פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אולי זה יישמע לא רציני במיוחד, אך בכל זאת, לא כל דבר שמתחיל טוב ומהר נגמר רע גם מהר, בינתיים אין מה להפסיד אלא רק להנות, אם כל כך טוב לכם וכיף משותף אין ממה לפחד, לפי דעתי, אני אישית התחלתי קשר ללא שום מחשבה לעתיד , קשר מהיר ושונה מהרגיל, והנה אנו משפחה כבר יותר משנתיים. תמשיכו קדימה, תיהנו ותאהבו, אתם צעירים ומאושרים, הכי טוב שיש:)

אני מאוד מבינה את העלבון שלך. אבל הייתי שמחה אם תפרטי על שאר ההתנהגויות של בן זוגך. ז"א, אם את מזהה עוד דברים "בסגנון", זלזול, השפלה, "מקטין" אותך,, וכו'.. לפעמים מתוך ריבים יוצאות לנו מילים נוראיות, וכן, זה יכול להגיע ל"את פשוט דפוקה" ולא תמיד זה יעיד שאת חיה עם בן זוג מתעלל.. אבל זו נורה. בשורה התחתונה, את לא צריכה לסבול משפט כזה, הרי ברור שלא מתאים לך, מהודעתך, לספוג כאלה מילים. כשתרגעו מעט, שבי ודברי איתו ברצינות.. והסבירי לו מה מפריע לך ולמה. חשוב שתצייני מה את מרגישה כשזה קורה. בהחלט יהיו מקרים שבן הזוג כלל לא התכוון ועם מודעות ורצון ואהבה- הוא יכול לעבוד על עצמו. משום מה קיבלתי תחוש בהודעה שלך שאת לא סתם נעלבת, יש מעבר לדעתך? אם כן.. פרטי סיפור אישי קטן- פעם התווכחנו בצחוק, אני ובעלי (אז היינו חברים חודש), והוא אמר "יא זבל איזה רעה". הוא צחק.. אני לא. באותו רגע הכל נעצר מבחינתי והבהרתי לו חד וחלק, לי לא קוראים זבל. לא, גם לא בצחוק. כי אותי זה לא מצחיק. וזהו. הוא פשוט מכבד את זה, ומאז, כשיש ריב רציני או לא, וגם כשהוא מתרגז- זה לא מגיע לניבולי פה. היתה לו מעין שפה כזאת, ולימים שמתי לב שזה גם עם חברים שלו וידידות וכו', שככה הוא מדבר. הבהרתי לו שזה מעליב אותי, והעלתי לו למודעות את העיניין. הוא בהחלט עשה עבודה טובה. בהצלחה

היי, אני מגיבה לך כאן כי הבנתי שבטעות שירשרת את התגובה שלך להודעה אחרת. קודם כל, אני יוצאת מנקודת הנחה שאת אותה אליס שבקשר עם גבר גרוש פלוס שניים בן 45.. נכון? בכל אופן, אל תשכחי שאתם מגיעים מדור שונה ומעולמות שונים, מדפוסי התנהגות שונים שעכשיו מתחדדים לך יותר ויותר, לטוב ולרע, עם השנים ועם הזמן שאתם יחד. יש הבדלים בתפיסת האשה בבית, בגבולות וכו'. וכשההתאהבות שוכחת לאט מתבהרת התמונה ואז אנחנו רואים מי באמת נמצא מולנו. במצבים של ריב ומשבר, דווקא אז, יוצאים כל החלקים הפחות פוטוגניים של בן הזוג, זה ה-זמן לבחון אחד את השני והאם הכבוד והמסגרת המאוזנת של הקשר הטוב והיפה נשמרת גם במצבים של אימפולסיביות כמו ויכוחים או ריבים. ממה שאת מתארת, יוצא צד שמאוד לא מוצא חן בעינייך בעת משבר. את דפוקה לדעתו, עם פיגור שכלי והוא אף מוסיף ואומר שהתכוון לדברים. הוא לא מרבה להתנצל או להראות נכונות לחזור בו (ולכאן גם קשור הגיל שלו ומה שעבר- הוא מבוגר, מכיר מה שמכיר, יודע מה שיודע, ולא צעיר ודינמי שיכול להשתנות במהלך הקשר, אלא כבר חווה מערכת יחסים וככה הוא), כתבת "בפנים אני תופסת את עצמי במחשבה "מה אני עושה פה.." באו נגיד שלא נראה לי שאני רוצה שאבא של ילדים שלי יהיה איש שתופס אותי כדפוקה, אפילו אם זה בהקשר מסויים. אני לא מרשה לעצמי דברים כאלו. " .. ז"א, בפנים את כבר מודה שאת לא מבינה מה את עושה איתו, ושאת לא מוכנה לספוג יחס כזה. כמובן שגם ילדייך יתפסו את אבא כמזלזל באמא וזה כבר סיפור אחר. לא הייתי חושבת ע ל"ילדים" כמו שהייתי רוצה שתחשבי רק על עצמך- האם את מוכנה להמשיך ולספוג קשר כזה, אדם כזה, שכמה שהוא אוהב, הוא גם יודע להשפיל כשהוא במצב של ריב וקונפליקט, שזו הדרך שלו להתמודד במצבים כאלה. עכשיו, אם הוא היה צעיר (את בת 25?), הייתי אומרת לך שאפשר לשנות ולשפר, ללמד אותו את התקשורת וכו', כי זה קשר חדש של שניכם ואף אחד לא מגיע עם ניסיון עבר. אבל להרגשתי, משמדובר פה באדם די מבוגר שחווה מערכת יחסים, יש לו ילדים, התגרש מאשתו- ז"א, הוא את שלו עשה בחיים, הוא מעוניין בפרק ב', ואולי לפי הכללים שלו בלבד. ממה שאת כותבת לא נשמע שיש פה אדם מודע להתנהגותו או להשלכות שלה או ל-למה לא בסדר מה שהוא אמר, הרי יגיד זאת שוב ויתכוון לזה. את צריכה לחשוב טוב טוב עם עצמך האם את מסוגלת להכיל את זה, או לא. עכשיו, כשאת עוד לא אמא, כשאת עדיין צעירה, עכשיו, כשהכל (באמת הכל) לפנייך ויש לך הזדמנויות נוספות ורבות לפגוש מישהו שיעריך אותך, יראה בך כאדם חכם ואינטליגנטי ולא "מפגר" , או "דפוק" ושאר מחמאות.. אדם שבאמת יאהב אותך גם כשאתם רבים. זה אפשרי. לא חייבים להפוך את העור כשרבים, האהבה עדיין צריכה להישאר שם במצבי ריב. נשמע שאין לך מה להפסיד.. אבל זוהי החלטה שלך.. אמנם לא פשוט לזנוח קשר, אבל לצערי זה לא נשמע לי מצב שאפשרי לשנות אותו ב-180 מעלות. האפשרות השניה היא להישאר עם השאלה "מה אני עושה פה"..

היי, קודם כל לשאלתך הקונקרטית- לגבי הבן דוד. היא שאלה אם זה מפריע לך, ענית לה. והתשובה לא מצאה חן בעיניה. זה אכן החלטה של שניכם כי הבית והמערכת כולה של שניכם, ואם הדבר מפריע לך היא תאלץ לבלוע רוק או במקרה אחר לנסות לשכנע אותך, ולפעמים אפילו מתרככים עם גישה נכונה. אין ספק שלהשתלח ולהאשים זו לא הדרך, בטח שא לאיים ב'עונשים' (אם מישהו מהצד שלך יגיע וכו'). אבל, לדעתי, כל העיניין הזה הוא איזה סימפטום למשהו גדול שנקרא תקשורת. וזה באמת משהו ענק בתוך מערכת יחסים.. הייתי מציעה שתלכו להתייעץ מקצועית ולעבוד על דרך נכונה לתקשר ביניכם במהלך ריב או קונפליקט.. זה יכול לשנות את הכל. בשורה התחתונה- לא מתאים לך שידברו אליך בחוסר כבוד ובכזה זלזול, ואני בהחלט מבינה את הצעד של לקום וללכת. אבל, בכל זאת, אני מניחה שהתחתנתם מתוך רגש ואהבה, בכל זאת אתם יחד כרגע, ולפעמים כשחושבים כמה ימים אפשר להגיע אליה בהצעה של "בואי ננסה לשנות את המצב הזה שבכל פעם שיש ריב כזה אני נפגע, את נפגעת ויש נתק." אם היא בוכה כ"כ וכ"כ מצטערת, תן לה את הצ'אנס לנסות וללכת (איתך) לייעוץ זוגי קצר מועד, כמה פגישות, כדי לעבוד על התקשורת. תן לה הזדמנות להוכיח שהיא אכן רוצה לחזור בה ולהשנות- ותגיד לה את זה.. אני לא רוצה להיכנס לזה שכולנו לומדים דפוסי תקשורת מהבית בו אנו חיים, אבל אולי זה יתן לך חומר למחשבה- למה היא מתנהגת ככה, ושהמקור הוא הדבר המוכר והידוע שאנחנו מכירים מהבית. אתה כנראה גדלת על צורת תקשורת אחרת ולא על איומים כמו "אני מעדיף להיות גרוש".. זה באמת מעליב ופוגע לדבר ככה, אז נכון שההתנהגות פוגעת, אבל לפעמים קל לנו יותר ל"אכול" את ההתנהגות כשאנחנו יודעים מאיפה מגיעה, ואז הפיתרון מגיע עם יותר סבלנות כלפי הצד שצריך להשתנות. כמובן שגם אתה צריך לעבוד על עצמך לא לרדת לרמה הזאת אפילו אם היא התחילה. ז"א, אם אתה לא תומך בזה- אל תתמוך בזה עד הסוף. לדעתי עדיף להפסיק ריב באמצע וללכת לחדר אחר מאשר להמשיך ולגלגל כדור שלג של העלבות.. זה מעין "חינוך" שאיתי לא מדברים בצורה כזאת ואני לא אשתףפעולה עד שתרגעי. הבהר לה שההתנצלויות שלה הן מילים שלא יכולות להשפיע לאורך זמן. שאתה מעוניין במעשים, בקשר יציב ולא בקשר כזה שכשמגיע ריב אתה מוצא את עצמך מתוך תסכול אורז את עצמך ויוצא מבית. שאם היא רוצה באמת (אבל באמת) לשנות משהו ולגרום לקשר להיות חזק וטוב עבור שניכם, עליה ללמוד יחד איתך מול מישהו מקצועי איך מתקשרים באופן כזה שאפשר באמת לבנות משם משהו. לגדל משפחה על בסיס של השפלות וזלזול.. זה לבטח לא יביא לטוב. עבדו עכשיו על זה, כי באמת חבל לפרק משהו לפני שמנסים. בהצלחה רבה

שלום רב לך שיר, מודה מכל הלב על התגובה. מפרטת קצת לגבי "ירידות" שלו עלי. כן, זה קורה, כאשר יש אי הבנה או ריב ללא סיבה מוצדקת (כרגיל, משום שעד עכשיו לא רבנו פעם אחת בגלל סיבה "נורמלית", ששווה לריב), יצאו לו מילים פה ושם מעליבים ביותר, במיוחד משום שזה שקר, ובסופו של דבר זה מאוד מבלבל אותי, הרי בעוזן אחד הוא טוען שאוהב הכי הרבה בעולם ורוצה לפחות שלושה ילדים ובלה בלה בלה, ובעוזן שני "את פשוט דפוקה" "את עם פיגור שיכלי" וכד', לאחר שדברים נרגעיים אני מנסה לשבת ולדבר באופן מבוגר ורציני, ללא רגשות מיותרות (מבחינתו - בכי זה מיותר, מותר לבכות אך לא מסיבה כזאת) אז לשאלה האם הוא התכוון למילים שאמר הוא עונה שכן, בהקשר מסויים הוא התכוון ויכול לחזור על זה שוב. מיותר לציין שבמשך כל זמן שאנו מכירים והתנצל פעם אחת בלבד על כך, ממש בתחילת הקשר. בשורה התחתונה בפנים אני תופסת את עצמי במחשבה "מה אני עושה פה.." באו נגיד שלא נראה לי שאני רוצה שאבא של ילדים שלי יהיה איש שתופס אותי כדפוקה, אפילו אם זה בהקשר מסויים. אני לא מרשה לעצמי דברים כאלו. מה שהכי מדאיג אותי זה עובדה שכל פעם גבולות הולכים ומתרחבים. לא יודעת מה אני מרגישה. רייקות כזאת וחוסר עניין במשהוא. אני רגוע, אך מן סוג של אכזבה, אולי.

אריאל היקר, לא כתבת כמה זמן אתה נשוי והאם יש לכם ילדים. אלה פרטים חשובים מאוד. הרבה פעמים קורה שישנה התרחקות מבת הזוג ותחושה שאי אפשר לשוחח איתה על הכל, ושאתה כבר יודע מה תהיה התגובה שלה בכל מיני נושאים ואינך רוצה לשמוע את התגובה הזאת. זו תופעה מאוד אופיינית לזוגות נשואים. ואז פוגשים מישהי אחרת, שאין כלפיה מחוייבויות הדדיות, ופתאום הכל זורם חופשי ופתוח, ללא מעצורים, ונדמה שהיא מבינה אותך יותר טוב, ויחד עם זה מגיע ריגוש ומשיכה מינית ותחושת התאהבות. זה קורה כמעט לכל גבר ואישה נשואים! אבל לרוב זוהי אשלייה, כי ההתאהבות חולפת עם הזמן, וככל שרמת המחוייבות לאישה השנייה תעלה (אם למשל תחליט להתגרש ולהתחתן איתה) - כך זה יקרה גם איתה, יש להניח.
אני חושבת שהדבר הנכון לעשות הוא לעשות בדק בית לגבי הזוגיות שלך ולראות מה לא עובד בתקשורת שלכם, וניתן לשפר אותה ע"י ייעוץ זוגי קצר מועד, שילמד אתכם להתקרב מחדש ולבנות את האינטימיות מחדש. אם תהליך כזה לא יעשה הבדל, ותראה שרגשותיך כלפי הבחורה האחרת נשארים חזקים - זה כבר מצב אחר. נתקלתי בהמון זוגות צעירים (אתה נשמע לי צעיר, משום מה), שקרה להם דבר דומה והפנייה לייעוץ ממש עשתה תפנית באיכות של חיי הנישואין שלהם, כי היה צריך משהו חיצוני שינער אותם.

יש לך סיבות טובות מאוד לא לסמוך ולא לבטוח בבבן זוגך. אני מציעה לך לבטוח בעצמך ובתחושותייך לגביו ולצאת משם לפני שיהיה מאוחר מידי... בהצלחה!

היי יעלי, תחשבי אם מתאים לך להיתקל בסרטים כאלו שתהיי בחודש תשיעי... לא מכירה אותך, אבל הערכה עצמית זה דבר חשוב. בהצלחה, ורד

תמר היקרה, לפני שמרימים ידיים ניתן לבחון בתהליך של ייעוץ זוגי מה הביא אתכם למצב הנוכחי. לפעמים מתברר שמשהו בתקשורת שלכם לא עובד. לפעמים מתברר שהוא נמנע מחברתך כי הוא חווה מצידך ביקורתיות על כל מיני דברים ומאוד קשה לו עם זה, אז במקום להתמודד עם כך הוא בורח לשינה. האם יש משהו בדברים שכתבתי?

מן התיאור שלך מתקבל הרושם שלחבר שלך יש מעצורים בתחום המיני ויתכן שהם תוצאה של בעיות בהן הוא נתקל בעבר עם בנות זוג אחרות. כנראה הוא נלחץ ונכנס לרמה מסויימת של חרדת ביצוע ומחפש את התנוחה שהכי פחות מעלה בו חרדה מנסיונו בעבר. כלומר החשש שלו שיפסיק לעמוד לו מכתיב את ההתנהגויות שלו. את יכולה לשאול אותו מה את יכולה לעשות בעניין. אם הוא היה יודע שאת למשל יכולה לעזור לו בזיקפה - לפעמים מין אורלי מייצר זיקפה מיידית. אם הוא לא יהיה טרוד בשאלה האם ועד כמה תהיה לו זיקפה - הדברים יכולים להסתדר. בנוסף חשוב שתלמדי אותו איזה עוד דברים את אוהבת לעשות חוץ מחדירה - כדי להגדיל את הרפרטואר שלכם ואת ההרגשה שלו שהוא יכול לענג אותך גם ללא הזיקפה "הקריטית".
לדעתי, כדאי לשוחח על הרצונות שלך איתו באווירה מאוד לא לוחצת, לשאול אותו מה הוא מרגיש, והכל ללא ביקורת ולחץ. אם זה לא הולך - רצוי לגשת לייעוץ סקסולוגי שמאוד יכול לעזור לפתור את הבעיות שאת מתארת.

שלום לך מיואש, ממה שאתה מתאר - נראה לי שהאהבה נגמרה, ורק קשה לך לסיים את היחסים. מכיוון שאתם כל כך צעירים, לא צריכה להיות בעייה גדולה בכך שהיחסים שלכם לא נמשכים לעד, ומאוד חשוב לחוות עוד בני זוג, ודאי וודאי כאשר אינך מרגיש כבר אהבה כלפיה. מצא פשוט את הדרך הכי יפה לסיים את הקשר, ונכון, זה יהיה קצת מכאיב, במיוחד לצד שלא מעוניין לסיים, אבל, זה חלק מן החיים. ואם תסיים את הקשר בצורה יפה, היכולת לסיים מערכות יחסים כאשר זה לא מתאים להמשיך - תלווה אותך בהמשך החיים,

שלום עינת, נראה לי שחברך אכן מחפש את הריגוש המיוחד, הסוחף, את הפרפרים, את הרצון החזק להיות כל הזמן יחד - וכאשר זה לא קורה לו איתך הוא מסיק שהאהבה לא מספיק חזקה. מכיוון שהוא עדיין צעיר ולא הכי מנוסה, כך נדמה לי, אולי זה נכון מצידו לא להתפשר, וכן לחפש מערכת יחסים בה הוא מרגיש אהבה חזקה ויציבה.
אני קולטת שהוא טיפוס שמאוד מסתמך על רגשותיו ונענה להם. כדאי שיידע מה קורה להתאהבות לאחר פרק זמן (שמשתנה אצל כל אחד ומשתנה מול בני זוג אחרים) - יש התרגלות, וכל הריגוש והגעגוע הזה הולך ויורד עם הזמן, וההתאהבות משתנה לאהבה יציבה במקרה הטוב או, במקרה הגרוע - אין אהבה כלל כאשר מתחילים להכיר היטב את בן הזוג, לאחר שהסינוור נעלם. האם הוא יודע זאת? את יכולה אולי לבדוק איתו. אנשים גם מאוד משווים מה שהיה להם בעבר עם מה שיש להם כיום, וגם זאת שאלה - מה הוא חווה בעבר.
בסך הכל התחושה שלי היא לא כל כך אופטימית על פי מה שאת מתארת. הוא נראה לי פחות סגור על היחסים מאשר את, ואת יודעת, לא תמיד יש הדדיות כאשר מדובר באהבה, לצערנו...

היי אבי, סיפור דומה יש לנו... בנישואי הראשונים הגרוש שלי החליט משהו דומה אחרי 3 שנים. אני הצעתי טיפול והפסכולוגית המדהימה קלטה שיש ביננו פערי אמוציות,אינטיליגנציה אדירים. אין לי מושג אם אצלך זה כך, אך היא פיצלה את הטיפול לפרטני ואח"כ לזוגי שכבר לא יצא, כי הבנתי שהוא לא ראוי לי. מה שאני רוצה לומר, ראשית, כל הכבוד לך על הצעת התמיכה! שנית, אל תלחץ, אתה צרי ךשהיא תרצה לחזור אליך מעצמה ולא כתוצאה מלחץ. ייתכן שהיא תגיע לתובנות חיוביות בעקבות הטיפול, ותבין כמה אתה יקר לה. סמוך על אנשי המקצוע שיאירו את דרכה וישפרו את האני עצמי שלה. שלישית, וזה מה שאני הכי מאמינה, הכל קורה לטובה. מכל משבר צומחים וזה מנסיון, קמתי כמו טייקון מהסיפור הזה... מה שלא יהיה, שיהיה בהצלחה :)

ורד שלום, קדום כל המון תודה על התמיכה , אני מקבל בהחלט את הצעתך וגם אני אמרתי זאת לאשתי שארצה שהיא תחזור אליי רק במידה והיא רוצה אותי באמת ולא כברירת מחדל אחנו נשואים כבר 15 שנה ועברנו כל כך הרבה חוויות טובות במהלך השנים הבסיס לקשר הוא חזק אני מקווה שהבעיה היא גיל המעבר ובטוח שאשתי עושה את החשבון טוב טוב ,כי מי שיפגע מכל העניין זה קודם כל היא, אחר כך הילדים ואני כנראה אתגבר על העניין למרות שאצא עם צלקות . אני מאד רוצה לחשוב חיובי והייתי מעוניין לשמוע לאור נסיונך מתי הרגשת שזה לא זה ומה את מציעה לי לעשות כדי שהמקרה שלי יסתיים בצורה שונה משלך כלומר שלא אפרד. אני יודע שנהגתי בצורה מאד נדיבה עם אשתי אבל אני עדיין אוהב אותה ורוצה בה וכמובן שטובת ילדיי עומדת מול עיניי. ידוע לי גם שעכשיו ההחלטה בידיה ואני לא מתכוון להתערב ברגשותיה מלבד זאת שהתחלתי לחזר אחריה כמו בהתחלה ואני חייב לומר היא נהנת מזה סליחה באם לקחתי יותר מידי זמן ממך והמון תודה באם תגיבי מצפה לתשובה אבי

היי אבי, קודם כל בשמחה, למרות שהייתי שמחה שהשיחה תהיה בנסיבות משמחות יותר אבל... אלה החיים. מתי הרגשתי שזה לא זה... ניסיתי הכל. לדוגמא, לדבר, לריב, לבכות, לשפר, להציע, להתרפק על העבר וכלום לא עזר. פנינו לייעוץ ועדיין לא חשבתי שהסוף קרב. לאחר מספר חודשים, הבנתי (ההארה פשוט הגיעה) שאני לא מעוניינת להיות עם אדם מדופרס, שהיום מטורף עליי ומחר מכונס בעצמו, כי מגיע לי הכי טוב. זה לא היה פשוט אבל משם נסקתי מעלה. דבר נוסף, לא מכירה את אישתך, אך ברגעי הגסיסה של הקשר שהגרוש שלי ניסה לחזר אחרי, זה דחה אותי והרחיק אותי עשרת מונים. תגשש, תקרא את התגובות שלה, שלא תמאיס את עצמך. ייתכן שהיא שונה ממני ומקבלת את זה באהבה, אני לא סבלתי את זה עד כדי גועל. ולסיכום, מאוד מאמינה באנשי מקצוע, כמובן הטובים שביניהם. שיהיה בהצלחה ולא להתייאש :)

אבי שלום לך, אני חושבת שכל הכבוד לך על ההתגייסות שלך לאפשר לה לעבור את התהליך שהיא זקוקה לו. יחד עם זה נדלקה לי נורה אדומה מן המשפט שלך: בתנאי שחיינו הזוגיים למרות המשבר יחזרו לקדמותם קרי - יחסי -מין (כמובן בהסכמה). אני חושבת שלא נכון להעמיד את התנאי הזה, כי הוא דווקא מנציח את התחושות שלה שאין לה תשוקה אליך, ומאלץ אותה לבוא לקראתך - כי זה התנאי שלך - בניגוד לתחושות הבטן שלה. הרי זה הוא הנושא שהדליק את כל המשבר הנוכחי - שאין לה תשוקה אליך והיא ממחפשת ריגושים אצל גברים אחרים. לדעתי -למרות שיהיה לך אולי קשה לשמוע זאת - חשוב לעשות הפסקה בתחום הזה, ולהסתדר בינתיים בעצמך, ולא להפעיל זאת כתנאי. לאחר התהליך שהיא עוברת, חשוב להתחיל לבחון את המיניות שלכם כזוג ואת התקשורת הרגשית שלכם בתחום זה ובתחומים אחרים, כדי לטפל בבעייה המינית ביניכם.
מה דעתך?

דורית שלום,

תודה רבה על עצתך המועילה ואכן מזה כחודשיים אינני מקים יחסי מין עם אשתי , אלא רק מעניק ליטופים וחיבוקים בהמשך לרצונה ללא מימוש רצונותיי.
אני שלם עם ההחלטה שלי וממתין ליום בו היא תחליט באמת האם היא רוצה בהמשך הקשר איתי באמת אבל מתחושת הבטן ולא הראש.
שאלתי אלייך היא כמה זמן עליי להתנהג בצורה כזו שמאד קשה לי אני בחור מאד מיני ורק בשל אהבתי לילדיי ולאשתי מוכן כרגע להתאפק.
מעבר לזה האם יש לך עצה נוספת מלבד המנטרה הידועה שהזמן יעשה את שלו.
אציין רק שאשתי נמצאת עכשיו בטיפול אישי ואני מרגיש שינוי ביחסה אליי , גם היא מבינה שאני לא הבעיה אלא משהו מעברה ומהילדות שלה.
סליחה באם ערבבתי דברים אבל אשמח לשמוע את תגובתך
חג שמח

אבי שוב שלום לך, וסליחה על העיכוב בתשובתי.
אינני מרגישה נוח לכתוב לך עצות נוספות בלי להכיר יותר טוב את הנפשות הפועלות. כל מה שאני יכולה לכוון אותך הוא להרפות ממנה, די בדומה למה שכתבה לך כאן מישהי. כי ככל שאתה מנסה להיאחז בה יותר - כך היא תשקיע אנרגיות של בריחה ממך והפניית עורף. דאג עכשו לעצמך ככל שאתה יכול. מצא דברים שגורמים לך עונג והנאה שאינם קשורים אליה. הרפה ממנה ותן לה ללכת בדרך שהיא זקוקה לה עכשו, וחפש גם לעצמך דרך משלך שתהיה לך טובה, בנפרד ממנה. היא עוברת עכשו תהליך שחשוב לה לעבור אותו, אפשר זאת גם לעצמך, ואולי בהמשך יהיה לכם "מפגש דרכים", "הצטלבות" - שתתאים לכם, ואולי לא.

מה לא ברור לך שזה ניגמר שמור על מעט הכבוד העצמי שנישאר לך ולך הביתה אגב לדעתי היא מימשה את כל מערכות היחסים שהיו לא אתה פשוט לא מפנים

ודד הי. אני מאוד מכירה את הבעיה הקשורה לסיגנון החיים תל אביבים.כתבתי בפורום לפניך-"בעלי חוצה קווים אדומים". בעלי תל אביבי-בוהמי...בעבר היו הרבה מסיבות,סמים קלים.אני אמנם גם תל אביבית,אבל רחוקה מכל זה.אנחנו 6שנים חיים יחד ולפני, 5שנים של מפגשים של כמה פעמים בשבוע (היתי גרושה +2).רק לאחרונה התחלתי להבין שציפיה לשינוי ,היא אשליה .בעלי לא מסתובב במסיבות,אבל צורך בחיים של "תל אביבי -בוהמי" קיים כל הזמן.איך זה מתפרץ אצלו? תביני ממה שכתבתי לדורית.לא רוצה להגיד שאין מקום לשינוי,אבל לדעתי אורך החיים לא משתנים ל180מעלות אחרי החתונה.

האמיני לי שאני יודעת... גם אני התגרשתי בעבר. מצד שני, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני מאוד חשובה לו, שומעת מכולם ורואה, ולא, לא מדובר בתסמונת האישה המוכה. האמת שקבענו תור לייעוץ, אצל מטפלת שלי וגם אצל מטפלת שלו, שלי מאוד חד משמעית בעניין, אני מאוד מרובעת בנושאים האלה. המטפלת שלו אמרה לו בעבר שלא יבטיח דברים שיהיה לו קשה לעמוד בהם. אגב, מה שעוד אמרתי לו, לא מתאים לי הפתעות אחרי החתונה, פתאום לחזור לאורח החיים המסיבתי, הרי אני רועדת מחתונה בשנית...עברו 3 שנים מאז הגירושים שלי וקיבלתי 4 הצעות... אמיתי, לא מסלפת. בכל אופן, שדיברתי על הפלה וביטול חתונה, הוא הזדעזע, אצלי אין חוכמות בנושאים האלה. נראה מה יגידו הפרופסיות, גם כאן וגם באופן פרטי. אני חייבת לציין שמדובר בבחור מדהים, משופע חברים, מצחיק, שנון, כריזמטי, "גבר גבר", ג'נטלמן ובאמת, היריעה קצרה מלהכיל. הוא בדיוק מה שרציתי פרט לשני הדברים האלה. לגבי ההורים שלו, מה דעתך? זה מציק לא פחות...

"אני חייבת לציין שמדובר בבחור מדהים, משופע חברים, מצחיק, שנון, כריזמטי, "גבר גבר", ג'נטלמן ובאמת, היריעה קצרה מלהכיל. הוא בדיוק מה שרציתי פרט לשני הדברים האלה." את יודעת אותם מילים בדיוק אמרתי לחברה שלי לפני החתונה.עוד הוספתי שסקס איתו לא מהאולם הזה.בגבהים כמו איתו ,לא היתי עם אף אחד אחר.אני אקשנית לא מבטרת על עקרנות...גם הוא לא... לגבי הורים שלו..תמיד ידעתי לעמיד אותם במקום שאין להם "בעלות " אלי.לא נתתי להם להיכנס יותר מדי לחיים שלי,גם לא ללחוץ אלי.דרך הגב,הורים שלי גם לא לוחצים אלי ולא מתערבים יותר מדי.ככה אני. מאכלת לך הצלחה מכל הלב!!! [סליחה על שגיות כתיב- המון שנים בארץ,למדתי,אבל בכל זאות,כניראה סוג של דיסלקציה.

אולי לא שמת לב, אלו נישואים שניים שלי. 3 שנים אף אחד לא עבר את המסננת שלי פרט לנוכחי וגם הוא מבין ויודע שאני לא מובן מאליו. לכן פעמיים כמעט פירקתי הכל - כולל דיון איתו על הפלה - כי אני לא רואה שום דבר מלבד עצמי, במובן הטוב של הביטוי. כמו כן, הוא זה שהציע ייעוץ, אני אמרתי בוא נפרק הכל... הוא לא מוכן לוותר ופה אני גאה בו, בניגוד לאמוציות שלי. אין מה לעשות, במיוחד עכשיו עם ההריון, אני חושבת מהבטן : )) אם הבנתי נכון, את חושבת שאני משלה את עצמי וכו'... אז לא, כלום לא נסתר מעיני ולכן הוא היחידי (!) שהגיע איתי עד הלום.

ורד יקרה, סליחה על העיכוב. את מציינת שני דברים - הלחץ של ההורים שלו ובעיית הסמים. מצד שני את מתארת אותו כגבר מיוחד ומקסים. את נשמעת לי כאדם שמאוד יודע מה הוא רוצה וסומך על עצמו, וזה נהדר בעיני! לאור עובדה זו - את בהחלט מסוגלת לתפוס מרחק מן הלחץ שהם לוחצים, ולפרש את הלחץ בכיוון החיובי שלו וזה בכיוון של דאגה לעתידך ולעתיד המשפחה (במקום לראות זאת כביקורת עליך). ככה זה הורים - הם רוצים את הטוב ביותר לצאצאיהם ורואים זאת כתפקידם להראות אתהדרך ולהתריע. הורים יהיו הורים, כל אחד והסגנון שלו. כבדי זאת כי את יכולה לעמוד בכך, כי את טיפוס חזק.
לגבי הסמים, אינני מכירה טוב את התחום הזה. השאלה הגדולה לדעתי היא עד כמה הוא שולט בכך, מה התדירות האמיתית, ומה גודל הנזק (אם בכלל). כי פעמיים בחודש זה לא כל כך הרבה. נכון שכאשר נכנסים להריון זאת הזדמנות לעשות בדק בית ולהתחיל בהרגלים יותר אחראים ובריאים ויש כאן מבחן לבגרות ולרצינות שלו. לו רק בגלל שהוא כזה מקסים - כן הייתי נותנת לו צ'אנס אבל מסתכלת עד כמה השינוי מגיע ממנו. זאת נקודה מאוד חשובה - שלא יעשה זאת רק בשבילך - אלא מתוך רצון לעשות שינוי באורח בחיים שלו עצמו לרגל השינויים הצפויים בחיים. תראי, רוב השינויים שאנחנו עושים בחיים הם תוצאה של משברים. זכרי שמשבר הוא הזדמנות לצמיחה. אם את רואה שהמשבר הנוכחי נפתר בדרך לא בריאה, כמו להתחמק, לטאטא בעיות מתחת לשטיח, להסתיר, להתרחק - אלה מדדים המראים לך שלא עברתם טוב את המשבר ונחוצה התערבות חיצונית כמו ייעוץ. אבל ישנם זוגות שממשבר למשבר מתחזקים ומגלים מה חשוב וחיוני לכל אחד ועושים את ההתאמות הנדרשות. אני מאחלת לכם שזה יהיה המצב.

מרינה היקרה, נראה לי שבן זוגך הוא טיפוס של אמן, שזקוק לפרטיות שלו ובעיקר לתחושה שהוא חופשי בעולם הגדול, ללא התחייבויות. הוא באמת קצת יוצא דופן לעומת גברים אחרים. השאלה היא האם את יכולה לחיות עם היציאות האלו. אם את בעצמך אישה חזקה, עצמאית, מה יקרה אם תאפשרי לו את החופש שהוא זקוק לו? אני מציעה לך להשאיר בצד את הנורמות המקובלות ולראות מה את אוהבת בו. יש אנשים מקסימים שמאוד כיף להיות איתם, דווקא בגלל שהם מרשים לעצמם לעשות מה שבא להם מידי פעם. חשבי על כך: אולי את לא היית נפגעת כל כך מהתנהגותו, אילו היית אומרת לעצמך שהוא לא עושה את כל זה נגדך או בגלל שהוא לא אוהב אותך, אלא בגלל שהוא מאוד זקוק לכך מידי פעם - בשביל הנפש שלו. הרי הכעס שלך והתסכול שלך נובעים בגלל שאת נפגעת מהתנהגותו. אבל אפשר לשנות את כללי המשחק ולהחליט לעצמך שהזוגיות שלכם היא לא זוגיות רגילה, ובשביל לקבל את הדברים הטובים ממנו, את הכיף, אין ברירה וצריך לשלם מחיר מסויים כל כמה זמן. אם תרפי ממנו ותפסיקי לנדנד לו ותתני לו את החופש שהוא זקוק לו - מאוד יתכן שהוא יצטרך פחות חופש. כרגע הוא נאבק עם עצמו ואיתך בכל פעם שעולה לו הדחף הזה. אבל אם הוא לא יצטרך להיאבק כל כך - אולי ההתנהגויות שלו יהיו יותר מתחשבות במקצת, ברגע שהוא לא יצטרך ללחום בך.
זוגיות נורמלית, מקובלת - לא מתאימה לכם ואתם צריכים למצוא את הכללים שמתאימים לכם.

דורית הי.תודה על התגובה.לדעתי בעיה לא בחופש.בעיה בצורך לחצות קווים,ולא משנה מה רוכב שלהם.אמרתי לו שאין לי בעיה אם צרורך שלו בניתוק,אבל בצורה אנושית ומאורגנת-להודיע מראש,לסיים משהו שהיה צריך לסיים דחוף[תשלום לבנק,אחרת יגבילו את החשבון],לידעוג שיהיה לי כסף זמין לאוכל [חשבון שלי מפוצץ בתשלומים וכסף נזיל רק מחשבון שלו],לא לסגור טלפון-אני לא היתקשר,רק צריכה לדעת שבמידת הצורך הוא זמין.ומה לגבי הכסף של ילדי שהוא לקח,ואין אפשרות להחזיר?או לדוגמה הוא רצה להיתחבר לסקס צ'ט,אין לי בעיה,זה מדליק אותי.אבל איך זה נעשה?פירסם תמונה שלי ,התכתב בשמי ללא ידעתי ורק הודיע שבשעה מסויימת מכקים לי בצ'ט.מה לגבי חוסר אחראיות בהקשר לעבודתו,בהקשר למצב כלכלי החמור,שנוצר בגלל בזבוזים שלו ,בגלל שלא עובד אפילו משרה מלאה?שקרים ,הסתרות בהקשר להרבה דברים,אני גם אדם שזקוק לחופש,אבל זה לא פוגע באף אחד- מצייר,לומדת כל מיני דברים שמסקרנים אותי,הם רק שלי ולא משותפים.הבעיה היא שבעלי מרגיש את אצמו די "קטן " לידי,הוא הודע בזה לא מזמן .הערכה עצמית שלו מאוד נמוכה, אמנם הוא מתחיש את זה.ובמקום ללמוד איך "ליגדול" ולעלות את הערכה עצמית הוא מינסה לידחוף אותי לפינה החשוכה שלו [זה מילים שלו].אני יודעת שהוא זקוק לתמיכה,אבל לפמים אני לא רואה במה ליתמוך.גם לאחרונה [קראו יותר מדי דברים ]יש לי ירדה משמועתית בחשק מיני.מה אלי לעשות?

דורית הי שוב. השאלה שלי בהקשר לצורך של בעלי להיות חופשי ללא התחייבויות. האם זה אפשרי? אם יש בתמונה ילדים,בנק שלא עושה הנחות וצריך לשלם בזמן.בעלי בא ממשפחה עמידה,הורו תמיד דעגו לו בבחינה כלכלית.אבל היום הכל אחרת.הם מזמן הלכו לאלמם וזרם של כספים ניפסק .הוא צריך לידעוג לעצמו,אחרת יהיה ברחוב.איך אפשר לתת תחושת חופש ללא התחייבויות ולא לידרוש שיעבוד,שיפרנס.אני עובדת ומרוויחה לא רע אבל לא מספיק כדי לפרנס גם אותו.[גם פרזיטיות לא מקובלת אלי] תודה מראש.

מרינה יקרה, לפי דעתי משעמם, חוסר מחוייבות, בדיקת דבולות, מה זה הדבר זהז, מה אתם לא בגן ילדים כבר. לפי דעתי משהו מפריע לו מאוד ומשהוא מפחיד אותו מאוד. אני מכירה סיפור מאוד דומה מהמשפחתי, אימא הנהדרת שלי הייתה מצב כמו לך במשך כ 18 שנה, וכלפעם נתנה סיכוי ,צ'נס, שייסתדר, שהוא ייקח את החופש שלו ובסוף הכל יהיה בסדר. תנחשי מה קרה פעם אחר פעם...הקווים האדומים ניהיו קווים בורדו...מכל הלב, אם את מסוגלת לפרנס את עצמך וילדים שלך אינם קטינים, תעזבי, תסגרי את הדף, ותתחילי סיפור חדש בחייך, סיפור בו יהיה מקום גם בשבילך, בו את גם תהיהי מאורשרת. אנשים לא משתנים, במיוחד בגיל המעמד. את חזקה, את יחולה, את שולטת בחיים שלך, את עשית הרבה על מנת ליישר חיי הזוגיות שלכם, אך שום דבר לא הולך בכוח. ואי אשר כל הזמן להשתדל בגדול רק מצדך. הוא, טוב, הוא בעלך, אולי קשה לו, בבקשה, תני לו חופש, אך גם אל תסבלי. מגיע לך יותר. זה רק דעתי

סיגל היקרה, אכן יש כאן בעייה. יש לי שאלה: האם תמיד זה היה כך ביניכם? כלומר שאת יותר יוזמת ורוצה ומעוניינת בשינויים ובתנוחות ובגיוון והוא לא? ועניין הנשיקות הצרפתיות - היה כך מן ההתחלה?

זה רק אומר שרשום שם של חבר שלו איזה 8 פעם בעברית רוסית ואנגלית... זה מה שזה אומר. בא לך לדעת מה הפשר? ספרי לו שמקרה בפריקת הארזים מצאת את זה. זה לא מעיד על שום דבר פרט אולי לזה שהחבר היה משועמם, תפס את המחברת של ארוסך והתלהב מהשם שלו. לדעתי המחברת מסמלת לך משהו גדול יותר- חשבי עם עצמך האם את בטוחה בנטיותיו (וזה כולל את השאלה האם לדעתך נמשך אלייך בפרט), סומכת עליו ומאמינה בקשר. מדאיג אותי שאתם עומדים להתחתן ואחרי 3 שנים את לא ממש נשמעת בטוחה לגביו. דברי איתו, לפני החתונה.

אם אתה אוהב מישהו - תן לו חופש. אם יחזור אליך - יהיה שלך לעד. אם לא יחזור - אזי מעולם לא היה שלך.