.
תודה רבה לך על הכל..

מודאגת יקרה, אני שמחה לקרוא את תגובתך האחרונה! את נשמעת הרבה יותר "מאורגנת" עם מחשבותייך והדרך בה את הולכת.
אני חושבת שאת צודקת בהחלטתך לא להפיל עליו את החרדה שלך, אלא לטפל בה ולקחת אחריות על עצמך. כל הכבוד לך!

היום קניתי לי תרופות רגיעון נגד לחץ וחרדה ותה צמחים מרגיע בתקווה שזה יעזור, בימים הקרובים אבצע בדיקות ואתייעץ עם רופא לגבי טיפול מאסיבי יותר למקרה הצורך
תודה רבה לך

בתחילת הקשר הסתבובבתי עם אושר בעניים ותחושה שאני עפה באויר ועכשיו אני כמו על קוצים... אני רוצה לחור להרגישאת אותו האושר..

במילה ד-א-ג-ה חסרה האות "ב", תעלי את המודעות העצמית שלך ותחזקי את ה-"בטחון" ביכולות שלך לקבל ולשמר קשרים טובים, כי מגיע לך בגלל מה שאת,

אל תתני לחרדות להשפיע על הקשר הנפלא שיש לך, זו אכן תופעה נפוצה ברגע שהצלחנו להשיג דבר טוב אז יש מין חשש כזה שהוא פתאום יעלם, ככל שיעבור הזמן הבטחון שלך יעלה ותחששי פחות, אם את לא מצליחה להתגבר על זה לבד, תנסי איזה רגיעון לתקופה קצרה, עד יעבור זעם,
-
לגביי הגלולות תשאלי רופא, אני חושב שאין לזה קשר ועדיף שתהיי מוגנת,

שבת שלום.

שהחרדות שלי והלחץ נובע כי אני וחבר שלי נמצאים בתקופה שבה אנחנו אמורים להחליט האם אנחנו מתארסים או נפרדים שכן שנינו באים ממשפחה קווקזית מסורתית ולאחר כשלושה חודשים עלינו להחליט. שבוע הבא נהיה שלןשה חודשים ביחד ואני לא רוצה להעלות את העניין לשיחה, אני רוצה שהוא יזום. לפני כחודש וחצי הוא זרק לי "נראה לי אין צורך לחכות כל כך הרבה", ואילו לפני חצי חודש העלתי את השיחה והוא קצת התעצבן באמירה ש:אסור לתת לכולם להתערב לנו", הוא אמר לי "אני בטוח אבל זה נראה כאילו המשפחה שלך מודדת לי זמן, וחוץ מזה זה אמור להיות הפתעה בשבילך". שאלתי אותו כמה פעמים מה הוא חושב על הקשר והוא ענה שטוב לו בכל המובנים. כרגע סבא שלו בחול ואולי זו הסיבה לשהות שלו לבוא ולבקש שהרי אצלנו באים עם האיש המבוגר במשפחה. הפחד שלי נובע שהזמן יעבור ושום דבר לא ישתנה גם כשסבא שלו יחזור עוד שבועיים ואז אני יודעת שכבר המשפחה שלי תתערב ואז אימא שלי תקרא לו לשיחה כי הזמן עובר ואנחנו יוצאים ביחד בציבור בלי טבעת, ואני מפחדת ששם יגמר הקשר שלנו ואני כבר התאהבתי בו ושכבתי איתו...
איך לעבור את התקופה הזאת ללא חרדות ופחד.. הלילה לא ישנתי כלל אני רואה סיוטים ולא מצליחה להירגע ולא לאכול, אתמול הוא אמר לי שמשהו איתי לא בסדר ובתקופה האחרונה נהייתי חשדנית כלפיו ומתעצבנת על כל שטות, אני מפחדת שזה מה שיבריח אותו... אני נורא מפחדת לאבד אותו... מה לעשות? איך להרגיע את המחשבות הטורדניות שלי ואין למתן את הפחד? כבר ניסיתי לדבר עם חברה, עם אימא, ניסיתי לכתוב לי את זה כדי להוצא, ניסיתי לבכות וניסיתי למצוא דרכים כדי להעלות את מצב הרוח.. אני לא מתפקדת בכלל... ואני לא רוצה שהוא יקלוט את זה ונמאס לי לחיות בפחד תמידי כזה... בבקשה תעזרו ליי

מודאגת יקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
אני באמת חושבת שלחץ הזמן כפי שתיארת זאת מאוד מדוייק ויפה - והמסורת של עדתך יוצרים עכשו לחץ אמיתי על שניכם. הרי זו החלטה כה חשובה. ההחלטה הכי גורלית של החיים. לדעתי זה פשוט לא נכון לעשות החלטות כאלו כה מהר. האם יש דרך להרגיע את המערכת מסביבכם ופשוט לא למהר ולהחליט?
כי את צודקת שכאשר הוא רואה אותך לחוצה ועצבנית וחשדנית כלפיו - לא כייף לו איתך וההתנהגות הזאת עלולה להבריח אותו ולגרום לו לספקות האם אתם מתאימים.
אני ממליצה לך לקרא את ההתכתבות שהיתה לי לפני שבועיים עם מישהי אחרת במצב דומה. בכותרת "אהבה או אובססיה?"- אף היא כינוייה הוא מודאגת, בדיוק כמוך.

בנוסף, התופעות שאת מתארת הינן כבר תופעות של בעייה נפשית, פסיכולוגית, והן נוסעות מלחץ אמיתי בו את נמצאת כבר. אחד הפתרונות הוא להיעזר בפסיכיאטר של קופת החולים שלך ואולי הוא ירשום לך תרופות הרגעה מסויימות שיכולות לעזור לעבור את התקופה הקשה הזאת יותר בקלות. כי כתבת שכבר ניסית להיעזר באמא ובחברות ושום דבר לא ממש עוזר לך.

והוא לא מובן לי... למה? אין לי סיבה! ולי כי אני וחבר שלי לא נפגשים הרבה או כי אולי הוא מתקשר אליי ממש קצת?
בכל אופן לא בברורה לי הסיבה.
כפי שהמלצת קראתי את ההתכתבות שהייתה לך לפני שבועיים עם "אנונימית" והגעתי למסקנה שיש הרבה מאוד במשותף בינינו. אולי גם אני פשוט התאהבתי בחבר שלי העניין הוא למה הרגשות שמלווים אותי הם לא של אושר, אהבה זה דבר יפה, אני אמורה להרגיש מאושרת ולא בלחץ או דיכאון, אני לא מצליחה לישון בלילות ולא לאכול מרוב הבחילות שיש לי. חשוב לציין שבהתחלה כשעוד לא היו לי רגשות כאלו אליו הרגשתי מאושרת ועכשיו לא טוב לי. אני לא רוצה לעזוב אותי אבל אני רוצה שהרגשות הטורדניים האלו יעזבו אותי כי בנתיים אני רק עייפה מרוב שלא ישנתי, חלשה מרוב שלא אכלתי וקשה לי לחייך. האם יכול להיות שזו השפעה של הגלולות שהתחלתי לשתות? העניין שאני כבר שבוע וחצי כמעט לא שותה אותם ואני עדיין במצב לא טוב
היום החלטתי שאני חייבת לשתף אותו במצב שלי,כמובן שלא אמרתי לו שאני מפחדת לאבד אותו פשוט הסברתי לו שיש לי תקופה קצת קשה (וזה בתקווה שהוא יעזור לי לעבור אותה, כי הרי אם הוא אוהב אותי הוא חייב להיות לצידי ברגעים קשים) האם פעלתי נכון?

לא הבנתי על איזה גלולות את מדברת? נגד הריון?
בכל מקרה, התגובות הקשות שאת מתארת מדאיגות אותי ועלייך לקבוע תור לפסיכיאטר, כמו שכתבתי לך.
זה שאמרת לו שעובר עלייך משהו - זה בסדר, כל עוד את לא מפילה את זה עליו, כי יש לי הרגשה שיהיה לו קשה להתמודד עם זה שהוא המקור לתחושותייך.

אבל מאוד יכול להיות שכל התגובה שלך התחילה מתחושות הבטן שלך שהוא קצת התקרר ברגשותיו, ואינו לגמרי בטוח בעתיד הקשר, וברור שכאשר את מבואסת וללא שמחת חיים ומרגישה פיזית כל כך רע - זה רק מגביר את הספקות שלו ומוריד את ההנאה שלו במפגש איתך.

עלייך למצוא דרך להתחזק ולהתמודד עם האפשרות שהוא לא תמיד יהיה שם, לקחת בחשבון את האופציה שהוא פחות מאוהב מאשר את וללמוד להתגבר על כך. אם תקראי את העמודים האחרונים בפורום תראי שכמעט כל אחד כותב על לב שבור ואיך מתגברים ע כך. אין כמעט אדם שזה לא קרה לו. ככה זה בחיים...אם אנחנו מתאהבים, אנחנו באותו רגע לוקחים את הסיכון גם לאבד את האהוב שלנו. בין אם יקרה לו משהו רע, חס וחלילה, ובין אם הוא פשוט יאהב פחות וירצה לעזוב אותנו.
אז אנשים צעירים לומדים להתמודד עם הלב השבור ולהתקדם הלאה.
אם לא תפחדי כל כך מן האפשרות שזה יקרה אלא תביאי אותה בחשבון ותראי בה גם דברים חיוביים - זה יכול להפחית את הלץ זו את נתונה.
מה יכול להיות חיובי?
שאולי הוא לא הבן אדם המתאים לך?
שאולי אחריו תפגשי מישהו שהרבה יותר יתאים לך?
שתלמדי להתחזק ולנהל יותר טוב את רגשותייך.

מאחלת לך רק טוב!

לא הבנתי מה הבעיה והקשר בין הגלולות .ללאבד אותו
לענין לאבד גבר אם יחליט שלא טוב לו ..יהיה קשה לעצור בעדו...פשוט דברי איתו בפתיחות ..אולי את סתם מדמינת והוא אוהב אותך והכל טוב...לפעמים רגשות טועים אולי....ציצו

עדנה היקרה, תודה על המכתב המרגש! ממש אפשר להרגיש כמה את אוהבת אותו וכמה ליבך נשבר.
כאשר מתאהבים ואוהבים באמת מישהו, אין מה לעשות...זאת אחת התוצאות האפשריות: כאב הלב הזה כאשר האחר מפסיק את היחסים ואת עדיין אוהבת.

מכיוון שמבחינתך כל מה שהיה היה כה טוב ונפלא, לדעתי אין כאן מה לכעוס עליו או להתאכזב ממנו. הוא בדיוק אותו בן אדם שאהבת אלא שעבורו האהבה כלפייך לא היתה מספיק טובה. נדמה לי שלא עוזר לנסות להבריח את המחשבות עליו. אני מציעה לך בדיוק ההיפך: תני להן להיות שם, היזכרי בדברים הטובים והיפים, כי עם הזמן הזכרונות הללו יתעמעמו - אני אומרת לך זאת מנסיון...נסי ליצור עבור המחשבות האלה עליו מקום לגיטימי, כפי שראוי להן. למה זה ראוי להן? כי האהבה הזו היתה לך מאוד חשובה ומרכזית בחיים. לא טבעי להבריח אותה ולהניס אותה בבת אחת. רגשותייך הכאובים מעידים על עומק האהבה ומעידים עלייך בתור בן אדם שמסוגל לאהוב ולהרעיף אהבה. אם את רוצה שהתכונה הזאת תישאר אצלך - אל תתכחשי אליה. כמעט אצל כל זוג שאני מכירה - יש אחד שאוהב קצת יותר את האחר מכפי שאוהבים אותו. לפעמים זה הגבר ולפעמים זו האישה. אני יכולה להגיד לך שאם היית שואלת אותי - אני אישית מעדיפה לאהוב מישהו יותר מאשר להיות נאהבת, כי חוויית ההתאהבות והידיעה שאת אוהבת מישהו היא ייחודית ומציפה את האוהב בהמון אהבה לכל העולם.

עכשו, מכיוון שהיית כה ברורה ונחרצת בחיתוך של היחסים - יתכן שסגרת בפניו את האופציה לנסות לחזור כי הוא משוכנע שפגע בך קשות. נדמה לי שפשוט אין דרך "יפה" לסיים קשר כאשר מישהו עוד מאוד אוהב. זה תמיד יהיה פוגע.

מה דעתך להתיישב ולכתוב - את כותבת כה יפה - קודם כל לעצמך - מה היא האהבה הזאת בשבילך. לתת לה את המקום הראוי לה בעולם שלך. ואולי לאפשר לו לדעת זאת על מנת שהיחסים שלכם יישארו שלמים. כלומר במקום שכל אחד יזכור רק את רגעי הסוף הטראומטיים לשניכם - ראוי לזכור את כל השנתיים היפות ולהכיר עליהן תודה.
ואם תדגישי את הטוב שהיה ותשלחי לו מכתב סיכום / סיום מטעמך (משום שאת לא השמעת עד עכשו את קולך כלפיו אלא רק שתיקה וניתוק) המכיר בכך, ואפילו להגיד לו תודה על החוויות החיוביות שהיו לך איתו, אז אולי - אם משהו ישתנה אצלו - זה יתן לו פתח לנסות שוב אצלך.
אני חושבת שלחפש את החיובי ולהשלים את מעגל היחסים במילים טובות זה יעשה טוב לשניכם, במקום שתיתקעו רק עם החווייה הטראומטית של הסיום. זו גם תהיה עבורך סגירת מעגל רגשית וסביר שיהיה לך יותר קל להתגבר על הגעגוע לאחר מכן.

גם כשנפרדנו וגם קצת אחרי יצא לנו לדבר פעם אחת שבה אמרתי לו שאני לא כועסת עליו ושאני מבינה אותו ושמותר להיפרד אם מרגישים שזה לא "זה" יותר.
הוא יודע שאני לא כועסת עליו.. אבל אחר כך הוא רצה שנמשיך להיות בקשר של "ידידים" ולזה אני כבר לא הסכמתי ולכן אמרתי לו שלדעתי כדאי שננתק כל קשר. שאם זה לא ביחד, אז זה פשוט לא. ברור שזה כואב ופוגע. אני לא מסוגלת להיות ידידה שלו, לפחות לא כרגע. אני רוצה אותו. אבל אני מניחה שאם זה באמת לא הדדי והוא לא רצה כמוני- לכן נפרד (רצה לטעום עוד מהבחוץ).... אז כנראה שזה חסר סיכוי.

לא נפרדנו עקב ריבים או לחצים.. תמיד היינו מדברים על הכל.. גם אם היינו מתווכחים או מדי פעם מרימים את הקול ישר היינו נרגעים ומדברים על הדברים כך שהקשר הזה באמת הסתיים יפה. אבל שורה תחתונה- הוא הסתיים ואני לא חושבת שזה היה הדבר הנכון לעשות... הוא כל כך התלבט כל הזמן למרות שכל הזמן הייתי אומרת לו שהקשר לא הולך לחתונה, ולא מחכים לנו ילדים.. לאט לאט..אולי חבל שאמרתי לו "מתי שרוצים אפשר לקום ולעזוב".. וכנראה ששכחתי להוסיף "אבל לדבר על זה קודם" ..:)

אם אכתוב לו מכתב זה לא ייראה צעד נואש קצת? הוא זה שנפרד ממני. הוא זה שצריך לחפש אותי לא? אני לא רוצה שהקשר הזה יתפספס רק בגלל שהוא חושב שאולי נפגעתי.. מצד שני אני לא רוצה שלרגע יחשוב שאני מחכה לו. כי אני יודעת להרים את עצמי ולהמשיך הלאה. אבל עד כמה שזה נשמע מצחיק- לא תמיד אני רוצה.

תודה

עדנה יקרה, לדעתי דווקא חשוב כן לכתוב לו, לא כהצעה, אלא כ"סטייטמנט" - אין לי מילה טובה לכך בעברית. להגיד לו תודה על מה שהיה ועל החווייה הטובה שהיתה לך איתו.
נדמה לי שמילים כאלו יבהירו לו שאת כבר לא במקום של הפגיעה האנושה, שהתאוששת ואת יכולה לראות את היחסים ממרחק רגשי מסויים ולהעריך את מה שהיה.
אם בכל זאת ישתנה משהו אצלו - מכתב כזה יאפשר לו לפנות אלייך שוב.

עוד לא שלחתי ויש עוד דף וקצת למכתב אבל אלו הם המשפטים המסכמים:


אני אסיים ואומר שאני מקווה שאם תגיע לתשובה-למה נפרדנו ושזה משהו שאפשר לעבוד עליו ולתקן (וכמעט הכל אפשר), אז תדע שאני עוד כאן. בינתיים. אם אתה מרגיש שאני האחת בשבילך, אני לא רוצה שתהסס לנסות. (כמובן רק אם אתה בטוח).

מקווה שהחיים יפתחו לך דלת להרפתקאות חדשות ולעתיד טוב יותר. מקווה שלא תפחד להעיז, שתקבל את עצמך ללא תנאים כי אתה באמת משהו מיוחד, ואני יודעת, אם רק תרצה, שתצליח בכל מה שתעשה. תקבל החלטות ותעמוד מאחוריהן ואל תהסס לפעול. בטוח יש עוד המון דברים שפספסתי אבל זה בהחלט הרוב. וזהו.

זו הייתה כוונתך?

עדנה יקירתי, השאלה היא מה כתבת בחלק הראשון שלא ראינו.
בתחושה שלי הפיסקה הראשונה היא טיפה יותר מדי "להתשטח".
נדמה לי שאם תכתבי משהו בסגנון שזו בשבילך היתה ועודנה אהבה נפלאה ושלמה, וכי צורת הסיום לא שינתה את רגשותייך, הוא יבין מזה שהדגש שלך הוא על האהבה ולא על הסיום הכואב, ויש בכך מספיק פתח מבלי "להתבזות".

ואכן שיניתי קצת את רוח הדברים.
מן הסתם בחלק הראשון יש כעס.. כעס על זה שבמקום להיפרד ואז לחשוב על הדברים, הוא בחר להמשיך בקשר ובהתלבטויות שלו בתוך הקשר. על חשבוני. שזה לא היה פייר לגרום לי להרגיש כאילו שהכל בסדר בינינו כשבעצם לא במיוחד כושבמהלך הקשר ניסיתי לתת לו את ההרגשה שאף אחד לא כבול פה ושאפשר ללכת אם מרגישים שזה לא "זה" יותר, בלי להרגיש רע (ואז לנסות לדחות את הקץ עד שמרגישים "מוכנים" כדי לא להרגיש רע עם הפרידה). הרי להיפגע נפגעים לא משנה באיזו דרך נפרדים. זה קשה וזה כואב. אז צריך להפגין הגינות עד כמה שזה כרוך בכאב ואפילו בפחד, ולהציג את כל הקלפים.
לצערי, כשאתה בתוך הקשר, ועד כמה שניסיתי כן לתת להתלבטויות האלה מקום, אי אפשר להגיע למסקנות. מסקנות כאלו מגיעים אליהן רק עם הזמן. ועצוב לי שהיינו צריכים לסיים את הקשר הזה בשלב שאולי כבר אין דרך "להחיות" אותו. שהוא לקח את הזמן יותר מדיי. זה הכעיס אותי שהוא לא נתן לי תשובה ונשאר להתלבט בתוך הקשר בעוד שאני בטוחה שהכל בסדר.

חשוב לי לציין אבל שלמרות הכעס שעלה מן המכתב, הצגתי גם הרבה אמפתיה כלפיו והבנה. שמותר להיפרד אם לא מרגישים שזה מה שנכון. שאני רוצה שהוא יתנסה. שיכיר עוד עולמות. שזה בסדר. שלא ירגיש רע עם הבחירות שלו. (ואין לי זכות לגרום לו להרגיש רע עם הבחירות האלה כי אני בטוחה שגם לו לא היה קל מעמד הפרידה והבעתי את הערכתי כלפיו שהוא כיבד את הפרידה הזו, ונפגש איתי ובאמת אמר שהוא שם בשבילי אם אצטרך). כעסתי ועם זאת הבנתי והערכתי אותו שהוא עשה בחירה לא קלה ועשה את זה בצורה הכי יפה שאפשר. ואולי זה מה שבעצם גורם לי כל כך להמשיך לאהוב אותו עדיין. כי הוא באמת בן אדם טוב. ואני מאמינה לו שהוא באמת צריך להתנסות עוד כדי להעלות לעצמו קצת את הביטחון.. ו"לגרש" את ההרגשה שהוא מפספס משהו... בגלל זה גם כל כך קל לי "לשחרר" אותו כי עכשיו בלי שום קשר אלינו, אני רוצה שיהיה לו טוב באמת. איתי או בלעדיי. כי הוא פשוט בן אדם מדהים ומגיע לו.

עדנה יקרה, קראתי את שני מכתבייך האחרונים ואני שמחה עליהם, כי הוצאת בהם את מחשבותייך האמיתיות כלפיו ואמרת לו את כל הדברים שרצית להגיד אך לא יכולת כי היית כל כך בשוק מן הפרידה הבלתי צפוייה שהוא הפיל עלייך.
אז כל זה בתוספת ההבהרה שרגשותייך לא השתנו וההערכה הרבה שאת מרגישה אליו - זה בעיני פתח מספיק ברור לכך שאם משהו ישתנה אצלו - הוא ירגיש שיש לכך סיכוי.
אני באמת חושבת שזה עוזר לא רק לך - לסגור את המעגל ולהיות יותר שלמה עם עצמך ועם כל מה שקרה, אלא עוזר מאוד גם לו, ונותן לך המון נקודות קרדיט.

היי אדונית

יש לך הרבה שאלות ומעט תשובות
אהבה ורגשות זה לא דבר פשוט בייחוד לאחר קשר ארוך ורציני, ומה שאת מרגישה כלפי האקס שהוא האחד בשבילך זה לגיטימי אבל לא ריאלי כרגע כי נעשתה החלטה.
מכרייך לא רוצים לראות אותך תקועה ושוקעת בעצב ולכן הם אומרים לך את המשפטים שנראים לך כל כך בנאליים.

אני מבין את הרגשתך ושאלותייך,אני מציע לך שאת תמשיכי להיות מי שאת, תשפרי את נקודות החולשה שלך ותחזקי את הנקודות החזקות שלך, בן זוגך לקח החלטה לא פשוטה, יכול להיות שלו ספציפית היה חסר משהו בקשר, יכול להיות שהוא הבין שזה לא מוביל למקום שהוא רוצה בזוגיות וכדי לא לבזבז את הזמן שלכם, הוא לקח את החלטה, אולי כרגע את לא מבינה אותה ויכול להיות שבעתיד תודי לו שלא בזבז את זמנך לשווא.
וזה לא בגלל שאת לא טובה מספיק בשבילו, אני מניח מאיך שתיארת את עצמך שאת אוהבת לתת ולהעניק בזוגיות וזה אומר הרבה עלייך. אבל יכול להיות שהוא רצה משהו אחר. וזה לגיטמי ואין בזה שום דבר רע וזה לא אומר עלייך משהו שלילי.

עשית נכון שלא רצית להיות להיות איתו בקשרי ידידות, כי לפחות כרגע זה לא היה מקדם אותך לשום מקום אלא רק מקשה עלייך למצוא זוגיות חדשה.

שיהיה בהצלחה

נותר לי רק להגיד שאני מסכימה עם כל מילה של אלדר.

ההתעסקות בשאלות יכולה לבלבל עוד יותר לא פעם, אם את מרגישה שיש "מוטיב חוזר" של פרידות (שאחרים יוזמים במערכות יחסים איתך) זה שווה בירור. אם תבדקי את זה לעומק, בטיפול, בסדנה, אולי תגלי צדדים בך שהם לא מודעים, ובכך להציל את הקשר הבא?

מאחלת לך הרבה בהצלחה.

שלום מאוהבת,


אכן את מאוהבת. וזה בטח כיף עבורך לחוות את החוויות האלו. אני רוצה להסב את תשומת ליבך שלהרבה בני זוג, ביניהם גם הרבה גברים, לפעמים "מינון ההתקשרויות" מספיק כשהוא כזה, כפי שאת מתארת. הוא לא ייבש אותך יומיים שלושה, אלא יתקשר בסוף היום שלו. את מצידך, עושה משוואה. אם הוא לא מתקשר עד חמש= הוא עבר את הגבול ואולי לא מתגעגע. הוא מצידו- לא בטוח שזה מה שהוא מרגיש. לפעמים טוב לחכות לשיחות האלו, לפעמים טוב שזה לא דביק מידי.

לשאלתך האם לדבר איתו- בפירוש כן. הכנות שלך והרגשות שלך חשובים מאוד, על מנת שהוא יבין מה את חווה ומה עובר עלייך. כך הוא גם יוכל לדעת יותר מה את חשה כלפיו ועד כמה זה רציני. אולי הוא לא מאוד מודע לכך שאת מאוד מחכה לתשומת הלב שלו? מאוד חשוב שאת תדעי איפה הוא עומד בקשר, לפני שתהיי יותר מתוסכלת ומאוכזבת- דברי איתו ללא היסוס. ספרי לו אשר על ליבך ללא טון של האשמה, אלא לספר לו שאת מחכה לטלפון ועבורך שיחת טלפון היא מדד מסוים ורצינות או תדירות הקשר וגם למה שהוא מרגיש (שהוא מתגעגע למשל). אולי תופתעי לגלות שהוא מתגעגע באופן כללי, ולא תמיד שיחת טלפון נראית לו האופציה הכי טובה להביע את זה. כבר הכרתי אנשים ובני זוג שלא סובלים טלפון, בשבילם שיחת טלפון זה להעביר מסר קונקרטי.. והכרתי כאלו שלא סובלים SMS.. אולי אם תצליחי להכיר יותר את האופי שלו, תוכלי גם להיות רגועה. אני מרגישה שהכי חשוב לך לדעת- מה הוא באמת מרגיש כלפייך והאם זה הדדי. זאת שיחה שכדאי לעשות אותה, על מנת לחסוך ממך ספקות ותהיות.

אכן פעלתי לפי עצתך ודיברתי איתו, אמרתי לו את אשר על ליבי. והוא הבין ואמר שהוא פשוט היה עסוק. הוא אמר לי שאני לא חייבת לחכות לשיחה שלו אלא יכולה להתקשר גם, הוא ניסה להבין מה אני מבינה מזה, והופתע לגלות שאצלי זה מעלה ספקות לגבי מידת הגעגועים והיחס שלו כלפיי.
העניין הוא שאני לא רוצה להישמע נדושה והיסטרית, אמרתי לו שאני מבינה את זה שהוא עובד קשה אבל בו זמנית אמרתי לו שהדרישות שלי לא כאלה גבוהות.. סך הכל אני מבקשת שיחה ולא ירח מהשמיים.
אני מקווה שפעלתי נכון
תודה רבה

הי מודאגת,

אני שמחה שהוא הופתע- כי חידשת לו משהו על החוויה שלך ורק בשביל זה היה לך שווה לעשות את השיחה הזאת, שהוא יכיר אותך ואת החוויות שלך יותר לעומק.

פעלת מאוד נכון לדעתי, אשמח אם תמשיכי לעדכן. אלו השיחות שאמורות לקחת את הקשר עוד שלב קדימה- כי הן טומנות בחובן כנות, אומץ וגילוי לב (כשהן נעשות בגובה העיניים ולא מתוך מקום של האשמה).

בהצלחה רבה

שלום שירי,

מבינה אותך. זה לא נעים ולפעמים יכול להיות מאוד פוגע. את כיום מבינה שהתשוקה שלו היא העסק- זה לא רע להיות אמביציונר ועצמאי בגיל כזה. במקרה הזה זה כן משפיע על הזוגיות ושם את נכנסת לתמונה.

אני מציעה שבשלב ראשון אל תצפי לשינוי מהותי בקרוב. נשמע שהוא שם בעסק לגמרי. אבל- אין זה סותר שהזוגיות (את) לא חשובה לו ושהוא לא אוהב אותך חלילה. כדי שגם לזוגיות תהיה מקום מכובד בחיים שלו, הייתי מציעה שבארוחות המשותפות שלכם הוא יצליח להניח (אני לא אגיד מילה גסה- "לכבות" את הנייד) את הנייד בצד על שקט, ולהיות מרוכז בך. עם שיחה נכונה שאת תיזמי, כדאי שהוא יבין שהזוגיות הזאת, כמו העסק, היא מחויבות, בד בבד היא בחירה. הוא לא חייב להיות בה. אבל אם הוא החליט להיות בה מתוך רצון אמיתי- הוא גם צריך להשקיע בה את מינימום הזמן שצריך. הארוחות והזמן שאתם יחד חשובים לזוגיות ולטיפוחה, רק בגלל שאין כ"כ זמן אחר (נקרא לזה ההשקעה שלך בעסק שלו). כל ויתור שלך על הזמן שלכם היא השקעה בעסק שלו - כך הוא צריך לקבל ולראות את התמונה.
כל השקעה בעסק שלו בזמן המשותף שלכם יחד- גוזלת ו"לוקחת ביס" מהזוגיות שלכם. ז"א, כשאת באה לקראתו ומוותרת על הלילות, ועל זמנים אחרים שיכולתם להיות יחד, את בעצם אומרת- אני אוהבת אותך ומבינה כמה העסק חשוב לך. אני מפרגנת לך. אבל כשהוא מתעסק עם הניד ואלף דברים אחרים בזמן הקצוב שיש לכם יחד- הוא בעצם אומר לך מה יותר חשוב לו, וזה דבר שצריך להגיד לו, ולשים עליו דגש בזמן הקרוב.

אם תרצי תראי לו את ההתכתבות הזאת, או נסחי שיחה במילים שלך- והכי חשוב- עמדי על צרכייך בזוגיות הזאת. שוב, זוגיות (כרגע זו זוגיות ללא נישואין ששם היציאה מהם מסובכת יותר) היא בחירה, אפשר לצאת ממנה בכל רגע, אבל אם נשארים בה- צריך להשקיע בה.