פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך y יקרה,
נדמה לי שאני מזהה כאן שתי בעיות. כל אחד מכם "תורם" את ה"באג" שלו ונוצרת מכך בעייה יותר גדולה מכפי שהיא צריכה להיות.
את "תורמת" תגובות יחסית לא שקולות, בחוסר טאקט מסויים, והוא כנראה מאוד רגיש ל"מה יגידו" וחשוב לו להיות בשליטה. כאשר את מגיבה את תגובותייך הבלתי צפויות - הוא נכנס ללחץ רב ומרגיש שאינו יכול לסמוך עליך וכאילו זה אומר עליו שגם הוא לא בסדר.
מה שחסר זו אוטונומיה וניפרדות ביניכם, הרשות לכל אחד לבטא את עצמו ולהיות "בעל הבית" של עצמו ולהיות אחראי על עצמו ועל מה שיוצא לו מן הפה. נוצרה ביניכם תלות לא בריאה, כי את מתחילה לאבד את הבטחון שלך שמא תפלטי משהו שהוא לא יאהב ותיסתכני במריבה, ואילו הוא כל הזמן "על המשמר" מולך בסיטואציות חברתיות או משפחתיות במקום שירגיש נינוח ואחראי רק לעצמו.
חשוב שלא תתרגלי לתת לו את השליטה הזאת בך, ולהרגיש קטנה על ידו. יחד עם זאת - אולי את יכולה לפנות אליו ביוזמתך ולבקש ממנו לעזור לך לזהות מתי יש לך תגובות לא הולמות. אם היוזמה ללמידה מסוג זה נמצאת אצלך, במקום לחכות למהלומה שלו ולביקורת שלו - את נעזרת בפידבק שלו - זה יכול מצד אחד להביא לך תועלת (אם כי חשוב שתעבדי את הפידבק שלו דרך החשיבה העצמאית שלך), ומצד שני זה יכול לתת לו הרגשה שהוא לא חסר אונים מול ה"יציאות" שלך ושאת עושה מאמץ לשפר את עצמך.
לגבי ההרחקה מן המשפחה שלו כאשר קורה משהו רע שם - נדמה לי שזה חלק מן התכונה שלו שה"כל צריך להיות בסדר" וכאשר יש בעייה הוא משתדל להסתיר אותה כדי לשמור על תדמית של מצליחן. הביאי בחשבון שאתם שונים ונסי להבין איך הוא בנוי שונה ממך וכי הצרכים שלו לא זהים לאלו שלך. זה חלק מגדילה ובגרות.

חושש יקר, ראשית אני מציעה לך לשים את שאלתך באתרים העוסקים בסקסולוגיה. שנית מכיוון שאינני מכירה את המונח "סקס יבש" אשמח לקבל ממך הסבר.

אומר לך רק זאת, שהתופעה של גמירה מהירה היא אופיינית לתחילת יחסי מין עם בת זוג חדשה, בייחוד כאשר אין נסיון מיני ואין עדיין בטחון במיומנויות. זאת, מכיוון שרמת החרדה (קוראים לכך "חרדת ביצוע") הינה מאוד גבוהה. לצערנו, רמת החרדה עולה עוד יותר לאחר חווייה של גמירה מהירה מדי, כי אתה כבר חושב על ה"פאדיחה" שהולכת להיות וחרד מפני הרגע הזה, וכך נוצר מעגל קסמים של חרדה.
אני חושבת שאילו היית יודע מראש שצפוייה גמירה מהירה בפעמים הראשונות וכי זו לא תופעה יוצאת דופן - לא היית נלחץ מזה כל כך.

חשוב שתדע שיש טכניקות להשהיית הגמירה, ואתה יכול למצוא על כך חומר באינטרנט. ראיתי מאמר מצויין בנושא, שמסביר את הטכניקה בתוך אתר של טנטרה הנקרא - "לגעת בלב".
מעבר ללמידת הטכניקות, בת זוג אוהבת כמו שאתה מתאר היא פרטנרית מצויינת שיכולה לעזור לך להתאמן על הטכניקות האלו ותקשורת פתוחה וקלילה לגבי הנושא היא מאוד חיונית, כי נדרש כאן פידבק ושיתוף פעולה והבנה מצד השותפה.
חלק מן הטכניקה היא דרך למידה עצמית ע"י אוננות, ובהמשך - תרגול עם בת הזוג.
אני מאחלת לך הצלחה באהבה ובהתנסויות שלכם, חשוב מאוד לרכוש עכשו את המיומנויות האלו על מנת שלא יתפתח אצלך דימוי עצמי נמוך בתחום זה.

הי נועה,

אני מבינה את הלחץ שלך. ובכל זאת החלטת להתארס עם האדם הזה, ואני משוכנעת שהסכמת לחתונה מתוך מקום אוהב. אתם שנתיים יחד ואת המשהו הזה שהוא נוהג לעשות- את לא פעם ראשונה חווה.

נותרה כאן שאלה- האם את מוכנה לאפשר לו את המרחב הזה לעשות מה שהוא עושה, ולהמשיך לברר מה זה עושה לך בפנים- עד כמה יש במעשה הזה איום עלייך, על הביטחון או הדימוי שלך, או איום על הזוגיות? עד כמה החתונה או האושר שלך תלויים בהאם הוא ישתנה?

אני חושבת שכדאי לא לגרום לו להשתנות תוך לחץ. המקסימום שאת יכולה לעשות זה לשלוט עלייך ועל תפיסתך את העולם שלו- האם את מוכנה למרות הכל לחיות ולנסות להשלים עם החלקים הפחות פוטוגניים שלו, או האם את יודעת שעם זה לא תצליחי להתמודד, ואז שווה לחשוב האם ההחלטה להתמסד היא נכונה.

זכרי שעל כל דבר אפשר לעבוד, גם ובמיוחד אחרי מיסוד. את תמיד תוכלי לבואף לשתף, ולהסביר מנקודת מבטך מה את חשה ומה את מרגישה. אבל לשנות אותו- זה רחוק כרגע גם לאור החתונה שברקע שמביאה את הלחץ שלה. אם הוא עושה עבורך ובשבילך סביר להניח שזה לא מגיע ממקום שלם במאה אחוז ואולי ינסה לגמד או לא להראות לך שזה עוד חי ובועט איפשהו. אבל אם תתני זמן, ותעלי את תחושותייך (מבלי האשמות) מדי פעם ותוכלו לגבש דו שיח יחד, אולי משהו ישתנה בהמשך והוא יותר יבוא לקראתך. אבל זה ידרוש זמן וסבלנות. האם יש לך אותם? זה רק את יודעת..

אני משוכנעת שתעשי את הנכון ותבחני את הדברים תוך הסתכלות על עיקר מול תפל, זה הסיפור בקבלת החלטות בסופו של דבר.. מה שוקל יותר.. מה מכריע את הכף..?

קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה,ברור לי שמה שהוא עושה לא משפיע על חיינו ביום יום הוא בן אדם טוב ובן זוג לתפארת וזו הסיבה שקשה לי עם זה ,הבעייה היא אצלי אני באתי ממקום שלאור מה שקרה במשפחתי ובכלל בעבר שלי והייתי כ"כ נוכחת בסיטואציות מסויימות שהבטחתי שלי זה לא יקרה ,אולי אני זו שמאכזבת את עצמי עם הבחירות שלי ומנסה להילחם ולשנות מה שאי אפשר מה גם שאין לי זכות לשנות אותו ובאיזה מקום איני רוצה הפחד הגדול שלי זה שזה לא הידרדר ואז לא תהיה דרך חזרה ואמצא את עצמי אמא לילדים במקום מאוד נמוך...למרות שהיו לנו הרבה שיחות על זה והוא אמר שאין סיכוי,הוא חיי הרבה שנים בחו"ל ושם האופציות היו פתוחות בפניו ואינו ניצל את זה
זה כנרה כמו שאמרת משהו שאני צריכה לעבוד עם עצמי...תודה רבה בכול אופן נתת לי כיוו.

הי נועה,

אני מודה לך שהמשכת לשתף, ורק רוצה להוסיף עוד משהו קטן- בגלל שאנחנו שולטים בתגובות שלנו ויותר מזה- בפרשנויות שאנחנו נותנים לדברים, בעוצמות שאנחנו נותנים לדברים, דווקא בגלל זה רמת השליטה שלנו עולה. שם אפשר לנהל את העוצמה, לווסת. כשמדובר בהתנהגות אחרת, של אדם אחר מולנו, השליטה היא מאיתנו והלאה. הדבר היחיד שאפשר לעשות, וגם זה לא בכוחניות- זה לדבר ולשתף, מתוך המקום של המצוקה והתחושה הסובייקטיבית, לא מתוך מקום של עובדות. כי כשיש שני אנשים עם רגשות וסובייקט- העובדות משתנות מגרסה לגרסה.

מעבר לזכך, אם את הולכת ומזהה אלמנט בו את יכולה לעבד את החששות, הסיטואציות, העבר בו את גדלת ומה את מביאה פנימה לתוך הנישואין שלך הקרבים- עשי זאת. בהקדם. ולמה? כי אותו אלמנט ימשיך ללוות אותך כמו עננה גם בהמשך ויפגוש אותך בעוד צמתים. אם אפשר למנוע את המפגש, או לפחות לעשות אותו לידידותי יותר- הרי שעשינו הרבה, עבורנו קודם כל, ועבור הזוגיות.

נשמע לי שבן זוגך מתאים לך, שאוהב אותך ואת מאמינה בו ובזוגיות שרקמתם. נסי לחשוב האם יותר מאוחר, אחרי החתונה, תוכלי להתפנות רגשית ולנסות לעבד את מה שאת חווה וחווית בעבר, שפתאום נפגשים זה בזה. יעוץ מקצועי יכול לכוון אותך ולתת סימני דרך לפתרון, או לפחות לעזור לך להגיע למצב בו תהיי שלמה עם מה שהיה אז.. ומה שיש היום.

הרבה הצלחה ומזל טוב.

אלמונית יקרה, לצערי לא הצלחתי להבין את שאלתך. אם תרצי שנתייחס, עלייך פשוט לספר קצת יותר מה קרה, מי בגד, מה פירוש בגידה רגשית? נדמה לי שהצלחתי להבין שאת מרגישה שעלייך מוטל העול של גידול הילדים ואילו הוא עוד לא הפנים שהוא אבא ושהחיים הינם לא רק כיף מתמשך אלא דורשים גם ויתורים ועבודה קשה? פשוט, ספרי לנו יותר, ותני דוגמאות לגבי הנקודה האחרונה.

שלום.

קודם כל התפעלתי מהמודעות העצמית הגבוהה שלך.. בגילך זה נדיר וגם בכלל זה נדיר. ישר כוח.

לגבי מה שתארת- אולי לא סתם קראת לעצמך "לא זוגית". נשמע לי שיש בך חלק שעדיין בודק, משחק, מגשש, מה בכלל מתאים ואם מתאים. מי אני בתוך הזוגיות, האם אני דמות שאני יוצרת תוך כדי, האם אני נקשרת מיד, האם אני מרגישה, רוצה, וכו'.

הגיל שלך ובנוסף מה שתארת יכול לרמז על מצב כזה- בו את עדיין לא לגמרי ממוקדת במה שאת רוצה או צריכה בקשר, ויש בך עדיין את האמביוולנציה-הדו ערכיות- מצד אחד רוצה בקשר, מצד שני שוברת אותו. ויש תנודתיות בין הקצוות האלה.

אידיאליזציה לבן הזוג והעצמה שלו- היא דבר טבעי ונכון בהתאהבות. ברוב המקרים זה גם מה שמתחיל את כל סיפור האהבה. לא הייתי חוששת מזה. אני חושבת שברגע שתנסי לברר מול עצמך מה את רוצה בקשר, מה את צריכה בקשר, יהיה הרבה יותר קל גם להחזיק אחד כזה לאורך זמן. אבל- אם לא תנסי ותצאי ותתבונני בקשרים האלו הלא יציבים (תתבונני , הכוונה גם לבצע עיבוד מסוים כפי שאת עושה נהדר עד כה) - לא תדעי מי את באמת בתוך קשר ואיזו דמות את משחקת שם על במת הזוגיות.

כך שאני חושבת שלאפשר זמן להתלבטות הזאת זאת הדרך, לשחרר את החשש הזה ולתת למעגל הזה להסתובב, כי יש בו משהו שמלמד אותך עלייך וזה לא פחות חשוב להכיר את עצמנו מאשר את בן הזוג. חקירה אישית של מי אני- לפני שבכלל שופטים מי מולנו. וזה צעד חשוב עבורך לדעתי. את בהחלט מודעת ויכולה לעשות עבודה פנימית משמעותית עם עצמך. נצלי את המשאב הזה.

בעוד ששני אחיו גרים ליד ההורים! מה-גם שאפשר לעשות משלוח. למה אני צריכה להסחב עם ארגזי שתיה ולהגיע שעתיים לפני? אין בעיה לעזור- אבל קצת פרופורציות!
הוא כמובן לא העיז להגיד לאימו (בעדינות, אני לא מבקשת שיתחצף)- שזה לא פשוט עבורו וגם ממנו זה דורש הרבה מאמץ, (שיסביר את ההיגיון שבדבר) ובעיקר להסביר לה שזה לא קל לנו וכבר הופך לסיוט עבור הילד...
בקיצור, אני לא יודעת מהם המניעים לשכחה או להיסח-הדעת של בעלי. מה שאני יודעת זה שאנחנו רבים הרבה בגלל אימו ובגלל שהוא לא זוכר מה הוא אומר או עושה. פעם אחת הוא כמעט איבד לי את התיק כאשר ביקשתי ממנו שישמור לי עליו לרגע, וכשחזרתי אחרי 5 דקות לא ראיתי את התיק אצלו. שאלתי אותו איפה התיק והוא לא ידע להגיד לי. בהתחלה הוא אפילו אמר שהתיק היה אצלי ואני בכלל לא הבאתי לו אותו... בסוף מצאנו את התיק מונח באיזה-מקום ורק בנס לא גנבו לנו אותו.
הייתי יכולה לחשוב שהוא עושה לי דווקא כי איך יכול להיות שהוא לא זוכר מה הוא עושה או מה הוא אומר? (הרי הוא לא כזה מבוגר. הוא בן 33, גדול ממני ב4 שנים). אבל אני מכירה את בעלי ואני יודעת שהוא דובר אמת. הוא באמת לא זוכר מה הוא אמר!!!
פעם אפילו אמרתי לו שאני חייבת להקליט אותו כדי שישמע את עצמו ויווכח לדעת שאני לא ממציאה, וזה המצב.
רק רציתי לשתף. הציק לי מאוד ורציתי לשתף. אני לא יודעת איך אני אשרוד את התקופה הקרובה (שאולי תיהיה ארוכה- תלוי בבני), אבל מבחינה כלכלית לא נוכל להרשות לעצמנו גם ללכת לטיפול זוגי וגם לטפל בבני (חלק מהטיפולים הם פרטיים, לאחר שחווינו כשלון ואכזבה מכמה גורמים...) כמו-כן, אני חושבת שיהיה מסובך עבורנו לנסות לפתור כמה מוקדים בו-זמנית. אני חוששת שנצא קרחים מכאן ומכאן... לכן- בעדיפות ראשונה ומעל הכל- בריאות ואושרו של בני. ברגע שלו יהיה טוב- נוכל להתמקד בעצמנו, בזוגיות שלנו שמזמן כבתה...
עד אז- אחזיק מעמד ואשרוד, כפי שעשיתי עד כה...

אני מבין מדברייך שהחלטתם לטפל בעדיפות ראשונה בבנכם היקר שדורש ממכם המון אנרגיות ותשומת לב, ולשים כרגע בצד את שיפור מערכת היחסים האישית בניכם.
ברשותך מאחר ורק רצית לשתף, אני מרשה לעצמי לשאול אותך ולהאיר את עינייך בכמה דברים,
האם זו גם החלטה של בעלך ? ניהלתם שיחה בנושא והחלטתם בייחד ?
גם אם התשובה היא כן, ראיתי לנכון להעיר לכם,
קודם כל אתם נשמעים אנשים אכותיים וערכיים, ואין אדם אחד בעולם שלא יגיד לכם וואו איזה אצילים אתם, ובאמת אתם ראויים לכל הברכות שבעולם, אבל,,,
ילד כזה בוודאי צריך גם אבא ואמא בריאים בנפשם, ומתפקדים כיחידה אחת בכל המובנים, הרי לא יעלה על הדעת שהוא ישתקם על חשבונכם,
ייתרה מזו, רק כשאת ובעלך תהיו מחוברים בגוף ונפש ותתמודדו עם הבעיות שלכם בתבונה ובהבנה, ותקפידו להעריך ולכבד זה את זו,,, אזי תוכלו גם לנצח במישור השני במתן עזרה ותמיכה לבנכם הקט !
כשיש אהבה חזקה בין ההורים, כל הבית מוקרן ממנו, ואפשר להתגבר על מכשולים רבים, אצלכם זה בא בדמות ילד שצריך מזון מיוחד, אצל כל אחד והחבילה שלו,
לכן, שבי עוד היום עם בעלך, ותעשו סידור בלוח היומי והשבועי שלכם, ותנהלו את זמנכם באופן כזה, שהחיים הפרטיים שלכם לא יתנגשו עם הטיפול בילד,
תחליטו בייחד ! ותפנו זמן לכר דבר ועניין,
בהצלחה

הי דפנה,

את מתארת, אכן, מצב מאוד מורכב ולא פשוט. הן ברמת ההורות והן ברמת הזוגיות. אני חושבת שזה לא יהיה ראוי לנתח כאן את כל המקרה והתתי מקרה שהבאת, אבל אגע בדברים העיקריים:

בני אכן צודק- כדאי כן להשקיע בזוגיות חלק ניכר מהאנרגיה שלכם. הילד גם הוא רוצה שיהיו לו אמא ואבא שלמים ונינוחים יותר, ואם הוא חווה עצמו כגורם סטרס- עבורכם- מה עשינו בזה? הרי תארת את המצב עם הילד כמאוד מלחיץ.

משהו נוסף שאני רוצה להעלות- נסו לחזור אחורה אל התקופה בה השתוקקתם לילד הזה, איך חוויתם את ההריון, לבטח בהרבה ציפיה ומשאלות- איך הוא יראה, יתנהג, יהיה, יתפתח וכו'. כשהילד נולד ועד שגילו את הבעיה לבטח חוויתם מצב שונה ממה שציפיתם. פתאום צריך להערך למשהו שלא ידוע, פתאום האחריות כבדה, וכשהזוגיות לא חזקה דיה, יש סיכוי שהיא תלך ותיסדק- בגלל אותו משבר לא פשוט. אני מאמינה שאם הזוגיות לא מכילה את המשבר, הוא ילך ויתעצם. מתוך אתגר זה יהפוך לקושי, למעמסה כבדה.

הייתי כן מנצלת ומכה בברזל בעודו חם- בגלל שבעלך הסכים להתייעץ- כן לגשת לטיפול, ויש טיפולים דרך הקופה (בקליניקות) שהם זולים יותר ולא פחות טובים. יש אפשרת אחרת- לקרוא, להעשיר את הידע, ללכת להרצאות ולנסות להיות אוטו-דידקטיים וללמוד קצת לבד.

דבר אחרון- לגבי בעלך. אני הייתי בודקת את הנושא של השכחה בשני מוקדים. האחד רפואי- לבדוק האם אכן יש בעיית זיכרון. יש שלל פתרונות היום וכדאי לבדוק. המוקד השני שנשמע לי נכון יותר להתעמק בו- מצב של דיסוציאציה של בעלך, זהו מצב פסיכולוגי שיכול להיגרם מהצטברות רבה של סטרס- בה למעשה יש נתק מסוים, פסיוכולוגי, בין מחשבה לרגש. ויתכן שהדבר יכול להתבטא כלפי חוץ כפי שתארת עם התיק, או לא לגמרי "להיות שם" ולא באמת לשמוע מה אמרת או אפילו מה הוא אמר. כאילו הוא פיזית בסיטואציה אבל רגשית לא. נקביל את זה לאירוע טראומתי שאדם עובר- הרבה פעמים הוא יזכור לפרטי פרטים אבל ההבעה שלו תישאר שטוחה וקפואה, או הפוך- הוא יכול להיות נסער ומוצף אך יזכור חתיכות בודדות מהאירוע הטראומתי. זה נשמע סביר כאן, שההצטברות הזאת של מתח וסטרס- מביאה אותו גם למצבים כאלו של ניתוק רגשי. זאת השערה לגמרי- לא אבחנה כמובן.

אלו הדברים העיקריים שעלו לי. אני רוצה להודות לך על השיתוף הכנה שלך ומתנצלת שאין לי אפשרות להמשיך ולנתח כאן, אני חושבת שלניתוח מעמיק יותר יש מקום, כנראה בתמיכה מקצועית שתיתן גם משענת רגשית חזקה, הכלה והקשבה כפי שצריך. ואם תרצי להמשיך לשתף.. כמובן אנחנו פה.

מאיה יקרה,

נראה כי ערך (צורך) השליטה הינו ערך אישיותי מרכזי אצל בן זוגך. חשוב לו להיות זה שמחליט, פשוט כי הוא מאמין שכך צריך להיות. הוא החליט ש"בחורה צריכה להתנהג בצורה מסוימת" ומצפה שתתנהגי בהתאם, הוא סבור שאת צריכה להתנתק מאנשים מעברך ומחייך "שלא יהיה מגע עם כלום מהעבר".
(האם יש עוד דברים שהוא מחליט לגביהם, כי הוא סבור שכך צריך להיות?)

אם קשרייך מהעבר היו מתמוססים לאיטם, בגלל שהשקעת את כל כולך בזוגיות, וממילא את טיפוס של בן זוג ומשפחה, כפי שהעדת על עצמך, וזה היה משתלב עם הרצון שלו (שתתרחקי מעברך), אני מניחה שהיית מרגישה שזה בסדר מבחינתך, אך העובדה שהוא זה שמשליט את רצונו, ואת "מסתדרת" עם זה, מעוררת תהיות לגבי המשך מהות הקשר, כפי שכתבת "אם זה יבוא על סיפוקו?"

זוגיות הינה שותפות, המאפשרת לך להיות את עצמך, ומספקת תחושת חופש ועצמאות, תמיד, ולא רק "בתנאים מסוימים". שותפות שוויונית והדדית, בה ההחלטות מתקבלות יחד, מתוך הסכמה בין שני בני הזוג, ולא כי אחד מחליט והשני צריך להתיישר כדי לרצות אותו ולהשיג שלום בית.
העשייה למען בן הזוג, מתוך רצון לספק את רצונותיו, לרצותו, עלולה להביא לצבירת כעסים ותסכולים בהמשך. לתחושות אלה אין מקום בזוגיות בריאה.

אני מציעה שתחשבי היטב עד כמה, ואם בכלל, את מוכנה להתרצות וללכת לקראתו, למרות האהבה הגדולה.


בהצלחה!

אולי לפני הכל, כדאי שנברר לאיזה "חלק" בעבר שלך הוא מתייחס. מצד אחד, מה שהיה בעברך היה, ואין סיבה שישפוט אותך על כך. מאידך, כתבת שהעבר שלך הוא גם היום חלק מההווה שלך, וכאן מגיע הצורך לברר, האם העבר שהכנסת להווה, האם אין בו מוטיב שבאמת יכול להפריע ליחסים הזוגיים ביניכם?, האם זהו עבר שאמור להישאר בעבר? .
אני אנסה לבאר את עצמי. אם מדובר בבני זוג לשעבר, שגם היום נשארת עימם בקשר, ויש ביחסים ביניכם מן האיום על הקשר הנוכחי, אזי שאולי בן זוגך מרגיש תחושות לגיטימיות, ואולי יש צורך לעבוד גם על האמון ביניכם, על התקשורת.
בדקי גם את, מדוע יש לך צורך להחזיק בעבר, והאם מדובר ביחסים שאינם מהווים איום על הקשר ביניכם, קרי, יחסים תמימים לחלוטין, או שמא מדובר במשהו אחר לחלוטין.
לשיפוטך....

בהצלחה.

אין לי שום קשר כלשהו עם בחורים מהעבר. זה לא משהו שמעניין אותי או שאני מאמינה בו אני מסורה ונאמנה בכל רמ"ח איבריי. הכוונה לאנשים סביבי (חברות) שמה לעשות, ליוו אותי גם בעבר.וכאן זה כבר משהו שלא ניתן לשלוט בו.

אם עניין הבחורים נשלל, אז נותר רק לבדוק האם יש משהו לדעתך, בקשר שלך עם חברותייך, שיכול לאיים על בן זוגך. האם משהו בתקשורת ביניכם חסר, למרות שהקשר טוב?,. , אם באמת לא תוכלי להצביע על סיבה מצידו לקינאה או תחושה של אי אמון, פשוט תדברי איתו על זה וכמה שיותר פתוח. תשאלי אותו מה מפריע לו בקשר איתן.
אני מאמינה שכאשר תדעי בדיוק מה הבעיה, תוכלו לעבוד עליה ביחד.
מה שבטוח הוא, שהוא רגיש מאויים מסיבה כלשהי וצריך לעבוד על זה.
במידה וכל אלה יישללו, נוכל רק להסיק שבמבנה אישיותו הוא זקוק מסיבה זו או אחרת, לשליטה במצב. (מה שבכל מקרה מוביל אותנו לעובדה שמשהו מאיים עליו מנקודת מבטו הסובייקטיבית, אבל אולי כאן כבר לא יהיה תפקידך ללמדו ולתקנו והוא ייצטרך לעבוד על עצמו בטיפול).
ישנה גם האפשרות לדחוף אותו לצאת איתך ועם חברותייך מספר פעמים, לאפשר לו התקרבות ולהרגיש חלק וכך גם- לא מאויים מהיחסים שלך איתן.
בכל מקרה, חשוב להגיע לשיחה איתו, רגועה, לדבר בטון שקט, ולא לאפשר למתיחות שיוצאת ממנו לעבור אלייך בשיחה. תשתדלי להוביל את השיחה ברוגע, כדי שלא תשובו לאותו מעגל של מריבות חסר תכלית.

מאיה יקרה,

הקשר עם חברותייך ומכרייך דווקא כן ניתן לשליטה. לשליטה שלך בלבד!
את זו שצריכה להחליט ולבחור עם מי את רוצה לשמור על קשר וממי להתנתק. זו בחירה שלך בלבד!
בן זוגך לא רשאי להביא אותך למצב שבו את צריכה לבחור בינם לבינו.

בהיבט האימוני, הטבע האנושי מתקיים בארבעה תחומי חיים.
התחום האישי – זוגי - משפחתי
תחום הלימודים – קריירה – פרנסה
התחום החברתי
פנאי ושונות
כדי להרגיש "באזור החזון", כלומר, כדי להרגיש מאושרים ומסופקים, רוב האנשים צריכים לממש בו-זמנית לפחות שניים מתוכם, שני הראשונים. אך הרבה מאוד אנשים צריכים גם את קרבת חבריהם.
הזוגיות משתייכת לתחום החיים הראשון בחשיבותו, יחד עם זאת, ככל שתהייה מדהימה,
אין הזוגיות צריכה להתקיים על חשבון, או במקום קשרים חברתיים אחרים.

במידה ותצליחי להסביר לבן-זוגך את חשיבות הקשרים הללו עבורך, בצורה רגועה ונינוחה, כפי שהציעה "חושבת", אולי תצליחו להתגבר על המכשול הזה.

קודם כל תודה על התמיכה. הכוונה היא לחברה שהוא סבור שהינה קלת דעת מה שלחלוטין לא נכון. אין כאן מקרה ספציפי, זה פשוט כל מה שקשור לעבר שלי אין לו מקום. אני לא אדם שיוצא, מבלה ומשתולל, כך שאין איזה חברה ש"מדרדרת" או משהו כזה. ניסיתי להפגיש, ליצור מצב של התמודדות והבנה שהשד ממש לא נורא, אך אין עם מי לדבר. מתעקש שאם אני חברה של אנשים מסויימים זה מראה על ערכים שונים שיש לנו. עייפתי מלשכנע. זו הרגשה כללית של ניסיון ליצור דמות שהוא חלם עליה. הרי גם המשפחה שלי היתה בעבר שלי, אז מה לגביה? אם הייתי חושבת שזה מקרה נקודתי לגבי אדם זה או אחר, הייתי עושה את החושבים שלי. אבל אפילו הוא מודה שזה מעב. אנילא יכולה לספר כלום על העבר שלי, טיול בחו"ל, סרט שראיתי, בגלל שזה ישר מפעיל את גלגלי "עם מי זה היה ומה היה שם".אפשר לנהל ככה קשר בלי שום אזכור של עבר? גם אם אני מבחינתי חושבת אחרת על דברים שעשיתי, זו סיבה לשלול את ערכיי? להגיד שאם התנהגתי בצורה מסויימת (ושוב - היה לי חבר!), זה מראה מי אני ואני לעולם לא אשתנה? הגיוני לסיים אהבה גדולה בגלל חוסר קבלה של עבר? (ושוב, אני בחורה שהיתה במערכות יחסים, לא רבות, אבל כן, אני לא בת 18).הוא טוען שניתוק קשר עם אדם יראה את הנכונות שלי ואני מתעקשת ואומרת שזה חציית גבול, שאם אני מאשרת אותו, אז אני אתכופף לחלוטין, כל הזמן.
כואב לי מאד, אני אוהבת אותו וחושבת שיש לנו המון מן המשותף (מטרות, תחומי עניין), אבל הדבר הזה מאפיל על הכל.
שוב תודה,

מאיה יקרה,

העבר שלך תמיד יהיה חלק ממך, חלק ממי שאת.
כבר בפנייתך הראשונה קבלתי תחושה שבן זוגך יצר לעצמו את דמות בת הזוג המושלמת, מבחינתו, והוא מנסה להכניס אותך לתבנית, בדיוק כפי שכתבת.
ככל שאת מוסיפה ומרחיבה אני למדה עד כמה הצורך שלו בשליטה, בקביעת החוקים, חזק.
בשפה האימונית, אהבה המאופיינת ברצון של אחד מבני הזוג להשתלט על חיי האחר, נקראת "אהבה סדיסטית".
אהבה המאופיינת בהדדיות ובשוויון, בנתינה, בקבלה והכלה, והמאפשרת לכל אחד מבני הזוג לשמור על עצמיותו, "אהבה בוגרת", היא זו אשר תחזיק לאורך השנים, ותהווה קרקע פורייה ויציבה לזוגיות בריאה.

לאור תחושותייך, אני שבה ומציעה לך, לשקול שוב את מוכנותך ורצונך להחזיק בקשר הזה.

אני מאד מודה לך, יש לי לפעמים מחשבות אולי זה "שווה" את זה, אולי בכל מקרה חברה כזו או אחרת פחות מעניינות אותי, ואז אני חושבת על המשך החיים ויודעת שכמו שדרישה כזו הגיעה, אני לא יכולה לצפות מה יהיה בהמשך. לכאורה (ודגש על הלכאורה כי לדעתי זה משהו בראש) אחת מבין הסיבות שמרחפת מעל הכל היא התחזקות דתית, שאמורה להכות על חטאי העבר. אני אדם שאוהב מסורת והייתי רוצה בחיים המשפחתיים שלי זיקה לזה, אולם לא כפייה ובטח לא בצורה של איסורים,ואני, במערכת הערכים ה"מעוותת" שלי, סבורה שכבוד הדדי, חוסר גאווה, לא לדבר רעות על אנשים ולא לסכסך, אלו ערכים חשובים מאד ביהדות ובכלל, וזה מה שאני דואגת לשמור ולעשות בכל יום, אבל כנראה שרק מעשים אקטיביים יראו נכונות. היה לי מאד חשוב כל הזמן להראות את נקודת המבט שלי, שירגיש ויבין. כשאני רואה שהוא לא מבין זה מתסכל אותי, וכבר הגעתי למצב שאני תוהה - מה זה משנה אם יבין או לא. אני חושבת שגם ככה החיים לא קלים, אז זוגיות של ריבים לא פוסקים על נקודות עקרוניות שאין ממש מה לעשות איתם, זה לא משהו שיקל עליהם. זה כבר הגיע למצב של שאני חושבת פעמיים אם לצאת לרחוב ביחד, כי מה יהיה אם נראה מישהו. אני יודעת שאולי אני צריכה לעשות הכל בלי סרטים, לצאת , לראות, להביא חברות ולראות מה יהיה. אבל אני מאד קשובה לו ולמצוקותיו, עד שהבנתי שזה ילווה לעולם בחוסר שביעות רצון ממני. יש בכלל דרך לשחרר מזה? היתה לי תקווה עצומה כל התקופה, והיא בבת אחת התפוצצה לי בפנים. חשבתי שנכיר, נחיה והוא יבין מי אני ומה אני. אבל הוא לא רואה את זה, הראש מנצח. מה יש לי לעשות עם זה?

מאיה יקרה,

מדברייך עולה כי כלו כל הקיצים מבחינתך, ואת עומדת לקחת החלטה אמיצה.
אני מתרשמת שאת אישיות חזקה וערכית, ואני סמוכה ובטוחה שתדעי לבחור נכון, את מה שנכון עבורך.


מאחלת לך הצלחה!

נשמע שהוא לא מצליח להעריך באישיות שלך תכונות מסוימות, שככל הנראה באות יותר לידי ביטוי כאשר את פוגשת מישהו פנים אל מול פנים, והוא מנסה להפוך אותך לאיך שהוא היה רוצה שתהיי..
הוא אמור לקבל אותך כפי שאת(למעט תכונות פוגעות כמו אלימות למשל, שאני בטוחה שאין בך), ולשמוח בך. במצב הנתון את מאוד תתקשי לחיות עם שמחת חיים, משום שמישהו קרוב אלייך שופט את מי שאת ללא הפסקה.

ראשית אני מודה מאד על התגובות זה ממש נותן לי כח. לפעמים הכל נראה לי ברור וחד משמעי ולפעמים כאשר הכל טוב, נראה שהנה, זה הסתדר. לא פשוט לעזוב בית שרק נכנסתי אליו, על כל מה שמשתמע מכך ובטח שלא בא לי לחזור לגור עם עצמי. אני יודעת שצריך כוחות ומאמינה שהכל יהיה בסדר, אבל זה קשה. המחשבה על אחרי יחד עם תחושת פספוס שאולי הייתי יכולה לעשות משהו (למרות שלא נראה לי) רודפות אותי. אתמול הזמנתי חברים, על מנת להתמודד עם הכל פנים אל פנים, היה נחמד ומהנה לכולנו, אבל הרגשתי את תעצומות הנפש שנדרשו ממנו על מנת לשדר עסקים כרגיל. לא נראה לי שזה צריך להיות כך לשנינו. אני מרגישה שאף אחד לא רוצה להיות זה שיגיד "לא מתאים". אני יודעת שזה לא משנה אבל אני לא מצליחה לומר - "צדקת, אני לא מי שאתה רוצה שאהיה וזהו". קשה לי לומר את זה, הוא אמר את זה בריבים לאורך הדרך ואני כל כך הייתי חזקה מנגד ועכשיו, לבוא ולומר את זה קשה לי. לא יודעת למה, זה לא אגו או משהו, זה פשוט העובדה שזה בא ממני. כאילו אני וויתרתי. זה הגיוני?

קודם כל, לשאלתך, לדעתי הגיוני מאוד לא לרצות לוותר על אהבה וקשר.
אמרת שהוא בא ואמר לך במהלך ריבים דברים מסוימים. לא כל כך הבנתי מה הוא אמר? שאתם לא מתאימים? שאת לא מתאימה?. תוכלי לצטט כמה משפטים שלו? אולי זה יבאר לך יותר מה את צריכה לעשות.

מה נאמר? הסברים על כמה אישה צריכה להתנהג אחרת, כמה אני לא כזו, גם דיבור מלוכלך לא מעט. לא צריך לתת כבוד למי שלא מכבד עצמו, זו הטענה.
אני מבינה שאין שום טעם לנסות לפשר, למילים יש הרבה כח. והן חלחלו. עם כל האהבה, זה דרך אחת שיכולה לעבוד - התיישרות לפי רצונות. מה שלא - עילה לפרידה. אז כנראה שזה מה שצריך להיות.

המון המון תודה זה ממש עוזר לי.

מאיה יקרה,

דווקא העובדה שזה בא ממך צריכה לחזק אותך. את לא מוותרת לו בוויכוח, האם את מתאימה לתבנית שלו, או לא (זה לא האגו, כפי שכתבת).
את זו שבוחרת לוותר עליו ועל האהבה הסדיסטית שהוא מסוגל להעניק, על ההשפלות המילוליות ואולי אף האלימות (דיבור מלוכלך?), כפי שהבנתי מתגובתך בהמשך, ועל חוסר היכולת שלו לקבל אותך כפי שאת, ולהעריך אותך על מי שאת.

העובדה שאת בוחרת לסגור את הפרק הזה בחייך ולהיות נאמנה לעצמך, לערכייך, לרגשותייך ולמטרותייך מוכיחה שאת מכבדת את עצמך וראויה לכבוד והערכה (שוב, בניגוד לטענותיו של בן זוגך).

נתתן לי המון כח, עשיתי את זה. בלי שזה משנה מי צודק מי "זכה". יש לי תחושה מוזרה, אני מניחה שתבוא נפילת מצב רוח אבל הקלה מלווה אותי. פתאום אני לא מבינה למה החזקתי כל כך הרבה זמן, מה עם כל הזמן שעבר כשידעתי שזה לא יצליח. זו תחושה מאד קיצונית שממש משתלטת עלי. אני מחכה לירידה במצב רוח, לגעגוע, לריק שיהיה בסופי שבוע וכו', אבל איך זה יכול להיות שזו התחושה החזקה שלי? הרי לא היה חבל על הזמן ופתאום אני לא מבינה מה חשבתי. כנראה שמאד אהבתי ורציתי שזה יסתדר. מוזר.
שוב תודה, אני מאמינה שדברים יסתדרו לטובה ואם הזמן הזה היה צריך להיות, אז זה מה שהיה צריך להיות.זה מה שאומרים.

מאיה יקרה,

את פועלת מתוך עוצמה פנימית, אמונה בעצמך ובמה שנכון עבורך. אינך נכנעת לחסמים ופחדים.
יישר כח!
בניגוד אלייך, אני בכלל לא בטוחה שתהייה לך "נפילת מצב רוח" או "ריק". כעת תוכלי, פשוט, להיות מי שאת, וזו תחושה נפלאה.

אני מאחלת לך אהבה, בזוגיות איתנה, עם בן זוג הראוי לאישה כמוך.

טוב אז מסתבר שזה לא ממש פשוט, אחרי שהלכתי נפל לו אסימון מאד רציני, והוא הבין את הטעויות הקריטיות שלו, שהתפיסה לא נכונה והוא עצמו כיבה את הבחורה שהוא התאהב בה. הוא התחנן על נפשו שאתן לו צ'אנס לתקן, שאני אהיה מי שאני, שהוא רוצה לדבר איתי על דברים מהעבר, שאהיה חפשיה ללכת ולהביא איזה חברה שבא לי, שהוא מבין שהוא מפסיד את האישה של חייו וזה הזמן לשנות הכל, שהוא יעשה הכל ואני רק צריכה להסכים לצ'אנס. הייתי מאד חזקה ואמרתי שאני מפחדת ליפול, שאנשים לא משתנים. הוא נשבע זו התפכחות שהוא היה צריך לאבד בשביל להבין את הבעיה והואיעשה מה שצריך לעשות על מנת שאני אהיה מאושרת. הוא יעשה אותי מאושרת ושמחה והוא מתחנן שאתן לו פתח קטן.
לא יודעת מה לעשות. אני עם תקווה מועטה אם בכלל אבל התחושה של החרטה האמיתית והכאב שהוא חש בלעדיי (מה שלא יה עד היום, רק התצלויות רגעיות) היו אמיתיים לחלוטין, אבל האם באמת אפשר לשנות את זה? זה מה שרציתי, להיות אני יחד איתו. הוא מבטיח שזה מה שיהיה. שכל הכפייה וחוסר ההערכה אין להם מקום כי הוא חושב שאני הדבר הכי טוב שיש.

האם זה אמיתי? סתם תסמונת? כרגע אני מתנהלת די באדישות, נמצאת ולא נמצאת, אני כל כך מפחדת להיפגע שוב, לומר שאנשים לא משתנים, אבל אני עצמי השתניתי בשנתיים האחרונות. אולי זה "כאפה" שתסדר את העניינים? אולי אני סתם נאיבית?

מאיה יקרה,

מניסיוני כמאמנת למדתי כי, התנהלותנו מתאפיינת בדפוס פעולה קבוע, אנחנו מתנהלים בדרך מסוימת לאורך כל ימי חיינו, בעוצמות שונות.
אדם יכול למתן התנהגות לא רצויה לו, לבקר (כמעט) תמיד את תגובותיו, לעגל פינות חדות בהתנהלותו הרגילה, לעצור, לנשום ולחשוב לפני שהוא מגיב, אך לא להשתנות לחלוטין.

בן זוגך מתקשה לקבל את החלטתך משתי סיבות, המתקיימות בשני מישורים מקבילים, בו זמנית.
במישור הרגשי, הוא באמת אוהב אותך וקשה לו לדמיין את חייו בלעדייך, ולכן הוא הביע חרטה כנה, בדיוק כפי שחשת.
במישור הערכי (במובן של צורך קיומי), את יצרת מציאות, את לקחת שליטה ונקטת פעולה. בן זוגך מתקשה לקבל זאת, מאחר וכאן הוא אבד את השליטה, לה הוא כל כך נזקק.

לאור זאת, בהנחה ותחליטי לתת לו הזדמנות נוספת, קחי בחשבון כי זה יהיה ריטואל קבוע, אחת לתקופה.
האם זו הזוגיות שאת מאחלת לעצמך?

הי אייל,

שמחה שאתה פה ושותף לתחושות שעולות.

נשמח אם תכתוב הודעתך בשרשור המקורי, נוכל לדעת את ההקשר ואותו "יוסי או דני" יוכלו גם להגיב ביתר קלות.

תודה :)

לינוי יקרה,

צפייה בפורנוגרפיה גורמת עם הזמן לכך, שסף הגירוי עולה כל-כך, שכבר מאוד קשה להתחרות בו במציאות. ייתכן שכאן טמונה הבעיה.
אך תשובותיו של בן זוגך לעניין חוסר היוזמה שלו, יכולות להעיד על דברים נוספים, ולכן אשמח לדעת האם בנוסף לחוסר העניין שהוא מגלה בקיום יחסי מין, או לחוסר היוזמה שלו, חלו שינויים נוספים בהתנהגותו?
האם הזוגיות שלכם מתקיימת לשביעות רצונך, למעט יחסי המין?

אשמח לקבל את תגובתך.

תודה על התשובה.
מלבד הבעיה ביחסי המין, אין שום דבר אחר שמפריע, ואנחנו מאד קרובים.
לגמרי העלת סף הגירוי, אני לא חושבת שהעלתו תהווה בעיה כיוון שסף הגירוי של בעלי די נמוך.
אני כבר מיואשת :(

לינוי יקרה,

שמחתי לקבל את תגובתך, תודה.

החשק המיני הינו תחושה שמקורה במוח, אשר יכולה להיות מגורה או חסומה בתקופות שונות במהלך החיים.
ירידה בחשק המיני יכולה לנבוע ממספר גורמים, כאשר הצפייה בסרטי סקס יכולה להיות אחד מהם.
צפייה בפורנוגרפיה עלולה, לעיתים, לפגוע, במידה מסוימת, בחשק המיני מול בת/בן הזוג, כיוון שהצופה מספק את הצורך המיני שלו על ידי צפייה בסקס.
ציינת כי אתם "מאוד קרובים".
האינטימיות הפיסית מתקיימת , בין השאר, הודות לקרבה נפשית זו.
מניסיוני כמאמנת למדתי, כי פתיחות, שתוף ורצון כן ללכת האחד לקראת השני, ללא הטלת אשמה וכעסים, יכולים להוות התחלה טובה לגישור על פערים, ולהתוות את הדרך לפתרון הבעיה.
האם לאור האינטימיות הנפשית שאתם חולקים, תרצו לנסות לצפות יחד בסרטי הסקס? אולי חוויה משותפת זו, תגביר את החשק המיני ותוכלו להמשיך משם?

סיבה נוספת אשר יכולה לפגוע בחשק המיני היא עומסים, לחצים, עיסוקים אינטנסיביים ועייפות.
האם בעלך עמוס/לחוץ במשך היום בעבודתו, או כתוצאה מסיבות אחרות?
במידה וכן, אני מציעה, שתיצרו אווירה רומנטית, נינוחה ורגועה. מעין פסק זמן ממרוץ החיים, ותאפשרו מקום לאינטימיות. ושוב, מאחר ואתם קרובים נפשית, אני מאמינה, שהדברים יזרמו גם פיסית.

שינויים או שיבושים הורמונאליים יכולים, גם הם, להשפיע על החשק המיני, גם אצל גברים. במקרים כאלה אפשר לאזן תרופתית.

מקווה שהצלחתי לעזור, ושהתשוקה שלכם זה לזה תחזור לחייכם.

לינוי יקרה, ברצוני להוסיף זווית אחרת לשאלה שאת מעלה.
היעלמות התשוקה בזוגיות מ ת מ ש כ ת הינה תופעה מאוד שכיחה, וככל שיש יותר אופציות לריגושים וגירויים מיניים בחוץ - מה שמאפיין את סגנון החיים המודרני - במקביל התשוקה המינית יורדת עוד יותר מבעבר.
כבר כתבה אסתר פרל בסיפרה המצויין והנועז - "אינטליגנציה ארוטית", שהתשוקה המינית משגשגת בסביבה של חידוש, ריגוש, איסורים, מתח, תחושת הרפתקנות ומיסתורין, הבלתי ידוע. וככל שבני זוג מכירים טוב יותר זה את זה - כל המרכיבים הללו נעלמים. בטחון, שיגרה, נוחיות, ידיעה מראש - כל אלו תורמים מאוד לתחושה של אהבה ואינטימיות רגשית, אבל מחבלים בתשוקה המינית.
על פי האלמנטים האלו, יתכן כי דווקא בגלל שאתם כה קרובים ומסתדרים מצויין - הפכתם ל"אחים" במקום לאוהבים, ויש לבדוק שמא הפמיליאריות (תחושות הקירבה וההיכרות) פוגמת בתשוקה.
לפעמים נדרשת קצת התרחקות, קצת ריבים, קצת מתח, כדי לעורר את התשוקה מחדש. תחשבי על דימוי האקורדיון, שכדי להפקי את צליליו יש לקרב ולהרחיק כל הזמן את המפוח...
כלומר, מאוד יתכן שאתרי הפורנו הינם רק סימפטום ולא סיבה! על פי ההסבר הזה יש מקום - למרבה הפלא - לייעוץ זוגי על מנת להעביר את הזוגיות שלכם ממצב של "אחים" למצב של אוהבים.
אשמח לשמוע את תגובתך.

הרחקה לשבועיים בזמן הווסת ולאחריה חגיגת תשוקה בכל פעם מחדש ?!
גאון מי שהמציא את הרעיון הענק הזה !
מה שמעניין אותי,,,איך עלה לו הרעיון הזה, איך ? !
-
למרות שזה נשמע פרימיטיבי,,, הייתי ממליץ ע"ז בחום,
מנסים פעם אחת, רוצים עוד ועוד,
ללא תופעות לוואי, ובחינם לגמריי,
בהצלחה

הודיה יקרה,

בסוף דברייך כתבת "ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים בהתחלה זה עוזר לכמה שבועות איך המצב חוזר". כלומר, כאשר את מבהירה לה איך את רואה את הדברים מהצד שלך, איך את מרגישה, היא משתדלת. היא מצליחה להחזיק את עצמה לכמה זמן, ואז היא חוזרת להתנהל כהרגלה.
אני מניחה, שמעורבות היתר שלה לא נעשית בכוונה רעה. היא דואגת, היא רוצה להרגיש ולהיות מעורבת, זה חשוב לה. ומעבר לזה, חשובה לה הערכתכם. היה לה חשוב שתתקשרו לרופאה ותשמעו עד כמה היא (החמה) מנוסה ויודעת (איך לטפל, מה לעשות מתי, כמה וכו').
סביר להניח שלא תצליחי לשנות אותה, אך אם תעירי לה, בעדינות ובכבוד, בכל פעם שזה מפריע לך, אני מאמינה שהיא תשתדל להחזיק את עצמה יותר זמן.
הרגל הופך לטבע שני. אולי לאט לאט היא תתרגל להתערב פחות.
הכל תלוי בך. במקום לצבור כעס ותסכול, או לפנות לבעלך בבקשה שיאמר לה, דברי איתה את, כל פעם מחדש. כך תשיגי שני דברים, ראשית, תבהירי את עמדותייך במילותייך (בלי לשלוח את בעלך), ושנית, תחזקי עימה את הקשר והיא תשתדל יותר לזכות בהערכתך ואמונך.
ואני מאמינה, שבעלך יעריך זאת. הוא ישמח שאתן מתקשרות ומנסות ולהסתדר ושהוא לא צריך "לבחור צד".
את צריכה המון "אוויר" ואורך רוח, כמו כל תהליך הדורש שינוי, ואפילו שינוי קטן, גם התהליך הזה ייקח זמן, אך אני מאמינה ומקווה שתצליחי להעמיד את הגבול היכן שתרצי.

מאחלת לך הצלחה!

אני באופן אישי חושבת שזה לא בריא להמשיך ולהגדיר את עצמכם בקשר מחייב כשהוא שם, עושה מה שהוא רוצה ומבלי היכולת שלך לדעת מה האמת. די ברור שהוא רוצה להתפרק ולחוות, אחרת לא היה "נופל", לא פעם אחת ולא פעמיים.
לפי דעתי, עלייך לומר לו שאת אוהבת אותו, אבל את לא רואה את עצמך מחוייבת אליו, ושגם את משחררת את עצמך ממנו, בדיוק כפי שהוא מרשה לעצמו לעשות. ולא חשוב מה שהוא אומר, על כך שמעכשיו הוא יפסיק.. זה לא רציני ולא לעניין. הוא בתאילנד, מקום של בילויים וכו'.
תני לעצמך גם את החופש הזה. מגיע גם לך. את לא צריכה לשבת ולחכות לו ולאכול את עצמך, בזמן שהוא עושה חיים.
תאמרי לו שאם יחזור ועדיין תהיי פנויה, יהיה לכם על מה לדבר לגבי המשך, אבל כרגע זה לא רלוונטי.
אני חושבת שבמצב כזה תוכלי גם את להינות, ולא להרגיש "פראיירית" שרק יושבת ומחכה לו, ומצד שני, את גם מראה לו שאת מכבדת את עצמך.

בהצלחה

שימי לב שאת כותבת :"אנחנו בקשר מחייב". מי זה "אנחנו"? . הוא כבר מזמן לא מתנהג כמו מישהו שנמצא בתוך קשר מחייב. הוא בתאילנד, וכבר עבר את הגבולות המותרים אשר בתוך קשר מחייב(תקני אותי אם אני טועה, אחרת לא היית כל כך נפגעת..).
את היא זאת שעושה הכל כדי לא לפגוע בו, והוא מצליח לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. עושה מה שהוא רוצה שם, ועדיין זוכה בך !.
הקשר המחייב כרגע הוא חד צדדי ומגיע יותר מכיוונך.
נכון שהוא עדיין כותב לך ומעדכן אותך, ומצטער שהוא פוגע בך, ומבטיח שלא יקיים יחסים עם בחורות נוספות מלבד השתיים שכבר היה איתן..., אבל זה לא נשמע אמין. נשמע שהוא רוצה וזקוק לחופש עכשיו, אז תני לו את החופש הזה וקחי את החופש לעצמך.
שהוא ידאג אם מישהו פה בארץ כבר הספיק "לחטוף" לו אותך, ולא את תשבי פה מודאגת ותשמעי על מעלליו ועדיין תחששי לפגוע בו.
גם את צריכה להשתחרר ממנו, כדי שתוכלי להפסיק לכאוב מכך שאת מחכה והוא לא בדיוק.
גם את יכולה לעשות חיים ולהינות בזמן שהוא שם. למה שלא תיקחי לעצמך את הזכות הזאת שהרווחת ביושר?.
אם תאפשרי לו מעכשיו לעבור איתך גבולות, אזי שגם בעתיד הוא יחצה גבולות איתך בתחומים אחרים, משום שאת מלמדת אותו שתמיד תישארי שם. למדי אותו אחרת.

בהצלחה שוב.

מיטל יקרה,

חברך תכנן את הטיול לתאילנד הרבה זמן וממש ציפה לו. הוא, בוודאי, שמע חוויות מחבריו ורצה מאוד לחוות חוויות והנאות דומות. יחד עם זאת, מציאות חייו השתנתה, הוא פגש בך ונוצר ביניכם "קשר מחייב", כפי שניסחת זאת. בפנייתך הקודמת אף ציינת, כי הוא מעדיף את חברתך, ומדוגמאות שנתת מההתנהלות ביניכם הסקתי שמערכת היחסים ביניכם מושתתת על כנות, פתיחות ושיתוף, המהווים ערכים בסיסיים בזוגיות.
לשאלתך, למה הוא בכל זאת "נפל"?
אני חושבת, שהוא כל-כך רצה לממש את כל הפנטזיות, שרצו לו בראש, שהוא נשאר "תקוע" על המסלול אותו תכנן, עם כל ה"טעימות" בתוכנית. הוא לא הצליח להפנים שהמציאות השתנתה עבורו, וכי עתה, לך יש חשיבות גדולה יותר בחייו.
כאשר חלומו הגדול, הטיול לתאילנד, התממש, המציאות טפחה על פניו, והוא גילה כי חלומות לחוד ומציאות לחוד. הוא הבין מה חשוב לו יותר, את!
הוא לקח אחריות על מעשיו ועל חייו. הוא בחר לשתף אותך ולספר לך, ואף החליט לעשות מעשה, ולהתרחק מפיתויים נוספים, ולכן בחר להתרחק מהחבר שלו, "שגרר אותו".
תחושותייך נובעות מכך, שקיווית והאמנת שהוא ימנע מיחסים עם אחרות בתאילנד, לאור המכתב שכתבת לו, ולכן אני מאמינה, שיש מקום לשתף אותו באכזבתך ובכעסך בעודו בטיול. עם זאת, ולאור העובדה, שכנראה "נפל לו האסימון" והוא הפנים את חשיבותך בחייו, אולי תתני לו עוד הזדמנות, ותאמרי לו שאת מעריכה את הכנות שלו ואת זה שהחליט להתרחק מ"השפעות רעות".
אני מאמינה שהוא יודה לך על כך וידע להעריך זאת.

אני דווקא חושבת שכדאי לך לפעול לפי הצעתי בעניין, אך כמובן שזאת החלטתך האישית.
אני אנמק מדוע:
נקודה ראשונה בעניין- לחברך היה רצון לממש צורך מסוים בטיול הזה. יכול להיות שכעת הוא אומר שהספיק לו, אך לעולם לא תדעי אם אמר זאת רק כדי לרצות אותך, או שבאמת הצורך הזה התמלא בו. לדעתי שוב, אתם רק בתחילת קשר, הכל טרי וקיימת עדיין גמישות בקשר, כזאת שיכולה לבנות את הבסיס והגבולות. אפשרי לו את החופש לו הוא זקוק, כדי שנקודה זאת לא תשוב להפריע לכם בהמשך בחייו, בתירוץ שהוא לא באמת מיצה את עצמו שם.
נקודה שנייה- כאמור, תחילת הקשר- תקופה מאוד חשובה וקריטית לגבי קביעת גבולות ומיקומך בו. כבדי את עצמך בכך שתאמרי לו שגם את לוקחת את החופש הזה, ולכשישוב, תוכלו לדבר על כך. הוא אולי יילחץ, אבל בסופו של דבר, יכבד אותך על שנתת לו את החופש שלו ועל שכיבדת במקביל גם את רצונך את !. ואם הוא יילחץ כל כך, הוא גם ימהר לחזור מתאלינד אלייך.
קשה לי להאמין שאם יבטיח לך שלא יקרו יותר "תקריות" כמו השתיים שכבר היו, את תוכלי להרגיש רגועה כשהוא עדיין בתאילנד. ולדעתי אין סיבה שאת לא תהיי רגועה והוא כן.
צר לי שאולי ההסבר שלי נשמע קר.. אבל כך אני חושבת. מצד שני, את תדעי מהי התשובה המועילה ביותר עבורך ועבורכם.

אני חושבת שאם זה היה הפוך(במרבית המקרים), והאישה היתה זאת שאורזת חבילת קונדומים בדרך לתאילנד, עם הצהרה שהיא הולכת להגשים את עצמה מינית שם, לא היה גבר שהיה נשאר שם(בקשר הזה אני מתכוונת), או לפחות מרביתם המוחלט של הגברים היה קם והולך באותו הרגע.
ואני מאמינה, שגם אישה שמכבדת את עצמה (ושלא מחפשת מערכת יחסים פתוחה, עם הרבה בני זוג ליחסים מיניים) , היתה קמה ועוזבת באותו הרגע, עם כל ההבנה, וממשיכה בדרכה, אלא אם כן היה חוזר מתאילנד ומשנה את דרכו כך שתתאים גם לדרך שלה. דרך של מחוייבות הדדית ומוכנות לכך.
יש לפרגן לו על הפתיחות והשיתוף שלו אותך בצורך שלו בחוויות מיניות נוספות, נכון. אך זה לגמריי לא שולל את הצרכים שלך והרצונות שלך לקשר מחייב, שלא כולל בתוכו חוויות כאלה.
ולכן חזרתי ואמרתי- כבדי את עצמך. לכבד את הרצון שלך, משמע לכבד את עצמך. ובסופו של יום, גבר מכובד רוצה אישה היודעת לכבד את עצמה.
אני מקווה שבכל החלטה שתקבלי, תרוויחי:)

יולי יקרה,

ייתכן מאוד כי בני צודק, וכי הבחור מנהל מספר מערכות יחסים במקביל.
בכל מקרה, אין זו הדרך להתחיל מערכת יחסים ובוודאי שלא לנהל אותה.
אני מציעה לך, להמשיך הלאה בחייך ולמצוא זוגיות אמיתית.

מאחלת לך המון הצלחה ואהבה!

תודה .
טוב שאפשר ככה להתייעץ...

עצוב יקר, צר לי על מה שאתה עובר. אם תוכל לספר קצת יותר פרטים - כמה זמן זה כבר כך, אולי זה מצב חדש לכולם ונדרשת התסגלות? אולי תוכל להביא דוגמאות שימחישו לנו מה קורה ונוכל להתייחס יותר בפירוט.

מתלבט יקר,
קשה לקרוא את המילים "אשתי הנוכחית ממש לא סובלת אותו" מאישה בוגרת בהקשר לילד, בפרט שהוא בשר מבשרך, בנך שלך - והלוא אתה איש היקר לה.
לפני ששוברים את הכלים - מוטב ללכת לייעוץ משפחתי. שם תקבלו כלים להתמודדות ושיתוף למען קשר טוב יותר ביניהם, יתכן שלא תצטרך 'לבחור בו או לבחור בה'.

קראתי את שכתבת והאמת- כואב הלב. לכן הרגשתי צורך להגיב. להזדהות...
אני מסכימה עם אורית שלא לוותר על הילד למענה משום שאישה יכולה להיות אהבה שחולפת (הן במחינתה והן מבחינתך), ואילו אהבה לילד- לעולם, אבל לעולם לא תיהיה דבר שחולף!!!!!! אני גם מסכימה איתה- שאשתך אמורה לאהוב את ילדך כי הוא חלק בלתי נפרד ממך. אני מניחה גם שאשתך יודעת עד כמה הילד חשוב לך ועד כמה אתה אוהב אותו, נכון?!
עם זאת אני מסכימה עם דורית שחסרים פה הרבה פרטים בשביל לתת לך תשובה ולסייע עד כמה שניתן.
נראה לי שכדאי שתעזר בדורית בכך שתפרט יותר את המצב והיחסים בין אשתך השניה לבינך. או חילופין, כפי שהציעה אורית - לגשת לטיפול משפחתי בניסיון לפתור את הבעיה.

מה שאתה מתאר אכן מעציב ומתסכל מאוד. ליבי איתך.
בהצלחה

מבולבלת יקרה, ניתחת מאוד יפה את המצב. אינכם מצליחים לצאת מן המלכודת שכאשר מתעוררות בעיות - הדברים צריכים להיעשות בדרך שלו, והוא לא יודע לעשות ויתורים. ויתורים אצלו הם כמו כניעה. השפלה. משהו שהוא רק שלילי.

ספרי נא לו על אימרה בודהיסטית מעניינת בהקשר זה:

האגואיסט הגדול ביותר - כ ד א י לו להיות אלטרואיסט...(מי שלא מכיר את המילה - זה ההיפך מאגואיסט: אחד שחושב קודם על צרכיו של האחר ורק אחר כך על שלו)

כלומר זה משתלם להיות אלטרואיסט. היכולת לראות ב"ויתור" משהו חיובי ולא שלילי זו מדרגה גבוהה של התפתחות האישיות. כי מי שמוותר לאהוב עליו מקדם את הצרכים של האהוב עליו ועושה אותו מאושר יותר, ויש להניח שהאהוב ירצה לעשות אותו דבר בחזרה. (אגב, על פי הבודהיזם הטיבטי - כך רצוי לנהוג גם כלפי כל אדם וכל דבר עלי אדמות, לא רק כלפי האהוב...בעצם - חמלה...חישבי על איכות הסביבה, בתור דוגמה)

אבל חברך לא נמצא שם (עדיין, זו שאלה של התפתחות ובגרות, וגם לא כל אחד מגיע למדרגה הזאת בכלל...)

התנהגות של ריצוי היא מאוד לא בריאה! לאחר תקופת ריצוי ממושכת לא תוכלי להמשיך לאהוב אותו כי תרגישי שאת מוחקת את עצמך למען שלום בית. אני מניחה שזהו דגם שהוא חווה בבית שלו. האם אני טועה?
כדי לזרז את השינוי, אולי אם תלכו לסדנה לצמיחה אישית, משהו בקבעון הזה שלו יכול להשתנות. פתרון אחר זה להגיע לייעוץ זוגי וללמוד כמה כלים בתקשורת זוגית ובהתנהלות זוגית - בכיוון הזה של בניית דרכים חלופיות, חיוביות ובונות במקום מאבקי כוח וכיפוף ידיים.
מה דעתך?

יכול להיות כאלו שיציעו לך אחרת ויגידו לך שחברה שלך קנאית או שתלטנית.
אני אציע לך דווקא את ההיפך. אתה צריך להאמין לחברה שלך שמרגישה מאויימת מאותה בחורה מסכסכת. היא כנראה מרגישה שלבחורה הזאת באמת יש כוח לסכסך ביניכם בסופו של דבר. אני מתארת לעצמי שזאת בחורה שמאוד מנסה לצייר את עצמה כאחת קלילה וחברמנית...וכל החבר'ה אוהבים אותה, בעוד חברה שלך לא יכולה להתחרות בה, מכיוון שהיא "בסך הכל" חברה שלך, והיא זאת שכמובן מהווה הגורם שכביכול מרחיק את חבריך ממך, משום שמן הסתם, הזמן שלך עכשיו נחלק בינם ובינה.
תמיד תזכור שלחברים שלך יש אינטרס והוא, שתהיה כמה שיותר איתם ואולי אם תרשה לי, לא כל כך יפריע להם אם אתה וחברתך תיפרדו.
אתה לדעתי צריך להבין קודם כל את חברה שלך, ולהראות לה שאתה מציב אותה במקום הראשון, באמצעות מעשים. לא רק מילים.
כן, תצטרך לומר לה את האמת במידה ואותה בחורה עומדת להיות שם, ואגב, טיפ ממני,
אל תמתין לחברה שלך ש"תנדנד" לך לגבי הנוכחות של אותה אחת.. אלא תגדיל ראש ותאמר לה בעצמך, ביוזמתך, עוד לפני שהיא שואלת. כך היא תלמד ותרגיש שיש לה על מי לסמוך. להימנע משקרים!!.
דבר נוסף, במידה ואתה אכן מעוניין לפגוש את החברים, גם כשאותה בחורה מסכסכת מגיעה, אתה חייב בתור התחלה, ואולי תמיד, לקחת את החברה שלך איתך לאותם מפגשים, לגרום לה להרגיש חלק מהחבורה, לפרגן לה ולהקטין את משמעות אותה בחורה מסכסכת מולה. יש שפת גוף ודרכי התבטאות שאם תשתמש בהן, יבהירו לאותה מסכסכת כי היא אינה רצויה וכי היא אינה פונקציה עבורך. למשל, אם אותה מסכסכת "נדבקת" אליך, או שואלת אותך משהו בצורה מתגרה, אתה יכול לענות במילה אחת, בטון מאוד קר. זה כבר יעשה את העבודה. ובמקביל אתה יכול לחבק את חברה שלך למשל.
חברה שלך זקוקה כרגע לחיזוקים.
לפי דעתי, ככל שתרבה בהתנהגות בונת אמון שכזאת, לאט לאט חברתך גם תשחרר אותך למפגשים הללו לבד, גם אם אותה בחורה מסכסכת תהיה שם.
ושוב- להפסיק לשקר. תמיד להגיד את האמת, גם אם האמת לא נעימה, ותמיד להתמודד.
אחרת... הסוף מתחיל כאן.

בהצלחה..

אייל יקר, סליחה על העיכוב בתגובתי.
אני מסכימה עם העיקרון של "חושבת" שחברה היא "מקום ראשון", אבל לא בכל מחיר.

אני מזהה שההתנהגות שלה היא התנהגות של הימנעות ובריחה מהתמודדות. בגלל שהיא החליטה על עצמה שהיא לא מתמודדת היטב עם חברת בנות - היא נמנעת להגיע למקומות שהיא צופה שיהיו לה מתחים או קשיים, והיא לוחצת גם עליך להימנע מכך.

כמובן שזאת לא התגובה הבריאה. אני חושבת שבעבר היו לה "טראומות" וכשלונות שהכאיבו לה מול בנות אחרות, והיא מנסה לשמור על עצמה, אבל בדרך הזאת היא רק מעצימה את הקושי ומוסיפה עליו עוד קושי, והוא הקושי ביניכם והתרעומת שלך.

היא גם מנסה להחזיק אותך קצר ולדרוש ממך לדווח לה בכל רגע ולקצר את הבילוי שלך. כלומר ממש חסר ביחסיכם חופש מינימאלי, וזה משהו שלדעתי אתה צריך להיאבק עליו.
לא צריך למהר ולעזוב אותה. יש דרכים שיכולות ליצור הידברות ביניכם, תמיכה הדדית, כמו למשל, אם היא תשתף אותך במחשבות שלה ובפחדים שלה לקראת פגישה חברתית שבה נמצאת ה"סכסכנית" - יתכן ואתה תוכל להציע לה הצעות איך להתנהג במצב כזה אם היא כן תבחר להגיע, או מה היא היתה רוצה שאתה תעשה ואיך אתה תתנהג שם שיתמוך בה ויקל עליה. "חושבת" נתנה לך דוגמה יפה לגבי צורת התנהגות שמתחשבת בה.
לסיכום, לא צריך לקבל את הדברים כמו שהם אלא להבין שיש אופציות ביניים, בין האפשרות לעזוב את חברתך או להתנתק מן החברים כפי שהיא דורשת.
אגב, קשה לי להאמין שהיא מחפשת שאתה תסבול או שאתה תצטמצם. היא כנראה לא יכולה לראות את אפשרויות הביניים האלו בכוחות עצמה בגלל שהיא כה לחוצה מכך ורגישה לנושא. זה אתגר ביחסים שלכם, ואם תלך על כך בתור אתגר ולא בתור מלחמה, זאת תהיה חווייה בונה עבורכם.