פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני מזמן הגעתי למסקנה שגברים לא יודעים לנחש מה אנחנו מצפות מהן.
האינטואיציות הנשיות לא קיימות בהן (סילחו כל הגברים על ההכללה..)
והכל היה הרבה יותר פשוט אם פשוט היינו מסבירות מה אנחנו רוצות למה אנחנו מצפות (למרות שלנו זה נראה ברור - להם לא.)
ולכן אפשר פשוט להגיד ממש נפגעתי ואני צריכה / או חשוב לי שתתנצל.
בהצלחה,
אא

בהמשך לתגובה הקודמת, חשוב להוסיף על מנת לרכך. אני מאוד אוהבת אותך ואתה חשוב ולכן זה מאוד פגע בי הציק לי וכו'.. (כי מה שכל כך ברור לנו לא תמיד ברור להם)
כמה סטריוטיפים.. :-) ובכל זאת.

הי קסנדרה,

את מתארת משהו שאני מניחה שקורה אצל לא מעט זוגות. הפער הזה בין החלק האמוציונאלי של האשה לבין החלק הביולוגי-פיזי אצל הגבר. בעוד הגבר יכול לבצע פעולות בראש ובכך להגיע ל"עכשיו בסדר ונותר רק להתקרב פיזית", האשה דווקא מצפה לחיזור, לגיוס שלה לשיחה, לפתיחת הדברים ולמילות רגש ואהבה.הרבה פעמים האשה תסתפק בזה ותרצה להישאר עם החוויה הרגשית מאשר לקיים יחסים.

את מוסיפה אלמנט אחר- הקושי של בעלך בכלל עם וורבאליות ושיחות. כאן לדעתי יש מרכיב נוסף. כתבת כי יש תהליך ועם הזמן הוא מצליח להיות שותף בשיחות. אני מניחה לפי מה שכתבת כי עבורו זה לא ברור וידוע כי יש מצב לתקשורת פתוחה. לא יודעת מה הרקע שלו, יתכן מאוד ותגלי, או גילית- שמהמקום ממנו מגיע (ובלי טיפת שיפוטיות) אין מצבים ספונטניים של שיחה ואילו תקשורת נועדה לשם "תעביר לי את המלח" וכד'. לא תמיד ברור לנו, הצד הוורבאלי בזוגיות, שגם עבור הצד האחר זאת דווקא ה-דרך להשלים. עבורו המגע הרבה פחות מאיים ונוח, פחות חשיפה רגשית.. פחות כואב.. פחות התנצלויות ולמעשה ברצון לקיים איתך מגע הוא יכול להביע את הקירבה והרצון להתפייס.

כן חשוב שתסבירי את עצמך, בבחינת מה לך עושה המגע הזה כאשר מגיע לפני עיבוד סופי של הדברים. למה הוא גורם לך לרתיעה ומה החוליה החסרה באמצע. איך כן אפשר בכל זאת לקיים כמה משפטי סיכום, לפחות, שיוכלו לפתוח אותך לאופציה של מגע. נסי להסביר לו את ההבדל המנטאלי הזה: מה כוחן של מילים. אם לא במלל- אולי במכתב? אולי באס.אמ.אס? (אני הולכת עלה דרגתיות).

בנוסף, חשוב לזכור שאנחנו לא יכולות לחנך את הבעלים שלנו אם אנחנו רוצות שימשיכו להיות מי שהם. אפשר לשקף, אפשר לשתף, אבל לבטח לא נרצה לכפות עליהם שינוי (ואני לא מרגישה שלשם את הולכת אגב)..

על מנת לנסות לא לעבור את קו התפר הזה, חשוב שנזכור שאם כבר עושים עבודה- היא קודם כל עלינו ועל הגישה וצורת ההסתכלות שלנו. הרי שם יש לנו הכי הרבה שליטה ויכולת שינוי אמיתית. אם תוכלי להיות אמפתית למקום של הקושי שלו לדבר ולנהל שיחה על "מה היה ואיך מתנצלים עכשיו" ותנסי אולי להבין את הפשר שלו במגע, יפלו כמה אסימונים. אולי כדאי ש"תמלל" ו"יתרגם" עבורך מה המגע אומר עבורו ומה השפה הזאת מביאה בבחינת תקשורת, אולי אז תוכלי להיות יותר קרובה אליו ולשפת הפיוס שלו ובכל לשנות משהו בך, שמתקרב אל נקודת ראותו. על מנת שיתקרב לציפיות שלך- כדאי שתזרקי כמה עצמות.. ותבואי גם את- לקראתו. זה יקל עלייך.

מקווה שעזרתי במקצת.

היי.
אני מאוד מבינה את האכזבה שלך ואת עצם היותך פגיעה מבן-זוג כמו שלך. (איך אפשר שלא...)
בעיני- (כך זה נשמע לי) הדברים שהוא אומר הם קצת כמו אלימות מילולית ונפשית. (דורית או עדי ידעו לאבחן את זה טוב יותר). בכל-מקרה, בתור אחת שקוראת מהצד ושאינה בעלת מקצוע בתחום- חשתי צורך להגיב להודעתך קודם כל מתוך הזדהות, הבנה וידיעה שאסור לנהוג בזלזול ובהשפלה כלפי כל אדם. בטח לא בעל כלפי אשתו (או ההיפך).
ציינת שגרתם יחד לפני החתונה והוא היה אדם אחר לגמרי. הדבר מעלה אצלי כמה תהיות ושאלות והייתי רוצה להעלותן בפניך: האם כאשר גרתם יחד לא הבחנת בהתנהגות דומה להתנהגותו הנוכחית (ולאוו-דווקא כלפי עצמך, אלא גם כלפי אחרים)? את מציינת שאתם מכירים 3 שנים, כלומר חברים כ-3 שנים, ונישאתם רק לפני 7 חודשים. האם היה איזשהוא לחץ מצדו או מצידך להתחתן? האם מישהו מכם לא רצה להתחתן עכשיו, ואילו הצד השני לחץ יותר בעניין זה?
אני שואלת משום שבעיני ישנה חשיבות רבה להתנהגותו של אדם לא רק כלפי בת-זוגו (או בן-זוגו) אלא גם כלפי משפחה, חברים, מכרים וגם כלפי עצמו. האם לפני הנישואין הוא היה אדם שנהג בגסות כלפי אחרים? האם היה סבלני כלפי אחרים? האם קיבל בדרך לגיטימית אכזבות או כשלונות של עצמו? - אני שואלת את כל השאלות הנ"ל משום שגם אם הוא נהג בצורה עדינה כלפיך, ואילו עם אחרים הוא נהג באופן שונה (כמו שהוא נוהג עכשיו למשל) - זה בהחלט מדליק נורה אדומה ומאותת לזהירות.
לגבי השאלה השניה ששאלתי האם היה לחץ על אחד מכם- פה אני בוחנת את האפשרות שאילו היה לחץ מצידו (משום-מה יש לי תחושה שאם היה לחץ הוא לא מצידך... תקני אותי אם אני טועה) וכעת הוא מתנהג בצורה כזו מזלזלת- זה רק מוכיח שמשהו כאן לא תקין ואולי זה מתחבר עם התנהגויות שונות בחייו כלפי עצמו, כלפי אחרים, וכמובן כלפיך שאת הנפגעת העקרית.
עוד דבר: כתבת שם (ואני תוהה אם זו רק טעות שנעשתה במהלך הכתיבה) "שהוא מקלל ופעם אחת..." (ועשית 3 נקודות)- למה התכוונת? לדעתי זה פרט מאוד חשוב כדי לתת לך את העצות הנכונות.
כפי שאמרתי קודם, אינני אשת מקצוע, אך אני קצת מבינה בזה לצערי, בעיקר מסיפורים של אנשים קרובים אלי. יש לי תחושה שהשאלות שהעלתי והתשובות שתעני עליהם- יסייעו במתן מענה טוב ויעיל יותר עבורך.
שתפי אותנו כדי שנוכל לעזור לך.
עד אז- תיהי חזקה ושמרי על עצמך!

הי...

נשמע שלא טוב לך, לא טוב לכם. את לא מתארת שום דבר שמראה על חיבור או על משהו טבעי ופנימי שמקשר ביניכם באמת. פרט לעובדה שאתם אבא ואמא של אותם ילדים.

אם לא טיפול זוגי (כמו שצריך- מודעות ורצון של שניכם) את צריכה לשקול מה את עושה- האם מקבלת את המצב כפי שהוא ולא מצפה להרבה שינוי, או עושה שינוי בעצמך ונפרדת. ככל שתמשכי את זה, זה יימתח ויעשה קשה יותר. אני לא בעד לפרק אף פעם עד שלא כלו כל הקיצים.. ללכת ליעוץ, לגייס אותו למקום הזה בכל המאמצים ולנסות לטפל בבעיות. לא רואה דרך אחרת.

דימיינתי א"ע במצב שלך, ואכן קשה להחליט,
מצד אחד אדם אוהב מעריך וכו', ומצד שני הרגשה של נוחות שלו איתך בעקבות הדירה הרכב וכו', והכי חשוב הילדים שלו, שגם כאן יש צד אחד טוב שהן כבר גדולים, ומהצד השני הם כבר קשורים חזק במשפחה הקודמת, שלא לדבר על הקרצייה (להלן האמא,,,)
-
אולי תנסי לתת לו עוד צאנס, ובזמן הזה, תבדקי על קנקנו יותר, משפחתו המורחבת, אחיו ואחיותיו, עבודתו, אישיותו מעבר לרומנטיקה---,
אחריי שיהיה לך מספיק חומר אותנטי ואמיתי עליו, אז תגשי לעשות את ההחלטה, האם את לוקחת את כל החבילה כפי שהיא על מעלותיה וחסרונותיה,,, או שאת אומרת יפה שלום, היה נחמד, אבל מגיע לי משהו יותר טוב, בידיעה ובאמונה שמחכה לך משהו כזה, ורק צריך לעשות את הסוויץ במוח, לקוות ולהתפלל ו,,,למצוא !
אל תשפטי א"ע על סמך הדייטים הלא מוצלחים בעבר, זה לא הוגן, בסך הכל כולם מנסים את מזלם, ולא תמיד מוצאים מייד, זוהי ההזדמנות שלך לתת לעצמך צ'אנס, והאמת למה לא ?!
-
אם רק עניין הכסף מונע ממך להתמסד איתו, אז את מוזמנת לעשות הסכם ממון ולישון בראש שקט,
בהצלחה

אלמוג היקרה, את נמצאת כרגע בעיצומה של ההתאהבות. מציעה לך לקרוא בעיון את השרשור הוותיק של "דני" הנמצא ממש מתחת לשרשור שלך, המדבר על שיקול האהבה בנוגע להחלטה להתחתן. הביאי בחשבון שמשך חיי האהבה אינו ארוך, לכל היותר הוא נמשך ארבע שנים, ואחר כך את נשארת עם "החבילה" כל החיים, אם אתם מביאים ילדים, מה שיש להניח שיקרה. לכן עלייך לבחון טוב טוב עד כמה הגבר הזה הוא פרטנר נכון לכל החיים ואבא פוטנציאלי לילדייך, ושותף כלכלי מתאים לך. שימי בצד את המשיכה ואת האהבה וראי מה נשאר. זה מאוד חשוב בייחוד במקרה הזה כאשר יש אכן "חבילה" שלא ניתן לשנות אותה.

שלום,

חשוב שתדעי שמה שאת חוששת ממנו זה מצב מאוד טבעי שכל גבר, וגם נשים לפעמים, מתעניינים בו. לא מדובר בבגידה אלא סקרנות טבעית. חשוב שתביני שאם את תחנקי את הרצון הזה את תחנקי בו זמנית את הקשר. אם קשה לך עם זה אפשר להעלות את הקושי מולו- אבל לא לכלוא אותו.

את צריכה לחשוב על דרך- איך את בכל זאת משחררת אותו ומאפשרת לו זמן ומרחב, לך , לו ולזוגיות, וכן מאמינה בו. חבל שדבר כ"כ פעוט יגרר למשברי אמון. את צעירה, המשפחה צעירה, ודווקא כאן חשוב לחדד שהחיים דינאמיים, שאתם "גדלים יחד", והזוגיות היא מצב של הרבה שינויים שכדאי שתתגמשי איתם ביחד. אחרת הקשיים יהיו רבים יותר.

בסופו של דבר הוא יקלוט שאת דורשת ממנו לקיים דברים לא פרופורציונאליים, וחוששת ממשהו שלא קרה. הוא ירגיש שאין לך אמון בו ואז באמת תהיה בעיה. כל עוד את לא משחררת- זה הולך ומצטבר למשבר אמון- ומזה כדאי להתרחק.

נשמע שאת חשובה לו מאוד והוא אוהב אותך, תשמרי על זה. אם קשה לך עדיין לעבוד על עצמך, כן חשוב שתתייעצי עם גורם מוסמך לדעת איך לשחרר ואיך כן לתת מרחב לבן הזוג- זה מאוד חשוב להמשך הזוגיות שלכם יחד.

הי ליטל.

מדברייך אני מבינה שבמשך כל שלוש השנים שאתם יחד לא נסעתם יחד לחופשה.
האם אני מבינה נכון?
בנוסף, את מציינת שהוא יכול להכיר בנות אחרות... האם יש לך סיבה לחשוש? האם הזוגיות שלכם אינה מבוססת על אמון ואמינות, לדעתך?
יש כאן שני רבדים. האחד, החופשה, כי גם את רוצה, וזה בסדר... והשני, האמון ביניכם, שזה משהו שאת צריכה לברר עם עצמך.
במידה ובמשך הזמן שאתם זוג, הזוגיות שלכם נבנתה על אמון הדדי, ולא השתנה דבר לאחרונה, אין לך מה לחשוש, לדעתי.
אם את סומכת עליו, תאחלי לו חופשה נעימה, תפרגני לו.
יהיה לו כף יותר לנסוע, כאשר יש לו את ברכת הדרך שלך.
ובאשר לחופשה המובטחת לך... תדאגי שיקיים את הבטחתו, ויקח אותך לצימר.

עשינו הרבה חופשות ביחד במהלך השלוש שנים גם לבד וגם עם חברים
אבל אני לא יודעת אני מרגישה קנאה

ליטל יקרה,

אם לא קרה לאחרונה שום דבר שיעורר את חשדך, ואם את מאמינה בו ובזוגיות שלכם, פרגני לו סופ"ש עם חבר.
נראה לי בסדר לרצות לבלות עם חבר טוב. זה כף מסוג אחר.
אני מאמינה שתצברי נקודות זכות בגין זה.
אולי בסופ"ש הזה תבלי גם את עם חברות, משפחה או כל מי שעושה לך טוב.
ו... קחי יוזמה ותזמיני לכם צימר, טיול או מה שאתם אוהבים, רק לשניכם.
היי עסוקה בעשייה מקדמת, בונה וכפית, בתוכניות לחופשה הבאה שלכם, ולא בקנאה, שלא עושה טוב...

אני חושבת שזה טבעי להרגיש קנאה. זהו רגש מאד קדמוני, שקיים בנו מאז שיש לנו אח או אחות, ואחר כך חברים לגן הילדים ולכיתה... האדם בטבעו הוא יצור שרוצה להיות נאהב כל הזמן כמה שיותר, וכאשר בוחרים - אפילו באופן זמני - מישהו אחר במקומנו - ישר מתעורר הרגש הקדום הזה ומרים ראש...
העניין הוא שלא חייבים לדכא אותו. אפשר להכיר בקיומו, להבין מאיפה הוא נולד, ולנסות לשים עליו פרופורציות שבאות ממקום יותר מציאותי, בוגר ויותר מבין ומקבל.

במקום לתת לקנאה לשלוט בנו ולמלא את ליבנו בדאגה ובמחשבות שליליות מה עלול לקרות שם באילת - את מוזמנת להחליף את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות, כמו:
החבר האהוב שלי יבלה בכייף ויהיה מאושר.
ניפרד לכמה ימים ונתגעגע זה לזו
אני אתאמן בלתת לו מרחב בתוך הזוגיות במקום לחנוק אותו
אם אפרגן לו את החופשה הזאת בלי תלונות וטרוניות - זה ייצור בינינו אהבה ונדיבות
אני יכולה למצוא לעצמי פעילויות שמזמן דחיתי בגלל נוכחותו.
אם תצליחי לקבל את הקנאה כתגובה ראשונית טבעית ואנושית, ומצד שני לא להיבהל ממנה ולא לתת לה להיות התגובה הבלעדית, היחידה - תצליחי לבנות שם משהו חיובי לצד הקנאה.
בהצלחה!!!

ענת יקרה,

אני מאוד מאמינה בתקשורת טובה, שוטפת, זורמת, ואם ניתן בתדירות גבוהה.
על אחת כמה וכמה, בין הורים וילדים, ולא משנה מה גיל הילדים. בעיני ההורים הילדים, תמיד, יישארו ילדים.
ככל שהילדים גדלים ומתבגרים, הרגשת האחריות כלפי ההורים הולכת וגדלה.
ציינת כי "רק לאחרונה" נודע לך על תדירות השיחות בין בעלך להוריו.
האם קודם לכן לא התנהלו השיחות בתדירות כזו? או שכן, ואת לא היית מודעת לכך?
האם השיחות הנ"ל החלו לאחר "ארוע" או "תקרית"?
האם השיחות שלו עם הוריו מתנהלות, לתחושתך, במקום שיחות איתך?
בהנחה, והזוגיות שלכם משביעה את רצונך, ותחושת הפתיחות, השיתוף והזרימה ביניכם טובה, אני לא רואה סיבה לדאגה.
אני מאחלת לך, שגם ילדיכם ינהגו כמו בעלך, וישוחחו איתכם בתדירות גובהה, גם לאחר הקמת המשפחה שלהם.

הי ענת,

אני לא רואה את המצב הזה כבעייתי, אלא אם כן הוא הסתיר את הנושא הזה או שהתנהג הפוך קודם לכן ללא ידיעתך (וגם זה לא כזה נורא).

כנראה יש משהו במנטליות או בצורך שלו לקיים עם שניהם שיחות טלפון.. כל עוד זה לא פוגע בפרטיות של הזוגיות אין סיבה לדאגה והייתי אפילו "מניחה" לזה. הייתי בודקת האם יש עוד תחומים בהם את מרגישה שהוא ילד שלא התבגר, במילים אחרות- האם זה רק סימפטום עבורך שצף ומעיד על בעיה (בעינייך) רצינית יותר, על חוסר בשלות בעוד תחומים.

עוד כיוון- אולי אצלך הקשר עם ההורים מתבטא ביותר חופש, אולי את דווקא מצפה מעצמך לא להיות "תלויה" או "לתת דין וחשבון" להורים, לא לדווח כל יום מה קורה ובכך מתבטאת ההצלחה שלך בעולם העצמאי שאת בנית לעצמך. אם יש כזה ניגוד ביניכם, ייתכן והקושי שלך יושב על זה.

היי,
תודה על התגובה.
הוא אומר שהוא עושה את זה מדרך כבוד להוריו,
אך אני מרגישה שהוא עושה את זה דווקא כדי להוכיח לעצמו שהוא לא מתנתק מהם.
עברנו לגור בעיר מגורי, הוריו גרים במרחק 40 דק' נסיעה.
אני מרגישה שהוא מסרב להבשיל ולהבין כי התחתן כעת ואנו מקימים יחד משפחה.
האם הדבר ישתנה לאחר שאלד?
היחסים בנינו ברוך ה' טובים, אנחנו מדברים מס' פעמים ביום ובפתיחות,
אבל עדיין משהו בפנים לא מרגיש לי טוב עם זה שזה פעמיםם ביום עם כל אחד,
יש בזה מן האובססיביות שלו שלא להתנתק.
בבוקר שואל לשלומם ומאחל יום טוב, ובערב שואל אם קרה משהו במהלך היום ומאחל ערב טוב וחוזר שוב למחרת.
האובססיביות הזו קצת מלחיצה אותי.
אני רואה את הבעל של חברה שלי שמדבר עם הוריו אחת לכמה ימים ורואה אותם אחת לשבוע שבועיים.
ולבעלי כ"כ חשוב לראות את המשפחה שלו כל שבוע, לא משנה במה זה כרוך.
והוא מחלק את הזמנים כך שנספיק להגיע לאחותי כי גם לימ חשוב ולסבא וסבתא שלו באותו זמן שווה בשווה,
שחס וחלילה לא אהיה אצל אחותי צת יותר ממה שהוא צל משפחתו שלו.

אני לא יודעת מה לעשות אבל אני מרגישה עם זה לא טוב\,
כשנסיתי לדבר איתו, הוא אמר לי: למה זה כ"כ מפריע לך? זה פוגע בך?
זה לא בא על חשבונך.
על פניו הוא צודק אבל זה לא זה.
משהו באנטואיציה שלי מפריע לי נקודה!
בנוסף, לני הנישואים הוא כל הזמן דיבר על כמה שהוא רוצה כבר לעזוב את הבית של הוריו ולהתרקח כי הם חונקים אותו וקשה לו עם זה והוא רוצה לגור כמה שיותר רחוק.
עכשיו הוא מדבר על להתקרה אליהם!

הי שוב ענת,
לכן שאלתי אם מדובר בטריגר. כי על פניו ליצור קשר רצוף עם ההורים לא מהווה בעיה, אבל- את מתארת משהו פנימי שמציק לך, איזו הרגשה פנימית שמשהו לא כשורה.

העלת שאלה על אובססיה- אני לא יודעת להגיד על סמך מה שאת כותבת כאן, ייתכן וזה רצון טבעי שלו לסדר ול"שווה בשווה", ייתכן ויש משהו מעבר ואת זה צריך לבדוק בתחומים האחרים של החיים- בעבודה, עם חברים, עם עצמו, האם את מבחינה בטיקסיות מסוימת או בסדר מאוד ספציפי שהוא מנהל.

הייתי מבררת גם לגבי המשפחה- האם יש משהו שם שמניע אותו ליצור יותר קשר, האם המעבר לאיזור מגורייך קשה לו רגשית, האם בכל זאת לרמרות הצורך בניתוק מההורים הוא עדיין מרגיש צורך להיות שייך או להראות אכפתיות- וזה לא פשוט במרחק גדול. אני לא משייכת את הרצון שלו ליצור קשר כ"ילדותי" או במובן שהוא "לא גבר". אני חושבת שעצם כך שאתם הופכים להיות משפחה, ומאידך יש משפחה מאחורה שנשארה- העבר שלו- ייתכן והוא עובר משהו לא פשוט בפנים.. ולזה את צריכה לתת מקום. ראוי שיהיה לזה במה בשיחות שלכם ביחד.

ויקי יקרה

ראשית אני שמחה לקרוא שמצאת זוגיות שטוב לך איתה/בתוכה, עד כדי רצון למיסוד הקשר.
מאחר ואת מציינת שהבחור אוהב, תומך ואיכפתי, ואף ליווה אותך, והיה שם עבורך בתקופה קשה בחייך, אני חושבת שאולי כדאי לתת לו עוד קצת זמן...
ציינת שהוא גרוש. האם נישואיו היו מוצלחים לאורך זמן, לפני שעלו על שרטון? האם הוא חווה בקשר הנישואין זוגיות טובה? אולי הוא חושש למסד קשר נוסף?
בנוסף, ציינת כי הוא מובטל מזה חצי שנה. אולי הוא חושש ממחוייבות כעת, כאשר אין לו עבודה קבועה, וכבר שישה חודשים?
אולי שני ההיבטים הנ"ל עשויים להלחיץ אותו?
אולי דבריו כי "אינו מיושב" נאמרו מתוך לחץ/חשש/חוסר מחשבה?
האם שוחחתם בעבר אי פעם על מיסוד הקשר?
האם שתפת אותו בכך שאביך החורג הציע לממן את נישואיכם, כאשר ההצעה הועלתה?
האם לאורך כל תקופת הקשר שלכם הוא נתן לך סיבה להטיל ספק בכוונותיו לגבייך?

מקווה שדבריי האירו באור אחר את תחושותייך.

ויקי יקרה, חצי שנה זה מעט זמן.
אדם שעבר גירושין - מן הסתם לא פשוטים - ועזב את הבית ואת ילדיו - אחד הדברים הכי קשים עבורו זה להפוך בפועל לאבא לילד של מישהו אחר. זה יושב בדיוק על רגשות האשמה שתמיד מלווים עזיבת בית וילדים.
כתבת שילדיו בוגרים - אך למרות זאת - הכל יחסי. אם יחסיו איתם השתבשו בעקבות הגירושים - כל צעד חדש בכיוון של זוגיות חדשה יהווה עבורו קושי. זה לא ממקום של "פסיכופט" אלא ממצוקה אמיתית.
קושי נוסף שיש לו הוא היותו מובטל. מצב מתמשך כזה מאוד מחליש את האדם, בייחוד גבר, ובטחונו מתערער.
אל תמהרי להסיק לגביו מסקנות, ובכלל - למה לך למהר ולהתחתן? האם את רוצה ילד נוסף? דיברתם על כך? כי אם זאת האג'נדה שלך - אז מן הסתם זה עוד משהו שירתיע אותו.
אתם צריכים לערוך שיחה רצינית ביניכם ולהסתכל באומץ על האג'נדות שלכם - כלומר מה חשוב לכם בשלב החיים הנוכחי. הרבה פעמים קורה שיש משיכה ואפילו אהבה, אבל תכניות החיים לא מתאימות בין בני הזוג, ואולי זהו המכשול העיקרי במקרה שלכם.

ועכשיו השאלה שלי:
הוא עדין לא מוכן ללכת ליעוץ זוגי. חשבתי ללכת לבד אבל אני לא רואה מה הטעם.
היחס שלו הולך ומחמיר מרגע לרגע. הוא כבר רב איתי ליד חברים ואפילו בקופה ליד אנשים זרים.
הוא מוציא מילים מהפה בלי בכלל לשים לב, כולל "הלוואי ותמותי" גם ליד הילד.
אני מרגישה שזה כבר לא זה, שאני לא אוהבת אותו ולא אכפת לי לגמור את העניין.
אני לא יודעת אם זה נובע מהמצב או שבאמת האהבה נגמרה.
הוא מצידו טוען כי הכל זה אני ואם אני אשתנה גם הוא ישתנה וכו'...

משהו מהעבר:
יש לי אקס, ה-אקס. היינו נפרדנו חזרנו ושוב נפרדנו. אני לא יודעת למה. זה בא ממנו בלי הרבה הסברים.
הוא טס לחו"ל וחזר אחרי שנה. באותה תקופה כבר הכרתי את בעלי, ואני מאוד נאמנה כך שאפילו לא נפגשנו.
למרות שהוא התקשר אחרי שחזר (שנה וחצי אחרי שנפגשנו) ומאוד רצה להיפגש. זה לא קרה.
כל הזמן הזה תהיתי מה מי מו... הוא יודע שעברתי לגור עם חבר בעיר אחרת (זה שבעלי היום).
אני לא מפסיקה לחשוב עליו, אני כאילו חייבת לדעת מה איתו ואם יש לנו סיכוי.
הסיפור עם בעלי נגמר מבחינתי, זה רק עניין של זמן עד שאני אסיים את הדברים.
אני מאוד מתלבטת מה לעשות עם האקס.
הוא לא נשוי אבל אני לא יודעת אם יש לו מישהי, אבל אני החלטתי שאני חייבת לסגור מעגל ולהיפגש איתו.
אני לא יודעת איך ומתי לפנות אליו.
אם אני רוצה לתת לזה סיכוי אמיתי אני לא רוצה שהוא לא ינסה כי אני נשואה או כי אני בתהליכי גירושין או כי יש לי ילד.
אין ספק שאני לעולם לא אסתיר את הילד שלי, אבל אני רוצה להיפגש איתו מבלי שידע את הכל, אני אספר כשניפגש.
אז מה עושים? מתי? האם לחכות לגירושין עצמם? האם ליצור קשר עכשיו? (אני לא מתכונת לבגוד בבעלי, אבל רוצה לבדוק את השטח)
אם אני אצור קשר עכשיו אולי הוא לא יתחיל קשר חדש או שאם יש לו קשר התחלתי אז הוא ידע שאני בתמונה.
ומה אני בכלל אמורה להגיד לו?
חשבתי אולי לפנות ב SMS כי אז אני אוכל להתחמק משאלות שבשמחה אני אענה לו פנים אל פנים.
אני אספר הכל אבל רוצה לפגוש אותו ולא בטלפון.
אני לא רוצה ליצור קשר בפייסבוק כי זה לא אמיתי מספיק.

אשמח לכל תשובה.

את חושבת נכון,
את נשואה וכל זמן שלא שינת סטטוס שזה אומר במדינה שלנו, ללכת לרבנות ולקבל גט, אז לא כדאי לך אפי' מבחינה מוסרית ואישית להתחיל ליצור קשר עם אדם נוסף, זה יבלבל אותך ויגרום לך להרבה יסורים מיותרים,
כדי לסיים את הקשר הנוכחי, עלייך לעשות בדק בית אמיתי האם זה מה שדרוש לך כעת ? והאם זה יביא לך את האושר המיוחל ?
כי לא תמיד השיקולים הם רציונאלים, וייתכן שהציפיות מהקשר העתידי גורמות לך לחשוב שיש שם משהו שאין כאן,,,
אז כדאי לך לדעתי לשוחח עם אדם שאת סומכת עליו, או עם יועץ רציני שיעשה לך סדר בדברים,
כשאת עושה בירור כזה, את מרוויחה גן שקט נפשי בהמשך, כי קשר שלא מסתיים כמו שצריך , מעקב את הקשר הבא, וגורם לעוד ועוד בילבולים ויסורים,
-
לאננגעתי בבעיה שלשמה רשמת את ההודעה הראשונה שלך, אם זה אקטואלי מבחינתך, אז גם לזה יש פתרון, ותלוי מאוד ברצון שני הצדדים,
אז גם כאן לא היה מזיק לעשות כמה שיחות עם אנשי מקצוע, זה יותר זול בהרבה ממלחמת גירושין שהכסף שם נשפך על עורכי דין ובסוף מגיעים לתוצאות הרות אסון,
בהצלחה

אינני יכולה לעודד אותך ליצור עם האקס קשר, אלא אם ממש התחלת בתהליכי גירושין.
אולי לשאר המשתתפים יש הצעות מעשיות לגבי שאלותייך בנוגע ליצירת הקשר איתו.

עדן יקרה,
ניכר כי אינך נוטה לבחור את בני הזוג האידיאליים, בלשון המעטה..
לפי דברייך, האקס המיתולוגי שלך נהג להפסיק את הקשר ביניכם בלי הסברים, ואז חזר אלייך.
אני מניחה שלא נהנית מההפסקות הנ"ל בזמנו, אך אנו נוטים לזכור רק את הרגעים הטובים בחיינו, ו(טוב שכך).
את בטוחה שאליו את רוצה להתחבר שוב?
את לא מחפשת איזושהי יציבות במערכת היחסים שלך? האקס הזה לא נראה הפרטנר המתאים.
נכון לעכשיו, מערכת יחסים איתו עשויה להראות לך כמו חלום מול הגיהנום אותו את מתארת כחייך עם בעלך, האומנם?
בכל מקרה, לדעתי, עשי את הדברים לפי הסדר הנכון. ראשית שימי קץ למערכת היחסים הנוכחית. לא רק שאינה מובילה שלום מקום מבורך, אלא "הורגת" אותך לאט ובטוח.
לאחר מכן, אולי בעזרת איש מקצוע, עשי לעצמך סדר במחשבות, ברצונות, במטרות.
איזה בן זוג את מחפשת? איך את רואה את הזוגיות המושלמת שלך, ואיך את רואה אותה עם הילד שלך?
כמאמנת, נתקלתי, לא אחת, בבחירה לא נכונה של בן זוג, הנובעת מחששות, כמו הפחד להשאר לבד, מנוחיות, פחד מהלא נודע ועוד.
זה לא נכון לבחור מתוך פחדים!!
אני מקווה שתבחרי להתחיל את חייך החדשים ממש בהקדם.
והפעם תבחרי את בן הזוג שלך מתוך העוצמות שלך, מתוך מודעות למה שחשוב לך!

מאחלת לך חיים טובים והמון הצלחה!

כן, אני בטוחה שזה הסוף. אני לא יכולה להמשיך יותר עם האדם הזה. אני קובעת לי 2-3 פגישות אם איש מקצוע כדי לברר ולהתחזק ובזה אני מסיימת את העניינים.
לגבי האקס-התייעצתי עם כמה מקרוביי שדווקא מעודדים את יצירת הקשר. מעבר לניסיון לחידוש קשר רומנטי אלא יותר בעניין סגירת המעגל כדי שלא יהיו תהיות.
הוא כן אמר למה הוא נפרד אבל זה אף פעם לא היה נשמע כמו משהו חד משמעי אלא משהו שאפשר לעבוד עליו. אבל אני יכולה להבין כי היינו צעירים ותמימים ולא ממש מנוסים במערכות יחסים. אני רק יודעת שהמשפחה שלו לא הבינה את הצעד ומאוד הצטערה על כך.
אני שואלת לגביו לא כי אני מתכננת לעשות משהו לפני שאני מתחילה תהליכים, אלא כדי לקבל עצה לעתיד. מה כדי להגיד לו כדי שלא ייבהל, שלא יתפוס רגליים קרות, איך בכלל לגשת לזה...

אני לא אשת מקצוע .
אבל מה שכן, המרחק בין אלימות מילולית לפיזית אינו גדול.
ולכן אם הבעל לא רוצה טיפול זוגי , לדעתי סיימי את זה כמה שיותר מהר.
ורק לאחר שתסיימי את זה תבדקי מה קורה עם האקס , קחי בחשבון שאולי זו סתם פנטזיה שעוזרת לעבור זמנים קשים.
בכל מקרה סתם להתקשר לשאול מה נשמע שמעתי שחזרת מחו"ל ואם תראי שזה מבהיל , תמיד את יכולה לומר אני צריכה עכשיו חופש כרגע השתחררתי ממע' יחסים אני מחפשת רק ידיד טוב.
בהצלחה.

את מקסימה, באמת!
תודה רבה על המילים והעידוד.
אני יודעת שהמרחק לאלימות הפיזית היא רק עניין של זמן.
זה פשוט מצריך כוחות...
ובעניין האקס, כן, נחמד לחלום ולפנטז, גם זה לפעמים מחזק.
מה שבטוח אני יודעת שמקומי לא עם בעלי...

עדן
נישמע שאת עוברת תקופה , (לא יודעת אם אפשר להגדיר זאת כך כי זה אולי נשמך כבר הרבה זמן), לא פשוטה.

עזרה מקצועית זה אחד הדברים שיכולים לעזור במצבים כאלה שאנחנו מאוד מבולבלים לגבי מה אנו רוצים, מה אנו חושבים שטוב לנו, מגיע לנו, וזה יכול לעשות הרבה סדר בבלאגן וגם לחזק אותנו.

אני מאחלת לך הרבה כוח ותזכרי שמגיע לך את הטוב ביותר , אין שום סיבה בעולם שתספגי יחס מזלזלז ופוגע מאף אחד.
מי שיש לו קשיים ותסכולים ובעיות שילך לטפל בעצמו.

העזרי באנשים קרובים שעושים לך טוב ושאת סומכת עליהם.
בהצלחה
שירה

בעל מתוסכל יקר,

מדבריך אני מתרשמת כי מדובר בזוגיות/אהבה מזוכיסטית (מונח קצת קשה...), ופירושה, שהאדם מבטל את עצמו למען מישהו אחר.
האם יש ו/או היה בעבר, במערכות יחסים אחרות בחייך, ולאו דווקא רומנטיות (חברים, הורים, אחים וכד'), דפוס פעולה דומה בהתנהגותך? כלומר שאתה "מוותר" על עצמך למען מישהו אחר? שאתה מוותר על דברים שחשובים לך ועושים לך טוב (ולא באים על-חשבון האחר)?
העניין כאן הוא ראשית אתה! כיצד אתה מתנהל והתנהלך בעבר?
ייתכן, כי דפוס פעולה כזה מלווה אותך, וכאן, במערכת יחסים קרובה/אינטימית/אינטנסיבית התחושה של ה"ריצוי" עולה ביתר שאת, בגלל אופי מערכת היחסים הקרובה.
כתבת שגדלת במשפחה המאפשרת חופש. ברור שאדם שגדל כך לא יוכל לשאת מגבלות, שאינו רגיל בהן, ועוד לאורך זמן.
בדומה לחיית בר שמנסים לאלף, היא לא נכנעת וקשה לה עם ההגבלות...
באשר לזוגתך, האם דפוס פעולה של "להחליט עבור אחרים", מאפיין אותה בסיטואציות אחרות, עם אנשים אחרים?
חודשיים אחרי לידה, ראשונה, אפשר להבין לליבה, אפשר להבין שהיא חוששת כרגע להשאר לבדה בתקופה בה תהייה בחו"ל. יחד עם זאת, אין זה אומר שעליך לוותר על חלום שלך (אני מאוד מאמינה במשפט שאומר: חיי את חלומותיך, אל תחיי בחלומות!).
אולי אפשר להציע לה עזרה עם התינוקות? אמהות? אחיות? בייבי סיטר? בזמן שהייתך בחו"ל?
האם יש לכם אפשרות לשבת ולדבר על הנושא בצורה רגועה, גלויה וללא מגבלת זמן?
רק שניכם?
נסה להסביר לה את תחשותיך הקשות.
ייתכן כי היא מאיימת, אך אין בכוונתה לממש את איומיה. יכול להיות שהיא תוקפת כי זו הדרך שלה להתגונן? יכול להיות שזה נובע מתוך חשש להשאר לבד עם התינוקת?
כמאמנת אישית וכאדם אני מאד מאמינה שבמערכות יחסים, ובכלל, ובמערכת זוגית אינטימית, בפרט, כדאי לשבת ולדבר בפתיחות על הדברים, ולהבהיר בצורה ברורה
את העמדות (והקווים האדומים) של כל אחד.

מאחלת לך המון הצלחה וטיול מהנה עם אביך.

אני מזדהה עם כל מילה שכתבה לך עם הרבה חן מוניקה, אלא שאני חולק על משפט הסיום שלה ואני מצטט > מאחלת לך המון הצלחה וטיול מהנה עם אביך
בעצם היא נותנת לך את ברכתה, ופוסקת לטובתך , כאילו סע ו-אחריי המבול,
אכן יש בניכם פערים גדולים, אבל אם הזוגיות הזו חשובה לכם וישנה האהבה ורצון להגיע לעמק השווה, עליכם למצוא את שביל האמצע, לבוא אחד לקראת השנייה, תקחו עניין אחד בוער שבלעדיו אין שקט ושלווה בחווה, ותעבדו עליו, תנסו לצמצם את הפער, כל אחד יציע מה הוא נותן ומתקרב לרצונות של השני, א"א לרצות כל הזמן זה לא עובד, ואתה הראייה הכי גדולה לכך,
לטייל בחול זה כייף גדול, אבל הלו אתה נשוי עם ילדה, מה בוער בדיוק כעת,,,
תסתכל על הזוגיות שלך כיחידה אחת, כגוף אחד, אשתך היא היד ורגל ימין שלך, אתה לא נוסע ומשאיר חצי גוף---,,,
כנ"ל אשתך צריכה להפנים את זה,
לכו לייעוץ ויפה שעה אחת קודם !
בהצלחה

זה לא התנהגות שמלווה אותי מילדות או משהו....
בדרך כלל אני אחד שמגדיר מה מפריע לו,ומה הוצא צריך
אבל כשזה נגרר לריבים בזוגיות ואני מרגיש שזה פוגע יותר ויותר אז אני עוצר ומוותר
אחרת היא לא נותנת לי רגע של מנוחה,היא מבחינתה תמשיך להתווכח ולגרור ריבים עד שתקבל את התשובה שהיא רוצה לשמוע.
ולי קצת נמאס לוותר כל הזמן,הרבה פעמים אני מנסה להסביר לה בצורה יפה שגבר ואשה חייבים קצת את המרחב שלהם ואת החופש בחירה ולהגשים מה שחולמים,וזה לא אמור לפגום במערכת היחסים.
הרבה פעמים היא אמרה לי שטוב לה כך.בלי שיוניים,שאני יהיה מסביבה כל הזמן זה מה שהיא רוצה.ולא משנה כמה אהיה סביבה היא תמיד תאמר לי "אתה לא איתי" וזה לא נכון חוץ מעבודה ובית אני לא רואה כלום! ביקר לי!
עשיתי איתה את כל השיחות שדיברתם עליהם.. ישבתי.. דיברתי.. ממש אל הלב שלה.מה מפריע לי והיא פשוט פירשה את זה ל "אתה כבר לא אוהב אותי".. וכל מני משפטים לא נכונים שמנסים לשדר לי שאני לא בסדר..

כך אני לא פונה אליכם סתם
אגב,.. היא לא מאמינה בכל עצות הזוגיות,יעוץ זוגי,פורומים וכאלה..
היא מבחינתה יודעת הכל מהכול וזה מה שמעניין אותה

ואגב.. הטיול שדיברתי עליו שבועיים לא שנתיים .. כך שזה ממש לא נחשב לעזוב אותה
ואם פספסתם בשיחה אנחנו גרים ליד אמא שלה והמשפחה שלה כל הזמן בבית היא אף פעם לא תהיה לבד

או קי..
אז נעבור לשלב הבא.
שמחה לשמוע כי ניסית לנהל שיחות שיתוף ופתיחות אמיתיות, זה מראה על רצון לשמור על המסגרת מתוך ראייה שוויונות, לטעמי, ומתוך רצון להגיע להבנה הדדית.
מאחר שלטנגו צריך שניים, כאמור, אני חושבת כי טוב יהיה אם תצליח לשכניע אותה, לטובת שניכם בנפרד, ולטובת המערכת כולה, כולל הילדה, ששניכם רוצים בטובתה, לנסות, איזשהו איש מקצוע. זה יכול היות מאמן לזוגיות, יועץ זוגי, קבליסט העוסק בתחום, פסיכולוג, או כל דבר המדבר אל ליבכם.
לעיתים, דווקא איש שלא מעורב ריגשית, יכול לשים לב לדברים, כולל פתרונות פשוטים, שאתם, המעורבים אמוציונאלית, יכולים לפספס...
כמאמנת אני יודעת, כי אימון לזוגיות יכול להתקיים גם רק עם אחד מבני הזוג.
לעיתים תהליך שלם, ולעיתים בתחילתו של תהליך.
בתהליך אימוני, שהוא קצר מועד, יחסית לאלטרנטיבות אחרות, השינוי אשר חל במתאמן מורגש בפרק זמן קצר יחסית (כמובן כל אחד והקצב שלו). השינוי הינו שינוי בונה, שינוי לטובה, ולכן גם בן הזוג (וכל הסובבים) מושפעים ונהנים מכך.
הבנתי מדבריך כי בת זוגתך אינה בעד איזשהו תהליך המערב איש מקצוע.
אז אולי תתחיל אתה. בתור התחלה, זה יעזור לך עם הרגשת המלכוד.
מתוך נסיון עם מתאמנים שונים, כאשר נראה כי יש דרך מוצא מה"פלונטר", החיים נראים יותר פשוטים, ופחות מורכבים.

"מאז התחתנו הכל הגשמתי לה"- בית? ילדה משותפת? , אלה דברים שקשורים בשניכם. בזוגיות שלכם. אולי אני טועה, אבל אני מקבלת את ההרגשה שאתה רואה בזוגיות שלכם תרומה שלך אליה, ולא בחירה שלך. יכול להיות שאתה מעביר לה את המסר הזה לאורך הקשר ביניכם, והיא מתרעמת על כך ולכן כתופעת לוואי צדדית, היא גם לא יכולה לתת לך את החופש לו אתה זקוק כל כך. משום שכשצד אחד בזוגיות מרגיש כי "עושים לו טובה" בנוגע לדברים בסיסיים בזוגיות, שהוא כבר נותן מבלי להתרעם, קשה לו לצד הזה, לתת מעבר. אני חושבת שעד שלא תיתן לאשתך את ההרגשה שבחרת בה והמשפחה שלכם ושאתה כבר עכשיו מאוד מאושר מהחיים שלך משום הבחירה הזאת, ושאינך עושה טובה שאתה שם- היא לא תוכל לשחרר אותך לדברים אחרים, משום שהיא כועסת שאתה לא מעריך אותה.מה דעתך לשמוח בה ולא להאשים אותה בעקיפין, שבגללה הפסדת דברים בחיים שלך, אלא להבין שגם אתה בחרת בה?
ושוב, יכול להיות שאני טועה, אבל זאת דעתי.

היי בעל מתוסכל.
בתור אישה שנשואה כבר 7 שנים (+ ילד מתוק...) נשמע לי שבסה"כ שניכם אוהבים זה את זה ופשוט ישנו פער גדול בהבנתכם אחד את השניה.
בכלל, (ואת זה למדתי על בשרי), בין גבר לאישה יש פערים גדולים מאוד, שלא תמיד אנחנו מבינים אחד את השניה: הגבר אומר כך והאישה מפרשת אחרת. הגבר מתכוון להחמיא והאישה נעלבת... - פשוט יש פער גדול בין איך שהאישה מסתכלת על הדברים לבין איך הגבר מסתכל עליהם....
לכן הייתי ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ זוגי (אפילו לבד בנתיים), ואז לראות האם יש על מה לעבוד? האם ניתן לשפר את המצב בניכם? האם זוהי רק אי-הבנה שלה כלפיך או שזו רכושנות ואגואיסטיות מצידה? - לכל השאלות הללו, כך אני מאמינה, יש תשובות בטיפול הזוגי. כך תדע מה לעשות וכיצד לפעול, והיא תלמד איך לפרגן לך יותר, איך לתת בך אמון וכו'.
מקווה שעזרתי במשהו. : )
בהצלחה!!!

ילדה טובה יקרה,

ראשית אני רוצה לחזק אותך על כך שאינך נענית לחיזורים (של אחרים, אני מניחה), כפי שציינת. זה מראה על היותך אדם אמין ונאמן.
כאדם, זהו ערך עליון, מבחינתי.
כמאמנת אישית, אני שמחה שזהו ערך חשוב עבורך, שאינך מפרה למרות התסכול שאת חשה, זה אומר שאת נאמנה לעצמך (וגם לבן זוגך, כמובן) ופועלת על-פי ערכייך ולא על-פי חסמייך (תסכולייך ודברים אחרים שחוסמים אותך מלהגיע למטרותייך), וזה מאוד חשוב!
ציינת, שהזוגיות שלכם מעולה.
איך זה בא לידי ביטוי?
האם בכך שאתם מדברים על "הכל", חולקים בכל, או מה?
אחד מעמודי התווך של מערכת יחסים בריאה, כפי שאני רואה זאת, היא הפתיחות והשתוף. על אחת כמה וכמה במערכת זוגית אינטימית וטובה.
האם שתפת אותו אי-פעם בתחושותייך?
האם שאלת אותו מה קורה? אולי הוא חושש ממשהו?
אני חושבת שכדאי לעשות שיחה כזו, בנינוחות ומתוך רצון להביו את השני.

הרבה הצלחה!

ילדה טובה יקרה, כתבת שכבר מן ההתחלה ניכר "פער נוראי" במיניות, וממה שאת מתארת - ההתרשמות שלי היא שמאד חסרה תקשורת ביניכם בדיוק בתחום הזה, על מנת לברר האם ניתן לגשר על הפער הזה.
לא אצל כל זוג ניתן לגשר על הפער, אבל כדאי לברר עד כמה זה אכן נכון. לפעמים רק נדמה שיש פער וזה קורה בגלל שנוצרות המון אי הבנות, או שאתם קוראים לא נכון את התגובות הלא מילוליות, כל אחד מתבייש ועצור מלבקש מה עושה לו טוב ומתי מתאים לו ומתי לא מתאים לו.
כאשר התקשורת בסקס אינה טובה - די מהר כל אחד מתחיל לדאוג לעצמו בדרך הטובה שהוא מכיר. הרבה יותר נוח ופשוט לספק את עצמך ללא בן זוג שמשדר תסכול ולא קורא אותך נכון. הזמינות והמבחר האדיר של אתרי פורנו בימינו עושה את המשימה הזאת יותר ויותר מותאמת אינדיבידואלית לטעמו המיוחד של כל אחד, ומספקת את הסחורה יותר ויותר בקלות לעומת התקשורת הלקויה והמגמגמת בתחום הזה בין בני זוג.
על כן אני מציעה לך לא להרים ידיים, לאור מה שאת כותבת שהזוגיות שלכם מצוינת בשאר התחומים - ולחפש ייעוץ סקסולוגי מתאים, אשר שם דגש על תקשורת.

ברשותך העתקתי מפורום אחר את תשובתו של הרב יובל שרלו לבחור ששאל את אותה שאלה---
התשובה שלו מקצועית ביותר, כדאי לך להפנים אותה,

בני אדם מאוד שונים האחד מהשני, והם שונים גם ביחס לתופעה שאת מבטאת כאן. הם שונים ביחס למשיכה, הם שונים ביחס להתמודדות שלהם עם התופעה, הם שונים ביחס למקום שהמשיכה בכלל תופסת בעולם חייהם, ועוד ועוד. בשל כך, קשה מאוד לומר תשובה אחת שהיא נכונה לכולם, ומה שלמדתי מניסיוני בעיקר דרך הייעוץ הוא שצריך לפרוס את האפשרויות השונות בפני עצמך, ולבחור את אחת הדרכים, מתוך מודעות עמוקה שאין אנו יודעים בוודאות על דרך זו או אחרת, אלא בוחרים במה שהרי קרוב לנו ונראה שהוא טוב לנו, ושנראה שנוכל להתפתח בו ולקדם אותו.
משיכה אינה נובעת אך ורק מתכונות פיזיות, אלא הרבה מאוד מהאינטימיות הרוחנית והנפשית הנוצרת בין בני זוג. העובדה שלעתים היא קיימת אצלך אפשר שצריכה לגרום לך להפסיק למדוד את הדברים ולספור, אלא להחליט כי יש בסיס לקשר ביניכם, ושאתם תבנו את הקשרים ואת ההימשכות ההדדית האחד עם השני. אינני אומר שאין מקום לחשש, אלא מבאר כי ''שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור'' (קהלת יב), לאמור: חששות לא נועדו שניכנע להן, כי אם שניקח אותן כאתגר.
על כן, אכן הגיע הזמן להחליט. אני בוודאי לא יודע מהי ההחלטה הראויה לכם, לא רק בשל העובדה שאתם אנונימיים לגבי, אלא שגם אם הייתי מכיר אתכם כאמור לעיל זו הכרעת חיים שלכם. תרומתי היא רק לומר שיש סיכוי גדול כי בשעה שתהיו אכן קרובים אחד לשני ולא רק במעמד של משודכים, בשעה שתיצרו אינטימיות נפשית ונשמתית הנבנית בין בני זוג לאחר נישואין, לאחר שגם תלמדו את ההיבטים הטכניים של התעוררות וגרימת רצון גופני עז יותר וכדו' – יש פתח גדול מאוד לכך שנישואיכם יהיו טובים ומאושרים, ושאתם תבנו האחד את השני.

כל טוב והרבה שמחה

היי טל.
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף, מהמשפט האחרון שכתבת על כך שבחברה הדתית אין זה מקובל להיות רווקים בגילך, ואני חוששת שהחלטותיך, יהיו החלטות פזיזות מתוך לחץ גדול של החברה וכדי לרצות את החברה הסובבת אותך.
גם אני דתיה כמוך, ומה שאני לא אוהבת בחברה זו זה את הלחץ שמופעל במודע או שלא במודע, על רווקים/רווקות, על אלו שנשואים כמה שנים טובות ועדיין לא הביאו ילדים... זה לחץ שהחברה הדתית מפעילה לא מתוך רוע אלא מתוך אמונה ש"לא טוב היות האדם לבדו..."- כלומר אדם נולד כדי להנות מן החיים. הנאה פירושה לא לחיות לבד, אלא לחיות בשותפות עם האדם הנכון, וביחד להביא ילדים- שהם לבדם מהווים אושר גדול בחיינו- "ילדים זו שמחה"...
מתוך אותה תפיסה, החברה שאנו חיים בה מאמינה שככל שאדם ייתחתן מוקדם יותר ויביא ילדים מוקדם יותר- יהיה לו טוב יותר. (נישואים וילדים אלו דברים שמביאים את האדם אל "המנוחה ואל הנחלה", למקום בו הוא כבר מפסיק לחפש אחר האחת והיחידה שלו. מן סוג של יציבות ושקט בחיים.) ברור שאין זה נכון לגבי כולם כי אנו בני אדם שונים, אך יש כאלה שזה נכון עבורם והם באמת נישאים בגיל צעיר יותר.
בנוסף, בחברה הדתית יש את העניין הזה של "איסור נגיעה"- מה שמסייע לעיתים להבחין האם זהו בן-זוגך לחיים או לא. דבר זה הינו יתרון גדול בהבחנה ובבחירה של שותפך לחיים, ולכן גם בדר"כ קל למצוא את האחד שלך מהר יותר כי את נטולת רגש מיני, קשה לרמות אותך, את מחושבת יותר וחושבת באופן הגיוני. (אחרי הכל הוא עשוי להיות חברך לכל החיים ואב לילדיכם המושתפים...) (דרך-אגב, לא ציינת האם את שמרת נגיעה עם האחרון שיצאת איתו. אם שמרת נגיעה, איך את יודעת שאת לא נמשכת אליו? רק לפי מראהו החיצוני?)
בכל-מקרה, כל בחירה שתעשי חייבת להיות בחירה שלך ורק שלך! אל תבחרי מישהו(ואפילו אל תצאי אם מישהו) רק כדי להשתיק או לרצות את הסובבים אותך!!!
זה לא פשוט לחיות כך, אך את צריכה ללמוד לעשות את הבחירות הנכונות עבורך, ולא מה שאחרים חושבים שטוב לך...
לי גם קרה סיפור דומה: אומנם נישאתי בגיל צעיר יחסית, אך הבאנו ילדים לאחר 4 שנים. וכן, גם לי הציקו ואמרו אלף ואחת דברים. אבל מה שטוב להם- לא בהכרח טוב לי. והבחירה שלי היתה קודם כל להכיר את בעלי ולהנות איתו, ורק אח"כ להביא ילדים לעולם. מה-גם שאיני בטוחה שהייתי יכולה להיות אמא טובה בשבילם באותה תקופה כי בחרתי לעשות דברים אחרים שאולי לא היו כ"כ פשוטים, (או שח"ו היו באים על חשבון הילדים) אם היו לי ילדים אז.
מדבריך, ראיתי יותר מצוקה של הגיל מאשר מצוקה של לדעת במי לבחור, ולכן בחרתי לכתוב לך על הלחץ החברתי בו את נתונה. לחץ-חברתי, בכל חברה שהיא, הינו הדבר הגרוע ביותר לדעתי, והגורם מס' 1 לבטל את האופי שלך ורצונותיך האמיתיות. לכן- עשי רק מה שטוב לך והתעלמי מההערות השונות.
מקווה שעזרתי : )

טל היקרה, ברצוני לענות לך מכיוון אחר, לאחר שקראתי את תשובותיהם המעניינות של בני ושל דפנה.
אני קולטת אותך בתור אישה מאוד רגישה, הקשובה לעצמך, ומאוד יודעת מה את רוצה ומה אינך רוצה ולא מתאים לך.
ההחלטה להתחתן היא מאוד הרת גורל, והיא תתווה ותשפיע על כל מסלול החיים שלך.
בטווח הארוך, נדמה לי שיש כמה דברים שהינם חשובים על מנת שהקשר יהיה מוצלח, אכתוב רק כמה מהם: תקשורת טובה, גמישות מחשבתית, רגישות לאחר, בטחון עצמי ואסרטיביות (על מנת שכל אחד ישמיע את צרכיו ולא יהפוך ל"קורבן מחוק" בשם עקרון הויתורים), הערכה הדדית, כמובן - משיכה גופנית ותחומי עניין משותפים, והסכמה על מטרות משותפות בחיים.
אחד הדברים שחשובים לך הוא הופעה חיצונית ומשיכה גופנית, ואולי את צריכה להכיר מספיק את עצמך כדי לקבל שזה חלק ממך, ומכיוון שאלו דברים שחשובים לך - עלייך לחפש בהתאם.

יחד עם זאת אומר לך שהרבה פעמים מתפתחת משיכה מינית ואהבה לאחר שמבלים זמן ביחד. אחד הדברים שהכי מזרז התאהבות ומשיכה הוא יציאה לטיול הרפתקני ביחד, לעשות דברים לא שגרתיים.
אני מניחה שאם לאחר בילויים משותפים עם הבחור האחרון זה לא התפתח - יש להניח שעם כל המעלות שלו - יש שם משהו שלא מתאים לך.
שאלתך האם יש בך משהו שחוסם את הקשר הזוגי - מאוד יתכן שכן, ואולי שווה לחשוף זאת בעזרת איש מקצוע.

אני מתרשמת שאחת המטרות שלך היא לשמור על העצמאות שלך ועל החופש שלך, וכדאי שתשימי לב לכך שהפסילות הללו משרתות את הצורך שלך בחופש.
האם את באמת רוצה כל כך למצוא בן זוג ולהקים משפחה? אולי אינך מוכנה ובשלה לכך? לא כולנו בנויים אותו דבר. מצד שני - כדאי שתדעי שניתן לייצר חופש ועצמאות בתוך הזוגיות בעזרת בניית תקשורת מתאימה ואימוץ עקרונות מסויימים.
מקווה שפתחתי לך כמה פתחים.

כל הדברים שכתבת מדוייקים מאוד. אני באמת בחורה עצמאית מאוד ואני מודעת לכך שהרצון לחתונה ומחוייבות לא מספיק בוער אצלי. אני מודעת לכך, ועדיין רוצה להתחתן כי אני מאמינה שכך צריך וכך גם חונכתי.
האם שכשיגיע אותו אחד שאותו באמת ארצה אז אוכל להתגבר על הפחדים והחששות ממוסד הנישואין?
האם יש דרך לעודד ולפתח את הבשלות לנישואין? אני כבר לא ילדה קטנה...

לגבי עניין המשיכה, אכן בילינו רבות ביחד, בטיולים, הצגות, הופעות וכו'... אני מבינה שאם למרות כל זה זה לא התפתח פשוט לקבל את הצורך הזה אצלי ולהמשיך הלאה?

ולגבי מה שכתבת בסוף, איך ניתן לשמר את החופש והעצמאות בתוך מסגרת הנישואין?

האם שמרתם נגיעה? כלומר בחנת את הדברים בפועל או רק בתאוריה? אין לי תשובות אלייך אבל נראה לי שכדאי שדורית תענה לך יחד עם המידע הספציפי הזה. אני מאמינה שיש לו חשיבות.

בוקר טוב טל,
הפעם קלטתי ממך חששות ופחדים ממוסד הנישואין.
שווה לבדוק בהיסטוריה שלך בתוך משפחתך ובסביבתך הקרובה - איזו תמונה של זוגיות את ראית ומה שם מפחיד אותך.
הביאי נא בחשבון כי ככל שיעברו השנים - ותתבגרי - לדעתי הגמישות שלנו יורדת עם הגיל ואנחנו מקבעים הרגלים אישיים ונוחיות אינדיבידואלית - ואחר כך זה נעשה יותר ויותר קשה לעשות את המעבר לזוגיות צמודה ולחיים משותפים ככל שמבוגרים יותר.

עכשו, למקרא תשובתך, אני חושבת שכדאי לך להגיע לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לזהות מה חוסם אותך /מפחיד אותך באינטימיות זוגית. חבל לדחות זאת.

לגבי עצמאות וחופש בתוך הזוגיות - לא אוכל להיכנס לפרטים כאן, אבל את מוזמנת לקרוא אצלי באתר כמה מאמרים שכתבתי בנושא "מובחנות" , בייחוד את המאמר : "זוגיות כמגרש אימונים לצמיחה אישית: הטיפוס בסולם המובחנות (דיפרנציאציה)", וכמו כן בנושאים כמו כנות וחרדה בזוגיות, ולהבין זאת יותר.

גלית היקרה, אל נא תיבהלי מן האוננות שלו עד כדי כך. הגבת במבוכה רבה (ואולי גם בגועל?) - כי ממש לא ציפית לכך. אבל כדאי שתדעי שרוב הגברים מספקים את עצמם מידי פעם - בעיקר כאשר הם צופים סרוב מצד בת הזוג ובכל זאת מתעורר הצורך המיני. בשביל גבר אוננות היא פתרון זמין ונוח ומרגיע - ורוב הגברים לא מפסיקים לעשות זאת גם כאשר הם בזוגיות.
אל תיקחי זאת כאילו זה אומר משהו עלייך - חוץ מכך שהוא רואה בך באותו רגע בלתי זמינה ובלתי נגישה. זה לא אומר שאת לא מושכת או לא אהובה.
כנראה היה לו קשה להירדם וזאת היתה דרך טובה להרגיע את עצמו.
מקווה שתשובתי תקל עלייך.

אני מבינה מדבריך שזאת התחלת היחסים ביניכם. יכול לקרות שצומחת לה אהבה עם פער כזה בגילים. הבעייה היא לא רק הפער בגילים אלא השלב השונה בחיים בו נמצא כל אחד מכם.
כי למצוא מישהי אינטליגנטי ועמוק בגיל שלך - אני בטוחה שניתן למצוא.
להתאהב זאת לא הבעייה, קל מאוד להתאהב, ולפעמים זה אפילו עוד יותר קל להיסחף כאשר האהבה אינה ריאלית - דווקא אז הרגשות משום מה גוברים.
הבא נא בחשבון שאתה כרגע מסונוור ואינך רואה נכוחה את המציאות.
אינני אומרת שזה לחלוטין לא אפשרי, היחסים האלו, אבל יהיה עליכם להתגבר על המון קשיים - בין שניכם בגלל השלב האחר בו כל אחד מכם נמצא בחיים, ויש להניח שגם תהיה לך נטייה לקחת עליה חסות ולהדריך אותה בכל מיני עובדות החיים בכל מיני תחומים, נטייה שתפריע לפתח זוגיות שוויונית והדדית. ברור שיהיו קשיים אחרים - מול המשפחות, בעיקר שלה, ומול החברים.

הי "אני"

אתחיל דווקא מהסוף. אני מאמינה שכל דבר נתון לשינויים!!
גם הרגלים שלא טובים לנו והם מושרשים בנו אפשר לעקור, ולטעת במקומם התנהגויות מקדמות, שעם הזמן וההתמדה יהפכו להרגלים. וכפי שנאמר "הרגל הופך לטבע שני".
אני חושבת שאת צודקת! ראשית עלייך לשפר את תדמיתך העצמית בעייני עצמך, ואז תפתחנה בפנייך זוויות ראייה חדשות. גם חברייך יראו אותך באור שונה!
איך תוכלי לעשות זאת?
כמאמנת אישית רב תחומית דרבנתי אנשים להעריך את עצמם נכון, כלומר הרבה יותר ממה שהם העריכו לפני התהליך האימוני אליו נכנסנו.
אחד הדברים שעשינו היה לרשום, ממש לרשום (!) את החוזקות, משאבים בלשון האימון, על דף. כך אפשר לראות כמה את מוכשרת, חכמה, "שווה".
הצעד הבא הוא לחשוב על דוגמאות מחייך לגבי כל הצלחה שבה השתמשת באחד או יותר מהמשאבים הנ"ל.
כך, תוכיחי לעצמך כמה את ראויה להערכה!!
בקשר לבן הזוג שלך... אני מאוד מאמינה בלהקשיב לעצמך. אם משהו לא מרגיש לך מתאים, קחי לך זמן מחשבה, בלי לחץ!
נכון שבתחילת דבריי כתבתי שהכל נתון לשינויים אך את יכולה לשנות בעצמך ולא באחרים!
כאשר תעריכי את עצמך כראוי, תדעי גם לבחור בלב שלם את הקרובים לך, את אלה שיהיו ראויים לך!!

מאחלת לך המון הצלחה!!

בהמשך למה שדפנה כתבה לך, אני מוסיפה שכדאי יהיה לקחת דווקא ספק זמן בתקשורת מולו ולבדוק אם עצמך עד כמה את רוצה לתת עוד הזדמנות לקשר איתו. כתבת שאינך רוצה אדם אחר, וניכר כי יש בך עדיין התלבטות האם לתת לזה אפשרות נוספת למרות אובדן חלקי של האמון שנוצר בעקבות המשברים שחוויתם.

אז אני מציעה להתנתק טוטאלית לתקופה מסוימת על מנת להיות נקיה ולחשוב טוב עם עצמך עד כמה את: יכולה, מוכנה רגשית ורוצה - לתת לזה עוד הזדמנות ואולי אפילו להתנות את זה ביעוץ זוגי- ובכך גם לבדוק את פתיחותו לשינויים ואת הרצון שלו לנסות לשפר את התקשורת ביניכם ובעצם תוך כדי גם להודות שאולי יש לו מה ללמוד, וגם לכם יחד כזוג.