פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יקירה, גברים שונים מנשים בפאן המיני. וכן, כשגברים רואים נשים יפות וסקסיות ,הדבר מעורר אצלם כמעט באופן אוטומטי את היצר המיני ובד בבד גם את הדמיון.
בן זוגך לשעבר נורמלי ובריא לגמרי . והוא נמנה עם זהן האיכותי יותר שאינו מממש את הדמיון. חבל ,שלא השכלת להבין זאת ושפטת אותו לכף חובה על כנותו התמימה.
את מחפשת גבר שיתגרה רק ממך? אין חיה כזאת...

טוב, עד השורה הכמעט אחרונה לא הפתעת אותי. גם אני הייתי שם, אני יודעת מה זה לשמוע את זה מגבר כנה ואמיתי (צר לי הוא באמת היה כן איתך).. וגם לי זה עשה אותה צביטה, אולי בפחות עוצמה, אבל גרם לאיזו קנאה או חוסר ביטחון.

ברגע שכתבת "ונפרדתי ממנו", הרמתי שתי גבות למעלה בפליאה גדולה מאוד. על מה נפרדת ממנו? כי הוא אמר את האמת? בדיוק היום חשבתי על זה, שעשיתי תהליך די משמעותי עם בן זוגי שלי בהקשר הזה, בדיוק באותו הקשר עליו כתבת, וחשבתי איזה מזל שיש לי בן זוג שבכלל הבין אותי דאז ולא לקח את זה קשה מדי, מכבד אותי בהווה (ואני אפרט בהמשך) ויותר מזה- בריא, עם יצר נורמלי, לא א-מיני ודכאוני. זה הטוב שאפשר לחשוב עליו כשגבר אומר לך מה שבן זוגך אמר לך.

כשאני אז דיברתי עם בעלי על זה ואמרתי לו מה זה גורם לי להרגיש -זה היה במצב בו הוא היה בוחן בנות כשאני הייתי לידו. ז"א, הרגשתי חוסר כבוד, וכמעט שאינני קיימת כשהוא עשה את זה. הסברתי לו איך אני מרגישה והוא הודה בפניי שאם הייתי בוחנת "אברי מין" של גברים ברחוב או במסעדה או בכל מקום- זה היה מאיים עליו ("לו יש גדול משלי? למה היא מתעניינת ככה באחר ולא בי? מה יש בו שאין בי?") ולכן הצלחתי לתת לו את התחושה- להסביר מה זה עושה לי. ומאז אכן הוא מודע לזה ולא מזמן אפילו אמר לי כמה הוא שמח על אותה שיחה.

עכשיו, דבילי ושטותי לבקש ממנו לא להסתכל על בחורות כשהוא לא לידי. זה כמו להגיד לו לא להיות גבר ולא להיות עם יצרים. גם את, כשמגיע גבר חתיך למכון כושר ומפלרטט איתך, נחמד וחכם ונראה טוב בעינייך - גם אם לא תפנטזי עליו לאיזו שניונת, הוא בכל זאת הוא ירגש אותך וידליק בך משהו. וזה למה? כי גם את, יצור מיני עם חשק ויצר. וטוב שכך.

יש לי עוד נקודה להעלות בפנייך- את מודעת לכמה גברים מסתכלים עלייך ביום ורוצים לשכב איתך? את כנראה מודעת אם את מבהירה כמה את נראית טוב. עד כאן הכל בסדר, את מרגישה מוחמאת. אבל האם את יודעת כמה מהם נשואים? הרבה. כמה מהם תפוסים? המון. וכמה מהם נאמנים רק לנשים שלהם? גם, המון. לא כולם. אבל הרבה מאוד מהם. היית חושבת שרק הפנויים מפשיטים אותך בעיניהם? כאן את בהחלט נאיבית.

כן, יש הבדל בין לחשוב שאשה יפה לבין לחשוק בה. אבל זה בא ביחד ב-99%. אצלם זה בא ביחד. אנחנו זקוקות לריגוש אינטלקטואלי, שיגידו לנו משהו, שיתנהגו איתנו איכשהו, אבל לגבר מעצם היותו גבר מחזר וכובש- ויזואלית יספיק לו כדי לחשוק מינית במישהי.

הגבר שלך פשוט אמר לך את האמת. יש גברים שפחות בוחנים, יש שיותר. את צריכה עכשיו לחשוב אם עצמך האם הפרזת בתגובתך, שהרי העדת על זוגיות נהדרת, והאם את מסוגלת לעבוד על עצמך ולהרים את ביטחונך מעט ולהבין שני דברים פשוטים-

1. כנראה שתיפרדי גם מהבא בתור, אם זאת הסיבה.
2. נאמנות זה אופי.

בהצלחה רבה.

דורון יקר, כמה שיותר מוקדם לכו לייעוץ זוגי, לא לחכות, על מנת לברר לעצמכם האם יש מה לעשות או האם נכון יהיה לפרק את החבילה. מן המקום בו אתם נמצאים מאוד קל להגיע לגירושין, אבל מכיוון שיש לכם ילד משותף - חשוב לעשות את הנסיון לשקם, גם על מנת להבין מה קרה וללמוד מכך. או שזה יעזור לזוגיות הנוכחית, או שזה יעזור לזוגיות הבאה.

דורית שלום, אינני מעוניין ללכת לייעוץ זוגי אני מרגיש שזה לא יעזור, ההגעה לייעוץ זוגי מנק' התחלה שלילית תביא אותי למצב של דחייה מצידי.
אני רוצה ללכת לרבנות, אבל אין לי אומץ ללכת מחוסר ידיעה של מה אני הולך לעשות אח"כ וזאת הבעייה הגדולה שלי.
אני נמצא בחוסר בהירות לגבי המשך החיים שלי (מאיפה ממשיכים, איך אסתדר וכו').
אני לא מעוניין להמשיך את חיי עם אישה שלא נותנת לי משמעות בחיים.
תודה.

נשמע שאתה סובל בתוך נישואיך ושאתה שלם ריגשית עם פירוקם . במצב כזה באמת אין מקום לייעוץ זוגי.
אבל, אני רואה בהחלט מקום לייעוץ אישי, שמטרתו חיזוק בטחונך העצמי .
שמטרתו להביאך למקום שבו תוכל לסמוך על עצמך גם הלאה, לאחר הגירושים.
בהצלחה!

דורון היקר,
נשמע מדבריך שהתקופה שאתה עובר מאוד לא פשוטה עבורך.
ללא ספק שלפרק את החבילה זה הצעד הכי קל, כי אין צורך בהתמודדות מול הזוגיות, שאותה אתה מגדיר כרגע כלא מספקת.
איך התנהלו חיי הזוגיות שלכם לפני השנה הזאת? איך היה כשהכרתם? מה הם השינויים שהובילו אותכם למקום שבו אתם נמצאים כרגע? מה גרם לך להתאהב באשתך כמו התכונות אופי שלה האישיות שלה? מהם החוויות החיוביות שעברת עם אשתך?
השאלה היא איך אתה בוחר לפרש את השנה האחרונה שעברתם? איזה סיפור אתה מספר לעצמך? ולאן אתה בחור לקחת את זה הלאה?
מדבריך אתה נשמע מאוד טעון רגשית, אולי כדאי לתת קצת זמן להירגע (טבעו של אבק זה תמיד לשקוע) ואז לחשוב בבהירות שוב על הנושא, להתגרש תמיד אפשר לשקם לא תמיד יש אפשרות יש להכות על הברזל כל עוד הוא חם.
שוב חשוב מה מונע ממך ללכת לייעוץ זוגי? נסה לדמיין את התסריט הכי גרוע (ובוודאי תגלה כי הגרוע מכל לא כזה גרוע).
גם אם יש הדרדרות במערכת הזוגית, הנתק הזוגי אינו מחויב במציאות ואפשרי בהחלט להחזיר את הגלגל לאחור, לחזק מחדש את הקשר הזוגי וגם להשביח אותו.
בהצלחה מיטל

שלום לך, חסויה. מה שאת מתארת קורה לרוב הנשים לאחר הלידה. חלק ממה שקורה הוא עניין של הורמונים. יש מנגנון ביולוגי בגוף שתפקידו להבטיח שנקדיש את כל האנרגיות שלנו לטיפול בתינוק, ולא ניכנס לעוד הריון, ורמת התשוקה יורדת בשנה הראשונה אצל רוב הנשים.
תוסיפי על כך את העייפות ואת החרדה וחוסר הוודאות האם אנחנו מטפלות נכון בתינוק ראשון - בקיצור כל האנרגיות שלנו נמצאות שם ולא נתונות לבן הזוג שלנו.
מה עושים?
ראשית, עצם המודעות לכך כבר עוזרת, ואם בעלך יבין זאת ויסכים לקחת על עצמו את היוזמה להפתיע אותך, לפתות אותך, לקבל ולזרום עם האפשרות שלא תסכימי אם לא ממש בא לך...
פשוט לא לעשות מזה בעייה גורלית ולחשוב יחד מה כל אחד יכול לעשות כדי לעזור לשני לצאת מן המצב הזה.

אלמונית היקרה, ברוכה הבאה ל"מועדון המאוכזבות"...אינני יודעת אם מה שאני אכתוב לך יכול להקל עלייך, אבל אעיז לעשות עכשו הכללה: רוב הגברים לא גדלו מילדותם עם היכולת לטפל, לטפח, לדאוג, לפנק, להחמיא! אם תחשבי על כך בהגיון - כל מה שרשמתי קודם אלו התנהגויות שנשים חזקות בהן, כי משחר ילדותן כך גידלו אותן: להזדהות עם ולחקות את אמא, לשחק ולטפל בבובות, ואילו את הבנים חינכו וגידלו בצורה אחרת לגמרי - להריץ מכוניות, לבנות לגו, לתקן מכשירים, לפתור בעיות...הרבה ספורט...כישורים שונים לגמרי...לא פלא שכל כך הרבה נשים מתלוננות על חסר בדאגה ובפינוק מצד בעליהן. אני חושבת שאת יכולה לשמוח שבזמן סקס הוא כן מבטא כל כך הרבה אהבה.
אני מציעה לך לא לצפות שזה יקרה מעצמו, וגם לא להתלונן. את יכולה לבקש ממנו בקשות ספציפיות לפינוקים ולתשומת לב, בצורה נחמדה ונעימה, כדי שזה לא יופיע לו בתור תלונה או ביקורת. זו הדרך היחידה לגרום לשינוי, ולהחמיא לו בכל פעם שהוא מצליח לעשות משהו שנעים לך.

היי דורית תודה על תגובתך, סביר להניח שהבעיה היא יותר אצלי. את אומרת שרוב הגברים הם כאלה, אני פשוט מתקשה להבין ולסלוח. הנה מאז שרשמתי לך מה אני מרגישה אנחנו עדיין לא מדברים שנינו ביחד בבית ופשוט כלום. הוא גם כנראה לא מבין את הטעות שלו, וזה רק נהיה יותר ויתור מגעיל. הייתי רוצה באמת לדעת איך לסלוח איך להבין אותו, שהוא כזה וזהו. איך? איך?

אנחנו מתאהבים, נכנסים למערכת זוגית ויש לנו חלום, מודל אידיאלי רצוי לחיי הזוגיות שלנו.
את צריכה לשאול את עצמך:
עד כמה את מוצאת את עצמך רוצה שבן זוגך יעשה או יתנהג בצורה אחרת ביומיום?
עד כמה את אומרת לבן זוגך מה את מצפה ממנו?
עד כמה את מודעת לציפיות של מבן זוגך ממך?
עד כמה את מקיימת את הציפיות של בן זוגך ממך?
עד כמה היית יכולה ליישם את הציפיות שלך מבן זוגך על עצמך?


ציפיה -היא מצב שבו אנו ממתינים שדבר כלשהו יקרה, מבלי שנעשה מאמץ.
הציפיות הן במרכז החיים הזוגיים היומיומיים. כל אחד מבני הזוג מצפה מהשני שיבצע ויגשים לו דברים רבים, לעיתם אף בלתי מציאותיים. בני הזוג לעיתים לא מודעים לציפיות שלהם או של בן זוגם, אך מצואים את עצמם מאכזבים ומתוסכלים.
לכן עלינו להנמיך את רמת הציפיות מבן הזוג, לקחת אחריות ולבצע ולהגשים עבור עצמנו את חלומנו. הגברת המודעות והרגישות לציפיות של בן הזוג, יוביל להרמוניה ואיזון בין בני הזוג במקום לאכזבות.

בהצלחה מיטל

תראי, אני לא הייתי ממהרת להגיע למסקנות שאת בוגדנית.

אבל- מה שכן עולה מהמעט שכתבת זה שאת לא מרגישה טוב עם הקשר, את לא בטוחה ובטח שלא מתגאה בו, אחרת לא היית אומרת שאין לך חבר. טוב ששמת לב לנורה האדומה ולשזה שיש פה בעייתיות.

אחרי כל משבר את חושבת להיפרד- זה שוב אומר שאינך רואה בקשר משהו בטוח והחלטי, שאולי הקשר או אתם לא מספיק חזקים כדי לבנות מערכת שבטוחה לכם. את תקרסי אם תיפרדו? אני לא חושבת. נשמע שאת תלותית מדי בקשר, שאינך רוצה להפרות משהו שברור לך שאינך חשה בטוב איתו. אחרת היית מתגאה בקשר ואומרת לכולם שאת תפוסה. את מסתירה את הקשר וכנראה לא סתם, כנראה שבאמת לא מתאים לך הבחור, ולדעתי כדי שתחשבי טוב האם להישאר איתו, כי אולי שווה לך לברר עם עצמך למה את באמת זקוקה והאם יש קשר או אדם שתרגישי שאת מתגאה בו ולא תתביישי או תרגישי לא טוב איתו.

בהצלחה

ב היקרה, אתם עוברים מה שנקרא "התאהבות" : סחרור חושים וערפול ההגיון, אבל זה כל כך נעים וממכר, שלא באמת רוצים או יכולים להפסיק, כי זה כל כך הפוך ממה שקורה לנו בבית ובשגרה המוכרת. יחד עם זה אני יכולה להגיד לך בבטחון כמעט מלא את התסריט הידוע מראש: בסוף מקיימים יחסי מין, ולאט לאט הריגוש יורד, ולאחד מכם יש נקיפות מצפון קשות, או שבן הזוג מגלה ויש צרות גדולות ומסביבכם נפגעים כולם, החל מנבי הזוג וכלה בילדים. ואם הכל מוביל לאהבה אמיתית, מעבר לסחרור העכשווי, הרי אם תפרקו את הזוגיות הקיימת ותקימו תא משפחתי חדש, רוב הסיכויים שבעוד כמה שנים תהיה התרגלות ותרגישו צורך שוב להתרגש...עם מישהו אחר...
כי ככה חלקנו הגדול בנוי, אנו זקוקים לריגושים, לפנטזיות, וככל שאנחנו רגילים למישהו יותר - כך הריגוש יורד, לצערנו.
אני מציעה לך ולחשוב היטב על מה שכתבתי, כי שמעתי את התסריט הזה המון פעמים.
קבלי שרגשותייך ורגשותיו הן משהו זמני, מרגש, אנושי, ונסי להסתפק בריגוש העכשווי שזה נותן לך, בלי לממש שום דבר. יש סיכוי שאם תשתפי את בעלך במה שמתעורר אצלך, אולי אף לו יהיו סיפורים מקבילים, ואולי תחליטו לעשות משהו עם השחיקה שאת מתארת בנישואייך, כי חייבים לתחזק את הזוגיות וליצור בה ריגושים מידי פעם הפתעות וחידושים, אחרת הצורך בריגושים חיצוניים גובר.

בעצם את יכולה לראות עכשו שני מסלולים אפשיים: האחד - מסכן מאוד את כל מה שבנית עד כה, והשני - מתחיל לערוך קצת שינויים בנישואייך על מנת לשדרג אותם.

דורית היקרה,

אני מודעת לכל מה שאת אומרת.
ואני מודה לך על ההתייחסות.
המצב בנינו הוא כזה כרגע אנחנו מיום א האחרון לא מדברים מעבר לשלום שלום וענייני עבודה אנחנו עובדים צמוד ובאותו חדר- כך שסיכון גבוה.
זה לא פעם ראשונה שיש כזה פיצוץ זה תמיד מגיע למבוי סתום שהוא מנסה קצת להציע לקדם וממש בעדינות כי הוא מאוד מפחד שאני אחשוב שהוא שמה בכדי לנצל אותי ואני לא מוכנה בשום פנים באופן להתקדם איתו כי אני יודעת שזה יגיע ליחסי מין ואני אתרסק אני יודעת גם שאני לא יכולה לעזוב את המסגרת שלי וגם הוא לא ואנחנו רק נסתבך עוד יותר- ואמרתי לו את זה מ"ס פעמים למה הוא לא מפחד הוא מעולם לא בגד באשתו אז הוא אומר לי שהוא יודע שאיתי זה מאהבה.
אנחנו לא מדברים כי היה בנינו דיבור על הנושא כמו המון פעמים ביום א והוא זרק לי למה את נטפלת ומאז אני לא מדברת איתו.
איך אני מתנהגת הלאה איך אני מתמודדת אני לא סובלת כרגע אולי אני חשה געגוע והחמצה בלתי פוסקת אבל אני בסדר.
מה אני עושה איך מתנהגים איך ממשיכים הלאה?

אם את שלמה עם ההחלטה שלא יהיה ביניכם שום דבר - לא רגשי ולא מיני - אז אני מאמינה שאם לא תישברי באמצע ותעודדי אותו (עבור קצת ריגוש, כמו שהיה בהתחלה), לאט לאט תהיה התרגלות. אני חושבת שברגע שאת "מחליפה את הדיסקט" ואומרת לעצמך שכאן לא הולך להיות שום דבר ושלמה עם עצמך - אז כל פעם נוספת שתראי אותו ולא יקרה כלום - תגרום לך להיות פחות ופחות רגישה למראהו, עד שלבסוף בקושי תזכרי שהיה משהו ביניכם...ככה בנוי המוח שלנו.
בהצלחה! נשמח לשמוע איך את מתקדמת.

ב היקרה,
לפי דבריך נשמע כי המסגרת והתא המשפחתי שבנית חשוב ויקר לך מאוד, וללא ספק שאינך רוצה לותר עליו. במהלך החיים חשוב לכולנו להרגיש ביטחון ותחושה של ודאות ושליטה נותנת לנו את הרגשת הביטחון. הבטחון עבורך מסמל את משפחתך העוגן שלך. לעומת זאת, לאחר שיצרנו את הבטחון אנחנו לעיתים משתעממים ומחפשים שינויים, התחלות חדשות, ריגושים והרפתקאות.. את צריכה לשאול את עצמך, מה את רוצה באמת? האם את מחפשת רק ריגוש? הרפתקאות חדשות? מה הרווח שלך יהיה מניהול רומן ? האם זה יהפוך אותך למאושרת ומסופקת?
במכתבך את מציינת כי בעלך חשוב ולך ואת אוהבת אותו וציינת כי את נמשכת אליו מינית והמקום שאליו הגעת , הגעת בעקבות תחושת תסכול וחוסר סיפוק, מריבות עם הבעל שלא הצלחתם לפתור ושגורם לניתוקים ואז להשלמות, שגרה.... והמצב לא פשוט עבורך.
ב , חשוב לציין שבחיים יש רגעים נעימים ופחות נעימים, השאלה איך מפרשים את האירועים הללו ולאן לוקחים אותם? לא ציינת האם כשאתם רבים ולאחר מכן משלימים, איך את מרגישה? האם זה מספק אותך? האם אתם משלימים רק כדי לומר "עברנו", אך לא למדתם כלום מאותו הריב.
אחד האויבים הגדולים של הזוגיות היא שטחיות ורדידות ביחסים, זוהי התכחשות לאינטימיות וזה פוגע ביכולת העימות והתמודדות תוך לקיחת אחריות בוגרת של כל אחד מבני הזוג.
תחשבי כמה נעים לתינוק לבלות את חודשיו הראשונים בהתהוותו לקראת חייו ברחם אמו, ובכמה אהבה, תשומת לב וחום האם דואגת לו בחודשי חייו, כך יש לדאוג אחד לשני בחיי הזוגיות. כמו שהרחם מעניקה ביטחון לעובר, כך פינוק והענקה יתנו לאדם הרגשה טובה של ביטחון. את הקשר והאהבה התשוקה ניתן להחיות, כך שתפני את האנרגיות בצורך שלך בריגוש לביתך לבעלך.
כמו כן הצרכים של כל אחד מכם חשוב מאוד, כי הצרכים מהווים חלק חשוב בשפה הזוגית.
לכן עליך לברר עם עצמך בצורה ברורה מהם הצרכים להם את זקוקה, ומה הם הצרכים של בן זוגך.
כל אחד מאיתנו בנוי ממערכת של צרכים שמניעים את ההתנהגות שלו, והם נובעים מתכונות האופי שלו ומהרגשות שלו כפי שהוא מגדיר אותם לעצמו. וכאשר אדם מגדיר לעצמו מיהו, כלומר מהם מכלול התכונות שהוא מאמין וחושב שמרכיבים אותו הוא פועל מהמקום הזה, אך ייתכן כי בפועל אחרים רואים וקולטים אותו בצורה אחרת. כי הם מפרשים את ההתנהגות שלו מתוך עולם התוכן הפרטי והאישי שלהם ולא מתוך עולם התוכן שלו, ולכן המסר שמועבר לא נקלט באותו תדר ומכאן נובעים שיבושים בתקשורת. וכאשר התקשורת לא ברורה אז נכנסת לפעולה מערכת שלמה של ספקולציות ופירושים לא מדויקים לגבי הצרכים של האחר, ולכן גם המענה על הצורך לא מסופק.
בזוגיות הצרכים מהווים חלק חשוב בשפה הזוגית ואם המסרים לא מוגדרים וברורים התקשורת בין בני הזוג הופכת לשיח חירשים אילמים, ואף אחד מבני הזוג לא יוכל לענות על הצורך של העומד מולו. בני הזוג משקיעים המון אנרגיות בפירושים הלא נכונים של ההתנהגויות, רגשות וצרכים של האחר אבל בפועל שני בני הזוג מתוסכלי

שני בני הזוג מרגישים מתוסכלים ולא מקבלים מענה לצרכים שלהם ומרגישים שלא מבינים אותם. מקור הבעיה נעוץ לא רק בקצר בתקשורת, אלא בעובדה שאדם לא מברר ומגדיר לעצמו בצורה ברורה מהם צרכיו, מה שמוסיף לבלבול המסרים וכשהדברים מוגדרים וברורים, כל צד מבין את השני.
כמו כן בגידות לרוב קורות בגלל צרכים לא מסופקים וקונפליקטים לא פתורים, לכן חשוב שתקבלי החלטה .
ברגע שיש החלטה, שיש מטרה הרבה יותר קל להגיע אליה.
שאלי את עצמך - האם את בוחרת בלשפר לרענן את הזוגיות שלך ולהגיע למחוזות מדהימים ?
קבלי החלטה וצאי לדרך.
בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

מיטל

"הפסקנו את הקשר וזה מרגיש לי נכון". תישארי שם כי נשמע שזה לא האדם עבורך. משפחה טובה זה נהדר, אבל לא כשבן הזוג לא מתגעגע אחרי תקופה. לא כשהוא אומר בוודאות שלא אכפת לו מה יהיה.

קחי עצמך בידיים ותחליטי שאת בהחלט יכולה למצוא מישהו טוב יותר, בבחינת- מישהו שמתאים לך יותר, מתגעגע, תומך ואוהב אותך. כנראה שהמבחן שלו היה מתנה עבור הקשר שלכם- פתאום הבנתם שאולי כדאי להפסיק. ועובדה שכתבת שזה הרגיש לך נכון.

את פוחדת להיות לבד וזה מובן, אבל עלייך להבין שאת לא באמת לבד, את עם עצמך, בונה החלטות ומטרות חדשות ואין טוב מזה. אין לי ספק שמה שעולה מהודעתך זה חוסר התאמה, ולא מספיק כדי להמשיך קשר איתו. לא היית רוצה לחיות עם מישהו שלא מתגעגע. את צעירה, אטרקטיבית, רק בתחילת האקשן של חייך, נצלי את זה, מצאי לך עיסוקים שימלאו את בדידותך, צאי לבלות ותשתחררי.

אני בטוחה שיהיה בסדר. לפעמים צריך לומר תודה על המקרים האלה שפותחים לנו את העיניים ואומרים לנו שאנחנו נמצאים במקום שלא מתאים לנו יותר..

אני סומכת עלייך ומאחלת לך שחרור אמיתי ושתרגישי טוב יותר במהרה.

את ממש זקוקה לייעוץ או טיפול עם בעל מקצוע שיעזור לך להשתחרר ולקבל את מה שהיה. אם לא תקבלי את זה ואם לא תסגרי מעגל, את לא תצליחי להיחלץ מהמערבולת שאליה נקלעת. אץ חשה אשמה, את חרדה, מתוחה ולא באמת חיה. משהו חייב לקרות עכשיו, וזה אדם מקצועי שיעזור לך ויכוון אותך לדרך הנכונה.

יש טיפול מסובסד מקופ"ח, בררי את זכויותייך ובכך אולי תצליחי לעזור לעצמך קודם כל, ואח"כ לחשוב על הרחבת המשפחה. ברור שכרגע זה לא צעד נכון עבורכם.

איך את מוכנה להתפשר על דבר כל כך חשוב?
אולי תשאלי את עצמך ממי יהיה לך קל יותר להתגרש ( ואיתו תתחתני) כי נראה לי שזה מה שיקרה anyway...

אהבתי את תגובתך

אלנית יקרה,
הפנית בטעות את שאלת המימון לפורום זוגיות.
אך אם השאלה בכל זאת נוגעת לזוגיות, אף אחד משני המועמדים לא יכול להתאים לך לנישואים טובים שאמורים להיות בהם חברות אהבה ומשיכה לפני הכל.

המשך: ובכל פעם שיש לו גיבוש בעבודה ואני רואה תמונות אני מתחילה לקנא ולפרש את זה לא יפה
אני במצוקה של קנאה ולא מסוגלת שיצא בלעדיי. כל פעם זה מתפוצץ בשל אירוע או גיבוש שהוא הולך בלעדיי
יש פיתרון?

קןדם כל את מודעת לבעיה שלך, ושאת צריכה לטפל בזה. וזה ממש טוב. הגעת לפה כדי לבקש עזרה, מה שמעיד על פתיחות, מודעות ורצון לשינוי ולשמור על היחסים.

אני חושבת שדווקא בגלל שאת מודעת לזה, חשוב שתתייעצי עם מישהו בארבע עיניים, איתו תוכלי לברר מאיפה נובעת הקנאה, ממה את חוששת וככה תגלי את עצמך גם באפיקים האלה. זאת מתנה לשבת מול אדם שהוא מפנה את זמנו רק כדי לעזור ולהקשיב לך. קחי את זה ככה ולא בתור איזו שריטה שיש לתקן! אני הייתי בטיפול ואת לא מבינה כמה זה מרוקן ומרגיע, ואני חוזרת לזה בקרוב. זה נותן תחושה שאני באמת מכירה את עצמי טוב וככה פחות משליכה על אחרים, למשל בקטע של קנאה. למדתי להתגבר יחד עם המטפלת על דברים מסוימים.

אם יש בעיה של תקציב, את יכולה לפנות לקופ"ח שלך ולשאול על טיפולים כאלה. בכללית זה עולה 160 ש"ח למפגש אצל המטפל שזה בערך חצי ממטפל פרטי, הטיפול נעשה בקליניקה ולא בקופ"ח בדרך, ככה שיש פרטיות. אני ממליצה בחום.

בהצלחה

דר היקרה, לפעמים אדם זקוק ל"אי של פרטיות" שיהיה נסתר מבן הזוג שלו, ובו ירגיש חופשי לממש פנטזיות שאינו מעז לממש עם בת זוגו, או לפחות לחוש את הריגוש המתלווה לאפשרות לממש פנטזיות כי לא בטוח שכאשר זה מגיע לאפשרות של מימוש - הוא אכן פועל ובוגד ממש. יתכן שהוא רק מתקרב אל הסף וזה מה שמרגש אותו אבל אינו עובר את הגבול. אם את תהפכי לחשדנית וחוקרת - זה עלול לפגוע בשניכם ולהתפוצץ מתישהו.
אפשרות מסויימת להתמודד עם המצב החדש, המעיד על צרכים בלתי ממומשים או צורך ביציאה מן השיגרה היא לבחון יחד איתו הרחבה של החוויות הזוגיות שלכם בתחום המיני כמו סדנת טנטרה שמאפשרת ריגושים והיכרויות עם זוגות אחרים בצורה פתוחה, ולהתנסות קצת ברמה מסויימת של קנאה, שאולי כדאי קצת לעבוד עליה, לרווח אותה.
אפשרות נוספת - אם תרגישי שהמידע הזה אוכל אותך ומאוד מפריע לך - לפנות יחד איתו לייעוץ, כדי להתבונן ביחד על נושאים רגישים בסביבה מוגנת יחסית.
הצעה נוספת - לקרוא בעיון את הספר הנהדר "אינטליגנציה ארוטית" של אסתר פרל, המדבר מאוד בפתיחות ובחדשנות על המיניות אצל זוגות נשואים.

לילך היקרה, צר לי על מה שאת עוברת בדיוק בתקופה כל כך חשובה בחייך, לפני הלידה הראשונה שלך...
אני מציעה לך לא לחכות, אלא להושיב אותו לשיחה רצינית, להגיד לו עד כמה את לא שקטה ולא סומכת כרגע, ועד כמה זה מעיב על מערכת היחסים ומכביד על מה שצפוי לכם. כי הלידה תדרוש משניכם לגייס את כל הכוחות החיוביים ואת כל התמיכה שאתם יכולים, ובייחוד את זקוקה לכך, גם ללידה עצמה וגם אחריה, לטיפול בילד ראשון, עם כל העייפות המצטברת, החרדות ווהחששות, הכרוכים בתינוק ראשון - אצל כל זוג, בכל מקרה.
הציעי לו לגשת איתך לייעוץ זוגי מהיר, כדי ששניכם תדעו איפה אתם עומדים. ואם הוא לא ממש איתך, עלייך לגייס עזרה ותמיכה מגורם אחר, כמו ההורים שלך, אחות, חברה טובה וכו'. כי להיות איתו כאשר מתח כזה ואי וודאות וחשדות עומדים ביניכם - זה מעיק עוד יותר, ואת לא צריכה את התעוקה הזאת עלייך בעת שכזאת.
אגב, יתכן שאת מגזימה בתחושותייך והוא לא באמת ממשיך בפרשייה. כבר נתקלתי בבגידות מסוג זה, שבאו על הרקע של חשש ממחוייבות דווקא נוכח הלידה המתקרבת. החשש לקחת אחריות על התינוק ועל התא המשפחתי המתרחב גורם לחלק מן הגברים לחפש לעצמם מערכת יחסים חדשה שבה אין מחוייבות, והם יכולים לקבל בה חום ותשומת לב, שאולי אינם ממש מקבלים כרגע מבת הזוג העסוקה בלידה המתקרבת.
בייעוץ הזוגי אפשר לנתח מה קרה, מה גרם לו לעשות זאת ומה חסר לו, וכמובן מה חסר לך, ולפעמים מספיקה ההבנה מה קרה כדי להחזיר את בני הזוג למסלול החיובי והאוהב.

מבחינתו אין פה על מה לדבר.... הכל בסדר. ממשיכים כרגיל.
אני מרגישה כי הוא לא איתי כבר, נמצא במקום אחר לגמרי. הרומן אכן ממשיך, בודאות. שיחה נוספת לא תעזור ולדעתי הוא יתנגד ללכת לשוחח עם מישהו חיצוני כי הרי אין על מה. הסברתי לו כמה זה כואב ופוגע, מה אני מרגישה אבל ההתנהגות שלו נשארת בעינה... אני די חוששת לערב מישהו קרוב לשנינו, ולהתייעץ איתו זה לא יפגע אחר כך במערכת היחסים ביניהם אם נכבס את הכביסה שלנו מחוץ לבית?

נורית היקרה, המעבר לגור יחד הוא מבחן רציני ליחסים ולמידת ההתאמה. שני אנשים שונים זה מזו, שגדלו בסביבה אחרת, עם סדרי עדיפויות לא זהים, עם רצונות ןצרכים לא זהים, עם טיימינג שונה - נאלצים לחלוק קורת גג משותפת וצפויים בכל מקרה חיכוכים. אצל כל זוג יש חיכוכים! ההבדל הוא עד כמה יש לכם כלי תקשורת אפקטיביים כדי להבין האחד את השני ועד כמה יש לכם את הבגרות הרגשית להתחשב, לבוא לקראת, לפרגן, לדחות סיפוקים ועוד ועוד.וכאשר מצויידים בכך, אזי כל חיכוך עובר בקלות יחסית.
ההתרשמות שלי היא ששניכם אינכם בוגרים מספיק, ותוסיפי על כך את החשש שלו מפני התמסדות - חשש שעלול לגרום לו לראות כל חיכוך כאילו זה סוף העולם, להעצמים את התיסכול שלו ו"להוכיח" לו שהוא עוד לא בשל. כמו ציפייה המגשימה את עצמה.
בסיכומו של דבר, לא צריך להיבהל. ניתן אם רוצים- לגשת לקצת ייעוץ זוגי, אפילו פגישה חד פעמית - על מנת ללמוד כלי תקשורת אפקטיביים, שישרתו אתכם בזוגיות הנוכחית וגם באחרות (אם זה מה שיקרה), ואם האהבה הזו יקרה לליבכם, זה מה שניתן לעשות, כי התהליך בו אתם נמצאים קשה לצאת ממנו בעצמכם בצורה חיובית.
מאחלת לכם הצלחה!

דורין היקרה, אין באפשרותי להמליץ לך וזה לא מקובל כאן. אם אינך מכירה או שלא קיבלת המלצות ממישהו שאת סומכת עליו, חפשי באמת באינטרנט והפעילי את שיקול דעתך. בהצלחה בכל מקרה!

ניל יקרה, בלי להכנס לפרטים, על פניו הקשר איתו לא נראה בריא ונכון לך.