פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דניאלה יקרה, המצב אותו את מתארת קורה להמון זוגות צעירים. יש לחצים מכל הסוגים - כלכלה, חינוך והתפתחות הילדים, מטלות הבית, קריירה - ואתם בסוג של הישרדות מול כל הלחצים. כל אחד מכם זקוק לדברים שונים. את זקוקה לחום ולאהבה, להתעניינות, לליטופים, שיחות, ואילו הוא נדמה לי זקוק כרגע לברוח מן המציאות - להיפגש עם חברים בלעדייך כי שם הוא יכול להיות חופשי ומשוחרר.
בזוגיות חשוב שכל אחד יכול לקבל את הצרכים להם הוא זקוק. חשוב לדעת מהם הצרכים, ולעזור לשני לקבל אותם.
יתכן שנוצר מעגל קסמים ביניכם - מכיוון שאת לא מקבלת ממנו מספיק - יש לך תלונה קבועה והוא שומע אותה ממך רוב הזמן, ו\ו אולי הסיבה שהוא מעדיף לברוח מן התלונות שלך למקום אחר. הקשיבי לקולך, ל"מוסיקה" שלו כאשר את מדברת איתו. לפעמים אנחנו לא שמים לב עד כמה הדיבור שלנו הוא תלונתי...
משהו קרה לאינטימיות שלכם, וחייבים לטפל בכך.
זה שאת כבר חושבת על גירושים - אני יכולה להבין כמה את אומללה, אבל עדיין לא עשיתם משהו בקשר לכך. אילו לא היו ילדים בתמונה - אפשר היה להכריז על כשלון ולהיפרד. אבל מכיוון שיש ילדים - יש לכם אחריות כלפיהם - שעשיתם את המקסימום כדי להציל את הזוגיות, ויש מה לעשות, כי מה שתיארת הוא שלב מאוד אופייני כמעט לכל זוג, שלפעמים ניתן לעבור אותו לבד אך לרוב צריך להיעזר בייעוץ זוגי.

בינתיים מצאתי את התשובה לשאלתי לבד...

קודם כל אני מעריכה אותך על ההודעה הזאת, יש בה הרבה, ואני אנסה לענות מנקודת מבטי:

אני יודעת קודם כל שגם בשביל זה אני פה. גם בשביל השתיקה שאחרי המענה שהמשתתפים מקבלים- גם בשביל זה אני פה.

אני גם יוצאת מנקודת הנחה שאותו משתתף, עם כל הקשיים, לא תמיד יכול באמת לענות על המענה, אולי אותה תשובה שיקפה לו דברים עליו, לפעמים קשה מאוד להתעמת ולהתאמת מול האמת שמשתקפת פה, ולפעמים פשוט "אין מילים", והמשתתף מעדיף להיות עם עצמו, לא לתת פידבק, ולברר עם עצמו את הדברים.

שימי לב שבהרבה מקרים דווקא כן יש משוב חיובי, או בכלל- תגובת המשך, על הדברים, מהרבה משתתפים ופונים.. וזה מחמם לא פעם את הלב.

אלו שלא עונים- סביר להניח שעד שהם באו ושיתפו וכתבו כאן שאלה- לקח להם זמן, והרבה אנרגיות ורגש, ערבוב רגשות שונים והמון המון מאמצים. ולכן אני יכולה להמשיך לענות ולא לקבל מענה- כי אני יודעת, או מרגישה- שזה קשה לבוא ולשתף, זה מאוד קשה לבוא ולהגיד "בגדתי בו", או "הוא הסתיר ממני", מעלים כאן בעיות זוגיות קשות מאוד, אני לא מצפה לפתיחות או שקיפות מעבר למה שנוצר- וגם זה בזהירות. אולי זה העיניין- שאני מנסה להיות במקום האחר, להבין את הקושי שבשיתוף- ולכן מבינה גם את השתיקה שבאה אח"כ. הפרשנות מבחינתי היא לא "אין הכרת תודה", אלא "יש קושי לענות חזרה". נסי להיות במקום הזה.

אני מקווה שקצת הארתי לך פינות. חשוב שתדעי שאני מאוד אוהבת את התשובות שלך, את מאוד חכמה ותגובותייך בהחלט מעלות תובנות ומאוד אמיתיות. היי בטוחה שגם אם פונה לא אומר זאת "דוגרי", הוא מרגיש זאת בפנים. ומי שלא- אז לא. בעיקר הפסד שלו.

שבוע טוב,
עדי

נ.ב. - מה בינתיים העלת בחכתך באשר לשאלתך?

אני מודה לך על התשובה.
אני מקבלת את מה שאת אומרת. אני מבינה לגמרי שהשואלים לא תמיד יכולים להכיל את התשובה. שלא תמיד הם בעלי מוכנות נפשית או ריגשית על מנת לענות. ועם הנקודה הזאת אני בסדר.
הסיבה ששאלתי את השאלה הזאת היא שבאיזשהו מקום הרגשתי מעט תיסכול שבאמת לא מודים. תודה, רק תודה. הרי זה ממש לא מובן מאליו שיש מקום שבו אפשר להעלות בעיה או מצוקה ולקבל התייחסות.
והשאלה נבעה מאותה תחושה. אני לא מטפלת במקצועי. אני אישה שיש לה כנראה יכולות טיפוליות או יכולות התבוננות וראיית המכלול. למרות שאני כל הזמן לומדת ומתעניינת בתחום הנפש. השאלה שלי היתה איך מתמודדים אנשי המקצוע עם אותה תחושת תיסכול.
התשובה שאני העליתי בחכתי היא שמטפל טוב עושה את ההפרדה בין האדם שבו לבין איש המקצוע שבו. וכאיש המקצוע אין לו ציפיות מהמטופל להודות לו מכיוון שכאן זה באמת מובן מאליו. כאן הנתינה היא חד צדדית.
וברגע שהבנתי את זה נעלמה באורח פלא תחושת התיסכול שלי...(-:
שבוע נפלא,שירית.

את בהחלט צודקת, הבנתי את תחושת התסכול שלך, ושמחתי לגלות שאת באמת מתבוננת, כנראה גם בעצמך (זה מתחיל משם), לגבי ההפרדה שלנו בין האני האישי לאני המקצועי- וזה אגב נכון לגבי כל מכלול הטיפול. איפה החלקים הם של המטופל ואיפה הם שלי- והכי חשוב.. איפה הם נפגשים. והחלק החופף הזה של מפגש בין חלקים דומים הוא החלק המרכזי של הטיפול. הוא החלק הקשה יותר לנו כמטפלים ולא פעם למטופל שמשקף לנו, ואנחנו לו- בקיצור.. טנגו אמיתי.

והעלת נקודה מרכזית באשר לסיפוק שלנו מהעבודה, באשר ל"תודה, רק תודה". אני מאמינה שהתודה נאמרת. אני לפעמים מרגישה אותה גם מבלי שהיא כתובה, ולכן זה לא חייב להיות חד צדדי. לא הכל חייב להיות בדוגרי, לפעמים דברים נמצאים בין השורות.

והדבר החשוב הוא להגיד לעצמך- ניסיתי, הגבתי, עזרתי גם בכך ששמתי לב, שנתתי מענה, אפילו חלקי. ומנגד להתחבר כמו שאמרנו לקושי של הפונה בכלל לכתוב את השאלה.

שמחה שאת איתנו, מגיבה ונמצאת. אני מקווה שהתובנה שהגעת אליה רק תעזור לך להמשיך לכתוב מתוך הכלה, אמפתיה ורגש כמו שעשית עד כה.

שבוע מצוין
עדי

לוקחת את התובנה הזאת לכיוון של צמיחה אישית .
תודה ויום נפלא,שירית.

קראתי בענין רב את מה שכתבת. ניכר שאתה מאוד מודע לתחושותייך ולרצונותייך.
בבחירת בן/בת זוג אין מושלם. תמיד נמצא איזשהו פגם או תכונה שלא תמצא חן בעינינו בבן הזוג .
אבל אפשר לדבר על תחושת המושלמות . תחושה שבמערכת היחסים טוב לנו. אנחנו מסופקים בכל המישורים. מביאים את עצמינו לידי מימוש עצמי.
כאשר ישנו דבר אשר מחבל בתחושה הזו ישנה בעיה. כי זה אומר שאנו עושים וויתור על משהו שהוא משמעותי וחשוב עבורינו ,שגורם לנו לתיסכול וחוסר שביעות רצון.
שאל את עצמך ותענה לעצמך בכנות האם זוהי תמונת /תחושת הזוגיות אליה אתה שואף. האם תוכל לקיים עם בת זוגך מערכת יחסים ארוכת שנים בידיעה שאתה מוותר על תשוקה , משיכה, ויחסי מין מספקים במישור הפיזי והמנטאלי.
התשובה נמצאת אצלך.
מקווה שעזרתי, שירית.

דרור היקר, הדילמה בה אתה נמצא אינה פשוטה, ויש להניח שהיא לא תיעלם.
יש יחסים של אהבה בהם ככל שאתה מכיר יותר את בן/בת הזוג - האהבה גוברת ויחד איתה גוברת גם ההנאה האסתטית. מי שנראה פעם פשוט בעינינו הופך - עם תוספת האהבה - ליפה ומיוחד ובודאי אסתטי ומושך.
בדוק עם עצמך האם חל איזה שינוי באיך אתה תופס אותה חיצונית? (אני מתייחסת לנקודה הזאת כי בעיניך היא חשובה וזה לגיטימי. אינך צריך להרגיש לא נוח שאתה מוסיף את ההיבט החיצוני בתור שיקול. יש אנשים שזה מאוד חשוב להם ויש כאלה שההיבט הזה זניח בעיניהם) האם כיום היא יפה יותר מאשר כאשר ראית אותה לראשונה?
נקודה אחרת קשורה לכך שהיא אינה גומרת. יש לה, אם כך, כברת דרך ללכת, להתפתח מבחינת מינית, וכאו יכול להיות שמתרחשת אינטראקציה שלילית ביניכם: היא אולי חשה - אפילו אםאתה מנסה להסתיר זאת - שאינה מספיק מושכת בעיניך וזה לא מאפשר לה להרגיש מספיק משוחררת ונינוחה, או לאבד שליטה לצידך. האם במערכוות יחסים קודמות היא כן הצליחה לגמור? האם הרגישה יותר נחשקת מול גברים אחרים?
זה משהו ששווה לטפל בו ע"י ייעוץ מקצועי - זוגי ו/או סקסולוגי, אם אתם רציניים בקשר שלכם, לפני שהוא מכביד עוד יותר ויוצר משקעים שקשה לטפל בהם.
בשורה התחתונה, מכיוון שכתבת שהיא אישה נהדרת בכל המובנים ואתה חשש להפסיד אותה- הבעיות שאתה מתאר ניתנות לפתרון ולטיפול, ושווה לנסות זאת.

ראשית כל , שירי ודורית, תודה על תגובתכן.
התשובה היא בי, אך חשבתי לשמוע גם דעה מחוץ לכתלי מוחי הקודח.

זוגתי, וגם אני, מאוד נהנים ביחסי המין שלנו. זוגתי מתארת את התחושות כעילאיות, ומגיעה ל"אקסטזות" גבוהות, אך לנקודה הזו, של אורגזמה, הגענו פעמים אחדות בלבד, אולי שתיים או שלוש. וזו הייתה אורגזמה קליטרית (דגדגנית) מחדירה. אני מודה שיש משהו מתסכל בכך, שצד אחד מגיע לפורקן וצד אחר לאו.

יש ימים שהיא יפיפיה בעיני. ויש ימים שקשה לי.
אני לא יודע אם יש פתרון אלא בלראות את המרובה על החסר. בתודה על תגובתכן

הקול הפנימי הזה או הילדה שבתוכך כפי שאת קוראת לה הוא משהו עמוק שמושרש בתוכך. זוהי מחשבה או אמונה שלך שהדברים בחייך צריכים להיות כפי שאת רוצה. כפי שנוח לך או כפי שתיכננת שיהיו. וכשזה לא קורה את צועקת מבפנים שזה לא פייר.
מה לעשות? החיים מזמנים לנו מכשולים ומשברים שאנחנו לא באמת רוצים או מתכננים..
השאלה החא מה אנחנו עושים איתם. האם אנחנו פועלים בכיוון של התמודדות איתם במטרה לעבור אותם ולצאת מהם ( כי זה מה שעושים אנשים בוגרים )או שאנחנו נתקעים על ה" לא פייר" (כי זה מה שעושים ילדים...)?
קחי אחריות על חייך. תתמודדי ביחד עם בן זוגך בצורה בוגרת וביחד תצאו מהמצב שנקלעתם אליו.

נועה היקרה, ראשית המון תודה על הפוסט המיוחד שכתבת לנו!
הדרך היחידה שאני מכירה שיכולה לעזור היא הדרך הבודהיסטית דווקא. כלומר לא להילחם, לא לנסות להשתיק את הילדה הקטנה, אלא להקשיב לה ולתת לה לרשות להיות בדיוק כמו שאת מקשיבה לקול הנשי היותר בוגר. שני אלו הינם חלקים ממך, וככל שתנסי לדכא את הילדה הקטנה הזאת - היא תרים יותר את הראש.
עושה לי רושם שיש בך את יכולת ההתבוננות הזאת במיוחדת הזאת מעצם העובדה שיכולת לתאר את החלקים הללו בתוכך בצורה כל כך ברורה וייחודית.
בנוסף להתבוננות ולקבלה, יש משל בודהיסטי שיכול להתאים למה שעובר עליכם עכשו, ולכל מי שקורה לו משהו רע בלתי צפוי:
קוראים לו "משל שלושת החיצים". אני מאוד אוהבת אותו. אגיד לך אותו במילים שלי: איש אחד ישב בחברת חבריו הטובים ופתאום נורה בו חץ מרחוק. חבריו הטובים רצו לטפל בו אבל הוא הרחיק אותם ושקע בטרוניות ובכעס רב על מר גורלו: למה אני?! מה עשיתי שזה קרה דווקא לי?! תביאו לי את האדם שעשה זאת! וכהנה וכהנה תלונות ומחשבות רעות, שלא איפשרו לו להתפנות ולטפל בפצע מן החץ הראשון. על הסיפור הזה אומרים שהחץ הראשון היה אמיתי, (דברים רעים קורים). את החץ השני הוא ירה כבר לעצמו - עם כל הייסורים הנפשיים שייסר את עצמו בעקבות מה שקרה. החץ השלישי? תחשבי מה יקרה ליחסים שלו עם חבריו הטובים ככל שהוא ימשיך להרחיק אותם ולשקוע במחשבות השליליות שלו?
מקווה שנתתי לך קצת חומר למחשבה. בהצלחה רבה, אשמח לשמוע ממך עוד.

ראי, מהודעתך לא כ"כ היה ברור האם אתם נמצאים בקשר מחייב, רומנטי, או קשר מיני. אם מדובר בקשר מיני והרי הבחור לא מספק אותך- יש הרבה דגים בים.

העיניין הדתי לדעתי חשוב פה, רחוק יהיה להגיד ולקבוע כבר מעכשיו על סמך נתונים מאוד מעטים כי הבחור סובל מאין אונות. אולי את צריכה לדעת בוודאות שאין לזה קשר אלייך- ואת זה כנראה הבנת. יש הרבה סיבות למצבים כאלה, החל מהתרגשות, דברים מסויימים שמציקים לו, וכלה במצפון דתי ועוד. לכן לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות כאלה.

אם את רוצה בהמשך הקשר, הרי שאת צריכה להיות כנה ולהגיד לו את הדברים שמציקים לך. סביר להניח שלא רק לך זה מציק.. אלא גם לו. שוב חשוב להבין מה אופי הקשר, ואם מדובר במשהו רומנטי, קרי, יש רגשות ואתם זוג למעשה- העיניין יותר מורכב וצריך לחשוב איך לפנות אליו ומה עושים הלאה. אבל אם מדובר בקשר המבוסס על התנסויות מיניות- הרי שאת לא מסופקת.

לא הייתי ממהרת להשוות לגברים אחרים, כנראה מדובר במקרה מסויים אחר, ולכל אחד יש את הסיבות שלו להתנהגויות כאלה ואחרות.

לסיכום, הייתי שמה את הפוקוס עלייך- מה את צריכה ומה את מבקשת בקשר, והאם זה מסופק, ופחות הייתי שמה את הדגש עליו, ממה הוא סובל והאם זאת אימפוטנטיות. כי בשביל לאבחן אותו כך דרושים יותר נתונים, יותר התנסויות וכו'. לכן חשבי מה את צריכה בקשר, האם אפשר לשפר משהו, ומה אופי הקשר כאמור.

בברכה

ב. יקרה,
את אמא לשני ילדים קטנים נשואה. הנישואים שלך סבירים סה"כ אף פעם לא הייתה התלהבות יתרה בעלך הוא בחור טוב ומעולם לא הסתכלת על אחר גם חיי המין סבירים.
אם כך, במקום לאבד את הראש ולשקול פרוק משפחות בעקבות קשר שיטחי ונשיקות...קחי אחריות ופעלי להעשיר ולהעצים את הזוגיות שלך. עשי למען חיי המין בתוך הזוגיות, על מנת שיהיו מלהיבים ויותר מ..סבירים. לכו לסדנאות זוגיות, טנטרה, השקיעי את האנרגיות שלך בבעלך. הנחי אותו מה עושה לך טוב. שוחחו על הכל בפתיחות והשמרי לנפשך מפירוק הזוגיות.
עכשיו אולי קשה לך לקבל את דבריי, אבל כשתתעשתי תביני שטוב שאת מרגישה שאת עוברת על כל החוקים ולא מסוגלת לפגוע ככה בבן זוגך ובילדים. .

שיתפת אותנו הרבה, וזה מוערך. נראה שבאמת אתה מרגיש בעול היחסים המורכבים האלה.

עם זאת, מה שבלט לי מהודעתך הוא שאתה שם עבורה, מנסה לתקן, רוצה להיות שם, הכל יכול הזה, להרגיש שהנה- היא משתנה, והנה- העוצמות מופחתות (עד שמגיעה המכה הבאה).. להרגיש שיכולת להציל משהו, להושיע, לקחת את האחריות, לתת לה כלים- ולפעמים כפי שאתה מתאר- זה גם הצליח.

לקחת על עצמך תפקיד מכיל, אחראי, כמעט לקחת אצלה את החלק הזה של להרים את עצמה בידיים. הושטת לה את שלך בכל הזדמנות, וזאת תכונה נדירה ומוערכת. אבל-

כבר הרגשת שזה נכנס עמוק יותר לחייך, כמעט נוגע בילדים, הרגשת שדי. אם נקרא לזה באופן גס- הפולשנות שלה מעיקה, התלותיות שלה קשה מנשוא, ואתה מרגיש- כך נדמה לי- שהגיע הזמן להרפות את השריר.. לפרוש את כנפיה. (אני מתארת זאת כך כי זו לא היא שפורשת כנפיים לבד, כמו שזו לא היא שהפסיקה לשתות בזכות עצמה, או לקחת אחריות על אי שליטתה בכסף, אתה תמיד היית שם, אולי לא המראה שמשקפת, אלא המושיע לעת צרה, ולכן אתה גם מבקש עכשיו לפרוש את כנפיה, לגרום לה להתרחק).

ראה, אנשים מהסוג שלה, לא מאוזנים בחייהם, לא יציבים, אי שליטה בכסף, אי שליטה בהתנהגויות ובמצב רוח- הם בוודאי לא אנשים שנוכל לתקן אותם, רק כי אנחנו רוצים. למעשה רק הם יוכלו לעזור לעצמם. אתה כל הזמן היית שם ברקע ואספת שברים. עכשיו, כשזה כבר לא מתאים לך- העבודה שלך קשה. לגרום לה להפסיק להיתלות. להגיד זאת לאדם תלותי זה א, לגרום לו שיעשה זאת- זה דבר אחר.

זה נשמע לי מסוג המקרים שאם לא תהיה חד משמעי, אסרטיבי ונחוש, ותעמוד בפיתוי של לא להחזיר לה צלצול, ולא להענות לבקשותיה ולצרכיה שהם למעשה בור ללא תחתית (שהרי היא אינה מטופלת, לא נשמע שיש טיפול נפשי ברקע), - אם לא תהיה את כל אלו, היא תמשיך בשלה, ואתה תמשיך להיות מתוסכל. אם באמת אתה משוכנע שאתה רוצה להוציא אותה מחייך, או לפחות להרחיק אותה- היה חד משמעי. גם היא, אם תשים לב, פועלת בדיכוטומיה בחייה- שחור לבן, טוב ורע, קפריזות, אי ייצוב מצבי רוח, חוסר יכולת לווסת התנהגויות. לכן- היה גם אתה שחור או לבן. או שכן או שלא. אבל אם זה לא- זה לא מוחלט. עד הסוף. לא לתת לזה לגיטימציה לגלוש לשטחים אפורים. זאת לדעתי הדרך היחידה לסיים את זה "בטוב". זה הכי טוב שאפשר לטובתך. אתה חייב לקחת בחשבון שהיא תנסה ללא הרף, היא תלויה בעזרתך, היא חייבת עזרה כמו אויר לנשימה ואתה שם, בלי תמורה, עושה זאת כבר המון זמן. לכן- הכן את עצמך להצפה מצידה.

לטובתה שלה, כמובן- טיפול, טיפול, טיפול. אבל זו היא, לא הרגיש שהיא במקום הזה..

בגלל שהפוקוס הוא פה עליך- היה אסרטיבי, דבר איתה חלק ודוגרי- שאתה לא יכול יותר לקחת את האחריות ולשאת את העול הזה על כתפיך, ואתה משתחרר מכל זה, מנתק קשר. ומבקש שתעזור לעצמה כמה שאפשר. נכון- היתה תקופה שחוויתם הרבה יחד, אבל אתה לא מרגיש שאפשר יותר. חד משמעי.

מקווה שזה עזר במקצת, בהצלחה, ואם תרצה, עדכן אותנו

שלום עדי, אני מצטרפת לכיוון שעדי המליצה עליו, אבל חשוב שתדע עוד דבר: מסתמן - ככל הנראה -על פי כל מה שתיארת אותה שמדובר לצערי באישה בעלת בעייה נפשית הנקראת ה"פרעת אישיות גבולית", שמה שמאפיין אותה בין היתר הוא אי יכולת לדחות סיפוקים ועל כן - התמכרויות מסוגים שונים, וקושי עצום וסבל נפשי נוראי במצב של נטישה, פרידה. כמו כן - חוסר יכולת לראות דברים כמו שהם אלא רק את החיובי או רק את השלילי. (מציעה שתחפש על כך חומר באינטרנט, לא חסר) ומה שהכי נוגע אליך, לצערי - כאשר מישהו נוטש אותה היא מתפרקת, היא לא עומדת בכך, ויש גם סכנה של נסיון התאבדות.
שים לב, אינך אחראי לה. היא צריכה לפנות לטיפול לפסיכולוג קליני ואולי גם תמיכה תרופתית מסויימת.
אני מציעה לך - לאחר כל השנים שהיית קשור אליה - תמכת בה, שיפרת את מצבה, חפש דרך נקייה לנתק את הקשר מכיוון שאינך ממש אוהב אותה, וגם אל אהבת אותה מעולם ולא הסתרת זאת מפניה. זה לא שהשתמשת בה. היית ישר איתה.
אילו היית מאוהב - זה סיפר אחר, אבל במצב כזה, למען שלוות הנפש שלך - נתק את הקשר. עם כל הצער בדבר כלפיה.

פניתי אלייך מכיון שגם אני נשואה 26 שנים בזוגיות מאושרת אני בת 49 ובחיים לא היתה לי משיכה לבחורה אני נפגשת עם אותה בחורה אבל אני חוששת ממה שיקרה יש לי בעל מקסים שמת עלי 4ילדים מקסימים ובאמת אני לא יודעת מה לעשות בעלי מאוד מרובע ואין מצב לשתף אותו מה את אומרת? בתודה אינה

אינה יקרה,
הדילמה בה את נמצאת אינה פשוטה. מאידך, למרות היותך מוטרדת מהמשיכה לבחורה, לפעמים הפנטזיה טובה מהמציאות ואם תנסי לממש את אותה אהבה איתה מחוץ למסגרת הנישואים, את עשויה להיכנס למבוך מבלבל אף יותר, שאין לדעת מראש את תוצאותיו ואולי אף להפסיד את הקיים, דהיינו, להפסיד חברות טובה איתה, זוגיות מאושרת עם בעלך ותסכול גדול מול 4 ילדיכם המקסימים. אם זה חזק ממך ואת לא מצליחה להימנע, דברי איתה ותבררי איך חברתך מרגישה. ובשלב זה, אם ניתן, תמשיכי לדחוק הצידה את אותם רגשות, המשיכי להנות מהחברות הטובה ומהזוגיות המאושרת, כי היא אינה מובנת מאליו.
מאוד אשמח אם תעדכני איך החלטת לפעול...

קראתי את תשובתך ואשמח לישם אותה בחיי היום יום בינתיים אממש את הפנטזיות שלי עם בעלי(הוא לא אמור לדעת על מה אני חושבת ) ובאמת להשתדל להיות רק חברה טובה ולא מעבר לכך כי כשאני חושבת לעומק יהיה לי הפסד רציני בחיי המון תודה על התשובה עזרת לי מאוד ונתת לי כוון נכון אשמח לעכן אותך בהמשך ושוב תודה מאינה

כואב לקרוא את מה שאת עוברת. לא כתבת כמה זמן אתם כבר בנתק. אבל הדבר היחיד שאפשר לעשות כרגע, לדעתי, הוא פשוט לתת לזה עוד קצת זמן. ועד כמה שזה קשה- לא לנדנד ולא להתקשר, אלא לתת לו להרגיש בחסרונך, להתגעגע ולהיזכר בימים הטובים, ואולי גם להבין את המסר שלגור עם ההורים הוא פיתרון מאוד לא טוב הרבה פעמים.

ייתכן והוא לא יגיע למסקנה הזאת, ייתכן וכן. אבל בשביל לתת לו לחשוב על הקשר ללא הפרעות, חשוב שתיתני לו את הספייס והשקט הנפשי- וחכי מעט עם יצירת קשר מחודשת. מובן שאת חוששת לגורל הקשר, אבל זכרי שתמיד טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. עוד אין ילדים ועוד אין חיים של שנים יחד. רק כשגרים עם האדם אנחנו יודעים מיהו באמת. ועכשיו, בשעת לחץ, ככה הוא פועל.

בינתיים הזמן הזה יאפשר גם לך לחשוב איפה את מתגמשת ואיפה לא. אם שניכם עובדים- חשוב למצוא אפילו דירת חדר ולגור יחד מחוץ ורחוק מבית ההורים. רק ככה אפשר לפתח עצמאות ואחריות, זוגיות בריאה שהיא רק שלכם ללא נספחים.

תני לזה זמן, תני לדברים לשקוע, ויש סיכוי סביר שהוא יבין מה הוא מפסיד.. וינסה לבוא לקראתך. היי סבלנית.

בהצלחה רבה

אני חשה אבודה ואין לי למי לפנות...מה הפיתרון?
תודה

את מדווחת שכבר מראש הרגשת את הפערים ביניכם, את הצרכים שלך אל מול הצרכים שלו. כשהגיע הילד זה רק שיקף את הפער הזה יותר.

לא כתבת האם בעבר הוא היה קצת יותר שונה, או מילא לך יותר צרכים, או שמראש ומטבעו מתחילת הקשר קיבלת אותו כך.

ראי, אם מראש היה כזה וככה קיבלת אותו- שהרי ועשית כאן בחירה מושכלת וזה המצב. לכן את נשארת גם עם המעגל החברתי שיכול למלא את הצרכים האחרים כמו בילויים וכד'. באשר ליחסי מין- יש הרבה זוגות עם אותו פער, אבל במקרה שלך זה נוסף לרשימה ארוכה יותר של אי שביעות רצון.

אבל- אם משהו השתנה בו, או הדרדר, חשוב לברר מה גרם, וייתכן וייעוץ מתאים יוכל לעזור לכם לצמצם את הפער הזה. אם הוא מחויב לקשר, אכפת לו ממך ומהמשפחה שנוצרה זה עתה, אני מאמינה שלאחר שיחה עדינה, עם התחשבות גם במצבו, אתם תגיעו יחד למסקנה שאתם זקוקים לעזרה- אם אתם רוצים להמשיך את הקשר הזה. אני לא רואה מוצא אחר. ואגב, הרבה פעמים בייעוץ טוב, של מס' פגישות, מתחיל תהליך שבסופו מתחזק האמון, הביחד, הכוחות בקשר ואתם יוצאים רק מחוזקים. לכן חשוב שתיקחו גם את זה בחשבון.

כשאת מתארת מצב של שנה וחצי, כדאי להבין שזה כנראה לא ישתנה אלא אם כן תערבו גורם מקצועי. המחשבות על גירושין יכולות לחכות (תמיד אפשר להיפרד) לאחר ניסיונות לשיקום הקשר (אם יש רצון כזה של שניכם- ואת זה כדאי לברר איתו).

אני מקווה שהדברים עזרו קצת, ומאחלת גם לדפי הצלחה.

בברכה ובהצלחה

שלום לך
לכולם בזוגיות יכולות להופיע בעיות אני ממליצה לך קודם כל להיזכר למה בכלל התחתנתם תחשבי האם את באמת אוהבת אותו ואם כן אז אפשר להתחיל ליזום דברים בעצמך, אל תחכי שהוא יציאה לך לצאת תראי דוגמה תתחילי איתו כמו שהייתם עושים זאת כשהייתם רק בהתחלה של זוגיות תגידי לו שאת אוהבת אותו תני לו תשומת לב והוא כבר ימשך אלייך יותר וירצה להיות בקרבתך יותר וירצה לפנק אותך ולתת לך תשומת לב. אגב אם את רוצה יעוץ מקצועי אל תחכי שהוא יסכים ללכת גם תלכי למומחה בטוח תוכלי לקבל שם הרבה מידע מועיל גם בלי נוכחותו של בעלך.

ב היקרה,
יש לי שני מסרים מרכזיים אלייך:
האחד - מחקרים מראים שההתאהבות הכימית, תחושת הפרפרים בבטן - נמשכת בין 4 חודשים למספר שנים, ושונה מאדם לאדם. אז יתכן שההתאהבות המסנוורת והמתעתעת נגמרה, הכימייה חזרה לנורמה, והמציאות החלה להראות את פניה האמיתיים, המדוייקים יותר, מה שאיננו יכולים לראות כל עוד אנחנו מאוהבים.
השני - שניכם מאוד צעירים (מנקודת המבט של בכל אופן).
את כבר מחוייבת להרבה תחומים בחיים שלך - עבודה, כלכלה, לימודים, יש לך מסגרת ברורה ועמוסה.
הוא לא כמוך. הוא נמצא בשלב אחר בחיים שלו. אולי לא היה לו ברור כמוך מה הוא רוצה ללמוד ולכן התעכב. אולי הוא נשאב לתוך העבודה שאת מתארת כי היה לו נוח לא להתמסד. אין לדעת איך הוא יתפתח, כמה זמן ייקח לו להתחיל להיות מחוייב למשהו רציני בחיים שלו. יתכן והקשר איתך ינער אותו וישנה אותו, אבל גם יתכן שלא. לדעתי מוקדם מדי לדעת.
את כבר מייד רוצה לדעת "מה יהיה בסוף", האם הוא מתאים לך...זה טבעי, אבל זה לא הגיוני. הורידי מהלך, קבלי את העובדה שהקצב שלו שונה. נראה שאת מחפשת הוכחות שהוא לא בשבילך, אני דווקא מציעה לך לחפש בו את הדברים הטובים, השונים ממך. אם לא תצליחי למצוא בו דברים טובים - תמיד את יכולה להחליט שהקשר הזה לא מתאים לך. אבל לא כדאי לפספס את מה שעדיין טמון אצלו עמוק בפנים ועדיין לא יצא לאור.

שלום,
בן זוגי התפטר מעבודתו, אחרי שדווקא אני לחצתי עליו (אי אפשר היה להמשיך לעבוד שם, עבודה מתישה, בוסים נוראיים.....) כרגע הוא מחפש עבודה. קשה לי עם העובדה שגיליתי שיש לו עוד פחות כסף ממה שחשבתי, שהוריו לא מסייעים בשום דבר כי אין להם. אני חושבת על העתיד שלנו ביחד, ורואה שיהיה לנו קשה ממש. אני כרגע במצב כלכלי בסדר גמור, אבל בזוגיות יש שניים... אני חוששת שבעתיד לא נחיה כראוי, נחסוך כל שקל ושקל, נחיה בדירה לא דירה, יהיה קשה לכלכל את משפחתנו, שתהיה בעתיד. אני מרגישה על עצמי שאני בן אדם מגעיל, אגואיסט, חושבת מה יהיה לי בעתיד דווקא עם הבן זוג הזה שלי, שאני כל כך אוהבת.... אני מנסה לחשוב שיהיה בסדר, אבל לא מצליחה. אני לא יודעת כמה זמן ייקח לו למצוא עבודה, כישוריו לא רבים.
אני מניחה שקשה לי מאוד לקבל את העובדה שכאלה חיים יהיו לי. ללא תמיכה מהוריו, ורק מהוריי (גם ככה לא נעים לי שאני לוקחת את רכב הוריי בכל פעם, שאנחנו יוצאים, שאני נוסעת אליו או להביא אותו... איך זה נראה מעיני הוריי, שהוא אדם בוגר, וללא רכב או כסף?)
אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות איתו, אבל קשה לי. בנוסף, הוא מאוד זקוק להכוונה ול"החזיק לו את היד" בכל דבר, וקשה לי להיות "אמא" שלו.
אשמח להתייחסויות, כלשהן.

שרונה היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. בעצם - על מה ששניכם עוברים. מה שקרה הוא שעברתם שלב בזוגיות - החתונה הסתיימה, התחילו החיים הממשיים, וכאן יש שני אנשים צעירים שכל אחד מנסה לחנך ולאלף את השני כך שיהיה יותר מתאים לצרכים שלו. בעלך עובד קשה ומאוד חשוב לו שכאשר הוא מגיע הביתה יהיה בית נקי ואוכל מוכן, אלה צרכים בסיסיים עבורו והוא עומד על כך שיקבל אותם, וכנראה הוא מרגיש צורך להדגיש זאת ולהיאבק על כך, ולהיות ביקורתי כלפייך - כי איננו בטוח שיקבל אותם ממך. זה לא מובן מאליו.
את, לעומתו, זקוקה לתשומת לב, להתעניינות בשלומך, למילים שמראות שהוא חושב עלייך ודואג לך ורוצה לדעת מה עובר עלייך. וכאשר אינך מקבלת זאת ממנו - את כועסת ומאוכזבת ובאה אליו בטענות.
שניכם לא מקבלים אחד מן השני את הצרכים הבסיסיים (השונים) שכל אחד מכם זקוק להם, ולכל אחד יש טענות כלפי השני - כי הציפייה שלכם לא מתגשמת, ואז מופיעה דאגה עוד יותר גדולה: מה עשיתי?! אולי אנחנו לא מתאימים?! ועומד להגיע תינוק...
מה עושים? - יש כאן צורך בבגרות. בהבנה של מה תוקע אתכם ובהמון נדיבות. ככל שתצליחו לספק זה לזו את הצרכים הבסיסיים השונים - כך הכל יירגע.
הבעייה היא שקשה לעשות זאת לבד, ללא עזרה, וכל אחד מכם מרגיש שהוא צודק והשני טועה. אני מציעה, לפני שהדברים יחמירו, לפני שהתינוק ייוולד, לכו לכמה פגישות ייעוץ זוגי, ויש סיכוי שהכל יירגע.

אני חושבת שעלייך להקשיב לקול הפנימי שלך ולא בשום פנים ואופן להיתעלם מהיתנהגות אגרסיבית .כי מי שמרשה לעצמו להישתמש בכוח ולא במוח הוא אדם אימפולסיבי ולא שכול .אז אל תהסיסי להעיד את הדברים במקום שיהיה לו ברור שאין לו זכות לדחוף אותך

שלום לך
במצבכם לריב בטוח לא יעזור זה רק מחמיר את המצב ואתם מתרגזים אחד על השני עוד יותר. אני מציעה שתנסי להיות יותר עדינה ובמקום לבוא בטענות ליזום תקשורת במהלך היום לדוג לשלוח SMS אוהב הוא בטוח יתייחס לזה כי לכל אחד זה עושה טוב על הלב כשאת מראה שאכפת לך ממנו. תנסי גם להתעניין בעבודה שלו כדי שיהיה לו מעניין לשתף אותך במה שעובר עליו במהלך היום ואם יהיו לכם יותר נושאי שיחה משותפים זה גם יעזור בזוגיות.

זה לא כמו שחינכו אותנו
כמו באגדות ,
והחינוך מעוות במובן של "מונוגמיה " היא הדרך התרבותית הנכונה
וכל מצב אחר הוא פסול
אני לא באה להגיד מה כן נכון לעשות
אבל ,זאת הסיבה שאני בטוחה שמונוגמיה היא לא נכונה
כולם בוגדים
כולם רוצים להרגיש חופש ,ריגוש ,את הלבד שלהם מחוץ ליחסים
יש שחיקה
זה לא עובד לנצח ,
זה רק מוכיח שלמרות הביטחון והאהבה שאתה מרגיש בבית ,דברים כאלו קורים .
בגלל זה מוסד הנישואין לא מושך אותי ודוחה אותי ,ואני אישה מושכת יפה ומאוד מאוד מחוברת לזוגיות
,אין לי חשק להביא ילדים בגלל מצבים מהסוג הזה
לא נראה לי שאהיה מסוגלת להתמודד עם מצב כזה
ורוב הזוגות סביבי מתארים סיטואציה זהה לשלך
אין לי מושג מה המסר המכונן שלי כאן ,אבל זאת המציאות .

אתה ככל בן אנוש נורמלי,
אבל בכל זאת יש לי מה לומר לך,
המציאות של החיים ב-מאה שנים האחרונות היא שחיי הרווקות הם כביכול חיים משוחררים בלי חובות ולכן אפשר לעשות מה שרוצים עד שמתחתנים ואז אנו כובלים את עצמנו כביכול בבית סוהר,,,
וזה לא נכון, קודם כל אסור לחשוב כך, ואם תתבונן קצת תווכח גם אתה שההיפך הוא הנכון,
כלומר מי שחי ללא בן זוג קבוע הרי שהוא נמצא בחיפוש כל הזמן והתקופה הזאת מעבר לריגושים מביאה גם המון אי יציבות ובדרך כלל לא מאפשרת להתפתח בהרבה דברים עד הסוף,
מאידך כשאנו מוצאים בן אדם כלבבנו אז מתחיל בעצם תהליך צמיחה והתפתחות בריאה וטובה ביותר שמשתפרת ומתעצמת עם השנים,,,
נכון, הרבה אנשים לא שמו לב לכך והורגלנו לחשוב אחרת, אבל המציאות לפניך---כשאדם יש לו שותף אמיתי שמחכה לו בבית ויש כימיה והבנה ברגעים הטובים והקשים גם ייחד, מה שאין ברווקות ! אזי יש שלווה אמיתית ויכולות גבוהות להתקדם בכל המובנים וזה כולל מודעות אישית, בטחון עצמי, שקט נפשי, התפתחות מקצועית, תמיכה ברגעים קשים, חלוקת תפקידים, הכלה של שמחה ועצב כראוי, ועוד ועוד,
אתה בטח מכיר את כל הרגעים הללו, אל תפסיד את כל מה שבנית בגלל תשוקה או תאווה,
ויש לי בשורה משמחת בשבילך--- אתה לא יכול לשכוח את הבחורה הזאת, תשאיר אותה בפנטזיה שלך,,,
ו,,, תעשה לאשתך את כל מה שאתה מדמיין לעשות לאותה בחורה !!!
ב ה צ ל ח ה

היי אלי,
אני חושבת שכאדם בוגר פשוט תעשה את הבחירה שלך ותלך איתה עד הסוף.
תבחר מה אתה רוצה יותר. את האישה בבית או את האישה בעבודה.
אם זאת תהיה האישה בבית, אני מציעה לך להשקיע בה וכמה שיותר. אומרים שמי שמשקיע את האנרגיות שלו במישהו, הוא גם מתאהב בו בסופו של דבר.
לכן, תבחר במי אתה משקיע את המרץ והאנרגיות שלך.באישה בבית או באישה שבעבודה או כל אישה אחרת שתקרה בדרכך.
הרבה דברים עוברים דרך הראש. אתה יכול להאדיר את האישה שלך ולהפחית מהערך של האישה שבעבודה בכל מיני צורות של חשיבה בונה או הרסנית.
אני מאמינה במונוגמיה שמגיעה מתוך מודעות ומתוך השקעה אינסופית ואי לקיחת בן או בת הזוג כמובן מאליו. וזה יותר מאפשרי לדעתי. רוב האנשים פשוט לא בוחרים להשקיע את מרצם ברענון הזוגיות שבבית, אלא חושבים בצורה מאוד אגואיסטית , תסלח לי, של יתר ריכוז עצמי. האני במרכז ולא בן או בת הזוג שלי.
תשמח בשלך, אבל באמת תשמח. תתרגש ממה שיש לך. אתה מסוגל לזה כמו כל אחד אחר לדעתי.
אבל זאת הבחירה שלך ולכן אמרתי מההתחלה, תחשוב מה אתה רוצה יותר ותבחר בזה.

בהצלחה..

אלי יקר, ראשית תודה על השיתוף הכנה שלך, אתה פותח חלון לתופעה שקורית כמעט לכל אחד לפחות פעם אחת בחיים, ולכן זה מאוד רלבנטי לכל מי שקורא את השירשור הזה.
אני מצטרפת למה שכתבו לך ורוצה להוסיף עוד משהו, מזוית הראייה והנסיון שלי:
אלי מגיעים אנשים - גברים ונשים - לאחר שעשו כבר את הצעד שאתה כה חושש מפניו. הם כבר חצו את הקווים ומימשו את האהבה, ומה לעשות שהאהבה הזו נעשתה להם מתוקה מדבש ויקרה לליבם. נוצרה התמכרות. לא יכולים בלי. לא יכולים לעצור את הרגש החזק ואת הכמיהה לבלות כל רגע בחברת האהובה.
הם מגיעים אלי ואל יועצים אחרים על מנת להתייעץ מה לעשות עם ה"צרה המתוקה" הזאת שנפלה עליהם.
הם נמצאים בדילמה נוראית.
מצד אחד הם יודעים שמסכנים את שלמות המשפחה שהקימו, פוגעים ביקרים להם, ומצד שני עלולים להפסיד אהבה שנראית להם חד פעמית ומדהימה ולא מדמיינים איך ימשיכו בלעדיה בחיים. גם מאוד קשה לחזור לזוגיות טובה לאחר חוויות כאלו עם מאהב או מאהבת. כלומר כניסה לפרשיית אהבים היא דרך ללא מוצא, סיבוך אמיתי שאין בו פתרון מיטיב. כולם נפגעים בשלב זה או אחר.
לפני חצי שנה היתה כאן התכתבות של גבר בדומה אליך, שהיה על סף כניסה להתאהבות כזאת והוא התייעץ מה לעשות. כולם כתבו לו: היזהר! אל תתקרב! אל תממש! אבל הוא לא עמד בפיתוי - במקרה ההוא האישה פיתתה אותו באופן פעיל מאוד - והוא נשבה בקסמיה והתאהב עמוקות. כיום הוא במצב של סבל קשה, כי אישתו גילתה ונפגעה קשות, והוא לא יודע מה לעשות - לעזוב את משפחתו ולהקים משפחה חדשה איתה שגם היא נשואה - או לנתק את הקשר ולחזור לחיק אישתו האוהבת והמתייסרת. שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה ביניהם.
נראה לי שהעצה שקיבלת כאן - לשמור את האהבה הזאת בליבך בתור פינה נסתרת פרטית משלך - היא העצה הטובה ביותר. לא צריך להילחם בכמיהה הזאת אלא להקצות לה מקום בארץ הפנטזיות הפרטית שלך. כמעט לכל אחד ואולי אפילו לאישתך - יש פינה כזאת, כי יש בתוכנו את היכולת לאהוב יותר מאדם אחד בו זמנית, אני חושבת, אבל לממש זאת מאוד פוגע באהובינו.
אשמח לשמוע ממך עוד.

אלי, יש משהו שעלי לכתוב לך לא בפומבי, אם תוכל לכתוב לי למייל שלי - אכתוב לך זאת ישירות

ריגושים זה חלק מהחיים, האם שיש ריגוש אנו מוכנים לקחת סיכון, מה יהיו התוצאות של שנינו?
הבה תחכים מנסיוני, כמו שאומרים חכם לומד מנסיונם של אחרים, טיפש לומד מטעויות שלו.
לא הבנתי אם שניכם נשואים,??
אם תרצה אוכל לשוחח עימך או לכתוב לך באימייל. בנושא זה לא לפורום הציבורי

סוף מעשה במחשבה תחילה

אפרת היקרה, אחד הדברים שמאוד בולט לי ממכתבך הוא עד כמה את אוהבת אותו.
ברור שזה מאוד פוגע ומערער אותך, כאשר הוא חוזר ויוצר קשר עם האישה שבגללה כבר עזב פעם אחת את הבית. זה אומר שהיא עדיין לא יצאה מליבו, וזה מצב מאוד קשה להכיל - גם בשבילך וגם בשבילו.
לצערי, אין לי עצה טובה לתת לך. כמו שכתבת בסוף ההודעה שלך, גם אני רואה התאהבות מסוג זה כמו מחלה שנדבקים בה ומאוד קשה להחלים ממנה. החיידק עדיין מקנן בנפשו.
לפעמים מה שמטלטל את בן הזוג זה דווקא אם את שמה לו גבול ודורשת ממנו שיעזוב את הבית מכיוון שזו הפעם השנייה, ואת אינך מסוגלת לעבור זאת שוב.
אני חושבת שאם את נכנעת ו"זורמת" ומקבלת את התנהגותו, וכל מה שאת אומרת לו זה שאת לא מחזיקה אותו בכוח - הוא מקבל ממך את ההרגשה שהכל מותר, שאת תמחלי לו על הכל. אולי אם הוא ירגיש שהוא עומד לאבד הכל הוא יתעשת ויבחר בצורה אמיתית יותר.
אני מבקשת שלא תראי במה שכתבתי לך הנחיות לפעולה אלא רק חומר למחשבה. במצבים כאלה מאוד קשה לתת עצה ממש טובה. אני מקווה שתצליחו לעבור את המשבר הנוכחי ולהתחזק.

דורית תודה לך על התשובה
כנראה שבדיוק כשענית לי, בדקתי גם אני, אז היה לנו רגע של תלפטיה :-)
אני לא מתכוונת לתת לו אולטימטום כי אולטימטום נותנים כשמוכנים לשתי האפשרויות של התוצאה ומכיוון שהמצב מבלבל דיו, אני הולכת עם תחושת הבטן שלי, והיא אומרת לי לא לוותר עלינו עדיין.
אני ממש לא "זורמת" עם המצב והבהרתי לו חד משמעית שאני לא מקבלת את הדבר הזה והוא לא יהיה בקשר עם שתי נשים. הוא יהיה חייב להחליט (דבר שבדרך כלל אני עושה ביחסים בינינו, בכל תחום).
יחד עם זאת אני גם, כמוך, רואה את זה כדיבוק (מצחיק שאלו המילים שהשתמשתי בשיחה עמו) ואמרתי לו שהוא חייב לשחרר את זה ולקבל עזרה כדי לעשות את זה. הוא מפחד ש"זה תמיד יהיה איתו" ואני חושבת שזה נכון. כמו כל חווייה חזקה, מוות, או אבדן כלשהו. הוא כל כך הדחיק (מילים שלו) במקום לטפל בזה.
אז ההצעה שלי אליו היתה ללכת לטיפול, למקום שיהיה רק שלו ודווקא את זה הוא לקח וכבר קבע פגישה. אני מקווה שזה יזיז אצלו משהו ושהוא ילמד שם לקבל את הבחירה שלו (בי) ולהיות יותר שלם איתה ולנסות גם לשחרר את הבחורה השניה.
כמובן שטיפול יכול להוביל גם למצב שהוא יחליט שאיתה הוא רוצה להיות.
אני מקווה שיהיה טוב יותר
תודה

שלום דורית
אני מקווה שזה שעניתי על התגובה שלך (מלפני חודשיים) יקפיץ את התשובה לדף הנוכחי.
בעבר פירטתי כאן על נישואים במשבר, בגידה של בעלי, עזיבה שלו את הבית וחזרה אלי. במשך השנה שעברה מאז, לצערי, במקום שהוא כל יום יבחר בי מחדש, הוא כמעט כל הזמן היה עסוק בבחינה שלו עם עצמו האם כדאי לו להישאר איתי. לרגעים היה לנו ממש טוב (לא רק רגעים, גם ימים ושבועות) ולרגעים ראיתי על פניו את ההתלבטות, ואז מספר ימים של חוסר קרבה אלי עד שזה היה עובר לו.
ייעצת לי בזמנו שלפעמים מתן אולטימטום הוא הדבר היחיד שעוזר. עשיתי גם את זה. דווקא לו לאחר העצה שלך אלא לאחר עוד כמה ימים כאלה של "ריחוק". ביקשתי ממנו שיעזוב אם הוא לא בטוח רוצה להיות איתי ולאחר יום הוא ביקש לחזור ואמר שהוא רק התחיל טיפול ואולי באמת לא ניסינו מספיק. אבל זה לא עזר.
אני חושבת שמה שלא נותן לו מנוח, הוא שהוא לא מוכן לשחרר את הבחורה מהרומן. זה הדבר שדרשתי ממנו כיוון שאני לא אחת שתעלים עין ואמרתי לו מזמן כבר שאנחנו לא נחיה בשלישיה.הוא הבטיח לי שכל עוד הוא איתי הוא לא יבגוד בי ולא יהיה בקשר איתה (מאמינה לו) אבל זה בדיוק מה שלא אפשרי כנראה מבחינתו. לפני שבוע הוא עזב את הבית. שוב הודענו לילדים. הפעם הוא שכר דירה (ולא אליה). הוא לא מודה בכך אבל אני כבר ראיתי שהם בקשר.
יש שתי מחשבות שלא עוזבות אותי. אחת שהוא כנראה לא שווה אותי, ושאני צריכה להמשיך הלאה, ואני לא צריכה לחיות עם מישהו שלא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו. כלומר רציונלית אני לא צריכה להיות איתו. אני גם לא מפחדת להסתדר לבד, זה לא זה. אני פשוט רוצה אותו. אני אוהבת אותו ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב איך הוא עזב אותי, איך הוא ויתר עלי. אחרי כל מה שאני מציעה לו, קבלה, סליחה, אהבה, ילדים, בית ומשפחה. איך זה יכול להיות???? זה לא נותן לי מנוח. אני נראית מצויין ויש לנו חיבור טוב בהמון תחומים ובכל זאת הוא העדיף אותה.
המצב שלנו מורכב כי לא חווינו התדרדרות של היחסים, חוסר חברות או חוסר סקס. אני חושבת שזה רק הבחורה הזו.
אני רק רוצה חיזוק האם את חושבת שעלי לשחרר אותו ולהמשיך הלאה או שאולי משהו אישיותי אצלו ואני עדיין צריכה להיות זו שנותנת לו את הזמן ומנסה להחזיר אותו. אני יודעת בראש שזה לא דפוס טוב אבל נראה לי שזוגיות ואהבה זה חשוב מדי מאשר "מי יגיד קודם".
ואגב, הוא לא ביקש הפסקה הפעם כך שאם אני נותנת לזה יד, זה ימשיך רק לכיוון אחד, גירושין.
אשמח לשמוע את חוות דעתך, אני כותבת מתוך ייאוש ועצבות עמוקה. תודה

יש רק דרך אחת, "סור מרע ועשה טוב", !
הוא חייב לעזוב לחלוטין את המחשבות לחזור אליה,
ובאותה נשימה לאסוף את כל כוחותיו ותשוקותיו אלייך,
אם הוא לא מקיים את ה-סור מרע,,, חבל לך על הזמן,
אם הוא מקיים את ה-עשה טוב, אפשר שתצליחו בייחד למחוק את העבר, אם כי תמיד יישארו הגעגועים והמחשבות, אבל לא ניתן לכלוא את המוח מלחשוב.
הביצוע צריך להיעשות ע"י אנשי מקצוע, או שיש לך איזה גורם שיכול להשפיע עליו, כמו חבר טוב או קרוב משפ', שיעמיד אותו במקום כי הוא משחק באש וכאילו לא מתכוון לפגוע, אבל זאת התוצאה,
אף אחד לא ימליץ לך להיפרד, ויפה מאוד שאת לא שוברת את הכלים ומוכנה לסלוח ולעזור לו, זה מאוד אצילי מצידך, ודעת רבים בתעשיית השלום שעדיף לעשות הכל ובלבד שיהיה שלום, בגלל מצב האומה, בגלל תסביך הילדים, ועוד הרבה תחלואים שמביאים הגירושין, אבל,,,,,
את חייבת לשים גבולות !
ולא בכאילו, אלא בתחושה אמיתית שזה או אני או היא, כך אסור לזה להימשך, נקודה.
תביני שהאדם שנמצא מולך הוא בסה"כ חומר שקצת התעוות, אולי בזכות אותה בחורה אולי מהסביבה אבל במהות שלו הוא טוב, כמו כולנו אגב, אלא מה הוא צריך שיאירו את עיניו, ויש כאלו שחייבים את המקל בכדי להבין דברים מסוימים, אז הנה את בורכת בהבנה יותר גבוהה ממנו ונותנים לך הזדמנות, אז קדימה לעבודה תעשי את זה כמו שצריך וכפי שענתה לך בפעם הקודמת, דברי איתו בנחישות ומתוך כוונה להציל את הזוגיות שלכם,
אין לנו דרך אחרת---
ב ה צ ל ח ה

לא יודעת אם שמת לב לזה
שוב דיברנו עם הילדים
שוב ההורים שלו שבורים
שוב אני לא מאמינה שהוא מעדיף את הרומן אצלה על פני כל מה שאני מוכנה לתת לו
הוא כבר לא בבית. אני באמת לא יודעת אם יש תקווה
אני לא יודעת אם שוב לעשות לו שיחה ולהחזיר אותו. אני חושבת שזה לא יעשה טוב כי הוא יחשוב שאני תמיד אהיה שם והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה לא מתכון לזוגיות טובה
אם היה עוזב אותה ומבקש אותי הייתי מוכנה להכל הבעיה שהוא כנראה לא מוכן לשחרר אותה
זה כבר לא מצב לטיפול זוגי כי זו הבעיה אצלו, היכולת לשחרר ולהיפרד מן הרומן
הוא בטיפול פרטני ויותר אין לי מה לעשות. כמה שיחות כבר עשיתי לו..

אף פעם לא מאוחר, וייתכן שדווקא כעת כשיש לו זמן לחשוב הוא מפוכח יותר,
אז קודם כל את יכולה לשלוח מישהו שזה לא יבוא מצידך, שיברר איתו באמת מה הכוונות שלו, וכך תרוויחי, א, שזה לא את שרודפת או מעוניינת שיחזור, אלא מישהו מהצד שחשוב לו, אבל את צריכה להעביר את המסר כפי שכתבנו, ב, שתדעי בעקיפין מה הוא מרגיש כלפייך והאם יש לזה סיכוי, תתכונני להכל כי האמת כואבת, מאוד, מאוד,
עוד נקודה ששמתי לב שהוא הולך לטיפול פרטני, אני שואל בעדינות האם זה לא במקרה טיפול אצל אותה בחורה ?, כאילו את בטוחה שהוא הולך לטיפול,,,
תאמיני לי אני יודע מה את עוברת, וזה לא קל, אבל יוצאים מזה, גם אם זה לוקח זמן,
אז שוב
ב ה צ ל ח ה

אפרת היקרה, עובר עליו "מכבש" וכנראה מאוד קשה לו לקבל החלטות. הוא כנראה נקרע בין שתי האפשרויות.
אני לא חושבת שאת יכולה לעשות משהו עכשו.
אם את מסוגלת לעמוד במצב הזה של חוסר וודאות ולחכות לו שיחליט לכאן או לכאן - כל הכבוד לך.
אם זה יותר מדי קשה לך להמתין בלי לדעת מה יהיה, התחילי לבנות את עצמך כאילו הוא לא איתך, ותתחילי לחשוב על עתידך ולהפנים שאינך יכולה לבנות עליו יותר. צר לי מאוד כי אני מבינה עד כמה את אוהבת אותו.
מאוד רצוי שתיכנסי לייעוץ מקצועי, כי זו תקופה קשה, מלחיצה, ויהיה עליך לקבל החלטות חשובות, ואת זקוקה לתמיכה רצינית.

שלום דורית
אני ממשיכה שוב מהודעתי האחרונה, מחודש מאי, מאז אנו פרודים ועומדים בפני גט בחודש הבא.
בסדר, התמודדתי עם זה. ברגע שהבנתי, שבאמת הפנמתי, שהוא לא מוותר על 'האשה האחרת' הכל השתנה מבחינתי. אני מאמינה ב'אחורה פנה קדימה צעד'. כל עוד היה לי שמץ של תקווה הייתי מוכנה לנסות הכל, הרי נישואים, זוגיות, זה לא דבר של מה בכך שאני אזרוק רק בגלל גאווה או מי עושה יותר למען זה. אבל מאז ויתרתי כבר. אני כותבת את זה רק כדי שתדעי שאני לא יושבת ומחכה לו. כבר אין לי אהבה אליו. גם לא כעס. הוא מת מבחינתי. אני הייתי גם אומרת שזה סופי ומנוי וגמור אבל למדתי ש never say never וחברה אמרה לי "במקרה הכי גרוע, תתגרשו ואם תחזרו תתחתנו שוב". בכל אפן צריך יהיה לקרות משהו מאד מאד חריג כדי ששוב נהיה יחד.
אני רוצה יותר להתמקד בנושא של איך מתגברים. איך עוברים דבר כזה ואיך ממשיכים הלאה. כי אני ממש מרגישה שאני במלכוד. מלכוד מחשבתי. מצד אחד, אני עוברת תקופה לא פשוטה. רגע אחד אני בסדר, רוב הזמן אפילו, אבל אז משהו מזכיר לי ואני נשברת. אני בוכה באוטו בדרך לעבודה (אני לא אוהבת להתפרק ליד אחרים). התעקשתי למכור את הבית, קניתי דירה לבד ואני תיכף עוברת עם הילדים, אני טיפוס חזק. אבל התקופה הזו היא בלתי נסבלת, ממש כאב נפשי שלא חוויתי (על אף שגם אני באה מבית שהתפרק). זה באמת סבל ואני ממש רוצה כבר לא להיות במקום הזה.
מצד שני, איך אני יכולה שוב לתת אמון במישהו?! כל מה שקרה לי ואיך הכל התפרק, זה יכול לקרות שוב. בדיוק כמו שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר להיות במקום הסובל הזה יותר אני גם מרגישה שאני לא יכולה לאפשר את השינוי. למרות שהייתי פעם בזוגיות מאושרת, היה לי את הדבר הזה ואני יודעת ששם היה לי טוב, אני גם לא יכולה להרשות לעצמי את האפשרות שזה יקרה שוב. יש איזה שיר נוראי שעדיין מופיע (באדיבות הבעל) באייפוד שלי כשאני רצה "אני רוצה לדעת כמה זה כואב, כדי שלא אוכל לחזור על זה עוד פעם". זה מה שקורה לי כנראה עכשיו.
אז מה את אומרת דורית? איך מתגברים?
סליחה על האורך, ותודה, אפרת

אפרת יקרה, ראשית - בקשה טכנית: האם תוכלי לשרשר את פנייתך (מהיום) בהמשך לשרשור שנמצא עכשו כאן? אחרת הקוראים לא יבינו מה קורה כאן. את תשובתי אשים בינתיים ליד הפנייה במקורית שלך מהיום.

ככלות הכל גם בשאלה הקודמת ששאלתי (האם לתת לו עוד מרחב להתלבטות) וגם בשאלה מהיום, אין באמת תשובה שיכולה לעזור לי. אני הנפגעת גם מההתנהגות ואני היא זו שנשארת עם ההתמודדות. אכן, מעודד...
הייתי בטיפול אך עזבתי כשהוא עזב את הבית. מין סמביוזה שכזו... אני יודעת שאומרים שבטיפול טוב מה שקורה בחיים יבוא לידי ביטוי גם בחדר הטיפולים, אז אצלי זה באמת קרה ובאקט שנעשה מצידי (קשה לי להיעזר באחרים. דווקא כשקשה לי אני מרגישה שאני צריכה להיות לבד).
אני גם מקווה שעוד חצי שנה אולי הדברים ייראו אחרת
בנתיים, תודה על הדברים

אפרת היקרה,

אני קוראת את מה שכתבת ואני בשוק כי אני במצב ממש דומה לשלך רק שבעלי בבית.

כל כך מיואשת כל כך עצובה בודדה ... אפילו לפעמים ממש מתפרקת (לצערי הרב)
לא מצליחה לצאת מהבור השחור הזה- אני כל היום מתעסקת בזה לא מסוגלת להתרכז בשום דבר אחר.המצב פשוט גומר אותי.....

הפחד שלי הגדול הוא על ילדיי. רציתי לשאול איך הילדים קיבלו את העזיבה של אבא שלהם? האם הם היו קשורים אליו ? האם הם גילאיים קטנים?

איך את מצליחה להתמודד? נשמע שאת בן אדם חזק....

הי מירי
ראיתי את השאלה שלך רק היום, סליחה שאני רק עכשיו עונה
האמת היא שהיום זה יום קשה כי היום התגרשנו. אבל - עם הפנים קדימה.

בכל אופן לשאלתך, הילדים שלי בני 9, 6 ו-3 מדהימים ומקסימים ולקחו הכל בגבורה. אני מניחה שזה בגלל שהתייעצנו ועשינו לפי מיטב הבנתנו בכל התהליך. שיתפנו אותם בתהליך הפרידה (עד עכשיו הם ידעו שהוריהם "נפרדו") ובימים הקרובים יידעו גם שהוריהם התגרשו. כמה שיותר אוירה פתוחה ומקבלת לשאלותיהם, גם כשלפעמים הם מספרים לי דברים שמכאיבים לי וגם כשאני רואה שכואב להם וגם כמובן כשלי כואב, אני בוכה מבנים אבל בשבילם אני חזקה.
זה נכון שאני טיפוס די חזק ואני מסתכלת סביב, לא רואה את החברות שלי עוברות את מה שאני עברתי ומסתדרות, אבל אני כזאת, מסתדרת לבד, כי אני יודעת שאני יכולה לסמוך רק על עצמי ואני לא נתלית באחרים. זו גם בעיה לפעמים אבל את זה אני אשאיר לטיפול כשיהיה לי אומץ לחזור לשם.
עברנו לפני כמה ימים לדירה חדשה וההרגשה מאד ביתית ונעימה. אנחנו משתדלים להסתכל קדימה ומקווה שיהיה טוב יותר. חייב להיות.
מקווה שגם לך יהיה טוב. בכל מקרה אל תישארי במקום שלא עושה לך טוב. אני אמנם לא זו שהחלטתי על הפרידה, אבל אני בטח לא הייתי רוצה להישאר בזוגיות עם מישהו שלא רוצה להיות איתי כך שזה מה שאני משאירה לך לחשוב עליו.
אפרת

רק רציתי לאחל לך המון הצלחה ותקווה לדרך החדשה.
הכי חשוב שלאחר שקיבלת החלטה והצלחת גם לבצע אותה, תמשיכי עם הפנים קדימה, ולעולם אל תחפרי במה שהיה, זה הכיוון וכנראה זה מה שהיה צריך לקרות !
בהצלחה

אפרת היקרה,

תודה רבה. גם המצב אצלי השתנה קצת מאז בעלי רוצה להתגרש.

סיפרנו לילדים שאנחנו נפרדים - בכלל לא היה קל.
הילדים מאוד שבורים . קשורים מאוד לאבא שלהם. אני יודעת שצריך שאני אהיה איתם פתוחה שירגישו נוח להראות ולדבר על כאבם. הבעיה היא שזה מאוד מלחיץ אותי.. וכאשר הם מדברים אני בוכה ... ואז קורה שהבן הגדול שלי נסוג כדי לא לפגוע בי.
הוא לא מצליח להבין למה נפרדנו..... הוא כל הזמן אומר את זה....
אני רוצה לעזור להם מאוד - האם התייעצתם עם פסכולגית ילדים?

אני טיפוס ההפך ממך - יותר תלותית . למרות שכבר ממן הבנתי שעל בעלי אי אפשר לסמוך ואני צריכה לסמוך על עצמי.
אני שבורה - לא מתפקדת טוב - לא אוכלת לא ישנה... בעיקר בוכה על ילדיי ואפשר להגיד גם עליי.... עלי החלומות שהיו לי ואינם ... על הזוגיות שהיתה ואינה.
על הילדים שלי שהבאתי לעולם ..ואני לא יכולה להעניק להם משפחה נורמטיבית כמו פעם.. בטחון הגנה......


אני יודעת שזה לא סוף העולם ועדיף שאני אהיה מחוץ לזוגיות הזאת - בתוך תוכי אני יודעת שהוא עשה לי את הטובה של חיי שהוא ביקש להתגרש דבר שלא היה לי אומץ לעשות והייתי יושבת ונשארת איתו ומקריבה את חיי .הילדים לא צריכים קורבן.

אבל למרות כל ההבנה הזאת ...עדיין מסרבת להנחם עדיין מסרבת לקבל את מה שנפל עלינו - עלי ועל ילדיי שלא ברצוננו.מסרבת להשלים עם הגורל ....

אני מקווה מאוד שאני יצליח להתחזק..... כי כרגע אני רק הולכת ונובלת.

מחזיקה גם לך אצבעות בהצלחה ומי ייתן ותמצאי זוגיות טובה ומאושרת ....

הי. את מעלה סוגיה מאוד מעניינת ופחות שכיחה פה בפורום. חשבתי הרבה על מה שכתבת, ואני רוצה לתת לך כמה נקודות למחשבה, אפילו אם זאת תשובה חלקית..

קודם כל- נכון עשית שחיפשת עבודה. לקחת אחריות לא רק על שלום בית אלא גם על הילדה, העתיד שלה והמצב הכלכלי. ידוע שמצב כלכלי קשה יכול להביא להרבה קשיים בזוגיות, נוספים על אלו שכבר יש, ובכך לפחות מנעת את זה וזה מצוין.

שנית, העבודה הראשונה נראתה גם לי אטרקטיבית יותר, שכן את יכולה כך לשמור על לקוחותייך וגם לקבל הכנסה יפה.

אם כי, הרגשתי שעם או בלי קשר לעבודה הזאת, בעוד פרמטרים את מעלה עם עצמך את הסוגיה- עד איפה בעלי מחליט עבורי. פה יש כבר אלמנט של עצמאות שלך, וזה חופף או משיק לעובדה שהוא תמך ופירנס אותך במשך X זמן. ההרגשה שאת כביכול "חייבת" לו קצת כאבה לי. למה? כי אתם זוג, הילדה היא פרי של שניכם וכך גם הזוגיות והמצב בבית- פרי של שניכם. מי נותן יותר מי נותן פחות. הוא אולי "חייב" לך על גידול הילדה, לא? את הולכת איתה לרופא ואת רוב הזמן מטפלת בה, אולי הוא "חייב" לך איזה תגמול? אני לא רואה זאת כך. אני חושבת שכל אחד מביא את משכורתו שלו, לכל אחד יש את התפקידים המוגדרים שלו, וכך זה צריך להימשך. אין דבר כזה תיקו תיקו. כל אחד נותן את חלקו וביחד זה שלם.

זכרי שאפרופו תפקידים וג'נדר (מין-גבר או אשה) - יש פה עיניין אחר. אמת שאנחנו חברה מודרנית, אבל עדיין, רוב בתי האב מתנהלים כאשר הגבר הוא המפרנס והאשה היא יותר אחראית על תפקוד הבית, כולל מה שכולל לצד עבודתה. יתכן מאוד- והוא יכל לעשות את הפשרה הזאת כי "זה מה שמקובל וזה מה שמצפים ממני- לפרנס" ועשה זאת, בלי הרבה חשק- אבל הקריב.

לא בטוח שאם את תעשי את אותו צעד גם את תחושי שזה הנכון לעשות כרגע. ייתכן ותחושי פיספוס אמיתי. לא היה לי ברור האם הוא באמת מחליט בשבילך, או שאת חשה כך בגלל "להחזיר טובה" כלפיו. זכרי שקשר שמנוהל כך הוא לא בריא. אני מנסה לחשוב כמה טובות אני חייבת לבעלי ו.. עדיף לי להפסיק לחשוב על זה. :)אבל עם זאת אני יודעת שהתמיכה שלי והחלקים שאני ממאלה בבית הם חיוניים אף הם.

בשורה התחתונה- זוגיות היא נתינה, הענקה, ויכולת של בן הזוג לראות מה עושה טוב למי שנמצא איתו וחי איתו. הרי סביר להניח שהוא מעדיף אותך שמחה ומסופקת בסוף יום ולא מתוסכלת מעבודה שלא מתאימה. אם ליבך רוצה בעבודה מסוימת, שבי איתו, הסבירי לו למה וכמה זה יעשה לך טוב, חשבו את הסכום שאתם מביאים יחד (וזה הזמן לאחד חשבונות אם הם מופרדים, כי זה גם נותן תחושה של תחרות), ובדקו האם באמת המשכורת יכולה להחזיק אתכם. אתם יחד בכל זה, והאמיני שאם הוא אוהב אותך ורוצה בטובתך, הוא יוכל להבין גם את הדרך שלך.

בהצלחה רבה