פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני בת 25 והבן זוג שלי בן 30, יחד שנה ו-3 חודשים, עברנו לא מזמן לגור יחד בבית שהוא קנה.
הוא היה מהמפוטרים של המשבר והיה 4 חודשים מובטל ובתחילת חודש הוא מתחיל עבודה חדשה.
אני הייתי לצידו במשך כל הזמן הזה, תמכתי ועודדתי אותו... הוא אמר לי שבלעדי הוא בטח היה נכנס לדיכאון.

הבעיה היא כזו, יום אחרי שעברנו לגור יחד הוא סיפר לי שהוא חתם חוזה עבודה, לא סיפר לי בכלל שהוא התקבל לפני שעברנו לגור יחד. אני כ"כ חיכיתי שימצא משהו כי ידעתי שלא טוב לו להיות מובטל ושזה מאוד אוכל אותו מבפנים אבל לא הצלחתי לשמוח בשבילו באמת.
הוא תיאר את העבודה כתובענית יותר ממה שהייתה לו בעבר ושהפעם התפקיד יותר מורכב ושלא יהיה לו זמן לדבר או לשלוח לי מיילים מהעבודה וכן ציין כי העבודה היא משעות הבוקר עד 21 בערב
זה סוג של מנהל תחום כזה שצריך לעבוד גם מהבית.

אני רק עברתי לגור איתו, זו הפעם הראשונה של שנינו מבחינת מגורים משותפים, לא אני ולא הוא גרנו עם בן זוג בעבר, ומפחיד אותי שהעבודה תאפיל על הזוגיות שלנו. ז"א אני אצטרך לשאת גם בעול של הדירה ניקיונות וכאלה כי הוא יגיע מאוחר, ובנוסף לא יהיה לו זמן וכוח להקדיש לי כי הוא יחזור מאוחר הביתה.

זה באמת משפיע על הזוגיות או שאני רק מפחידה את עצמי? כי כל הזמן הזה שהוא היה מובטל והיינו נפגשים בערב הוא היה עייף מלא לעשות כלום ועכשיו שהוא כן יעבוד הוא בכלל יהיה עייף.
אמרתי לו שאני לא רוצה שהעבודה שלו תהיה יותר חשובה ממני והוא אפילו לא טרח להכחיש שכך הדבר.

אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש... אני אשמח שתעזרו לי בעצותיכם ובניסיון שלכם.

אני יוצאת עם חבר שלי זה מספר חודשים, שנינו סטודנטים ולא גרים עם ההורים וכך נוצר מצב שמידי פעם אנו מבלים את הסופ"ש יחד אצל אחת המשפחות. חבר שלי נורא מתחשב ומשתדל אבל בזמן האחרון אני מרגישה שיש מעין מתיחות ביננו שאני לא יודעת להגיד האם היא באה מההרגשה שלי נטו או שיש באמת בעיה ואני לא יודעת האם להעלות זאת או לא.
שנינו כרגע בתקופה קשה ולחוצה בגלל הלימודים ואני בנוסף גם עובדת המון כי אני ממנת את עצמי לבד לגמרי ואז יוצא מצב שכל זמן שאני מקדישה לנו בא על חשבון משהו, בד"כ שינה וכך גם חבר שלי כי הלימודים שלו מאוד קשים.
נוצר מצב שאני מאוד עייפה פיזית ונפשית מכל הסיטואציה ואולי גם הוא. כאשר כבר הגעתי למצב שאני פשוט רותחת, להלן דוג' לסיבה:
בד"כ כשאנחנו חוזרים יחד הבייתה, המשפחות גרות רחוק אחת מהשנייה אז זה אליו או אליי, אני מצפה שעדין נקדיש זמן האחד לשני למרות העיסוקים עם המשפחה והחברים וההרגשה היא שכשאנחנו מגיעים אליו אני עוברת למקום אחרון בערך.
השבוע נסענו וקבענו שניסה במקום ביום ה' בערב כרגיל ביום שישי על הבוקר ואז תהיה לי הזדמנות להישאר עד מאוחר בעבודה ולהשלים שעות שחסרות לי, דבר שדיברנו עליו מראש, ביום חמישי על הבוקר שנייה לפני שיוצאים מהביית חבר שלי מציע שניסע בכל זאת בחמישי בערב אחרי שאני מסיימת לעבוד. אז כבר מאוחר אפילו לקחת דברים איתי כדי שאפשר יהיה להמשיך ישר מהעבודה, והוא אומר שהוא חשב על זה רק הרגע.
אציין רק שזו נסיעה של כ 4 שעות וצריכים לאסוף אותנו משם ולכן לצאת ב 9 ולהגיע ב 1 בלילה זה לא באמת נוח.
בסוף לאחר אין ספור שיחות טלפון עם אופציות נסיעה שונות ולא מתאימות, לי לפחות, הוא הודיע לי בהתראה מאוד קצרה שהזמין כרטיסים לאוטובוס מהיר לשעה יחסית מוקדמת, כמובן שלא נשארתי בעבודה כמו שרציתי, אבל מה הוא מאוד רצה שיהיה לי נוח ושנצא מתי שאני רוצה לדבריו.
ובסוף אצלו בבית כל מה שהוא עשה היה ללמוד בערך, כאשר כל הרעיון של לנסוע אליו היה שלו והוא מאוד רצה שאני אצטרף. בנוסף גם הסרט שרצינו ללכת לראות ביחד הוחלף באחר כי חבר שלו נעלב שהוא לא הולך איתו אלא איתי וכך בערך כל הסופש והכל אפוף במעין אוירת ריחוק כי הוא עסוק בהכל חוץ ממני.
ובאוטובוס חזרה פתאום חברי היקר נמס מתחיל לחבק אותי והגיד לי כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא שמח שבאתי וכמה כיף זה היה, למרות שלא ברור לי למה כי הרגשתי די מיותרת ומפריעה שם.
רמזתי שכל הסיטואציה הפריעה לי אבל אני נורא מנסה להתחשב תמיד, אולי מידי, ואני גם לא רוצה לריב.
השאלה האם בכלל להעלות את זה או סתם להגיד שיש לי הרגשה של מתיחות ביננו, אני מאוד אוהבת ופוחדת לאבד אותו.

שלום רב,
אני ובן זוגי חברים כשלוש שנים כשמתוכן גרים כשנה יחד. כבר הרבה זמן שאיני יודעת האם הקשר הזה מתאים והולך באמת לכיוון נישואים והקמת משפחה. אני מסורתית (באה מבית דתי) והוא חילוני ולעיתים נוצרים קשיים בשל כך. לדוגמא כשאנו נוסעים לשבת לאחד ההורים אז זה תמיד "ברגע האחרון" וזה גורם תמיד לאותו וויכוח כי אני רוצה להגיע לפני השבת (חצי שעה קודם לפחות, מה שלא קורה) ולו זה לא כזה חשוב וניראה שהוא לא מתאמץ בשבילי בזה ולכן נוצרים כל פעם ריבים עד כדי אי נוחות במהלך הנסיעה וארוחת שבת עצמה.. אני משתדלת לא לחפות עליו שום דבר דתי או להאמין במה שאני כן (אין לי בעיה שידליק מחשב ומוצרי חשמל חוץ ממוזיקה וטלויזיה שמפריעים לי כי הם בפרהסיה), והוא מצידו תמיד הסכים, בעיקר בתחילת הקשר, שיכבד אותי ויקיים ארוחת שבת או לא ידליק טלויזיה (מה שגם ככה לא מענייניו) וכד'. נוסף על כך, אני מרגישה שהקשר לא מתחזק וניבנה ושום דבר לא קורה.. בן זוגי איש עבודה מסור מאוד וכשהוא חוזר מהעבודה בשעות מאוחרות (לא לפני 20:00 בערב) אין כמעט בינינו תקשורת. הוא ישר פונה לעניניו ונדבק למחשב ואני אוהבת לצפות בטלויזיה ולנוח בסלון. ניסינו בעבר לעשות ארוחות ערב משותפות וזה עובד לעיתים רחוקות כי אני מגיעה הביתה קודם וכבר רעבה. ואם כבר זה קורה, אז כל אחד אוכל לבד מול המחשב/הטלויזיה או שיושבים בפינת אוכל אבל הארוחה עוברת מהר ולא ממש מדברים. עניין נוסף הוא שבן זוגי לא מסודר ועניין הניקיונות בבית לא ממש מדאיג אותו ויזום דרכו. תמיד אני אומרת מה יש לנקות ושננקה יחד ביום קבוע בשבוע אך הוא אומר שלא תמיד זה מתאים לו ושאני יותר מידי מודדת לו מה הוא עושה ורק מבקרת אותו ובסופו של דבר אם זה כ"כ חשוב לי לנקות כל דבר קטן אז שאני אעשה זאת. מפריע לי שהוא לא מנקה אחריו ושכל הזמן אני צריכה לנדנד לו ולהרגיש נג'סית.. ניסיתי גם את השיטה של לא לעשות מה שהוא צריך בניקיונות אך זה צובר לכלוך רב של הרבה זמן ואני לא רוצה בית כזה וחשוב לי ניקיון וסדר מינמלי. רק לאחר שאני עושה לו פרצופים וכועסת עליו אז הוא מנקה וגם אז- ברגע האחרון או מאוחר בלילה, ולא קודם כשאני מדברת איתו על זה וקובעת איתו כי יש לנו נסיעה או משהו אחר. תמיד חשבתי שחשוב יותר להסתכל עם האדם שמולי, ויש לבן זוגי באמת הרבה ערכים טובים והוא נערץ מאוד בקרב משפחתי וחבריי אך לפעמים אני חושבת שאולי היה יותר קל עם אדם יותר דומה לי, גם מבחינה השקפת עולם (אמונה דתית יותר) וגם מבחינת תחומי התעניינות ויותר התלהבות בקשר ולא ששנינו נהיה פסיבים. אני חושבת הלאה לעתיד משפחה ואני מפחדת שלא תהיה יציבות מבחינת השקפת עולם בפאן המעשי יותר כי מבחינה חינוכית אי אפשר להגיד לילד קטן לבחור. אני מתלבטת כבר הרבה זמן אם לעשות את הצעד ולהפרד אך אני תמיד חושבת שזו עלולה להיות החמצה ושלא תהיה דרך חזרה..
אשמח לכל תשובה שתעזור לי בהחלטתי.
תודה מראש.

אני ובעלי ביחד 5 שנים, מתוכם נשואים כשנתיים ואני בהריון ראשון.
לפני כ 4 חודשים גיליתי לתדהמתי שבעלי שמר על קשר (טלפוני ומיילים) עד לפני כמה חודשים עם אקסית שלו. מדובר על בחורה שרצתה להתחתן איתו ובתחילת יחסינו ידעתי שהם בקשר טלפוני שמאוד הפריע לי וביקשתי שיפסק. לאחר כמה פעמים ששמעתי שהם דיברו ורבנו על כך הוא נשבע לי שזה נגמר.
כמו שאמרתי לפני כמה חודשים נכנסתי לפייס בוק שלו וגליתי מייל שכתב לה לפני כשנה ובו הוא כותה לה שהוא מצא אותה בפייס בוק אבל "הוא לא יכול לאשר אותה בגלל שאשתו לא מרשה לו, אבל יש להם דרכים אחרות לשמור על קשר..." אני קיבלתי את שוק חיי, כששאלתי אותו מה פשר הענין הוא אמר שהוא סיים איתה את הקשר בערך בספטמבר השנה,ושאין לזה שום משמעות אבל הוא פחד לספר לי ששמר איתה על קשר טלפוני במשך כל התקופה כי ידע שאני אכעס ולא רצה להעציב אותי.
ימים ולילות לא הפסקתי לבכות, על הבגידה באמון, על ההשפלה במה שכתב, לא האמנתי שהוא מסוגל לשקר לי במשך כל כך הרבה זמן. דרשתי שיצלצל אליה בנוכחותי ויגיד שהשיחות נגמרות, והוא אכן עשה זאת. גם אני דיברתי איתה ואמרתי לה שזה לא מקובל עלי. היא לא הבינה על מה מדובר וטענה שמדובר בסך הכל בטלפון או מייל פעם בכמה חודשים ושהם בסך הכל ידידים.
מאז אותו יום אני מרגישה שחרב עלי עולמי, אין לי אמון בו, אני כל הזמן חושבת על זה, בודקת אותו, בוכה ומתפרצת עליו כל פעם מחדש, אני לא מסוגלת להבין איך הוא היה מסוגל לשקר לי במחיר של סיכון הזוגיות ביננו. הוא כל הזמן מצטער, ואומר שהוא אוהב אותי ושהסתיר זאת ממני רק בגלל שלא רצה לפגוע בי.
החודשים האחרונים קשים לי מאוד, אני שבורה. אני כועסת עליו מאוד על כך שהרס את התקופה הכי יפה שהייתה צריכה להיות לנו, הציפייה לילד משותף.
אני חסרת אונים, לא יודעת מה לעשות, אם לא ההריון הייתי לוקחת הפסקה בשביל לבדוק האם אני יכולה להמשיך לחיות איתו.
בגידה באמון מבחינתי היא בגידה לכל דבר. בבקשה תעזרו לי.

שלום,אני נשואה 9 שנים .+2 ילדים .לאחרונה כשבעלי ואני רבים הוא מצא טקטיקה חדשה להתנקם בי...
אני בחורה חמה וחיי מין חשובים לי...הוא מבחינתו יכול לוותר על הענין או להסתפק בפעם בחודש.
הוא מאיים שיישן בחדר אחר כדי למנוע ממני יחסי מין.ברור לי כשאנחנו רבים שגם לי קשה להיות קרובה אליו אבל עדיין אני מרגישה כאילו אנחנו חיים בנפרד.
אני נראית טוב והרבה מתחילים איתי ועד עכשיו עמדתי יפה בפיתוי אבל לא יודעת כמה זמן זה יקח.
הוא לא בוגדני אלא ההפך מאוד נאמן אבל מצד שני גם מאוד א-מיני ,כלומר מין כלל לא מענין אותו .זה תמיד היה ככה מאז שהתחתנו וזאת הפשרה שעשיתי כשהתחתנתי איתו כי אהבתי אותו.
מה לעשות?תודה

שלום,

ברצוני להתייעץ בנושא זוגיות. אני נשואה שנה לבעל מקסים שאני נורא אוהבת אך ישנה בעייה בקשר שחוזרת על עצמה ואני לא יודעת איך לפתור אותה. אנחנו זוג דתי ולפני הנישואין לא קיימנו יחסי מין אך תמיד היה לנו להט וסיפקנו את זה במיזמוזים בתקופה הראשונה של הקשר הוא רצה את זה המון ולאחר תקופה של חצי שנה הרצון שלו דעך וחשבתי אז שהלהט יחזור אחרי החתונה, אך לצערי זה לא קרה. את הלילה הראשון אחרי החתונה בילינו מחובקים ללא יחסי מין נורא התאכזבתי אך ניסיתי להבין אותו אולי קצת נלחץ. בחצי השנה הראשונה לנישואין שלנו (ואולי יותר) היינו מקיימים יחסי מין בתדירות נמוכה מאוד זה היה יכול להיות חודשיים (ואפילו יותר) ללא קיום יחסי מין. דיברתי איתו כמה פעמים אך שום דבר לא השתנה הגעתי למצב דכאוני וחשבתי הרבה להפרד ממנו . אחרי חצי שנה המצב קצת השתפר והתדירות עלתה לפעם בשבועיים בממוצע לפעמים פעם בחודש ולפעמים פעם בשבוע והיו שבועות נדירים שקיימנו יחסי מין פעמיים בשבוע (זה היה בקושי שני מקרים כאלה) ובפעמיים הבודדות שאנחנו מקיימים יחסי מין אני זו שיוזמת זאת. אני כבר לא יכולה להבין שום תירוץ אנחנו רבים ללא הפסקה אני מסבירה לו את מה שאני מרגישה אך אין לו תשובות מספקות כל מה שהוא אומר לי "אני עייף את צריכה להבין אותי אני עובד קשה" אני לא עובדת מזה 3 חודשים בגלל שיש לי עומס בלימודים והוא כרגע המפרנס היחיד ולצערי הנטל עליו אך אין לי ברירה זו השנה האחרונה ללימודי אני גם משתדלת לקחת את כל האחריות של הבית עלי אני דואגת להכל מאוכל ועד ניקיון (הבית תמיד נקי ומסודר)ובנוסף אני לא באה אליו בדרישות כספיות. אני מבינה את העייפות שלו אך לא יכולה לקבל את זה כתירוץ מתמיד מה עלי לעשות? ואם לו יש חשק ואני עייפה אני עושה את זה איתו כדי לספק אותו כדי לעשות לו טוב אבל אני לא מרגישה שהוא מתאמץ כמוני ולא משקיע בזוגיות שלנו.
אני רוצה רק לציין שאני משתדלת להיות רעייה טובה נותנת לו את כל האהבה והתמיכה שאישה יכולה לתת. אני מטופחת ונראת טוב, כלומר לא מוצאת בעייה שניתן להצביע עליה.



תודה מראש
סופי

שלום,הייתי מעוניינת לדעת האם זה אופייני לזוגות נשואים תקופה ממושכת,להתגעגע לתשוקה מינית
חדשה.כלומר אני ובעלי נשואים כ14 שנה,חיי המין שלנו מעולים,אך לאחרונה יש בי רצון לחזור ולחוש תשוקה מינית חדשה עם גבר אחר, אך לא סתם גבר אלא שיעמוד בסטנדרטיים שלי.
אני מרגיש את הרצון לבגוד.נכון שהדבר מבייש, אך זאת התחושה שלי.
הייתי מעוניינת לדעת האם יש זוגות נוספים שחשים את אותה תחושה ??????
במידה וכן ,איך מתמודדים עם הרצון החם הזה ??

שלום לכולם
רציתי לשתף אתכם במשהו שעובר עליי ואני לא יודע מה לעשות
אז ככה. אני ואישתי נשואים נכון לעכשיו כשנה ואנחנו ביחד כבר כארבע שנים. הכל עבד אצלנו כמו שעון האהבה פרחה ביננו והסתדרנו מצויין ביחד.
לפני כחודשיים בערך חזרנו מטיול ירח דבש בחו"ל ,ואני מאוד אוהב את אשתי אהבה מאוד חזקה.
אנחנו היינו גרים אצל ההורים שלי עד עכשיו כדי לחסוך כסף לקניית דירה. עכשיו לפני כשלושה שבועות היא קמה והחליטה פתאום שאנחנו לא צריכים להיות ביחד ,שאלתי אותה מה קרה ?, והיא טוענת שיש לה משהו שיושב אצלה בבטן כבר כחצי שנה ושעכשיו היא החליטה שהיא רוצה להתגרש, היו לנו מריבות שטוטיות פה ושם אבל זה ממש לא עילה לגירושין. היא עזבה את הבית באותו יום וכל מה שניסיתי לדבר איתה,אם זה ללכת לייעוץ נישואים או למישהו מומכה לזוגיות היא לא מוכנה להקשיב וכל הזמן אומרת שהיא כבר החליטה שהיא רוצה להתגרש וזהו שום דבר לא ישנה את זה.
אני מכיר אותה כמו את כף היד שלי הבן אדם התהפך 180 מעלות זה לא אותה האישה שהייתה איתי 4 שנים. היא ניהיתה מאוד קרירה ולא רגישה בכלל (והיא הייתה מאוד רגישה בעבר).
עכשיו אני בטוח במיליון אחוז שהיא לא בגדה בי והלכה עם משהו . היא פתאום טוענת כל מני טענות כמו שאנחנו לא מתאמים ושהיא צריכה מישהו עם אופי אחר שאחרי 4 שנים ביחד שמתוכם שנה נישואים היא פתאום נזכרה שאנחנו לא מתאימים .פשוט משהו ישב אצלה בבטן חצי שנה התבשל טוב טוב היא לא סיפרה לי שום דבר עד שיום קמה והלכה. כמה שניסתי להבין את זה מה קרה למה קרה לא הצלחתי ההורים שלה לא מבינים איך היא התהפכה ככה . אנחנו היינו זוג מאוד אוהבים וזה נורא קשה לי כל המצב הזה
אני כל כך רוצה אותה בחזרה ולא יודע מה לעשות . אפילו כתבתי לה מכתב מרגש שהזכיר בו את כל התקופות היפות שלנו ושום דבר לא עזר
אני לא רואה את עצמי עם מישהי אחרת היא הייתה הכל בשבילי הייתה כמו מלכה . אני כל יום מתפלל לאלוהים לשלום בית בתקווה שישמע אותי
בינתיים כבר שבוע לא דיברנו ובשיחה האחרונה שלנו היא אמרה שהיא רוצה לעשות את זה מהר ככל שאפשר
אני לא רוצה לאבד אותה ולא יודע מה לעשות ניסתי כבר כל מה שאני יכול
מה דעתכם על זה ? האם יש משהו שאני יכול לעשות ?או לשבת ולחכות שאולי יקרה נס והיא תשתנה?
תודה רבה לכם על ההקשבה מקווה שתעזרו לי

שלום - אני מראש מתנצל על השפה בה אני משתמש בפניה זו, אין הכוונה לפגוע באף אחד\אחת. זו פשוט הדרך הכי פשוטה שאני יכול להסביר את מצוקתי.

אני בן 28, ואשתי גם כן, נשואים מזה שנה, ויחד כ 6 שנים.
במשך כל התקופה נושא הסקס (שבפי אשתי נקרא בשם אחר, כיוון שהיא מתפדחת לקרוא לזה כך..) הוא נושא שכמעט ולא מדברים עליו.
אני לעומת זאת, מאוד פתוח בכל הקשור לסקס, תנוחות, עינוגים משותפים, חוויות חדשות - הכל הולך וכמה שיותר - אז יותר טוב.
אשתי, היא כאמור, ההיפך, אומנם לא קיצונית ומתחסדת, אבל יחד עם זאת דיי סטנדרטית. התנוחה מועדפת היא מסיונרית, מין אורלי-כמעט אף פעם לא קורה, "דוגי" קורה לעיתים וכו'...
השנים עברו, ואני מתחיל למצוא עצמי במצוקה. הסקס הטוב, הקורע, זה שאי אפשר ללכת על הרגליים אחריו - חסר לי.
העלתי את רעיון הסקסולוגית באוזני אשתי, והיא לא בדיוק בעיניין (בלשון המעטה).
היא אמרה לי "קבל אותי כמו שאני" - אני באמת אוהב אותה, ורוצה להקים משפחה, אבל אני מאוד חושש שנושא הסקס פשוט לא יכול "לעבור".
אני מוצא עצמי גולש באתרי סקס שונים כדי לקבל סיפוק שחסר לי בבית וכו', והייתי מעדיף לקבל את החסר בבית...
שיהיה ברור לכל - אשתי היא לא איזו פולניה קרה כקרח ששוכבת ומסתכלת על התקרה-ממש לא!!! אני פשוט רוצה יותר, אולי זה נשמע קצת זול, אבל אני רוצה שתיהיה יותר חופשייה, שתתן לי לענג אותה אוראלית, שתתן לי לממש פנטזיות, ודברים שהם יוצאים מן הכלל, שנגוון את חיי המין ואפילו את המקומות שאנחנו עושים את הסקס וגם מחוץ לבית.
איך אני יכול להביא את אשתי להבנה שאני צריך יותר?
טיפול זוגי? טיפול אצל סקסולוגית? (טיפול פסיכולוגי כבר יש...) וכל זאת - מבלי לפגוע בה!!!
המאהב הנצחי.

שלום רב! אני בת 27, נשואה לבחור בן 36. מאז שעברנו לגור ביחד (עוד לפני האירוסין), כמות יחסי המין ביננו ירדה ואפשר אפילו לומר נעלמה (יכולים לעבור מס' שבועות עד חודש בין פעם לפעם). בכל פעם שאני מעלה את הנושא (דבר הקורה רבות כי הנושא מאוד מציק לי), אני זוכה לקבל מליון תירוצים שונים (שנכונים אמנם, כמו עומס לימודים, מבחנים, עבודה וכו').
ניסיתי לדבר איתו כבר כמה פעמים, להסביר שאנחנו רק בהתחלה, עוד מחכים לנו חיים עמוסים ועם הרבה מכשולים ואז מה יהיה?! אמרתי לו אני ממורמרת, מתוסכלת ושבחיי זוגיות זה אחד מהדברים שצריכים ורצוי שיהיו על מנת לא להגיע למקרים, כמו שקורים רבות והם מציאת חיי המין מחוץ למערכת הזוגיות.... שאלתי האם ישנה בעיה של משיכה? של משהו שמפריע (למרות שכלום לא השתנה בי מאז שהדברים היו אחרת), כמובן שגם לשאלה זו, זכיתי לתשובה שלילית.
כנראה שהתפתחה אצלו מחלה מטבולית שמביאה לאנמיה, אנחנו מטפלים בכך וכן לאחר שיכנועים רבים, הוא יבצע גם בדיקות באשר לחשקו המיני שאינו קיים.....
אני לא מאמינה כי מדובר במישהי אחרת (בדקתי זאת).
לפעמים לאחר שיחות שכאלו, אכן קורה משהו ביננו, אבל גם אז, ההרגשה שלי היא שזה קרה על מנת "לעשות וי" ו"לסתום לי את הפה" (סליחה על הבוטות).
אני אובדת עצות, לא יודעת כבר מה להגיד ואיך להתנהג.... אני לא רוצה עתיד כזה עם הבחור שאני כ"כ אוהבת ורוצה להמשיך איתו את שארית חיי. אני מפחדת שאולי עשיתי טעות כשהתחתנו מבלי לפתור זאת קודם.
כל הזמן שומעים שהאישה לא רוצה, שהיא הבעייתית, אצלינו זה בדיוק ההיפך... והייתי כל כך רוצה לפתור זאת.
אודה לעזרתכם.
בברכת שבוע טוב ותודה רבה!

שלום, אני וארוס שלישנינו בני24 אנחנו שנה וחצי ביחד ואחרי חודש הכירות עברנו לגור ביחד עקב המרחק- כל אחד גר בקצה אחר של הארץ. אז עברתי לגור באזור שלו.
בהתחלה היה מקסים אנחנו גרים בערבה שהיא מדהימה ביופייה אבל אני רגילה למקום יותר מאוכלס ועם יותר אפשרויות בילויי.. לא הצלחתי ממש להתחבר פה לאנשים וליצור לעצמי חיי חברה וגם אני " הילדה הקטנה של אבא" ומאד קשה לי להיות רחוקה מהמשפחה שלי והחברים שלי.
זה יצר אצלי המון תסכול אבל כל עוד היחסים בנינו היו טובים אז לא יחסתי לזה הרבה והיתי בטוחה שכשאני יתרגל לאנשים ולמרחק הכל יפטר! מה שלא קרה, התחילו המון ריבים כי הוא התחיל לעבוד המון ואני עובדת בגן ילדים עד אחת בצהריים והוא עד שמונה בערב אני לא רואה אותו וכל המטלות בית נופלות עליי וקשה לי עם זה הדבר היחיד שהוא עושה זה לזרוק את הזבל...וזה בגלל שאני פשוט לא מוכנה! ועוד הוא מתלונן על זה! הוא בא מבית שאמא שלו ממש המשרתת של כולם ומגישה להם אוכל וקפה ובערך כל מה שירצו וגם סבתא שלו ככה... מרוקאים פרימיטיבים מאוד! והוא בהתחלה לא היה ככה הוא עשה יותר ממני ולאט לאט זה נפסק! כל פעם שאני אומרת משהו על זה הוא תוקף אותי ואומר לי שאני כל היום בבית והוא עובד ומפרנס אז לא ניראה לו שהוא צריך לעשות משהו! ולי נמאס להרגיש משרתת וכל היום לדאוג להכל וללכת להרים אחריו ולנקות אחריו כי לא אכפת לו עם הבית יהיה מסודר או מבולגן! אני גדלתי בבית שכולם עושים הכל וכמה שהם יכולים בשביל לעזור ולהקל על השני....
נפרדנו ב4 חודשים האחרונים כמה פעמים וכל פעם שחזרנו אמרנו שנשתדל..אבל אחרי שבוע זה נפסק וחזר לאיך שהיה!
אנחנו עוד חודש בערך עוברים לאזור שלי אחרי שנפרדנו וכבר באתי להעביר את הדברים הוא אמר לי שהוא מבין שלא טוב לי פה ואולי בצפון יהיה לי יותר טוב ונוכל להחזיר את היחסים למסלולם...
אנחנו עדיין רבים ואני מרגישה פה לכודה!
אני שנה הבאה מתחילה לימודים ואני פשוט לא יהיה מסוגלת לכל המירמור הנובע מכל הריבים האלה!


אני חייבת לציין שיש אהבה רבה ביננו אבל התקשורת פגומה מאד! הרבה פעמים העלתי את נושא היעוץ אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה כי הוא לא מאמין שאדם שלא מכיר אותנו יכול לעזור!

בנוסף יש אתה העניין של החוסר פרגון ורומנטיקה אצלו זו מילה גסה שלא עולה על הדעת!
הוא לא אוהב את חלק מהחברים שלי ולא מוכן שהם יבוא לבקר אותנו... אוו לצאת איתם בקיצור לא ברדיוס של 100 מ ממנו.

אני האהבה הגדולה שלו החברה הרצינית היחידה שהיתה לו, ואני רואה שהוא מנסה אבל זה כבר לא מספיק לי הנסינות הקטנים האלה ואני מתאכזבת ממנו כל הזמן על דברים שהוא לא עושה או עושה אבל לא מספיק טוב בשבילי!


אני חייבת עצה טובה אני ממש בצומת דרכים ואני לא יודעת מה לעשות... ואני לא יודעת איך אני יכולה לקבל בו את הדברים שאני לא מקבלת ולא לנסות לשנות אותו לאיך שאני רוצה שהוא יהיה ??!!

תודה על העזרה!

שלום!
אני בת 30, גרושה ואמא לילדה בת 4, הסיפור שלי קצת מורכב , הגרוש שלי רצה שנחזור אחד לשני לפני מספר חודשים אחרי שאנחנו גרושים כבר שנתיים, בזמן הזה היה לי ידיד מאוד מאוד טוב שהיינו מבלים המון יחד ולא היה בינינו כלום מעבר לידידות נהדרת, היה בינינו מתח מטורף אבל אף אחד לא יזם והמצב נשאר ככה, ולי היה לחץ מכולם לחזור לגרוש שלי ולנסות לשקם את היחסים אז אמרתי שאני אנסה , ניסינו והיינו יחד בסך הכל שבועיים וסיימתי את זה מהר, ולא אהבתי להיות שם היום בדיעבד אני חושבת שלא נתתי מעצמי כי הייתי מאוד מעוניינת בידיד , אחרי שהקשר עם הגרוש הסתיים הידיד שלי החליט שאנחנו חייבים לנסות להיות יחד, וניסינו היינו חודשיים הכי מופלאים שהיו לי ואז אמר לי שהוא מאוד מבולבל שאני כל מה שהוא מחפש בבחורה אבל הוא לא יודע עם הוא מסוגל עם הנטל של הילדה שלי הידיד שלי בן 28, בכל מקרה ניסינו להתנתק אחד מהשני ללא הצלחה , אנחנו בקשר , מתראים ומתים אחד על השני, אני יודעת שאין לזה עתיד אבל קשה לי להרפות.עכשיו הגרוש שלי שוב רוצה לנסות כי הוא טוען שלא נתנו לזה מספיק הזדמנות אמיתית(הוא צודק) עכשיו אני מבולבלת כי מצד אחד יש את הידיד שאני יודעת שהוא לא יקבל את המצב שאני עם ילדה כי זה מפריע לו ומצד שני אני חושבת אולי כן לתת הזדמנות לגרוש שלי , אני מושכת את הגרוש שלי כל הזמן עם התשובה עוד חודש ועוד חודש בטענה שעוד לא החלטתי ומצד אחד לא הוגן ומצד שני אני לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות...
מה לעשותתתתתתתת

שלום,

יש לי חברה כשנה ואני נתקל בקושי רב להוצא לפועל כל מיני דברים שקשורים לטיולים או אירועים.

בל פעם שאני יוזם משהו היא מסרבת ומתרצת את זה בכל מיני דברים שלי בכל אופן לא נשמעים כל כך אמינים.

אני אתן כמה דוגמאות:

במידה ויש לאחד החברים שלי יום הולדת היא תחפש את כל הסיבות האפשריות כדי לא לבוא איתי,

כמו: יש שם עשן, לא בא לי מסעדה,ת"א זה רחוק(למרת שאני נוהג) ואם זה בבית של מישהו אז היא אומרת שלא נעים לה להכנס בשעה מאוחרת לבתים של אנשים שהיא לא מכירה (למרות שהיא מכירה טוב את כל החברים שלי)



גם במידה ויש אירוע כמו חתונה היא תמיד מנסה להתחמק מלהגיע, אני לא אוהבת ללכת לחתונות, אין לי מה ללבוש וכו'.....

ורוב הפעמים אני נאלץ ללכת לבד.

גם אם הצלחתי לשכנע אותה להתלוות אליי היא תמצא סיבה כדי לעזוב מוקם.

שמחפשים מה לעשות בסופ"ש אני מציע את כל האופציות האפשריות (למרות אני לא מעוניין בחלקן) העיקר שאמצא משהו שהיא תסכים לעשות, התשובות האופיניות הן: לא בא לי מסעדה, כבר ראינו סרט החודש,אין מה לעשות שם כל היום, לא בא לי על המסלול הזה, איפה שחברים שלך הולכים יש עשן.....

שאני שואל אותה "מה בא לך לעשות?" היא עונה ב: "לא יודעת, אבל אני לא רוצה להשאר בבית"

רוב הפעמים העניין נגמר בריב כי היא לא יודעת להגיד מה היא רוצה לעשות, ואני לא יודע לקרוא מחשבות.

אני מצידי נענה בחיוב ליוזמות שלה גם אם אני לא הכי רוצה או מעוניין לעשות את מה שהיא יוזמת מצידה אם זה חתונות, ארועים משפחתיים, טיולים, בילויים בסופ"ש

אשמח אם מישהו יכול ליעץ לי מה נתן לעשות?

שלום רב
אני ואשתי בגילאי ה-30 נשואים + 2 ילדים + 1 בדרך
יש לי פנטזיה שהיא מאוד רחוקה מהמציאות והייתי מאוד רוצה לממש אותה.
היינו בטיפול מיני אך לא הגענו לשום כיוון.
הייתי רוצה שאשתי תשים לי מתקן צניעות לגברים ותשמור ת המפתח סביב צווארה.
לאורך כל הזמן הזה, אני ממלא אחרי כח משאלות ליבה. חשוב לציין שאני הופך להיות מאוד אנרגטי ויעיל כאשר אני לא גומר, אבל קשה לי להפסיק בעצמי.
אני גם מפנטז על אשתי עם עוד גברים. הבנתי ממנה לאחרונה שהיא הייתה מוכנה להיות עם חבר שלה לשעבר. זה מאוד מדליק אותי, אך היא לא עושה כלום בנידון. איך אני יכול להתקדם? האם הפנטזיה שלי נורמלית? האם לנסות לשכנע אותה לממש משהו שהיא גם רוצה?
לא איכפת לי לתקופת ניסיון להיות מנוטרל מינית ולטפל בילדים ובנקיונות הבית והיא תנהל רומן מהצד שיספק אותה מינית. אני אספק אותה משפחתית. כמובן שהכל יהיה סודי ולא יוחצן החוצה.
תעזרו לי בבקשה.

אני בת 32 נשואה 11 שנה +3 ילדים בעלי מלמד קבלה ומזה כשנה וחצי התחברה אליו בחורה שבמהלך השנה וחצי שהיא לומדת ונמצאת איתו כל היום היא גם התגרשה וכל זה בתמיכתו ועצתו של בעלי . הם מתכתבים המון במסרונים שבהם הצצתי פעמים רבות והיא מבטא את אהבתה אליו ואת תודתה על כך שפגשה אותו בחייה. ולא תוכל לחיות בלעדיו ץ מריבות רבות עברנו ועדיין על הנושא הזה . הו אלא מוכן שהיא תצא מהמקום בו הוא מלמד בטענה שהיא חלשה וצריכה תמיכה . תמיד הוא מציין שהוא אוהב אותי ורוצה שאראה טוב (היא רזה מאד יש לציין)אני נמצאת בבעיה קשה של חוסר אמונה בו !עקבתי אחריהם ותמיד חיטטתי לו בפלאפון ועוד בלי סוף והיא לא מרפה ממנו . תמיד אוהבת אותו וכל בוקרא אוספת אותו אני פשוט חיה תמיד בפחד לא מזה שהוא יעזוב אותי כי הוא תמיד אומר שזו לא כוונתו (יש לה שני ילדים והוא לא בקטע של לגדל ילדים אחרים )אני מרגישה שהיא מעין שעשוע בשבילו או כיף מסויים , משפיל מאוד ! אני מרגישה גמורה לחלוטין , מה שהוא חושב שזה צריך לדרבן אותי ... מה עליי לעשות אודה לכם על עצה או עזרה !!