פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

פנינה יקרה,
חמתך כנראה מתוסכלת ולא מאושרת בחייה ולכן תוקפת את האחרים. כי כשאדם מאושר, אין לו סיבה למתוח ביקורת ולהציק לאחרים. אני מציעה לא להכנס לעימותים איתה, במיוחד כדי לא לפגוע בבעלך שנקרע ביניכם. ובנוגע ליחסיה עם ביתך, הוא יכול לבקש ממנה לפנות אל ביתך ולבקש ממנה סליחה, כי כעת ברור לכולכם שהתקלה בטלוויזיה לא נגרמה באשמת בתכם.

אורלי יקרה, תודה על מכתבך המנוסח כך כך בהיר ויפה.
אם יש לך סבלנות, אנסה ללמד אותך בקצרה "פטנט" - אינני בטוחה שאצליח לעשות זאת בכמה שורות. אנסה.
קוראים לכך "מיסגור מחדש".
כאשר הוא בוטה ותוקפני - עליך להזכיר לעצמך שיש משהו ברגע שמאוד מטריד אותו וחדאיג אותו. שימי את עלבונך בצד לרגע. אל תחשבי על עצמך. אל תרחמי "שוב" על עצמך. לא את האישיו כאן! הקטע הוא לא עלייך! שימי פוקוס עליו, כמו גדולה. התרכזי וחפשי במחשבתך - מהו הדבר שמדאיג אותו. ממה הוא חושש. אין לי ספק שיש משהו שמדאיג אותו והמשימה שלך היא לגלות זאת.
כאשר תגלי זאת - אמרי לו - מה שחשוב לך הוא "איקס"? אם תצליחי לזהות זאת בצורה נכונה, יש סיכוי גדול שההתחברות שלך לפנימיות שלו תרגיע אותו ממש מהר, ובגלל שלא תיצקי בעצמך שמן על המדורה ע"י תגובותייך המתקוממות (העלבון שלך, הפגיעה שלך) - אלא באמת תהיי עם המצוקה שלו ותחליטי בפנים שאמנם "יורד גשם" אבל את לא חייבת להירטב - אם את מבינה את הדימוי - יש להניח שזה יתקצר ויקטן. גם אם לא תגידי לו בקול רם, אלא רק תחשבי את בדברים הללו לעצמך - זה כבר יעזור. בקיצור - עלייך לשים פוקוס עליו ולא על עצמך כאשר זה קורה.
למה "מיסגור מחדש"? כי במקום לקרוא לאירוע - תוקפנות ואלימות מילולית - את קוראת לכך בשם אחר, את נותנת לאירוע מסגרת שונה, כותרת שונה, ואז את גם תופסת את מה שקורה בצורה אחרת, לא כמו פעם - "יש לו דאגה וחשש. בוא נראה אם אצליח לזהות אותם"
מה דעתך?

פחד יש בכולנו וזה טוב, זה סוג של רגש-הגנה על עצמינו.

תשאלי את עצמך מה אם?!
מה אם תחליטי לא לתת צאנס רק בגלל שאת מפחדת ותמשיכי בחייך אבל תישארי עם מועקה
בבטן שמה היה קורה אם כן היית נותנת צאנס.

מה אם כן תתני צאנס ותגלי שבאמת מתפתחת זוגיות וחברות טובה.

החיים לא קלים ויש לנו המון נתיבים שאנחנו צריכים לבחור לטוב ולרע.
קחי אויר לנשימה ותהיי הכי כנה עם עצמך ותעני לעצמך על השאלה שבעצם את שואלת.
מובן לחלוטין שאת לא רוצה להפגע ובעצם מי כן?! אבל אנחנו לא יכולים לבחור לא לעשות רק בגלל שאנחנו מפחדים. פחד זה דבר טוב אך צריך לדעת גם לשחרר אותו ו\או להתמודד איתו כי כך אנחנו מחשלים את עצמינו בחיים לטוב ולרע.
נשמע שהוא באמת כנה ושבוע אחד של שיכרון חושים שהיה לכם לא מעיד לכאן או לכאן כי בעצם אתם לא באמת מכירים.
אני מאחל לך לבחור את התשובה הנכונה ביותר בשבילך ושתצאי למסע מופלא בריא ואמיתי!

מקווה שעזרתי ולו במעט כי זה בא מהלב :-)

תודה על תגובתך המבינה והנבונה.
יותר מברור לי שלא אתן לפחד שלי לטרפד את הסיכוי לאהבה. בכל חצי השנה האחרונה הפחד הוא שניהל אותי ולכן דחיתי את חידוש הקשר. אבל האהבה (או ההתאהבות ) כנראה חזקים יותר...וכך גם הרצון להיות עם אותו גבר.
שאלתי היתה איך אני מתמודדת עם הפחד הזה? איך אני לא נותנת לו לנהל אותי ומתוך כך לחבל בקשר .
אני מבינה שזאת העבודה שאני צריכה לעשות. ללמד את עצמי להתנהל מתוך אהבה ורצון לזוגיות טובה לצד הפחד , שתמיד ירחף מעל ראשי במינונים שונים ובצורות שונות. כי לטאטא את הפחד זה כנראה בלתי אפשרי... אז צריך ללמוד לחיות איתו ואולי גם להתיידד איתו (-:
משימה לא פשוטה לפני, יחד עם זאת מאמינה שאצליח!
שוב תודה, שירית

הכינון של הפחד בעצם נמצא אצל כל זוג רק במינונים שונים.
הפחד מהפחד, במידה ואת תחליטי כן לתת צאנס לקשר ותמצאי את עצמך בזוגיות טובה מושתתת
על אמון נראה לי שזה לבד יעשה את שלו, האמון.
אני מאחל לך בכל ליבי בהצלחה בנתיב שתבחרי :-)
שבת שלום,
איציק

פתחת לי כיוון מחשבה שלא הייתי ערה לו קודם.
באופן כללי אני באה לתוך זוגיות ממקום של פחד מפגיעה בגלל רקורד עשיר של יחסים " עקומים" אם אפשר לקרוא לזה כך.
במקרה הזה בנוסף לפחד הכללי מגברים יש גם פחד אישי מאותו גבר שגם בעבר הצהיר כוונות ולא עמד מאחוריהן. בשיחה שהיתה לנו הוא הסביר לי בגילוי לב מה קרה ואני הבנתי .
אני מאוד רוצה להאמין לו שהפעם הוא באמת נמצא במקום אחר. רוצה להאמין אבל מתקשה... והקושי הזה הוא עוד נדבך לסך הפחדים שכבר קיימים אצלי.
אני בהחלט חושבת שאם אצליח לבנות את האמון שלי בו מחדש ארגיש פחות מפוחדת ויותר נינוחה. אבל האמון הזה לא יכול להבנות רק על -ידי. זו עבודה של שנינו. אני זקוקה לשיתוף הפעולה שלו ולהבנה שלו.
לשם כך אני צריכה לשתף אותו ולרתום אותו לתהליך של בניית אמון .הוא חייב לדעת שלמעשיו בעבר יש השלכה על הקשר בהווה .
אין לי בעיה לעשות את זה כי יש ביננו רמה גבוהה של אינטמיות ופתיחות.
אשמח לשמוע את דעתך ואולי לפתוח לי עוד כיוונים.
תודה רבה ושבת שלום, שירית.

או קיי
נראה לי שהתקדמנו שלב :-)
גברים ממאדים ונשים מנגה.
שיקרו לך ואת פגועה, בנתי לעצמך מנגנון הגנה שבמקרה שלך זה הפחד.
לגברים יש נטייה להבטיח ולא לקיים ולצערי זה בא ללא ממקום של באמת שקר
אלא ממקום של חוסר בגרות!
הגישה שאני הייתי נוקט באם הייתי בנעליים שלך זה פשוט מינונים נכונים של הכניסה לקשר
ואני אסביר:
בהתחלת הכרותכם הרגשתם בעננים והייתם בשכרון חושים האחד מהשניה (מקווה שאני הבנתי נכון),
העומס הריגשי שזה יצר אצלך ואצלו גרם באמת לבלבול, פחד וכשאני אומר פחד זה לא רק אצלך,
תאמיני או לא גם אנחנו מפחדים.
חסר לי קצת מידע איך זה נגמר אבל אני אנסה לפגוע.
הייתם בעננים ורציתם הכל כאן ועכשיו אבל זה לא הולך ככה בדרך כלל (תמיד יש יוצא מן הכלל).
הפחד והבלבול אצלו כנראה גרם לו (גם הזכרונות מהאקסית) למן חוסר בגרות אני אקרא לזה שממנו הוא בעצם פיתח מנגנון הגנה בין אם בידיעה ובין אם בתת מודע.
לכן חשוב מאוד לדבר אבל גם במינון הנכון.
תחשבי במה את באמת רוצה לשתף אותו ותשמרי קצת קלפים קרוב ללב בשביל לא להיות הכי חשופה שיש. אני אומר חשופה ואני מתכוון: חשופה לפגיעה חוזרת, חשופה כי לו יש מידע עדין כלפייך
וזה יכול להיות נשק עתידי, חשופה בזה שהוא יראה כמה את רוצה אותו ואז מנגנון אוטומטי אצל גברים עולה שקוראים לו: לקיחת דברים כמובן מאליו!
המינון של הכניסה לקשר בעצם ילמד אותך בלי להיות הכי חשופה אם באמת חל בו שינוי ואם באמת
הוא מוכן נפשית וריגשית להתחיל קשר שיכול להוביל לדברים יפים!
מה שאת הולכת לספר לו שיהיה במינון ואל תפחדי, תסתכלי לפחד בעניים ותתמודדי איתו כי את ורק את יכולה לעשות את השינוי הזה בעצמך וזה קשה אבל בהחלט האחוזים תמיד יעמדו לטובתך.
אני לא רק מדבר על הקשר הספציפי הזה, גם לשאר הדברים שהחיים בישלו בשבילך :-)

אני אמנם כותב לך דברים שאני מרגיש מהלב אך גם אני גבר וגם אני הייתי דפוק ובסופו של דבר
נפל לי האסימון אבל לא נראה לי שזה יציל את נישואי כרגע למרות שאני נלחם כמו אריה עליה.
לא יודע אם קראת, אבל אם תסתכלי למטה יש לי גם פוסט: הרסתי את הנישואים. . . אז תביני למה התכוונתי.

אם זה לא יהיה חוצפני מידי, הייתי שמח להפגש איתך לכוס קפה בחוץ ולדבר.
גם לי יש דברים לפרוק וללמוד ומשום מה אני מרגיש שאני אוכל להבין הרבה דברים גם ממך.
שלא תרגישי לא נעים לסרב :-) אני אבין בהחלט ואני אנסה לעזור דרך האתר :-)

שירית היקרה, אני חושבת שמה שאיציק כתב לך - אלו דברים מאוד נכונים ורגישים. אין מה לעשות, אהבה זה גם כואב וגם מפחיד וגם משמח. יש בה הכל. בגלל זה אנחנו כל כך רוצים אותה ומחפשים אותה.
אני חושבת שאין כאן מישהו בפורום הזה שיגיד לך משהו אחר, כמו - אל תלכי לשם כדי שלא תיפגעי.
הרי אז היה מדובר על שבוע בלבד! אילו היית כותבת לנו על מערכת יחסים ארוכה מלאה באירועים של הפניית עורף וחוסר יציבות, מישהו עם התנהגות סידרתית כזאת של הקסמה מצד אחד והיעלמות מצד שני - אז יש להניח שכולנו היינו מזהירים אותך שאת נכנסת למערכת יחסים בעייתית ואולי לא שווה הקסם עם כל הכאב. אבל הוא נתן לך הסבר מאוד הגיוני. הוא עצמו נפגע ונזהר מכניסה למערכת יחסים עמוקה כי הוא עצמו חשש להיפגע שוב...זה מוכר לך?
העניין הוא שזה עבר עלייך כמו טראומה. השאיר עקבות עלייך כמו סופת הוריקן, ועכשו את מתבצרת ונזהרת.
אם תביני מה עושה לנו טראומה, אולי תוכלי יותר לשלוט במה שקורה לך.
טראומה היא ארוע שמטלטל אותנו רגשית, שכלית ובעיקר גופנית. כל הגוף מוצף בחרדה, לפעמים מתלווה לכך חוסר תיאבון, חוסר שינה. כאב לה, מחשבות מטרידות - מה לא עשיתי נכון, מה יכולתי לעשות...חישבי עד כמה הגוף "נעשה שותף" למה שקורה בנפש. ומשום כך - כל הגוף שלך "זוכר" את הטלטול הזה ומשדר לך - לא רוצה! אל תעשי לי את זה עוד פעם...זה יותר מדי קשה לי...
אם תביני זאת בתור מנגנון אוטומטי שקיים במבנה האנושי שלנו, זה מנגנון שמטרתו לעזור לנו ללמוד מאירועים קשים ולהיזהר ממצבים דומים. עכשו את שבוייה של המנגנון הזה. אבל אם את מכירה בכך ומזהה את השפעתו עלייך - את יכולה להודיע לעצמך: "קבלי ביטול" של המנגנון במקרה זה, וכל פעם שהפחד הזה יופיע ויפציע מחדש - זהי מאיפה הוא מגיע, אמרי לו "היי, פחד, תודה שבאת...אני מבינה מאיפה נולדת, אבל אתה יכול לרדת מן המשמר, אני אסתדר בלעדיך!"
אני מאחלת לך המון הצלחה, הוא נשמע על הכיפאק הבחור הזה, ונשמח אם תשתפי אותנו בהמשך!

קודם כל המון המון תודה על התשובה המקיפה והאמפטית.
עבר עלי סו"פש קשה ביותר. הבחור נסע ל4 ימים לחו"ל וזאת היתה הזדמנות נפלאה ל" שד " שלי לצאת מהבקבוק . התעסקתי איתו יותר מ48 שעות והוא רק הלך והתעצם ותפס נפח אימתני עד שהרגשתי ממש בסרט אימים.
תשובתך ,תשובתו של איציק ובנוסף גם שיחה עם חברה שהיא מעין אחותי ל"שריטה" עזרו לצאת מהסרט אם כי אני עדיין חווה את שרידיו אבל בגדול מרגישה הקלה.
קיבלתי מתנה / הזדמנות לקשר זוגי שמבוסס על הדדיות, שוויוניות וחברות עם גבר שהוא באמת על הכיפאק כמו שאמרת.
אין לי ספק שעומדת בפני משימה לא פשוטה. המפלצת הזאת צרובה אצלי בהארד דיסק. ואני אצטרך לגרש אותה כל יומיים בערך...(-:
יחד עם זאת איכשהו אני מאמינה בעצמי וביכולתי להצליח.
אני אשמח לשתף פה על הצלחתי...
חיבוק גדול של תודה, שירית.

אז כפי שהבטחתי אני מעדכנת.
לא אלאה בפרטים אך בשורה התחתונה לא נראה לי שיש פה סיכוי לקשר זוגי משמעותי.
ההתנהלות שלו ילדותית. אין התאמה בין דבריו למעשיו. אני מרגישה בסוג של משחק שלא מתאים לי לשתף בו פעולה .
יותר ויותר מרגיש לי שאכן מדובר פה בדפוס של הקסמה והעלמות, כפי שאמרת, דורית.
הוא באמת מקסים ועל הכיפאק , אבל ביום שאחרי הקסם נגוז וגם הבחור...(-:
ולמרות זאת אני שמחה שחזרתי לבדוק.

אני מחזקת אותך שחזרת לבדוק וסימנת "וי" על המשבצת שלא היתה לך ברורה.

ככה אנחנו יודעים מה טוב לנו, מה לא, ויוצאים מכל קשר כזה עם ידיעה ומסקנה להמשך..

* תודה רבה על הברכות.. :)

שירית יקרה, יכולתי ליישר קו ולספוק יחד איתך כפיים, ולנוד לך, ולהשתתף בצערך.
ויתכן שהאינטואיציה החריפה שלך זיהתה נכון את הגבר הזה והזהירה אותך מפניו.

אבל!!!
הביאי בחשבון שמאחורי הסגנון הראשוני הזה של הקסמה והיעלמות - ישנו שם בן אדם, קודם כל.

כרגע את נבהלת ממה שהוא מעולל לך רגשית, את שקועה בהגנה על עצמך, ואולי אינך יכולה להתחיל אפילו להכיר את הבן אדם שמתחת לפסאדה הראשונית הזאת, כי את כל הזמן חושבת על עצמך ומרוכזת בתחושותייך.
האישה שתצליח לחדור אליו מעבר מה שהוא מעולל, האישה שתשרוד את הטלטול הזה בזכות חוסנה הפנימי - אולי תזכה להכיר את הבן אדם ששנמצא שם. נשאלת השאלה האם זה גבר שווה באמת, או שמאחורי הפסאדה יש רק מעט תכונות טובות.
זה לא שאני ממליצה לך להישאר איתו ולהמשיך לתת לו צ'אנס. חשוב לי רק להאיר את עינייך שמרוב שמירה על עצמך את לא מצליחה לעבור את המחסומים שהוא שם על ההתקרבות אליו, והוא שם אותם בהצלחה מרובה.
אם תחליטי שאת מורידה את הפוקוס מעצמך ומתחילה ללמוד ולהתעניין מי הוא באמת - איננו יודעים מה תגלי שם, והאם זה ימצא חן בעינייך. אבל אולי? בכל זאת הוא ריגש אותך מאוד...

דורית, תודה רבה על תגובתך.
בעזרתך אני עוברת תהליך מאוד משמעותי בהקשר הזוגי. לאו דווקא לגבי הקשר הספציפי הזה, אלא בכלל.
מצב בעיניינים כרגע הוא בסוג של "HOLD". הכדור בידיים שלו כי כך השתלשלו הדברים ולא אפרט כי זה לא חשוב. אנחנו לא בקשר (כלשהו )3 ימים. חוסר וודאות, נכון??
שפכת אור על מנגנון הגנה , שקיים אצלי, שמתעורר במצב של חוסר וודאות וחוסר שליטה .
זיהיתי את המנגנון הזה ( בעזרתך ) וזה הביא אותי לקחת את הדברים הלאה. קודם כל אני רגועה ולא באטרף לקבל ממנו אות חיים.
אני רואה שזה מאפשר לי עוד שני דברים מאוד חשובים.
א. לאמן את עצמי למסוגלות להכיל מצב של חוסר וודאות בתוך קשר זוגי.
ב. לאמן את עצמי למסוגלות להכיל את המקום שבו נמצא בן הזוג שלי. והוא בוחר להתרחק כרגע וזה בסדר גמור מבחינתי. אני מבינה שזה לא קשור אלי .
דבר נוסף שמתאפשר לי פה זה התעמתות עם אמונה פנימית שלי (מוטעית מיסודה ,כמובן) שגברים רוצים רק לפגוע בי. אני מבינה היום , שכל אדם (גברים ונשים כאחד), רוצה קודם כל בטובתו האישית. ולכן, כשהברנש בוחר כרגע להתרחק ממני זה לא בגלל שהוא רוצה לפגוע בי אלא בגלל שזה מה שהוא צריך , רוצה ועושה לו טוב.
אולי הוא יתקשר ואולי לא... זה לא מה שחשוב לי עכשיו. חשוב לי שעשיתי עוד צעד בדרך שלי למוכנות לקשר זוגי.
שוב תודה, שירית.

שירית, ריגשת אותי מאוד עם תגובתך זו. לקחת כך כך הרבה...הרבה מעבר למה שהתכוונתי ויכולתי לתת. עלי להודות שלא בקלילות כתבתי לך מה שכתבתי. חששתי שמא לא תביני לגמרי את כוונתי, אולי תיקחי זאת כביקורת בגלל רגישותך, והנה אני רואה שקטונתי...ממש משמח אותי לקרוא על התהליך שאת עוברת כרגע!
רק עוד דבר אחד חשוב - כל אותם רגשות יחזרו ויציפו אותך שוב ושוב. ככה כולנו (טוב, רובנו) בנויים. אבל עכשו את יכולה הרבה יותר להבין אותם ולנהל אותם. לקצר את זמן השהות וההיתקעות עם הרגשות הללו.
וזה שיכולת לראות שהוא לא עושה זאת לך אלא אלו באגים אצלו - זה אולי הכי חשוב.
אל תלכי לשום מקום "אחר". הישארי איתנו בפורום, בין כמשתפת ובין כמגיבה, בסדר?

לא הולכת לשומקום...(-:

טוב, אז עברו עוד כמה ימים ואין סימן חיים מהבחור ומבחינתי זה גמור.
זוגיות בעיניים שלי נראית אחרת .
לא מצטערת, לא כואבת, כן שמחה שחזרתי לבדוק ועכשיו אני בטוחה לגמרי שלא פיספסתי כלום!
תודה לדורית ולפורום על האפשרות להעלות על הכתב , להתבונן , להתלבט ולהיתמך.

איזה כיף לקרוא את ההקלה הזו שלך. כיף לקרוא פוסט שפותח במילים "פחד מוות" ולראות אותו מסתיים במילים חמות ויפות כמו שכתבת.
תודה שעדכנת
המשך הצלחה

אם התחלתם רק עכשיו את הטיפול, צריך להתאזר בסלבנות. אולי קודם הוא רצה להפתח ולא ידע איך עושים א זה, איך לא לפגוע בך. אולי רק עכשיו הוא מתחיל להבין מה הדרך הנכונה והנוחה בשבילו להתבטא , לגלות קשיים וחולשות שלו.
ואם אכן אתם רק בתחילת הטיפול, אז לדעתי את יכולה דוקא לשמוח על זה שהוא מתקדם, אולי כרגע לא מולך בלבד, אבל זה הצעד הראשון! לאחר מכן, במהלך הטיפול ולאחריו הוא ימצא כבר את הדרך המתאימה לו ביותר כיצד להפתח. כמובן שזה דורש ממך: אוזן קשבת, סבלנות ואמפתיה למצבו, לעודד אותו לדבר (לא לדרוש), אלא להזמין אותו לתוך שיחה כנה, לפרגן לו על שנפתח, להגיד לו כמה זה חשוב עבורך (לא להזכיר את העבר שלו שהיה שקט וסגור אלא להזכיר שוב ושוב את ההווה- איך הוא היום, איך את היום- מסופקת יותר..)
תהיי איתו ובשבילו, תשתדלי כמה שפחות לתת ביקורת. בעניינים של פתיחות, גילוי וכנות - ככל שמופעל יותר לחץ, ככל שמרגישים יותר ביקורת , דרישה וקפדנות, נסגרים יותר ויותר. לכן לא משיגים כך את המטרה - וחבל.
לעומת זאת יש לנו את הכוח לקחת אחריות להצלחת הזוגיות. לא לחכות שבן הזוג יעשה מעשה. פשוט לפעול, מתוך אהבה ומתוך הקשבה לצרכי בן הזוג.

מקוה שהארתי
בהצלחה

זאת בהחלט עוד דרך לראות את הדברים, דרך שמאירה (כמו בפנס) סבלנות והרפיה, כלומר- לתת לדברים להיות, לתת הזדמנות אמיתית לעבודה אישית ומשותפת ובהמשך גם לראות תוצאות.

נעמה, את מוזמנת להשתתף יותר :) אהבתי את דרך החשיבה שלך.

אני אוסיף עוד כמה נקודות גם בהמשך לדברים החשובים של דורית:
לפעמים אי אפשר להגיד את הדברים הבאמת כואבים אלא רק מול "מגשר", אדם מתווך בין שני הצדדים, במקרה הזה- מטפל. המטפל תפקידו להכיל את המידע הזה, לעבד, ולהעביר חזרה בצורה מאורגנת יותר לצדדים, זאת על מנת להפוך את התהליך ליעיל וכזה המאפשר פתיחות.

מרחב החדר הוא מרחב ביטחון, שם באמת אפשר לומר מה שיש, ואולי זה נראה מוזר שאיך יכול להיות שמולי הוא לא יכול להביע, מה יהיה, נהיה תלויים בטיפול כל חיינו? אז לא. דווקא שם, בטיפול- הוא לומר להביע את הדברים למישהו "רחוק" יותר, אובייקטיבי ונייטרלי יותר, המטפל למעשה מהווה איזשהו מעבר וגשר אלייך, עד שבעלך יוכל לגשת אלייך וגם מולך להביע. זכרי שייתכן והיו הרבה דברים בעבר שמנעו ממנו לדבר, אולי דברים אישיים שלו, אולי משהו בהתנהלות היחסים, זה לא רלוונטי. כרגע, כמו שנעמה כתבה- רלוונטי שתגייסי את האנרגיות החיוביות שלך להווה. הנה, אתם עובדים על זה. ובהמשך את תראי, ככל שתתמידו, שבסוף אתם תוכלו לקיים את התקשורת הטובה גם ללא עזרת המטפל.. שכרגע רק סולל את הדרך. לכן אל בהלה, אתם בדרך הנכונה..

ועצם השיתוף שלו- לדעתי אומר הרבה מאוד על הרצון שלו והמוכנות שלו לקשר, על העבודה הפנימית ועל הכנות.

אני יקרה, בנוסף על הדברים החשובים והנכונים שכתבה לך נעמה, ברצוני לחדד עוד משהו.
עצם העובדה שהוא העלה בטיפול דברים שלא שמעת בכל השנים שאת איתו מעידה על כך שהוא חשש משיחה איתך. משהו היה קורה בשיחה שהיה עבורו בלתי נסבל. אתם רק בתחילת הטיפול. עם הזמן תרכשו יכולת עצמית לנהל ביניכם שיחות טעונות, אבל אתם רק בהתחלה, ואי אפשר להשיג הכל בבת אחת.
יתכן שבעלך חושש שאם ייכנס איתך עכשו לשיחה על דברים טעונים, זה יהפוך לריב אשר ידרדר עוד יותר את היחסים ויסכן את הכניסה לטיפול שרק התחילה. אני מציעה לך להתאזר בסבלנות, בדיוק כמו שכתבה לך נעמה, ולחכות ששניכם תסכימו שניתן לנהל שיחות. אי אפשר לכפות על מישהו שיחה ללא שיתוף פעולה מצידו. זה חלק מקבלת השונה ממך. בכלל - אני חושבת שאחד הסודות של להצליח בזוגיות זה לדעת לקבל את השונה ממך. הוא שונה (כמו אצל כולם, פחות או יותר) ברצונות, בצרכים, בדעות, בעייפות, בטיימינג ועוד ועוד...כאשר לומדים להבין זאת ולקבל זאת - זה מאוד מקל על החיים בצוותא.

אסף היקר, ראשית המון תודה על ששיתפת אותנו בכזאת פתיחות.
אני רוצה להפתיע אותך כאן!
אני בדעה, מנסיוני, שכאשר יש תדירות נמוכה כזאת של יחסי מין וחוסר התלהבות - סביר להניח שיחסי המין שלכם לא מספיק איכותיים עבור אישתך.
כתבת שלפני אישתך לא קיימת כמעט יחסי מין עם נשים אחרות. כלומר אני מבינה מכך שההתפתחות שלך כאדם מיני היתה יחד איתה.
יש המון מה ללמוד בתחום הזה, מבחינת איזה מין מאהב אתה. עד כמה אתה רגיש אליה, קורא אותה נכון, מרגש אותה, יודע את הדברים הנכונים להגיד לה תוך כדי. יודע למצוא את נקודת הג'י שלה, יודע לענג אותה ולשגע אותה במובן החיובי של המילה...בקיצור - יש עולם ומלואו שאפשר ללמוד על מנת להפוך למאהב טוב.
אתה נמצא במקום "טוב" יחד עם המון גברים נשואים מתוסכלים מינית.
האם אתה מוכן "לעשות דוקטורט" בנושא הזה וללמוד על מיניות האישה? להשקיע ולהביא בחשבון שמה שחשוב יותר בסקס זו האיכות ולא התדירות?! ושיחד עם שיפור האיכות מגיעה תדירות גבוהה יותר?!
אני מהמרת שאם האיכות תשתפר - ותצליח להפתיע אותה ולרגש אותה, מבלי ללחוץ עליה: חכה להזדמנות הבאה שתקיימו יחסים, בלי לחץ מצידך, ואז תעשה משהו שונה, איטי, טנטרי (חפש חומר על טנטרה באינטרנט) אבל עליך לעשות זאת בעדינות, לפתות אותה להצטרף אליך לרעיונות החדשים, להתאזר בסבלנות ולהבין שלא מייד היא תסכים לזרום איתך ולא לאבד את הסבלנות ואת התקווה. עשה משהו קטן, לא דראסטי, שיהיה אחרת ביניכם. הקרא לה סיפור ארוטי פעם, במקום לקיים יחסי מין. יש מצב שהיא כבר תרצה אחר כך להתנפל עליך.
אני חושבת שאחת הסיבות שהיא לא מטפחת את עצמה היא שהיא לא רוצה לשדר לך גירוי - כי לא מתאים לה סקס. אם תהפוך למאהב נפלא - היא תרצה לטפח את עצמה על מנת לזכות בנפלאותיך. כל זה דורש למידה רצינית והמון סבלנות. האם אתה בנוי לכך?
אני מאמינה שבדרך זו היא תרתם.

הדר היקר, עלי לומר לך משהו בצורה ישירה, ומקווה שלא תיפגע מכך. אהבה יש בכל מקום. גם בנים וגם בנות מחפשים אהבה, רוצים להתאהב. ככה אנחנו בנויים. עובדה שהמון זוגות נוצרים כל הזמן, בין אם זה באוניברסיטה או במועדונים או באינטרנט.
על כן, אם אינך מוצא אהבה - עליך לבדוק איך אתה ניגש לבנות. אולי יש משהו בגישה שלך שלא נעים להן. אולי אתה משדר איזו נואשות? אולי ניתן לשפר משהו בהופעה שלך? בסגנון שלך?
אם יש לך ידידה טובה בגילך, או קצת יותר מבוגרת, בקש ממנה שתיתן לך פידבק אמיתי - איך אתה יכול לשפר את עצמך.
אפשרות נוספת - אולי אינך נותן צ'אנס לבנות שלא נראות במיטבן, אבל אולי אם תתחיל להכיר אותן - תגלה שהאישיות שלהם נהדרת ואז הן גם ייראו בעיניך יפות הרבה יותר? האם אתה יודע שדבר כזה יכול לקרות וקורה הרבה? כאשר אוהבים מישהו יותר ויותר - מגלים בו או בה את היופי החיצוני יותר ויותר!
מה דעתך?

לירון יקר, מאוד מעניין מה שכתבת כאן. לדעתי יש לך עניין עם מישהו מאוד רגישה! אין לה את היכולת לעמוד מול קושי בזוגיות. היא כנראה מאוד פרפקציוניסטית, וכאשר מועלית איזו בעייה על ידיך - היא מייד חושבת שאתה מתכוון שמשהו אצלה לא בסדר, ואינה עומדת בכך.
זה כמובן לא מצב טוב. לא יתכן שלא תוכל להעלות בעיות שמטרידות אותך, כי תחשוש מתגובתה, או כי היא לא תאפשר לך לפתח על כך שיחה. זה משהו מאוד בסיסי בזוגיות, ואני חושבת שאם לא ניתן לפתור זאת ולשנות את גישתה הבסיסית, עליך לשקול האם נכון להמשיך בזוגיות הזאת.

חסויה יקרה, מאוד חשוב לתת צ'אנס לשינוי. זה טוב שהוא הולך לטיפול, ומאוד חשוב ללכת יחד גם לייעוץ זוגי, כי בטוח ישנם דברים שגם את צריכה ללמוד ועליכם לעבוד יחד על שינויים בצורת התקשורת שלכם וההתייחסות זה לזו. העובדה שהוא אבא נהדר לילדים מעודדת אותי ומלמדת אותי שיש בו את היכולת לשלוט בעצמו, ולכן מאוד חשוב שתלכי איתו כי כנראה ישנם דברים שאת עושה שמוציאים אותו משיווי משקל. בשלב זה את בחרת בדרך של בריחה והימנעות - התרחקות ממנו. חשוב שתדעי שישנן דרכים אחרות להתמודד עם הקשיים שתיארת - אבל כמובן נדרשת עזרה מקצועית, לאורך זמן, עם כל הטירחה שבדבר והעלויות - זה בידיים שלך עכשו לגרום למהפך בגורל של משפחתך וילדייך - להמשיך בכיוון של ההתנתקות, או לתת צ'נס נוסף וללמוד דרכים חדשות איך לנהל את הזוגיות שלכם.

איציק יקר, צר לי על מה ששניכם עוברים בימים אלו.
השאלה הגדולה, לאחר כל מה שאתה מתאר, האם נותר עוד רגש של אהבה אצלה כלפיך, לאחר כל הפגיעות שפגעת בה.
אם היא עדיין אוהבת - הדברים שאתה מתאר שקרו ביניכם ניתנים לתיקון בעזרת ייעוץ זוגי, כי בטוח ששניכם מתוסכלים בכל מיני מצבים, מכל מיני סיבות, וצריך ללמוד יחד איך מנהלים חיי זוגיות, איך יוצרים תקשורת נעימה, - בקיצור - לא חסר מה ללמוד. אלו דברים שבדרך כלל לא לומדים בבית, ואני רק מנחשת שבבית ההורים שלך - גם שם היה מישהו מן ההורים שאף הוא נהג או נוהג עדיין להרים את הקול, להתפרץ ולפגוע, וזה היה המודל שלך.
אבל - אם היא כבר לא אוהבת - אז אין מה שישאיר אותהבזוגיות הזאת. היא במצדק לא תישאר במקום שהיא רק נפגעת בו ומאבדת את הבטחון העצמי שלה. היא פעלה בחוכמה בכך שנקטה פעולה דראסטית - ועובדה שקלטת את הטעות הגדולה שלך.
האם אתה יכול עכשו להגיד לה שעשית טעות, להתנצל על הכאב שגרמת לה ושאתה אוהב אותה ורוצה להציל את הזוגיות שלכם ורוצה להזמין אותה להצטרף אליך לייעוץ זוגי?
נראה לי שזה מה שנותר לך לעשות, ולקוות שהיא תתן לך צ'אנס.
ואם תגיעו לייעוץ זוגי - מאוד חשוב להתמיד בו, ללמוד כלי תקשורת ולהתאמן בהם לאורך זמן מסויים, מספר חודשים, כדי להיות בטוחים שהדרכים החדשות ייטמעו היטב, כי תדע לך שיש זוגות שמגיעים לשתיים שלוש פגישות, הדברים משתפרים קצת ואז הם מפסיקים, והבלגן חוזר לגמרי תוך זמן קצר.

חסויה יקרה, את עומדת עכשו מול פיתוי מתוק, ומצטיידת בהצדקות שנשמעות הגיוניות - בעלך מקדיש את כל האנרגיות שלו לעבודה ובעצם אין לכם חיים חוץ מן העבודה.
חשוב לי שתדעי לקראת מה את הולכת.
נניח שתתפתי לבחור הצעיר, הנשוי טרי הזה. ונניח שתהיה לכם פרשייה, או רק סטוץ. מתישהו זה ייגמר או מעצמו או בעקבות גילוי וחשיפה, ואז תמצאי את עצמך או שבורת לב, או שכל מה שעמלת בשבילו והישגת בחיים עומד בסכנה - אם בעלך יגלה זאת. ובראש וראשונה - האמון בך. אחרי שקורית בגידה - אי אפשר לשקם את האמון כמו שהיה בתחילה. זה כואב ומשפיל בצורה עמוקה ביותר ויש זוגות שלא מצליחים להשתקם ממכה כזאת.
אז אני מציעה לך שתלכי בדרך המפרכת יותר, שנכון שהיא פחות מתוקה ומפתה, ותחפשי דרכים לפתות את בעלך ולרתום אותו לאצת ולהתאוורר. אני שמחה לשמוע שהעסק מצליח. במצב כזה כסף מאוד עוזר. עליו למצוא מישהו שיכול לעזור לו בעסק - עוזר שיכול לסמוך עליו, על מנת שהוא יתפנה קצת לחיות את החיים.
נכון - הוא עכשו לא קשוב לכך, ויש לך עבודה קשה לשכנע אותו ולהבהיר לו שחסר לך משהו מאוד חיוני בחיים. עליו לראות שהסיפוק הרב שהוא שואב מן ההצלחה בעסק, והמחוייבות שלו לעבודה - שאצלך זה לא אותו הדבר. את לא בנוייה כמוהו, ולך יש צרכים שונים משלו. חשוב שאת תצליחי להבהיר לו את "עובדות החיים" האלו.
ואם שום דבר לא יעזור - תשאלי אותו האם בגידה שלך תנער אותו - כדי שיבין מה הוא עלול לסכן כאן!

תודה על תשובתך...אך ההמשך הוא כזה האמת שכן דיברתי עם בעלי לא פעם על החיים מעבר לעבודה הוא אדם מאוד סגור בלי חברים בנתק מהמשפחה שלו עקב מריבה (וזה בסדר מבחינת שתינו ) הוא רוצה לדעת כל מה שקורה לי אם דיברתי עם אחותי .אז על מה השיחה? אם מישהו צלצל אז מי זה?.הוא טוען שצריך לדאוג לעתיד של ילדנו(כאילו אנחנו קיבלנו משהו מההורים..)מבחינתו החיים שלו עכשיו זה לעתיד הילדים איך הם יסתדרו ??אבל מה איתנו למה אנחנו צריכים להפסיק לחיות ?????אם הוזמנו לארוע צריך לשכנע אותו ללכת עד כדי מריבה!! אני לא יודעת מה עובר עליו אותי זה די מתסכל חוץ מזה היחסים ביננו הם שאני כל הזמן מחבקת מנשקת אומרת שאוהבת ועד שהוא מוציא מילה אפשר להתיבש (הוא אומר פעם ב..שאני אהבת חייו ואין לו כלום מלבדי וזה נשמע כאילו הוא תלוי רק בי??!!).מבחינתו הבית זה הבילו הכי טוב וסקס כמה שיותר הוא לא מוותר!!!!!
99 אחוז מהיום אנחנו יחד כל שאין לי זמן לדברים מסביב..אך השבוע הייתי במספרה בערב וכשיצאתי אותו בחור חיכה לי ליד הרכב בחניה האמת שנבהלתי לא ציפיתי שזה יגיע אך כמובן הפרפרים לא איחרו לבוא ..הוא חיבק ונישק רציתי מאוד להמשיך אך ביקשתי שיפסיק כי זה לא יעשה טוב לשנינו..אמרתי לו שאני רוצה אותו כחבר קרוב ..והוא כמובן אמר שרוצה יותר. ..אני לא רוצה להרוס את מה שיש לי אך אני מרגישה כמו "ציפור בשבי" שחיה בכדי לרצות את כולם מסביבי חוץ מאת עצמי..האם עם זה אני אמורה להמשיך לחיות????
תודה רבה על הלב שמקשיב..

אני באמת חושבת שכדאי שתקראי שוב את התשובה של דורית, אני מסכימה שצריך ללכת בדרך הפחות מפתה ולהכניס לחיים שלכם קצת תוכן אחר.

התזוזות האלה למקום אחר, מפתה יותר, מחזר יותר, "נוצץ" יותר.. יביאו אותך ליותר בלבול ומצוקה עם הזמן. מכאלה מצבים מתפתחים רגשות אשם, ותחושה של הליכה על חבל דק, ותחושה שאוטוטו את נתפסת.. למה לך? בואי נסי לשקם את הזוגיות שלכם ולהיות שלמה שבאמת את מנסה.

ה"חקירות" שלו (על מה השיחה? מי התקשר?) רק מלמדות על כך שיש לעבוד על אמון בקשר, על תקשורת פתוחה וגלויה. כתבת שאת לא רוצה להרוס את מה שיש לך, ולצערי- הפיתיון הנקרה בדרכך רק סולל לך דרך לשם. זה תלוי רק בך עכשיו.

בהצלחה רבה.

עדי תודה..
כל מה שאתן כותבות יפה וטוב והאמינו לי שאני מבינה ..דיברתי איתו לפני כמה ימים בסוף יום העבודה והחלטנו שאנו יוצאים ביום חמישי לבלות אך לא הוחלט לאן..הילדים כמובן שמחו שיצאנו סוף סוף (16,12) נסענו לתל אביב וכך היה ..פה לא נראה לו, כאן זה המוני מידי וכו' מצאתי את עצמי מסתובבת 3 שעות ברכב מחפשת מקום שיתאים לו וכמובן מלטפת אוהבת עם הרבה סבלנות!!! ובסוף הוא עוצר קונה מגש פיצה T.W. ונוסע לים??.הוא אומר לי פה נחמד שקט ומזכיר את הימים שהתחלנו להכיר..למה יש לו פחד קהל ?כך זה אמור לבלות??אוקי זרמתי.. עשינו סקס ברכב כמו פעם..אכלנו ונסענו הביתה !!מה הלאה זה די משעמם..וחוץ מזה אני זו שמגוונת משתנה זורמת ומתחילה ..מה איתו איפה הוא בסיפור ?(לא נעים לי אבל אני מתחילה ל"זייף"כדי שזה יגמר מהר כי אותי זה מתסכל אני לא מצליחה להנות .ואני רוצה מאוד)הוא כל הזמן אומר שכיף לו איתי הוא נהנה מאוד (איך לא.....גן שעשועים שלם הכול כלול בלי מאמץ!!)
את אותו בחור אני רואה כמעט כל יום בעבודה מקבלת חיזוקים רק דרך מבטים (כי אין דרך אחרת!!)הוא לחש לי שאני נראת לו מתוסכלת ואם הוא יכול לעזור .?(בטוח..אבל כנראה לא בגלגול הזה )

לאן ממשיכים?????

אני מאמינה כמו שאמרת, שבתוך תוכך את יודעת את התשובה. אני חושבת שאדם שמתנהג אלייך בצורה כזו, פוגע בך בכוונה ולא מתנהג אלייך בכבוד לא צריך להיות לו מקום בחייך. השאלה היא למה את נשארת איתו אם את יודעת את זה? אולי את זו שמפחדת לעזוב? "להשאר לבד"? בן זוג אמור להבין אותך, אמורים לדעת לנהל שיחות רציניות יחד ואת לא אמורה לפחד לפנות אליו או לפחד ממנו בכללי. אני למדתי כלל: אני מס' אחת בשבילי! שימ את עצמך בראש ובראשונה ושאלי את עצמך האם טוב לך? כמה טוב לך מתוך כל הרע? תעשי לעצמך רשימה של דברים טובים בקשר ודברים רעים ואז התשובה ברורה מאליו. אל תפחדי להגיד לו ביי כי זה בעצם להגיד לעצמך ברוכה הבאה. ברוכה הבאה לחיים שאת רוצה, להרגיש חופשייה למצוא מישהו שאת יכולה לנהל איתו שיחות נפש ולא להיות מתוך מחוייבות והרגל. אני חושבת שהבעיה היא אצלך ולא אצלו שהוא איתך מתוך הרגל. כנראה שהוא נשאר כי נוח לו כי לפי מה שאמרת את נותנת מעצמך המון. אז לו קל לקחת.

תחשבי על זה....

אני יקרה, בנוסף למה שכתבה לך מישהי, מאוד בולטת לי העובדה שאת כבר לא רואה בו מישהו שאת מעריכה. את רואה בו המון תכונות שליליות.
למה שלא תשאלי את עצמך - האם אני אוהבת אותו? האם הוא שווה? האם זה באדם איתו אני רוצה לחיות? לסמוך? לגדל את ילדי? האם בחברתו אני מרגישה שאוכל להתפתח כבן אדם שלם?
מכל מה שכתבת - זאת נראית לי הבעייה האמיתית...לא האם הוא אוהב אותך אלא האם את אוהבת אותו!

כן אני מאוד אוהבת.. וזאת הבעיה שלי שאני אומרת למה? ואיך אני ביכלל מצליחה?
אבל אני ליפעמיים מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו אחרי הכל.. ושהוא מאוד חשוב לי...
את צודקת באמת תכונות שלילות
אני יביא לך דוגמה מה קרה אתמול למשל...
אני חולה...
והוא בא אלי בלילה ולבשתי בגדים חמים... והבגדים לא הכי יפים אבל זה לא צריך להיות יפה אני חולה אז מין הסתם הבריאות באה קודם..
אבל הוא ישר החריך אותי לחליף למשהו יותר נורמלי.. כמו טיץ וחולצה אחרת..
והרגשתי מזה רע עם עצמי.. ובתוכי אמרתי איזה רוע לב!
זה די הוריד לי ממנו.. אבל כבר נהפך לי להרגל להיתעצבן ממנו ואז יום למחרת הכל נירגע וכאילו כלום לא קרה..
ושוב.. זה ממש נימאס לי
אבל אני עדיין לא מבינה איך אחרי הכל אני ביכלל אוהבת אותו!? ואני אוהבת והוא מאוד חשוב לי..

היי,
לפי דעתי יכול להיות שאת אוהבת אותו עדיין, משום שאת לכאורה, ואני בכוונה אומרת לכאורה.., סולחת לו כל פעם מחדש על ההתנהגויות שלו, כך שעדיין לא הגעת למיצוי מלא של הקשר ולתחושה שנמאס לך. לפי דעתי את מאוד קרובה למצות את כל הפגיעות הללו בך. זה לא אומר שבהכרח תפסיקי לאהוב אותו לחלוטין, אלא פשוט תוכלי לעזוב את הקשר- למענך. כנראה שאת מתקשה לעזוב עכשיו, כי את אדם שצריך להרגיש שהוא ניסה וניסה וניסה- ורק אחרי שניסה הרבה וסבל פעם אחת יותר מדי- הוא שלם עם עצמו לקום וללכת. מתוך ה-אין ברירה. את מבינה?
שוב, לדעתי אפשר להמשיך לאהוב בלב, אומנם פחות, אבל להמשיך לאהוב, ועדיין להבין-מגיע לי יחס טוב יותר או- אני לא יכולה להמשיך ככה יותר.

בהצלחה...

נעלבת יקרה. אגב, למה בחרת בכינוי הזה בהקשר של מכתבך הנוכחי? נכון שאין כאן אישיו של היעלבות? אולי אכזבה ממנו, על האובססיביות שלו?
כאשר קראתי את מכתבך החווייה שלי היתה ששניכם די שיפוטיים זה כלפי זו. קשה לכם לקבל את השונות, את ה"אחרות" של בן /בת הזוג. לך קשה לקבל עד כמה הוא אובססיבי ושקוע אך ורק בנושא חילופי הזוגות, ואילו לבן זוגך קשה לקבל את השאנטיות שלך, קשה לו עם זה שאת לא בעניין כמוהו...וכל אחד ביקורתי ומאוכזב מן השני על כך שאצלו זה לא אותו דבר.
חלק מהתבגרות בזוגיות זאת היכולת להבין ולקבל שאצל כל אחד דברים עובדים אחרת, יש סדרי עדיפויות אחרים, אנרגיות שונות, הידלקויות שונות, פנטזיות שונות וכו'. בתחילה השוני מושך אותנו, אבל עם הזמן אנחנו רוצים יותר ויותר שהבן זוג יהיה כמוני, על מנת שלא יהיו חיכוחים מיותרים, שלא יהיו חריקות. כל אחד רוצה שהדברים ייעשו על פי צרכיו ורצונותיו. ההבנה העמוקה שהאחר באמת שונה ממני, והיכולת לקבלו ללא שיפוטים - היא בעיני גדילה והתבגרות אמיתית.

הי לך.

אני רוצה שתשאלי את עצמך כמה שאלות כדי לבדוק (בינך לבינך, או פה אם תרצי) בדיוק את שורש העיניין:

האם את רואה קשר בין המעבר (שהיה לפני חצי שנה ועד היום) לדירה המשותפת לבין חוסר החשק? במעבר כזה קורים הרבה דברים: הפרטיות שלך כאינדבידואל נפגמת, את יוצאת מעולם אחר ונכנסת לעולם עצמאי יותר, החיים הם בשניים, המחשבה היא על שניים, ההוצאות הן על שניים ועוד ועוד. הרבה עיניינים מטרידים את הדעת כשגרים בשניים, לצד הכיף והחיזוק של הקשר. חשבי על זה, האם יש משהו מסביב, באוירה בבית, שמשליך על מערכת היחסים האינטימית, המינית שלך איתו?

שאלה נוספת- האם לעומת מהשקורה עם בן הזוג- את נמשכת לאחרים בחוץ, ואולי מפנטזת עליהם, חושבת איך זה להיות איתם (לא בעיניין של לבצע, אלא במחשבה), כאן אני רוצה לבדוק איתך אם החוסר חשק הזה מופנה ספציפית לבן הזוג, או באופן כללי את מרגישה, כלפי כל הגברים בהכללה- את הירידה הזאת בחשק. האם עולה בדעתך למשל- איך זה היה להיות עם אחר, האם את משערת שהיית נהנית יותר עם אחר?
בשאלה הזאת את בעצם מפרידה בין החשק הכללי לפרטי שלך איתו, ואת שמה את הזרקור על המערכת הספציפית איתו, או האם הזרקוק הזה מופנה בעצם למשהו בך שקרה, למשהו אצלך שירד, וקשור למשהו כללי בחיים שלך שבכלל לא קשור לקשר איתו.

אני חושבת שתשובות לשתי השאלות (המורכבות אבל החשובות) האלה- יוכלו לעזור לך בהחלט, להבין מאיפה את מונעת ועד כמה זה אכן קשור למערכת בה את נמצאת. זכרי שתמיד אפשר לעבוד על מערכת זוגית, תמיד יש לזה מקום, בעיקר אחרי תקופה ארוכה של מערכת יחסים כשבאמת הכל כבר נראה נוח ונגיש ויותר מובן מאליו, זה טבעי. שתפי עוד אם תרצי.

בהצלחה רבה.

קודם כל תודה על התגובה וההכוונה.
האמת שחוסר החשק אם אני מסתכלת על זה ככה די התחיל בערך מתי שעברנו לגור יחד, לפני חצי שנה. אבל לא מצליחה למצוא משהו בדירה שמפריע לי. להיפ. חשבתי שכשנגור לבד יחד בדירה משלנו נוכל להיות יותר חופשיים. כעיקרון אנחנו יכולים אבל הבעיה היא חוסר החשק שלי. יש ויכוחים בינינו אבל בכללי הכל טוב וטוב לנו יחד. אני משתגעת. אם אני חושבת על זה, כשאנחנו לא בבית, למשל פם בשבועיים נוסעים להורים שלו בסופ"שים אז דווקא שם החשק עולה. אולי זה הדירה? מה את חושבת?
ובנוגע לגברים אחרים, פעם הייתי חושבת ככה יותר, מפנטזת, מה אם הייתי עם גבר אחר, אבל יום כבר לא כל כך. לא מפנטזת על אף אחד. גם לא על בן זוגי. אז אני חושבת שאור הזרקורים כמו שאת אומרת מופנה כנראה יותר לכיוון שלי. אפילו לאונן אני לא יכולה. לא מרגש אותי ואף די מגעיל אותי. למה???.....

הי..

תראי, אני כן מרגישה שיש קשר למעבר שלכם, אנחנו לא תמיד חייבים להיות מודעים למה שקורה לנו, ולפעמים שורש הבעיה נמצא במקום שבכלל לא חשבנו שיהווה משבר. קחי לדוגמא- חתונה, לידה, היריון, תחילת תואר, אפילו קידום בעבודה- כל אלו יכולים גם הם להוות משבר, כי יש בהם שינוי מאוד גדול והרבה פעמים מפחיד, כזה שאחריו שומדבר לא יחזור להיות מה שהיה. גם בשינוי של מעבר למגורים יחד- זה שינוי גדול ומפחיד, זה מעורר לא מעט חששות וספקות, ויחד עם כל זה, מגיעות הוצאות, יש חשבנונות לשלם, אוכלים יחד, יוצאים יחד, ואיפה את כאינדבידואל בתוך כל הבלאגן הזה.. כל זה, ושוב, לאו דווקא במודע- יכול לעורר חרדה. וזה טבעי. השאלה איך מטפלים בזה ואיך אנחנו מסתכלים על התמונה בצורה יותר מלמדת ומקדמת ופחות מעכבת. בכל אופן, הייתי מציעה שתעלי שוב ושוב את התקופה של המעבר למודעות ותנסי לזהות מה בדיוק הטריד או הפחיד שם, מעבר לזה- תנסי לחשוב אחורה, אולי הרבה אחורה, איפה מעברים בחיים פגשו אותך בעבר, אם זה מעבר בין גן לכיתה, בין חטיבה לתיכון, אולי זה נשמע תלוש- אבל לפעמים אנחנו יכולים באופן לא מודע להעתיק חוויות של משברים דומים קודמים- למשברים עכשוויים או לשינויים שאנחנו עוברים כיום.. ולא מבינים איך אנחנו מגיבים דווקא ככה. אני בכוונה מכניסה פה אלמנט קצת טיפולי, כי אני חושבת שיש מעבר לסוגיה פשוטה במקרה שלך, ז"א שיש משהו בחוויה הזאת שמביא איתו קושי, והמראה של הקושי הזה מתבטאת באותו חוסר חשק וירידה בתיפקוד.

גם הנושא של האוננות שמגעיל אותך וכפי שכתבת בעבר לא הגעיל אותך- גם בו אולי יש אלמנט של חשש או חרדה ממשהו, אבל קשה לזהות,בטח שלא על סמך מעט מאוד מידע בסה"כ. אבל כמו שכתבת יפה, ובהחלט הרגשת נכון לדעתי-יש משהו שאת (!) עוברת כרגע, שנוגע אלייך ויש לפנות לו מקום ולברר מה זה בדיוק, ועל מה זה יושב או במה זה נוגע. וחשוב לתת לזה פתח והזדמנות.

ותמיד תמיד יש גם את האפשרות - ללכת לטיפול מיני, סקסולוגית למשל, ולברר שם קצת יותר. במקרה הזה אני חושבת שגם ייעוץ של כמה מפגשים עם מטפל "רגיל" יכול לעזור ולהועיל, ולו רק כדי להאיר לך עוד פינות חשוכות. זכרי שלכולנו יש התנהגויות שיושבות על תכנים לא מודעים, כולנו לא מכירים את עצמנו במאה אחוז ואל לך להיבהל מזה שפתאום את צריכה למצוא את שורש העיניין. זה רק יגרום לך להכיר עוד יותר את עצמך וזה נהדר. חשוב שתגייסי את בן זוגך למשימה הזאת כדישירגיש שותף פעיל, ירגיש שאת רוצה בקשר, כי כמובן כפי שחווית זה יכול להיות מתסכל עבורו ועבורך.. ואם הוא יבין שיש פה משהו מעבר, הוא יגיב למקום שלך מרגש של חמלה ורצון להיות איתך בקושי ביחד, ולא ממקום יותר "שלו", בנפרד, ממקום של תסכול למעשה.

סומכת עלייך שתמצאי את הדרך הנכונה. בהצלחה רבה.

הי.

טוב, יש לי הרבה מה לומר על מה שכתבת, והרבה מה לשקף, אבל מפאת המקום והזמן, אני אאיר לך כמה מהנקודות שבלטו לי במהלך המכתב הכן שלך:

קודם כל לגבי הבחור המחזר- זכרי ואל תשכחי שיש לו אינטרס די רציני ואולי רצון, מוסווה או לא, שיהיו לך בעיות בקשר הותיק שלך, שתרצי דווקא אותו, שתחתכי בשבילו (אין מחמיא מזה, לא? בחורה תפוסה חזק שמוותרת ועוברת לזרועותיי במהלך קשר?).. לכן החוויה שלו בהכרח חייבת להיות כזאת: את בבעיה ואת רוצה אותי ועכשיו את נתונה לפחדייך ולכן את לא יכולה להחליט. במילים אחרות- אם היית חזקה ו"הולכת עם רגשותייך"- היית איתי ולבטח מאושרת. אני מקצינה בכוונה כדי לשקף לך את החוויה שלו, כאדם שלישי שנכנס למערכת יחסים ותיקה ועושה שינוי לטובתו.

עכשיו, איפה החלק שלך? החלק שלך גדול פה אמנם, אבל זאת חוויה מאוד מאוד מלמדת ומכוונת, וטוב שהיא קרתה עכשיו. אין ספק ממה שכתבת שהקשר הותיק שלך נכנס לשיגרה, הדברים די מובנים מאליהם ונעים דרך כוח האינרציה שלך הקשר הזה, תוך כדי תנועה מה שנקרא. וזה די טבעי שזה יקרה אחרי תקופה מאוד ממושכת. את כותבת שהחבר שלך הוא החצי שלך, שאתם באמת אוהבים, שיש כוונות רציניות להמשך, עם זאת- שאולי יש איזו ירידה במשיכה או בחשק.. אוקיי- שגם זה יכול לקרות להרבה זוגות שהם יחד הרבה זמן.

אם לא היית מקדימה ואומרת מה טיב הקשר הנוכחי בעינייך, שהבחור שלך הוא החצי המשלים וכו' וכו', הייתי עושה מתמטיקה פשוטה ואומרת לך שבגלל שאת כ"כ צעירה, וסה"כ זה קשר ראשון- לכי ותחווי שתתנסי. יהיו גם כאלה שאולי יגידו ששווה לקחת פסק זמן ולהתנסות ואז לחזור. לא יודעת. לי מרגיש שיש משהו בקשר הנוכחי שכנראה דוחף אותך קצת החוצה, לחפש את הריגושים האלה בחוץ.. ואת מוצאת אותם בסופו של דבר, כי יהיה מי שיקפוץ על זה, כפי שחווית.

ממחשבה למעשה הגעת לפעולה אקטיבית של חיזור ונשיקות וכו'- ולכן זאת נורת אזהרה מאוד רצינית לקשר הנוכחי שלך. עזבי רגע בצד את הבחור, מה הוא חושב ולמה הוא פועל- חשבי רגע ר-ק עלייך. למה את פועלת כך ומאיפה את מונעת בצורה כזו (אני לא טוענת נגדך, אלא מנסה יחד איתך לשאול שאלה ששווה להתייחס אליה: למה אנחנו פועלים ככה למרות שאנחנו רוצים לשמר את הקשר הנוכחי, ובכל זאת, פוגעים בו?). הייתי רוצה שתבררי עם עצמך מה יש ומה אין בקשר שלך, במערכת הנוכחית שלך ושל בן הזוג. בעיקר מה חסר בה. ריגושים אפשר להכניס, תשוקה- אפשר לעבוד עליה. לא התרשמתי שהקשר בגסיסה ואת פחות אוהבת. התרשמתי שאת זקוקה לאיזה חיזור מחודש, לאיזו יציאה מהשיגרה.. עםזאת היתה לי תחושה חזקה שמדובר פה בחוסר סיפוק גדול שלך, עד למצב בו את מוצאת את עצמך נרגשת ממישהו אחר. זה מצב שיש לבדוק אותו לעומק. כי כשהוא ימשיך, את תיכנסי יותר ויותר לתחושות האשמה ולאותו בכי של חרטה ו"מה אני עושה עכשיו". את תצאי בתחושה קשה של אכזבה נוספת מעצמך וחבל. ראי המשך..

כך שברגע שהגעת למעשה - זאת נורת אזהרה. בדקי האם חסר לך הנוכחות שלו בבילויים, או האם יש חלק בזוגיות שקשה לך איתו- הרבה הרבה לפני שאת מחליטה להתחתן או להתמסד איתו באיזו דרך. זה הרבה יותר חשוב ולאמון ביניכם ולשמירה על יציבות הקשר.

יש את האפשרות שבאמת הספיק לך ואת רוצה עוד חוויות- במקרה הזה תהיי כנה עם עצמך (לא עם הבחור המחזר שרוצה בך, אין להכניס אותו לדיון הזה), ותחשבי טוב טוב האם באמת את רואה המשך הקשר עם הנוכחי ומוכנה גם להיות נאמנה לקשר הזה. זה בסדר גמור גם לחוות עוד חוויות, וזה בריא, בעיקר בגיל הזה ובעיקר לאחר קשר ראשון- למעשה את לא מכירה מלבדיו משהו אחר. ולכן זה בסדר.

אז קחי לך כמה ימים, וחשבי בכנות עם עצמך איפה את בקשר הנוכחי, כמה את מסופקת, מה עוד היית רוצה, חשבי האם הוא אכן פרנטר (הנוכחי)- לעבודה משותפת על הקשר ואם התשובה היא "כן"- כדאי שתרחיקי מעלייך כל גורם מחבל או מעכב בקשר, קרי, הבחור המחזר- דווקא כדי שתוכלי לעמוד ביציבות הקשר ובעבודה שהיא דורשת כרגע, ולא להתעסק בפיתויים מבחוץ, שאגב- כל אדם באשר הוא, כל אדם- יכול להתפתות וליפול, ולכן חשוב גם לדעת איפה החולשות שלנו ואיפה כדאי לנו לא לדרוך הפעם, כדי שלא נתאכזב מעצמנו ונרגיש אשמה גדולה על משהו שהיה יכול להיחסך.

מקווה שעזרתי לך, המון בהצלחה. אני בטוחה שתדעי בסוף לאן לפנות, וטוב ששיתפת, כי לדעתי זה אישיו מאוד שכיח בקרב בני זוג, ברמה זו או אחרת. תודה לך.

היי ,

ראשית תודה רבה על התשובה העמוקה והכנה שהשבת לי- לקחתי את הנקודות לתשומת ליבי, אכן חשבתי עם עצמי מה מפריע לי בקשר ומה גרם לי לחפש ריגוש אחר במקצת.. לדעתי אולי סקרנות לדברים חדשים , והמרחק שקיים ביני ובין בן זוגי , אבל דבר זה מועד להפתר בעוד כמה חודשים עם תום אירגונים מסויים..

היום דיברנו(אני והחבר) וחשבתי שאני אוביל את השיחה לכך שאני מבקשת הפסקה להיות עם עצמי ולברר מה קורה לי, אבל ברגע שאמרתי זאת התחלתי לפרוץ בבכי ולהבין שאין סיכוי שאני מסוגלת לקחת פסק זמן מהאדם שאני כל כך אוהבת, ושנעבור יחד את כל המכשולים.
אני רק מקווה שאני לא יחוש שוב את אותה ההרגשה שגרמה לי לחפש משהו אצל מישהו אחר..
ודבר שני, אני מקווה שאני אוכל להמשיך הלאה ולהסתכל על הקשר עם המחזר והנשיקה שהייתה כאל מעידה, כי אני לא חושבת שזה יהיה רעיון טוב שהוא ידע מזה, הוא מאוד יפגע ויזכור לי את זה תמיד..

והקטע עם הבחור המחזר, באמת שיכול היה להיות משהו מאוד מיוחד, הרגשתי שאנחנו מתקרבים, ושיש משהו מעניין בו, המשיכה בשילוב של אישיות מדהימה. חשוב לי לציין , בלי להתיהר, שכן היו לי די הרבה נסיונות חיזור מצד גברים (לא מדובר רק על זמן הקשר עם החבר אלא בכלליות..גם וגם..) אבל לא נענתי לאף אחד מהם, כי לא הרגשתי משהו , אל הבחור המחזר דווקא הרגשתי שיש ויכול להיות משהו, אבל כמו השיר "אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת".. אני מקווה שאני אוכל להדחיק מעלי את הרגשות במהירות, שכן ניתקתי איתו היום לחלוטין את הקשר, שכן אחרי הפגישה יצא לנו לדבר אבל בכלל לא להפגש..

מה את חושבת?..האם יש סיכוי שאני אחזור להרגיש שוב דחף למשהו שונה, או שיש דרכים להתגבר,..מעניין אם עוד אנשים גם מרגישים כך לפעמים..

מחכה לתשובתך,
תודה רבה

שלום דונינייי..

אני זאת shir שכתבה לך, ואני אשמח לענות לך מה דעתי:

אני מרגישה שממש עשית עבודה עם עצמך, שישבת וחשבת, ובאמת לקחת את העיניינים לידיים ויש תחושה של יותר שליטה במצב. שהפעם את מנהלת את הסיטואציה ולא הסיטואציה מנהלת אותך. בהודעה הקודמת שלך פה הרגשתי שאת מעט "נבלעת" וחוששת מאוד. היום כבר לא.

את בעצם הגעת לאיזו החלטה- שאת לוקחת פסק זמן- ובמבחן המציאות הרגשת שאת לא מסוגלת.. ייתכן וזה באמת מעיד על כך שפתאום הבנת מה את מפסידה וכמה את כן אוהבת ותעברו הכל יחד. לפעמים אנחנו צריכים לצאת רגע, להסתכל מהצד, ולהבין מה אנחנו מפסידים, זה נותן מעין זעזוע ואני מרגישה שזה מה שקרה לך באותו רגע.

לגבי החשש שהתחושה תחזור לך- ייתכן והיא תחזור, ואז זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה- מה בדיוק חסר בקשר שלכם, (אולי אקשן?) ואולי פשוט מיצית אותו? (מה שלא מסתדר כ"כ עם ההצהרה שאת מאוד אוהבת אותו).

בעיניין הפיתוי שאליו נקלעת מה שבד"כ לא היה קורה עם אחרים- לא היית פועלת כמו שפעלת אם לא היה בבחור ההוא משהו שכנראה הדליק אותך.. ועיניין אותך. הרי שם בדיוק החולשה נמצאת. אולי דווקא משהו באישיות שלו- חסר בבחור הנוכחי שלך?

אז לסיכום- כן, אני חושבת שיש סיכוי שתרגישי את הדחף הזה שוב, זה יכול לנבוע מהרבה הרבה סיבות, ביניהן - שאת צעירה וחווית קשר אחד ראשון, ואולי משהו בך כן רוצה לפרוש כנפיים קצת, אבל פוחד לאבד מה שיש. אבל יש דרכים להתגבר- קודם כל לעשות מאמצים להיפגש עם הנוכחי יותר, להתקרב, לצאת לסופ"ש, לבלות יחד, תעשי מאמץ גדול לראות אותו יותר, על מנת לעבוד על הקשר ועל קירבה מחודשת- את צריכה להיות מן הסתם קרובה אליו פיזית. אז אם הקשר באמת באמת קרוב וחשוב לך ואת יודעת שזה נכון לך, עשו מאמצים ותתקרבו פיזית, אם לא במגורים- בפגישות. אולי במקרה שלכם זה קצת "רחוק מהעין רחוק מהלב", ואת אדם שצריך את הקירבה הגאוגרפית והרגשה של בטוח, קרוב, זמין. לכן חשוב שהצורך הזה גם יסופק בקשר. לא הייתי מחכה כמה חודשים כדי שהדברים יסתדרו מעצמם.. כי יש פה זוגיות טובה בסה"כ, ואת מעוניינת להמשיך בה ולא ליפול שוב.

וכן, בהחלט, אנשים מרגישים את הצורך הזה לפעמים, את הדחף להכיר משהו אחר, זה טבעי, אנחנו אנשים יצריים, אנשים שאוהבים אנשים, שנמשכים לכל מיני סוגים וזה טבעי לחלוטין לחלוטין. אבל.. כשאנחנו בזוגיות שאותה נרצה לשמר- בדיוק כאן עומד מבחן האמון, מבחן הנאמנות, כמה אנחנו מעריכים את מה שיש לנו. זכרי שאחרי ההתאהבות נשארת האהבה הסטטית, ההערכה ההדדית, האמון, יציבות הקשר, נשארת ההתאמה ואלו מה שבעצם משמר את הזוגיות שלנו שנים.

אני מודה לך שהמשכת לשתף אותנו, את מוזמנת תמיד.
בהצלחה רבה..
עדי

זה ויכוח סטנדרטי אשר ניתן לגישור על ידי טיפול מקצועי הבעיה שנחישות צריכה לבוא משני הצדדים

בכדי לפתור את הבעיות הללו תמיד צריך לנסות לתקן אחר כך לפרק
המלצתי תתפיסו ולכו לטיפול דחוף בכדי ליישר את ההדורים

בהצלחה

השאלה היא איך להתגבר על ההשפלה? קשה לי בכלל לתאר איך אני ממשיכה את חיי עם בן אדם שמשפיל אותי בצורה כזו ובטח ובטח איך ממשיכים בחיי המין...

קטי יקרה, צר לי על מה שאתם עוברים. בעלך נשמע לי כמו מישהו מאוד אימפולסיבי ולא בוגר. בריבים תמיד נאמרים דברים קשים ופוגעים, שיש בהם בדרך כלל לפחות קצת אמת, לצערנו.
אם הוא מוכן ללכת איתך לייעוץ זוגי - שווה ללכת. לא בטוח שניתן לשקם את הקשר, אבל אולי זה ניתן. מצד שני - תוכלו לדעת בעזרת הייעוץ האם אתם עושים את הצעד הנכון אם תחליטו להיפרד. אם מחליטים להיפרד - הייעוץ לא צריך להיות ממושך. אתם יכולים גם לקחת ייעוץ שזוהי מטרתו - לעזור לכם לקבל החלטה האם יש עוד מה להציל.

המון תודה על התשובה. לצערי אני אכן מרגישה שהוא חסר בגרות, אבל קשה להתנתק כי מצד אחד הוא אימפולסיבי ויכול להעליב ומצד שני הוא יכול להיות מאוד איכפתי וחם- וזה נכון להיום מבלבל אותי נורא ומקשה על ההחלטה. על כן, ברצוני לפנות למישהו שהוא אוביקטיבי שיכול לשמוע את שני הצדדים ולהחליט האם עדיין יש סיכוי וכדאי להציל ולהשקיע בקשר הנ"ל.
תודה שוב