פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מיואשת יקרה, גם אני מצטרפת לבקשתך, ומזמינה את מבקרי הפורום להגיב על התלבטותך.

אני אתך . עדיף שיהיה מאהב סודי ווירטואלי כדי לשמר את הזוגיות.
אני נשואה קצת פחות ממך באהבה גדולה לבעלי. אבל איכשהו עם השנים שלנו ביחד, חוק השיגרה הפך לשיגרע. המגע המוכר והטוב, הריח האהוב, הליחשושים המתוקים - הכל הפך מוכר וידוע ופחות מרגש והדימיון נרדם. חשבנו יחד איך לרגש ולהתרגש, איך לגוון וללבות.... ובלי משים, נכנסתי לצ'טים והתרגשתי עם מאהבים אנונימיים מבלי להחשף. זה גרם לי לריגושים אדירים, הפכתי למחוזרת ומלאת שמחה והגעתי למיטה עם בעלי עם חידושים וריענונים והדימיון והפנטזיות חזרו להציף ולרגש, כמו גם החלפת החוויות והרשמים מהשיחות. אני מגרה אותו ומתגרה ומספרת לו על שיחה מדהימה והגשמת פנטזיה באמצעות הדימיון תוך כדי אוננות. מעולם לא נפגשתי עם מי מהם ולא אפגש - כך ברור לי ולבעלי. נמשיך כל עוד זה עושה לנו טוב. אני סומכת עליו שגם הוא משאיר את המעשה עצמו לי בלבד והמיניות שלנו מתפרצת וחוזרת לקדמותה וכל לילה חוזר להיות חגיגה כמו בירח הדבש. לדעתי - כל חוויה. כל מה שיכול לגוון ולרגש ולהחזיר את ההתרגשות למיטה החוקית ולאהבה מבית - טוב לנו ובתנאי שלא הורס או פוגע בבן הזוג

חושב כמוך,
דווקא שיחה מעניינת יכולה לשפר את סוף השבוע, לא?

חשובה לי מאוד גם דעתך כיועצת ומטפלת
אשמח לתגובה ותודה מראש

לצערי, אין לי תשובה "חדה", חותכת.

נראה לי שהתאהבות וירטואלית היא כמו להתאהב בעצמך! כי אנחנו מקרינים על האהוב המיסתורי את כל הכמיהה שלנו לאהבה, ומכיוון שזה לא ממומש - הפנטזיה ממשיכה לחגוג והנגיעה הקטנה במציאות של מישהו אחר, שמגיב לנו באמת, יוצרת ריגוש לאורך זמן רב.
אז לכאורה, אין רע בכך. כי כאשר אני אוהבת את עצמי, וטוב לי עם עצמי, האפשרות להרעיף אהבה על סביבותי גוברת, וזה מסביר את מה שכתב במכתבך, שבתקופה שיש לך מאהב וירטואלי, את מלאה באהבה גם אל בעלך. זה בגלל שהאהבה ממלאת את המצברים שלנו, ואנחנו מאירים כמו פנס שהחליפו לו את הבטריות...
איפה כאן הבעייה?
הבעייה בעיני היא שאנחנו נמנעים מלהקרין את הכמיהה שקיימת בנו כלפי בן הזוג שלנו, ומשהו מתייבש שם. ככל שאנחנו נהנים ומתרגשים יותר עם האהוב הוירטואלי, כך האפשרות לעשות משהו שונה ומסעיר ומרגש עם בן הזוג נראית לנו יותר קלושה, בהשוואה למה שקורה בוירטואליה. ואנחנו הולכים ומסתגרים עם הסודות שלנו ומפנים את האנרגיות הנפלאות הללו לשם.
אם אפשר למצוא דרך, כמו שכותבת לנו מיריתי, לשתף את בן הזוג, לעודד גם אותו לפתח וירטואליה משלו , אז חלק מן הבעייה נפתר.
השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים להפנות את היצירתיות והכמיהה הרגשית הזו לאהבה - לכיוון בן הזוג שלנו.
אני נזכרת בבלדה ישנה של דייויד ברוזה, על אהוב מסתורי ששלח פרחים לאשה נשואה פעם בשבוע, והיא התמלאה סקרנות וציפייה ופיתחה כל מיני פנטזיות מיהו המאהב המסתורי, וזה ממש מילא את עולמה. בסוף התברר שזה היה בעלה...

סיגל יקרה,
עושה רושם שאכן נפלת עם הבחירה שלך בו. מכל מה שאת מתארת - זהו תיק כבד מדי בשביל שאת תחנכי אותו ותשני אותו, מה גם שאני לא קלטתי שום יחס של אהבה מצידך כלפיו אלא רק אכזבה והתפכחות. התייעצי על כך עם מישהו שאת ממש סומכת עליו/ עליה, שמכיר את המציאות בה את חיה, וקבלי החלטה מהר. עדיף במצב כזה לא למשוך זאת יותר מדי, אין בשביל מה, ולהסתכל קדימה, איך את מקדמת את עצמך הכי טוב במצב שנוצר.

איך אני מקדמת את עצמי במצב הזה?

כוונתי שאם את צופה על סמך מה שהכרת את בעלך שהחיים איתו ימשיכו להיות כה קשים בשבילך וכה מאכזבים, ואת לא רואה איך הוא משתנה ואיך את משפיעה עליו - אז אולי עדיף לחתוך כבר עכשו, לפני שיש ילדים, ולהתחיל מחדש לבד.

אם את שואלת לעצתי, אז באמת חבל לך על הזמן את דיי צעירה כמוני
ואם זו רק ההתחלה אז מה יהיה הלאה, לא רק שהוא מפונק הוא גם שקרן לא קטן תחפפי אותו מהר ותמצאי מישהו אחר לפני שיהיה מאוחר מדיי!!

אביבה יקרה
עושה רושם שעדיין לא למדתם לנהל ריבים. הריב עובר על בעלך כנראה יותר קשה מאשר עליך, אולי בגלל הבית בו הוא גדל. יתכן שהוא גדל בבית שבו ריב היה דבר מאוד מאיים ונורא, ולא שכיח, ואילו את גדלת בבית שבו יש ויכוחים וזה לא סוף העולם. נראה לי שעבורו, כיום, שיחה איתך היא משהו שהוא מעדיף להימנע ממנו כי הוא למד לצפות שזה יהיה כרוך ב: בכי/ צעקות/ הגיון/ כעס/ = כל מה שכתבת - והוא לא יודע לנהל את עצמו בתוך השיחות האלו.

לדעתי מה שאתם יכולים לעשות הוא ללמוד בעזרת ייעוץ זוגי או בסדנה - איך לנהל ביניכם שיחות בנושאים טעונים, ויש כל מיני צורות תקשורת שמאפשרות לא לשבור את הכלים. אני מתרשמת שאחרי כל ריב בעלך אומר לעצמו - אני לא יכול ולא רוצה לחוות את הכעס ואת הכאב הזה שוב. זהו סוג של חוסר אונים: הוא אינו רואה דרך אחרת להתמודד עם השיחות הקשות. אם יידע שיש דרך אחרת, אולי לא יהיה לא יגיע כל כך מהר לרצון לפרק את החבילה.

מתוסכלת יקרה,
מה שאת מתארת קורה אצל הרבה זוגות כיום. אנשים גילו את האפיק הנוח, הלא מאיים הזה להתגרות ולהגיע לפורקן, ולהתרגש מחדש כל פעם, וזה עונה על הצורך לגוון, ויותר מכך, על ההיבט של לעשות משהו קצת אסור - מה שמעלה את הריגוש ותורם לגירוי המיני.
מה אומר לך, ככה אנחנו בנויים, אנחנו בני אנוש, ואנחנו פונים למקום שמספק לנו צרכים שקיימים בנו. תארי לך שהיית שמה על מה שקורה כותרת אחרת. כרגע הכותרת שלך היא "זה כמו בגידה, זה מאחורי גבי, הפרת הבטחה, אין לי אמון בו וגם - מה, אני לא מספיק טובה בשבילו?" תארי לך שאת שמה על ההתנהגות הזו כותרת אחרת: כל מה שעושה לאיש שאני אוהבת טוב - ולא פוגע בי או באחרים - שייהנה ממה שיש לחיים להציע לו". שחקי קצת עם הכותרת המוזרה הזו ותראי אם את יכולה לראות בה אמת אפשרית. כמו ליהנות מתבשיל במסעדה חדשה ולא רק ממה שאת מבשלת.

אגב, אולי הוא עושה זאת מתוך רצון לשמור על עצמאותו מולך. אולי הוא מרגיש שאת קובעת לו יותר מדי מה לעשות וזוהי דרכו להתמרד. נתקלתי במקרים כאלה. יתכן שאם תבואי לנושא בהפוך על הפוך, תתענייני, תבקשי לקחת חלק, תצליחי להבין מה הוא מקבל מכך, וזה יוציא את הכיף של "מים גנובים ימתקו" אם את תשני את התייחסותך לכל הענייין. לדעתי, ככל שאת תתייחסי לכך בטבעיות, בלי לאסור עליו, כך התופעה תתפוס מימדים קטנים יותר.

מתוסכלת יקרה,
בנוסף, מובאת בפניך הפניה לכתבה בה מתארים מומחים את השלכות תחום הפורנו על החיים שלנו.

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=4634

מאיה, שלום לך
את מתארת דילמה קשה, שלפי איך שאת מרגישה הצעד של בניית בית במושב של משפחת בעלך עשוי להיות אולי צעד כלכלי נכון בטווח הקצר, אבל עלול לגרום נזק לזוגיות ולאושר האישי שלך. כרגע הויכוח שלכם הוא על איזה פתרון הוא הפתרון הנכון. עליכם לנהל שיחה מוקדמת, לפני שבוחנים את הפתרונות.
יש צורך להסכים קודם כל על ניסוח נכון של הצעד בפניו אתם עומדים, נניח:
השקעה בדיור קבע (בכוונה ניסחתי זאת כללית ולא - בניית בית במושב, כי בניית הבית היא רק אחת מן האופציות שכרגע פתוחות לפניכם.
ואז יש לקיים שיחה סבלנית וקשובה, שיחה שבה כל אחד אומר (ואפילו כותבים זאת על נייר) מה חשוב לו, ומנסח זאת כצורך, כמו:
פרטיות
שלא ייכנסו לי לנשמה
שאגור במקום שאני אוהבת וגאה בו
שאהיה קרובה להורים שלי
שנהיה מאוחדים כזוג ולא יפרידו בינינו
וכו וכו'
אחרי שכל אחד כותב ומבהיר את הצרכים החשובים לו, ועושים כמו כן גם סקירה של כל החששות המתלווים לצעד אותו אתם הולכים לעשות, רק אז מציעים פתרונות אחדים
כמו:
לבנות במושב אחר, יחסית זול, אך שיש בו שרותים חינוכיים וקצת מרוחק מן ההשפעה של הוריו, או לקנות דירה ולא לבנות בית - פתרון יותר זול.
ואולי עוד פתרונות דיור שיעלו תוך כדי כך ששניכם תעלו את הצרכים שלכם.

ומתחילים לבחון את הפתרונות השונים בהשוואה לצרכים, עד כמה כל אחד מן הפתרונות עונה על הצרכים או מתנגש בהם.
זוהי טכניקה מעולם הגישור - פתרון קונפליקטים והגעה להסכמות . אם אינכם מצליחים לעשות זאת לבדכם, אין מה להתבייש להביא זאת לעזרת מגשר או יועץ זוגי.
בהצלחה!!!

שרונה היקרה, אכן מצב לא פשוט. כל ההיזדקקות שלך באהבה, בריגוש, בחיזור - מצאה לה אובייקט מציאותי, וזה מאוד מסוכן לממש זאת, כי את מסכנת כל מה שיש לך!

נישואייך הגיעו למקום בו חלה התרגלות שגרתית, הכל מובן מאליו, ושניכם כבר לא משקיעים כמו בעבר.

זה קורה כמעט לכל הזוגות!

זה הזמן לקחת עצמכם בידיים, לפני שעושים צעדים שמהם אין כמעט חזרה (בגלל הפגיעה הנוראית באמון שיוצרת בגידה) - ולהשקיע את כל האנרגיות האלו בזוגיות שלכם. אתם יכולים ללכת לסדנא לזוגות, לייעוץ זוגי, לסדנאות צמיחה למיניהן, להתחדש... את נמצאת רגע לפני מימוש הפיתוי הגדול, ובידך לעצור את כדור השלג הזה ולהפנות הכל בחזרה לזוגיות! שמרי על עצמך! שכנעי את בעלך להתייחס ברצינות לשיתופים שלך, וטוב את עושה שאת משתפת אותו. הראי לו את התשובה שלי, אולי זה ישכנע אותו לשתף איתך פעולה ולהכניס משהו חדש. ספרי לנו עוד.

ברצוני לעדכן אותך לגבי ההתפתחויות השונות.
ראשית כל המצב עם בעלי החמיר. ניסיתי לחדש את יחסי המין עם בעלי אך הוא טוען שהתנוחות החדשות וההתלהבות מפחידה אותו ושאני נראית לו קצת משתלטת על העניינים וזה לא מוצא חן בעיניו. לי באופן אישי נמאס מאותה שיגרה. יחסי המין שלנו כ"כ גרועים. (לעיתים אפילו לא "עומד" לו) שאנו הפסקנו לנסות. לי באופן אישי זה מאוד קשה מכיוון שאני אישה שמאוד אוהבת סקס.
עם אותו גבר מהעבודה היחסים התקרבו, אך יש לי תחושה שהוא רק מפלטט איתי (הוא גבר נשוי), הוא שוב טען באוזניי שאני יפה ומקסימה לטעמו, אך יש לי תחושה שחוץ מלחשוב שאני אישה מושכת אין בסיס למחשבה שלי שהוא נדלק עליי. הדבר מאוד מתסכל מכיוון שאני מרגישה לא אהובה ולא מוצלחת משני הצדדים. האמת נמאס לי - אני מרגישה "שנדפקתי" אני רוצה יחסי מין לוהטים, אהבה חזקה ואין לי כלום. קשה לי.

ערב טוב שרונה,
ממה שאת מתארת כאן, יש לך שתי אפשרויות: או לנסות ייעוץ זוגי כדי לתת ליחסים צ'אנס, או לוותר וללכת על גירושין, כי ללא עזרה הדברים לא יסתדרו לבד, ואת תהיי יותר ויותר מתוסכלת. איזרי אומץ ותחליטי לאיזה כיוון את הולכת. אוסיף כאן עוד משהו: יתכן שלאורך הזמן שאתם יחד, את משדרת לבעלך את אכזבתך ממנו בתחום המיני (האכזבה הזאת היא משהו שמאוד קשה להסתיר אפילו אם את משתדלת...) וזה מאוד מכבה אותו. כלומר נכנסתם למעגל קסמים שלילי שבו הוא מתמלא חששות מן הביקורת שלך, וזה פוגע בתיפקוד שלו.

ימי יקר! על פי התאור שלך, אינך מקנא לאשתך. קנאה למישהו הינה רצון בטובתו ואילו אתה מרגיש איום על הקשר שלכם מכך שאשתך מדברת עם אחרים.

להרגשה שלך יכולות להיות שתי סיבות, או שאינך בוטח בה או שהדימוי העצמי שלך נמוך ואתה חושש שאשתך "תגלה" ותעדיף אחר. נסה לברר בינך לבין עצמך מה היא הסיבה האמיתית להרגשת האיום. האם אשתך גילתה חוסר נאמנות כלפיך בעבר? האם יש סיבה לכך שאינך בוטח בה? אם קיימות סיבות כאלו, חשוב שתברר אותה עם אשתך ותבהיר את המצב ואם אינכם מסוגלים לעשות זאת לבד, פנו ליועץ נשואין.

קשה אולי להכיר בזה, אבל אם אין סיבה לחוסר האמון שלך בה, אולי הבעיה בדימוי העצמי שלך? אולי אתה חושש שאתה לא מספיק "שווה" עבורה ?

אני בטוחה שלא היית רוצה וגם לא תוכל לכלוא את אשתך ולא "לתת" לה לדבר עם גברים אחרים. גם אתה לא היית מוכן שהיא "תאפשר" לך לדבר רק עם גברים. נסה לחשוב איך אתה היית מרגיש אם אחרי כל שיחה שלך עם נשים היא היתה ממררת לך את החיים. איזו זוגיות יכולה להיות ביניכם אם כל שיחה תמימה עם המין השני נחזית לאיום על יחסיכם?

ליהודית, את מאוד צודקת.
גם לי חבר שמרגיש מאוד לא נוח כשאני מדברת עם גברים אחרים ולא ברור לי למה. בעולם יש, כידוע, גם גברים ואי אפשר לא לדבר איתם, כולל שיחות חבריות. למה אני לא יכולה לדבר חופשי עם מי שאני רוצה ? למה הוא יכול לדבר עם מי שהוא רוצה ואני לא?
אני אוהבת מאוד את חברי אבל אם ימשיך להציק לי עם הנושא הזה כנראה שניפרד.

ימי היקר, בנוסף על מה שנכתב כאן, אני רוצה להציע הסבר למה בתחילה לא היו תופעות כאלו, ואיך זה מתפתח:
לפעמים קורה שארוע חד פעמי של קינאה מצידך מרגיז את זוגתך, וגורם לה לחשוב פעמיים לפני שהיא מספרת לך ומשתפת אותך לגבי שיחותיה או פגישותיה עם גברים. אתה, כתוצאה מכך, מרגיש את ההסתרות שלה, ולפעמים תופס אותה באי דיוקים ובשקרים, וזה גורם לך לחשוד עוד יותר, ואז אתה מתקיף אותה יותר וזה מרגיז אותה יותר. עד מהרה נוצר מעגל קסמים: כל שיש יותר ויכוחים, תהיה לה נטייה להסתיר יותר, כי אינה מעונינת להיכנס איתך לעימותים, ואילו אתה מרגיש מאויים יותר ויותר ככל שהיא מסתירה ממך...
אם מה שכתבתי מתאר נכון את מה שקורה לכם, נסו לשוחח על כך, ואם זה לא יעזור, קחו ייעוץ קצר מועד וממוקד, זה יכול להועיל.

תודה ליהודית ודורית. קנאה עושה הפוך על הפוך. והקנאי, אם לא יטפל בעצמו - יפסיד את מה שרצה להרוויח !

אוריאל יקר!
תיהנו מהדרך והתוצאה בוא תבוא. אם אין בעיות רפואיות שמונעות כניסה להריון, הילד יום אחד יפתיע אתכם כשלא תצפו לו. לעיתים לחץ ומתח נפשי מכל סוג, כולל לחץ מזה שאינכם נכנסים להריון, עשוי לעכב כניסה להריון. קחו את החיים בקלות והכל יהיה בסדר .

יקרה, יש ביניכם אהבה והיא אינה מתובלת בסקס, (שמאוד חשוב בזוגיות טובה) בגלל מעצורים ועכבות שלך. נסו ללכת ליעוץ מיני ולאו דווקא ליעוץ זוגי - כי משם נובעת הבעייה.

תודה על התשובה המהירה
בדקתי, והמטפלת שהלכנו אליה היא מטפלת מינית מוסמכת (ולא זוגית), בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית. חברה באיט"ם.

האם הפתרון הוא בכל זאת רק ביעוץ ולא ניתן להימנע מזה ? הרגשנו כאילו אנחנו זורקים כסף. אני לא יודעת למה..

א-ס היקרה, קראתי את הדברים שכתבת בשתי ההודעות שלך. יתכן שתוכלי להפיק תועלת אם תלכי לבדך לסדנת נשים בנושא מיניות וטנטרה, עם חיה כספי, במטרה להתחבר למיניות שלך, מול עצמך, בלי המתח הרב שכבר קיים ביניכם כזוג בנושא המיני.
אבל, למרות שכתבת שהטיפול הזוגי/מיני לא הועיל לכם, נשאלת השאלה האם בכל זאת משהו במערכת היחסים שלכם יצר את ההתרחקות המינית / גופנית שלך, את חוסר התשוקה אליו. האם היתה תקופה בה כן נמשכת אליו? כמה זמן זה נמשך? האם כאשר עברתם לגור יחד זה החל לדעוך? כי הרבה פעמים מגורים משותפים וויכוחים על מטלות בבית יוצרים ריחוק ומפריעים למשיכה המינית. את מוזמנת לקרוא בנושא זה את המאמר שכתבתי:
[a href=http://www.zugiut.net/?p=72 id=link]"מי משניכם יוזם סקס? (מעגל הקסמים הזדוני, ההופך נשים ל"פריג'ידיות" וגברים ל"חולי מין")"[/a]
לאחר שתגיבי לתשובתי, אוכל אולי לכוון אותך קצת יותר.

קטונתי מלייעץ לך, רק אנסה מדבריך לתמצת. האם נכון הדבר, שאתה כרוך אחריה והיא נהנית מחיזוריך ומחיזורי אחרים במקביל ולא די לה בך/בשלך? דומה שהיא לא מקבלת אותך כמו שאתה ועדיין לא בחרה את האחד ואילו אתה שוב ושוב מתרפס ומצפה שהיא תהיה נאמנה רק לך בעוד היא לא נאמנה אפילו לעצמה. בשלב זה נוח לה לא להחליט. היא עדיין עסוקה בעצמה ולא התייצבה, אם בכלל. לא תמיד יש הדדיות ברמות האהבה/הקשר. נדמה שפה הקשר לא הדדי, מקביל ולא ממש נוגע.

את האמת בהתחלה חשבתי שהיא פשוט מפונקת יותר מדיי, אבל שמתי לב שאם הדברים לא עובדים כמו שהיא רוצה אז פשוט אין על מה לדבר, היא כל הזמן אומרת "עכשיו כיף לי איתך ומדהים אבל מה יהיה עוד שנתיים?" ואני אומר " מה יהיה מחר? מה יהיה עוד 20 שנה?" זה אותו דבר, מישהו יודע מה יהיה? אפשר להכין חוזה ולהבטיח שתמיד יהיה טוב ומושלם? אין דבר כזה ולא היה אף פעם.
מי לא מכיר זוגות שהכל היה מושלם בהתחלה ובסוף זה נגמר רע?

את חושבת שייעוץ או משהו כזה יכול לעזור? או שפשוט לוותר ולעבור הלאה כי בקצב הזה גם בעוד שנתיים היא לא תחליט מה טוב או רע לה....

אני לא חושב שאני כרוך אחריה מכיוון שגם בעבר שהיה לנו רע שנינו התעקשנו להמשיך להיות בייחד, ואני בטוח שכל אחד נהנה שמחזרים אחריו.
זה שהיא לא מקבלת אותי כמו שאני היה ברור לי מהתחלה תמיד יש והיו לה תלונות אבל לא רק עליי כמעט בכל נושא , והיא מודה בזה שהיא בעייתית.
זה שאני מצפה לנאמנות זה ברור מאליו, אם היא איתי היא לא צריכה להיות רק איתי???
זה שהיא לא יודעת להחליט בקשר אלינו זאת הבעיה הכי גדולה שלי ושלה, אבל כמעט בכל דבר היא לא מצליחה להחליט אפילו על דברים קטנים כמו לקנות שעון, להחליף רכב, לקנות בגדים... תמיד היא בעייתית, אז מה הפלא שגם עם הזוגיות היא לא יודעת מה לעשות...
אבל נראה לי שבחורה מעל גיל 31 אמורה כבר להחליט מה היא רוצה מעצמה, לא?
מה שעצוב לי שנראה לי שיש לה מנגנון של הרס עצמי, היא פשוט לא יכולה להגיע לשקט נפשי!
תמיד היא תחפש מה לא טוב ומה לא מושלם.

ציינת שנועה לא מרוצה מעצמה ומשוועת לחיזוקים וחיזורים מכל אחד .שיש בה אי שקט נפשי וקושי לקבל החלטות גם בשאר תחומי החיים. אם אכפת לך ואתה מניח שהיחס שאתה מקבל ממנה איננו רק בגלל שהיא לא ממש מסופקת ואוהבת אותך - בכל מקרה כדאי שתמליץ לה לעשות תפנית לחיים בדרך חווייתית עוצמתית ומרוכזת - לרכוש כלים למודעות עצמית ושיפור הביטחון העצמי בסדנאות להעצמה אישית, כמו סדנאות לנדמרק אדיוקיישן למשל, או סדנאות אימון קואוצ'ינג פרטיות למיניהן.

יקרה, זה וודאי כואב. ודווקא משום שאתם רוצים להשיב את הביחד, עליכם לדבר על הכאב. אם תקדישו זה לזה את מלוא תשומת הלב, תבינו מאיפה הבגידה באה ותשקיעו מאמץ בזוגיות, הכאב יפחת ואולי הלימון ייהפך ללימונדה. בעלך יתחזק ומערכות ההגנה בגופו שנחלשו, כך אני מאמינה, מהטראומה עקב הגילוי והשקר שאיתו חי קודם לכן. ולא משנה מה הוא מקרין לסביבה. מה שחשוב זה מה שביניכם באמת.

פנינה יקרה,
אני מסכימה עם בעלך, שכאשר נכנסים לייעוץ זוגי ומתחילים ליישם רעיונות חדשים, זה ייראה מלאכותי ויהיה קצת מביך לעשות פתאום דברים על פי הוראה או לדבר בדרך שונה מן הרגיל. הכל נכון. אבל... את יכולה לת לו כדוגמה שינוי מסוג אחר: להיכנס לכושר גופני. גם במקרה כזה אנחנו מסגלים לעצמנו הרגלים חדשים, מאוד מלאכותיים: לובשים בגדי ספורט, יוצאים מן הבית למכון כושר או לכל פעילות אחרת, במקום לעשות את הדבר הטבעי, לשבת בבית מול הטלויזיה. או כאשר לומדים שפה חדשה, בתחילה זה מופיע מאוד מלאכותי, לשבור את השיניים עם המילים הזרות. ככה זה בכל תחום חדש שלומדים אותו. נכון שכאן מדובר בכניסה של אדם זר לאינטימיות של חיינו, אבל רק כך זה יכול להשתנות. הרבה ידע ונסיון התאסף בנושא זוגיות, ויש המון מה ללמוד, ולא לומדים זאת בשום קורס בתיכון או באוניברסיטה, אלא רק בייעוץ זוגי או בסדנאות...

המשך התשובה - איך להתמודד - לקוח מן האתר שלי:
יתכן שההתנגדות נובעת מגורמים נוספים. מאוד טבעי למשל, שישנו חשש להיפתח בפני אדם זר. או עצם ההכרה בכך שיש לנו בעייה שאנחנו לא יכולים להתמודד איתה בעצמנו, או לפעמים יש בעברנו נסיון לא מוצלח עם המקצועות הטיפוליים, או שקיימת התנגדות עקרונית להתערבות בחיים האינטימיים, ולפעמים זהו חשש ממה שיעלה בפגישות, מן התכנים, או מה יגידו לי לעשות.
כל החששות האלו הינם מובנים ולגיטימיים, ולדעתי צריך לכבד אותם. לכבד אותם זה לא בהכרח לוותר. עדיין אפשר לנהל שיחה למשל בדרך הבאה:
חשוב מאוד שבן הזוג שמעוניין להתחיל בייעוץ יבוא לשיחה על הנושא עם בן זוגו כאשר הוא באמת מכבד את זכותו לחשוב ולבחור אחרת. מן העמדה המכבדת הזאת אפשר לומר את הדברים הבאים:

"אני מאוד רוצה שנלך יחד ליעוץ, אני מאמינה שאם שנינו נלך זה יהיה הרבה יותר יעיל מאשר אם אלך לבדי. אם בכל זאת תחליט שזה לא מתאים לך, אני אלך לבדי כי אני כבר לא מוכנה שהדברים בינינו יישארו כמו שהם, ואני מקווה שתצטרף אלי באיזשהו שלב אחרי שנראה שהייעוץ אפקטיבי עבורי."

אני מוצאת שבתנאי שהדברים הנ"ל נאמרים ללא לחץ וללא שיפוטיות, תוך קבלת זכותו של בן הזוג להחליט לא להצטרף, דווקא מן המקום של מתן אפשרות בחירה אמיתית, מבלי לעשות אותו "לא בסדר" על אי הסכמה – דווקא אז יש סיכוי שבן הזוג יבחר להצטרף, כי המסר שהוא ישמע הוא "חשוב לי שתבוא יחד איתי, חשובה לי הזוגיות שלנו, ואתה מחליט אם לבוא או לא לבוא, מה שתחליט – אני אסתדר עם זה."

מה שאת אומרת....

האם היה זה מתוך עייפות, או אולי אכן קיבלת את דבריה? או סתם לא מעניין אותך יותר?

למה התכוונתי? כי לפני כמה שעות התקשר עוד X שלה, לא זה שהיא כל הזמן מדברת עליו והתחיל ללקק לה כמה היא יפה, סקסית וכו... ושהוא עומד להתחתן אבל רוצה להפגש איתה לבד, והיא בשמחה אומרת לי שאם הוא מתקשר שוב ומבקש להפגש היא הולכת להפגש איתו!
אז לזה התכוונתי!!!
מה יש לך להגיד על זה?

אורית, נערה יקרה! לא ברורה הסיבה לחוסר המרחב והאמון שיש ביניכם. כדי להמשיך להינות ולגור יחד, נסו לברר יחד וברוגע מה גורם למתיחות הזו שביניכם.

אני יכולה להבין שזה מאוד מפריע ויוצר סימני שאלה לגבי רגשותיה כלפיך וכלפיו, אבל לי אין מה להציע לצערי...

זרקתי אותה עכשיו, לא בא לי לשמוע אותה יותר. לא להאמין!!! היא לא מבינה מה הבעיה... אז מה אם היא כל הזמן מדברת עליו, ועוד באה אליי בטענות שאני לא רוצה לשמוע על זה.
לא להאמין...