פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

היי נינה, אני מאמינה שבמצב כזה רצוי לקחת פסק זמן, כי מאוד יתכן שאת תראי שאת חשה הקלה וחופש, ולא מתגעגעת. אני מציעה לך לא להתפשר ולא להיכנס לנישואין ללא אהבה. אם מרחוק תרגישי שהוא חסר לך ואת מתגעגעת, זה אולי יגרום לך להעריך אחרת את יחסך אליו. האם בעבר הייתי מאוהבת ממש במישהו?

תודה לך על תגובתך המהירה , אני התאהבתי וניהלתי קשר עם גבר נשוי במשך חמש שנים , שנכנסתי לקשר הזה הייתי מאוד חסרת בטחון , לא הערכתי עצמי מספיק בעיות שהיו לי בילדות וגם מהמשפחה , אני טיפוס רגשי ואכפתי מאוד , ויש לי אוזן קשבת ולב רחב , אך הבעיה זה עלה לי ביוקר , לכן נגררתי בקלות לקשר עם גבר נשוי , שלמזלי הוא אדם מדהים , יחס מאוד חם , סבלני מאוד ,אכפתי , מחזר .. אך הגעתי למסקנה אחרי השנים שזהו לא ממשיכה הלאה ולפני כשנה ניתקתי את הקשר סופית לאחר סבל רב ועזרה של יועצת .. אמנם הבחור שאני איתו חסר בו הקטע של היוזמה והחיזור , מרגישה טוב שאני איתו , אבל חסר לי משהו בקשר , עד היום משכתי את הקשר כי , פחדתי בגלל העבר שלי עם הקשר האסור , לא רציתי לעשות את ההשוואה ביניהם , מאחר שזה שונה מאוד .. חבר שלי לא רואה את הדברים איך שאני רואה אותם , גם שאני מתלוננת שהוא לא מתקשר ושואל , בעצם אני זועקת ליחס חם יותר , לחיזור לריגוש , ההרגשה שלי שהוא אדיש לדברים האלו , או ביישן או לא יודעת מה , כל הזמן פחדתי שאני זו הלא בסדר , הלא סבלנית או יש לי ציפיות גבוהות מדיי , וגם הפחד שלא אמצא בן זוג אחר . גם בעבר שלי לא ממש היה לי הרבה מחזרים , או שהיו מחזרים אחריי גברים נשואים , או הגברים שאהבו ורצו אותי כ"כ הם תמיד היו הטיפוסים היותר חלשים ממני האם אני מושכת טיפוסים כאלו ??

ענת היקרה, את מציבה דילמה קשה. אינני בטוחה שאני יכולה לענות לך על כך בצורה נחרצת.
כי הצורך שלו להרשים אותך מעיד על חוסר בטחון במי שהוא כעת. כלומר הוא לא חשב שמי שהוא - שווה היכרות ושווה אהבה. אבל אם את מצליחה לחשוף את הבן אדם מעבר לתחפושת ואוהבת את מה שהתגלה - אז אולי את תהיי עבורו התחלה של ריפוי עבור תחושת חוסר הערך שלו.
העובדה שהוא חשף את הדברים יחסית מוקדם - מעידה שבכל זאת יש בו יושר פנימי ואומץ. הכרתי פעם זוג נשוי שהיתה להם ילדה, ורק אחרי עשר שנים יחד היא גילתה שהוא שיקר לה שקרים בסדר גודל מזעזע - אודות מצבו הכספי, מקצועו, מקום עבודתו...
אולי שווה לתת צ'אנס ליחסים ולשים את עובדת השקרים בצד ולראות עד כמה את מוצאת בו אדם טוב ומתאים לך. אני חושבת שיש צורך לדסקס לעומק את מה שקרה - לא בכעס עכשו, אלא בסקרנות, במטרה להבין מה גרם לו לעשות זאת.
אני חושבת שבעידן האינטרנט הרבה אנשים משקרים ומציגים עצמם עם יותר קרדיטים, השאלה היא באיזה שלב מתוודים על כך, והאם מה שנותר הוא בעל ערך עבורך.

אלמונית יקרה, המצב אותו את מתארת הוא חמור, וברור שאי אפשר להמשיך כך ואת צריכה להיזהר לא להיכנס להריון. אני מציעה לך לקחת ייעוץ קצר מועד ולקבל הכוונה כי עוצמת רגשותייך לא מאפשרת לך לבחון את המצב בצורה שקולה.

חביבתי, אינני יודעת מאין בעלך שואב את האיסורים הללו. לאנשים דתיים לא רק שמותר לשמח ולענג זה את זה במיטה. זו גם מצווה. פני ליועץ שהוא גם דתי, כמו ד"ר עמי שקד שהוא גם יועץ זוגי וגם מטפל מיני וגם חובש כיפה שחורה. הוא אדם שלו בעלך לא יכול לספר סיפורים על איסורי מיטה ע"פ ההלכה. הוא גם לא ימרח אותך, הוא יעיל ויכול לסייע לך גם אם תחליטי שזה לא בשבילך. אגב, אם תרצי וזה חשוב לך, פני אלי במייל ואחפש ואשלח לך שם של ספר שעושה ניסים במגזר הדתי....

שרון היקרה, איכשהו נראה לי שלא יעזור שכנוע ולחץ במצב הזה. קבלי את היחס שלו כמו שהוא, כי נסיון לשנות רק עלול להגביר את ההתנגדות שלו.
אני מציעה לך ליהנות מן הביקור כמה שרק אפשר ולסמוך על בעלך שימצא מה לעשות.
את לא אחראית עליו ואם לא תרגישי אחריות - או תרגישי אשמה שהוא לא נהנה ואפלו סובל מן הביקור - אולי דווקא אז תצא לאור אפשרות עבורו למצוא בכוחות עצמו איך להעסיק את עצמו.

שחררי את דאגתך ותסמכי עליו, תני לגישה הזאת צ'אנס וקחי את הזמן שלך. אם הוא מקטר אמרי לו שהביקור חשוב לך ושזכותו לקטר אם כך הוא מרגיש. בלי ציניות. (זה לא אומר שאת צריכה להרגיש אשמה אם הוא מקטר - אבל תני לו להתבטא)

בתור "ילד גדול" כפי שאני מאמינה שהוא - הוא ימצא מה לעשות עם עצמו ויחפש עניין. כל עוד את קשובה וחרדה מפני ה"אנטי" שלו - הוא מכוון לשם את האנרגיות שלו. ברגע שתפסיקי לקחת זאת על עצמך ולהרגיש לא נוח בגללו - את תשחררי אותו לחפש עניין באופן טבעי, בקצב שלו.

מעניין אותי לשמוע מה דעתך על ההצעה, ואיך זה מתקדם.

זו בהחלט דרך שנראית הגיונית, אנסה לנהוג לפיה בתקווה גדולה שאעמוד בכך. אני באמת מתייחסת לבעיה הזו יותר מידי, אולי אם לא אראה לו שאני מתרגשת מכך, הוא ירגע. תודה.

אם זה כל כך כואב לך שווה לברר איתו בנחת. אמרי לו שיש משהו חשוב שהיית רוצה לשוחח עליו ודברי איתו. סיפור עם הורים הוא מספיק חשוב כדי לברר אותו בצורה יסודית. לקטר לך זה לא פתרון ולא - אין לו זכות להעכיר את מצב רוחך בקיטורים. אמרי לו שחשוב לך לבקר את הורייך ושחשוב לך לעשות זאת יחד איתו, כי זה חלק מה"יחד" שלכם. כשיהיו לכם ילדים זה עלול להיות יותר קריטי. בעלך צריך להבין שחלק מהזוגיות זה להיענות לצרכייך, וקשר עםהורייך הוא אחד הצרכים החשובים. הוא גם צריך להבין שסופי שבוע כאלה שהוא מנחית עלייך זה כרסום ביחסך אליו. בדיוק כפי שאת מכבדת את הפגישות עם הוריו, כך גם הוא צריך לכבד את הפגישות עם הורייך. אם משעמם לו - שיביא ספר ויקרא.

ליטל היקרה, ממה שאת מתארת ישנם ביניכם הבדלים מאוד גדולים, בכמה תחומים - ליבידו, בילויים, אחזקת הבית, טמפרמנט. זה מציב קושי מעבר לרגיל בזוגיות וכאשר ישנו קושי כזה אתם תזדקקו להביא המון הבנה וקבלה לשונות שלכם, כלומר לקבל זה את זו לי ביקורת והאשמות, וזה תחום של תקשורת. אם את מרגישה "מגעילה" כל פעם שאת יוצאת בלעדיו לבילויים שלך וכו', יש משהו בתקשורת שלכם שאינו עובד ועליו צריך לעבוד. כמובן שגם אם תהיה המון קבלה, הסגנון שלך של יציאות ובילויים יפגיש אותך בטווח ארוך עם גברים בעלי ליבידו גבוה ותצטרכי להתמודד לאורך שנים בפיתוי הזה. חשבי היטב אם האתגר הזה מתאים לך. לדעתי, את עוד מאוד צעירה, ומנסיוני הטענות שלנו כלפי בן הזוג רק הולכות וגוברות עם השנים. אז חישבי היטב אם את חייבת להכניס עצמך מראש למערכת שיש בתוכה כל כך הרבה מכשולים. הרי נאמר- לא תשים מכשול בפני עיוור. והמבין -יבין...

שזה דבר שלא צריך לשאול אלא להרגיש- אם היא מזלזלת בך, מסננת, לא רצינית איתך, אתה בעדיפות שונה מבעבר, היא לא מתלהבת להיות איתך, לא מחזירה אהבה כשאתה מצהיר על אהבתך.. וכו'.. תמיד טוב לשים את הדברים על השולחן ולשאול אותה, אולי יש לה סיבה לא להראות הדדיות..

שאנחנו נפגשים יש המון אהבה,כשאנחנו מדברים היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי יותר מכל,העניין שהיינו נפגשים הרבה ועכשיו אנחנו נפגשים בקושי פעם בשבועיים,היא התחילה לעבוד והיא טוענת שזאת הסיבה אבל אני לא יודע מה לחשוב ומהי האמת.

תראה, אני לא יודעת כמה זמן אתם בקשר, בני כמה אתם ומה טיב הקשר. אלו דברים שהיו עוזרים לי לתת לך את דעתי בצורה יותר מדויקת. אבל אני חושבת שבמקרה כזה, בו יש הבדל משמעותי בתדירות הפגישות וברגשות שלך (כולל חששות)- פשוט תדבר איתה. שים את הדברים על השולחן מתוך כנות וצורך לשתף אותה ולא מתוך תוקפנות או כעס. אני בטוחה שאם היא רצינית, היא תשתף פעולה ולא תתחמק, ותיקח על עצמה לנסות לשפר את זה. ואם היא מתחמקת משיחה כזאת - כנראה שהחשש שלך מוצדק והיא אכן לא מרגישה אותו דבר, אחרת אין סיבה לזלזל. אני מאחלת לך שתישאר רק בקשרים שטוב לך ושאתה מרגיש מסופק מהם ולא תהיה לך הרגשה של "ברירת מחדל". בכל אופן, השיחה הזאת יכולה לפזר לך את הערפל ולתת לך סימן ותשובה לשאלה שלך. בהצלחה רבה

קודם כל תודה רבה,אני שאלתי אותה בכנות מה קורה היא אמרה שמבחינתה כלום לא השתנה,אני רק יכול לומר לך שהיא הרבה בממתינות ושאני שואל עם מי, היא אומרת שאני לא ישאל אותה זה לעניין? ושאני בממתינה זה מאוד בוער לה,אני חושש שאולי היא מחזיקה אותי על אש קטנה כדי לבדוק בנתיים עוד אופציות מה דעתך? אנחנו ביחד כבר שנתיים ויש לנו קשר מאוד עמוק אבל אני לא יודע עם היא לא הפכה לשחקנית.

אתה מצייר תמונה כזאת, בה אתה לא ממש מאמין לה, למרות הקשר העמוק. כנראה שבדרך משהו השתנה שכן האמון ביניכם הוא לא מלא. אם אתה מנסה לברר האם היא מדברת עם אחרים וחוקר אותה, או אם היא מביעה אקטים של קנאה (שמפריעה כבר), או אם אתה חושד שהיא שחקנית = המשוואה הזאת יוצרת בעיה של אמון בקשר. אתה צריך לשבת טוב עם עצמך ולברר אם אתה רוצה בה או לא. אם היא מכחישה את הדברים ואתה עדיין מרגיש שמשהו בה השתנה, שמשהו כבר לא אותו דבר, ייתכן שהיא השתנתה בינתיים בצורה כזאת שכבר לא כ"כ מתאימה לך. מה שבטוח, לי אין תשובות, אני רק יכולה לשקף לך איך זה נראה מהצד.


בהצלחה :)

החשש שלך מובן מאוד.. זה דבר מאוד שכיח, בלי קשר למשבר הכלכלי- יש לנו תקופות (גם של כמה חודשים טובים) בהן יש יותר או פחות חשק ואנו זקוקים שבן המין השני יפגין ויזום סקס. זה קודם כל.זה יכול לנסוע מכל מיני סיבות ולא תמיד אנחנו נהיה "מכונות סקס". לפעמים ניקח הפסקה מהתפקיד הזה. דבר שני - בהחלט (!), המשבר הכלכלי בהחלט יכול לפגוע בביטחון שלנו, בדימוי העצמי, יכול לגרום לתסכול מהמצב, לדיכאון, לכך שפתאום קשה לנו לפרנס את המשפחה ואת הילדים בעיקר, מכך שלא רצינו במצב כזה ואין הרבה מה לעשות כדי לשפר אותו אלא לחכות שיעבור זעם. זה חוסר אונים מוחלט ומאוד מובן. זאת תקופה שיכולה להשפיע לרעה על מצב הרוח שלנו ועל החשק שלנו לעשות דברים מהנים. אל תשכחי שבבתים בו הגבר הוא המפרנס העיקרי, וברוב המקרים זה המצב, הגבר מרגיש אחריות רבה יותר ועול כבד יותר על כתפיו באשר למצב הכלכלי של הבית. ואם חושש מעתידו הכלכלי - סביר להניח שהחשש יתבטא בתחומים אחרים שקשורים לחייו, כולל תקשורת וסקס. סה"כ אדם הוא מכלול ולא חלק-חלק. ולכן מרגישה חלקים אחרים כביכול שמתבטאים במיטה או בקושי שלו לגמור. הייתי מדברת לליבו בנחת וברוגע ותומכת בו, מנסה להפיג חששותיו ולעודד שנעבור גם את זה. סה"כ אתם נושאים לא מעט שנים ולבטח ידעתם משברים או תקופות פחות טובות. נסי לדבר לליבו, ואם את חשה שיש משהו אחר, אני בטוחה שתוכלי להעלות גם את זה. אבל המצב אותו את מתארת בהחלט אפשרי ושכיח. אל תמהרי להאשים עצמך במצב או להרגיש פחות רצויה.. (ואת זה את בהחלט מוזמנת להעלות בפניו, לא בתקיפות אלא בשיתוף ומתוך אהבה וכנות בקשר שלכם). בהצלחה רבה

תודה על התשובה, אני דברתי איתו והבנתי את המצב אני מעודדת אותו שיהיה בסדר אגב גם אני עובדת, והחלטתי לרדת מזה ולא ליזום כרגע כדי לא להלחיץ אותו אני מקווה שאני עושה נכון.

אורה יקרה,
דומה שמבחינתך הדברים לא תוקשרו ונסגרו עד הסוף בפרידה, ואת עדיין מחפשת רמזים. האקס שלך שבסך הכל שאל בנימוס מה נשמע, וודאי לא ציפה לקבל בחזרה תשובה מפורטת ומורכבת. מה רע בכך שהוא מקרין חביבות לִשְמה במילות חיבה לזכר עבר משותף שחלקתם? לא צריך לערוך ספקולציות, לחפש כוונות, ולעשות ניתוח מעמיק לכל מילה שנאמרה בחביבות. תיהני מזה, תזרמי, ותמשיכי בחייך, בלי לבזבז אנרגייה ברקימת סיפור מסובך מכל דבר פשוט.

שלום לך, את מתארת חיים שלמים של ריצוי בעלך ומחיר יקר שאת משלמת, ורואים זאת בבריאות הגופנית והנפשית שלך. אני בטוחה שגם הוא אינו מאושר - עובה שהוא מלא תלונות. הביטי, אינני יכולה לייעץ לך עצה טובה דרך האינטרנט, זה מצב ללכת לייעוץ זוגי ולערוך שינויים בזוגיות, לפני שמרימים ידיים כי את לא רואה איך לשנות. יש מה לשנות, וחבל לא לתת לכך צ'אנס.

ברור שזה משבר נישואין. הוא מרגיש שהנישואין יצרו סביבו כבלים, והוא מפנה עכשו את כל האנרגיות שלו להימלט ולא לכבול את עצמו עוד יותר ע"י הבאת ילד. הדרך לפתור זאת היא ללכת לייעוץ זוגי ולראות מה גורם לו להרגיש כה כבול ולא חופשי, ולראות אם אפשר לעשות שינוי בתקשורת שלכם ובמערכת היחסים כך שהוא ירגיש יותר חופשי. כנראה יש לכם מחשבות לא זהות לגבי מהי זוגיות אידיאלית, ובייעוץ ניתן לבחון זאת ולהגיע למודל המוסכם על שניכם. הוא לא בן אדם "רע". הוא מנסה כאן לדאוג לעצמו לפני שיהיה מאוחר מדי והוא יסתבך במשפחה שלמה על הראש מבלי שיהיה מוכן לכך נפשית. במחינה זו הוא דואג גם לך וגם לתינוק שעוד לא נוצר וזה טוב. בייעוץ יתכן שלא תצליחו ליצור מודל משותף, אבל אז תדעו שפרידה היא הצעד הנכון ותרגישו איתה טוב, ללא סימני שאלה, כפי שיש לשניכם כרגע, מן הסתם.

דד (איזה שם סמלי...) היקר, יש מצב שאתם מאוד מתאימים להיות בקשר עכשו, ברמות שונות: זה יכול להצליח מבחינת התקשורת כמו שאתה כותב, בסקס, ואולי בתחומים נוספים.
אבל הבעיות יכולות להתעורר בשלב מאוחר יותר, בגלל ששניכם בשלבים כל כך שונים של החיים, ואז, בהמשך, זה עלול להזיק ולפגוע באהבה. כרגע אתם בשלב ההתאהבות, אבל כמעט תמיד שלב זה נגמר, (זה יכול לקחת מספר חודשים או מספר שנים) ואז מה שיותר קובע אלו המטרות המשותפות, ההערכה, תחומי עניין משותפים, תקשורת מוצלחת, תשוקה. אבל כבר ראיתי מקרים רבים - בעצם כמעט כל הזוגות שמגיעים אלי - זוגות ללא פער גילאים מיוחד) מספרים על תקשורת נהדרת בתחילת הקשר, שהולכת ונעלמת בהמשך. כי אחד הדברים שקורים בתקשורת הוא שאתה חושש לפגוע אם תספר על רצון או צורך שיש לך שאתה חושב שבן הזוג מתנגד אליו, על סמך נסיון העבר איתו, ואז אינך חופשי לשוחח על תחום זה, ולאט לאט מצטברים יותר תחומים כאלה, בהם לא רוצים לפגוע או חוששים מתגובת בן הזוג, ומשהו רע קורה לתקשורת הנהדרת והפתוחה. כי בתחילת ההיכרות, כאשר עדיין אין מחוייבות גדולה - הכל חופשי ובלי חשבון. ככל שהאדם נעשה עבורך יותר חשוב וללא תחליף - כך אתה רוצה יותר להיזהר לא לפגוע ולא להיפגע, ואז מתחילים להיזהר ומפסיקים לשתף בחופשיות. כלומר יש סכנה אמיתית לכל קשר באשר הוא -שזה יקרה. על אחת כמה וכמה בקשר שבו הבסיס הראשוני הוא בעייתי.
אני מציעה גם שתדמיין איך זה הולך להיות בעוד 10, 20 ו 30 שנים - מבחינתך ומבחינתה. שוב - שלבים אחרים בחיים. בקיצור - צריכה להיות אהבה מאוד מיוחדת וחזקה כדי לעמוד במבחנים הרגילים של כל זוגיות ולהתגבר על המבחנים המיוחדים שיצוצו בגלל פער הגילים.
דיברת על היכולת שלך לשתף את עצמך. תשקול שאולי אינך משתף נשים בנות גילך בצורה חופשייה בגלל שאתה חושש ממשהו, ואולי שווה לעבוד על כך דרך טיפול נפשי או סדנא לצמיחה אישית, לפני שאתה מבסס את הקשר הזה כי יותר קל לך להיות כרגע חופשי בחברת בחורה כה צעירה שהיא לא מאיימת עליך כמו נשים אחרות. זאת כמובן רק השערה ואני מקווה שלא פגעתי בך בנקודה הזו.

תודה על תשובתך , אך יתכן שלא שאלתי נכון את שאלתי דבר ראשון לא ניפגעתי :-) ו דד אינו אלא ראשי התיבות של שמי ושם משפחתי ואין כאן כל משמעות חבויה לפעמים האמת היא מה שרואים !! על כל פנים הבעיה שלי היא הפרש הגילים, לזה שלא יצרתי קשר נפשי חזק עם בת זוג עד היום יש סיבות רבות ומגוונות למשל , תהליך ההבראה מגרושין ויתכן שדוקא עכשיו שאני מוכן סופסוף "נפלה" עלי אותה בחורה. זו היתה פגישה מקרית ולא יזומה, וזה התגלגל למצב של התאהבות, ואני מסכים איתך לא אהבה. (לפחות עדיין) מה שמטריד אותי כפי שאמרתי זה הפרש הגילים, לא מה שיגידו מסביב, אלא יותר מה האם זה דבר הגיוני?? מקווה לראות את התיחסותך ברכה

סלח לי אבל אולי לא קראת עד הסוף את תשובתה של דורית אליך. היא התייחסה לפער הגילים. אגב, אני חושבת שזו תהיה טעות מצידך וגם מצידה להיכנס לזוגיות לטווח ארוך. אם זה רק פרשייה - אז למה לא?!

אדון היקר. אני בת 24 ובן זוגי בן 45+2, גרוש, הילדים לרוב גרים איתנו. בתחילת הקשר לא נתתי סיכוי קטן שזה יחזיק מעמד לחודש, אך חיפשתי אהבה בחיי, משהוא שירצה אותי כאותי ולא כגוף צעיר ופנים יפות, לא תמיד היה קל, אך עובדה, אנו גרים ביחד כבר יותר משנתיים, כולנו, משפחה אמימית, נהדרת, מקסימה. אני חולה על הבן זוג שללי, מעריכה אותו ודואגת לו בהכל. אני אוהבת אותו הכי הרבה בחיים ובטוחה, שוב בטוחה, ויודעת, ומרגישה שהוא, היקר שלי, מרגיש כלפי אותו דבר. רק רוצה לומר שעל תפחד, תן סיכוי ואם תואהבו - סיכוי רב שתצליחו. בנוסף, אני ישראלית-עולה חדשה, הוא ישראלי צבר-פולני. הצלחנו:)

רינת היקרה, אני ממש מציעה לך לחתוך את הקשר הלא בריא הזה. הוא פשוט "מסובב אותך על אצבעו הקטנה". כאשר את מתקרבת ומתחממת אליו - הוא נסוג, וכאשר את נעלמת לו הוא חוזר ומשקיע קצת על מנת להשאיר אותך בתמונה. זה לא קשר בוגר, ולדעתי הוא גם הרסני עבורך, כי הוא משחק איתך ולא משחרר אותך להמשיך הלאה, ולהכיר בן זוג פוטנציאלי אחר. את נהנית מתשומת הלב שלו כאשר הוא מוכן לתת אותה ומשלה את עצמך שהוא ישתנה, אבל את בעצמך אומרת שזה נמשך כבר 4 שנים, למרות שהוא יודע שלך יש כוונות רציניות.
בדרך הזאת אין לך גם סיכוי להכיר את הבן אדם כמו שהוא, כי אינכם מתקדמים לקראת היכרות נורמלית של בני זוג מחוייבים זה לזו. כל הזמן קיים ביניכם הנושא של המחוייבות, ועד שזה לא נפתר - לא יוצא לשניכם להתחיל להכיר זה את זו באופן אמיתי, ולבחון עד כמה אתם באמת מתאימים זה לזו.
אזרי אומץ - מתוך ההגיון והשכל, לא מתוך הרגש - ונתקי את הקשר ללא נקיפות מצפון, ובלי לבוא לקראתו בשום דבר, כי זה ימשיך לקרות שוב ושוב.
לעומת זאת, אם מתאים לך לחיות בתוך "אופרת הסבון הזאת", להיות כל הזמן באי וודאות, לקוות ולהתאכזב כל יומיים - אז לכי על זה, אולי זה סגנון שמתאים לך. סליחה על הציניות שלי, אבל אני מגזימה בכוונה על מנת שתביני את המסר החריף שלי.

שרונה יקרה,
לידיעתך, קונדום שומר לא רק מפני הריון לא רצוי, אלא גם מפני מחלות מין, איידס וכו'. לפיכך, אני דווקא רואה באופן חיובי את הצורך שלו להתגונן ולגונן עליך. אתם לא בני זוג קבועים ובלעדיים. לשניכם יש גם יחסי מין עם בני זוגכם מבית ומחוייבות כלפיהם. וכמו שאת פוגשת במיטה את אותו חבר מלבד בעלך, הוא לא יכול להיות בטוח שהוא מאהבך היחיד והרי מלבדך יש לו גם אשה בבית וקרוב לוודאי שמלבדכן יש לו חברות נוספות ואולי הוא מעריך שיתכן שגם לבעלך יש חברות מלבדך... את הרי לא יודעת עם מי עוד הוא מתרועע , למרות שאת חושבת שאת יודעת עליו "הכל". ("החבר של החברה של החבר של החברה....") חברך חכם ולא לוקח סיכונים. מן הראוי היה שבמקום להעלב, תביני את החשיבות והסכנות ותראי באופן חיובי את הצורך להתגונן ולגונן ותקפידי אָת שישתמש בקונדום. זו התנהגות בריאה ואחראית, אם לא למען עצמך, לפחות למען בעלך!
וזיכרי שמי שרועה בשדות זרים צריך להשמר שבעתיים..

שלום לך, מיכל בת יענה!!!!!!J תחשבי. אם לא תדברו על זה. אם תוותרו על שקיפות - השקר כאילו לא קיים????? נראה שמרוב פחד שינטוש אותכם, את מכניסה את האבק מתחת לשטיח ומחייכת כאילו הבית נקי. אבל אם תמשיכי להסתיר את הנושא שמעיק עליך -התקשורת והאמון ביניכם, כמו מגדל קלפים, תהיה עוד יותר לקויה עד נתק. אני מציעה לכם לגשת קודם כל ליועצת זוגית שתברר מה חסר בזוגיות שלכם שגורם לו לחפש עוד ריגושים בחוץ. אתם יחד מגיל צעיר. אולי זה שהוא לא חווה הרבה, הוא מחפש עכשיו השלמות? אולי מה שביניכם עכשיו הוא קצת מסכה? אל תסתירי את החששות שלך בתקווה שהכל "יהיה בסדר". כי זה לא! רק במקרה גילית. אל תוותרי על שקיפות! עובדה שזה מנקר לך בראש.

באופיי מאוד לא מתאים לי להיות בת יענה אבל מאז שביתי נולדה התפיסה שלי על החיים מעט השתנתה.. אין לי ספק שאנחנו צריכים ייעוץ/ טיפול זוגי. אני פשוט לא יודעת איך להתעמת איתו מבלי שזה יגרום אצלו לתחושה של אנטי ורצון ללכת, אני מרגישה כל יום שאני עומדת להתפוצץ ולא רוצה שהדברים יחשפו בצורה של התפרצות. איך אני חושפת את מה שאני יודעת ומביאה אותו להסכמה שאנחנו זקוקים לייעוץ?

דברי מהלב, מיכל יקרה, בשקיפות, עם אמפטיה והמון אהבה, תיתוודי על התחושות והפחדים שלך מהפחתת הריגוש ביניכם,על כך שאת מאוד אוהבת ורוצה לשָמֵר את אהבתכם וחוששת שהביחד נשחק ומתמוסס, וכי בגלל פרידת ההורים והמשבר שהיה ביניכם בעבר, את זהירה וחוששת להעלות שיחה על דברים שמעיקים עליך והולכת כמו על קליפות ביצים כדי לא לגרום למשבר נוסף. את מאוד רוצה ללמוד לנהל שיחה בונה ביניכם בלי להרוס את הקיים. לכן את מבקשת ללכת ביחד איתו לשיחת יעוץ שתשביח את התקשורת ביניכם ותזכיר לכם מדוע בחרתם זה בזו.

מיכל היקרה, ברור שצריך לשים את הדאגה שלך על השולחן, עם כל הקושי והחששות למה זה עלול לגרום. ראי, האפשרות השנייה היא להחניק את החששות, להדחיקם, אבל להיות כל הזמן בהיכון, בחקירה מתמדת ובילוש אחריו, ובחוסר בטחון.
הרבה פעמים כאשר נוקטים בישירות, נכון שזה עלול להיות כרוך במשבר, בהתרחקות זמנית, אבל עליך להחליט מה יותר חשוב לך - להימנע מחיכוחים ולשמור על שקט תעשייתי למראית עין, או להתעמת ולשים דברים שחשובים לך ומכאיבים לך על השולחן. אני חושבת שלהיות נאמנה לעצמך זה חיוני בזוגיות, אחרת את עלולה לשלם מחיר נפשי יקר לאורך זמן, המחיר של לא להיות אותנטית איתו.
אגב, העובדה שהוא מרגיש צורך להסתיר את התחום הזה מפנייך מעידה שגם הוא לא חופשי איתך וחושש לפתוח איתך דברים. ככל שתעיזי להתעמת עם כך מוקדם יותר - יש סיכוי שתצאו מן המשבר מחוזקים וקרובים יותר, אם תנהלו אותו נכון. כי ארוע כזה זו הזדמנות להקשיב זה לזו ולהבין מה חסר במערכת היחסים שדוחף אותו לאינטרנט ולהיכרויות, אבל יותר חשוב מכך - להבין מה עוצר את שניכם מלהיות פתוחים וחשופים - שקופים זה מול זו, כי יהיו בעתיד ארועים חשובים אצל כל אחד מכם והנטייה לא לשתף, במצב בו חוששים מתגובת בן הזוג היא הבעייתית.
בדקי את עצמך - איך את נוטה להגיב על דברים שלא מוצאים חן בעינייך אצלו, כי אני יוצאת מן ההנחה שיש לו ציפייה, על סמך מקרים בעבר, לתגובות חריפות כמו כעס, בכי, ביקורת. תופעה זו אצל זוגות אינה יוצא דופן. זוגות רבים נמנעים לנגוע בנושאים רגישים על מנת להימנע ממתח וכעס, וזה לא טבעי ולא בריא ליחסים. זה חשוב להיות מסוגלים להתמודד עם חילוקי דעות, ועם רגשות קשים בתוך הזוגיות, והימנעות והדחקה לא מאפשרת להתאמן על פיתוח דרכי תקשורת יעילות למטרה זו.
אני חושבת שאם את מביאה לשיחה את העקרון הזה, של בוא נראה מה עוצר אותנו מלשתף, ממה אנחנו פוחדים וחוששים שיקרה בשיחה - יש סיכוי שהוא יירתם ויצטרף אלייך ויישאר בשיחה.

דנה היקרה, את מעמידה לנו דילמה מאוד מעניינת. בן זוגך מרגיש צורך להיות לבד, עם עצמו, במשך חודש בארה"ב.
אני מוכרחה לומר שאני מבינה אותו. אדם מתחתן, מקים משפחה, "מוסד כלכלי", נושא בעול במשך 13 שנים, ומרגיש שהוא זקוק לחופשה מכל המחוייבות הזו. הוא תוחם את החופשה בזמן ובמקום, ומשתוקק לה - ממש הגשמת חלום ילדות.
את מאוד אוהבת אותו, ואני מציעה לך לפרגן לו את החופשה הזו בגדול. תפתיעי אותו. שחררי לו את כל החבל. אם את מסוגלת להתארגן עם 3 הילדים לבדך, ראי בכך גם חופשה לעצמך ממנו, ותבחני מה קורה לך בפני עצמך.
אם אני חושבת על התסריט ההפוך, בו את מתנגדת לחופשה שלו בצורה ישירה או סמוייה, הוא עדיין ירגיש את הצורך הזה ולא יבוא על סיפוקו, יתמלא גם רגשות אשם, עלול לקחת לעצמו חופש מסוג אחר, בסתר, והעניינים עלולים להסתבך.
אם את משחררת אותו תוך פרגון לצורך העז הזה שלו, הוא יהיה אסיר תודה לך ויעריך את הקשר ביניכם הרבה יותר מאשר התסריט ההפוך.
בכלל אני חושבת שלקחת חופשה מידי פעם מכל המחוייבות הזאת, אם זה רק ניתן, זה דבר נהדר ובריא.
אהבה זה - בין שאר הגדרותיה - לרצות לראות את בן זוגך מאושר.
לגבי חששותייך שזה יתפתח למשהו קבוע, אין לדעת. אני זוכרת שלפני 11 שנים בעלי החליט שהוא מתחיל לצאת לטרקים - טיולים רגליים מפרכים. כל פעם שהיה חוזר מטיול כזה הוא היה כל כך שזוף ומאושר ומחוייך ויפה, שמאוד שמחתי באושרו, וזה אפילו גרם לי להיות יותר מרוצה להיות לצידו...כי הוא היה מלא חוויות עד גדותיו. אני לא חושבת שכל דבר חייבים לעשות יחדיו וזה אפילו בריא ליחסים לתפוס מידי פעם קצת מרחק זה מזו, בתנאי שזה נעשה ממקום של פירגון ואהבה.