פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני מאוד מבינה מה את מרגישה.
אחת אבני היסוד בזוגיות היא תקשורת.
את יכולה בשיחה מלב אל לב לומר לבן זוגך שחשוב לך לדעת מה הוא מרגיש כלפייך ולאן הוא מרגיש שהקשר הזה מוביל, לומר לו שהוא מבחינתך האחד, ולשמוע ממנו מה הוא מרגיש.
מאוד יכול להיות , שאכן מה שמונע ממנו לקדם את הזוגיות שלכם כרגע זה הסטטוס שבו אתם נמצאים.
אני בטוחה שתרגישה הרבה יותר טוב לאחר שיחה כזו.
בואי רגע ננסה לראות מה יכול להיות אם לא תדברי איתו...

הוא הרי לא ממש יודע מה את מרגישה ומה מחשבותייך ואת מלאה במחשבות וסימני שאלה.
זה יכול לגרום לריחוק לתסכול מבחינתך לכעסים ולשינוי כלשהו בהנהגותך גם לא בצורה מודעת.
ומשם לקלקול וריחוק.
אני בעד שיחות גלויות לב כמה שיותר...
בהצלחה ואשמח לעדכון
ענבר

כן אבל לפעמים שיחות על הדברים האילו יגררו יותר מאוחר את התחושה של "הצעת רחמים".
אני אחזור על עצמי קצת, אני מאמינה שהרצון הפתאומי הזה אצלי להתחתן הגיע מתוך המון חתונות שהיינו בהן יחד בתקופה האחרונה ובייחוד חתונות של אנשים שהתחילו לצאת אחרינו...
מצד שני, חתונה זה לא מירוץ ואני יודעת את זה. מאוד מפריע לי שבד"כ אני בחורה עם הראש על הכתפיים ומאוד לא אימפולסיבית, בראש אני יודעת למה הוא לא מציע וגם אמר לי כמה פעמים בעבר כמה יפריע לו להינשא כשאין לו עבודה ומשכורת יציבה שהוא יוכל "להביא" למשפחה, אחרת הוא יראה עצמו כנטל במערכת יחסים.
אני גם יודעת ששניינו עדיין סטודנטים (במקצועות קשים) ושזה לא אידיאלי לתכנן חתונה בלחץ הסמסטר ובשבילו גם בלי עבודה כלל זה בטח בכלל לא אידאלי. הבעיה היא שפתאום התחלתי לשים לב שנוצר אצלי אי שקט מעיין לחץ פנימי שגורם לי לפקפק.

אני בטוחה שהוא רציני לגביי והוא אומר את זה גם בפניי חבריו ומשפחתו- מדבר על כשנתחתן, על הילדים שלנו וכו' אבל בגלל שאני רואה שכולם סביבי מתקדמים לשלב הבא ואני עדיין תקועה באותו מקום זה מחרב אותי מבפנים.
להציע לו זו לא אופציה בכלל, אומנם אני בחורה עצמאית ופמניסטית מאוד אבל עדיין הוא "גבר" ולא הייתי רוצה לקחת לו את הביצים ולהציע... מה גם שזה לא יפתור כלום ורק יצור בעיות בעתיד שהוא יאבד מהגבריות שלו, ואם אהיה כנה לרגע- זה לא שווה את זה כי הוא כל כך טוב אליי ודואג לי שלא הייתי רוצה לעשות דבר שיפגע בו, גם לא במחיר טבעת.
אני יודעת שזה נשמע קנטרני מצדי אבל זה לא סתם נשמע ככה, אני נמצאת בין הפטיש לסדן- מצד אחד להמשיך לחכות ולהאמין לו בלב שלם שהסיבה שהוא עוד לא הציע קשורה רק בכך שהוא לא עובד כרגע ואין לו הכנסה או שאני יכולה להיפרד ממנו כי אני לא יכולה לשאת את תחושת החוסר ודאות שאני יוצרת אצל עצמי ובכך אולי לאבד עד את האהוב שלי.

שלום לך,
אני מאוד מבינה איך מרגישה...
מתוקתי את עדיין צעירה ולפי מה שאני מבינה זכית בזוגיות טובה ואוהבת.
אל תתני לסביבה להלחיץ אותך , בדיוק כמו שכולם מתחתנים מסביב יש גם המון אנשים שעדיין לא מצאו זוגיות.
אל תובילי את הזוגיות שלך למקום הרסני. את בעצמך אמרת שכלכלית זו לא תקופה טובה. כל הכבוד לבן זוגך שהוא מספיק אחראי אבל במקביל אומר לך ולסביבה שהוא רציני .
תרפי, תזרמי, תהנה מהקשר שיש לך. תשקיעי בו ואני מבטיחה לך שההצעה תגיע בזמנה.
אשמח להמשיך לעזור
ענבר

יש סיכוי שהוא לא מציע לך כי הוא רואה שהמציאות לא אידיאלית לחתונה כמו שאת אומרת. אולי הוא מחכה שתתבססו כלכלית ולדברים חיצוניים אחרים, שיאפשרו חיי נישואין יציבים (מכל מיני בחינות). אני מבינה שהחוסר שקט שלך נובע מזה שהוא לא מדבר איתך בכובד ראש על חתונה. אם החוסר שקט באמת חורה לך, אני מציעה לך לשאול אותו האם נוח לו בכלל לדבר על חתונה באופן רציני, ואם לא- מה מפריע? לשאול איך הוא רואה אתכם בונים את חיי הנישואין מבחינת הכנסה כלכלית ולימודים (וכל שאר הדברים שמדאיגים אותך) וכמובן לתת את המצע שלך.
ויש סיכוי שהוא לא מוכן כרגע לדיבורים "כבדים" על העתיד.לכן כדאי לשאול את השאלות האלה באופן שלא ירמז לו שאת כבר משתוקקת לחתונה, אלא פשוט לשאול שאלה ישירה, לא מלחיצה. תראי שאת מתעניינת במה שעובר עליו, מה הוא חושב.

כל זאת למרות שהודתה שהיא אוהבת אותי אבל החליטה שלא נמשיך והיא 100 אחוז עם זה.

אני פגוע ושבור, אני מרגיש שאני לא יכול להמשיך יותר בחיים מהדכאון.

אייך אחזיר אליי את אהבתי היקרה לי כל כך?

צר לי על מה שאתה עובר. לצערינו לפעמים מערכות יחסים מסתיימות בגלל אי שביעות רצון של אחד הצדדים ואז הצד הנעזב באמת נשאר כואב ופגוע וצריך להתמודד עם הפרידה.
אני יכולה לנסות לעזור לך לראות כמה נקודות שאולי אתה לא רואה.
קודם כל אתה מספר שזו היתה מערכת טובה. זאת נקודה חשובה להסתכל עליה ולומר לעצמך שאתה מסוגל לחוות קשר ללא המועקות שהיו לך במערכות קודמות.
נקודה נוספת היא של ע ו ל ם אין לנו שליטה על מה שקורה בצד השני. וזה באמת סיכון שלוקחים כשנכנסים לקשר. הסיכון להפגע. גם אחרי החתונה וגם אחרי 30 שנות נישואין... יש לנו אחריות ושליטה רק על מה שאנו מרגישים. ובאותה מידה שביא בחרה להפרד זה יכול היה לקרות לך אם היית מרגיש שאתה לא מאושר.
עם כל הכאב יניב, לצערי, אני לא רואה ( כרגע!) שום דרך להחזיר אותה כי נשמע שהיא שלמה עם החלטתה. אם העברת לך את המסר שאתה כן רוצה להמשיך את הקשר אני חושבת שזה מספיק ,כרגע.
אני מציעה לך לקחת אוויר, לעבור את התקופה הזאת של האובדן והאבל ( וזה קשה, אני יודעת...),
ורק אח"כ לבדוק עם עצמך ואולי גם איתה אם יש מצב לחזרה.
מנסיוני, ככל "תרדוף" אחריה, כך היא "תברח" ממך. אני מאמינה שגם היא עוברת בימים אילו חווית פרידה ממך. וגם היא בודקת עם עצמה איך זה מרגיש להיות בלעדיך.
אולי היא תגלה שהיא רוצה לחזור ואולי לא ...אין לדעת.
תן לה את החופש שהיא מבקשת, היא רק תעריך אותך על כך.
כמאמר השיר:" if you love sombody set them free"
איחולי התחזקות לך , שירית.

האם שאלת אותה בכלל למה היא רוצה להפרד?ניסית להבין מדוע?אולי יש כן משהו שתוכל לעשות אם תדע מה מציק לה..

שאם היא הפסיקה לאהוב אותי או שיש מישהו אחר בחייה שלא תחסוך ממני.

היא שללה את זה.

אני אשמח לשמש לך אוזן קשבת . לתמוך ולייעץ במיטב יכולתי.
מפאת הפרטיות שלי אני מעדיפה לא "לפרסם " את כתובת המייל שלי.
אם לך אין בעיה לתת פה את הכתובת שלך, זה יפתור לנו את הסוגיה.
שירית

ללי יקרה,
נשמע שהקשר ביניכם מיצה את עצמו.
לפעמים צריך לדעת לקבל ,שזה פשוט לא הולך . לדעת לוותר ולהמשיך הלאה.

מאחלת לך שתמצאי את הכח בעצמך לעשות זאת.
בהצלחה.

שירית.בכול זאת אשמח לעוד תגובות,במיוחד של מנהלות הפורום.

אני מאוד מבינה איך את מרגישה.
את בחורה צעירה ואת רוב שנותייך היפות השקעת בקשר הזה.
האם דיברת איתו? האם הוא יודע איך את מרגישה? אולי כדאי לעשות כך?
אם הוא לא יודע מה את חושבת אולי הוא חושב לעצמו שאת לא רוצה קשר יותר רציני איתו וככה טוב לך? אולי הוא מרגיש שאת משתמשת בו?
שבי איתו על כוסית יין ופתחי בפניו את ליבך
אשמח לעזור
ענבר

שלקח זמן עד שעניתי.כן דברתי איתו הרבה פעמים.הסברתי לו שאני רוצה קשר רציני ושאני לא משתמשת בו בגלל שאני חולה או משהו כזה אלא בגלל שאני אוהבת אותו.
אחרי הרבה הפצרות ממנו הלכתי אליו הביתה (בית חדש שהשכיר).לא רציתי ללכת כי ידעתי שזה יגמר במין ולא רציתי את זה .יש לו השפעה עלי בגלל כול מיני גורמים שאני רק איתו אני "זורמת}"לצערי-זה לא מה שאני רוצה אבל זה קורה.בכול אופן הערב עבר נורא מבחינתי .אכן עשינו את זה וגם בצורה הכי מהירה שאפשר-אבל זה גם באשמתי.
בכול אופן קיוותי שידבר איתי ,יחבק אותי אבל הוא רק ראה טלויזיה ואז נרדם אפילו שאמרתי לו!בבוקר הלכתי ונפרדתי ממנו בקרירות לשלום.שלחתי לו אח
"כ הודעהשאני אוהבת אותו אבל זה לא יכול לקרות ביננו נראה לי.הוא רשם לי שהוא לא רוצה להבין כלום עם איך שהלכתי.וככה זה נגמר.אני לא יכולה שלא לתהות אם עשיתי את הדבר הנכון.

אל תתעללי בעצמך. זה לא משנה מה היית צריכה לעשות או מה עשית. הקשר הזה שלך נגמר ושייך לעבר. תאספי את עצמך ותמשיכי הלאה בראש מורם כי מגיע לך גבר שירצה אותך לקשר אמיתי ולא רק לסקס.
בהצלחה!

מקפיצה שוב את ההודעה כי ראיתי שמנהלות הפורום לא ענו

ראיתי שאת מאוד מבקשת תגובות נוספות, למרות שסה"כ לא הרגשתי שיש הרבה מה להוסיף על תגובתה של שירית, שענתה לך קצר וקולע מבחינתי. ואסביר-

הודעתך היא "רק סקס" , מה שמעיד קודם כל על המודעות הגבוהה שלך לאופי הקשר, למה שבאמת יש בו. ממה שאת מעלה נראה שלמרות מה שהיה בעבר - התמיכה והעזרה- נפרדתם, ומאז, הניסיונות לחזור מעלים חוסר בתקשורת (הוא לא מדבר), סיפוק יצריו (הערב ההוא היה נורא עבורך) ובעיקר בעיקר תסכול מתמשך. ז"א לגמור 3 פעמים זה אפשרי, אבל לדבר איתך, לתת לך חום אמיתי ואהבה- זה פחות בא בחשבון עבורו. איפה זה שם אותך?

את מתארת שהמצב הזה ממשיך כמה שנים. בעוד הוא, כנראה נמצא באיזה תהליך נפשי קשה, כולל מה שתארת על ההיפנוזה וכו', את עדיין מתעקשת להתעסק בזוגיות (שאין אותה ממש- יש בעיקר אותו). צר לי ללי, זוהי אינה זוגיות. זהו קשר שבו חברך עומד במרכז- הוא, יצריו, חסריו, צרכיו וכו'. כן, הוא עובר תקופות קשות- כולנו. גם את. זה לא אומר שאת צריכה להיות שם, בדיוק כפי שתארת- כחפץ.

את יודעת את כל התשובות. זה ברור מהודעתך. את מספיק חכמה להבין שזהו, העשור הזה נגמר - ועידן חדש מתחיל. לא חושבת שזה מה שמגיע לך. עשי מאמץ ומעשה נועז- נתקי את הקשר הזה.. הוא לא טוב לך. מגיע לך יותר, בהרבה.

בהצלחה רבה.

שלום לך,

אני ממש מבינה את מה שאת מרגישה.
לא אמרת בני כמה אתם וכמה זמן אתם נשואים. בכל מקרה עצתי אלייך
שאת צריכה לשבת עם בעלך בשיחה בת 4 עיניים נינוחה ורגועה על כוסית יין ,
ופשוט לדבר איתו ולפתוח את ליבך, לומר לו מה שאת מרגיש, ומה היית מצפה שיעשה או לו יעשה.
מה שמאוד חשוב פה זה תאום הציפיות ביינכם וגילוי הלב. ברגע שבעלך ידע מה את מרגישה אני בטוחה שהוא יבחר בדרך התנהגות שלא תפגע בך.
בהצלחה ואשמח לעדכון...

ניסיתי לדבר איתו בארבע עיניים. אמרתי לו שזה מפריע. שאף אחד אחר מהחברים אינו מתנהג כך.
אתמול היא גם שלחה לו הודעה של חג שמח.אין לי מושג מאיפה יש לה בכלל את הטלפון שלו.אני מרגישה שנרקם פה משהו, אם לא מבחינתו אז מבחינתה.אני יודעת שבפגישה אז שהיא גם בקשה שיקפוץ אליה איזה יום לעזור לה במשהו.
כשישבנו יחד ודיברנו הוא אמר שזה בכלל לא מפריע לו. שהוא חושב שפלרטוט זה טוב וככה הוא מרגיש שוב נחשק ואהוב וזה לא אומר שהוא עושה משהו איתה. ושחוץ מזה זה דבר חדש שהגיע פתאום וזה מרגש ושאני צריכה להפסיק לנעוץ בו מבטים ולעצור אותו מלחיות.
האם אני סתם לחוצה או שבאמת יש לי סיבה לדרך התנהגות שלי.
מה עושים במצב כזה של ידידים וידידות בתוך מערכת זוגית?ואיפה נקבעים הגבולות?
כשהייתי רווקה הייתי פלרטטנית לא קטנה. מגע היה הכרחי עבורי ותשומת לב . אבל היום, אני חושבת אחרת. כי אני בתוך זוגיות והוא עדין חי לפעמים כאילו הזוגיות לא קיימת בכלל.

אני מאוד מבינה מה את מרגישה.
ניסית לדבר איתו , אז עכשיו הוא יודע מה את חושבת ומה את מרגישה.
עכשיו תנסי דרך אחרת, אל תדברי איתו על זה .
אולי הוא מנסה לגרום לך לקנא כדי להריגש שאת אוהבת אותו ומקנא לו... אמרת שזה מפריע לך וזהו.
כל פעם שהוא מפלרטט תנסי להתעלם. אני יודעת שזה מאוד קשה לך , אבל תנסי להשאר רגוע ובטוחה בזוגיות שלך. ואז תתבונני בתגובה שלו ותעדכני אותי.
לגבי שאלתך בעניין ידידות בזוגיות : כל עוד שאת בטוחה באהבתך ומקבלת תשומת לב מירבית זה לא יפריע לך בכלל. יש גברים וגם נשים שיש להם ידידים וידידות למרות שהם בזוגיות, הכל תלוי בבטחון שיש לך. אל תעצרי אותו , תאפשרי לו. אם הוא אוהב אותך ואת חשובה לו הוא לא יעשה שום דבר שיפגע בך ובזוגיותשלך. ואם הוא כן יעשה אז כנראה שהוא לא מתאים לך.
אשמח להמשיך לעזור
ענבר

היי,
תראי, מה שבעלך עושה הוא לא פייר לדעתי. מצד אחד הוא מקטלג את הפלירטוט שלך, אם יהיה כזה, כ-לא לגיטימי, כך שאת אינך "מורשית" לפלרטט, ומצד שני הוא מקטלג את הפלירטוט שלו כלגיטימי לחלוטין ולכן הוא גם "יכול" להרשות לעצמו לפלרטט.
אני חושבת שיש להגדיר את מערכת הגבולות ביניכם מחדש. לערוך תיאום ציפיות, ואם ישנן התנהגויות, כגון : חיבוק, ליטוף, ואולי אפילו חיוך שלא במקום(זה אינדיבידואלי לכל אחד), עליכם להגדיר זאת במפורש כגבול שאין לחצות אותו.
מכיוון שבעלך כבר חצה את הגבולות שלך, שייתכן כי מעולם לא הוגדרו והועלו בפניו כראוי, אני מציעה לך, כשלב התחלתי- להציע לו ללכת איתך לייעוץ זוגי בעניין. אם הוא יסכים- מעולה, תפתרו את הנושא בעזרת מטפל זוגי, כשהדגש לדעתי, הוא הבהרת הגבולות תוך מתן כבוד להם.
במידה והוא לא יסכים לכך, אני חושבת שעליך להתרחק ממנו מעט.. ביום יום.. פשוט תעסיקי את עצמך בדברים אחרים, וכאשר יגיעו חברים, תרשי לעצמך גם כן לפלרטט, כפי שהוא עושה, כדי שיהיה איזון זמני ביניכם, ותהיה לו בעיקר-הזדמנות לראות כיצד הוא נראה ומה הוא מעולל.
אני לא מציעה ש"תשחקי" את המשחק הזה של הפלירטוט יותר מדי זמן, משום שזה לא יהיה טבעי לך.. אבל תבחני את התגובות שלו- יכול להיות שזה יעורר אותו.. ואז תוכלי גם את לטעון כנגדו את אותן הטענות שכבר טענת בפניו עד כה, ואולי הפעם הוא יבין אותך יותר.
בכל אופן, אולי זה ייתן לו גם צ'אנס לחזר אחריך פעם אחת ואולי להסכים לייעוץ זוגי, אם ירגיש שהוא מאבד אותך.
במידה ולא.. אני כבר לא יודעת מה ניתן לעשות. אבל מה שבטוח, מגיע לך שיתייחסו אלייך בכבוד,
ויכבדו את רגשותייך, ובפרט את מה שמציק, מפריע ומכאיב לך.

בהצלחה...

ורד היקרה, נגעת בצורה מאוד מדוייקת באזור "דמדומים" שאין לגביו חוקים ברורים ומוסכמים.
אני יכולה להבין את תחושתו של בעלך, האומר - אפשרי לי לחוות חוויות, לטעום טיפה את הריגוש שקיים בעת היכרות חדשה, להתנסות בכך שרוצים אותי. אל תגבילי אותי עם חוויות שיכולות לתת לי הרבה, ואינן מוליכות למקום של בגידה, אלא של חוויית הפלירטוט ותו לא.
ואני מבינה גם את הרגשתך - שמא הוא ייסחף, מצד אחד, ליחסים מעבר לפלירטוט, אולי לא ביוזמתו אבל אולי ביוזמת האישה האחרת אם היא תתלהב ותפתה אותו, ובנוסף - האם התנהגות כזאת מכבדת אותך כאישתו החוקית? זאת נקודה שלא העלית כמדומני, אבל היא בדרך כלל מציקה מאוד במצב כזה.
ראי, יש גברים (והעדת גם על עצמך בתור אישה כזאת בעברך) שזהו הסגנון שלהם. הם לוקחים את ההנאה הקצרה הזאת כמו שבעל מתאר בצורה מאוד כנה, ואינם זקוקים ליותר מכך. אני מקווה שכך הוא בעלך. הכרתי זוג כזה. הבעל הוא פלרטטן, נהנה לשים יד פה ושם, להתחבק ארוכות, לרמוז רמיזות לנשים אחרות, אבל אהבתו לאישתו כל כך ברורה, והיא כל כך זורמת עם ההתנהגות הזאת שלו וכלל לא נראה שזה מפריע לה! ואני מכירה אותם המון שנים, וכך היה תמיד...
כך שאני חושבת שאם את בטוחה באהבה שלו אליך, אל תחסמי אותו לחוות חוויות ולהרגיש אשמה על כך, כי אז הוא יעשה זאת כאשר אינך נוכחת. אם תפרגני לו - הוא יעריך זאת. בעיני מה שחשוב הוא לעשות את ההפרדה: פלירטוט אינו שווה ערך לבגידה. הוא יוצר חווייה מסויימת ובהחלט יכול להסתיים אך ורק בפלירטוט. מה שיותר מסוכן זה איסורים והגבלות שאנחנו שמים זה על זו.
מה דעתך?

אני אומר זאת בפשטות. הוא בגד בי בעבר עם מישהי. פלרטוט שהמשיך לו למקום אחר במהלך שבוע בו הייתי בחופשה משולבת עם עבודה שנסעתי יחד עם חברה בחו"ל במשך כמעט חודש. הוא היה במסיבה, הכיר מישהי והופ...זה הפך לבגידה.
אז אני מצד אחד למודת ניסיון לצערי, מצד שני בניתי את האמון שוב, על אף שלעיתים הוא מתפרק לי בין הידיים כמו ברגעים כאלו של פלרטוט שלוחצים לי בדיוק על הנקודה הזו.
התקדמנו מאז יפה. התחזקנו. התאהבנו שוב אבל אני זקוקה לבטחון ויודעת ומבינה את שאת אומרת על לאפשר לו, אבל איך לאפשר כשזה לוחץ ככה?
הוא אגב אומר לי כל הזמן שהוא לא רוצה שוב לעשות משהו כזה ושזו הייתה בחירה של הרגע ויותר הוא לא רוצה לעשות דברים כאלו בלעדי.
אני מודה לך על התשובה הקודמת. לקח לי זמן לקרוא אותה ולהפנים את מה שאת אומרת. אז כעת אני יודעת שאני מטילה "פצצה" נוספת אבל זה חשוב לי להבין איך להתנהג.

ורד היקרה, אני שמחה שאת "מתעקשת ומקשה" ומוסיפה את המידע הבעייתי הזה.
לא משנה מה הנסיבות, מה היה בעבר, להחזיק מישהו קצר, להגביל אותו - יעשה נזק מתמשך ליחסים. בעיני זו כלל לא אופציה.
כי בכל מקרה, במוקדם או במאוחר - הוא עלול לבגוד ולו רק כדי להרגיש שהוא המחליט על עצמו. זו תוצאתם של הגבלות ואיסורים בזוגיות, לעניות דעתי.
הדרך היחידה שאני מכירה שיש לה סיכוי לעבוד היא לשחרר ולסמוך. אם זה קרה פעם, והוא קלט והפנים עד כמה את נפגעת ממה שהוא עשה - יש סיכוי שהוא לא ירצה לפגוע בך שוב.
שימי לב - מדובר על ההבנה שלו עד כמה זה פגע בך, לא על הכעס שכעסת עליו. אני מבחינה בין השניים. כי הכעס הוא מעין פטיש שתלוי ועומד מעליו להענישו שוב, ואילו הפגיעה שנפגעת - כאן נמדדת האהבה שלו אליך. אנשים לא רוצים לגרום לפגיעה באהוביהם.
כתבת במדוייק שהפלירטוט נוגע בכפתור רגיש אצלך כי הוא היה נקודת הפתיחה לאותה בגידה, ועל כן מעורר בך את כל אותם רגשות ותחושות טראומטיות שהציפו אותך אז, כלומר פיתחת שם רגישות יתר מול ההתנהגות הזאת שלו, ואפשר להבין למה.
המודעות לכך שאת "אלרגית" לפלירטוט שלו עוזרת - אצל אנשים הגיוניים - לנהל את עצמך מול ההצפה הרגשית כאשר זה יקרה שוב. אם תזכירי לעצמך שזה כמו טראומה, זה יכול לקטון בפעמים הבאות.
אבל לאסור עליו - את מסתכנת הרבה יותר.
אם את לא מוכנה להשלים עם זה עשי את השקלולים שלך - עד כמה את אוהבת אותו ואת החיים לצידו. אף אחד אינו מושלם. אם תעזבי אותו אולי תמצאי מישהו אחר לא פלרטטן, אבל יחסרו לו דברים אחרים, יש להניח...

שלום לך
מצטער שאני מתערב, אבל יש לי מה לומר,
את צודקת במיליון אחוז, והיה ברור שאת מכירה אותו ויודעת בדיוק ממה לחשוש,
יש בדיחה על אחד שעבר טיפול מפחד כלבים, יום אחד הגיח כלב גדול והבחור התחיל לברוח, שאלו אותו הרי עברת טיפול ואתה כבר לא פוחד,,, אז מה קרה ? ענה הבחור כן, אבל הכלב לא יודע שעברתי טיפול,,,
המציאות הוכיחה שדבר גורר דבר, ואין לאף 1 בטחון לומר לי זה לא יקרה, כך המערכות שלנו עובדות זה טבעי ובריא, אבל כשמתחתנים בהסכמה ויש אהבה אמיתית, אז אין מקום לדברים שבעלך עושה, אלא מה הוא בודק כמו ילד קטן את הגבולות איתך, זאת האחריות שלך לחזור שוב ושוב בנחישות אבל ברגישות מתוך רצון לשקם את הזוגיות, שהרי אין אני אתה, יש אנחנו ולנו זה לא מתאים נקודה. סוף!

אני בת 33 מזדהה איתך מאוד
אני לא שכחתי להתמקד בזוגיות פשוט לא היתה לי אף פעם
אני חושבת שחשיפה באינטרנט לאתרי זוגיות עוזרת מאוד

הרעיון שאני חושבת עליו הוא הרחבת המעגלים החברתיים. בשביל להכיר את אותו "אחד" את צריכה לפתוח ערוצים חברתיים חדשים. תחשבי מה יכול להתאים לך. זה יכול להיות חוג , סדנא, חוג מטיילים, כל דבר שיביא אנשים חדשים לחייך.
אני מאמינה בהכרויות שקורות "על הדרך" ופחות בשידוכים אם כי גם שם זה יכול לקרות ואני ממש לא פוסלת. פשוט, נראה לי שהדרך שלי היא יותר כייפית ויותר טיבעית.
בהצלחה!

היתה לי זוגיות.. אך לא כ"כ מוצלחת. יצאתי עם בחור מקסים, אך הבנו שהשקפת עולמנו שונה ושעלינו להיפרד.. היינו רבים בלי סוף. כך שלא יצא לי עוד לחוות מערכת יחסים בריאה וטובה, עם גבר שיעריך אותי. אני מאמינה שהסטטוס שלי גם מוסיף לכך. זה מעט "מאיים" על גברים.
ניסיתי להירשם לחוגים, אך כל מה שעניין אותי- פילאטיס וציור כלל חוג נשים בלבד..

מה דעתך לקחת לך מאמן או מאמנת לזוגיות?

תודה על תגובתך המבינה.
אשמח את תתני לי את המייל שלך, יש לי עוד הרבה מה להוציא שלא נראה לי שאוכל להוציא בפומבי

תודה על תגובתך המבינה.
אשמח את תתני לי את המייל שלך, יש לי עוד הרבה מה להוציא שלא נראה לי שאוכל להוציא בפומבי

יניב- תסלח לי אבל אני לא מעוניינת בהכרויות באנטרנט. אני מחפשת משהו קצת אחר.
שירית- מה זה יועצת זוגיות? יש דבר כזה? זו מישהי שתוכל למצוא לי את החצי השני?? חח

יש יועצי/מאמני זוגיות שיכולים לראות מה את צריכה ולהתאים לך בן אדם שיכול להיות אולי אפילו החצי השני שלך

מראה לך איפה את תקועה . אם בשלב שבו את נמצאת , ללא היכולת להכיר בכלל , ואם בשלב יותר מאוחר של הקשר. מאמן נותן לך את הכלים לשנות הרגלים ודפוסים. תחשבי על מאמן ריצה אם זה יותר נוח לך. כשאת נמצאת , היום ,על הקו הזינוק ורוצה להגיע לקו הסיום.
ולא!! הוא לא מוצא לך את החצי השני. את העבודה הזאת את צריכה לעשות בעצמך...
בדיוק כמו שמאמן ריצה לא ירוץ במקומך.

האם זה באמת משהו שמקובל היום? האם זה אפקטיבי? יש אפשרות להגיע לייעוץ רישוני ולהתרשם?

תעשי " אימון לזוגיות" בגוגל ותיראי כמה זה מקובל...

בהצלחה!

נראה לי שבחרת לחבוש על ראשך את כובע ה"סופר וומן" ועכשיו את מגלה שאת משלמת מחיר גדול מידי עבור התואר הזה.
לא פלא שאת קורסת בשעה מוקדמת . גם אני בתור אמא מוצאת את עצמי ממוטטת בימים שהילד נמצא אצלי.
אני רואה שני פתרונות לבעיה: או שאת לוקחת עזרה חיצונית כמו מטפלת לכמה שעות אחרי הצהריים , מבשלת שתוריד ממך את עול הבישול, עוזרת בית שתנקה וכו'. או שבעלך חוזר הביתה מהעבודה יותר מוקדם ועוזר לך.

רונית היקרה...
התקופה שבה את נמצאת מאוד מלחיצה ועמוסה.
הילדים עדיין קטנים וזקוקים לך מאוד, וכמו כן עבודות הבית רבות ואת כמובן גם יוצאת לעבודה.
אמהות רבות נמצאות בדיוק במצבך.
אני חושבת שחלוקת עבודה ותכנון הזמנים יכולים להקל עלייך, כמובן שכל עזרה מאמא, חמות, סבתא, חברה וכמובן בייבי סיטר יכולים מאוד לעזור לך.
את יכולה למצוא חברה או שתיים שאתן עוזרות אחת לשנייה , ביוםשאת עוזרת לחברתך עם הילדים היא מתפנה לעצמה ולעיסוקיה, וביום שאת נעזרת בחברתך את מתפנה לעיסוקייך או אולי אפילו נשכבת עם ספר ומנמנמת.
מה שמאוד חשוב וצריך להיות לנגד עינייך זה בעלך שחשוב לך מאוד והזויות שלכם שזקוקה לך עירנית ונעימה.
אשמח לעזור ולהתעדכן..
ענבר

תגובתי נשמעה אולי נוזפת . מתנצלת אם נשמעתי כך, זאת ממש לא היתה הכוונה.
מה שהתכוונתי הוא שזה באמת בלתי אפשרי למלא את תפקיד האם , עקרת הבית והאישה המושלמת בעת ובעונה אחת. את זה רק "סופר וומן" יכולה.
מיצאי עזרה או סידור שיורידו לך חלק מהמשימות היומיומיות ויפנו לך זמן לעצמך ולזוגיות.
בהצלחה, שירית.

ממה שאת כותבת אפשר לראות שהוא לא רואה אותך כ"האחת והיחידה". תשאלי את עצמך מה התועלת להשאר בקשר עם בנאדם כזה? מה את משיגה בזה שאת בקשר עם מישהו שלא באמת אוהב אותך? סתם שתוכלי (בין היתר לעצמך) להגיד שיש לך חבר?

תחשבי, תשאלי את עצמך שאלות ותעני לעצמך בכנות. יכול להיות שלא תגיעי לתשובה כנה כ"כ מהר, תתאזרי בסלבנות, תתחברי לעצמך באמת. ואז תחשבי מה לעשות, מה התוצאות שיכולות להיות לפעולה כזו או אחרת, ורק אז תפעלי.
סוף מעשה במחשבה תחילה

ואני יודעת שהוא אוהב... זה בנאדם שיש לו חשיבה כפיתית שאובחנה אצל פסיכולוגית.. היא אמרה לו שזה מאוד טבעי שהוא יחשוב ככה וכל הגברים חושבים ככה רק הוא היחיד שמספר ...

בלי להעליב את נעמה כמובן אבל נושא של חשיבה כפיתית דורש טיפול פסיכולוגי ולא של בן אדם רגיל...

כמו כן היום גיליתי דבר נוסף, בעבר ששאלתי אותכם על חשיבה כפיתית דיברתם על נושא של טקסים מוזרים שאנשים כאילו עושים, והבן זוג שלי עושה טקס כזה .
הוא רוצה להפסיק לעשן ולכן כל פעם לפני שהוא מנסה להפסיק הוא עושה טקס קבוע במטרה להפסיק.. נכון להיום הוא עדיין לא הפסיק..
בכל אופן התמונה הכללית שאני מרכיבה פה קצת מדאיגה אותי... אפשר עזרה מקצועית :)
אני רוצה לדעת אם זה בגדר נורמלי? ואם חשיבה כפיתית זה ניצן לבעיות פסיכולוגיות גדולות יותר שיכולות להתפתח בהמשך, בקיצר אני בנאדם נורמלי ושפוי בלי בעיות פסיכולוגיות - האם אני מכניסה את עצמי למיטה חולה או שמע זה לא משהו נוראי?

אני רוצה לציין שהוא בנאדם מאוד חכם ורגיש ופשוט מדהים וכן הוא אוהב ואני יודעת שכן

אנונימית יקרה, ראשית, כל אדם לגופו. זה שיש לו חשיבה כפייתית עדיין לא מעיד עליו לכאן או לכאן. אני חושבת שאין אדם שהוא מושלם, ובנושא חשיבה כפייתית יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי ואף בתרופות המורידות חרדה. יש להבין שהמחשבות הכפייתיות נוצרות על מנת להוריד חרדה שמציפה את האדם. הם מרגישים ומשוכנעים שהמחשבות והטקסים עוזרים להם לצמצם איזו חרדה בסיסית שמאוד קשה להם איתה. לפעמים התופעות הללו גוברות ולפעמים נעלמות, זה לא משהו יציב וקבוע.
את מספרת שהוא מטפל בכך ומשתף אותך בתהליך הטיפולי שלו. זה טוב שהוא לוקח על כך אחריות ומטפל בבעייה, וטוב שהוא משתף אותך ולא מסתיר. ראי, אם תירתעי ממנו בגלל הבעייה הזו ותמצאי מישהו אחר - גם האחר לא יהיה מושלם, יש להניח, ואולי יחסרו בו תכונות שאת מאד אוהבת בחברך הנוכחי.
שאלת אם הבעייה זאת מהווה "ניצן" לבעיות נפשיות יותר גדולות - בדרך כלל לא! העובדה שהוא מטופל גם תאפשר לו להתמודד עם דברים נוספים, שרוב האנשים לא מגיעים להתמודד איתם כי אינם מגיעים לטיפול נפשי, כך שיכול לצאת מכך משהו טוב, רגישות רבה יותר ומודעות גבוהה יותר לעצמו ולאחרים.
אבל, יש לזכור, כל עוד את מאוהבת - את יכולה לקבל הרבה דברים בהומור ובסלחנות. עם הזמן ההתאהבות נגמרת, ויש לקוות שהאהבה היציבה תחליף אותה. אבל אם לא - אזי יגיע זמן שטקסים אלו יפריעו לך ויעצבנו אותך (כמו כל דבר שקשה לנו לקבל בבן זוגנו ותמיד ישנם דברים כאלה).
מצטערת שאני מסבכת לך את החיים - מצד אחד כותבת שזה לא סוף העולם ומצד שני מזהירה, אבל הדברים הם אף פעם לא פשוטים וברורים כאשר מדובר באהבה וביחסים.

בהמשך למה שכתבו לך נעמה ודורית-

אני חושבת שיש פה שתי שאלות שונות- אחת בעיניין ההצעה של בן זוגך באשר למערכת פתוחה, וללא קשר לעיניין הנפשי של ההפרעה הכפייתית, והנושא השני היא אכן ההפרעה הזאת, כמה היא בגדר הנורמה ומה הלאה..

אז אני אתייחס לעיניין ההפרעה, שנראה לי שזה הנושא שמציק לך יותר כרגע-
נכון כתבה לך דורית, גם לדעתי- אם הנושא הזה מטופל (ואכן כך המצב במקרה הזה), ויש שיתוף והאדם מודע לבעיה ופועל ועושה על מנת להרגיש טוב יותר- אזיי המצב בשליטה מסויימת ויש סיכוי טוב שההפרעה תיקח חלק מינורי מהחיים וגם מהזוגיות, וניתן בהחלט ליצור מערכת יחסים טובה.

אבל.. :)

יש מצבים בהם ההפרעה מועתקת לעוד תחומים, מאוד תלוי סביב מה ההפרעה, אבל יש מצבים כאלה. הטקסים אכן נועדים להפחית חרדה, הם נראים מאוד מוזרים למי שמתבונן בהם מהצד, והייתי מציעה לך כך: אם אכן את רואה אותו כבן זוג טוב, אם אכן יש חיבור ואהבה ואת מעוניינת להיות חלק חשוב מחייו והפוך- חשוב שתקראי מעט חומר על כפייתיות ומאיפה היא מגיעה. לא הייתי קוראת חומר "מבהיל",כמובן שיש חומרה לכל הפרעהוכאן חשוב שתדעי שהמצב כלל לא חמור! לכן חשוב לקרוא קצת רקע, וכך גם את תדעי יותר מה מצפה ומאיפה הדברים נובעים. אם הוא אדם שבאמת משתף, תוכלי לפתוח את זה איתו ויותר להיות מעורבת, ובכל גם להפחית את חוסר הידיעה והאונים.. לפזר את הערפל.

הטיפול האולטימטיבי שהיום מדברים עליו הוא טיפול פסיכולוגי משולב עם כדור להפחתת חרדה. כדור, אגב, שהרבה מאוד אנשים שאת מכירה ביומיום לוקחים אותם. תתפלאי כמה אנחנו לא יודעים שהסובבים אותנו גם הם מבקשים מרופא משפחה הפניה, או כדור ל"מצברוח" וכד'. לכן אין בזה שום א-נורמליות. הרבה מאוד אנשים נורמטיביים לחלוטין מטופלים בכדורים נגד חרדה. ואם להרגיע אותך עוד- הרבה אנשים שיש להם הפרעה כפייתית (o.c.d- obssesive compolsive disorder) ברמה נמוכה של ההפרעה כמו במקרה הזה, עם הטיפול שציינתי ועם שיחות קבועות- יוצאים בהדרגתיות מהמצב הזה ונמנעים מטקסים ולאט מופחתת החרדה. אבל זה משולב עם טיפול תרופתי שבד"כ אין לו תופעות לוואי והוא מומלץ. מהשטח בו אני עוסקת, בין היתר אני מטפלת גם בהפרעות מהסוג הזה- אני יכולה לספר לך שהרבה מהם השתלטו על החרדה ומנהלים חיים רגילים לגמרי.

אני גם מציעה שתהיי בעמדת תצפית כרגע על בן הזוג, תראי בדיוק באיזה תחומים העיניין משפיע, וכמה את מקבלת את זה. אם תרצי את בהחלט מוזמנת לכתוב כאן אם ההפרעה מתבטאת בעוד תחומים ואז אוכל יותר לעזור לך. בכל הפרעה ובכל מצב נפשי יש חומרה, ממצב שאפשר לשלוט עליו למצב שכבר משתלט עלינו. וכאן נראה שבהחלט יש שליטה בבחינת הטיפול שהוא לוקח והמודעות שלו. הטקסים, אגב, הם לא תמיד דבר נשלט, והאדם זקוק להם ממש כדי להרגע. לכן בדקי זאת מהצד, תמשיכי כרגיל, ולאחר שיהיה לך יותר אינפורמציה, אני בטוחה שתגיעי לעוד מסקנות לגבי הקשר ואיפה את בתוך ומול הקשר איתו.

אני מבינה מאוד את מצוקתך,
חשוב לי מאוד שתביני שיחסי מין מגוונים מאוד מקרבים בין בני הזוג.
אני מבינה שאת עייפה ולא תמיד יש לך חשק .
יש היום מגוון מוצרים , אפילו טיבעיים, לשיפור החשק המיני. אני לא אתןלך שמות כדי לא לפרסם אבל באינטרנט תוכלי
למצוא . את יכולה גם לפנות לרופא המשפחה שלך , יש מספר בדיקות שאת יכולה לעשות לבדיקת רמת ההורמונים שלך ואם יש לך חוסר תוכלי להשלימם.
אבל מתוקתי הכי חשוב זה לשבת עם בעלך ופשוט לספר לו על ליבך אולי הוא יבין וינסה לעזור לך בדרך משלו.

המון בהצלחה ואשמח לעדכון..
ענבר

חדשה יקרה, ראשית - ברוכה המצטרפת!!!
את מצביעה על תופעה מאוד מאוד שכיחה בזוגיות. מלכתחילה יש פער בצרכים המיניים בין שני בני זוג. זה הגיוני שאנחנו לא זהים בכמות וודאי לא בטיימינג של מתי מתחשק לכל אחד מאיתנו. גברים בדרך כלל נדלקים הרבה יותר בקלות מנשים, בין היתר מסיבות ביולוגיות - מספיק שטיפה עומד להם וברור להם שהם רוצים סקס. ואילו המודעות הזאת אצל נשים - שבא להן - היא נמוכה יותר. לנו יש פחות מודעות לגופנו במיוחד בתחום המיני, משום החינוך שאנו מקבלות כנשים - להיות יותר עצורות, לא בוטות, לא מוחצנות.
ואז, אחרי כמה פעמים שהוא היוזם, זה נעשה מאוד נוח שמישהו אחר יוזם ומחזר אחרינו, רוצה אותנו, לא כן? הרבה יותר כיף מאשר שאת תתחילי איתו ותסתכני שאולי יגיד לך שלא בא לו.
אבל אז קורה עוד משהו: אם הוא מבקש ויוזם ולך לא מתחשק, ואת מסרבת, מתלווים לכך אצלך רגשות אשמה, במקביל לתסכול ולכעס שלו. האדם הוא יצור שכל הזמן לומד. וכך, סביב נושא הסקס, מתרחשת לה למידה לא מודעת כזאת, המצרפת אסוציאטיבית את הסקס לתחושת אשמה, ולכעס שלו. ובמשך הזמן קורה שאת נענית ללחץ שלו בלי שבאמת מתחשק לך, כי לא נעים לך לסרב, ואז את כועסת על עצמך ועליו.
בקיצור (כתבתי על כך כמה מאמרים באתר שלי ואת מוזמנת לקרוא אותם ולהראות אותם לבעלך) - עם השנים ובגלל הפער הבסיסי הראשוני סביב הסקס נערמות שם עוד שכבות שאינן שייכות, ומטמאות ומלכלכות אותו, ומשאירות טעם לא טוב סביב המחשבה על הנושא.
אם קריאת המאמרים לא תעזור - חשוב בכל זאת לחפש עזרה מקצועית, כדי לנקות את הסקס מכל השכבות המיותרות, על מנת שזה לא יהפוך לבעייה מהותית ביחסיכם ויקלקל את האהבה.

מה שאת משתפת אותנו מדגים יפה שהחיים הם כל הזמן בתנועה. דברים לא נשארים אותו דבר. יש השתנות מבפנים שקורית גם ככה, יש דברים שמשתנים בגלל התרגלות איטית, ויש דברים שמשתנים בגלל התגובות שלנו. יש להניח שהתגובות שלך משפיעות עליו בכל מיני כיוונים. יתכן שהאדישות שלך (לפני כן נעלבת ונפגעת מן הסקס הוירטואלי, נכון?) גרמה לו למצות את הנושא עד שנמאס. אבל יתכן שהוא נבהל מן האדישות כלפיו שהתפשטה לסקס ביניכם ויותר מכך, ואז הוא מנסה - ואיננו בטוחים שהוא אמיתי בכך - להראות לך שכבר אינו מתעניין בסקס וירטואלי. לדעתי הוא באמת עדיין כן מתעניין ומאוד רוצה אותך בתור שותפה בעניין הזה, אבל יחד עם זה חושש לאבד אותך וזה מבלבל אותו - שני צרכים מנוגדים, שמסכנים זה את זה. הצורך בך ובצורך בסקס וירטואלי.

דורית יקרה!

אני מודה לך על מה שכתבת. מאוד מרגש ומחמם את הלב.

אכן כתבתי פה כמשתתפת קבועה, מצאתי כי הפורום הזה מקצועי, אמין, כזה שבאמת אכפת לו, שמעניק תחושה של שיתוף ו"ביחד" למשתתפים שבו, ולכן בשבילי זאת הזדמנות גם לתרום וגם להיתרם.

השתתפתי בהרבה פורומים עד שהגעתי לפורום של beok, ופה באמת הרגשתי שייכת, ושהאוזן הקשובה היא אכן קשובה. ויש אדם, דמות, מטפל אמיתי- מאחורי המילים והכותרות..

אני מאמינה ומקווה שהפורום ימשיך להתפתח, ונמשיך לזכות ולהכיר עולמות.. בהזדמנות זו אני גם מודה למשתתפים שבאמת מספרים את הסיפור שלהם מכל הלב, ומוכנים להיות ולשתף.

משה היקר, צר לי על מה שאתה עובר כבר כמה שנים.
ממה שהבנתי - אישתך לא נהנית איתך בסקס היא מרגישה שזה מכאני. זו תלונה מוכרת ושכיחה, לרוב אצל נשים. אם היא לא מרגישה קרובה אליך רגשית - הבא בחשבון שכאשר היא מקיימת איתך יחסים היא בסוג של נתק פנימי: הגוף נמצא איתך, אבל הרגש והנפש לא איתך. זה סקס מכאני. כלונו רוצים שבסקס נהייה מחוברים לגמרי לרגשותינו, אבל מה לעשות שהרבה פעמים היא פגועה ממך (כתבת שאתה לא מתייחס אליה בכבוד, שיש לך בעייה ביחסי אנוש) כל עוד התנהגות זו לא תשתנה - היא לא יכולה להרגיש קירבה אליך. ככל שמצב זה מתקבע ביניכם - הסיכוי לשנותו ולהחזיר את האהבה ואת הכבוד הולך ויורד, והאהבה שאולי היתה שם פעם - מתמסמסת, ובמקומה נכנסת אצל שניכם מרירות והמון כעס.
אם ניסיתם כבר ברצינות טיפולים זוגיים, וזה לא עזר, אם ניסית לעבוד על ההתנהגות שלך וזה לא עזר - אולי אינכם מתאימים.
אולי צריך להסיק את המסקנה הזאת ולפתוח דף חדש.
ואולי מתאים לך כך לחיות את המשך החיים? להראות לילדים שלך מהי זוגיות (האבא בסלון והאמא בחדר השינה, ורבים ביניהם המון)?
לפעמים צריך להכיר במציאות העצובה ולחתוך לכיוון אחר, בייחוד שכבר ניסיתם מספר ייעוצים זוגיים בעבר.
מה דעתך?

נגע ללב מה שכתבת לנו.

העלת אפשרות בהודעתך- שאולי את לבד תלכי לייעוץ ותראי איך את מתמודדת, ואני חושבת שזאת התחלה טובה לנסות להביא לשינוי במצב. פרידה תמיד תהיה אופציה, אל תשכחי, ותמיד אפשר להשתמש בה, אבל לא תמיד אפשר להתחרט ולהחזיר אחורה.. ולכן זאת האופציה האחרונה לדעתי.

ייעוץ רק עבורך יוכל לתת לך מקום ומרחב להביא את הדברים באופן כזה שקודם כל יאפשר לך להביע ולא יבטל אותך, כפי שאת חשה כרגע. כשאת מוחזקת בתוך ייעוץ כזה, את כבר תרגישי שיש לך יותר אנרגיות מול הבעל. וזה כבר שיפור מסוים.

אגב, לפעמים ייעוץ זוגי יכול להיות מאוד לא מועיל עם מטפל מסוים, אבל עם אחר, איתו יש יותר חיבור- זה כן יעבוד דווקא ויורגש שיפור. ככה שאם כבר ניסיתם זה אומר בהכרח ששניכם רוצים לעבוד על הקשר ולדעתי יש מקום למצוא מטפל אחר, אולי בגישה אחרת, ולהמשיך לנסות לעבוד על הקשר.. וכמובן להגיע מתוך ידיעה שזה תהליך טיפולי, שיקח זמן אבל עם הרבה סבלנות השיפור יורגש תוך כדי.

לא כ"כ פרטת על חילוקי הדעות לגבי המשפחה של הבעל, אבל נשמע שזה אישיו ביניכם שעליו צריך לעבוד.. זה מביא לפגיעה בך, ולמצוקה אמיתית שלו, ולכן יש לעבוד על זה.

כל קשר לא הולך בקלות, נכון, יש יותר ויש פחות.. אבל אם באמת אתם אוהבים וכן מעוניינים לשפר את המצב, כדאי לדעתי שאת תתחילי ללכת למטפל זוגי- לבד, עבורך, על מנת להכין איזו במה לטיפול זוגי של שניכם, ובהמשך שכנעי את בעלך להצטרף, מתוך כך שאת מאמינה ורוצה בשיפור הקשר. נסי להניח לשיפוטיות בצד (לא משימה פשוטה) ולהסתכל עליו כשותף אמיתי לשיפור הזוגיות, כי זה קצת היה לי חסר בהודעתך. כמו כן הרגשתי שאת מאוד כועסת עליו (ואולי בצדק): שהוא לא מתנתק מהמשפחה, שהוא פוגע בך, הדפוס שלו חוזר על עצמו, לא מסוגל להתמודד עם הקשיים..

בייעוץ עבורך אולי תוכלי לבדוק איפה הטנגו שלכם בא לידי ביטוי, מה אצלך יכול להביא אותו לתגובות פחות קשות (יש פה פינג פונג).. ובהמשך גם לברר הפוך. סה"כ, יש פה ריקוד של שניים, ולכן מה שחשבת- ללכת לייעוץ לבד- בהחלט נכון לדעתי, והאינטואיציות שלך טובות. אני סומכת עלייך שתתחילי במסע הזה וכשתרגישי מוחזקת יותר ומאורגנת, תוכלו להתחיל ייעוץ חדש ביחד, בבחינת "משנה מקום משנה מזל".

בהצלחה רבה,
עדי

מקס יקר,
דומה שנכנסתם לשיגרה ותקיעות בסגנון הבילוי: סרט\ ארוחה & וסקס. אלו נפלאים בפני עצמם, אבל ויתרתם על כל השאר. ישנם עוד הרבה מאוד תכנים חוויות ופעילויות משותפות בהן ניתן לגוון ולצבוע את חייכם ולהעשיר בהם את עצמכם ואת הזוגיות, כמו מפגש עם חברים, טיולים, חוגים, משחקים.

...כמו שכבר כתבה יהודית.
ואם זה לא עוזר - תמיד אפשר להעז ולשאול - כל אחד את עצמו ו/או את בן זוגו) מה תוקע את הזרימה ביחסים ביניכם.
אני לא מנסה להפחיד - אולי זה באמת רק עניין של שגרה שאפשר לשבור אותה בקלות, אבל אולי יש דברים בגו. אם תראו שיש צורך, לא יזיק לבדוק לעומק את העניין.

בהצלחה
נעמה

תודה רבה על העצה
ננסה ומקווה שנצא מהשגרה

במהלך כל הזמן שאנחנו יוצאים לא היה לנו ריב אחד
כל דבר נפתר בקלות בעזרת פשרות מצד שניינו
ואני רוצה לצטט משהו שהיא אמרה " אנחנו אפילו לא רבים. איזה משעממים אנחנו"
מה אתם חושבים

לדעתי המשפט "אנחנו אפילו לא רבים"= אין לנו אקשן. בוא נעשה משהו לא שיגרתי. מה שבעצם כתבת בהודעתך הראשונה.

אני חושבת שבהחלט אפשר לקנא בזוגיות כזאת, כנראה שאתם עושים עבודה מאוד יפה זה מול זו. כל הכבוד.

לי זה נשמע כאילו אין ריבים, שקט תעשייתי. אולי משהו קורה כל הזמן מתחת לפני השטח ואתם לא מספיק גלויים אחד עם השניה? אולי בגלל זה אין "ריבים"? אולי בגלל זה משעמם?
אני אומרת את זה מהנסיון שלי. וכשאני מנתחת את הגישה שלי לשקט הזה , אני מבינה שפשוט לא הייתי עם מספיק בטחון בשביל לומר מה מפריע לי בבן זוג/בקשר. והבטחון הזה נשען על פתיחות. זו שאלת הביצה והתרנגולת.
איך פתרתי את זה? הייתי קודם כל כנה עם עצמי, הודיתי בפני עצמי שיש משהו שמפריע לי ושמכאיב לי. לאחר מכן הודיתי בדבר מול בן הזוג, אמרתי את זה בצורה נעימה וסבלנית. היו פעמים שהוא אמר שגם הוא הרגיש את זה אבל השאיר את זה בבטן או חיכה שאני אגיד. מאז אנחנו לוקחים אחריות על עצמנו להצלחת הקשר בכך שאנחנו אמיתיים לגמרי אחד עם השניה בכל דבר (פרט למצבים שאם נהיה פתוחים ב100%, נזיק. ואז כמובן מפחיתים מהפתיחות).
אבל אולי אני סתם משליכה , ובכל מקרה אני באמת מקוה ששקט ביניכם מהסיבות הנכונות .

גל היקרה, צר לי על ההלם בו את נמצאת. אני יכולה להבין שזה תפס אותך ממש בלתי מוכנה, הדרישה הזאת שלו. השתמשתי בביטוי "דרישה" כי כתבת שהוא אמר שהוא "חייב" אישור ממך לקיים יחסים פיזיים עם נשים אחרות.
ראי, נכון שהוא פתח "תיבת פנדורה". הסיר את המכסה מאיזה סיר שכנראה רותח אצלו בפנים, ואת לא היית מודעת עד כמה.
לאורך כל חיי הנישואין שלכם את תמכת בצרכים שלו בכיוונים שהיו חשובים בעינייך - שתרמו לשקם אותו ולכוון אותו להגשמה עצמית ולהצלחה בעסקים, ולאושר.
אבל, יש כנראה צורך אחד שלא בא מספיק על סיפוקו והוא אצלו מאוד בסיסי וחיוני - והוא סקס. את רואה זאת בתור בעייה צדדית, כך אני מתרשמת, כי את כותבת - "יש לנו סקס מצויין אך בתדירות נמוכה בגלל תלאות היום יום". כאשר התדירות היא נמוכה בעיני אחד מבני הזוג - זה מחלחל לאיכות של הסקס. כי אם הוא צריך להיות היוזם והוא חווה מידי פעם סרוב ממך, התחמקות או מקבל ממך את התחושה שאת עושה לו טובה - זה צובע את יחסי המין שכבר כן מתקיימים בצבע עכור, בתחושה שזה לא זה. יתכן שהתחושה הזאת לא עוברת אלייך. יתכן שהסטנדרטים שלך ליחסי מין טובים או מצויינים כפי שכתבת - אינם הסטנדרטים שלו. הרבה זוגות נבוכים מכדי לדבר באופן גלוי מה טוב להם ומה חסר להם בסקס הזוגי.
אני יודעת שלשמוע את דרישתו זה היה מזעזע ובלתי צפוי, אבל אם תראי בכך הזדמנות לאוורר את הנושא הטעון הזה, אולי יצא מכך משהו טוב, אולי זה יעשה מהפך בחיים האינטימיים שלכם. אולי בסופו של התהליך גם את תיהני יותר אם הוא ייהנה יותר. הביאי בחשבון שיש המון מה ללמוד איך לתקשר בסקס על מנת לשפר את האיכות שלו ביניכם, ורוב הזוגות לא מעיזים לנגוע בנושא כי זה מביך. לפעמים שווה לגשת לייעוץ קצר מועד על מנת להיכנס לעומק הנושא מבלי שזה יהפוך למשבר קשה וממושך.

תמיד רצינו משפחה גדולה,,
לצערי עקב מצב כלכלי קצת רעוע שעברנו לפני כמה שנים הרעיון לעוד ילד נדחה וכיום..אחרי שכבר עברנו את המסלול הזה,,הוא מרגיש שיהיה פער גדול מדי בן הילדים והוא כבר די מבוגר לעוד ילד.
אני לא שואלת איך לשכנע אותו כי זו לא הדילמה..
הדילמה היא: למי יותר קל יהיה להרפות?ואיך מרפים מכמיהה כל כך חזקה..פשוט כי יש רצון להרחיב את המשפחה לתת לילדים את התחושה של אח קטן בבית, לגדל עוד ילד מתוך אהבה ובחירה ורצון,
איך מרפים אים צריך להרפות...ניסיתי להעסיק את עצמי בפרויייקטים אחרים גדולים שלקחו ממני באמת זמן והסיחו את דעתי אבל בסופו של דבר ברגע שהפרוייקט נגמר אני תמיד חוזרת לאותה נקודה......

השאלה הזאת עולה זאת הפעם השניה בפורום, במהלך החודש האחרון, מה שלפחות נותן את התחושה שאת לא היחידה המרגישה כך, שיש מקרים כאלה, כשהילדים כבר גדולים, ושוב מתפתח הרצון האימהי החזק הזה.. אבל הוא נשאר רצון אימהי, פחות אבהי.. אני בטוחה שיש מקרים גם הפוכים אגב.

הפער ביניכם ברור והבהרת אותו מאוד יפה בהודעתך.. נתת את כל הסיבות, מצידך, למה כן. למה זה נכון (כתבת כי כבר 6 שנים זה נכון לך). הוא, לעומתך חושב אחרת, אבל- - ה"פשרה" שלו היא- שהוא מעוניין ללכת לאיש מקצוע עם האישיו הזה. בעוד את, מעט פוסלת את הצעתו "זה נראה לי לא לעינין". לי דווקא, זה נראה מאוד כן לעיניין, כי בהצעתו זו ברור דבר אחד קודם כל: הוא לא מעוניין לריב, הוא לא פוסל לחלוטין את האופציה של הבאת ילד, הוא אפילו מוכן לטפל בזה.

איש המקצוע עבורו, לדעתי- זה לא מישהו לשים אצלו את האחריות ושהוא יחליט, יטיל מטבע, ומה שיהיה יהיה. אלא- להרגשתי, הוא מבין ומרגיש כמה זה משפיע על הזוגיות, על הבית- כפי שהזכרת, עלייך.. הוא רוצה להבין אותך, להתקרב אפילו, להיות מול מישהו אולי רציונלי, אובייקטיבי יותר, מישהו המגשר בין היתר- בין הדעות השונות. למה לא? לטעמי, אגב, כל נושא אפשר להביא לאיש מקצוע. תתפלאי כמה מסתתר מאחורי, כמה דברים פתאום מתגלים, וכמה טובה ההרגשה לדעת שניסינו. שהלכנו. שאנחנו מטפלים ולא משאירים את ההשפעות וההשלכות על הבית כמו שהן. וזה אולי מה שיכול לגרום לך להרגיש שזאת כן אופציה חשובה וחיובית- נסי לחשוב איך זה משפיע עלייך ועל הבית, רק בשביל זה- אולי כן שווה לך.

לגבי "למי יהיה יותר קל להרפות"- אל תנסי להיכנס להשוואות ולמעין תחרותיות, כי כל אחד וכוחותיו הוא, ולא כדאי להיכנס למרוץ עד התשת הכוחות. פה הוא אומר לך בעצם- בואי ביחד, במקום לחוד. ביחד, במקום בו יש דיאלוג, איש מקצוע שיגשר, ביחד- בו שנינו בסירה אחת ופחות "למי יהיה קל יותר"..


לסיכום, בעלך מאוד מעוניין לגשר על העיניין הזה, הוא רוצה מרחב נייטרלי, כזה היאפשר לו יותר להיפתח, יותר להקשיב. וזה בהחלט פותח את ההזדמנות, שאולי אפילו הדברים יסתדרו עבורך לטובה.. מה רע.

בהצלחה רבה,
עדי