פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני רוצה לצטט לך מספר עתיק שלא אכתוב את שמו של המחבר כדי לא ליצור אצלך התנגדות אוטומטית,,,
וכך הוא כותב > "המזווג בכל יום איש עם אשתו"
כי בוודאי ה' יתברך ברא כל הנבראים והכל מעשה ה', רק כי אין דבר חדש תחת השמש, וזה כי הנבראים אשר בורא ועושה כל יום אין חדש והכל כמנהגו נוהג, והגזירה שגזר ה' בששת ימי בראשית גוזר בכל יום ואין כאן דבר חדש,,,
-
איך זה מסתדר עם מה שאנו אומרים כל יום בתפילת שחרית " המחדש בטובו בכל יום" !?

מהו ה"דבר החדש" ???
התשובה היא >>> שהוא מזווג זיווגים, כמו שזיווג ה' את חוה לאדם, כך "מזווג כל יום זיווג איש עם אשתו" !
וכל זיווג מעשה חדש לא כמו בריאת האדם עצמו. הבריאה לא דבר חדש, אבל החיבור איש פרטי לאשה פרטית דבר חדש, כל זיווג חיבור מיוחד כפי שראוי החיבור ביחד,,,
-
על פי דבריו הקדושים, מתרחש מדי יום !!! תהליך ייחודי אופייני, שהוא בגדר הזדמנות חד פעמית:
> מדי יום, ללא יוצא מהכלל, חוזר אלוקים ומזווג לכל אחד ואחד מאיתנו את בן הזוג שלו לתכלית העבודה המיוחדת של אותו יום,
אמנם מדובר באותו איש שלו נישאתי בעבר, אבל בעצם בכל בוקר מקבל כל אחד מאיתנו נשמה חדשה השייכת לאותו היום, כנאמר: "אני היום ילדתיך,,,"(תהילים ג') ותפקיד השייך לאותו יום ומשימת נישואין חדשה המיועדת לכם כזוג,
-
> גם זוג קשישים, הנשוי שישים שנה, עומד מדי בוקר בפני אתגר נישואין חדש, הבחירה באשתך היא בחירה החוזרת ומתחדשת בכל יום:
האם להתייחס ל"אתגר היומי" ? ולקדם את האחווה, השלום, הרעות ???
או ליפול שוב לתחושת הספק, הכעס, הריחוק והאומללות ???!
-
הבחירה השנייה/השלישית/הרביעית ועד אין ספור בבת זוגתך, היא בחירה דעתנית יותר, היא בחירה שקטה, ללא מוזמנים וללא צלם !!!
ייתכן בהחלט שאפילו אשתך לא יודעת שאתה היום בחרת בה מחדש, הבחירה החוזרת נולדת מתוך ההתמודדויות שהחיים מזמנים: הבחירה החוזרת איננה בחירה בין להינשא או לא להינשא, כי אם בחירה אם להשקיע בהבנה, באהבה, באחדות ובקרבה שביניכם, או לבחור להתרחק, להסתגר, לצבור כעס ולהרגיש רגשות קיפוח.
-
כל אחד מבני הזוג משתנה במהלך החיים, אירועי החיים, הדינאמיקה התוך אישית, ההתפתחות הרוחנית, עבודת המידות - כל אלה משפיעים עלינו גם בפנימיותנו וגם בחיצוניותנו, השינויים הללו מעמידים אף הם בפני הזוג אתגר מחודש להתמודדות.

לפי מה שכתבת אתה נראה לי בחור נבון, אז תנסה לראות את החיים מהזווית הזו, אתה לא תתחרט,,,
בהצלחה

יש דברים שאתה צודק בהם..אבל אם יש ריבים בבית וחילוקי דעות אז נכון..
אבל פה אין את הבסיס של הקשר..יש לך את הרגשות בתוך הלב שמשתלטים עלייך ואתה אוטומטית לא מאושר ולא רוצה דברים כלשהם..
אנחנו באנו לעולם להיות גם מאושרים..
אי אפשר על כל דבר להסתכל על הצד שאתה אמרת...

אתה צודק,
רק אחריי שהעתקתי את התשובה הארוכה הזו(העתקה חוקית מדברים שלי בעצמי מתוך פורום אחר שעניתי למישהי,,,) תפסתי שאצלך אולי זה אחרת, הבחירה עדיין אצלך, כי בסך הכל החיים הם כפי שאתה בוחר לקחת אותם,
כך את הדברים בגדול, כרעיון להתנהלות בקשר שלך או בכל קשר שתבחר, סתם שתדע שכמעט אצל כל הזוגות יש מחשבות על מקח טעות בשלב כלשהוא בחיים, ולכן חשוב להשכיל כי זה טבע האדם, וע"י רצון ועבודה משני הצדדים אפשר לגשר על הכל !
למעט מקרים בודדים של אלימות נפשית או פיזית, חוסר משיכה/עד כדי גועל, בעיות בריאותיות קשות וכו',
אני לא מכיר אותך ולא את בת זוגתך, אבל אם תשבו בייחד ותנסו למצוא פתרון שיתאים לצרכים שלכם, מבלי לפגוע באישיות שלך, או שלה, אז תצאו נשכרים, תאמין לי זה הרבה יותר מאתגר ומעניין לחיות עם בת זוג שכל הזמן צריך לרדוף ולעשות דברים כדי להינות מהקשר,
בכל אופן מה שתעשה , שתצליח

חסוי יקר, אני מתרשמת שאתה אדם הפועל מתוך הרגש - לטוב ולרע. כאשר אהבת מישהי בעברך - סיפרת על שתי אהבות אמיתיות - זה היה לך ברור כשמש שאתה מאוהב ורצית אותן לחלוטין. כאשר אתה משווה את מה שיש לך כיום עם אישתך - את הרגשות שלך - אינך יכול למצוא בקרבך את התחושות הללו. ויחד עם החסר הזה גם נפגעת התשוקה.
אתה גבר צעיר. אני חושבת שאתה צודק בכך שהחלטתך להתחתן היתה סוג של ריבאונד - לאחר שברון הלב שהיה לך בפרידה מאהובתך השנייה. הכרת את אישתך מייד אחרי והיא לא מילאה עבורך שום דבר ממה שאתה רגיל ומצפה שיקרה לך מול אהובה.
אני מעריכה שבגלל שאתה אדם כל כך רגשי, ואולי גם ייצרי - במובן הבריא של המילה - יהיה לך מאוד קשה - עד בלתי אפשרי - לשנות את הרגשות כלפי אישתך.
לדעתי עליך לפנות לייעוץ פסיכולוגי - לאו דווקא לטיפול מתמשך. פשוט לשבת עם איש מקצוע ולבחון את רגשותיך ומחשבותיך על מנת לעשות בהם סדר. ברור שזה לא נכון להמשיך ולבנות משפחה ולהביא ילדים כאשר אלו רגשותיך. זה לא טוב לאף אחד! לא לאישתך, לא לעצמך ולא לילדים שתביאו לעולם. אם פשוט תמשיך בכיוון הזה ותמלא את הציפיות של אישתך ושל משפחתך ממך - אתה עלול להעביר את שארית חייך בתחושה של החמצה, ואיש מסביבך לא יהיה מאושר.
לאחר הייעוץ אני מאמינה שיהיה לך יותר קל להיות קשוב לעצמך ולהחליט את ההחלטות הנכונות.

תתגרש לפני שיגיעו הילדים ,זאת תחושה שלא נעלמת
לצערי אני בצד השני

אילנית היקרה, את נשמעת נסערת מאוד. אני עכשו גם מבינה שעברו עלייך חודשים קשים שטלטלו את המשפחה.

אבל עלייך להביא בחשבון משהו חשוב: ככל שתעשי מאמץ להגביל את בעלך ולשים עליו כבלים והנחיות ודרישות - כך תתעורר בו כמיהה חזקה יותר לחופש ולבריחה ולהתרחקות ממך. זה עובד הפוך על הפוך! אם תתייחסי לנושא בקלילות, בסקרנות, בהומור...תיעזרי ברעיונות שעדי כתבה לך קודם כמו לדמיין ביחד הבאת עוזר בית חתיך - אבל עם הומור, לא בכבדות, לא באיומים - אולי זו הדרך.

אם תנסי להחזיק אותו קצר ולהתערב בהחלטות העיסקיות שלו - הוא ישתף אותך פחות ופחות, יתחיל להסתיר ממך דברים ואז החשדנות שלך תתגבר עוד יותר, וחוזר חלילה.
אני מסכימה עם עדי שמה שקורה הוא איתות לך ולבעלך שאולי חיי הנישואים שלכם כרגע אינם בדיוק "זוגיות מופלאה", וזה היה נכון אולי לתקופות קודמות, ואילו עכשו צריך להיערך אחרת ולחפש דרכים חדשות לבנות את הזוגיות כך שתצליח להתמודד עם מה שחסר כרגע.

אד מה שנכון לעשות הוא לבדוק מה חסר בזוגיות - לך ולבעלך - שגורם לו לדבוק במזכירה הצעירה, ועל כך לשים את הדגש בפתרונות, ואם לא ילך בעצמכם ותרגישי ששיחות הבירור הללו נגררות למקום תקוע וכועס מדי - יהיה עליכם להיעזר בייעוץ מקצועי.
מאחלת לך המון הצלחה!

שלום מורן,

את מתארת מצב של מעין קונפליקט- מצד אחד אתם 9.5 שנים יחד, מכירים הרבה זמן, רגילים, אוהבים, את מגדירה את זה אפילו "נדיר". מצד שני- התקשורת לא טובה, יחסים אינטימיים גם לא, אין מטרות משותפות.

יש פעמים בהם הזוגיות מגיעה לסוג של מיצוי, דווקא עקב הגדילה המשותפת יחד, לרוב זה אכן קורה בגיל שלכם, אם נלך 10 שנים אחורה- אז היית בת 15 ואילו הוא בן 19.. אז ההגדרות והמטרות, לבטח גם התקשורת, היו מאוד שונות מהיום. היום, זה אחרת. גדלתם, התבגרתם, והפער הזה בולט יותר. מעבר לכך יש כאן את מרכיב ההרגל- אתם לא מכירים משהו אחר, אתם רגילים זה לזה ואוהבים זה את זה, ולא תמיד ה"אוהבים" מעיד על מתאימים.

את צודקת שבנישואין המרכיבים עליהם דיברת- תקשורת, חשיבה משותפת, מטרות והתאמה מינית- הם יותר מחשובים להחזקת הנישואין. ובזוגיות שהיא ממוסדת- שבכל מקרה מביאה עמה קשיים - זה יותר קשה.

אבל,
אני לא בעד לפרק שום דבר עד שלא מיציתם את הכל. אם את מרגישה שמיצית את כל האפשרויות (שיחות, ניסיונות לשיפור התקשורת, יעוץ) אז עלייך כנראה לפרוש כנפיים. אבל אם עוד לא הלכתם ליעוץ, אם עוד לא נעשה ניסיון קונקרטי לשים את הבעיות על השולחן, שווה לעשות את זה, אפילו כשזה נראה אבוד. אבל זה בתנאי שאת מרגישה שזה שווה את המאמץ הזה. כי גם בטיפול זוגי צריך להשקיע הרבה אנרגיות, מתוך מחשבה ואמונה פנימית וקטנה ככל שתהיה.

מקוה שהצלחתי לכוון אותך, מאחלת בהצלחה.

פגועה יקרה,

כדי שאוכל להבין את מהות הקשר שלכם לאורך כל תקופת הזוגיות, אשמח באם תוכלי לעזור לי עם מעט מידע, האם במשך שלוש השנים הראשונות תדירות הפגישות הייתה גבוהה יותר? האם נפגשתם גם במהלך השבוע?
האם קרה משהו לאחר שלוש השנים, שגרם לכך שבשנה האחרונה אתם נפגשים רק בסופ"ש?
ביוזמת מי הפגישות הנ"ל מתקיימות?
האם במהלך סופי השבוע את חשה בשינוי בהתנהגותו של בן זוגך?

מניסיוני כמאמנת, למדתי, כי שיח פתוח, שתוף, אמירה ברורה של כוונות, רצונות ועמדות, ללא הטלת אשמה וללא כעסים, הם תמיד התחלה טובה לגישור על פערים, ומתווים את הדרך לפתרון הבעיה.
האם שיתפת אותו בתחושותייך? האם הוא מבין מה את מרגישה ועד כמה את מתייסרת? האם הוא מודע לכך שהאמון, שהוא אחד מעמודי התווך של הזוגיות הבריאה, נשבר, מבחינתך?
אם הוא אוהב אותך, כפי שהוא אומר, הוא לא יוכל ולא ירצה להתעלם מתסכולך. זאת ועוד, אם המערכת הזוגית הזו לא מתאימה לו יותר, הוא יבין שמן הראוי לכבד אותך ולעשות את הדבר הנכון עבור שניכם.

אני מבינה מדברייך שזוגיות חשובה לך. האם דווקא הזוגיות הזו, או צורך להיות בזוגיות כלשהי?
אולי חשש מ"להיות לבד"? לעיתים חששות (הפחד להיות לבד או החשש שלא נמצא מישהו יותר טוב) דוחפים אותנו לנהוג בניגוד למה שטוב לנו. ציינת שאת מיואשת, ואני חשה מדברייך את התסכול וחוסר האונים שאת חשה.
לתחושות אלה אין מקום בזוגיות טובה.

אני מציעה, שתיקחי לך זמן למחשבה. היי כנה עם עצמך, האם את רוצה להמשיך את מערכת היחסים הזו?
במערכת זוגית החלטות מתקבלות, בד"כ, יחד, בזוג, אך לעיתים המציאות מביאה אותנו למצבים בהם אנו צריכים לקחת החלטה לבד, מתוך הקשבה לתחושות שלנו. החלטה נכונה עבורנו.


מאחלת לך הצלחה!

אני אומרת לו המון שהוא פוגע בי, וכאילו שהוא אטום זה בכלל לא מעניין אותו.
כל השיחה הוא רק שותק ואם הוא אור משהו זה שלטענתו הואלא השתנה ושזה ככה כי אני "מכניסה" לי לראש מחשבות.
בשלוש שנים שקדמו הוא היה עובד באזור שלי והיה בה מספר פעמים בשבוע.
אבל בכל קרה כבר הפנמתי עם עצמי שאני לא מוכנה להיפגע יותר כי זה לא מגיע לי
מקווה רק שיהיה בסדר.... אולי הוא יתאפס על עצמו יום אחד ויבין שוא פספס אבל כבר יהיה לו מאוחר מדי

פגועה יקרה,

כאשר אנו חשים פגועים ומתוסכלים במציאות מסוימת, סביר להניח שמשהו שם לא עובד כמו שצריך עבורנו, וזה לא המקום הנכון לנו.
אני מבינה מדברייך, שהגעת להחלטה לסגור פרק זה בחייך.
הייתם יחד ארבע שנים, פרק זמן לא מבוטל.
לדעתי, כדאי לסגור בצורה יפה ומכובדת כל פרק בחיים. אולי תפגשו, תסבירי לו את מניעייך ותחושותייך ותיפרדו בצורה יפה.
אני מאמינה ששינכם תרגישו יותר שלמים.

בנוסף, אני רוצה להסב את תשומת ליבך לתגובה בפורום, אשר נכנסה היום 11.11.2010
התגובה נכנסה תחת הפנייה "נעלמים", אך היא מיועדת אלייך.
התגובה נקראת בשם "לעיתים סיטואציות משתנות" והיא נכתבה ע"י "חסוי".

ליאת יקרה,

אני מאמינה שבשביל להשיג בחיים, בכל תחום, את מה שבאמת רוצים, צריך ראשית, לחשוב ולתכנן, ולאחר מכן לקחת יוזמה ולפעול. מעטים הם המקרים בהם הדברים קורים מעצמם, או כי היה מזל.
זוגיות/משפחה, על פי הגישה האימונית, היא התחום הראשון בחשיבותו.
זוגיות טובה הינה שותפות אשר אנו יוצרים לעצמנו, ומושתתת על ערכי שיוויון והדדיות.
כתבת "לא מצליחה להבין איך פתאום הם מפסיקים להתקשר". האם מישהו מהם מצא חן בעינייך? במידה וכן, האם לקחת יוזמה והתקשרת אליו?
גם את יכולה להתקשר, בדיוק כמוהו.

כתבת גם " האחרון שיצאתי איתו כבר גורם לי לחשוב שאולי אני הבעיה", וציינת גם, כי התחלת להתפשר על בני-זוג.
כדי לבחור נכון את בני-הזוג הנכונים לנו, אנו צריכים לבחור מתוך התבוננות והקשבה פנימית, וממקום של תחושת שלמות עצמית, בטחון, הערכה ואמונה עצמית. כלומר, להתמקד בתחושות וברצונות האמיתיים שלנו, ולדעת בוודאות, שזה באמת מה שאנחנו רוצים, וזה הכי מתאים לנו.
אני מניחה, שכאשר דחית בעבר בחורים, הייתה לכך סיבה. הם פשוט לא התאימו לך.
אל תאפשרי לדברים שאחרים אומרים לנו/עלינו או לביקורת עצמית לעצור אותך.
עשי מה שאת חושבת שנכון עבורך, כדי להשיג את מה שנכון עבורך.


מאחלת לך הצלחה ואהבה!

שלום לך,
ציינת שבן זוגך התחיל ללמוד - אולי באמת הלימודים מלחיצים אותו ואין לו זמן באמצע השבוע. מה שאני לא מבינה זה למה שיחות הטל' פחתו.
אני חושבת שהגיע הזמן להזמין אותו לדייט בסוף השבוע (כדי שיתאים לו הזמן) ובצורה שקולה ורגועה לשים את הדברים על השולחן.
אולי בשל הסיטואציה שהשתנתה- הפך לסטודנט הוא מגלה עולמות חדשים קמפוס חדש ואולי הקשר כבר לא כל כך מתאים.
צריך לדבר ולקבל החלטות .
בהצלחה,

חסויה יקרה,

את בהחלט מאירה בפנס על אחד מערכי הזוגיות היסודיים, שיח פתוח וכן, שתוף ואמירות ברורות.
תודה על השתתפותך בדיון.

שימי לב כי ענית על פנייה בנושא אחר.
אשמח באם תוכלי להעביר את התייחסותך לפנייה תחת השם "דילמה", אשר נשלחה על ידי מי שכינתה עצמה "פגועה".

אולגה היקרה, ראשית, זה מצוין שאת עירנית לבעייה ומוכנה להתמודד איתה ומחפשת עצה. חשוב שתדעי שיש המון נשים שחוות בדיוק את מה שאת חווה עכשו, ומעדיפות לא להכיר בכך והבעייה הופכת להיות כרונית ומקלקלת את היחסים בין בני הזוג, כי מצב כזה יוצר תחושות דחייה אצל בן הזוג, והוא מרגיש לא אהוב, לא נחשק.
אגיד בצורה נחרצת - אם יש כאבים - עדיף לא להמשיך בחדירה, משום שהחשש שלך שיופיעו כאבים גורם להתכווצות בלתי רצונית של אזור הנרתיק, ואז עוד יותר כואב, ומעבר לכאב הרגעי - כל המחשבה על יחסי מין הופכת להיות מרתיעה.
מה עושים?
דבר ראשון, אם עוד לא עשית זאת - הסבירי בפירוט את תחושותיך לבעלך. ככל שהוא יבין שמדובר במצב פיזיולוגי ולא בדחייה או בחוסר חשק - כך הוא ייפגע פחות וישמח לשתף פעולה. ברור שהאזור עבר טראומה פיזית והרקמות רגישות ומצולקות, וזה אומר שצריך לגשת לשלב החדירה בצורה אחרת, הדרגתית יותר, עדינה יותר.
ראשית - צריך להאריך את משך המשחק המקדים כדי שתירטבי כמה שיותר.
שנית - להחדיר קודם אצבע - אולי שלך - ולראות אם זה נעים לך.
שלישית - יש ג'ל אזרקאין שמחליש את הרגישות וניתן לשים אותו לפני המגע.
רביעית - אפשר למצוא עוד דרכים לעשות אהבה שאינן כוללות חדירה, ובשלב ראשון כדאי מאוד להיעזר בהן, כדי ששניכם תוכלו לקבל זה מזו את כל שאר הדברים הטובים שיכולים להיות בסקס - קירבה גופנית, ליטופים, הבעת אהבה, וכמובן ששניכם יכולים לגמור גם ללא חדירה.
הבעייה הזו נעלמת לאחר כמה פעמים שאתם תצליחו לעשות סקס שיהיה נעים לשניכם, ותחדשו את החדירה בצורה עדינה והדרגתית.
אז שניכם צריכים להבין - וזה לא משהו שכל כך מספרים לנו עליו - שיש תקופות בחיי הנישואין שחדירה אינה מתאימה, וזה יכול לקרות אחרי כל לידה, או אם תעברי ניתוח גיניקולוגי, או אם תהיה לך דלקת או פטרייה...לא חסרים מכשולים...
חשוב להפוך את המצב למשהו ששניכם תנסו יחד לפתור אותו, ולא להשאיר זאת לרגע שהוא יתחיל להתלונן.
מאחלת לך הצלחה ונשמח אם תספרי לנו בהמשך מה קורה איתכם

הי רנאור,

בעבר היה כאן מישהו, אולי זה אתה, עם הבעיה הזאת. לגבי תרופות- הפורום לא רשאי להמליץ על תרופות, לשם כך יש בטח מקומות אחרים שאפשר להתייעץ. הכי נכון להתייעץ מול רופא משפחה.

לגבי מה שכתבת- אם זיהית שמדובר רק במצבי התרגשות - יתכן שגם זיהית את המקור ואולי דווקא שם אפשר לטפל. אולי כדאי לברר מה בדיוק יש בסיטואציה, מה מפחיד, מה מרגש- ודרךך שם אולי גם להבין איך מפחיתים את החרדה הזאת. הקאות, בחילות, רעד, דפיקות לב מהירות- בהחלט יכולים להיות סימפטומים של חרדה. אבל- רק לאחר ששללנו מקור גופני. וחשוב מאוד לבדוק האם יש כזה, כי אם כן- אתה בטח תשמח מאוד לטפל בזה.

אם הבחורה חשובה לך- אולי כדאי ליידע אותה שיש משהו כזה שאתה סובל ממנו לאחרונה (בלי לקשר זאת אליה כמובן...) וזה בטיפול. אולי כך תרגיש פנוי יותר להתעסק בקשר ולא במבוכה מולה.

בס"ד

מכירה מקרוב את התופעה ורבים מאוד (!) וטובים מאוד (!) סובלים ממנה.
לא להתבייש- ללכת לפסיכיאטר (אפשר רופא משפחה אבל לדעתי, עדיף ללכת למומחים),
ולקבל טיפול שעשוי להשפיע ולהקל מאוד!

בהצלחה!

שלום אילנית,

את מתארת מצב בו הבעל אמנם מכניס מזכירה לעסק, אבל כזאת שמאיימת עלייך ובין היתר על הדימוי שלך כאשה ועל הביטחון בזוגיות.

אין לי ספק שיש סיבות מוצדקות שהיא תישאר- בכל זאת, יש גם סיבות שהיא תעזוב. הסיבה העיקרית היא שלום בית. נתת לו פיתרון למצוא מישהי אחרת, דבר שלדברייך התבטל על ידיו.

לא כ"כ ברור מה הסיבה העמוקה יותר להכניסה לעסק ולדברייך גם לקיום קשר שמרים גבה.. יתכן והוא לא חש מרחב ביחסים, יתכן והוא בעצם מאותת לך באופן "חוקי" מאוד (יחסי עבודה) שהוא זקוק לריענון או ריגוש ביחסים? ויתכן ובאמת ובתמים לא רואה בכל שום פגם. אבל- מה שחשוב הוא ההקשבה שלו לצרכייך ו ל מ ה זה מטריד אותך. אני משוכנעת שאם היתה מתקיימת שיחה עמוקה על צרכייך, חששותייך מהקשר הזה, תוך שיחה על הדימוי העצמי שלך-בעינייך, יתכן והיה מבין במה זה בדיוק פוגע. אולי, אם היית מנסה להכניס לבית "מנהל משק בית" גבר שיעזור לך, או עוזר נמרץ וצעיר ולא כ"כ מכוער, שצמוד אלייך בעבודתך, זה היה מסביר טוב יותר מה התחושה. אולי נסי לדמות לו מצב כזה- האם היה מתמודד עם מצב כזה בקור רוח ועדיין לא חש מאויים או מקנא? הרי הקנאה כאן אך טבעית...

לגבי "הוא שבוי בקסמה"- האם זה משהו מוכח? בעל ראיות? האם פעם התנהג באופן כזה או אמר משהו? אני רוצה שתשימי לב האם הסיטואציה גם גורמת לך להישאב לסרטים שעוד לא נבראו ובעצם אני מזמינה אותך רגע לעצור, ולחשוב- מה באמת קורה , לנסות להגדיר את המצב רק לפי עובדות.

ההמלצה שלי, בסיכומו של דבר, זה לעמוד על שלך. כן להציב גבול, כן להיות נחושה ולהסביר למה זה מפריע לך. בהרבה מקרים זה מאותת על צורך של הבעל לקבל לגיטימציה חוקית למצב או סיטואציות מרגשות, בהרבה פעמים זה ממש לא הכיוון. חשוב להבין מה חסר לו בזוגיות שלכם, על מה הבחירה הזאת יושבת. בו בעת להסביר לו בדיוק ומהמקום שלך איך את חשה ולנסות לדמות בעיניו מצב הפוך. רק בשיחה אמיתית הדברים יתבהרו. ולהיצמד לעובדות. זה גם חשוב.

והדבר שהכי בשליטתך הוא- איך את מפרשת את הדברים ועד כמה את בטוחה בעצמך כרעיה, כאשה, ללא קשר אליו. למה זה יושב על המקום הזה דווקא. האם החוסר ביטחון הזה מקורו בזוגיות, האם שם אינך מקבלת מה שצריך (פירגון, מחמאות, זמן ביחד).. או האם מדובר בנגיסה ביחסים הזוגיים שלכם ופגיעה קשה בהם- כתוצאה מהימצאותה איתו כל יום.

סליחה על ההתערבות, אבל היא כתבה שהוא הכניס מזכירה ל - "בית ייצור" ולא הביתה,
השאלה היא איך הוא תופס את הזוגיות שלכם, ומה גורם לו להעסיק אחת כזו, יש בכך טעם לפגם אם לא יותר מזה,,,
כפי שעדי כתבה לך, את חייבת להגיע איתו להבנות ולהציב גבולות לקשר הזה, תאמרי לו ש-מצד אחד את שמחה בשבילו שיש לו בחורה יפה שמסתובבת לו בין הרגליים,,,--- כל היום, אבל לך כאשתו זה מאוד קשה, ומטריד את מנוחתך, ואז הקשר שלכם נפגע, חצי מהקשר מסתובב פגוע, ונמצא בחרדות מידי יום,
ולכן אתם צריכים לשבת ולטכס עצה כיצד להתגבר על הקושי הזה, למענכם, ולמען המשך יחסיכם,
אין ספק שכעת לאחר מעשה, הוא יתבצר בעמדתו, כי אחרת הוא נותן גושפנקה שהייתה לו כוונה רעה ח"ו,,, אבל אם תשקפי לו את הדברים נכון, יש סיכוי שהוא יבין אותך, ובייחד תגיעו לנוסחה שתרגיע אותך, וגם תגביל אותו ותשמור על הזוגיות שלכם שלא תפגע,
את צריכה להדגיש בפניו > הבעייה היא שלנו, הזוגיות שלנו בסכנה, אנחנו בצד אחד, והיא> להלן הבעייה > בצד שני, בוא נראה איך > אנחנו פותרים אותה !
בהצלחה

הי בני,

אני מודה לך שהארת את עיניי. זה, מן הסתם, הופך את התמונה לאחרת.. כנראה שכל אחד והדמיון שלו.. :) כתבת נכון, תודה על ההוספה הזאת.

ערכתי את הודעתי ואני מקוה שאילנית תסתייע בתגובותנו שהבאנו כאן.

שאפו על הקופלימנטים, יישר כח על כל מה שאת נותנת כאן,
תמשיכי בעבודת הקודש,
תבורכי מן השמיים-

תמשיך (ותמשיכו) להשתתף כאן. לא פעם אתם מחדדים דברים ורואים זוויות חשובות לא פחות, על כן מאוד חשובה נוכחותכם וההענקה שמגיעה מחוכמת חיים ומניסיון זוגי.

שוב תודה. אני שמחה להיות ולעזור.

אמלה יקרה,

הדילמה, שאת ניצבת בפניה, אינה פשוטה.
לאחר תקופה ארוכה, פגשת מישהו, שמעבר לרגש שפתחת כלפיו, ולזוגיות הנעימה שיש לכם, את יכולה לתת בו אמון. עושה רושם, שבן זוגך, מתנהל בכנות, שתוף, פתיחות, גילוי-לב וכבוד. הוא לא משלה אותך, אלה "שם את הקלפים על השולחן", ומצהיר על כוונותיו לגבי הקשר שלכם.
גם אם כוונותיכם הזוגיות אינן עולות בקנה אחד, הקשר שלכם טומן בחובו יסודות בריאים וחשובים לקיומה של כל זוגיות טובה.
יחד עם זאת, צפיותייך מקשר זוגי כוללות משפחה וילד נוסף, ילד משותף, "ילד מתוך אהבה", כפי שציינת.
הרצון למשפחה גדולה, חמה, אוהבת ויציבה, אינו משהו שתוכלי ל"טאטא מתחת לשטיח". הרצון הזה יקנן בך, עד אשר תממשי אותו. זוגיות שלא תוכל להכיל משפחה גדולה, בדיוק כמו שאת רוצה, תגרום לך תסכול, ובהמשך הדרך, אולי, אף, לסיומה של הזוגיות.
כמאמנת, אני מאמינה, כי את ההחלטות הנכונות עבורנו, יש להחליט נכון, כלומר מתוך התבוננות והקשבה פנימית לתחושות, לרצונות ולצרכים האמיתיים שלנו.
אני מציעה לך, שלא תוותרי על חלומך למשפחה גדולה וילד נוסף. מדברייך, אני מבינה שאלה הם צרכים אמיתיים שלך.

מאחלת לך הצלחה!

הי עייפה,

אני מאוד מבינה אותך. התחושה הזאת של פולשנות וחוסר הדדיות היא לא פשוטה עבורך, ובצדק. כאשר מישהו מנסה לדלות מאיתנו מידע ובעצמו לא חושף שום פרט עליו- זה קשה מאוד. כשזאת החמה- זה קשה הרבה יותר.

אם בעלך היה מבין את הקושי שלך הייתם נמצאים בחצי הדרך לפיתרון. אבל משמתקשה, אני כן הייתי מנסה לפנות (בעצמי) למקור תמיכה מקצועי, אפילו לפגישה אחת, ולנסות לחשוב יחד עם איש מקצוע על דרך נכונה לבוא אליו עם הקושי הזה. לפעמים שינוי גישה יכול לעזור.

יש הרבה מצבים בהם אנחנו מאוד אסרטיבים וחזקים, אבל מול ההורים זה פשוט שביר יותר וקשה לעמוד מול הדרישות שלהם. כאשר הקרע הוא בין הבעל לאשתו לבין אמא שלו, נוצר מעין משולש מסובך, ולמעשה הגבר "מחויב" אפילו רגשית- לשתיכן. אולי משם נובע הקושי של בעלך לשים את הגבול הזה- אפילו שזאת אמא.

אז אני ממליצה לגשת - עבורך בהתחלה- לשמוע מה יכול איש מקצוע להציע ברמת הגישה לבעל, ואולי אף לצרפו למפגש אחד כדי לשמוע מה הוא אומר. נסי להציג את זה לבעלך כבעיה שלנו, כבעיה שאנחנו צריכים להתמודד אתיה- לא בעיה שלו. אחרת איבדת את הגיוס שלו וכנראה את המוכנות שלו להתייעץ. נסחי את זה כך מולו ששניכם ביחד פה וצריך למצוא פיתרון לכך, וע"י איש מקצוע זה לא רק מהר יותר- זה גם יעיל יותר, כי הוא חיצוני ורואה את התמונה בכללותה.

בהצלחה רבה

מזדהה עם כל מילה שכתבת. גם אני כמוך סובלת מחמה נודניקת שמתערבת בכל-דבר וחושבת שהיא צריכה לדעת הכל, וגם לקבל הסברים על דברים מסויימים שאנחנו עושים.
אצלי זה קצת שונה כי בעלי מבין שהתנהגותה עוברת כל גבול. הוא מנסה להתגבר על הלחץ וההתערבות של הוריו אבל ברור שברוב הפעמים הוא לא מצליח... כשאני קוראת את המקרה שלך אני תוהה עם עצמי מה יותר טוב- בעל שסוגד להוריו וחושב שהכל בסדר או בעל שחושש מהוריו (כמו במקרה שלי...)
בכל-מקרה, התערבותם ויחסים של הוריו (ובעיקר של חמותי- כלפיי) גורמים לנו לריב כ"כ הרבה. זה ברור לשנינו שזה עבר את גבול הנורמה ממזמן, ובעלי שומע את טענותי ואינו יודע כיצד להגיב. כמוך, גם אותי חינכו לעצמאיות, ואין זה אומר שאיני בקשר טוב עם הוריי ושאר משפחתי. להיפך, משום כך, אני "מעיזה" לומר להם הרבה פעמים שלא מתאים לי שהם יבואו היום, למשל, ואף-אחד מהם לא יפגע. כך אנו נוהגים כלפי כל האחים הנשואים.
בעלי שרואה את ההבדלים בין המשפחות- מודה על אמת ואומר שהוא רוצה להיות אב כזה ולשמש משפחה כזו לילדינו כשיגדלו, בע"ה.
הבעיה אצלי החמירה בהרבה כאשר נולד בני הראשון שהוא גם נכדה הראשון. הוא בן שנה וחצי, שיהיה בריא, ומאז- היא פשוט לא מפסיקה להתקשר! לפעמים היא מסוגלת להתקשר 2-3 פעמים ביום!!!! היא מתקשרת לשאול מה שלומו, לשמוע אותו, לדעת מה הוא עושה...ואני כמובן כבר מתחרפנת ממנה!!! אני מרגישה כל היום במעקב! לפעמים, אם היא לא תופסת אותי בבית היא גם מסוגלת להתקשר לפלאפון... אם אני מספרת לה שחסר לבני איזהוא בגד או כל דבר אחר ושאני נוסעת מחר או מחרתיים לקנות לו- היא ישר אומרת " אני אקנה לו". או אם אני מספרת לה סתם שהוא ראה מהחלון טרקטור והוא מאוד נהנה להביט בו, אז היא ישר אומרת: "אני אקנה לו, שיהיה לו" (כאילו חסר לו, וכאילו אנחנו לא קונים והוא איזה מסכן שחסרים לו דברים, ומזל שיש אותה כי אחרת הוא היה משחק עם עצמו כל החיים...)
הבעיה אצלי שאני כבר ממש שונאת אותה! לפני שבני נולד לא הרבתי לשוחח איתה אבל הם היו מעיקים בעיקר על בעלי, רוצים לדעת הכל וגם לקבוע לנו. אבל מאז שבני נולד- היא חונקת, מציקה, מפריעה, פוגעת, מעליבה, ומה לא? פתאום, מאז לידתו של בני ראיתי בה דברים שלא ראיתי בעבר ואני שונאת את האופי שלה! היא למשל מסוגלת לספר כל דבר שאני או בעלי נספר לה, ואפילו שזה יהיה הכי אישי בעולם, ואפילו שנבקש שלא תספר. או למשל שתפסתי אותה מיליון פעמים על שקר- ואני שונאת שקרנים ואנשים שאינם שומרי סוד משום שאני איני כזאת, למזלי...
בכל מקרה, הרגשתי צורך גם לשתף כדי שתדעי שלצערי את לא היחידה וכדי שתביני שאת בסדר גמור ואת היחידה שנורמלית פה! מי שלא נורמלי- זה כמובן הצד השני שלא יודע להעריך ולכבד פרטיותו של אדם...
אולי בהזדמנות זו, עדי תיתן גם לי טיפ, אבל לא לגשת לאיש מקצוע, כי בעלי לא מוכן בשום-פנים... תודה לעדי ובהצלחה לעייפה!

אני מאוד שמחתי לקרוא ולדעת שאני לא היחידה עם בעיה שהחמה נודניקית וקרציה זה אוכל אותי מבפנים.שאנחנו חיים בעולם כל כך מפותח ואני לא מבינה למה היא לא מוצאת איזשהו תחביב במקום להתעסק עם הילדים ולחפור להם את החיים
אני מאוד מודה שכתבתם לי אני מרגישה הקלה מאוד גדולה שיש משהו בחוץ שמבין אותי וגם הוא מחפס פיתרון .אני ממש מאמינה בטיפול בעלי לא מסכים.עוד לפני שכתבתי ניסיתי להתעקש ולבקש ושוב ללכת לפגישה עם איש מקצוע הוא ממש לא מוכן הוא אומר שאין פיתרון כי אני והוא לא מסכימים שיש לנו בעיה
הוא לא רואה וחושב שיש בכלל בעיה ואומר שזה ביזבוז זמן וכסף.וזאת אמא שלו וככה היא הייתה מאז ומתמיד ואין מצב שאני זאת שאשנה אותה (למרות שזאת לא כוונתי)רק שתעזוב את המשפחה שלי בשקט ושלא תרדוף אותי
הוא בכלל לא רואה בעיה ואומר שזה בראש שלי ועלי להרפוות ולנסות להשלים עם זה
איך פותרים את הבעיה הזאת?

לא אכנס לתוך נעליה של עדי, שכתבה לך בטוב טעם,,,
אבל נסתר מבינתי איך אתם לא מציבים לה גבולות,,,
מדוע שלא תלכי ליעוץ לבדך ?
אני מבין שחמות זה עניין רגיש, וידוע לכולנו שלא לכל דבר יש פתרון !
אבל מה שעשית עד עכשיו לא עזר,,,
אז צריך לשנות משהו, אצל מישהו, ואולי תקחי אחריות על החיים שלך, הרי לך זה מאוד מפריע, ובמקום לנסות לשנות את החמה, או את בנה שהוא במקרה בעלך,-
תבדקי מה את יכולה לעשות, כדי להקל מעלייך את הקושי הזה,
ייתכן ותקבלי החלטה שאת משתפת איתה פעולה, ובכך גורמת לה להרים גבה, ואולי בהמשך לירידה במינון הדאגות שלה כלפייך, זאת אפשרות שעובדת בהרבה מקרים אחרים ודומים לשלך,
אין פתרונות קסם, אבל ישנן דרכים רבות לשבש לה את המכ"ם, ולגרום לך לשלווה,
צריך גם לשקול בזהירות פיצוץ מדומה, כעס ללא כעס אמיתי, כדי להבהיר לה חד משמעית שזה לא מתאים לכם,
והכי חשוב - אם בעלך שהוא בן של אמא שלו שהיא ג"כ בת של אמא שלה--- מעבירים בירושה את התכונה היפה הזו דור אחרי דור,,, אז כדאי שתלכי דחוף לגורם מקצועי ולו רק בכדי להציל את הדור העתיד, את ילדייך,,,--- !
בהצלחה

הי אביב,

כנות, פתיחות ושתוף תמיד יזכו להערכה ולכבוד.
האם יש מניעה להיפגש עם מי שאתה לא אוהב, לדבר גלויות ולנמק, עד כמה שניתן, את מניעיך?
לדעתי, כדאי לסגור בצורה יפה ומכובדת כל פרק בחיים.

בהצלחה!

רעות יקרה,

כתבת, "הוא לא טיפוס משפחתי כל כך, שלפני החתונה לא בלט כל כך כמו בשנה האחרונה".
למה את מתכוונת ב "כל-כך"? איך זה בא לידי ביטוי עד לפני שנה, לעומת השנה האחרונה? האם השתנה משהו בחייכם במהלך השנה באחרונה, שינוי שיכול להסביר את ההתנהלות ה"פחות משפחתית", דווקא, בשנה האחרונה?

ציינת כי, גם כאשר משפחתו מגיעה הוא לא ממש מרוצה. כלומר, הוא לא מרגיש לגמרי נינוח גם כאשר משפחתו, עצמו ובשרו, מתארחת לכל סוף השבוע.
האם יש אפשרות שהאירוח לא יכלול לינה? אולי זה יקל עליו?

שיח פתוח, שתוף, אמירה ברורה של כוונות, רצונות ועמדות, ללא הטלת אשמה וללא כעסים, הם תמיד התחלה טובה לגישור על פערים, ומתווים את הדרך לפתרון הבעיה.
אולי במקום לשתף אותו אחרי שאת מזמינה אליכם, תשתפי אותו בכוונתך להזמין, לפני שאת מזמינה, ואולי, כאשר הוא יהיה שותף לרעיון, להזמנה, לתכנון, הוא יראה את הדברים באור אחר?

אשמח לקבל את תגובתך.

שלום חסויה,

את באמת "נשמעת" מבולבלת גם בהודעתך ונראה שאת בסערת רגשות. הקשר רץ מאוד מהר, מהודעתך עולה כי ההתאהבות היתה מאוד רצינית ואפילו הסכמת לשמור שבת כדי לקדם את הקשר הזה.

ההפסקה שיזומה על ידיו לדעתי לא קשורה רק לעינין ההתמסדות והעבודה שאין לו כרגע. במילים אחרות- הסיבות האלה לא מצדיקות הפסקת קשר. להפך- דווקא הביחד יכול לא פעם לעזור. ולכן הייתי מבררת איתו מה בדיוק הסיבות שגרמו לו ליזום את ההפסקה הזאת, מה גם שלא ברור האם אתם באמת בהפסקה נוכח השיחות שלכם שעדיין מתקיימות.

מאוד יכול להיות שהוא לא מרגיש בשל לכל הריצות האלה והוא זקוק לספייס ולמחשבה- אני ממליצה לאפשר לו את הזמן הזה ולא ליזום קשר בפסק זמן שהגדרתם כדי לאפשר לו לחשוב בבהירות יותר מה רוצה ולאן פניו מועדות.

זכרי שלא היית רוצה להיות בקשר עם מישהו שלא סגור על היחסים ביניכם ולא רוצה לקחת אותם למקום רציני כפי שאת היית רוצה. לכן מאוד חשוב שתתני לו להחליט מה הוא רוצה ומה שצריך לקרות- יקרה.

בינתיים- נסי כמה שיותר לצאת, להעסיק את עצמך ולברר גם עם עצמך האם היו דברים בקשר הזה שיכלו לגרום להפסקה הזאת, ואולי דרכם ללמוד כמה תובנות חדשות ולנסות להמשיך. את צריכה לתת לו את הזמן שהוא מבקש, גם עבורך- לדעת איפה את עומדת, כי משם נוצר הבלבול הזה.

שמוליק,

כתבת "היא אוהבת אותי מאוד, מפנקת כמה שרק ניתן, ערה לצרכיי, מתאימה לי .."
אחד מיסודות הזוגיות הבריאה היא ההדדיות. האם הזוגיות שלכם הדדית? האם גם אתה אוהב אותה מאוד, מפנק אותה, ער לצרכיה ומספק אותם?
האם ייתכן, כי חברתך לא חשה הדדיות, ובעקבות תחושת תסכול היא נעלבת בקלות ומרבה למצוא סיבות למריבות?
זוגיות הינה שותפות המספקת בטחון ושייכות, חופש ועצמאות. לעיתים, קיים קונפליקט בין הצורך בשייכות ותחושת ה"ביחד" לבין הצורך בחופש ועצמאות. צריך למצוא את האיזון העדין בין שני הצרכים/הרצונות הנ"ל, הקיימים בכל אחד מאיתנו.
ייתכן כי הצורך שלה ב"שליטה אבסולוטית", כדבריך, מגביל את הצורך שלך בחופש.
על-מנת ליצור זוגיות תומכת, ולאפשר לכל מה שטוב בזוגיות להתקיים, חשוב, תחילה, לבחור נכון את הזוגיות הנכונה!
הבחירות הנכונות ביותר נעשות, תמיד, מתוך התבוננות והקשבה פנימית, וממקום של תחושת שלמות אישית, בטחון, הערכה ואמונה עצמית.
כלומר, להתמקד בתחושות וברצונות האמיתיים שלנו, ולדעת בוודאות, שזה באמת מה שאנחנו רוצים, וזה הכי מתאים לנו.
האם אתה חש שהזוגיות שלכם עונה על כל הצרכים האמיתיים שלך?
מניסיוני כמאמנת למדתי, שכאשר אנו מגדירים במדויק את הרצונות והצרכים שלנו, יודעים בדיוק מה מתאים לנו, אנו גם יודעים לבחור את מה שנכון עבורנו.

מאחלת לך המון הצלחה!

מוניקה היקרה שלום,

ראשית, תודה רבה על תשובתך המהירה והקולעת!

אשמח לדעת האם יש תהליך שאת ממליצה להשתמש בו לצורך זיהוי הצרכים והרצונות שלי ממערכת יחסים ובכלל?

תודה רבה והמשך שבוע נעים

שמוליק

הי שמוליק,

תודה על תגובתך.

מניסיוני, אני יכולה להעיד על תהליך האימון האישי ממוקד התוצאות, בו אני עוסקת.
התהליך האימוני ממקד את המתאמן בהתבוננות והקשבה פנימית לצרכים, לרצונות ולתחושות הבסיסיות שלנו, ולפעולה על-פיהם בלבד!
האימון האישי יכול לתת מענה לזיהוי הצרכים בכל תחום, וביניהם האימון לזוגיות.

שבוע נפלא!

אי-וודאות יקרה,

כתבת "לאחר הפרידה לא הייתי מעוניינת בזוגיות כל כך נהניתי מלהיות אני".
אני מבינה מדברייך, שבזוגיות האינטנסיבית שהייתה לך, כפי שציינת, הרגשת שאת מוותרת על עצמך למען הזוגיות. האם אני מבינה נכון?
האם ייתכן כי את חוששת שתאלצי לוותר על עצמך שוב, בזוגיות חדשה? אולי מכאן נובעת תחושת ה"אמביוולנטיות של ביחד ולחוד", כפי שכתבת?

מקריאת דברייך אני מקבלת תחושה שאת מעוניינת בזוגיות, אך ייתכן כי את "משדרת" תחושת אמביוולנטיות, והצד השני מגיב בהתאם, וכך נוצר מצב בו הקשרים עם הגברים, שאת פוגשת, לא מעמיקים.
כדי לאפשר לכל מה שטוב בזוגיות להתקיים, חשוב, תחילה, לבחור נכון את הזוגיות הנכונה!
הבחירות הנכונות ביותר נעשות, תמיד, מתוך התבוננות והקשבה פנימית, וממקום של תחושת שלמות אישית, בטחון, הערכה ואמונה עצמית.
כלומר, להתמקד בתחושות וברצונות האמיתיים שלנו, ולדעת בוודאות, שזה באמת מה שאנחנו רוצים, וזה הכי מתאים לנו.
קחי לך זמן מחשבה, אולי תעזרי באיש מקצוע, וחשבי, מה הכי נכון עבורך?
אני מאמינה, שכאשר תהיי במקום שבו את שלמה עם עצמך, עם תחושותייך ועם החלטותייך, הדברים יתנהלו אחרת עבורך.

מאחלת לך הצלחה!