פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מופתעת יקרה, המון תודה על כך שאת ממשיכה לשתף אותנו!
אני חושבת שלא ניתן ליצור "קסם" ולפוגג תגובה כה מובהקת, עוצמתית וברורה שיש בה מרכיבים נפשיים/רגשיים/גופניים בעזרת כוח המחשבה בלבד.
אציע לך משהו אחר, מכיוון שאני רואה שהקשר איתו חשוב לך:
בגישה הבודהיסטית,(בשנים האחרונות פסיכולוגים רבים מאמצים עקרונות מן הגישה הבודהיסטית אל תוך הטיפול הפסיכולוגי) מציעים בתור "התחלה" לשהות עם הבעייה (בלשונם - הסבל או "אי הנחת")ולהתבונן בה היטב, ללא מורא, ללא שיפוטים, פשוט לחקור אותה מכל הכיוונים ולהיות איתה. לקבל את העובדה שיש בעייה ולא להירתע ולהתקפל ולברוח ממנה (שזו תגובת הבטן הראשונה שלנו לנוכח בעייה) אלא לשהות שם. זה לא אומר שאת צריכה להמשיך לקיים איתו יחסים, אלא כאשר את נרתעת, להיות מוכנה להישאר עם המצב עוד זמן מה, להתבונן פנימה ולחקור מה קורה לך, לשתף אותו, ולהישאר עם זה, ואז לראות מה קורה. יתכן שעצם ההישארות שלך שם והנכונות להתבונן בכך ולא להירתע ולסיים מהר את מה שקורה ביניכם, תיצור פתח חדש.
ועוד משהו לסיום, מופתעת שלנו:
אחת מן הנשים שהגיעו אלי לייעוץ סיפרה לי שכאשר הכירה את החבר האחרון שלה, וגילתה שאבר המין שלו מאוד כהה - זה ממש הרתיע אותה. היא היתה רגילה לצבע בהיר עד אז... והיא חשבה - איזה באסה, אני לא אוהבת את הדבר הזה, זה דוחה בעיני...מי יודע אם אוכל להישאר איתו...בטח לא אוכל לעשות לו כל מיני דברים שאני אוהבת לעשות...אבל במשך הזמן, לאחר שהתאהבה בו והתרגלה, היא "התאהבה" גם באבר שלו, ולא היה עוד אבר יפה בעיניה כמו זה שלו!!! סיפור אמיתי!!!
מקווה שנתתי לך קצה חוט...המשיכי לספר לנו

הילה יקרה,
מצד אחד אתם 3.5 שנים יחד, אבל בסתר. ורוב הזמן את מתוסכלת. הוא מצידו ממש ממש לא מגלה רצינות כלפיך ואין לי ספק שדבר לא ישתנה מבחינתו ביחס כלפיך, כי אחרי 3.5 שנות קשר, הוא לא השקיע מעצמו בך, לא יצאתם מדירתו, לא ראה את הוריך ובטח ובטח תירוץ של איש עסקים מצליח שמסתיר אותך מתוך"ביישנות" לא תופש גם בעיני, אבל את מתעקשת למסד את הקשר ולהנשא לו. החיזורים העיקשים שלך אחריו ללא הדדיות, הדואליות בקשרים שהיו לך עם גברים נוספים במקביל בגלל חוסר סיפוק וללא ידיעתו - יש בזה סוג של בגידה, שיקריות וחוסר יושר שבאופן טבעי מובילים לחוסר אמון וביטחון שהם בסיס לקיום יחסים אמיתיים, מה עוד שדומה שאפילו זילזל ולא קינא לך. איך למרות השיטחיות, חוסר הרצינות וחוסר העניין שלו בך באופן עמוק יותר לחיים משותפים, את מבטלת עצמך, כל כך מובנת מאליו עבורו ומשתוקקת באופן פתטי לדבוק בו ולקוות למסד את הקשר הלא הדדי וחסר התקווה הזה ?? האם לא מגיע לך להיות מאושרת?
רצוי שתבחני את היחסים שלך עם עצמך לפני השאלות שאת מציבה לגבי היחסים התלותיים שלך איתו. הוא מודע עד כמה את כמהה לחיזוקים וחיזורים ומקיים אותם איתך עם כל מיני תירוצים רק בחדרי חדרים כדי לרָצות אותך ולהשיג את מבוקשו. חוסר הביטחון שלך בעצמך קושר אותך אליו, לא בגלל אהבה אמיתית, אלא אולי בגלל תלותיות והרגשה שאת שווה ובעלת ערך בעיני עצמך, כשאיש עסקים ממולח ונערץ אל ידי אחרים מתעניין בך. אני מציעה שתציצי עמוק פנימה לתוכך ותבחני קודם שם את כל אותן השאלות.
בקשר רציני עם גבר, ההשקעה והרצון המשותף צריכים להיות הדדיים, עליו להתנהג איתך לאורך תקופה כמו זוג המכיר זה בזה, שלא מתבייש להיראות בפני ההורים, בפני חברים, לצאת לבלות ביחד.. אל תצפי שהקשר הלא תקין ישתנה עם מיסודו. להיפך.

אני לא בדיוק יודעת להגדיר איך אני מרגישה, אני דיי חצוייה במיוחד לאור העובדה שהדעות בנושא חלוקות, חלק חושבים שאכן זו הדרך וחלק חושבים שלא זהו הפתרון ולא כדאי להגיע למצב שהבעל עוזב את הבית.
אני טיפוס מאוד לא סובלני ואני רוצה תוצאות ומייד, מה שלא בדיוק קורה. אני יכולה להעיד שלדעתי אם הוא לא יעשה זאת עכשיו אז כנראה הוא יעשה זאת מאוחר יותר, קיימת בו מעין אובססייה שבחוץ נמצא האושר האולטימטיבי ומבחינתי כל יום שעובר הוא למעשה "מנצל" אותי ואת הילדים בכך שהוא נשאר בבית וזאת לאור העובדה שגם לו קשה להחליט וכולנו למעשה ב HOLD. השאלה היא האם באמת זנ נכון לתת לו לעזוב או להציע לו טיפול זוגי. כרגע מבחינה רגשית הוא ציין שהוא התחתית ולי קשה להאמין שאפשר להחזיר אהבה, הוא מבחינתו הגיע כבר לקצה וכנראה זה מה שמוביל אותו לא לנסות כלל. השאלה האם להתעקש/האם להניח לו?

היי
זה בדיוק הנקודה שצריך ללכת ממנה לייעוץ ויפה שעה אחת קודם,
דווקא מתוך זה שהוא בתחתית ואין לו מה להפסיד,
אפשר להחזיר אהבה ועוד איך,,,
הרי כל החיים שלנו הם עליות ומורדות זה מה שעושה את החיים מגוונים ויפים ולא משעממים,
נכון, קשה כרגע לך ולו לראות את האור, אבל הייתה האהבה והיו תשוקות ותאוות, והם נועדו כדי שנדע לאן ניתן להגיע וכעת עלינו לעבוד בכדי לגלות אותם מחדש,
צאו לדרך חדשה אפשר לבד אבל יותר מומלץ בעזרת איש מקצוע, שיקשיב להיסטוריה שלכם ובטח יימצא המשבר שבעקבותיו הגעתם לאן שהגעתם,
יותר ויותר אנשים הולכים לייעוץ כסוג של שיפור הזוגיות וכמסע חוויתי שתורם המון לקשר שלכם בכלל ולהתחברות האישית של כל אחד ואחת עם עצמו,
אז שיהיה בהצלחה
שבת שלום

אני חושבת שאי אפשר להחזיק אדם בכוח. להפך- זה לא פעם גורם לתחושת כליאה לצד השני וכך הסיכוי לחזור לקשר של אהבה פוחת.

העלת את האופציה לתת לו קצת מרחב, ואני חושבת שממה שתארת בשתי הודעותייך - זה צעד נכון כרגע. כתבת שהוא גם מרגיש כמנצל אותך ושם אתכם על המתנה. אם כך הוא מרגיש, סביר להניח שמשם אי אפשר לצמוח ולכן חשוב לתת לו קצת אוויר. חשוב גם לדעת איך לעשות את זה - אם באמת את תאפשרי לו את זה, חשוב שבמהלך הזמן לא תהיי איתו בקשר, תאפשרי ל ולחשוב, להתגעגע, לחשוב על הקשר, ועל מה שהוא מפסיד.

נכון, כמו שענבר כתבה לך- זה סיכון. אבל אני לא חושבת שיהיה עדיף לחיות עם מישהו שהתקרר ומרגיש לא טוב עד כדי כך, מרגיש "בתחתית". אולי אם יהיה איזה פסק זמן ביניכם, הוא יוכל לעלות מהלמטה הזה..

דבר נוסף- כתבת שאת לא סובלנית וזקוקה לתוצאות מיד- את בטח יודעת שהחיים לא נותנים לנו לצערנו תוצאות מיידיות, ולפעמים זה מכריח אותנו לחשוב, להרפות ולהסתכל על דברים מזווית אחרת. כאן את קיבלת מתנה כזאת ואם תדעי להשתמש בה נכון (להרפות ולשים את עצמך מחוץ לסיטואציה ולהסתכל עליה אחרת) יהיה לך הרבה יותר קל לחיות עם המצב. טוב שאת מודעת שיש בך את החלק הזה של חוסר הסובלנות (הרבה אחרים לא מודעים), ודעי שמצב כזה בו יש פסק זמן, סובלנות היא א-ב לקבלת תוצאות טובות ויש לך פה "מבחן" - להוכיח שהנה, את מסוגלת רגע להרפות. לכן קחי את זה כנקודה למחשבה.


בהצלחה רבה,
עדי

תודה על התגובה, אך לא ככ ריאלי לא להיות עימו בקשר ולו בגלל הסיבה שישנם שני ילדים קטניםבתמונה והוא מבחינתו מעוניין לעשות הכל בהדרגה ואף להופיע בבית כמעט מידי יום.

אני יודעת שאין נוסחא לכל הסיפור הזה אך אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ומה נכון לעשות, הדעות ככ חלוקות כל אחד חושב אחרת חלק חושבים שעדיף לשחרר חלק חושבים שעדיף ייעוץ ואילו אני לצערי לא בדיוק יודעת מה לחשוב ומה טוב עבורי ולילדים.
ממתינה להתייחסותך לאור קבלת הממצאים החדשים.
תודה!!

הי סימה,

חסר לי פה החלק שלו- אם את תציעי ייעוץ- זאת הדרך האידיאלית כרגע לטפל בעיניין- האם הוא ירצה? האם הוא מוכן באמת לעבוד קשה? או שהוא מדבר כל הזמן על חופש ומרחב ועל כך שאין סיכוי?

צריך 2 לכל טנגו ולכן ההחלטה על ייעוץ או כל החלטה אחרת גם היא צריכה להיות של שניכם ומתוך כוונה לעשות עבודה ולא כדי לצאת ידי חובה.

אני מבינה את נושא הילדים שיש בתמונה- אבל גם הם חווים את הפיצול ביניכם, "כשני זרים", גם הם רוצים שתעבדו על הקשר או שמשהו כבר ישתנה, שמשהו כבר יקרה. כי המודל שלכם לזוגיות, כרגע, הוא פחות טוב ממה שהיה בעבר, ממה שהם התרגלו. גם הם מרגישים בשינוי שחל וגם הם בחרדה. כך שחשוב לטפל עכשיו במצב הזה, אם יש בו רצון ואפילו קטן לשפר ולתקן את הקשר, והרי שגם לך- חפשו מטפל זוגי והתחילו בתהליך.

הערה: גם אם יהיה פסק זמן קצר, הרבה פעמים מספיקה תקופה קצרה ובן הזוג שעזב חוזר כי הבין מה מפסיד וניקה את הראש. ככל שתתני לו יותר מרחב של החלטה- כך הסיכוי שלו לחזור לבית גדול יותר. כשאנחנו נותנים תחושה של מקום ואויר לנשימה הצד השני מעריך אותנו ומן הסתם רוצה לחזור להיות במקום שנותנים לו אויר- ולכן יש סיכוי טוב שיוכל לקבל החלטה לטובת הקשר שלכם.

לדעתי, כמו בכל זוגיות, יש לכם שחיקה,הרגל,אין ריגושים ואין חידושים.
הרוב תלוי בך כאישה-אם תלכו לייעוץ זוגי אצל מטפלת מוסמכת עם המלצות וניסיון רב שנים,
אני מאמינה שתלמדו להצית את האש ביניכם ולהמשיך ביחד מתוך בחירה ושיתוף פעולה.
שיהיה בהצלחה!
יעלי

בשבוע שעבר הוא שאל אותי האם אני בטוחה בעובדה שאני רוצה שיעזוב את הבית ולאחר שחידד לי שהוא כרגע לא מעוניין לעזוב וזאת בגלל הילדים, לאחר וחידדתי לו שאיני מעוניינת שיישאר בשביל הילדים, וציינתי בפניו שאם הוא מתחרט ורוצה לנסות אז אני מוכנה, הוא סגר חוזה שכירות במלון דירות. כולי כואבת ואיני יודעת כבר איך להתמודד עם המצב, מצד אחד ההגיון אומר שאם אינו אוהב אותי אז אי אפשר להישאר יחד, אך אני מסרבת להאמין שזה נכון, מבחינתי הוא הכניס את עצמו לסיטואצייה והוא זורם איתה, הוא קודם ירה את החיצים ואח"כ כיוון את המטרה (החליט שהוא לא מאושר, שלא טוב לו, ואז הכל בגללי ולכן אינו אוהב אותי יותר). בסופו של דבר אף פעם לא טיפלנו בזה כמו שצריך, במשך חצי שנה נתנו לזמן לעבור מבלי שמבחינתו הוא ייעשה משהו ע"מ לשפר ועל כך אני כועסת עליו מאוד. בהמשך לתגובה בנושא כישופים, אני הלכתי גם לקוראת בקפה וגם לאיזהשהוא רב אשר שניהם הגדירו באופן מפתיע את אותו הדבר - צויין כי אנו זוג שורשי הכתוב למעלה בשמיים מה שלא קיים אצל כל בני זוג, וגם אם ניפרד הלבד לא ייעשה לא לו ולא לי טוב, צויין שהוא מאוד מבולבל ועטוף בחומה שלא ניתן לחדור אליה מה שבהחלט נכון, אף אחד לא יכול לדבר איתו הוא מאוד עקשן ומשדר איתנות בדעתו מה שלטענת הרב ההיפך הוא הנכון. ואילו אני , אני מנסה להיאחז בעובדה שאולי יש עוד סיכוי, בפועל אני אוספת את עצמי ע"מ לתפקד ולו רק בשביל שני ילדיי הקטנים והמקסימים שכרגע לא מרגישים דבר.

נשמע לי שלא קל לך ושאת מאוד אוהבת את בעלך.
הזכרת שכל הצרות התחילו מהרגע שהוא נסע לכריתים בלעדייך. אני משערת שהוא נסע עם חברים..
יכול להיות מאוד שהכניסו לו לראש כל מיני שטויות שם, על כמה כייף להיות רווק...
אני לא יודעת באיזה גיל התחתנתם, אבל יש לכם ילדים צעירים ואתם מכירים כבר 15 שנים, אז יכול להיות שבבעלך התעורר פתאום איזשהו חסך לחופש.
עם כמה שזה כואב, ואני מבינה שזה מאוד כואב, דעתי היא כן לשחרר אותו. כי כרגע הוא חי בעולם הפנטזיות ומפנטז על מה שלכאורה "הפסיד". תני לו את החופש, למרות הסיכון. השאלה היא איזה חיים יהיו לכם ביחד אם הוא יישאר. עם כל הקושי, ובמיוחד כשמעורבים ילדים בתמונה, תני לו את ברכתך ושייצא לשלום. לא ייתכן שרק לך יהיה איכפת מעתיד הקשר ביניכם. ואם זה רצון אלוהים, הוא יחזור ואת עדיין תרצי בו.
אני יודעת שאני אומרת דברים לא קלים וכמובן שאת זאת שקובעת בסוף. קחי את כל מה שאומרים לך בערבון מוגבל. את יודעת הכי טוב.
עם זאת, אני לא חושבת שצריך להתחנן לאהבה ועל אהבה להגיע ממקום של שוויון. לפחות במידת הרצון.
יש כמובן אפשרות נוספת והיא לבקש ממנו ללכת איתך לייעוץ. לא שמתי לב אם שאלת אותו את זה כבר מה הוא ענה במידה שכן שאלת. בכל אופן, גם לפנות מייעוץ, דורש ממנו מידה של מאמץ ואמונה ורצון. יכול להיות שהראש שלו כרגע שוגה בחלומות על מה יכול היה להיות אם.
אני לא אהבתי את הדרך בה הוא בחר. לברוח במקום להתמודד.
תהיי חזקה.

ניכר ממה שאת כותבת שהינך אשה חזקה מאוד שלא מוכנה להרים ידיים,
המקום בו את צריכה לשפוך את כאבך ולקבל כלים כדי לדעת איך להתמודד הוא בייעוץ מקצועי,
אני מבין ותקני אותי אם אני טועה שטרם הלכת ליעוץ מקצועי לפחות ברמה כזאת שאם ח"ו היית זקוקה לטיפול רפואי מן הסתם היית הולכת לרפא הגדול והטוב ביותר בתחום,
לכן קחי יוזמה ולכי לייעוץ אפי' לבדך ורק אחרי שתתחזקי ניתן יהיה לצרף את בעלך לתהליך,
יפה כתבת על זה שהוא ירה את החיצים ואח"כ סימן לעצמו את המטרה, ייתכן ומשהו נשבר אצלו והוא מעוניין בשינוי, אבל הוא לא למד שניתן לבצע שינוי בתוך המסגרת הנוכחית, והיא הרבה יותר מאתגרת ומשתלמת, וזה עיקר עבודת הנישואין, להתחדש ולרענן כל יום את הקשר ולעלותו לגבהים חדשים,
אז אנא ממך עשי את הצעד הנכון, ובטוחני שלא תתחרטי,
ב ה צ ל ח ה

רק שאני 7 חודשים לאחר הלידה של בני השני.

מזה חצי שנה אנחנו במצב בדיוק כפי שתיארת.

בעלי טוען שהוא נשאר כרגע בשביל הילדים ומציע להיפרד.

גם לי קשה המחשבה שיעזוב את הבית כי אני אוהבת אותו מאוד. ודואגת במיוחד לילדים.

אני לא מבינה יש לו צורך עז לעזוב ולהיות לבד.

אני אומרת שם אוהבים מישהו צריך לשחרר אותו. ולא לחנוק אותו, זה לא יוביל לשום מקום.

מאחלת לך בהצלחה וזוגיות מאושרת.

אני אכן אוהבת אותו ובטח לא מרגישה שאני חונקת אותו כי בסופו של דבר הוא עוזב את הבית אחרי שאני לחצתי בנושא, אין לי עניין שיישאר בבית בשביל הילדים כאשר אני ברקע כרהיט. אני נמצאת במצב של הכחשה המסרבת להאמין שזה קורה לי ולא ייתכן ועוד רגע הכל ייגמר ושנינו נתעורר מהחלום... אני מקווה לעבור את התקופה הזו, השבוע הוא אמור לעזוב את הבית אני לא בטוחה שאמהר לשלב הבא שהוא גירושין אבל בהחלט לא בטוחשיהיה קל במיוחד לא לילדים. תודה רבה ומאחלת גם לך בהצלחה

הרגע הקריטי הגיע, למרות שאני מסרבת להאמין זה קורה, הוא שכר דירה במלון דירות ששוהים בו רק רוווקים ורווקות עם כל הפסליטיז (בריכה, חדר כושר...), אני שבורה ומרגישה דיי בהכחשה שהנה עוד רגע זה יעבור והוא יחזור. הוא מסרב שנודיע לילדים וגם מסרב לקבל את העובדה שהוא לא יגיע כל יום לראות אותם. אני דיי עובדת עצות מה לעשות האם ללכת לפי דרכו שהיא בעקרון דיי טובה לילדים אבל גם בשבילו להשקיט את מצפונו או להתחיל לחשוב קצת על עצמי משהו שלא עשיתי כבר מעל חצי שנה. אני שוקלת לפנות ליועץ משפטי כבר להתחיל בשלב הבא שהוא גירושין למרות שהוא עדיין אינו מדבר על כך..

היי סימה,
כל מה שאני יכולה לעשות למענך כעת הוא לנסות לחזק אותך.
אם הוא עוזב, הוא לא שווה את הכאב שלך. אני בטוחה שגם לא לא קל, אבל את חשובה יותר.
הוא חושב על עצמו ולא מתאמץ, לכן באמת הגיע הזמן שגם את תחשבי על טובתך.
לגבי נושא הגירושין, אין כאן עניין של זמן מסוים להעלאת הנושא. כשתרגישי בנוח להעלות את הנושא,
תעלי אותו. את לא חייבת לחכות לו שיעלה את הנושא הזה אם בכלל. כנ"ל לגבי נושאים אחרים, וביניהם מידת תכיפות הביקורים שלו את הילדים.
אני מבינה שזה לא קל, אבל אני בטוחה שאת אישה חזקה ויש לך ילדים להמשיך ולאהוב וגם עתיד יפה וטוב משלך. בין אם זה יהיה עם בעלך הנוכחי ובין אם עם מישהו אחר.
את יכולה לפרוח למרות הכל. אל תיתני לזה להפיל אותך למשך זמן רב מידי רק בגלל שבעלך לא
מתמודד. אם הוא ירצה לקבל עזרה זוגית, הוא יבוא ויבקש בגלוי. ובינתיים, אין לך מה להמשיך ולהיענש עוד ועוד.
תהיי שם למענך ואל תחכי לו שיעשה, שיבוא וכו'. זכותך להמשיך בחייך בצורה הטובה ביותר.

בהצלחה.

מישהי 19 היקרה (האם את בת 19?)
מה שקרה לך עם האחר הוא היסחפות אחר תשוקותיך. רוב הגברים והנשים ממשיכים להרגיש עוררות מינית ותשוקה לפרטנרים נוספים גם כאשר הם בזוגיות מחוייבת עם פרטנר קבוע. השאלה היא מה את עושה עם התשוקה הזאת. את עלולה לשלם מחיר כבד - של פגיעה אנושה בחבר שלך - בצורה כזאת שלא תצליחו להתאושש ממנה.
בתור יועצת זוגית יצא לי לשמוע הרבה אנשים שסיפרו עד כמה הם נפגעו ממעשה כזה אצל בן זוגם. אישה אחת בת 29 היום סוחבת איתה עד היום את הפצע הזה של זכרון בן הזוג שלה מנשק אישה אחרת, וזה קרה לפני 10 שנים. היא נפרדה ממנו על הרקע הזה, ויצר אצלה "סרטים" עד היום בנושא נאמנות ואמון, שפוגעים בזוגיות העכשווית שלה...
יחד עם זאת , הפיתוי מאוד חזק וסוחף...מה דעתך לעשות שיחה עקרונית עם בן זוגך הבוחנת את יחסכם לתופעות שונות של מחוייבות, איך תרגיש עם נשיקה למישהו אחר? את את תרגישי אם הוא יספר לך שהתנשק עם מישהי אחרת? או דוגמאות אחרות, החל משיחה בארבע עיניים עם מישהו מן המין השני, או ללכת לסרט, או לצאת לפאב וכו'.
אם את מרגישה צורך להתנסות עם עוד גברים, שתפי אותו בכך, יכול להיות שזה גם צורך שלו, אתם מן הסתם מאוד צעירים. אולי שווה לנסות להוריד את דרגת המחוייבות ביניכם? יש זוגות צעירים שמצהירים מראש - אנחנו יחד כאשר אנחנו יחד, ומותר לכל אחד מאיתנו להיות גם עם אחרים. יש מודל כזה. אבל הוא עובד בשני הכיוונים. האם את יכולה לקבל התנהגות כזאת אצלו?
מכיוון שהחשקים והתשוקות הללו נמצאים אצלך, לא טוב להחניק אותם ולהסתירם. חיי עם עצמך בשלום וזה בידיים שלך ליצור לעצמך את המודל המתאים לך ולשניכם, בשלב החיים בו את נמצאת. תמיד אפשר להחליט - ניסינו וזה לא מתאים. אבל הסתרה ובגידה הם מן הדברים הכי פוגעים שיכולים להיות בין בני זוג. זה גם מזיק כי זה גורר חשדנות וחוסר מרחב מחייה לאחר מכן...

היי דורית, כן אני בת 19
ואם חבר שלי ינשק מישהי אחרת אני ימות! אני כל כך מבולבלת!
זה לא בקטע של להתנסות עם גברים אחרים ממש לא!.. טוב לי עם חבר שלי מאוד!
יש לנו בעיות כמו כל זוג אבל בשורה התחתונה אנחנו זוג מדהים וכולם מקנאים בנו, ועכשיו הטעות הזאת עם ההוא שזה מזעזע אותי! זה ממש לא אני! אני אנטי בגידות!..
והכי כואב שהטעות הזאת רק חוזרת על עצמה.. גם היום היא חזרה על עצמה..
הייתי באה ומספרת לחבר שלי על זה כמו כל דבר שאני מספרת לו כי אני לא מסתירה ממנו כלום הוא יודע הכל!.. בחיים לא הסתרתי ממנו.. אנשים צוחקים עליי שכל דבר הוא יודע..
וזה הדבר היחיד שאני מסתירה ממנו..
אתמול בלילה הוא שאל אותי אם התנשקתי איתו עם ההוא.. ואמרתי לו כן.. אז הוא צחק ואמר טוב טוב בסדר ממש.. אמרתי לו טוב.. אני עניתי.. אז הוא אמר אם באמת הייתם מתנשקים אז לא היית אדישה ככה.. אז אמרתי לו טוב אל תגיד אחכ שלא אמרתי.. והוא חשב שצחקתי..
ואני פוחדת לספר לו כי לפני כמה ימים הוא אמר לי שאם אני יתנשק איתו אז אנחנו נסיים את זה יפה.. ואני לא רוצה! אני אוהבת אותו.. ואת השני אני לא יודעת מה יש לי אליו..
מצד אחד אני מתקשרת אליו ורוצה לראות אותו ואז כמה דק' לפני שאנחנו נפגשים אני מתחרטת בכלל שהצעתי את זה..

מישהי היקרה, תודה על הכנות ועל הפתיחות!
מכיוון שזה החבר הרציני הראשון שלך, איתו יקרו לך כל מיני דברים בפעם הראשונה, ובעזרתו תלמדי כמה כללים של התנהגות ואתיקה בנוגע ליחסים אינטימיים ולמחוייבות לבן זוג.
מה שקורה לך הוא מה שצריך לקרות!
את צריכה להיתקל בפיתויים כדי "לחדד" את החשיבה שלך סביב נאמנות. זה חייב לקרות בצורה התנסותית וחווייתית, עם פיתוי אמיתי, אחרת זה לא נחשב...
הרי אם לא היה קורה כלום מול הבחור השני, והיית מנהלת שיחה תיאורטית עם בן זוגך מה היה קורה אילו - שניכם ודאי הייתי מצהירים מייד, כמו שבן זוגך כבר הצהיר (כי הוא חשב שזאת שיחה תיאורטית) - שאם תהיה נשיקה - זה סוף פסוק לזוגיות שלכם!
הפעם, בזכות מה שקרה, את יכולה להבין יותר לעומק מה מרגישים, ולהתחיל לדמיין מה יעבור עלייך אם הוא יתנשק עם מישהי. מאד חשוב לעשות את ההיפוך הזה - כדי לפתח את היכולת שלך לנהל את עצמך מול פיתויים שעוד יהיו. תמיד תחשבי מה זה יעשה לבן זוגך האהוב, עד כמה זה יפגע בו ועד כמה זה מסכן את האהבה שיש לכם.
ככה זה! כאשר יש יחסים זוגיים - יש דברים שלא עושים...יש דברים שמולם צריך להתאפק. עכשו את טועמת הלכה למעשה מה פירוש נאמנות ובגידה, ועלייך ללמוד מכך ולהפיק לקחים.
ראי את כל מה שקרה בתור שיעור חשוב.
מה דעתך?

אהלן,
יש לי כמה שאלות אלייך.. אבל תנסי באמת לחשוב עליהן לפני שאת עונה ולהיות כנה עם עצמך:
1. האם חסר לך משהו בקשר עם החבר הנוכחי?
2. שאלה יותר ממוקדת: האם משעמם לך בקשר עם החבר הנוכחי? חסר איזשהו אתגר, באיזשהו תחום?-שיכלי? רומנטי?

לפעמים בגיל שלך, אנחנו בונים קצת אשליות סביב הקשר או הקשרים הזוגיים הראשונים שלנו ומנסים "לעגל פינות" ובכך לשמר את תחושת ה"מאוהבות", כשאנחנו מרגישים שההתאהבות אינה יכולה להפוך לאהבה במערכת יחסים ספציפית. אני לא יודעת אם זה מה שקורה אצלך. את כותבת שבד"כ את משתפת את החבר שלך בהכל ושכייף לך איתו. אני שומעת שאת אוהבת אותו, אך אני שואלת.. אולי יש בתוכך ספק מסוים לגביו שאת פוחדת להביט בו בעיניים פקוחות?.. אני לא קובעת שכך הדבר, אלא רק מנסה לבדוק זאת יחד איתך.
במידה ואכן יש מקומות בהם התקשורת עם החבר קצת לקויה.. אולי יש מידה של שיעמום בקשר שאת בעצם לא מרוצה ממנה ולכן את מחפשת משהו חדש בתוך תוכך.. במידה וזה המצב, תמיד אפשר לנסות ולהעמיק את הקשר, ללמוד דרכי תקשורת ופתיחות , לרענן את הקשר ולהוסיף לו יותר עניין על ידי יוזמות של שניכם- ליצור הפתעות מפנקות בזוגיות וכו'. אבל זה נושא בפני עצמו.
קודם כל הייתי מציעה לך לבדוק בינך לבין עצמך מה התשובות לשאלות הללו, ואולי משם יצמח לו הפתרון..
אשמח לשמוע מה את חושבת..

האם את נוהגת לפתוח את התיק שלו ?
האם זאת הפעם הראשונה שמצאת אצלו דברים שלא נראה לך ?

לגבי איך לומר - במקום לחשוב ולחשוב, פשוט תאמרי לו שמצאת על הריצפה או על כל דבר אחר ששיכול היה ליפול עליו, ואז תשמעי מה יש לו לומר, אם את מבינה או לא בתקשורת , בכל אופן שבי מולו או עמדי מולו וסתכלי חזק בעיניים, מה שהוא יגיד תקבלי כעובדה ואל תטיחי בו שקרן וכאלה, עדיף שתחשבי על תגובה בכובד ראש

שלום לך, אכן דילמה לא פשוטה. למרות הקושי בלהודות שחיטטת לבעלך בתיק את צריכה לחשוב מה יותר קשה לך, ללכת עם סוד ואי וודאות או להתוודות ולשמוע מה יש לו לאמר על המצאות הקונדומים . אם תחליטי להניח לזה או להתאמת איתו עשי זאת אחרי שחשבת היטב , נתת לעצמך זמן ואת בטוחה במהלך שלך.

שלום לך!

קודם כל אני חייב לציין שאני מבין את הדילמה שבה את שרויה.

אני מתייחס לכמה דברים שנגעו בי בנושא שלך:

1. רשמת "בן זוגי" ולא "בעלי" מכאן אפשר להסיק שהקשר הארוך לא מוצא נקודת חיבור להמשך הדרך והקמת משפחה.(במידה ואכן אתם אינכם נשואים). אולי כי את או בן זוגך אינכם מוכנים למחויבות הקשורה בהליך הנישואין, וקל וחומר בהקמת משפחה!

2. מצאת קונדומים בתיקו האישי של בן זוגך!!
את מציינת בבירור שזה תיק אישי ולכן קשה לך להתעמת מולו בעניין, ולאור הפנייה נראה כי זו הבעיה!
לדעתי הבעיה היתה קיימת עוד לפני עניין הקונדומים, אחרת מדוע חצית את הגבול של האמונה בו??
רבתם? היתה לך תחושה שהוא מסתיר?? הוא נעלם לכמה שעות לפעמים?? וכו'......

כל מה שכתבתי רק כדי שתביני שאת צריכה לבדוק את עצמך לפני שאת בודקת את בן זוגך.
אני לא אומר חלילה שעניין הקונדומים בסדר, אני רק חושב שלפני שתדברי איתו תעשי קצת חושבים עם עצמך בנוגע לקשר ולאן הוא זורם.

בנוגע לבן זוגך אני מציע שתכיני אווירה טובה בבית (ארוחה ושקט....) וברגע של נוחות תעלי את עניין הקשר.

בניגוד לחלק מהמגיבים אני חושב שלהסתיר ולנסות לספר שמצאת על הרצפה וכו'... הינו רעיון גרוע!
ברגע שתדברי איתו על נושא הקונדומים (ואני ממליץ כן לפתוח את הנושא) הוא יבין מיד שפתחת לו את התיק האישי (אם הוא מסתיר אז הוא שומר את זה שלא ייפול) ולכן כדאי לא לספר לו שקרים שיגרמו לו לחשוב שאת מחטטת באופן קבוע בחפציו האישיים!

מקווה שהתשובה עזרה לך ופתחה לך כיווני חשיבה נוספים
מאחל בהצלחה
חושב אחרת...

הקושי שאתה מספר עליו ברור ומובן. חיי מין מספקים בין בני זוג יש להם חשיבות גדולה .
אתה לא צריך לוותר על סקס בחייך אבל צריך לעשות מה שאפשר כדי לעזור לבת הזוג שלך לשתף פעולה וללכת לטיפול זוגי. חשק מיני ירוד יכול להיות מסיבות רבות: ליבידו נמוך, בעיה הורמונלית, רגשית, כאבים בחדירה ועוד... לאשתך קשה כנראה להתעסק עם הנושא .
אני מציעה לך לשתף אותה בהרגשה שלך ובקושי שלך ללא ביקורת. לא לבקש ממנה אלא לדבר איתה על שאתה מתגעגע למגע המשותף, שהיא חסרה לך, שאתה אוהב ללטף אותה וכו... לשתף רגשית ולהניח לזה. כשתרגיש שאפשר תציע לה ללכת יחד לטיפול זוגי . שיהיה בהצלחה!

תודה.
היא מתעלמת מכל השיחות ומכל הדרכים וגם מללכת ליעוץ , היא פשוט מושכת זמן ע"י כך שהיא נותנת לי יותר שאסתום את הפה לקבל שקט בבית .
יציאה נוספת שהיה לה שזה לא צריך להיות בעיה שלי אם היא לא נהנת העיקר שהיא שוכבת איתי ואני מסופק .
תשה אורן

ידידי היקר,
אתה הולך לעשות לה תרגיל שעובד ועוד איך,,,
מאחר וסקס ניתן למצוא בכל מקום,ובכל זמן, לא לזה התחתנתם, אתה רוצה האהבה, חיבור ריגשי, לכן אם היא לא פנויה להקשיב למצוקתיך וגם לא להליכה לייעוץ, אז תעשה לה תרגיל הפוך על הפוך,
>>> מהיום,,, אתה לא מבקש ממנה קיום יחסים, עוזר לה בהכל מדבר מפרגן וכו' אבל לא מזכיר כלל את העניין, ב- 99% אשה שאין לה רצון לאבד את הבעל ואת הזוגיות, תוך כמה ימים תעלה ע"ז ותתחיל לשאול מה קרה ? אתה עונה לה, לא בא לי, מה קרה ? לא יודע יצא לי החשק ! אופה ישך מישהי מהצד ? אממ,,, לא אין לי. ולא יהיה לי ! נו,,, פשוט לא רוצה להרגיש שאני כמו חתיכת עץ יבש שנדפק על ברזל, אני מרגיש כאילו אני אונס אותך וזה לא נעים לי,,,! מה אתה לא צריך התפרקות ? אני כן צריך וזה מאוד חשוב לי הקשר איתך --- את זוכרת איך היה כשהיינו צעירים, מה עשינו שם ושם, בקיצור להחיות מחדש את הניצוץ ע"י הפסקה יזומה ורועמת אבל עם הרבה כבוד וטאקט, פשוט להכריח את השני להקשיב למצוקות שלך ובכך לפתוח לו את הלב לשמוע מה כדאי לתקן לפני שיהיה מאוחר,
מכאן אתם צריכים לעלות על עגלת הייעוץ שתשפר ותחזק את הקשר שלכם ותתן לכם חידוש מרענן לזוגיות שהלכה למות,
נכון אפשר לעשות זאת לבד אבל רצוי ללכת לכמה שיחות ששם היועץ או היועצת יתנו במה לדבריך כדי שאשתך תבין טוב יותר מתמיד בדיוק מה הם הצרכים שלך, ואיך אתם יכולים לבוא אחד לקראת השני מבלי להרגיש מנוצלים או נותנים במרכאות, כי אין נותן או מקבל ביחסים תקינים יש אנחנו עושים טוב לעצמנו, לזוגיות שלנו, וכו' וכו'
בהצלחה

תאמר לה שלך קשה וזה לא קשור רק בסיפוק המיני שלך אלא בתקשורת שלכם.
אני ממליצה לך ללכת לטיפול זוגי לבד. תקבע פגישה ותזמין אותה להצטרף. אם תסרב תאמר לה שאתה הולך כי הזוגיות חשובה לך ואתה תעשה הכל כדי שיהיה טוב יותר. זו דרך להעביר לה מסר שהיא יקרה לך ותעשה כל שביכולתך לשפר את היחסים ויחסי המין בינכם.
יתכן שלאשתך יש קושי שהיא לא יכולה לשתף אותך בו וחוששת גם לספר עליו בטיפול לכן אינה משתפת פעולה. תפעל ברגישות , אל תאשים אותה ותלך לטיפול זוגי.

משה בוקר טוב,
בנוסף לעצותיהם הנכונות של חגית ובני, ברצוני להוסיף סוג של "אזהרה": המצב אותו אתה מתאר הוא מזיק והרסני לשניכם:
החווייה המינית שלך מהולה באכזבה, תחושת "לא רצוי" "לא נחשק" "לא אהוב" מתלווה לכל האקט. תחושה של נזקק, עושים לי טובה, משתיקים אותי. מאוד קשה ליהנות כך ואתה מתמלא רגשות אשמה וכאילו אתה "נשאר חייב לה"...
החווייה המינית שלה היא של חסימה. כאשר מקיימים יחסי מין מתוך חובה, הגוף נכנס למגננה, "מרים מחסום" על כל התחושות, מופעל מנגנון של ניתוק רגשי מכל מה שקורה כי הנפש מתקוממת על הגוף שכך הוא נותן את עצמו להוות "תשמיש" לצרכים של מישהו אחר.
על כל התחושות האלו נוצרת שכבה של כעס ומרמור, אצל שניכם!
אני ממליצה לך לקרא כמה מאמרים באתר שלי בנושא סקס בזוגיות, המסבירים מה קורה ביתר אריכות.
כל פעם נוספת שאתם מקיימים יחסי מין על פי ה"שיטה" הזאת - נוספת עוד שכבה של כעס ומרמור למערכת היחסים ומקבעת את הסקס שלכם עמוק יותר אל תוך אותה משבצת מאוסה.
משה היקר, אני יודעת שהשתמשתי בביטויים קשים. עשיתי זאת בכוונה, כדי להדגיש עד כמה המצב הזה בעייתי, והוא כמו פצצת זמן!!! בשלב מסויים או אתה או אישתך תתעוררו ותזעקו: "לא עוד" וככל שיעבור יותר זמן, הסיכוי לתקן זאת יהיה קטן יותר.
הראה לה את התשובה. אמור לה לקרא את המאמרים. אל תשלים עם המצב. יש מה לתקן ואי אפשר לעשות זאת בעצמכם, חייבים ייעוץ זוגי!

טוב, לא כתבת בני כמה אתם, כמה זמן הקשר. נשמע שאתם צעירים וזאת התנסות די ראשונית שלך.. וזה טוב, כי משם מתחילים :)

את כותבת שלא מאוד טוב לך בקשר. החבר שלך תוקפני, אין תקשורת מסודרת, ביקורתיות, את מגנה על עצמך דרך תפיסת מרחק. ז"א בפונקציה של זמן (לא ברור לי כמה זמן)- את מבינה שיש פערים והם מתגלים בבירור.

אם יש פה אהבה- רק את יודעת מה את מרגישה. קשה לענות על זה ממה שתיארת. להרגשתי יש לך שתי אופציות- או לתפוס את העיניין באופן יזום ולדבר איתו (רק פנים מול פנים) לשיחה, להיות מוכנה לביקורת ולחשוב האם היא בונה או הורסת, ולדבר על הדברים כפי שהם אחד לאחד. מה את מרגישה ומה לא. ממה את חוששת. להסביר ולתקשר באופן מסודר. בכל קשר מגיע הרגע בו צריך להיות כנים וגלויי לב וכמה שיותר מוקדם ככה יותר טוב.

אופציה שניה היא לחשוב לבד, להחליט האם את בכלל מעוניינת בשיח מולו או האם את מסוגלת לקבל החלטה לבד.

הייתי מציעה כן לדבר איתו, כדי להרגיש שניסית ושהבעת את הדברים ולא השארת אותם ככה, בסימני שאלה. כי מרגיש לי שאת מאוד רוצה לדעת מה עובר עליו ומה הוא מרגיש. אם התשובות שלו עדיין לא תואמות את הציפיות, והפערים גדולים מדי כדי להתקרב זה לזו- אולי זה אכן לא מתאים ובהמשך תמצאי לך מישהו עם תחומי עיניין משותפים יותר, רגוע יותר וסבלני יותר.

זכרי שבכל קשר, גם כזה שנגמר- אנחנו יוצאים עם תובנות לגבי מה מתאים לנו ומה לא, מה אנחנו צריכים בבן זוג ומה לא. ואת זה כבר השגת. אז אולי מאבדים קשר שהיה משמעותי אבל יוצאים עם כלים נוספים לעתיד.

בהצלחה רבה.

זוגיות אמורה להיות משמחת ומתגמלת. אחת מהסיבות שאנו רוצים להיות בקשר זוגי רוצים חבר, חברה זה כדי שיהיה לנו כייף ונעים יחד. אם יש לך ספקות ואת מרגישה שהוא אינו בעניין לגמרי אני מציעה לך לחשוב אם את מוכנה להסתפק במה שיש לו להציע לך או שלא.

אתחיל מהאופציה האחרונה שהזכרת: להיפרד תמיד אפשר וזאת אופציה שלא בטוח שאפשר לחזור ממנה חזרה אחורה ולכן זאת מבחינתי אפשרות אחרונה בסולם.

בכל קשר יהיו בעיות ותמיד תשאלי עת עצמך מתי לדבר והאם לשתף או לזרום או להתעלם וכו'. בכל זוגיות יהיו לך נושאים כאלה ואחרים, פערים והשקפות שונות. ככה שהעובדה שאת מתנסת בזה עכשיו - זה טוב. זאת זוגיות (בין היתר).

אני חושבת שבהחלט יש מקום לשוחח עם בן זוגך על התחושות שלך, על כך שההססנות שלו מביאה אותך למחשבה האם הוא כן רוצה בקשר או לא. חשוב לשתף ברמה של גילוי לב וכנות ולא ברמה של שפיטה או לבוא בטענות. סה"כ עם רגשות אנחנו לא מתווכחים וחשוב שתביני איפה הוא עומד בקשר.

בגלל שאתם כבר תקופה יחד, חשוב שתעלי את זה איתו, חשוב שתשמעי ומשם תחליטי מה את עושה. כתבת שלא טוב לך- בואי תנסי לשנות את המצב מתוך יוזמה שלך, כדי לדעת שעשית וניסית ואיפשרת לדברים לעלות. זהו ניסיון טוב לזוגיות לטווח ארוך ואני מקווה שאת רואה גם את הצד החיובי שבסוגיות מהסוג הזה. אני משוכנעת וסומכת על ההקשבה שלך לעצמך- שברגע שתהיה לך יותר אינפורמציה ממנו- יהיה לך קל יותר להחליט לאן פנייך מועדות.

בהצלחה רבה

והוא אמר לי שהוא רוצה את הקשר ושהוא אוהב את הקשר שלנו אבל שיש לו בעיה. שהוא בקורתי מדי לגבי הקשרים שלו ובגלל זה יוצא שהוא תמיד מהוסס. הואמודע לבעיה הזאת שלו ואף פעם לא היה לו קשר רציני.. הוא אמר שהוא שמח שדיברתי איתו ובאמת מאז שדיברתי איתו המצב השתפר- רואים שהוא מנסה להשתפר. כשדיברתי איתו הרגשתי שאני ממש יכולה לפתוח את הלב והרגשתי שהתגובה מצידו כן הייתה חיובית. עדיין קשה לי לתת אמון מלא הרבה פעמים כי הרבה מהדברים שהוא מציע\אומר מתבטאים בטון מהוסס אבל אני חושבת ומקווה שאפשר לגשר על חוסר הוודאות שלי המתבקשת לגביו עם הזמן... מה את אומרת?

תודה רבה!

בהחלט, עם הזמן את תראי שהאמון יכול להתבסס על דברים חדשים ודווקא כשאדם משתנה "לטובתנו", או "לטובת הקשר"- פתאום האמון צומח מנקודה הרבה יותר מבוססת ומשמעותית.. פתאום זה לטווח ארוך ולא "אפיזודה" של הרגע. ז"א צ'ק עם כיסוי :)

מאוד אהבתי שדיברת איתו וזה אמר משהו על התהליך שעשית עם עצמך וכל הכבוד על גילוי הלב מולו ועל הפתיחות. לקחת צ'אנס שהתשלם לך בסוף. המצב השתפר. לכן חשוב גם לתחזק את זה ע"י כך שתגידי לו שאת מעריכה את זה, וכשהוא עושה או אומר או מתנהג כפי שהתכוונתם בשיחה- העריכי והחמיאי לו (בקיצור- חיזוקים חיוביים), כי פירגון הוא דרך מצויינת להעלות ולתעל קשר למסלול טוב יותר.

בהצלחה :))

ברוכים הבאים לעולם המציאות,
השם יתברך ברא את העולם, ואז הוא התייעץ במלאכים,שאמרו לו >>> למה לך לברוא בני אדם הרי הם יכפרו בך ויהרסו את מה שבנית,,,
אמר להם>>> וכי יש מלך בלא עם ? בניתי עולם כדי שישתמשו בו ויהנו ממנו !!!
כדי שזה לא ייפסק, טבע ה' באנושות את הנוסחה הפשוטה שהיא קנאה , תאווה , וכבוד, ע"פ זה תהייה המשכיות עד שהוא יחליט האם להמשיך או לא,
עד כאן הכל טוב ויפה ומבוסס ע"פ ספר הזוהר,
כעת לעינייניך:
אין אדם שלא יחטא וככל שמתקרבים יותר לשכינה, מקבלים עוד ועוד ניסיונות, אין צדיק שלא עובר ניסיונות קשים , וידוע שככל שהבן אדם גדול יותר בחכמה ובצדיקות אז הייצר מנסה להפיל אותו, כך זה עובד ואין תבונה ואין עצה נגד ה',
מי שלא מבין את הבסיס הזה, לא תפס כלום וחי בדימיונות שהנה הוא מתקרב והנה בא לציון גואל והכל מאחוריו,
עבודת ה' - רצופה עליות וירידות, על משקל שכר ועונש, ולמרות שכולנו רוצים חיים שלווים וטהורים החיים בעולם הזה לא תלויים בנו על כרחך אתה נולד וכו',
ייתרה מזאת, שכל בריה ובריה חייבים לדעת ולהפנים, >>> אנחנו לא בוחרים את הסביבה בה נחייה , כלומר כל האנשים שנמצאים במחיצתנו דרך קבע וכן אלו שבאים באקראי , כמו בעבודה וברחוב, הינם שליחים של הבורא לצורך למידה כלשהיא, או לצורך איזה דבר ועניין שנשגב מבינתנו בפרק הזמן הזה, לעיתים הוא יתגלה ולרוב יישאר סתום עד הקבר ועד בכלל,
אי לכך חבל לבזבז אנרגיות על דברים שלילים ולנסות להבין איך למה ומדוע, אלא להאמין בפשטות שהכל מלמעלה, והתפקיד האישי של כל אחד ואחת
א. לתקן ולעבוד על מידותיו שלו עצמו ולא של זולתו,,,!!!
ב. לעשות כמה שיותר נחת רוח לבורא עולם ולחיות בשלום ובשלווה בין איש לאשתו ובין אדם לחברו,

הניסיונות שאת ובעלך עוברים זה רצון ה' ובייחד את ובעלך, עם המון סבלנות ואהבה לעבור את כל המכשולים שבאו עליכם כדי שתצמחו מזה ותעלו במעלות הטהרה והקדושה,

את >>> לא אמא שלו ולא הרב שלו, את יכולה לעזור לו להתפלל עליו, לבקש ממנו שאת מאוד אוהבת אותו שהוא מצליח להתגבר ובכך לתרום לאווירה של קדושה בבית,
לרענן שוב את כל מה שלמדתם, ללמוד בייחד הלכה או שניים או איזה ספר מוסר,
אבל,,,
אל תכנסו אפי' לספק עריות, אם המחשב גורם לבעלך מחשבות לא טובות, שיוציא את זה מהבית, שיילך לרב שלו לקבל הדרכה וחיזוק,
בקיצור ה' יתברך נתן לכם יצר הרע אבל גם נותן כלים איך להתגבר עליו,ככתוב "בראתי יצר הרע ובראתי תורה תבלין"
כל יום כל היום להתחזק שוב ושוב בעבודת ה' מתוך שמחה ולא ח"ו בעצבות, גם אחרי הנפילות הקשות ביותר יש את דרך התשובה, כי זה כל האדם,

נ.ב גם אני מנסה בכל כוחי להתגבר כל יום על הייצר ולזכות להתקרב לשכינה,
אני נשוי באושר + 5 ילדים, ומשתדל לעשות כמה שיותר נחת רוח בדרך שלי,

כתבתי את כל זה באריכות לתועלת הכלל, מאחר שראיתי שלא ענו לך,

בהצלחה

כתבתי לך הודעה והיא נמחקה לי בטעות. לכן אחזור על עיקרי הדברים:

בלטו לי הכוחות שלך: את מאוד צעירה, עברת הרבה בשנתיים האחרונות, התחתנת, ילדת, את בהיריון שני, חיים במשותף, כל המסביב- כל אלו מעידים על הכוחות שלך. נכון שבחברה הדתית או החרדית זה מצופה ומקובל, אבל בכל זאת- לא כל אחד יכול.

לגבי מה שתארת-לפני שאני אגע בנושא- בלט לי העיניין של חוסר הכבוד אלייך: שולח אותך לחדר בעודו מתענג לו, אין ספק שזאת לא התנהגות של כבוד. יש גברים שעושים את זה במסווה או כשהאשה יודעת מזה אבל היא לא בבית, וכשאת כן בבית זה אחת כמה וכמה פוגע בכבוד שלך וזה נושא שצריך להיות על השולחן.

חשוב שתזכרי מאיזה עולם בעלך מגיע: זכרי שהעולם ממנו הוא בא הוא עולם חילוני מאוד, הפוך לגמרי באורח החיים ובערכים שלו. תהליך של חזרה בתשובה הוא תהליך ארוך ולעיתים סיזיפי עם הרבה עליות ומורדות באמונה, באורח החיים ובהרגלים שרוכשים או לא. בעלך ואת בתחילת התהליך הזה, מה הסיכוי שלא ירצה "להתגנב" לעולם שלו ההוא, החופשי, זה שהכל מותר בו- לעומת ובאופן יחסי לעולם הנוכחי המוגבל יותר כביכול?

אז אני לא מצדיקה את הדרך שלו אלא מנסה להראות לך מה הוא השאיר, קל וחומר כשמדובר במשהו שמסב הרבה עונג, הנטיה הטבעית היא לחזור לשם. כרגע בעלך מרגיש תחושת אשם בגלל האיסור הדתי שחל מעל ראשו. צדקת כשאמרת שעם או בלי מחשב זה היה קורה. לגבי ההגדרה שלך וההשוואה לבגידה- אני מבינה את תחושת הנבגדות (הייתי מקשרת את זה לעובדה שהוא שלח אותך החוצה מהחדר והתייחד עם המחשב..), אני מבינה את חוסר הכבוד שאת חשה, אבל בכל זאת, התמונות לא חיות, הוא לא מדבר עם הנשים ההן והן לא מתאמות איתו מועד לרומן. זה קצת שונה עם אשה שמתכתבת איתו במייל והם מקיימים שיחה אינטימית. לכן חשוב להפחית את העוצמות מהעיניין הזה, בבחינת ההגדרה שלך- ז"א- התפיסה הסובייקטיבית והתרגום הסובייקטיבי שלך למקרה הזה. ושוב- לא לבטל את התחושה שלך אלא לעזור לך להגיע ממקום קצת יותר רגוע ורואה את כל התמונה.

ההתעסקות של בעלך אינה מעידה על כך שאת לא מושכת אותו או שהוא לא רוצה לקיים איתך יחסים. זה נטו שלו עם עצמו- רגע שלו עם עצמו בו הוא יכול להיסחף לעולם ההוא. טוב או לא, מותר או לא, מוסרי או לא- זה אתם מחליטים יחד בתוך הזוגיות שלכם. אני מבינה ממה שאת כותבת שהוא מרגיש אשם, לא בטוח שהוא מבין מה את מרגישה- אלא יותר מתוך כך שהוא יודע שזה אסור מבחינה דתית.

העצה שלי אלייך היא כזאת: יש אתרים כמו הידברות, ראש יהודי, ערכים ועוד- שם יש אפשרות לקבוע עם רב או מדריך (כמו מדריך חתנים) ולהתחיל באיזו סידרה של מפגשים. יש רבנים מיוחדים שמדברים ומדריכים את בני הזוג בנושאים האלו של תאווה, שלום בית, קינאה, וכו'. לכן, בגלל שזה מהקהילה שלכם- זה יכול להיות מקובל יותר גם עליו (התרשמת שהוא רוצה להשתנות) ולקבל את הידע מתוך מקורות הלכתיים, אמוניים וכו', זה לדעתי יכול לעזור.

בהצלחה רבה

תודה על מה שענית עד כה
המשך..
בעלי הולך כל יום לשיעורי תורה הוא חוזר ב3 וחצי מהעבודה ב4 עד 4 ו40 הוא מיתפלל וב6 ורבע הוא הולך ללמוש תודה עד 8 וחצי
והראיון להוציא את המחשב היה שלו בלבד אני קשה לי בלי מחשב
עכשיו ביגלל שפעם הוא היה מענג את עצמו מול המחשב החלטנו ביחד שאני אעשה סיסמה ועם אני לא בבית או הולכת לישון אני אחכה אותו זה ככה כבר כחצי שנה
לפני כמה ימים באותו היום שרשמתי לך את ההודעה הוא דיבר איתי שהוא לא יכול בלי לענג את עצמו מול המחשב ושהמחשב קשה לו הוא אמר לי שהוא משטף אותי ביגלל שאני אישתו ועולות לו בעקבות זה שהוא לא יכול לענג את עצמו ןשהוא 4 שנים היה רגיל לזה
מחשוב לא יפות כמו לקנות מחשב נייד ללא ידעתי וכו..
כשהוא דיבר איתי (זה היה בטלפון )אני התחלתי לבכות כי כאב לי מאוד לחזור אחורה לתקופה ההיא אני סבלתי ממנו רבות בעבר ואני שמחה עכשיו שמאז ההתחזקות (דרך אגב הוא בחר בדרך הזו של החזרה בתשובה)הנישואים שלנו השתפרו מאוד יש לציין וטוב לנו מאוד עכשיו
רציתי להגיד שמאז השיחה איתו בטלפון שהוא דיבר איתי על הנושא הזה כשהוא חזר הבייתה הוא לא הזכיר את הנושא עד עכשיו עוד לא עלינו את הנושא אני מבינה מזה שהוא לא רוצה לצער אותי או משהו

קודם כל- השיתוף של בעלך מאוד חשוב בסיפור הזה. זכרי שיש הרבה גברים שיסתירו מצב כזה ויוציאו הרבה אנרגיות על להסתיר ולא על לשתף. ובעלך כן משתף, אפילו בכך שרצה לקנות ללא ידיעתך מחשב נייד. מעבר לכך, יש הרב גברים שאם הם יתקלו בסירוב של האשה הם מסוגלים גם לפזול לצדדים.

ראי, אני מבינה מאוד את האכזבה שבלדעת שבעלך עושה דברים שלא מקובלים עלייך. אבל קחי את זה כחלק ממנו כרגע- זה מה שהוא אמר, זה מה שהוא עושה, הוא מסביר לך שקשה לו להתגבר על זה- אבל הוא רוצה להתגבר על זה (?), הקושי הדתי והמוסרי פה הוא עצום לאדם שחוזר בתשובה ולא כולם מבינים את זה. יש גברים שאצלם זה כמו אויר בעוד הנשים שלהן מתעלמות, לא אכפת להן, מקבלות את זה כחלק מכל עוגת הנישואין ועוד. אצל נשים דתיות הסיפור הוא אחר, מוסרית ודתית. אמות המידה הן שונות. לכן חשוב שתביני כמו שכתבתי קודם, בעלך מגיע מעולם אחר, הוא יכול להתגעגע לעולם הזה .זה לא שווה לחזרה אחורה או לנסיגה לעולם הזה. הוא לא חוזר בשאלה. אבל- התהליך הוא קשה ויש ירידות ועליות. את זה כנראה תצטרכי להבין ולקבל, וללכת איתו צעד צעד עד שיתחזק ויגיע למדרגה הדתית אותה הוא מבקש. כרגע הוא בירידה? אוקיי, לכו יחד להרצאה בנושא או קראו קצת ביחד הלכות הקשורות לזה.

אם הוא לומד תורה, ורוצה להתגבר על היצר - למה שלא ילמד מסכתות גמרא או סוגיות שמתאימות בנושא הברית וכו'? הרי זה רק מתבקש שבלימוד שלו ילמד גם על שלום בית, זוגיות ועוד (זה בהנחה שהוא באמת רוצה ואין פה הכרח מצידך).

מניסיון, ככל שתעשי יותר "ריגשי" הרצון שלו להסתיר ממך יגבר. אנחנו בנויים ככה שכשאנחנו מרגישים מאויימים- אנחנו מחפשים דרכי מילוט. עצם זה שהוא שיתף אותך- נהדר. זה אומר המון! ואת בהחלט צריכה לומר לו כמה את מעריכה את זה. העובדה שהמון גברים עושים את זה כנראה לא תרגיע אותך, אבל בין זה לבין בגידה יש הרבה הרבה בדרך ולכן חשוב שתגמדי את הסיטואציה לפרופורציות המתאימות לה= אני לא אוהבת את מה שקורה, אבל אני מבינה שזה חלק ממכלול שאני כן אוהבת.

בהצלחה רבה

אני רוצה לחדד לך כמה מהדברים שכתבת ומשם להמשיך:

תמיד חווית את חמותך כאישה זורמת ולא מעיקה. ז"א, אישה שמכבדת את המרחב הפיזי והרגשי שלך ולא תקועה לך בוריד. לפתע, כשמגיע פתאום רגע שאת כן זקוקה לעזרה שלה, ואני מתרגמת- את כן זקוקה לחדירה שלה למרחב הפיזי שלך- וזה לא קורה, את כועסת. את שואלת את עצמך איך יכול להיות שהיא מבלה שם כשאני זקוקה לעזרה. עם זאת את מדגישה כי אף פעם חמותך לא היתה טיפוס נדחף.

באשר להערות על גידול התינוק, אני משוכנעת שאם תחשבי לעומק תגלי שלא רק היא מייעצת עצות, אלא כל הסביבה. תני לו מוצץ, אולי הוא רעב, הוא יונק?, הוא עייף, אל תטלטלי אותו אחרי אוכל, למה החיתול הזה, למה כל הזמן על הידיים, לא קר לו בלי גרביים? כמה הוא שוקל? זה לא מעט?, ועוד ועוד ועוד.. הסביבה שאנו חיים בה תמיד רוצה לייעץ, בין אם זה מכוונה טובה או סתם כדי להרגיש "יודעת". ככה שלגבי ההערות- מחמות במיוחד ומהסביבה בכלל, זה די מתבקש.. ואין כ"כ מה לעשות עם זה פרט ל-לחדד לעצמך שאת האמא ואת יודעת מה טוב לילד כי את מרגישה אותו, וכל המלצה מהסביבה היא בגדר המלצה. ושם זה נשאר.

לגבי הצבירה שלך בבטן ואח"כ לפוצץ- כמובן שלא אחדש לך כשאומר לך שבעלך ממש לא אשם בכל העיניין הזה (שאת סה"כ מתביישת לבקש עזרה), וגם הוא סה"כ רוצה ביחסים טובים כמו עד עכשיו עם ההורים שלו. ואת בטח יודעת שזה לא מאוד טריוויאלי שעם החמות יהיו יחסים כ"כ טובים וחשוב מאוד לשמר את זה. בין היתר כי את גם מעוניינת להמשיך לגור שם. ולכן עלייך לעשות מאמץ, צעד אמיץ: אולי בפעם הבאה שהיא מגיעה- אפשר להציע לה להישאר, לכוס קפה, להיות עם הנכד, לשמור עליו לכמה רגעים כשאת לרגע קופצת לקניות, ואולי להגיד לה כמה את מעריכה את העזרה שלה, וש"זה יהיה נחמד אם תוכלי מדי פעם לעזור לי עם הילד, סה"כ אני חדשה בתחום ואולי תוכלי לסייע לי", מתוך מקום שאת כן רוצה בעזרה שלה וכן סומכת עליה, ואפשר גם את זה לומר לה, מתוך כנות ולא חלילה מהתקפה. כשאדם מולנו מרגיש מוערך במקום מסוים, סביר להניח שהוא יישאר במקום הזה ויוחמא. קחי בחשבון שאולי היא פשוט, כמו שאמרת מראש- לא מהחודרים ולא מהמעיקים, אלא אחת שחיה את חייה ומבלה וכנראה חושבת שאם תצטרכו אותה, תקראו לה .. ואולי עדיף חמות כזאת, לא?

בלט לי עוד דבר- אמרת שהיא לא עוזרת לך אבל כן מגיחה ברגע לא מתאים ומעיקה. על זה כן שווה לדון עם בעלך, באיזו דרך לומר להורים שהם צריכים לשאול אם אפשר להגיע, ואין לזה לדעתי קשר לילד אלא לעובדה שאתם גרים באותו מתחם וחשוב מאוד לשמור על הגבול והאינטימיות שלכם. ולכן אולי בעלך יוכל לדבר איתם ולבקש שיודיעו לפני.. וזאת לא בקשה מוגזמת.

זכרי שלבקש עזרה זאת נקודת חוזק שלנו, לדעת להגיד שקשה, ולדעת לפנות לאדם המתאים לבקש סיוע. לדעתי היא תשמח לעזור.

בהצלחה רבה

זה בדיוק הזמן ללכת לייעוץ זוגי,
קחי את זה כסוג של חוויה ולא של טיפול,
מניסיון אין לך מושג איך חייך ישתפרו,
ב ה צ ל ח ה

הרבה גברים מרגישים לא בנוח לקיים יחסים עם האשה כשהיא בהריון, ושלא בצדק !
כלומר מי שלא מתייעץ עושה טעויות,
את צריכה יותר מתמיד את הקירבה והמגע, והוא מתרחק מחשש טיפשי שמקורו בחוסר ידע ודעות קדומות, כאילו זה מפריע לעובר, וכן יש שמסתכלים על האשה כזהירות שביר !
ייתכן וזה הבעיה של בעלך, ולכן הוא מסיט את עינייניו לכיוונים אחרים זמינים יותר כמו המחשב,
מצד 1 זה מצויין אם זה תקופתי בלבד, מצד שני זה יכול קצת למכר ואז לגרום לריחוק,
מה שאני מציע מניסיון,,, זה לשבת על כוס קפה ולהסביר לו בנועם מה את מרגישה וכמה זה חסר לך, וכל עוד אין הוראה מרופא שאסור לך לקיים יחסים אז את רוצה בקרבתו ולאט לאט זה יחזור,
תכנסי איתו למגרש שלו לאינטרנט ותראי לו שזו תופעה נפוצה, ושכל המומחים למינהם ממליצים בחום להתקרב לאשה ובכך לתרום לזוגיות הכללית ו,,, להתפתחות תקינה ובריאה לעובר !!!
זה בדוק !
אז שיהיה לך בהצלחה

גם בדור שלנו גברים מפחדים מנשים החלטיות, ורובם עושים את זה ככאילו ההערצה---
את יכולה לצאת לריקוד בבית ולהודות על המתנה שקיבלת או לקחת ,,, בדקי את עצמך אם זה בא ממקום נקי וטהור או מצורך לחפות על משהו ולהראות /לחפות על משהו,
אם לא ?
אז תמשיכי להיות כזו---
ולעזעזל כל העולם ואשתו,
נ.ב לא משנה מה אחרים אומרים, חשוב מה את מרגישה עם בעלך, ואם הוא מאותת לך בעקיפין, אז דברי איתו, וודאי שהוא לא נפגע מכך, שאם לא כן יצאת שכרך בהפסדך,
בהצלחה

חיה יקרה, בעיני החלטיות יכולה להיות מחמאה.
אלא שאינני בטוחה שמי שאומר זאת באמת מתכוון למחמאה.
יש מצב שמי שאומר זאת לבעלך רומז במידה מסויימת לכך שאת משדרת עוצמה, אולי קצת יותר ממה שמצפים בדרך כלל מאישה.
מכיוון שאת העלית זאת וזה קצת מטריד אותך, האם יש מצב שאת משיגה את מה שאת רוצה ע"י כך שאת מרימה את הקול או מתקיפה וביקורתית כלפי אנשים?
ואז זה לא נעים למי שמולך ולמי שנמצא על ידך, וזה יכול להיות גם בעלך. יכול להיות שמי שפנה לבעלך ואמר לו לגבי ההחלטיות שלך - לא רצה לפגוע או להסתבך איתך, וזו היתה דרכו העדינה להעיר.
אבל גם יתכן שאותו אדם בהחלט ראה זאת אך ורק באופן חיובי והתמלא הערכה כלפייך. אני מניחה שאת יודעת את האמת.
אם צורת ההחלטיות/ אסרטיביות שלך כוללת גם קצת תוקפנות ופגיעה באחרים, אולי כדאי לעדן אותה, ולפתח סגנון אישי שיש בו מצד אחד אסרטיביות ומצד שני עדינות וכבוד לזולת. יש דרכים לעמוד על שלך ועל מה שחשוב לך ועדיין לעשות זאת בצורה נשית ונעימה, שתגרום לאנשים לראות את נקודת המבט שלך ולבוא לקראתך, מבלי שהם ירגישו שאת מבטלת אותם.
חשוב להתשמש בשפה חיובית, כמו למשל בהערה שכתבת לנו - היית משיגה את אותה תוצאה אילו היית כותבת:
"אשמח אם תתייחסו לשאלתי, בהנחה שאתם פועלים על העיקרון "כל הקודם זוכה"", ללא יותר מדי סימני שאלה וקריאה. חכי עם התחמושת הכבדה למצבים שהם באמת קיצוניים, כאשר כבר מיצית את הדרכים החיוביות והעדינות, על מנת לא ליצור לעצמך התנגדות ושונאים ללא שום צורך.
אגב, תוצאה נוספת של אסרטיביות תוקפנית היא שבן הזוג ירצה להימנע מללכת איתך לחנויות או לספקים כי ירגיש לא נוח. או שהוא ירגיש צורך לפתח סגנון עדין ומרצה משלו בתור פיצוי על התוקפנות שלך.
חיה יקרה, אינני יודעת האם מה שכתבתי מתאים למצבך או לא, אני מקווה שלא - אבל ניצלתי את הבמה ואת השאלה הלא שגרתית שלך כדי להצביע על תופעה המוכרת לי אצל זוגות לא מעטים, שאחד מבני הזוג מתנהג בצורה שבן זוגו מרגיש אי נוחות עד ממש בושה ללכת איתו לכל מיני מקומות.
אשמח לשמוע מה דעתך.

שלי היקרה, תודה על שאלתך. היא מעלה נושא מאוד חשוב, שהרבה אנשים חיים אותו אבל אינם מעיזים להתבונן בו ולחקור אותו.
ההתאהבות מעוררת בנו תגובות כימיות הדומות ללקיחת סמים, כך אומרים, גורמות לנו לרחף, להתמלא שמחה וציפייה, להתמלא אהבה לכל העולם, אין דבר יותר נעים מזה. כאשר מתרגלים - הגוף מפסיק לייצר את כל הכימייה הזאת, כי הוא אינו בנוי לעשות זאת על בסיס קבוע, זה סוג של "מצב חירום חיובי" ...ואתה נשאר מרוקן ומאוכזב - איפה כל ה"היי" הזה???
ואז את רושמת לעצמך "אופס...זה לא זה" נעבור הלאה...להתאהבות הממכרת הבאה, וחוזר חלילה.

אגיד לך מה חסר: ההתאהבות הזאת שמה פוקוס חזק מאוד על עצמי, איך אני מרגישה, מה אני מתמלאת או לא מתמלאת. אני רואה את האהוב דרך מסך מסנוור ומפץ של כימיקלים המפוצצים לי את המוח, לא ממש קולטת מי הוא ומה טיבו, מתעלמת ממגרעות, מהללת את מעלותיו...כאשר ההתאהבות מסתיימת - מתחילים לראות את הפרטנר בעיניים מציאותיות יותר, ופתאום הוא בן אדם רגיל, לא נסיך על סוס לבן.
אהבה - להבדיל מהתאהבות - מתחילה לקרות כאשר האדם מולך באמת מוצא חן בעינייך, ואת מרגישה שאת אוהבת אותו - רוצה אותו - עם כל המגרעות וחוסר השלמות שלו. כאשר ככל שאת מכירה אותו יותר - את מגלה בו עוד דברים שמוצאים חן בעינייך, ולא רק יותר ויותר דברים שאינם מוצאים חן.
אם את נעשית מודעת למנגנון המתעתע והמסנוור הזה, ושמה לך למטרה להכיר טוב את האדם מולך, לשים פוקוס עליו ולא רק על תחושותייך המשכרות/משקרות - יתכן ותצליחי למצוא מישהו שווה באמת, אותו פשוט לא תרצי לעזוב, לא תרצי להפסיד אותו אחרי שתכירי אותו היטב.

יש מאמר שאהבתי בנושא - חפשי אותו באינטרנט, של ד"ר ירון זיו - על אהבה והתאהבות ומה שביניהם.

מקווה שעזרתי קצת.

התחברתי לכל מילה שכתבת.
עזרת לי כיוונת אותי
תודה

אורית היקרה, על פי מה שאת מתארת, קורה "ליקוי" מסויים בקיום יחסי המין המלאים, משהו סביב החדירה עצמה כנראה, שגורם לך להירתע מיחסי מין מלאים.
על פי תיאורך, מה שאת מאוד אוהבת זה כל המשחק המקדים, וכל עוד לא מדובר בחדירה - זה מתאים לך.
לדעתי שווה להתייעץ עם סקסולוג מה קורה לכם ספציפית סביב החדירה, שיוצר אצלך רתיעה ואי חשק.
העובדה שבתקופת המחזור - כאשר את בטווחה מפני חדירה - עולה לך החשק היא בעיני סימן מאוד טוב שאין פגיעה אמיתית בתשוקה אלא הבעייה היא נקודתית.
אולי פתרון טכני מסויים יכול לעזור.
אולי יש לך איזה כאב בחדירה, אולי אינך מצליחה ליהנות משלב זה, ויש כל מיני שיפורים שניתן ללמוד איך להפוך את החלק הזה למאוד נעים.
אשמח לשמוע עוד, האם יש משהו בכיוון שכתבתי לך?

תודה רבה לך על ההתייחסות לבעיה שלי ולתשובה המפורטת.
לגבי החדירה אין לי שום בעיה-כאב או רתייעה.
רק רציתי לדעת איך ניתן להגיע לאותו ריגוש שאליו אני מגיעה כשאסור לנו
לקיים יחסים גם בזמנים הרגילים שבהם הריגוש פוחת בהרבה.
שוב תודה מראש,
אורית

בוקר טוב אורית, תודה על ההרחבות וההכוונה היותר מדוייקת.
לאור מה שאת מוסיפה - שאין אצלך בעייה סביב החדירה, אציע לך הסבר מכיוון אחר לגמרי:
בספר המצויין שלה "אינטליגנציה ארוטית", כותבת הפסיכולוגית האמריקאית אסתר פרל הסבר מאלף לגבי שחיקת התשוקה והארוטיקה בזוגיות מתמשכת.

היא אומרת שתשוקה מינית נמצאת במתאם דווקא עם אותם משתנים שכבר לא קיימים ככל שהאינטימיות הרגשית והזוגיות נעשות קבועות ובטוחות ונתונות וידועות מראש: התשוקה המינית משגשגת דווקא במקום של חידוש, מיסתורין, סכנה, אי וודאות, מקום אסור, מצב אסור!!! יש לכך שורשים ביולוגיים אבולוציוניים, התורמים להמשך קיומו של הגזע האנושי, לכך שאנשים "נדלקים" בקלות מבחינה מינית כאשר מופיע פרטנר חדש בשטח (וכמובן מסבכים לנו את החיים..)

בדקי את עצמך, האם הריגוש עולה כאשר אתם מקיימים יחסים במיקום חדש? בתנוחה חדשה? צופים בסרט מעורר? ואולי כאשר אתם מתארחים אצל חברים ולא רוצים שישמעו אתכם ויידעו? המצבים הלא שגרתיים האלו בדרך כלל יוצרים עירור גבוה יותר מאשר המקומות השגרתיים והידועים מראש.
אני משייכת את המיזמוז בתקופת המחזור למצב הזה: קצת מאיסור הנגיעה, קצת מאי הוודאות עד לאן תרחיקו לכת - אלו חלק מן התבלינים שמגבירים את התשוקה!
מה דעתך?

מודה לך מאוד על ההתיחסות הכל כך מפורטת ואכן, כנראה, זו הבעיה וצריכים לעבוד קשה ולפתח את הדימיון והיצירתיות, אם רוצים להגיע לריגושים...חבל שאין לכם כאן סמיילים, הייתי מוסיפה לך סמייל מחויך עם חיבוק גדול.
שוב תודה ושבת שלום!

אני אנסה לעזור לך לפי הבנתי.
את מתארת את נישואייך כטובים. את מספרת שאת אוהבת את בעלך למרות שמעולם לא התרגשת ממנו.
ברוב מערכות היחסים הטובות, מה שנשאר אחרי הריגוש וההתאהבות זה החברות, הכבוד , האכפתיות וכו'.
הרומן הזה שלך , יוצר אצלך ריגוש . אדרנלין גבוה. פנטזיה.
עלייך להבין שזו רק פנטזיה ושאת הדבר האמיתי יש לך בבית .
השאירי את הסיפור הזה בגדר פנטזיה וחיזרי למציאות שלך . לבעלך האהוב ולנישואייך הטובים.
מידי פעם השתעשעי לך בדמיונך עם אותו גבר ואז חייכי חיוך גדול והופ- חזרה למציאות!
מקווה שעזרתי ואם לא ...יוסיפו פה אנשי המקצוע.

הי ב.

הרשתי לעצמי לענות לשרשור הקודם שפתחת, כיוון שזאת אותה הודעה, והיה לי חשוב גם להראות לך שקיבלת כאן תגובה יפה משירית.

אני אוסיף כמה דברים:
את כותבת שאת לא בטוחה אם היתה לך התאהבות בגבר לו את נשואה, שאף פעם לא היו שם פרפרים אלא אכפתיות ונוחות זה עם זו. יחסים אינטימיים ביניכם מגיעים ממקום של תאווה ולאו דווקא ממקום של משיכה (זה קצת שונה) או אהבה.

כשפגשת את המחזר- פגשת במה שלעולם לא נפגשת איתו, ריגוש, פרפרים, כל מה שאין לך עם בעלך. זו הסיבה שגם קשה לך להיפרד מזה. מעבר לזה את גם עושה עוד צעדים ומכירה גברים בצ'אט ונהנית מזה. בד בבד את פוחדת מהתוצאות ו"מבינה שזה אומר משהו".

לי זה נשמע שאת מאוד מאוד מבולבלת. את מצהירה שאת רוצה להישאר עם בעלך מחד, מצד שני "נמאס לך לרדוף אחרי" הבחור החדש, אז מה קורה? מה את באמת רוצה? או האם את יודעת מה את רוצה?

חשוב שתראי כך את הדברים- ייתכן ויום יבוא והכל יתגלה לבעלך ולא תוכלי יותר להנות מהריקוד על שתי החתונות ותהיי מלאת תחושות אשם ועוד ועוד (לא מאיימת עלייך אלא מגלה לך מה יכול לחכות מאחורי הפינה). חשוב שתחשבי עם עצמך האם יחד עם בעלך כן יש סיכוי לעבודה משותפת על תשוקה וריגושים בתוך הזוגיות (דבר שאגב יש לו טיפול משלו וזה יכול לעבוד), או שאת לוקחת את הנישואים האלה כאכפתיות, כתאווה ותו לא. ואיך את מעדיפה להמשיך לחיות. חשוב שתחשבי טוב ותבררי מה העמדות שלך, כיוון שאת נמצאת בצומת די מסוכנת לך גם רגשית וגם מבחינת הנישואין שלך.

אם זאת היתה מעידה, אולי התשובה שלי היתה אחרת. אבל המצב הזה הוא כבר שנה וחצי. והמצב מנהל אותך. אז בואי ותחליטי שאת מנהלת את המצב ואת החיים שלך ונמצאת בקונטרול מסויים, כי כרגע מרגיש לי שאת הולכת לאיבוד. אני בטוחה שאם תקבלי החלטה בנוגע למה חשוב לך באמת ומה באמת יקר לך- תראי את הפיתרון.

הערה נוספת- ברומן הכל מאוד מרוגש ואופטימאלי, מה קורה כשאת עוברת לגור עם המחזר שלך ומפתחת קשר וזוגיות ארוכה, האם התשוקה אכן תישמר שנים? לא בטוח. האם לא יהיו בעיות? לא בטוח. מים גנובים ימתקו- כשזה אסור ומסוכן זה הרבה יותר מרגש ומפתה ממשהו שיגרתי, בנאלי ויבש.

בהצלחה.