פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ב יקרה, את אישה צעירה, וכרגע את כאובה ופגועה והקשר האוהב שהחזיק אותך רגשית - נגזל ממך בבת אחת ובאופן לא צפוי, וזה כואב ועצוב.

יחד עם זאת אני מציעה לך כאן לנצל את ההזדמנות שחל קרע כזה עם המאהב כדי לבחון את חייך שוב. מערכות יחסים כמו שתיארת עם המאהב מן העבודה שלך - כנראה יהיו לך בעתיד ככל שתמשיכי לחיות את הנישואין שלך הבינוניים, הסבירים כמו שקראת להם, והלא מספקים.

בידייך להחליט איך את מנווטת את החיים שלך. האם לעשות מעשה ולפרק את הזוגיות הקיימת משום שאינך שלמה איתה ומעולם לא היית מאוהבת בו ואינך מאמינה שמשהו ישתנה בכיוון הזה?

או לחפש דרך לנער ולטלטל את הזוגיות ולבחון בעזרת ייעוץ זוגי רציני מה ניתן לעשות.

לפעמים זה מדהים עד כמה ניתן לשנות דפוסים של התנהגות בעזרת ייעוץ. ועם שינוי ההתנהגות גם הרגשות יכולים להשתנות. לפחות תדעי שעשית את המקסימום. כל עוד תמשיכי להתאהב בחוץ - יהיה לך נוח לשמר את הזוגיות שלך על אש קטנה, להתלונן בפני עצמך עליה על מנת להצדיק את עצמך מול הבגידה/ בגידות שיהיו.

אודליה היקרה, צר לי על מה שאתם עוברים. יצא שדווקא מתוך החופש שלכם הביטוי העצמי המלא והשיתוף המלא בפנטזיות - משהו הדליק אותו והוביל אותו לחוויות וירטואליות ש"תפסו עצמאות" - הטריגר שלך הוליך אותו ליצירת קשרים וירטואליים ועכשו הוא נהנה מכך - מעצם הגלישה וההיכרויות והגירוי החדש, ומשהו שהיה יקר לכם - האינטימיות הבלעדית שלכם הולך לאיבוד בדרך, ומעיר כל מיני "שדים", כמו אצלו - להתחיל להסתיר מפניך, או אצלך - שגם זה בעיני גרוע באותה מידה - דרישתך שהוא ידווח לך לפני כל שיחה...
שתי התופעות הללו מדאיגות אותי. ככל שאת תדרשי ממנו יותר דרישות ותעשי מאמצים להגביל אותו - כך הוא יימשך לשם יותר - ל"עץ הדעת" האסור של גן עדן - וירגיש שהוא חייב את זה לעצמו וחייב להסתיר מפנייך כדי לא לחטוף ממך או כדי לא לפגוע בך.
האמון נפגע.
ולדעתי תחושתך שהוא פחות נמשך היא סבירה. אגיד לך למה: בסקס מאוד חשוב להרגיש חופשיים ולא מאויימים. אם הוא מתחיל לחוש אצלך הגבלות הקשורות לחיי הסקס שלכם (מבחינתי חוויות וירטואליות כמו אלו הינן חלק מחיי הסקס) - הוא יתקרב אליך ברגשות מעורבים. זה עדיין לא מודע אצלו והוא לא מכיר בכך, אבל סביר מאוד שכבר הוא מסוייג.
אז כפי שכבר אמרתי - הדרך היא לא ע"י הגבלות.
אני מציעה לשמור על העיקרון שמותר לדבר בחופשיות על הפנטזיות ועל הרצונות, ולגבי המעשים בפועל - חשוב ליצור שיחה פתוחה ולמצוא הסכמות שמקובלות על שניכם. לדעתי כל הסכמה שמישהו מכם לא עומד בה - מעידה שלא התקבלה בצורה חופשית, מתוך בחירה אלא מתוך אילוץ ופחד מסקנדלים ומסנקציות.
אם לא תצליחו בכך בעצמכם - אנא - קחו ייעוץ זוגי קצר מועד שיעזור לכם לעבור את המבחן הזה לזוגיות שלכם, כי זה המבחן הראשון, ואחריו יגיעו עוד הרבה,בנושאים שונים כמו מטלות הבית, גידול הילדים וכו'.

שושי יקרה,

העלאת בפנייתך מספר נושאים. אתייחס אליהם על-פי הסדר שלך.
ראשית, נושא התקשורת.
האם בעיית התקשורת טמונה בזה שהוא אינו מתקשר אלייך במהלך היום, או שהתקשורת ביניכם לקויה, והעובדה שהוא אינו מתקשר במהלך היום היא רק תסמין?
מדברייך עולה כי גם בסופי השבוע, שבהם, אני מבינה מדברייך, הוא לא עסוק בענייני עבודה (האם אני מבינה נכון?) לא קיימת ביניכם תקשורת טובה, וזאת לאור העובדה שאת חשה שהוא אינו מתייחס אלייך, ואף מעדיף להימצא במקומות אחרים, ולא בבית.
האם ניסית לשוחח איתו על תחושותייך? האם הוא היה מוכן להקשיב? לנסות לשפר?
האם בעבר התקשורת ביניכם הייתה לשביעות רצונך? במידה וכן, האם קרה משהו אשר השפיע לרעה ופגע בתקשורת?

זוגיות הינה שותפות המכילה יסודות חזקים כמו שתוף ופתיחות, הדדיות, נתינה ותמיכה, כבוד והערכה ואינטימיות, נפשית ופיסית.
בתוך משפחה לזוגיות יש משקל גדול. ככל שהזוגיות יציבה ואיתנה יותר, היא מהווה בסיס חזק ורחב יותר לכל האתגרים העומדים בפני המשפחה.
מדברייך עולה, כי הזוגיות שלכם יכולה וצריכה להשתפר. למענכם, למען ילדיכם ולמען המשפחה שלכם.
כאן אני מגיעה לנושא השני שהעלאת, הבאת ילד נוסף.
ילד נוסף, הוא בבחינת אתגר נוסף, מה עוד שיש לכם שני ילדים קטנים בבית, הדורשים את תשומת לבכם, כל הזמן.
במצב כזה, כמו שתיארת, ילד נוסף עלול להעמיק את הפערים הקיימים.
ילד אינו יכול להוות פתרון לחוסר התקשורת ביניכם.
קודם עליכם לחזק את יסודות המשפחה שלכם, את הזוגיות שלכם.

לעניין ה"פחד מאביו", כפי שכתבת, בשפה האימונית, התנהלות כזו הינה בבחינת ריצוי.
(האם הוא מרצה עוד אנשים בחייו, או פועל על פי רצונותיו?)
עשיית הכבוד לאביו יכולה להיעשות במינונים אחרים, כאלה שיתאימו גם לכם כמשפחה, וגם יענו על הצרכים של בעלך לכבד את אביו.

אשמח לקבל את תגובתך.

מאחלת לכם הצלחה ותקשורת בונה!

חסוי יקר

אשמח באם תוכל לפרט קצת יותר, אולי להביא דוגמאות.
אני לא מצליחה לרדת לסוף דעתך.
מחד, ציינת, שבת זוגתך נעתרה לבקשתך, וכבר אינה מדברת על האקס שלה, ומאידך, כתבת שאתה "אוכל סרטים שלה זה כבר היה עם האקס ההוא".

מחכה לתשובתך.

אכן היא הפסיקה
אבל בתוך תוכי ההתבאסות היא שהיא עושה השוואה ביני לבין הקשר הקודם.
כל מילה היום שנזרקת בקשר לעבר שלה ישר אני נרתע משום שלה יש את הניסיון הזה ולי אין אותו אז אני לא יודע מה משמעות הדברים.
אני בא נקי בלי ניסיון עבר ואני בתחושה שהיא קצת יותר "משומשת" בלי חוויה בתולית איתי. הבעיה היא אצלי ולא אצלה.

ראשית, תודה על ההבהרות.

מדבריך עולה כי מערכת היחסים הקודמת של בת זוגתך לא הייתה מערכת יחסים טובה ובונה. הניסיון הרגשי – נפשי שלה שם היה בבחינת אסון, אם הוא הצליח להביא אותה עד אטימות רגשית.
למזלה, הגעת אתה, "בתולי", כפי שקראת לזה.
אני מניחה שהמושג הזה מכיל בחובו יכולת ורצון גדולים שלך להעניק, לתמוך ולתת. גם ציינת שיש ביניכם "קשר מדהים", וכמו בכל קשר זוגי, הוא מבוסס על שניים.
היא אולי מנוסה יותר (למרות ,ששוב, הניסיון שלה לא טוב. היא לא "בתולית", היא נפגעה), אך, כמו שאני רואה את זה, אתה ה"תיקון" שלה, אתה הזוגיות המוצלחת שלה.
אין לך סיבה להרגיש נחות, או פחות טוב, בגלל העדר ניסיון במערכות יחסים, כמו שקרה לבת זוגתך, לעיתים הניסיון גורע.
העובדה שיצרתם קשר מדהים מדברת בעד עצמה.

תודה רבה לך
נתת לי הרגשה טובה.

אני יודע שזאת הבעיה אצלי שאני לפעמים חושב סתם מתוך הרתיעה שלאשה יש יותר ניסיון מלגבר.
שטות עקרונית שצריך להוציא מהראש.

בדיוק!

אני שמחה שהצלחתי לגרום לך להרגיש טוב יותר.

בהצלחה!

שלום,

ראשית אני לא יודעת עד כמה השאלה רלוונטית לפורום הזה. אבל אני אנסה- חסר מידע לגבי היחסים עם האחראית- האם היא מעסיקה שלך, מה פשר ההדרכות ומה הרקע ליחסים ביניכן.

לגבי השקר שתארת- אני לא בטוחה שאכן מדובר בשקר, זה רק את יכולה לדעת ולהרגיש, ואני לא בטוחה שאימייל היא הדרך הנכונה לפתור את הסוגיה הזאת ביניכן. חשוב לקבוע פגישה מוסכמת על שתיכן בה תעלי את טענותייך, כמובן שאם את כפופה לה מן הראוי לנקוט בגישה מכובדת ולהסביר לה מה בדיוק את מרגישה. אם לא תפתרי את זה כך, התסכול ילך ויגבר ותאלצי למצוא את עצמך תוהה האם זה שווה את זה. כמובן היא תתהה במקביל.

תקשורת בארבע עיניים עושה עבודה טובה בד"כ, חשוב שתנצלי את המשאב הזה.

כן שמתי לב שאני לא נמצאת בפורום הנכון בכל אופן רציתי לשאול אם זה שכתבתי לה למה היא מסרה לי מידע מסולף ומאיזה מקום נובע האומצ לשקר במצח נחושה האם הדברים הנ"ל שנכתבו זה בסדר או שהייתי צריכה לכתוב בצורה אחרת?בכל אופן תודה על התגובה

אם מדובר במנהלת שלך שמעסיקה אותך, התגובה שלך, לטעמי, היתה צריכה להיות מכבדת יותר. להאשים אדם בשקר גורם לו מיידית להתנגד, להתגונן. בד"כ זאת לא הדרך לפיתרון. באימייל זה בד"כ מסבך יותר כיון שאין תקשורת גלויה בארבע עיניים, אלא יש את העטיפה של האימייל.

אם את מרגישה שיש התנהגות בעייתית של המנהלת, חשוב להביא את זה בשיחה שמתוכננת מראש, שנמצאת בלו"ז שלה, שם להיות רגועה ולבוא מתוך מטרה לפתור ולא חלילה להלהיט את האוירה. אחרת סביר להניח שלא תרצי להמשיך בעבודה או שהיא דווקא תחליט שלא מתאימה לה ההתייחסות הזאת וההאשמות האלה, גם אם יש בהן מן האמת.

מקוה שעזרתי ועוד לא מאוחר להתקשר, להתנצל על האופן בו כתבת ולקבוע שיחה רגועה יחד.

שלום חסויה,

"האמת שלא עשיתי משהו רציני בעינין", "אני בכלל לא מתייחסת אליו, שלא נדבר על יחסי מין... אני צועקת עליו", ולעומת זאת:

"אני אוהבת אותו, הוא מקסים והבן אדם הכי טוב שהכרתי".

אני רוצה לשאול- מה באמצע? הרי כשאדם אוהב, מעריך, לא לוקח כמובן מאליו את בן הזוג, מתייחס בכובד ראש לתלונותיו- הרי לא יצעק, ולא יהיה קר אליו. ואני לא באה להטיף, אלא לברר איתך מה יש באמצע, כי בכ ל זאת, על אף שכרגע אינך מזהה את המקור להתנהגות- בכל זאת יש סיבה.

ההמלצה הכי טובה לדעתי, זה פשוט להשתנות ולהראות יחס של כבוד, בהכרח לתת דגש על התייחסות רצינית לתלונותיו- שאת קרה, שלא מרוצה מהיחס. הוא מאותת לך על זה הרבה זמן ואפילו שלפעמים נראה מאוחר- את חייבת לשנות את התגובות שלך אליו אם את רוצה את הנישואין האלה. אז פשוט לעשות תפנית ולשנות את היחס, לא כדי לקבל "כל הכבוד" ממנו, אלא כדי להוכיח ולהתמיד בשינוי. עם הזמן את תראי שהוא מעריך ואולי משהו בו יירגע וישתנה גם כלפייך לטובה.

כרגע את במצב עדין- בעלך מרים ידיים, את תופסת את עצמך ומחליטה להשתנות, וכל עוד לא תבצעי את השינוי הזה "בעודו חם", יתכן והוא יחמוק מבין אצבעותייך ובאמת יהיה מאוחר מדי. להתרשמותי הוא יתן לזה עוד צ'אנס רק אם תוכיחי שאת רצינית באמת ולא על מנת לקבל את ההערכה שלו, אלא להאמין בשינוי ולבצע חיזור אמיתי: להתייחס לתלונות, לבשל לו, להיות איתו, לפרגן, להקשיב.. אם תוכלי לשנות את הכיוון יש סיכוי טוב שיבחין שהשתנת ויתן לזה צ'אנס- הכל תלוי בך.

הי נעמה,

לפעמים המרק הוא רק תירוץ.. מכירה? אני מרגישה שיש פה משהו עמוק יותר מהויכוח בנושא התלתלים. כשכתבת "את המליטנטיות שישאיר בבסיס", האם התכוונת לעוד דברים בתפיסתו- שמפריעים לך? משהו בכל זאת באורח החיים הצבאי שלו, או בכלל- דפוסים אחרים שיש איתו חילוקי דעות עליהם?

אם מדובר ספציפית בויכוח על השיער של הילד- והכל מסביב להגדרתך אידיאלי, או "טוב מספיק", אזיי חסרה חוליה. אולי תקשורת, אולי הבנה וכבוד הדדי אחד לשני, האם ניסית לברר- עם עצמך, איתו, האם בכל זאת יש משהו בתקשורת ובשיח ביניכם שלא מאפשר לדון על הדברים באופן שלא יגרר לריב?

והמסר החשוב שאני רוצה להעניק לך כאן: מיותר לציין שכינים הם אישיו מאוד נפוץ וקלאסי בשלבים האלה של הגיל ובפרט שיער ארוך. סביר להניח שזה גם גורם לבן זוגך להשמיע את הקול שרוצה מאוד שהילד יסתפר. אני בכלל הייתי שואלת את הילד- מה אתה (!) רוצה? אולי הילד מאוד אוהב את השיער שלו ומוכן לסבול את הסירוקים המענים האלה (אני זוכרת כמה זה כואב!), אולי הוא בכלל רוצה להיות כמו כולם ולעשות גלאח, ללא קשר לאבא שלו, ואולי עם- אבל מה זה באמת רלוונטי?

בכל אופן, אני חושבת שכדאי שתשימי את תשומת הלב שלך על שני מוקדים:
1. מה יש בתקשורת ביניכם ששווה שיח אמיתי, גלוי, האם יש מה לשפר?
2. מה הילד רוצה, האם לא כדאי לדבר איתו ולא מעל ראשו (תרתי משמע), ובכך לפתור את הסוגיה? לילד יש רצונות, בכל זאת. נכון שאתם המחליטים העיקריים, ובכל זאת, יש מקומות בהם אפשר לשחרר, ולפתע תגלי שזה פותר דווקא הרבה חילוקי דעות בזוגיות עצמה. מאוד חשוב- לא לקחת את הילד כקלף בחילוקי דעות ביניכם. ברור לי שלא זאת כוונתך- אבל מאוד חשוב לא לתת לילד את התחושה שהוא נושא לויכוח- זה בסופו של דבר יפצל אותו לשני כיוונים סותרים- אמא ואבא (שהרי לא מאוחדים בשעת ריב על השיער שלי..) והפיצול הזה לא יעשה טוב. אם את שואלת אותו מה היה רוצה, נסי להסביר לו שזה לא משנה מה אתם רוצים ולאיזה צד הוא יטה, אלא מה היה רוצה- שיער ארוך או שיער קצר? לדעה שלו יש חשיבות רבה מאוד. בהמשך זה ישפיע על מקומות כמו לקיחת החלטות, חופש בחירה ועוד.

לגבי חומר- אני מניחה שניסית הכל כולל רוזמרין וכו'- אין לי לצערי משהו לחדש, אולי חברי הפורום יוכלו לתת דעתם.

את שתיהן, בעלים שהם מורעלי צבא ומילטאנטים לפעמים לא יודעים לשים את הצבא בצד כשהם מגיעים הביתה,, את חיה שבוע שלם עם הבית והילדים לבד, ובסוף שבוע ההתרגשות של כולם לקראת אבא שלחוזר מתחלפת לעצבים והתבאסות כשמבקום אבא מגיע מפקד. עד שהוא נזכר שהוא לא בתפקיד נגמרת השבת והוא חוזר לבסיס, שישתחרר כבר אוף..

אלמונית יקרה,

נראה כי נרקמה ביניכם מערכת יחסים יפה המבוססת על אמון, שיתוף, פתיחות וכנות.
לך ברור כי מערכת יחסים כזו צריכה להתבסס גם על מחויבות ונאמנות, אך נראה כי בן זוגך חושב אחרת, ולך לא נוח עם זה.
זהו אחד הדברים עליו אין פשרות. או ששינכם מוכנים למערכת יחסים פתוחה או שלא.

הבהירי לו, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את עמדתך בעניין הנאמנות.
בהנחה שהזוגיות הזו חשובה לו, (וכפי שנראה עד עתה, מצאת חן בעיניו והוא מעוניין בחברתך) אני מניחה שהוא ידע לעשות את הדבר הנכון עבור שניכם.

פרגני לו, אחלי לו הנאה גדולה בטיול, שלו ציפה הרבה זמן. הראי לו שאת סומכת עליו.
אני מאמינה שהוא יזקוף לטובתך את הפרגון וידע שיש לו מישהי לחזור אליה, בשובו לארץ.

מעורערת יקרה, ברצוני לתת לך זווית קצת אחרת.
בשביל הרבה מאוד גברים, נסיעת "בנים" במיוחד לתאילנד היא בין היתר לצורך חוויות מיניות ולהגשמת פנטזיות.
אני חוששת ממצב בו הוא ישמע ממך את האיסור להתנסויות מיניות שם, וכאשר הוא יהיה שם - יהיו בפניו פיתויים רבים ואז יהיו לו 3 אפשרויות - להימנע, לכייף ולשקר לך, או לכייף ולספר לך.
החשש שלי הוא שהוא לא ירשה לעצמו להיות פתוח איתך, כי יחשוש מתגובתך. עד עכשו הוא היה מאוד פתוח איתך ואפילו הזמין אותך איתו לקניית הקונדומים. זו היתה הדרך שלו להגיד לך - אני מביא את האפשרות הזאת בחשבון ונערך לכך, ולא רוצה לעשות זאת בהסתר ממך.
מכיון שזו היתה תכנית שהוא רצה בה עוד הרבה לפני שפגש אותך - אני דווקא מציעה לך להגיד לו איך את מרגישה בקשר לכך, אבל יחד עם זה לשחרר אותו לחוויות שיתחשק לו, אם יתחשק לו. שחררי לו חבל. בעיני זה יותר גרוע אם הוא יתרגל להסתיר מפניך דברים בגלל חשש מתגובתך.
עכשו נדמה לך שלא תוכלי לשאת מצב בו הוא יהיה מינית עם מישהי אחרת, אפילו בנסיבות הכל כך לא מחייבות וכל כך "שוק בשר" שקיימות בתאילנד. אבל אני חייבת לומר לך כאן שיש גם גישות אחרות לנושא זה, ויש נשים שאומרות לבן זוגן - לך תעשה חיים שם רחוק ותאסוף חוויות ואפרגן לך את הריגוש הזה. יש סיכוי גדול שאם תפרגני לו את החופשיות הזאת, הוא ישקול כמה פעמים לפני שיבצע זאת, דווקא מתוך הערכה לפרגון שלך כלפיו.
יחד עם זאת, אם זה ממש נוגד את ערכייך ואת תחושת הבטן שלך, אז אולי אינכם מתאימים. אבל נדמה לי שאם את שואלת אותנו כאן את השאלה הזאת - בכל זאת יש לך התלבטות וביקשת לשמוע דעות שונות. אגב, כל הנושא של גבולות שעולה מן השאלה שלך הוא נושא שחשוב לפתוח אותו עם בן הזוג לשיחה והבהרות, והביאי בחשבון שעמדות יכולות להשתנות וזה בסדר גמור כאשר זזים מעמדות. זה מעיד על גמישות מחשבתית ובעיני גם על בגרות.

אלה, את היית מסכימה שבן זוגך ייסע עם חפיסת קונדומים ואת תישארי בארץ, נאמנה וממתינה? :) . אני באמת לא שופטת חס וחלילה, אבל אני מאוד מסוקרנת לדעת. האם רק בגלל שבן זוגך פתוח איתך (וזה ראוי להערכה כמובן), את תוכלי לוותר על עקרון שמאוד חשוב לך בזוגיות, באופן זמני, לבלוע את הכאב שזה גורם לך, לחייך אליו ולהמשיך?.
ואני אומרת זאת, משום שהבחורה שהתייעצה כאן, כתבה במפורש שזה מפריע לה(במיוחד לאחר שגילה לה כי הוא כבר "בילה" עם שתי בחורות).
אשמח לתשובה ממך אלה.., לא יזיק לי להחכים:)

תודה:)

עונה לך עם שאלתך הקודמת.

אלה יקרה,

נראה שאת באמת חשובה לבחור. הוא אומר לך מפורשות מהן כוונותיו לגבייך. גם אם זה לא עולה בקנה אחד עם רצונותייך ותחושותייך, הוא אינו משלה אותך ואינו רוצה לפגוע בך.
את יקרה לו, חשובה לו, טוב לו איתך, יש ביניכם אינטימיות נפשית ופיסית אבל... זה לא יוביל לשום מקום כי הוא אינו מעוניין, ולטנגו הזה צריך שניים.
אני מציעה שתתקדמי הלאה בחייך, כפי שהוא, למעשה, מציע לך, גם כן.
כדי לעשות זאת, לאפשר לעצמך זוגיות חדשה, נתקי את הקשר איתו, לחלוטין. כמו שנאמר, "רחוק מהעין, רחוק מהלב". כאשר יהיה ניתוק מוחלט לא יהיו לך אשליות או תקוות, ואני מאמינה שעם הזמן עוצמת התחושות תדעך. תפני מקום לתחושות חדשות בזוגיות חדשה לבן זוג חדש.

באשר לשאלתך בעניין המגורים עם אימך.
אני חושבת שהקושי שלך במציאת בן זוג, לא נובע ממגורים עם אימך, אלא מחוסר היכולת שלך לסגור את הפרק עם הבחור נוכחי, בן זוגך לשעבר.
כאשר תרגישי שלמה ומוכנה לעבור לדירה משלך, ולגור לבד, יהיה זה הזמן הנכון לעשות זאת.

בס"ד

יקרה,


חשוב לאמר שמה שאני כותבת לך הוא לא בגדר של "להשאר או לעזוב". זו צריכה להיות החלטה שלך בלבד.
אבל אנסה להאיר את המצב מנקודת ראות חיצונית:

1) כל עוד את גרה אתו, את מגישה לו את עצמך על מגש של כסף. יש לו אותך למעשה (הרי הוא לא מאמין בנישואין), אז בשביל מה להתאמץ יותר אם עכשיו הכל נח?
יש לי דוגמא דו-צדדית, על מישהי שהיה לה חבר 5 שנים והיא רצתה להתחתן אתו ובסוף הם נפרדו.ולעומת זאת, זוג אחר שהתחתן אחרי 7 שנים, שחלקם "נידנודים".
אה, ועוד אחת: כאלה שנפרדו אחרי שנים של לגור יחד ואחרי חודש הכירו מישהו אחר והתחתנו וכיום נשואים באושר רב.

3) מי שלא פועל בחכמה ומובזבז את כל הונו על חפץ ובעקבות זה משתעבד אליו, לא מנבא טובות באשר לניהול כלכלי בעתיד.
חוצמזה, נסי לחסל חוב יותר קטן...זה לוקח זמן..

4) להעדיף רכב על פניך?....(אז מה אם הוא בחור והרכב חשוב לו. אם הוא עלול לאבד אותך, את חשובה יותר).

5) אולי יש בזה היגיון קר (נושא הכסף). אבל אני מדגישה קר. זה נשמע לחלוטין כתירוץ למשוך זמן.
כשגבר ירצה להתחתן אתך באמת, את תדעי את זה בוודאות.

5) גברים לא מבינים מילים ושונאים בכי. גברים מבינים מעשים.לא איומים. מעשים.
אחר-כך, כשאין..מעריכים (ואם לא, אז בשביל מה להתחתן?).

6) גבר צריך לחזר אחרי אשה ולא להיפך (חשבי אפילו על הטבע..).
ע"פ התורה, האשה נלקחה מצלעו של הגבר והוא נותר חסר (כך שעד שהם לא מתחתנים, הם למעשה לא נקראים :"אדם"). במקורות שלנו מוסבר ע"פ שאלה רטורית מי צריך לחפש אחרי מי: האבידה אחרי בעליה -או -בעל האבידה אחר אבידתו?
לא זכור לי מתי לאחרונה צרור המפתחות שלי חיפש אחרי..

7)אם תמשיכי ללחוץ עליו שהוא יתחתן אתך, את הרי לעולם לא תדעי אם הוא התחתן אתך כי הוא זה שרצה לעשות כן ובלב שלם (שמעתי על מישהי שהיום, שנים רבות לאחר שהצליחה לשכנע את בעלה להתחתן אתה, יש לה חוסר בטחון בכך...קצת נוראי, לא?....מה זה יתן לך?)

8) הכי טוב להתפלל מכל הלב שאם זה הוא- אז שזה יקרה מהרה ואם לא- שגם תדעי במהרה.

אשמח לשמוע מה את חושבת..

קודם כל, תודה רבה על התשובה המהירה והכל- כך מפורטת.
אני עוד מעכלת את כל מה שכתבת כי אלו מחשבות שרצות בראשי הרבה מאוד זמן.
אכן, הדוגמאות שנתת נמצאות סביבנו בלי סוף וזה בדיוק מה שמצליח לבלבל אותי כל כך.
ישנן כמה דוגמאות של חברים, מכרים וסיפורים על זרים ששמעתי שהיו משני קצוות החבל.
זוגות שנשארו שנים רבות בלי להתחתן, הייתה אהבה, הייתה מחוייבות ואז נפרדו, אך גם יש ההפך. מהצד השני יש את הזוגות שאחרי 4 חודשים החליטו להתחתן והכול טוב ויפה וכאלה שהתחתנו אחרי זמן ארוך ביחד ואז התגרשו. יש הכול! ואני שומעת אין סוף הצעות לכאן ולכאן ואני מבולבלת. לכן החלטתי לפנות למישהו נטרלי שרואה את הכול נקי.

אני לגמרי מסכימה איתך, זה כל כך נכון. היו לך שם כמה משפטים שפשוט חנקו אותי ואני פשוט משותקת מפחד.
זהו פחד של לאבד מישהו שאני כל כך אוהבת, ופחד ההיסטרי שלא אמצא יותר חיבור כזה עם מישהו. אהבה הדדית שזה לא קל למצוא כלל.
האם אי פעם חשבת איזה דבר מיוחד זה למצוא מישהו בעולם שאנחנו אוהבים כל כך וגם הם אוהבים בחזרה? זה מדהים לדעתי וככל שאני רואה את חברותי שבגיל 30-33 עוד מחפשות, אני מבינה עד כמה זה עלול להיות נדיר.
יש בינינו את החיבור המדהים שנותן לי להרגיש נאהבת, נינוחה ובטוחה בו שלא יכאיב לי או יפגע בי כמו שגברים אחרים עשו לפניו....אבל....ויש אבל גדול...הוא פוגע בי בנושאים אחרים שאולי מקבלים משקל מכיוון אחר והדברים שאת אומרת מהדהדים לי בראש ואני מבינה שאולי לא תהיה לי ברירה.
איך את מציעה לעשות את זה? האם להעלות שוב את הנושא ופשוט להציב עובדה שזה מה שאני רוצה כעת ואם הוא לא מסוגל לתת לי את זה אז כנראה שזה לא יכול להימשך?
או האם לתת לו לקבוע את הזמן מבלי אפשרות להתחמק יותר?
חשבתי לדבר עם אמא שלו, להיפגש איתה ולראות אולי היא תוכל לשפוך אור. דיברתי איתה בעבר על הנושא והיא הייתה דווקא מאוד בעדי. היא יודעת מי זה הבן שלה ויודעת עד כמה הוא יכול להיות קשה בקשר לכסף וכל מה שקשור אליו.
אני באמת מפחדת מהשיחה הזו כי אני יודעת כנראה לאן היא תוביל וזה גומר אותי מבפנים...אוף...למה זה לא יכול להיות קל?

אשמח אם יהיו לך הצעות לגבי ההמשך,
אני מבינה שאלו דעותיך ואיני מתכוונת להכביד עליך את ההחלטות שלי, אבל אני אשמח להכוונה שאולי תתן לי כיוון.

תודה רבה
אני ממש מעריכה זאת.

בס"ד

הי,

אני רוצה להגיב למה שכתבת בנחת, כי כתבת כל מיני דברים.
אבל אני רוצה להגיד לך עכשיו ומהר:

אע"פ שזה מרגיש כמו מן "קרש הצלה" לפנות לאנשים שמכירים אותו ושהם בעדך ולשוחח אתם: כמו אמא שלו/ חברים, אני אומרת לך לפני שאת עושה את זה: אל תעשי את זה בשום מקרה!!
גם כלום לא יצא לך מזה וזה יגיע אליו בסוף וישמע פתטי.את צריכה לשדר לו חוסן, בטחון והחלטיות.מה שחשוב זו רק הדיעה שלו ולא של אף אחד אחר. זה הוא לבדו שאמור לרצות להתחתן אתך.
בינתים אל תגידי לו יותר שאת רוצה להתחתן ואל תציבי דד-ליין. נחשוב איך לעשות את זה.

אמרתי לך, גברים מגיבים למעשים. תגידי לי מה הכי דיבר אליך וגרם לך לחשוב עליו בתשובה שלי ואתייחס לכך ישירות.

בס"ד

אני לא רוצה להכאיב , אבל תחשבי על זה:
הוא לא בנוי לנישואין או שהוא לא בנוי לנישואין אתך??


לא להבהל...עכשיו הכל צריך להיות מתוך מחשבה עמוקה.
קראי את התגובה השניה שלי.

אני חושבת שאחד הדברים שהכי השפיעו עלי במה שכתבת היה שאולי זה ישמע קר אבל זה נשמע באמת כתירוץ ואם הוא באמת היה רוצה להתחתן הייתי יודעת זאת.
שאלת אותי אם הוא לא בנוי לנישואין או לא בנוי לנישואין איתי....וזו שאלה קשה.
מצד אחד בשיחות שהיו לנו...או יותר נכון ויכוחים...הוא אמר שאם היה לו כסף, אם הוא היה זוכה היום בלוטו הוא היה מתחתן איתי ולוקח אותי לסיבוב מסביב לעולם (כי עדיין לא נסענו יחד לחו"ל...שוב...כסף!). הוא חזר ואמר שהוא אוהב אותי ושטוב לו ושהוא ממש רוצה לתת לי את מה שאני רוצה אבל הוא לא יכול כרגע, אז מהתשובה הזו אני רוצה להאמין שאכן כסף זה מה שמפריע לו...אבל מצד שני, דברים שאצלו בעדיפות ראשונה, כמו הג'יפ הזה, להם, ימצא את הדרכים הכי מטורפות להשיג את הכסף. זה מעלה אצלי תמיד את המחשבה האם הוא באמת אוהב אותי, האם אני חשובה לו והכי משמעותי...האם אי פעם הוא באמת ירצה להתחתן או שאני משלה את עצמי. אני לא יודעת לענות לך על השאלה הזו...אבל אני נוטה להאמין שהוא באמת אוהב אותי ושפשוט חתונה נמצאת אצלו בעדיפות מתחת לאחרונה, אז הוא לא מוצא לזה את הכסף.

מאוד השפיע עלי גם שכתבת שגברים לא אוהבים בכי, אני מסכימה עם זה כל כך...ושהם מבינים רק מעשים. ופה היתה לי הדילמה הקשה. מה לעשות?! לעזוב?
אני נשברת מבפנים רק מהמחשבה הזו....ואני לא רוצה להישמע מושי כמו מרשמלו...זה נוראי ופתאטי כי הוא לא כל החיים שלי...אבל עם זאת הוא חלק ענק מהם.
הבנתי גם את התשובה הנחרצת שלך על הפניה לאמא שלו. אני פשוט במבוי סתום ואני מנסה לפנות לכל גורם שאולי יכוון אותי...אבל אני מקשיבה לך כרגע ולא פונה אליה!

אני ממש לא בנאדם של פורומים ופניה לאנשים זרים עם שאלות ובטח ובטח לא על נושאים כאלו רגישים...זרה לי ומוזרה! אבל אני מרגישה שאני צריכה את זה, אחרת אתפוצץ!

כתבת לי בסוף לא לדבר איתו יותר על חתונה ולא להציב לו דד ליינים...אז מה כן?
מה אני יכולה לעשות כדי שהוא יבין עד כמה שהדבר קריטי לי...יותר ממה שכבר עשיתי?
כי דיברתי ודיברתי ובכיתי ואפילו קצת צעקתי...ומיד אחר כך הדברים חוזרים לשגרה.
השיחה נשכחה, החיבוק מעלים את הדמעות ואחרי כמה ימים אני מוצאת את עצמי בוהה בתינוקות ברחוב ומתרגשת עד דמעות.
אני מרגישה שאכלתי לך את הראש :) סליחה ותודה על הכול.
אשמח לשמוע מה דעתך ומי דרך הפעולה החכמה כאן.
ממש תודה

לבטל(בלי להגיד לו כלום).
ונדבר ב"נ אח"כ.

מתלבטת יקרה,

מדברייך עולה, כי את מאוד רוצה זוגיות בתוך משפחה. את חשה שאת בשלה לכך.
בן זוגך, לעומתך, כנראה, עדיין לא חש כמוך. טוב לו ונוח לו עם המצב, כפי שהוא, והוא איננו מבין מדוע יש לשנותו.
בנוסף, ציינת ש" הוא מאוהב ברכב". הרכב הזה ממוקם במקום טוב, בלשון המעטה, בסדר העדיפויות שלו והוא ממשיך להחזיק בו למרות הקשיים הכלכליים בגינו, כפי שכתבת, " שלא פעם הוא הביא אותו למצב של התרוששות ולקיחת הלוואות".
מעבר לעובדה שהתנהלות זו מעוררת סימני שאלה בנוגע לשיקול הדעת שלו, קיימים כאן שני תסמינים (מתוך חמישה) שמזכירים תסמינים של התמכרות.
ציינת גם כי הוא מתנהל בחסכנות באשר להוצאות אחרות, שאינן קשורות לרכב. אני מניחה, שהתנהלות זו עלולה להקשות עלייך במסגרת של חיים משותפים עימו, במסגרת משפחתית הטומנת בחובה הוצאות שונות, ובהן השקעה כלכלית בגידול הילדים.

לעיתים חששות (הפחד להיות לבד, החשש שלא נמצא מישהו יותר טוב או לחץ הנובע מהרצון להקים משפחה) דוחפים אותנו לנהוג בניגוד למה שטוב לנו. בשפה אימונית פירושו לפעול מתוך חסמים.

בבואנו לקבל החלטה, בכל תחום בחיים, עלינו לבחון, בעיניים פקוחות, את כל הרווחים והסיכונים הכרוכים בבחירה כלשהי על פני אחרת. על אחת כמה וכמה, בבואנו לבחור בן-זוג לחיים.
זוגיות טובה מתבססת על ערכים עמוקים כמו שותפות, הדדיות, בטחון ומחויבות, תמיכה, אהבה ואמון מלא. זוגיות המאפשרת הקמת משפחה ערכית והגשמה אישית, של כל אחד מבי הזוג.
לאור זאת, האם את חושבת שבן זוגך כיום, יוכל לשמש לך בן זוג לחיים?

א יקרה

אני מניחה, שעוד לפני שהחלטתם למסד את הקשר ביניכם ולהינשא, באחד הימים, הבחנת בדרך החיים של בחיר ליבך, ובכל זאת, בחרת להישאר עימו, ואף להינשא לו, בבוא היום, כפי שציינת.

"לחיות את הרגע", זו דרך חיים, המלווה בספונטניות ובסיפוקים מיידיים, וכתוצאה מכך, בחיי הווה מאוד עשירים, דינמיים, מעניינים ומהנים. האם חיים אלה לא היו אחד הגורמים אשר משך אותך אליו, מלכתחילה?

על פי התפיסה האימונית, כל אחד מאיתנו פועל על-פי דפוסי פעולה מסוימים, בדומה למנוע של מכונה.
"לחיות את הרגע", הינו סוג של דפוס פעולה.
ציינת, "שהוא התבגר והצליח לחסוך מאז שאני נכנסתי לתמונה", אך, סביר להניח שדפוס הפעולה שלו לא ישתנה לחלוטין. ושוב, בהקבלה למכונה, גם כאשר מוסיפים למנוע פונקציות, שמנים או מפעיל אחר, המנוע עדיין יפעל באותה דרך.

בן זוגך יוכל, לנסות ולנהוג ביתר אחריות, לספק חלק מצרכיו בהווה, וחלק בשלב מאוחר יותר, אך עדיין, עלייך לקחת בחשבון את האפשרות, שהוא לא יוכל להפוך לאדם מחושב כלכלית, כפי שאת, כנראה, היית רוצה.

עוד ציינת בדברייך, שלסובבים אותך יש נכסים, כמו דירות ורכבים, ולך אין כלום.
האם באמת אין לך כלום?
יש לך אהבה! זה לא ברור ומובן מאליו!
נסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין".
זוגיות הינה יצירה, אשר בני הזוג יוצרים יחד, מתוך רצון לממש את אהבתם לצד מימוש כל אחד מבני הזוג בתוכה. יצירה זו, בנייה זו, דורשת זמן, אמון הדדי ונתינה אמיתית.
זוגיות טובה מתבססת על שותפות, הדדיות, בטחון ומחויבות, תמיכה, קבלה והכלה, וכן, גם על אהבה גדולה.
האם את חושבת שתוכלי להכיל ולקבל את דרך החיים שלו, המתבססת על "לחיות את הרגע"?
לחילופין, בהנחה ובן זוגך יוכל להתנהל ביתר אחריות, האם תוכלי לספק לו את הזמן, האמון והתמיכה לצורך כך?

מוניקה, תודה רבה על תשובתך.
זה שבן זוגי "חי את הרגע", לא מה שמשך אותי אליו מלכתחילה, אבל זה לא משהו ששמתי לב או התייחסתי אליו במיוחד, לאחר שהתוודה בפניי שנמצא במצב כלכלי מאוד לא טוב (מינוס של כמה אלפים...) התחלתי לשים לב וייעצתו לו רבות על איך אפשר לחסוך, וכפי שציינתי בהודעה הקודמת, הוא באמת הצליח לחסוך ולכסות את המינוס, אבל עדיין, הוא לא מגיע עם סכומי כסף שאיתם אפשר להתחיל חיים משותפים.
הוא כן השתנה, לא במאה אחוזים, אבל זה משהו שאני בהחלט יכולה לחיות איתו, הוא מתייעץ איתי לפני כל הוצאה כספית, וכבר הוחלט שאני תהיה זו שתנהל את החשבון בנק המשותף שלנו.
מה שמפריע לי, זה שאני משווה לאחרים, אני מאמינה בלב שלם, שאם לא הייתי משווה, אז לא הייתי לוקחת קשה את זה שאנחנו גרים עם הוריי, ולזה שאין לנו חסכונות רבים, אני יודעת שלכל אחד יש את הנכסים שלו ואת הממון שלו ואת הקצב שלו (כמו שאני מתחתנת בגיל 25 ויש אנשים שמתחתנים בגיל 30 כי לא בשלים לכך קודם לכן), אבל אני לא מצליחה שלא להשוות ולכן הכעס שלי והתסכול שלי נמשך...
איך אפשר לפתור את זה?

בס"ד

הי,

אל תורידי את הגבר שלך למטה..זה עלול להרחיקו ממך.
כל הכבוד לו שהוא מצליח לצאת מהבוץ. הוא מקשיב לך ומתיעץ אתך.

לדעתי, יש דבר שאסור לך לוותר עליו- אל תגורי עם ההורים!
מצאי דירה קטנה ולא יותר מדי שווה להשכיר במחיר נמוך למשך שנה-שנתיים. חסכי תוך כדי ולאט לאט תטפסי מעלה.האינטימיות תצמח ותשמח אותך..

שמחי בו, אתם עומדים להתחתן!!
ותני לו לשמוח בך, האשה הקלילה, הטובה והמבינה שלו, שיודעת שיום אחד יהיה יותר טוב!

ראשית, אני מודה לך על תגובתך.

זוגיות הינה שותפות נפלאה העומדת בפני אתגרים מבית ומחוץ. נראה כי צלחתם אחד מן האתגרים.
הבחור סגר את המינוס, בעזרת תמיכתך והכוונתך, ואתם מחליטים יחד על ההוצאות.
נראה כי הזוגיות שלכם מבוססת על פתיחות, שיתוף, כנות ואמון.
כמו שכתבתי בתשובתי הקודמת, תנסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין".
נכסים חומריים ניתן לצבור עם הזמן לעומת זוגיות, שאם אינה איתנה ומבוססת על ערכים חזקים, כמו אלה הקיימים אצלכם, אין לה סיכוי.

הקנאה היא תכונה טבעית, הקיימת בכל אחד מאיתנו, במינונים שונים.
בשפה האימונית, הצורך שלך להשוות לאחרים, מהווה חסם אסטרטגי, כלומר היא פוגעת באיכות חייך.
את מתוסכלת וכועסת ולא מצליחה ליהנות מהזוגיות היפה שיצרתם ומכך שהבחור הצליח לשנות את דרכיו עבור הזוגיות הזו, שכפי הנראה חשובה לו.
אולי הכוונה מקצועית תוכל לעזור לך להתמקד בחיובי במקום בשלילי, להאיר עבורך בפנס על הדברים החיוביים שיש לך בחייך.
העיקר הוא מה יש לך ולא מה יש לאחרים.

יקרה,
תגובתו של בעלך בעת מצוקה, מאוד ילדותית ולא בוגרת. ילדים מפרשים כעס של הורים כדחייה וחוסר אהבה. בעלך כנראה חווה בילדותו דחייה מצד הוריו ומשתמש בכלי הכי חזק עבורו להדוף בשעת כאב בריב איתך. זה לא סממן שעליו תוכלי להשען למדוד את מידת אהבתו אליך. (תגובתי איננה מקצועית כשל הפסיכולוגית דורית, אלא אינטואיטיבית בלבד.)

בס"ד

תודה רבה,
התשובה שלך עזרה לי ותכנה נשמע מתאים למצב ואף הוריד מהתחושה הלא נעימה...
אשמח לתגובות נוספות ע"מ להתחזק.

שואלת יקרה, אני מצטרפת לכיוון של יהודית, ואצטט כאן את הפתגם הידוע - אין שופטים אדם בשעת כעסו.

אציע לך הסבר פיזיולוגי/ביולוגי לפתגם הזה:

כאשר הכעס מציף אותנו, משתלט המוח הזוחלי הקדום (הנמצא בגזע המוח) על כל שאר חלקי המוח היותר מפותחים, אשר ממוקמים מעליו, ומוח עתיק זה, שקיבלנו בירושה באופן עקיף מ"אבותינו" הזוחלים - כל מה שהוא יודע לעשות - ובעוצמה רבה - זה או להתקיף או לברוח. באנגלית זה יוצא בחרוזים: "fight or flight" . לכן בן זוג שכועס: או שהוא מחפש את מי להאשים ולתקוף ואז השיחה מסלימה ומידרדרת, או שהוא מעדיף להתנתק, לצאת מן הבית, להיכנס לחדר אחר, ובעיקר לא להמשיך את השיחה.

ואם הוא אומר לך באותם רגעים: אני לא אוהב אותך - זו צורה מסויימת להגיד לך: אני כרגע כל כך כועס עליך שאני לא מסוגל להרגיש כל אהבה אליך. הכעס משתלט שם על כל דבר אחר. אני במקומך הייתי לגמרי מאמינה שהוא דווקא כן אוהב אותך, בגלל הדבר הבא:
את יכולה לראות בכך עדות לכך שאת מאוד חשובה לו וכי מאוד איכפת לו ממך. אילו היתה שם אדישות - הוא לא היה מגיב עם כל כך הרבה כעס...

מה את אומרת?

גל יקרה, בואי ננסה להבין למה מופיעה אטימות כזאת אצל בעלך, בעיקר בכל פעם שאת מוצפת ברגשות קשים של כאב ועצב:
בעבר, זה החל סביב הנושא הרגיש של היחסים עם משפחתו. מנקודת המבט שלו - בכל פעם שאת הבעת בפניו את רגשותייך השליליים - זה שם אותו בדילמה קשה מול משפחתו האהובה. הוא הרגיש שאת מצפה ממנו לבחור בעמדה שלך ולצאת כנגדם. בקונפליקט המובן הזה - התוצאה היא "אפס" - לא איתך ולא איתם. הוא לא היה מסוגל לזנוח אותם או לצאת כנגדם, אז מה שנשאר לו היה להיאטם כלפי רגשותייך. כאילו הם לא שם!

אני חושבת שנוצר אצלו הרגל מותנה להיאטם כל פעם שאת מוצפת רגשית, משום שהוא ממש לא יודע במקרה כזה איך לעזור לך. זה תחום שהוא חלש בו וחסר אונים. הוא מסוגל לעזור בבית, הוא איש טכני מצויין, אבל התחום הרגשי מבלבל אותו ומקשה עליו.

אגיד לך עוד משהו. רוב הגברים חונכו בצורה כזאת שאם שוטחים לפניהם בעייה - הם מרגישים צורך חזק לפתור אותה ולצמצם את הבעייה. נחשי מה נשים חונכו לעשות כאשר מישהו מספר להן על בעייה? להקשיב, להשתתף בצערן, לתת עצה מנסיונן, לתת אהדה, תמיכה רגשית. ככה אנחנו בנויות עוד מן התקופה שטיפלנו בבובות שלנו וניחמנו אותן כאשר הן בכו...

אבל רוב הגברים לא יודעים איך לפתור בעיות רגשיות. זה לא התחום שלהם. אצל בעלך זה היה עוד יותר קשה, בגלל מה שכתבתי לך קודם על הדילמה בינך לבין משפחתו.

חישבי גם על כך שהוא שמע ממך כבר כל כך הרבה פעמים בחיים שהוא אטום אלייך, אז מן הסתם כבר כך הוא תופס את עצמו, בתור אטום, וכלל לא מנסה להיות קשוב אלייך. הוא מזהה מרחוק את הסממנים, את שפת הגוף ואת טון הדיבור שלך, ותופס מרחק בטחון, לא?
אולי חשוב לו לשמוע ממך שאלו רגשות שמציפים אותך וזה לא דווקא נגדו או בגללו, שזה פשוט חלק ממך.
האם ההסברים שלי נשמעים לך הגיוניים?

מה שאני מציעה זה או שתקבלי זאת כחלק ממנו - הוא לא מושלם, ותישעני רגשית על מישהו אחר בסביבתך - חברה טובה למשל, או שתנסי להבהיר לו למה את זקוקה כאשר את מוצפת רגשית, שזה יהיה לו ברור ונגיש.

בכל מקרה, לשאלתך האחרונה - אני לא חושבת שזאת סיבה להעיף אותו. ואולי ניתן להגיע לייעוץ בסגנון אחר שיביא בחשבון את מה שתיארתי כאן וירחיב את היריעה, כמובן.

לי היקרה, את נוגעת בשאלה שהרבה זוגות נשואים מתלבטים בה. לפי תיאורך נוצרו כבר משקעים עמוקים של כעס ו"אלרגיה" להתנהגויות מסויימות ולצורת הדיבור, וברור שזה מקשה ולפעמים בלתי אפשרי להתקרב פיזית, מינית לגבר שאת כועסת עליו. גם ברור שהוא מרגיש המון כעס, אכזבה ותיסכול כלפייך - כאשר יש כה מעט אינטימיות והוא מרגיש שאת דוחה אותו. גם די ברור שנוצר מעגל קסמים שלילי שבו מרוב תסכול ואכזבה הוא מדבר אליך ממש לא יפה, ואז את עוד יותר מתרחקת ומתייאשת ממנו, וזה מרגיז אותו עוד יותר...
את שואלת איזה עתיד יש ליחסים? לצערי - לא ניתן לשקם אותם באופן עצמאי. זאת משום שכבר אינכם יכולים להקשיב זה לזו מרוב כעס ואפילו שנאה. רק אדם נייטרלי ומקצועי יוכל לשלוף אתכם מן המצב הזה.
תתפלאי, אבל ניתן לעזור לכם - וזה מה שעושים בייעוץ/טיפול זוגי: לפעמים רק כאשר מישהו חיצוני, בעל סמכות מקצועית, ישקף לכם מה קורה, מה מפריע, ואיך קרתה ההתרחקות, וילמד אתכם דרכים חדשות איך להתנהג, איך לתקשר, איך להשמיע ואיך להקשיב - רק אז ניתן יהיה לחדש את האינטימיות האבודה. זה לא בלתי אפשרי, אבל חשוב לעשות זאת כמה שיותר מהר. ככל שעובר יותר זמן - חודשים ושנים - בתוך הכעסים שאת מתארת - כך קיים הסיכוי ששרידי האהבה שאולי עדיין ישנם בפוטנציה -- ייעלמו כליל, ולא ניתן יהיה להחיות את היחסים.