פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שנה וחצי עברו מאז, מצאתי לנכון לשתף אותכם שהזוגיות חזרה למסלול הנכון,
אני ואשתי חזרנו להיות זוג נורמלי, משלימים הרבה ממה שהחסרנו בתקופה הרעה שלנו,
אין לי ספק שהיו רגעים קשים של התלבטות, אך בעזרתכם עדי, דורית הצלחתי לנתב את עצמי להחלטות נכונות
הרבה תודה לכן
פשוט אני מאושר
ואין טוב מזה לומר לכן, עדי ודורית
אני אוהב אתכן

איזה יופי של עדכון, תודה ודרך צלחה גם בהמשך. מאוד מחמם שאתם חוזרים לעדכן.

היי, ראשית אני שמח לשמוע שהצליח לכם ושיהיה רק טוב...
אני כעת עובר בעיה דומה ואני אשמח לשמוע קצת על הטיפול...
אני אשמח גם לקבל מעט פרטים על הטיפול, מחיר, המטפלת וכמה מפגשים לדעתך צריך...
תודה מראש

ראה, אני לא רואה כרגע בעייתיות בכך ששניכם הולכים לטיפול פרטני. הפוך: בטיפול פרטני כל אחד יכול להיות פתוח יותר מול המטפל ולהגיד דברים מולו, שם הדברים עוברים עיבוד וכמו שכתבת ישנם כלים שאיתם היא באה אליך, ואתה בא אליה, ויחד יוצרים משהו חדש, על סמך העבודה העצמית הקשה שכל אחד עושה בחדר הטיפולים.

אותו מטפל מטפל בשניכם- אני חושבת שזה סוג של טיפול זוגי, ולפחות מהווה שלב התחלתי בו. דורית בטח תוכל להעיד יותר, אבל אני חושבת שבהחלט בהמשך, סביר שהמטפל יזמן את שניכם לאחר "הכנת הקרקע", ובכך יעשה פיניש טוב יותר לטיפול.

אני מציעה לא למהר, לא להיות פזיז, עצם כך שהיא הסכימה לטיפול, עצם כך שזהו אותו מטפל מבשר רק דברים טובים- תן לזה זמן, תן לה להביע עצמה שם ולעבד את הדברים, תן לעצמך גם זמן, ואני סומכת על המטפל שידע מתי התיזמון הנכון לקיים מפגש ביחד.

בכל אופן להנחתי זהו טיפול זוגי לכל דבר, למרות שהוא מבוצע באופן פרטני עבור כל צד. אני ממליצה לך לפתוח את השאלה החשובה שלך מול המטפל עצמו ולשאול את דעתו ואת טכניקת הטיפול שלו, יש לך בהחלט זכות לדעת דרכו מה התשובה.

התאזר בסבלנות, דע שהתהליך האישי מאוד מאוד חשוב כאן.. ותן לזה זמן. אני משוכנעת שדברים יסתדרו עבורכם.

עדי

שלום

ראשית תודה על התשובה המהירה,
התעודדתי מתשובתך.
אכן התקשרתי למטפל ושאלתי האם אין ניגוד אינטרסים ואיך הוא אמור לטפל?
במהלך הטיפולים שלי הייתה הכוונה מהמטפל לבקש ממנה להגיע לטיפול זוגי וזאת לפני שאשתי התחילה את הטיפול
תשובתו, הטיפול הינו פרטני לכל אחד מאיתנו, הטיפול הזוגי הינה רצון של שנינו הוא לא יוכל לאלץ את אף אחד מאיתנו.

כמה שאלות

אישתי ישנה בחדר נפרד, וביקשתי ממנה שנחזור לישון ביחד, להשרות אווירה טובה לטיפול שלנו. היא לא הסכימה, דעתך

האין זה נכון לבקש ממנה שנלך לטיפול זוגי במקום טיפול פרטני?

האם אני צריך להמשיך בטיפול הפרטני שלי ואו להמתין שאשתי תפגש איתו מס פעמים לטיפול פרטני ורק לאחר מכן לגשת לטיפול

תודה

אני שמחה שתשובתי עודדה אותך. לגבי מה שכתבת כאן:

אשתך לא מסכימה לישון יחד: כמו שכתבתי קודם, אשתך לדעתי זקוקה לזמן, זקוקה למרחב וזקוקה להתגעגע לחסרונך. חשוב שתיתן לה את הזמן הזה. כשאנחנו דוחקים במישהו ומלחיצים אוטומטית יש משהו בו שננעל ונמצא בהתנגדות. בעוד כשאנחנו מרפים את השריר ולא דורשים אלא רק מאפשרים זמן והסתגלות- הצד השני פתאום משוחרר יותר ומרגיש בחיסרון בן הזוג, ושני המקרים האלה הם פסיכולוגיה במהותה. חשוב שתאפשר לה את הזמן, לאט לאט, יחד עם הטיפול שהיא עוברת וייתכן והיא תתרצה.

זכור שטיפול פרטני הוא לא פחות אינטנסיבי וקשה מטיפול זוגי. בטיפול של אחד על אחד יכולים לעלות הרבה תכנים שקשים למטופל, שצריך לעבד אותם ולחשוב עליהם, ובאמת להיות עם עצמו, ואולי זה מה שהיא מבקשת כעת.

טיפול זוגי ולא פרטני: גם מה שאתם עוברים עכשיו כמו שאמרתי הוא טיפול זוגי. היה בטוח שהמטפל מצידו עושה מירב מאמציו להביא אותה למוכנות לטיפול זוגי, אך כמו שהסכמנו זה תהליך ארוך ודרושה הרבה סבלנות. אין נכון ולא נכון, ואין צודק או אשם. גם פה עולה העיניין בו אתה צריך להיות זה שמרפה את השריר ולא זה שלוחץ או דוחק- זה פשוט יעשה פעולה הפוכה וחבל. במקום להרחיק אותה ע"י ציפייתך לישון איתה או ללכת איתה יחד לטיפול היה זה שמקרב אותה ע"י תחושת המרחב שתיתן לה ותאפשר לה לעבוד על עצמה ולעבור עם עצמה את התהליך לפני שהיא עוברת אותו יחד איתך. זה גם הסדר הנכון לדברים.

אני חושבת שהטיפול הפרטני הוא טוב גם עבורך, ונשמע שאתה עסוק הרבה ב"מתי נלך יחד לטיפול זוגי", במקום להתעמק רגע במה שעובר עליך מול המטפל ומול הטיפול. הטיפול האישי נועד עבורך ולטובתך, עשה בו שימוש נכון וראה בו מקום שהוא רק שלך, מקום מכיל ומחבק, בו אתה יכול להביע את קשת הרגשות מבלי צנזורות (דבר שאי אפשר לעשות מול בת הזוג ללא בקרה של הדברים ואיזון), קח את המקום הזה בשבילך. בהחלט שווה להמשיך בתהליך האישי שאתה עובר, המשך להעלות את הסוגיה עם המטפל-- מתי ואיך לגשת לאשתך, איך לתת לה את המרחב מבלי להלחיץ, ומה הוא חושב על התקדמות התהליך מולה.

אני באמת מאמינה שאם תצליח להרפות את השריר ולתת לדברים להיות, אתה תרוויח כפול- גם את שלוות הנפש שלך וגם את ההערכה שלה אליך- הנה, בעלי מאפשר, בעלי לא לוחץ, בעלי מבין את המקום שלי.

בברכת הצלחה
עדי

אכן, את צודקת, אחת התכונות הפחות טובות שלי, הינה לרצות דהכל יסתדר מהר ומייד.
שוב אני מודה לך על התתייחסות.

בטיפול הפרטני המטפל הכווין אותי להיות אסטרטבי, לטעמו נתתי לה המון כוח בהתנהגותי, האם עכשו שאישתי החליטה ללכת לטפול פרטני, דבר שמאנה לעשות בעבר בתואנה שהיא לא זקוקה לטיפול
האם להיות אסטרטבי,?.

אשמח אם תכווני אותי אילו שאלות אני אמור לשאול את המטפל??

תודה ושבת שלום

הי ויפר,

על זה בדיוק דיברתי- בטיפול האישי אתה פשוט אתה, ללא צנזורות חושף מה שאפשר, פתוח, כן עם עצמך, המטפל נמצא שם להקשיב, לעבד ולהכיל את מכלול וקשת תגובותיך באשר יהיו. הטיפול הוא בשבילך- עשה בו שימוש!

על כן השאלות למטפל צריכות להיות שאלות שמטרידות אותך לגבי הקשר, לגבי עצמך. אולי יהיה טוב להכין רשימה לקראת המפגש הבא איתו, רשימה של דברים שמטרידים אותך וכל שאלה שעולה לא משנה כמה היא קטנונית- תכתוב ותביא לטיפול.

כשאמרת שאחת מתכונותיך היא לרצות שהכל יסתדר ומהר - על זה יש לעבוד. ולמה? כי סבלנות היא הדבר הכי חשוב כרגע בתהליך שלה, שלך ושל שניכם יחד.

להביא אדם ללכת לטיפול כשהעמדה המקורית שלו היתה התנגדות לטיפול- זהו הישג מדהים! הסתפק בו. זה הישג משמעותי עבור שניכם, ואתה פשוט חייב להיאזר בסבלנות ובתחושת מרחב לבת זוגתך, אחרת היא תרגיש שאתה עומד עם סטופר ואת זה אף אחד לא אוהב.

לסיכום, אם אתה באמת רוצה לתת לזה צ'אנס- דע שהדרך היחידה כרגע היא פשוט לגלות סבלנות, כבוד למקום שלה ולהתנגדות (הזמנית שלה נקווה) לטיפול כאשר אתה גם נוכח. זה לא אמור לאיים עליך, זה אמור פשוט להגיד לך שהיא זקוקה לטיפול אישי כרגע, וכבן זוג סבלני, כזה שרואה את האחר- אפשר לה את זה. זאת הדרך היחידה לדעתי.

בהצלחה רבה.

ראשית, תודה רבה לך על הפתיחות והשיתוף שלך. הבהרת יפה מה את מרגישה ואני אנסה לכוון אותך קצת:

את מתארת מצב טוטאלי לבן זוגך או לזוגיות באופן כללי. ייתכן ובגלל שמגיל 15, שזהו גיל צעיר מאוד לזוגיות לטווח ארוך, את רגילה למערכות יחסים אינטנסיביות, וייתכן שבגלל שגיל 15 הוא ה-גיל לעיצוב חברויות חדשות, גיל של תיכון, בו חברים ממלאים חלק ניכר מאוד מהחיים- את מרגישה כך כיום. ייתכן ותמיד הזוגיות היא זו שמילאה אותך, ואת רגילה מאוד להיות במקום כזה.

עוד השערה היא, ואני לגמרי משערת והייתי רוצה שתבדקי זאת עם עצמך בכנות: האם את יודעת "לשחרר" את בן זוגך, או - האם את יודעת לשחרר את עצמך ולתת לעצמך את מרחב המחיה לצד (לא במקום) הזוגיות? יותר חשוב- האם את רוצה בזה?

ייתכן והראיה שלך נוטה להיות מעט "שחור או לבן", זאת אומרת: אם אני לא איתו עכשיו, אז הוא ילך לי. אם אני לא איתו- הוא יהנה מדברים אחרים ולא ממני. אם אני לא איתו- אני לא שווה בלעדיו בחוץ. אם אני עם חברים- אני "בוגדת" בזמן שלי איתו. כל אלו יכולים לגרור הרבה תחושות אשמה שלא לצורך.

האם למשהו מכל אלו את מתחברת?

נסי גם לבדוק מהו מודל זוגיות בשבילך- האם כל אחד לחוד לצד (!) הזוגיות זה גם מספיק טוב? האם ככל שיותר ביחד ככה הזוגיות מתחזקת? מה זה אומר להיות ללא בן הזוג ולהנות מחברת ידיד או חברה אחרים? האם עשית משהו לא תקין בזה?

שאלתי הרבה בכוונה על מנת שאולי משהו מזה "ידגדג", ויביא אותך לתובנה מול עצמך. המוקד הוא בך, ז"א, שאלת "ממה זה נובע", כולנו מונעים ופועלים ע"י מערכת אמונות והרגלים שגדלנו עליה, שזכורה לנו מגיל מוקדם יותר. אני מאמינה שלעובדה שאת רגילה ומותאמת לחיי זוגיות ולקשרים רציניים וארוכים, את תמיד רוצה, אולי לא במודע, להישאר בהם, כי הם המקום הבטוח שלך. בעוד "הבחוץ" לא תמיד בטוח ולפעמים לא צפוי. אמת - חברים הם מעגל חברתי מאוד חשוב לנו, לפעמים לא פחות חשוב מזוגיות, הם בעצם המציאות החיצונית, המעגל היותר רחוק מזוגיות, אבל כזה שתמיד יהיה שם כשקשה לנו, ובהחלט כדאי לשמר אותם.

אני מקווה שמשהו מזה עזר ואשמח לשמוע ממך עוד.
עדי

היי עדי, תודה על התשובה.
אשמח להתייחס.
העניין הוא שאני ובן זוגי מרגישים שאנחנו רוצים להיות כל הזמן ביחד, אין בי שום מחשבה או אמונה שאם לא אהיה איתו הוא ילך לי, ואין לי בעיה "לשחרר" אותו או אותי לצורך העניין על מנת שנוכל לבלות עם החברים שלנו, הקטע הוא שאני לא רוצה.... אני נהנית איתו, טוב לי איתו ואני רוצה בכל שנייה שיש לי להיות איתו....
כשאני יוצאת עם חברים בהחלט אני נהנית, גם בלעדיו, אבל קשה לי מאוד ליזום מפגש עם החברים או להסכים מיד להצעות....
אני רוצה חברות מהעבר הלא רחוק, כל הזמן ביחד, יוצאות, מבלות, נפגשות ואני נדחקתי הצידה ואני בטוחה שהרוב הוא באשמתי.
אני יודעת שיש טיפוסים של אנשים שלא צריכים כל כך אנשים סביבם וטוב להם להיות עם בן הזוג בלבד, וגם אני כזאת, אבל יש לי גבולות מסויימים, אני כן צריכה את החברה לפחות הקרובה שלי... אבל אני לא מצליחה להבין מאיפה נובע הריחוק שלי מהם. או יותר נכון, מאנשים שאני פחות קרובה אליהם אבל רוצה לשמור על קשר איתם.

מצטערת על העיכוב בתשובתי.

את באמת מתארת עצמך כאדם זוגי יותר, אולי זה שצריך את פינת האהבה השקטה שלו ובזה טוב לך. אמת אמרת שצריך גבולות. מאיפה את פועלת ולמה את פועלת דווקא כך? אני לא יודעת, זה דבר שתוכלי אם תרצי לבדוק בטיפול או בהעלאת המודעות. אני זורקת פה כל מיני רעיונות; יתכן וזה קשור לחברותייך הרווקות, ה"מחפשות", אולי מולן קשה לך יותר (אם אין להן חבר ואת מגיעה ממקום אחר), אולי הבחוץ הרועש וההמוני והמבלה פשוט לא מדבר אלייך ואת מעדיפה את השקט שלך. ומאוד יכול להיות גם שאת מגדירה עצמך שלמה יותר כשאת ליד בן הזוג שלך, וכשאת "לבד", בלי החצי השני, את מרגישה אולי אחרת? יש הרבה ביטחון כשבן הזוג לידנו, על אחת כמה וכמה כאשר את מגיל צעיר היית בזוגיות. אולי הלבד והאינדיבידואל הזה פחות מוכר פתאום?

קשר חברי יכול להישמר בכל מיני דרכים, אם זה דרך פייסבוק וחבריו, ואם לתת לך משהו "מעצמי", אני יכולה לספר לך שבהרבה פעמים אני מזמינה אליי או נוסעת לחברה כשבן הזוג יוצא גם הוא, ויש משהו שקט ואינטימי בתוך הבית, ואולי זאת עוד דרך- להזמין אותן כשאת לבד בבית ולהעביר ערב. לא הכל חייב להיות בגדר "לצאת ולבלות". יש גם דרכים אחרות ליצירת הקשר.

אני מרגישה שמשהו חוסם אותך, אבל לצערי רק את תוכלי לדעת מה זה בדיוק. אם זה מטריד ומפריע, ואת מעוניינת למצוא את שורש הדברים, אולי תגשי לאיש מקצוע ותבררי מה בדיוק גורם לך להתרחק, כי זה יושב על איזשהו חשש או צורך אחר שלך.. כמו כולנו- אנחנו לא פועלים סתם.

מקווה שמשהו מזה דגדג..
עדי

ישראל יקר, קשה לדעת מה היא באמת חושבת ואיך היא באמת מרגישה. אחת האפשרויות היא באמת שזו בחורה שמאוד קשה לה להגיד "לא" או להיות ברורה ואסרטיבית ולנתק - גם כאשר היא רוצה לנתק. אפשרות אחרת היא שהיא כועסת עליך על השקר אבל בכל זאת משהו בך מוצא חן בעיניה והיא רוצה לתת לכך צ'אנס.
מכיוון שהיא כל כך מוצאת חן בעיניך - עליך לקחת את הצ'אנס הזה ואת הסיכון שתשקיע קצת מזמנך ומרגשותיך ולבסוף תידחה. האם התנצלת על השקר? האם יש עוד שקרים שטרם נחשפו ועלולים להתגלות? אני חושבת שאם ישנם כאלה - מוטב לחשוף אותם כמה שיותר מהר ולראות אם היא עדיין נשארת ולא מנתקת את הקשר, כי לא כדאי לך שהם יתגלו בשלב מאוחר יותר אחרי ששניכם תהיו מחוברים יותר (מקווה בשבילך שכך יקרה).
לגבי משך ותדירות החיזור - אינני יודעת מה לומר לך. יש נשים שחיזור מושקע ותמידי "עושה" להן את זה, ויש נשים שזה יעצבן אותן.

אשמח לשמוע דעות של משתתפות נוספות בפורום לגבי השאלות של ישראל.

ליזום שיחה גלויה, אתה לא צריך להשפיל את עצמך ולהתקשר שש פעמים
לומר את האמת ולהתקדם הלאה,
אם היא באמת רוצה אותך, הכל יסתדר ואם לא, חבל"ז
בהצלחה

אני לא יודעת איך הדברים באתר מתנהלים אבל אני צריכה תשובה מהר אני כבר לא יודעת מה לעשות ..עכשיו אני פשוט יושבת כל הזמן ובוכה ,אין לי חשק לכלום אני מרגישה חולה מכל המצב הזה ואני צריכה שמישהו יתן לי פיתרון ,אני כבר חושבת שאולי תמיד אני לא בסדר ומיואשת כבר מהחיים,לא יודעת איך להגיב ומנסה למצוא סוף להרגשה הזאת

ראשית חשוב שתדעי- נכון, הקשר ביניכם כרגע במשבר, אבל ככל שתהיי פאסימית יותר תעצימי את הסיטואציה ותתייאשי- כך גם תראי שלמחשבות השליליות האלה יש כוח ולא תראי התקדמות. נכוןשקל להיכנס לתסריטים, אבל דעי שזה לא נדיר, שזה מצב שפוקד הרבה זוגות וזה רק בידיים שלכם לשלוט במה שקורה.

אז קודם כל- לנשום. לדעת שיש פתרונות וכשיש חיבור בסיסי טוב ואהבה אחד לשני- יותר קל לבוא ולפתוח את הראש לפתרונות ולמטרות משותפות.

נשמע שהבעיה העיקרית ביניכם היא התקשורת. בשביל תקשורת טובה לפעמים צריך ללמוד טוב איך בונים אותה, ומאיפה בכלל מתחילים?

סביר להניח שגם לבעלך לא טוב במצב העכשווי. נסי למצוא עיתוי מתאים ולהציע לו ללכת יחד לטיפול זוגי. בטיפול הזוגי המטפל משמש מעין גשר להביע את הדברים, באמצעותו שניכם מבינים טוב יותר זה את זו וכך את לא מרגישה שאת משתתקת מולו כי הוא לא מאפשר לך להסביר עצמך או ההפך- הוא מרגיש שאינו יכול להיפתח- יש לכל זה סיבה. בטיפול אתם יכולים לעלות על זה ולקבל מתנה- להבין את שורש העיניין ויחד עם המטפל להיכנס לתהליך שיאפשר לשניכם לתקשר נכון ובריא יותר. כבר הזכרנו כאן מספר פעמים שיש הנחה משמעותית בטיפול זוגי דרך קופות החולים השונות ושווה לך לבדוק. בשביל תקשורת טובה וזוגיות בריאה זה בהחלט שווה את זה.
בברכה,
עדי

את מתארת מצב מאוד שכיח, מפעם לפעם עול פה הסוגיה הזאת.

חשוב למצוא את האיזון בין להגביל אותו ובכך להביא, אולי, להסתרה מצידו לבין הכבוד שלך ואיפה את מרגישה פגועה או לא מושכת כתוצאה מהתנהגות כזאת.

חשוב שיבהיר מדוע הוא חושב שאת נסחפת בתגובותייך, אולי בשיחה כזאת הוא יביע את משיכתו אלייך ומדוע את אטרקטיבית בעיניו, ומדוע הוא מממש גם את הרצון והצורך לראות דברים יפים אחרים.

אני בהחלט מבינה אותך, הרבה נשים (וגברים) יוכלו להזדהות עם תחושת חוסר הביטחון שדבר כזה מביא. אבל אני גם משוכנעת שאם תשימו פוקוס בשיחה משותפת על מה זה עושה לך, למה, אל מול- מה הוא מרוויח מזה, מה זה מעיד על הקשר ועלייך- בעיניו.. דברים יראו מעט אחרת ויתגמדו בעוצמתם.

זכרי שגברים מונעים הרבה פעמים מויזואליות, וחלק מהאישורים לגבריותם הוא אותם מבטים וחיזורים (במרכאות) עבור בנות המין השני. עבורנו הנשים- מאוד חשוב לנו שיביעו בפנינו שאנחנו כן אטקרטיביות ומושכות, וכמובן מחפשות את זה על ידי תשומת לבם של הגברים, לא? גם התפוסים! כך שלכולנו יש "תפקידים" ובעוד את מוחמאת מגבר שהחמיא לך, שהסתכל עלייך, כך גם הוא כנראה רוכש גבריותו מחדש, או מרגיש עדיין אטרקטיבי אם עדיין מרשה לעצמו לבחון אחרות.

נסי לבדוק גם את הכיוון הזה מולו, והכי חשוב שתסבירי לו מה זה גורם לך להרגיש, ומה היית רוצה שיביע מולך.

בברכת הצלחה
עדי

חלק חשוב מאוד ממערכת נישואין היא המשיכה בין בני הזוג. משלא הצלחת להסתגל למראה שלו, וניסית, הרי שיש מרכיב מרכזי שיכול להוות הרבה בעיות בהמשך.

כאן את בהחלט יכולה ללמוד שאת לא חריגה מאף אחד, אנחנו זקוקים למשיכה כדי להנות זה מזה ולהנות מחיי נישואין שמעבר לשיחה נעימה, לאישיות ולמרכיבים אחרים, צריכה להיות בהם גם משיכה פיזית שבלעדיה אי אפשר לקיים מערכת בריאה.

אני מאחלת לך שתמצאי את האדם המתאים, הן פנימית והן חיצונית.

עדי

והשאלה הזו מאוד אינדיבדואלית..

אין פה עיניין של זמן או גיל. יש פה עיניין של רגש אמיתי, בגרות ומוכנות של שני הצדדים להתחייב, לגור יחד, לבנות משהו משלהם, עם כל ערכי הזוגיות השונים (אהבה, כבוד, אמון, פתיחות וכל החברים).

"האם יש מה לעשות עם בחור.." - אם את מרגישה שיש בו רצון אמיתי לטפל בבעיית המחוייבות שלו על כל צדדיה, לתמוך ולחכות עד שיהיה מוכן, ז"א- האם את מוכנה להשקיע והוא האחד להשקעה הזאת- אז יש סיכוי שהוא יתבגר, יטפל בעינין ותתמסדו. להבטיח לך שזה יקרה? אי אפשר. וזה הסיכון, כי אף פעם אין ערבות. באותה מידה שהוא "ימשוך" ולא ירצה להתחייב ויתקל בקשיים ולבסוף הקשר לא יצלח, כך גם יכול להיות שהוא כן ירצה לטפל ולקדם עצמו ואת הקשר והקשר הזה יאריך שנים.

כך שמה שחשוב פה הוא עד כמה אתם שניכם, את והוא, רוצים ומוכנים לעבוד קשה עבור הקשר: הוא בעיניין הטיפול בפחד ממחוייבות, ואת- בתמיכתך ובסבלנות שלך לחכות לו. את הגבול את כבר תרגישי לבד, סומכת עלייך.

בהצלחה רבה

החבר שלך לא מבין למה זה מפריע לך אבל אני כן ולדעתי יש לך את כל הלגיטימציה לכך.
הידידה הזאת פולשת לתחום הפרטי שלך עם בן זוגך! היא כנראה אדם שתלטן שאוהב שיש לו שליטה או השפעה על הסובבים אותו. ה"מותק" מעיד על כך שהיא גם תופסת סוג של בעלות על החבר שלך. כאילו מרמזת: אני הייתי פה קודם...
החבר שלך כנראה,מאפשר את זה כי משהו באישות שלו צריך את " הקול " הזה. מישהו שיגיד לו מה נכון או לא וכו'.
אני מציעה לך לשבת עם החבר שלך ולהסביר לו שמה שקורה בינכם הוא שלכם בלבד. שזוהי חדירה לפרטיות שלכם.
ולידידה הזאת , באותם מצבים שזה קורה, הייתי אומרת בנחמדות ובאסרטיביות כאחד ,שמה שקורה בינכם הוא לא עיניינה ושהחבר שלך הוא ילד גדול שיכול להתמודד איתך. וכך לאט ובסבלנות תהפכי את להיות ה"קול" הזה של החבר שלך.
חיזקי ואימצי, מקווה שעזרתי קצת.

טלי היקרה, לי יש דעה אחרת מאשר לשירית, במקרה זה.
ראשית, עלי לומר שאני מבינה את התחושה המתקוממת שלך כאשר זה קורה. מישהי אחרת קוראת לחבר שלך "מותק" והוא נהנה מכל רגע ומתמוגג.
יחד עם תחושת ההתקוממות האוטומטית שעולה לך, תני את דעתך לעוד כמה דברים:
1. החבר שלך מאוד נהנה. (אז כאשר את ביקורתית כלפי זה את גוזלת ממנו הנאה)
2. את מגבילה את החופש שלו, את האוטונומיה שלו.
3. הגבלת החופש והאוטונומיה בין בני זוג עלולה להוביל ל"דווקא", או להסתרה. כמו: אין בעייה, זה מפריע לך, אז לא אעשה זאת. אבל כאשר את לא בסביבה, אעשה זאת בהחלט, כי אני שונא שמכתיבים לי איך להתנהג.

יש כאן גבול דק בין "להכריח" ולכפות על בן הזוג דברים על פי ראות עינייך, לבין לשתף אותו שזה לא נעים לך, אבל באמת לאפשר לו לב ח ו ר ב ע צ מ ו מה לעשות עם זה.

איזו מין זוגיות תרצי שתהיה לך: זוגיות בה את מכתיבה דברים ובן זוגך לכאורה נשמע לך אבל מתקומם בגלוי או בסתר על ההכתבה, או זוגיות בה כל אחד משתף איך הוא מרגיש ונותן לשני חופש בחירה איך להתנהג.
הרי אם תכפי עליו, לא תדעי בעצם מה קורה בפועל, כאשר את לא בסביבה.
ולסיום - משהו חשוב!!!
אם לאורך זמן תראי שמה שהוא בוחר זה לא להתחשב בך - להבדיל מ"לא להישמע לך" - תדעי איפה את עומדת, ותוכלי להחליט בצורה הרבה יותר מודעת האם הוא טוב בשבילך או לא.

קראתי את מה שכתבת ואני מסכימה איתך.
איתך בדיעה שכפיה יוצרת אנטגוניזם מחד או ריצוי מנגד. ושני הדברים אינם תורמים לקשר טוב ובריא.
תודה שהארת את עיניי (שוב).
שירית.

ברור שזה מפריע לך ...מעניין אותי לדעת מה הוא היה חושב אם גם לך היה ידיד שהיה ממיזס אותך רק מלדבר איתך ....אני חושבת בצורה נכונה ואת חייבת להגיד לו שזה מפריע לך ....
תהי חזהק ותגידי מה שעל ליבך אחרת תצטרכי להשאר עם התחושה המגעילה הזו תמיד
תראי לו שזה מפריע לך ....

במקרה המסוים שסיפרת אני לא רואה פלירטוט מצד אישתך. מה שאני כן רטאה הוא צורך שלה במחמאות וחיזוקים.
לו הייתי אתה, הייתי קשובה לצורך הזה שלה ומספקת לה אותו על מנת שלא תחווה חסך ותבקש חיזוקים מאנשים אחרים.

בהחלט מסכימה עם תשובתה החכמה של שירית. ניכר כי אשתך זקוקה למחמאות (כמו כל אשה) וחיזוקים ואולי לא בכדי היא אמרה זאת לידך. שווה לברר עם עצמך ואח"כ איתה האם אתה מרגיש שאתה מעניק לה פידבק, והפוך, ואולי דרך הסיטואציה עם החבר לגשת אליה ולברר מולה האם היא מרגישה צורך ביותר מחמאות, חיזורים או פידבק.

"אשה פלרטטנית" היא בהגדרה זו אשה הנוהגת לפלרטט, או שפלירטוט הוא דבר אופייני לה. אם להיות כנה, השאלה של חברך לא פחות פלרטטנית מתשובתה של אשתך (כמובן תלויית טון דיבור, הבעה וכו'), וסביר להניח שלא ציפה שהיא תענה "עוגת שמנת". לכן אני לא בטוחה שגם לשאלתו אין חלק בתגובתה.

כיוון שתארת סיטואציה אחת ולא הזכרת "רבות אחרות", אינני משוכנעת שהיא אכן נוהגת לפלרטט עם הרבה גברים, ולכן שווה לקחת את המתנה הזאת- הרמז הזה לצורך שלה- ולנתב אותו להעלאת הפתיחות והכנות ביניכם, ובהזדמנות להראות לה שאכן ממך היא מקבלת את הפידבק האמיתי. יש לך הזדמנות לכך, וזהו פידבק חשוב לכל אשה.

בהצלחה רבה

את מתארת חוויה לא פשוטה באמת, אבל כזאת שיכולה לתת לך תשובה בהמשך על טיב ואופי הקשר. קורה שבני זוג אכן לא תואמים מנטאלית, וישנם פערים כפי שאת מתארת. במצב כזה באמת קשה לגור יחד ואולי טוב שחברך עיכב זאת כרגע.

לי היתה תחושה שישנה איזו תקיעות בקשר, החבר אומר שאינו מעוניין למסד את הקשר אבל כן אוהב אותך- זהו משפט ששווה להתעכב עליו ולחשוב על צרכייך והאם טוב לך היכן שהקשר עומד בו (מובן שלא טוב לך ממה שאת מתארת). האם את רואה בקשר הזה איזשהו פונטציאל להיות בהמשך כן ממוסד או כן רציני יותר כפי שהיית רוצה? האם זהו האיש לו את הולכת להקים משפחה? הא את בשלה לזה, או הוא? או הזוגיות?

אלו הרבה שאלות.. ולא תמיד יש להן תשובה באופן טבעי.

אני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך מספר דברים:
1. האם את אכן חושבת שיש עתיד לקשר הזה, על כל המתשמע מכך: מעבר לגור יחד ובהמשך מיסוד.

2.האם הוא רואה במיסוד הקשר אופציה להמשך הקשר או שמדובר במשהו סופי?
שאלתי היא האם זה חשש של התקופה הזאת, או משהו סופי. אם סופי- שאלי את עצמך האם זהו המקום שאת מעוניינת להיות בו?

3.. אם אכן יש רצון לשפר ולמסד את הקשר, קרי, הקשר מספיק רציני ושווה השקעה, אני מציעה לכם לפנות לייעוץ זוגי, לטווח קצר, בו ניתן להעלות את הדברים מול אדם נייטרלי ומקצועי ולנסות להבין זה את זה ע"י הכוונה מתאימה ומקצועית. כאן גם המצבים בהם הוא לא מרגיש מוצלח בקשר יכולים בהדרגה להיעלם, כאשר תהיה תמיכה של ייעוץ, מה שגם לך יעזור להתמודד עם תגובות מהסוג הזה.

ידוע כי הרבה זוגות צעירים משתמשים בייעוץ, בעיקר לפני החלטה האם להתחתן או לא, דבר שמונע אי נעימויות ומקדם את הקשר הזוגי. יש בהחלט מקום לכך גם פה.

אני סומכת עלייך ועל כך שיש בך היכרות ומודעות עם עצמך ולמה שאת זקוקה לו- האם זה האדם להשקיע איתו קשר או אנרגיות, האם למרות הפערים את מרגישה שאפשר לשפר, ואיפה הוא שם את הקשר בעדיפויות שלו, אם הוא רואה בו פוטנציאל להמשך או לא. לפי תשובות אלו וכאמור עם הכוונה, תוכלו יחד ללכת בכיוון הנכון לכם.

בהצלחה רבה.

מה זה יעוץ לטווח קצר? העניין הוא שלא נראה לי שחבר שלי יסכים ליעוץ כי אנחנו מאוד צעירים ...איך מציעים דבר כזה? החלטנו שבינתיים ניתן לקשר לזרום לאט עד שנחליט אם אפשר להתגבר על המכשולים, השאלה אם זה ההחלטה הנכונה כי בינתיים אנחנו באמת מדברים יותר ומבינים אחד את השני, אך אם זה משהו רגעי שיחלוף כשנחזור לשגרה? איך אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא עם החזרה לשגרה בלי שעומד על הפרק הפחד לאבד אחד את השני?

שאלתי אותו לגבי המיסוד כפי שהצעת והוא אמר שזה משהו שרק עבר לו בראש בזמן האחרון הוא כן רואה אותי בעתיד שלו אבל בינתיים לא בעתיד הרחוק בגלל הפערים ביננו.

יעוץ לטווח קצר מדבר על מספר פגישות בהן יש מטרה ויעדים ברורים ונותנים כלים פשוטים להגיע אליהם ע"י תהליך קצר יחסית אל מול טיפול לטווח ארוך שמשתרע על מס' פגישות רב יותר ואשר הבעיות יותר עמוקות, בד"כ נוגע לזוגות עם מורכבויות כאלה ואחרות וזקוקים למשהו מכיל וקבוע יותר על מנת לתחזק את הקשר.

העיניין של הגיל לא משחק כאן תפקיד.. הפוך, ככל שתעזרו בייעוץ כשאתם צעירים יותר- כך יהיה טוב יותר בהמשך. אין נישואן עדיין ואין ילדים, וחשוב מראש ללמוד תקשורת בריאה ונכונה, ועכשיו זה בהחלט זמן שיכול לתת לכם את זה. ניתן להציע את זה לבן זוגך אחרי "סקירת מצב" קצרה שתעשו יחד, ותחשבו על הבעיות בקשר, אפילו להכין איזו רשימה- מה יש לשפר על מנת להבין טוב יותר זה את זו. ואח"כ תוכלי להציע לו ללכת יחד איתך לאיש מקצוע שיוכל לתת טיפים וכלים (לאו דווקא "טיפול") כדי לקדם אתכם יותר למטרה. חשוב לערוך רשימת משאבים שיש לכם (ז"א מה מצוי בשטח- אהבה, חיבור, הדדיות, כבוד) אל מול הצרכים (מה רצוי, מה רוצים להשיג) - תקשורת טובה יותר, צמצום פערים, חשיבה לעתיד, מיסוד הקשר.. בין לבין ישנו פער, ובפער הזה מטפלים בייעוץ הזוגי. אם תציגי לו כך את הדברים, מעין תרשים סכמטי- ייתכן וזה יותר ידבר אליו ולא תהיה התנגדות. סה"כ זה עבור שניכם וזה מאוד מחזק את הביטחון, ולאט לאט את תשימי לב שבתוך הטיפול עולים דברים שלא עלו עד כה, שהם נותנים תמונה רחבה יותר וכך הכיוון ברור יותר.

נסי לצייר בראש את הזוגיות כגינת ירק- אם אתם משקים, מטפחים, מתבוננים, בודקים מה צמח, איזה עשבים שוטים צריך לעקור מהשורש, כמה מים צריך, מתי צריך להרפות וכד'- הרי שהגינה הזאת תצמח ותתקיים.

כך גם לגבי "איך לתחזק את זה מבלי שפרידה תעמוד על הפרק"- זאת עבודה קשה ויומיומית, להזנחה של הגינה הזאת יש מחיר. ולכן, כדי שבאמת מצבי קיצון כמו פרידה לא יעמדו על הפרק- יש להתבונן בזוגיות הזאת, ללמוד תקשורת נכונה, ללמוד להתמודד עם משברים ביחד. במקום שהם יקחו אתכם למקום קשה ו"לחוד".. הם יקחו אתכם למקום של חיזוק הקשר וצמיחה דרך המשבר. אז לא ממש אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא (ז"א לא להזיז שום דומינו כדי ששומדבר לא יתפרק)- צריך בהחלט להיות אקטיביים, לקיים שיחות יחד, לבלות, לתת מרחב זה לזה, להביע רגשות חיוביים ושליליים- לעבור יחד את הדברים ולהמשיך להשקות..

דרך הקופות השונות יש ייעוצים זוגיים, נסי לברר מה מגיע לכם דרך שם. זה יותר זול מטיפול בחוץ בד"כ.

תודה ששיתפת אותנו. בהצלחה רבה.. מקווה שעזרתי במקצת.
עדי

אני יקרה, נדמה לי שהתשובה שלך היא ב"גוף השאלה".
אגיד לך עכשו משהו שדי הבנתי אותו במהלך השנים: ההתאהבות היא קודם כל מאוד נעימה וכייפית, אבל מעבר לכך אני חושבת שיש לה תפקיד חשוב בזוגיות: לאפשר (כמו שמן בגלגלים) לשני אנשים שונים להתחיל את המגורים המשותפים מבלי מייד לשנוא אחד את השנייה...כי כאשר השונות הטבעית שלנו עטופה במשיכה גופנית ושמחה בנוכחות האחר, אנחנו יכולים "לבלוע" את העובדה שכל אחד מאיתנו רוצה עכשו לעשות משהו אחר, או בא לי לצאת והוא בא לו רק לשבת בבית (כתבת לנו שאת מרגישה בת 100 אז אני מנחשת...) וכן הלאה בכל התחומים.
זו הסיבה שאנשים היום לוקחים את הזמן שלהם ומנסים לחיות יחד כדי להיווכח אם האהבה מחזיקה מעמד כנגד כל החיכוכים הצפויים כמעט בכל מערכת יחסים בשלב במעבר למגורים משותפים.
מי שמצליח לגור יחד ולשמר את האהבה - יש בכך כדי לנבא את הצלחת הזוגיות. זה יכול להצליח מכמה סיבות, והכי טוב מצירופן של כל הסיבות: אהבה עמוקה, משיכה פיזית חזקה, מטרות דומות בחיים, הרגלים וצרכים דומים... או לחילופין - אופי גמיש וזורם, לא עקשן, המון הליכה זה לקראת זו, לא ממקום של כניעה אלא ממקום של התחשבות ואהבה ורצון לראות את בן הזוג מאושר.
אז על פי מה שאת מתארת את הרגשתך - הנסיון לא עלה יפה, והאהבה הולכת ונרמסת לה מהר ע"י השונות והויכוחים. עם כל הבאאסה, לא צריך עד כדי כך להצטער, כי למדת משהו על עצמך, עליו ועל זוגיות.

הבעיה שלך מורכבת אך הפתרון די פשוט, והוא מתחיל בתקשורת. דברו על העניין, ותהפכי את התחרות הסמויה, לגלויה. ומתחרות תהפכו אותה להתמודדות.

דבר נוסף, שמתי לב שלמרות שציינת שבעלך מאד עמוס. מייד ציינת "אבל" גם לי לא קל.
כאן בעצם מתחילה ה"תחרות". כשרואים את העומס שלי יותר מהעומס של בן הזוג, שזה מצב טבעי וברור. אך כדי לשמור את המערכת בטמ"פ החדר, ולא לעלות לויכוחים וריבים, ולא לברר מי מנצח בתחרות- שברור ששניכם מפסידים ממנה. את חייבת לשים את עצמך במקומו, לראות את המצב מתוך עיניו- סיום של פרוייקט חשוב וגדול (המון לחץ, פחדים שלא יצליח, בוס עצבני, עייפות ועוד), אשה בהריון לא פשוט (שוב פחדים, דאגות ואפילו קצת חוסר אונים או איבוד שליטה) ועוד דברים נוספים (תמיד יש...).

בשורה התחתונה- לך קשה וזה ברור! כמו שברור שאת צריכה את העזרה המקסימלית שאפשר במצבך(דבר שאפשר לתקופה -אם המצב הכלכלי מאפשר- לפתור באמצעות עוזרת, פעם פעמיים בשבוע), ומצד שני בעלך זקוק למנוחה- פיזית ונפשית - ועזרה בבית לפעמים נראית כנטל מיותר (למרות שברור שלא) או עומס וחוסר התחשבות במצבו!

העצה שלי היא שוב, לדבר, להעלות את הקשיים של שניכם, ולנסות >>ביחד<< למצוא פתרון יעיל שיקל על שניכם.

יישר כח על הפתיחות והרצון לפתור את הבעייה!
מאחל בהצלחה ולידה קלה!
יוני.

יוני, הערכתי הרבה. אני מזמינה אותך לכתוב פה עוד, אני חושבת שמהתגובה הזאת בהחלט אפשר ללמוד.

גלית- נותר לי רק לחזק אותך ולעודד אותך אכן ליישם את העצות החכמות שניתנו לך פה. לפעמים, כשאת זאת ה"אמיצה", החלוצה, ואת יוזמת את התקשורת- את מרוויחה כפול- גם את ההערכה של בעלך וגם תקשורת טובה ובריאה יותר, לעבר הורות נוספת.

הידיעה שאנחנו יכולים להיות במקומו של האחר רק מגדילה אותנו ומצמיחה אותנו למחוזות מודעים יותר וטובים יותר לנו אישית ולנו זוגית.

מאחלת הרבה בהצלחה! גם בהורות המתקבת.
עדי

אני מקווה שבעזרת עצתכם ניישר את ההדורים ביננו.

גלית

את בהחלט צודקת- בסוף מה שתחליטי יקרה עבורך.

את מתארת באמצ מצב שכיח בו קורה מה שלא חשבנו שיקרה- הידידות הטובה פהכה למשהו אחר, עם מתח מיני, עם ריבים, טיזינג, פתאום המערכת הזאת כבר לא אפלטונית כל כך.

ניכר שאת משוכנעת שאין טעם לנסות מערכת רומנטית עם הבחור. חשוב שתביני שידידות , כפי שהיתה- סביר להניח שלא תהיה כבר, כי בכל זאת גלשתם לתחום אחר. הסביבה רואה את המתח המיני ואת מה שמשודר החוצה, את לעומת זאת יודעת מה טוב לך ומרגישה שזה לא זה.

מה שבטוח שיש פה הוא המון מתח, משיכה, באמת כפי שקראת לזה- תאווה.. למשהו שמהווה מרכיב חשוב במערכת יחסים אמיתית אבל לא כולה. אני חושבת ששניכם מחפשים את המשהו האמיתי, ומה שיש לכם צמוד, נוח, זמין, קרוב- הוא הכי "ליד" ההגדרה הזאת. כפי שאמרת - עובדים יחד, צמודים, גרים בשכנות וכו'. כל עוד הקירבה הזאת קיימת- סביר להניח שהמתח ימשיך להיות גורם.

אני חושבת שאת צריכה לקבל החלטה, אם את מוכנה לקשר רציני (עם בחור אחר) - עשי צעד והתחילי לחפש מערכת רצינית, סביר להניח שהקשר עם הידיד יתגמד ויקבל משמעות אחרת עם הזמן.. כיוון שהקשר הרומנטי תפקידו "לכסות" על הצרכים , גם אלו שמתקיימים עם הידיד.
חשוב שתדקי גם אם יש לך בכל זאת עניין בידיד שלך, ובכל זאת- הפירגון, המחמאה, הריגוש- יש בזה משהו עבורך. בהחלט קיימים קשרים כאלה.. אגב המשפט "נשכב והכל יסתדר"- מראה בהחלט על הכוונות שלו במערכת הזאת, וקחי בחשבון גם את זה.

עיניין נוסף- שאלתך הסופית לא היתה ברורה לי. תארת את מערכת היחסים ולבסוף שאלת "מה עושים"... מה עושים עם מה? עם הבלבול? עם מערכת היחסים? האם לנתק או לא? נשמע שהקשר הזה כן מהווה עבורך משהו, בכל זאת, כן קרוב אלייך. חשוב שתשבו ותחליטו יחד על גבולות (אם את רוצה בהם), ועל קווים אדומים (למרות שיש סיכוי לא קטן לחצות גם אותם רק כי הם נקראים קווים אדומים.. את יודעת). חשוב שתבהירי לו מה את רואה בו ומה את לא רואה בו- כדי שתהיי בטוחה במקום שלך. אשמח בכל אופן אם תוכלי לחדד מעט את שאלתך הסופית, ולכתוב מה דעתך עד כה.

בברכה
עדי

נשמע שהאבחנה שלך לגבי הסיטואציה היא הקרובה ביותר למה שקורה במציאות. לגבי השאלה הסופית, הכוונה שלי היתה מה עושים עם הבלבול הזה? ברור לי שבמידה ויתפתח קשר חדש (לא עם אותו הבחור), הקשר בינינו יתגמד, אבל זה לא קורה נכון לעכשיו, לא תמיד קשר מגיע מתי שרוצים - לפחות לא אצלי. בכל אופן, אני לא יודעת מה לעשות עם הקשר הזה, לנתק אותו אני לא יכולה ולמען האמת גם לא ממש רוצה, אבל גם ללכת צעד אחד קדימה ולו רק כדי לנסות ולבחון את זה, מלחיץ אותי וגורם לי לחשוש לגבי עתיד מערכת היחסים הזו - גם במסגרת העבודה וגם במסגרת השכנות והחברים המשותפים. הוא באמת חשוב לי, והידיעה שבעוד כחצי שנה ייפרדו דרכינו (מבחינה מקצועית וקירבה גיאוגרפית) - מצד אחד מורידה לי אבן מהלב, ומצד שני גורמת לי לעצב. הבחירה הנוחה תהיה להמשיך עם זה כמו שזה עד עכשיו, עד שאמצא את הבחור הבא - אבל יכול להיות שיש כאן משהו אמיתי ואחר שחבל לוותר עליו? אני כבר לא יודעת... נראה לי שבלבלתי אותך עוד יותר.. אם יש לך משהו לייעץ לי אשמח לדעת. תודה רבה, אני מעריכה מאוד את הניסיון לעזור. יום נפלא :-)

ראשית אני באמת שמחה שאת נתרמת. חשוב לי בהחלט לדעת שעזרתי לך.

לא בילבלת אותי עוד יותר :) אני חושבת שיש בך מעין אמביוולנטיות לגבי המצב, את מתנדנדת בין הפנטזיה- במובן של דמיון- מה היה קורה אילו.. בעוד הרציונל אומר לך שיש הרבה סיכון והרבה וויתורים אם קשר כזה לא יצליח. מההיכרות עמו, נדמה לי שאת בהחלט יכולה לדעת, להרגיש בפנים- אם זה מישהו שהיית רוצה לקום לצידו כל בוקר ולעשות לו ילדים.. רק לך יש את התשובה לזה. ואם תחטטי עוד קצת במודעות ובצרכים שלך בקשר- יהיה לך קל יותר להחליט ולפעול בהתאמה. זה תהליך של חשיבה עלייך, על מה שאת זקוקה לו ומה יש כרגע מולך ומה הוא משרת (דימוי עצמי? הרגשה טובה? צורך מיני? הרגשה שאני אטרקטיבית? או מעבר לזה- צרכים רגשיים).

כשאמרת שעוד חצי שנה הדברים הולכים להראות אחרת- שמחתי עבורך וגם לי היתה הקלה מסוימת. בכל זאת- יש משהו בקשר הזה שמעכב אותך, אתכם, מלהמשיך הלאה ולחפש קשר אמיתי- כי בכל זאת בקשר הזה, ה"ידידותי", יש אלמנטים מאוד חיוביים ולא בכדי את אינך מעוניינת לנתק את הקשר הזה- שהרי יש בו חיוביות! אל תצטערי שיווצר מרחק, בהרבה פעמים המרחק מאפשר דווקא לדברים אחרים לצוץ, במובן של כשאנחנו מתרחקים פיזית הרבה פעמים יש מסביבנו יותר מקום (פיזי ורגשי באופן סימבולי) לחשוב על הדברים.. מזוית אחרת. כשפתאום הוא לא מול החלון שלך, ואת יותר "שולטת" במצב, ייתכן מאוד ויגיעו תובנות ומשהו ישתחרר לך.. חוסר הזמינות הזאת יכולה לאפשר גם לדברים טובים אחרים לבוא.

אמת שלאף אחד מאיתנו לא מגיע קשר כשבא לנו, לצערנו. מצד שני יש משהו בחיפוש ובמסתורין של קשר חדש (טרי)- משהו מרגש ומפתיע. ייתכן ואתם, כל אחד מצידו, "פוחד" לקיים קשר חדש דווקא בשל הפחד לאבד משהו קיים ביניכם או בכך לפסול רשמית אופציה לקשר רציני? לא היית רוצה לפתוח את זה איתו? זה לא כ"כ חופף ל"בואי נשכב והכל יסתדר", אבל בכל זאת, אולי להקל עלייך את השאלות והתהיות שווה לפתוח את זה מולו..

אני מאמינה שקשרים שנועדו להיות- הם באמת מתקיימים. כך או אחרת, בפאזה הזאת או בבאה.. יש בנו משהו שיודע בפנים מה טוב לנו ומה המכסה שלנו.. ורגשות נועדו להיות ולהתפתח בקשר , ואני סומכת עלייך שבתוך תוכך את באמת יודעת מה טוב לך ומי מתאים לך כמכלול, כאדם לחיות לצידו, אל מול אדם שמשרת אצלך חלקים מסויימים, צרכים מסויימים, אבל רחוק מלהיות פרנטר רציני, על כל המשתמע מכך.

אשמח להיות פה כשתצטרכי.
עדי

אוקיי, אז דבר ראשון, כמובן שאת עוזרת לי כי מעבר לזה שאני די מודעת לעצמי ולדברים שקורים לי, לפעמים כשאדם אחר שם מולך מראה, זה מוביל לתובנות אחרות. ומכאן לדבר השני, שזה בדיוק מה שקרה כאן: חוששני שלא אגש לדבר איתו על מה שאמרת, כי אני פשוט די יודעת מה או יותר נכון מי עומד מולי.. מה שכן, דרך הדברים שלך, הגעתי למסקנה שלי. מה שצריך לקרות הרי בכל מקרה, סביר להניח שיקרה, אז אני מכאן ממשיכה הלאה ומחפשת לי משהו אחר, כמובן שעם התקווה שהכל יבוא על מקומו בשלב מסויים, לכאן או לכאן. תודה גדולה מקרב לב, את עושה עבודת קודש.

בחורה יקרה,

שמחתי לעזור. את עושה עבודה טובה עם עצמך ויש לה שכר בסופו של יום.

פיזרנו ערפל יחד, עכשיו דברים יותר ברורים. מאחלת לך מקרב לב המון הצלחה בהמשך, אני סומכת עלייך ועל כך שאת אדם מודע לעצמו- זה בעצם מה שמוביל לפתרונות.

עדי

לפני שאני מגיבה ממש לשאלתך הספציפית, אני רוצה לחדד שבמצבים מהסוג הזה- פרידה, כניסה לקשר אחר, ושוב חזרה- כדאי גם לקחת את הדברים לאט. בזהירות. כדי לא לפגוע שוב, כדי לא להיפגע שוב.

כן, כרגע מה שקורה הוא שאת מושכת את הנוכחי בעוד שאת יודעת שהרי הוא לא בשבילך. רצוי וכדאי שתסיימי איתו את הקשר, ואת זה כתבת לבד.

לפעמים, כמו שכאן קרה, כדאי לקחת פסק זמן, ולבדוק עם עצמנו איפה אנחנו ללא בן הזוג שממנו נפרדנו. והנה- גילית שהוא האחד. לא כתבת האם גם מבחינתו את האחת, ואם גם ברצונו לחזור. אם כן, סביר להניח שהוא כן יתעניין וישאל מה היה בתקופה בה לא הייתם יחד. זה הגיוני. מאוד ייתכן שהוא חשב לאורך התקופה הזאת האם יש לך מישהו ומה טיב היחסים ביניכם. חשוב שתהיי מוכנה לשאלה הזאת. משהסיבה לפרידה היתה- כפי שאמרת- שאת רוצה לבדוק בחוץ ואולי מישהו אחר מתאים- זה רק לגיטימי שבאמת תבדקי את זה, ותבואי עם תשובה ברורה כמו "אתה האחד שלי". ייתכן ואת חוששת מדבר שדווקא ירגיע את האוירה, ז"א- הנה, ניסית משהו אחר, ועכשיו את בטוחה מתמיד בקשר הזה. זאת אופציה ראשונה, בהנחה שבן זוגך הקודם יודע את סיבת הפרידה ומה שכתבת כאן חופף למה שאמרת לו.ייתכן וזה יכול להרגיע ולהגיד שבאמת היית נאמנה לתחושותייך, שהיו לך ספקות והם נעלמו.

אופציה שניה היא באמת לחכות שהוא יפתח את הנושא, ואפשר לומר בכלליות שהיה לך קשר עם מישהו ומהר מאוד הבנת שזה לא מתאים. זה לא שקר, וזה גם לא איזו אמת מפורטת לפרטים.

אני חושבת שהאפשרות הראשונה מתאימה יותר, כנה וגלויה יותר, ויכולה להוביל את הקשר המחודש ביניכם לרמה גבוהה יותר של פתיחות ואמון. נכון שלא תמיד האמת היא נעימה, אבל יש אמת אחת וממנה צומחים. אני מאמינה שאם זה נועד להיות- בן זוגך יגלה הבנה ובגרות גם פה.

חשבי עם עצמך, על רקע ההיכרות של הקשר שהיה לכם, מה באמת כדאי. אני לא חושבת שיש לך ממה לחשוש, שהרי זוהי פרידה לכל דבר והיא נועדה בין היתר גם להתנסויות חדשות. רק זכרי לחזור אליו אם באמת באמת הוא האחד, על מנת שלא תיפלי שוב לספקות וחששות והמצב יסתבך.

בברכה,
עדי

דבר ראשון, תודה רבה על התשובה העמוקה והכנה..

החבר לשעבר כן ידע שזוהי חלק ממטרות הפרידה, למרות שגם אז כשדיברתי איתו על כך, שאני מרגישה צורך לבדוק ולברר ולדעת בדיוק אם זה ה"דבר" הנכון בשביל שנינו- הוא לא הרגיש כלל את הצורך הזה לבדוק. הוא אמר שמושלם לו איתי ושהוא מרגיש שאנחנו משלימים אחד את השני והוא לא מפקפק בכך שאנחנו מתאימים אחד לשני. כמובן שניסיתי להאיר לו באור חיובי את הפרידה, ולהגיד לו שמכיוון ששנינו ה"ראשונים" אחד של השני , שכשאם נתחתן אני רוצה ששנינו נדע בלב שלם שזה הדבר המתאים עבורנו ושלא "נגלה" את זה אחרי שנהיה נשואים, ופתאום יהיה את הצורך לבדוק מחדש. כמובן שהוא אמר שהוא יחשוב על הנקודת מבט הזו , אבל מאידך, נפגע מאוד, ובצדק, מדברי, שכן הוא לא היה "מוכן" לכך. יש לציין שהקשר שלנו היה מאוד כן ואמין, ומושלם במלוא מובן המילה. העובדה היחידה שהעיקה ואולי גרמה לי קצת לקושי היה המרחק הגדול בין מקומות המגורים שלנו (קצוות המדינה), אבל היא לא מנעה מהקשר לתפקד במשך שנתיים וחצי מלאות ללא כל ריב רציני או הפסקות באמצע..
אני באמת רוצה כמו שאמרת, עדין לשמור על הכנות והאמינות, העיניין הוא, שלפי התחושה שלי, אני מרגישה שמה שיקרה זה שרק אני עשיתי צעד להכיר בחור חדש, הוא נשאר באותו המצב , ואז שכשנחזור (ואני יודעת שבתוכו הוא מייחל לזה כמוני) רק אני אצטרך להגיד ולספר שהייתי עם הבחור, וכנראה הוא גם ישאל עד לאן זה הגיע, וכמה רציני היה הקשר. האמת לא תהיה נעימה לשמוע, אני מרגישה שיהיה לו מאוד קשה אחכ להסתכל לי בעיניים, שכן הוא לא יאמין עלי, והאמת היא שגם אני לא מאמינה על עצמי שקרה כך וכך..,,

אני כל כך אוהבת אותו, והקשר הזה באמת הדבר המושלם בשבילי. הבחור שאני נמצאת איתו עכשיו (ובקרוב אפרד ממנו) כך כך שונה מהבן זוג הקודם, כשהוא אמר לי שאין כזה "קשר מושלם" הרגשתי שמה היה לי היה ה"מושלם עבורי", ושאי אפשר להתווכח עם זה. אני באמת רוצה להאמין שהכל יסתדר ויחזור לקדמותו. אולי זה היה סוג של חוייה מתקנת, אבל עכשיו אני יודעת - הוא באמת האחד בשבילי, אני מעריכה הרבה יותר. אני רק מקווה שלא פספסתי את הרכבת או שכשאם הוא ישאל על טיב הקשר הקודם- הוא יבחר שלא לחזור אלי, וזה מה שמפחיד אותי מאוד..

ושוב תודה, שאת קוראת כל מכתב, ומתייחסת בכנות, כיאלו שהכרת אותי מקרוב .

ראשית אני מודה לך על המילים החמות שלך, בהחלט חשוב לי לדעת שעזרתי לך.

חשוב לזכור שאם לא תספרי לו, או תספרי חלקים- החשש הזה תמיד יהיה שם "מה הוא היה אומר אם הייתי אומרת את האמת", וזה יוצר כדור שלג של חששות. אולי שווה מראש להיות אמיצה, כנה, ולבוא מתוך מקום כזה- שהנה, עברתי מה שעברתי ואני אומרת לך את האמת: האמת היא כזאת. היא הובילה אותי חזרה למה שקורה, למה שאני מרגישה באמת. זה מה שגרם לי להיות הכי בטוחה.

יש חשש שהוא יפגע, נכון. אבל אם זה מנט טו בי, ייתכן וגם הוא פתאום יצטרך לחשוב, ואת תתני לו את הזמן- ויגלה שהוא מסוגל לקבל הכל- והקשר שלכם רק יצמח (אופציה). את יכולה גם לתת לו את האפשרות לחשוב על הדברים ובכך להרוויח הערכתו אלייך ולבגרות שבלתת אפשרות למרחב אמיתי ללא סטופר.

העיקר שאת יודעת היום - שככה את מרגישה. מה שיהיה הלאה לא תלוי בך, את- עשי את מה שצריך, סיימי את הקשר עם ההוא.. חשבי כמה ימים וקבעי פגישה עם הבחור שאת אוהבת. הפעם את צריכה להיות בטוחה ברגשותייך ואכן להיות שם במאה אחוז.. ויותר מזה- לתת לו את התחושה הזאת שאת שם.

כל היתר אינו תלוי בך. עשית מהלך, וכמו כל אחד כזה שאחנו עושים- יש לו תוצאות. אבל זכרי שאם זה אמור להיות ביניכם, לאט או מהר, עכשיו או אח"כ- זה יקרה ביניכם, ויקרה כמו שצריך. לכן תעשי מה שצריך, וכל היתר- יקרה מעצמו, כפי שאמור לקרות.

זכרי אגב, שכמו שכתבתי לך בהתחלה- גם את לעצמך יכולה לקחת את הזמן, כדי לתכנן את הדברים, מה את רוצה להגיד, איך את רוצה להגיד, ממש להגיע למקום הזה מוכנה, וגם אם זה יקח זמן- אם יש פה אהבה אמיתית- זה לא יברח לך. רק לא לפעול מלחץ.

בהצלחה רבה

היי,

אני מרגישה (שוב) צורך לשתף אותך במה שעובר עלי, ולקבל ממך עצה, מאחר ועזרת לי המון עד כה.

נפרדתי מהחבר (ההוא שהבנתי שלא בשבילי), לאחר קשר של 3 חודשים בערך. היתה לי הקלה, אך עם זאת היה לי מאוד קשה, מאחר שכן יש רגשות, אולם לא חזקים וברורים כמו בקשר הראשון שלי עם החבר של שנתיים וחצי. עוברים עלי ימים מאוד קשים, מצד אחד אני יודעת שהקשר עם הבחור , לא היה מחזיק מעמד להרבה זמן, כי חשבתי המון על החבר הראשון שלי,והפרידה היתה ההדית והסתיימה יפה ולא בריב .הבנתי שאני אוהבת את החבר הראשון שלי אהבת אמת, ושהקשר שלנו מאוד יחודי ומושלם עבורנו,. התחושה הזו מאוד חזקה אצלי. מצד שני, כשדיברתי עם החבר שלי הראשון, לאחר שנפרדתי מהחבר ה"זמני", הקלפים היו פתוחים, והוא ידע הכל. כמובן, שהוא רצה לשמוע את האמת, למרות שהיא לא הייתה כלל נעימה. הוא אמר לי שהוא מאוד מבולבל, והוא צריך זמן לחשוב על הדברים. מאז דיברנו עוד כמה פעמים, אני מבינה שהוא צריך זמן וזאת בקשה לגיטימית לגמרי לאור המצב, אני פשוט מפחדת שהוא יוותר על זה בקלות לאור הנסיבות שקרו. סיפרתי לו על החשש שלי, והוא אמר לי , שאם הקשר הזה לא היה חשוב לו הוא לא היה מדבר איתי כלל, הוא מאמין שרק הזמן יכול לשנות דברים לטובתינו, ושיש לו עוד המון סימני שאלה מדוע הכל קרה, האם זה יקרה אולי שוב, אם הוא יוכל להמשיך בקשר מבלי שהדברים שחוויתי יציקו לו וכו'..
בדיעבד, כן היה לי קשר מושלם מכל הבחינות איתו,קשר ראשון של שנינו, ועל אף כך, הרגשתי את הצורך של "לבדוק", אני מרגישה שהסקרנות הזאת "הרגה" אותי... אני מרגישה ממש לא טוב בלשון המעטה, אנחנו מדברים כל יום , פעם אחת בטלפון, אולי הוא צריך את ה"ספייס" ממני אבל בגלל שהכל כל כך טרי אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו לפעמים..מבחינתו אין בעיה שנדבר. הוא היה מאוד פגוע מכל הסיפור, ועכשיו מאוד מבולבל. אני הסברתי לו שחוויתי מעין חויה מתקנת, עשיתי חשבון נפש, והגעתי להבנה שאותו אני אוהבת, ושאני לעולם לא אזכה לכזה זיווג מדהים ומושלם. שנינו מאוד רוצים לחזור למה שהיה, השאלה היא האם הוא יתן לדברים לנוח בצד מאחרינו עם הזמן, או שהוא לא יהיה מסוגל ונמשיך כל אחד בדרכו. האפשרות השניה פחות "מוצאת חן" בעיניי, אני פחדת שבזמן הזה, שהוא כביכול יגיע לאיזו שהיא תשובה בסוף, אני ייצור לעצמי איזו פנטזיה, שנחזור להיות חברים, ושהכל יהיה כתמול שלשום..כי אז אם זה לא יתמשמש, ההכרה במציאות תהיה קשה ביותר עבורי. אני מתפללת כל יום, שבעזרת ה' יהיה טוב, ושמה שצריך לקרות יקרה.

מה את חושבת?..יש לך איזו עצה?..

שוב, מודה לך על העזרה, באמת שאת ראויה להערכה על היחס החם ואישי 3>

כל הכבוד לך על הפתיחות ועל "לקיחת הסיכון" שיש בה, באמת הערכתי אלייך רבה.

תראי, כן, הוא פגוע ומבולבל.. אבל איפשהו היתה לי תחושה מהנימה של ההודעה שלך כאן, שאת מרגישה מאוד אשמה ומתנצלת על כך שניסית משהו אחר. ראי, אם היתה מדוברת כאן בגידה- הייתי מבינה את תחושות האשם האלו ואת נימת ההתנצלות. אבל היית כ"כ כנה איתו- אמרת לו מראש שאת רוצה לבדוק משהו אחר.. שתינו נסכים שהיה עדיף להיפרד קודם ולנסות (כמו שעשית) אל מול לנסות מאחורי הגב שלו, אני מניחה שזה השיקול שהיה שם. אם לא היית מנסה- לא היית יודעת. אם לא היית מנסה- תמיד היית נשארת איתו בתחושת ההחמצה- מה היה אם. זה מה שהוא היה רוצה? לא חושבת. היית נאמנה לקשר ולאמון ביניכם וזו הדרך הנכונה להסתכל על הדברים.

הפגיעה שלו מובנת, אבל צריכה להיכנס לפרופורציות. אמרת את האמת, ניסית משהו אחר, למדת לקח, קיבלת את התובנה המקסימה שהוא האחד שלך.. הוא נפגע, כן, אבל יש עוד זוויות שהוא יכול להסתכל דרכן: היא הבינה מה היא הפסידה.. ואפשר לבנות ולחזק את הקשר, לאט לאט, ולהחזיר למסלול. עברנו משהו וזה הזמן לבדוק למה עלה צורך כזה של עזיבה ומה אפשר לעשות יחד כדי לשפר.

כרגע הוא בשלב הפגיעה והבלבול- בסדר. תני לו להיות שם. הוא הצהיר שהוא רוצה בקשר הזה, ולכן אני מאמינה שהוא גם יבין שהפספוס אדיר אם לא תחזרו, אבל מה שחשוב הוא שלא תשדרי שאת רודפת אחריו ו"יהי מה!". למה? כי יש סיכוי שזה ירחיק אותו, פסיכולוגית. אני במקומך הייתי מאפשרת לו ספייס, פחות מתקשרת, אולי הודעה פה הודעה שם, כן רגישה וכן מקשיבה, כן מביעה רגשות כשצריך, אבל לא יותר מדי. קצת להקטין את האש, ועמה את הפרופורציה שמעט התנפחה לדעתי. אני לא מבטלת את התחושה שלו- האהובה שלו היתה בזרועות אחר- אבל אחרי שנפרדתם. היית "חוקית" כאן, לזאת כוונתי.

אפשר גם להוסיף ולומר שבמצב בו תחזרו למסלול, שווה לפתוח, מאוחר יותר, כשדברים יהיו בטוחים ורגועים יותר- שווה לפתוח את הרצון שלך למשהו אחר, ואת הפרידה- ולעשות לזה עיבוד משמעותי, על מנת שתהיה תחושה שזה מאחוריכם. כי עכשיו אולי יש קצת תחושה של "משהו פתוח" מאז הפרידה, שווה לעשות לזה עיבוד טוב, ולבדוק מה היה חסר, אם היה, מה היה בדיוק הצורך שלך (גיוון, ריגוש- דברים שיש לעבוד עליהם בזוגיות ארוכת טווח). אפשרות נוספת היא להציע לו (לא כרגע, בהמשך) ללכת יחד ליעוץ זוגי ממוקד, ולנסות להתקרב זה לזה יחד, ולחדש את האמון והקשר.

דנה יקרה- לא בגדת בו. אין מה להשוות. הוא נפגע, האגו נרמס- ועבור כל אחד זאת היתה חוויה קשה. אבל אם הוא רוצה בקשר, וחושב שהכל היה שווה את זה, הוא גם יחזור אלייך. רק תני לו ספייס ובכך תגרמי לו מעט להתגעגע (כמו שהיה במצב ההפוך).. קצת להרגיש בחיסרון הטלפון שלך, קצת לשחק מחבואים.. כי זה יכול לגרום למקום פיזי ורגשי- לחשוב על הדברים, לחשוב על חסרונך, ולהגיע להחלטה.

בהצלחה רבה.. שמחה שיכולתי לעזור.
עדי

מה שאת מתארת באמת מדבר על מצב שקשה מאוד להסתדר איתו ויותר מזה קשה מאוד להתעלם ממנו.

שאלת איך אפשר להתרחק מבלי לפגוע במי שאת אוהבת- אני חושבת שאת ניסית זאת לפני שנה, כשהחלטת להוריד פרופיל כלשונך.

כצפוי זה לא ממש עבד, כי לא יעזור הרבה- את עדיין הכלה, הגיסה, אמא של הנכדים וכו', ואת תמיד תישארי באיזור ותמיד תהיה אינטראקציה עם משפחתו של בעלך, באירועים, בחגים, בימי הולדת וכו'. חסר לי משתנה במשוואה הזאת והוא בעלך. איפה הוא בכל הסיפור פה, ואיך הוא רואה אותך וחווה אותך, ומציג אותך- מול כל השאר. איך למשל הוא מגיב כשבאים אליו בתלונות אלייך. (גם שתיקה פרושה תגובה אגב).

אני חושבת שלהרגשה שלך היה עוזר אם היה לך גב יותר חזק מהכיוון שלו. ראי, להתרחק ניסית, וזה קשה, כי סה"כ יש לך ילדים והם למעשה הנכדים שלהם, והמשפחה שאת לא מסתדרת איתן והפוך- היא משפחתו של בעלך. כך או כך מישהו ייפגע.

נשמע שגם לך טוב ונוח שיהיו יחסים קורקטיים. אני חושבת שמי שצריך לנהל פה איזשהו מו"מ בין הצדדים הוא הגורם המתווך והוא בעלך. אם חשוב לו הקשר בינך לבין משפחתו, ואם הוא מרגיש כמה זה פוגע בזוגיות מחד ובקשר עם ההורים מאידך - חשוב שיזמן את הצדדים לפגישה, בה תסכימו על מינימום של כבוד הדדי, על גבולות וקורקטיות (למשל- לא לבוא ולהגיד לו "איה ככה ואיה ככה"- היא אשתי וזה מה יש).. ואם לידם, כשאת שומעת את זה, הוא יגיד "איה היא אשתי. זה מה שבחרתי. איתה טוב לי. אותה אני אוהב"- יתכן מאוד וזה יוריד אותם מהעץ. לפעמים אנחנו פשוט רוצים להרגיש חשובים ומוערכים בפני היקרים לנו. ואם תהיה לך יותר תמיכה ממנו- הרי שאת תרגישי מחוזקת יותר.

בכללי, אני חושבת שאם את מגיעה לבעלך עם רצון לשיחה משותפת איתם, שהוא ינהל אותה- את שמה אצלכם את הכוח, ואת מראה לו במפורש כמה חשוב לך וכמה את מכבדת אותם (מה שיישאר עכשיו לבדוק הוא האם הם מעוניינים ומכבדים אף הם) - וזה כנראה ישקף לו את המצב טוב יותר. כדי לשמור על הזוגיות שלך ועל שלום הבית- עשי מעשה, יזמי פגישה, עשי את המקסימום להביא את מערכת היחסים למצב של כבוד ויחס שווה, ובכך עשית את שלך. כאן את נמצאת בצד שמנסה לפייס ולקרב, ולא בצד המתרחק והשליל. אני משוכנעת שזה יזיז משהו לטובה בקשרים ביניכם.

בהצלחה רבה