פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי דורין,

אנחנו עושות מיטב מאמצנו לענות לפניות בזמן. בד"כ הפניות נענות באותו יום ועד יממה מהפניה.

לגבי מה שתארת- יש סיכוי שהבחור נפגש כדי להנות, לבלות ולהעביר את הזמן. יתכן וכפי שלא מתאים לו קשר רציני להערכתך, אולי גם לא מתאים לו קשר לא מחייב שכולל בתוכו גם יחסים אינטימיים (הזוי, אבל קיים). יש סיכוי שגם לא מעלה זאת מולך כי אולי כן חושב עלייך בכיוון רציני יותר, ולכן מחכה עם זה. עצם העובדה שנכנס לאתר לא בהכרח מראה על כך שהוא לא בכיוון שלך, יתכן וכמו כולם, הוא בודק ומתנסה, ואם לא הגדרתם את הקשר כרציני- או לפחות הכיוון הוא עוד לא כזה במוצהר, יש לו הזכות להיכנס חזרה לאתר- בדיוק כמו לך.

אני מציעה שתמשיכי לבדוק מה קורה עם הקשר ולאן הוא מתפתח. את מצידך, אם תרצי, תוכלי לזרוק לו הערה או קריצה על הנושא, מבלי לפתוח אותו באמת. משהו שהוא בדרך אגב ולראות אם הוא מזהה את העצם הזאת שזרקת.

אם הוא לא מעוניין בך את תחושי את זה מהר לדעתי, בינתיים המשיכי להנות איתו, זכרי שחוסר ודאות הוא שלב של כל קשר, ויש לנו הנטייה לרצות להיות בשליטה ולדעת מראש. לגבי כל דבר, כמו לדוגמא- בדיקה חשובה שעשית ואת חייבת לדעת מה התוצאה. זה אותו דבר, אבל עם נופך רגשי יותר. לכן את צריכה ללמוד להרפות ולשחרר, ולדעת גם להנות, בדיוק כמוהו, ופחות להתעסק במה יש פה ומה אין. אם הנושא ממש יציק לך, אני מציעה שתפתחי אותו מולו, אבל מאוחר יותר.

בהצלחה רבה

שלום רבקה,

את מתארת מצב בו בעלך ביקורתי אלייך ובא עם הרבה טענות שמפריעות לך, עד כדי ריחוק פיזי ממנו ועצבים רבים. כתבת שאתם מאוד אוהבים ולא מעוניינים לפרק את החבילה, אני מרגישה שמה שאת מחפשת זאת הכוונה ל-מה עושים עם זה. אני לא יודעת כמה בעלך פתוח לדבר על העינין והאם במשברים אחרים אתם כן יכולים לפתור את המצב ע"י תקשורת נכונה. אם את מרגישה שחסר לכם בקשר את התיווך הזה, של תקשורת נכונה ושל התמודדות עם משברים, אני חושבת שאת יכולה ומוזמנת לפנות ליעוץ, אפילו רק בשבילך כדי שתשמעי באופן מקצועי יותר מה את יכולה לעשות.

על מנת לדעת בוודאות איך לעזור לכם, חסרים הרבה פרטים שלא ציינת על הזוגיות שלכם- למשל בני כמה אתם, איך תגדירי את הקשר, מה המחסומים העיקריים בקשר שחוזרים על עצמם וכו'. אם תרצי לפרט יותר אוכל להתייחס יותר ולנסות להציע יותר פתרונות.

רבקה יקרה,

נראה כי לבעלך יש צורך מאוד חזק להעיר ולבקר וכתוצאה מכך נוצרת אווירה של מעין חוסר שביעות רצון מבחינתו. אני לא משוכנעת שהוא באמת לא שבע רצון, אך הערותיו החוזרות והנשנות לגבי כל דבר עשויות ליצור אווירה ביקורתית ולא נעימה.
לאור זאת, תחושותייך ותגובותייך יותר ממובנות.
האם ניסית אי-פעם ל"פתוח" את הנושא מול בעלך ולשתף אותו בתחושות הקשות שדבריו גורמים לך?
האם הוא מודע לתוצאות של התנהלותו זו? כלומר, האם הוא מודע לכך שהתנהלות זו שלו היא זו אשר גורמת לך לריחוק ממנו, ריחוק אשר פוגע בשניכם והדיו מגיעים גם לבנותיכם.
לא ברור לי למה את חשה שאת זו שצריכה לעשות עבודה עצמית, כפי שקראת לזה. מהמשתמע מדברייך אני חושבת שעבודה עצמית שבעלך יעשה על עצמו יכולה להועיל לשניכם כפרטים ולזוגיות שלכם.
מאחר וכפי שציינתי, וכפי שעדי הזכירה בתשובתה, בעלך חש צורך להעיר ולבקר, אולי הוא יוכל לנסות להאיר ולפרגן, כלומר לומר דברים על דרך החיוב, באופן בונה, במקום על דרך השלילה.
לרוב, האופן בו נאמרים הדברים לא פחות חשוב ממהות הדברים הנאמרים.
גם אני חשה, כמו עדי, ששיחה עם איש מקצוע יכולה להועיל במקרה שלכם. כפי שציינת אתם אוהבים ומעוניינים להמשיך ולהתפתח יחד לצד המשפחה שיצרתם. תקשורת נכונה עשויה "לעשות" עבורכם את כל ההבדל.

עדי שלום שאלת בני כמה אנחנו בעלי בן 52 ואני בת 44 הקשר שלנו מאוד תלותי אם אני צמודה אליו נטו בלי משפחה או חברות הוא מרוצה אני רואה את התמונה שהוא היה רוצה אותי נטו אבללל נטו לעצמו שלא יתחלק אפילו אם הילדים .כשאני נוסעת למשפחה שלי והוא בא איתי הוא בא איתי הוא מגביל אותי שלוש שעות ומספיק {אני נוסעת אחת לחודש אם הוא לא בא אני נוסעת לשבע שעות והילדים איתי יש לי משפחה גדולה והם במרחק שעה נסיעה מימני }ואם הוא בא איתי וכעבור שעתיים הוא אומר לי צריך לזוז אני אומרת לו עוד חצי שעה הוא יסכים ואחר כך ברכב הוא צורח עליי שאני לא מתחשבת ומה אני צריכה להשאר עוד וכן הלאה על כל דבר {דוגמא אחרונה שהייתה הוא ביקש שנחגוג לבת שלנו יומולדת בבית ונזמין את המשפחה כך עשיתי ארגנתי הכל וכשהמשפחה שלי הגיע והיה מאוד שמח והילדה מאושרת מי צריך יותר מי זה אז הוא עשה פרצופים ממש לא נעימים קשוח וזה קורה כל הזמן דרך אגב המשפחה שלי לא אוהבים להגיע אליי הם אומרים אל תפגעי אבל לא נעים לנו בחברתו הוא חושב שהוא הכי מבין והכי חכם והכי הכי פשוט מושלם תודה על העצה שלכם ישאר כוח

שלום רבקה,

הקשר שלכם בעצם מורכב מהחלקים שלך ושלו, כאשר אתם די משלימים זה את זו. אני מתרשמת שהוא, גבר שמקנא לך מאוד, רוצה להיות בשליטה על הקשר ועלייך ועל כן גם אומר לך מה לעשות ו"למה עם הכובע ולמה בלי הכובע", מאוד רוצה להרגיש שהוא קובע (וזה גם משפחתך משקפת לך בחוסר הנוחות שלהם להיות לצידו). הוא צועק ומשתלח ומאשים. זה טיפוס של גבר שרוצה שהשליטה תהיה רק בידיו. את, לעומת זאת, נראה לי שמאוד אוהבת אותו על אף התכונות ואולי בגלל, וטוב לך עם זה בסיטואציות מסוימות. ז"א, זה יכול לשרת אצלך תכונות אישיותיות שלך ולפעמים זה בסדר עבורך. אבל יש מצבים שזה יותר מדי וזה חוצה את הגבול שלך- ואת מרגישה שאת חייבת להתרחק.

אני חושבת שאת צריכה למצוא קודם כל עם עצמך את הגבול שלך, איפה התכונות האלו של השליטה מתאימות לך ולצרכייך וטוב לך שיש לידך גבר ששולט על הכל ביד רמה (..), או שיש גבול לכל "תעלול" ואת מתחייבת להיות אסרטיבית יותר, ולדרוש את כבודך בחזרה, ואולי גם להודיע לו שבקצב הזה את לא תוכלי להתמודד או להישאר בסביבתו והיחסים ידרדרו. חשוב שקודם כל את- תחליטי עם עצמך- איפה הגבול שלך והאם מתאימה לך השליטה הטוטאלית שלו, האגו המופרז וכו'. הוא, אני מאמינה כך, מאופיין באישיות כזאת של רצון חזק לשליטה ושהמילה האחרונה תהיה שלו. כך שאם את אכן אוהבת אותו, נותר לנסות לגייס אותו להיות יותר סבלני, לבוא יותר לקראתך, לקיים יותר שיחות רק שלכם, אבל לא ניתן יהיה לשנות אותו, כי זה מצטייר כצורך מאוד חזק.
אשמח לדעתך.

Gellia יקרה,

נראה לי שיותר חשוב עבורך שתביני את עצמך. הבחור הזה פחות חשוב, שהרי ממילא אינך מעוניינת שהוא ימשיך לקחת חלק בחייך.
לקחת החלטה, החלטת שהוא לא מתאים לך ושהוא לא נכון עבורך, עמדי בהחלטתך. אם הוא מתקשר, אמרי לו שאינך מעוניינת לדבר עמו ושאת מבקשת שהוא יכבד אותך ואת החלטתך ולא ינסה ליצור עמך קשר יותר.
את מצידך כמובן, אל תצרי עמו קשר בשום צורה.
כ"צופה" מן הצד ב"סרט" אשר גוללת כאן בפנייתך, התרשמתי שהתנהלותו אינה מכובדת ואינה מכבדת.
הוא מחליט מתי הוא מדבר ומתי הוא "עסוק", הוא מחליט כמה ימים את "בעונש" והוא לא עונה לך, הוא מחליט מתי לבוא ואז מחליט לא לבוא אך אינו טורח לעדכן אותך, הוא מחליט מתי ל"שמור אותך על אש קטנה" ומתי כדאי לו ל"חמם" את הקשר. הוא מנהל לבד, בעצמו, את ה"ביחד" שלכם.
עבורך, סיימי את הקשר הזה, שאינו בריא ואינו נראה כעומד להתפתח.
הודיעי לו שנגמר ושלקחת החלטה שלא יהיה ביניכם כל קשר בעתיד ועמדי בהחלטתך.

בהצלחה!

התגובה נמצאת ב"חלק ב'"

מיכל יקרה,

דווקא העובדה שנעים וטוב לך עם האיש, למרות שהוא לא ה"טיפוס שלך", מעידה על כך שאולי הפעם בחרת על-פי מה שיותר נכון עבורך.
למרות שהוא לא "עשה לך את זה" מייד בהתחלה, היה בו משהו שגרם לך להישאר בסביבה עוד קצת.
טוב עשית כאשר בחרת להקשיב ל"משהו" הזה והמשכת להיפגש עמו. במשך הזמן נוצרה ביניכם קרבה, אינטימיות ואף התפתח אצלך רגש אליו. אולי זו עדיין לא אהבה גדולה אך זהו בהחלט רגש חזק והקרבה אליו עושה לך רק טוב.
אם הייתה זו תלות בלבד, כפי שאת חוששת, לא היו מתלוות אליה תחושות נעימות וטובות אלה תחושות של תסכול וחוסר נוחות.
אין לי ספק שאם הוא לא היה מתאים לך היית יודעת זאת באופן חד-משמעי.
כל עוד טוב לך, הישארי.
מאחלת לך שהטוב שיש לכם יחד לא ייגמר.
במידה ובשלב כלשהו תחושי תחושות אחרות, אז תדעי שהגיעה העת להמשיך הלאה.

אתי יקרה, אני מתרשמת שהבחור המקסים הזה רוצה את היחסים רק על פי המינון שלו והנוחיות שלו.
אם את חורגת מן הכללים שלו - הוא מפעיל סוג של איום קיומי על הישארות היחסים.
ואז את מוכנה לבלוע המון כדי שהאיום יוסר.
ציינת ששניכם חד הוריים. כלומר היתה לו מערכת יחסים שנגמרה אולי בכאב? בבלגנים?
יתכן שיש נקודות שהוא רגיש אליהן במיוחד כי הוא כבר מצולק וזהיר מפצעי העבר, ואז הוא מגיב ב"תותחים" למצב שמישהו אחר, שאינו מצולק, היה יכול לספוג ולהישאר.
נסי לאסוף מידע מה קרה סביב הפרידה שלו. בדרך כלל שם טמון ההסבר לתגובת היתר שלו, כי עושה לי רושם שבבסיס הוא עם הרבה יכולת נתינה והכלה, אבל כאשר לוחצים לו על הצלקת הרגישה - הוא מגיב ממקום הרבה יותר ילדותי ופגיע ומגונן על עצמו.
הצורך שלך בתמיכה ממנו כאשר את לחוצה ועצבנית הוא ברור.
אבל אולי כדאי לך בשלב הזה, היותר התחלתי של הקשר, לא להפיל עליו את עצמך ככה ולחפש משענת רגשית אחרת, (כמו חברה טובה). ברור שאם הוא לא ישתפר בנקודה זו - יש לבחון את הקשר שוב ולשאול את עצמך האם נכון לך להיקשר למישהו שכל כך לא מסתדר עם ההילחצויות שלך.
נקודה נוספת למחשבה על עצמך: בידקי את עצמך לאור תגובתו הקיצונית. אולי יש בך משהו יותר מדי "נידי" נזקק רגשית וזה מאיים עליו. אולי שווה גם לך להיעשות יותר עצמאית ובלתי תלוייה בו.

מיכל יקרה, צר לי אבל כל הסימנים הללו תומכים לכאורה בהשערה שלך שהוא יוצר קשרים עם נשים או אישה...מה גם שהוא כבר בגד בעבר.
נשאלת השאלה איך הגבת בפעם הראשונה?
עד כמה הראית לו שזה פגע בך? עד כמה כעסת?
הוא אמור ללמוד באמצעות ההבנה מה הוא מעולל לך - לא לעשות זאת לך שוב.
לכן חשוב שתראי לו כמה זה פוגע בך.

מצד שני, אם את מוכנה לחיות עם מישהו שבוגד בך ואינך רוצה להתגרש ממנו בכל מקרה, אולי תצליחו לבנות מודל זוגיות - ויש כזה - שבו מותר קצת להתפרפר, אבל לא צריך להסתיר ולשקר, כי יש הרבה אנשים האומרים שהחלק הכי קשה בבגידה הוא איבוד האמון, השקרים וההסתרות. אז אם נותנים מקום ליחסים עם אחרים בתוך המעטפת של הזוגיות, מבלי שזה ייקרא בגידה, אלא ייקרא למשל זוגיות פתוחה, התנסויות עם בני זוג אחרים, אפשר להמשיך לחיות יחד בזוגיות שאינה כרוכה בשקרים ובהסתרות והכחשות.
כמו שכתבתי לפני כחצי שנה למישהי אחרת:

רוח חדשה מנשבת בימים אלו בנושא המונוגמיה המסורתית. מתחילים לדבר על "מונוגמיה חדשה": נאמנות לבן זוג אחד מרכזי לאורך כל החיים והקמת התא המשפחתי איתו, ויחד עם זה הגעה להסכמות ייחודיות לכל זוג - עד כמה ניתן לצאת לגיחות הרפתקניות ומרגשות בחוץ - מבלי שזה יפגע בתקשורת הטובה, בלי שזה יהיה כרוך בהסתרות, בשקרים ובבגידה. ברור שיש במסלול החדש הזה פחדים, ויש קנאה ויש חששות. אבל חשוב שתדעי שעוצמת הרגשות האלו היא מזערית לעומת הכאב והפגיעה שיש בבגידה ואחר כך בגירושין.

ברור שזאת שאלה מאוד כבדה, ומאוד כדאי לערוך את החשיבה הזאת במסגרת של ייעוץ זוגי, על מנת להביא בחשבון תסריטים אפשריים וסיכונים, ולראות איך כל אחד מכם מוכן להכיל את השני כאשר הוא עושה דברים מסוג זה.

הי עדן,

תודה רבה שאת מעדכנת! אני שמחה על כך.

את בדרך הנכונה- לא צריך לעשות מזה עינין ומה שתארת שאת רוצה להגיד נשמע לי מצוין. על פי התגובות שלו את כן תוכלי פחות או יותר, להערכתי, לברר מה מרגיש. יש חיוכים, תנועות גוף, שפת גוף, מבטים, הרבה לא מילולי שאת יכולה לנסות לזהות. בכל אופן, קחי את זה בקלות, ועם הזמן, ולבדוק לאן נושבת הרוח. עצם כך שבירר האם אתם נפגשים מלמד על כך שהוא מחכה למפגש איתך, וזאת נקודה טובה!

מאחלת לך בהצלחה, והמשיכי לעדכן

איזה כיף של חיזוק - ממש תודה.

אני חושבת לעצמי, שבגדול, אקסים לא סתם יוצרים קשר אחד עם השני. במיוחד שאנחנו היינו בנתק כל השנים האלו - נתק מוחלט.
אחרי שנפרדנו בפעם הראשונה הוא התקשר וביקש להיפגש. זה היה די ברור שהוא רוצה לחזור. לכן, אני מאמינה שהוא בטח מבין את הכוונות שלי, או יכול לשער...

אני מקווה שיהיה לי מה לעדכן בסוף השבוע...

(על משקל "צלצלי צלצלי"....)

מבינה אותך ומסכימה לגבי דרך החשיבה שלך.

אני ממתינה לעדכונים :-)

(על אותו משקל :) )

הוא רשם לי - אני אהיה פנויי מעשר, מתאים? ?

חשבתי לרשום לו - it’s a date :)
זה די סלנג, זה לא מחייב.
או שעדיף שאני ארשום סבבה, או מעולה, או כל דבר אחר...

הי עדן,

מצד אחד זה סלנג שגם מראה במידת מה את הציפיה שלך איזו פגישה זו תהיה (עם ניחוח רומנטי), מצד שני אולי כדי להיות בטוחה ולא ישירה מדי כדאי לכתוב "קבענו". או משהו כזה. :)

הבחירה רק אצלך כמובן. אני חושבת שהשאלה היא האם את מעוניינת שעוד לפני הפגישה הוא יקבל רמיזה קטנה לגבי מה את מצפה שיהיה במפגש, או שכדאי מבחינתך שהוא יגיע ללא רמזים מקדימים ולראות איך הדברים מתגלגלים..

זה סלנג וטו לא. מרמז או לא, ברור שמבחינתי אולי כן.
אני פשוט צריכה גם לצאת מנק' הנחה שזה כנראה מה שהייתי רושמת לכל אחד אחר.
וכמו שאמרת בהתכתבות הקודמת - שברגע שמתכתבים פעם ביום יש זמן לחשוב איך להגיב, וזה היה לגמרי מהבטן.
חוץ מזה, אנחנו לא מתחתנים אנחנו כולה נפגשים. אולי אני סתם מרגיעה את עצמי ומנסה להיות קולית וסבבה, אבל אולי זה מה שיעזור לי בסוף.
ומה שיהיה יהיה - אם אני ארשום כך או אחרת - בכל מקרה ניפגש...

סומכת עלייך. פעלת מהבטן, זה מצוין. לכן אמרתי שהבחירה רק אצלך ומה שירגיש לך נכון זה הדבר לעשות.

מקוה שיעבור לשביעות רצונך ואף יותר.

ישבנו ביחד 3 שעות. היה ממש כיף.
סיפר שלפני שנה נפרד ממישהי אחרי 5 שנים כי הוא רצה את הדבר האמיתי והיא לא. מת לילדים. אמרתי לו שפרידה אחרי הרבה זמן מוכרת לי כי התגרשתי ואני עם ילד. הוא היה קצת בשוק. ביקש לראות תמונה. צמא לילדים לאורך כל השיחה שלנו. אמר שלא נראה עלי שאני עם ילד, שלא השתניתי ושזו מחמאה.
אמר שכיף לו לדבר ולשתף.
רואים שהוא שבור ממשהו. אמר שחיפש אותי. לא יודעת אם לצורך מסויים.
בסוף ליווה אותי ואמר שמוזר שלא נתקלנו אחד בשניה כל השנים האלו. ואז אמר שנראה לו שראה אותי בתחנה מרכזית אבל אמר שלא היה לו את האומץ לבדוק (מה זה אומר???) השבתי לו שזו אכן הייתי אני וגם לי לא היה את האומץ. מוזר...
אמר שישמח להיפגש שוב ולהישאר בקשר. שהמפגש היה יכול להיות מוזר אבל היה לו נחמד (מה זה אומר?).

הי עדן. תודה על העידכון!

אני שמחה שנהנית.. 3 שעות זה זמן לא מבוטל...
יפה החיבור הזה שלו איתך, דרך הילדים שמאוד רוצה. אין ספק שחווה פגיעה משמעותית מהקשר הקודם ואת זה צריך לקחת בחשבון- עד כמה הוא יכול ופנוי להיות עכשיו כולו ולהתמסר לקשר אחר? האם מזה הוא שבור?

לא היה לו את האומץ לבדוק- אולי הוא מתכוון לכך שמאוד רצה לגשת אך לא היה לו האומץ לכך ולבדוק האם את עדיין פנויה? או לבדוק אותך, כמה את תהיי שם בשבילו?

המפגש היה יכול להיות מוזר, וזה נכון, גם את הזכרת את המילה הזאת כאן בהודעתך קצת קודם, היה יכול להיות מביך בבחינת כך שאתם אקסים לכל דבר, שכל אחד עבר מאז קשר משמעותי, והתקדם הלאה, ובכל זאת, לא בטוח שאחרי כזה שינוי עדיין תוכלו, במבחן המציאות- להיות "שם", במקום ההוא- עם הרגשות והאופציה למשהו רציני ביניכם. אז היה יכול להיות מוזר, מביך, משונה, עם שתיקות ופחות זורם. ולפי מה שנראה- הוא רוצה להיפגש שוב, היה לו נחמד ומעוניין להישאר בקשר. אני מאמינה שזו בשורה מאוד טובה בשבילך, לא? :)

הי עדי,

האמת שכן, זו בשורה משמחת עבורי אם כי גם קצת מוזרה.
היתה לנו שיחה מעולה, באמת הרגשתי שאנחנו מדברים על החיים ועל הדברים האמיתיים (בכל זאת אנחנו כבר לא חיילים בתחילת שנות ה 20).
נכון, אני לא יודעת אם הוא פנוי רגשית וגם אם כן, אני לא יודעת אם דווקא אני.
ירדה לי אבן מהלב, ממש כך. אני עכשיו לא מפחדת להיתקל בו, או במשפחה שלו או בחברים. את לא מבינה כמה שזה עשה לי טוב. כל הזמן הזה שישבנו ביחד כל מה שעבר לי בראש זה כמה שאני שמחה שעשיתי את זה.
למה מוזר – כי מוזר להיות ידידה שלו או מה שזה לא יהיה בינתיים. כמובן שאני הכי אשמח להיות שם בשבילו לכל דבר, באמת באמת בלב שלם. אני שמחה שהוא בחיים שלי באופן כזה או אחר. מוזר שאני לא יכולה להתקשר מתי שבא לי כמו שהייתי רגילה איתו. בקיצור קצת מוזר, אבל הקלה גדולה.
אין לי תחושת פיספוס כל כך כי יש לי ילדה. אבל לדעת שהוא בדיוק כמו שרציתי וכמו שחיפשת בבחיר ליבי – שיהיה איש משפחה, ילדים מעל הכל, שנביא ילד כל זמן שנוכל ויתאפשר. מה שכן, אני בטוחה שאם בסוף כן נהיה ביד, והוא יהיה פרק ב' ואחרון, אין לי ספק שהוא יהיה הכי מדהים בעולם עם הילד שלי, ועם הילדים שלנו שיבואו. אבל כן, יש קצת תחושה של – זה לא פייר... כי היה לי את אותו אחד עם כל מה שחיפשתי, עם כל מה שאני מאמינה.
עכשיו אני תוהה מה השלב הבא – מה לעשות, כמה לחכות לפני שאני יוזמת יצירת קשר במידה והוא לא.

הי שוב,

קודם כל טבעי שתחושי ככה. אין מה לעשות, להיות שוב בתוך חיי האקס- זה משונה. עוד אין לזה כותרת ולא ברור מה יהיה, וכל עוד זה לא מוגדר, ועדיין לא קרם עור וגידים- זה משונה נורא, אבל כפי שציינת יש גם הקלה ושמחה.

אין לי מה לחוש שיש פה משהו לא הוגן, כל אחד מכם עבר משהו בזמן הזה, דווקא הייתי מסתכלת על זה אחרת- דווקא כי הפרדתם אז, ודווקא כי דרככם הצטלבה עכשיו, אולי זה לא סתם, ולא בכדי "התכוונן" למסלול הזה עכשיו. ז"א, הדברים שצריכים לקרות קורים רק בזמן הנכון, ולא קודם. ואם אז, מסיבות מסוימות אולי משהו לא היה בשל להמשך קשר, אין למנוע את המשכו היום. ממה שאת מתארת- את בעלת רגשות חזקים אליו, אין לך ספק לגבי טיב אבהותו, ואני מניחה שלא היית פוסלת זוגיות איתו בהמשך.

היי רגועה לגבי המישור הרגשי שקיים אצלו ואצלך, אם יש מוכנות לקשר או לא.כי גם את, כפי שכתבת, לא בטוחה אם את ממש מוכנה. אבל מה שיתן לך את החותמת הסופית היא רק אם הקשר ימשיך ואת תבדקי מולך, מולו, מה את חשה באמת.ועד כמה את יכולה להיות מחויבת אליו שוב, בפרק ההמשך שלכם..

אני מניחה שאת יכולה לחכות עוד יום יומיים לבדוק האם שלח משהו או ניסה ליצור קשר, להערכתי יש סיכוי טוב שאכן יצור איתך קשר. ומאידך, אל תהיי שאננה. אם את רואה שאין אות ממנו, היי את האמיצה כפי שהיית עד כה, ושלחי לו משהו. תגדירי לעצמך זמן כזה שאם עד אז הוא לא יוצר קשר- את יוצרת. אני חושבת שיום רביעי בערב, למשל, זה זמן טוב לכך. מצד אחד עבר מספיק זמן "לעכל" את הפגישה, מצד שני, לא עבר הרבה מדי זמן כדי שהפגישה תישכח.

לדעתך איך כדאי לפנות בפייסבוק או לסמס
כי כבר עברנו לסמס באותו לילה זה יותר אישי ומיידי.
הוא לא חובב של ההמצאה הזו שנקראת פייסבוק והאמת גם אני.
השאלה אם לסמס לו אישי מידי.
חשבתי לכתוב משהו כמו מקווה שהשבוע טוב טוב יותר מקודמו
כי בפגישה הוא אמר שהיה לו שבוע קשה ולא ממש רצה לדבר על זה.
מה את אומרת

הי עדן,
נראה לי מתאים לסמס. כבר נפגשתם ומעבר לזה כבר סימסתם בעבר, זו תקשורת יותר אישית כפי שציינת ויותר טובה לדעתי מכל פייסבוק שהוא.

מה שהצעת לכתוב נשמע לי מצוין, פעלי לפי הלב שלך, תהיי את לגמרי.

אירית היקרה, לדעתי זה יותר בריא להיפגש ולסגור קצוות פנים אל פנים, משום שניתוק כזה גורר אחריו שובל של אנרגיות שליליות אצלך ואצלה, ובפגישה היא יכולה אולי להסביר לך דברים ואולי גם להתנצל. אינך חייבת להישאר איתה בקשר, כמובן, והבנתי שזאת לא חברה מאוד קרובה, אחרת מן הסתם היית כותבת על כך.
פגישה מאפשרת שיחה, ושיחה מאפשרת להוציא ולהביע את רגשותייך במקום לשמור אותם בבטן שם הם נתקעים ומזיקים .

למבולבלת הנחמודת, החפירה שלך היתה סימפאטית ודווקא חשפה אותך, כלומר יש לך מודעות עצמית, ורגישות גבוהה, ואולי דווקא משום כך נדרש שיגיע גבר שבאמת יזיז לך רגשית.
השאלה היא האם את פתוחה לחפש ברצינות ובסבלנות, או שאת נענית למי שמופיע בחייך אך לא מחפשת בעצמך בצורה פעילה?
כי אם את ממתינה בנוחיות שלך עד שמופיע מישהו שמתעניין בך - יתכן וייקח לך המון זמן עד שתמצאי מישהו שבאמת ידליק אותך ויופיעו רגשות חזקים כלפיו.
לדעתי את בקצב שלך, שמתאים לך, ומכיוון שכבר הלכת לטיפול פסיכולוגי בנושא זה, זה עניין של זמן. לא כדאי להיבהל מזה שכרגע אין לך רגשות כלפי הבחור. לדעתי זה יקרה באחד משני מקרים:
או שתתני לבחור הזה צ'אנס וככל שתכירי אותו יותר את תרגישי שאת יכולה לסמוך עליו ושאת נהנית בחברתו ואהבה יכולה להתפתח בהדרגה במקרה כזה בתנאי שיש כימייה התחלתית, וציינת שיש הנאה מסויימת מן המגע שלו. (לגבי נשיקות - חפשי את הטכניקה המתאימה לך. יש האוהבים זאת לאט ובהדרגה, ולא עם הרבה רוק ויש שהפוך, חפשי מה נכון עבורך ותתקשרי זאת אליו - לא לוותר כי אם תעשי דברים שאת לא נהנית מהם ואפילו נגעלת - זה עלול לקלקל לך את אהבת הנשיקות לכל החיים...לא חבל?)
או שפשוט תכירי מישהו אחר שסוף סוף כן ידליק אותך וכאשר זה יקרה - את תדעי זאת מהר, כי לא תוכלי להפסיק לחשוב עליו ולרצות לפגוש אותו ולא להיפרד פיזית...

אני במקומך לא הייתי נלחצת אלא זורמת והמדיניות של ליהנות מן הרגע היא מצויינת!

מקווה שעזרתי במשהו.

היי דורית,
תודה לך על המענה, באמת הפנמתי והמשכתי את הקשר עם הבחור, אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי חושבת המון ומתלבטת, בסך הכל באמת יש בו דברים שחשובים לי ואני לא רוצה להפסיד לנסות, אבל משהו שם בהרגשה כאילו בא לי לבכות לא יודעת למה, שאני אצלו בבית אז נחמד והכל אבל כאילו מגיע שלב שאני "מפחדת" פתאום, כאילו קשה לי לחשוב על השילוב הזה שפתאום כבר זה לא רק אני והמשפחה שלי בחיים שלי כאילו עוד משהו קורה והשינוי הזה קשה לי, כאילו אני רוצה להפסיק הכל ולחזור למקום שלי "הנוח" אבל אני יודעת שאני כן צריכה לנסות כבר הגיע הזמן, אני צריכה לעבור את ההתחלה הזו של הקשר, בדרך כלל אני לא מתלהבת מהתחלות בכל דבר בחיים תמיד בהתחלה קשה לי עד שדברים מסתדרים.
את חושבת שכדאי לי ללכת לכמה פגישות נוספות אצל פסיכולוג?
אני לא מבינה למה קשה לי, גם מבחינה מינית אני יכולה לרצות להיות במגע וכשמגיע הרגע אני נהנת בדיוק לכמה רגעים (הכוונה שאנחנו מתמזמזים) ואז פתאום כאילו בא לי לבכות מן רגש מוזר כזה.
זה משגע אותי איך אני כבר בת 23 ולוקחת את זה ככה, בנות בגילאים מוקדמים יותר חוו בהרבה יותר ממני.
אני כל כך מבולבלת גם התקופה עכשיו של מבחנים בלימודים.
אני לא אוהבת להרגיש ככה ):

הרגשתי צורך לכתוב שוב מקווה שזה בסדר.

מ יקרה, ברוכה החוזרת!
כאשר אני מחברת את שני מכתבייך, בולט לי משהו שחוזר ומקשר את הכל: שאת לא נותנת לעצמך את הרשות להיכנס עמוק יותר לרגשות. כאילו מתקרבת, מתחילה להרגיש משהו ואז נרתעת ומתרחקת על מנת לחזור לאזור הנוחיות המוכרת ולא להתעסק עם חוויות ורגשות בלתי מוכרים.
לדעתי שווה לך לחקור זאת עם הפסיכולוג שלך. יתכן ומשהו קרה שם בילדות שלך שלא מאפשר וחוסם אותך מלהרגיש דברים בעוצמה. אולי איזו למידה והפקת לקחים שעשית בגיל חמש - מבלי להבין את העולם - שמלווה אותך עד היום בתור אמצעי הגנה עצמית.
וחשוב לבחון את מערכת היחסים עם ההורים - שהיו הדמויות הראשונות אליהן התקשרת. את כל זה ניתן לעשות בטיפול,וכמובן חשוב לאחר התובנות הללו להתחיל לפעול בחיים שלך בצורה אחרת מן האוטומטים שכיום מנהלים אותך.
מקווה שהתשובה שלי מספיק מובנת.

היי,
זה באמת ממש ככה וזה משהו שחוזר על עצמו.
העניין שאני לא מצליחה להבין מה היה שם בילדות, לא זכור לי איזה מקרה או משהו.
בכל מקרה אני אלך לפסיכולוג, אני חייבת להתמודד עם זה.. את חושבת שכדאי לי להמשיך עם הבחור ודווקא כדי להתגבר ולנסות להתמודד עם זה?
בעיקרון אני לא מרגישה שאני ממש רוצה אותו וגם הרבה דברים קטנים ממש מורידים לי אבל לדעתי זה בגלל העניין הזה של "הפחד" זה משפיע וכביכול בגלל זה אני מתלבטת אם בכלל אני רוצה אותו או לא.

נטלי יקרה,

נראה שהאיש "ננעל" על מטרה והוא גם בחר את שותפתו למימוש יעדו.
אצלו ההחלטה התקבלה מעט אחרי שדרכיכם הצטלבו. מצאת חן בעיניו, את כנראה עונה על הציפיות והרצונות שלו משותפתו לחיים והוא מוכן ומזומן לממש בכל רגע את אהבתו אלייך ואת החלטתו בדבר חיים משותפים איתך. המימוש הזה מבחינתו הינו בדמות ילד (ועדיף ילדה) משותף, של שניכם.
בד"כ, הריון לפני חתונה הינו תוצר של חוסר יכולת להביא ילדים לעולם במערכת יחסים קודמת. כלומר, כאשר זוג לא מצליח להביא ילד לעולם ובנוסף לכך מתגלעים חילוקי-דעות נוספים ביניהם, הם מחליטים להיפרד. הבחור, למוד הניסיון, מבקש לבחור לעצמו ב"סיבוב השני" בת-זוג פורייה, עמה יוכל בוודאות לממש את חלומו ולהביא צאצאים לעולם. לכן, לפני שהוא "מכריז" על החתונה הם בודקים את עניין הפוריות ומנסים להרות. לאחר שאתגר זה הושג, מתקיימת חתונה. (האם בן-זוגך חווה מערכת יחסים קודמת בה הוא ובת זוגתו לא הצליחו להרות?)
למעט אכזבה מסוג זה, אין סיבה ממשית להרות לפני חתונה ובוודאי שלא בגילכם הצעיר, גם אם בן-זוגך מאוד אוהב ילדים ומשאת נפשו היא למלא את ביתכם בהם...
אני מאמינה, שכל החלטה יש לקחת מתוך הקשבה פנימית, מוכנות, בשלות, נכונות ורצון שבה מהלב ומהנשמה. אלו הן ההחלטות הנכונות ביותר עבורנו. כל החלטה הנלקחת באופן שונה, מסיבות אחרות, שאינן הסיבות הנכונות, היא החלטה שעשויה להחזיק מעמד פחות זמן וה"תשלום" עליה עלול להיות גבוה ומיותר.
לכן, לכי עם ליבך, כפי שאת עושה. עשי את הדברים כפי שנכון לך, באופן שהכי מתאים לך ולפי התכניות הנכונות עבורך.

מוניקה תודה רבה על תגובתך,

מערכת היחסים הקודמת שלו נמשכה כשלוש שנים, והוא טוען כי לא ראה עתיד משותף עם הבחורה, ידע שלעולם לא ירצה עמה ילדים ולכן גם ידע שלעולם לא יוכל להציע לה נישואין. הוא אומר שעכשיו שזה שונה, שאיתי הוא ישר הבין שזה "זה" ושאותי הוא רוצה כאם ילדיו. אבל האם המצב נשמע לך נורמלי? אם היה רציני כלפיי- לא היה מחכה להציע לי נישואין ולאחר מכן לדבר על ילדים? או שמא עצם דיבורו על ילדים כבר מעידה על רצינותו?

מתוך סקרנות הפנתי שאלה זו לפורום אחר, והתגובות שקיבלתי היו קשות מאוד. למשל שעליי להפרד ממנו מיד כיוון שהתנהגות כזאת מלמדת על היותו מסוכן ואובססיבי, או למשל שעליי לברוח ממנו כמה שיותר מהר מאחר והוא לעולם לא יתחתן איתי אלא רק רוצה ילד, ולאחר שיקבל זאת- יעבור הלאה.

תגובות אלה נשמעו לי ילדותיות ולא רציונליות, ולכן הייתי רוצה לשמוע את דעתך המלומדת.

נטלי יקרה,

כי שציינתי בתגובתי הקודמת, התרשמותי היא שהוא באמת "ננעל" עלייך, כשותפתו לחיים, כזוגתו וכאם ילדיו.
אני מתקשה להאמין שהוא יעזוב אותך לאחר ש"יקבל" ממך את מבוקשו. הרי הוא לא יגדל את הילד לבדו וגם לא נראה לי שהוא מתכנן לגדל אותו עם מישהי אחרת...
אולם, רק את באמת יכולה לדעת. את חיה איתו ולצידו. אם את חשה שפיו וליבו שווים אז זה בדיוק כך.
אם את חשה שהוא באמת אוהב אותך אהבת אמת ושאת היא ה"אחת" עבורו, אז את ה"אחת" שלו.
הדבר בוודאי בא לידי ביטוי בהתנהלותו ובמהות הזוגיות שלכם.
לרוב, כאשר אנו מתאווים למשהו אנו לא מפסיקים לדבר על זה, עם כל מי שמוכן לשמוע, ממש "חופרים". אולי זו הסיבה שבן-זוגך "חופר" לך בנושא הזה. אין זה אומר כמובן שהוא אובססיבי.
אולם, כדי ל"סגור" את נושא האובססיה, חשבי האם התנהלותו הכללית מאופיינת באובססיה, כלומר בחרדות, טקסים החוזרים על עצמם וכד'. אלו הם הדברים המאפיינים התנהלות אובססיבית.

טכס הנישואים הוא הרבה יותר מאולם, להקה, ריקודים ומעטפות.
זוהי מסגרת שמעמידה את הזוג בקטגוריה אחרת !!!
מכל הבחינות ולכן הדרישה שלך הא לגיטימית
אל תיכנעי ללחצים שלו ולא חשוב כמה הוא אוהב אותך
את משוועת למסגרת הוא כנראה פחות
מתאים לו שיהיה לו ילד ובסופו של דבר תמצאי שיש לך גבר אבא לילד שיבקר אותך
כשיתחשק לו .. וילך לדרכו . לבילויים שלו ולהנאות החיים בלעדייך ........
העקרונות שלך יובילו אותך למחוזות שאת חפצה בהם .
בהצלחה

זה באמת לא נראה לי בסדר המצב שאתה מתאר. היות וכבר דיברת איתה והיא לא מבינה- מה הטעם לדבר על זה שוב? היא רואה את הדברים אחרת.
לדעתי אין טעם לדון בזה ולטחון מים, אני מניחה שהאח לא מגיע אליכם כל שבוע, ולכן לדעתי כל מה שאתה יכול עשות (למרות שטכנית אתה צודק), זה לפנות לאשתך בסיטואציה רגועה ומפוסיית, ולא בזמן ויכוח, ולומר לה שזה מפריע לך, שאתה מבין שאולי קשה לה להתעמת אתו, אבל לדעתך המצב הזה לא נורמלי, אם יוצאים למסעדה לא חייבם להתחלק כל פעם, אבל לפעמים היא יכולה לשלם ובפעם הבאה הוא יכול לשלם. תגיד לה את זה בעדינות, הרי לא על זה יקום ויפול הקשר שלכם. תסביר לה שזה מפריע לך, אבל אל תלחץ עליה שתבטיח לך שזה ישתנה. תן לה זמן לחשוב על זה, ולהחליט כיצד עליה להתנהג בסיטואציה הזאת. ובפעם הבאה ראה אם היא הפנימה.

בהצלחה.

תודה.
לצערי הסיפור עם אחיה נמשך שנים בכל מיני צורות וצבעים .
היו שיחות ודיונים לכאן ולכאן ולצערי היא לא הפנימה ולא עושה דבר לשנות את המצב גם באם זה מפריע לי .
היא פשוט בגלל היחסים שלה איתו והקשיים שיש לה בנושא היא מנסה להכריח אותי להשלים עם המצב , זה מפריע לי , צורם לי , מציק לי שמנצלים אותי ולא מתיחסים .
הרי אחיה מבין ורואה ומכיר את התנהגותו הקמצנית ופשוט מזלזל באחותו ובי ולא נראה לי שהמצב יכול להמשיך כך .
יתכן והשיטה היא לשאול אותו ישירות בפנים מדוע הוא לא מציע אף פעם לשלם .

גדי היקר,אני מבינה מדבריך שאתם גרים בצפון, בקירבת אביה של אישתך. ביום שהאח מגיע מן המרכז לביקור - פעם בשבוע - הוא מן הסתם מפסיד יום עבודה ויש גם עלויות לנסיעה. כלומר בכל מקרה הוא מוציא די הרבה כסף על הנסיעה הקבוע הזאת פעם בשבוע.
יתכן וזה המקור לחשיבה שלו שבגלל שיש לו יחסית הרבה הוצאות, אתם יכולים לשלם על הארוחה.
נכון שזה כן מתבקש שמידי פעם הוא יציע זאת, והעובדה שאינו מציע מעידה לעניות דעתי שיש לו אישיו עם כסף.
אם אתה יכול לראות את הדברים על פי מה שהסברתי כאן, ולהעריך את העובדה שהוא מגיע באופן קבוע לבקר את אביו -לדעתי זה לא מובן מאליו לעשות את הנסיעה הזאת פעם בשבוע ורבים אחרים היו עוברים לפעם בשבועיים או אפילו פעם בחודש.
נסה לראות את הצד החיובי שיש בכך - שמירה על קשר טוב ותומך באבא, הוא מתחלק איתכם בדאגה לאבא, והוא שומר על קשר איתכם באמצעות הארוחה הזאת.
הרבה סכסוכים זוגיים היו יכולים להיפתר אילו בני זוג יכלו לראות דברים מכמה נקודות מבט בו זמנית ולהבין שלפעמים גם האחר פועל ממקום הגיוני וחיובי.
מה דעתך?

תודה לכיוון המחשבה .
אין לו בעייה כספית .
הוא מגיע פעם בשבוע ולא אני ולא אשתי צריכים לממן לו את הוצאות הנסיעה , הרכב והדלק שבו הוא נוסע הוא ע"ח החברה כך שאין לו הפסדים כנ"ל לא שעות עבודה כי הוא בעל החברה , לא נראה לי .
אנחנו גרים בקרבת האב ונמצאים אצל האב כמעט כל יום , ההוצאות שלנו גבוהות יותר והפסדי שעות העבודה בכסף גבוהיים יותר .
קשה לי להבין את הגישה הנצלנית הזו מלבד קמצנית וחוסר התחשבות .
לצערי אני מרגיש צורך לשים לסחטנות הזו ולחוסר ההתחשבות סוף גם אם זה יפגע ביחסים ביננו . הבעיה שאינני יודע איך לעשות זאת .
תודה לעצה

אם הבנתי מדבריך האחרונים אז אתה יודע שמי שאמור לעשות לזה סוף זה בעצם אתה ולא אשתך,,, תשמח כי כעת אתה במחצית הדרך, מה שנשאר לך זה להכות בפטיש כשהוא חם, בפעם הבאה תבוא בלי כסף כלל פשוט תשכח את הארנק בבית, אל תשתף את אשתך ותשחק עד הסוף, תשתדל להינות מהקטע ואל תשכח למלמל שוב ושוב, אני לא מאמין שזה קורה לי !
תחזור אלינו ותספר איך היה,,, לפי זה נבחן ביחד איך להמשיך,
בהצלחה

תודה על הרעיון .
הרעיון לא יצליח , חשבתי על זה כי אשתי אז תקפוץ ותשלם כי היא יוצאת עם ארנק .
תודה

אני יכולה להבין אותך, ואני מבינה שמה שאני אגיד עכשיו יהיה קשה לבצע, אבל זאת הדרך היחידה להשיב מכבודך. השאלה שלדעתי את צריכה לשאול את עצמך זה האם הוא באמת לא נותן לך את היחס שמגיע לך או שאת מנפחת את כל העניין בגלל שאת היחידה שמגיעה אליו וזה גורם לך להרגיש שהוא משקיע פחות ממך. בהנחה שאת לא מנפחת את זה והוא באמת לא נותן לך את היחס שאת רוצה, הפתרון הוא תיאורטית מאוד פשוט (קשה יותר מעשית)- תפסיקי לבוא אליו. תראי מה יקרה.
הוא יתגעגע? הוא יקרא לך אליו? הוא יזום פגישה? ואם הוא יקרא לך ואת תגידי לו כדרך אגב שאת במחזור, האם בכל זאת יתעקש שתבואי?

אמרת שהוא אמר לך לחכות אצלו בדירה, האם הוא גר עם הורים/שותפים או שמא נתן לך מפתח מהדירה שלו?

הוא כרגע גר עם ההורים ביחידה ניפרדת .. ככה הבנתי שהוא לא נמצאה עם בחורה, אבל בכל זאת הרגשתי ניפגעת שהוא לא אומר לי להגיע לשבת איתו ועם החברים שלו אם כל כך מעניין שם ..
שספרתי את זה לחברה שלי היא אמרה שהוא פשוט מנצל את זה שאני טובה מידי איתו ויועד שאני יגיע בכל זמן ...

מתבודדת יקרה, כמה שיותר מהר חיתכי את הקשר הזה שמנציח ומחזק תכונות חלשות שלך, של תלות ושל חוסר אסרטיביות. אסור לך לבלוע ממנו יחס כזה.
הסיכוי היחידי שלך, כמו שנטלי כתבה לך נכון, הוא להיפרד ממנו במהירות ולקחת איזה זמן - נניח חודש - לראות אם הוא יעשה איזה צעד.
אם הוא יחזר אחרייך וירצה אותך - זה הזמן להעמיד תנאים ולשנות את כללי המשחק ביניכם.
מכיוון שכללי המשחק התחילו כיזיזים - עלייך להביא בחשבון את האפשרות שהוא עדין רואה בך יזיזה ולא חברה ולא אהובה. אני יודעת שזה קשה לקלוט, כאשר את מאוהבת - שהאחר לא מאוהב. זה קשה להבנה ואף פוגע ומכאיב, אבל זה קורה הרבה שהאחד מפתח רגשות ואילו השני לא מפתח אותם במקביל או אפילו בכלל לא.
זה המבחן עבורו וחשוב שתדעי איפה את עומדת. אם הוא כן פיתח רגשות - הוא יחזור. אם הוא לא פיתח רגשות -- ממש לא כדאי לך להישאר איתו, ואז עלייך "ללקק את פצעייך" ולעבור הלאה למצוא אהבה אחרת.
שיהיה ברור: אינני מציעה זאת בתור מניפולציה עליו, אלא כצעד הכי נבון ונכון לברר מהם רגשותיו אלייך אם בכלל ולשמור על עצמך.

א- אני ממש מודה על היחס ועל האכפתיות זה ממש מחמם את הלב ..
ב- באותו היום שהוא לא ענה לי לטלפונים והחזיר לי בהודעות אז גיליתי באמצעות פייס בוק , שהוא יצא לאיזה פאב ולא סיפר זה לדעתי ממש מראה שהוא מזלזל בי ולא אכפת לו ממני ... כי אני לא קנאית באמתת ואין לי בעייה שיצא עם החברים שלו אאבל לשקר לי ?..ואחרי שגילתי את זה הוספתי לו לייק .. שידע שאני יודעת את זה אבל מאז הוא לא יוצר איתי קשר ..
ג- כניראה הפיתרון הסופי זה באמת לחתוך את זה למרות שאנחנו נתראה באוניברסיטה ... כי אנחנו באותו החוג רק הוא שנה ד' ואני א' .

מזל טוב על הזוגיות החדשה, בדיוק כמו שכתבת אין טעם להמשיך ולנסות להסביר לו, הוא לא יבין ולא יקבל את הדברים ממך כפי שהם,
לכן אם הזוגיות הזו חשובה לך ולו, אתם צריכים לגשת לאנשי מקצוע ולבקש שייעשו בינכם שיחה פתוחה על החששות שלו, זו תהייה הזדמנות רצינית להביע ולתת לו להבין את הצד שלך הכי טוב שיש,
בהצלחה

בני, ראשית תודה על ההתייחסות.
ייעוץ עם איש מקצוע נשמע לי כמו משהו שעושים לאחר שנישואין של שנים נקלעים למשבר חמור. נשמע לי מוזר לשקול ייעוץ לאחר שלושה חודשים של קשר. מצד אחד אני חושבת שאולי אם אמשיך לא לתת לו סיבות- הוא ירגע עם הזמן, מצד שני אני לא רוצה לנסות להוכיח את עצמי בכל דרך אפשרית. אני נאמנה ואוהבת, ולא רוצה להרגיש נחותה. בשורה התחתונה השאלה היא האם עליי להמשיך ולנסות להבין אותו ולהתמודד עם חוסר האמון שלו וההרגשות השליליות שלו, או שמא במצב כזה הבנה לא תעזור וצריך לשים אולטימטום שיבין שאני לא מוכנה להמצא בקשר ללא אמון, וזאת על אחת כמה וכמה כשאני משקיעה בקשר הזה את כל כולי.

נטלי היקרה, איכשהו נדמה לי שזה דווקא טוב שיחסיכם נפתחו באקורד של חשיפה.
אינטימיות עמוקה נמדדת ביכולת של כל אחד מבני הזוג לשתף את עצמו גם לגבי דברים שהוא מרגיש לא נוח לגביהם, דברים שהוא מתבייש בהם. אני מתכוונת בעיקר לעניין הבגידה, לא למספר הגברים שהיית איתם.
התערטלת נפשית בפניו, ובעצם כך הוא יודע מי את, והמידע הזה לא יצוץ לו פתאום אחרי שנים של הסתרה ויכה בו.

עכשו השאלה היא האם יחסיכם ישרדו את החשיפה הזאת.

יש להניח שבגלל המידע הזה הוא ייעשה יותר קנאי ויותר חשדן ויתחקר אותך איפה היית ומה עשית.

אם תמשיכי להיות גלוייה איתו ולספר לו גם אירועים "על יד" כמו למשל - מישהו התחיל איתי או מישהו מצא חן בעיני, על מנת להרגיל אותו שמשתפים זה את זו במחשבות מסוג זה ו"נשארים בחיים", אז אני מקווה שהוא יתחיל להכיר אותך ולסמוך עלייך שאינך מסתירה ממנו דברים, ושהוא לא חייב לחלוב ממך מידע ולתחקר אותך על מנת להפיג את חרדותיו שמא את עושה מעשים מאחורי גבו.

שווה גם לברר האם קרתה לו טראומה של בגידה בעברו. אם חברה שלו בגדה בו - יש כאלה שאפילו נשיקה עם מישהו אחר נחשבת בעיניהם בגידה - אז הוא מסתובב בעולם פגוע וחשדן ו"מכין את עצמו" להיפגע שוב ושוב בנקודה זו.

את יודעת, אתם עוברים "מיני-טראומה" של בגידה עכשו.
אחרי שבגידה מתגלית, יש שלב קשה שבו הנבגד שוב ושוב מעלה שאלות ורוצה פרטים, וחוזר לאירוע שוב ושוב ורק הזמן והתנהגות יציבה וחשופה של בת הזוג יכולים להרגיע אותו.

אם את אוהבת אותו - עלייך לקבל שכל פעם שהוא מעלה את הנושא זה בגלל שהוא חרד וחושש להיפגע ומנסה לשמור על עצמו.
שתפי עם זה פעולה, הזמן יעשה את שלו.

אכן אין מקום לקחת את האישיו הזה בשלב בו אתם נמצאים לייעוץ זוגי. היחסים ממש בתחילתם, שניכם צעירים, ואם האהבה שלכם לא תשרוד את המכה שקיבלה - אז אולי נכון יהיה לחתוך ולהיפרד.
במובן "רוחני" מסויים את עכשו משלמת על הבגידה הקודמת. שלמי בנדיבות ובהבנה.

נקודה אחרונה - קחי את הזמן ואל תחליטו עדיין החלטות של חתונה והבאת ילד. זוהי החלטה כל כך חשובה לכל החיים ולא נכון לקבל אותה רק על סמך רגש האהבה. יש להוסיף לשיקול הדעת עוד הרבה נושאים של התאמה, שמתבררים כאשר הפרפרים נרגעים והמציאות מתחילה להראות את עצמה בבהירות, ומתחילים להכיר הרבה יותר טוב זה את זו.

הי אפרת,

קודם כל אכן כל הכבוד לך שאת מאפשרת לבעלך לצאת פעמיים בשנה לגיבוש כאשר את נשארת עם כל העומס עלייך. ואגב אין לי ספק שהוא מעריך אותך על כך, לאור הקשר החיובי שאת מתארת.

אני רוצה שתתמקדי רגע בבקשה שלו- לצאת עם חברים. נשים רגע בצד את כל העלבון ואת כל השאר. סה"כ, אני מניחה שאם לא היו גיבושים מהעבודה את היית שוקלת לחיוב שיצא מדי פעם עם החברים שלו. אבל לך העומס הוא כבד, ואת חשת מעט מוזנחת ולא מוערכת, ונפגעת מהמקום הזה- שבכל מקרה 10 ימים בשנה את לבד איתם, כולם קטנים, ואת אמא אחת שמאפשרת לאבא לעשות חיים. הוא לא "ספר" את זה, אבל לפי הבנתי אמר שמוכן לוותר על הגיבוש מהעבודה, ועם זה אני לא רואה בעיה.

כרגע, הבעיה שאת נמצאת איתה היא העלבון והפגיעה שחשת. הוא חש שאת לא מפרגנת (מה שלא נכון בהתחשב בכך שיוצא עם העבודה, ואני מניחה שאת לא עושה פרצופים אם החלטת לאפשר לו באמת), ואת חשת שהוא לא מעריך אותך על ההקרבות שאת עושה למען ההנאה שלו (וגם כאן, אני בטוחה שלאחר התקררות מסוימת מהכעס והפגיעה- הקשר הוא טוב וחיובי דווקא כי יש הערכה הדדית). לא התרשמתי שהוא "דרש" עוד נופש, אלא בא אלייך בבקשה נוספת. יתכן, ואת חשה כי העומס מונח עלייך בהרבה פעמםי, ואילו לך אין הרבה הזדמנויות לנפוש כך, וכאשר הוא מעיז לבקש דבר כזה- את חשה יותר לבד ויותר אחריות.. יתכן?

רק רציתי להוסיף על דבריה של עדי שענתה לך בחכמה ייתרה,,,
תחשבי רגע רק על הצרכים שלך, ותבדקי מה חסר לך באמת כשהוא נוסע ?
וכן, מדוע את אינך יוצאת לנופש מידיי פעם ? אולי כשתמלאי את המצברים שלך, יהיה לך יותר קל לפרגן בכייף גם לבן זוגך...
ואם אני כבר כאן אז תבדקי גם את זה >
יכול להיות שקשה לך עם זה שהוא רוצה לנסוע עם חברים ולא איתך ?
אתם יוצאים בייחד ?
בהצלחה ושבת שלום