פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

עצם העובדה שבעלך לא מוכן להתחייב לא לבגוד בך אומרת שהוא יעשה זאת שוב. האם את מוכנה לקבל זאת? כל עוד אין לכם ילדים בתמונה (אני מקווה בשבילך) תברחי כל עוד נפשך בך. כיצד הוא יכול להשוות בין בגידה לתאונה , הוא בוגד בראש צלול בעוד בתאונה לא ניתן לשלוט!!!
זאת גם לא היתה מעידה חד פעמית- מאחר והוא שכב עם אחרת מספר פעמים. האם את חושבת שתוכלי לסמוך עליו שוב? - לפי דעתי גם לא בעוד מליון שנה. כל פעם שיאחר מהעבודה, יצא עם חברים, או סתם יהיה לא זמין בפלאפון -את תאכלי סרטים ותדמייני שהוא עם אחרת.
נראה לי שהוא לא מבין את עומק הכאב שהוא גרם לך , ועצם היותך מוכנה לסלוח - כנראה זה מה שמגיע לך...

מבולבלת יקרה, מה שקרה לכם הוא זעזוע עמוק לזוגיות, ומעורר מחשבה רבה לגבי ההמשך. אבל יש גם צד חיובי לכל מה שקרה:
מסתבר שבן זוגך מצד אחד מאוד שקוף ומשתף אותך ואינו מסתיר ממך דברים כמו הרבה גברים אחרים - וזו נקודה רצינית לטובתו, ומצד שני, הוא נאמן קודם כל לעצמו וגבולותיו פרוצים במידה מסויימת.
אני כותבת "במידה מסויימת" מכיוון שלאחר שהוא התנסה ביחסים עם האחרת, הוא ראה שני דברים - האחד, שזה לא זה ולא משתווה ליחסים איתך, והשני - שזה מאוד פוגע בך וביחסים איתך.
אני מאמינה שבפעם הבאה שיעמוד בפני פיתוי שכזה, (ויש להניח שיהיו כל הזמן פיתויים) - ייכנסו לתוך מערכת השיקולים שלו גם שני הדברים הנ"ל שציינתי, ואולי זה יהפוך להיות "החיסון" מפני אירוע נוסף מסוג זה.
זוגיות נבנית ויכולה להעמיק דווקא ממשברים מסוג זה.
עד שלא פוגעים עמוקות בבן הזוג - אינך יודע באמת מה פוגע בו.
כאשר האהבה היא חזקה, בדרך כלל אתה תימנע מלעשות דברים שאתה יודע באופן ברור שיפגעו בבן הזוג.
אבל, מבולבלת, אם תגובתך תהיה קשה, כועסת, מאיימת, עלולים לקרות שני דברים: הוא יפסיק לשתף אותך בדברים לגביהם הוא יחשוש מתגובתך, והוא ירגיש רצון עז לקחת לעצמו חופש מן השליטה שלך, להרגיש שהוא עצמאי ואוטונומי. אני חושבת שרק אם תשחררי לו ותסמכי עליו ועל אהבתו, ותשאירי לו להחליט - רק אז הוא יפתח את הגבולות שלו באופן עצמאי, לא ע"י כך שאת תשימי עליו את הגבולות שלך. אבל, אני מזהירה אותך מראש, אהבה זה כואב מאוד לפעמים, אבל זה גם מאוד כיף...
אני דוקא מתרשמת שהיחסים שלכם פתוחים ובוגרים ואוהבים, וכלל לא הייתי ממהרת לפרק אותם!
אשמח לקבל ממך תגובה.

עולה בי כעס כבר כמה ימים והיום זה התפוצץ.
הכאב כל כך חזק , העובדה שהוא היה שם עם הלב והקשיב לעצמו ולא רק עם המשיכה מקשה על העניין. זה מאוד לא פשוט עבורי.

אני משתדלת. אבל לא תמיד יוצא.
היום דברתי על זה, האמת שאני כבר כמה ימים בחולשה ואז העלתי את זה בפניו והוא הקשיב אבל כשאמרתי שהאמון שלי התנפץ וקשה לי לחבר ולהאמין לו שזה שוב לא יקרה בנסיעה הבאה..הוא התפרץ עלי.
הוא אמר שכבר אמר לי מליון פעם שזה לא מה שהוא רוצה שיקרה, ולומדים מטעויות והנה אנחנו גדלים( מה שנכון) אבל להבין שדווקא מזה גדלים...זה לא פשוט. לתת שוב אמון שעוד חודש הוא צריך אולי שוב לטוס לחודש...לא פשוט בכלל .

הוא אומר שבקצב הזה , אני מטריפה אותו ואני צריכה להבין שהוא זיין מישהי וזה מה שיהיה ומה שיש כעת זה שהוא פה איתי. ואני לא רואה את זה כל כך שחור לבן. נכון שזה מה שהיה ואין לי אפשרות אחרת אלא לקבל את זה , אבל האמון כל כך נשבר שקשה לי מאוד לחבר אותו שוב.
אז אני מנסה . לאט. ויש ימים ככה, ויש ימים ככה. ולפני שבוע אמרתי לו כמה אני מאוהבת בו והנה השבוע אני כולי בכעס וחלשה ולא מוצאת בי שקט.
והמצב הזה מטריף את שנינו. אני חייבת שקט. חייבת להאמין בו שוב והבנתי שאין נוסחת קסמים לזה ולכן זה מקשה יותר. כי הזמן הוא הקסם. והוא עושה את שלו. אבל בנתיים אני בחרדות. לעולם לא הייתי בחרדות פני כן...יש פחדים חדשים. יש אמון שמתנדנד בין האמון המלא ולבין חוסר ופחד.

טעויות אני לא רוצה לעשות ( למרות שזה שאני כל הזמן מעלה לו את זה זה בוודאי לא יעיל). הוא לא חושב על זה בכלל , מלבד הפעמים שאני מעלה.
איך אני יכולה לעשות עם עצמי עבודה ולשחרר את עצמי מתוך הבלבול והמועקה הזו?

אני ראלית. אני יודעת כמה לא פשוט לקבל אהבה כל כך גדולה כמו שיש לנו. אני מודעת לכך שהוא הרבה יותר אמיתי ממני. אני גם קצת "ילדה טובה" יותר ממנו. זה גם מאזן ביננו.
לכן אני פה. לא הולכת. אבל זה מרגיש שאני נלחמת. לא בו. בי. נלחמת בי להחזיר אמון שלי בו וזה כולל בתוכו הרבה קשיים שלי. זה מעלה מקומות שאני לא יכולה להשאר איתם לבד ואז משתפת אותו ושואלת את אותן השאלות שוב ושוב והכל רק בכדי לשמוע שוב את אותן התשובות של - אני פה.
זה ממש מכביד עליו. איך אני יכולה לעשות זאת מבלי לערב אותו כל כך?
הרי זו בחירה שלי בסופו של דבר כן להיות. כן לסלוח. כן לכאוב את הכאב.

הי יקירה.

לצערי אין לי פתרונות (גם לא חצי), ורק רציתי לכתוב לך שאני מחבקת אותך מרחוק. אני במצב כזה הייתי מגיבה בדיוק אותו דבר וגם לא הייתי מאוד מתלהבת מהתפרצויות או התנפלות עליי. הפוך, הייתי מצפה לחיזור ולנסיונות אמיתיים להחיות משהו חזרה.

אין לי מילים. זה מצב קשה מאוד, וגם אני, כמוך, מאוד מתקשה בלהחזיר אמון כשפוגעים בי. בעיקר כשיודעים מראש שזה יכול לפגוע.

יש נשים שהיו הופכות את המערכת לפתוחה והן היו גם "כולה מזיינות"מהצד ומרגישות נקמה מתוקה.

ויש שלא יוכלו.

אני לא יודעת. רק רוצה לכתוב לך כאן כמה אני מבינה ותומכת בך מרחוק.. אני גם סומכת עלייך ועל תחושות הבטן שלך שתתמודדי עם הדברים בצורה הכי טובה לך, והכי מפוקחת.

יכול להיות שהבעיה המרכזית שלך היא ההתנכרות שלו מהכאב ומהתסכול שלך. אם הבנתי נכון את מסוגלת להבין את הצד שלו בבגידה ואפילו יש לך מידה של אמפתיה כלפיו. מצד שני הוא לא מוכן להשתתף בכאב ובתסכול שלך ומתעקש שהרגשות שלך אינם "בסדר". גם אם לדעתו הרגשות שלך אינם "מוצדקים" עליו לגלות אמפתיה ועלייך להרגיש שהוא יכול להיות שם איתך. אם תובילי אותו לגלות אמפתיה כלפייך החרדה שלך תפחת.

נורא נחמד שהוא אוהב אותך. נורא נחמד גם שהוא משתף אותך וכן כל כך.
נורא לא נחמד שהוא עושה רציונאליזציה לבגידה שלו ומעז להשוות את זה לתאונה.
אנחנו בני אדם. לא שלט של טלוויזיה שרק מגיב ללחיצות על כפתורים.
אם הוא היה אומר שעשה טעות ושלעולם לא יחזור עליה - ניחא. אפשר להתגבר ואפילו לצמוח מזה וללמוד. אם הוא כבר מכין לעצמו פתח מילוט לבגידה הבאה בדמות "אני לא יכול לדעת אם אעשה זאת שוב" - מה את צריכה את המיטה החולה הזו?

ואני אגיד שוב - על בגידה ניתן להתגבר. על זה שאת לא מספיק חשובה לו כדי שהוא ימנע מלפגוע בך - איך אפשר?
יש המון גברים מקסימים, נאמנים, שרק רוצים קשר, אהבה חום ויציבות. למה להסתפק באלה שמחפשים כל הזמן עניינים מהצד? ומה יקרה כשתהיו מבוגרים יותר? מה יקרה כשלא תהיי אטרקטיבית כמו היום ויתלבשו עליו כל מיני בחורות צעירות יותר? איך תוכלי אי פעם לסמוך עליו כשהוא לא סומך על עצמו?

אני מבינה את כאבך. אכן, אהבה זה כואב לפעמים. ויש כאבים שגדלים מהם. אך גם יש כאבים שאין בהם תוחלת. המחיר שתשלמי לדעתי על עזיבת הקשר הזה יהיה כאב לב גדול, תקופת משבר ואחר כך מציאת קשר אחר, יתכן וטוב יותר. המחיר שתשלמי על הישארות בקשר יהיה חוסר אמון, חשש תמידי ושחיקה גדולה.

מאחלת לך רק טוב, שהתקופה הרעה הזו תגמר כמה שיותר מהר ובעקבותיה יבוא אושר גדול.

נטלי יקרה, מצער שאישך תפס "רגליים קרות" רק אחרי שינוי הסטטוס ולא לפני כן. אמירתו מכאיבה ומצערת מאוד, אבל יתכן שהיא נכונה. אתם צריכים לבחון בהקדם אם קשר הנישואין הטריים נכון לכם בכלל ובגלל בעיות בתקשורת ביניכם - מומלץ שתיעזרו ביועץ/ת זוגי.

יקרה, בן זוגך נמצא בשלב שהריגוש העז מהתחביב ממלא אותו. אין קשר לאהבתו אליך ואל תנסי להתחרות באופניים. רק הוא יוכל לקחת אחריות ולמצוא את המינון הנכון בו התחביב יתפוס בחייו. תיהני מהקשר בתנאי שאפשרי לך ובלי לבנות איתו בשלב זה של חייו את העתיד, כי וודאי שאינו בוגר ובשל ובטח שלא לנישואים.. .

שכל ההתנצחויות שלה איתו מתרחשות בנוכחות חברים

תהיה ספציפי בבקשה. האם מדובר בכם?

אורי יקר, לכל אחד מכם מאוויים ותפישה שונה לגבי גידול בעלי חיים בבית. אם לזוגתך חשוב שהכלב והחתול שלה יהיו סמוכים אליה כל הזמן, גם במיטתה זו בחירה שלה לאפשר זאת כשאינך נוכח. אבל אם נוכחותם מפריעה לך ותיקשרת זאת איתה, תעמוד על כך שהיא תכבד ותתחשב בך ותאפשר להוציאם מהחדר כשאתם יחד. בזוגיות יש ויתורים, והיא זו שתצטרך לשקול ולבחור אם ואיזה ויתור היא רוצה לעשות ולמען מי.

מבולבלת יקרה, זה לגמרי טבעי שיש פערים בצרכים המיניים בין שני בני זוג, ולדעתי רצוי לא להיכנס לויכוחים בעניין זה כי זהו נושא רגיש וסבוך ורוב האנשים מתקשים לתקשר בצורה פתוחה וגלוייה אודותיו. נכון, על פניו, שמה שאת מתארת הוא קצת יוצא דופן, ויש בו כדי ללמד על הייצריות של בן זוגך לעומת התנהגותו של הזכר "המצוי" בתחילת קשר.
ישנה תופעה בעייתית הנוצרת כאשר יש פער מסוג זה: בן הזוג שרוצה פחות סקס מתחיל להימנע ממצבים של חיבוקים והתכרבלויות וסתם נגיעות גופניות, מפני שהוא חושש שזה יתפתח לסקס בו הוא לא רוצה, ואז מתחיל להיווצר ריחוק גופני. ואז, כמו במעגל קסמים, בן הזוג שרוצה יותר סקס מתחיל להרגיש דחוי, כי כל פעם שהוא מנסה להתקרב גופנית יש כלפיו שדר בשפת הגוף - "לא מתאים לי עכשו". וכך מעמיסים על הפער הראשוני הזה בצרכים ובחשק המיני תחושות של דחייה, מתח, אשמה ותיסכול.
מתברר, כאשר משוחחים על התופעה הזאת עם זוגות, שחלק גדול מן הרצון לסקס מורכב מן הצורך במגע גופני, להרגיש זה את גופו של זה, חיבוק, ליטוף, לאו דווקא חדירה. האם את יכולה להפריד בין השניים, ולבחון איתו האם הוא גם לא אוהב שנוגעים בו ומחבקים אותו? האם את יכולה להעלות את הרעיון שהסברתי כאן מולו ולהגיד לו שלפעמים כל מה שאת רוצה הוא להרגיש את גופו ולא ממש סקס?
יחד עם זאת, אם את ממש רוצה סקס - ולא סתם חיבוקים - כל יום, והוא פחות, יהיה עלייך לקבל את השונות ביניכם, ובשום אופן לא לבוא עם ביקורת או טענות, כי גישה זו מכתימה את חוויית הסקס ברגשות אשמה, חוסר בטחון, וירידה נוספת בחשק, כאשר עושים זאת מתוך חובה או כדי לרצות את השני ולהשתיק את תלונותיו...
קחי אחריות על הצרכים המיניים שלך, וטפלי בעצמך ע"י אוננות או התאפקות, ואל תפעילי עליו לחץ, או אם את חושבת שהפער לא מתאים לך - הסיקי את המסקנות ומצאי מישהו יותר ייצרי ממנו. אשמח לתגובתך לתשובה שלי.

קודם כל תודה על התשובה.זה היה ממש חשוב לי לשמוע דעה של גורם מקצועי מעבר לשיחות עם חברות בנושא.

ראשית:אני חושבת שלא תמיד אני באמת רוצה את הסקס עצמו אלא באמת את כל מה שמלווה את זה:שזה החיבוקים הנגיעות והנשיקות.לי למשל מאוד מאוד חשוב ה"פור פליי" כי לא החדירה היא זו שבאמת מכניסה אותי לעניינים.בעוד שבשבילו זה הרבה פחות משמעותי.

לגבי לא לבוא בטענות: אני חושבת שכבר מאוחר מדיי :) לצערי הנושא הזה הפך להיות נושא מרכזי בשיחות שלנו.כי כאשר אני מרגישה שהוא לא מעוניין זה ישר נופל אצלי על תחושות של דחייה ,חוסר משיכה מצידו וזה גורם לי להחמיץ פנים ולהרגיש ממש רע.כמובן שהוא רואה את זהעליי וכך שוב ושוב זה הופך לשיחה משמעותית.
אני חייבת לציין שלאחורנה הוא הגיע למסקנה (אחרי כמה פעמים של חוסר סיפוק שלי מהמצב) שהוא לא היה בסדר ועליו להתאמץ יותר בשבילי.ואכן חל שיפור בעניין באופן משמעותי.החשש שלי הוא שהשיפור הוא משהו זמני כדי לרצות אותי ובאמת לעזור לקשר שלנו ושעם חלוף הזמן זה יחזור למצב הרגיל.מה גם שזה שהתדירות עלתה לא הפך את העניין ליותר מרגש.אני מרגישה שאין אצלנו בסקס תשוקה כמו שאמורה להיות.

חשוב לי לציין-נראה לי אינפורמציה חשובה-שכן יש לו צורך בלגמור כל יום אבל פשוט לבד(אוננות)
בעוד שבסקס יש לו צורך הרבה הרבה פחות.
אשמח לתגובה שלך על האינפורמציה החדשה.
יש לך אולי כתובת מייל שאפשר לתקשר איתך על ידה?
תודה

ושזה מוקדם מדי, שאת לא שלמה לגמרי שזה מתאים עכשיו- אל תעשי את זה ואל תילחצי. יהיו עוד הזדמנויות להתראות איתם כשאת פחות לחוצה, וגם בגלל המבחן שגם ככה מוסיף.

זה שהוא הרגיש נוח והגיע להורייך, לא תמיד אומר שחייבים להשוות מיד. קחי לך את הזמן, אתם יוצאים חודשיים, והכל בסדר, יהיו עוד הזדמנויות. עדי זאת כשתרגישי הכי טוב ובטוחה בעצמך.

בהצלחה.. (אשתו של יוני)

נטע היקרה, אני מצטרפת לדעתה של אישתו של יוני. את יכולה להרשות לעצמך להמתין קצת, להיות יותר בטוחה ביחסים עם החבר החדש. האם את יכולה לבדוק איתו למה זה חשוב לו שתגיעי לארוע? יכול להיות שהוא רוצה להגיע עם בת זוג...להשוויץ? ואולי משפחתו יותר קלילה, חברותית ופתוחה ממשפחות אחרות שאת מכירה (כמו שהוא עצמו נשמע לי קליל - במובן הטוב של המילה - ואין לו בעייה להכיר אנשים חדשים), והם לא במיוחד עושים עניין וטקס מבת זוג חדשה של הבן?
נראה לי שאצלך זה יותר מסובך להכיר אנשים חדשים ואת מתהלכת עם הרגשה שאינך עושה רושם ראשוני טוב.
אתן לך עצה בעניין הזה: במקום להיות מרוכזת במה חושבים עלייך ולהילחץ מזה, את יכולה להעביר את הפוקוס שלך מעצמך לאחרים. עשי עם עצמך תרגיל כזה ובו כאשר את מגיעה למקום חדש, אנשים חדשים, תנסי להגיע עם המון סקרנות, להתעניין בהם וללמוד אודותם כמה שיותר. כלומר לשים את הפוקוס בשיחה הראשונית עליהם, לא עלייך.
מה טוב בכך? כמעט כל האנשים אוהבים שמתעניינים בהם, וכך את נותנת להם חווייה שנעימה להם, ו"על הדרך" את מפסיקה לחשוב על עצמך ולהימנע מן הדבר שמכניס אותך ללחץ.
בהצלחה, מתי שזה לא יהיה...

לין היקרה, כמעט לכל אדם יש מקומות נסתרים שהוא לא חולק עם אחרים. אצל החבר שלך זה מופיע בתור מה שנקרא "מציצנות". כמעט כל אדם יש בו מציצנות מסויימת, כולנו, כבני אדם, מאוד סקרנים לגבי האינטימיות של אחרים. זה טבעי. אנושי.
מעטים מאיתנו גם עושים משהו מעבר למה שמזדמן בדרכנו פה ושם - לתפוס הצצה מבלי להתאמץ, והחבר שלך שייך לאלה שעושים זאת באופן פעיל ומכוון. ראי, הבעייה עם המעשה שלו היא החדירה לרשות הפרט של השכנה. יש אנשים שזה (שמציצים להם) מאוד יפריע להם ויש אנשים שיראו בכך מחמאה...ברור שלא כדאי לברר עם השכנה לאיזה קבוצה היא שייכת.
השאלה היא אם את אוהבת את הבחור ויכולה לקבל שיש בו את הצורך הזה והאם את יכולה לחיות עם "חוסר המושלמות" הזה בו, כי יחסית לדברים אחרים זה לא ממש מזיק. אולי אם תשוחחי איתו על כך הוא יסכים להפסיק, אבל יש להניח שהוא יחפש דרכים אחרות לספק את היצר הזה שלו להציץ. בכל אחד מאיתנו יש חלקים לא מושלמים, והנה גילית משהו אצלו. אינני יודעת אם המעט שכתבתי יעזור לך, אבל לא צריך להיכנס לפאניקה בשל כך ורצוי לא לכעוס עליו (כי תגובה של כעס מצידך תגרום לו לחשוש ולהיסגר בפנייך ולרדת למחתרת...)אלא אולי רק להצביע על רגשותיה של האישה האלמונית כדי לוודא שהוא מבין מה עלול לעבור עליה אם היא תדע שמצלמים אותה

תודה רבה על תגובתך. אני מנסה לראות את זה כך אבל מרגישה פגועה מאוד מעצם ההסתרה של הפעולה הפולשנית הזו שהוא ביצע. קשה לי להבין מה זה יאמר עליי אם אבליג על כך ואעבור לסדר היום. הבעיה שלי היא שמדובר במעקב סיסטמטי במשך שעות ולא הצצות חד פעמיות. מה זה אומר על האישיות שלו? על חוסר הגבולות שלו? על המוסריות שלו? אני לא יודעת איך לענות לעצמי על השאלות האלה. תודה רבה על עזרתך..

1. יכול להיות שזה היה שעשוע או ניסיון לראות אם הוא יתפוס אותה ערומה בוידאו (מעשה קונדס).

2. יכול להיות שיש לו יצר חטטנות גבוה כמו שדורית כתבה.

3. מהפסקה הזאת את צריכה לדאוג. יכול להיות שזה לא בכוונה או בידיעה אך מעשהו של ארוסך פלילי. ראשית ציינתי עובדה זו.

יצר החטטנות של ארוסך חצה גבול של מוסר ולא כלפייך. אלא מוסר כללי גלובלי וחמור. אני מנסה לגרום לך לחשוב במקום הבחורה המצולמת שלא יודעת מכלום. ואם היתה מגלה, איך היתה מגיבה? אולי הוא ראה משהו שהיא לא מוכנה שיראו? עלייך להבין שאף על פי שהיא לא יודעת , היא הפגועה הראשית בסיפור הזה. כיוון שהפרטיות שלה שנפגעה והעובדה שלא יכולה לחוש בטוחה בביתה שלה, כי יש מישהו שמצלם ומתעד (!) את היותה במצבים הכי אינטימיים שלה.

לסיום, אני מוכרח לציין שיש משהו לא רגיל ואף חריג בהתנהגותו של ארוסך. אם במקרה הוא היה רואה שהיא מתפשטת ומסתכל או מחפש זאת שוב, זו היתה חטטנות. אך לצלם ולתעד ולהנציח -זה משהו שהוא גובל באובססיביות חולנית כלשהי ; הוא לא מסוגל לחשוב שהיא תתפשט והוא לא יראה את זה, במקרה הטוב. ובמקרה הרע, הצילום נועד למטרות אחרות.

חומר למחשבה לפני שאת מתחתנת איתו.

דורין היקרה, אני לא חושבת שאת צריכה להיבהל מתגובתו. אם תחשבי על כך קצת, זה די נורמלי והגיוני שבחור רווק לא ירצה לסבך את עצמו בקשר עם גרושה שיש לה ילדה, ודווקא העובדה שהוא חושף זת עכשו מעידה על כך שהוא נקשר אלייך מאוד וככל שהקשר מופיע לו חשוב יותר וחיוני יותר - כך הוא מתחיל להבין במה זה כרוך.
כמובן שניתן להתגבר על ה"תסבוכות" האלו, אלא שזה לוקח זמן הסתגלות. דווקא אם לא תילחצי מכך ותנסי להיות אמפאטית לרגשותיו, כלומר להבין שזה לא טריוויאלי עבורו להיקשר אלייך עמוקות, ולהיקשר גם לילדה שלך, אולי כאשר החזון הטבעי שלו לפני שהכיר אותך היה להקים משפחה משלו ולהתחיל מבראשית, כמו רוב האנשים, כלומר להיות אבא לילד משלו, בהדרגה...אני חושבת שאם תביני מה עובר עליו ותתני לכך להיות, תני לו "רשות" לתפוס קצת מרחק ולקחת את הזמן שלו מולך ומול בתך - מאוד יתכן שהזמן יעשה את שלו, ובקצב שלו - בלי ללחוץ עליו ובלי להתאכזב מתגובותיו - הקשר איתה יקרה מעצמו. ואם לא - אולי זה לא נועד להיות.

צר לי על מה שאתם עוברים, אייל. הרעיון היחידי שאני יכולה להציע הוא לעשות בדיקת רקמות בהקדם ולהיערך בהתאם. אם זה לא שלך - יתכן שתוכל להתלונן על הטרדה במשטרה. אם זה שלך - יש לך בעייה יותר רצינית. השאלה היא אם היא תרצה לעשות הפלה - אני מניחה שזו זכותה להחליט על כך, או להביא ילד לעולם. אני מציעה להתייחס לדברים שקורים כאל בעיות שצריך למצוא להן את הפתרון הטוב ביותר בכל שלב. בכל מקרה - זה לא ממש התחום שלי. צר לי.

אני לא חושב שאפשר או שצריך לעזור ולגלות אמפתיה לגבר ששכב עם המזכירה שלו, יש מצב שהיא בהיריון ממנו (הוא גם לא נזהר בנוסף להכל), בגד באשתו, ואז רוצה לדעת איך להיפטר מהמזכירה ההריונית.

זרעת (תרתי משמע) - תקצור.

כוכב היקרה, ראשית את יכולה להעריך את העובדה שהוא כבר משוקם 4 שנים, ואתם מנהלים "חיים נורמליים" יחסית. הבעייה היא שאת לא יכולה להרשות לעצמך לשכוח את האכזבות שלך ממנו בעבר, ואז כל מעידה קטנה שלו מופיעה אצלך בגדול ומדליקה אצלך נורת אזהרה של: אני לא יכולה לסמוך עליו...שוב הוא מפשל...וכו'. אם חשוב לך לשמור על מסגרת המשפחה - אולי יעזור אם את תפני בעצמך לייעוץ או טיפול נפשי, על מנת לשנות משהו בגישה שלך. כי אני מודאגת מכך שכאשר את משדרת לו את האכזבות שלך ממנו - זה מפריע לו לבנות את עצמו מחדש, לשפר את הדימוי העצמי שלו, כאשר האדם הכי חשוב לו בחיים מאוכזב ממנו. זה כלל לא פשוט עם היסטוריה כזאת. חשוב לתת לו המון חיזוקים והערכה על כל הישג קטן, ולהמעיט בביקורת. את יכולה לאמץ את הגישה הזאת בעזרת ייעוץ.

קודם כל תודה על תשובתך. אכן את צודקת הוא כמו ילד קטן שכל הזמן זקוק לעידודים וכניראה שזאת הבעיה כי גם אני זקוקה לעידוד שאף פעם לא מגיע ממנו. להיפך, לפעמים אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה הוא לעולם לא יעריך אותי. ואני מוצאת את עצמי כל הזמן ממורמרת. אני חשה שבמערכת הזאת הנטל הכבד הוא אצלי ולעומת זאת התפקיד שלו הוא לדרוש ולהתלונן. איך אני בכלל אמורה מהמקום הזה לעודד אותו? לפעמים אני מרגישה שאין לי מקום להכיל אותו בכלל, שאני כל כך לבד במעמסה של הבית והילדים. אני מניחה שאת מייעצת לי ללכת לייעוץ כי זה הדבר הנכון, קצת מבלבל אותי... גם אני מרגישה שאני רוצה שיתמכו בי, רוצה לחוש הגנה ואני מרגישה בדיוק הפוך.

שלום לך. דבר נורא סיפרת פה. על הבטחה שלה לקיים איתך יחסים בתדירות על פי חוזה ? אתה המעסיק שלה? הסכם שבשתיקה... מה טיב היחסים ביניכם ? חוזה נישואים. חוזה בשתיקה. חוזה לקים איתך סקס. מפחיד

ולכל זגויות יש את החוזים והפתרונות שלה.

ולכותב השאלה,

לדעתי אתה בדרך הנכונה- שב ודבר איתה על הטסטינג שהיא עושה, פתח בחופשיות את הדברים בערב שהוא רק לכם ונסה לראות את הדברים גם מעיניה שלה. הייתי גם שוקלת לפנות לסקסולוג או למטפל זוגי על מנת לקבל באופן אובייקטיבי יותר את הדברים. בהצלחה רבה.

עמי היקר, מתברר לי יותר ויותר שהציפייה מבן זוג "לספק את הצרכים שלי בסקס" - עד כמה שזה נשמע מצד אחד מובן מאליו ומצד שני, כמו שפנינה כתבה - נורא - מסבכת מאוד את חיי בני הזוג, ומפריעה לתחושת האהבה. ה"חובה" לספק את צרכיך מוציאה מחוויית הסקס אצל אישתך את כל הכיף, ובטווח הארוך מה שקורה הוא שהיא לא "מתה" על סקס כמו שכתבת. ישנם מספר מאמרים על כך באתר שלי, אולי כדאי שתקרא אותם ושגם היא תקרא אותם.
אני בדעה שכל אחד הוא אדון לגופו. אוטונומי. המחשבה המקובלת שזה מובן מאליו שסקס הוא חלק מחבילת הנישואין, גוררת ויוצרת המון בעיות נוספות שהופכות את היחס לסקס (בעיקר אצל האישה) בתור חובה, שאם לא ממלאים אותה יש רגשות אשמה, ויש כעס ותסכול אצל בן הזוג, וזה הולך ומסתבך, במקום שיישאר בתחום הסקס בלבד.
כאשר קורה משבר כזה אני חושבת שצריך להגיע לייעוץ, ולאוורר את ההבנות ואת ההסכמות הזוגיות ולהגיע תוך כדי תקשורת פתוחה למצב שבו כל אחד ייקח אחריות על עצמו ועל צרכיו, וממקום זה לראות מה ניתן לעשות ביחד בתחום הסקס, (בצורה שלא תמאיס אתכם זה על זו אלא תקרב!) ומה בנפרד.

השאלה שלך לא ממוקדת. מה טיב היחסים בינכם מלפני הבעיה. מה קרה לך? איך אתם מנהלים שיחות אם בכלל? יש אהבה?

במה מדובר, אבל משלא פירטת סביר להניח שאתה לא מעוניין לפרט. בהרגשה שלי כל אחד, במיוחד אתה, זקוק לייעוץ או תמיכה מקצועית חיצונית,אתה לבד, כדי להעלות יחד עם המטפל את כל מה שהמצב מביא למערכת הזוגית ולך אישית ובכך תהיה פנוי לחיות את הזוגיות והחיים, שמה לעשות, חולפים לידינו בלי לשאול אותנו אם זה נוח לנו.

ולאשתך, גם כדאי שהיא תתייעץ ותיתמך ע"י מישהו, לבד, גם בשל אותה סיבה- להעלות את כל התוכן הקשה וחוסר האונים שבמצב, מול אדם שיכול לתמוך בה ובכך להיות פנויה לנישואין ולחיים בכלל. כך שניכם תוכלו לתמוך טוב יותר אחד בשני, עם כלים שתקבלו באופן אישי ופרטני מהטיפול.

עוד עצה היא ללכת לקבוצות תמיכה של זוגות או יחידים שעוברים מצבים דומים או זהים. אין ספק שזה דבר שמאוד יכול לתרום לכם. פתאום אתם רואים כמה אתם לא לבד ואולי תקבלו פתרונות נוספים למצב מאנשים ש"כבר היו בסרט הזה".

בהמשך, אחרי כמה מפגשים אצל מטפל אישי כל אחד- תוכלו ללכת יחד למטפל זוגי ולעבור תהליך משודרג יותר, אפשרי גם לעשות את זה בהתחלה, הכל לפי ההרגשה שלכם. כך או כך נשמע שאתם זקוקים לזה וזאת יכולה להיות מתנה מאוד גדולה לתקופה הנוכחית שאתם עוברים. טיפול הוא לא דבר ש"מסכנים" צריכים אותו או מתוסבכים. אני בדעה שכולנו צריכים אותו כדי להבין ולהכיל טוב יותר את מה שהחיים מביאים לנו.


אני מאחלת לכם ולך הרבה הצלחה ובשורות טובות.

אל תמהרי להיתחתן איתו

התגובות שלך סובייקטיביות מאוד בעיניי, תגובות שמגיעות מעולמך שלך, ולא תמיד ממוקדות לשאלה.

לא בטוח שאין פה אהבה, בכלל לא, אלא מעין נושא שצריך לפתוח ולדבר עליו גלויות. אנחנו לא נוכל לדעת מה גורם לאחרים לנהוג כך או כך עד שלא נפתח ונהיה כנים זה עם זו. וזו עצתי לשואלת השאלה. אם יש תאריך חתונה סימן שכנראה יש אהבה, ויש על מה לבסס את הנישואין האלה. הייתי פשוט שמה הכל על השולחן ללא איומים (סביר להניח שהוא פשוט התעצבן ולפעמים נחמד לנו לאיים ובכך להרגיש מאוד גדולים ובעלי ערך.. ז"א, אני אפרד ממך= תראי כמה יהיה לך חסר בלעדיי, תראי כמה החיים שלך טובים איתי), פשוט צריך לנסות להבין מה הפער בעיניין של להראות כך או כך בציבור. בהחלט אני מכירה הרבה אנשים שלא רוצים להראות חיבה, להתנשק וכו' מכל מיני סיבות, ביניהן גם פחד שזה יביא לעין רעה. ובינינו, כשיש אהבה אמיתית לא צריך להוכיח לעולם שאנחנו אוהבים. מספיק שבחדרי חדרים אנחנו נאהב באמת ללא צורך להרשים. ייתכן וכותבת השאלה חוששת שהוא מתבייש בה או שההערה של החברה מאוד פגעה בה ונגעה בנקודה רגישה. ועל זה צריך לעבוד. אם יש תחושה ואפילו הקטנה ביותר שמישהו פה לא אוהב, מתבייש, לא בטוח- אין ספק שחתונה לא באה בחשבון כרגע. שכן לאחר הנישואין יהיה הרבה יותר קשה ומסובך ומורכב לטפל בבעיות כאלה.

מעבר לכך, אני גרתי עם בעלי אצל הוריי תקופת מה, וכן, זה קשה, וכן, זה לא מומלץ. הייתי מציעה לגור בשכירות נמוכה (אפילו דירת חדר, כן) או במלון דירות כדי לקבל את הפרטיות הדרושה לזוג צעיר וטרי. האמיני לי, זה לא משהו שאת רוצה לעבור מיד אחרי הנישואין. ואני עוד גרתי עם הוריי, חשבי כמה זה קשה היה לבעלי. הייתי אפילו דוחה חתונה במצב כזה, פשוט חוסכת חצי שנה, שנה,, מתחתנת ומהכסף שחסכתי הייתי שוכרת דירה קטנה.

בהצלחה.

מיקה היקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתשובתי.
צר לי מאוד על מה שאת עוברת. זה מאוד לא פשוט לעבור תקופה כזאת של חוסר וודאות בה את חסרת אונים ונתונה להחלטתו של אדם אחר וללוח הזמנים שלו.
מתוך הדברים שכתבת אני יכולה להציע לך להתחיל לעשות למען עצמך! אני גם מבינה שזה מה שהיועץ אמר לך. חפשי מה גורם לך הנאה וכיף והתחילי לבנות את סדר היום שלך ככל שאת יכולה סביב זה. אם זה לצאת קצת מן הבית לשופינג, למכון כושר, לפגישה עם חברות, לסרט, - כבר יש ביניכם הסדרי ראייה וזה טוב.
אני יודעת שהמחשבה הזאת קשה, אבל אם את רוצה לקום על הרגליים ולהתאושש - הרפי ממנו ותני לו להתנסות במה שהוא זקוק לו. את לא יכולה לכבול אותו בכוח, או לשכנע אותו - את האחרונה שיכולה להשפיע עליו כעת - ולכן הרפי ממנו לגמרי ותדאגי עכשו לעצמך. למה? כי קודם כל את זקוקה לכך, ושנית - ככל שאת מנסה להיאחז בו כך הוא מפנה את כל האנרגיות שלו החוצה והרחק ממך!!! ואולי - אם יראה שאת מסתדרת טוב בינך לבין עצמך ולא נתלית עליו - הוא יוכל לבחון את הזוגיות שלכם בעין חדשה, מול אישה עצמאית ובלתי תלוייה. את שואלת כמה זמן זה עלול לקחת? מספר חודשים, בין 3 ל 6. אבל את יכולה, לדעתי, להגיד לו במסגרת הייעוץ - כמה זמן את מוכנה לתת למטרה זו ולהיערך בהתאם. אתם עוברים משבר, שאחת התוצאות שלו בהחלט יכולה להיות גירושין ועליך להתכונן לאפשרות הזאת. צר לי.