פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לעשות את זה מהר כמו פלסטר שמורידים- כמה שיותר מהר פחות יכאב, נכון? לא לאט לאט ואז זה כואב זמן רב יותר.

אתה אכן משלה אותה ואכן מודה שלא אוהב אותה באופן כזה שזה יכול להימשך. אתה פשוט צריך לאזור כוחות ולהיפגש איתה ולהסביר לה שאתה לא רואה את זה ממשיך.

סביר להניח שהחוויה בחו"ל היא שהחזיקה את הקשר. ומשאתם פה, זה פחות תופס כי יש אולי פחות רגיוש ויותר מדי "רגיל ולא מיוחד". לא יודעת. בכל אופן- תעשה את זה, ויפה שעה אחת קודם. כפי שאמרת- אתה משלה אותה. לא נעים, אבל זה צעד שאתה חייב לעשות. לאחריו לבטח תרגיש הקלה משמעותית.

בהצלחה רבה

לא פעם בחיי ואפילו לאחרונה, אני יכולה לומר לך שאין דרך לעשות זאת מבלי לגרום לכאב. כאב פרידה תמיד יגרם לצד הנעזב. מה שיכול להקל הוא כנות והגינות. אם תמרח אותה ותתחמק מלומר את האמת תקשה עליה ותכאיב לה יותר. אמור את אשר על ליבך ואת האמת שלך. עשה זאת ברגישות ושחרר אותה לדרך צלחה.
בהצלחה גם לך!

שתי אפשרויות- זה לא מאוד נדיר מה שאת מתארת, ואם סה"כ את מרגישה שזה מעכב אותך, ואת אוהבת את הנוכחי ורק צריכה לטאטא מעלייך כמה רגשות מטרידים, שללא ספק שייכים לעבר (ז"א שאין בכוונתך להיפרד מהנוכחי ולנסות לחזור לאקס).. גשי לייעוץ כי זה מאוד יכול לעזור לך. בייעוץ את פשוט נותנת לגיטימציה לדברים להיות כפי שהם, הם מקבלים מסגרת ופרופורציה ואת לא נכנסת למעגל ענקי של אשמה ומטרידה את עצמך בכך וע"י כך לא מאפשרת לעצמך להיות בזוגיות הנוכחית כפי שהיית רוצה.

אז כדי להיפטר מזה סופית, אני חושבת שאת צריכה לפתור את הסוגיה- האם את שלמה עם הפרידה, האם נשארו בך רגשי אשמה עליה, ומה עושים הלאה כדי להרגיש שהצעד הזה בכל זאת היה נכון ואין מקום לחפור בו יותר, כי הוא שייך להיסטוריה. נסי לחשוב על בעלך- מה היית מרגישה אם היית יודעת שיש לו אי אילו רגשות לאקסית שמעכבים אותו היום מלהיות שלם עם הפרידה.

אפשרות נוספת שאני מרגישה מחויבות לכתוב לך אותה- שאכן הסיבה לפרידה לא היתה נכונה, לא נפרדתם מתוך חוסר באהבה אלא מתוך איזה אילוץ , ולאחריו הסתבר שיש איזו חרטה, לפחות אצלך. אין לי ספק שאת לא שלמה עם הפרידה, זה מה שעלה לי מהודעתך פה. במצב כזה את צריכה לחשוב טוב עם עצמך- מה את בוחרת- את החיים החדשים שלך והאהבה הנוכחית, או את הקודמת, הראשונה והחזקה ההיא, שאגב לא בטוח שזה כבר אותה אהבה ואותו בנאדם וכו' וכו'.

כך או כך תזכרי- מה שאת עוברת הוא מאוד מאוד טבעי, שכיח. זאת אהבה ראשונה, לבטח חשבת לא פעם שזאת אהבת חייך, ויהיו תקופות שהיא תחזור אלינו, בעיקר תקופות "יובש" במערכת הנוכחית וידוע גם שהשנה הראשונה לנישואין היא הכי קשה, בכלל להתרגל למוסד הזה. אנחנו נוטים אוטומטית להתגעגע למשהו הישן והטוב, בעצם שוכחים שגם שם לא הכל היה דבש. מקווה שהארתי לך כמה פינות חשוכות.. בכל אופן המון בהצלחה..

אורי היקר, כל הכבוד לך על המחוייבות שנתת עד כה למשפחה, לילדים, לרעיון של הצלת הזוגיות. לצערי, מכיוון שכבר פעם אחת עשית את הצעד של פרידה ועזיבה, ובטווח הארוך דברים לא השתנו, אני חושבת שאין ברירה. אם אינך רוצה שחייך יתבזבזו לגמרי - עליך לעשות את הצעד ולהתנתק. אתה מתאר איך אתה מתהלך כמו מת - חי בגלל המצב, ואני לא חושבת שזה משהו שתורם לילדים, אם זה השיקול שלך - לא לפרק. היא לא אוהבת אותך, או שאינה מסוגלת לאהוב, ומכיוון שאתה לא מסוגל לחיות ללא אהבה וללא אינטימיות - עליך לבנות את עצמך מחדש. שנים כה רבות של התלבטות מבזבזות המון אנרגיות, וזה מצב מסוכן גם לבריאות הגופנית. אני חושבת שנתת לה מספיק צ'אנסים והיא לא מתאימה לך.
לגבי המצב הכלכלי - אין עצות פלא, אבל בסופו של דבר מוצאים פתרונות. יתכן שהיא תוכל לעבוד בהיקף גדול יותר ולתרום קצת יותר.
עלי להוסיף משהו, ליתר בטחון: בדרך כלל כאשר מדובר בזוגות - תמיד יש את הצד השני, את התלונות שלה כלפיך. מעניין היה לשמוע את הצד שלה. ואני שואלת עכשו אותך - האם יש משהו שאתה יודע שמפריע לה להיות אוהבת כלפיך - איזו תלונה שלה עליך, משהו שאתה יכול לשנות? משהו שנמצא בידיים שלך?
אפשרות נוספת - לבחון מה רמת התפקוד שלה בשאר התחומים. אם התחום היחידי בו היא אינה מתפקדת הוא האינטימיות הזוגית - זה מראה על קושי בזוגיות, כמו שאתה ציינת. אבל אם מבחינים שיש לה קשיים גם בתחומים אחרים - מערכות יחסים בעבודה, חוסר בחברות, קשיים מול המשפחה המקורית שלה, חוסר רצון לצאת לבילויים, בעיות עם הילדים - אז מדובר בבעיות פסיכולוגיות שלה ואלוי היא זקוקה לטיפול יחידני.

זה הזמן לצאת ולהתערבב עם כל מי שנראה לך מתאים. אפילו לערב אחד. פשוט תרגייש את עצמך שוב, תחווי חיזור שוב, תרגישי שזה לאט לאט עובר, והכי חשוב- תאהבי אותך.

להתערבב עם כל אחד שנראה לי ,לא יעשה לי טוב. זה פשוט לא אני. מה גם שקשה לי להאמין שמישהו יראה לי עכשיו. לאהוב את עצמי? ברור. אני מדהימה ולא שוכחת את זה...(-:
תודה.

שירית היקרה, מאוד אהבתי את התגובה שלך לסמס שלו, שמה שצריך לקרות יקרה וכו'. מה שקרה הוא בנאלי ואנחנו נופלים למקום הרגשי הזה הרבה, נותנים לעצמנו להתאהב ולוקחים בכך את הסיכון שניפצע רגשית.
אני חושבת שאין מנוס מן התגובה שאת עוברת עכשו. מנסיוני, הדרך הכי טובה זה לקבל את התגובה הזאת בעצמך, לא להילחם בה, להתבונן בה בסקרנות, בסגנון סלחני, אימהי: נו חמודה שלי, בואי נראה כמה התאהבת כאן, עד מתי יכאב לך הלב. פשוט להיות נוכחת לכאב הלב, יום אחר יום, עד שזה ייקטן וייעלם. זו הגישה הבודהיסטית - להתבונן במה שקורה לנו, לא להיות שיפוטי ולנסות לברוח מן המקום הקשה אלא להסתכל לכאב הלב בעיניים ולנסות להכיר אותו היטב, ולקבל אותו כחלק ממך, המעיד על כך שיש לך רגשות חזקים - שאינך עשוייה פלדה, שניתן לחדור אליך, שאת מסוגלת להתאהב, ושזה יכול לקרות לך שוב.
לא יכולה לנבא כמה זמן זה ייקח, אבל אם לא תברחי מזה ותרשי לכאב להיות שם - זה ייגמר יותר מהר...מקווה שאת מבינה למה. חזקי ואימצי, והרשי לעצמך להתאהב שוב. זה שווה את זה...

טל היקרה, צר לי על מה שאת עוברת...
כואב לי לכתוב זאת, אבל ממה שאת מתארת נראה לי שיש אצלו הדפוס הזה של הסתרות ושקרים, ומאוד קשה לשנות זאת. כדי שזה ישתנה בטווח הרחוק - את צריכה להיות מאוד לא שיפוטית כלפיו, להיות מאוד מקבלת, כך שהוא ירגיש לאורך זמן שאם הוא משתף אותך במחשבות שלו וברגשות שלו - לטוב ולרע - את אינך נבהלת, נפגעת, כועסת עליו. רק אם הוא ירגיש מצידך בטחון - הוא יפסיק להסתיר ולשקר.
הבעייה היא שמאוד קשה לא להיות שיפוטיים במצב של בגידה!
כלומר, עם כל האהבה הזו עלייך להכין את עצמך לחיות לצד אדם שיש סיכוי גבוה שתמיד תחשדי בו ברמה זו או אחרת, וכל עוד את תהיי חשדנית - הוא ירגיש את הצורך להסתיר מפנייך דברים! מעגל קסמים של ממש...
עליך לבחון האם את רוצה לחיות ככה, כי מול הבעייה הזו ישנה אצלך המון אהבה כלפיו.
אם תחשבי על כך - אף אחד אינו מושלם. בכל אחד אחר שתתאהבי בו יימצא משהו שיפריע. כאן את כבר יודעת מה מפריע, ועלייך לבחון בינך לבי ןעצמך האם את מסוגלת לשלם את המחיר הספציפי הזה לאורך זמן, תמורת החיים במחיצת מישהו כל כך אהוב.
אני מאמינה שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור, ואני ממליצה לחפש בכיוון התנהגותי קוגניטיבי.

את צריכה לעזוב אותו ולהתרגל לחיות בלעדיו אם תעשי את הטעות ותישארי איתו הוא ישקר לך כל החיים מי שבוגד פעם אחת יבגוד תמיד מגיע לך מישהו יותר טוב ואת תימצאי נכון שעכשיו זה קשה אבל תיראי שעוד תכירי מישהו שיאהב אותך באמת לי היה חבר שנתיים שבגד ושיקר והסתיר וכשגיליתי לא ידעתי מה לעשות ניסיתי להמשיך את הקשר אך בסוף ניגעלתי ממנו ועזבתי אותו כעבור חודשיים הכרתי את אהבת חיי אהבה אמיתית אהבה עצומה שאי אפשר לתאר אחרי שנה התחתנו וכיום יש לנו שני ילדים אל תתפשרי על פחות מהטוב ביותר

הכללית, וגם לדעתי בשאר- נסי דרך הקופה. בכללית זה 160 ש"ח למפגש עבור טיפול פרטני. זוגי אני מניחה- 180 או 190 שזה עדיין זול משמעותית.. בהצלחה

מירי היקרה, לי היה חסר משהו מאוד מרכזי במכתב שלך: כלל לא השתמע לי שאת אוהבת אותו. או שאת מצרה על כך אם לא תהיו יחד. נשמע לי שאת חוששת מכשלון -את אומרת "שאת רוצה לעשות הכל כדי שהקשר הזה יצליח" -- למה זה כל כך חשוב לך? האם בגלל שאת מאוד אוהבת אותו ולא רוצה להפסיד אותו או בגלל שאינך רוצה שיופיע "כשלון" בחיים שלך???
את שואלת האם יחס כזה מופיע אצל זוגות אחרים - אולי לרגעים או לימים אבל לא לאורך תקופה ארוכה, כמו השנה האחרונה. לי זה נראה כאילו בן זוגך כבר לא שם, אלא שאינו מעז לעשות בעצמו את הצעד ולהיפרד ממך, אז הוא מתנהג בצורה "מגעילה", כי עדיף לו לא לקחת אחריות על עשיית הצעד הראשון לניתוק.
בשורה התחתונה, גם מתוך מה שכתבת וגם ממה שחסר באופן ספונטני - צר לי...אני חושבת שהכתובת על הקיר כבר נמצאת שם מצידו.

דורית שלום,

ראשית אני מודה לך על ההתיחסות ומאוד מעריכה את דעתך.

אכן אני אוהבת את בן זוגי אבל כנראה שמשהו הלך לאיבוד בדרך... אולי הדבר שהכי מלחיץ אותי זה הסובבים אותי שמדברים איתי על כמה זה ברור שנהיה ביחד ונתחתן... ואני לא רואה זאת- מזה התחיל כל הלחץ. באותה נשימה אציין כי אני יכולה לראות את החיים שלנו ביחד...

אציין כי אני ובן זוגי עברנו הרבה ביחד ולכן חשוב לי לא לקום וללכת לפני שאדע בלב שלם שעשיתי הכל כדי להחזיר את הקשר למסלול..אני מבינה מן הכתוב שלדעתך אין כבר אפשרות לעשות כן... האם בכל זאת ידו ךף מנסיונך הרב מה ניתן לעשות? חשוב גם להבין מדוע את חושבת שהוא מסה להיפרד ממנ וכביכול "דוחף" אותי לעשות כן...

שוב המון תודה...

מירי

אני מצטערת שאני כותבת בחלקים.. אבל היה חשוב לי להוסיף דורית, שבן זוגי כל הזמן אומר לי שהוא לא מעוניין הפרד שהוא אוהב אותי ורואה את העתיד שלנו ביחד... כמובן שכשאומרים לך דבר כזה הרבה יותר קשה לקום וללכת... בקיצר אני בברוך מאוד רציני... זקוקה לעזרתך..

שוב המון תודה...

מירי היקרה, נדמה לי שישנן שתי אפשרויות להסביר את המצב:

האחת - הוא כן אוהב אותך אבל אינו יודע להעניק אהבה, אינו יודע לחיות בשניים, ועליו ללמוד ולשפר את התקשורת הבין אישית שלו. יתכן שלא היה לו מודל מוצלח של זוגיות בבית ההורים.

השנייה - שהקשר אינו טוב עבורו - וזו הסיבה להתנהגויות ה"מגעילות" שלו, אבל הוא אינו מספיק מודע לכך שזה עושה לו לא טוב, ומכחיש זאת מפני עצמו. יתכן גם שיותר נוח לו להישאר במערכת המוכרת מאשר לעשות את הצעד - לקחת סיכון ואחריות ולהיפרד. האם את מכירה אותו בתור בן אדם שלוקח סיכונים? משנה באופן פעיל את מצבו בתחומים אחרים?

את שואלת האם ניתן לעשות משהו? תמיד ניתן לגשת לייעוץ חד פעמי ולקבל חוות דעת מקצועית שתאפשר לכם לבחון האם זה נכון להמשיך יחד ואם כן - מה חסר, מה ניתן ללמוד.

ועם כל זאת. עדיין יש לי הרגשה, אינטואיציה, שאת לא שלמה עם האהבה הזו מצידך כלפיו.

דורית שלום,

ראשית אני חייבת לציין שהחלטתי לכתוב בפורום הנ"ל לא העלתי על דעתי שההתיחסיות היו כ"כ מחבקות, מקצועיות וכנות, דבר שחשוב מלי מאוד ואני מודה לך על כך...

לגופו של עניין, יש בינינו אהבה גדולה. בן זוגי הוא אדם מאוד מצליחן שלא מוכן להתפשר על רמת חיו, הסובבים אותו והוא אדם שבוחן את האנשם שעימו בקפידה, לכן אינני מאמינה שהוא נשאר עימי בשל הנוחות.. אני מאמינה שהוא אוהב אותי אך כנראה כפי שציינת קשה לו עם החיים בזוגיות.. אציין שבטרם נהיינו בני זוג היינו חברים טובים מאוד, דבר שתרם מאוד להצלחת הזוגיות שלנו בשנים הראשונות. כיום, לעניות דעתי הקשר נשחק מאירעי החיים והוא אינו אקטיבי מספיק בכדי להחיות את הקשר הזה, למען הגילוי הנאות אציין שגם לי כרגע אין כ"כ כוחות לעשות כן. עצם העובדה שאין לנו כוחות להרים את הקשר קצת מעציב אותי שכן זה נורא מוקדם בחיינו לא לרצות להשקיע..

מקווה שהדברים ישתנו, ישתפרו השאלה היא איך הדבר יקרה. האם את ממליצה י לדבר איתו? או לתת לדברים לזרום ולקרות מעצמם ולפי זה לפעול?

אודה להתייחסותך ושוב תודה על היחס החם...

מירי

רום היקרה, כבר היו דברים מעולם והיו אהבות חזקות ששרדו את הפער הגילאי הזה. אני מאמינה שאם את תהיי באמת שלמה עם עצמך, הורייך יישרו קו איתך במשך הזמן כאשר יראו שאת מאושרת. כל עוד הם מרגישים את ההתלבטות שלך - הם ימשיכו לנגן לך על המיתר של הספקות העצמיים. לדעתי הם עושים טעות חמורה בצעדים שהם נוקטים - איומים ולחצים, כי יתכן שזה גורם לך לעשות דווקא ולהוכיח להם שזוהי אהבה חזקה. אבל ברור שזה מגיע ממקום של דאגה לשלומך ולעתידך.
נקודה אחרת - האם הוא מסכים להביא איתך ילדים לעולם? כי זו, יותר משאר השאלות המתעוררות - היא שאלה חשובה, כמובן - במידה ולך זה חשוב.

הי, האמת היא שאין לי עצה טובה, מהסיבה הפשוטה שאני בדיוק באותו מצב (קצת יותר זמן ביחד עם החבר). למען האמת, אני פחות או יותר החלטתי כבר שלא יהיה מנוס מלנסות להיות תקופה מסוימת בנפרד, אבל מכאן ועד באמת לעשות את זה הדרך ארוכה... אין ספק שזה יהיה קשה מאוד
גם אצלכם הסקס נהיה מאכזב?

איזה מצב מחורבן הא?

הסקס מאכזב, אבל האמת שתמיד הוא לא היה כזה טוב-לי. לעומת זאת הסקס בשביל חבר שלי זה גן עדן. אני מרגישה שני יכולה גם לא לשכב איתו חודשים וזה לא יזיז לי, כאילו כבר לא אכפת לי...

יעלי ונטלי היקרות,

גם אני נמצאת בסירה שלכם, רק שבניגוד לנטלי אני לא בת 22 ובן זוגי הוא לא היחיד שהה לי, לכן לדעתי המצב שלך יותר טוב... הייתי לוקחת הפוגה קלה לנסות לנשום ולראות מה לעולם יש להציע לך...

יעלי, מבינה אותך לגמרי שהסקס נהיה מאכזב... לא שחלילה אני שמחה שגם את בצב זה אבל תמיד נחמד לדעת שאתה לא חריג...

למה לעזזאל לא מגיעה לנו זוגיות טובה ויפה?? מה עשינו רע... מתי נפסיק להגיד שהכול יהיה כמו פעם ואולי נקרא את הכתובת שעל הקיר?


מה אתן אומרות?

נטלי היקרה, מכיוון שאת כה צעיה, ומכיוון שזו מערכת היחסים הראשונה שלך, ומכיוון שחולפות בך המחשבות הללו של סיום והתנסויות נוספות - אני מאמינה שעלייך לקחת פסק זמן מן היחסים שלכם ולהתנתק. התנסויות אחרות הן מואד חשובות, מכל הבחינות. לאחר זמן מה, יתכן ותרגישו רצון לחזור זה לזו - וזאת תהיה ההוכחה לחוזק האהבה. כבר קרה הרבה פעמים שזוגות נפרדים וחוזרים לאחר תקופה מסויימת, ואין רע בכך.

אני קצת בהלם...
קשה לי להקל מה שכתבת לי. הייתי בטוחה שמישהו יכתוב לי שיש על מה לעבוד, שחבל לוותר על קשר כזה שכ"כ חזק בבסיסו (אין ספק שהוא החבר הכי טוב שלי) ושצריך לעזור "להדליק את המדורה מחדש", הנחתי שזאת תיהיה התשובה הבנאלית, אבל טעיתי.
עכשיו שאת כותבת לי שכנראה אנחנו צריכים להיפרד, זה פשוט שובר אותי. בלי שאני שולטת על זה מתחילות לי דמעות בעיניים. אני לא מבינה למה. אני לא מסוגלת לראות אותי באמת נפרדת ממנו, הוא חלק מהחיים שלי. למי אני אתקשר ראשון? הוא יודע עליי הכל, עכשיו להתחיל מחדש, מאפס, להכיר מישה חדש....זה כ"כ מפחיד.
רק בגלל שהוא הבן זוג הראשון הרציני שלי אני צריכה לנסות משהו אחר? או כי זה פשוט לא זה?

אני כבר מתוסכלת, אנחנו רבים די הרבה, אני כבר לא נמשכת אליו, אני מרגישה שאני יכולה לא לשכב איתו בכל, זה פשוט עצוב....אבל הוא כ"כ חשוב לי, הוא מכיר אותי הכי טוב מכולם, פעם היה לנו כ"כ טוב ביחד....למה זה נעלם....וואי וואי אני בהלם, אני לא יודעת מה לעשות.

כתבתי לך תגובה למה שכתבת לי, אשמח אם תתייחסי
אני בעיקר רוצה לדעת האם באמת כדאי לוותר ולעבור הלאה או לנסות ולשקם את היחסים. אמנם אני צעירה ואין לי הרבה התנסויות אבל הבסיס של הקשר כן חזק, חברות מאוד טובה. השאלה אם שווה להשקיע בקשר הזה או לא...

תודה

אתם כרגע בתחילת הדרך, אך התחושה שאת חשה אופינית להרבה זוגות. חבל בגלל חוסר תשוקה וחוסר פרפרים בבטן לנסות מישהו אחר. על תשכחי שתכונות שיש לחבר שלך לא בהכרח תמצאי בגבר אחר, ותדעי לך שעם כל אחד תגיעי לשלב הזה בחייך לעיתים לפני הנשואין לעיתים אחרי.
אך הנקודה החשובה ששתיכם צריכים לחפש ריגושים זוגיים.יש כל מיני דרכים. ולא לחכות שהוא ייזום או מישהו ינחה אותך, אלא את זאת שצריכה ליזום מאחר ולך הכי זה מפריע, ועל תוותרי על התכונות של חברך בגלל התחושה זאת.
בהצלחה

יעלי, מכיוון שלא נתת פרטים נוספים - קשה לי להתייחס לשאלתך: בת כמה את, בן כמה הוא? האם מישהו מכם נשוי? אם תרצי לפרט קצת יותר - אולי נוכל להתייחס לשאלתך.

שרון היקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
המצב אותו את מתארת אינו פשוט. אני מבינה ממך שמה שמופיע לך כקושי הוא השארתך לשאת בעול לבד, ללא התמיכה שלו. אני מניחה שהרבה נשים היו מגיבות כמוך, כי נוצר פער בציפיות לעומת מה שחשבת איך תיראה הזוגיות שלך.
השאלה היא עד כמה את אוהבת אותו ורואה בו את בן הזוג שלך = נסי לבודד את השאלה הזו מן המצב בשנים האחרונות. כי המון דברים משתנים לאורך שנות חיינו המשותפות, חלק מן השינויים קורים בגלל צעדים שבן הזוג שלנו עושה, חלק בגלל צעדים שאנו עושות, וחלק בגלל שינויים שקורים מסביב, שאין לנו שליטה עליהם, כמו פיטורין, מצב במשק, או חס וחלילה מחלה קשה.
כל מה שאני יכולה להציע הוא להביא חשיבה חיובית.
מה זאת אומרת? חפשי את החיובי במה שקרה. בשבילך זאת הזדמנות להפוך לעצמאית יותר בעיני עצמך. הרי אם תתגרשו - תיאלצי לעבוד עוד יותר קשה ללא עזרתו עם הילדים ועם קשיי פרנסה. זוהי הזדמנות להתגעגע זה לזו ולשמוח בעת החזרה שלו מחו"ל כל פעם מחדש (לעומת זוגות שאהבתם נשחקת בגלל החיכוך היומיומי התמידי...) עבורו אולי זאת התקדמות בקריירה שלו.
אפשר לקחת את מה שקרה ולראות זאת באופן שלילי או חיובי. חשבי על כך. לא הייתי ממהרת לפרק על רקע כזה. כנסי לפרופורציות של טווח ארוך.

אני חושבת שאת לא קיבלת מענה מסיבה אחת פשוטה, את לא יודעת להבדיל מי חבר ומי אינטרסנט.
תחפשי לך אנשים שיסכימו להשקיע ביחסים איתכם, ולא אנשים אינטרסנטיים. רוב החברים ה" צבועים" הם אינטרסנטיים תעיפי אותם מחייך, כאשר תגיעי לרמת ההבנה של עדיפות בחיים קל יהיה לך להתמודד עם מצבים יותר כבדים מזה.על תחפשי תשומת לב בכוח. מי שלא מעוניין לתת מעצמו לא ראוי ליחס ממך.
בהצלחה.

בינגו!!!!!! את חכמה. הגיע הזמן להתנהג עם כל אחד בהתאם. קיבלתי חיזוק אדיר. תודה.

אם תרשי לי להביע את דעתי עד שתקבלי תגובה ממנהלת הפורום:
את צודקת בהרגשה הזו שלך - זה לא נעים בכלל היחס הזה ואת יודעת מה? את מזכירה לי את עצמי. יש לי דודים שמתייחסים למשפחה שלנו כאל אויר באירועים ואל האחים והאחיות ומשפחתם האחרים - כאילו היו מלכים. זה בהחלט מעיד על זלזול - כי כנראה לא ממש משנה להם אם אתם נוכחים או לא. ואם את חסה על כבודך העצמי - א-ל תלכי לארועים שלהם.
מה דעתך?

ודאי שלא אלך יותר, זה צעד שלא עשיתי בחיים שלי, תמיד אני מכבדת את האנשים שמזמינים אותי. הפעם השתנו הכללים. מי שמכבד אותי אני אכבד, מי שלא- שילך לכל הרוחות. ממש חיזקת את דעתי . אני בטוחה שבכל זאת לא ירגישו נעים שלא אבוא, כולם יתחילו לשאול: "איפה אשתך"???, אשלח את בעלי לבד בלית ברירה כי אני לא סמרטוט של אף אחד, כל אדם צריך שטיפונת יכבדו אותו. מה עוד שהלכתי אחרי זמן קצר והשאר נשארו, בעל השמחה לא טרח לשאול: "מה קרה, מדוע אתם כבר הולכים" שום דבר. כל כלב יבוא היום שלו. אני אכניס לכל מי שפוגע בי, בבוא הזמן. והרבה תודה על הגיבוי.

אני לא חושבת שאת צריכה לעסוק בנקמנות, אני חושבת שאת צריכה לעסוק בלחייך לעצמך ופשוט להגיד כמה טוב שאת מכבדת את עצמך ודואגת לעצמך ולכבוד שלך, ופשוט להעריך את שיקול דעתך הנכון וההגיוני לא ללכת לשם. הם לבטח יבינו שכנראה היה לך משהו עדיף יותר לעשות, גם אם זה לבהות בטלויזיה.

אני שומעת ממך המון חוסר בהערכה עצמית. אל תעשי זאת לעצמך. תביני שאם החלטת החלטה לא להגיע, לא עשית זאת מתוך מה שהם גרמו לך להרגיש, אלא מתוך כך שהחלטת לשמוע לליבך ולתחושות שלך, ולא לתת לזה יד. הרי לא אלו האנשים שיש להתחכך בהם. ודי במחשבה הזאת כדי לחייך ולהמשיך הלאה, לחוגים חברתיים מעודדים, מעצימים ומפרגנים יותר. קורה לנו הרבה שיש מצבים בהם אנחנו לא מעוניינים להיות, אף פעם אין טעם להשקיע בזה מחשבה, למה ואיך ומה יגידו. אני גם לא הולכת לאירועים עם אנשים ספציפיים כי פשוט רע לי בסביבה שלהם, ובעלי, אם רוצה, הולך לבד, ואם שואלים, הוא מבחינתי יכול להגיד שזה לא היה מספיק חשוב לי :] הרי בתוך תוכם כולם יודעים שלמקומות החשובים אני באה. :] אין שום רע בזה, וכל אחד פועל ככה יום יום שעה שעה - מחליט איפה אני כן ואיפה לא. אם לא טוב לך, לא משנה איפה- אל תהיי שם. בהצלחה.

הייתי סקרנית לקרוא תגובתך, משום מה לא ענית.

זה נעים לי שמבקשים את תגובתי, אבל אם תשימו לב, קורה שמישהו כותב וזוכה להרבה תגובות - אני מרגישה שאם אכתוב זו תהיה חזרה על רעיונות שהושמעו כבר. במקרה הזה אני מאוד מסכימה עם מה ששיר כתבה לך, ענת, וחושבת שככל שתרגישי יותר טוב עם עצמך ועם מי שאת - פחות תקחי ללב דברים שאחרים יאמרו לך, ולא תתני לכך להוריד לך את תחושת הערך העצמי.

קרולין היקרה, את כנראה בחורה סופר רגישה. מה שקרה לכם קורה די הרבה בשלב של תחילת הזוגיות: בן הזוג היה קשור רגשית לאקסית שלו, יתכן והיא זאת שיזמה את הניתוק ביניהם וליבו נשבר, וכאשר היא הופיעה שוב - זה עשה לו משהו, בזמן שאתם עדיין לא הייתם סגורים לגמרי, אז הוא בחן את תגובותיו הרגשיות ואת העדפותיו תקופה מסויימת ובחר בך!!! הרי באותה תקופה לא הייתם נשואים והוא יכול היה לעזוב אותך ולחזור אליה. ברור שכבר קרו מקרים בהם בן הזוג העדיף לחזור לאהובתו הקודמת, וזה קורה כאשר הרגש כלפיה הוא חזק מאוד. אבל אצלו זה לא היה המצב והוא ב ח ר א ו ת ך.
מה שקרה הוא שאצלך נוצרה טראומה, מן התקופה ההיא, כאשר התעוררו אצלך פחדים וחששות שמא הוא יעזוב אותך ויבחר בה, והפחדים האלו לא נסגרו בצורה חלקה. כמו צלקת שנשארה רגישה למגע ולא התאחתה היטב.
את יכולה או לגשת לפסיכולוג שיעזור לך לרפא את הפצע הרגשי הזה, או לתת להגיון ולזמן לעשות את שלהם ולהרגיע אותך.

נינה יקרה, מה שאת מתארת עלול לקרות בשלב בו אתם נמצאים, ואת צודקת שרק אם תקחו עצמכם ממש בידיים ותתחילו להשקיע בזוגיות - אפשר אולי לעזור. להשקיע בזוגיות זה אומר או ללכת לייעוץ זוגי בצורה רצינית, וללמוד כלים של תקשורת ושל תמיכה והקשבה הדדית האחד לצרכים של השני, או שתצליחו לעשות זאת לבד, ע"י הקצאת זמן לשיחות לא כועסות ולא פוגעות אלא שיחות בהן כל אחד אומר מה כואב לו ללא האשמות, ומקשיב היטב לדברי השני. אם אינכם יכולים לעשות זאת בעצמכם - עליכם ללכת לייעוץ

במקרה שלך על תחכי שמישהו ייזם את בעצמך צריך ליזום ולא לחפש מי יהיה הראשון שיבצע צעד קדימה.
תהיה חזקה רוב הגברים לא תומכים, כחי גידול הילדה בסבבה ואהבה. אלוקים נתן לך מתנה, תגדלי אותה בלי התחשבנות. את תתמודדי ותעברי את הכל לבדך. גם אני עברתי את אותה תקופה. וכיום אני מצטערת שציפיתי כל הזמן לעזרה מבעל או משפחתו.
אך היום אני מאושרת ילדים גדלו אני ובעלי נהנים .המון זוגות במצבך מרגישים את אותה תחושה .
אך בסוף כולם מתגברים.
בהצלחה

דקלה היקרה, נגעת בנקודה מאוד בעייתי ועמוקה ביחסים בין בני זוג. הבעייה שלכם משותפת לאחוז גבוה מן הזוגות. יש פער בצרכים שלכם, שמתחיל מהבדלים טבעיים בעוררות, בליבידו, בחשיבות שכל אחד מייחס לנושא הסקס. אבל על הפער הראשוני הטבעי, מתחילים להיערם שכבות של תסכול, האשמות, ציפיות, כך שהנושא כולו הופך להיות רגיש, כמו פצע דלקתי.
אינני חושבת שניתן לגשת לגבר (או לאישה, לצורך העניין), ולבוא אליו בטענות על העניין הרב שהוא מגלה בסקס. מי שצרכיו אינם מסופקים והוא מסתובב מתוסכל רוב הימים - אי אפשר להגיד לו להפסיק לחפש אתרי פורנו, כמו שאי אפשר להגיד לו - תפסיק לחשוב על סקס כל היום. באותה מידה הוא לא יכול לצפות ממך להסכים להעמיד את גופך לרשותו בכל פעם שמתחשק לו.
דיקלה, לפני שהנושא מתפתח עוד יותר, לפני שיישבר לך כליל מסקס איתו והוא יהיה עוד יותר מתוסכל ומריר ועצבני - עליכם לגשת לייעוץ זוגי כדי להבין האחד את צרכיו של השני ולהגיע לפתרונות ששניכם תחיו איתם בשלום. כתבתי על כך [a href='http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3358' id='link']מאמר[/a] שהתפרסם כאן, המורכב משני חלקים, ובאתר שלי ישנם מאמרים נוספים בנושא.

ברצוני להסכים עם דורית, במידה ובעלך רואה אתרי פורנו -אך סרטים בלבד, אין בזה שום דבר שלילי.
אני אישה נשואה אוהבת לצפות בסרטי פורנטו באינטרנטר מתחממת ואוהבת את בעלי.במידה ובעלך פונה לקשר באמצעות האינטרנט כאן נמצאת סכנה.מאחר והדבר עלול להפוך לבגידה.
גם ביננו קיימים פערים ברצון לקיים יחסי מין,אני שמחה שיכולה לפנות לאתר פורנו ולספק את הצרכים גם בליעדיו .אני לא חושבת שיש לך זכות להחליט לבעלך באיזה אופן לבטא את אהבתו למין.
כל אדם חייב להתחשב בצריו של אחר, במידה ואת אינך מסוגלת לתת את כל כולך לפנטזיות של בעלך יש לבעלך זכות מלאה לספק את צריו בדרכים עד גבול הבגידה.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה.

העניין הוא שאני מרגישה שלאחר שהוא צופה היחס שלו אליי פשוט משתנה... הוא לא מתייחס לא אכפת לו וכאלה.... אני כן מוכנה לתת לו מה שהוא רוצה עד גבול מסויים, אבל אני מרגישה שהוא לא נותן לי עקב כך שהוא מחליט לצפות בסרטים הללו כל הזמן.