פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום

אכן נושא מורכב העלית. יש שתי נקודות שהייתי רוצה להתייחס אליהן:
א. כיום יהודים מבוגרים שלא עברו ברית מילה, יכולים לעבור ניתוח פשוט (חזרה לשגרה תוך יום יומיים). כך שלדעתי אפשר להיות רגועים מהפן הפיזי של הנושא.
ב. יש כמה נקודות שצריך לבדוק אותן , והן נוגעות לפן הרגשי של הבעיה שהעלית:
1. לא ראיתי שרשמת משהו לגבי הרצון שלו להיות נימול. הבחנתי רק ברצון בגדול שלך. לכן אם עדיין לא ידוע לך האם הוא רוצה או לא, כדאי לברר זאת איתו בעדינות, ע"י שאילת שאלות, אולי ללכת קצת מסביב כמו שאלות על הילדות שלו ברוסיה, היחס של ההורים שלו לדת וכן הלאה.
2. אם הוא לא מעוניין לעבור את הניתוח, זה לא אומר שזה סוף העולם. היי סבלנית. שמעתי הרבה סיפורים על גברים יהודיים שלא נימולו, ושעשו ניתוח בתחילה בגלל שלבת זוגם זה הפריע, ומאוחר יותר (קרוב לניתוח או לאחריו) הם בעצמם כבר רצו לעשות זאת.
דבר נוסף, את יכולה להסביר לו למה זה חשוב לך - לא לפני שתבררי בינך לבין עצמך למה זה חשוב לך באמת. אני מבינה ממה שכתבת שעדיין לא עשית בירור כזה, ואולי התשובה מאוד פשוטה- את יהודיה, את קשורה ליהדות ויש בך אמונה חזקה לגבי כל מה שנובע מההגדרה- יהודי. בכל אופן, כדאי שלפני שאת מבקשת ממנו לעשות פעולה בכיוון, תכיני עבורו תשובה כנה מדוע את מעוניינת שהוא ימול ו/או למה מפריע לך המצב הנוכחי.

אני מבינה ממה שכתבת, שאתם בתחילת הדרך של בניית האמון ביניכם. לכן ראוי לעשות את הדברים בעדינות, לשאול שאלות במקום לבוא מיד בדרישות גבוהות. תבררו איפה כל אחד עומד ותגשרו יחד בצורה בוגרת ואוהבת.
אני מאמינה שאם יש ביניכם התאמה, ואתם מרגישים שאתם 'נכונים' זה לזו, תעברו זאת ללא קושי.

בהצלחה רבה ואשמח אם תעדכני
נעמה

מופתעת יקרה, בנוסף לתשובה של נעמה, אני רוצה להדגיש עוד משהו: החברות הזאת היא מאוד חדשה. שיתפת אותנו בתגובה המיידית שלך על הפעם הראשונה בה קיימתם יחסים. לדעתי עדיין מאוד מוקדם להעלות את הנושא של ברית.
יש להניח שהוא נתקל בתגובות דומות אצל נשים אחרות איתן היה, ואת יכולה להיות גלויה איתו ולהגיד לו שזה מוזר לך וחדש לך ואפילו קצת לא נוח ומביך. אבל ודאי שמוקדם להעלות את נושא התיקון. הביאי בחשבון ששום דבר לא פגום אצלו! הכל בריא ותקין! לעשות ברית מילה יהיה אקט גדול של הקרבה ואהבה.
אתם עוד לא שם.
נסי לקחת את העניין בתור אתגר ליכולת שלך להתמודד עם דברים חדשים, עם הפתעות, חפשי משהו חיובי במה שקורה. התגובה האוטומטית שלך היתה רתיעה. אני מניחה שזה יכול לקרות לרובנו. אבל אולי את יכולה לבחון תגובות אחרות אפשריות מצידך? אולי סקרנות? אולי התחושות שלך בסופו של דבר יהיו טובות אם תתני לכך צ'אנס? אולי הוא מאהב טוב? תני לכך עוד סיכוי ותראי אם את יכולה להתגבר על התגובה האוטומטית הראשונית שחסמה אותך.

תודה רבה על התשובות זה מחדד אצלי דברים!
חשוב לי לומר. שהעניין אינו דתי כלל. אני ממש לא בעניין הדתי- וברית המילה אצלי היא לא עניין דתי.

זה פשוט מאוד סוג של אינסטינקט שאני לא שולטת בו-- שברגע שאני רואה משהו כה שונה זה יוצר רתיעה. אנחנו כבר יוצאים תקופה ויש ביננו פתיחות ואהבה.
אבל בקטע הזה- אני לא יודעת איך להסביר את זה, יש לי סוג של רגרסיה. אני רואה שיש לו איבר לא מהול וזה נראה משהו שונה. אפילו הגוף שלי הגיב בהתאם.

למרות שאני יודעת שמה יש לו זה המראה הטבעי, והרגיל שיש לרוב הגברים בעולם, ברגע שאני רואה או חשה את זה זה יוצר אצלי רתיעה. זה קרה שוב ואני ממש לא יודעת איך לאכול את זה.
מעניין אם הייתי מגיבה כך אם הייתי בחו"ל בטיול או משהו דומה. אני לא יודעת...
מבחינה פרקטית אני בבעיה - מצד אחד אני מרגישה שזה מרתיע אותי מצד שני אני רוצה כן להתקדם במערכת היחסים.

אולי התגובה שלך באה ממקום הכי עמוק בתוכך ואין לך שליטה עליו, כי את יהודיה,,,--- והניצוץ הזה נדלק אפי' שחשבת שהוא כבוי,,,?
מה דעתך ?
גילוי נאות אני כן מדבר מהבחינה הדתית,
אז בשביל מה להתייסר אם את יודעת את התשובה, ולא חסרים דגים בים,

אם הוא בחור שנמשכת אליו עד אותו רגע של ה"גילוי" ויש לכם אחלה קשר,
הדבר האחרון שצריך להטריד אותך זה הברית שלו.
המוח שלנו כל כך מגביל אותנו, שאנחנו לא מסוגלים להשתחרר מכל מה שניפחו לנו מהילדות ועד הבגרות.
קחי את עצמך בידיים ותעשי לך סוויץ' ,כמו שאומרים...
יחד עם זאת, כדאי לך פשוט לשים את הכל על השולחן ופשוט להסביר לו את מה שאת מרגישה -
כנות,פתיחות ויושר יכולים רק להועיל לזוגיות ביניכם. מי יודע? אם יראה שזה חשוב לך והוא רגיש אלייך, אולי יחשוב בעתיד לעשות ברית מילה.
הכל טמון בתקשורת ביניכם !
בהצלחה רבה ותשתפי אותנו בהמשך...

תודה למגיבו אני מעריכה את זה.
זאת שאלה כללית יותר- זה משהו שיוצר דחייה.
זה כמו שלמישהו תהיה מוגבלות מסויימת ואז הבת זוג מתקשה להתמודד איתה. זה סוג של מפגע אסטטי. למרות שאני מודעת לכך שמדובר במשהו שנתפס כנורמלי בחו"ל.

אני חושבת שעדיף להימנע מיחסים אם בכל פעם שאנו מתקרבים אני אשדר רתיעה.
או מצד שני האם עלי לומר לו מה מפריע לי? אני מפחדת שהוא יחשוב שאני אנוכית ולא מתחשבת (וזה באמת אנוכי מצידי לצפות שהוא ינתח עצמו בגלל שלי יש איזו עכבה פסיכולוגית...)...

מה עושים?

הי,

כתבו לך פה לא מעט ובטח שמת לב שהנושא הזה מעורר לא מעט דעות, זה באמת נושא טעון והעלת סוגיה מאוד נדירה.

לאורך כל הודעותייך פה הדגשת את עיניין המוגבלות ואת הרתיעה שלך. אני מניחה הנחה אולי לא מדוייקת, אבל אני משערת שאם היית מגלה על מוגבלות לא אסטתית אחרת שנראית לאחר הסרת בגדים- היית מגיבה דומה. גם אז היית נרתעת וחושבת מה לעשות, יש בזה משהו לדעתך? הרבה יותר קשה כשהמגבלה הזאת ממש נוגעת בך. קחי למשל מישהו שיש לו מום מסויים בולט, או נכות לא נעימה למראה, סביר להניח שלא תגעי באיבר הפגוע. כך גם פה, את נרתעת מליצור עם האיבר הזה מגע, ויותר מכך- את לא מעוניינת שהוא גם יכנס אלייך, קל וחומר.

אולי כדאי שתניחי רגע למחשבות על אם להגיד לו או איך או מתי, ולחשוב רגע עם עצמך- כמה את מזהה אצלך את אותה "עכבה פסיכולוגית" שכתבת עליה, בעוד מקומות בחייך. איפה את נפגשת עם מוגבלויות ומה בדרך כלל את עושה עם זה. ייתכן וללא קשר אליו, קשה לך עם העיניין בגדול ואת בכל מקרה תירתעי ממוגבלויות לא אסתטיות של אנשים, נשים, ילדים... אולי זה קשור לצורך שלך להיות תמיד בטופ, תמיד מוצלחת, לשאוף למושלם, ובין היתר זה גם מתבטא בדברים שנראים לך שונים- ואת מעדיפה שייראו כמו שצריך. שיראה טוב לעין. כל אלו השערות.. אבל אולי כדאי שתניחי עליהן רגע את הדעת. אולי זה יעזור לך רגע לשם את הפרוז'קטור על נקודה חשוכה אחרת ולא ספציפית עליו.

לגבי להימנע מיחסים - אני לא בטוחה שזה רעיון מאוד טוב, מאוד יכול להיות שהוא יבין שיש משהו שאת לא אוהבת או נמשכת, והסיפור יקבל יותר ערפל וחבל.

אני רואה את הדברים כך- אם חשוב לך הקשר, ואם ברור לך שזאת רק עכבה פסיכולוגית והבחור שווה מאמצים להתגבר עליה- תעשי את זה ותנסי לעשות מאמצים כבירים. בד בבד חשוב שתשתפי אותו בעיניין כי יבוא הרגע וזה כן ייחשף.. ואולי זה יהיה פחות נעים. חשוב שתהיי כנה איתו למרות הקושי.. בעדינות וברגישות להגיד מה מפריע ושאת גם רוצה להתגבר על זה ואולי עם ההבנה שלו יהיה לך יותר קל, הכל תלוי בכמה הקשר הזה אכן "זה", וכמה את מסוגלת לאפשר לגילוי הלב הזה להיכנס לקשר שלכם.אם תהיי גלויה, יתכן והכנות שלך (ובמקביל הרצון הגדול לשמר את הקשר) יעלו על "חסרת ההתחשבות" שאת חוששת שהוא יחשוב עלייך, ותצטיירי כגלויה וכנה ולא כאנוכית.

שלום לך,
אין ספק שזה מזכיר פדופיליה.. אני באופן אישי הייתי ממליצה לך לחתוך ולהתרחק ולא להכניס ראש בריא למיטה חולה. אולי מה שמצאת במחשב שלו זה רק קצה הקרחון. איך תוכלי לדעת האם הוא אומר את כל האמת או מסתיר חלק ממנה? נשמע לי מסובך ועם סיכון לא קטן...
אבל אני לא מומחית. חכי לתגובת המומחיות שיביעו באופן מקצועי יותר את דעתן...

בהצלחה...

הי
גם אני הייתי מחכה לשמוע מה המנהלות של הפורום אומרות.

בינתיים, ההתייחסות שלי:
א. לגביו, נשמע שהוא זקוק לטיפול מקצועי ללא ספק. לא רשמת שהוא בטיפול, כן רשמת שהוא אמר לך שהוא לא מסוגל להפסיק עם זה כבר 10 שנים (!), ועדיין מבין שזה רע. מכאן אני מבינה שלא יעזור כרגע מילים אלא מעשים. אמנם מאוד חשוב שלאדם יהיה רצון לצאת מבעיה שהוא נמצא בה ומודעות לכך שהוא בבעיה, אבל 10 שנים לרצות זה לא מספיק. הוא צריך להחליט לעשות מעשה ולטפל בעצמו, עם או בלי קשר אלייך (כי אם הוא יעשה את זה בשבילך בלבד, עכדי שתישארי איתו וכו', כנראה שזה לא יחזיק מעמד).
ב. לגבייך, בחירה שלך. בזוגיות בריאה, כאב/בעיה של אחד כואבת גם לשני- אני מציעה שתבדקי בינך לבין עצמך, בשיקול דעת ובצלילות, האם את מוכנה לשאת את הכאב שלו. להיות סבלנית לתוצאות הטיפול שיעבור, לתמוך בו במהלך הטיפול, לקבל אותו כמו שהוא כרגע ולהעריך אותו על המאמצים שהוא עושה כדי לעזור לעצמו (ולך, אגב). אם את אכן בוחרת להמשיך את הקשר (זו גם העצה שלי), אני מציעה שתפני למטפל שהוא יילך אליו ותתייעצי כיצד עלייך להתנהג מולו על מנת לעזור לו.

שבת שלום
נעמה

היי נעמה,

קודם כל תודה על התגובה. כנראה לא הסברתי את עצמי נכון. זה לא שהוא לא מצליח להפסיק כל השנים האלו, הוא אף פעם לא רצה/ניסה. לפי מה שהוא אומר הגירוי העיקרי שהוא ראה בזה זו העובדה שהוא עושה משהו אסור....ורק עכשיו כשזה התפוצץ הוא מפסיק עם זה...הוא גם אומר שבמהלך כל השנים האלו הוא אף פעם לא הרגיש כלום לגבי ילדים שהוא פגש במציאות וזה לא היה מעבר לפנטזיה והרגל מגונה...כמובן שהייתי מאוד רוצה להאמין שזה כזה פשוט אבל אני גם פוחדת שאולי יש משהו שהוא לא מספר. מצד שני היה לו גם מספיק אומץ לספר על הכל עכשיו לשני החברים הקרובים שלו כך שגם הם יוכלו לעזור לו לעבור את זה (פחות את הגמילה מה"הרגל המגונה" עצמו, יותר את הריב ביננו)

מ.

היי

בהודעה הקודמת כתבתי שאני מציעה לך להשאר בקשר. במחשבה שניה, כדאי לבדוק את הדברים בשנית.

צריך לברר בצורה אובייקטיבית, כמה חזקה השפעת המקרה עליו. האם חזקה מספיק שיפסיק את העניין באופן מוחלט ומיידי, או שהוא זקוק לתהליך הדרגתי? האם את יכולה להיות מספיק קרה ומרוחקת בשביל להבחין בכך באופן אוביקטיבי?

אם היה שינוי וברור שזה לא יקרה עוד בעתיד, נשאלת השאלה האם תוכלי לסלוח לו ולהמשיך בקשר בצורה בריאה?

אם הוא צריך תהליך הדרגתי - כדאי להפריד בין תפקידך כבת זוג (אוהבת, מקבלת, מכבדת וכו') ובין מטפלת (מתרחקת, אובייקטיבית כדי לתת טיפול שמתאים לו, שמה בצד את האינטרסים שלה, הצרכים שלה וכו').
ואז תשאלי את עצמך - מהם הרצונות שלך? האם את אוהבת אותו? כמה את מוכנה לסבול עבורו, עבור הצלחת הקשר שלכם? האם גם תהיי מוכנה לשאת את הכאב שלו - ובמיוחד את שלך - בקשר? הכאב שלך יכול לנבוע מזה שאם תרצי להיות יותר 'מטפלת' מאשר 'בת זוג', אז הצרכים שלך (וגם שלו) לא בהכרח יסופקו, ותגרמי לעצמך הרבה סבל ואכזבה. אלה דברים שצריך לקחת בחשבון.

ב ה צ ל ח ה
אשמח לקבל עדכונים
נעמה

אם אני מבין נכון את ההתלבטות שלך, זה או להשאר איתו ולעזור לו להשתקם, או לנתק מגע ולתת לו להסתדר לבד, ואת הולכת לדרכך,
רק שתדעי שהדילמה הזו קשה כי נקשרתם ואת כ"כ רוצה לעזור לו, כפי שאם ח"ו את היית חולה באיזה מחלה כלשהיא לא היית רוצה שינטשו אותך,
יש לי תשובה ---
החיים הם בחירה אחת גדולה כל יום כל היום, אנחנו בוחרים אם לקום לאכול לטייל לעבוד וכו' וכו', אבל ישנם דברים שלא בשליטתנו כמו מתי להיוולד אצל מי ומתי נמות, וכן מה יקרה בעוד רגע או מה נעשה מחר, כי הדבר לא תלוי בנו אלא בגורמים אחרים, וכעת למקרה שלך---
את לא בחרת שיהיה לך כזה חבר, זאת עובדה, אבל את יכולה לבחור האם לעזוב אותו או להירתם לעזור לו בידיעה שאת לוקחת את כל התיק על כל המשמע מכך, שזה סיכוי מול סיכון להיתקע עם פדופיל שלא מצליח להיגמל,,,
הוא--- לעומת זאת יש לו בחירה בין להיות נורמטיבי ולטפל בכל הכוח, או להמשיך להתבכיין ולסחוף את החיים של אחרים לתחתית,
ואחרי כל הפילוספיה,,, זה תלוי בך בלבד, תבחרי איזה חיים יותר מתאימים לך,

כדי להחליט -או שהוא מקבל טיפול מקצועי ואמין ואת תומכת בו בתהליך,
או שאתם נפרדים. במצב שבו הוא נמצא כרגע אסור לכם להמשיך כמקודם.
מחזקת אותך במחשבה ומאחלת הצלחה רבה !

מ יקרה, די קשה לשפוט על פי המידע שכתבת ושפתוח בפנייך - עד כמה הבעייה חמורה. עד כמה שידוע לי נטייה לפדופיליה היא משהו שקשה לטפל בו ולהיפטר ממנו באמת. זו כמיהה עמוקה וגם אנשים שמודעים לכך וכועסים על עצמם על הנטייה הזאת וממש רוצים להשתנות - מתקשים לטפל בה.
יש להניח שהוא גם לא חושף את הכל בפנייך. לגבי הנקודה האחרונה אינני בטוחה כמובן, ויתכן שאני טועה, אבל יש להביא בחשבון את האפשרות הזאת.
לסיכום - את נכנסת ליחסים עם אדם בעל בעייה רצינית, העלולה להגיע לסיכון פלילי, ועלולה גם לזהם את יחסי המין שלכם בכך שתמיד יהיו לו פנטזיות על ילדים צעירים ולא ממש יהיה איתך.
אני מציינת את הבעייתיות ומדגישה אותה, אבל מציעה שתיכנסי לפורומים אחרים העוסקים בסטיות מיניות - אם יש כאלה - ותחפשי יותר חומר על כך, ועל אופציות הטיפול, כי זה לא תחום שאני מכירה היטב.

אלא גם מבחינת הזוגיות שלנו, הכוונה היא האם חמישה חודשים זו לא תקופה קצרה מידי כדי לפתוח חשבון משותף?
זה כבר מראה על התחלה של מחוייבות רצינית ואני קצת מפחדת מהתחייבויות כאלה..

לא רוצה שחבר שלי יקבל רושם שיש פה כבר הכנות קרקע לחתונה

כמה דברים לי אלייך:

1. מבחינתי אין דבר כזה "תקופה קצרה" כדי להרגיש שמשהו מתאים. יש שיגידו שכן מוקדם ויש שיגידו שלא. אם הנושא עלה, ואתם עוברים למשהו משותף, ומרגישים נכון- אין סיבה לא להתנסות בביחד הזה.

2. תמיד אפשר לשמור על שני חשבונות נפרדים ולהסכים מה כל אחד משלם. אני מסכימה שזה יכול להיות יותר מסובך, שהרי חשבונות קניות לא שוות לדלק ולא שוות לארנונה ולא שוות לבילויים ועוד ועוד.
חשוב גם להסתכל על כמה כל אחד מרוויח במקרה שיש שני חשבונות נפרדים וכמה באופן יחסי כלאחד יכול להפריש לטובת האחזקה וההוצאות השונות של הבית. לכן זה מעט מסובך יותר ודווקא סביב זה יכולים להיות לא מעט חילוקי דעות לפעמים.

3. הוספת עוד נושא חשוב והוא הציפיות של בן הזוג למול הציפיות שלך מכך שיש לכם חשבון משותף; האם הוא עלול לחשוב שאני מחוייבת אליו טוטאלית ובמעבר לחשבון אחד הוא יראה רצון שלי להתמסד. פה מגיע החלק שלך להבהיר את הדברים במספיק רגישות, ולומר לו בהזדמנות מתאימה את הציפיות שלך ואת הרגשות שלך בפתיחת חשבון ביחד, אין ספק שזה צעד משמעותי, וכמובן את מקווה שהקשר יצלח ויתפתח, אך אין בצעד הזה כרגע מחויבות אחרת, אלא זהו צעד שנועד לקדם את הביחד שלכם ועוברים שלב שלב. חשוב שהדברים יהיו ברורים לו- כדי שאת תוכלי להיות רגועה שאמרת אותם ולא להסתובב בתחושה שמשהו עמום ביניכם.

4. אני בטוחה שאם החלטתם לעבור יחד אחרי 5 חודשים, אתם גם מספיק גלויים וכנים זה עם זו, ותוכלי להגיד לו אשר על ליבך וגם לקיים איזשהו "חוזה" ביניכם על הוצאות והכנסות לחשבון שלכם.

בהצלחה רבה

אני מבינה שאת נמצאת בדילמה קצת קשה.

אני חושבת שנוכל לעזור לך טוב יותר אם תוכלי לפרט מה את מחפשת, ומאידך מה יש בכל בחור שהכרת עד כה, מה התכונות שדיברו אלייך, ואולי יחד לנסות למצוא את המקום שיותר נכון לך כרגע. חשבתי על זה ומצאתי שתי אפשרויות:

1. האפשרות המהירה- תמיד אפשר להמשיך את הקשר עם המקסים הראשון (כי הוא היה קודם, מספיק הוגן..) בבחינת ללכת על המזל.. כי באמת לרקוד על 2 חתונות יכול להיות מבלבל אפילו שזאת התחלת קשר.. ולהסתכן בכך שעם השני לא יהיה קשר, אבל תהיי בטוחה שאם זה המיועד- זה יקרה גם עוד שבועיים אם לא היום.

2. הייתי מנסה לדרג את סדר העדיפויות בקשר, למשל: נאמנות, חוכמה, חיצוניות, מעמד וכו'.. על פי הסדר שלך ומה חשוב לך, ואז לנסות לבחון מי יותר קרוב לשם. מה דעתך?

את ממש צודקת והאמת שניסיתי וזה לא כל כך הלך...
עם אחד מהם אני מרגישה ממש "אני", אנחנו בני אותו המזל והוא ממש כמוני בהרבה דברים... אנחנו חושבים אותו הדבר, אוהבים אותם דברים... הוא יודע להצחיק אותי, הוא נראה טוב והוא ממש בעננים כשהוא איתי, ואני מאוד נהנת איתו, הוא גורם לי להרגיש ממש מלכה!
עם השני אני מרגישה יותר בוגרת, הוא מאוד בוגר ועצמאי, יש לו חברה משלו, הוא חכם, ביישן, מצחיק, אבל איתו אין לי את הכיף שיש לי עם הראשון...
לטווח הארוך אני מאמינה שהשני מתאים... אבל הראשון נותן לי הרגשה יותר בטוחה...
אני מקווה שלא סיבכתי אותך יותר :)

אני ממש מבולבלת ואני חייבת לסיים את אחד מהקשרים האלה בהקדם ואני לא יודעת עם מי מהם...

אני צריכה עוד עצה... בבקשה! אני ממש מבולבלת.... :(

היי,
מה שלומך?:)
נשמע לי שעם הראשון את חושבת מהלב ועם השני מהשכל..
אני לא חושבת שיהיה נכון לעשות עבורך את הבחירה. הבחירה צריכה לבוא ממך.
תסמכי על עצמך יותר:)

בהצלחה:)

אני נקרעת בין שניהם... זה כל כך קשה!!

לדעתי התשובה שלך תגיע בכל מקרה. יכול להיות שאת צריכה עוד קצת זמן "להתבשל", להכיר את התכונות של שניהם קצת יותר לעומק.
אני מבינה שבינתיים זה מאוד מבלבל אותך רגשית וקורע מבפנים.
אם את ממשיכה לצאת עם שניהם במקביל, אולי תנסי לצאת נניח, עם אחד-פעמיים ברצף, והאחר, כמה ימים אח"כ? אולי זה ייתן לך פרספקטיבה רגשית טובה יותר ותוכלי לעשות הבחנה בין מה שאת מרגישה כלפי האחד, ומה שאת מרגישה כלפי האחר.
כאשר את יוצאת עם אחד בצהריים ועם האחר בערב של אותו יום, או ברווח של יום אחרי יום.. אני מאמינה שזה תורם לבילבול שלך.
בכל מקרה, תנסי להיות קשובה לקולות הפנימיים שבך ולראות מי יותר אטרקטיבי בעינייך וגורם לך להרגיש טוב.
תוך כדי כתיבה .. פתאום עלתה לי מחשבה, שהיא בגדר ניחוש לחלוטין-
יכול להיות שהבחור העצמאי מהווה איזשהו "תיקון" עבורך?
לא ממש שמעתי ממך שמאוד כייף לך איתו ושטוב לך בקרבתו. שמעתי אך ורק אפיונים "חיצוניים, לגביו- עצמאות וכו'. אם טוב לך עם הבחור הראשון, וכייף לך איתו ויש לך איתו חיבור, למה את חושבת דווקא על הבחור השני כעל פונציאל לקשר ארוך טווח?
אני חושבת שיותר קל לחיות לאורך זמן עם מי שדומה לנו וכייף לנו איתו, ולא עם מי שמייצג עבורנו משהו ותו לא.

קצת חומר למחשבה.....

תודה רבה לכולכם על העצות והתמיכה.

רציתי ליידע אותכם שעשיתי את הבחירה שלי ואין מאושרת ממני!! בחרתי להכיר יותר טוב את ש'... ההוא שממש כיך לי איתו.

כשאמרתי לשני, מ', שאני רוצה לדבר איתו הוא לא הבין מה קרה ונבהל... כשנפגשנו אמרתי לו שזה לא יילך בינינו הוא אמר: "חשבתי שקרה משהו, זה כל מה שרצית להגיד? טוב, שימי אותי בבית..."
הבנתי שכנראה לא הפסדתי כלום...

אני ממש מאושרת שהכרתי את ש'. אני מרגישה איתו מלכה, אמא שלי אהבה אותו, אחיות שלי גם... המשפחה שלו חמה ואוהבת...

אני מאושרת!!!!

תודה!

שיהיו לכם עוד ימים רבים של אושר:)

אני ממליץ ללכת ליעוץ/סדנאות כמו I AM או לנדמרק להעצמה אישית

קודם כל מאוד התרשמתי מהמודעות העצמית שלך ומהפתיחות לרעיונות חדשים.. נראה שאת מוכנה באמת לעבודה פנימית ודעי שזה בכלל לא מובן מאליו, לא משנה באיזה גיל ובאיזה סטטוס. אז אני מעריכה אותך על זה.

לגבי מה שכתבת.. דווקא בגלל שאת נשמעת אינטליגנטית, מישהי שבאמת רוצה לדעת מאיפה דברים נובעים, וכבר הצבעת נכון שאכן דברים מסוימים שרכשת או לא רכשת מבית הורייך משפיעים על ההווה.. דווקא בגלל המסקנות האלה, יש כאן פתח והזדמנות להכיר את עצמך טוב יותר. אם זה אימון אישי או אפילו כמה שיחות עם איש מקצוע שתוכלו יחד להעלות את הדברים ולקבל יותר חומר ותוכן לדעת עלייך עוד. גם מניסיון שלי - טיפול/אימון/ייעוץ אישי מאוד יכול לפתוח הזדמנויות ופתאום את מגלה מאיפה את פועלת ולמה את פועלת דווקא כך ומה הביא אותך, וכשאנחנו מבינים מה השורש של הדברים- יש לנו הרבה יותר כלים גם לשנות וליצור התנהגות אחרת, אדפטיבית ובריאה יותר, לא רק עבורנו אלא גם עבור הסביבה.

וכאן נכנס מה שכתבת עליו- למה הסביבה תופסת אותי כך ולא כך. ברגע שאנחנו מודעים יותר לעצמנו, אנחנו משדרים יציבות וביטחון, מודעות לעצמנו ולכן גם לסביבה. אנחנו יודעים להפריד מה שייך לנו ומה שייך לסביבה מבחינת התנהגות, יודעים להעריך טוב יותר מצבים, יודעים לפרש נכון יותר דברים, לבחור האם להיפגע או לא ועוד ועוד.. כל זה יגרום לך, באחריות, להרגיש טוב יותר, שלמה יותר ובהמשך גם להצליח ליצור מערכת יחסים טובה שתושתת על כל מה שאת מייחלת לו וכרגע לא מושג.. וקשה לך להבין למה. כשמעלים את זה בטיפול אישי- הפער הזה מצטמצם.. פתאום הרצוי והמצוי יותר קרובים.

חשוב לי להדגיש שוב שלא כל אחד מגיע לתובנות כאלה בעצמו, כמו שאת הגעת, ולא כל אחד מוכן להיות פתוח לפנדורה הזאת, ולהתמודד מול הדברים הפחות יפים, היותר רגישים, היותר כואבים. ואת מוכנה, כי את יודעת שזה יביא אותך לעבודה פנימית שבהמשך תניב פירות, וכן- אני מאמינה באמונה שלמה שגם קשר אמיתי ובריא.. והכי הכי- את תקבלי את עצמך שלמה יותר ומודעת יותר. זאת דעתי. :)

בהצלחה רבה

את באמת רוצה אחד כזה ?????
את לא שווה יותר ?

היי יואב ,
ברור שאף אחת לא היית רוצה מישהו כזה ובטח שחושבת שהיא שווה יותר !
אבל אני כבר לא מיתייחסת לזה שהוא מיסתכל.. אני כבר לא מיתעסקת בזה..
הצלחתי לדלג על זה.. וזה לא מפריע לי יותר ביגלל זה אני רוצה לשנות את זה שכן הוא ירגיש שכיף לצאת איתי ולבלות איתי ...
ולא אכפת לי מהבחורות שהוא נועץ עיניים.. למרות שהמון מאירים לו על זה ( כמו חברים למשל .. )
אבל זאת כבר בעיה שלו.. כי רק ביגלל איך שהוא מיסתכל חשק מיני כלפיו אין לי כל כך ..
יודע מה אומרים .. מי שאינו מבין מבט לא יבין גם הסבר ארוך..

יפית בוקר טוב לך,
גם אני, כמו יואב, חושבת שאת נותנת לעצמך להישאר במערכת יחסים שאינה מכבדת אותך.
את צעירה, קחי את עצמך בידיים והתנתקי ממנו! אם יש דברים שהם חשובים בעינייך - עמדי עליהם ואז אם בן הזוג יהיה ראוי - הוא יכבד אותך. ציינת יותר מדי דברים שאינם מתאימים לך לרבות התחושה שהוא מנצל אותך רק לסקס כאשר נוח לו, והעובדה שאת כבר לא נמשכת אליו - אין כאן בכלל סימן שאלה...ככל שתקדימי לנתק - כך יהיה לך בריא יותר.
בהצלחה!!!

מה שבלט לי ממה שכתבת- שאתה עושה קשר הדוק בין הגירושין לבין כך שהאחרת תעשה צעד לקראתך או לא. ז"א, יש תנאי לגירושין שלך. למה? האם גירושין לא אמורים להגיע מסיבות של אי התאמה, חוסר אהבה ותשוקה, חיים שכבר הפכו לחיים מתסכלים, בנפרד ולא ביחד? את כל אלה הבעת היטב בהודעה שלך ולמרות זאת אתה רוצה להבטיח לך שגם האחרת תעשה אותו דבר.ייתכן וכן, ייתכן ולא. לצערנו אין לנו הבטחות בכתב או חוזים לדברים האלה, אתה יכול לקוות באמת שגם היא תעשה את הצעד ותתחיל איתך חיים, ושגם היא מאמינה כמוך בקשר. אבל כל עוד לא עשית את הצעד- אולי גם היא חוששת מאותו דבר- שאתה גם תקבל בסוף רגליים קרות?..

את הצעד הזה של פרידה סופית מהנוכחית, אתה צריך לעשות אך ורק בשבילך, כזה צעד שאחרי שתעשה אותו תרגיש הקלה ושזה הדבר הנכון עבורך- ללא קשר למערכת היחסים במקביל. תנסה לחשוב אם לא היתה מערכת יחסים חדשה- האם בכל זאת היית מתגרש? לא משנה מתי- האם בכל זאת זה היה נעשה? נכון שרומן חדש מביא איתו את האומץ, השאלה היא מה תהיה התחושה כשתעשה את הצעד הזה, התחושה שלך בפנים.

אני מאמינה שאם באמת יש פה קשר אמיתי ונכון, הוא יתממש בסופו של דבר. ואת זאת אתה תדע רק כשבאמת תקדם את החיים שלך הלאה ותחליט שאתה עושה עבורך ולאו דווקא לשים את הקשר החדש מול העיניים ולעשות "בשבילו" או "לטובתו", כי אז אתה תולה בו המון תנאים ותקוות. שים את עצמך במרכז ואת עצמך וטובתך בפוקוס, ואז אולי הפיתרון יהיה קל יותר.

בהצלחה.

יוני יקר, תודה על השאלה החשובה והמעניינת ששמת לפנינו!!!
הנושא הוא בעצם, אם תרשה לי לנסח אותו בצורה אחרת - הגשמה עצמית בתוך זוגיות.
ראשית, עלי לציין שמאוד ברור לך מה ההשלכות לכאן ולכאן, ואתה מאוד צודק בניתוח שלך:
אם תישאר איתה - תנטור לה כל חייך על שויתרת על החלום שלך וזה יפגע בקשר
אם תעבור לת"א להגשמת החלום - היא עלולה להיפגע וזה יפגע בקשר ויסכן אותו.

בעיני הנושא של הגשמה עצמית בא לפני זוגיות. לי זה מאוד ברור. כי המודל האידיאלי של זוגיות הוא כזה שמאפשר לכל אחד מבני הזוג להגשים את עצמו. זוגיות שמרווחת את עצמה, ומתאימה את עצמה ומוצאת את הפתרון המתאים. אם בת זוגך יכולה לראות רק פתרון אחד - בהתאם ללוח הזמנים שלה, שאומר לעבור לגור יחד עכשו, ואינה גמישה מפסיק כדי לכבד את רצנוך להגשים את חלומך - ואינך מצליח לשכנע אותה שזה לא נגדה אלא בעדך - אז אולי היא אינה בת הזוג בשבילך, עם כל הצער שבדבר.
עליך לדעת, בתור אמן לעתיד, ואני מאחלת לך המון הצלחה - שאמן אמיתי שהדחף ליצור בוער בקירבו - עתיד להיתקל בבעייה העקרונית הזאת מול רוב בנות הזוג שלו. בנות הזוג ירגישו במוקדם או במאוחר שהיצירה חשובה לו יותר מאשר הזוגיות.
אבל אם תמצא מישהי שמבינה זאת, ומאפשרת לך ליצור ומבינה את הכרוך בלהיות בת זוג של אמן - הרווחת! השאלה היא האם בת זוגך יכולה ובנוייה כך שהיא תעשה בעצמה את קפיצת הדרך הזאת - כלומר תצא מן המשבצת ותפרגן לך ותתאים עצמה לחיים עם אמן, או שזה לא מתאים לה, והיא אישה שזקוקה להמון תשומת לב ו"תחזוקה רגשית", ואז לאורך זמן זה לא יתאים לשניכם.
אשמח לשמוע מה אתה חושב על כך

באמת ניכר כי מאוד נפגעת מהקשר שהיה לך..

אני מבינה את החששות שלך מהפגישה הזאת, אבל כנראה שלא סתם הסכמת לה. את באמת רוצה לסגור את המעגל הזה ולהשאיר מאחורייך (אני מקווה), ייתכן ויש לו באמת הרבה מה להגיד לך, אולי להתנצל על הדרך, אולי להתחרט.. אני חושבת שחשוב הוא לדעת איך להגיע לפגישה הזאת מבחינה רגשית; לדעת להיות מוכנה לכך שאולי הוא בא לסגור את המעגל ולהגיד שהוא מצטער על איך שהדברים קרו, ולהיות מוכנה גם לזה שלפתע הוא שוב ירצה לחזור לרומן שלכם וחוזר חלילה ולכי תדעי איך הפעם תרגישי ומה יהיה. ז"א, לבוא לפגישה הזאת עם מקסימום מוכנות רגשית.

שאלת האם את עושה טעות- כל תשובה תהיה סובייקטיבית פה, כי רק את יודעת מה עברת ולמה את זקוקה כרגע. לי זה מרגיש שאכן את רוצה לסגור את זה מולו, ואת צריכה את הפגישה הזאת כדי להיות מאחורי הפגיעה או לפחות לסיים לעבד אותה. אז לטעמי את ממש לא עושה טעות, כי משהו בך נורא צריך את ה"closer" הזה, את הפיניש לסיפור הזה.. והפיניש לא יכול להיות כואב יותר ממה שכבר קרה, נכון?

אבל לגבי האם את תטעי אם תחזרי אליו- זאת שאלה אחרת שאת צריכה להניח עליה את הדעת טוב, אני מאמינה שהרצת את התסריט הלוך חזור הרבה יותר ממני כשקראתי מה כתבת, ועיבדת דברים ולמדת הרבה מסוג הקשר הזה, עם אדם נשוי שכמעט משאיר מאחורה את מה שבנה ופעם האמין בו, ולכן הקשר הזה הוא יותר ממסוכן, ולחזור לקשר הזה, עם כל מה שיכול לקרות או לא לקרות וכל הסחיטה הרגשית שיכולה להתעורר תוך כדי- זה בפירוש יכול למוטט, ואולי עדיף להתחיל משהו מאפס, משהו חדש, נקי, בלי גורמים שלישיים וכו'. אני סומכת עלייך שלא חידשתי לך מאומה בפיסקה הזאת :) אבל היה לי חשוב להגיד לך את זה דווקא לאור השיתוף שלך וכמה שנפגעת, ולאור זה שאת נשמעת לי חכמה היום, מסיקה ומבינה מכל מה שהיה שם.

האם זו רגרסיה להתמודד עם הכאב מחדש? אני לא בטוחה שאת מתמודדת מחדש. אני חושבת שאת מתמודדת כל הזמן עם הכאב, לי לא נשמע שאת אחרי זה במאה אחוז, נשמע לי שלהתמודד- טוב לך כרגע, חשוב לך כרגע לדעת את הדברים ולסגור את הקופסה הזאת ולשים אותה מאחורה, בעבר, עם הרבה מסקנות, כך אני מקווה עבורך. רגרסיה אף פעם לא יכולה להיות איזו תוצאה של התמודדות ועימות מול הדברים שכואבים לנו וקשים לנו. להפך- זה מראה על המון כוחות והסתגלות, על המון אומץ לעמוד מול משהו שלפני X זמן לא יכולנו לעמוד מולו.

אני מרגישה שאת יותר חוששת לגבי מה זה משדר כשאת נפגשת איתו, מה יחשוב, מה את תחשבי על עצמך, לאן זה יקח אותך.. ובעינין הזה חשוב לזכור שאת נפגשת איתו בשבילך ורק בשבילך (את יכולה אפילו לשקף את זה טוב במפגש) כדי לסגור את מה שאת (!) חווית ולסיים את זה בצורה אדפטיבית עבורך ולא עבור אף אחד אחר. וכשאת מגיעה עם הכוח הזה- שאת עושה למענך את המפגש הזה- אין לך מה לחשוש, כי את יודעת שאת זקוקה לשמוע את הדברים ולסיים את הפרשה הזאת.. וממנה רק לצמוח ולהמשיך הלאה, למקום נקי ובריא יותר.

אני רוצה להוסיף על דבריה הנכונים של עדי.
זה נכון ,שהדרך שבה בחר לסיים את הקשר ולהעלם היא דרך פוגעת , מעליבה ומכעיסה ואני לרגע לא מבטלת את תחושותייך.
אבל... אם תביני , שהתנהלות כזו נובעת מחולשה. מחוסר יכולת להכיל את עוצמת הרגשות האמביוולנטיים . מחוסר יכולת להתמודד עם מצב שבו הוא פוגע בך - אז אולי תצליחי להפחית מעוצמת הפגיעה שלך.
אני לא אומרת , חס וחלילה, להפגין אמפטיה כלפיו . ממש לא. העלמות היא דרך שפנית. אך היא נובעת מסוג של מוגבלות אישית ולא מרצון לפגוע באופן מכוון.
ואם את מסוגלת להבין את זה , תהיי גם מסוגלת לסלוח. כי הסליחה היא מקום של עוצמה וחשוב שתסלחי לו בשבילך , לא בשבילו.
כדי שתוכלי להמשיך את חייך ממקום נקי ולא כעוס ופגוע. ( בלי שום קשר למה שיקרה ביניכם- אם תהיו ביחד או לא).
מקווה שהארתי והועלתי, שירית.

תודה רבה על תשובתכן המאוד מועילה ותומכת.
אני לא אחזור לרומן איתו. זה לא יקרה.
אני כן חשה סלידה מהמקום של איש שאהבתי, שפגע בי כל כך, שאני מאפשרת לו בכלל להתבטא. אני מפחדת להסתכל בפניו, הוא הפך ל"מת" באיזושהי צורה והפגישה הזו היא סוג של פגישה עם רוח רפאים...
אני איבדתי את האמון שלי בו. אני בניגוד לאישתו לא מסוגלת לסלוח ולקבל אותו חזרה.
הלוואי והייתי יכולה לסלוח. אולי בעתיד... אני גם לא מתכוונת להגיד לו שאני סולחת לו. הוא חצה אצלי את כל הקווים האדומים שבהתנהגות הבסיסית בין בני אדם- כבוד. ואם הוא סובל ממוגבלות אישית שגרמה לו לסגור דלת למישהי שנתנה לו הכל!! אז כנראה שמכל זה אפשר להסיק שהוא באמת לא בשבילי.
אני יודעת שהוא סופר רגיש, ויודעת שיש סיכוי גדול שיפרוץ בבכי. אני מקווה שאהיה חזקה מספיק לא להפוך להיות אמפטית לדמעות... אני בכיתי שבועות והוא לא היה שם לנגב אותן...
צר לי גם לדעת שהוא ממשיך לשקר לאישתו שכן בבירור הוא ביקש שלא אספר זאת לאיש...משמע.. המוגבלות הזו חיה ונושמת.
בוא נראה מה יהיה... אולי אספר כאן לאחר מכן...

היי..
לרוב אני לא אחת שמעבירה ביקורת והאמת היא שאני קודם כל מזדהה עם מה שאת עוברת. כל הטלטלה הרגשית שהבחור העביר אותך..
אבל.. צרם לי משפט אחד שאמרת, בו דיברת על כך שהבחור שהכרת חצה את כל הקווים האדומים שבהתנהגות אנושית בסיסית, ודיברת על כבוד אנושי..
אני חושבת ואת בטח מודעת לזה, אך המשפט הזה פשוט צרם לי.. , שאת בעצמך, וכיום לצערך, חצית את גבול הכבוד. וסייעת לו בעצם לחלל את כבודה של אשתו, בעצם הבגידה.
אני יודעת שאני לא מחדשת דבר.. ואין לי דבר נגדך, ואני יודעת שהנסיבות והכל...
ובכל זאת......
מאחלת לך רק טוב..
ואכן, אין לך מה להמשיך ולהתראות עם אדם כזה, שמראש , בעצם התחברותו אלייך בעודו נשוי,
הראה לך, כי מוסריותו לוקה בחסר.

בהצלחה ללא קשר בפגישה איתו ובכלל..

מצטערת על הביקורת, אני יודעת שהפורום הוא כזה שמכיל..,אבל שוב.. זה התבקש בעיניי.. ואני חושבת שמטעויות ניתן גם ללמוד:). כולנו חוטאים בהן. מקווה שלא פגעתי.

באמת כואב לקרוא את מה שעובר עלייך, וזה תמיד מחזיר אותי לעובדות החיים שלפעמים כואבות- שעד שלא נפגעים במקומות הכי רגישים, לא יודעים מה באמת אנחנו צריכים בחיים.. ועד שלא ניכווה ברותחין לא נדע להיזהר בצוננין.. וזה מה שאני מרגישה מכל מה שאת כותבת.

את עסוקה הרבה ברומן שהיה איתו, והייתי רוצה ומאחלת לך שתהיי עסוקה ברומן חדש, נקי ובריא.. ואני בטוחה שזה יקרה, עם זאת אני מבינה את המחויבות הרגשית שלך לבדוק איתו מה באמת היה שם, רק קחי בחשבון שהוא יכול להגיד הרבה דברים שאת רוצה או היית רוצה אז לשמוע, דברים שהוא חושב שיהיו לטובתו בהמשך ועוד. גם לזה צריך להתכונן.. דווקא כי היה פה קשר רגשי ודווקא כי הוא עשה אחורה פנה ונעלם.

אנחנו חייבים לזכור שכשאדם מפרק נישואין, הוא מגיע כבר למצב של מעשה, ממחשבה, מתיאוריה. איתך באמת הוא הגיע כבר למעשה הזה, וזה מה שגרם לך להאמין שהוא איתך בלב שלם, וייתכן שבאמת היה לתקופה מסוימת. אבל כנראה שמה שהוא משאיר מאחורה לא לגמרי שייך להיסטוריה, וכנראה הקושי בלעשות את זה גדול בהרבה מהצורך שלו (באותו זמן נתון) להתחיל מערכת יחסים חדשה, למרות ההצהרות ולמרות המעשים. וכמה שזה כואב, נכון, אבל לעבור, בעיקר רגשית, ממערכת יחסים ותיקה עם כל ההרגלים שבה- למערכת אחרת שנשמרה בסוד, חדשה לגמרי עם ערכים אחרים פתאום.. ומה הסביבה אומרת, ושכנועים מהסביבה לחזור לאשה, וכל התסריטים שעוברים בראש, ואם יש ילדים זאת סאגה אחרת כבר, ואת כל זה אני כותבת לא כי אני באה לטובת איזה צד, אלא כדי לשקף לך את הקושי בלהיות "מחוייב" פורמלית למערכת אחת, להחליט שאתה עוזב אותה, והפער בין זה לבין לעשות את זה בפועל- הוא עצום.. על אף ההכרזות וההבטחות. כי לפעמים זה פשוט עולה על היכולות שלנו. ולפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו יכולים והנה זה קורה- וברגע האמת.. בוחרים ב-fligth , בלברוח, ולא ב-fight , בלחימה- כי זה יותר מתאים ליכולות שלנו באותו רגע קשה של החלטה ממשית.

אני מקווה שבאמת באמת לקחת מהסיפור הזה רק דברים שיקדמו ויפתחו אותך הלאה, ויש הרבה כאלה בסיפור שלך, עד כמה שהוא עצוב וקשה- הגיע הזמן לסגור קצוות ולהתקדם ממנו, בבחינת לדעת מה את צריכה, מה את מחפשת, למה את זקוקה, והפעם.. למצוא מערכת כזאת שאת היא האשה העיקרית והיחידה בה.. זאת כבר תהיה התחלה יפה יותר.

בהצלחה רבה.

את מתארת מצב של פער בינך לבין בן זוגך.
האם זה היה כך מההתחלה? ואם לא ממתי החשק המיני שלו ירד?
האם כאשר הוא איתך הוא מספק אותך? את אומרת לו מה את אוהבת? יש פתיחות בינכם?
שבי איתו בשיחה נעימה לאור נרות ויין ודברי איתו. תעבירי לו את הרגשתך בשיחה פתוחה ,שיבין את צרכייך. תמליצי לו להבדק אצל רופא המשפחה , אולי יש לו חוסר בהורמונים ?
ורגע לפני שאת מפרקת משפחה או מחפשת את סיפוקייך בחוץ , שווה לנסות שוב ייעוץ זוגי.
אשמח לעזור ולהתעדכן
ענבר

אפשר מאוד להבין את התחושה שלך מדוע את חשה שלא בנוח או לא לגמרי בטוחה עם בן זוגך.

מהדברים שכתבת, מורכבים מאוד אגב, בלט לי פער בין מה שקורה ביניכם, התוכניות האישיות והאהבה, יחד איתה העובדה שהגבר הזה פירק בית בשבילך, לבין מה שקורה מסביב, ז"א, עד כמה בפועל מול הסביבה מערכת היחסים הזאת באה לידי ביטוי, והפער לא כ"כ קטן.. אותו את מבטאת כאן יפה בהודעתך.

ייתכן ומה שכתבת נכון, שהוא לא מתכוון לחזור אליה, ושהתנהגותו לא מראה על חוסר אהבה אלייך. אבל מה שכן בולט לי, היא התחושה שמשהו בבן הזוג הזה מקשה עליו להיפרד טוטאלית ממה שהוא עוזב מאחורה. זה מתבטא בלהסתיר את הקשר, ז"א, מבחינתו לפחות (פרט לחברים)- הוא עדיין מסתיר את הקשר איתך, הסביבה הקרובה מאוד שלו, משפחתו, לא יודעת עלייך. ודבר שני, הוא לא עושה את הצעד הסופי וחותם על גירושין. באמת שני הדברים האלה מעידים על משהו מאוד חזק שעדיין קושר אותו לעולם אותו הוא עזב, אל תשכחי שהוא משאיר שם עולם, אהבה ישנה, וילדים דמו ובשרו. הסוויצ' הזה יכול להיות תהליך של הרבה מאוד זמן, גם שנים. לכן אני מנסה לחבר אותך לחוויה שלו כרגע. בד בבד, ההתנהגות הזאת מראה על האמביוולנטיות שלו, ה"מצד לצד" הזה, הנדנוד בין הבטחות ותוכניות עתידיות לגבי הקשר שלכם לבין מה שקורה בפועל. ואת צריכה אולי לחשוב ולהחליט עם עצמך, כמה את מוכנה עדיין לשאת בזה, לקבל את התהליך שלו, לתת לזה זמן.. כמו שנתת לזה זמן עד עכשיו.. (שנתיים הכל היה דיסקרטי- רק את יודעת כמה אנרגיות הוצאת שם).

לגבי לרקום תוכנית של ילד משותף- הייתי מחכה עם זה, פשוט לשים את זה בהולד, ולא בגלל שאין סיכוי שזה רעיון טוב, אלא בגלל שיש דברים דחופים יותר בקשר שקורים ועליהם צריך לשים דגש, וזה מה שאת העלת. וילד כדאי להביא לתוך עולם בטוח, בזוגיות טובה ששני הצדדים גאים בה.. אחרת גם שם יווצר מתח לא קטן, ולא כ"כ בטוח שכדאי להוסיף מתח.

לא הזכרת האם לקחת אותו לשיחה באמת רצינית על איפה את עומדת בתוך סדר העדיפויות שלו, ומה בדיוק עומד מאחורי ההסתרה של הקשר, שלכל בן זוג אגב זה היה מאוד מפריע, ושם אותו בתחושה של חוסר ביטחון בסיסי וחוסר אונים- איפה אני במערכת הזוגית הזאת, ובאיזה מקום בסולם העדיפויות אני נמצא..

אני בטח שלא אוכל להחליט במקומך אלא רק להאיר לך את הפינה הזאת, העובדה שחיכית הרבה עד עכשיו, הגבר הזה פירק משהו מאוד גדול, שלא היה בונה אותו לעולם אם לא היה מאמין שיצליח להרבה שנים, משהו גם שם התנפץ כנראה, וכרגע הוא בשלב מעבר מסויים, שלב שיכול לקחת גם הרבה זמן. ואת, פה, צריכה לחשוב עם עצמך- כמה את מאפשרת לזה מרחב, ומתי הגיע הזמן לדבר ברצינות גם על הצרכים שלך בתוך הקשר הזה, יחד עם כל המורכבות שבו. הצורך שלך להראות, להישמע, לא להתחבא, הצורך שלך בביטחון בקשר, בלדעת שאת עכשיו היא המוקד והעולם שאתם רוצים לבנות יחד. היי מוכנה לכך שלא בטוח שהוא במקום הזה (לפי מה שתארת), והוא זקוק לעוד זמן.

בהצלחה רבה

חומר למחשבה..

אנחנו פה.

את מתארת מצב שבו את למעשה חיה כבר שנים בזוגיות לא טובה.
עד היום התחשבת בו ונשארת בגלל רחמים.
את עדיין אישה צעירה שבהחלט יכולה למצוא לה בן זוג שמתאים יותר ועונה לדרישותייך.
את צריכה לחשוב גם על הילדים שמקבלים עכשיו אמא לא מאושרת וממורמרת, אם תהיה חופשיה תהיה מאושרת יותר ורגועה.
את יכולה להסכים למזונות נמוכים יחסית כדי להקל על בן זוגך ועל תנאים של מינימום עד כמה שלך ולילדיך יהיה טוב.
את בטח לא רוצה להתעורר בעוד 10 שנים בגיל 45 ולהגיד לעצמך : טוב עכשיו אני כבר בטח לא ימצא זוגיות, אני מתקרבת לגיל 50...
תקחי אחריות לחיים שלך וקומי ועשי מעשה.
הצעד הראשון נראה מפחיד , אבל כשתהיה בתוך התהליך תראי שהשד לא נורא כל כך.
אני ממליצה לך גם לבדוק איפה יש באיזור מגורייך קבוצות תמיכה לנשים שמתגרשות, אולי זה יהווה לך עוד מקור כוח.
ותשתדלי כמה שפחות להתיעץ עם הסביבה , לכל אחד יש את דעתו וזה יכולמאוד לבלבל אותך.
אשמח לעזור ולהתעדכן
ענבר

סתם רציתי לדעת אם את מתעסקת בתחום?
את צודקת ואני מבינה הכל ויודעת מה נכון לעשות.
אבל ממש קשה לי עם זה, הוא לא רוצה להתגרש וכל הזמן משתדל לרצות אותי כדי שלא אלך.
וזה הורג אותי...אני לא רוצה לפגוע בו, אני רוצה שיהיו לו חיים מאושרים, ואני יודעת שזה ישבור אותו לרסיסים אין לי מושג אם יוכל להתאושש.הוא לא אדם חזק.

ראשית אני מציינת שאני מסכימה עם הדברים שכתבה לך ענבר.

גם מהודעתך הראשונית וגם ממה שכתבת כאן שוב, עולה כי כמו שהוא רוצה לרצות אותך כדי שלא תתגרשי ממנו- ככה גם את רוצה לרצות אותו, ולא מתגרשת ממנו. האם שמת לב לדפוס הזה? אני מנסה להאיר לך את הנקודה הזאת, כי ללא ספק, יש לך עוד הרבה חיים לפנייך, המרמור נשמע ממך והתסכול אף הוא, והרחמים שאת חשה כלפיו רק יכולים להזיק במקרה הזה, כי הוא, גם הוא, מרגיש שאת איתו כדי לרצות אותו, ובפנים הוא בטח יודע מה את (לא) מרגישה אליו.. וגם את נמצאת בתוך התסכול הזה, זה יוצא החוצה ומשודר גם לילדים וחוזר חלילה.

אם אכן ניסיתם לשפר את הזוגיות ואין בך אהבה, אין את מה שאמור להיות, אין את מה שאת זקוקה לו, כל יום שאת נשארת שם את עושה לא רק רע לעצמך. אם כיוון החשיבה שלך ומי שנמצא במוקד זה בעלך- אז בואי הסתכלי עליו כאדם שגם הוא יוכל, עם הזמן, להמשיך הלאה, וגם לו מגיעה זוגיות טובה ובריאה יותר, כתבת בעצמך שאת רוצה בשבילו חיים מאושרים. כרגע קורה להפך. וגם הוא, יבין בהמשך- שלא היה מנוס, ובזכות הצעד הזה יוכל כן להמשיך הלאה ולמצות את עצמו.

הצעד הזה מאוד מבהיל, אותך ואותו, והוא כרוך בהרבה כוחות, אומץ ואנרגיות. אבל מקריאה שניה ושלישית של מה שאת כותבת, לא נשמע שאת רואה עוד דרך לשנות את המצב ביניכם, פרט לגירושין. אינך רואה דרך כזאת ואת גם לא רוצה דרך כזאת. אז למה לאמלל את שניכם..?

ומשהו קטן נוסף- נכון שהוא לא מעוניין להתגרש, אבל הוא לא מעוניין להישאר במצב המתסכל הזה.

מה דעתך?
עדי

האם אתן חושבות שניתן להחזיר את המשיכה לבן זוגי, כאשר יודעים את הסיבות שבגללן היא דעכה?
האם באמת אני יכולה להימשך שוב ולהרגיש את אשר הרגשתי בעבר?
האם ייתכן שבגלל שיש בי מטענים וכעסים על דברים שקרו ביננו ועדיין לא סלחתי עליהם ומכאן אני מרגישה חוסר משיכה. כי אני באמת אוהבת אותו והוא חשוב לי.
האם לדעתכן זה ניתן לשיקום, כי הוא הציע שננסה שוב לשקם וללכת ליעוץ זוגי.

עשית כאן איזו תפנית מבחינת מה שהבאת בהודעתך, ואני שמחה. אני בהחלט רואה קשר הדוק מאוד בין חוסר משיכה לבין הצטברות של תסכול ממושך, כעסים ועוד של שנים. תחשבי שכל פעם שאת נפגשת איתו מה שאת רואה זה לא האדם המדהים שהתאהבת בו אלא מה שנגרם כתוצאה מהשנים יחד, את רואה את כל מה שלא עבדתם עליו, כל מה שלא הולך ואת כל הפספוס וההחמצה שאת חשה כרגע. את ממש לא רואה פרטנר להימשך אליו.. ולא סתם. אנחנו הנשים, מה לעשות, לא כ"כ מפרידות בין רגשות למשיכה, הרבה פעמים זה מגיע יחד. אז אנחנו יותר נראה את הפער בין מה שהיה פעם למה שקורה היום.. והויזואליות ממש לא משנה הרבה פה. כי ברגע שיש קשר טוב, עם פתיחות ועבודה על כעסים ועימותים- גם המשיכה יותר בולטת, למרות הקשיים, כי יש עבודה על הקשר.

אני תמיד בעד לנסות ה-כל לפני פרידה. אבל בתנאי שבאים לניסיונות האלה לשיקום מתוך רצון אמיתי לשקם ולא כדי לסמן וי, עשיתי את זה וזהו. אלא מתוך אנרגיות לעבודה מאומצת ומתוך חשיבה שזה שווה את זה באמת.

אז במקומך הייתי אומרת לך ללכת על זה, ללכת על ניסיון לשקם את שלום הבית ולמצוא מזור לכל מה שאתם עוברים, אבל אני לא במקומך- ולכן חושבת שאת צריכה לחשוב האם את מסוגלת ורוצה לתת הזדמנות אמיתית לשיקום, מתוך רצון להחזיר מה שהיה.. או שבאמת עבר לך ומיצית לא משנה מה יקרה.

כתבת שאת אוהבת אותו, אני חושבת שזה שווה כל מאמץ, לא?

עזרת לי המון, אנסה לשקם את נישואיי בכל דרך אפשרית.
אני מבינה היום שגם לזוגות שאוהבים יש תקופות בהן לא נמשכים לפעמים ולפעמים המשיכה חוזרת וחוזר חלילה, אני יודעת שזה מגיע ממקומות של כעס, ציפיות לא ממומשות, ומשברים קשים שהחיים מזמנים לנו, אני מקווה שנצליח יחד לתקן ולשקם את הזוגיות שלנו, זה בהחלט שווה את המאמץ, וזה בהחלט מאמץ כי מערכת יחסים זאת עבודה בפני עצמה, וקשר זה הדבר הכי קשה שיכול להיות, הצורך תחזוקה שוטפת ואף יומיומית לעיתים.

לילך יקרה,

השרשור הזה מפתיע יותר ויותר, ומה שהגעת אליו מדהים בעיניי. את יכולה להיות בטוחה שהמאמצים שלך ישתלמו, ונשמע שאת מלאת אנרגיות ורצון אמיתי לעשות שינוי, כדאי לך לקרוא את הודעתך הראשונית ואת זו האחרונה, ותראי כמה מרחק ועבודה פנימית נעשתה.

אני מחזקת את דברייך באשר לעבודה הקשה ולתחזוקה השוטפת שקשר מצריך. זכרי שכ"כ הרבה פעמים אנחנו נתונים ללחצים חיצוניים ופנימיים של מערכת היחסים וכל זה בפירוש משפיע על הרצון שלנו להיות יחד, על המשיכה ועל התשוקה בקשר. אבל אז מגיעה העבודה המשותפת שמחזירה אותנו לסוג של אינטימיות ולביחד מסוג אחר שהרבה פעמים יכול לשמש את המעבר הזה ואת ההתקרבות המחודשת.

מאחלת לך המון הצלחה וכל הכבוד על התובנות ועל המוכנות לעבוד קשה :) בטוחה שזה ישתלם לטובה.

אכן, אני יועצת זוגית.
זה באמת מאוד יפה לראות אדם מתחשב כמוך.
הגיע הזמן שתחשבי גם על עמצך וגם על עתידך.
אם היית מציינת מספר בעיות בינכם , יתכן שאפשר לעבוד על הזוגיות הזו.
את מציינת שאת לא נמשכת אליו - וגם פה אפשר לעשות עבודה .
השאלה האם אתם מוכנים לעבוד על הזוגיות הזו.
אולי תנסו יעוץ זוגי, כך לפחות תדעי שניסית הכל לפני שתגיעי להחלטות הרות גורל.
אשמח לעזור
ענבר

האם את מצפה למצוא מערכת יחסים טובה עם משיכה מדהימה כשיש לך שלוש ילדים?????
המלצה שלי אם לא כ"כ רע לך תשארי במקומך.....הרי רוב הסיכויים שתמצאי מישהו שגם לו ילדים שאשתו לשעבר תובעת ממנו דמי מזונות.....או שילדיו סתם לא יסבלו אותך......כי את האישה השניהה......בקיצור החיים לא גן עדן תתעוררי.........

מה שאת אומרת במילים אחרות , זה אין מה לחפש בחוץ, עדיף להיתקע עם החיים העגומים.
בוא נניח וניסיתי לשקם ולא הלך. אז מה, כל חיי לסבול ולגרום סבל גם למשפחתי? קצת לא ריאלי. אני יודעת שהרבה אנשים לא מתגרשים מהפחד להישאר לבד ומהפחד שאף בן זוג לא ירצה אותנו הנשים בעיקר כי אנחנו תמיד נשארות עם הילדים ואיתנו זאת עסקת חבילה, אין ספק שיש בזה משהו, אבל אסור שזה מה שירתיע נשים כמוני לחפש את האושר שלהן גם אם זה אומר להישאר לבד.
החיים לא קלים בכלל, בעיקר לא לבד עם ילדים אבל החיים גם יודעים להפתיע מניסיוני, ויש הפתעות גם טובות. מעבר לזה זה גם הרבה תלוי בנו.

אני חושבת שאתם צריכים להחליט יחד מה אתם עושים בצומת הזאת-

או שאתם חושבים האם אותו נושא של הריב אכן שווה ריב, שמנסים להתעלות מעל הנושאים הלא חשובים ועושים יותר בשביל הזוגיות.. או שזה לא יביא תועלת ולהעדיף פרידה.

על מנת לא לריב באמת צריך פה סוויצ' גדול בחשיבה, וגם הרבה בגרות. לא כתבת בני כמה אתם, אבל זה נכון לדעתי לגבי כל זוגיות- צריך לחשוב האם הנושא הזה מצריך באמת מריבה או שתסתפקו בדיון קצר ותגיעו יחד למסקנה בוגרת.

לא תמיד מוצאים אהבה ולא תמיד מוצאים חיבור.. אבל אם יש יותר ריבים וכסאח מאשר ימים טובים, אולי שווה להסיק את המסקנה וליצור מערכות יחסים עם בנות שיש לך איתן יותר במשותף ותוכלו להעביר מערכת יחסים שקטה יותר.

בהצלחה רבה.

קצר וקולע!
תודה רבה!!!

את מתארת קשר שאפשר להגדירו כרומן, סיפור אהבה.
עושה רושם שהבחור לא החלטי וקשה לו להיות מחוייב למשפחה ומסגרת.
האם זה מה שאת רוצה בחיים שלך?
בואי נגיד ותשבו ותדברו, פשוט תכני את עצמך לכל מצב.
אם הוא יגיד לך שהוא אוהב אותך ורוצה לחזור להיות איתך ושוב לעזוב את אישתו, איך תרגישי? עדיין תהיה לך הסלידה ממנו? האם תרצי לקבל אותו חזרה לחייך?
ואם הוא יגיד לך שהוא מצטער שעזב אותך אבל הוא הבין שהוא אוהב את אישתו? איך תרגישי כשתשבי מולו והוא יגיד לך את הדברים האלה?
הזוגיות הזו היא בעייתי מלחתחילה.
לא ציינת בת כמה את, אבל התרשמתי ממך שאת בחורה תקשורתית עם ראש על הכתפיים.
אני ממש בטוחה שמגיע לך יותר טוב בחיים ,
ואני מאחלת לך שתפגשי את אהבת חייך ותבנו ביחד משפחה עם קשר זוגי יציב ובריא.
אשמח לעזור ולהתעדכן
ענבר

אני מבנה שתגובתך מיועדת אליי..
הרצתי את כל התסריטים האפשריים..
אם הוא יגיד לי שהוא רוצה שוב לעזוב את אישתו אומר לו בפירוש שיעשה את הבחירות שלו בחיים אחת ולתמיד וישפסיק לשחק בחיים של אנשים. אני לא אשב ואחכה לו ומצטרפת לתקוה למצוא קשר בריא יותר. אם הוא יתנצל ויסביר שהוא הבין שהוא אוהב את אישתו, אני באמת אאחל לו רק הצלחה. אני זקוקה רק לדעת למה שנה שלמה הוא אמר שאני אהבת חייו ושהוא לא יכול לחיות בשקר יותר ופתאום הוא מבין שאותה הוא אוהב. אומר לו שבעיניי הוא לא יודע אהבה מה היא.שכן הואלא אהב אותי ולא אותה אם לא בחן את הרגשות שלו לעומק ואת ההשפעה של ההחלטות שלו על חייו שמשפיעים גם על אחרים.
תביני, הכל היה לכאורה סגור. הוא יצא מהבית. סיפר לה כי התאהב בי. כבר התחלנו לספר לסביבה המשותפת, החל תהליך גירושין והסדרי ראיה וכמובן בניית העתיד המשותף. וביום אחד הוא פשוט עשה פרסה וחזר אחורה.
יש לי המון שאלות. היוזמה לשיחה הגיעה ממנו ולא יכולה להתעלם מהסקרנות שיש לי.
אני ררק פוחדת שהמפגש איתו, המילים שיבחר, הכאב שיכול להיגרם, ישבור אותי שוב.
ומאידך, מקווה שמהנקודה הזו אוכל להמשיך הלאה בחיי עם העובדות שיאמרו.
אני אעדכן בהמשך אם תרצי לשמוע..
שיהיה שבוע טוב

הפתיחות והכנות במערכת נישואים מאוד חשובה.
שבי עם בעלך בשיחה נעימה ופתחי בפניו את ליבך.
תומרי לו שאת אישתו וחשוב לך להיות שותפה ולהרגיש נחשבת.
לא סיפרת אם את עובדת..
אשמח לשמוע ממך
ענבר

ענבר,
תודה על התגובה
ודאי שאני עובדת
ושותפה להוצאות
אני משוחחת איתו על הדברים
אך לא נראה שהוא מבין אותי לגמרי..

ומה הוא אומר לך כשאת מדברת איתו על זה?