פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

למה ?
ישנם היום כ"כ אנשי מקצוע בדיוק בשבילך בשבילכם וחבל על כל יום שעובר,

את כותבת דברים נוראיים על הזוגיות שלך, וזה לא מה שהתכוון המשורר, שבי עם עצמך ובידקי איפה הייתה נקודת השבירה שהרי בחיים שלכם היומן הסתם גם הרבה רגעים נפלאים,,, נסי לשחזר את ימיי החיזורים וההיכרות מה היה שם ? תעלי זכרונות ושתפי בהם את בן זוגך,,,כן ! קחי אותו לסיבוב בחוץ באוויר הפתוח דברי אליו ושחזרי איתו את הימים הטובים, ואז תשאלי אותו מה קרה איפה עשיתם טעות, קחי אחריות למרות שאת בטוחה בצדקתך,,, אבל השתדלי להתעלות שוב כמו שרק נשים יודעות חכמת נשים בנתה ביתה--- תעשי אפי' בכח ערב רומנטי, וכוונתי שאפי' שזה ייראה בתחילה מאולץ כאילו בשבילך כן ! את זקוקה לזה רגע לפני שהכל מתפרק,,, !
כעת ייתכת שהוא ייפתח ויסביר את עצמו ואף יטיח בך עוד ועוד האשמות, קבלי את זה כמו ספוג כמו שמתנהגים עם ילד לא בשל ככה זה גברים,,, אבל תאמרי לו שלא נוח לך איך שהוא מדבר אלייך, דברי בשפת האני ,,, אני לא יכולה יותר קשה לי--- ולא אתה ואתה ---ואתה ככה וככה ואיך יכולת וכוו' זה דיבור נגוע ופסול ולא משרת את המטרה,,,
אם נפתח פתח קטן, אפשר לעצור ולא להמשיך לחפור ולחפור, קחי נשימה ובקשי ממנו להיפגש שוב, עד כמה שזה נשמע מטומטם שאת צריכה לבקש ממנו פגישה,,, אבל זה בשביל התחלה,,, בתוך כל זה היה מומלץ ביותר לקבוע על שיחת ייעוץ ומשם להמשיך כי זה חשוב מאוד
ב ה צ ל ח ה

תודה רבה על התגובה המהירה,

אני שמחה שיש עוד מי שחושב כמוני, אני מבינה את הקושי אבל..............

הבעיה שכבר ניסיתי והוא לא מעוניין בפגישות כאלה, אם זה כבר קורה זה רק כשעולים בו רגשות ואז אני נפתחת וזורמת ובסוף אוכלת אותה בגדול כי הוא חוזר לסורו כתמול שלשום כאילו כלום לא קרה, הוא גם יודע להבטיח שישתפר אלפי פעמים אבל מיד לאחר דקות ספורות הוא עושה דברים שונים מהבטחותיו, כך שאני נשארת עם הלב השבור לאחר שאני מאוכזבת כי טיפחתי אשליות, די לי אינני רוצה בזה עוד. אולי אם יש איש מקצוע שיוכל להסביר לי מה עושים כי הדרך הזו לצערי במקרה שלנו לא ישימה. בעלי גם אינו מעוניין ללכת ליעוץ הוא טוען שהבעיה בי. ואני מאד מעוניינת להתייעץ ולשמוע ואם יש משהו לתקן איזשהו קרש הצלה אחרון לפני שאני טובעת,

אשמח,

שוב תודה

לכי לייעוץ לבדך, שם תקבלי כלים וכוחות להתארגן מחדש, ומניסיון אני יכול לומר לך שהוא יבוא גם אבל לכי קודם לבד זה נותן לך גם הרבה יתרונות,
ב ה צ ל ח ה

אני לא לגמרי בטוחה שזה הפורום המתאים, גם הגדרת- בעיות משפחתיות קשות. בכל אופן, אני יכולה לייעץ מה בגדול נחוץ במצבים כאלה, אבל מאוד כדאי שתפני ליועצי הורות ומשפחה, במקביל, ולאו דווקא בפורום אינטרנטי שהתשובות יכולות להתעכב.

לא ממש ברור היה ממה שכתבת האם בעלך הוא גם אב הילדה הביולוגי- דבר שיכול לשנות פה את התמונה. במשפט האחרון הזכרת את האישפוז של הילדה- והיא כבר בחורה- וזה אמר המון על מצב הנפשי שלה, הרגשי שלה ועל המצוקה הגדולה בה היא שרויה. לכן אותה אני רואה כדבר ראשון שיש לעזור לו- לגשת איתה לטיפול פסיכולוגי בהקדם, ללוות אותה ולתת לה לעבור את התהליך הזה. בתהליך הטיפולי, בהמשך, היא תקבל מקום של מרחב רגשי ותמיכה, דמות תומכת (מטפל) אל מול החוויות מול בעלך. היא תוכל לחוות משהו מחזיק יותר רגשית אל מול ההתמוטטות שהיא חשה. לכן מאוד מאוד חשוב לקדם את העיניין הזה כמה שיותר מהר. אם קשה כלכלית גשי לקופ"ח ובדקי מהן זכויותיה- יש טיפול אישי אצל פסיכולוגים שעולה כ-160 ש"ח (בכללית). מעבר לזה יש גם בלשכת הרווחה, בבי"ח בו היתה מאושפזת ועוד.

אני חושבת שבתור התחלה זה מספיק, ולדעתי הבת שלך היא כרגע באור הזרקורים. מעבר לזה כמובן יש את המערכת הזוגית ולאחריה מכלול המשפחה שזקוק להחזקה ולטיפול, לא ברור כמה בעלך יהיה מוכן ובעיניין. אני לא רוצה להעמיס כאן ולכן כתבתי את עיקר הדברים- טיפול לבת שלך כמה שיותר מהר. רצוי גם (אולי אחרי ייעוץ עם המטפל) לגשת לפסיכיאטר בקהילה או מי שטיפל בה אז, כדי לתת עזרה ראשונה להרגעה (יש היום מגוון כדורים שיכולים לאפשר רגיעה וסטטיות) ומשם להמשיך.

מקווה שתהיו חזקות, שדברים יסתדרו יותר ובהצלחה רבה.

אני רוצה לעצור במשפט הראשון שלך. לא נראה לך שאת מאוהבת ולמרות המשיכה אין אהבה. גם אם היו יחסי מין מאוד טובים, היש פה קשר ששווה לעבוד עליו, להמשיך אותו ללא אהבה?

לגבי כל מה שתארת לאחר מכן- אני חושבת שזה מתגמד לעומת הרגש שאין לך אליו. כתבת בפירוש כי אין לך בעיה להיות ידידה שלו. ככה שמה שגילית לגבי הבחור- אינו ממש רלוונטי לעובדה שכנראה זה לא קשר לטווח ארוך כך או כך. הוא כנראה מודע לבעיה הזאת ולבטח חושב איך לטפל בה, גם אם הוא לא מודה- יש סיכוי שברור לו שיש פה במה לטפל.

יש עוד גברים ש"נראים מעולה, נפלאים, ימשכו אלייך".. לא? לכן אינני רואה סיבה לדבר על משהו כ"כ רציני ועלול להעליב, בעוד שמראש ידוע לך כי אין בך רגש, והסיכוי לקשר דומה אחר- עם אדם אחר- די גבוה. מה גם שכתבת שהוא דווקא כן דלוק, והתפרש לי מדברייך כי ייתכן ויש לו רגש אלייך. זאת סיבה טובה יותר לא להמשיך קשר כזה, חד צדדי מבחינה רגשית, בהחלט משום שתהיה פה פגיעה וככל שזה ימשך, הוא ימשיך להרגיש, את לא, וכדאי לא להגיע למצב קשה יותר.

בהצלחה רבה.

טוב את ממש צודקת ויש בדושיח הזה כדי להעמיד אותי במקום.
שתביני אני מנסה כבר חודש להפטר ממנו, ודווקא בגלל שאין כלום וגם לא יצא כלום.
אין לנו חיבור משותף כ'כ, אנחנו שונים בהשקפה, מנטלית, הכל כמעט, סה'כ זה התחיל בגלל שלא ידענו לאן זה יגרר.
ייתכן ושורש הבעיה כמו תמיד נעוץ בי, הוא מעביר לי את הזמן, וחוץ מיחסים שלא קויומו בכלל, כנראה שהוא לא מועיל לי בכלום.
איך מתפטרים ממנו?
הוא התקשר, אחרי שבוע של נתק, הוא קצת "מתחנף" מפחד שאני אברח לו, אני בטוחה בזה.
חוצמיזה שלגבי הבעיה ששלו, לדעתי הוא לא מתכחש הוא משו, הבנאדם פשוט עיוור ולא יודע.
בעיה שלו.
תודה לך בכל מקרה, הזזת לי וילון מהעיניים.
שני.

נראה שבאמת עשית חושבים והגעת להרבה- סה"כ מנטלית אתם כמו שהצהרת- מאוד שונים, היתה משיכה ראשונית מאוד כנראה ועם הזמן הבנת שמשהו פה לא מתאים, מכל הבחינות.

לא כ"כ ידעתי למה התכוונת אבל זה נשמע לי משפט חשוב: "ייתכן ושורש הבעיה כמו תמיד נעוץ בי".. זה נושא בפני עצמו אבל אולי עלית על משהו בקשר למערכות יחסים בכלל בחייך, ושווה לבדוק עם עצמך למה את באמת זקוקה, ולמה את חושת שאצלך יש משהו שגורם לכל היתר לקרות. זאת שאלה בפני עצמה ואני אומרת את זה בתוך מאמר מוסגר כאיזשהו בונוס שיצא פה מהשיח שלנו על הבחור :)

איך מתפטרים ממנו?.. נשמע לי שאת מאוד לא שם, לא בקשר איתו, ולא מעוניינת. לכן הדבר העדיף הוא לדבר דוגרי ולומר את הדברים ברגישות אבל במידת החלטיות. במצבים האלה אין כ"כ ברירה, וזה באמת צעד לא נעים- אבל זה צעד שיגרום לך להקלה ולניתוב האנרגיות שלך לקשר שבאמת יעשה לך טוב ולחשיבה מעמיקה עם עצמך, בקיצור- זמן לעצמך שיעשה לך רק טוב. לגבי הבחור- חבל להשלות אותו וברגע שקיבלת החלטה- להתקדם, לומר את הדברים לא באופן פוגע, מספיק רגיש, אבל משהו כללי וחד משמעי. אני מניחה שאח"כ הוא יבין.

בהצלחה רבה, שמחה שיכולתי לעזור. סומכת עלייך שתעשי מה שטוב ומתאים, ותמשיכי הלאה לקשר בריא וטוב יותר.

עדי

אני רוצה להסביר.
"שורש הבעיה נעוץ בי" מייחסת את זאת בעיקר לצד שלי במערכות יחסים. היה לי חבר כמעט 3 וחצי שנים, וסיימנו את הקשר הזה רק לפני 8 חודשים.
מאז אני לא מצליחה לגעת במשהו רציני. ואני רוצה מאוד. אין יחסים בלחי אהבה, אין רגש בלי געגועים.
לכן, מלכתחילה, חיפשתי קשר רציני וכשראיתי לאן הוא מוביל בכל זאת המשכתי.

בכל אופן, את ממש מדהימה כי את כותבת מעולה ונוגעת בנקודות מדוייקות בבהירות.

קודם כל- תודה רבה על המילים החמות שלך. מאוד שמחתי וריגשת אותי במה שכתבת לי.

כתבת כמה דברים מאוד משמעותיים;
אני חושבת שאחרי מערכת יחסים ארוכה כ"כ, רצינית, כמו זו שהיתה לך, רק יתבקש שתקחי לעצמך ספייס רגשי. ראי את מה שקורה לך כיום כאיזושהי מגננה מפני פגיעה רגשית, כאילו הגוף שלך רוצה להיות שם -איפה שאין מחויבות ואהבה-אבל הרגש עוד לא. וזה כ"כ כ"כ בסדר וכ"כ מתבקש! כרגע את נמצאת או בדרך לסיים מערכת יחסים הפוכה לגמרי- לא היתה שם התאמה מנטאלית, לא היה רגש, כתבת ממש שאת לא "שם" בכלל ובתוספת לכל זה גם גילית על בעיה מאוד ספציפית (ששם היה מלכתחילה הטריגר לסיים, אבל שמת לב שהטריגר הזה האיר עוד ועוד פינות וראי לאיזו תובנה הגענו- כלל לא קשורה לזה באופן ישיר). שימי לב שהרבה פעמים אנחנו בורחים למצב קיצון אחר- כדי להבין איפה היינו בנקודה ההיא, ההפוכה.

לפעמים אחרי קשר כ"כ ארוך, משהו שלקח מאיתנו כל טיפת אנרגיה- בעיקר תהליך הפרידה, הזכרונות, החוויה הראשונית של אהבה- כל זה הוא תהליך ארוך שלוקח זמן לעבור אותו, גם אחרי הפרידה הקונקרטית נשארים בנו המון הרגלים, ערכים ומחשבות על אותו קשר, ואנחנו ממשיכים הלאה, פיזית, אנחנו בתנועה, אנחנו "אחרי", אבל הלב לפעמים עוד רוצה לעבד, עוד רוצה לעכל.. ושמונה חודשים לא תמיד מרגישים כשמונה חודשים, לפעמים זה מרגיש הרבה פחות לרגש שלנו. יש לו חיים משל עצמו..

אז תני לזה להיות.. תני לרגש לגדול חזרה, ממקום פתאום אחר- מקום אחרי פרידה, אחרי בגרות, אחרי משבר, אחרי משהו שצמח, משהו שהבנת ולקחת לך לחיים. תני לעצמך לקחת את המרחק הרגשי שאת לוקחת כרגע (קרי- להבין מדוע נכנסת למערכת יחסים פחות מחייבת רגשית) ותאפשרי לך את זה, מה שנקרא- פרגני לעצמך :) כי את כנראה זקוקה לזה, לחופש, לאוויר, כדי לבדוק שוב עם עצמך מה את מחפשת במערכת זוגית. ההישארות במקומות קרים לא פעם חשובה גם היא.

אז המשכת למרות שאין אהבה וגעגוע. נכון. כנראה היית צריכה להיות שם. פשוט לאפשר, ותראי כמה מהר התובנות מגיעות.. מתחברות לפאזל.

באמת ריגשת ואין לי ספק שהתובנות שלך והמודעות שלך עוד תביא אותך למחוזות טובים, ואת תראי שרק אם תשחררי את השריר הזה- ז"א - תני לעצמך להיות במקום שלך כרגע ואל תחמירי איתו- הכל יתבהר. ותמצאי את האהבה שאת מחפשת, אין לי ספק.

שמחתי לעזור, ואת מוזמנת להשתתף, לשתף.
עדי

בגלל ששבת נכנסת אוטוטו---
רק רציתי להעיר לך שאולי זה הזדמנות ללכת לבירור הזוגיות ביניכם כדי לחזק אותה ולצמוח להאהבה גדולה,
את כותבת הוא חושב,,,---- מאיפה את יודעת מה הוא חושב , אולי זה רק בראש שלך, ובגלל שהוא לא מדבר את מקבלת את זה כאילו הוא אומר כן ,
שיהיה לכולנו שבת שלום,

גם לי יש בעיה שקשה לי לדבר עם בעלי וכל פעם שאני מנסה זה גורר אחריו פיצוץ עד כדי שהוא יישן בסלון, אל תפסיקי לדבר בסוף זה ייכנס לו למח לא משנה באיזה דרך הוא בסוף יקשיב ואל תמעיטי אף פעם בערכך גם לי הייתה את ההרגשה הזאת עם בעלי וברגע שהתחלתי להעריך את עצמי הוא התחיל להעריך אותי ולחזר אחריי תראי לו שאת מאמינה בעצמך ולא מפחדת תתאפרי תתלבשי תצאי תראי לו שיש לך חיים מעבר לנישואים תגרמי לו לקנא!!!!!
יהיה בסדר אל תתייאשי

בת 26 יקרה
רגע. רגע
את רצה קדימה ורואה את התסריט הקשה מכל. לפני שאת מפרקת את החבילה ומטיחה האשמות בבן זוגך, הסתכלי פנימה, איפה קשה לדבר איתך. מדבריך עולה כי את מסיקה מסקנות ועונה לבד על כל שאלת הזוגיות שלכם, ואולי כאן נעוצה הבעיה. יש לי תרגיל מעולה בשבילך. את מוזמנת לשלוח לי מייל. בהצלחה גדולה. איה שמיידלר - חג'ג' מאמנת לזוגיות.

אבל אני לא מדמיינת, דיברנו פעם והוא הודה שלפעמים עדיין לא בטוח... וזה נורא לשמוע את זה מבעלי.
וזה גורם לבעיות נוספות- כל מצב רוח רע שלו שלא קשור אליי או כל ריב קטן הופך אצלי לביג דיל, ומצד שני אני יודעת שאני בבעיה משום שזאת הבואה שמגשימה את עצמה, הוא רואה את החוסר ביטחון שלי ובתת מודע שלו אולי אכן משתכנע שאני לא מספיק טובה בשבילו.
ואני לא ממש יודעת איך לעבוד על עצמי

זוהי המלצתי,תחושותייך הם נכונות,לדעתי,ולא תוכלו להחזיר את הגלגל לאחור לאחר המעשה...
כשאומרים שהדשא של השכן ירוק יותר, מתכוונים לזה-הוא תמיד ירצה את זה של השכן(ה)..
ועוד כתוב בחז"ל, "איבר קטן לו לאדם-מרעיבו-שבע ,משביעו-רעב"
תלכי עם האינטואיציה הנשית שלך ואל תתני לילד שבבעלך לשלוט בך.תני לו ריגושים בלעדיים-תפתחי עוד קצת את הדימיון שיבעיר את התשוקה בינך לבעלך ושיהיה בהצלחה!!
באהבה,
יעלי

שרונוש יקרה, מגיע שלב בזוגיות בו מה שיש כבר לא מספיק מרגש ומגרה ורוצים להרחיב את מעגל החוויות. לא צריך להיבהל מזה, רק לעשות הכל לאט ובשלבים, בזהירות, תוך הקשבה אחד לשנייה וללא כפייה.
בנושא הזה אין כללים של עשה ואל תעשה. כל זוג יכול ליצור לעצמו את הכללים המתאימים לשני בני הזוג גם יחד, ובדרך כלל חשוב להסכים בין שניכם על הכלל הפחות נועז, לדוגמה בנושא המין האוראלי ע"י מישהי שלישית - אם את חוששת מכך - אל תעשו זאת. אם את מוכנה להתנסות בכך - נסו זאת פעם אחת ודברו ושתפו זה את זו איך זה הרגיש לכם ומה הלאה.
נראה לי שאתם בדרך הנכונה - לשוחח, להציע הצעות זה לזו, להביע את דעתכם בצורה גלוייה, ולהיות מוכנים להתנסות בכל מיני חוויות חדשות.
בהצלחה, נשמח אם תספרי לנו איך אתם ממשיכים.

בוקר טוב אסי,

אתה מתאר מצב של מצוקה כאשר אתה נמצא במחוייבות, לא טוב לך ואתה רוצה לשפר.
ראשית אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על המודעות העצמית והכנות שלך. לא כל אחד מסוגל להיות כנה ומודע ומוכן לעשות עבודה כדי לשפר משהו בעצמו.
יש המון אנשים , גבים ונשים שיש להם בעיה עם מוחייבות כלשהי. יש מספר רמות ודרגות לכך.
הפתרון הטוב ביותר בשבלך הוא אכן לפנות לפסיכולוג ( אפשר גם דרך קופת החולים- שאל את רופא המשפחה, ואפשר כמובן גם באופן פרטי).
הפסיכולוג ידבר אתך וינסה להבין את העומק והמקור לבעיה.
אני בטוחה שלאחר מספר שיחות כבר תראה תוצאות ותצליח.
המון הצלחה ושבת שלום
ענבר

בנוסף למה שכתבת לך ענבר- הסכמתי עמה וגם אני מעריכה את המודעות הגבוהה שלך לבעיה, וניכר כי אתה מאוד מעוניין לשנות ולעשות איזו תפנית בתפיסה שלך את המחויבות.

אתה מדבר על זה שכל חייך פחדת ממסגרות מחייבות. זה יכול להיות בית ספר, חוגים, קשרים עם משפחה, קשרים עם חברים ועוד. סביר להניח שעדיין גם היום בחיים הבוגרים יש העתקה של ההתנהגות הזאת אל דמויות חדשות, קרי, בת הזוג והעבודה.

הפיתרון של בגידה כפי שאמרת לא באמת פיתרון. כי בגידה גם היא תביא אותך לאותו בלבלול ולתקיעות. היא לא באמת איזה תרופה. היא יכולה לערער יותר.

בעיית המחויבות הזאת נשמעת לי כמשהו רגשי, ראשוני, קדום (משנים ראשונות של הילדות) ועמוק שעברת בעבר, איזשהו דפוס חוזר בחייך, וכ פעם שיש משהו דומה, וכפי שתארת יפה- לא משנה כמה טוב הוא יהיה- ברגע שהוא טומן בחובו מחויבות כלשהי, "תקיעות לזמן ארוך" (שים לב שזהו מרכיב בשני המקרים) ההתנהגות הישנה והדפוס הזה חוזרים ובגדול, ומחזירים אותך לאותה חווית חרדה שחווית כנראה אז. זה מה שעלה לי מהדברים שלך.

נכון כתבה לך ענבר, המצב הזה מצריך טיפול קצת יותר עמוק, טיפול שורש (כי האקמול של עצות פה פחות יעזור לצערי). הטיפול הזה יביא אותך למחוזות של מודעות גבוהה אף יותר-גם היום אתה מאוד מודע וזה נהדר- יביא אותך להיכרות מעמיקה עם עצמך ויותר מכך לשלווה אמיתית ולהצלחה בקשר שכ"כ טוב לך בו בגדול.

איזה טיפול? אני מניחה שמטפל דינאמי, ייתכן גם בשילוב עם טיפול התנהגותי (יש כאלה) יכול בהחלט לעזור לך. חשוב שתיתן צ'אנס אמיתי לתהליך כזה, הוא יכול להיות בין 5-6 מפגשים וטוב ורצוי שיהיה אף ארוך יותר. אני יכולה להבטיח לך שאם תיתן לזה הזדמנות את השיפור והnרחב הרגשי אתה תחוש כבר בהתחלה, יחד עם השיתוף שיגיע מול המטפל. הטיפול משמעו עבורך לדעתי, לשמש לך מרחב רגשי וחופש אל מול המחויבות הרגשית והתקיעות. הטיפול יוכל לשמש "התקדמות" ותנועה (מופשטת) אל מול ההישארות שלך במקום הרגשי התקוע. ז"א, חוויה מתקנת, תרפיה, למקומות כואבים יותר-ותראה בהמשך כמה טוב היה לגעת בהם כדי שיגילידו וישארו רק כזיכרון ולא כמשהו שמנהל אותך היום- אלא משהו שבעתיד הקרוב אתה כבר תצליח לנהל אותו ולשלוט בו. ולכן חשוב שיהיה בטיפול מרכיב דינאמי משמעותי.

במקרה הזה יש לי על מי להמליץ, אם תרצה, שלח לי מייל, הוא כתוב בסוף הפסקה ליד שמי למעלה.

בברכת הצלחה,
עדי

אני בטוחה שמה שאת מתארת פוקד הרבה בני זוג, אבל כל אחד תופס את הנושא בעוצמות שונות.

אני מעריכה אותך שהגעת לפורום ושיתפת מתוך הבנה שאולי יש פה משהו שהוא מועצם מדי, מוגזם ועלול לפגוע באמון ובקשר. לכן חשוב שתבדקי עם עצמך איפה בדיוק יושב אצלך הסיפור הזה של הקנאה. האם את מקנאה לו כי את חושבת שאיתך הוא לא מתנהג כך, ז"א, אלייך לא מוסבת מספיק תשומת לב? האם את מקנאה לו כי את מרגישה "קטנה" לעומת המלצריות (האטרקטיביות?), האם את מרגישה לא אטרקטיבית איתו, בקשר? כל אלו קשורים למערכת שלך ושלו ביחד.

או-

איך את תופסת את עצמך- כאטקרטיבית, כמי שיכולה להגיד שמגיע לה ויודעת את היתרונות השונים שלה, גם מול אחרים, ויכולה להיות שקטה במי שהיא? - פה כבר יש משהו אישי, שלך, בביטחון שלך מול עצמך.

כשאנחנו חסרי ביטחון בנוגע אלינו, לתכונות, לדימוי, לערך עצמי- אנחנו נשדר את זה בעיקר מול בן הזוג שהוא הדמות הכי קרובה שלנו שגם נמצאת איתנו בגלל כל המרכיבים שלנו. בקשר זוגי כל המרכיבים האלו מקבלים את אור הזרקורים ונמצאים למעשה בבדיקת בני הזוג כל הזמן. ז"א, גם את מולו- בודקת את המראה, הדימוי, התכונות, ההתנהגות- וכל המכלול שלו גורם לו להיות איתך. כך גם אצלו- אם הוא איתך כנראה שהמכלול שלך מספיק טוב עבורו. האם הוא אומר לך זאת?

חשוב שתעשי עבודה עם עצמך ותשני גישה לגבי העובדה שהחבר שלך הוא אדם אנושי, שסה"כ אוהב חברה, וידידות עם אחרות. נכון, יש מצבים שאם תרגישי שזה יותר מדי (שיש מפגשים אישיים ביניהם, שיש משהו רגשי עמוק שם)- שווה לקנא וזאת קנאה בריאה וזה נושא בפני עצמו. אבל יש גם envy, שזאת קנאה יותר הרסנית, ואני חוששת שאם תמשיכי בהתנהגות הזאת, החבר שלך ירגיש משותק, ירגיש שאת מבטלת לו את החלק החברתי שבו- ומזה כדאי להתרחק. כי לאט לאט הוא ירגיש צורך להסתיר ממך ובזה את בטח לא תרצי.

לצערנו אנחנו לא יכולים לעצב ולהנדס את בני הזוג שלנו כך שלא יצרו קשר עם אחרים או אחרות- זה לבטח יגרום להם להיות מאוד מתוסכלים ולא הם עצמם- אנחנו יכולים לשתף במה מפריע לנו ואיפה זה נוגע לנו בביטחון העצמי או בקשר- ועל זה צריך לעבוד, עם עצמך, ואיתו. זכרי שהוא יצור אנושי, חשבי עם עצמך כמה את סומכת עליו ובטוחה בקשר, ואם תגיעי למסקנה אמיתית, מהלב, שיש קשר טוב, עם אמון, שאת יכולה לבטוח בבן זוגך (לפעמים זה לוקח זמן וזה בסדר, אבל בניית האמון מאוד חשובה להמשך)- יהיה לך קל יותר. במקביל- בדקי מול עצמך את הביטחון והדימוי שלך, ומה את יכולה לעשות כדי לשפר אותו.

בכל קשר שיהיה, לשני הצדדים יהיה מעגל חברתי. וזה בריא וחשוב. אסור לנו לשתק את התחום הזה, גם לא מתוך חרדה או חשש שלנו. את תצאי גדולה וחזקה אם תעשי חושבים ותבדקי איך את משפרת את הדימוי שלך בקשר מולו- למה הוא איתך ומה טוב בך- במקום לתת לו תחושה לא נעימה, שבעתיד יכולה בהחלט לפגוע חלילה בקשר שלכם. קחי זאת כאתגר!

מקוה שעזרתי, בהצלחה רבה.

לפעמים אנחנו מגדירים את עצמנו לפי איך שאנחנו רואים אותנו באמת. למשל, יליד רוסיה היום יכול להגדיר את עצמו "צבר", אם באמת הוא חי ומרגיש כמו אחד כזה, וכך גם הסביבה תתפוס אותו.

להרגשתי בתחילת הקשר כאשר דיברת על העדה שלך, היה בך צורך גדול ורצון להמשיך את הקשר ולרצות את הבחור, ז"א, ידעת שאם תגידי שאת אשכנזיה זה לבטח ימצא חן בעיניו ולכן השמטת את החצי השני. אני לא רואה בזה שקר גס. זה לא שהסתרת ממנו ניתוח לשינוי מין, לצורך הקיצוניות שבדוגמה הזאת. :)

הזכרת שאת חוששת שאולי הוא או המשפחה לא יאהבו את העובדה שאת חצי-לא-אשכנזיה, כנראה שאת חווה אותם ככאלה שלא יאהבו עובדה, אחרת היית פחות חוששת.

ברגע שההסתרה הזאת מפריעה לך הרי שאת צריכה לעשות צעד כפי שאת מבקשת. אני חושבת שאחרי חצי שנה של קשר שמתואר סה"כ כקשר חיובי, את בהחלט יכולה להיות גלויה ולומר, לאו דווקא בדרמטיות, ששי לך עוד חצי, לא אשכנזי, והחשוב הוא איך את חווה את עצמך ואיך את בעצמך תופסת עדתיות מול סטיגמה וכד'. ז"א, מאוד יכול להיות שלחבר שלך זה לא ישנה הרבה, אלא אֲת עצמך- משנה לך מאוד העדה, מה עומד מאחוריה ומה כדאי להבליט ומה להסתיר. יש את זה לכולנו. יהיו כאלה שיהיו גאים שהם גרוזינים, תימניים, כורדים, פולנים ורוסים. ויהיו כאלה שיעדיפו להגיד שהם ישראלים לכל דבר. לי עצמי יש 4 עדות שונות משני ההורים. :) אני בד"כ לא מלאה ומפרטת מה כל הארבע.. אני גם בטוחה שזה לא מעניין, מה שמעניין זה העיקר. והעיקר שלך הוא החצי שאותו הבלטת מולו. ולכן חשוב שאת זה תדגישי, איך את חווה את עצמך, מהם מנהגייך (הוא לבטח יודע מהם, אם ביקר אצלך וראה את ההורים). סבתא שלי יוצאת עדות המזרח ומכינה גפילטע כל סוף שבוע. אני בכוונה מביאה את הדוגמה הזאת כדי להוציא אותך מעט מהשבלונה, כדי להאיר לך את הנקודה שהתפיסה הסובייקטיבית שלנו את עצמנו- רק היא תשדר לסביבה מה אנחנו. ואל לך ליפול לתוך סטיגמות והכללות- עוד הרבה לפני שאת בטוחה איך זה יתפרש.

בשיחה עמו חשוב שתסבירי לו (אם את מרגישה שזה אישיו) שחששת מהתגובה שלו עד כה והיית שמחה לגלות שזה לא סיפור דרמטי עבורו. חשוב שגם את לא תנפחי משהו שלא באמת קיים- ז"א, רק אם יפריע לו העיניין- שווה לפתוח את זה. הרבה פעמים אנחנו אלו שעושים פיל מזבוב, מתוך עולם פנימי שלנו שמושלך על האחר ללא כוונה, או מתוך ערכים שגדלנו עליהם ולמעשה הצד השני כלל לא מחשיב את העיניין. לכן מצאי הזדמנות להוריד את האבן מהלב, אפילו ב"דרך אגב", יש לי גם מזרחים במשפחה, או שורשים מזרחיים, מה שזה- ולעבור הלאה. אני די משוכנעת שאם יש פה קשר טוב, סה"כ גלוי עד כה, קשר של אהבה- החבר שלך יעשה 1+1.

והערת אגב- קרוב שלי התחתן עם יוצאת רוסיה והילדים יצאו משהו מטורף. :)

שבת שלום.

אני הייתי במצבך והרגשתי מאוד נבגדת ונסגרתי במיטה.
הוא התחיל לחשוד בי שיש לי מישהו מהצד והתחלנו לריב.
את לא צריכה להגיע למצבים שאני הגעתי אליהם-ריב,חשדות,התגונניוות וכו' וכו'
פשוט תשבו על כוס קפה ותפתחי לו את הלב בצורה כנה והכי פתוחה בעולם.
תבהירי לו שחשוב לך שהקשר יהיה מבוסס על כנות ויושר ולכן את רוצה לדבר איתו על מה את מרגישה בקשר לפורנו...
רוב הסיכויים שאם יש לכם קשר טוב, תמצאו יחד את הפתרון .
שיהיה בהצלחה!!!

אנחנו צריכים להתחתן בעוד חודש, ותפסתי אותו רואה פורנו באינטרנט במחשב ובטלפון, זו פעם שנייה כבר, בפעם הראשונה זה היה לפני שנתיים ורבנו בגלל זה והוא הבטיח לי שהוא לא יכנס לזה שוב, ועכשיו חודש לפני חתונה תפסתי אותו שוב ואני כולי מבולבלת אני לא יודעת מה לחשוב.
זה משהו לגיטימי או שזה מוגדם? הוא מכור או רק מתלהב? אני לא יודעת איך להגיב ומה לעשות,
פליז תעזרו לי...

היי,
אני הכרתי מספר גברים שצופים בפורנו, כולל בן הזוג הנוכחי.
אתן יכולות להצטרף לצפייה מדי פעם, כך הם לא יצטרכו להסתיר:)
ואם זה מאוד מפריע לכן, אולי יש צורך לגון את יחסי המין, להגביר את התדירות, וכך לספק את הצרכים ההדדיים.
אינני יודעת אם זה יחסל את הצפייה בפורנו, אולם בהחלט ייתכן כי יפחית אותה.
בהצלחה.

גם אני מצטרף לדעתה של חושבת,
אין כיום אף בן אנוש שלא צופה או מסתקרן בכדי להציץ לעולם הפורנו, יש שעושים זאת משעמום, ויש שזה תחליף לדבר האמיתי, ויש שזה תקופות לפעמים כך ולפעמים כך, ויש כאלו שברגע שמגיבים אליהם בחשדנות או בעויינות אז זה רק מגביר אצלם את החשק,
לסיכום: כל זמן שזה לא בא על חשבון היום יום, כמו עבודה אשה ילדים או שאר תחביבים זה בסדר גמור, ואפי' מומלץ !
ברגע שזה חורג מהנורמה דהיינו ממש משבש את החיים של הבן אדם עצמו או של סביבתו, אז צריך לעשות דברים כדי לצאת מזה כי זה פוגע באיכות החיים של הצופה, וכשהוא במערכת יחסים אז כפי שאמרנו הדבר מביא לתקלות רבות,
לגביי הצפייה בייחד, אמנם זה עדיף אבל לא מומלץ כשיטה קבועה, אלא אם אתם ממש איבדתם את התשוקה והרגש וחייבים בכל פעם סטרטר להצית את המנוע,
אז שיהיה בהצלחה לכולם

כואב הלב לראות ולשמוע את מה שאת מרגישה, זה ממש לא צריך להיות כך , וזה ההפך מדעת תורה ומשכל ישר,
בעל ואשה חולקים נשמה אחת רק בלבוש שונה, אתם חייבים לתפקד כגוף אחד, ולעבוד על האני העצמי שלכם כל הזמן כדי להתקרב ולאהוב אחד את השני,
לפיכך את חייבת להסביר לו בנועם- חכמת נשים בנתה ביתה,,, את יודעת בדיוק מתי ואיך לפנות אליו ולהסביר לו את הצרכים שלך, ולעשות מין טבלה כזו של שעות מתי הוא יכול להיות בבית רק איתך ובשבילך, שזה בעצם בשבילו--- ייקח לו זמן אבל הוא יבין את זה בסוף,
למה הוא לא מקבל הדרכה מהרב שלו או מחבר טוב ? מה קורה לאנשים ?
יש לכם זוגיות מדהימה ששנחקת על שטויות, עד שהוא בא הביתה אז הוא נכנס למחשב ? איפה הייחס ועוד אישה בהריון,,,!
חבל עליכם לכו לייעוץ זוגי שיעיר אותו מהתרדמת והכאילו רוחניות שהוא חי, זה לא רצון השם. נקודה,

ב ה צ ל ח ה

לא יאומן איך את מטפלת בעצמך,,,כל המילים שלך פנינות,,,
אם כבר התיישבת על ספת הפסיכולוג וניהלת ע"ע שיחה ברמה גבוהה כזו, כל שנותר לך זה ללכת לאיש או אשת מקצוע ולעשות סדר בדברים,
למרות שזה נשמע מסובך, זה אפשרי לצאת מזה ועוד לצמוח קדימה להרבה שנים טובות,
את צריכה לטפל ולגעת קודם כל בנושא היחסים עם אימך,,,לפתוח, לנקות ולצאת מחוזקת בשבילך, שיעזור לך בהמשך בכל קשר שתבחרי ובוודאי בקשר הנוכחי שאני מזהה בו המון המון אהבה והתאמה,
אח"כ לטפל בעדינות בייחד עם הבן זוג על הדברים שמעיקים עליכם לפי סדר עדיף שאת תבחרו,
ב ה צ ל ח ה
לגבי הבחור באינטרנט, זה לא רציני וחבל לחיות באשליות מה גם שהם יתסבכו אותך עוד ועוד, ולכן טוב שעצרת כעת, ויפה 1 קודם

לולה היקרה, ראשית תודה על המכתב המפורט והמורכב.
ככל שקראתי יותר הסכמתי איתך שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי, וזה חשוב שתעשי זאת לפני שאת מחליטה איזו החלטה.
כי נערמו עליך כל כך הרבה שכבות - מילדותך - וברור שלא כתבת הכל...החל מאמא מתעללת שאינך ביחסים איתה, המשך ביחסים מעיקים עם ההורים שלו - מצד אחד תומכים כלכלית ומצד שני אינם מהווים אוזן קשבת.
את מצטיירת לי בתור אדם מאוד רגיש ופגיע. הוסטיבוליטיס (שאת מספרת שסבלת ממנו עוד לפני שהכרת את בעלך), ההיפגעות שלך מאמא ומן ההורים שלו - כל זה לא פשוט. דווקא מה שאת מספרת על בעלך, שהתגברתם יחסית יפה על הבעייה של הוסטיבוליטיס, ונעשיתם חברים כל כך טובים - גורם לי לחשוב ששווה ל עב ו ד על היחסים איתו, בטוח שיש מה לתקן ולשפר, ואת אומרת שהוא מבין את הצורך בשינוי. כל זה "לא הולך ברגל", לולה. היחס שלו כלפייך הוא רגיש ומקבל, ומידי פעם התסכול שלו (וזה אנושי) מתפרץ בקשר לתשוקה שלך ביחס לחשק שלו.
אפילו איך שהוא הגיב להתעוררות שלך כלפי אותו גבר מן האינטרנט - מראה שהוא אדם מבין ומקבל, עם הרבה סבלנות.
אמרי לי, האם בתחילת היכרותך עם בעלך, לפני שקיימתם יחסי מין מלאים, האם הרגשת את אותה התעוררות מינית? תשוקה כלפיו?
התשוקה נמצאת בשיאה לפעמים בתחילת הקשר, ואחר כך, אם קורים דברים פחות נעימים, ואפילו כואבים - הגוף מגונן על עצמו מפני עוד כאב ומוריד את התשוקה. כמובן שגם כאשר אין כאב ביחסי המין יש ירידה טבעית בתשוקה ככל שבן הזוג נעשה מוכר וצפוי יותר. הביאי בחשבון שזה עלול לקרות לך עם כל בן זוג עתידי, זו דרכו של עולם...
אני מציעה לך לפנות לטיפול כי את עכשו מבולבלת ונסערת, וזה המצב שטיפול יכול להועיל.
אשמח אם תעדכני אותנו מידי פעם!

הי דורית,
מאוד שמחתי לקרוא את תגובתך. תודה מקרב לב.
אני בהחלט בדרכי לטיפול (עניין של ימים..עד לפגישה) גם בן זוגי בדרך לטיפול כיוון שגם הוא צריך לדעת איך להתמודד עם הוריו. עד כה אני מהווה עבורו משענת בנטל ובלחץ שהם מהווים, ועכשיו פתאום אני הופכת למשענת קנה רצוץ.. נורא מתסכל שזה קורה פתאום בלי שום הודעה מראש.. אולי משהו מהתת מודע..
לגבי התשוקה, לצערי, זה משהו שמעולם לא הרגשתי, עם אף גבר / בן זוג. אני תוהה אם זה משהו שקורה בגיל 30 ומעלה.. (למרות שקראתי שהצמיחה המינית של נשים לרוב היא מעל 40 ) מצד אחד אני שמחה על התחושה - ואוו מעולם לא ידעתי... וצד שני עצוב לי שלא מדובר בבן זוגי, מה גם שקראתי שהתחושות האלו עולות אחרי, נגיד, 10 שנות נישואין...ואנחנו נשואים רק 3 וזה מפחיד אותי עד מאוד. אני מודעת היטב לעובדה כי הקשר עם אותו בחור הינו וירטואלי ועל כן ה"מגע" המדובר הינו דימיוני לחלוטין, הרי דרך המסך אני יכולה להחליט איך מתי וכמה...
צדקת כשכתבת שאני אדם מאוד רגיש ופגיע. אני אפילו חושבת שמיום ליום מצבי הולך ומדרדר.. התחושה היא שכל דבר סביבי הולך ומתמוטט: קריירה, לימודים, סביבה, חברה. הכל נראה לי קשה מנשוא וחסר תכלית. אני לא ישנה טוב, לא אוכלת (ירדתי המון במשקל) מתקשה להתרכז, אני חושבת שאני בדיכאון, אני מרגישה שכשאני יוצאת החוצה אני צריכה לשחק את המשחק, לחייך, להיות נמרצת, לעשות כאילו הכל בסדר. כשאני חוזרת הביתה אני מדמיינת את הפינה שלי, השקט שלי, ששם אני לבד לבד.. אני חוזרת באפיסת כוחות ומוטיבציה.
אני יודעת שזה קורה לי בגלל עומס. בעבודה מתייחסים אלי מאוד לא יפה, המשפחה משני הצדדים, הלימודים מאוד דורשניים (לומדת לימודי המשך - תחום טיפולי) . כשדיברנו על פרידה קלטתי שאני ממש כלום.. צריכה להתחיל הכל מאפס. מה שאני לא יודעת, זה למה זה קורה לי. הייתי בן אדם חזק שמסתדר בכל מצב בכל זמן. היו בחיי רגעים הרבה יותר מתישים וקריטים שהסתדרתי. ועכשיו אני שבר כלי. צל של עצמי. אני גם חושבת שהבחור הזה מהווה עבורי ייצוג של משהו חסר אחריות ולא קשור לחיי נטול דאגות, אפשר לומר כמו משקה נעורים שכזה שמעולם לא היה לי.
אני מורכבת, אני יודעת. אני קוראת המון מנסה לנתח כדי להבין ודברים הולכים ומסתבכים.
כתבת על החברות של בן זוגי ושלי, על ההבנה שלו ושדבר כזה לא מוצאים בקלות. אני מסכימה איתך. ואני חושבת שיש לי אוצר ביד. וא עולה בי המחשבה האם זה מספיק לבניית משפחה? האם זה פייר עבורו לחיות עם בת זוג שלא מרגישה שווה בתשוקתו אליה, להכיל אותה For a life time ?
שאלות, תהיות...... וחוץ מזה.. עד כמה נראה לך שהוא יסחוב בת זוג דכאונית? בכלל, אני מרגישה שזה לא פייר עבורו לבזבז את החיים שלו....טוב, אני אפסיק פה כי אני יכולה להמשיך מפה ועד הונלולו... (:
תודה דורית

אין לי מושג אם יש דבר כזה, אבל זה מה שהוא צריך, השאלה אם הוא יהיה מוכן ללכת ?
בגדול אנשים לא משתנים,,,--- אבל, וכאן יש אבל גדול,,, ניתן להתאמן ולשפר התנהגויות לצורך מסויים, ונישואין בריאים זה צורך מספק לעניין זה , אז מה עושים , הולכים לשיחות עם אנשי מקצוע ומתרגלים עבודה זוגית לשיפור תקשורת שבמרכזה ניהול כעסים בבית ! כן חשוב שבבית שלנו מדברים בשפה נקייה מקללות וכו' --- זה אפשרי זה מגיע לך ולו, אז יאללה שיהיה
ב ה צ ל ח ה

ומתוך שכך אין לי את הסמכות לבוא ולומר לו שיפנה לסדנה כזו.
הוא לא מקלל אותי <אם היה מקלל ממזמן כבר הייתי עוזבת אותו כמובן> אבל מדבר לא יפה..בצורה בוטה/נוקבת קצת חצופה לעיתים כשהוא עצבני נאמר..
וזה מפריע לא פחות.

את מתארת כאן דפוס התנהגות . את בעצמך שמה לב שהוא מאוד מוטבע ומושרש בבן זוגך ושעם כל הרצון הטוב שלו להשתנות זה עדיין מאוד קשה לו.
מכיוון שאין לנו שליטה על אחרים אלא רק על עצמינו, וכבר דיברת איתו על כך שזה מאוד מפריע לך
(ובצדק. אין שום סיבה שתסכימי להתנהגות כזו!) והוא עדיין לא מוכן לעשות את השינוי, אני מציעה לך לשקול שוב את המשך הקשר. תחשבי טוב אם את מוכנה לחיות כל חייך עם אדם שברגעי ריתחה מתפרץ עלייך ומדבר בסגנון בוטה.
אם את מוכנה לכך תהיי ערה למחיר שאת משלמת וקחי אחריות על כך.
אני הייתי גם אומרת לו שאני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך את הקשר לאור התנהגויות אילו.
אולי כשיבין את המחיר שהוא עלול לשלם ( לאבד אותך) , יהיה מוכן להשתנות.
בהצלחה!

פרח יקרה, ברצוני להאיר לך דווקא דברים אחרים מהם התרשמתי באופן עקיף ממכתבך.
אני מקווה שתוכלי להתחבר לדברים, למרות שזה אולי לא מה שציפית לו.
התפתחה אצלי כבר רגישות לסגנון הכתיבה ולרעיונות מסויימים של הכותבים.
לדעתי את מאוד מרוכזת באיך את מרגישה איתו. עם דגש על "את".
הוא מעניק לך, נותן תשומת לב, בתי הקפה, הארוחות,הוא רגיש אלייך, מפרגן ומחמיא לך...מצד שני כאשר הוא מתבטא בצורה בוטה - את נפגעת ונעלבת.
נכון שזה הכי טבעי בעולם שאנחנו בתחילת הקשר בוחנים איך אנחנו מרגישים. הפוקוס הוא על עצמנו - אם הוא גורם ל י להרגיש טוב או להרגיש רע.
אבל ברצוני להסב את תשומת ליבך למשהו אחר לגמרי.
האם, בנפרד מאיך שהוא גורם לך להרגיש בחברתו, את יכולה לזהות שיש בו תכונות מעניינות וטובות? האם יש לו הומור? מעניין לשוחח איתו? האם הוא חרוץ? שאפתן? נדיב? עוזר לא רק לך אלא גם לחבריו ומשפחתו? איזה מין בן אדם הוא? אם את יכולה לראות בו הרבה תכונות טובות, כאלה שלא קשורות למי שהוא על ידך (כי כאשר גבר מאוהב הוא ישתדל להיות ממש מצטיין בכל מה שנראה לו שחשוב לבת זוגו, אבל בטווח הרחוק מה שיישאר אלו רק התכונות הקבועות שלו, שאיתן הוא הגיע לפני שאת היית בתמונה).
את צריכה לצפות שבעתיד הוא לא ישקיע כל כך הרבה תשומת לב בך. האם אז עדיין תעריכי אותו ותרצי להיות איתו?האם התכונות שלו כאדם ראויות ומתאימות לך כבן זוג?
אם יש בו הרבה תכונות ראויות - שווה אולי לספוג את הבוטות שלו מידי פעם, וניתן קצת לעדן אותה אם הוא מוכן לשנות את עצמו.

נויה יקרה, מאחר ואתם כבר נשואים 4 שנים, עם שני ילדים, ועדיין יש לכם ויכוחים הלקוחים משלב הנישואין הראשון - שעניינו יצירת התא המשפחתי בנפרד מן המשפחה המורחבת - אני חושבת שרצוי שתגיעו לייעוץ זוגי, כי כל אחד מכם מרגיש שהוא צודק ופועל על פי הערכים החשובים לו, ואתם לא מצליחים ליישר קו על עקרון משותף. ככל שיתמידו הויכוחים מן הסוג הזה, יש סכנה גדולה לשחיקת האהבה ולכיסוייה ע"י המון כעס וחוסר אמון.
אני כבר לא רואה דרך שבעצמכם תצאו מן הפלונטר הזה, אלא בעזרת ייעוץ.

תודה דורית. האם את? או האם את מכירה מישהו שמטפל באזור חיפה? אשמח לקבל המלצה

נויה יקרה, יהיה עליך לחפש באזור שלך מטפל שייראה לך. איננו יכולים להמליץ כאן. בהצלחה!!!

כתבת שאת נשואה 3 חודשים. לא כתבת האם גרתם יחד, כמה זמן אתם יחד.

בכל אופן, לי זה הרגיש כי בן זוגך, בעלך, עדיין לא לגמרי "שם" מבחינת מערכת הנישואין. יש בהתנהגות שלו בריחה, אולי על רקע איזו חרדה (טבעית) ממחויבות של קשר כמו נישואין. לפעמים זה קורה כשבן זוג אחד מתקשה להתרגל למערכת כ"כ מחייבת (לא רק העובדה ש"חתמתם" על חוזה ביניכם בחופה, אלא גם עול הפרנסה שלא פעם הוא על כתפיו של הגבר, הוצאות רבות, מציאת דירה, הגבולות עם ההורים והחברים, סדרי עדיפויות ועוד).

סה"כ שניכם צעירים, אני מניחה שהתחתנתם מתוך מחשבה אמיתית שזה מתאים ומתוך אהבה, ולכן מהבסיס הזה אפשר לנסות ולדבר עם בן זוגך על מה שעובר עלייך כשהוא נעלם לכ"כ הרבה זמן, בד בבד לשאול אותו, להתעניין, להבין ברגישות מה עובר עליו, כי כנראה עובר עליו משהו. כמו שאמרתי זה מצב נורמלי לחודשים הראשונים של הנישואין, רק חשוב להבין מאיפה מגיע, ומה את כבת זוג תומכת יכולה להבין ולקבל עד שדברים יסתדרו. חשוב לתת לבן זוגך הרגשה שאת מקבלת מצד אחד, מצד שני גם מבקשת שיתוף הדדי על מה שעובר עליו, וכך יהיה לך קל יותר.

שיחה אחת לא תמיד מספיקה, ואם כבר דיברתם על המצב זה לא סותר עוד שיחה, בהזדמנות רגועה יותר ובמצברוח חדש. לפעמים המקום והטיימינג חשובים לשיחה של שיתוף. לכן הגיעי לשיחה איתו מתוך בקשה אמיתית לשיתוף ולכנות, ולכי תדעי.. אולי הוא יספר לך משהו וישתף לגבי נושא שלא חשבת עליו, ומשם תתקדמו. ייתכן והבריחה הזאת לחברים היא רק "תירוץ" למשהו אחר, ושווה לבדוק מה זה.

בהצלחה רבה

קודם כל תודה רבה שחזרת אלי כל כך מהר .

שאלת אותי עם גרנו לפניאז לא גרנו לפני אני באתי מבית דתי יחסית והוא בכלל לא !
לגבי הקטע של לדבר איתו זה כבר לא עובד שפוט אין עם מי לדבר הוא שאני מדברת שטיות והוא פשוט רוצה להיות עם חברים שלו זה ניאס נימאס. גם לאחר שדיברתי עם אחד החברים הכי קרובים אליו שהוא התחתן לפני 5 חודשים הוא מצדיק אותי ואמר שזה באמת לא סביר .הרי בעל צריך להיות ביחד עם האישה בשביל זה התחתנו להעביר את הזמן בכיף של הביחד אני מרגישה כאילו אני צריכה לשעשע אותו וזה לא מוצא חן בעניי מלבד זאת שאני יודעת ובטוחה בזה שהוא בנ"א מאד אמין .
אני לא יודעת מה הקטע להיות עם חברים כל הזדמנות הכי קטנה . גם אין לי עם מי לדבר (איתו)
הוא לא מקשיב הוא בדעה של אני צודק וזה לא מקובל עלי .!@
מה עושים מה ??????!

התחלת בזה שיש ביניכם פער, לפחות מהבתים שהגעתם מהם. מאוד יכול להיות שההגדרה שלך לזוגיות היא שונה, הערכים שונים והגעת ממקום שמרני יותר שמגדיר זוגיות כמשהו מסוים, בעוד הוא מגיע ממקום חופשי ומתירני יותר, בו יש יותר מקום להתאוורר ולא רואה את מה שאת רואה, ולא מגדיר זוגיות כשם שאת מגדירה אותה, ואולי זה שורש העיניין.

השיחה שהתכוונתי שתקיימי איתו חייבת להיות שיחה מאוד גלויה יותר מזה- רגועה. כדי לגרום למישהו להבין ולדבר איתנו אסור לנו להתקיף או להשתמע כבאים בטענות אליו. אלא לבוא ולדבר מתוך הרגש שלך, מתוך המקום שלך והכי חשוב להביע גם את ההבנה שלך לרצון שלו להיות יחד עם החברים ולהמשיך את העולם ממנו הגיע.

אם את סבורה שאין מקום לעשות את זה איתו, חשבי על ייעוץ אישי- בשבילך, ולא כי את לא בסדר, אלא איזושהי עזרה שתאפשר לך לראות את כל התמונה, שתאפשר לך לבוא אליו באופן יותר מעובד ומאורגן. יש ייעוץ אישי דרך קופות החולים ויש קואוצ'רים טובים בשוק. כש"תוציאי" מול אדם מקצועי, תרגישי הרבה יותר טוב.

מאוחר יותר, כשהוא יבחין בשינוי שחל בך ויסתקרן בנוגע לייעוץ הוא יוכל להצטרף ליעוץ זוגי, וכאשר הדברים מגיעים מגורם אובייקטיבי מוסמך (המטפל), מישהו נייטרלי שמגשר ביניכם- ההתנגדות של בן הזוג פחותה כי הוא מבין שיש פה אובייקטיביות לעומת הסובייקטיביות שלך. כאשר הדברים מגיעים באופן מקצועי לאוזניו של בן הזוג, ובאופן מאורגן- החרדה יורדת, איתה ההתנגדות ויותר קל להגיע לפשרות כך.

בהצלחה רבה

אני חושבת שכדאי שתפני את השאלה שלך לפורומים כמו הורות ומשפחה, הורים למתבגרים, פורום הורות. יש לנו בbeok פורומים כאלה, המתאים מבניהם לדעתי הוא פורום "הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות". מצאי אותו ברשימת הפורומים.


חשוב שתקבלי תשובה מאנשים שמומחים לתחום של הורות ומתבגרים כדי שתהיי בטוחה שקיבלת את המידע הכי חשוב והכי מקצועי.

בברכת הצלחה
עדי