פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך, אפשר להבין שזה מתסכל מנקודת מבטך לראות את אישתך נושאת בכל העול הזה, כאשר אחיה לא נוקף אצבע לעזור עם האם החולנית והמזדקנת.
אני מתרשמת שאישתך איננה אוהבת להתעמת ולא נוהגת לבקש עזרה אלא מעדיפה לעשות דברים בעצמה מאשר להיות תלוייה בהסכמה של מישהו אחר. או שבכלל לפנות ולבקש עזרה. יתכן היא לא ממש סומכת על אחיה שיעשה זאת על הצד היותר טוב. מה דעתך לבדוק האם גם בבית היא מעדיפה לעשות דברים במקום אחרים (נניח במקומך ובמקום הילדים)?
אז ההשערה שלי היא שיש כאן איזו נטיית אישיות של אישתך.
ואם זה כך, כל מה שאתה יכול לעשות זה לשוחח איתה -ממקום טוב, לא של הטפת מוסר - אלא שאולי כדאי לה להתבונן קצת על עצמה ולהיות יותר מודעת לנטייה הזאת שלה - כמחובן - רק אם אני צודקת.מודעות עצמית היא הצעד הראשון לשינוי.

נקודה אחרת - אולי להכניס לשיחה איתה היבט מסויים: שיתכן שהיא משדרת לאחיה שאין לה בעייה לקחת על עצמה ואז נוח לו לסגת אחורה ולא להציע עזרה. שתהיה מודעת לכך שחשוב לאפשר לו להיות חלק מן הטיפול באמא, - לא רק כדי להקל עליה (ועליך) אלא כדי להכניס אותו מבחינת המעורבות הרגשית לשלב הקשה הזה בחיים של אמא שלו, במקום להוציא אותו מן התמונה.
עליה קצת לשחרר כאן שליטה. המסר הזה - הכל עלי/ רק אני יכולה - הוא לא בריא והתנהגות "קדושה" כזאת - מאד קשה להגיד עליה משהו רע, כולם רק מעריצים אותה,מן הסתם, ואולי גם מרגישים קצת אשמים על ידה כי הם לא מקריבים את עצמם עד כדי כך, כמוה.

אבל את כל המסרים האלו שווה להגיד עם המון אמפאטיה והערכה, ולא כביקורת.

אשמח אם גם אחרים יכתבו לך רעיונות נוספים.

שלום אור,

קודם כל צר לי מאוד לשמוע שזה מה שאתם עוברים. מהדהד לי המשפט שאתם לא מאושרים - לא ביחד ולא כל אחד לחוד. ז"א שגם כאינדיבידואלים, כל אחד, לא קל לכם. שזה לא פעם משפיע על הזוגיות (בעצם בדרך כלל).

לגבי הטיפול - לא עוזר, לא ממשיכים. אין פה עינין- את מרגישה שנגמרת לך הסבלנות, אתם חשים שזאת לא הדרך לפתירת המצב, "זה לא עושה לכם", אז לא. החשש שלי הוא שככל שתמשיכו להיות בטיפול שאתם בעצם לא ממש מאמינים בו כבר, משלא הוכיח את עצמו - אתם תתייאשו ולא תנסו עוד דברים, למעשה לא תאמינו בכלל שיש פיתרון והתסכול יגבר וילך. נשמע לי שאתם מאוד רוצים פיתרון, אתם משקיעים זמן, כסף, חשיפה, ונראה שאתם בדרך הנכונה = ללכת לטיפול. איזה? מיד מגיע..

אני בהחלט ממליצה לכם ללכת על סוג אחר של טיפול. לא כל טיפול מתאים לכל אדם. מי שהמליץ לכם על זה כנראה מאוד היה מרוצה, וזה נהדר, אבל משאנחנו כ"כ שונים ומדברים אלינו דברים שונים- אני מציעה לחתוך מהטיפול שאתם מקבלים וללכת על משהו אחר. משהו אחר יכול להיות מטפל זוגי קלאסי, שמתמחה בזוגיות, זה יכול להיות סדנאות אחרות, יש כל מיני. אבל להרגשתי, לפחות את ונשמע שגם הבן זוג- יכולים לצאת נשכרים בטיפול זוגי קלאסי.

לגבי טיפול מיני - לא הייתי ממליצה בשלב זה, אולי אני טועה, אבל- להרגשתי כשאין את החיבה, הקירבה הרגשית, וכשיש קצרים בתקשורת, תוסיפי לזה את הקשיים של השנה הראשונה (שהיא קשה לכל זוג), אין הסבר אחר לקשיים ביחסים אינטימיים. ז"א- כשמשהו לא עובד, גם שם זה לא עובד. זה ביחד. לגוף וליצר קשה מאוד "לשקר" - הוא רק משקף מה באמת לא עובד. כשאין קירבה רגשית, מנטאלית, קשה מאוד להתחבר גם פיזית (זה יותר שכיח אצלנו הנשים אבל בהחלט גם אחוז ניכר מהגברים יחשבו כך לדעתי). כך שלטפל בסימפטום ולא בשורש, זה לתת אקמול לכמה שבועות, ולהערכתי אתם תחושו שהכל טכני מידי. אם לא היית מדברת על פערים בתקשורת וריבים, אלא רק על בעיות ביחסים אינטימיים- אולי זה היה הכיוון בשבילכם. אבל משאת מדברת על דברים כואבים ועמוקים יותר- כדאי לטפל בשורש.

אם תצטרכי עוד עזרה אשמח לסייע, ובכלל- לשמוע מה דעתך.

עדי, תודה רבה על הענותך המהירה וההשקעה בדבריך.

אכן המצב הוא לא טוב בכלל,
ואחרי קושי רב לעשות את הצעד פניתי לפסיכוטרפיסטית (דרך רשימה שקיבלתי מקופ"ח, בחרתי דווקא בה סתם מבלי שום סיבה). לא ידעתי לאן בדיוק פניי מועדות ומה הולך להיות. מעולם לא הייתי בשום סוג של טיפול.
לכן מבחינתי כל מה שבעל מקצוע אומר לי - הרבה יותר טוב ממה שאני חושבת. כי הוא יודע ...

היא זאת שעוד בשיחה הראשונית בטלפון, לפני פגישה, מיד אמרה לי שבשיטה הזאת היא עובדת כבר שנים (אימגו).
שאלתי אותה האם זה יתכן שזה מתאים ועוזר לכל הזוגות והיא ענתה שמניסיונה הרב כן.
לכן לא נשאר לי אלא לעשות מה שהיא אומרת ולסמוך עליה.

מה עלי לעשות?
האם לומר לה שאנחנו החלטנו שזה מספיק לנו?
האם להמשיך טיפול איתה (אולי תסכים לטפל בנו בשיטה אחרת) או האם לפנות למישהו אחר? מחיפוש באינטרנט הבנתי ששיטת האימגו מאוד נפוצה היום, איך אדע מי מטפל גם בשיטות האחרות?

ומהו בכלל טיפול קלאסי?

לגבי המין, הבעיה היא לצערי רק אצלי. בעלי רוצה ומעוניין מאוד, אך אני זאת שמשהו "לא עובד אצלה כמו שצריך". כמו שאמרת, שזה בדרך כלל אצל הנשים.. אז אכן חשבתי כמוך, וחשבתי שיש לחכות עם הטיפול בנושא הזה, אבל הייתי חייבת אישור, כי אני מרגישה די אובדת עצות.

באמת שאני רוצה שהכל יסתדר,
אבל אני לבד לא יכולה, זה חזק ממני, הרמתי ידיים וללא טיפול נכון אני לא מרגישה שיש מקום לשינוי או לעוד תקווה שתהיה לחינם..

תודה רבה שוב!

הי אור ולילה טוב,

עשית טוב שפנית לפסיכותרפיסטית- עשית טוב שפנית לטיפול ואף ניסיתם, אין חכם כבעל ניסיון. את צודקת שמטפל אמור לדעת "יותר" עקב ניסיונו, ההיכרות וההיחשפות שלו להרבה זוגות ואנשים פרטיים היא משמעותית. אבל למטופל יש מילה הרבה יותר חזקה, לדעתי, דווקא כי הוא אינדיבידואל והוא יודע מה "מרגיש" לו. הטיפול חייב לדגדג לכם איפשהו, כמשהו מצליח, שמניב תוצאות. לצאת מהטיפול בתחושה שיש פה משהו לעבוד איתו, שהמטפל הזה הצליח לגעת בי, הצליח לעורר בי, הצליח לגרום לי לחשוב על ההתנהגות, המעשים, על מה שאני עובר. אם הכל על מי מנוחות כבר כ-6 או 7 פגישות, ושום "בום" לא קורה, זה אומר דרשני. ולא כי היא חלילה לא טובה! אלא שבכם זה לא נגע מספיק. המטפלת הזאת בשיטה הזאת כנראה מצליחה כפי שהיא אומרת עם הרבה זוגות - אין לי ספק שהיא גם צודקת. אבל לכם ספציפית זה לא כ"כ עבד, וזה הכי טבעי שכך יקרה.

אני שמחה שקיבלת אישור לגבי המצבים האינטימיים ביניכם,אני רואה קשר ישיר בין מה שאתם חווים (קצרים בתקשורת, קונפליקטים) לבין מה שמתבצע בסופו של דבר ברמה האינטימית ביניכם.

לגבי המטפלת- אם החלטתם שנתתם מספיק הזדמנויות- אכן יש להגיד לה את זה, אפשר גם לומר לה בעדינות שאתם רוצים פסק זמן למחשבה, לחשוב עד כמה התקדמתם עד כה, ולשקול את המשך הדרך.

לגבי טיפול - כבר בטלפון את יכולה לשאול את המטפל/ת איזה סוג של גישה היא מביאה איתה, האם יש מספר גישות שהיא מטפלת בהן. ניתן וחשוב להגיד לה במה התנסתם עד כה ולהסביר בקצרה שזה לא עבד. מותר לך לקבל מידע כזה "בחינם" בטלפון. בהחלט. כשכתבתי טיפול קלאסי התכוונתי לטיפול זוגי - כשמו כן הוא, למטפל שיתאים אותו למצב שלכם ולא שאתם תותאמו במיוחד לגישתו. אני יודעת שאולי זאת דעה מעט שונה ממה שקיים, אבל אני מאוד מתקשה להתחבר למטפל שמגיע עם שבלונה מסוימת של טיפול, וכל מי שחולף בחדר הטיפולים מוכרח לעבור דרך השבלונה הזאת. מטפל טוב (טוב סובייקטיבי, לכם) הוא מטפל שיצאתם ממנו עם חומר (חומר טוב..) למחשבה, לפתוח את הקופסה, לעורר, להזיז משהו, לגרות משהו בחשיבה ולהתחיל בשינוי התנהגות. אני עדיין חושבת שאחרי תקופה של 6-7 מפגשים - משהו מכל זה כבר היה אמור להתבשל..

לגבי השאלה האם לברר איתה על עוד גישה-רק אם התחברתם להיא עצמה, ז"א, למטפלת עצמה ולאישיותה - אפשר לברר האם מטפלת בעוד שיטה. בהחלט. אבל אם לא, או, שלא התחברתם, אין טעם להמשיך גם לשלם, גם לבזבז זמן יקר, גם להיות מתוסכלים וגם לא לתת לעצמכם צ'אנס אמיתי אחר עם מטפלת שאולי תצליח לחדור את השיריון ולהביא אתכם לדרך מחודשת וטובה יותר. הזמן שלכם יקר, כמו גם המצב הכלכלי.

להבדיל מבני זוג שצריכים שהפרטנר "יעשה להם את זה", הכימיה והחיבור צריכים לבוא גם בחדר הטיפולים (להבדיל).

אשמח לדעתך.

היי עדי,
ראשית, אני מודה על התייחסותך והנכונות לעזור!

חשבתי יום-יומיים, ובעיקר בזכות דבריך הגעתי למסקנה שאני רוצה לסיים את הטיפול הזה.
חבל לי על הכסף, על הזמן ובעיקר על ההרגשה הרעה שמתקבעת בתוכי ככל שהזמן עובר.

אבל יש כמה דברים שמטרידים אותי ובעקבותם אני קצת חוששת לעשות את הצעד ולהפסיק את הטיפול.

לקח לי הרבה מאוד זמן לצבור אומץ ולהתקשר ליועץ לעזרה. מבוכה, ראשוניות, חשיפה... כשסוף סוף עשיתי זאת לא ידעתי האם אני באמת פונה לאדם הנכון ואיך מתגברים על הבושה ועל כל שאר הרגשות שמלווים אותי במצב רגיש שכזה.
ניתנה לי רשימה מקופת חולים ופשוט "הגרלתי" מישהי.

קשה לי כעת, אחרי חודשיים+ של הכרות (טיפולים כפולים אחת לשבוע) וסוג של שגרה איתה לבוא ולומר לה שאני מפסיקה כי הדרך שלה לא נראית לי.
וחוץ מזה.. הרי איני יודעת לאן לפנות?
שוב אבחר שם אחד מתוך עשרות שמות ברשימה מבלי לדעת למי אני פונה?
אין מי שימליץ לי, יכוון אותי, יביע דעה.
ואם שוב לא אתחבר למישהו? ושוב הדרך לא תראה לי? אני מפחדת לאבד תקווה לגמרי ולהרים ידיים. אני מפחדת שמרגע שאפסיק את הטיפול אגיע למצב של חוסר ידיעה מה הלאה ולא אפנה לאף אחד. ושוב.. נחזור אחורה.. ונמשיך בחיים שלנו ללא שום עזרה - שחיובית לנו כרגע אם אנחנו רוצים להשאר ביחד ולהיות מאושרים אי פעם... (ואנחנו רוצים!!)

מעבר לזה.. מקריאה באינטרנט הבנתי שטיפול קלאסי, כמו שהמלצת לי , עולה יותר. האם זה נכון?

כמובן שהזוגיות שלנו שווה וחשובה לי הרבה יותר מהכסף, ואני מוכנה לשלם הרבה, כמו שעשיתי עד היום, בשביל שנצא מהמשבר. אך בכל זאת אני צריכה לקחת בחשבון שטיפול הוא תהליך ארוך ואני לא ארצה להגיע למצב שאאלץ להפסיק אותו בגלל מזומנים.

אני אובדת עצות, אני צריכה עזרה.
תוכלי להפנות אותי למקום הנכון?

שלום אור וערב טוב,

אני מבינה אותך, דרוש הרבה מאוד אומץ ומאמצים כדי להתקשר, לפנות, להיפגש ולהיחשף. למעשה עשית את זה פעם אחת והלוואי שזאת היתה יכולה להיות היחידה. אבל את באמת צריכה להתרכז במטרה-המטרה היא להציל את הנישואין שלכם, ואם זה כרוך באי נעימות, במבוכה זו או אחרת, זה בוודאי שווה את זה. כל זוג יכול לחוות את הפניה או הפניות האלו לאנשי מקצוע, כאילו יש בכך בושה מסוימת, האמת היא שיש בכך רק חוזק וגדולה. אדם שיודע לבקש עזרה הוא בוודאי יודע גם לקבל אותה במידה המתאימה לו, ולעשות איתה מה שצריך. אגב, אולי בעלך יוכל לבצע את הפניה השניה לאיש מקצוע?

אין צורך להגריל מישהי. אם אין לך מישהו קרוב שיכול להמליץ, את מוזמנת לשלוח לי מייל ואנסה לכוון אותך. לגבי טיפול קלאסי- לפעמים עולה יותר, תלוי כמה הטיפול הנוכחי עולה לך, ממטפל למטפל זה די שונה, זה יכול לנוע בין 250-350 ש"ח למפגש -זה הממוצע וזה נחשב מחיר סביר מאוד. את צודקת שזאת הוצאה והיא אכן שווה את זה. לכן לא הייתי רוצה שתמשיכי להוציא כסף איפה שלא מתאים, בכסף הזה את יכולה כבר לגשת למישהי מתאימה יותר ולהתחיל תהליך ולחסוך לכם הרבה מתח מיותר. זה מסוג הדברים הלא נעימים, שפשוט צריך לעשות אותם, ודי. :) אני יודעת שזה לא נעים..

בשמחה אפנה אותך [email protected] אשמח אם תכתבי מקום מגורייך בנוסף.

הי מה שלומך?
מה אני אגיד לך.. קראתי את מה שכתבת וכאב לי הלב
אני יכולה רק לדמיין את עומק התסכול שאת נמצאת בו
אני חושבת שנכון עשיתם שלא הרמת ידיים, יש דברים ששוה להלחם עליהם.. במיוחד שאתם רק בתחילת הדרך המשותפת שלכם...
דבר אחד אני יודעת בוודאות- אין טעם להמשיך בטיפול שאינו מניב תוצאות וגורם לך לאבד סבלנות, כנראה שזה לא מתאים לך/לכם, אל תפילי את האשמה בכך על עצמך!
יש טיפולים זוגיים שכן עובדים ומניבים תוצאות -יחסית מהר! תתפלאי...
אני אשמח להרחיב אבל לא במסגרת הפורום שכולם יכולים לראות
אם את רוצה להעביר את זה לפרטי אני ב- [email protected]

לילי יקרה, יכולות להיות לכך סיבות שונות, החל מקושי בתקשורת שהחל לתת את ביטויו מבחינה רגשית, וכלה בהתאהבות באישה אחרת.
אולי אם תכתבי קצת יותר פירוט על כמה מאפיינים של חייכם, נוכל לעזור לך יותר.
כמו - תחומי ענין, איכות השיחות, איכות הסקס, מטרותיכם בחיים, התארגנות סביב מטלות הבית. אמון/ חשדנות וכו.

אני ובעלי מכירים כמעט שלוש שנים, ונשואים שנה,אני אתאר קצת את היחסים שלנו, כשהתחלנו לצאת הוא חיזר אחריי בטירוף,הראה כמה הוא אוהב, ואני מבחינתי הייתי בעננים.חודש אחרי החתונה עברתי לשרת בבסיס סגור,לי באופן אישי היה מאו קשה עם זה למרות ששוחחנו על כך וידענו ששנתיים לא קלות הולכות להיות לנו ,מה גם שמדובר בשנה הראשונה לנישואין.
אנחנו משוחחים המון בטלפון במהלך השבוע,גם כשאני מגיעה הביתה.אנחנו מבלים עם חברים,לפעמים גם רק שנינו לבד, עיקר הבעיה שלי זה עם הקרירות שהוא משדר,שוחחתי איתו רבות על כך והוא מצידו טוען שהוא בן אדם קר,אך לא כך הכרתיו.יחסים אינטימיים קיימים ובאיכות טובה.אני מצידי סומכת עליו ומאמינה בו.הדבר היחיד שמפריע לי אצלו זה האדישות שלו כלפיי וזה שהוא לא מראה"התלהבות"כלשהי אחרי שאני מגיעה הביתה

אשאל אותך שאלה קצרה.
האם את מספקת את הצרכים הבסיסיים שלו בקשר?
האם את יודעת בכלל מה הם? ואם כן, האם את יודעת איך הוא רוצה שיספקו אותם, והאם את מספקת אותם בצורה שהוא רוצה?

לרוב, אלו המפתחות להצלחה בזוגיות וגם הסיבה לכשלון זוגיות אם הצרכים הבסיסיים אינם מסופקים (כולם) ע"י בן הזוג.

להלן הגדרתי המקוצרת ל 6 הצרכים הבסיסיים:
1. ביטחון.
2. שינויים.
3. הרגשת חשיבות עצמית ויחודיות.
4. אהבה וקשר בין אישי.
5. צמיחה וגדילה.
6. תרומה לאחרים ולסביבה.

אם את מספקת לו את 6 אלו כפי שהוא מגדיר שצריך לספק אותם תהיה לך זוגיות מושלמת.
הסיפוק צריך להיות בסקלה של 0-10 ברמה שבכוללם הוא יגדיר את הסיפוק כ 7 לפחות.

אני בטוח שהתשובה לשאלה שלי היא לא.
תעשי מה שצריך בשביל לספק לו אותם ומהר מאוד תראי איך גם הזוגיות משתנה וגם איך הוא מתחיל לספק את שלך...

בהצלחה.

לילי היקרה, תודה על התוספת החשובה.
בעצם מה שקנה אותך בתחילת היחסים ביניכם היה החיזור המטורף שלו. הוא הראה לך כמה הוא אוהב אותך..."את היית בעננים!"
ואילו עכשו מה שמפריע לך זה שבעצם גילית אודותיו שבמצב הטבעי שלו - לאחר ש"נרגע" וקיבל את מבוקשו - זה שהוא לא במיוחד חם ולא מחזר ולא מחמיא ולא מתלהב מספיק ממך.
ואילו בשאר התחומים היחסים דווקא בסדר!האינטימיות טובה, השיחות בסדר גמור.

אני הייתי בודקת מחדש דווקא את הצרכים שלך, בניגוד למה שכתב לך רון.

אינני יודעת עד כמה היית בעבר במערכות יחסים מתמשכות.
יש לכך שלבי חיים ידועים מראש: שלב החיזור שבו יש המון התלהבות והגבר מצליח להוציא מעצמו יכולות מופלאות וחדשות שבדרך כלל הוא לא מצוייד בהן - על מנת להצליח ולכבוש את היעד...
כאשר החיזור משיג את מטרתו - רוב הגברים נרגעים ומתעייפים ואינם מסוגלים להתמיד במחמאות ובהפגנת התלהבות. מבחינתם - עכשו הגיע הזמן לשלב הבא: החיים הנורמליים... ואי אפשר לצפות ממישהו שכל הזמן יאמץ לעצמו גינונים שאינם טבעיים לו.

אז למעשה - כאשר הוא אומר לך שהוא קר מטבעו - אני מאמינה לו!

נשים מאוד נהנות כאשר "מכרכרים" סביבן ונותנים להן הרגשה שהן מדהימות כל הזמן. מי לא היתה רוצה בכך?! נדמה לי שגם גברים היו מסכימים בשמחה ל"דיל" כזה.
אבל אם תחשבי על כך - רוב האנשים אינם יכולים לעמוד בדרישה הזאת.
מכיוון ששאר התחומים נראים כלל לא רעים,וזו התלונה היחידה שלך, אני במקומך הייתי עובדת יותר בכיוון של התחזקות פנימית עצמית. לבחון למה כל כך חשוב לך לשמוע ממנו את ההתלהבות הזאת. למה אינך יכולה ליהנות מן השלב הנינוח והבטוח שיש לכם כיום, ולקבל את בעלך כמו שהוא?
במקום להתלונן ולדאוג לגבי האהבה שלא ניכרת מספיק מכיוונו - הראי לו את חום והתלהבות, ואולי - ע"י מודלינג מצידך - משהו ידבק בו.

בידקי גם האם הוא מראה את האהבה שלו אלייך בדרכים אחרות. לפעמים אנשים מראים אהבה ע"י פעולות שמעידות על התחשבות, ע"י עשייה למענך, ע"י טיפול בצרכים הפיזיים שלך. רוב הגברים אינם מומחים בדיבורים של אהבה וברומנטיקה.

אם את אוהבת אותו ומעריכה אותו ורואה בו בן זוג ראוי - קבלי את התכונה הזאת אצלו כמו שהיא, ואולי עם הזמן זה קצת ישתנה לטובה. בוודאי לא ע"י תלונות שלך. זה יעשה את ההיפך.

ואם את חושבת שזה צורך רגשי חיוני אצלך ואינך יכולה להסתדר - לקבל מבן זוגך המון חום ותשומת לב והתלהבות ממך - עלייך כנראה לחפש את התכונה הזאת אצל בן זוג אחר, ולוודא שהוא כזה באופן טבעי,לא רק בעונת החיזור. ואין הרבה כאלה.

כואב הלב לקרוא את מה שאת כותבת או ליתר דיוק מה שאת עוברת בחייך.
כל הכבוד על שהדחקת את את הרצון שלך לקיים יחסי מין לעמן בעלך מתוך אהבה צרופה אבל זו טעות גדולה שכן לכל האנשים יש צרכים כאלו ואו אחרים - האם היית מוכנה לא לאכול במשך חודש ימים בשביל בעלך - התשובה היא כמובן שלא זהו צורך קיומי.
גם קשר אינטימי הוא צורך חשוב מאוד לאין ערוך ואין צורך לוותר עליו, זהו צורך לגיטימי.
הפער בינכם ילך ויגדל מה שכבר קורה עכשיו מעבר לכך שלא יהיה קשר אינטימי גם התקשורת בינכם תפסיק, וכך תהיו שתי אנשים ללא קשר כלשהו תחת קורת גג אחת, כיום הילדים מעסיקים אותך אבל הילדים יגדלו ואת תשארי לבד עם עצמך מלאה מרירות תסכול הרגשה שאת דחוייה או שמשהו לקוי בך.
אני רוצה להדגיש שאת בסדר גמור והצורך שלך באינטימיות הוא צורך נורמלי חיוני הצורך שלך להיות נאהבת ונחשקת הוא נכון טבעי וכפי שאמרתי צורך חיוני לחיים תקינים
אין שום סיבה בעולם שלא תקבלי יחש הולם והוגן מצד בן זוגך ולא רק יחשי מין כאן מדובר בהרבה הרבה יותר בחום אהבה תשוקה - חיבוק ליטוף וגם לשמוע שהוא אוהב אותך - חביבתי זה טבעי ונכון להיות בעלת צרכים כאלו.
לדעץי המצב בינכם רק ילך ויחמיר ואת הזמן האבוד לא תוכלי להחזיר
לגבי שאלתך להתגרש או לא זו שאלה כבדת משקל
אני הייתי מייעץ לך ללכת ליעוץ ולנסות לתקן אבל במידה וגם זה יכשל לחפש לך חים אחרים שבו יאהבו אותך ויכבדו אותך וימלאו את כל הצרכים שלך - כל אדם נורמאלי זקוק לאהבה לא מספיק חומריות צריך גם שיאבהו אותנו אנו יצורים כאלו כך טבענו.
ישנם נשים שפשוט מנהלות חיים כפולים זה לא ממש מתאים לכל אחד אבל כך הם לא מפרקים את הבית אבל גם לא נהרסות ומתכלות בעצמן
אולי אם בעלך יבין שכלו כל הקיצים אולי אולי (אני בספק רב !) הוא ישתנה אבל אני לא תולה בזה הרבה תקוות

לטעמי אין מקום לתיקון אבל את חייבת לתת לזה סיכוי כדי שיהיה ברור שעשית את המקסימום
אל תשרפי את החיים שלך את צעירה ויכולה להינות מהחיים שלך עדיין
בהצלחה
ד.

א יקרה, זה מאוד ברור שאסור לך להמשיך כמו שזה. חייב להיות איזה שינוי.
אם הוא מסכים לייעוץ זוגי - עליכם לחפש ייעוץ זוגי כזה שנכנס לתחום האינטימיות והמיניות, כמובן.
אני מתרשמת שיש לבעלך בעיות שהוא העדיף לא לגעת בהן, כנראה הוא פגיע ורגיש לגבריות שלו ומעדיך לטמון את ראשו בחול. יתכן שלאור הירידה בתשוקה שלך - זה מצב נוח לו והוא מעריך שאולי אפשר להסתדר בלי אינטימיות, שכמו שהוא מסתדר - גם את מסתדרת עם זה...
יש כאן שני נתונים - האחד - מיעוט הטסטוסטרון והשני - שפיכה מוקדמת.
לשניהם כמובן יש פתרונות טכניים לא מסובכים.
הרגשות שלך בחצי השנה האחרונה מאד מובנים לי. לאחר כל כך הרבה שנים ללא אינטימיות ומחסור בחיבוקים וליטופים - זה שוחק לחלוטין את האהבה. אהבה לא יכולה לשרוד מבלי שיהיה מה שיזין אותה.
על כן התשובה היא מאוד ברורה: או שהוא מוכן להצטרף לייעוץ זוגי רציני, או שעלייך לעזוב אותו ולהתגרש.
תתפלאי כמה ניתן לעזור בייעוץ זוגי.
לא מזמן עבדתי עם זוג שמערכת היחסים היתה די דומה לאורך כעשר שנים, עד שנוצר משבר בגלל שהאישה - נמאס לה והיא בגדה!
למרבה ההפתעה ניתן היה ממש בקלות לעזור להם להתגבר על הפגיעה הקשה באמון וממש לחדש לגמרי את יחסי המין הכבויים שלהם! זאת לאחר שהגבר הכיר בכמה טעויות שעשה מן ההתחלה ובנינו תקשורת חדשה - פתוחה - ביניהם.
יש אנשים שעבורם סקס הוא נושא כה מביך, והם מעדיפים לא לשוחח עליו ונגרמות טעויות קשות בהבנת הצרכים וההעדפות.

לכן - אל תהססי לקחת אחריות על מה שקורה או בעצם על חייך, ולהתחיל לטפל בכך.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

אני פשוט מקנא בך !
אם אשתך תשתף איתך פעולה, ואתה תעשה את זה כמו שצריך, אז השמיים הם הגבול,
מאחל לך המון בהצלחה

איש יקר
ילדים זה חשוב אבל בסופו של יום אתה תשאר רק עם אישתך
והיה כדאי שאשתך תתפוס מקום חשוב יותר ועדיפות עליונה גם מעל לילדים שלכם.
בשלב ראשון רק שינוי בגישה שלך ותפיסה שלך יאפשרו לך להחזיר את אשתך אליך
מעבר לכך תתחיל לחזר אחריה פשוט לחזר אחריה כמו נער בתיכון מה גם שאתה אומר "אישתי סקסית" והיא גם מוכנה לנסות ולאחות את הקרע שנוצר, כדאי ורצוי לעשות כל צעד אפשרי לפני שיהיה מאוחר מידי - שכן היא פשוט עלולה לעבור למצב "כבוי" בקשר אליך ואז יהיה קשה עד מאוד לחזור אחורה

הלוואי עלי אשה כזו !

ד.

שלום נשוי ואבוד,

כתבו לך כאן, ואני רוצה להוסיף כמה דברים-

אין ספק שהיום אתה מכה על חטא, השאלה הגדולה היא איזה שטח בליבה של אשתך גדול יותר- שטח האכזבה והתסכול, או שטח האהבה והרצון שלה להיות איתך. אל תצפה שלאחר תקופת חיזורים היא תשוב כל כולה לקשר.. היא פגועה, ויתכן ותידרש לעשות מאמץ מאוד גדול כדי לזכות בה שוב- אבל אני מאמינה שזה יהיה שווה את זה. אני מניחה שבתוך תוכה לא יהיה דבר טוב יותר מאשר "לחזור אחורה" אל הזמנים הטובים שלכם, אחרי הכל היא הקימה איתך משפחה. אבל נושא השבר שלה וזמן האיחוי שלו זה דבר שאסור שיפיל אותך במהלכי הניסיונות לחזר על פתחי ליבה.. לכן קח את הכל עם הרבה סבלנות.

לגבי הייעוץ שאתה לוקח- אני לא יודעת איזה סוג יעוץ,אבל משקראתי שאתה לוקח עזרה מקצועית, עלתה לי בראש התהייה האם להתייעץ גם פה וגם שם לא מותיר אותך בסוג של בלבול. הטיפול או היעוץ מטרתו לכוון אותך, למעשה, לפיתרון או תובנות מסוימות שיעזרו לך להתקדם הלאה. השאלה היא האם כל העצות שניתן לך פה לא עלולות לסבך אותך עוד יותר?

אני שמח לקרוא את העיצות ואולי כל מה שהייתי צריך זה את העדוד אותו זכיתי לקבל בתמיכתכם.
לגבי הייעוץ, אני מסכים עם דבריך עדי, מסתמן כי והייתי נסער ואובד בזמן כתיבת פנייתי לפורם.
תודה

הי שוב נשוי (ואבוד- אולי לא לעוד הרבה זמן?),

אני שמחה לקרוא את תגובתך. אם בעידוד עסקינן - אתה תמיד מוזמן לקבל אותו כאן.

מאחלת לך דרך צלחה, התמד בה ונקוה לתוצאות טובות.. המשך לעדכן.

לאחר שיחה עם אשתי, הובהר לי כי לולא הילדים היתה אשתי מתגרשת והיות והילדים קטנים היא כרגע לא רוצה להתגרש, אך הבהירה כי לאור היחסים ביננו אהבתה כבתה וכרגע איננה רואה כיצד לשנות זאת.
נראה כי היא מעודדת אותי לטיפול אישי שלי כדי שאני לא אסבול. אני מניח כי היא זקוקה לי בגלל הילדים.
כואב לי כ"ח ובנוסף אני כועס עליה על שהיא "שוברת את הכלים", אני בעל אוהב נאמן ואבא מצוין ללא וויכוחים ומוכן ללמוד מחדש ולתקן את החסר בזוגיות. אך אינני מבין מדוע היא כ"כ קשוחה. האם זה יכול להתהפך מנסיונך?
אני מקווה שלא אחרתי את הרכבת האחרונה
אינני מתכוון לוותר עלינו ואינני מעוניין שילדנו התמימים אשר אינם מודעים למצב הרעוע של כור המשפחה.

היי,

אפשר להפוך את מה שאמרת לטיפול ארוך... אב מכיוון שזה על גבי האינטרנט בפורום, אתן לך טיפ אחד שאם תעשה אותו הכל ישתנה:

שב עם עצמך, תעצום עיניים ותתחיל להיזכר ולדמיין מה היה כשרק התחיל הקשר.
הפעם הראשונה שנפגשתם, ההתאהבות הראשונה שלכם אחד בשני.

תתחיל להציף את כל הרגשות האלו. וכשכל סיטואציה כזו עולה לך מול העיניים, תבחון איך היא ואתה התנהגתם אחד לשני, איך כל אחד הגיב - תזכר בטון הדיבור, בצורת הבעות הפנים, בשפת גוף - הכל.

ממש תחווה את זה. וכשתזכר בהכל - תתחיל להתנהג בדיוק כך - הפי שהיא היתאהבה בך בהתחלה.

קשרים משתנים כי אנשים משתנים. הצרכים לא. אם תתנהג כמו פעם הקשר יחזור להיות כמו פעם - מובטח!

ושים אותה במקום הראשון בחיים שלך - לפני הילדים!!!

זה לא אומר שלא תתיחס לילדים - אבל שכולם בבית ידעו שאמא היא הכי חשובה (ושכמובן גם היא תדע).

אם תעשה את זה, לא תאמין כמה מהר הכל יתהפך שוב.

בהצלחה.

אני במצב בדיוק של אישתך ,בעלי מרוכז בעבודה שלו ואני כל הזמן עם הילדים אני לא עובדת והלוואי ובעלי היה רואה את הדברים כמו שאתה רואה אותם ואני משתפת אותו בתחושות שלי ,הוא לא איבד אותי לגמריי רק קצת אני לא מקנא כמו פעם וזה אומר לי המון
אתה גבר מקסים שאתה הולך לבד לייעוץ כי לא הרבה מוכנים ואני מאחלת לכם את כל האושר בעולם וחבל שהיא תפסיד אותך אתה לפחות יודע להודות ולתקן טעויות

לשמוע מה הצד השני מרגיש מעודד מאד, מגבר קשוח(כך אומרים) ואדיש, טולטלתי מהמצב וקבלתי מכה מאשתי בבטן הרכה...
מקווה שאצליח במאמץ, לא מגיע לנו גורל כזה, ההרגשה איומה כאילו אתה בחלום רע אך להבדיל, החלום לא נגמר ואין לאן להתעורר, המצב הינו החלום ואני מרגיש שגורלנו בעיקר בידיה של אשתי.

תרשי לי לבקשך שתדברי עם בעלך כל הזמן, לנו הגברים קשה להתמודד עם שיחות מהסוג הזה, אם הקשר חשוב אז דברו דברו, אל תתנו למצב להגיע למצבינו

היא תוכל לתת לך את המענה המקיף יותר, אנא מעט סבלנות :)

אין חדש תחת השמש, רב הגברים (שאני מכיר,,,) מתנהגים בפרט בהריון ראשון כפי שאת מתארת את בעלך,
המפתח נמצא אצלך, את צריכה לנסות לקרב אותו לחוויה עד כמה שאפשר, שיחוש איתך את הרגשות, את הכאבים,שתפי אותו במחשבות לקראת הילדה, לקראת הרחבת המשפחה, על היחסים בניכם בהמשך, דברו על הכל, ולא בטלפון !
את לא אוויר בשבילו, להיפך הוא מתחשב בך עד כדי כך שזה גורם לו להסתדר לבד, ובלבד שלא להציק לך או לתינוק, הוא מרגיש שאת זקוקה למנוחה ייתרה, לשמירה כפולה, ולכן קשה לו לבטאות את הצרכים שלו בפנייך, זה מה שמוביל אותו להסתדר לבד,
זה לא נגדך, זה בעדך !
אני מציע לך בחום לעשות סוויטש בראש, ולהבין שאת יותר סקסית ממה שהיית עד היום,דבר שהוא מאוד נכון וטבעי לכן הנשים, אחריי שמתגברים על הדיעות הקדומות באשר לקיום יחסים עם העובר,,, אז מגלים את סוד האהבה והמיניות בייתר שאת,
חשוב להדגיש שלכל אשה חשקים משלה, וזה משתנה בהתאם לההרגשה הכללית שהיא חשה בהריון, ישנם נשים שבשליש הראשון לא מסוגלות שיתקרב אליהם גבר, ובשליש השני והשלישי הן מיניות מאוד, ולפעמים אף יותר מהרגיל,
אז גברת נכבדה, מזל טוב, וכל זמן שאין לך הוראה מרופא או כל מניעה אחרת, תקרבי ותשתפי את בעלך בחווויה, זה בריא לגוף, זה מחייה את הנפש, מחזק את הזוגיות, ו,,, הכי חשוב מוציא את הילד שלך בריא וחזק נפשית לאתגרים שיעמדו בפניו,
בהצלחה

"בהריון" יקרה, צר לי על הבלגן שנהיה. מה שאני חושבת שקרה הוא שבעלך,שהינו בעל צרכים מיניים גבוהים כפי שכתבת, כנראה לא הכין עצמו לאפשרות שדברים ישתנו עד כדי כך, ולא תאר לעצמו במה זה כרוך. הוא כנראה צבר תסכול רב בחודשי ההריון הראשונים כאשר החשק שלך היה נמוך, והתאפק ובא לקראתך ועשה מאמצים מבחינתו לשנות את הסגנון שלו לעדין יותר לפי בקשתך, ואולי אפילו הרגיש אשמה מסויימת לגבי הגלישה לאתרי פורנו וסיפוק עצמי.
ואז - מתוך הרגישות יתר שלו ותחושות האשמה - השאלה שלך הופיעה לו בתור האשמה, ואז יצא כל התסכול החוצה.
פתאום יצא כל הסבל שלו, מה שהוא נאלץ לסבול. נכון שאין כלל מה להשוות, והנשים עוברות את כל ההריון הרבה יותר קשה מן הגבר, שלא לדבר על הלידה הצפוייה, אבל על הדרך - גם הוא מפסיד קצת לעומת מה שהוא היה רגיל אליו...
אז זה מצב של תסכול, ולמרות שהדברים שאמר היו פוגעים, אפשר להבין זאת על רקע מה שהסברתי. אני חושבת שבכל מקרה עליו להתנצל על הפגיעה הזאת, ואני מקווה שהוא יקלוט עד כמה הוא פגע.

וכמו בכל מצב משברי, צריך להתעשת, לאסוף את השברים ולבנות מחדש.

חשוב שתהיו מסוגלים להגיד זה לזו מה חסר, מה מפריע, ולבוא זה לקראת זו עם פתרונות שיתאימו לשניכם. מדברייך אליו התרשמתי שאת מבטאת את עצמך ואומרת מה מתאים לך ודי באה לקראתו.
הבעייה היא שהוא אכן מרוכז בצרכים שלו, ולא עוצר לחשוב מה את מרגישה ומה עובר עלייך.
השאלה היא האם תמיד הוא היה כזה? יש כאן חוסר בגרות וחוסר בשלות, ואולי מגבלה שדי אופיינית לגברים צעירים - אי רגישות לאחר, קושי לתת אמפאטיה לזולת.
הדרך לשפר זאת היא להימנע מביקורתיות!
שווה לבדוק את איכות השיחות שלכם. יש לי ניחוש שבשיחות האלו את זו שמדברת בעיקר והוא פחות ורבאלי. גם יתכן שהוא לא אוהב את השיחות. אולי הוא מרגיש ננזף מן הכיוון שלך ברוב הפעמים?
כאשר את מדברת אליו בביקורתיות - הוא מייד יתקיף בחזרה או יתגונן ויצדיק את עצמו. הוא יהי מרוכז בלשמור על עצמו ולא יהיה פנוי רגשית להקשיב למה עובר עלייך.

אם תעשי מאמץ מודע לא להיות שיפוטית כלפיו ורק תשתפי אותו ברגשותייך, ותבהירי לו שאת עושה זאת לא כדי להגיד לו שהוא לא בסדר, אלא כדי שהוא יהיה מודע מה עובר עלייך, ואת תהיי מודעת מה עובר עליו, וכך תוכלו יותר להתחשב ולהיות רגישים זה לזו.

אני מקווה שזה קצת עוזר.

אורית יקרה,

כדי שהתא המשפחתי יוכל להתרחב, לקבל בן משפחה חדש ולהכיל אותו בצורה נכונה ובריאה, על התא המשפחתי להיות יציב.
עם הגעתו למשפחה, התינוק החדש יוצר טלטלה, שינוי. כתוצאה מהשינוי הזה יש לבנות "חוקי משחק" חדשים וללמוד להתנהל בשגרה חדשה.
תא משפחתי בעל יסודות עמוקים ואיתנים מספק לכל אחד מבני המשפחה, הן להורים והן לילדים, תחושה של ביטחון, של אחדות, של יציבות וקביעות, שקט ושלווה נפשית.
מציאות חייכם אינה יציבה, אינה מספקת ביטחון ושקט והתא המשפחתי שלכם גם הוא אינו יציב ולא קיימת בו תקשורת בריאה, הסכמה, שיתוף, פרגון הדדי ותמיכה.
תינוק חדש עלול להגדיל מאוד את הכאוס וחוסר התקשורת ביניכם וכך ייווצר מצב בו כל אחד מכם יהיה ב"מקום" הרבה פחות טוב אפילו יחסית למצבו כיום.

בחרת שלא להרחיב לגבי היעדר הקשר עם הסבא והסבתא, אך משהו בהתנהלות הכללית לשכם לוקה בחסר. לא רק שבין שניכם התקשורת לקויה, לא מתקיימת אינטימיות פיסית ולא קרבה נפשית, אינם מצליחים לקיים קשר אף לא עם המשפחה המורחבת הקיימת, הורי בעלך, הסבא והסבתא של בתך.

אם הנישואין האלה חשובים לך, אם מעבר לרצון שלך בילדים נוספים את רוצה לחיות את חייך לצד בעלך, יהיה עליכם לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם. הדברים לא יסתדרו מעצמם.
יעוץ זוגי או אימון לזוגיות יכול להיות לכם לעזר. התחלה טובה תהייה שתתחילו לדבר אחד עם השני במטרה לשקם את מה שאפשר ולבנות מחדש את חייכם, את משפחתכם.
אם שניכם תיקחו אחריות על חייכם, על ילדתכם ועל המשפחה שלכם ותחליטו שאתם עושים למען מטרה זו את כל הדרוש ובאמת תעשו זאת, אני מאמינה שתתחילו לראות אור במנהרה החשוכה שלכם.
האור הזה ישפיע על שניכם ועל התנהלותכם הכללית.

בעלי לא רוצה ייעוץ בשום פנים ואופן הוא מאשים רק אותי ואומר אין סיכוי את בחיים לא תשתני ,הכל הוא זורק עלי ואין עם מי לדבר.
אני יתומה מהורים וכמו שכבר כתבתי כ"כ פוחדת גם כלכלית וגם וגם נפשית וגם כואב לי על ביתי.

אורית יקרה,

כדי לנהל מערכת זוגית טובה ובריאה יש צורך בשניים. מאחר ובעלך אמר מפורשות שהוא רוצה לפרק את החבילה ומאחר ואינו מוכן אף לנסות לשקם את חייכם, נוצר מצב בו את "שבויה" ב"שבי החלטותיו".
את אמנם בחיים אך, אינך חיה באמת את חייך במלואם ואף רחוקה מכך.
היות ואין לך קרובים נוספים מלבד בעלך ובתך (והם לא יכולים להיות לך לעזר) עלייך לעזור לעצמך. יש לך אותך! האמיני בעצמך, קחי החלטה שאינך מוכנה לחיות כך יותר, פשוט כי אינך יכולה יותר, כפי שציינת, ועשי מעשה.
גם תהליך שלך ועבורך בלבד יכול לעשות שינוי משמעותי ומדהים בחייך וייתכן כי, בשלב זה, אף יותר מאשר תהליך זוגי. לאחר פרק זמן מסוים כאשר תתחילי להרגיש אחרת ולהתנהל אחרת, אני מניחה שגם בעלך ישנה את התנהלותו, שהרי בני-זוגנו הם ה"ראי" הטוב ביותר להתנהלותנו שלנו.
תהליך כזה יכול להעצים ולחזק אותך כך, שתוכלי לנהל את חייך ולא להיות מנוהלת על-ידי הנסיבות אליהן נקלעת בחייך.

אני מפצירה בך, אל תוותרי על עצמך!

אחי וגיסתי מעונינים להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה.

אני ממש חושבת ההיפך!
יחסים מקולקלים הם אנרגיות שליליות וזה כמו הרעלה איטית שמזיקה לכל הצדדים, ובטח מעיקה על כולם לרבות ההורים שלך.
יש כאן הזדמנות לאחר כמה שנים ליצור עובדות בשטח - מסוג חדש - שלפחות באירוע גדול כן תהיו מסוגלים להיות תחת אותה קורת גג.

אני מזמינה את המשתתפים וכמובן את המנהלות האחרות להציע רעיונות שיכולים לעזור איך לגשר בסכסוך כזה.

המשבר כל כך עמוק שאפילו הזמנה מאחי וגיסתו לפתוח דף חדש לא עוזר.
אשמח לרעיונות יצירתיים.
אפילו הילדים בבית מבקשים מאשתי לסיים את הפרשה. אך היא לא מוכנה

מאור יקר,

אני לא מאמינה בפתרונות קסם.
אני כן מאמינה במשפחה!
לרוב המשפחה היא אחד העוגנים המשמעותיים ביותר בחיינו אם לא המשמעותי מכולם.
גם אם גיסתך עשתה מעשה שלא ייעשה וגם אם היא פגעה באופן קשה באשתך ובמשפחתך, יש מקום לסלוח ולהמשיך הלאה, בדיוק כפי שאתה נוטה לעשות.
אשתך מתבצרת בתחושותיה הקשות ואינה מאפשרת לך להיות בקשר עם אחיך (!)
ההתבצרות הזו מהווה גם היא פגיעה במשפחה שלכם, שהרי אין באפשרותכם ליהנות מהמשפחתיות השלמה כבר כמה שנים ועתה יש לכך משמעות גדולה יותר מאחר ולא תוכלו לשמוח יחד בשמחתו של אחיך שעומד להתחתן.
עבר זמן רב מידי מאז אירע הסכסוך וככל שעובר יותר זמן קשה יותר להתפייס.
אשתך לא צריכה להתחבר חיבור עמוק לגיסתך, "רק" לנהוג כלפיה בכבוד ובמינימום נימוס ולאפשר לך, לילדיך ולהוריך ליהנות ממשפחתכם, שכעת המתרחבת.
אני מניחה שעבור אחיך (זה שמתחתן) נוכחותכם חשובה. הוא לא חלק מהסכסוך והוא היה רוצה את כל משפחתו לידו באירוע כה משמעותי.
עליך להבהיר לאשתך, שוב, את חשיבות הנושא.
אם לא למענם אולי למענך?

אני מכניסה את תגובתי אליך מה-3.3, היום בו פנית אלינו לראשונה, אולי בכל זאת יש דברים שתתחבר אליהם:

המשפחה שלך היא חשובה, ולשמר את היחסים קודם כל שלך איתם- חשוב יותר. אני מבינה שאשתך מאוד עקשנית וכנראה דומיננטית בחלק מקבלת ההחלטות ביניכם- וזה בסדר עד כאשר יש גבול שנחצה. נראה שאתה קרוע בין הרצון לשמר את הזוגיות עם אשתך דווקא לאור הפרידה והטיפול שעברתם, לבין המשפחה, האירועים.. נראה שלאף אחד, אולי אף לאשתך, לא טוב עם המצב הזה. גיסתך מוכנה להמשיך הלאה, לדוגמא.

לגבי האירועים המשפחתיים: אני לא יודעת כמה אתה מרגיש בטוח וחזק מולה, גם בחילוקי דעות על רקע זה, אבל לי נראה שלא ללכת לחתונה שלך אחיך או לא להזמין את הדודים של בת המצווה- משמע בעייתי מאוד. אני מניחה שאתה כבר אחרי הרבה שיחות ניסיון איתה, מניחה שכבר הסברת לה כמה זה חשוב, וכמה זה יהיה חשוב לילדה, או לאח, וכו'. במצב כזה יש אפשרות שפשוט אתה תלך לבד לחתונה של אחיך.. ז"א כן להראות כמה זה חשוב לך- וליידע אותה שאתה תלך, אולי אף עם הילדים. היא חייבת להבין שמה שהיא עושה מפלח ומפלג לגמרי את המשפחה ויוצא שכולם סובלים מכך- מהשליטה שלה ומהדומיננטיות החזקה שלה.

האם ניסית אולי "לשגר" דרך גיסתך מכתב ממנה (מהגיסה) בו היא מעוניינת לפתוח דף חדש? ניסיתם להיפגש ארבעתם, או לנסות לגשר שידברו טלפונית? משהו בסגנון? אם היא באנטי כזה, קודם כל שווה לחזור לטיפול כדי לעבוד גם על זה- נשמע שבעבר זה עזר, אבל - וזה חשוב- להיות חזק ברצונות ובצרכים שלך, לעמוד על שלך, וגם אם זה כרוך במעשה- להגיע לאירועים שחשוב לך להיות שם. לגבי הבת מצוה- זה אכן יותר מורכב, אם לא תזמינו אותם זה כמובן יעשה באזז הרבה יותר גדול ומשמעותי, גם לילדה (שאסור לשכוח אותה פה!), וגם לכם ולמשפחה הרחבה, כביכול זו תהיה עוד סיבה למה לא לאהוב את אשתך ולא להמשיך הלאה בדף חדש.

יש מקום לדעתי להיות אסרטיבי ולהראות שגם אתה יכול לקחת את המושכות, ואפילו להודיע לה שזה או שהיא מתחילה דף חדש או ממשיכים את הטיפול הזוגי עד שהבעיה נפתרת, אפילו ברמה כזו שהיחסים עם הגיסה יהיו נורא קורקטיים- אבל לא עם חרמות עם אירועים וכד'- זה קו אדום לדעתי.

אני מקוה שהתשובות של דורית, מוניקה ושלי יהיו לך לעזר, נסה לעשות קומבינציה מכולן ולאמץ מה שהכי נכון לך. אבל לדעתי השורה התחתונה מאוד ברורה.

המון תודה על חוכמת החיים שלכן. בהחלט אימצתי את ההצעות שלכן.
בתחילה אחי הזמין אותנו לקפה-תגובתה של אשתי כעס ושלילה של ההזמנה לחלוטין.
לאחר זאת, אחי הציע להתקשר לאשתי ולשוחח איתה ולנסות לסיים את הפרשה.
ששאלתי את אשתי איך תגיב או תרגיש. היא אמרה שלא יעזיב שהיא תמתק לו בפנים.
זהו לעת עתה. אעדכן בהמשך אם יהיה מה לעדכן.

השירות שלכן מצויין

שלום מאור,

ראשית תודה על הפידבק - שמחות לעזור. אני מסכימה מאוד עם מוניקה (בעיקר ב"אם לא למענם, אולי למענך?"). ואני ברשותך ממשיכה להפליג:

עולה לי השאלה- מה היה קורה אם לא היו שואלים אותה, או שהיו מגיעים אליה במפתיע - ואז, זה או שהיא מגרשת אותם מהבית ועשויה לחוש מאוד רע עם עצמה לאור ההתנהגות הזאת, או ש"אין לה ברירה" והיא מתיישבת לדבר, או לשמוע, גם מבלי שהיא באמת רוצה.

יש איזה עינין של לשים את הגבולות והעובדות כמו שהן. משפחה זה דבר רגיש ושביר. כולם סובלים מההתנהגות של אשתך; היא עושה את המצב לא רק בעייתי, אלא הוא צובר ריבית דריבית כל פעם שניגשים ומנסים לפתור. הבעיה היא לא אצל אחיך, הבעיה לצערי אצלה. יש בה את הכוח לאחד את המשפחה, או לפחות להביא למצב של "אפשר להיות תחת אותה קורת גג מבלי להתפרץ" - וכשהשליטה אצלה היא מרגישה בעלת ערך, היא שולטת למעשה על החיים של האחרים, של אחיך, אשתו, שלך, של הילדים. אבל אם תיקח לה את זה - בכוונה - היא תאבד את הכוח הזה וכמה ברירות ישארו לה? אולי תנסה את זה?

להיות יותר נחוש ולשים גבולות - להיות חזק ולא לפחד. אני מרגישה שאתה עושה "לוליינות" - ששום כדור לא יפול, שהקשר עם האח ישמר והקשר עם האשה ישמר, אבל אם תסדוק לה את החומה, תיווכח אולי ששומדבר לא קרה, פרט לזה ששמת לה גבול. לא אחרי כל דבר אנחנו אומרים "אמן". וכשהיא מגיעה למצב של פילוג, חוסר מוכנות בכלל להיות איתם, לדבר איתם, להיות איתם באותו אירוע (!) אי אפשר לוותר לה על זה ולהגיד על זה "אמן"- פשוט אי אפשר. לדעתי גם אי אפשר לתת לה להחליט מה היא רוצה - שיחה או טלפון, ממתק או סוכריה. לא. יש עובדות, אין בחירה במצב כזה (סליחה על המיליטנטיות....).

היום זה אירוע של קרוב משפחה, מחר זה החתונה של הבן שלך, הבת מצווה של הבת שלך, אירוע אחר אישי, מה אז? אתה חייב להפסיק את זה, צר לי, היא צריכה להבין מה מעמדה וכמה זה פוגע בך. תהיה חזק - תאסוף כוחות -ולא לוותר. אני חייבת לשתף אותך שאותי באופן אישי זה אפילו מכעיס וגורם לי ישר לעמוד ולהגן- מדובר במשפחה שלמה. כשהילדים יגדלו, ויבינו, ויזכרו שאפילו הם ניסו לגייס אותה לפשרה ולפיוס, אני לא בטוחה שהם יעריכו את ההתנהגות שלה, יתכן והם ישאלו שאלות קשות מאוד, כי הם מאבדים דודים, בני דודים, ולמעשה את כל חוויית המשפחה. ניתוק כזה הוא צורם להם, הוא צלקת. הם יבואו בטענות, וירצו לעבד מולה גם את זה. אם יש לך השפעה עליה תסביר לה שמה שהיא עושה היום- יש לו מחיר מאוד משמעותי גם על מערכת היחסים של הילדים איתה. זהו. סיימתי. :)

אשמח לעדכונים, ותודה ששיתפת אותנו.

עדי שתביני, היומיים האחרונים הם סיוט לכל המשפחה. בגלל שהזכרתי את הנושא שוב והצגתי חזית אחידה לעמדתי.
אשתי פשוט הפכה את הבית עד כדי כך שהיא מנסה אפילו להמריד את הילדים כלפי. בתי הגדולה בת ה 16 שלא מזדהה עם עמדתה. נגררת לויכוח והבית הופך למחנות.
אשתי יודעת שעל ידי טרור אני נשבר ושותק בסופו של דבר.
רק זה שהיא יודעת שמחר אליך לארוע היכרות בין הצדדים. מתאים לה שאני לא אלך בגלל שהיא מרגישה שאני "בוגד בה" אם אני הולך לבד. ואם אני הולך. אז בלי הילדים.
העברתי לה חלק מהתגובות כאן (אמרתי לה שבשביל התרגיל ננסה להתייעץ עם צד ג' שאינו תלוי) והתשובות שלכן היו אחידות ותאמת, הייתי רוצה להעביר לכן את התשובה שלה בפרטי...

ברור לי שאין כאן העניין להיות צודק. מה לעשות. הסיבה היחידה שאני לא מפסיק את הקשר הזה זה הילדים. הפילוג הזה פשוט מחרחר לא רק בזוגיות, אלא גם בילדים שבדרך כלל יוצאים להגנתי.

היינו בזמנו שלאחר נפרדנו ביעוץ זוגי. אשתי לקחה מזה את מה שנוח לה. אני עשיתי הרבה הנחות מצידי. נושאים שהמטפלת ביקשה ממני ליישם. אבל כנראה חוסר התמיכה שלי בה בעבר הרחוק והעדפת המשפחה שלי (כפי שהיא רואה זאת) חזק יותר מכל ולכן היא שומרת על עצמה ולא מוכנה לנסות דבר.

ברור לי שפתרון לא יגיע ולא משנה כמה אשקיע בזוגיות שלי. חבל על הילדים...
בגלל זה עדיף לי לוותר ולשתוק. היא יותר חזקה ממני ויודעת זאת.

מאור,

וואו. המצב ממש סוער. הרצון לשליטה כ"כ חזק. יש לה קלף - הטרור שהיא עושה מביא לשקט מצידך, היא יודעת שהיא חזקה ממך, ולמרות זאת אתה מצהיר-מזל שיש לי עור של פיל. ז"א יש לך עד שהיא חודרת אותו ע"י הטקטיקה של הטרור? אולי תנסה להיות חסין גם לזה, ולהבהיר לה בהתנהגותך בבית עד כמה זה משמעותי? לא נדבר פה גם על עיניין הגיוס של הילדים למחנות שנוצרו, ועל חוויית הפיצול שהם יכולים ועלולים לחוות מהמשבר הזה- אבל אני מבינה שזאת השלכה כמעט בלתי נשלטת מהמצב בינך לבינה.

טוב מאוד (!) שהראת לה את התגובות שלנו פה בפורום, אשמח לראות מה היא אמרה אם זה בסדר מבחינתך ויש לך אישור לשלוח לי את זה למייל אם תרגיש שזה בסדר - [email protected]

אני לא אתפלא אם יבוא יום בו הילדים יהיו כבר מספיק בוגרים (שהרי הם הסיבה שאתה נשאר בזוגיות, לפי דבריך) - ותחליט שאתה לא נשאר איתה. אני תמיד בעד לנסות הכל לפני כל דבר, משעברתם טיפול, ופרידה, וחזרתם -אני מניחה שהדרך הזאת כבר הוכיחה משהו בעיניך, הבנתי שכן היה שנוי, השאלה היא אם לא כדאי לרתום אותה שוב לתהליך כזה, אולי הפעם יוכלו להתפתח עוד דברים שאפשר לעבוד עליהם? האם יש בך אמונה שמשהו יכול לזוז אצלה?

תמשיך להיות חזק וכ-ן ללכת לאירוע. זאת המשפחה שלך.

הפתרון נמצא אצל אשתך כמו שעדי כתבה לך, אבל,,, שים לב הבעיה היא אשתך, תנטרל את כל הרעשים מסביב, תסחוט את כל המילים והכעסים, מה נשאר ?
משהו מציק לאשתך, נקודה.
אשה שלא מוכנה לסלוח אחריי כ"כ הרבה זמן, ומוכנה להיות בברוגז מתמשך עם חלקים נכבדים ממשפחתה, נמצאת במצוקה כלשהיא,
היא חייבת עזרה,
יש לי עוד רעיון אחד שהוא קצת בעייתי, אבל יכול לשים קץ לסיכסוך, והוא כסף הרבה כסף!
אם אתה בעל אמצעים צא עם אשתך ליומיים חופש, ושם אחריי הרעפה של חום ואהבה תציע לה סכום מכובד של שטרות שיבלבל לה את המכ"ם !
תאמר לה , אשתי היקרה, אני מבין שקשה לך להשתחרר מהכעס ומהפגיעה , אני מבין את מה שעובר עלייך, ותאמיני לי,,, גם לי זה מאוד כואב, אבל,,, ככה אי אפשר להמשיך , ולכן אשתי המתוקה והיקרה והיפה וכו' וכו' אני מתכווין לשחד אותך עם סכום כסף מכובד ביותר, שימתיק לך את הדינים, ויפיג לך את הכעסים, ואת זה אני עושה כי אני אוהב אותך מאוד, (נשיקות,,,). ובגלל ששלימות המשפחה חשובה לי, כי זה יגרום לך ולי, לך ולילדינו שלנו, לך ולכל המשפ]חה אושר ושמחה, בכך שנחיה ביחד בשלום ובאחדות, את ואני נרוויח מהשלום הזה, ואני בטוח שאחריי חודש חודשיים החיים יחזרו למסלולם ובא לציון גואל,
קחי בבקשה את הסכום הזה, ועשי בו כרצונך,
-
כאן בוודאי יהיו כל מיני התחמקויות והיסוסים, תעמוד על שלך, תאמר את כל המשפטים הלוו שוב ושוב, עד שזה ייקלט במוחה כדבר רציני, את תוותר, אל תתייאש, תראה לה שזה מאוד חשוב לך, ואתה מתכווין ללכת עם זה עד הסוף,
אני מניח שהיא תרצה תוכנית פעולה, מי פונה למי ראשון וכו', תאמר לה שתחשוב על זה, כי אף אחד לא יודע מהתוכנית, ולכן אתה כבר תדאג שזה ייעשה בצורה הכי חלקה ומכובדת לטובת כל הצדדים, אני חייב להוסיף אמן ואמן !
בהצלחה

עדי, אני מניח שאת מבינה עד כמה אשתי איתנה בדעתה לא להתגמש.
בני תודה על הרעיון המשעשע. אולם אשתי אינטליגנטית וכסף זה לא העניין ומנקודת ראותה גם מיליון שקלים לא יעזרו לה לשכוח.
:-)
אתמול הלכתי לארוע הראשוני בלעדיה עם הילדים שלא ראו את בני הדודים שלהם כבר מספר שנים והרגשתי את עומק הפספוס.
לאחר שיחה עם אשתי היא בקשה ממני ללכת ליעוץ זוגי. הסיבה שהיא חושבת שיעוץ יגרום לי לתת לה שקט ומנוחה מהסיפור הזה (מאחר ואני יוצר לחץ בתקופה האחרונה).
ללא ספק היא זכתה לשקט בנושא זה מאחר ואני גיליתי רגישות וסובלנות והשקעתי בגרעין המשפחתי שלי.
נשתמע.

ניבה היקרה, מכיוון שזה קרה כבר 3 פעמים ברצף, אני אכן מסכימה איתך שיש דברים בגו.
נראה לי שאת יותר מדי מכרכרת סביב הבחור ומנסה להשביע את רצונו, ושוכחת לחשוב על עצמך ולדאוג לעצמך.
הייתי מחפשת מהו המודל שעומד לנגד עינייך בזוגיות, נניח ההורים שלך - האם יש שם מישהי שנוטה לוותר על עצמו ולהיות רק לשרות האחר?

בקיצור - הקשבה ותשומת לב לאחר - כבר יש לך. זה מצויין.

עכשו את צריכה לפתח הקשבה אל עצמך ואל הצרכים שלך ולא לחשוש להעלות את רצונותייך שלך.
אחרת את שקופה מדי ולא קיימת כישות נפרדת. כאילו את חיה דרך החבר.

אז בשלב הראשון ליחסים את מוצאת חן בזכות מי שאת ומה שהוא רואה בך. אבל ככל שעובר זמן - ואת נבלעת ביחסים ומאיזו סיבה שקשורה כנראה בילדות שלך - מעלימה את עצמך ואת קולך הנפרד - אז זה מתחיל לשעמם. את מפסיקה להיות פרנטרית והופכת לצל משעמם, שאין לו ערך מוסף.

אני כאן כמובן הגזמתי עכשו כדי להדגיש את הנקודה ועמך הסליחה...

מה דעתך?

יגאל היקר, עצוב מאוד לקרוא את דבריך. בכל מקרה אני חושבת שכדאי שתיקח ייעוץ מקצועי שיילווה אותך בקבלת ההחלטות הזאת.
יחד עם זאת חשוב שתדע שיש סיכוי שאישתך, שמרגישה כל כך כבוייה כל השנים - יתכן וגם היא תתעורר לחיים דווקא אם תפרקו את הזוגיות. זה קורה להרבה אנשים שפרידה מעמידה אותם על הרגליים - בתחילה כי אין להם ברירה ובהמשך הם מגלים שהחופש עושה להם משהו טוב בכל מקרה.
אתה לא יכול להמשיך לקחת אחריות על אישתך לאורך כל השנים, ויתכן שדווקא העובדה שאתה טיפוס אחראי, ראש גדול, מצפוני - גורמת לה להישאר קטנה , לא לחפש עבודה ברצינות, להרשות לעצמה להתפרק כאשר אתה עוזב, ובעצם - ולהימנע מלקחת אחריות על החיים שלה.
נראה לי שהיא זקוקה לניעור רציני וודאי גם לתמיכה טיפולית ממושכת לאורך הפרידה.

אני מקווה שלא תמשיך להקריב את עצמך וכי תמצא לעצמך חיים חדשים ומספקים, מגיע לך ומגיע גם לאישתך, ועושה רושם שביניכם זה מקולקל מדי...

הי.אפשר את המייל שלך?
תודה.

כן אפשר רק לא הייתי רוצה לפרסם פה אימייל כך סתם

מייל לצורך תמיכה רגשית בלבד.נשמע שאתה מאוד בודד.

אתה יכול לכתוב לי:[email protected]
זה מייל אישי שלי.

מישהי יקרה,שחררי אותו...
אני ממש מציעה לך - אתם כל כך צעירים ולא מנוסים. אילו שניכם הייתם לגמרי שלמים וללא התלבטויות- גם אז הייתי מציעה לך לחכות עוד כמה שנים לפני שמחליטים להתמסד, אבל במצב הזה שהוא מתלבט ומדגדג לו לחוות חוויות ולהרגיש חופשי, ולהתנסות עם עוד נשים - אני מנחשת - זה הזמן הנכון, עם כל כאב הלב הכרוך בכך - לשחרר!

במידה ואהבתכם חזקה - היא תשרוד את הפרידה הזאת.

החיידק הזה לא ירפה ממנו - גם אם תתחתנו, וזה יעיב על חייכם המשותפים אם לא תשחררי אותו.

קודם כל תודה לך על תשובתך, אין ספק שגרמת לי לחשוב הרבה...
רציתי לשאול עוד שאלה אם תוכלי בכלל לענות עליה...
הוא אמר לי שהוא מתכנן בקיץ לנסוע לתאילנד עם חברים. לי אישית מאוד קשה עם זה ומאוד כעסתי.. אבל אז חשבתי אולי אפשר להסתכל על זה כהזדמנות? אולי לעשות הפסקה של חודש שהוא יסע ו"יצבור חוויות" מה שנקרא, ואחרי זה נחזור? אולי זה יגרום לו להבין פתאום כשהוא יתגעגע שם.. או שאולי זו טעות והקשר לא יחזור להיות מה שהיה?
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות אני ממש מיואשת..

אני חושבת שזה יהיה מאוד נבון מצידך לשחרר אותו לחוויות, שיצא לתאילנד חופשי מכבלים. יתכן שכל הצורך הזה שלו בחופש דווקא עכשו נולד בגלל הנסיעה לתאילנד...

מה שכן, כדאי להעלות את הנושא של יחסים עם אחרים מראש, שיהיה על השולחן, משני הכיוונים.
אני יודעת שיש אנשים - גברים ונשים - שבדיעבד מגיבים רגשית מאוד קשה למצב בו הבן זוג - אפילו אם היתה הפסקה - מקיים יחסים עם מישהו אחר.
עלי להוסיף גם שקורה שמישהו חושב שהוא יכול לשחרר, אבל כאשר זה באמת קורה - רגשית קשה לו והמחשבה על כך נכנסת ומפריעה להמשך היחסים.

אחת האפשרויות במצב כזה היא שמסכמים על חופש הדדי ומחליטים - בהסכמה - שלא מספרים זה לזו על החוויות. זה מעין פתרון שקצת מקל. כי יש אנשים שהמחשבה המפורטת על מה בן הזוג עשה עם מישהו אחר משגעת אותם.


אני מקווה שנתתי לך קצת מושג במה זה כרוך.

אם חסר לו גיוון את יכולה לתת לו אותו.

כשמתחילים קשר, כל הזמן אתם עושים דברים שונים ביחד:
יוצאים למקומות שונים, מחזרים, מבלים, בדברים וכו.

לאחר מספר שנים.. שאלי את עצמך - האם אתם ממשיכים לעשות את זה?
אם התשובה היא לא, תתחילי ליזום דברים כמו שעשיתם בהתחלה.

זה מהר מאוד יענה לו על הצורך בגיוון ושינויים. וזה יחזיר את הזוגיות שלכם לנקודת ההתחלה.

כמובן שיכול להיות עוד כמה צרכים שהופסקו להתממש אצלו בזוגיות.
צריך לבחון אותם ולטפל גם בהם. אך מכיוון שציינת את העניין הזה. לזה הגבתי.

אני חולק על מה שהוצע לך פה "לשחרר אותו שיתנסה". אם זה יקרה הוא כבר לא יחזור...
אם הוא אוהב אותך - לא לשחרר. פשוט ספקי לו את הצרכים שכבר את לא מספקת לו וכן סיפקת בהתחלה...

בהצלחה.

אמלה היקרה, תיארת מאד יפה את המצב (ממש לא ארוך מדי).
ההתרשמות שלי לגביו היא שהוא מצליח לנהל את עצמו. הוא דבק באסטרטגיה שלו לא להביא עוד ילדים, ובשלב זה לא לעבור לגור. אני מניחה שהשיקולים שלו הם גם רגשיים וגם כלכליים. הוא כבר אבא ל 3 ילדים, ויתכן שהוא מרגיש שלעשות עוד ילד זה סוג של בגידה בילדים שלו. הרבה גרושים מרגישים שעשו מספיק עוול לילדים שלהם ולא רוצים לפגוע בהם מעבר למה שכבר קרה. כלכלית זה מאוד מובן, אין צורך להסביר...
והוא, גבר טיפוסי, שולט עם ההגיון על הרגש. אם הוא הבין את הפער ביניכם בנושא התכניות לעתיד - הוא גם הבין שהכי נכון לו זה להתנתק עכשו, לפני שהיחסים נעשים הדוקים עוד יותר. והוא כנראה עובר עכשו את "הגמילה" - ומכריח את עצמו לדבוק בהחלטה.
את, כאישה טיפוסית, לוקחת את הצד הרגשי, ונותנת לרגש לשלוט בך, ולכן את מאוכזבת מן התגובה שלו ונענית לצו לבך שלך - לפגוש אותו - כי זה מה שהרגש שלך מכתיב לך.
אי ההבנה שלך כלפיו נובע מן ההתייחסות השונה של כל אחד מכם. את מניחה שאילו היה מרגיש כמוך - כבר היה רוצה להיפגש. אבל הוא, להבדיל ממך, שולט ברגש.

השאלה היא האם אין אופציה בשבילך לשקול מחדש את מטרותייך.
כאשר פוגשים מישהו כל כך מוצלח - האם האהבה ומערכת היחסים היפה שתיארת ביניכם לא שווה שתבדקי בינך לבין עצמך ברצינות - עד כמה החלום שלך להקים זוגיות מלאה עם עוד ילד - הוא ריאלי. האם את לא עלולה להתפשר על מישהו פחות מוצלח ועל אהבה פחות חזקה, ובעתיד את עלולה לשלם על כך מחיר גבוה, ולא רק את - גם ילדייך.
תבדקי האם חשבת מספיק על כל המשמעויות של זוגיות שנייה וילד משותף - לכל הנוגעים בדבר.
לפעמים יש רצון לעשות זאת על מנת לחוות תיקון ליחסים שחווית עם בעלך.
זה מניע אגואיסטי ולא ממש ריאלי. כי לאחר שמביאים עוד ילד - כל זוג עובר טלטלה ודברים משתנים, ואת לא יכולה לדעת איך הזוגיות החדשה תעמוד בשינוי. מה גם שהפעם גם הילדים בשני הצדדים חווים טלטלה. זה לא פשוט. זה לא רק אידילייה כמו שזה מופיע לך.
מה דעתך?

דורית תודה רבה על תשובתך, חשבתי עלייה רבות כבר קודם לכן ותמיד הגעתי לקונפילקטים עם עצמי. האם לוותר על עצמי כפי שתמיד נהגתי לעשות או להילחם על הקשר הטוב שאולי לא יקרה לי שוב ....
ביום חמישי האחרון התחננתי לפגוש אותו אך הוא סירב.אמר שיחזור ולא חזר. העביר לי מסר דרך הפייסבוק דרך השיר של ארקדי "נאמר כבר הכל אין לי מה להוסיף..." חוששת לפנות אליו שוב ולקבל סירוב. חשוב לי מאד לדעת מה הדרך הנכונה להעביר לו את דבריי . האם מייל? שבו אוכל להתבטא בצורה ברורה, אבל מצד שני לא אדע מה הוא חושב. או לנסות שוב להיפגש איתו ולקחת את הסיכון שאקבל דחיה נוספת. אולי בעצם אחרי שבועיים של גמילה הוא "התנקה" ולא נשאר לו רגש.
באופן כללי המסר שאני רוצה להעביר לו שהפעם אני בטוחה, לא ספקנית, שאני רוצה את הקשר הזה יותר מכל דבר אחר.
איך הדרך להגיע אליו שוב?

אמלה היקרה, אני לא הולכת לעשות את החיים שלך יותר קלים.
כרגע הרגש שלך כלפיו גובר על הכל ואת נואשת ונאחזת בקצה האפשרות להחזיר אותו.
אבל חישבי על כך: נניח שתבהירי לו שהוא החשוב לך יותר מכל, והוא ישתכנע, ותחזרו, והכל יהיה סבאבה לזמן מה...ואז נחשי מי שוב ירים את הראש? הרצון שלך להיכנס לזוגיות ולהביא איתו ילד... ולמה זה יקרה? כי את עובדת עם הרגש והצורך הרגשי הזה עלול להציף אותך גם בהמשך.
אני חושבת שאת צריכה להיות באמת בטוחה מול עצמך שלהיות איתו שווה לך יותר מאשר החלום האידילי שלך להקים משפחה חדשה.
האם את יכולה להבטיח לעצמך שתורידי זאת מעל סדר היום בכל פעם שהרצון הזה יציף אותך (בעצם את צריכה לעבור גמילה מן החשק הזה שלך...) - ולא תיפני אליו עם זה, אפילו אם זה יגרום לך סבל מפעם לפעם?!
אחרי התהליך הזה עם עצמך - ורק אם את נחושה - את יכולה לפנות אליו, עם ויתור ברור ובקול רם על האג'נדה הקודמת שלך.
הוא צריך לשמוע ממך הבטחה שאת שלמה עם האג'נדה שלו ולהבטיח לו שאינך עומדת להעלות זאת שוב. אם הוא ירצה בבוא הזמן ילדים משותפים - יהיה עליו להעלות זאת ביוזמתו.
נדמה לי שבגלל שהוא כבר עבר את הגמילה שלו ממך - המסר שלך צריך להיות ממש ברור. הוא צריך לשמוע ממך מנגינה ממש שונה ולהאמין לך.
אולי שווה להתיישב ולכתוב לו את המחשבות האלו, לשתף אותו בתהליך החשיבה שעברת ובמסקנות.הרי את כותבת מצויין. וכך הוא יוכל לחשוב על הדברים ולהגיב עליהם לאחר שיקול דעת.
אם גם זה לא יעזור - נדמה לי שכבר אין מה לעשות...
מאחלת לך החלטה שקולה ונבונה,והעיקר - שתהיה מחוברת חזק מאוד אל עצמך, בטווח הנוכחי ובטווח הארוך.

אור היקרה, ראשית, תודה על המכתב הפתוח, המנוסח בצורה כל כך ברורה ועונה מראש על המון שאלות שאחרת יכלו להתעורר.
ראי, את נוגעת בקושי מאוד שכיח אצל רוב הזוגות. נכון שאצל רוב הזוגות המצב הוא הפוך, וברוב המקרים הגבר מרגיש כמוך.
מכיוון שאיכות הסקס כפי שאת מספרת לנו היא טובה מאוד כאשר הוא כן מתקיים, ושאר התחומים נראים מצויינים ביניכם, מה שאני יכולה להציע הוא די פשוט:
זה מבוסס על הסיפור האמיתי הבא:
אחד מידידיי סיפר לי שכשהוא חושק באשתו – וזה קורה לו לעיתים תכופות מאוד, גם לאחר כ-40 שנות נישואים - הוא נכנס למהלך של פיתוי: הוא מזמין אותה, משתמש במילות אהבה, מחמיא לה, מתאר עבורה איך הוא הולך לענג אותה, מזכיר לה כמה היה טוב בפעם הקודמת, מכין מוזיקה, אולי קטע קריאה זימתי או סרט ארוטי, נכנס לאמבטיה, מדליק נרות, עד שהיא נענית לו ומצטרפת אליו. הוא מביא בחשבון שלה יש פחות חשק מאשר לו ובגלל זה עליו להשקיע כדי להכניסה למצב הרוח המתאים. הוא מבין שיש ביניהם פער בסיסי ברמת החשק ומוכן לקחת על עצמו מה שנדרש על מנת לצמצם את הפער הזה.

"אז אתם עושים כל זאת כל יום?" התפלאתי.

"כשלוש פעמים בשבוע", ענה, "לפחות שעה, אפילו יותר. שנינו מאוד מאושרים זה עם זה מכל הבחינות. רק בחלק קטן מן הפעמים המצב הפוך - היא מפתה אותי בספונטניות.
אבל אני מעריך שאילו זה היה לגמרי חד צדדי מן הכיוון שלי, והיא מעולם לא היתה יוזמת - זה היה מקלקל לי מאוד...

כלומר, הוא לא עושה עניין מן הנתון הבסיסי שיש ביניהם פער בתשוקה. הוא לא לוקח זאת לכיוונים של היפגעות, או להרגיש שהוא לא נחשק או לא גברי.

מה דעתך על הרעיון הזה?

אני טורחת המון, המון כדי לפתות אותו, כדי לגרום לו לרצות, כדי לגרות אותו, אני באמת משקיעה המון כדי להפוך את זה לכל מה שתיארת - ומעל הכל אני ממש עושה מזה אומנות כדי לגרום לו שבסופו של דבר ירגיש שהוא-הוא זה שלמעשה פיתה אותי. כל זה כדי לא לפגוע לו בביטחון ובאגו הגברי שלו. אני מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת, אני למעשה מנסה ליצור סיטואציה בה הוא לא ירגיש שרק אני זו שמנסה לפתות אותו כל הזמן, למרות שלמעשה זה המצב. אני כל הזמן משבחת אותו על ביצועים, כל הזמן רק מספרת לו כמה שהוא מדהים.
ומה בפועל? בפועל אני מתעייפת מכל זה. מה לעשות? זה מעייף. אין לי כוח להיות זו שרק יוזמת כל הזמן. אני רוצה שגם הוא יזום. אני רוצה להרגיש נחשקת. לפעמים בא לי שהוא יתפוס אותי באיזו פינה בבית ויקרע ממני את הבגדים (מטאפורית, כן?) וזה לא קורה. מה שקורה זה שלפעמים הוא פשוט גורם לי להרגיש שאני איזו נמפומנית שכל מה שהיא רוצה זה רק סקס. וזה ממש לא המצב..
דיברנו על זה כבר בעבר, יותר מפעם אחת (את כל מה שנאמר כאן רק בצורה עדינה הרבה יותר), והשורה התחתונה שאנחנו מגיעים אליה היא שזה הוא, וזו אני, ואנחנו צריכים פשוט ללמוד לחיות האחד עם הצרכים של השני. במילים אחרות, אני צריכה ללמוד לרסן את היצר שלי או להגיע לסיפוק לבד עם עצמי.

מה שקורה זה שבימים האחרונים, פשוט לא בא לי, כי קצת נמאס לי להיות האקטיבית כל הזמן, זו שרוצה תמיד ומקבלת רק מידי פעם. אז כרגע אני לא רוצה בכלל. ברור לי שזה מצב רע מאד ליחסים. אבל אני לא יודעת איך להתמודד אחרת כרגע..

מכיוון שאת כבר עושה את כל זה, אז אני קצת יותר פסימית, לצערי.
יש עוד כיוון אחד ששווה לבדוק אותו בהיבט של היחסים הרגשיים שלכם - והוא האם את הדומיננטית ברוב התחומים והוא הפאסיבי? כאשר מערכת יחסים מאופיינת בכך שאחד מבני הזוג הופך להיות דמות הורית עבור השני - זה כמעט תמיד גורם לצד הילדותי יותר להפסיק ליזום יחסי מין.
יחסי מין שוויונים יש בעיקר כאשר יש איזון בריא בשאר התחומים, ובני הזוג הם בעיקר גבר אישה זה מול זו ולא אמא/ ילד או אבא/ילדה, או ילד מתבגר/ מבוגר אחראי.

אם את מעריכה שלא זו הבעייה, אז נראה לי שיש ביניכם פער מובנה,ביולוגי, שיוצר למרבה הצער אי התאמה מינית, ואולי ניתן להיעזר בסקסולוג בנושא זה, אם כי מסופקתני.

האפשרות השנייה היא לא להילחם בכך - ולהשלים, עם כך שהיחסים אינם מושלמים.

גל שלום רב,
קראתי בעיון רב את מה שכתבת, ומזה כשבוע אני לא מצליח להשתחרר מזה, והסיבה לכך פשוטה - את תיארת במדוייק מצב שאני נתון בו כבר שנים רבות - ואני מוצא את עצמי מגיב על מנת לחלוק איתך את ניסיוני או ליתר דיוק את מה שאני חווה כבר זמן רב. בעיקר תסכול ומרירות.
זהו מצב מתיש מכל הבחינות גם פיזיולוגית ובעיקר נפשית ומנטלית זה מצב שוחק וגורם נזק רב.
אני לא חושב שניתן להסתפק בתשובה או ליתר דיוק בתירוץ "ככה הוא בנוי וזהו זה" אנו אמנם נמצאים בשני מגדרים שונים אבל בהיותך אישה ואת עלולה להגיע למצב שבו את "תכבי" את עצמך ואת מיניותך אבל יש לזה מחיר וביום מן הימים זה ירים ראש והנזק שיגרם לך יהיה כבד מנשוא - מרירות מצטברת שתשפיע על כל תחום בחייך, קריירה, עבודה וכד' - גברים או לפחות אני לא יכולים לכבות את עצמם מבחינה מינית. זה טבוע ב"חומרה" שלנו.
רוצה לומר לך שאת במצב נורמאלי ואין שום בעייה אצלך ו/או בצרכים שלך הרי לא מדובר רק בקיום יחסים בהיבט הטכני מדובר בהרבה יותר מזה, מדובר על להרגיש נחשקת להרגיש "שווה" ולהרגיש חום אהבה ותשוקה ליטוף חיבוק ונשיקה - זה מנגנון טבעי שטבוע בנו וצורך חיוני וליגיטימי שלנו כולנו.
אני אישית חושב (ולא מצליח להוציא לפועל) על פתרון חיצוני, קשה לי אפילו לכתוב את המילה וכוונתי למצוא פתרון שלא במסגרת הנישואים אבל כאמור אין לי את היכולת הנפשית/אומץ לבצע צעד כזה. למרות שזהו הפתרון היחידי לדעתי.
לך הייתי ממליץ בחום לשקול היטב היטב את המשך דרכך לצד בן זוגך - אין לכם ילדים - ואתם צעירים - את עלולה להגיע ליום שלא תחושי כלפיו דבר ואז תביני "ששרפת" את חייך בהמתנה שיום אחד זה ישתפר אבל זה לא יקרה - מנסיון רב שנים שלי.
את צריכה להבין שאתם פשוט לא מתאימים יש פער גדול מידי בינכם, כעת מבעד למעטה האהבה את לא רואה זאת אבל בחלוף הזמן זה יתבהר לך אבל אז כבר לא תוכלי להחזיר את הזמן האבוד חזרה.
חפשי לך חיים שבו הצרכים שלך יסופקו ולא תצתרכי לעמול (לחזר אחריו) כל כך קשה ולא לקבל כל תמורה.
גם אני כמוך השקעתי ועדיין משקיע רבות אבל מפח נפש זה כל מה שאני מצליח לקבל.
בכדי להמחיש את דבריי ישנם תקופות שאין לנו קשר אינטמי במשל חודש ויותר - לא חיובקו נשיקה ואו ליטוף היא עסוקה בעולמה ומתחקמת בכל דרך אפשרית וכפי שכתבת "עסוקה באלף דברים אחרים"
אשמח לשוחח איתך זו אולי דרך נוספת להתמודד עם הבעיה

מאחל לך הרבה הצלחה בחייך

ד.

חלק מהבעיות שנתקלנו אני ובעלי במהלך 4 וחצי שנות נישואינו היו בעניין משפחתו, חשוב לי להבהיר כי הוא אינו מסוכסך איתם אלא להפך, הוא אינו מונע מהם להתערב בחיינו ומאפשר להם להכתיב דברים רבים בחייו, כך שהרבה פעמים אני בכלל מחוץ למשוואה, כמובן שאיני רוצה לשלוט בו אך אולי אני מדמיינת את חיי בשונה ממה שמצפים ממני מצד משפחתו לחיות, כלומר הם מפעילים לחץ מתמיד שלא כולל עזרה בכלל,הלחץ מופעל בנושאים כמו נכדים ודברים נוספים בלי לעשות אבחנה כי מדובר בחדירה לפרטיות. בעלי לצערי נותן להם לגיטמציה ולא פעם משתכנע מדבריהם.
על רקע כול הלחץ המופעל עלי הוא עצמו אינו מוכיח כי הוא יכול להחזיק משפחה,לעבוד בעבודה קבועה (לעבוד בכלל) ,הוא מאוד עקשן וגם כאשר ברור לו שהוא טועה הוא אינו עוצר ואף חוזר על טעויותיו שוב ושוב,לכן אני לא בטוחה שהוא מקשיב לי כלל אלא עדיין ממושמע לאמו.
כול אלו מלווים כמובן בחוסר הסכמות כלליים בינינו, מריבות ,וויכוחים.
לא שאני שטחית אך גבר שמתחתן כן באיזשהו מקום צריך לפרנס את אישתו ולדאוג לצרכיה, קמצנות, עצלנות, הן לא הדברים שציפיתי ממנו כשהתחתנו ,ראוי לציין שההפרש בינינו הוא 8 שנים ואני בסה"כ בת 26, בגילו הוא יכל להיות במקום אחר לגמרי. (ולא בטלן)
כך שלחיות איתו הוא וויתור כמעט מוחלט על חלומותיי רצונותיי שאיפותיי וכו' ובעיקר דאגה מתמדת לכול הבעיות שפירטתי, כאילו העולם סובב רק סביבו.

צ'שר יקרה,

לאור הבהרותייך, אני מבינה כעת שהבחור שובה הלב, חברך לספסל הלימודים, הוא הקטנה שבהתמודדויותייך היומיומיות.
אני מניחה, שהתנהלותו של בעלך היום אינה שונה מהתנהלותו לפני שהחלטתם למסד את הקשר שלכם ולהקים משפחה. ייתכן שהתנהלות זו שלו נובעת מחוסר ביטחון, חוסר הערכה עצמית (הוא לא מאמין שיש ביכולתו לעשות ולכן הוא נמנע מעשייה) או/ו כוח ההרגל.
יכול להיות שבבית הוריו לא תמכו בו, לא האמינו בו, לא עזרו לו לפתח ביטחון בעצמו וביכולותיו אלא להיפך, "שלטו" בו ותמיד אמרו לו מה עליו לעשות. למרות שהיום הוא ילד גדול, הוא עדיין מרגיש כמו הילד של אמא ולכן הוא פועל על פי המלצותיה באופן מוחלט, ונוסף על כך, בהיותו "ילד" הוא לא חושב שעליו לקחת חלק בפרנסת המשפחה.
הוא לא עומד בציפיותייך בשום תחום.
בראייה שלי, כמאמנת ועל-פי ה"אני מאמין" שלי באופן כללי, לוותר על עצמך, על חלומותייך, שאיפותייך ורצונותייך אינה אופציה כלל.
למרות גילך הצעיר, התרשמתי שאת בעלת יכולות. מאחר ואיני מכירה את חייכם, את הנפשות הפועלות או את הדרכים בהן התמודדת עם קשיים בעבר, אני חושבת שאת היא זו שיכולה למצוא פתרונות ודרכי התמודדות ואשמח לכוון אותך, אם תרצי.
אני יכולה להציע לך לפנות אל ה"ראש", לדבר עם חמתך. לשתף אותה בקשייך, בשיחה נעימה ומכבדת.
אני מאמינה שהיא לא הייתה שמחה שחמתה תנהל את ביתה...
אם תצליחי ל"הגיע" אליה ולרתום אותה ל"עזרתך", היא בוודאי תדע מה לעשות ואיך ל"דלל" את מינון "המלצותיה" בחיי המשפחה שלכם.

צ'שר יקרה,

כתשובה לשאלותייך הרבות אתן לך כמה נקודות למחשבה.
1. מה גרם לך, מלכתחילה, להתאהב בגבר אחר?
2. האם יש ביניכם יחסי קרבה אשר אפשרו לרגשותייך כלפיו ל"התפתח"?
3. האם נראה לך שהוא יכול למלא חלל/מחסור כלשהו אשר קיים במערכת הזוגית עם בעלך?
4. האם תוכלי להגדיר לעצמך מה יש בו שכ"כ מוצא חן בעיניך ומושך אותך אליו? האם אלו דברים שיש גם אצלך בעלך?

החלומות הם ראי למחשבותינו, את מרבה לחשוב עליו בשעות היום ולכן את חולמת עליו בשנתך. ככל שתצליחי להתרחק ממנו ולהיות עסוקה בדברים אחרים, החלומות ישקפו גם חוויות אחרות אשר את חווה במשך היום והבחור הזה "יככב" בחלומותייך פחות.
רגשות עזים "אסורים" אינם מעידים על בעיה אישיותית כלשהי. רגשות יכולים להתפתח כתוצאה מקרבה ממושכת, תחומי-עניין משותפים, ראיית-עולם דומה, פתיחות, כנות ושיתוף.

אומרים שהזמן מרפא הכול, שהוא המשכך הטוב ביותר לכאבי-לב מהסוג הזה. לא ציינת כמה זמן את חשה כך, אולם אני מאמינה שעם הזמן (הרבה זמן...) הרגשות ידעכו, ואני מניחה שתחושי הקלה.
בנוסף, אם יש לך אפשרות להתרחק ממנו ולראות אותו פחות זה יוכל לעזור, בבחינת "רחוק מהעין רחוק מהלב".

רשמתי את תגובתי בתוך השורות שלך כדי לענות במדוייק.
1. מה גרם לך, מלכתחילה, להתאהב בגבר אחר? אינני יודעת בוודאות אולי מבעיות הקשורות בזוגיות שלי עם בעלי על רקע משבר עם משפחתו ,הרבה שעות של לימודים משותפים באותה כיתה.
2. האם יש ביניכם יחסי קרבה אשר אפשרו לרגשותייך כלפיו ל"התפתח"? אין לנו שום יחסי קירבה ,הבחור הגון לגמרי, אומנם סיפרתי לו על כך בנסיון לפתור את העניין עבורי ,לא קרה כלום ביניניו מלבד דיבורים על עינייני שיגרה ולבסוף גם זה פסק, כי בפועל אני לא ממש מצליחה לנהל איתו שיחה אמיתי ביום יום ,רק בהתכתבות בצ'ט.
3. האם נראה לך שהוא יכול למלא חלל/מחסור כלשהו אשר קיים במערכת הזוגית עם בעלך? הוא יכול לעזור לי בעצות הקשורות ללימודים ולתת לי מעט ביטחון באינדיווידואל היצירתי שלי, הוא יכול להיות קשוב ואמפתי בנושאים הקשורים ללימודים ולאגו האדריכלי מה שבעלי לא מבין בכלל-וגם זה מוגבל כי אני פשוט מתביישת לבוא ולדבר איתו כמו ילדה קטנה שמסמיקה.
4. האם תוכלי להגדיר לעצמך מה יש בו שכ"כ מוצא חן בעיניך ומושך אותך אליו? הוא מזכיר לי את עצמי במידה מסויימת, יש בו שאפתנות, התיימרות להיות מושלם, עתיד בטוח בקריירה, שקט ומסתדר עם כולם,מקשיב ואהוב על כולם,אופטימי, חיובי תמיד מעין משהו אידאלי שחיפשתי אך לא באמת חשבתי שניתן למצוא ובטח לא חשבתי כי לטיפוס מוצלח מהסוג הזה יהיה כול עניין בי ,הוא גם לא חתיך במובן הרגיל או מישהו שניתן להידלק עליו במהירות, יש משהו בקסם האישי בכריזמה ,חיוך נהדר,לא מסתכסך, לא רב, הוא פשוט שובה את לב כולם! האם אלו דברים שיש גם אצלך בעלך? לא

החלומות הם ראי למחשבותינו, את מרבה לחשוב עליו בשעות היום ולכן את חולמת עליו בשנתך. ככל שתצליחי להתרחק ממנו ולהיות עסוקה בדברים אחרים, החלומות ישקפו גם חוויות אחרות אשר את חווה במשך היום והבחור הזה "יככב" בחלומותייך פחות. היו פעמים שאחרי מריבות עם בעלי חלמתי עליו...
רגשות עזים "אסורים" אינם מעידים על בעיה אישיותית כלשהי. רגשות יכולים להתפתח כתוצאה מקרבה ממושכת, תחומי-עניין משותפים, ראיית-עולם דומה, פתיחות, כנות ושיתוף.

אומרים שהזמן מרפא הכול, שהוא המשכך הטוב ביותר לכאבי-לב מהסוג הזה. לא ציינת כמה זמן את חשה כך, אולם אני מאמינה שעם הזמן (הרבה זמן...) הרגשות ידעכו, ואני מניחה שתחושי הקלה. אני מקווה כי הרבה פעמים כול המצב הזה גורם לתחושת חוסר מיצוי או החמצת הזדמנות.
בנוסף, אם יש לך אפשרות להתרחק ממנו ולראות אותו פחות זה יוכל לעזור, בבחינת "רחוק מהעין רחוק מהלב". בשביל לא לראות אותו אצטרך לעזוב את לימודי ואני בשנה האחרונה....
אני במצב הזה למעלה משנתיים וחצי, בקרוב אסיים את לימודי אך לא בטוח שהוא יעלם מטווח הראייה שלי בגלל שהוא חבר טוב של גיסי-לכן באירועים משפחתיים אנחנו עלולים שוב להיתקל אחד בשני.

צ'שר יקרה,

ראשית, תודה על תגובתך.
נראה כי ניחנת ביכולת אבחנה הן לגבי עצמך והן לגבי האחרים אשר "מתארחים" או מלווים את חייך. הגדרת באופן מדויק וברור איזה צרכים, חללים וחוסרים הבחור הזה ממלא עבורך וכמו כן הגדרת בבהירות ובפירוט רב מהן התכונות במבנה אישיותו אשר הופכות אותו למישהו מיוחד עבורך.
העובדה שבחרת לגשת אליו ולשתף אותו בתחושותייך במטרה לנסות לפתור את הדברים מעידה על אומץ ויושרה פנימית.
הבחור הזה הזדמן לחייך בתקופה בה יחסייך עם בעלך לא היו במיטבם, בלשון המעטה וממשיך להיות חלק מה"נוף" שלך ביומיום מכורח הנסיבות. גם אם הוא שובה את לב כולם, כפי שכתבת, רגשותייך כלפיו הם יותר מזה והם תוצאה של הטוב שאת מוצאת בו או ה"יש" שאת מוצאת בו לעומת ה"אין" בבעלך, וזאת בתקופה בה בעלך מתמודד עם קשיים חיצוניים לזוגיותכם ולא מסוגל, כנראה, להיות קשוב, אמפתי ומכיל.
האהבה שאת חשה כלפיו היא אהבה לא ממומשת ולכן, לעולם, תהייה מושלמת, זו אהבה שלא עמדה במבחן המציאות וזאת לעומת הקשר הזוגי שלך ולכן לא מפתיע שאחרי מריבה, מאוד מציאותית, עם בעלך, הוא "עולה" בחלומותייך.
בעלך זקוק לך לצידו בעת הזו. אני חושבת שטוב תעשי אם תהיי עבורו ובשבילו. הוא יעריך זאת.
אני מאמינה, שאם תבחרי לגייס את יכולותייך לטובת הקשר שלכם וההתמודדויות השונות אשר החיים מזמנים, תעמדי לצד בעלך ולא נגדו, בדומה למשפחתו, הזוגיות שלכם תתחזק ותתפתח וכתוצאה מכך בעלך יהיה קשוב יותר לעשייה שלך ולצרכייך.
עוד כמה חודשים, לאחר שתסיימי את לימודייך הבחור הזה "יתארח" פחות בחייך ויקל עלייך להתגבר על אהבתך אליו, היא תדעך מעצמה.
כאשר תפגשי בו באירועים משפחתיים, אני מניחה, שתחושי התרגשות, אך גם היא תחלש עם הזמן.