פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

היי עופרה,
את שואלת על כמות סבירה ונורמלית של ריבים.
לדעתי לא ניתן לתת לך תשובה, כי זה תלוי בהרבה מדי גורמים: שוני במטרות ובצרכים, יכולות תקשורת בין -אישית, אינטליגנציה רגשית, טמפרמנט, אורך פתיל - והאינטראקציות בין כל הגורמים הללו...בקיצור- מורכב מדי ושונה מזוג לזוג.
ריב הוא לא בהכרח משהו רע. הוא יכול להיות גם משהו מאוד בריא שמוציא לאור, מאוורר, רגשות וצרכים אמיתיים במקום להסוות אותם ולבלוע, למען שלום בית...
השאלה היותר משמעותית היא איך את ובן זוגך מנהלים את הריב, כמה אתם נבהלים ממנו, עושים ממנו עניין, וזוכרים אותו לאורך זמן וחוששים מן הריב הבא כי הוא עורר יותר מדי לחץ וכאב.
זה לא חייב להיות כך.
אפשרר ללמוד לריב בצורה בריאה, בלי לאבד את תחושת האהבה תוך כדי הריב. הכי טבעי שיהיו חילוקי דעות ופערים לגבי נושאים שונים, אבל לא הכרחי שיהיו עלבונות ופגיעות, ואת זה ניתן ללמוד, למשל.
ניתן ללמוד לפתח את יכולת ההקשבה והאמפטיה לשני, להקשיב מעבר למילים הקשות - להתכוונן בהקשבה שלך אל מה חשוב לצד השני, מה מדאיג אותו, מה הרגשות שלו, החששות שלו.
מה דעתך?

טלי יקרה!
לבעלך יש תחושות וצרכים שונים לגבי הקשר שלך אליו וחשוב לו לפתוח את הנושא. דברו על הכל בפתיחות וגילוי לב. העניין חשוב לבעלך ואם את מכבדת את צרכיו- תיזמי לכם פגישה עם יועץ מקצועי לפני שתביאו ילדים לעולם.

סוהא יקרה!
גילוי הבגידה מכאיב מאוד. דברו. נקו את השטח. בררו למה בכלל קרה ואיך משקמים את האמון ואם לא מצליחים בעצמכם, לכו ליעוץ.

סוהא היקרה, ניתן להתגבר על בגידה, אבל מאוד קשה לעשות זאת באופן עצמאי, ללא עזרה. בלי לקחת עזרה מקצועית אתם עלולים לחזור על אותם דפוסים שהובילו לבגידה, מבלי שאפילו תהיו מודעים שזה קורה לכם. כרגע יש המון כעס אצלך, גם בגלל המעשה עצמו וגם בגלל שהוא עשה ממך "מטומטמת וחשדנית" כל עוד הוא לא הודה. והאמון נפגע קשות, כמובן. אתם צעירים, ואם החלטתם לשקם את הנישואין - עשו כבר בדק בית יסודי. אל תסתפקו בלטייח, לבלוע את הגלולה המרה ולנוע הלאה, תחשפו בעזרת הייעוץ מה הוביל לבגידה, ואז עליכם לבנות תקשורת והרגלי חיים חדשים, כדי לבנות מחדש את יחסיכם.

[a href=http:// id=link][a href=http:// id=link]אל תאמיני לבעלך מניסויוני הרב שהשקר מתגלה הוא ממשיך לאורך כל הדרך..זקלין[/a][/a]

דורית יקרה!
לא תוכלי לכלוא את בן זוגך בכדי לשמור אותו לעצמך ולא תוכלי לפרש לכל הנשים שבאינטרקציה עסקית מולו שהחברותיות שבו היא תכונה :)) אני מניחה שאת יושבת בבית וכלואה בפחדיך והחופש שלו מתפרש אצלך כאיום. אבל אל לך להעלות נבואות שתגשמנה את עצמן! קנאה היא תכונה מאוד הרסנית: לוּפּ הרסני למקנא ולמושא הקנאה! אם את אכן אוהבת אותו ומאמינה באהבתו אליך, הניחי לו. תסמכי עליו. תרגיעי את קנאתך בעזרת איש מקצוע, צאי גם את, תתפתחי ותהיי גם את באינטרקציה עם אנשים.

את יודעת, דורית, יש עוד סכנה עם החשדנות הזאת - שככל שהיא תוסיף להיות ביניכם, כך בעלך עלול לחדול מלספר לך על כל מיני דברים, כי קשה לו עם תגובותייך, ואז עלול להיווצר מעגל קסמים - הוא מספר לך פחות - ואת נעשית עוד יותר חשדנית ונאלצת לחקור אותו כדי לקבל סיפוק לסקרנות ולחשדנות שלך, וא הוא יתגונן עוד יותר כי הוא יתנגד לחקירות. את חייבת לטפל, כמו שיהודית הציעה לך, כי זו הפרעה מאוד רצינית לקירבה ביניכם ולאמון.

שירי יקרה!
חבל שהתעקשת ולא שמת לב לסימני האזהרה שהופיעו הרבה לפני החתונה. כבר במהלך כל השנתיים להכרותכם נכנסת למיטה חולה- בעלך שימש מאריונטה לאימו שהתעללה ורמסה אותך ולא עמד בדרכה לצידך. כבר אז היה בובה שלה. יחסים מאוד מעוותים במשפחתו
לדעתי עליך לעשות שני דברים: ראשית, לחזק את בטחונך העצמי באמצעות יעוץ אישי מקצועי/סדנאות- כדי שלעולם לא תשמשי עוד לאף אדם שק חבטות! ושלב שני, אם את אוהבת ועדיין רוצה לחיות איתו? עליך לפתור את הבעיות מולו בלבד ולא מולה. מולה הוא יצטרך ללמוד להתמודד. עליך להציב בפניו את הבחירה בינך לבין אימו. כי ברור שאם מעדיף את אמא שלו - אין טעם מבחינתך בחיים משותפים כאלה... אִיתָם.
ואם במפתיע יבחר בך, עליכם לעבור לגור הרחק הרחק ממגורי אימו.

אבל דורית בזמנו הוא לא הסכים לעבור לגור במקום שיותר מ10 דקות הליכה ובגלל זה גם לא היה לנו איפה לגור אז יום אחרי חתונה חזרנו אליה (אמא שלו) ואז היא נתנה לי לישון בחדר משותף עם עוד שלושת האחיים של בעלי בני 18-23 , דאגה להביא חתול הביתה בתקווה שאני אפחד ובאמת אני מתה מפחד שחתול או כלב עוברים לידי , שפחה שמן לכניסה ונפלתי כמעט 20 מדרגות ועוד הרבה דברים אחרים.
ודאגה שהוא יברח במצב הזה אז מצאתי את עצמי ברחוב ולכן בסוף נשברתי והסכמתי לגור קרוב וגם היום אנחנו רק מרחק של 15 שעה ממנה .
גם היום הוא מסכים לגור רחוק כאילו אבל בזמן אמת לא מוכן לזוז מטר לשום מקום כי יש לו כל מיני תרוצים מה עם עבוד? אבל יהיה פקקים?
אניחייב להגיע לביה"כ מסויים בשבתות ?אז מה יהיה שבתות שאני אצטרך להיות בבית הכנסת? מה תישארי לבד?ועוד מיליון סיבות אחרות
לא יודעת מה לעשות?
אני יועצת חינוכית ואפילו את עבודה שלי עזבתי מרוב דיכאון שהיכניסו אותי והיום אני בבית כבר שנה בלי עבודה.
ממש נמאס לי!

היועצת הנישואין שאנחנו מגיעים אליה מציעה לי לעשות שיחה משותפת עם אימו כמובן בגלל שבעלי החכם לא מסוגל לעזוב אותה ואני האמת לא מסכימה אני לא מעוניינת בשיחה זו בגלל שמה יש לי בעצם לדבר איתה?מה מטרה של השיחה אם אני לא מעוניינת להיות איתה בקשר?מה יש כבר לדבר אחרי כל זה?מה דעתך?

אני מחכה כבר כמה ימים בבקשה תענו לי!

איזה חמות מכשפה יש לך ובעלך גם חננה שמקשיב לאימו מילא היה חזק והיה לו דעות משלו......אם לא יסכים להתרחק מאימו ושלא תתערב בחייכם את צריכה לזרוק אותו ותזהרי לא להכנס להריון
מכירה מישהי שהיה לה חמות כזות ובעל כזה ותאמיני לי בסוף היא חטפה מחלת נפש וסבלה מאוד בגלל שהיא מיררה לה את החיים בכל דרך אפשרית אני ראיתי זאת במו עינייי אלה לא סיפורים עדיף להיות אלמנה,גרושה על פני חיים כאלה

שירי היקרה,
קראתי את מכתבייך הכאובים, ואכן נכנסת למצב ביש. לצערי אינני מרגישה שאני יכולה לעזור לך דרך הפורום הזה, מכיוון שהבעיות שאת חושפת הינן סבוכות, ודורשות שייכנס לתמונה מישהו שיכול לתת לכל משפחתכם הדרכה, אני מקווה שהיועצת אליה אתם הולכים תוכל לעזור, כי נדרש כאן באמת טיפול של כל המערכת המשפחתית, זה לא רק ייעוץ זוגי. אולי ניתן להיעזר ברב בית הכנסת שלכם? צר לי שאינני יכולה לעזור יותר.

הבעיה היא לא אמא שלו הביעה היא את !!! אם אתלא מסוגלת לעמוד על זכותך לכבוד מינימאלי ובלי שהיא תרמוס אותך ותהרוס לך את החיים אז אל תבואי בטענות לאף אחד. גם אם תתגרשי ממנו ומממנה, סביר שתמצאי מישהו אחר שירמוס את כבודך ויתיחס אליך בבוז. אם את לא מסוגלת להתחזק אז פשוט תסבלי בשקט כי לזה כנראה נולדת.

אכן, הבעיה שלך היא לאו דווקא אמא שלו. עמית הגיב/ה בכעס ובגסות למרות שהכוונות וודאי טובות. הבעיה פה,שירי, שאת לא מספיק חזקה. את חייבת ללמוד להיות אסרטיבית ולדעת מה את, שירי - רוצה! המשפחה כולה, אליה נכנסת מתפקדת באופן לא שפוי כשהיד השלטת היא של אימו. זו המציאות שלהם והיא לקוייה. כל המשפחה צריכה טיפול מקיף וקרוב לוודאי שהם לא רואים זאת ויגיבו להצעה בבוז. השאלה עד כמה את אוהבת את בעלך ובמקרה והוא יתעשת ויהיה מוכן להתרחק מרחק הגון ממשפחתו למענך, השאלה אם אז תהיי מאושרת איתו. מוצע לך בחום לגשת בעצמך ליעוץ וטיפול להעצמה אישית, בכדי שלא תהווי מטרה ובמידה וכן -שתדעי לעמוד בגבורה מול מי שינסה לרמוס אותך. שיחות עם יועץ מקצועי יעזרו לך לצבור כח וכשתהיי מספיק חזקה לעמוד על שלך, וכשתדעי מה את באמת רוצה לעתיד שלך - קבלי החלטה כלשהי ותעמדי עליה. עדיין אין לכם ילדים והגמישות להחליט לכאן או לכאן - בידייך. בהצלחה!

לשירי היקרה

חבל לך על בריאותך, נישואים אלו הם כשלון ת ת ג ר ש י, תני לו לחזור לאמא שלו.
ברגע שיראה שאת החלטתית ויוזמת גירושים כנראה שיקח את הדברים בצורה אחרת

בהצלחה !!!

שלום!
טוב לא יגמר הסיפור הזה כל עוד לא מעורבים ילדים תברחי כמה שיותר מהר!
גם אם היו מעורבים ילדים לדעתי זה היה הפיתרון,

שלום לך שירי היקרה,

אני ממש מרגישה הזדהות עם מצבך.
אני במצב די דומה.

שתי שאלות לי אליך:
1. האם יש לכם ילדים?
2.האם טוב לך עם בעלך?- בזמן שאמו לא מתערבת.

אשמח לסייע מעט..

אלונה יקרה!
את מושא לקנאה להרבה נשים (רווקות ונשואות כאחד) ואת היא ההוכחה שבכדי להשיג זוגיות מושלמת שבה יש חברות משיכה סיפוק ואהבה גדולה - לא צריך להתנסות עם הרבה. צריך את האחד שמתאים - ולך יש אותו. תיהני מהקיים ומי ייתן ואהבתכם תשרוד כל חייכם!

היי אלונה, במקביל ובנוסף למה שיהודית כתבה לך, אני רוצה להחמיא לך על הכנות שלך מול עצמך. את באמת נמצאת במצב מצויין מבחינת הרגשות והתשוקה שלך כלפי בעלך, ויחד עם זה מנקר לך החיידק הזה של התנסויות נוספות, הרפתקאות, ריגושים חדשים, התחלות חדשות, שאת שומעת כל הזמן מחברותייך, והידיעה שמאוד יתכן שזה יהיה הגבר הראשון והאחרון שלך.
עליך לדעת שכמו שאת מקנאה באספקטים מסויימים של הרווקות שלהן, הן בוודאי מקנאות בזוגיות המדהימה שיש לך. ככה זה, אנחנו חיים עם התשוקה לקבל את מה שאין לנו, זה טיבעו של האדם. כמו כן, עליך להפנים שהפתרונות שתיכף אציע לך עלולים להעלות את הסיכון ולקלקל לכם את גן העדן שלכם, קצת כמו "לטעום מעץ הדעת". לא חייבים...
אם בכל זאת המחשבות הללו ימשיכו להטרידך, יש לכך מספר פתרונות, אבל כולם כרוכים בתיאום ציפיות בין שני בני הזוג, אחרת זה עלול להיעשות ללא הסכמה או גרוע מכך - ללא ידיעת בן הזוג וזה הרסני ביותר ליחסי אמון.
הפתרונות שאני מדברת עליהם הם הרחבה מבוקרת של ההתנסויות והריגושים ע"י סדנאות מגע וטנטרה, שמתווים את הגבולות של המגע בין המשתתפים ללא יחסי מין, אך בכל זאת מאפשרים מגע ארוטי חלקי עם גברים / נשים אחרות.
פתרון אחר הוא חילופי זוגות. כמובן שיש בכך סכנות לא מעטות, אבל אם יחסיכם מאוד קרובים ומאפשרים ואתם מפרגנים ולא קנאיים - זה יכול לענות על הצורך שלך בהתנסות עם גברים אחרים. גם בנושא זה יש וריאציות שונות - עם חדירה ובלי חדירה, למשל. עניין של הסכמה מראש עם הזוג השני.
אבל, יקירתי, נראה לי שזה מאוד מוקדם בשבילכם. בינתיים תבני את ההתקרבות והאינטימיות שלכם, ורק כאשר החיידק הזה יהיה ממש בלתי אפשרי לסבול - תהיו אולי מוכנים להעלות את רמת הסיכון...

יקירתי התמימה, כמו שאת מכנה את עצמך, ראשית, את יכולה להירגע, הרבה מאוד גברים (אני חושבת שכמעט כל גבר שיש לו גישה למחשב) גולשים לאתרי סקס שונים, ורבים מהם אף נהנים ומתגרים למראה סרטים כחולים. אולי תתפלאי, אבל גם הרבה נשים עושות זאת (את שני הדברים).
סקס הוא צורך טבעי, וגירויים שונים מעלים את רמת הריגוש של כולנו, ובמוקדם או במאוחר, שגרת חיי הנישואין מביאה אותנו לחפש גירויים חדשים.
דבר נוסף שאולי יפתיע אותך, הוא שאנשים משתנים, מתפתחים. לא נשארים אותו דבר כמו שהיו כאשר הכרנו אותם. זה לא רק שלא הכרנו אותם לעומק וביסודיות, גם זה, אבל אם תחשבי על זה, זה יכול להיות משהו טוב, שמשתנים ולא נשארים תמיד אותו דבר.
נכון שזה מצריך כל פעם להיערך מחדש ולחשוב איך להגיב ומה לעשות עם הכיוון החדש, אבל עצם העובדה שיש ועוד יהיו שינויים - זה טבעו של האדם. עובדה שחל אצלכם שינוי ביחסי המין כמו שאת מספרת.
את אומרת שהכי חשוב לך לדעת האם הדברים הללו מעידים על איזו בעייה שלו מולך?
אינני יכולה להשיב לך בוודאות, לשם כך רצוי מאוד בכל זאת לדבר איתו, אבל מה שאת מתארת הוא תופעה כל כך טבעית ומצוייה, שהיא אינה בהכרח מעידה על בעייה כלשהי. לפעמים הצפייה בפורנו מתניעה את הכניסה לאוירה ארוטית וזה דווקא עוזר. אולי זה דווקא הפוך ממה שאת דואגת - שדווקא בגלל שלאחרונה יש ביניכם יותר סקס - הוא מחפש דרכים לשפר את עצמו כמאהב, או רעיונות חדשים, או להיכנס לאוירה כדי שיוכל לעמוד בדרישותייך החדשות? אולי הגזמתי, אבל עשיתי זאת בכוונה כדי להראות לך שמה שאת חשבת הוא לא בהכרח הכיוון הבעייתי...

זה בסדר כל הגברים אוהבים את זה ואם האשה גם ורואים את זה ביחד ונידלקים ומיתחרמנים אז מה טוב אבל ...... לא בהגזמה.

שיר היקרה,
יש לך בבית יצור שנקרא "הגבר המצוי": בין היתר - "ראש קטן" בכל הנוגע למטלות הבית, שתקן ושונא שיחות נפש, זקוק למילה טובה ולהערכה על כל פעולה שהוא עושה, שונא אבל ממש שונא כאשר מבקרים אותו.
תתפלאי אבל יש ספר מן המוכן שיכול לעזור לך וגם לו להבין את השוני ולחיות איתו ביתר הרמוניה וקבלה!
הספר הוא "גברים ממאדים, נשים מנוגה" מאת ג'ון גריי, והוא מאוד מומלץ.
אחד המסרים המובהקים שלו טוען שהצרכים הרגשיים של שני המינים אינם זהים. גברים צריכים שכל הזמן יעריכו אותם ויסמכו עליהם, ולכן הם מאוד רגישים לביקורת. נשים - הכי חשוב להן להרגיש שזקוקים להן ואוהבים אותן (בהיבט של שייכות), והבעייה בתקשורת היא שכל צד יודע יותר בקלות לתת לצד השני את מה שהוא מצפה לקבל, כי זו "מטבע" יותר מוכרת לו, וכך יוצא שאף אחד אינו מקבל מספיק ממה שהוא זקוק לו.

אם גם זה לא יעזור - נסו קצת ייעוץ זוגי.

שהתחתנתי מרצון בלבד אחרי הכרות של חצי שנה הוא היה נראה לי מנומס ועדין וגם הבטיח המון הבטחות שיצאו שהן שקרים כמו העובדה שאמר שמרוויח 6000 ש"ח אך עזב את העבודה לפני שהתחתנו את זה כן סיפר לי אך כמו שאמר האמנתי שימצא עבודה חדשה מהר ולא ידעתי על התנאים שלו ,בכלל לא יעבוד בתור עובד זוטר חייב להיות תפקיד אחראי אני שואלת מה יהיה כשיהיו ילדים
הוא בנאדם שלא יכפת לו לעזוב את העבודה אם משהו מפריע לו ואני לא מוכנה שילדיי יסבלו מעוני בגלל דבר כזה ובגלל זה אני מנסה ככל האפשר לא להכנס להיריון .....(גם בגלל סיבות אחרות)
הוא לא סיפר לי שאביו חולה אלצהיימר למרות שאנו גרים עם הורים שלו.
(שזה מידע חשוב לדעתי)
הוא אמר שחזק כמו בן 18 (לפחות מבחינה מינית) ומה שאני רואה הוא מתנהג כמו בן 70 ומאכזב אותי ומתסכל אותי הרבה (אין לו בעיות זקפה רק המון ימים עוברים עד ששוכב איתי-בהתחלה לא מצא חן בעיניו איך שאני יוזמת סקס אז הפסקתי תליזום לחלוטין)וגם אז לפעמים הוא עייף ולא משקיע במשחק מקדים בכלל מה שמאוד מאכזב אותי למרות שדיברתי איתו על זה לא ממש עזר....
אוף...מה עושים???(אם לא ההיתי מחוסלימית היתי שוקלת פרידה אני מרגישה מאוד רע נפשית)
זה לא שיש לי בעיה לעבוד למרות שאני סטודנטית פשוט אצל מוסלימים זה לא מקובל לעבוד בערב ועוד בלי אוטו המשפחה שלי ולא בעלי אף אחד מהם לא מסכים לתת לי רכב כי אומרים שהנהיגה שלי לא כ"כ טובה...אולי עכשיו בחופש הגדול אמצא משהו ביום מקווה אפילו 9 שעות ביום כי חייבת לחסוך כסף ללימודים....

קתרינה יקרה!
דברים לא פשוטים את עוברת. רק אחרי נישואיכם התגלתה חוסר התאמה אינטימית ביניכם: מנטאלית, מינית, השקרים, השכלה, אי לקיחת אחריות כלכלית מצידו, העקשנות והזילזול שלו בך. ובגלל מגבלת הדת אינך יכולה להתגרש. על כן את צריכה לבחון איך במגבלות הללו את יכולה לחיות הכי טוב.
השאלה אם הוא יהיה מוכן ללכת ליועץ חיצוני או למישהו שיוכל לדבר איתו ולהדריך אותו לעבוד על עצמו ועל הקשר ביניכם. או אולי לדבר עם חבר טוב שלו או בן משפחה שקרוב אליו. מישהו שיוכל לדבר איתו על העבודה ועל ההערכה והכבוד ביחסו אליך.
בנוסף, ולמרות המגבלות, תמשיכי את להתפתח מבחינה אישית בלימודים ובעבודה.

ללימודים ודברים אחרים...אני רוצה שיהיה לי סיפוק מחיי הנישואים או לפחות שיביע אליי הערכה כבוד ואהבה זה לא כזה קשה....

קתרינה היקרה,
מכל מה שאת כותבת נראה שאת באכזבה והתפכחות גדולים מן הבעל שלך. יש כאן המון תחומים בעייתיים - שקרים והסתרת מידע חשוב, לא עובד, לא מתפקד מינית, לא מתייחס אלייך. אינני מכירה את הכללים אצלכם בתרבות המוסלמית, אבל האם זה הגיוני שתהיי נדונה לחיות ככה את כל החיים? האם אין לך באמת שום מוצא? האם את יכולה להכריח אותו ללכת איתך לייעוץ? אגב, מאוד יתכן שחלק מן הבעייה זו הביקורתיות שלך שמחלישה אותו ומחריפה את חוסר התיפקוד שלו. אולי הוא מאוד פונק ע"י הוריו ותמיד קיבל מהם כל מה שדרש, ופתאום מופיעה מישהי עם דרישות ועם ביקורת של מוכנה לוותר לו ולפנק אותו ועם זה הוא אינו מסוגל להתמודד והוא מהר מאוד מרים ידיים מול כל קושי.
אולי את יכולה ללכת לבד לייעוץ ולבחון את האפשרויות העומדות בפנייך. חישבי עכשו לטווח הרחוק- איך כמה שיותר מהר תטפלי עכשו במצב כדי שלא תתיקעי עם כל הבעיות הללו לכל חייך!

אני לא מוכנה לפנק אותו..בכיף אני אפנק אותו..אבל בשביל זה אני צריכה לראות שיכפת לו מהרגשות שלי ויחס של כבוד ולא זלזול
בן אדם לא יכול להתייחס לאישתו כמו זבל ורק כלך הדרישות והרצונות שלו ייתקיימו
הבן אדם לא יודע לחיות בזוג
עובדה שעד עכשיו לא היה מוכן לעבוד ללא כל התנאים שהציב ואנחנו שקועים בחובות ועיקולי חשבון אבל אני זאת שצריכה להתפשר לפרגן ולתמוך....תאמיני לי אני אפילו תומכת מעל ומעבר אם אני מרגישה שלבן אדם כן יכפת לו ממני
אני הבת הבכורה במשפחה ונאלצתי לתמוך בקרובת משפחה חולה מאוד כבר מגיל צעיר
הוא מאוד מפונק והכי צעיר מבין אחיו ואחיותיו
זה כן חשוב לפנק אבל בגבול.......לכל דבר יש גבול גם לדרישות וגם לפינוקים.....
הכי גרוע שמשפחתי אומרת לי את זו שהתחתנת איתו אז את לא תיפרדי ממנו זה מה יש מגיל מאוד צעיר סבלתי התעללויות בבית הספר תמכתי בבת משפחה חולה מאוד שכללו קללות אישיות כלפייי שכאילו אני גרמתי למחלה זו סך כל אני בחורה צעירה מגיע לי לסבול כל החיים?בגלל שבעלי מתייחס אלי כמו לרובוט חסר רגשות??????????????

אביב יקר, אין זה המקום לקבלת מידע על מטפלים ואנו מנועים מלאפשר פירסום בפורום

גלי יקרה,
כשמגיעים לחילופי זוגות מתוך משבר בזוגיות לפתרון והצלה ולא לגיוון בלבד, ישנה סכנה שהסדקים הקיימים ייצרו פערים גדולים יותר והמשבר יחריף כתוצאה מהמהלך הזה. יש לטפל במשברים נקודתית. הבחירה שלכם בחילופים שימשה בריחה. צריך לעצור את זה בדחיפות ולטפל מיידית בעצמכם נפשית ופיזית עם עזרה ויעוץ זוגי מקצועי.

יהודית היקרה ! האם עצם הפניה לחילופי זוגות לא מצביעה על המשבר בחיי הנישואין ? אם טוב בבית למה לפנות לחילופים? את כותבת משהו על גיוון, האם זה סתם להחליף מסעדה או בגד ? האם אין בבן הזוג ובאינטימיות משהו מקודש ? קצת משעמם אז בום טרח הולכים לעשות את זה עם זרים? לי כל הרעיון נראה מוזר וזר ואני תוהה אם כך ניתן למצוא את הנוסחה לחיי זוגיות מושלמים.

רונית יקרה! שוב. קטונתי לבוא ממקום של שיפוט. אני מניחה שהפורום נועד לבוגרים, להם זכות הבחירה. אני מכבדת מאוד את השקפתך ותחושותיך וגם אין לי זכות לבקר את החלטתם של מי שבחר בדרך האחרת אם לשניהם חוסן נפשי, פירגון הדדי וצורך בריגוש ללא אובססיה. כל זוג יבחר לו את דרכו בתנאי שלא פוגע באחר.

היי דריה,
גם מה שאת מספרת הוא אופייני להרבה זוגות, וזהו סוג של שחיקה ופער בתקשורת ביניכם.
אני מאוד ממליצה לשניכם לקרוא את אחד מסידרת הספרים של ג'ון גריי - "גברים ממאדים ונשים מנגה", המסבירים את הצרכים השונים ואת הציפיות השונות של גברים לעומת נשים, ומאוד עוזרים להוריד ציפיות, ולעשות את המאמץ להעניק לשני את מה שהוא צריך באמת, מתוך הבנה טובה יותר של צרכיו. הרבה פעמים אנחנו מעניקות לבן הזוג שלנו את אותם דברים שאנחנו בעצם מתאוות אליהם, ואנחנו מתפלאות שהוא לא ממש מתענג על כך, ומתפלאות עוד יותר איך הוא לא מבין את הרמז וגומל לנו במחווה דומה.
חלק מההתבגרות של בני זוג ומהתפתחות הזוגיות הוא ההבנה וההפנמה שאנחנו באמת בני אדם שונים זה מזה, ולנסות להפיק דווקא מכך את המיטב.
אם אינכם מצליחים לעשות זאת בכוחות עצמכם, אני בטוחה שאפשר להפיק הרבה תועלת מעזרה מקצועית בתחום הייעוץ הזוגי, ולעבוד על התקשורת ביניכם, כי ממה שאת מתארת יש בסיס מצויין לקשר.

שירן היקרה,
אני מצטרפת לכיוון של דריה.
כאשר את רוצה להתקרב למישהו, להיפתח בפניו, לתת בו אמון, ולהעניק לו מעצמך, לפעמים צריך לפגוש כמה וכמה בני זוג פוטנציאליים לפני שפוגשים את האדם המתאים במיוחד לך, שיעורר בך חשק ורצון להישאר בקשר ולפתח את הקשר.
אני בטוחה שכאשר תפגשי את הבחור המתאים להיות חבר שלך - את כבר תרגישי זאת.
המישור בו ניתן להתחבר בכתיבה ובדיבור טלפוני הוא מוגבל ומצומצם. עיקר ההתחברות קורית בפגישה פנים אל פנים, וכאן פועלים כל החושים שלנו. זה מה שאמור לקבוע. ואם תחושת הבטן שלך אומרת לך שזה לא זה, תסמכי על עצמך. אין צורך להעליב או לפגוע, אבל ודאי לא להישאר בקשר איתו אם הרגשת כפי שהרגשת בפגישה. גם לא פיר להשלות אותו. אזרי עוד קצת סבלנות, המשיכי להכיר בחורים, ותסמכי על תחושות הבטן שלך.
שמתי לב שאחד החששות שלך היה על מה תדברו.
אני רוצה להציע משהו כללי: לדעתי אין צורך להכין נושאים לשיחה מראש. אם את באה בגישה של פתיחות (מודרגת וזהירה) לגבי עצמך, מצד אחד, ושל סקרנות טבעית לגבי האדם החדש מצד שני - זה אמור להספיק. תהיי קשובה למה שהוא אומר, תשאלי שאלות שמתעוררות בך לשמע הדברים שהוא מספר, ותעני על שאלות שהוא ישאל אותך, ותראי שאין צורך להכין מראש את השיחה.

אוקיי. לקחתי את כל מה שאמרת, דורית.
תודה רבה על התגובה שלך
אמ וסתם שתידעו שתיכן, ניפרדנו היום.כך שלא משנה כבר כלום.

יקרה,
טיפול פסיכולוגי הינו מאוד אישי ועל כן, מי שמתאים לאחד, לא בהכרח יתאים לאחר ולהיפך. עצתי לך, לנהל שיחות טלפוניות קצרות ולבחור על פי אינטואיציות את האחד שמולו תחושי בנוח.

ראשית כל- תודה על התשובה המהירה.

שאלה נוספת- האם יש מעין מאגר (מעבר לדפי זהב) בו רשומים פסיכולוגים ולפי התמחות, והאם יש צורך בכלל בהתמחות ב"טיפול זוגי" או שכל פסיכולוג "כשיר" לכך?
השאלה נובעת מזה שרבים יכולים לכנות עצמם "מטפלים זוגיים" ואיני רוצה להיכוות- איך יודעים שמישהו בעל נסיון בנושא או שרק שיחת טלפון עשויה להבהיר זאת?

שוב תודה ושבוע טוב,

דנה

שלום מתלבט יקר!
אכן, את הנעשה אין להשיב. המלצתי לך- להשתקם ולבנות את חייך מחדש מבלי להיאחז בעבר.

היי
האמיני לי שאני יודע ..כולם אומרים לי ואיני מוצא הכוחות ואני מרגיש שרק אם אשוב לאישתי יש טעם לחיי. מין לופ אינסופי שמתעתע ...אני אפילו חושב כל הזמן איפה היא נמצאת ומה היא עושה ....מקנא בה על החוסן.
האם היפנוזה תעזור לי?
שוב....ב(מעט) ההגיון שיש לי יודע שאי אפשר להחזיר את הגלגל,אבל חולם שכן....מה עושים?
ואולי לכשאשתקם היא תרצה בי שוב.....
בשלוש שנים האחרונות איבדתי את כל מה שהיה לי....אישה עבודה אוטו,חברים ולא סולח לעצמי.....הייתי נורא ועשיתי דברים איומים.
ולא תרופות ולא פסיכולוגים עזרו לי....מה לעשות?
באמת עצוב לי...
פשוט אתן לחיי לחלוף, עד שאמות מוות טבעי....
ממתין לעצות ולא להטפות....
המתלבט

מתלבט יקר,
לא ממקום של שיפוט והטפה אלא של יעוץ לך: כאבת וסבלת ייסורי פרידה. קל מאוד, אבל זה אינו פתרון, לשקוע במרה שחורה ורחמים עצמיים. אל תוותר. תצטרך להשקיע יותר מאמץ בשיקום עצמי למען עתידך, למען עצמך. חפש את האור והיופי בעתיד חדש. וותר על נסיון להחזיר את הגלגל האבוד. אם תחטט בעבר ותשאף אליו - יותר ויותר תכאיב לעצמך ותרחיק את הריפוי ממך והלאה. נסה לשכוח, למצוא תחומי עניין ודברים שמכניסים ללבך מעט שמחה. ידוע שהזמן לא מוחק, אבל מרפא פצעים. בהצלחה!

מתלבט יקר,
בנוסף על מה שיהודית כתבה לך, הדברים שאתה מתאר שאתה עובר הם לא פשוטים, ואני מרגישה שהפורום הזה לא מתאים, לצערי, למכלול הדברים שמטרידים אותך, בהם הזוגיות היא רק אחד ההיבטים. אתה כותב שניסית טיפולים פסיכולוגיים ושום דבר לא עזר. כנראה שאתה צריך להמשיך לחפש את צורת הטיפול שתתאים לך. יש היום המון סוגי טיפולים ואני מאמינה שניתן לעזור לך ולהקל עליך. יתכן שעליך לקבל הכוונה ראשונית ממומחה שישב איתך ויבחן איתך מספר כיוונים אפשריים של טיפולים מסוגים שונים, כדי שתוכל לבחור מתוכם.

מה נהיה