פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דינה יקרה,

זוגיות הינה שותפות נפלאה העומדת בפני לא מעט אתגרים, מבית ומחוץ, וצריך למצוא, יחד, את הדרך הנכונה לכולם, למציאת הפתרון הכי טוב.
אתם עומדים בתחילתה של שותפות נפלאה זו, ובפני אחד האתגרים הראשונים.
שיח פתוח, שתוף, אמירה ברורה של כוונות, רצונות ועמדות, ללא הטלת אשמה וללא כעסים, הם תמיד התחלה טובה לגישור על פערים.
דברי עם הארוס שלך, מתוך רצון למצוא פתרון למצב שנוצר. אל תטילי עליו את האחריות, ואל "תענישי" אותו על החלטות/התנהלות הוריו.
אני מציעה שתפגשו עם הוריו, ותנהלו איתם שיחה גלויה, פתוחה, נינוחה ומשתפת. בקשו מהם להיות שותפים במימון האירוע, והסבירו להם את מניעכם.
אני מאמינה, שהם ישמחו לקחת חלק, ככל יכולתם, ולהיות לכם לעזר.

מאחלת לכם הצלחה באתגר זה, והרבה שנים טובות ומאושרות יחד.

דינה ,,
מזל טוב לאירוסכם.
אני משערת שאתם שבוים בדעה שהורים אמורים לשלם על האירוע אך למעשה הדבר אינו מובן מאליו.
לעיתים קורה שהורים לא רוצים או לא יכולים לשלם וזה בסדר, הם באמת לא חייבים.
למעשה, עומדת כאן לפניכם ההזדמנות להוכיח שהאהבה היא אכן מעל לכל.
אני ובן זוגי עבדנו וחסכנו על מנת לחגוג אירוע קטן, כך שהורינו כלל לא השתתפו במימון החתונה.
היתה לנו חתונה יפה קטנה ופשוטה, ללא הוצאות מיותרות.
מכיוון שההוצאות היו כה מעטות (כי חסכנו בכל אשר ניתן) הצלחנו אף להרוויח מהארוע ולנסוע לירח דבש בפריז.
אם תערכו את ההתחשבנויות האלו ותבואו להורים בטענות, תהרסו את ההזדמנות שלכם להינות באמת מארוע שיאחד אתכם ואפילו מהאפשרות לעשות צעד ראשון לעצמאותכם הכלכלית.
בהצלחה

אין ספק כי כאשר ההורים לוקחים על עצמם ומממנים את עלויות החתונה זה יכול לאפשר התחלה כלכלית נוחה יותר לזוג הצעיר, אך כמו שכתבת, אין זה ברור ומובן מאליו בכל המשפחות. קיימים גם לא מעט זוגות צעירים ששלמו על החתונה בעצמם.
תודה ששתפת אותנו מניסיונך.
אני מסכימה איתך, שהעיקר כאן הוא רגשות האהבה, הקרבה והשותפות. בסופו של דבר, זה מה שחשוב בזוגיות, וזה ה"דבק" שמחזיק את ה"ביחד".

חסויה יקרה, יש שלושה הסברים אפשריים לתגובה החזקה שלך:
1. הבחור החדש לא מתאים לך ברמה של כימייה בסיסית. כל אחד מאיתנו בנוי בצורה כזאת שיש פרטנרים שמאוד מושכים אותנו פיזית (תרכובת של כמה חושים - ראייה, ריח, מישוש/ מגע וטעם, ואפילו שמיעה - יש משהו בקול שמושך או דוחה), יש כאלה שלא מעוררים בנו תגובה חזקה כלשהי לכאן או לכאן, ויש כאלה שממש דוחים אותנו ומתעוררת התגובה שסיפרת עליה.
בהסמתך על ההסבר הזה - אין לך מה להישאר שם כי זו תגובה חזקה ואין סיכוי שהיא תשתנה.
2. את עדיין מאוהבת בגרוש שלך, ונוצרה מעין "הטבעה" - כלומר התרגלות חזקה לסט מסויים של מראה ריח ומבנה גוף הדומה לזה של בעלך. (המונח הטבעה מגיע מהתנהגות אינסטינקטיבית, מולדת, של חיות: למשל אפרוחים מייד לאחר שבוקעים מקליפתם ילכו בסך, בטור מסודר, אחרי אובייקט ששמים מולם תוך פרק זמן קרוב לבקיעתם ֹ ולא משנה אם זו אימם התרנגולת או הברווזה, או אם זה כלב, או צעצוע ממוכן...ׂ והם נשארים קשורים אליו לתמיד...)שימי לב האם את נמשכת רק לטיפוסים שמזכירים לך את בעלך לשעבר.
אם זה ההסבר הנכון, אז המודעות לכך יכולה אולי לעזור לך. ואז כאשר את יוצאת עם בחורים חדשים, חפשי בו משהו חיצוני ברמה של אחד או יותר מן החושים, שמוצא חן בעינייך, ונסי "ללכת עם זה", ולבחון לעומק את תגובותייך הפיזיות. לפעמים בתוך הדחייה הכללית שמתעוררת בך, תופיע גם קצת התעוררות מינית. נסי להישאר קצת עם זה ולהרשות לעצמך, ויתכן שאם תצליחי להיצמד לתחושות הללו ולהבחין בהן - הבעייה תיפתר בהדרגה. בכלל, לכי לכך בהדרגה, תני לעצמך זמן להתרגל באיטיות למגע של גבר אחר.
3. ההסבר השלישי הוא שבגלל הטראומה שעברת והפגיעה הרבה שחשת - את עכשו שומרת על עצמך מפני התקרבות אל גבר אחר. כאילו התפתח אצלך "שומר ראש" נסתר, שמשקר לך ומסלף את המציאות ומשכנע אותך שלא להתקרב לגבר חדש שמא תתאהבי שוב ותיפגעי כל כך קשה שוב. מעין מנגנון שימור עצמי שלפעמים פועל בצורה מוגזמת ולא מאפשר לנו להסתכן שוב. אם זה ההסבר הנכון, כדאי להגיע לאיש מקצוע ולהיעזר בו על מנת לפרק את המנגנון הזה שעלול לחסום אותך יותר מדי.
שיהיה בהצלחה!

חסויה יקרה,

קיימים מקרים בהם יש חיבור טוב לאנשים אחרים, אך לא קיימת משיכה מינית.
מהות הקשר, אולי, צריכה להיות אחרת, ולאו דווקא של זוגיות הכוללת אינטימיות פיסית.
כתבת, "כביכול הוא ממש בסדר", מה זאת אומרת "כביכול", טוב לך בקשר או לא?.
האם ייתכן, שיש דברים אחרים בקשר הזה, שלא נוח לך איתם? במידה וכן, יכול להיות שגם הם גורמים לדחייה הפיסית, שאת חשה.

קודם כל המון תודה לשתיכן.
אני התכוונתי ב"ממש בסדר" שהוא חיצונית נראה טוב - לא שמן וכו וכן בסהכ אקדמאי וחיובי באופי.
אני ממש מקווה שזה לא בגלל שאני מחפשת מישהו כמו הגרוש שלי כי הנישואין והגירושין איתו היו די זוועה אבל האמת שיש לי פחד שזה בדיוק זה שכאילו "התרגלתי" למשהו מסוים וזהו.
אם זה ההסבר הראשון - שפשוט אין כימיה - תמיד חשבתי שזו אגדה אבל אולי... האם יכול להיות שאני נגעלת אבל הוא לא? כימיה חד צדדית?

בהחלט יכול לקרות שיש כימייה "לא שוויונית", כלומר האחד נמשך והשנייה ממש לא. כמובן יכול גם לקרות ההיפך, שאת תימשכי למישהו והוא לא יימשך אלייך.
אני מבינה שאת טירונית בנושא של בילויים ודייטים, ויש לך דרך ארוכה להתנסות וללמוד, כי כבר בגיל ממש צעיר נכנסת לזוגיות בלעדית ולא התנסית עם גברים אחרים.
מאחלת לך הצלחה, כדאי שתיעזרי בחברות גרושות לכל מיני טיפים.

חסויה יקרה,

אני מבינה מדברייך, שעל-פי קריטריונים אובייקטיביים וכלליים, הוא בסדר.
בחירת בן הזוג לא מתבססת על קריטריונים אובייקטיביים, אלא סובייקטיביים. מה שהכי נכון עבורך!
סתם לצורך הדוגמא, ואני מקצינה בכוונה, הוא יכול היה להיות שמן ונמוך, עם השכלה תיכונית חלקית, אבל, וכאן האבל הגדול, הוא היה גורם לך אושר!
היית מרגישה נינוחה בחברתו, היית מרגישה שיש לך את המקום המכובד שלך, היית מרגישה מוערכת, מוגנת ונאהבת.
אני מניחה, שאם היית חשה כך, הוא לא היה "כביכול ממש בסדר" אלא, הרבה יותר מזה, ואולי אף היית נמשכת אליו.
ציינת עוד, כי הנישואין והגירושין עם האקס שלך היו "די זוועה".
האם לא כדאי להתמקד עתה, בפרק ב', במה שהכי נכון עבורך, ולא במה שאולי נראה נכון כלפי חוץ?
האם לא כדאי, בשבילך, לבחור נכון, את מה שנכון לך?

חשבי על כך.

דניאלה יקרה,
את מציינת כי יש ביניכם " שיתוף מלא ,הידברות ויחסים טובים". האם שיתפת את בן זוגך בהחמצה שאת חשה מהתדירות הנמוכה בקיום יחסי המין? האם הוא מבין עד כמה זה מפריע לך?
יחסי מין, הם אחד הדברים עליהם מושתת זוגיות בריאה. תדירות יחסי מין שלא מתאימה לשניכם יכולה לגרום לתסכולים וחסכים משמעותיים בעתיד. מועקות, מריבות והידרדרות המערכת הזוגית.
זוגיות היא שותפות, שבה כל אחד מהשותפים צריך להרגיש שהוא מקבל את מה שהוא צריך, ומספק באהבה את צרכי האחר. לתסכול והחמצה לא יכול להיות מקום של קבע.

האם ייתכן כי המערכת הזוגית שלכם יכולה להתאים להגדרה אחרת? חברות טובה ואפלטונית, נניח?
האם יכול להיות שכבן זוג לחיים, על כל האספקטים, הוא פחות מתאים לך?
חשבי על כך.

יעלית יקרה,

גם אם בן זוגך לא מכור לפורנו, הצפייה (המרובה) גורמת עם הזמן לכך, שסף הגירוי עולה כל-כך, שכבר מאוד קשה להתחרות בו...ומדברייך עולה, כי ייתכן והגעתם לשם.
עצם העובדה שהוא מתכחש לכך שיש בעיה, וממעיט בחומרת העניין, מעידה על בעיה, שכדאי ורצוי לטפל בה בעזרת איש מקצוע.
חשוב שתדעו שניכם שאם לא תטפלו בזה בהקדם, התופעה עלולה רק להחמיר, וטיבן של בעיות שהן בדרך כלל רק מחמירות.

מניסיוני כמאמנת למדתי שפתיחות, שיתוף והבנה, ללא האשמה, הם תמיד התחלה טובה בדרך לפתרון הבעיה. הציעי לו את תמיכתך בתהליך הטיפול.

מאחלת המון הצלחה!

היי ותודה על תגובתך, האם את בסורה שאכן מדובר בבעיה? כיוון שלטענתו וממה שאני סופגת באופן כללי מהחברה שעניין הפורנו זה עניין לגיטימי וזה לא ענייני מה הוא עושה בזמנו הפרטי וכו וכו....
כל השיחות בעניין בינינו מוצו עד תום....מה לדעתך עליי לעשות?

יעלית,

ייתכן ועניין הפורנו באמת לגיטימי חברתית, אך לך פחות נוח עם זה, והעניין כאן הוא את!
את מתארת "תחביב" של בן זוגך, שלא נוח לך איתו, למרות שניסית, לדברייך, לתת מקום לתחביב זה בחייכם.
זאת ועוד, את מתארת סיטואציות אינטימיות שלא צלחו. כלומר, להרגשתך, זה ממש פוגע באינטימיות הפיסית שלכם, וכאשר אינך איתו, מעסיקה אותך השאלה האם הוא גולש כעת.
מאחר ובעניין הזה אתם לא תמימי דעים, ומצב זה יוצר מריבות ותסכולים, ולטענתך השיחות ביניכם בנושא זה מוצו, אני מציעה לגשת לאיש מקצוע.

יעלית יקרה,
אני מתרשמת שאת מייחסת משקל מאוד כבד להתעסקות שלו בפורנו. יוצא שכל דבר שקורה את מייחסת אותו לגלישה שלו. כמו למשל - זה שלא הוא לא יזם סקס יום אחד, או זה שלא עמד לו יום אחר.
את חושבת על כך המון גם כאשר אינכם יחד, וזה הפך להיות משהו "רע ומזיק" בעינייך.
מצד שני הבנת שזה חלק ממנו ומהרגליו.
מאז ומתמיד היו לכם פיצוצים בנושא, כלומר הוא יודע מתחילת יחסיכם שאת רואה זאת בחומרה, ולפעמים "מים גנובים ימתקו", כלומר, הידיעה שאסור לו לעשות זאת מגבירה אצלו את היצר ואת החשק דווקא כן לעשות זאת ולהרגיש חופשי בדרך שלו.
כאשר את מגבילה אותו וחוסמת את החופש שלו - בכל תחום שהוא - זה מזיק לזוגיות שלכם.
אדם שמרגיש שיש עליו מגבלות בתחום הסקס - שאין לו חופש לבטא את עצמו כמו שמתאים לו ונעים לו - מגיע לפרטנרית שלו כאשר הוא כבר מדוכא.
כדי ליהנות בסקס ובאינטימיות שני בני הזוג צריכים להרגיש חופשיים. אבל שניכם לא באים ממקום של חופש: את חשדנית ובוחנת אותו, ואילו הוא מרגיש אשמה על מעשיו והגבלה ופיקוח מצידך על החופשיות שלו. אז כמו שאת חושבת שהבעייה בייצריות נובעת מהתעסקות יתר בפורנו, אפשר באותה מידה לחשוב שזה נובע מן הפיקוח והאיסורים וההאשמות שלך.
יתכן שאילו לא היית שמה על כך כל כך הרבה מטען בעייתי כבד - הוא היה דווקא שומר על מינון נמוך יותר. זה כאילו "הפוך על הפוך" כאן.
מה דעתך "להצטרף" אליו קצת ולתת לגיטימציה לצורך הזה שלו? אני יודעת שזוהי הצעה מהפכנית עבורך, אבל אני זוכרת התייחסות של מישהי באחד השרשורים לפני שנה ויותר בנושא שכיח זה, שסיפרה שהיא החליטה להצטרף אליו בגלישה ושניהם צחקו יחד על כל מיני תופעות שראו, וזה הפך להיות תחביב משותף במקום אוייב. באנגלית יש פתגם ידוע - אם אינך יכול להביס אותו - הצטרף אליו. חשבי על כך

קראתי את התייחסותך בעיון ותודה לך על התשובה דבר שני חשוב לי לציין כי עניין הצפייה בפורנו שלו צריך להיות בעיניו אישי ופרטי שלו, הוא לא מעוניין לשתף אותי בעניין זה.מעבר לכך אנחנו רואים מדי פעם ביחד כך שזה לא כ"כ קשור אחד לשני.
אשמח לדעת אם אוכל לפנות אלייך באופן מקצועי או לגורם אחר שתפני אותי לשיחה והתייעצות בעניין מטריד הזה. בברכה.

יעלית יקרה, זה שהוא מעדיף שהצפייה בפורנו תהיה אישית ופרטית, אינני מתפלאת על כך, כי הוא יודע מה עמדתך נגד העניין ואינו מעוניין שנוכחותך תפריע לו להנאה שלו.
אבל אם יקרה משהו חדש בנושא זה ועמדותייך ישתנו וזה יצליח לחדור אליו - אז לאט לאט גם הספייס הזה ישתנה ביניכם. צריך להבין שבזוגיות - במיוח זוגיות צעירה ולא מחוייבת - דברים משתנים וטוב שכך.
לגבי ייעוץ - אם תרצי או תרצו להגיע יחד אשמח לנסות לעזור, כמובן.

הי יאנה,
מניסיוני כמאמנת למדתי כי, אנחנו מתנהלים בדרך מסוימת לאורך כל ימי חיינו, בעוצמות שונות.
אדם יכול למתן התנהגות לא רצויה לו, לבקר (כמעט) תמיד את תגובותיו, לעגל פינות חדות בהתנהלותו הרגילה, לעצור, לנשום ולחשוב לפני שהוא מגיב, אך לא להשתנות לחלוטין.
כמה זמן הכרת, ועד כמה הכרת, את בעלך לפני החתונה?
האם הייתם באותו ראש, כפי שאת מכנה זאת, לפני החופה?
האם בעלך לא היה חסכן לאורך כל תקופת היכרותכם (לעיתים יותר ולעיתים פחות)?, האם התנהגותו השתנתה מן הקצה אל הקצה במשך תקופת נישואיכם?
האם ייתכן כי בחרת לעצום עיניים למול תכונה זו אצלו, בתקווה ש"עד החתונה זה יעבור"?

אשמח לקבל את תגובתך

קודם כל תודה רבה לך!
האמת היא שמעולם הוא לא היה מאוד "לארג'", אבל עכשיו כשהתחתנו הוא מאוד רוצה שנהייה בשליטה מלאה על כל הענייינים הכספיים. כמו שאמרתי, העניין עם האוטו זה היה הקש ששבר את גב הגמל. כי יש לנו את הכסף לרכוש רכב ובתור משפחה לעתיד צריך לעשות את הצעד את לא חושבת (זה לא העניין ש"לכולם יש אז גם לנו חייב להיות", זה העניין שפשוט צריך!)
אגב יש עדכון- אתמול דיברנו ושכנעתי אותו סוףסוף לפחות ללכת לצומת ירקונים למתחם אאוטלט ולהסתכל שם על מכוניות, אולי נמצא רכב טוב וזול שירצה אותו...

יאנה יקרה.

ראשית, תודה על תגובתך.
שיח פתוח, שתוף, אמירה ברורה של כוונות, רצונות ועמדות, ללא הטלת אשמה וללא כעסים, הם תמיד התחלה טובה לגישור על פערים, ומתווים את הדרך לפתרון הבעיה.
כל הכבוד לך על השיחה (שאת יזמת, אני מניחה), ועל כך שהצלחת לשכנע אותו לבדוק את האופציה המועדפת עלייך. (אני מניחה, שאין זו הפעם הראשונה שאת מצליחה להעביר את העניינים לנתיב הרצוי לך...)
אולי תרצי להצטרף אליו כאשר הוא הולך לראות מכוניות? כך תוכלי לקחת חלק בקבלת ההחלטה בעניין.

בהצלחה!

חסוי יקר, אני מניחה שכמו שלך יש תלונה ברורה ומתסכלת לגבי נושא הסקס (ולנושא זה צמודים גם חסרון בחיבוק, ב"כפיות", במילה טובה, בנשיקה, במגע אוהב, לא רק סקס... נכון, חסוי?) - אז גם לאישתך יש תלונות משלה. אני יכולה לנחש: אתה לא עוזר לה מספיק בבית, אתה לא נחמד אליה, אתה לא מחמיא לה, אתה לא משחק מספיק עם הילדים.
כאשר כל אחד מתבצר בתלונות שלו ורואה רק את עצמו ואת הצרכים שחשובים לו - התוצאה היא התרחקות וחוסר אינטימיות בכל המובנים.
המציאות שבה יש סקס רק פעמיים בשנה (ביום ההולדת שלך וביום הנישואין?), היא סימפטום למערכת יחסים שהתקלקלה. כאשר משהו מקולקל - צריך לקחת אותו לתיקון, אצל מומחה.
פגשתי המון זוגות שדחו את רגע ההליכה לייעוץ כי קיוו שזה יעבור, כי ניסו כל מיני פטנטים קצרי מועד כמו נופש זוגי, כמו שיחת ניעור מפעם לפעם, כמו "אני לא אזום סקס ונראה מתי תתפוצצי מרוב תשוקה מינית ותתנפלי עלי...".
אלא שהפטנטים האלו לא עוזרים, ונדרש כאן מהפך גדול יותר בניהול היחסים שלכם והתקשורת שלכם. את זה ניתן לעשות באמצעות ייעוץ זוגי רציני, וככל שעושים זאת מהר יותר, יש סיכוי שזה יצליח יותר, כי האהבה היא מאוד שברירית וקצרת מועד, ואם לא מזינים אותה בדברים נעימים וטובים - אלא רק בתלונות ובביקורת ובתסכול מתמשך - היא פשוט תיגמר ולא יהיה ניתן להחיות אותה.
אני מצטערת על הנימה הרצינית - אבל עליכם לטפל בכך מהר.

חסוי יקר,
אני מניחה, כי הריחוק הפיסי הוא סימפטום, ושמתחת לפני הקרקע ישנם הרבה דברים לא ברורים ביניכם, שקיימים תסכולים אצל שניכם.
אני מאמינה כי אחד מעמודי התווך המשמעותיים בזוגיות, הוא האינטימיות.
אינטימיות היא יצירת חיבור רגשי בין בני אדם. חלק מהותי מהאינטימיות הוא הדיאלוג.
הקרבה הנפשית מביאה איתה את הקרבה הפיסית.
כאשר בני הזוג משתפים ומתנהלים בפתיחות זה עם זו, אפשר לדבר על הדברים מייד כאשר משהו חורק.
מדבריך עולה, שאינטימיות זו נשחקה מזמן.
אפשר לשקם את הזוגיות בעזרת הכוונה מקצועית, אשר תמקד אתכם בדברים החיוביים בקשר שלכם, ותאיר בפנס על פערים שנוצרו במשך הזמן.
צריך ורצוי להעלות את הדברים על השולחן ולדבר עליהם בפתיחות.
לא יועיל, ואף יחמיר את המצב, אם תתייאשו, תדחיקו את הבעיות, או תטפלו רק בתסמינים במקום לערוך טיפול רציני ומרפא.
אני מסכימה עם דורית. ככל שתקדימו לגשת לאיש מקצוע, תוכלו להחזיר את האינטימיות לזוגיותכם.

בהצלחה!

הי מיטל,

לא כתבת כמה זמן עבר מאז הפרידה.

טבעי מצב שבו תתגעגעי אליו, שכן נוצר ריק מסוים שקשה למלא אותו, קל וחומר אחרי 7 שנים של זוגיות.. הייתי מנסה להמשיך הלאה, ואם משהו רציני עוצר אותך והגעגוע פרושו = זה האחד שלי, כדאי יהיה לפנות אליו (שוב, תלוי בכמה זמן עבר מאז הפרידה) ורק לבדוק איפה הוא נמצא רגשית, האם גם הוא חושב על חזרה או שמא כבר המשיך הרבה הלאה ואז אין הרבה מה לעשות.

כמו כן לברר עם עצמך טוב- האם זהו געגוע למה שהיה, לביחד, שהיית נאהבת והיה מישהו שדאג לך ואהב אותך, לא היית לבד והענקת מעצמך, או שמדובר בגעגועים אליו, לאישיות שבו, למה שיצרתם יחד, עם "לקחת בחשבון את הסיבות לפרידה".

היי
לדעתי ילד זה משהו שצריך להחליט עליו כששני בני הזוג שלמים.
אולי בעלך צריך עוד קצת זמן.
מה הוא אומר למה לא ?
אא

הי יעל,

אכן, שני בני הזוג צריכים להיות שלמים עם ההחלטה להביא עוד ילד. כשילד נולד להורה שאינו בשל או מוכן לו, זה לא תמיד פשוט.

מצד שני, אם תנסי יותר להסביר ולנסות לפרט יותר לעומק, באוזניו, את הסיבות להבאת ילד נוסף, אולי ישתכנע ויראה כי טוב.

כך או כך את צעירה ואולי שווה לחכות עוד כמה חודשים ולבדוק אז מה חושב. לא כדאי להלחיץ.

ליבי איתך,
זה נראה לי מאוד קשה להתמודדות בפרט עם תינוק בן שנה.
הדבר היחידי שעולה לי בראש זה טיפול זוגי.
השאלה היא האם היו בעיות כאלו גם לפני הילד? האם חשבתם שהילד יהיה פתרון לבעיות?
דעתי היא שטעות לחשוב שילד ישנה את המע' היחסים ופתאום בן הזוג ישתנה או יגלה אחריות להפך ילדים זה הדבר הכי נפלא בעולם אך הוא מביא עימו המון קשיים, מחסור בשינה, הוצאות כספיות, פתאום הבעל הוא לא מרכז עולמינו וכו'.
בכל מקרה אני שבה וכותבת - טיפול זוגי.
בהצלחה
אא

בנוסף לכך כשאני נמצא איתה אני מרגיש הרבה פעמים רצוון להיות לבד עם חברים לפעמים הקשר משעמם אותי למרות שאני מנסה להחיות אותה בכל פעם אם זה על ידי עשיית דברים חדשים בילוי משותף חדש אך זה לא כל כך עוזר אני מעדיף את החברים על פניה ברוב המקרים חשוב לציין שהיא בחורה מתוקה טובה ואוהבת אותי מאוד אך הריבים וחוסר הנכונות שלה ליישר את ההדורים באופן מקצועי טיפולי מפריע לי מאוד
אני בן 26 יוצא איתה מזה כשלוש שנים

ליאור יקר, נדמה לי שחברתך היא צעירה ילדותית, מפונקת, ומחזיקה אותך קצר ע"י תגובותיה המוגזמות לכל התנהגות שלך שלא מתאימה לה ולציפיותיה. אני מתרשמת שאתה מוחלש לידה וחושש מפני הטרור הרודני שלה. אני מציעה לך להתחבר לעצמך, לבחון מה חשוב לך בחיים ולהתאפס על עצמך, ולהיות אסרטיבי יותר בדברים שחשובים לך. אל תיכנע. אם תתמיד בכך - תוכל לגלות עד כמה היא מסוגלת להתגמש ממקום של אהבה אליך, או שתגלה שאינכם מתאימים.
לא כל אהבה מתאימה לנישואים. אולי היא בחורה יפה ומושכת וחמודה ומתוקה רוב הזמן, אבל זה לא אומר שהיא מספיק בוגרת ובשלה לזוגיות שחייבת להכיל את בן הזוג ואת צרכיו, ולא למחוק ולבטל אותם. גישה כזאת פשוט לא תחזיק מעמד.
אני מציעה שתקרא גם את מה שכתבתי לעינת בעמוד הזה: ממש אותם שיקולים ואותם עקרונות, רק מן הכיוון האחר, הכיוון של בת הזוג...

וואו
אתם "כולה" בני עשרים ן.., כבר יעוץ זוגי , כבר משעממת , זה בסדר להעדיף להיות מדי פעם עם חברים , השאלה היא האם זה מידי פעם או רוב הזמן..
לדעתי אתם צריכים פסק זמן, תהיו קצת לבד ןאז תראו האם זה בכלל זה או שאתם כלל לא מתאימים ודרכם המשותפת צריכה להסתיים.
בהצלחה

עינת היקרה, ממה שאת מתארת - יש כאן מתכון לנישואים בעייתיים, משום שהדברים שמהנים אותך לא מקובלים עליו ולא רק שהוא לא מצטרף אלייך אלא מנסה להשבית את שמחתך.
אני מציעה שתחשבי לטווח רחוק, ותדמייני את חייך איתו, מתוך הנחה שמה שקורה עכשו עלול - רוב הסיכויים - להחמיר, משום שאם הוא טיפוס חסכן - אז כאשר יהיה לכם חשבון משותף יהיה לו עוד יותר קשה לזאת כאשר את תרצי לצאת לבילויים והוא יחשוב שעדיף לחסוך את הכסף על צרכים יותר חשובים בעיניו.
גם הצורך שלך בתשומת לב ממנו - זה לא דבר שישתנה עם הזמן אלא עלול להיעשות בעייתי יותר עם השנים.
עלייך להסתכל בעיניים פקוחות עד כמה הוא בנוי באופיו לספק לך את הצרכים החשובים לך ולאפשר לך חיים כמו שמתאים לך לחיות.
באותה מידה - תבחני גם עד כמה את בנוייה לספק לו את הצרכים החשובים לו?
אם כל שאר הדברים החשובים בזוגיות שלכם נהדרים, כמו מטרות משותפות זהות בחיים, הנאה זה מחברתו של השני, סקס כייפי ומשוחרר, שיחות נפש - את כבר כתבת אינך חופשייה לדבר איתו על נושאים מסויימים כי את חוששת מהתלקחות של ריבים - שווה אולי להיעזר בייעוץ זוגי כדי לאתר את התחומים הבעייתיים ולראות אם אתם יכולים לגשר על הפערים. עלייך להבין ששניכם צריכים להיות מרוצים - לא רק את, על מנת שזה יצליח ביניכם. כל אחד מכם יצטרך לבוא לקראת השני ולסגל לעצמו התנהגויות וגישות חדשות במידה מסויימת ואז זה יכול להצליח.
מה שממש לא עוזר הוא הנסיון לעצב אותו ולשנות אותו, וגם הוא לא יכול להצליח לשנות אותך! הסוד הוא ללמוד איך לחיות יחד ומידי פעם לספק את הצרכים החשובים זה לזו, מבלי שכל אחד מרגיש שהוא בולע צפרדע גדולה כאשר הוא עושה זאת, אלא שההליכה לקראת נעשית ממקום של אהבה והתחשבות ולא של כניעה

טוב רגע לפני , אין לך ממה לחשוש לדבר איתו להפך את חייבת לדבר איתו להסביר בברור מה הצרכים שלך אחרת לאן זה מוביל לנשואים מתוסכלים? אין לך מה להפסיד דברי.
בהצלחה

דיברתי איתו....והוא שתק,נקווה שהוא מפנים את מה שאני אומרת לו.
הוא מנסה לשנות דברים אך במקומות פחות חשובים...אני צריכה לתת לזה זמן לראות אם הוא באמת משתנה אחרת יהיה לי קשה מאוד להמשיך את הזוגיות איתו.
זה מפחיד אותי,כי כל הביטחון שהרגשתי בתקופה האחרונה ירד כשהבנתי שקיימת בעיה בקשר..בהתחלה חשבתי שאני מתעסקת בשטויות אך זה העתיד שלי, והחוסר יציבות עכשיו בקשר בגלל המבחן שהעמדתי אותו עושה לי לא טוב.הלוואי שיפסיק לקחת אותי כמובן מאליו וישתנה....

אירית היקרה, ההתרשמות שלי היא ששניכם מאוד רגישים, ושמים משקל יתר על ריבים קטנים או על התנהגויות שבמצב אחר ניתן היה לעבור עליהן בקלילות. כאילו כבר יש אצלו "אלרגיה" לגבי צורת דיבור מסויימת שלך כלפיו - בעיקר תלונותייך על כך שהוא לא מתייחס אליך מספיק. ואילו את אלרגית בדיוק לאותן התנהגויות שלו בהן הוא שקוע בעצמו ובדברים שחשובים לו ואינו מרגיש אותך. ואז את לא מוכנה לשאת את היחס הזה ממנו...
אבל חישבי על כך - הרי אילו כל אחד מכם היה נותן יותר "חבל" לשני, פחות תובעני, פחות ביקורתי, אז כל אותם אירועים קטנים היו עוברים ב"גלים" נמוכים במקום בסערות מסוכנות שקשה להיחלץ מהן, כאשר נאמרים כבר דברים הרבה יותר קשים מכפי שהאירוע עצמו עורר.
אני חושבת ששינוי ההתייחסות ושינוי המשקל ששמים על דברים הוא סוג של בגרות וחוכמה, שרוכשים אותו עם הזמן ועם ההבשלה, וניתן לקצר את הזמן הזה ע"י ייעוץ זוגי שמלמד דרכי תקשורת יותר יעילות לבירור מחלוקות, ולניהול ריבים, וליצירת מרחב בין זוגי שמאפשר יותר גמישות ויותר מקום לכל אחד להיות הוא עצמו, מבלי להרגיש שעליו כל הזמן "לדרוך על קליפות ביצים" ולהיזהר בכל צעד מול בן / בת הזוג, פן יתעורר ריב והריב שוב יתפתח למשהו שלא מצליחים לצאת ממנו פשוט משום שעימותים מבהילים בעיקר אותו, כך אני מתרשמת.

היי דורית, תודה על תשובתך . ניסתי לפנות אליו ולנסות להוביל את השיחה שאנחנו באמת צריכים יעוץ זוגי אבל ללא הצלחה הוא לא מעוניין יותר לשמוע ממני. אין לי מושג מה קרה באותו יום שהוא החליט לעזוב . בבוקר שהתווכחנו היתה לו פליטת פה שהוא רוצה לעזוב אח"כ ניסה לשכנע אותי שהוא לא התכוון לזה ובערב בן אדם אחר עזב וזהו . זו הפעם העשירית ב 4 שנים שיש ויכוח כזה ואז הוא עוזב ניסיתי להחזיר אותו אבל ללא הצלחה. קשה לי לאמין שהוא באמת חושב שאנחנו לא מתאימים . כשאנחנו ביחד היה ממש טוב. אז נכון קשה לי לקבל את העניין שהוא מראה איך שהוא אוהב בצורה אחרת ואני באמת הייתי מוכנה ללכת לטיפול . אבל זה נראה לי יותר מידי קיצוני להרוס את הקשר.
אז זהו אני כבר שבוע וחצי לבד די שבורה לא מצליחה לחשב איך אני עוברת את התקופה הזו וזה ברור לי שאסור לךי לנסות לשכנע אותו. הוא החליט פשוט להתנתק ממני.
אודה לעזרתך

אירית היקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
אני בטוחה שזה כואב, זה מדאיג, זה מצער, ואני מניחה שזה לא פשוט כי יש כאן גם ילדים משני הצדדים שמן הסתם כבר נקשרו בדרך זו או אחרת לדמות של בן הזוג החדש.
כבר הזכרתי הרבה פעמים את הקלישאה : "אהבה זה כואב". זו עיסקת חבילה. אם בונים זוגיות ונכנסים אל תוך מערכת רגשית עם בן זוג - יש בכך הרבה שמחה והתרגשות נעימים, אך יש לדעת תמיד שכמעט באותה מידה יש גם כאבי לב וכעסים, וזו עיסקת חבילה. אי אפשר את האחד בלי השני.
אני מניחה שאצל בן זוגך הצטברו רגשות קשים יותר ויותר, והוא כבר לא יכול היה לשאת את הריבים שלכם. ונראה לי שהסיבולת שלכם היא שונה. הוא כנראה יותר רגיש ופגיע לריבים - זאת כבר כתבתי לך בתשובתי הראשונה - וצריך להבין שמכיוון שאינכם זהים בהיבט הזה, (מו שאינכם דומים גם בצורת הבעת האהבה), אז ריב מסויים שבעינייך ניתן להתפייסות - עלול להיראות בעיניו חמור ו"עובר את הגבול" שלו.
נראה לי שאת צודקת שאין מה לנסות לשכנע אותו מעבר למה שכבר ניסית. עצתי לך שתתחילי להתארגן עם עצמך כאילו שהוא כבר לא בעניין. הכיני עצמך לאפשרות שהוא הפעם לא יחזור, ועלייך לאסוף עכשו את כוחותייך ולראות אם את יכולה לשחרר את הצורך החזק שלך שהוא יחזור. אנינני מציעה לא לחשוב עליו. סביר להניח שאם אדריך אותך לא לחשוב עליו - את דווקא תחשבי עליו עוד ועוד. נסי למצוא את הדברים הטובים שהיו ביחסיכם, ולהשלים עם כך שכנראה עבורו זה נעשה בלתי אפשרי. התרכזי עכשו בצרכים שלך ושל הבנות שלך ונסי למלא את זמנכן בפעילויות מהנות. הזמן יעשה את שלו.
בכל מקרה, אם הוא ירצה לחזור, לדעתי כדאי לך לנצל את רצונו ולהתנות זאת בהליכה משותפת לייעוץ קצר מועד שילמד אתכם תקשורת טובה יותר, וגם איך לריב בצורה אפקטיבית מבלי לשלם מחירים כה גבוהים.
מקווה שהועלתי לך קצת, חיזקי ואימצי!

הי דניאלה,

האם זו את שכתבת כאן לא מזמן על הדילמה האם להישאר בזוגיות בעוד את רוצה להביא ילד והוא לא?

בכל מקרה- הצבת אולטימטום יכולה לעשות אחד משני דברים בכללי:
1. לעורר את בן הזוג ולגרום לזמן להיתחם ובכך לקבל החלטה סופית.
2. החיסרון הוא- שההחלטה הזאת יכולה לנבוע מהסיבות הלא נכונות. ז"א, במקרה שלכם, הוא עלול להחליט שהוא מוכן לילד כי:
א. הוא לא רוצה להישאר לבד, לפרק את הבית
ב. הוא לא רוצה להתרחק מהילד ו/או לשלם מזונות
ג. הקשר בכל זאת חשוב לו אם כי הבאת ילד פחות

השאלה היא כזאת: בהנחה ויסכים בסופו של דבר- עד כמה את תחיי איתו ועם הילד ותרגישי שבאמת הילד הזה הגיע משלמות בהחלטה? עד כמה ההחלטה מגובשת ונכונה לשניכם? האם לא תחיי בתחושה שלחצת אותו ע"י הצבת האולטימטום- שהרי זה מה שהוא נועד לעשות- להאיץ החלטה. ואני לא בטוחה שהחלטה כזאת היא עיניין של אולטימטום- זאת החלטה רגשית הרבה יותר מהחלטה ביולגית או פיזית. זאת השאלה עד כמה אני מוכן ורוצה להביא ילד? עד כמה אני חוזר להורות- לחנך, לגדל, בעבודה לא פשוטה לפעמים, להיות שוב אבא, ולהיות שוב אבא ועוד בן 50? כשאני אהיה בן 70 יהיה לי ילד בן 20. והאם הילד ידרוש השקעה גדולה?

אם לא היית עושה את הפסק זמן הזה הייתי חושבת שאולי להציב לו גבול יכול להיות נכון, אבל- בהחלטות מהסוג הזה- גם אם יחליט שכן, אני לא בטוחה שהוא שלם עם זה. ואת לא רוצה אבא שלא שלם עם ההורות שלו, כי את כל מה שכתבתי כאן- הילד יספוג וירגיש: אבא לא רוצה בי, אבא דוחה אותי, אבא לא בטוח בי, אבא עשה אותי בטעות.. ילד סופג ה-כל. חומר למחשבה.

בנוסף את כותבת על הספקות שלך לגבי האם זה זה- האם יש פה אהבה בכלל. אז מראש למה לעשות ילד עם מישהו שאת לא בטוחה בזוגיות שלו? בנוסף שהילד יספוג דמות הורית אבהית לא אידיאלית, הוא עלול לספוג גם זוגיות לא טובה. למה לא להיפרד, למצוא אהבה שלמה, ואיתה להביא פירות? למה הצורך להישאר כבולה במקום שלא טוב לך בו? נסי לברר עם עצמך מה גורם לך להישאר במקום הזה.

עדי בוקר טוב תודה על תשובתך כן אני אותה הבחורה שכתבתי לך אז, לגבי הבאת ילד נוסף במידה והוא יחליט הוא אבא נפלא מאוד אבהי אין אצלו דבר כזה לדחות ילד הוא פשוט אוהב אותם והייתי אומרת האבא הכי מדהים שפגשתי, שאלת מה משאיר אותי...,,,.אהבה ,פחד מבלתי נודע, בטחון ואולי הכי הכי זה שכיף לי פשוט כיף לי לראות את הילד שלי עם אביו אני יודעת שזה לא יהיה כך עם מישהו אחר אני כל כך אוהבת את הילד באיזה שהוא מקום(חוץ כמובן מהלבטים שלי) אני רוצה שיהיה מאושר שיהיה לו אמא ואבא משפחה אחת תודה יקירה מראש חושבת שקצת סיכמתי פחות או יותר :)

בוקר טוב,

תודה על התוספת שכתבת. אני רוצה לחדד את התחושה הזאת- של בכל זא ללחוץ על מישהו לעשות משהו שהוא בעצם לא רוצה, בעצם מתנגד לו ולא שלם איתו בכלל. עד כמה את מרגישה טוב, או תרגישי טוב עם התחושה הזאת שהילד הזה בא לאבא שמראש לא היה מוכן לו?

אם אני לא טועה (ומאוד יתכן שכן) כתבת אז, שהילד הראשון לא היה מתוכנן.. כתבת היום שהוא מאוד אוהב אותו וכו'. יתכן ואת רוצה לשחזר את ההצלחה הזאת שכך נראית בעינייך, אבל שוב- יש פה שאלה אולי מוסרית- עד כמה זה מתאים ונכון ללחוץ עליו כאשר כל הסימנים (אפילו אחרי פרידה) הראו שאם הוא יסכים זה יהיה כי נכנע ללחצייך?

את צודקת לחלוטין!!! אני עכשיו מאוד מבולבלת עוברים עלי ימים לא קלים בכלל של בדידות מוחלטת ותחושות כבדות ביותר, אז ככה אני עד היום יכולה להגיד ברחתי מהמציאות כמה שקשה לומר זאת ובמיוחד לעצמי ,רק שהילד היה בן שנתיים וחצי עברנו לגור יחד ובשעה טובה אף אחד לא האמין שהבאתי אותו למצב הזה כי הוא לא גבר של מסגרת ובמיוחד לא של אישה אחת אבל לבסוף נכנס למסגרת איתי ובהצלחה רבה ונאמנות לי כאישה ולו כאב(תמיד היה אב נהדר מהרגע שנולד) כל כך רציתי אותו כמו שאמרתי לך ואין פשוט אהבתי אותו כל כך(עד היום) אבל......יש הרבה בעיות מעבר למה שסופר כאן אני כמו שרשמתי ללא משפחה והוא מאוד מבוגר ממני אפילו האחיות שלו מבוגרות בנות 50 והבנות שלו קטנות ממני ב 7 שנים השאיפות שלנו שונות אחת מהשניה הוא מאוד שיגרתי ומשעמם כמעט לא יוצאים למקומות מיוזמתו הוא עובד כל היום ואני גאה בו על כך הוא נותן לבית כל מה שצריך לא מעניין אותו לדבר הרבה ובמיוחד על רגשות אפילו שאני אומרת לו שעובר עליי משהו הוא לא הכי באמת מתעניין בדרכו שלו הוא אוהב אותי אני יודעת.... אבל אנחנו שונים לחלוטין,את יודעת....אני פתאום חושבת שהקשר הזה כבד עלי גם אני בתור בחורה צעירה והוא מבוגר אני אומרת לעצמי עוד מעט הוא יתבגר עוד יותר ואני לא יודעת אם אני רוצה בזה אני לא יודעת אם אני מסוגלת כולם מבוגרים ממני ואני נכון שהתבגרתי מהר אבל.....מרגישה כבד הרי עוד לא התחלתי את החיים אני מרגישה שאני עוד תינוקת במה שנוגע לחיים ועם כל זה וכל מה שעברתי בחיי אני בוגרת מאוד וכבר קפצתי בזה שאני עם מבוגר אני כבר לא משתעשעת רק עם חברותי כבר המון זמן לא היה לי אוזן קשבת(רק הוא אבל רוב הזמן נרדם לי בפנים כי חוזר מאוחר בעבודה ובשאר הימים רוצה שקט) אני פשוט איך לומר מתוסבכת ברגשותיי כרגע אני כבר לא יודעת מה זאת אהבה אם בכלל והרבה פעמים יש הרבה כובד אצור בתוכי,ושוב קשה לי לעזוב אולי האהבה מחזיקה אותי או סוג של פחד בעצם בטוח סוג של פחד והרגל והלבד(עצם היותו לידי כבר מרגיש "לא" לבד) פחד מהלא נודע אני לא בחורה שאוהבת לצאת אני מאוד אוהבת את הבית ומאוד סגורה ויהיה קשה לי להפתח תאמת עדי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מה שכן אין לי את האפשרות לברוח ולחשוב (גם ככה לא מגיעה להחלטות ומפחדת לעשות צעדים) פשוט ממש כלואה בתוך מצב של לברוח......לברוח מהאמת ואולי מעצמי ושוב זה לא שאני לא אוהבת אותו פשוט את יודעת אם אולי באמת היה "יודע" איך לאהוב אותי אז זה היה שונה ויודע להיות שותף אמיתי(פשוט לא יודע)ושוב אולי אוכל לקבל עצה מועילה למרות שהיא כבר נאמרה אז תודה רבה לך ובאמת שתדעי שזה מאוד עוזר שאפשר לשפוך את הלב במיוחד במצבים שאין איפה לפרוק תודה רבה לך את נהדרת כן ירבו כמותך :)

אם תשימי לב אני כל הזמן משתנה ברגשותיי פעם אני רוצה אותו וילד ומרגישה שכן אנחנו נוכל להסתדר ופעם מרגישה שאולי אני רוצה משהו אחר והכל מעצבן אותי אני עצמי לא מבינה את הרגשות האלו שמשתנים ובמהרה אשמח אם תגידי לי מה פשר שינוי חשיבה בשניות כל פעם מחדש אולי כי אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי? ומה יגרום לי להבהרת קו המחשבה שלי?

הי דניאלה,

את נמצאת בסתירה פנימית- מצד אחד יש רגעים ברור לך שזה לא מתאים להמשיך את הקשר הזה, ומצד שני יש רגעים בהם את נורא נורא "שם".

אני חושבת שהמלצתי לך גם פעם קודם לנסות לברר את המקום הזה (מה משאיר אותך בקשר הזה ועד כמה זזה משרת את צרכייך) מול גורם מקצועי מסייע. בד"כ ביעוץ מקצועי אפשר להבין את התמונה לעומק ולגלות סיבות וגורמים מהותיים להישארות שלנו בקשר מסוים. לפעמים כשמעבדים את הדברים בקול- מול מישהו נייטרלי ומקצועי- פתאום מקבלים זוויות אחרות של הסתכלות, ובכך הפיתרון קרוב יותר. כמה שנדבר על זה וכמה שננתח את זה, זה לא ישתווה לשיחה מול גורם מקצועי- אין מה לעשות.. זה חלק מהתהליך שאנחנו עוברים: להגיד את הדברים, לשתף ולקבל החלטה מתוך שיקול נכון ולא מתוך פזיזות המחשבה..

ממה שאת מתארת- את לרגע פה ולרגע שם, וזה עוד יותר מעייף רגשית. נסי לחשוב האם את יכולה לנסות לשתף איש מקצוע, ולו למספר שיחות, רק כדי לעזור לך לקבל את ההחלטה הכי טובה לך.

אני מוכנה לבוא אלייך האם אפשר להגיע לייעוץ ללא פרטים מזהים ובעילום שם? רק שמי וזהו? אשמח אם תעני לי

התקשרי אליי או שלחי לי מייל ואנסה לעזור.

ק.ר. יקרה,

אינטימיות היא יצירת חיבור ריגשי בין בני אדם
חלק מהותי מהאנטימיות הוא הדיאלוג.
האם העלת בפני בעלך את תחושותייך? האם הוא מודע להרגשתך?
אולי הוא חושב שהכל בסדר? או לחילופין, הוא מרגיש כמוך אך אינו יודע כיצד להעלות זאת בפנייך?
חשוב שתפתחי את ליבך בפניו. כך תוכלי לסלול את דרכה של האינטימיות חזרה לחייכם.

לעיתים, הקרבה האינטימית "נשחקת" כתוצאה מלחץ, מתח נפשי ועייפות.
האם אחד מכם, או שניכם, נמצאים במצב דומה?
במידה וכן, נסו לקחת פסק זמן, אולי סופ"ש, שכולו רק שלכם, זמן איכות.
אינטימיות מתקיימת במקום של שלווה ונינוחות.
נסו ליצור את התנאים לכך, אפילו לפרק זמן קצר, כמו סופ"ש.
לחוויה כזו יש ערך מוסף והיא תמלא אתכם באנרגיות מחודשות.

בהצלחה!

ק.ר. יקרה, כאשר קורה מצב כמו שאת מתארת, זוהי תולדה של הידרדרות הדרגתית ככל הנראה, לא משהו שקרה בבת אחת.
במצב כזה צריך להסתכל על כמה תחומים, שכל אחד מהם מייצג צורך חשוב לכל אחד מכם.
אציג כאן כמה תחומים אופייניים לזוגות רבים הנמצאים בשלב הזוגיות שלכם - ילד ראשון, סיום 4 שנים להתאהבות הגדולה:
*תחום הסקס והתשוקה - האם אחד מכם מתוסכל באופן קבוע ויש לו תלונות בנושא שכיחות ובנושא הדדיות ואיכות הסקס?
*תחום מטלות הבית - האם אחד מכם מתוסכל באופן קבוע ויש לו תלונות כלפי השני שאין
ביניכם שותפות אלא הכל מוטל עלייך (בדרך כלל...)
*תחום הכספים - האם יש מחלוקות וטענות בנוגע לבזבוז לעומת קמצנות?
*יחסים עם המשפחות המורחבות.
*שיחות נפש - האם אתם מצליחים להעלות נושאים שמפריעים לכם ולנהל לגביהם שיחה שאינה מתפתחת לריב? האם כיף לכם לדבר?

ככל שיש יותר טענות ותלונות בחלק או בכל הנושאים שציינתי - עלולה להיות פגיעה ושחיקה באהבה ובאינטימיות, משום שכאשר מצטברים כעסים ותסכולים - נוצר ממש קושי להתקרב פיזית לבן הזוג וליהנות מן האינטימיות איתו.

על מנת לתקן - צריך להסתכל על התחומים הבעייתיים ולהתחיל להבריא אותם, ולמצוא את הדרך שבה הצרכים הרגשיים שלכם יסופקו כמה שיותר ע"י בן/בת הזוג.
הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בעזרת ייעוץ זוגי מקצועי.
אם תכתבי לנו יותר - אוכל אולי לתת לך כיוון קצת יותר יישומי במידה וזה פשוט יותר.

הי אנונימי,

אתה מתאר מצב כמעט חונק (או לא כמעט). אני מבינה את הצורך שלך בשקט והוא נשמע לי צורך אמיתי ומוחלט מבחינתך. אני חושבת שיהיה נכון להחליף מספר טלפון במקרה כזה, ובכך אולי לשדר משהו סופי יותר וחד משמעי עבורה. אם כבר אמרת לה חד משמעית שאתה לא רוצה לקבל ממנה שיחות והצקות, ואם אחרי החד משמעיות הזאת זה לא מופנם, זאת לדעתי הדרך.

כמו כן לבקש מהסביבה שהיא ואתה מכירים במשותף- לא להעביר לה את הטלפון שלך.

אין כ"כ ברירה ואני מניחה שהאפשרות שהעלתי פחות פוגענית מתלונה במשטרה- זה אולי אפשר להשאיר לשלב מאוחר יותר.

נזכרתי בעוד משהו- יש חברות סלולאר שמאפשרות שמספר מסוים שתבקש מהם יעבור ישירות למענה הקולי. אולי זאת גם דרך.

מדבריך עולה כי האקסית שלך פתחה אובססיה כלפיך.
אובססיביות הינה מצב קיצוני אשר מצריך תגובה בהתאם.
אני מסכינה עם עדי.
אם אין ברירה, ולמרות שזה כרוך באי-נוחות זמנית מבחינתך, החלף את מספרי הטלפון שלך (נייד, בית).
אני מניחה, שהקרובים לך ידעו מהי הסיבה שבעתיה החלפת את מספריך, ולא יעבירו אותם לאקסית.