פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אתה יכול להיות רגועה, אין דבר כזה התאמה מינית, זו שטות שמישהו המציא,
לכל אדם צרכים משלו, וזה מה שיפה בקשר זוגי, כל אחד נותן את מה שהוא יכול, ובא לקראת השני,
כל זמן שזה עובד, אז תשמח במתנה שקיבלת, אף אחד לא אונס אותך בכוח, מה שאתה לא מסוגל לעשות אל תעשה ! תנסה לומר לה בעדינות שאתה פשוט לא רעב עכשיו, הרי לא ייתכן שאתם תהיו רעבים באותה מידה, לפעמים אתה צמא והיא לא ! אז מה ? תכריח אותה לשתות ?
ואל דאגה חביבי, כשתתחתנו, ויהיו לכם ילדים, הכל יכול עוד להתהפך, מצב רוחה של חברתך ישתנה כמה וכמה פעמים במהלך הלידות ולאחריהן, ואז היא תכנס לכאן ותבקש עזרה, כמו > לא יודעת מה קרה לי לאן נעלם החשק,,, האבסורד שפעם אני זו שרדפתי אחריי בעלי, וכיום הוא זה שמתלונן שאין יחסים,,,
אם אתה מתכוון למסד את הקשר, קח בחשבון שפעם אתה למעלה ופעם אתה למטה,,,
כמו בטיפוס הרים, בקטע מסוים אתה זה שמושך בחבל את בן זוגך, ויש קטעים שהוא זה שמושך אותך "באותו חבל שאתה משכת אותו"
-
עוד יסוד מאוד חשוב> קשר זוגי אמיתי, לא נמדד בכמות היחסים, אלא באיכותם !
החכמה לשמר את הקשר לטווך ארוך, ואת זה עושים בעבודה על תקשורת נכונה, כשתדעו לתקשר מתוך הבנת הצרכים של האחר, תכבדו את רצונותיו, תבינו מה עובר עליו, אז השמיים הם הגבול,
ואם אתה רוצה שהיא לא תבגוד בך, אל תחשוב על זה אפי', מחשבות עלולות להוליד מעשים,,,וזה בדוק !
לילה טוב
ובהצלחה

אני חושבת כמו בני שבד"כ אין התאמה ודברים משתנים עם הזמן, ואם יש לכם סקס טוב ואתם אוהבים עד השמיים....אז זה באמת ניראה שאפשר להתפשר, ומה שחשוב הוא לא להכניס את הפחד ולא להתעסק בזה יותר מידי אלא בדברים הטובים....ברגע שאתה מתחיל להתעסק באובססיביות עם העיניין הזה הוא לא יעזוב אותך ואתה זה שתכניס לה לראש את העיניין של הבגידה. מה שאתה צריך לעשות זה להרגיע אותה, לומר לה שאתה אוהב אותה אבל אתה מצטער ואתה לא יכול לספק את צרכיה באותה רמה.רק להתפשר כמה שאתה יכול..אני חושבת שאם היא באמת אוהבת אותך ותדבר איתך על העיניין ו,תתמקדו בדברים הטובים של הקשר.אני יודעת שנשמע שקל לעשות את זה, וזה מאוד מציק ואפשר לגמרי להבין אותך, אבל המציאות היא כזו ולפעמים יש להתפשר, היא יכולה למצוא גברים אולי שיספקו לה את החשק הזה אבל לא דברים אחרים כמו שאתה מספק, אי אפשר לקבל הכל, ואתה יכול סה"כ להיות קצת יותר גאה בעצמך שאתה כן מספק לה אהבה וחום! תן לעצמך קצת יותר קרדיט!

אנונימי יקר, לפני תשובה, חסרים לי כמה פרטים:
מה הוא הפער לאמיתו של דבר? האם היא רוצה כל יום ואתה 3 פעמים בשבוע? או שאתה רוצה רק פעם בשבוע או פעם בחודש? האם תוכל להיות ספציפי?
מה היא אומרת? האם הנושא הועלה ביוזמתה? כתלונה? או שאלו "סרטים" שרצים לך במוח ואולי היא בכלל מרוצה?

נקודה אחרת לגמרי:
הרבה אנשים ונשים זקוקים לא רק לסקס אלא להרבה מגע גופני,חיבוקים,ליטופים, התכרבלות, וסקס נותן להם "על הדרך" גם את הצורך הזה.
אז שווה לברר איפה הבעייה המדוייקת.
כי קורה אצל הרבה זוגות שאותו אחד שרוצה פחות סקס מתחיל להימנע ממגע גופני באופן כללי, כדי שלא תיווצר סיטואציה לסקס לא רצוי. המחיר הוא שאז יש חסר בחיבוקים ובמגע אצל שני בני הזוג. זאת תופעה מאוד נפוצה וחשוב מאוד לפתוח זאת בין בני הזוג, על מנת למצוא את הדבר היותר מדוייק שמפריע.

תודה רבה על התגובות, אתם מקסימים, אך למרות שהוקל מעט לשתף, הבעיה לא הלכה לשום מקום...
דורית, לשאלתך, קשה יהיה לי לאמוד את ההבדלים בחשק, כיוון שכמו שזה נראה היא "תמיד" רוצה סקס, ואני "נותן" אותו רק פעם-פעמיים בשבוע (אנו ממקומות שונים בארץ ולא ביחד מס' ימים בשבוע). אני לא חושב שזה בהכרח משקף כמה שנינו באמת צריכים. העובדה שהיא מקבלת פחות משהייתה רוצה, והעובדה שהיא לוחצת עלי מרחיבות את הפער.

בחודשים הראשונים בקשר היינו שוכבים הרבה, כל יום פעמיים בממוצע, אבל זה היה אז. אני חושב שכאילו רק לי ירד החשק מאז, והיא נשארה באותו מקום.
אולי זה הגיל, אולי זה כי אחרי כ-5 שנים זה כבר פחות מרגש. שתי עובדות שמאוד מטרידות אותי כי מה יהיה אחרי 10?

אנחנו מאוד פתוחים וסיפרתי לה שהעובדה שהיא לוחצת מורידה לי. כשסיימה להיעלב היא הפנימה, אבל בפועל גם היום כשהיא משחקת את המשחק ו"לא בא לה" פתאום זה לא אמין, ושנינו יודעים כמה "לא בא לה" באמת.

והיא אומרת לי שכל הגברים היו מתים לבחורה כמוה שרוצה סקס, (ונראית כמוה, אני מוסיף בלב) ואני יודע שהיא צודקת ומרגיש אימפוטנט.
לגבי קירבה\אהבה\חום - היא מקבלת בלי סוף מכל אלה וממש לא חסר לה.

אנונימי יקר, לאור מה שאתה מוסיף, יש כאן בעייה. לאחר שכבר הצבעתבפניה בפתיחות רבה על כך שהלחץ שלה מוריד לך את החשק - נדמה לי שאין כל כך מה לעשות, אלא להכיר בכך שיש ביניכם פער בליבידו.
נדמה לי שלא ניתן לעשות עם כך שום דבר לאמיתו של דבר. אנשים הם שונים ברמת הליבידו הבסיסית, ונראה לי שדווקא היא היוצאת דופן ולא אתה.

יש נקודה חשובה שאולי לא חשבת עליה:

מאוד יתכן שהיא תגרום לכל גבר (כמעט) להרגיש בסופו של דבר "אימפוטנט" בהשוואה אליה, ואולי חשוב שהיא תבין זאת ותתבונן קדימה לטווח ארוך.
כי אתם יחד חמש שנים, וליבידו חזק כזה הוא נהדר בתחילת היחסים, אבל בהמשך זה תמיד יוצר לחץ "ביצוע" על הפרטנר, ולוקח את הסקס למקום לא כייפי של מחוייבות, חובה ואשמה, וחשוב לדעת שסקס משגשג רק במקום של חופש מוחלט.

נכון שאצל רוב הזוגות הפער בליבידו הוא הפוך וזה אופייני יותר לגברים שרוצים יותר, אבל אז הנשים נמצאות בדיוק באותו מקום שאתה מצוי בו, ותמיד לאחד הצדדים זה הופך למחוייבות ולעמידה באיזו מטלה, לצערם הרב של שני בני הזוג...

לצערי אם כך אין לי מה להציע לך מעבר להצבעה על הבעייה, ואולי צדק בני בדבריו - שבטווח הארוך יתכנו התהפכויות - וזה אכן קורה - כאשר יש שינויים הורמונליים וסביבתיים כמו הריון וילדים.
אבל יהיה מעניין להציג את שאלתך בפורום של סקסולוגיה ולשמוע מה אומרים הסקסולוגים.

רוית היקרה, אם לשפוט מסגנון הכתיבה שלך, אז נדמה לי שאת משדרת משהו קצת מבוהל ועמוס יתר על המידה, ויתכן שבמפגש עם גבר חדש הוא קולט את הלחץ הזה ואת הצורך הנואש שלך שכבר יקרה משהו, וזה מבהיל אותו.
כתבת שהתחלת טיפול נפשי, וזה חשוב בעיני. אולי להתרכז עכשו בלהתיידד עם עצמך, לחפש את המקומות החזקים והשווים שלך. כאילו את צריכה לפני שאת יוצאת לדייטים לצאת לדייט עם עצמך, וגם לגלות מי את אחרי הדייט הראשון והשני עם עצמך. כלומר להכיר יותר טוב את עצמך.
אני מקבלת את ההרגשה כאשר אני קוראת את דבריך שאין לך מושג מה את שווה, וכי אינך סומכת על עצמך שמישהו יתעניין בך וירצה להיות איתך. סביר להניח שאת משדרת זאת לגברים אותם את פוגשת והם לא מצליחים להכיר אותך מעבר לחזות חסרת הבטחון והמבולבלת שאת נוהגת בה מרוב לחץ.
אז הכיוון הוא היכרות עם עצמך קודם כל. אולי לעשות הפסקה בדייטים עכשו. הציבי לעצמך מטרות שיקדמו אותך בעיני עצמך: נניח למצוא תחום עניין ולהתעמק בו, להציב לעצמך מטרה בתחום ההופעה החיצונית - על מנת שתרגישי בטחון עצמי גבוה יותר. אם את רזה מדי - להשמין. אם את שמנה מדי - להרזות. לטפח את עצמך כדי שתרגישי טוב עם איך שאת נראית. לאחר שתשקיעי בעצמך ותעמדי במטרות האלו - תרגישי מחוברת יותר לעצמך ומסוגלת יותר לסמוך עלייך, שיש לך כוחות להתמודד ולקדם את עצמך. אני מאמינה שהחשיבה החיובית הזאת תשודר החוצה - בבוא הזמן - כלפי גברים שתיפגשי איתם ואף הם יחשבו שאת שווה. השדר הזה הוא משהו פנימי שאו שאתה מרגיש אותו על סמך הצלחות שצברת בחיים או שאינך מרגיש אותו ואתה משדר תבוסתנות.

לגבי הגבר הספציפי - יש להניח שהוא לא נדלק אחרי הדייט השני וזה משהו שיכול לקרות גם לאישה השווה ביותר - לפעמים זה עניין של טעם, או של כימייה חסרה, או שליבו נתון למישהי אחרת וקשה לו להתעניין באמת במישהי חדשה.

"ב" יקרה, ברוך שובך,

אני זוכרת אותך היטב ואני שמחה שבחרת לחזור ולשתף אותנו בפורום בדבר הקורות אותך.
יש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך. "הוצאת" את עצמך בכוחות עצמך בלבד מ"בור" שואב וזולל אנרגיות שלא תרם לך כלל, לא קדם אותך בחייך ולא אפשר לך להתפתח בשום צורה.
לקחת החלטה ל"צנן" את מערכת היחסים עם חברך לעבודה ופעלת לשם כך. כפי שציינת, זה נעשה ממקום טוב, מתוך בחירה, מתוך החלטה מושכלת ולא מתוך מריבה וסערת רגשות. מאחר שכך מערכת היחסים ביניכם כעת מכובדת, מכבדת ונכונה עבורך.
עתה, את דפוס הפעולה הזה עלייך להעתיק לביתך לצורך הסדרת הנושאים הכספיים והאישיים יחד עם בעלך והעלאת חייכם על המסלול הנכון עבורכם ולמענכם כמשפחה.
האתגר העומד בפנייך בתחום המשפחתי מורכב יותר. כדי להתמודד עימו בהצלחה עלייך להתעלם, עד כמה שניתן, מ"רעשי הרקע", כלומר להתרחק עד כמה שאפשר, בזמן הקרוב, ממשפחתו של בעלך ומהערותיהם, שאינן במקומן ואינן מקדמות או עוזרות לכם כלל.
נראה שמעבר להתנהלותך הכלכלית הנכונה את החזקה והמובילה מבין שניכם, כך שיהיה עלייך ממש לנהל את כל צעדיו הכלכליים של בעלך. לבדוק את כל הוצאותיו ולראות כיצד הן עומדות מול ההכנסות בחשבון הבנק שלו.
ציינת כי את חשה שיחסייך עם בעלך השתפרו, את באת לקראתו ואז הוא בא לקראתך. כלומר, הוא מאוד רוצה לראות אותך "בצד" שלו. הוא נהנה מקרבתך ומעריך את תמיכתך.
את לא רק פועלת נכון, אלא כפי שציינת, עושה זאת בלב שלם ואין לי ספק שבעלך חש בכך ומוקיר זאת.
"מעקב צמוד" מצידך אחר התנהלותו הכלכלית ובכלל לא רק שיוכל להוציא אתכם (לאט לאט) מהמשבר הכלכלי אליו נקלעתם אלא גם יוכל לקרב בין שניכם.
אני מאמינה שבעלך יעריך את תמיכתך ואת עזרתך וישתדל מאוד לפעול כך שתהייה מרוצה ואף גאה בו.

אשמח באם תבחרי להמשיך לשתף אותנו בפורום בקורות אותך וכמובן אשמח להיות כאן עבורך.

בהצלחה!

בואי נעשה סדר בבלאגן:
התחתנת פעם שנייה לבחור (רווק) ויש לך ממנו 2 ילדים, בנוסף הבאת איתך מנישואים קודמים ילדה שאוטוטו בת 18,
מטבע הדברים הוא לא התחבר לילדה שלך, אבל את בדקת את אהבתו אלייך גם דרך אהבתו לילדה,
הצלחתם בסופו של דבר לעבור את המשוכה הזו ושלחתם אותה לפנימייה, ובמקביל נולדו לכם תוך שלש שנים 2 ילדים יפים וחמודים,,,
בעלך הנוכחי מספק את כל צרכייך ובנוסף משלם עבור הפנימייה של בתך, וציינת לבסוף שהוא אבא טוב לילדים ולא מחסיר כלום,
שאלה ראשונה > מה קורה בניכם ? האם יש אהבה ? סיפוק צרכים הדדי וכו' ?
-
הגרוש שלך שילם לך את ייתרת המזונות בבת אחת ובעלך הסכים שתסגרי את זה לילדה, ואת דואגת מה יהיה בהמשך,
שאלה מס' 2 > איך התקשורת בניכם בד"כ ? ומדוע דווקא כאן את חוששת לומר לו בפשטות, שאת רוצה את הכסף לעתיד, ומה הוא חושב ע"ז ?
-
בעלך ואחיו עוזרים כספית לאמא שלהם-חמותך, הלוואי בכל משפחה,,,
שאלה מס' 3 > מדוע את מרגישה מאויימת ע"י כך ? האם בעלך מאותת לך שהוא בקושי כלכלי ?
-
לדעתי האישית בלבד, את צריכה לעשות סדר בראש שלך, ולנסות לשחק אותה ראש קטן, תראי לאן הדברים מתפתחים, את לא במצוקה כלשהיא, יש לך בעל, ילדים, רכב, רווחה כלכלית, השאלה שמטרידה אותך היא > האם הוא ישתתף בהוצאות של הילדה כל חודש ? אז יקירתי או שאתם מדברים בשפה פשוטה ומובנת שבו את מדברת על מה שאת רוצה שיהיה, וטיפ קטן : אל תדברי אף לא מילה אחת על העזרה שלו לאמא שלו, זה לא עינינך כלל, ואת עלולה ליצור התנגדות שתזיק לך,
או שאת מחכה בסבלנות לראות מה יהיה, ואז כבר תחליטי מה לעשות בנידון, זה לא כזה דחוף כי יש לך כסף בשבילה בחשבון,
-
לעבוד זה תמיד טוב, תחפשי עבודה לפי התנאים שלך, שבו את מתמרנת בחכמה בין העבודה למטלות הבית והילדים,
בהצלחה

קודם כל תודה בני באמת נהייה לי בלאגן מרוב מחשבות,לא ציינתי באמת מה היחסים ביננו אנחנו אוהבים מאוד ,אבל אם יש דברים שאני מעלה שלא ניראים לו אז בדרכ כלל זה מגיע לטונים גבוהים מצידו ,ותמיד אני מזכירה לו שאנחנו מדברים ולא צריך לצעוק יכול להיות שלא מקובל עליו אבל בשום אופן לא להגיע לטונים גבוהים ,ואם אנחנו מגיעים למריבה הוא מסוגל לא לדבר איתי כמה ימים ואין לי כח לזה ,הוא ילדותי במובן מסויים אז תמיד אני חושבת עשר אלף פעם איך לבוא להגיד לו דברים,אבל השאלה שלי זה לא מובן מאליו שהוא צריך להביא לי כסף?בשבילי לצרכים שלי?ויש קצת לחץ מבחינה כלכלית יש לנו המון הוצאות ,תראה בשביל עצמנו לצערי אנחנו לא מבלים בכלל כל הזמן אנחנו בבית ,כשאני אומרת לו שאני רוצה ללכת לריקודי עם התשובה שלו"שבי שבי בבית"אתה יודע בצחוק כזה הוא לא אוהב שאני יוצאת,ובנושא לבת שלי אני אדרוש ממנה גם לצאת לעבוד בחופש לפני הגיוס

תודה על התודות,
עכשיו ברור שכל מה שקורה בניכם זה רק סיפטומים לבעיה שקשורה לאופן שבה אתם מתקשרים, "את מזכירה לו איך לדבר בשעת וויכוח, לא טוב ! כשרוצים להבהיר משהו חשוב, יש דרך יותר טובה כמו להזמין את הבעל לכוס קפה/לצאת לשפת הים וכו', באווירה רגועה ונינוחה ולוודאות שהוא פנוי להקשבה ! ואז לבקש ממנו שלא נעים לך שהוא מתבטא בחריפות, ואת מבינה את הקושי שלו ואת כל מה שהוא עובר, אבל את מבקשת שתדברו בשפה מכבדת כדי שתוכלו לשמוע ולהבין אחד את השני, תדגישי לו שהוא לא חייב להסכים אם כל מה שאת אומרת, אבל לפחות שיקשיב ויבין את הקושי שלך, שיבין על מה את מדברת וכו',
זה כן מובן מאיליו שבעלך יספק את כל צרכייך, אולם לצערנו ישנם הרבה בתים שזה לא מובן מאיליו, ומתנהל שכר מכר על פרט, לכן חשוב מאוד לחזק את הקשר ברבדים נוספים מעבר לסקס ופוצי מוצי, ולהגיע לתקשורת בונה ולא מאשימה, וליצור סוג של קירבה נפשית עמוקה בין דיירי הבית, כיום גרך אגב זה מצרך נדיר ואנשים התבלבלו בין תשוקה לאהבה,
תן לי ואתן לך, ומה שקורה כרגע שאולי בעלך רואה בעדיפות עליונה את הוריו, אח"כ אותך ובסדר יורד את הבת שלך, כדי להפוך את זה את צריכה להשקיע, אני תמיד משבח את הנשים ולמדתי את זה משלמה המלך שהיו לו אלף נשים כידוע,,, והוא כותב " חכמת נשים בנתה ביתה" ואיוולת בידה תהרסנה" , את יותר חכמה ממנו, יש לך בינה ייתרה, תחשבי מה את יכולה לעשות כדי לשנות את ייחס שלו אליך ולכל מה שאת מייצגת, כלומר הרצונות שלך, הצרכים שלך, הדברים שחשובים יותר מכל,
אל תעשי את הכל בבת אחת, קחי משהו דחוף ותעבדי עליו,
-
ריקודי עם זה יפה מאוד, אבל למה שלא תלכו ביחד למשהו שיחזק את הזוגיות שלכם ?
וואלה יצא לי וואחד נאום.
בהצלחה

לירון יקרה,

הרבה גברים מנהלים ומתנהלים בתוך מערכת זוגית לאורך שנים, אוהבים, תומכים, נוכחים ומתכוונים להישאר בזוגיות הזו כל חייהם, אולם ה"התחייבות הגדולה" שבאה עם הצעת הנישואין מלחיצה אותם, שינוי הסטטוס מ"רווק" ל"נשוי" גורם להם למתח אדיר. זה לא שההצעה לא מגיעה, בסופו של דבר הם מצליחים להתגבר על החששות הנ"ל אולם הם זקוקים לזמן שלהם ... בנוסף, ישנם גם כאלה שמרגישים בטוחים יותר עם ההתחייבות הזו של הנישואין, כאשר הם יודעים שיש להם בוודאות קורת גג, בית משלהם.
נראה שבן-זוגך הוא אחד מהנ"ל, אולם את יכולה לדעת הרבה יותר טוב מאיתנו.
אם את חשה ש"זה זה" מבחינת שניכם, שיש לכם קשר חזק ובריא ושהוא צריך להרגיש ביטחון ושליטה על חייו בכל סיטואציה, אז כנראה שהוא ממתין לראות במו עיניו את הדירה החדשה כדי לעשות את הצעד הגדול הזה, מבחינתו.

יש טעם לדבר איתו על זה עוד פעם?
כי דיברנו על זה מלא פעמים והוא נותן לי תחושת בטחון בקשר ובאהבה שלו אבל הוא אומר שעד שהדירה תהיה לא מוכנה הוא לא מתחתן. הוא אומר לי שהוא רואה אותי אם ילדיו ואישתו אבל הוא מחכה לדירה.
מקווה שיהיה בסדר,

לירון יקרה,

כמו שאני רואה זאת, התשובה לשאלתך נמצאת בפנייתך.
את חשה ביטחון בקשר ובאהבתו אלייך והוא גם אומר לך מפורשות שאיתך הוא מתכוון לחיות את חייו.
האיש אוהב אותך ורואה את עתידכם יחד כמשפחה.
אולם, הוא מאוד נחוש להתחיל את כל "המהלך" הזה רק לאחר שהדירה שלכם תהייה מוכנה.
אני מאמינה שתחושותייך לא מטעות אותך. עוד קצת סבלנות...

לפעמים באמת גברים נלחצים מחתונה ..אין מה לעשות, אפשר להעביר ככה שנים ביחד, אבל אם הוא אוהב אותך ואת בסה"כ צעירה...אז תני לזה צ'אנס וחכי ואל תלחצי מהעיניין.אני מכירה זוגות שבאמת חיכו הרבה שנים עד שהגבר רצה להתחתן...זה קורה.

עיצרי את כל כונותיך בהרצון להתגרש ותי לעצמך צאנס נוסף?מה איכפת לך לנסות.כי התוצאה ידועה לי מראש דברי איתי יקירתי0526062080 מוטי

היי מוטי
קודם כל תודה על התייחסותך... אשמח לדעת מה התוצאה שידוע לך מראש
צור קשר
[email protected]
המשך יום טוב

בכל זאת אשמח לתגובת איש מקצוע

לילך יקרה,

קראתי את פנייתך וחשתי צביטה בלב.
אתם אוהבים זה את זו אהבה גדולה. אהבה אשר שרדה את כל האתגרים והקשיים (והיו לא מעט) איתם נאלצתם להתמודד לאורך השנים, אהבת אמת של איש לרעהו.
גם כיום, למרות הקשיים והתסכולים הרבים, אתם עדיין אוהבים מאוד זה את זו.
יחד עם זאת, אהבתכם אינה מכילה אינטימיות נפשית או פיסית, אינכם חולקים את חוויותיכם וחייכם האחד עם השנייה, מעבר לחוויית ההורות, הקשר הזוגי שלכם אינו מסב לכם אושר ועוצמת הוויתור העצמי והזוגי שאתם נאלצים לעשות למען המגורים המשותפים גבוהה מאוד, אולי גבוהה מידי...
למרות שאינכם משתפים זו את זו בתחושותיכם ובקורות אתכם אני בטוחה שגם בעלך שותף לכל התחושות שלך או לפחות לרובן. אולי הוא לא מודה בזה, גם לא בינו לבינו, אך לא יתכן כי הוא לגמרי מאושר עם הקשר שלכם במתכונתו הנוכחית כאשר תקופה כל-כך ארוכה את מסרבת אפילו לשכב לצידו בלילה ולהתעורר לצידו בבוקר.
אנסה לשקף לך את מקומך היום, בצומת הדרכים בה את עומדת.
את חולקת את חייך עם בן-זוג אשר אינו תומך בך ולא תמך בך מעולם. את תמיד היית זו שעשית למענו ולרוב על חשבונך.
הכנסת אותו לבית הורייך בטרם היית מוכנה לחיים משותפים, ועוד עם ההורים.
וויתרת על רכישת השכלה ומקצוע לטובת מימון חייכם המשותפים.
וויתרת על ההנאה הנובעת מהקשר הפיסי.
נאלצת להתמודד לבד עם היחס המחפיר מצד הוריו ואת נאלצת להתמודד לבדך גם כיום.
בן-זוגך אינו מסוגל להכיל את הקשיים לאורך הדרך ולהתמודד עימם. הוא בוחר להמשיך את חייו מתוך הרגל ושיגרה ומתוך תקווה שהקשיים ייעלמו מעצמם ולכן גם כאשר העלאת בפניו את רצונך בגירושין הוא נהג באותה דרך. הוא ייחל לכך והאמין ש"זה יעבור לך".
אינך מממשת את צרכייך, רצונותייך, שאיפותייך ומאווייך. למעשה את בחיים (live) אך אינך חיה את חייך ובוודאי שלא במלואם (alive).
תסכול הנובע מוויתור עצמי נוטה לגדול ולתפוח למימדים הרסניים. את לא תוכלי לחיות כך את כל חייך, זה עלול להתפוצץ ואז בוודאי כולם יפגעו מאוד.
דאגתך לבנך מובנת מאליה, יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון שהוא עשוי להיפגע לא פחות מהעובדה שהוא גדל בבית בו הוריו לא מאושרים. כמו כן, הוא עשוי לקבל רושם שגוי לגבי הזוגיות.
כעת, ההחלטה (האמיצה) לאן להמשיך מכאן היא רק שלך. דעותיהם של האחרים חשובה אך אינה קובעת...
למרות היותך רעיה ואם את אישיות בפני עצמך ויש לך את הזכות והחובה לחיות את חייך במלואם, ליהנות מהם ולמצות אותם.
מניסיוני לאורך השנים כמאמנת לצידם של לא מעט מתאמנים אשר עשו שינוי משמעותי בחייהם, אוכל לומר לך כי תמיד הכל אפשרי. צעד אחר צעד, לאט, בזהירות ומתוך התחשבות ביקרים ובקרובים הדברים מתחילים להתבהר ולהסתדר.
החלק הקשר הוא לקיחת ההחלטה.
מהרגע שתהיה שלמה עם בחירתך והחלטתך, תדעי גם כיצד לעשות זאת.

אשמח באם תחליטי להמשיך ולשתף אותנו בפורום וכמובן אשמח לסייע כמיטב יכולתי.

מוניקה בוקר טוב.
קודם כל תודה מכל הלב דעתך חשובה לי ונתנה לי המון
האמת פחדתי מאוד מהתשובה כי פחדתי שתגידי לי את כל מה שאני כבר יודעת
ואכן כך היה, את כל כך צודקת יש בנינו אהבה גדולה של איש לרעהו ולא של בני זוג
אינינו מאוהבים אנו אוהבים כבני אדם
בעלי הוא אכן אדם שאינו ממסוגל להכיל קשיים ולהתמודד עימם. כך היה כל החיים
הוא אדם שבורח ובוחר מתוך חששות ונוחות לחיות (live) ולא להיות alive
כבר שנים שאני חייה בתחושה שהחיים פשוט "קרו לי" ולא שאני חייה את חיי כפי שאני צריכה ורוצה. ועל זה עצוב לי מאוד
כואב לי על בני וכואב לי על בעלי ידוע לי שהם אלו שיפגעו בתוך התהליך לא חשוב מה החליט -אם אשאר בני יגדל בבית לא בריא ואכן השקפת עולמו לגבי זוגיות תהיה שגויה
בעלי יהיה מתוסכל אך יבחר להישאר עד הסוף... באחת השיחות שלנו הוא אף אמר "את חושבת שההורים שלנו מאושרים יחד אחרי 35 שנות נישואין? לא ,הם לא אבל הם נישארים וסובלים- אז נישאר ביחד ונסבול" אני לא יודעת אם כעסתי עליו באומרו משפט כזה או שריחמתי עליו ועלי
בסוף התגובה שלך רשמת שהכל אפשרי ואכן זה נכון לגבי כמעט כל דבר בחיינו ואני מבינה שחלק ממך יודע שאי אפשר לקבוע דעה סופית לאחר מכתב אחד לפני ששומעים את כל הצדדים וגם כשתוכלי לקבוע דעה אין זה אתי להגיד כן או לא להישאר עליך להניח למטופלים להגיע לבחירתם בכוחות עצמם לאחר שהכלים נמצאים בידם, עם זאת מרגיש לי שאת התשובה כבר קיבלתי.
כמו שרשמת אינני רק רעיה ואם אני אישיות בפני עצמה וזו לא רק זכותי לחיות את חיי במלואם זאת חובתי כלפי עצמי, אף אחד לא יעשה את חיי מאושרים זה התפקיד שלי

אינני חושבת שאהיה שלמה עם בחירתי לעולם אם אשאר אני אצטער כל חיי ,אתעורר בגיל 80 אסתכל על החיים במבט לאחור ואבין שעשית את כולם מאושרים חוץ ממני ועל זה לא אסלח לעצמי לעולם שוויתרתי על החיים.
אם אלך ואסיים את הנישואין אהיה בעיני כולם האישה שהרסה את הבית בעלי ישבר מזה בני יחיה בשני בתים ירוץ מהבית של אמא לבית של אבא יחלק את חיו ל2 חגים,ימי הולדת, וכו' הורי יתאכזבו ממני. בעצם כולם יראו בי כאישה ואם אנוכית אך אני אהיה חופשיה ואתן לעצמי את הסיכוי לחיות חיים מלאים ומאושרים
האמת אני מפחדת מהלא נודע אם לא אמצא בן זוג שאוכל לחיות איתו חיים מאושרים ואשאר לבד כל חיי? אשאר אם לילד אחד ואצטער שלא הבאתי עוד

אבל אני חייבת לתת לעצמי את הצא'נס הזה אפילו אם הוא קטן להיות מאושרת
וויתרתי מספיק במערכת היחסים הזאת, אולי אפילו יותר ממה שהייתי צריכה
כואב לי מאוד ותמיד יכאב אולי אני טועה ואולי לא את זה רק הזמן יגיד
אני מודה לך על התייחסותך נתת לי המון הארת לי את כל מה שידעתי את סירבתי לראות
יוצאת לדרך חדשה,אולי טובה יותר אולי לא
"עדיף להצטער על דברים שעשינו מאשר להצטער על דברים שלא עשינו"

אשמח לתובה נוספת ממך ,מעריכה מאוד
תודה על זמנך
לילך

לילך יקרה,

תודה על תגובתך. שמחה שבחרת לחזור ולשתף.
רובנו זקוקים לחיזוקים, למשוב חיובי. אנו מרגישים "בטוחים" יותר כאשר יש מישהו נוסף שנותן תוקף ומגבה את דעותינו, מחשבותינו ומעשינו. גם כאשר אנו עומדים בפני לקיחת החלטה "קלה" ופחות משמעותית (כמו רכישת בגד חדש) נשמח לקבל חוות דעת נוספת אשר תחזק אותנו. על אחת כמה וכמה בבואנו לקחת החלטה אמיצה וגורלית אשר תשפיע משמעותית על חיינו ועל חיי הקרובים והיקרים לנו.
ציינת שהקרובים לך, כולם, חושבים שעלייך להמשיך את חייך במתכונת הנוכחית. אולי זו הסיבה שבחרת לקבל חוות דעת נוספת בפורום, היית זקוקה לחיזוק ולגיבוי.
למרות חששותייך, שאנו בפורום נעמיד מולך מראה ונשקף לך את המציאות כפי שהיא וכפי שאת מבינה אותה היטב, בחרת לפנות אלינו מתוך מוכנות להתמודד עם התשובה הידועה מראש.
כבר בפנייתך הראשונה לפורום התרשמתי מהמודעות העצמית שלך ומיכולתך לנתח את חייך באופן רציונאלי לחלוטין, מבלי לערב (כמעט) את רגשותייך. תיארת את חייכם לאורך השנים מנקודת מבט של מעשים/פעולות (doing) ולא מתוך תחושות או תסכולים ובמילים אחרות, לא מתוך ההוויה (being).
גם מעשייך לאורך השנים נבעו מתוך העשייה ולא מתוך ההוויה. מעולם לא ריחמת על עצמך. פשוט עשית את מה שחשבת לנכון עבורכם באותה עת.
מניסיוני כמאמנת, מלווה, מנחה ומדריכה בתהליך של אימון ממוקד תוצאות, אוכל לומר כי היכולת הזו שלך לעסוק בעשייה ולהתמקד בה ולא לשקוע בהוויה, היא מתנה גדולה. כך תוכלי להגיע בחייך לכל "מקום" אליו תשאפי שהרי כבר נאמר "שאין מקום שהוא רחוק מידי".
האימון ממוקד התוצאות מעודד את המתאמן לקבוע לעצמו יעד אחר יעד ולכבוש אותם. כלומר, לנהל את חייו כרצונו ולא להיות מנוהל על-ידי נסיבות החיים.
זה בדיוק מה שאת בוחרת לעשות החל מרגע זה ועל כך ועל אומץ ליבך הערכתי נתונה לך.
דבר נוסף שעלה מסיפור חייך הן יכולות הנתינה והתמיכה שלך. את נותנת את כל מה שיש לך לקרובים לך מתוך אהבה גדולה ורצון להיטיב עימם כמיטב יכולתך. יכולות אלה גם הן מתנה גדולה ולכל מי שתפגשי בהמשך הדרך יהיה קשה עד בלתי אפשרי להישאר אדיש כלפייך, בלשון המעטה.
לאור כל זאת אני מאמינה כי עוד תמצאי אהבה גדולה, אהבה זוגית, אהבה אשר תאפשר לך לגדול ולהתפתח בתוכה בכל התחומים ובראשם בתחום המשפחה (המכילה את הזוגיות) ובתחום ההורות לילדך ולילדים נוספים.
אני שבה ומחזקת את ידייך מתוך אמונה כי בחרת בנתיב הנכון עבורך ומאחלת לך המון הצלחה בדרכך החדשה
אשמח אם תבחרי לשתף אותנו בפורום גם בעתיד וכמובן אשמח להיות כאן עבורך.

אפרת יקרה,

זהו הטבע האנושי.
לעולם, כל עוד ה"כדור" במגרש שלנו, יש לנו את זכות היתר להתלבט, אך ברגע שיכולת ההחלטה נלקחת מאיתנו או לחילופין מחליטים עבורנו ש – לא ואין אפשרות, דווקא אז אנו מתאווים לכך יותר מכל ועל אחת וכמה כאשר מדובר על משיכה ו"ניצוצות" וכמו במקרה שלך על "מים גנובים", וכידוע מים גנובים ימתקו...
לשאלתך, טוב תעשי אם תתמקדי במשפחתך. כאשר תחפשי דרכים ליצירת ריגושים עבור ה"מערכת הביתית" ותהיי ממוקדת בכך תשיגי שני יעדים טובים.
ראשית, תמצאי את מבוקשך בזוגיות שלכם ותוכלי לממש את מאווייך יחד עם בעלך ושנית, לא תאפשרי זמן פנוי ל"אובססיה" הנוכחית.

שרון יקרה,

מדברייך עולה כי המעבר למושב היה, בסופו של דבר, גם על דעתך ובהסכמתך, כך, שלמיטב הבנתי, נושא המגורים לא נעשה תוך התעלמות מרצונותייך, האם אני מבינה נכון?
לעניין הרכב, אני מבינה לליבך. יש יתרונות בולטים לנסיעה ברכב פרטי. הנסיעה מתקיימת בזמנים הנוחים לך וכמן כן הנסיעה עצמה נוחה יותר, שקטה ופרטית וזמן הנסיעה קצר יותר, ללא "סיבובים" מיותרים לצורך איסוף והורדת נוסעים.
אולם, אפשר למצוא גם יתרונות בנסיעה בתחבורה הציבורית. אפשר לנמנם, לקרוא , לעבוד וכו'. לנצל את זמן הנסיעה ולקדם דברים ש"לא הספקנו לעשות" במקום להתרגז מבזבוז הזמן בפקקים...
מעבר לכך קיים השיקול הכלכלי ותדירות הנסיעות ליעדים באזור המרכז.
אם את חשה שיש צורך אמיתי ברכב נורמאלי, כפי שהגדרת זאת, יש מקום לפרוש בפני בעלך טיעונים רציונאליים ומנומקים, כלומר, פני להיגיון ולא לרגש, אולי זה יצליח יותר...
בנוסף, תוכלי לחפש באינטרנט ובעיתונים אחר רכב אשר יתאים לצרכייך ויהיה בבחינת "מציאה" כך שלבעלך יהיה קשה לומר לך "לא".

בהצלחה!

עומר יקר,

נראה שחייך אינם פשוטים. במקום שביתכם יהיה מבצרכם ויספק לכם תחושת ביטחון איתנות וקביעות בכל עת, אתם מתמודדים עם היעדר שלווה והיעדר יציבות, שהם התוצאה של היעדר שני יסודות משמעותיים בקשר הזוגי והמשפחתי:

האחד, היעדר התקשורת ביניכם.
אחד מעמודי-התווך של הזוגיות והמשפחה הוא היכולת לתקשר בצורה פתוחה, כנה ואמיתית, תמיד. היכולת לומר את הדברים אשר רובצים על הלב ומכבידים ולנסות יחד למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבור כולם. את השיח רצוי לקיים בהקדם ונהל בצורה מכובדת ומכבדת.
השיתוף הכן, הפתיחות, החשיבה והחיפוש המשותפים אחר המוצא הטוב ביותר יוצרים תחושה של "ביחד", של אינטימיות נפשית, ורצון עז של כל אחד מהצדדים המעורבים להתגייס ולתרום את חלקו כמיטב יכולתו כדי שזה יצליח לאורך זמן.
המיקוד הוא על הנתינה והתמיכה בשני ולמען ה"יחד".

השני, היעדר האמון ביניכם.
ערך נוסף וחשוב לא פחות הוא האמון המלא והמוחלט שיש לבני-הזוג האחד בשני. היכולת לסמוך על האחר תמיד מתוך ידיעה שהוא תמיד יהיה בשבילנו ולעולם יפעל לטובתנו.
תחושת האמון נמצאת, כאמור, בבסיס הקשר ומהווה את התשתית לפתיחות ולכנות עליהם הרחבתי קודם.

הקשר הנוכחי שלכם לוקה בחסר וכתוצאה מכך לא רק ילדכם עשוי להיפגע כי אם גם אתם.
מאחר וזוגיות מבוססת על שניים, שניכם צריכים לעשות למען זוגיותכם ומשפחתכם.
אני מאמינה שיש מקום לשקול תמיכה מקצועית כגון אימון לזוגיות או יועץ זוגי. איש מקצוע יוכל לסייע בידכם לסלול את הדרך האחד אל השני ולתת בידיכם כלים להתמודד עם האתגרים השונים, מבית ומחוץ, ביחד, תוך מתן תשומת-לב והדגשת הצדדים החזקים יותר בכל אחד מכם.

jug היקרה, אכן הסתבכת בתוך עצמך.
למעשה את עצמך שמה כאן "משקלות" מכבידים ושליליים על משתנים שהם לא בהכרח בעייתיים כמו שאת מציגה אותם.
לכל דבר שאת כותבת כאן ניתן להציג את הצד החיובי.
כל הכבוד שאת כיום במסלול שאת משקיעה בלימודים על מנת להתקדם בקריירה שלך!
ובכל זאת עובדת ולומדת - כדי לא להיות תלוייה לחלוטין בהורייך!
לגבי מכונית - תלוי איפה את גרה. לפעמים זה יתרון בלי מכונית - כי את יותר הולכת ברגל ופעילה גופנית, ואפשר גם אופניים...
לגבי שברון הלב - זה מעיד שיש לך עוצמות רגשיות חזקות, שיש בך רגישות ולהט!

מן הדרך בה את מציגה את עצמך כאן - את באמת משדרת רק את הדברים השליליים! אנא, בטובך, תתארי לי את התכונות החזקות שיש בך. מה את כן אוהבת בעצמך? על מה את כן גאה שיש בך? ספרי לנו דברים טובים על עצמך. עם המחשבות האלו עלייך להסתובב בשטח! מאוד ברור שאם כל מה שרץ לך במוח זה מה שכתבת לנו - זה מחלחל מהר מאוד למי שאת נמצאת בחברתו ומבריח אותו!

הרגילי את עצמך להישאר בתחום החיובי. שחקי במשחק ששיחקתי איתך כאן: למצוא (אפילו בכוח) פרשנות חיובית לכל נתון. לתפוס את עצמך רגע לפני הפרשנות השלילית ולהפוך אותה!

אם את תחשבי מבפנים שאת כייפית, מושכת, חכמה, מעניינת - זה ישודר החוצה.

הפחד שמא ליבך יישבר שוב - זה תמיד הסיכון שאנחנו לוקחים אם אנחנו רוצים להכניס אהבה אמיתית לעולמנו. הרי לא תירצי לוותר על האהבה, נכון? אז אלה כללי המשחק.

ובפעם הבאה שליבך יישבר - מקווה שזה לא יקרה הפעם - שתפי אותנו שוב ונתמוך בך ואולי תוכלי לעבור זאת יותר בקלות הפעם.

אני מודה לך מאוד על התגובה ,זה מעודד...אני מקווה שאכן אצליח להקפיד בגישה החיובית הזאת,
תודה

אכן יש כמה דברים שהחלטתי לעשות עבורי (כמו כושר גופני וזמן איכות לבד עם עצמי, לקרוא ספר, לדאוג לטיפוח וכו'), דברים שלא עצרתי לדאוג להם כשהייתי במירוץ המטורף בעבודה שעזבתי. עד היום לא ממש קיימתי את ההבטחה שלי, היו כל מיני פרוייקטים אחרים כמו מעבר הדירה שנתן לי סיבה טובה להזניח (שוב).
אני יודעת בתוך תוכי שלדאוג לעצמי (בכל מיני מובנים ודרכים) יועיל לי ולזוגיות שלי, אך לקבל את ההחלטה קל יותר מאשר לקיים אותה. כנראה שאני פשוט צריכה להכריח את עצמי.
אני חייבת חייבת חייבת להתחיל, לפחות במשהו ואני מקווה שמשם זה יזרום.
אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה- הדרבון העצמי הזה, אבל הזוגיות שיש לי היום היא אכן הדבר הטוב ביותר שקרה לי, ועל מנת להגיע אליה עבדתי קשה (טיפול אצל פסיכולוג ועבודה עצמית רבה כדי לשבור מחסומים וקשיים שבניתי עם השנים).
אני יודעת שאם משהו ישתבש בזוגיות הזו ואדע שהייתי יכולה לשנות או למנוע זאת- לא אסלח לעצמי לעולם.
שוב- קל לי מאוד לכתוב את זה, ואנמי מאמינה בזה, אני רק מקווה שאוכל להתמיד.
עצם הישיבה בבית, כל היום בטריינינג, מול המחשב באתרי דרושים- זה מנוון, זה גורם לי להרגיש שהגבולות ביני לבין העולם לא קיימים, אני מטשטשת ואין לי את העולם הפרטי שלי שבו אני פרודוקטיבית ומועילה ויוצרת ויש לי את העניינים שלי.
זה מערער את כל הודאות שהייתה לי קודם, בין אם כלכלית או רגשית.
אני מאוד מודה לך על ההקשבה ותשומת הלב ומקווה שזה אכן יעשה את העבודה.
מבטיחה לעדכן (:

בוקר טוב

תקשיבי לבן זוגך, הוא יודע ומרגיש אותך יותר מכל אחד אחר, ואולי יותר ממך אפי',,, אי אפשר להחזיק תשוקה טבעית לאורך זמן, זה בסדר מה שעובר עלייך, מזלך הטוב שבן זוגן מבין את מה שאת עוברת ומוכן לחכות שזה ישתפר, מזלך גם שזה לא נגמר לו ח"ו,,, תחשבי על זה,,, אין דבר יותר נפלא ממה שקורה לך, כי כעת גם תצטרכי לעבוד על החשק למצוא אותו יש מאין, אז קדימה לעבודה, היית שם את יודעת איך זה נראה ואיך זה מרגיש, בלי לחץ ובלי "חששות" !
פרפרים יש בגינה, זוגיות בריאה ואיתנה שתחזיק שנים, בונים נדבך על גביי נדבך,
-
תהיי יצירתית אני סומך עלייך, ברור שבן אדם שיושב בבית בחוסר מעש מאבד עניין וחשק לשסק, זה בידיים שלך לשנות את המצב, תסתכלי על זה כמו שינויי התקופות של השנה, ככה בנוי העולם שלנו, אז הנה האביב בפתח זמן טוב לחידושים,
בהצלחה כמו תמיד,

חוששת יקרה, אכן יש אפשרות שבן זוגך צודק וכי הסיבה העיקרית לאבדן התשוקה היא קצת דכאון ואיבוד ערך עצמי שמתחולל בך בעקבות זה שאינך עובדת במקביל לתקופה שאיבדת את התשוקה אליו.

יתכן שיחד עם הסיבה הזאת קרו עוד דברים.ציינת שעברתם לגור יחד. הרבה פעמים הצעד הזה הינו מכבה תשוקה מובהק. כי פתאום יש זמינות, אין געגוע, תמיד אפשר לקיים יחסים, ואותו חלק מעורר תשוקה - הידיעה שאת עומדת לפגוש אותו וכי הפגישה מוגבלת - כבר לא קיים.

חוץ מזה יש עוד מכבי תשוקה: יש אנשים שלראות את בן הזוג בתחתונים, או בשרותים - זה מכבה להם את האטרקטיביות. כאילו בני הזוג הופכים לאחים במקום אוהבים. סוג של יתר אינטימיות. לפעמים חשוב לשמור על ריחוק ועל נפרדות מסויימת כדי לשמור על המשיכה.
חוץ מזה - אולי יש משהו בסקס שלכם שפחות טוב לך ואינך מטפלת בו. למשל שפיכה מהירה, אגואיזם של בן הזוג, חוסר חופש להביע את עצמך בסקס.
אני "זורקת" כל מיני משתנים שיכולים להסביר מה קרה לתשוקה ורצוי לחפש בכיוונים הללו.

ונכון - שקיימת גם האפשרות שיחד עם הפרפרים הנמוגים - נגמרה גם האהבה, ואולי הוא לא בן הזוג המתאים לך והגוף שלך הוא הראשון לאותת לך שככה זה.

אשמח לשמוע קצת יותר ממך לאור הדברים שכיוונתי אותך אליהם

תודה דורית על התגובה המהירה.
חשבתי על האפשרויות שהעלית ובגלל שאני מאוד ביקורתית כלפי עצמי חשבתי על האפשרות האחרונה שהעלית קודם כל- שנגמרה האהבה. אגב, אותה ביקורתיות בדיוק גורמת לי לדיכאון בעקבות האבטלה.
אני מאוד אוהבת את בן זוגי והוא אותי, לראשונה אחרי קשרים רבים- ארוכים יותר ופחות מצאתי בן זוג אמיתי, מבין ואוהב, ושנינו הרגשנו מהר מאוד ש"זה זה".
המעבר למגורים משותפים היה כרוך בהמון לחצים עוד לפני המעבר- האבטלה שלי יחד עם קושי למצוא דירה מתאימה וההתמודדות שלי עם כל התהליך וההתחשבות בעוד אדם בהחלטות בבית- איפה לשים כך דבר, מתי לעשות. אין ספק שמגורים משותפים מצריכים הסתגלות להרבה דברים שלא נתקלתי בהם קודם, משום שלא משנה כמה זמן בילינו יחד קודם (ובילינו המון, כל לילה יחד) זה עדיין לא כמו לגור יחד, לפחות לא ברמת הידיעה שהכל זמין כל הזמן והכל "פתוח לעיני כל".

אני מאוד מקווה שהשינוי יבוא ושהתשוקה שלנו תחזור למה שהייתה, השאלה איך אפשר לעזור לה לחזור, בעיקר מבחינת התחושות שלי, כי ערב רומנטי וכדומה לא מעורר את התחושות אצלי משום מה...

חוששת יקרה, אני מהססת האם נכון להציע לך כאן הצעות איך לחזור לתחושות תשוקה.
זאת משום שבמקרים שונים עובדות שיטות שונות.
יש כאלו שאני ממליצה להם על תקופת "צינון". להחליט שעושים הפסקה של חודש ולא נוגעים זה בזו. אבל בלי להכיר את היחסים שלכם - לא אמליץ לך על כך כאן.

אבל יש דבר שאני כן יכולה לכתוב לך כאן בלי לחשש שזה יפספס:
לפעמים לא צריך לעשות כלום אלא רק לדאוג לעצמך: לדעת שאת עושה עבור עצמך את הדברים הנכונים. וזה לא חייב להימדד על פי תוצאות, אלא על פי: עד כמה את בפעולה על מנת לעשות למען עצמך את הדברים שאת רוצה שיקרו לך.
למשל, רק בתור דוגמה: נניח שהחלטת לשמור על כושר גופני עכשו שיש לך פנאי כי אינך עובדת, אז עלייך לבחון האם את עומדת במטרה ששמת לעצמך, או נמנעת ומוותרת לעצמך ומתעצלנת. פער כזה בין החלטה לבין ביצוע הוא מאוד מחליש ואוכל אותך מבפנים, וגורם לירידה בתחושת הערך העצמי.
עד כמה את מבצעת את הפעולות הנדרשות על מנת למצוא עבודה? האם את עושה את כל מה שחשבת לעשות בימים הראשונים לאחר שהפסקת לעבוד? או שאת מוותרת לעצמך ועושה פחות?

לדעתי תחושת הערך העצמי קשורה לרמת התשוקה הכללית - לחוויות בכלל ולסקס בפרט. תבחני עד כמה יש לך חשק לדברים אחרים בחיים. מה משמח אותך בימים אלו? הכניסי לחייך כמה שיותר דברים קטנים שישמחו אותך. פנקי את עצמך.

\אשמח לשמוע ממך תגובה על דברים אלו.

הי.גם אני אותו דבר...רק 8 שנים...מתרגלים..ולצערי,אם הוא ימשיך,תצטרכי לחפש חום בחוץ...(אם לא תרצי לפרק את הנישואין).זה לא ישתפר,ואם כן,רק קצת...
בהצלחה..

דנה היקרה, לא כתבת מספיק כדי שנוכל להתייחס יותר בפרוטרוט ולהבין יותר לעומק מה קורה ביניכם. אם תוכלי לספר ממתי שמת לב לכך? האם הוא באופן רגיל אדם חם ויודע להביע אהבה? יש מישהו שכלפיו הוא כן מביע אהבה וחום? נניח ההורים שלו, חברים, ילדים בסביבתו?
האם לבעלך יש תלונות עלייך? לפעמים - כמו שאת מאוכזבת ממנו - הוא מאוכזב ממך לגבי דברים שהוא ציפה להם עם הנישואין ואולי הוא אינו יכול להתגבר על האכזבה. אולי גם הוא מרגיש שאינו מקבל את הדבר הכי חשוב לו?
נסי להעשיר אותנו בקצת יותר מידע ואולי נוכל לעזור יותר.

הי יוסף ולילה טוב,

ראשית אני חייבת לציין שנהנתי מכישרון הכתיבה שלך- אין צורך להתנצל על האורך במקרה הזה.

אתה מתאר את הסיפור שלך בשני מישורים - האחד , איפה אני מול הסביבה (מה הסביבה חושבת, לחץ חברתי, יש בנות שמחכות לי, יש שנהנים מכל החבילה), ואיפה אני באמת מול עצמי- מול הרגש האמיתי לבחורה (מה יקרה כשניפרד, האם אוכל להמשיך הלאה) כ"תת נושא" למישור זה יש את העינין שלדעתך היא אוהבת אותך יותר מאשר אתה אותה.

יש לך המון המון שאלות - ובצדק. אתה בדיוק בגיל הזה של לשאול, להתעניין, להתנסות. הקשר של השנתיים וחצי הזה מעכב אותך או חוסם אותך לטעום עוד מהחיים האלה וגם לקבל תשובות על השאלות. אתה מצהיר כי אתה לא יודע מה זאת אהבה אבל מה שבטוח זה יותר ממה שאתה חש כלפיה.. אז בוא ננסה לזהות מה משאיר אותך איתה? ההרגל, הכיף, הביחד, החברות הטובה ביניכם?

אני מניחה שיהיה קשה לענות לך חד משמעית מה כדאי לך לעשות, אבל אני אנסה. מה שבטוח אתה לא שלם לא פה ולא שם והזמן הוא המרכיב הכי חשוב שתוכל לנצל אותו. אנשים שאומרים לך "אני משתתף בצערך" - בבקשה נסה לחשוב מאיזה מקום הם מגיבים כך, מה הסיבה לחוסר הפירגון, האם אלו אותם חברים שלדעתך ירצו את חברתך בהמשך? אין אדם שלא רוצה קשר עם מישהי,חם ואוהב, אנשים שרואים אתכם כלפי חוץ יכולים לפרגן ולהגיד לך איזה בר מזל אתה שבגיל כה צעיר יש לך חברת אמת ובת זוג לתפארת, ויש שיגידו "שתהיה בריא". אני יודעת שזה סוחף, אבל נסה להפריד אותם ולהשאיר אותם בצד.. לעומת מה שאתה עצמך חווה באמת- עד כמה טוב לך איתה, נכון להיום, לשלב ה"צעיר" של החיים (אתה לפני צבא?), דברים הרי יכולים להשתנות ואני גם מבטיחה לך שישתנו- למה לטלטל את הספינה מצד אחד, מצד שני האם הטלטול הזה הוא לא צעד אחד יותר מדי עבורך כרגע?

עוד נקודה - גם היא, כמוך, תעבור, תשתנה, תתעצב עם השנים, שניכם תחוו כל אחד את בן הזוג באופנים וברבדים שונים , אתם באמת רק בהתחלה של הגיבוש "מי אני".. ולכן אתה כ"כ שם. כי כשיש בת זוג, היא מספקת אמירה מסוימת ל"מי אתה". אבל גם לא לדעת כרגע מהי אהבה, ומי אתה, ומה השלב שלך, זה לגמרי טוב. תן לשאלות האלו להתבשל, כרגע, לא הייתי ממליצה לעשות צעד דרסטי. כן הייתי מחזקת אותך קצת לשאול אותה האם לה אין שאלות לגבי העתיד, לגבי מי שהיא- שאלות קיומיות... נסה להריח מה השלב שלה. רק אם תחוש לאורך זמן שאתה משלה אותה, וקיבלת תשובות על סימני השאלה , שאתה רוצה להתנסות ב"עולם בחוץ" - אז הייתי חושבת על פסק זמן, לקחת זמן ולחשוב טוב. אם היא עדיין תהיה שם, מה טוב, אם לא- אז כנראה שזה גם לא נועד להיות...

לגבי מי אוהב יותר- אני לא בטוחה שזאת ההגדרה הנכונה. יש בני זוג שהם טוטאליים יותר, מחצינים יותר אהבה, אין כלי שיכול למדוד אותה. מה שמודד הוא המעשים בשטח- האמון שנרקם, העמידה זה לצד זו ברגעים קשים. אם נחלק את האישיות לחלקים-יש חלקים שיותר, יש שפחות. יתכן ויהיה צד אחד יותר אקטיבי, אבל בשל העובדה שרגשות הם פנימיים וכ"כ סובייקטיבים ואפילו "אח גדול" לא יכול לדעת מה מסתתר אי שם בלב, אין אפשרות לדעת מי אוהב יותר. וכך או כך - זה בוודאי לא נכון ככלל.

מקוה שלא בילבלתי אותך עוד יותר, ואשמח לדעתך.

סווטלנה היקרה, את כבר מכירה אותו המון שנים, והבנת כבר שהוא טוב בהעלאת רעיונות נעימים שהוא יודע שכיף לך לשמוע עליהם - אבל אין בעצם כיסוי למה שהוא מבטיח.

יצרתם עולם מלאכותי, לא ריאלי, שתורם כנראה לשניכם הרבה מאוד מבחינה רגשית, אלא שלעולם הזה אין ייצוג ממשי, ריאלי. העולם הזה חזק בפנטזיה וחלש במציאות.

מכיון ששניכם נשואים - אולי זו באמת הפונקציה החשובה של מה שיצרתם - התכניות שלפחות אפשר לדבר עליהן - אם לא לבצע אותן - שמאפשרות לכם להחזיק מעמד בנישואים אפורים ואומללים. יתכן שהוא חושש לממש תכניות מסויימות מחשש לפגיעה בחשאיות, אז נוח לו להישאר ברמה של פנטזיות.

אולי הפנטזיות והתכניות הדמיוניות מרוממות את מצב רוחו ומספקות לו אשלייה של היחלצות מחייו האפורים. זה תפקידן של הפנטזיות.
ואצלכם זה הרבה יותר מפנטזיות: את כותבת שכאשר את זקוקה לחבר הוא תמיד שם ותומך ומבין אותך ומעודד ומקבל. וחוץ מזה כמובן הוא המאהב שלך, אז מצבך לא רע...יש לך גם מאהב, וגם חבר נהדר, ואולי לא צריך יותר מכך?

מקווה שקצת שפכתי אור על מה שקורה.

מאיה יקרה,

לא רק שאני זוכרת אותך, אני זוכרת גם את כל התהליך הלא פשוט שעברת במשך כחודש, מרגע שבחרת לשתף אותנו ועד לזמן בו עשית את הצעד האמיץ והנכון עבורך ויצאת לדרך חדשה.
אני שמחה שברחת שוב לשתף אותנו בתחושותייך ובקורות אותך.
התהליך שאת עוברת ב"תקופה שאחרי" הוא תהליך טבעי ולמרות היותו קשה, הכרחי.
טוב את עושה כאשר את מתמקדת בעשייה, מתפתחת ומתקדמת בתחומי חיים אחרים, מאפשרת לעצמך לחיות את חייך על-פי ערכייך ופוגשת חברים וחברות מעברך, מה שלא יכולת לעשות בזוגיות הכובלת בה היית.
לאורך כל ה"היכרות" בינינו, התרשמתי שערכי הזוגיות והמשפחתיות תופסים מקום מכובד בחייך ולכן אך טבעי הוא שרצונך החזק ביותר יתמקד בזוגיות ובהקמת המשפחה. יחד עם זאת, ולאור התהליך המורכב שעברת ואת עדיין עוברת, אני מפצירה בך לא ל"היכנע" לתחושת הלחץ והרצון העז לקום כל בוקר לצד בן-זוג, ולחזור לבן-זוגך הקודם, למרות שהוא מעוניין.
אולי את לא בנויה להיכרויות המודרניות, כפי שקראת לזה, אך את עוד פחות "בנויה" לקשר הלא שוויוני והלא הדדי שהיה לך עם בן-זוגך לשעבר.
אני מאמינה שאת נמצאת על הנתיב הנכון עבורך. את מנהלת את חייך כרצונך ומממשת את שאיפותייך, רצונותייך וערכייך ומצליחה בעשייתך.
נסי ליצור מפגשים עם בחורים אחרים. אולי באמצעות חברים, מכרים, משפחה או חברים לעבודה.
האם קיימת אפשרות כזו?

תודה שחזרת אלי, אני שמחה שזכרת אותי, עזרת לי מאד ולא פעם קראתי שוב ושוב את ההתכתבויות על מנת לקבל כח. אני מרגישה תקועה - התפתחתי בעבודה ומצד שני השקעתי כל כך עד שזה נהיה הדבר היחיד בחיי והותשתי פיזית לחלוטין. ניסיתי לראות דירה, כמעט סגרתי והבנתי שאני לא באמת רוצה, לא מוכנה. אני גרה אצל הוריי שזה סביר לחלוטין ונח לענייני פרטיות ואני מרגישה שמצד אחד, אני צריכה לעבור וכו' ומצד שני, אין בי אנרגיות. המחשבה לחזור שוב לדירה לבד (חמישית במספר לאורך השנים), מדכאת. פשוט כך. אין לי כל כך אפשרויות של הכרות נרחבות (חברים של חברות וכו' לא ממש עובד) ואני לא מסוגלת להסתכל על תמונה של מישהו, לשמוע מה הוא למד ומה הגובה שלו לצורך העניין, ולהתלהב. מעולם לא הייתי כזו. לא ביקשתי לראות איך אדם נראה, לא שפטתי מה הוא עושה, אין בי את הקטע שאראה מישהו אגיד, על סמך נתונים יבשים שבא לי לפגוש אותו. אני יכולה להתלהב מגבר כביכול "בלי שום סיבה", שמן הסתם היא סיבה שלי. כל ההכרויות הללו מפספסות (רק מבחינתי כמובן אני לחלוטין לא מעבירה ביקורת) משהו כל כך אמיתי ונקי שלמזלי היה לי אותו. מרגיש לי כמו התפשרות כזו. אולי אני סתם מתפלצנת אבל זו התחושה שלי. ואני חושבת עליו, הרבה. ובמיוחד שמנסים לדחוף אותי לצאת, ישר הפרצוף שלו עולה לי והחשק שלא היה לי, יורד. ומצד שני - רצון עז לזוגיות ומשפחה, והגיל שמלחיץ והגעגועים ואני לא מצליחה לחשוב בהיר.

מאיה יקרה,

שינוי, כל שינוי הוא תהליך מורכב. תהליך בן שלושה שלבים:
שלב הפרידה מן המוכר, לטוב ולרע.
שלב הביניים. כבר לא "שם" אולם עדיין לא ב"מקום" הנכון ביותר עבורנו.
שלב ה"דרך החדשה במקום החדש". אמנם זהו המקום המיטבי עבורנו אך גם ל"חדש" הזה צריך להתרגל וגם התהליך הזה לא פשוט ודורש זמן הסתגלות.
את נמצאת בשלב הביניים שהוא השלב הקשה ביותר מבין השלושה. את כבר לא חלק מהזוגיות ההיא, שהיה בה גם טוב (פחות...) וגם רע אך, את עדיין לא ב"מקום החדש" הזה, אליו את כה מתאווה להגיע.
ב"שיחות" אשר ניהלנו במהלך "היכרותנו" הראשונית התרשמתי, ואף ציינתי בפנייך, שניכר שאת מאוד "מחוברת" לעצמך, שיש לך מודעות עצמית גבוהה. את יודעת היטב מה נכון ומה לא נכון עבורך ופועלת על-פי ה"מצפן" הפנימי שלך. גם כעת את מתנהלת כך והעובדה שבחרת לגור עם הורייך, לעת עתה, מעידה על כך.
יחד עם זאת, כדי להגיע לתוצאה אחרת יש לפעול אחרת, גם אם לפרק זמן מסוים פירושו להתנהל שלא לגמרי על-פי אותו "מצפן" פנימי. לעיתים כדי לכבוש את המטרות אותן אנו שואפים להשיג יש לעשות ולפעול, לפרק זמן מסוים, באופן שפחות מתאים לנו, באופן שאם היה נתון לבחירתנו לא היינו בוחרים בו כאופציה המועדפת עלינו.
כדי למצוא את הזוגיות הנכונה עבורך עלייך לחרוג מעט מהתנהלותך ה"רגילה" ולנסות משהו אחר.
את מוצאת שאתרי היכרויות אינם המקום ה"טבעי" עבורך לתור בו אחר ה – אחד שלך.
ראשית, עד שלא תנסי לא באמת תדעי איך זה והאם זה שווה את המאמץ וההשתדלות.
שנית, מה יכול להיות? תנסי, מקסימום זה... יצליח לך ותפגשי מישהו שימצא חן בעינייך "כביכול בלי שום סיבה", כדברייך, ואז זה כבר ירגיש לך טבעי ונכון.
התחושה הזו של חוסר האנרגיות נובעת מהעובדה שהדבר אליו את מתאווה יותר מכל – זוגיות טובה – אינו בנמצא, אינו קיים כעת בחייך ואת חשה "מרוקנת". כדי למלא את עצמך, את ה"מצברים" שלך, עלייך לעסוק בעשייה מקדמת בתחום הזה ולנסות כל דרך אפשרית לממש צורך זה בחייך.
העשייה המקדמת בתחום הזה לא תאפשר לך להיכנע ל"רעשי הרקע" כמו לחצים שונים (הגיל, הגעגועים וכו').

אשמח באם תבחרי לחזור לשתף אותנו וכמובן אשמח להיות כאן עבורך.