פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מה שאת מתארת מפריע להרבה נשים, חלקן מבינות את הצורך של אותו גבר וחלקן לא. תתפלאי שיש גם גברים שמפריעות להן התנהגויות דומות של האשה.

ייתכן ומה שאת אולי זקוקה לשמוע היא שאת אטרקטיבית בעיניו ומושכת בעיניו, ולאו דווקא הבטחות שלא יסתכל (הרי הוא לא יסתכל אולי כשאת איתו, אבל ייתכן ו"יחזור לסורו" כשהוא לבד או עם חברים), אולי חסר לך את החלק הזה- המפרגן, המעודד, ואז אולי פחות יפריע לך שהוא מסתכל- כי את החברה שלו.

תראי, לחנך אותו- אני לא בטוחה שאפשר. הוא כבר אמר את שלו- או שתסבלי את זה או שלא. יש גברים שפחות מסתכלים, שיותר מכבדים מי שנמצאת לידם, ויש כאלה שלא רואים זאת כך- אלא "זה הטבע שלי", ואין להם בעיה עם זה.

בדקי עם עצמך האם את מוכנה לנסות לקבל את זה כמו שזה, או להיות כנה ולומר שזה ימשיך להפריע, וזה משהו שיהיה קשה להתגבר עליו, גם בנושא אמון וכד'.

בהצלחה רבה

ענבל, צר לי על הסבל של שניכם. זה יכול להיות מאוד מדכא לעבור את כל העינוי של טיפולי הפוריות ולהיווכח שיש ביניכם נתק וזרות, ולתוך זה אתם מביאים עוד ילד.
עלי לומר שיש מצב שאם אחרי עשר פגישות עם היועצת לא חל שינוי - יתכן שהיא לא מתאימה לכם, או שקורה משהו מעבר לכך במערכת היחסים, אולי מתחת לפני השטח, שאינו בא לידי ביטוי בטיפול. ראי, ענבל, מותר להחליף מטפל! לא כל מטפל מתאים לעבוד עם כל זוג, כמו שלא כל פסיכולוג מתאים לעבוד עם כל מטופל. יש שיטות שונות, וכמובן יש אישיות שונה לכל מטפל, וחשוב לבחור נכון, ואם זה לא נכון - אז לא להסס לבדוק אנשי מקצוע אחרים.

נשמע שבן זוגך מטבעו לא אדם חם- גם במשפחה לא מחבקים, ככה הם, כולם "כולה מקלחת". שם גדל וזה מה שחווה.

לא התרשמתי שאין משיכה, הרי שאמרת שהיחסים האינטימיים מספקים בגדול. לך מטבעך יש כנראה יותר צורך ויותר חשק, יכולת- לחיבוק, למגע החם.. אצלו אין כ"כ את הצורך הזה והוא גם לא כ"כ מבין מה הבעיה.

אני חושבת שיש מקום לשבת איתו לשיחה ולשאול אותו- האם את תוכלי ליזום, כרמז, חיבוק (למשל שאת תתחילי אותו), והוא יבין את הצורך שלך ויעניק לך אותו?

כמו כל זוג, יש צרכים מסוימים ורצונות, וכשיש אהבה ורצון להעניק, זה הולך לקראת זו. אז נכון, בהתחלה אולי זה יהיה מאולץ קצת, אבל כשהוא ייכנס לאותה משבצת של אהבה אלייך ויעניק לך את זה כמתנה, כמעשה שעושה לך טוב- הוא גם יפיק ממנו טוב, אוטומטית. נסי לחבר אותו למקום הזה.

בהצלחה רבה

אושרי היקרה, את מתארת זוגיות שיש בה בעיות מעבר לבעיית הפורנו. את מציינת בעיית תקשורת, סגירות, חוסר היענות כלפייך, פגיעה בסקס, חוסר חופש לגשת זה אל זה ולהעלות בעיות. ההתמכרות שלו עכשו לפורנו נראית לי איזו בריחה קלה מן המציאות למקום פרטי ומאובטח משלו, שבו יש לו שליטה מוחלטת על עולם שהוא רק שלו, ובו הוא אינו צריך כל הזמן להתחשב במישהו אחר ובדרישות שלו ובצרכים שלו ולשמוע את התלונות שלו או את הבקשות שלו.
וכאן נוצר מעגל קסמים, שמסבך את הבעייה עוד יותר: ככל שהוא נמשך ושוהה יותר בצ'טים הללו ובפורנו, כך את יותר מודאגת ונעלבת, ומפתחת התנגדות שגם אם היא לא נאמרת במילים - הוא ודאי מרגיש אותה ממך, ואז על מנת להרגיש שאינך שולטת בו הוא ממשיך לעשות זאת, וזה יוצר ביניכם חיץ יותר ויותר, ובנוסף משמש לו פורקן קל, שלא מציב בפניו דרישות כמוך.
בסך הכל - המצב אם לא תעשו משהו דראסטי - עלול רק להידרדר בכיוון אחד.
נראה לי, שכמו הרבה גברים, הוא אינו אוהב שאת "מחנכת" אותו ומבקרת אותו, וזה גורם לו להיסגר ולהינעל ולהתחמק משיחות "בירור" שאת אולי יוזמת. יכול להיות שהשיחות הללו חשובות בעינייך וחיוניות, אבל מכיוון שהוא נקרא שם לסדר - הוא לא אוהב לשהות בשיחה כזאת, שאת יוזמת, ומראש מנחש שזו הולכת להיות נזיפה וביקורת.
את כל זאת אני אמנם מנחשת, אבל נתקלתי בכך אצל הרבה זוגות.
מה עושים, את שואלת? מכיוון שהיחסים איתו חשובים לך - צריך לעשות משהו בדרך אחרת, שכן תגיע עד אליו. דרך אחת היא ללכת איתו לייעוץ זוגי (כן, יש המון זוגות שאינם נשואים המגיעים לייעוץ זוגי). דרך אחרת היא להתחיל לפתח לעצמך חיים עצמאיים, שאינם תלויים בשיתוף הפעולה שלו, ולקוות שבשלב מסויים הוא ירגיש בחסרונך, ויתחיל לקחת אחריות על שיפור היחסים, דבר שעד כה נדמה לי שאת עשית לבדך, אבל הוא לא עבד. אם את רוצה ליזום איתו שיחה - נסי לא ליפול עליו אלא לקבוע איתו שיחה כדי שהוא יתפנה נפשית לקראת השיחה. בשיחה אל תבקרי אותו. עיש מאמץ להדגיש בפניו רק מה עובר עלייך. הפוקוב צריך להיות על עצמך, על רגשותייך, על הדאגה שלך, ולא על מה הוא עושה "לא בסדר" רוב הגברים ממש ננעלים כאשר הם שומעים מסר שהם לא בסדר.
מקווה שזה יעזור במקצת.

שלום לך
אני הייתי ממליצה לך, מנסיון אישי שלי בלבד, להיות שותפה שלו גם פה. אם תהיה פתוחה וליברלית אולי הוא יתחיל לשתף אותך תוכלי לצפות איתו בפורנו או לצ'וטט ביחד. ואולי תמצאי שזה מעניין ומרגש אותך גם...

בהתחלה היה נראה כי את רוצה לספק את רצון הילדה שלך לאח קטן, בעוד את לא חושבת שאתם כזוג מתאימים לגדל עוד ילד עקב בעיות מסוימות בזוגיות (שיש לכולם).

אח"כ הגיעה התלבטות אמיתית אולי כן להביא ילד כל עוד אפשר.

לדעתי גם לזה יש מחיר. נכון אמרת שחשובה הזוגיות כדי להיות הורים, לא משנה לכמה ילדים ואולי שווה לכם לקחת את ההבאת ילד הזאת כאתגר, כיעד, אבל כדי להגיע ליעד הזה צריך לעבור דרך שתהיה כלולה בה העבודה על הזוגיות. נראה שבלי קשר לאישיו הזה- אם להביא או לא, דרושה פה עבודה על הדברים שהזכרת, על התקשורת ביניכם, על עבודה על השונות ביניכם מבחינת האופי, על גישור של הדברים. יכול להיות שהזמן וגידול הילדה עשו את שלהם ואולי הזוגיות זקוקה לאיזה ריענון.

אני חושבת שהנושא של תחזוקת הזוגיות חשוב בהרבה מהבאת ילד, שכן ילד יכול להיוולד לעולם זוגי בריא, עם פחות פערים ובכך להבטיח לו מודל נכון יותר לזוגיות ולהורות. מאידך ילד יכול להיוולד לעולם לא בריא של זוגיות, ולראות בעיות ופערים רבים. לכן שווה לחכות מעט (את בת 33, עדיין צעירה ויש זמן נוסף), ואם כבר להביא ילד- להביא אותו לאחר עבודה על הקשר ביניכם, על האהבה ועל התקשורת, על מנת להבטיח לו מודל נכון של זוגיות. נשמע שסה"כ אתם אוהבים וטוב לך, למרות הכל, ולכן אני משוכנעת שלחזק את הביחד שלכם יכול לעשות רק טוב.

בברכה
עדי

נתת לי תשובות מתאימות שחשבתי עליהן עמוק בלב הוצאת את הכל על הכתב וזה נהיה מוחשי וברור-תודה.
עכשיו נותר לי לדבר איתו ולשנות לו גישה שיסתכל על החיים בצורה אחרת.
זה הולך להיות משימה קשה. הוא בן 43 וחושב שהדרך שלו נכונה מקווה שאני לא אצטרך לחיות עם
האופי הזה והוא יצליח להתגמש
תודה על ההקשבה

אני שמחה שזה שיקף לך דברים שידעת, ורק היית צריכה פנס שיאיר את הפינות האלה.

תודה על הפידבק, ותודה ששיתפת. זכרי שמהחיים תמיד יש מה ללמוד וגם אם הוא בן 43, והוא רוצה בקשר ויש בסיס נכון של אהבה וחיבור- תוכלו עם רצון ומוכנות להתקרב ולנסות לגשר על הפערים, ולחשוב על ההמשך יחד מבחינת הבאת עוד ילד.

את מוזמנת לעדכן.
עדי

אם הבנתי אותך נכון,,, את מעוניינת לשפר את חייך במסגרת הנישואין, ומאוד רוצה שבעלך יהנה איתך,
הרשי לי קודם כל להצדיע לך, כל הכבוד !

חשוב שתפנימי שגם אם נרביץ לו הוא לא יישתנה---,
הוא יישתנה אם את תלמדי איך לפנות אליו נכון, זוהי משימה חדשה שטרם הורגלת אליה ולכן את חייבת עזרה מבחוץ, אז או שתלמדי תקשורת, או שתלמדי מספרים, או שפשוט תלכי לייעוץ זוגי או מיני או שניהם ייחד,
תביני זה לא פגם בך או בו, לא ולא ! העניין הוא שצריך להשקיע מחשבה והרבה סבלנות כדי לגרום לו להבין מהן הצרכים שלך, ועל הדרך לשפר את הקשר לרמות שלא חלמתם,
ב ה צ ל ח ה

אהלן בני,
ראיתי שאתה כותב כאן תגובות והתחברתי לצורת החשיבה שלך על זוגיות.
יש לי בן זוג כבר מספר שנים אבל הקשר תקוע,
רציתי לדעת האם אתה מייעץ גם טלפונית?
אני מנסה לגרום לבן זוגי להיפתח לחשיבה זוגית, אבל לבד אני לא יכולה וחשבתי ששיחת טלפון, אפילו אחת איתך, עשויה לעזור לפחות לפתיחת הערוצים.
אני עדיין צריכה לשאול אותו האם הוא מסכים לכך,
אבל קודם לכן רציתי לדעת אם באמת אתה מייעץ טלפונית, ככה אפילו באופן חד פעמי כאמור..?

תני מייל ונמשיך משם,

קורא אותך וחושב לעצמי - אין צדק בעולם.."אלוהים נותן אגוז למי שאין שיניים"...
זהו נושא השיחה שלי עם החברים לצד כוס בירה כאשר הבעיה שלנו היא הפוכה!!

אבל אם אתייחס לענין פנייתך, גודל האכזבה (תסכול) הינו כגודל הציפיות. לדעתי את יכולה להתאים את הציפיות שלך ואולי אף להעלותן אבל בהדרגה מציאותית. אם יש בינכם פער כזה גדול אל תצפי שהוא יילך אחרי הפנטזיות שלך שהרי את נמצאת במקום מאד מתקדם מבחנת פתיחות, יצירתיות וכו'
את חייבת להוליכו לאט בהתבסס על הקיים ומשם להתקדם ביחד
נראה לי שהוא די נבהל מהפער בינכם ולא אתפלא גם אם הוא לא חושש או בסתר ליבו דואג מהפער הזה.
כל הכבוד לך על היוזמה (וכמובן על החשק) - תזכרי סקס זוהי הנאה צרופה ולא שום דבר אחר
וזה חייב להיות כזה בעבור שני בני הזוג
בעצם מה אני מבין? ומי שם אותי כיועץ? פשוט לא יכולתי שלא להגיב
מה אגיד לך - בהצלחה זה נראה לי כמו "צרות של עשירים" ....

אתם אומרים לאט ובזהירות אבל זה פשוט לא שם ואין לי מושג איך להוביל את זה לשם . ניסיתי הכל חוץ מטיפול מיני . אולי הגיע הזמן?
אלו ממש לא צרות של עשירים כי התסכול הוא תסכול כמו שמרגיש גבר שאשתו לא מעוניינת ואין שוני פשוט אצלנו זה הפוך . לצערי במיטה אני זאת שיוזמת, עושה אבל לא מרגישה שיש לי פרטנר וזה מתסכל.
אז שינוי גישה מתאים לי , איך בפועל כדאי ליישם את זה?

"א" היקרה, כמו שכתבת, מה שאת מתארת הוא נחלתם של הרבה זוגות, ונכון שברוב המקרים המצב הוא הפוך, והגבר הוא היותר מתוסכל מחוסר ההיענות של האישה לרעיונות ולפנטזיות ולגיוונים שונים. לדעתי, אצל המון זוגות יש פער בכיוון זה או אחר, והשאלה הגדולה היא מה עושים עם הפער, איך לא הופכים אותו לבעייה שמרחפת מעל שניכם ויוצרת גם רגשות אשמה וחוסר ערך אצל הצד הפחות מתעניין בסקס. מאוד יתכן שכבר עבר אליו מסר ממך של אכזבה ותסכול וזה עלול ליצור מעגל קסמים "זדוני" שבו הוא יעדיף במשך הזמן להימנע מסקס לעיתים קרובות, בגלל שהוא מקבל ממך את התחושה שהוא לא מספק אותך, שהוא לא מספיק טוב במיטה.
כמעט כל דבר בזוגיות שאינו נעים לנו באופן קבוע וחוזר על עצמו-- אנחנו משתדלים להימנע ממנו באופן קבוע...זו מעין אקסיומה...
מה עושים? אפשרות אחת היא להיעזר בייעוץ סקסולוגי, שיכול להוות מעין תיווך לפער שיש ביניכם. שם אפשר אולי ליצור תקשורת יותר פתוחה ביניכם ולהגדיל את טווח האפשרויות של דברים שמהנים את שניכם.
אפשרות נוספת - להתאזר בהמון סבלנות, ולהחמיא לו על כל מיני דברים שקורים ביניכם בתחום הזה. ככל שאיכות הסקס ביניכם תהיה חיובית יותר, נעימה, מלווה במחמאות, בהתפעלות, ולא בתסכול, רטינות וביקורת - הוא ירגיש חופשי יותר ואם טמון בו יצור יותר מיני שם בעומק - בתנאי החממה האלו הוא יכול לצאת לאור. אם את יכולה ומוכנה לקבל את מה שיש, לשמוח בחלקך, לשבח את מה שכן מופיע - במקום כל הזמן לרצות את מה שחסר - יש סיכוי שבעלך ירגיש יותר ויותר נוח וחופשי - מה שקשה לי להאמין שקורה כיום.

נשמע שנושא האמון תופס הרבה מקום בשאלה שלך- מה קורה שם לבעלך ולמה הוא מתנהג כפי שתיארת.

אני חושבת שדבר ראשון, נתחיל מהתחלה- שאלי את עצמך האם גלישה באתרי פורנו אכן מהווה לדעתך שבירת אמון ובגידה? חשבי טוב, כיוון שאם את תשימי את ההתנהגות הזאת בטייטל של בגידה, ייתכן ואת מחמירה עם המצב. כמובן שלאף בן או בת זוג לא אידיאלי שהפרטנר יגלוש ויספק עצמו, אבל חשוב לשים את הדברים בפרופורציות. היית בהיריון מתקדם והיה חשש אמיתי לקיים יחסי מין, הוא מצא לעצמו מפלט, אל מול מפלטים אחרים שבאמת היו שוברים את האמון. לכן חשוב שתראי את הדברים בעיניים יותר פשרניות לדעתי. קשה לקבל את זה, נכון, אבל דעי שרוב הגברים באמת מתנהגים כך, ובעולם של פיתויים כ"כ גדולים, אולי זה הרע במיעוטו? נסי לחשוב כך על הדברים.

מעבר לכך, חסר היה לי נתון בהודעתך- האם דיברת על כך עם בן זוגך, האם פתחת את הדברים מתוך עולמך שלך, האם הסברת ושיקפת מה את מרגישה, התסכול ביחסי המין, ההימשכות אלייך, וכד'. אני חושבת שמה שאת מבקשת הוא לדעת שאת מושכת אותו, שאת עדיין מישהי אטרקטיבית בעיניו, וחשוב לך אולי לשמוע שאין לך סיבה להיות מאויימת מאתרי פורנו.. (?)

וכן- יכול להיות שהוא מספק עצמו וזה בסדר. הגוף הזה הוא רכושו שלו, הגוף שלו ברשותו, ואין מה לעשות. אנחנו לא "האח הגדול" ,גם אם נרצה, ואין לנו אפשרות לבדוק ולפלוש אחר בן זוגנו.. וטוב שכך- כי בדיוק במשוואה הזאת נכנס נושא האמון. אז בואי נסי להחזיר אותו ע"י שינוי הגישה ושימה של כותרת אחרת לגלישה בפורנו. בנוסף- דברי איתו- לא בתקיפות אלא מתוך רגש של אהבה, וניסיון אמיתי להביא לכנות ולגילוי לב מה הסיבה של אותו ריחוק שלו.

הערה נוספת- פרנטר שמרגיש שעוקבים ובודקים אותו, יתרחק.. וחבל. נסי להחזיר אותו למרחב שלך ע"י גישה עדינה, שמזמינה שיתוף וגילוי.

בהצלחה רבה

שלום לך שוב!
נדמה לי שאני זוכרת את התכתבותנו הקודמת. חבל שאי אפשר לשרשר, זה היה תורם לכולם המון...
נדמה לי שאז מאוד נפגעת מן הבגידה בחו"ל והיה לו חשוב לא להסתיר זאת מפנייך. ודיברנו על הצורך בריגושים.
מה שעכשו את מתארת מזכיר לי זוג אחר שהגיע אלי לייעוץ. שם נוצר מתח של שנים רבות (הם נשואים כמעט 20 שנים) שבהן לבעל יש פנטזיות על שיתוף פרטנר נוסף, ואישתו כל הזמן בהתנגדות, אבל עם השנים היא לאט לאט באה לקראתו, כל פעם קצת. היא הסכימה לאחר כמה שנים להוסיף גבר - מסג'יסט - אבל רק כאשר היו יוצאים לנופש בעיר רחוקה. עם הזמן היא הסכימה שהגבר ההוא ייגע בה במקומות מסויימים בגופה כאשר בעלה צופה בהם. כל פעם היא נעתרה לצעד נוסף שבעלה ממש השתוקק שיקרה, אבל היו לה גבולות שלא היתה מוכנה לעבור. הם הגיעו אלי כי הבעל היה מאוד מתוסכל מן הגבולות שלה. היה לו קשה להשלים עם זה שבחיים לא יהיה לו מימוש של הפנטיה שלו. שניהם לא היו מודעים - בגלל המתח הרב - עד כמה חיי המין שלהם היו עשירים ומלאים ומספקים, לעומת זוגות אחרים בוותק הזה...
התרשמתי אז שדווקא בגלל המתח הקבוע שנוצר ביניהם - זה שמר בצורה מאוד ייחודית על הארוטיקה והתשוקה ביניהם. הוא אף פעם לא היה בטוח למה היא תסכים. תמיד היה עליו לנהל איתה משא ומתן - לוותר על משהו ולהסתפק במשהו קטן. תמיד היתה ק צ ת התקדמות לקראת הפנטזיה שלו.
הרי כאשר הכל ידוע מראש וצפוי בזוגיות - ואצל רוב הזוגות מתקבע דפוס ידוע מראש מה הולך להיות בסקס - השיגרה הורגת את הכיף שיכול להיות בסקס בלתי צפוי מראש. לאחר שהקשבתי להם - ניסיתי לא להפריע! לא לקלקל את הפלא הארוטי שנוצר אצלם ע"י מציאת פתרון מטעמי...חששתי שאם אציע להם פתרונות זה יפר את המשחק המיוחד שהם המציאו ושיכללו שהכניס כל כך הרבה מתח חיובי וסקרנות ואי וודאות אל תוך החיים שלהם, ושימר בצורה יוצאת דופן את המיניות שלהם...

כאשר את מספרת על הפער ביניכם, אני מבינה זאת היטב, אבל חושבת גם שניתן על ידי משא ומתן קליל, סוג של טיזינג, למצוא דרכים איך לבוא לקראתו קצת כל פעם.
הנושא הזה יישאר תמיד, לדעתי, כאישיו ביניכם, תמיד יהיה פער בצורך בריגושים, ועליך למצוא במה את יכולה לבוא לקראתו. לא כל הדרך, לא כל מבוקשו. קצת.
מקווה שמה שסיפרתי לך על הזוג ההוא יעזור.
מה את אומרת?

תודה על הסיפור. באמת הבנתי וראיתי קווים מקבילים.
ניסיתי ללכת על משהו כמו -"בוא נחליט על מינון קבוע, שאדע שאז אני לא צריכה להיות בחרדה מתי זה יקרה וכמה.. משהו כמו פעם בחצי שנה, ואז אם יבוא לי יותר, אני לא אחשוש לומר זאת וכך זה נותן גם לי וגם לא סוג של שקט וידיעה שזה בנמצא, בתכנון. ושאף אחד לא מנסה להתחמק / לדחוף באלגנטיות או במניפולציה.
הוא אהב את זה. ונשמתי כשהוא אמר לי שזה מוצא חן בעיניו.
אבל אז שוב הגיע העניין של מה יהיה אבל עד שנכנס להריון. כי זה לא אפשרי .היה מפגש אחד ואם נחכה עוד חצי שנה, עד שגם אסיים את הלימודים יהיה עוד מפגש ואז אנחנו רוצים להכנס להריון
והוא פשוט כעס שרק שני מפגשים יהיו עד ההריון, ואז תקופה ארוכה של הריון ולידה לא נחווה אף מפגש. והוא רוצה על "חשבון" התקופה הזו 5 מפגשים בסך הכל.
זה רגיש לי כאילו אני חשבון בנק שמושכים ופודים על חשבון משהו... על חשבון ילדים.
אני ממש לא מסכימה עם הגישה שלו וזה גרם לריב.
כלומר אחרי שבאתי עם פתיחות וקבלה של המקום הזה שכמו שאמרת, תמיד יהיה שם ביננו, ואני מנסה להשלים עם זה שלפחות פעמיים בשנה יהיו מפגשים (ושוב, אם יתאים לי יותר..אז אני לא אעצור את עצמי- ואמרתי לו את זה ) ואז הוא אם היציאה הזו של- כן אבל צריך להספיק על חשובן התקופה שלא יהיה לנו... ממש תקופת צנע.
מה אני עושה? איך אני נגשת אליו לשיחה על כך? ילדים מול ריגושים.... לא מרגיש לי נוח ומתאים.
אפילו באתי לקראתו ואמרתי לו -"אוקיי, 3 מפגשים. אבל לא יותר." והוא כעס.
אני סחוטה מזה. מיואשת ועייפה.
כבר לא מרגיש לי כמו טייזינג נעים וחושני כמו שכתבת באותו הסיפור

"אוהבת ופגועה" יקרה, יתכן שהמשא ומתן שלכם היה על מישור אחד וספציפי, אם אינני טועה - מפגש אירוטי עם עוד זוג? ואולי, אם הייתם מעלים עוד כמה אפשרויות בהן ניתן לקבל ריגוש ולצאת מן השיגרה - יתכן שהייתם יכולים יותר להתקרב זה אל זו מבחינת העמדות, מבחינת הפער.
יש סדנאות מגע, טנטרה, אפשר להעלות רעיונות... אם קשה לכם לערוך שיחה פתוחה, ללא כעסים ותסכולים (הרגשות השליליים האלו ממש חוסמים את היצירתיות ואת חופש החשיבה) - אולי שווה לקחת ייעוץ קצר וחד פעמי אפילו, על מנת לא להיכנס להתסבכויות או לתיסכול כזה מצידו שהוא ירגיש ש"אין לו ברירה" אלא לעשות דברים ללא ידיעתך.

אדווה היקרה, הביאי בחשבון שהדברים שמפריעים לך היום עלולים להיות הרבה יותר גרועים בהמשך אם לא מצליחים לטפל בהם ולשנות אותם. ניתן לשנות את צורת התקשורת שלו בשעת ריב, אבל זה דורש רצון והשקעה מצידו, וקשה לעשות זאת ללא ייעוץ מקצועי כי אני חושבת שקשה לו לקבל אותך כמחנכת שלו.
את אינך שלמה עם הדברים הללו - הרי זה לא רק כלפי הילדים שיהיו אלא התנהגות בראש ובראשונה כלפייך!
היום מקובל מאוד שמגיעים לייעוץ זוגי זוגות לפני נישואין, כי יש להם התלבטות האם נכון להם להיות יחד ולהקים משפחה, או כי פשוט רוצים לשפר את הזוגיות ולבחון אותה לפני שמחליטים להתחתן.
אל תתפשרי על ההתנהגויות הללו, לכל זוג יש ריבים ואי אפשר בלי לריב, זה נורמלי ואפילו רצוי, כי בריב אנשים מוציאים החוצה את הדברים שחיוניים להם, וחשוב שהשני יידע על כך וזה לא יהיה נסתר מפניו. אז יש תכלית לריבים עם כל הכאב שיש בהם. אבל אם הריב משפיל ומפחיד - עם הזמן את תנסי לבלוע דברים כדי להימנע להגיע לריב קשה איתו, וזה לא בריא לבלוע...בסוף כל מה שאת מבליגה עליו - יוצא בבת אחת...
עליכם ללמוד לריב בצורה אפקטיבית יותר. יש להניח שהוא "למד" לריב בבית הוריו כמו כל אחד מאיתנו, ובשעת לחץ יוצאות לאור ההתנהגויות העתיקות, הפחות מתוחכמות, שקיימות מתחת להתנהגויות החדשות יותר שאימצנו בבגרותינו. קוראים לכך "רגרסיה" - נסיגה, וזו תופעה אנושית כללית. כל אחד נסוג לתגובות האוטומטיות שרכש אותן בילדותו, בריבים הקדומים של משפחתו.
לסיכום הנושא - עמדי על כך שאו שתעבדו על הנושא בעזרת ייעוץ מקצועי זוגי, או שהוא יעבוד חזק על עצמו וישנה את סגנונו - וזה כמעט בלתי אפשרי ללא עזרה מקצועית - או שלא תמשיכו יחד.

קודם כל אני רוצה להודות לך שכיוונת אותי ומצאת את המלים שאני לא הצלחתי להגדיר לעצמי. .
אני אוהבת אותו בלי סוף! באמת! הוא שוכב עכשיו במיטה מולי ,אני קוראת את ההודעה שלך ופשוט נזכרת כמה מושפלת ופגועה אני מרגישה כשאנחנו רבים (רבנו לפני שעתיים בערך וזה לווה במילים כמו "שקרנית" (לא שיקרתי לו פעם אחת בחיים) "סתומה" "את דואגת לכל העולם רק לא לי" (אני דואגת לו בלי סוף עם זה באוכל חם כשהוא מגיע הביתה (בסביבות 6 ואני מגיעה ב5), לזכור להדליק את הדוד שיהיה לו מים חמים, להכין לו בגדים למקלחת, להתעניין בו וביום שלו וכו'..
ואת צודקת בקשר לכך שהוא למד את ההתנהגויות האלו בבית מאבא שלו ,השאלה היא אחרי כל כך הרבה שנים בהסתכלות על אבא שלך איך משנים את זה אצלו?? ???? אני כל כך חוששת וכבר נגמרים לי התירוצים לכל העולם למה אני לא מתחילה את ההכנות לחתונה?איתו ניסיתי לדבר על ייעוץ זוגי ,והוא כזה אמר ברפרוף "זה שטויות זה עולה מלא כסף אבל נלך אם את רוצה" ,בדקתי כמה מקומות זה עולה פגישה בסביבות 250-300 ש"ח לפעם בשבועיים. זה סכום שאין לנו כרגע, האם בכל זאת יש מה לעשות?אני לא יכולה גם לדבר על ההתנהגויות האלו עם המשפחה שלי כדי לא להלחיץ אותם על שטויות ולהדאיג אותם,ואת החברות אני גם לא רוצה לערב כי זה נראה לי התנהגויות אישיות מידי שלו שאני בטוחה שהוא לא יאהב שהם ידעו עליהם,לפעמים אני כל כך מפחדת מעצמי עד שאני לא רוצה לחשוב על הדברים האלו ומעדיפה להדחיק אותם ופשוט להמשיך הלאה......... כמו שזה עכשיו ולהגיד שאני מסוגלת להתגבר על ההתנהוגיות האלו שלו ובסך הכל הכללי טוב לנו ביחד....

אבל יכול להיות אפשרי במקרה שלי עם בעלי, גם הוא כזה כשאנחנו רבים, יש לנו ילדה בת 4 וגם לי קשה עם זה שהוא מנהל ריבים בצורה נוראית וזה נכון שכך הוא ראה אצלו בבית ,קשה לשנות הרגלים עדיין לא הצלחתי לשנות את הסגנון שלו אבל אני מתמקדת בצדדים היותר טובים

מתחתנים זה רק מתעצם

אדווה היקרה, היום עוד יש את כל האהבה הזאת. את חייבת להביא בחשבון שתחושת האהבה מתמעטת עם הזמן - בכל מקרה - ואם יש ריבים מכאיבים ומשפילים - האהבה נעלמת ממש מהר!!!
מגיעים אלי גם זוגות לאחר חודש ושני חודשים של נישואין כשהם על סף גירושין!!!
אל תוותרי.
נכון שזה כרוך בהוצאה. לדעתי אתם זקוקים למשהו כמו 10 שעות ייעוץ. כלומר - סביב 3000 ש"ח. האם לא שווה להשקיע את הסכום הזה ולאחר ההשקעה הזאת לדעת בבטחון - שיש לכם את הכלים להתגבר על הריבים והצלחתם ללמוד לתקשר בצורה אחרת, או שאת רואה שזה לא מצליח לכם, והוא תקוע עם התנהגויות שלא ניתן לשנות אותן. האם לא שווה לך לדעת זאת מראש? מה גם שהוא הסכים - אמנם לא ברצון - אבל ככה זה...

בלי לעשות זאת - את עלולה להיכנס לנישואין, ללדת ילדים עם האדם הלא מתאים!

וזו צומת כה חשובה בחיים. ההחלטה הכי חשובה שאדם יכול לקבל בחיים שלו היא עם מי להתחתן ולהביא ילדים...

אישתך הסבירה לך יפה שהיא אינה מוכנה לספק לך את מבוקשך והיא גם נתנה לך הסבר מאוד יפה. בשורה התחתונה היא פשוט לא רוצה. נקודה.
האם היית רוצה שהיא תעשה זאת נגד רצונה רק בגלל שאתה רוצה?
היא מכבדת את עצמה ואת רצונה ונשארת נאמנה לעצמה . והיא ראויה להערכה וכבוד מצדך על כך . אלא שבמקום זה אתה בוחר להפגע, להרגיש דחוי וכו' וכו'. רק בגלל שהיא לא מוכנה למין אנאלי ואוראלי מלא ?? הגזמת קצת .לא? אתה כ"כ עסוק בעצמך ששכחת לראות אותה...
בן אדם, שחרר אותה ואל תגרום לה מפח נפש נוסף על מה שכבר גרמת...

תודה על התגובה, שירית.
אני חשוב שקצת פספסת את הנקודה...
אני מכבד אותה מאוד ואוהב אותה מאוד. לא ביקשתי שתעשה דברים מעבר לרצונה, והכל מתנהל בשיחות מאוד פתוחות ביננו. לא זו הנקודה.
יש לי יצר מיני חזק (לצערי?!?!), מבחינתי אפשר כל יום 3 פעמים. היא, מבחינתה, טוענת (בצדק) שההצקות שלי בנושא גורמות לה ל"אנטי" ומונעות ממנה בכלל לנסות.
ושוב, חוזר נושא ההתנסויות הקודמות שלה. המחשבה שהיא עשתה דברים כאלה עם אחרים משגעת אותי. ולא מקינאה, אלא מתסכול. הייתכן שאני, בעלה - מקבל פחות מסטוצים ופרטנרים זמניים? אני חושב שכל אדם שפוי היה נפגע מזה, לא רק מי ש"עסוק בעצמו" כהגדרתך...
זה הורס אותי והיא יודעת את זה, אבל משום מה הנושא תמיד שוקע ונעלם, עד שאני מעלה אותו שוב...
היא מבינה, משתדלת, תומכת, אבל ברגע האמת - אאאפס. כלום. אני ממש מתוסכל. מרגיש שאני פותח את הלב וכלום לא קורה. בהנחה שהיא מבינה ומשתדלת, אבל כלום לא יוצא, אני מסיק שמשהו שאני עושה לא בסדר, אחרת - איך עשתה זאת בעבר?!?!
אני מניח שבנוסף לחוסר נסיון מיני, אני לוקה בחוסר נסיון בין-אישי בפן הזוגי. אולי אני לא מתנהל נכון? אולי אני לא משקיע מספיק? אני יודע שהיא אוהבת אותי הרבה יותר לעומת הפרטנרים הקודמים. בשיחות הנפש אחרי הריבים שהזכרתי היא מדגישה את זה ללא דופי...
אז איפה אני לא עושה את זה נכון?

ככל שאנו לוחצים על מישהו (אם זה בן זוג, ילד, לא משנה...) לעשות משהו בניגוד לרצונו ,הדבר גורם לו לתחושות שליליות, להתבצרות בעמדתו ולסגירות. (כשמדובר באדם לא כנוע ומרצה באופיו). עצתי לך היא לשחרר. תגיד לאישתך שאתה מבין ורואה שהיא לא רוצה ושאתה מכבד את רצונה ושאם היא תבחר אחרת בעתיד אתה מאוד תשמח להתנסות איתה באותן חוויות מיניות שכ"כ חסרות לך. תגיד את זה ממקום של הבנה ואמפתיה . ללא נימת כעס או אכזבה.
וזהו! אל תעלה את הנושא יותר. היא תאהב אותך על כך. זה יראה לה שאתה מתחשב בה, קשוב אליה..
ואולי( ורק אולי ) זה יגרום לה להיפתח אליך בעיניין. ואולי לא, אבל את ה"לא" כבר יש לך ממילא...(-:
בהצלחה!

מוטרד יקר, ראשית, התנצלות על שפיספסתי את הודעתך מזה כמה ימים. שנית, אני מאוד מסכימה עם שירית.
ברצוני להוסיף משהו בנוגע לתסכול שלך.
גם כאן, אישתך מספקת לך את התשובה הפשוטה והישירה: הייתי צעירה ותמימה. ובכל זאת זה עורר בי גועל וגרם לכאב. עכשו, מול האדם שהיא אוהבת היא לא רוצה להגיע למצב בו היא תרגיש שאתה מכאיב לה או שמשהו בך מעורר אצלה גועל. אתה יכול לראות זאת דווקא באור חיובי. היא למדה משהו חשוב ממערכות היחסים הסטוציות שהיו לה, ואולי טוב שזה קרה שם ולא איתך.
למה?
כי אם היא היתה מאפשרת לך - יתכן וזה היה פוגע קשות בחיי המין שלכם. יתכן היו מצטברות אצלה תחושות של חשש מכאב, חשש ממשהו שהיא לא אוהבת ולא נהנית לעשות אותו, וזה היה מעכיר את הציפייה שלה לסקס באסוציאציות שליליות. כבר עכשו יש פגיעה - יש פער בין רמת התשוקה שלך לבין הרצון שלה. אני מעריכה שהיא כבר יודעת מה הולך להיות. היא קולטת את התסכול שלך אפילו אם אתה לא מעלה את הנושא אלא רק פעם בשנה. כלומר נוצר מצב שיש נושא סביב הסקס שלכם שמעיק ותלוי ועומד מעליכם ומפריע לשניכם ליהנות בצורה חופשית וכייפית.
אני שמחה שהדגשת את המילה "מבקש" ולא כתבת "דורש". אבל שים לב. בקשה אמיתית, נקייה, היא בקשה שבה אתה מכין את עצמך לאפשרות שיגידו לך "לא" ולא מתלונן אחר כך על התשובה השלילית שקיבלת. האם זהו המצב? אינני חושבת שזה ככה. אתה כותב שיש ביניכם ריבים על הנושא, כלומר יש לך תלונה קבועה על כך, כאשר היא אומרת לך "לא".
אני חושבת שזכותך לבקש ממנה מידי פעם את בקשותיך, אבל עם המון חופש לה לענות לך בשלילה. זה כדאי לך לתת לה את החופש הזה להחליט, כי אחרת היא תרצה להתחמק מסקס כי תמיד תחשוש מן השלב הזה שבו אתה "מבקש" ומקטר כאשר היא לא נענית.
סקס צריך להיות חופשי, משעשע, ללא דאגות, ללא שאריות שצריך לברר אחר כך, משחק של בקשות, התמסרות, התחשבות, נתינה, לקיחה, קבלה, הכל מתוך חופש ורצון טוב.
האם אתה יכול לראות בסרוב שלה - משהו שהוא לא נגדך אלא שמירה על עצמה וכך גם על חוויית הסקס הזוגית שלא תתקלקל?

יעל יקרה,
דומה שהפערים ביניכם גדולים בתפישת החיים והזוגיות, באמונה, במנטליות. אילו רק היו פה ושם חילוקי דעות, ניתן היה לגשר ולמצוא פשרות ופתרונות. אבל השאלה מהו הגבול ואם ניתן לגשר על הפערים. את ידידותית מאוד וחופשיה ואילו הוא קנאי ורכושני באופן קיצוני. את זקוקה ליחסי ידידות נוספים ולא יכולה להסתפק באיש אחד בלבד בחייך. יחסייך עם בני המין השני מאיימים עליו גם כשהם תמימים, הוא מנסה לכפות עצמו, לסגור עליך וממש לשנות אותך ולנכס אותך לעצמו בלבד. זה לא יעבוד לטווח ארוך. הליכה על קליפות ביצים בקשר - תמיד מבלבלת. תמיד תחששי לנהוג בטבעיות ולא יהיה לך החופש להיות מי שאת, מהר מאוד יגבר הגעגוע לחופש שלך, צורך לצאת מהכבלים וצורך לחזור לטבעי שלך. נסי לשוחח איתו באופן גלוי ולהעמיד את השוני והשאלות בברור ותראי לאן זה מוביל.

אני דווקא תוהה למה את שומרת לעצמך שורה של אקסים מהעבר והופכת אותם לידידים שלך במקום להתמקד ולהינות ממה שיש בהווה, כלומר מהזוגיות העכשווית שלך.
אני לא בטוחה בכלל שבן זוגך מגזים בקנאה שלו. יכול להיות שלא הכנת אותו לכך שאת מאוד ליברלית והכל נפל עליו די בהפתעה, מה שגרם לחוסר אמון מצטבר שלו כלפייך.
אני חושבת שרוב האנשים היו חשים מאוימים ממצבים שאת תיארת. אבל זו דעתי בלבד. אחרים יכולים להביע את דעתם.
יש לי שאלה אלייך, שאולי תסייע: אם את היית במקומו, האם היית מרגישה עם זה בנוח?
האם לא היה מפריע לך שיש לו ידידות שהן בעצם אקסיות שלו?
האם לא היה מפריע לך לראות אותו במפתיע הולך מחובק עם אחת מהידידות/אקסיות הללו?
התשובה חייבת להיות כנה מצידך.
אולי כך תוכלי באמת להבין האם אלו פערים אמיתיים בתפיסה שלכם לגבי ידידים/ידידות, או שאולי ציפייה חד צדדית ולא כל כך הגיונית שלך, להבנה מצידו.

בהצלחה..

לי היה את אותו הסיפור כמעט כמו שלך לפני ובתחילת הנישואין-הייתי חופשייה עם
כולם ולא ראיתי שום פסול בזה, כי לא היו בזה כוונות לא כשרות.
כשראיתי שלבעלי זה מאוד מפריע ובסופו של דבר גם ובעיקר לזוגיות,
החלטתי לוותר על כל ה"תשומי" שאני מקבלת בחוץ והפכתי ליותר סולדית ורישמית לטובת הזוגיות
( כי היא באמת חשובה לי מאוד-ואמרתי את זה לבעלי...)

את לא תאמיני! בהתחלה הוא לא כל כך נתן בי אמון ועדיין בחן אותי, אבל כשראה שאני רצינית ולא סתם "מסבנת" אותו, הפך למאהב שלא הכרתי עד אז,הוא הרעיף עלי חום ואהבה שלא קיבלתי
מעולם מאף אחד-הוא פשוט גמל לי טוב בחזרה עבור הנאמנות הטוטאלית שקיבל ממני-
לא היה מאושר ממנו!
אם תרצי והזוגיות חשובה לך מאוד, אין זו אגדה !
בהצלחה ממני,
יעלי

מאור היקר, אין ספק שיש לכם בעייה ביחסים. לדעתי זה יותר ויותר הופך להיות מצב בו אתה לא יכול להפסיק לחשוב על סקס - כי אין לך מספיק - ואז אתה כל הזמן מנסה להשיג זאת וליזום זאת, ואילו היא נמצאת במצב קבוע של הדיפה - איך להימנע, איך לקצר. כאילו מעדיפה שכלל לא יהיה ביניכם שום דבר מיני.
אני חושבת שיש לך שתי אפשרויות. מכיוון שאתם צעירים מאוד - אפשר להרים ידיים ולוותר על היחסים, כי ללא טיפול זה לא ישתפר, רק ייעשה יותר גרוע.
אפשרות שנייה - להגיע לטיפול זוגי סקסולוגי.
לדעתי האיכות של הסקס אינה טובה לשניכם: עבורך היא קצרה מדי, ללא משחק מקדים, ללא גיוונים, ללא אקטיביות ותשוקה מצידה. עבורה זה בתדירות גבוהה מדי, כרוך בכאבי חדירה, ברגשות אשמה מולך כי היא יודעת שאתה מתוסכל וכועס עליה, והיא רק רוצה שזה ייגמר.
משהו לא עובד בתקשורת שלכם. לא למדתם להגיב, לבקש, ללמד אחד את השני מה עושה לכם טוב ומה לא טוב, ולכן הסקס מתקצר למינימום ההכרחי.
לכן - עליכם ללמוד מחדש את כל הנושא בעזרת מומחה, להתחיל הכל מחדש, לאט, בסבלנות, תוך בניית תקשורת פתוחה. אם היא (או אתה) לא מוכנה לכך - אינני חושת שנכון להמשיך יחד.
אבל, גם אם אתה מוצא בת זוג חדשה, הבא בחשבון שעליכם ללמוד לתקשר בצורה כמה שיותר פתוחה בתחום זה, על מנת שלא תגיע שוב למצב דומה. הבא בחשבון שכאשר לך יש יצר חזק, זה עלול לחזור על עצמו שוב ושוב הדפוס הנוכחי, שבו אתה רוצה יותר ואז היא (גם החברה הבאה שלך) מוצאת את עצמה מתחמקת. בשלבים הראשוניים של קשר זה לא בולט כי בדרך כלל שני בני הזוג מרגישים תשוקה רבה בתחילת הקשר, אבל בהמשך זה יכול לקרות שוב. ממליצה לך לקרוא כמה מאמרים שכתבתי בנושא באתר שלי.

לא צריך להתחתן לדעתי. נכון שהתגובה שלי לא עוזרת, אבל כמה חוצפה יש לאנשים לפעמים..
תלכו לסדנת זוגיות ביחד, שילמד מה משמעות המילה "זוגיות", ואיך מתנהגים במסגרת הזוגית.
מדברייך, לא נשמע לי שבעלך מבין זאת.
נכון שבזוגיות ניתן וגם רצוי לעשות דברים גם בנפרד, אבל תלוי אילו דברים, ותלוי מה טיבה של המערכת הזוגית. האם המערכת הזוגית מטופחת? האם שני הצדדים תורמים להצלחת הקשר באופן אקטיבי?, האם ישנו גם תחביב משותף?.
אבל פשוט לעשות מה שאתה רוצה, ללא שיתוף, תוך כדי הסתרה של מידע כזה- לא נשמע לי מאוד בריא בלשון המעטה.
ואם יש עוד אנשים שקוראים את התגובה שלי כאן: אל תיכנסו למערכת זוגית מחייבת ללא בשלות אמיתית, רצון אמיתי להיות בה, ללא ידע על המשמעות של המערכת הזוגית והחיים בה, וללא רצון אמיתי.
לכו לסדנאות, להרצאות. לא חסרים כאלה בשוק הידע. בדיוק כפי שהייתםם משקיעים בכל פרוייקט עבודה כזה או אחר, תשקיעו גם בזוגיות שלכם, ואף יותר. מספיק לזלזל במערכת הזוגית.
אני מאחלת לך ולבעלך בהצלחה, ואני מקווה שהוא ישכיל ללמוד את מה שאינו יודע..
בהצלחה יקירה.

בהודעתך היו כמה מרכיבים שחשוב לשים עליהם את הדגש:

"ככה היא אומרת או בדתה מליבה איני יודע". כתבת שמדובר בחברה שלך. עיניין האמון פה זהר בכמה נורות אדומות כשלמעשה אתה משתף אותנו באיזשהו חוסר אמון.. אתה לא יודע האם אכן נאנסה, אולי אתה חושש שמדובר באיזו רתיעה ממך וכן הלאה ולכן לא מאמין לה? בכל אופן, יש פה אישיו גדול והוא נושא האמון.

דבר שני, לא הזכרת כמה זמן אתם יחד, הנקודה הקודמת שהעלתי יכולה להצביע על מערכת יחסים לא ארוכה, או לחלופין- מערכת כזאת שנושא האמון עלה בה ע"י כמה טריגרים שונים ואני מזמינה אותך לשתף כאן, האם הרגשת זאת בעוד מקומות במערכת שלכם, על מנת לעזור לך להצביע על נקודה אחרת שהיא הרבה יותר חשובה מיחסי מין, לתחילתו (או להמשכו) של קשר (אמון כאמור). במילים אחרות- האם הנושא האמיתי פה הוא יחסי מין או למעשה האמון ביניכם (שאולי הוא זה שהוביל לבגידה..?)

שלישית, שאלת מה לעשות. על זה לצערי אף אחד לא יענה לך תשובה אובייקטיבית דווקא בגלל שכולנו אובייקטיבים, ז"א, דרושה כאן תשובה שלך- סובייקטיבית, כי אתה הוא המרגיש ואתה הוא החווה, ולצערך אתה הוא ה"נאשם" פה ע"י חברתך.
סביר להניח שאם הגעת לנקודה בה לא יכולת יותר ובגדת- הרי שזוהי נורת אזהרה נוספת. מעבר לכך, חברתך דחתה כל ניסיון להגיע לטיפול זוגי, מה שמעיד (לא בטוח, ייתכן) על חוסר רצון לעזור לעצמה בשלב זה, אולי אם היתה ללא מערכת זוגית היה לה קל יותר, אני לא יודעת. הרבה פעמים בן הזוג יכול להרים בת זוג שחוותה התעללות או אונס, ולשמש לה כאיזו חוויה מתקנת- אבל זה תלוי רק בה. לרגע אל תאשים את עצמך בכך שאינה מוכנה לעזור לעצמה.

וזה עיקר תשובתי אליך- זאת היא שתחליט אם לעזור לעצמה. האחריות אצלה. אין ספק שמדבריך עולה שהיא זקוקה להרבה עזרה. הדבר מסרס אותה, תרתי משמע, ואני לא משוכנעת שהיא טובה לך כרגע לאור מה שקרה (מתוך ראיה של המקום שלך), ואני לא משוכנעת שאתה, או הקשר הזה, טובים לה. דווקא בגלל העיניין המיני שעלה פה וגרם לתסכול בקשר.. לעומת מצבים בהם בני הזוג "לוקחים את הקשר בידיים" ואחד עוזר לשני ומתקן את החוויות הקשות כאמור. אני לא בטוחה שזה המצב כאן.. לאור ניסיונותיך לעזור לה, ולאור העובדה שאתה לא בטוח שאכן זה קרה.

לכן, חשוב שתשקול את הדברים כפי שהם, חשוב עם עצמך האם טוב לך בקשר, העלה לתודעה את נושא האמון, האם יש לדעתך מקום לשפר, האם לדעתך חברתך במצב בו כן יכולה לעזור לעצמה, ואם אתה באמת רוצה להיות חלק בזה, זכור כי העבודה היא קשה וסיזיפית במקרים כמו אונס, הטיפול הדרוש הוא מאוד אינטנסיבי ומכיל.

בהצלחה רבה
עדי

ממה שהספקתי להכיר אותה היא רוב הזמן משקרת
ב9 חודשים שהינו הראשונים קימנו יחסי מין ואחר כך שום דבר הלכנו לטיפול ואחרי שלושה פגישות עם הסקסולוג היא החליטה שזה לא בשבילב והיא עוזבת
ככה היא סוחבת אותי 4 שנים
אני עד עכשיו אהבתי אותה אבל כבר אני לא אוהב אותה איך אפשר לאהוב אחת שמנדה אותי מהמיטה

ראה, ממה שאתה כותב עולה תמונה שהמערכת הזוגית מאוד בעייתית. אם הגעת למצב בו אתה לא מאמין לה יותר, חושב שהיא משקרת ומרגיש "נסחב", ואם אני לא טועה- קצת דחוי ואולי מרומה, כדאי שתחשוב אם ההישארות בקשר הזה טובה לך או משרתת משהו מצרכיך.

נשמע שאתה זקוק לחשיבה עם עצמך, מדוקדקת, האם יש פה פרטנרית לשינוי או האם כדאי להניח לקשר הזה.

עדי

הבנתי את החוויה שאת חווה ואכן מה שתארת לא פשוט.

אני לא יודעת מה ואיך נגעה החוויה של ההפלה- עליו. בכל זאת, מדובר במשהו שנוצר, ונגדע, על ידי שניכם, ואולי החוויה של להביא עוד ילד יכולה להביא לרתיעה נוספת, שאלות בינו לבינו כמה- האם מגיע לי ילד? האם מה שעשיתי נוראי? האם אני אשם? אם כן, אולי לא מגיע לי? ועוד ועוד. אולי הוא גם לא רוצה להגיע למצב בו יחליט על הפלה נוספת- משבר בפני עצמו, ולגרם לך לעבור סבל- ויש בזה הרבה התחשבות.

הערכתי לבן זוגך היא בכך שיכל לשתף אותך שעדיין לא מתחבר לעיניין ההורות. דעי שהרבה כאלה קיימים בקירבנו וחלקם בוחרים כן להביא את הילד בעוד הם לא מוכנים- מה שיוצר השלכות בהמשך.

בלחץ שום דבר לא יהיה יעיל. אני חושבת שכדאי להעלות מולו לדיון נושא של טיפול זוגי, כי להרגשתי לנושא ההפלה שעברתם (עברתם יחד) יש פה משקל לא מבוטל, ואם תיכנסו לשורש העיניין וגם תעבדו אותו- יהיה קל יותר לגשת לנושא הזה שוב ובהמשך ליישם.

מבחינת גילך, אנחנו יודעים שיש נשים פוריות, ורבות, שיותר מבוגרת ממך, אני אישית מכירה מישהי שנקלטה בטבעיות בגיל 43. אולי זאת נקודת קיצון, אבל לרפואה יש פתרונות יצירתיים ורבים בנושא פוריות, ואם תחכי עוד חצי שנה או עוד שנה, ותעשו את זה ממוכנות אמיתית- תראי כמה זה היה שווה, אל מול מצב בו בעלך לא מוכן, ואת תחיי עם תחושת התסכול וחשש האם הוא באמת רצה בילד הזה. אז בואי נהרוג תוכי וננוח, קרי, נסו ייעוץ זוגי בעיניין הספציפי הזה, עבדו ועיבדו את מה שעברתם שם, ואני משוכנעת שדברים יתחילו להתבהר ולהסתדר. רק בלי לחץ.

בהצלחה רבה
עדי