פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

כל הקצנה לא טובה, שייעשה תוכנית עבודה מדורגת ויעלה בכל פעם שלב, עד שיגיע לאיזון,
האמת שהוא בדרך הנכונה וכל הכבוד לך על הדאגה והעזרה,
ב ה צ ל ח ה

דניאלה היקרה, ראשית תודה על מכתבך המעניין, מה שאת מתארת הוא מיוחד וזאת הזדמנות להרחיב קצת על נושא של תהליכים ושינויים.
כמעט כולנו מסגלים לעצמנו דרכים משלנו להיות בעולם, ולהתמודד עם קשיים. חלק מן הדרכים הללו נרכש בילדות המוקדמת, חלק ע"י חיקוי המודלים המבוגרים שלצידנו, וחלק מתוך קבלת החלטות (לפעמים שגויות למדי) המבוססת על ראייה מוגבלת של המציאות כפי שהיא נתפסת בעיני ילד או מתבגר. ועם הסגנון הזה אנחנו מסתובבים ומתמודדים בעיתות משבר דווקא...כלומר כאשר אני נלחצת ממצב מסויים, היכולת שלי לראות את המציאות כפי שהיא נחלשת, כי רגשותי גוברים על ההגיון ומעוותים את התפיסה, ויש נסיגה (רגרסיה) להתנהגויות "עתיקות" שנרכשו מוקדם יותר.
חברך הגיע לאחרונה (אולי בהשפעתך?) להבנות שהסגנון הלא אחראי ולא מחוייב לחיים - אינו משרת אותו טוב והוא עכשו בעצם מתאמן על בניית סגנון אחר, "יש מאין". הוא צריך להמציא את עצמו מחדש.
ראשית - זה קשה...יהיו בדרך נפילות והישאבות לסגנון הישן, שהוא הרבה יותר נוח וקל, כמובן.
אני מציעה לראות זאת כמו אימון גופני - גם כאן ההתחלה יותר קשה, וזה מוזר בתחושות הגוף והשרירים כואבים ומתחשק להפסיק ולנוח ולא לקום לאימון...אבל ככל שמתאמנים יותר - הגוף מתרגל ולאט לאט הדפוס החדש מחלחל פנימה והופך להיות מזוהה עם עצמך.
זה יכול לקחת כמה שנים!
מה שאת יכולה לעשות יחד איתו - אם זה עוזר לו, זה להתבונן יחד איתו איך הוא מרגיש. לפרק את התחושות ואת המחשבות - יהיו גם תגובות נעימות ויהיו תגובות של מוזרות והירתעות. הכל לגיטימי! הכל טבעי...אולי את יכולה להציע לו קואוצ'ינג במקום טיפול פסיכולוגי, אולי זה יתאים לו יותר, אבל גם אם לא פשוט יש לקבל שיהיו עליות וירידות בתהליך וכי זה ממושך. גם יתכן ויהיו משברים בהם הוא ירצה לחזור אחורנית. הקשיבי לו ולבקשות שלו. לפעמים זה יהיה יותר נכון לתת לו להישאב אחורנית ולקוות שייצא משם בעצמו, בקצב שלו, למען עצמו ולא בשבילך.

יעל יקרה,
דומה שהפערים ביניכם גדולים בתפישת החיים והזוגיות, באמונה, במנטליות. יש ביניכם המון חילוקי דעות כמעט על כל דבר. אילו רק היו פה ושם חילוקי דעות ולא "שני קצוות" כהגדרתך, ניתן היה לגשר ולמצוא פשרות ופתרונות. אבל השאלה מהו הגבול ואם ניתן לגשר על הפערים. את ידידותית מאוד וחופשיה ואילו הוא קנאי ורכושני באופן קיצוני. את זקוקה ליחסי ידידות נוספים ולא יכולה להסתפק באיש אחד בלבד בחייך. ואילו יחסייך עם בני המין השני מאיימים עליו, הוא מנסה לכפות עצמו וממש לשנות אותך ולנכס אותך לעצמו בלבד. זה לא יעבוד לטווח ארוך. תמיד תחששי לנהוג בטבעיות ולא יהיה לך החופש להיות מי שאת, יגבר הגעגוע לחופש שלך, צורך לצאת מהכבלים וצורך לחזור לטבעי שלך. נסי לשוחח איתו באופן גלוי ולהעמיד את השוני והשאלות בברור ותראי לאן זה מוביל.

נטע יקרה,
אני חושבת על פי תיאורך שמשהו קצת תקוע ביחסיכם: בעלך יודע ומצליח לקחת לעצמו את החופש שהוא זקוק לו, על פי התנאים המתאימים לו, ואת מיישרת עם זה קו ומאפשרת לו - יש להניח ללא תלונות מצידך (ואם אני צודקת ש\זה ללאתלונות צמצידך - אז כל הכבוד לך!)
מצד שני את מרגישה לא נוח מולו לקחת לעצמך את הרגעים שעושים לך טוב וגורמים לך להרגיש קצת חופש ונינוחות. הוא שיפוטי כלפייך ואת סופגת את השיפוטיות שלו ונותנת לה לחלחל פנימה ולקלקל לך.
אני מסכימה שזה היה הרבה יותר כיף אילו הוא היה מפרגן לך על הבחירה שלך במקום להיות שיפוטי. אבל: אם את מרגישה שלמה עם מה שאת רוצה לעשות (כמו שהסברת - הילדים עסוקים בצפיה בתכניות האהובות עליהם, ואת כן יושבת איתם בשעות אחרות בכל מקרה) - אפשרי לעצמך להיות "בעלת הבית" של עצמך, כלומר - בחרת בחירה מסויימת - עימדי מאחוריה! את לא צריכה להסביר את עצמך ולהתנצל מולו אם את שלמה עם עצמך.
לא יזיק לכם לעשות איזה מהפך בתקשורת בעזרת קצת ייעוץ זוגי קצר מועד שיפתח כמה ערוצים שתקועים ביניכם, שהתקבעו להם ואינם בריאים. זה לא דחוף אבל שווה.

אני מאוד מבינה אותך ואת צודקת בהחלט שבעלך צריך לקחת חלק בעזרה בבית ולתת לך
גם את החופש המגיע לך.
יחד עם זאת, שום דבר בזוגיות לא תפתרי דרך האשמות, כעס ובקורת,
לכן, קחי אותו לבית קפה רומנטי או סתם טיול לאורך חוף הים ותדברי מלב אל לב-
קודם כל תפרטי לו את הדברים שבו את מעריכה ואוהבת אצלו(אולי שכחת כבר או שאת רואה אותם אולי כמובנים מאליהם, אבל כדאי לך לרענן כל פרט בזכרונך,מניסיון זה עוזר מאוד ...)
אחרי כן תסבירי לו כמה חשוב שיהיה ביניכם גם שיתוף פעולה ועד כמה זה יגרום לך להעריך אותו יותר....
בקיצור, הבסיס להתפתחות טובה של היחסים ביניכם הוא פתיחות בשיחות,כנות,הכרת תודה וגיבוש
אסטרטגיות חדשות להמשך ההתנהלות ביניכם כשותפים בבית בכלל וכזוג בפרט...
בהצלחה רבה! אורית

אולי תלכו ליועץ אחר כי ישנם הרבה מאוד יועצים וסגנונות שונים,
אני יכול להמליץ לך על סדנה זוגית שאני ואשתי משתתפים בה למעלה מ17 שנה,,, ויש לנו המון כשלונות אבל גם המון המון הצלחות,
כל יום זה התחלה של יום חדש וניתן עם רצון של שני הצדדים להגיע להישגים לשביעות רצונם של כולם, השאלה הגדולה היא האם אנשים לוקחים את הבן זוג כמובן מאליו ? או שהם משקיעים בלטפח ולהעצים את הקשר עוד ועוד,
זוהי הנוסחה לשימור קשר לאורך שנים, לא כסף ולא ניצוצות שהיו בתחילה יעזרו בשעת משבר !
בקיצר צאו לעבודה עם כל הכוחות ואם צריך אז מחליפים רופא/יועץ ולא מתייאשים,
ב ה צ ל ח ה

אתה כזה חכם גדול שמייעץ לכולם בפורום על סמך מה אתה איש מקצוע?

אכן לייעץ לאחרים זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, את מוזמנת לעשות זאת גם, זה לא מזיק וזה בחינם !
גילוי נאות] אני מייעץ כבר כמה שנים בפורום אחר, ונכנסתי לכאן רק לאחרונה,

אפשר לקבל פרטים על הסדנא שאתה הולך כבר 17 שנה?

לפי איך שאתה נשמע, אצלכם לא קיים המובן מאליו שברור שמגיעים אליו עם הזמן

כשמוצאים סוף סוף אהבה, אומרים אוקיי נעבור לשלב הבא, עבודה קריירה בית ילדים חברה וכו', כאילו הבן זוג זה משהו שחייב להיות איתנו וחייב לסבול את כל מה שעובר כי הרי הוא הבן זוג ! אפשר להעליב חופשי--- טוב הוא לא טמבל הוא משלנו---,
זהו שלא !
הבן זוג שבחרנו הוא החצי השני שלנו, חלק מהגוף ממש, ואם תרצו להעמיק יותר --- הרי שהוא מחזיק או היא מחזיקה חלק מנשמתנו,,, נו כעת היעלה על דעתכם לפגוע בעצמכם ???
זה מה שבעצם קורה, בפועל כל תהליך הפרידה והגירושין הוא חתיכת סבל בל יתואר, אנשים נקרעים וחותכים בבשר החי, למה ? כפי שנאמר לעיל אנחנו פוגיעם בעצמנו, אז זה כואב , כואב מאוד !
נכון, יש מי שסובל בתוך המסגרת, מסיבות שונות כמו ח"ו אלימות פיזית או מילולית, השפלות וכו', בדיוק בשביל כך המציאו את הגירושין, ועל אף הכאב שפרידה אנו מצילים את המשך הכאב, ובטווח הארוך יש אפשרות להתחיל מחדש,
אז איך מגיעים לוויתורים נכונים ?
איך שומרים על טריות לאחר שנות נישואים ?
איך מכניסים פלפל ליחסים מבלי שישרוף???
ואיך לעזעזל מלמדים את צד השני כיצד לאהוב ?

קצת רצון,+הכוונה נכונה, לראות בחיים משותפים פרוייקט שמצמיח אותי אותך אישית, דגש על ה-בייחד, כניסה לחיים חדשים ומעניינים עם הפתעות לכל אורך הדרך,,,

ולידעתך> כשיש אהבה וקבלת האחר , יש הכל בחיים, יש בריאות, יש עושר כן עושר, יש סיפוק, ואז ניתן גם לסייע בידי אחרים---
ב ה צ ל ח ה

נעמי היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. לגבי בקשתך להמלצה על סדנת זוגיות - איננו נוהגים להמליץ באופן ספציפי או לפרסם.
עלייך לעשות את הבדיקה הזאת בעצמך.
יחד עם זאת, קורה הרבה פעמים שהיועץ הזוגי (או האישי) הראשון אליו מגיעים - אינו מתאים לכם, וצריך לדעת לבחור. לא כל יועץ מתאים לכל הזוגות, יש המון גישות, יש עניין של כימייה בסיסית שצריכה לקרות בין היועץ לבין שני בני הזוג, יש גישות איטיות (כנראה זה הפריע לבעלך) ויש גישות מהירות ואינטנסיביות, יש גישות פאסיביות יותר ויש גישות מכוונות ומדריכות.
אני יודעת שאחרי שפעם אחת זה לא הצליח - מאוד קשה לגייס מחדש את בן הזוג להסכים ללכת ליועץ נוסף.
לכן חשבת לחפש בכיוון קצת אחר - סדנא לזוגיות, וגם כאן יש המון היצע, ולא כולם מקצועיים. כמו כן את מסתכנת שוב - זה עלול לא להצליח, או לא להיות אפקטיבי, כי במצב שאת מתארת נראה לי שאתם זקוקים יותר לעבודה ישירה איתכם כזוג, לא יחד עם זוגות נוספים.
מצטערת שאני לא יכולה לעזור מעבר לכך.

שלום לך..
אחד הכלים החשובים ביותר בזוגיות - ת ק ש ו ר ת !
פשוט שב איתה בשיחה נעימה ולא בטון מאשים , ופשוט שתף אותה ברחשי ליבך.
אני בטוחה שלאחר השיחה הלא מרמזת והישירה תרגיש הקלה .
אם הבחורה בוגרת ורצינית היא לא תפגע.

אני מאחלת לך בהצלחה.

התאהבות- פרפרים בבטן, דפיקות לב מואצות, אידאליזציה של האהוב . בקיצור, אגדה ארצית:)
תחושת ההתאהבות נמשכת, אם אני לא טועה, בין תקופה של מספר חודשים לשנתיים וחצי.
אהבה- אינטימיות, משיכה מינית ואינטלקטואלית, שיתוף, חברות טובה, אמון הדדי. האהבה לא מלווה בד"כ באותם הפרפרים שהיו נחלתה של ההתאהבות, אבל לאהבה יש בונוסים נוספים כמו שכתבתי והיא מתבססת על המציאות. לא כולם מצליחים לעבור מהשלב של ההתאהבות אל שלב האהבה ולכן חלק נפרדים ברגע שההתאהבות מסתיימת.
אבל אם האהבה טובה, היא יכולה להחזיק מעמד שנים..
מקווה שקצת עזרתי:)
בהצלחה.

בהמשך לדברייך, האם כל אהבה חייבת להתחיל בהתאהבות?
יכול להיות שמדלגים על השלב הזה?

כן. אני שמעתי על אנשים שדילגו על השלב של ההתאהבות, כלומר לא התאהבו בבן זוגם, והתחילו את הקשר ללא התאהבות, קשר שהתפתח לאהבה גדולה ובריאה.
ויש גם כאלה שלא היו מאוהבים בהתחלה ועם הזמן התאהבו.. הכל יכול להיות.
תראי, לפי דעתי את צריכה לבחון את התגובות הפנימיות שלך כשאת עם אותו אדם. האם יש לך רתיעה מסוימת או לא. אם כן, אולי עדיף לא להיכנס לשם. במידה ויש לך משיכה מסוימת אל אותו אדם, את יכולה להמשיך משם ולבדוק האם מתקיימות בו התכונות שאת מחפשת בגבר לחיים.
תנסי לחשוב מה חשוב לך בזוגיות, איזה גבר יתן לך תחושה נעימה לצידו. מה הטיפוס פחות או יותר..
ואין ברירה, גם תוך כדי חיפוש אנחנו מגבשות לעצמנו את מה שטוב לנו.
חיפוש לעיתים דורש מאמץ. לא תמיד נמצא את מה שאנחנו מחפשות כל כך מהר, ולעיתים דווקא כן.
אני חושבת שאם תדעי מה את מחפשת, את תשדרי את זה ותמצאי מהר יותר את האיש שלך.
תנסי לא לדאוג:) אני מבינה אותך מאוד, עם זאת- יש אלוהים בשמיים, לפחות לטעמי, והכל יהיה בסדר:). למרות הקשיים.

יעל יקרה, ניכר מדברייך כי את חוששת מאוד להפגע אך מייחלת לקשר אוהב ומרפא .
חשוב שתבררי עם עצמך או בעזרת איש מקצוע ( חברות זה לא תמיד אובייקטיבי) מה התרחש בקשרים הקודמים מה היה טוב והיכן היו הכשלים . בזוגיות צריך שניים שעונים על הצרכים ההדדיים גם צרכי הריפוי וגם צורכי התקווה . הבחירה היא מתוך משיכה בלתי מודעת בדיוק אל המקום שממנו נצמח. אך הצמיחה היא לא רק נעימה , לעיתים יש צורך להתעקש , להאבק אך גם לדעת להקשיב לבן הזוג, לראות מה אני לומדת ממנו ומה הוא יכול ללמוד ממני . מובן שכל התהליך הזה לא מתרחש בשלב ההתאהבות אלא בשלבים יותר מאוחרים של צמיחה הדדית של בני הזוג. בשלב ההתאהבות חשוב להנות מהפרפרים בבטן , לדעת שזה עשוי לנבא זוגיות טובה בהמשך אך גם להיות מודעים לפחדים , להתחשב בהיסטוריה הזוגית לדבר ולהקשיב כל הזמן.
בהצלחה.

אין לזה כללים ברורים כי לכל אחת יש את הצרכים שלה,
אבל יש לך את הקול הפנימי שאם תלכי איתו בדעה צלולה ובנפש נקיה,,, תדעי להחליט נכון,
זוהי בעצם הזכות שניתנה לכל אדם לבחור בין טוב לרע, כלומר החיים והמוות בידיים שלך,
לכן אם בטחי בעצמך ולכי אחרי תחושותייך הטבעיים, אלא מה ? את רוצה חיזוק מהסביבה ---,
זכרי שהכל תלוי בתחושות הבטן שלך, כמובן אם זה כולל את שיקלול הטוב והרע שבקשר הזה, תבחני בשבע עיניים כל אחד ותראי לאן זה מוביל, עשי לך מעין סדרי עדיפויות מה חשוב על מה בשבילך ואז יהיה לך יותר קל לבחור ולצמצם אפשרויות,
ועוד דבר שחשוב שתדעי--- >אלוקים נטע בתוכנו את התשוקה והתאווה בתחילת הקשר כדי שנדע לאיזה גבהים והאהבה ניתן להגיע, ואז מתישהו זה נעלם כמו כל דבר טוב,,, ועלינו לעבוד קשה כדי לשחזר את הטוב הזה, וזה התורה כולה של שימור חיי הנישואין,
ואני חוזר--->החכמה היא לשחזר ולתחזק את הקשר כפי שהיה מלכתחילה, וזה מה שמחכים ומעצים ומשמר את הקשר מבלי להרגיש שיעמום ו,,, התפתחות של צד אחד בעוד השני נסוג אחורה---
ב ה צ ל ח ה

נוסף למה שכתבו לך כבר, ברצוני להוסיף כמה הערות.
התאהבות יש בה מצד אחד משהו מאוד כייפי וקסום וממכר, אך מצד שני היא לגמרי מסנוורת ומטעה. כושר השיפוט שלנו מתערער בגללה.
לכן מאוד חשוב ללמוד להכיר היטב את האדם בו מתאהבים, את תכונותיו, מעלותיו, חולשותיו. לא רק מה הוא גורם לך להרגיש אלא מי הוא, בנפרד ממך, מה אנשים חושבים עליו, מה מטרותיו וערכיו בחיים, מה ההישגים שלו, איך הוא מתמודד עם לחצים, עם בעיות, מה טיב הקשרים שלו עם חברים, האם יש לכם תחומי עניין משותפים?
את עלולהלמצוא עצמך מאוהבת במישהו שמאוד לא מתאים לך להקים איתו משפחה. ונכון שההתאהבות נעלמת לה תוך זמן מסויים (זה מאוד אינדיבידואלי ונתון להשפעה של גורמים חיצוניים כמו לחצים, הולדת התינוק הראשון ועוד), ואחריה במקרה הטוב מפתחים אהבה ארוכת טווח, ובמקרה הפחות טוב או שמשתררת אדישות, או תחושה של שותפים לדירה או לעסק, או שלפעמים גם ממש לא מסתדרים ויש איבה וכעסים.

הילה יקרה,
מצד אחד אתם 3.5 שנים יחד, אבל בסתר. ורוב הזמן את מתוסכלת. הוא מצידו ממש ממש לא מגלה רצינות כלפיך ואין לי ספק שדבר לא ישתנה ביחסו כלפיך, כי אחרי 3.5 שנות קשר, הוא לא השקיע מעצמו בך, לא יצאתם מדירתו, לא ראה את הוריך ובטח ובטח תירוץ של איש עסקים מצליח שמסתיר אותך מתוך"ביישנות" לא תופש גם בעיני, אבל את מתעקשת למסד את הקשר ולהנשא לו. החיזורים העיקשים שלך אחריו ללא הדדיות, הדואליות בקשרים שהיו לך עם גברים נוספים במקביל בגלל חוסר סיפוק וללא ידיעתו - יש בזה סוג של בגידה, שיקריות וחוסר יושר שבאופן טבעי מובילים לחוסר אמון וביטחון שהם בסיס לקיום יחסים אמיתיים, מה עוד שדומה שאפילו לא קינא לך. ולמרות השיטחיות וחוסר הרצינות והעניין שלו בך באופן עמוק יותר לחיים משותפים, את כל כך מובנת מאליו עבורו ומשתוקקת באופן פתטי לדבוק בו ולקוות למסד את הקשר הלא הדדי וחסר התקווה הזה.
רצוי שתבחני את היחסים שלך עם עצמך לפני השאלות שאת מציבה לגבי היחסים התלותיים שלך איתו. הוא מודע עד כמה את כמהה לחיזוקים וחיזורים ומקיים אותם איתך עם כל מיני תירוצים רק בחדרי חדרים כדי לרָצות אותך ולהשיג את מבוקשו. חוסר הביטחון שלך בעצמך קושר אותך אליו, לא בגלל אהבה אמיתית, אלא אולי בגלל תלותיות והרגשה שאת שווה ובעלת ערך בעיני עצמך, כי איש עסקים ממולח ונערץ אל ידי אחרים מתעניין בך. אני מציעה שתציצי עמוק פנימה לתוכך ותבחני קודם שם את כל אותן השאלות.
אם את באמת מצפה לקשר רציני עם גבר, ההשקעה והרצון המשותף צריכים להיות הדדיים, עליו להתנהג איתך לאורך תקופה כמו זוג המכיר זה בזה, שלא מתבייש להיראות בפני ההורים, בפני חברים, לצאת לבלות ביחד.אל תצפי שהקשר הלא תקין ישתנה עם מִיסודוֹ. להיפך. מגיע לך מישהו שיאהב אותך. שיפנק אותך. שיהיה גאה בך.

היי יקירה,
לפי דעתי חבל לך על הזמן.. מצד אחד הוא נותן לך(חיזוקים ומחמאות) ומצד שני הוא חוסך ממך ונמנע(מלהתחייב באמת ,להיות קרוב יותר, להכיר את המשפחות..). לא פלא שאת מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. המצב הזה הוא אכן מאוד מבלבל, אבל חשוב שתנסי להזיז קצת את הערפל הצידה ולאפשר לדרך שלך ולרצונות שלך להיות יותר בהירים.
אני מבינה ממך שאת רוצה בנאדם שיודע להתחייב, מכל הבחינות כולל הכל. זה לא המצב איתו, לא מאתמול. כלומר, עברו כבר 3 וחצי שנים מתחילתו של הקשר ביניכם ואת עדיין לא רואה שינוי במקומות בהם מתחייב שינוי מבחינתך.
אני חושבת שכדאי לך לחזק בעצמך את הרצונות שלך, לערוך איתו עוד שיחה אחת, בארבע עיניים וברצינות להבהיר לו מה את מצפה ממנו ולמה את זקוקה. חשוב שתקציבי לעצמך זמן- חודש, חודש וחצי, שתקראי לו "חלון ההזדמנויות". לאחריו, את עוזבת. חשוב שהוא לא ייקח אותך כמובן מאליו ונראה שזה מה שהוא עושה כרגע. לא משנה מה מוביל אותו לכך, מה העניינין האישיים שלו וכו'. משום שהזמן שלך עובר, ומנסיון, הזמן ממשיך לעבור ולעבור ואדם שנוח לו , לרוב לא יעשה שינוי אמיתי.
אני בעצמי עכשיו יוצאת מקשר ארוך אפילו יותר משלך. כי אני יודעת שדברים לא היו משתנים סתם. וניסיתי. חשוב שגם הצד השני ירצה ויעשה צעדים ומאמץ.
אל תזלזלי בזמן שלך ובחיים שלך.
בהצלחה.

הילה חמודה

תיארת פחות או יותר את הקשר שהיה לי ותודה לאל הסתיים לפני שנה וחודשיים
"תזרקי אותו" באמא שלך את כל כך תתחרטי על שלא עשית זאת בזמן - אני יודעת שקשה לעזוב ושיהיה ברור גם כשתעזבי או שהקשר יסתיים איכשהוא זה יכאב לכמה חודשים טובים אבל זה כל כך לטובתך
הוא מנצל אותך הוא נשמע פרזיט לא קטן הוא נשמע לי קמצן -והכי אהבתי את המשפט שלך "הוא עוזר לכל מי? שמסביבו, יש לו המון חברים שאו?הבים ומעריכים אותו," זה כל כך ברור ושקוף שכלפי חוץ הוא האביר על הסוסון הלבן אבל איתך הוא יכול להתנהג רגיל ואת מכירה אותו ממש טוב והוא יודע מה להגיד ואיך לעשות את הדבר הקטן שישאיר אותך לצידו וגם כשאת הולכת הוא יודע פתאום לשגע אותך ולסמס לך ולהתקשר ולשלוח מיילים ולבוא לבית ולהיראות הכי סמרטוט בשביל שתחזרי אליו - אבל זה לא יעזור כי את חמודה מבטיחה לך תחזרי אליו כמו גדולה והוא ימשיך להשתין עליך בקשת. אני יודעת שהתגובה שלי באה באיחור ויכול להיות שאת כבר לא איתו בתקווה - אבל אני מקווה שככה את מציצה פה מפעם לפעם וכן תקראי את התגובה שלי - רק דבר אחרון את עוד צעירה וזה הזמן שלך אל תבזבזי אותו על גבר לא שווה - אני כשזה הסתיים בנינו והייתי מרוסקת ממש הייתי בת 29 וזה ממש חבל - אבל לא בוכים לפחות כבר לא עכשיו...

בחלק הראשון של הודעתך דיברת על חששך ממצב בו בן הזוג מפנטז על אחרות; כן- יש מצבים בהם בן זוג חושב או מפנטז דמות אחרת, שאגב- לא סותרת את היותך מקסימה ומושכת גם כן. אנחנו נולדנו להימשך לכמה וכמה סוגים של אנשים, זה לא נגמר ברגע שמוצאים אהבה או קשר רומנטי.. זה ממשיך במקביל אבל מבחן הנאמנות נמדד כאן. ז"א, אני נמשך להרבה אחרות אבל את הכי בשבילי ואני רק איתך, לדוגמה. זה למשל משהו שהיה חסר בתגובה שלו. עד כאן הרגשתי שמדובר במשהו שאפשר לעבוד עליו אם רוצים. התגובה "אם לא את הייתי יוצא למועדונים ומסיים את הערב עם כמה בנות במיטה"- זה משפט שאף פרנטר לא היה מוכן לעבור עליו בשתיקה, זה משפט מעליב ונותן תחושה של "אז למה אני פה בכלל אם כל זה נמנע ממנו".

בחלק השני של הודעתך שנכתב אחרי אבל לדעתי הוא החלק העיקרי כאן, כתבת על בידול חברתי, על סירוס טוטאלי של חברים שלך מחייך, בעוד הוא יוצא ונהנה ואומר לך "אני אצא עם מי שבא לי", בעוד את תרקבי בבית- לבד, מחוסרת חברה, נכנסת לאיזה מצב של דיכאון - לא אוכלת, לא ישנה, אין תיאבון ועוד- הסביבה שהיתה בעבר והיום לא, והגוף שלך בעיקר- מאותתים לך שזאת לא הדרך לחיות בזוגיות, יש הרבה זלזול וביטול שלו אותך בהתנהגות שלו. נשמע שגם בתשובותיו לגבי הפנטזיות שלו הוא שם את עצמו במרכז והיתה תחושה שהוא לא כ"כ רואה את המקום שלך ביחסים ביניכם. אז אולי בהתחלה היה טוב, והייתם הרבה יחד והרגשת שזה מתאים.. אבל כמו בכל זוגיות- רק הזמן עושה את שלו, והמבחן הזה קובע.. והזמן הראה לך שהיום את ללא חברים שהיו אז, שאת לבד, שהוא יוצא ונהנה ואת מרגישה חסרת ביטחון מולו, חסרת ביטחון בעצמך וכל זה בשביל מי? בשביל מה? בשביל בחור שביטל את חברייך? שנותן תחושה שאת מיותרת בחייו, שאם לא את - הכל היה נהדר עם אלף בנות במיטה? בבקשה.. בואי נפנה לו את הדרך.

אדם שיאהב אותך באמת לא יתנהג כך, אלו לא יהיו התשובות שלו, הוא ירצה להעריך ולכבד, גם את חברייך, ירצה שתצאי ותהני, ויהיה לך כיף. הוא ירצה להכיר את חברייך ולהנות איתם- איתך. הוא יפרגן לגבי המראה שלך והתכונות שלך, הוא ירצה להיות בקרבתך יותר מפעמיים בחודש, הוא ידע לתמוך ולהרגיש אותך בקשר. להרגיש את המקום שלך- וזה מה שמגיע לך. לא פחות מזה. עמדי על שלך ועשי מעשה אמיץ - מצאי את המישהו שבאמת יעניק לך תחושה שאת האחת, החשובה, המוערכת, המושכת.


עדי

מה שמנהל אותך כרגע היא חוויית הבגידה הקשה שחווית בקשר הקודם. אני מסכימה שכשבחור מגלה בכנות כי הוא בגד בעבר (אגב הוא יכל להגיד שלא), זה ישר יביא אותך למקום ההוא, הכואב שחויית אז. ובצדק. אל תרגישי אשמה, קבלי את המצב הזה כי הוא טבעי והכי לא דבילי שיש.

אבל. אתם שלושה חודשים יחד. טוב לך איתו בגדול וכתבת שאת יודעת שהוא נאמן לך. (לא הייתי בכלל קוראת על המזלות, אני מכירה כמה אנשים שמנוגדים לאופי המזל שלהם.. בכלל, לא כדאי לתת לזה לנהל לנו את המעשים.)

נסי לחשוב אחרת- אולי החוויה איתו תוכל לתת לך משהו מתקן יותר, אבל בשביל זה צריך להעלות את הנושא הזה, לשאול אותו מה היה שם ומאידך להיות כנה ולפתוח את מה שחווית אז (כשיורגש לך נכון). את זה לעשות במידה ואת כן רואה איתו המשך אמיתי. לבגידות יש המון סיבות, זוגות גם ממשיכים משם, ולפעמים ממשיכים טוב יותר. כמובן שמדובר באובדן אמון קשה ובתחושה שמשהו נחרב, ואת יודעת את זה היטב.

השאלה הגדולה פה היא האם להיכנס לזה (שוב)- בידיעה מראש שמולך ניצב אדם שבגד והודה בכך בפנייך. השאלה הזאת היא גם נוגעת באמות מוסר ומידות, אבל נוגעת בעיקר במישור הרגשי שלך, לאן זה לוקח אותך.

נסי לחשוב עם עצמך האם את מסוגלת לנסות שוב ליצור אמון ושלווה (תחושת ביטחון בקשר), או שהידיעה על בגידתו בעבר עושה פה מספיק "לכלוך" בקשר, ומה שלא יהיה, לא משנה איך נהפוך את זה-העובדה שבגד לא תתן לך ביטחון לאורך זמן וכל הזמן תחיי בתחושה שאת צריכה לבדוק אותו ולחפש אותו (וזה לא טוב בכלל בקשר). מה שישקול משקל רב יותר מבין האופציות- זה כנראה מה שנכון לך לעשות.

בהצלחה רבה

רק שא"א לחרוץ את גורלו מבלי לשמוע את הצד שלו לעניין,
בעיקרון את מתומדדת עם בעיה שכיחה אלא שאצלך זה קיצוני במיוחד,
האם אפשר לצאת מהמצב ?
כן !
או שתלכי ללמוד תקשורת עם לקויי למידה-בעלך מתנהג כמו אחד כזה,
או שתלכי לייעוץ זוגי שייתנו לך כלים איך להפוך את הקערה על פיה בלי הרבה בלגנים,
אני מאחל לך הצלחה בכל דרך,
לא את לא מגזימה---
לילה טוב

וגם-

אל תתנצלי ואל תרגישי אשמה על כך שאת זקוקה לשותף אמיתי. ממה שכתבת עלתה תמונה מעט עכורה של האחריות שלו (מושג שחייבים להפנים אותו כשמגיע ילד), על המוכנות שלו לתפוס את הדברים בשתי ידיים. ממה שכתבת גם נשמע לי שזה דפוס ישן, שמגיע כפי שציינת עם מטלות של תואר, עבודה ועוד. אמא שלו כנראה לא פעם שיקפה לו את הדברים ולכן הוא אומר לך שאת מתנהגת כמוה..

אני מציעה שתשבי איתו לשיחה והבהירי לו את חוסר היכולת שלך להתמודד עם המצב כמו שהוא, את התחושות שלך; ההתנערות מאחריות, החוסר בביחד שלכם כזוג, התסכול המתמשך בלעשות הרבה הרבה לבד, המחשב כבריחה מאחריות ועוד. התחילי בייעוץ זוגי, לעצמך, באמת כמו שבני אמר- לרכוש כלים איך להתמודד עם המצב בצורה האדפטיבית ביותר, ולאחר מכן הזמיני אותו להצטרף, מתוך כוונה לנסות לשפר את המצב, מה שחשוב- הסבירי לו בחד משמעיות איפה הצרכים שלך, איפה את עומדת, מה את זקוקה בקשר הזה, במשפחה, אל תהססי להאיר את המקום שלך, כי הוא היה לי מעט חסר בהודעתך. ואני בטוחה שיש לך מקום כזה, שאת רוצה לבנות בו את עצמך, עם עזרה של מי שהתחתן איתך- ולו כדי להיות שם איתך. ולבנות איתך. לכן תחושת הלבד שלך רק מעצימה את הפער בין - מה מטרת הזוגיות הזאת- לבין מה שקורה בפועל. ועל זה כדאי לשים את הדגש בשיחה מולו. להתנהגויות מהסוג הזה יש השלכות, ועד שאת לא מסבירה אותך, ייתכן וימשיך בהתנהגותו הנוחה והכיפית.. (עבורו).

בהצלחה רבה

מהניסיון הקשה שלי, לפני מס' שנים בן זוגי אמר לי משהו דומה, אבל אני לא ויתרתי והיום אנחנו נשואים, אולם לצערי הבעיה עדיין קיימת, והוא עדיין בספקות שלו, ואני אוכלת את עצמי שלא שיחררתי אותו אז, כי היום זה כבר הרבה יותר מורכב. לדעתי את צריכה לתת לו את הלבד על מנת שיחליט, שמעתי פעם משפט יפה :אם אתה אוהב מישהו שחרר אותו לחופשי, אם יחזור שלך, אם לא- סימן שמלכתחילה לא היה שלך"....

אור יקרה, אני לגמרי מסכימה עם חלי. כל עוד את היא זו שלוחצת להעלות את המחוייבות - הוא משקיע אנרגיה בלברוח ממחוייבות.
נסי לקחת מרחק להתחיל אפילו לחפש מישהו אחר - בלי להסתיר זאת, לא מאחורי הגב. את יכולה להגיד לו שהמצב הזה לא מתאים לך ואת רוצה קשר יותר מחוייב ואם זה לא מתאים לו את רואה עצמך חופשייה.
וכמו שחלי כתבה לך - אם את מתכוונת לכך ברצינות, הוא יצטרך לבחון את עצמו במצב החדש - אם הוא יגלה שהוא אוהב אותך ואינו מוכן לוותר עלייך - הוא יעשה את הצעד הנוסף שכרגע הוא לא מוכן לעשות. יתכן שזה יהיה כרוך בפרידה לזמן מסויים, וזה יהיה חלק מן ההתנסות.
ואז - אם הוא לא ירצה לחזור - סימן שזה אכן לא מספיק חזק אצלו. אין מה לעשות. אבל בכל מצב - לא נכון ללחוץ כי זה יביא את הרצון לברוח.

את מתארת מצב שבו את לוקחת חלק פעיל בזוגיות שלך ומולך בעלך די פסיבי.
איך הוא היה בתחילת הקשר? צמיד את היית צריכה "להפעיל" אותו?
ואם זה לא היה כך מההתחלה - ממתי הוא התחיל להיות פסיבי?
אני בהחלט חושבת שיש מקום ללכת ליועץ זוגי, תציעי לו את הרעיון, תומרי לושאת מחפשת עזרה מקצועית כדי לשפר ולשדרג את הזוגיות שלכם.
אשמח לעזור
ענבר

הילה, ראשית סליחה על האחור בתגובתי.
מן המעט שכתבת, יש לי הרגשה שנוצר ביניכם דפוס מסויים בו הוא "בורח" ומתחמק ממך - אולי את עוטפת אותו יותר מדי, דורשת ממנו יותר מדי, והוא מרגיש צורך לצאת ולהתאוורר.
דרך אחת לצאת מן המקום הקצת תקוע שאת מתארת היא אכן ללכת לייעוץ זוגי, לפני שקורים עוד נזקים.
דרך אחרת היא דווקא להתרכז יותר בעצמך, להיות פחות תלוייה בו רגשית ולהעשיר את חייך בדברים עצמאיים משלך. יש מצב שאם תהיי פחות כרוכה אחריו, הכיוון יתהפך, והוא יותר יחפש אותך במובן החיובי של המילה.
נקודה נוספת, לאחר 13 שנים (וגם מוקדם יותר) קורים שינויים - אצל כל זוג. דפוסים ישנים כבר לא מתאימים והרבה זוגות, במקום להבין זאת ולפתח ביניהם דפוסים חדשים, עושים זאת תוך כדי משבר, בגידה, התרחקות, רק משום שאינם חושבים שיש דרך אחרת.
זוג חברים בני חמישים ומשהו, סיפרו לי פעם שהם "התחתנו מחדש" כבר איזה שמונה פעמים. הרגישו צורך להמציא את עצמם מחדש כזוג, גם כי השיגרה נמאסת, וגם כי כל אחד מבני הזוג מתבגר ומשתנה בכל מקרה, וחייבים לעשות התאמות ושינויים גם בזוגיות.

אסתי היקרה, בעלך ככל הנראה צבר כבר המון מטענים עד שהוא הביא את עצמו להגיד לך את המשפטים החריפים האלו. יתכן שמה שעבורך זו הוצאת קיטור רגילה - את מתפרצת ומהר מתקררת ושוכחת - אצלו זה לא עובד כך והוא סובל סבל רב מכל התפרצות. אלא שבגלל שהוא שונא עימותצים - הוא דחה את השיחה הקריטית הזאת שוב ושוב עד שזה התפרץ אצלו והוא לא מוכן להיחשף ללמריבות יותר.
קורה בזוגיות שכאשר יש הצטברות של כעס ואכזבה (וחשש מן הויכוח הבא) - כל אלו חוסמים את תחושת האהבה. קשה להרגיש בו זמנית גם אהבה וגם כעס ואכזבה ואפילו פחד וחששות מבת הזוג.
זה מסוכן לחכות ולדחות את הטיפול בבעייה מן הסוג הזה בגלל הסכנה של דעיכת האהבה. חשוב להחליט על הליכה לייעוץ כמה שיותר מוקדם, על מנת לשנות את סגנון הויכוחים וללמוד דרכי תקשורת יותר אפקטיביות.
אני מקווה שתקחי את עצמך ואת הזוגיות שלך בידיים ותביני שאין מנוס אלא ללכת לייעוץ ואני מקווה שמתחת לערמות הכעס והאכזבה נותרה עדיין אהבה בסיסית שתוכלו להחיות אותה.
אני מתנצלת על המילים החריפות, אבל אני מקווה שעוד אנשים קוראים את התשובה שלי וידיעו בזמן לטיפול, לפני שהאהבה תיעלם.

תנסי לתפוס אותו ביום טוב ולדבר איתו על כל הנושא הזה.
האם הוא היה ככה תמיד או שזה בשנים האחרונות?

היי אפרת, אין לי המון מה להגיד לך, אני מאמינה שיש אחרים שיוכלו לסייע יותר, אבל אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שלפי דרך הכתיבה שלך את מצטיירת לי כאדם מקסים וחזק:)
נשמע לי שדווקא לבעלך יש בעיה מסוימת של שיתוף, שאני לא כל כך בטוחה שהיא בהכרח צמחה רק לאחר הבגידה וחזרתו הביתה ומתוך החשש מתגובתך...
יש לי הרגשה שבעיית השיתוף מצידו, היתה קיימת עוד לפניכן, ואולי יש לו גם צורך בריגושים, או בתחושת רווקות מסויימת, שמלכתחילה הובילו אותו לבגידה ההיא.
כמובן, שיכולות להיות עוד אלף ואחת סיבות.. אני רק נותנת השערה..
אשמח לשמוע מה את חושבת על זה ..
אני מאחלת לך אושר ושתוכלי לחיות את חייך ללא חרדת הנבגדות..
ובהצלחה!

שכחתי להוסיף, כי אם באמת הבעיה שציינתי היא הבעיה.. אז יהיה זה רק הגיוני שהוא יילך לטיפול בנושא..
ואולי תוכלי להתייעץ עם המטפל/ת שלך, באילו דרכי שכנוע ניתן לגרום לו אכן להופיע בטיפול. כל טיפול שיתאים.
המשך שבוע נפלא לך! :)

מיכל היקרה, זרעת במכתבים שלך מספיק "רמזים" וסימנים שזה לא הגבר המתאים לך.
את מעידה על עצמך שאת רוצה כבר להתחתן (ואני מרשה לעצמי להוסיף בשמך את הביטוי - "ויהי מה"...). כלומר את בלחץ שמא לא תמצאי מישהו יותר טוב, ואין לך כוח לסצנת הדייטים. האם בגלל זה נכון לעשות את הצעד הזה ולחבור לבן זוג שאינך נמשכת אליו, אין לך פרפרים, ותכנית החיים שלו לא מתאימה לשלך???!!!
קחי עצמך בידיים, ורתמי את עצמך למשימה החשובה כל כך של מציאת בן זוג מתאים. אז מה אם צריך להשקיע בחיפושים?
יש לי הרגשה שכאשר מחפשים דירה או מכונית או דיל טוב של חופשה בחו"ל - אנחנו מוכנים לעשות מאמץ רב יותר ומקיף יותר בחיפושנו אחר המוצר הטוב ביותר איתו נהיה שלמים - יותר מאשר נכונותנו להשקיע בחיפוש בן זוג!
ההגיון אומר שכדי למצוא מישהו שתימשכי אליו ארוטית לטווח ארוך, שתהיה איתו תקשורת מילולית וגופנית טובה, שהתכניות שלכם לחיים יתאימו, שתכונות האופי שלו ייראו לך, שמראהו החיצוני ימצא חן בעינייך - צ ר י ך ל ח פ ש !!! אחרת תמצאי את עצמך עם ילד או שניים, בגלל האינרציה, גרושה -ואז יותר קשה למצוא, ותסתבכי עם גבר גרוש שגם לו יש ילדים...
צריך לדעת מתי זה לא מתאים להמשיך ולאזור אומץ להגיד לעצמך - זה לא זה.
אני מציעה לא להסתנוור אם במקרה הוא יספיק להציע לך נישואין לפני שאת חותכת, ופתאום מרוב הקלה ושמחה את תשכחי את כל הבעיות ותגידי לו כן...
מה את אומרת?

ראשית תודה רבה על התשובה הכנה.
אני חייבת לחדד עובדה שאני מאוד אוהבת אותו ויש רגעים שאני מאוהבת בו עד הראש ואני מרגישה מאושרת ביותר .אני יודעת שאין דבר כזה קשר מושלם ולכן אני יודעת שאי אפשר לחיות עם פרפרים כל החיים.
בראייה הכי אוביקטיבית הוא גבר מדהים נאמן אוהב וכל בחורה אחרת תהיה מאושרת.
השאלה שלי האם התחושות שלי הם בעלות משמעויות או שזה בסדר שאני מרגישה לפעמים אבודה?
אני חייבת לציין שהייתי בטיפול פסכולוגי שנה עקב טראומה בעבר ובעזרת הטיפול המדהים של הפסיכולוגית שלי וכוח הרצון שלי עברתי את זה.היא תמיד אמרה לי כשאני מרגישה טוב במצב אני נוטה להסתכל על הצד השלילי ואני צריכה לתת לעצמי להנות ולא לשקוע בדאגות ובמחשבות מה יהיה כי זה סתם הורס!!!!
אני עדיין מבולבלת כי אני לא רואה את עצמי נפרדת ממנו כי אני אוהבת אותו מאוד!!!!
בבקשה תעזרי לי למצוא שקט לבלבול...
תודה רבה מקרב לב
מיכל