פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

נועה יקרה,
את מבקשת ממני לעזור לך לשכנע את בעלך שהוא טועה.
הנקודה היא לא הטיעונים המסויימים שיעזרו לך, אלא שיש ביניכם פער ומחלוקת בנושא הזה, והוא מכניס אתכם לויכוח קשה, אולי לריבים, וגורם מן הסתם להתרחקות ביניכם.
בזוגיות מידי פעם עולים נושאים כאלה ואחרים שגורמים לויכוחים, ומעמידים במבחן את יכולת התקשורת שלכם.
מה שיעזור לכם הוא אם תצליחו לנהל שיחה שבה כל אחד יוכל להגיד את דעתו ואת רגשותיו ודאגותיו בצורה מלאה, בלי שהשני יפריע לו, ולאחר מכן לראות מהן האופציות השונות שניתן לבצע. לא נראה לי נכון לחמש אותך בטיעונים נגד עמדתו, כי אני יוצאת מן ההנחה שגם הוא, כמוך, מרגיש שהוא צודק, מן הסתם השיקולים שלו הם שונים משלך.

היי דורית,

לא התכוונתי שתכיני לי תחמושת של טיעונים...

בסכ"ה הייתי שמחה לדעת את דעתך בצעד שאני הולכת לעשות שלא יהיה קל גם בשבילי, ושוב להזכירך בבעיה:


הורים שנותנים כסף וכל הזמן דורשים בתמורה יחס ולהיות מעורבים באופן חונק אז לא בריא ולא נכון לזוגיות לקחת מהם כסף.

מובן שכל סכום מסייע, אך תודה לאל נולדנו עם ידיים ורגליים ואנחנו בריאים ועובדים ויכולים להחזיק את עצמנו.

אני יודעת מראש שבעלי יתנגד כי הוא אוהב חיי נוחות והתרגל אליהם אך את לא מבינה עד כמה זה הרסני-במיוחד שמדובר בנו.

זה נכון שיש פער תקשורתי אדיר ביננו-עד כמה שזה נשמע נורא וטעון שיפור ואני צריכה לחשוב המון איך אני מנסחת ומתבטאת כלפיו כדי להשמע הכי פייר שאפשר ושהוא יבין שזה בא ממקום של דווקא לשפר את היחסים עם הוריו ולא להתרחק מהם-
כי אני מאמינה שברגע שלא נהיה תלותיים כל צד יותר יכבד את עצמו
ויהיה ראוי למרחב שלו.

רציתי לדעת האם את מצודדת בגישה הזו?

תודה ויום ניעם.

אחת שחושבת שהיא צודקת וחכמה וחשוב לה שיגידו לה את זה גם.....לא?

רונה מרושעת, האם חשבת שדברי החוכמה שלך שנאמרו ביוהרה מרגיזה, יישמעו ויתקבלו באהדה?! האם את יודעת שלפי כל ספרי הפסיכולוגיה אנשים מוצאים את המומים שלהם אצל אחרים כמו מבט במראה ?! האם יפה לך לעקוץ!? בכך את מסופקת, כשאת רוטנת ומעיפה זעמך ותחלואיך על אחרים?! זה מרושע. אולי לבחורה הנחמדה היה באמת משהו חשוב שביקשה לשאול?!

נועה יקרה!
אני מסכימה עם דורית, שאיכות ויכולת התקשורת ביניכם בתוך הזוגיות חשובה יותר מנושא הוויכוח. ואם נִכָּנֶס בכל זאת לנושא הויכוח, לדעתי, אין בהכרח קשר לקבלת הכסף מהוריו לבין החשיפה להתערבות יתר מצדם בחייכם. ישנם הורים שמתערבים בחיי הזוג הצעיר, גם ללא תמיכה כספית. על אף שיתכן ותלות כספית מעודדת חולשה במידה ולא שמים גבולות. אפשר להיתמך בהם ויחד עם זאת לבקש את המרחב לו אתם זקוקים. כל צד צריך לכבד את עצמו וזולתו ואתם ראויים למרחב שלכם בלי כל קשר למתן או אי מתן הכסף. וכל עוד לא מתאפשר לכם להתקיים ברמה שהורגלתם ובזכות עצמכם, כדאי שתדונו על כך שניכם ביחד ובשיחה כנה וגלויה ועם כבוד הדדי והבנה. אני מניחה שאם יחד ולאחר שתגבשו יחד את הטיעונים לצורך בפרטיות שלכם, ללא קשר לתמורה הכספית - וביחד תציגו את עמדתכם, ההורים יכבדו את בקשתכם לצמוח בפרטיות. כי לא ראוי שהעזרה הכספית תהווה תנאי ליחס ביניכם ולעצם היותם שולטים ומעורבים באופן חונק בחייכם כזוג. לא קונים יחס בכסף

דורית ויהודית מקסימות
שתיכן מדהימות .
זה הפורום האיכפתי ביותר שנתקלתי בו בנושא זוגיות .
אהבתי את האופטימיות והגישה החיובית שאתן מקנות פה.
יישר כוחכן
תודה.
סטודנט לפסיכולוגיה,
שון

כנראה שהוא רואה אותך כדבר קבוע בחייו בלי קשר למה שיגיד או יעשה.
את צריכה לגרום לו להבין שאסור לו לחשוב שתישארי איתו בכל מצב, אסור לו לדבר אליך לא יפה, הבסיס לחיי נישואין מאושרים הוא הכבוד ההדדי. את בחורה משכילה ועצמאית כלכלית, אין לכם ילדים אז למה את מקבלת את ההתנהגות הזאת למה את לא משדרת לו את כוחך? את הרי יכולה לעזוב מתי שתירצי. אם הוא יבין שאת לא חייבת להיות איתו והוא הקובע (לפי יחסו אליך) אז הוא ישנה את התנהגותו (במידה והוא אוהב אותך ורוצה להמשיך בחיים משותפים איתך) ואם לא ישנה התנהגותו תדעי שצריך ללכת וטוב עכשיו מאשר בעוד שנה או עם ילד.
חכי בנושא הילד עד שתיראי שיחסו ישתנה אליך.
דבר אחרון- אם את רוצה שיכבד אותך לאורך כל חייכם המשותפים לעולם אל תראי לו חולשה, תמיד תתני לו להבין שאת יכולה להסתדר מצויין בלעדיו.
בהצלחה
רחל

יעל יקרה!
ברור שככה אי אפשר, לא נכון ולא בריא להמשיך. זה לא נישואים. אין משותף ביניכם, אין אהבה, אין הערכה וכבוד מצידו, אין תקשורת. לא ציינת אם את אוהבת אותו או מעריכה אותו וכנראה שלא במקרה. אם את מרגישה רע כבר עכשיו בקשר ולא נוח ולא מתאים לך לשרת את סגנון החיים שהוא מבקש לעצמו - זה הזמן לפרק לפני שתהיי מטופלת בילדים שרק יחמירו את המצב. שווה להציף ולדבר על הכל ואם אין נכונות מבחינתו להתעמת ואינו עושה מעשים כנים להשתנות - המסקנה היחידה היא שלא כדאי להכנס לזה עמוק יותר. זה לא הקשר ולא הבן אדם הנכון לך ועליך לשקול פרידה. אל תשדרי חולשה. מגיע לך יותר בחיים. את עדיין צעירה וכל החיים לפניך ואת יכולה בהחלט לבנות חיים אחרים - מאושרים!

תמר יקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
מכיוון שבעלך לא מוכן ללכת לייעוץ נוסף, הדבר היחידי שאת יכולה לעשות (מכיוון שהוא לא מוכן) הוא לעבוד על עצמך. למשל ללכת בעצמך לטיפול נפשי, או לסדנת צמיחה (כמו הפורום של לנדמרק), כדי שתוכלי להתבונן בחייך ולקבל החלטות חשובות. כי את אומרת שקשה לך לחיות איתו בהרגשה שהוא לא אוהב אותך, ואפשר להבין אותך. צפי לכך שאם את תלכי - יתחילו כל מיני שינויים - חלקם לטובה, למשל בתחום התקשורת, יכולים להיות פחות ריבים ויותר מחוות של אהבה, ולפעמים דברים משתנים עבור שני בני הזוג גם אם רק אחד מהם עובר את התהליך.
אך יתכן גם שיהיו שינויים לרעה, כמו שלפעמים בן זוג שאינו שותף לתהליך הצמיחה - זה מאיים עליו, והוא נכנס להתנגדויות כלפי התהליכים שאת מתחילה לעבור.
בכל מקרה, אני לא מציעה לך להישאר במצב העכשוי מבלי לעשות עם זה כלום, כי תמצאי את עצמך בעוד כמה שנים באותו מצב רק יותר שחוקה ויותר מבוגרת...

אשה יקרה! בשיקום הזוגיות שניכם צריכים לרצות בכדי להשיג את המטרה. כפי שאת מציגה זאת, הרי שרק את מעוניינת לשקם ואילו הוא, שבגד, לא מוכן "לעזור לך". הוא צריך להבין שבכדי שתרצי להשאר איתו ובכדי להציל ולהחיות את הזוגיות שלכם - תזדקקו לעזרה מקצועית. רק עם עזרה של יועץ זוגי ועבודה קשה ביחד, תגיעו אולי- להשבת האמון, להשבת האהבה, הסיפוק ההדדי והתקשורת הבונה ולברר איך הקשר ביניכם התדרדר עד כדי שרגשותיו התפנו לאהבה אחרת...

אצל רוב האנשים (95%) בגידה היא כתם לכל חיי הנישואים.
גם אם תשקמו את הנישואים שלכם את לא תשכחי את הבגידה של בעלך
ולא תתני בו באמת אמון כמו שנתת בו לפני,
אם את מוכנה לחיות עם העובדה שבעלך בגד בן ושסביר להניח שהוא יעשה זאת שוב כי את בכל זאת אוהבת אותו אוו שיש לך ילדים קטנים שאת לא מוכנה להסתכן בלהתרחק מהם תשארי איתו. אם לא, תתגרשי ממנו כי אין סיבה אחרת בעולם להמשיך נישואים כאלה גם לא הפחד להישאר לבד.

תראה, עודד, ראשית - נשאלת השאלה מה פירוש בגידה טלפונית? אבל מעבר לכך, אם אתה אומר שהאמון שלך בה שווה לאפס, ואינך סומך עליה - הדרך היחידה לעזור לך היא ע"י כניסה לייעוץ זוגי. אתם זקוקים לעזרה של אדם חיצוני מקצועי, שיאפשר לכם לדבר על בעיית האמון שנוצרה, ואולי היא מכסה עוד בעיות כמו תקשורת פתוחה, מיניות, הבעת רגשות ומחוות של אהבה. אולי זו תהיה ההזדמנות לשדרג את נישואיכם, או בכל מקרה להתעמת מול הבעיות שלא נותנות לך מנוח.

מתוסכלת יקרה, אני ממש מודה לך על השאלה, ומצדיעה לך שאת מעיזה לנגוע בבעיות בשלב כה מוקדם של הזוגיות. הרבה נשים עוברות בדיוק אותן תחושות ואינן מעיזות לדבר על כך.
ראשית, אני רוצה להרגיע אותך - לדעתי את בסדר גמור. לא ניתן להפוך בבת אחת ל"חיית מין כמו בסרטים", ואם בן זוגך הוא צעיר להוט שמרגיש שמרגע שהתחתן מותר לו לדרוש מין כל רגע שמתחשק לו - את בקלות עלולה להיהפך לשונאת מין רק בגללו.
אישה צעירה ולא מנוסה מינית היא כמו הצעצוע היפני - טמגוצ'י - שצריך לטפל בו בעדינות ולהיות מאוד קשוב לצרכים שלו, אחרת הוא נובל ומתקלקל או "מת" (מבחינה מינית)
כי הוא כנראה לא מבין שמולו יש יצור עדין שהמיניות שלו רק בראשיתה, וכל התייחסות לא מתאימה עלולה לגרום לך להתנגדויות, כאבים, רתיעה כעס ותסכול.
מאוד יכול להיות שהוא יוצא מן ההנחה שאת אמורה להיות בדיוק כמוהו - שהוא גבר צעיר במלוא אונו, שכל דבר מחרמן אותו, ובכל רגע מתחשק לו מין, ואת אמורה להיות אותו דבר בדיוק, לפי דעתו. הוא לא מבין שרוב הנשים עוברות חינוך מאוד שונה מגברים לגבי המיניות שלהן. נשים לא נפגשות בשרותים הציבוריים ומשוות גודל, לא מדברות גסויות, לא מספרות על הכיבושים שלהן, לא מתלהבות בקל רם ושורקות לכל גברבר חתיך שהן רואות. לא מאוננות בצוותא ומתחרות מי גומר מהר יותר...רוב הנשים עצורות, ביישניות, ואינן מכירות את עצמן גופנית ומינית. בן הזוג המתאים ביותר לאישה צעירה בתחילת התהליך המיני שלה הוא מאהב מנוסה שמבין באיזה שלב מוקדם נמצאת האישה הצעירה, מקשיב לה, יודע לגרות אותה באיטיות כך שתהיה מוכנה ומשתוקקת, יודע ליצור אצלה רעב ורצון למין, ומצוייד בהמון סבלנות ויכולת שליטה עצמית, כך שהוא מסוגל לשים את צרכיו המיניים בעדיפות שנייה כל עוד הצעירה הלא מנוסה לומדת להכיר את גופה ומה עושה לה טוב. הרבה גברים הצעירים אינם מודעים לכך, וניגשים לבת זוגם כאילו גם היא מוכנה ומזומנה בכל רגע לסקס. ואז הם גורמים לנזק מתמשך שלפעמים מאוד קשה לתקן אותו, וכעבור זמן מסויים, כאשר התרחיש הזה חוזר על עצמו, הגבר מתחיל להאשים את בת זוגו בקרירות ובחוסר עניין בסקס (וזה נכון בפועל, אבל רק בגלל גישה לא נכונה בשלבים ההתחלתיים של יחסי המין) האישה מתחילה לחשוב על עצמה בתור פגומה, קרירה מינית, ומתמלאת אשמה ויחד עם זה סלידה ממין.
הראי לו את התשובה שלי, ואני ממליצה שתקראו שניכם את שני המאמרים שכתבתי בנושא הזה.
[a href=http://www.zugiut.net/?p=72 id=link]מי משניכם יוזם סקס
[/a][a href=http://www.zugiut.net/?p=73 id=link]כאשר בן זוגי יוזם סקס ולי (כמעט אף פעם) לא מתחשק[/a]

קודם כל תודה על התשובה,
רציתי לומר שהייתי אמיצה והקראתי לבעלי את השאלה והתשובה,
מקווה לטוב...
תודה רבה

לפעמים נדרש אומץ לב כדי להתחיל שינוי - אפילו אם השיחה הראשונה קשה וכואבת.
הרי בסך הכל לשניכם יש כוונות טובות, ושניכם פעלתם ללא מספיק ידע.

אנא, שתפי אותנו בהמשך מה קורה איתכם. זה חשוב גם לי וגם לאחרים שקוראים ומוטרדים בבעיות דומות.

אירית היקרה,

מציעה לך לקצר את הדרך ולקבוע פגישה עם סקסולוגית, שתנחה אותך לגבי הפתרונות האפשריים.

פתרון יותר מהיר הוא הטנטרה הטיפולית - לא סדנאות של טנטרה אלא מטפלים בגישה הזו. הביאי בחשבון שזה כרוך במגע (ידני) אינטימי - זה יכול להיעשות ע"י אישה או גבר, לפי העדפתך. זו גם דרך הרבה יותר קצרה. לאחר שתחווי זאת פעם אחת, סביר שתוכלי כבר לבצע זאת בעצמך, ותוכלי להדריך את בעלך כיצד לענג אותך.

הערב שהוא הגיע ודיברנו הוא טען שהוא ידיד שלה שהם לא שוכבים אלה ידידים והוא טוען שהוא לא אוהב אותה שזה ידידות בלבד .
אבל כשאמרתי לו שאני מבקשת שינטק את הקשר איתה כי זה פוגע בי ובנישואים שלנו הוא מסרב אז להאמין שזה רק ידידות.
אגב הוא לפי פירוט השיחות הוא דיבר איתה החודש כול יום 2 דקות מקסימום.
אגב מעורבים 3 ילדים מקסימים בגילאי 9,7.ו-9 חוד'.
שכבר אתמול שאלו אותי אם אנחנו נתגרש.

הדר יקרה, סליחה שאני לא קונה את הסבריו של בעלך. זה נשמע כרגע כאילו את ממש רוצה להאמין לדבריו ולעבור הלאה, אבל בלי בירור יסודי של הדברים את צפוייה שאירועים דומים יחזרו ויקרו לאורך חיי הנישואים שלכם. השקר מצליח לו, כך זה נראה. החליטי אם את מוכנה לחיים כאלו איתו. אם הוא לא ממש מודה - לא בפנייך ולא בפני היועצת - אז לא יקרה שום שינוי רציני. גם אם הוא יודה זה עוד לא מבטיח שינוי. הוא צריך להבין ולשמוע ממך מה הוא מסכן כאשר הוא ממשיך לסבן את כולם וליהנות מן החיים.

אני חווה אותה בגידה כבר שישה חודשים, אני מרגישה בכאב והפגיעה שלך.
אני עד היום מבולבלת, הוא משפיל אות כל הזמן ומפאר אותה בפניי בכל חוצפה אפשרית.
תהיי חזקה כה זה מצב שצריך לאזור הרבה מאמץ וכוח במיוחד בשביל הילדים כי בסוף האמהות הן אלה שמשלמות מחיר הבגידות וסובלות את הכל בשביל הילדים.
במקרה שלי אני מחזיקה מעמד בבית עדיין אך ורק בשבילם.

לדעתי אין דבר כזה לסבול בשביל הילדים....כי הם רואים אימא ממורמרת שכואב לה רואים איך היחס בין ההורים ולוקחים את זה לזוגיות אני בת להורים שלא הסתדרו בגלל שאימא של אבי היתה מתערבת בחייהם וכל הזמן היו צעקות קללות ובכי בבית.......הייתי מתה שאימי תתגרש או תעזוב את הבית.....אך סבלה בגללנו אך עד עכשיו אין לי דעה טובהה על זוגיות במחשבה שכל הזוגות לא מסתדרים ולא טוב להם......אי אפשר להגיגד שמהסבל שלה ישירות ושלנו בעקיפין יצא משהו טוב.......אם לא טוב תעזבו למענכן ולמען ילדיכן......

שלי היקרה,
החשש שלך שתהרסי את הקשר בגלל הפאראנויה שלך הוא מוצדק. כי בן זוגך קולט את החשדנות שלך ומתחיל להרגיש תחת חקירה. בקרוב הוא ירגיש פחות חופשי לספר לך על פגישות שונות שיש לו עם בנות המין השני שמא תיפגעי ותכעסי עליו, ולאט לאט את תרגישי את ההסתרות (שבתחילה הן רק תגובה טבעית לחשדנות שלך ולהאשמות שלך) וזה יפריע לך עוד יותר.
כלומר - אתם במסלול הרסני, כמו שאת חוששת...אני חושבת שהדרך היחידה לצאת מן התהליך ההרסני הזה היא - תתפלאי - לחזק את עצמך. איך זה קשור, את שואלת?
כי אילו היית מרגישה "בכל רמ"ח אבריך" שאת שווה, שאת ראוייה לאהבה, וכי בן זוגך "זכה בפיס" בכך שיש לו אותך - לא היה מתעורר בך שום ספק האם הוא אוהב אותך או רוצה להיות רק איתך.
הבעייה היא שרובנו רחוקים מן התחושה הפנימית השלמה הזאת, ומידי פעם מתמלאים ספקות עד כמה אנחנו ראויים לאהבה, עד כמה אנחנו שווים באמת. אבל, לאט לאט, ככל שנחפש בעצמנו דברים טובים, ככל שנרגיש את עצמנו מסוגלים להתמודד עם החיים באופן עצמאי ובלתי תלוי באחרים, ככל שנמלא את סדר היום שלנו בדברים שטוב לנו איתם ונגשים את עצמנו בעשייה היומיומית שלנו - בדברים הגדולים ובדברים הקטנים - כך תחושת הערך העצמי שלנו תיגבר. זהו תהליך ממושך, מצטבר. את נמצאת בתחילת הדרך. יש אנשים בינינו שמרגישים כך כבר בגיל צעיר, בעיקר בגלל איך שגידלו אותם בבית, אבל הרבה אנשים נאלצים ללמוד להכיר את עצמם ולקבל את עצמם לאט ובהדרגה.
ואחרי התשובה המסויימת הזאת נראה לי לא ראוי לענות לך על השאלה השנייה שלך - "מה הסימנים של בן זוג שכבר לא אוהב או בוגד?" לא שאין לי תשובות על כך, אבל זה לא יוביל אותך לשום מקום טוב ורק יחזק את ההתנהגות החשדנית שלך.
מה את אומרת, שלי?

ני חושבת שאת צודקת בהחלט סימנים רק מגבירים חשדות , אני יאמץ אץ השיטה שלך ברור שזה ארוך. עם זה מה שיעזור לי לצאת מהפחדים שווה לנסות
המון תודה לך :-)

חסויה יקרה,
ממה שאת מתארת נראה לי שאת מרגישה מאוד תקועה בסביבה שלך, ולא מרגישה טוב עם עצמך - תלוייה בבעלך, מוקפת בבני משפחתו ומרגישה לא מוערכת מבחוץ וכנראה גם מבפנים - מתוך עצמך.
ואז הביקורת של חמותך פוגעת בך כי היא נוחתת על ספקות עצמיים וחוסר שביעות רצון שלך מעצמך ומן החיים אליהם התגלגלת...לכן מקור השינוי הוא קודם כל בעצמך, לא באחרים.

כדי שהדברים ישתנו יש לך שתי אפשרויות:

או לזרום עם מה שיש ולחפש את הדברים הטובים שקורים, כלומר לקבל שאלו החיים שלך ולנסות להתיידד עם מה שיש ועם מה שאין.

או ליזום שינויים - גדולים וקטנים - שיכניסו לחיים שלך דברים שאת אוהבת לעשות.

כל עוד תישארי בעמדה של "המתלוננת המגזימה" - מערכות היחסים שלך עם בעלך ועם משפחתו יעכירו יותר ויותר, כי כאשר את בתוך עמדת התלונה שלך, את אולי מרגישה שאת מאוד צודקת, ואת נאחזת בתחושה הזאת, אבל זה מרחיק אותך מכל מי שמסביבך, כי האחרים מרגישים לא נעים בחברתך, כי או שאת מתלוננת ישירות עליהם או שאת מתלוננת על מישהו אחר באזניהם. תראי אם את יכולה מידי פעם לוותר על התלונה ולתרגל להגיד משהו נעים. תפתיעי את עצמך ותראי מה היגדים חיוביים ונעימים מחוללים מסביבך.

.גם אני אמא, רינת. לבן יחיד. ילדתי אותו. טיפחתי אותו, הוא מרכז עולמי. ואני אוהבת מאוד מאוד את בני וכדי לשחרר ולתת לו חופש ומרחב, אני צריכה להתאמץ מאוד. כי אני יודעת שלצמיחה בחיים צריך התנסויות שונות וחוויות, גם אם אינן מוצלחות. יש לו חברה שהוא אוהב מאוד. אילו זה היה תלוי בי, הייתי אומרת: היא לא בשבילך. מגיע לך יותר. היא אמוציונאלית מידי, קופצנית אגואיסטית וילדותית ולא טובה לך. אתה מסור ומתמסר והיא רק דואגת לקבל כמה שיותר. אני מבחינה בחוסר הדדיות ביניהם ומבליגה. אבל דעי לך שזה קשה. קשה מנשוא. אהבת הורים לילדיהם, רינת, היא מהעמוקות ביותר. זו אהבה ללא תנאי. אל תנסי להפריד ביניהם, כי רק תפסידי. ואילו אם תזרמי איתם, תוכלי להרוויח הורים נוספים. גם הם וגם את אוהבים את אותו אחד. את כבת זוג והם כהורים ויש מקום לכולכם בליבו. הם היו שם קודם. ואולי קשה להם להתנתק. נסי לדמיין שאת אימו ועד כמה אהובה צעירה יכולה לגזול את תשומת ליבו.. כך תביני אותם. מצד שני, יש מקום לשבת כולכם ולשוחח על כך ברוח טוובה. כי גם באהבה- כל אחד צריך את המרחב ועל זה אתם צריכים לעמוד ולדרוש. גם את וגם בן- זוגך.

שלום לך חמה חמה....
אני ממש מודה לך על הפתיחות וגילוי הלב...

הבעיה היא במקרה שלנו ש:

אני היוזמת ,העושה ,התומכת ובעלי זה שיושב רגל על רגל,לא רציני,לא מתמיד ובקיצור טיפוס בעייתי מאוד.
מי חוטף צעקות והשפלות? גם הוא- אבל - גם אני!!!!!!!!
לאחרונה זה החמיר הם נטפלים מתערבים בצורה לא הוגנת.

תאמיני לי שאני בנאדם תקשורתי אבל אני לא מסוגלת להביו את האובססיה והקנאה והרצון להשתלט על בן שכבר נישא ובמקום לשמוח הורסים לו.
מה יש לקנא?? הוא בן. לא בן זוג! זה חולני.

תגידי, את באופן אישי מרגישה קנאה ורצון להחזיר אותו אליך או רק דאגה?
אם זה דאגה נטו זה עוד נשמע הגיוני..
רינת.

גלית היקרה,
מה שאת מספרת נשמע יוצא דופן ומוזר. צריך לבדוק מה כל כך מרתיע אותו ב"לצאת מן הארון" לגבי היחסים שלכם. אולי קרה משהו בעבר שלו סביב החברות הקודמת הארוכה שהשאיר אותו באיזו טראומה? אולי היה שם לחץ להתחתן והוא חושש שגם כאן ההתפתחות תהיה דומה? אולי זה משהו מול ההורים שלו?
כיוון אחר של הסבר, מתמקד ברגשותיו כלפייך:
נראה לי שהוא לוקח מאוד ברצינות את עצמו (אני מתכוונת במובן החיובי) ואולי הוא רוצה להיות לגמרי שלם עם עצמו לגבי תחושותיו כלפייך? אולי סוג האהבה שהרגיש בעבר למישהי אחרת היה מובהק יותר (מצטערת, אבל גם זאת אפשרות) והוא אינו רואה בך את אהבת חייו כמו שאת רואה אותו. אז כיף לו איתך, והוא לא רוצה להפסיק את יחסיכם, אבל הוא מחכה (על פי ההסבר הזה) לעוצמה אחרת של רגש.
בשורה התחתונה - הבעייה היא שאין ביניכם סימטריה בכוונותיכם לגבי הקשר, ולצערנו תופעה זו קורית, וזה שמאוהב חזק יותר נמצא במקום מוחלש יותר.
אני חושבת שאם יש לך כוח, כדאי לנסות לצאת מן היחסים האלה. את הרי יכולה לסרב לנסיונותיו להחזירך, אני יודעת שזה קשה לך כי את מאד אוהבת אותו וזה ודאי מחמיא לך כאשר הוא נלחם עלייך, זה קצת מאזן את אי הסימטריה שלכם. אבל זו לא מערכת יחסים בריאה. בעיקר בגלל שאת צעירה ומגיע לך אהבה הדדית, מאוזנת.

אני הייתי בקשר לא מוגדר עם מישהו 3 שנים, ידעתי שהוא אוהב אותי ואני מאוד אוהבת אותו..אבל הוא לא היה מוכן שנהיה חברים וכל הזמן הציג אותי כידידה שלו וזה מאוד הכעיס אותי. ידעתי שיש לו פאק ושהוא מפחד מקשר רציני אז לא לחצתי וקיבלתי את זה כמו שהוא עד שלאט לאט התחלתי להתרחק ואמרתי שאני לא מסוגלת יותר להמשיך ככה ועכשיו אנחנו ביחד ומאושרים...יש פשוט גברים שמפחדים מההגדרה...והם צריכים להרגיש בחסרון של מישהו כדי להבין כמה באמת הוא חסר להם וחשוב להם.....לדעתי אם את אוהבת אותו אז תראי לו שזה בסדר ושאת מבינה את הפחדים שלו אבל לא לאורך זמן ולאחר מכן שירגיש כמה את חשובה וחסרה תתרחקי לאט לאט ותסבירי לו ברוגע ועם כל ההבנה בעולם שאת אוהבת אבל זה לא מתאים ואם זה ממשיך ככה אז להתראות ...אני הגעתי למצב שכל הסביבה כבר ממש "ירדה" עליי שאני אעזוב אותו אבל אהבתי אותו בכל מצב ולא משנה מה ההגדרה היתה בנינו (כמובן שידעתי שזה הדדי אחרת לא הייתי ממשיכה) בכל מיקרה מה שצריך לקרות יקרה..את פשוט צריכה לתת לכדור להתחיל להתגלגל

לי יקרה!

מה שעובר עלייך הוא תהליך שכיח שעובר על זוגות רבים לאחר המעבר למגורים משותפים. התהליך כולל אכזבות רבות כתוצאה מההכירות האינטימית הנוצרת כתוצאה מהמגורים המשותפים, חברך לא השתנה אלא גילית אותו בצורות נוספות שלא הכרת. מכיוון שאתם לא נשואים קל יותר לעזוב לאור הגילויים החדשים, ישנם בחורים אחרים שאולי יתאימו לך יותר, אבל אם את אוהבת אותו כדאי שתביני שגם לו זאת חוויה חדשה ולא קלה, את דורשת ממנו ולא מרוצה ממנו וזה משפיע גם עליו. מנסיוני הזמן שיעבור ישפר את התקשורת שלכם (גם ברמה הלא מילולית) כל אחד יסתגל לחיים המשותפים וילך לקראת האחר, צריך לחכות להתרחק מעימותים לנסות להבין את הצד של האחר ולא לבוא בדרישות ואז תרגישי שיפור.

נ.ב
אני לא חושבת שהוא בכוונה שותף כלים גרוע, אסור לך להתלוננן אלא להחמיא על עזרתו (שיטה בפסיכולוגיה שעובדת עם ילדים ואני מאמינה שגם עם גברים)

במציאות (שלא כמו בספרים ובסרטים), הדרך הטובה להגיע לאנטימיות ולסיפוק מיני היא באמצעות הכוונה ותקשורת, אולי את צריכה קצת להתבגר בנושא ולהבין שהדרישות שלך לא לעיניין.

בהצלחה בכל אשר תבחרי.

אני יודעת מה עושה לי טוב שאני מאוננת ומה גורם לי לגמור. כשאני לבד אפילו אני מצליחה לגמור תוך זמן יחסית מועט לעומת הזמן שאני מנסה לגמור כשאני איתו במיטה. גם שאני מכוונת ומספרת לו מה אני רוצה, למשל שידבר אליי תוך כדי שהוא נוגע בי או שייגע בי בדרך מסוימת, אני פשוט מתייאשת אחרי שהוא עושה את הדברים האלה ועדיין אני לא מצליחה לגמור.

מניסיון, אני יודעת שעם בן זוגי הקודם שפשוט לא שאל אותי והתחיל לחקור פיזית ולשאול מילולית אני מסוגלת לגמור יחד עם בן זוגי.

חוץ מזה שכשלבן הזוג אכפת ממך, המחסומים של התקשורת נשברים וזה עושה לי יותר חשק להתחיל ולהשקיע בחיפוש האורגזמה שלי לעומת כשאני נמצאת עם בן זוג שלא משקיע ולא מראה שאכפת לו...

היי לי!
גם אני עברתי לפני 3 שבועות לגור עם בן זוגי ואכן לא פשוט.בערך כל יום מאז אני מחליטה שאני קמה ועוזבת אותו אבל זו בריחה מהתמודדות.אין ספק שתקופת המגורים הראשונית היא קשה ביותר!המציאות והפנטזיה לא נפגשות ולכן אנחנו מתאכזבים/מתאכזבות!אבל לאחר כמה חודשים אם יש נכונות לויתור ואהבה ובעיקר לחיות בלי ציפיה!אזי יש סיכוי להצליח!זוגיות זו סדנת התפתחות!לרגע אם אינכם מטפחים או משקים את העציץ הוא נובל כך גם זוגיות!נסי לחיות מתוך נתינה טוטאלית ותראי כמה תקבלי שם? אני מציעה לך לא להיות לבד בכל התהליך הזה ואם באמת חשוב לך היחסים עם בן זוגך פני לטפול פסיכולוגי ועברי את התהליך בליווי איש מקצוע כי אם לא עכשיו גם בקשר הבא יבוא בחור שאיתו יהיו את אותן בעיות!אני פניתי השבוע לטיפול אחרי שפשוט סבלתי כבר ואני רוצה להגיד לך שאני כבר 3 ימים מרגישה טוב ויש אנרגיות טובות בבית שמקרינות גם על בן זוגי!תקשורת זה דבר חשוב!דברי איתו על הדברים שמפריעים לך בצורה עדינה,עודדי אותו על כל שטות שהוא עושה בבית ותראי שדברים ישתנו ואם אחרי כל מה שהצעתי לך דברים לא ישתנו תוכלי לפחות לומר לעצמך שניסית!אל תשכחי את הפחדים שלו גם הוא בן אדם שעובר חווית שינוי ושינויים אנחנו כבר יודעים הם לא קלים לאף אחד מאיתנו!
שיהיה המון בהצלחה לך לי ולכולנו!נשמח שתבשרי שהסוף הוא טוב..בהצלחה רבה

צ'ופ היקרה,
ראשית ברצוני להחמיא לך על יכולת הביטוי הרגישה והמדוייקת.
אולי יקל עליך אם תביני שאת בעיצומו של תהליך הבראה:
ממצב שבו כל ריב מאיים עלייך - כנראה בגלל שהוא מחזיר אותך לילדות ולתחושות קשות של חוסר אונים (כי הריב נעשה אז ע"י הורייך, ולא היתה לך כל שליטה על המצב) - את כותבת שאת הולכת ונחשפת מול בן זוגך, ויחד עם החשיפה את נעשית רגישה יותר. נתת לעצמך להתקרב למישהו, לבטוח בו, להיחשף מולו, אבל בכל ריב שלכם את מגיבה עדיין מתוך "הילדה" המפוחדת וה"משותקת", ואת מרגישה שאינך יכולה להמתודד עם מצב כה מאיים, ויש לך רצון רק לברוח כדי לא להיות חשופה לכך שוב.
כדי להקל עלייך, קחי קצת ייעוץ מאיש מקצוע, שיאפשר לך לתפוס מרחק רגשי ולגייס לעזרתך את היכולות השכליות של האישה הבוגרת שישנן בך, על מנת להמציא אפשרויות חדשות איך להתמודד עם הריב העכשווי. כי "הילדה הקטנה והמפוחדת" לא מצליחה להמציא דרכים אפקטיביות, היא מוצפת בתחושת חוסר האונים...
את יכולה רק לשמוח על כך שבן זוגך הוא בעל גישה יותר בריאה לריבים, ו"לנצל" את גישתו לתרגל מולו אפשרויות שונות של מה עושים בעת הריב.

הייתי תקופה בטיפול ואני מודעת למסרים השגויים שקיבלתי בילדות שלי..מסר שלפעמים גם רבים וזה לא סוף העולם. אני בנאדם שרוב הזמן בשליטה. אני מאוד מודעת לעצמי. וזגיות זה דבר לא פשוט בשבילי . בחרתי לי כל חיי לחיות עם אנשים שחיים במקביל לי . חייתי הרבה שנים עם בנאדם שלא היה לי אפילו ריב אחד איתו כי חיינו בשני קווים מקבילים. היה נוח לי לחיות ככה. עד שהבנתי שככה לא חיים. אחרי שנפרדנו הייתי שלוש שנים לבד והיה לי כייף רוב הזמן ,כי לא הייתי צריכה לעבוד קשה, לא הייתי צריכה להתפשר בשביל אף אחד ולא להתמודד עם כלום.אבל גם אלו לא ממש החיים האמיתיים וכדי לעלות על דרך יותר בריאה לקשרים הלכתי לטיפול...ובאמת קיבלתי את מה שביקשתי: גבר מקסים, רגיש ומפנק.
בדומה לי, בשנים האחרונות היה בורח מהתמודדויות עם קשרים. הוא מוכן להתמודד עם הקשר שלנו ובאמת טוב לו.
לי הרבה פעמים קשה עם עצמי. אני רוב הזמן עובדת עם הראש ולא עם הרגש ומדי פעם תוקפים אותי משבריי רגישויות שמצפים אותי בפחדים- אחרי יום או יומיים אני אוספת את עצמי וחוזרת למוטב אבל הימים הקשים האלו מורידים אותי כל כך למטה שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה. אני תמיד מרגישה שלא אוהבים אותי מספיק - אני פשוט בימי רחמים עצמיים. מה שבחיים לא היה לי קורה לפני שהייתי איתו. בכלל לא הייתי נותנת לרגש להשתלט עליי. נראה לי שהרגש התעצם אצלי אחרי שהפסקתי לקחת גלולות, אחרי 11 שנה, כאילו חומה שלמה נפרצה. רגש?? בכלל לא היה חלק ממני.....מה עושים?
המשברים האלה שאני נכנסת אליהם , מצד אחד עושים לי הרגשה רעה כי אני מגיעה לתחתית של עצמי ומצד שני הם טובים לי (עד כמה שזה נמצחיק להגיד...) כי הם פשוט שוברים לי את השיגרה והם גורמים לי להעריך יותר את הבנאדם שחי איתי. מוזר לא?............