פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

נאווה היקרה, ראשית סליחה על שהתעכבתי בתגובה - מכתבך התפקשש...
תראי, לדעתי הפרשייה שקרתה בתחילת הקשר שלכם מטילה צל ענק על יכולתך להתקרב אליו. כלומר, אם תצליחי להתגבר על מה שהיה בעבר הרחוק, שזה יפסיק לנהל אותך - אז יש סיכוי שייווצר ביניכם משהו רענן, חדש, ואולי ייפתח פתח להתקרבות אמיתית יותר.
כדי להתגבר על כך יש צורך לעבור תהליך טיפולי מסויים, אני חושבת שאי אפשר לעשות זאת לבד. ניתן לעשות זאת בכמה כיוונים:
1. טיפול פסיכולוגי אישי מתמשך, או ייעוץ זוגי
2. סדנא כמו הפורום של לנדמרק, שמלמדת אותנו (בין היתר) להיפטר מן המשמעויות הטרגיות שאנחנו מעמיסים על עצמנו בגלל כל מיני דברים שקרו לנו, ולצאת לדרך שלנו משוחררים מן העומס המיותר הזה של הסיפורים שמנהלים אותנו ואנחנו בטוחים שהם האמת.
3. השיטה של ביירון קייטי - "העבודה" מאוד מתאימה לטפל בכך, על אותו רעיון כמו בפורום רק בטכניקה אחרת.

ת' היקרה
לפני שנכנסים להריון ומביאים ילד, חייבים לטפל במתח הקיים.
המתח כרגע מתבטא בגורמים כספיים, בעיקר הטענות שלו על הוצאות שלך. מן הסתם זה גורם לך לחשוש מן הביקורת שלו, אולי אפילו להפסיק לשתף אותו בחלק מן הדברים מחשש לתגובותיו, והוא מרגיש זאת ואינו בטוח שהוא יכול לסמוך עלייך בתור פרטנרית - כל אלו גורמים לריחוק המסתכם במשפט שכתבת - יש ימים שפשוט לא בא לי להיות לידו. נמאס לי וזה מכביד עליי מאד.
לדעתי את צריכה להתעקש על ייעוץ. יתכן מאוד שתוכלו להסתפק בייעוץ ממוקד וקצר מועד, שלא יהיה יקר, ויש כאלה. יתכן שהוא לא מודע לכך שיש ייעוצים קצרים וחושב שזו הוצאה בלתי אפשרית לכם. הציעי לו שתצמצמי בתחומים אחרים כדי להראות לו עד כמה חשוב לטפל עכשו בבעייה, לפני שהיא תגדל, ולפני שיגיע ילד, שעלול להחמיר את הריחוק.

אולי ישנה בעיה פיסית ולא נפשית
לפי דעתי יש צורך לעשות בדיקות
ואולי כך הוא מקבל תשומת לב מהחברה -אפילו שהתשומת לב לא טובה
אני חושבת שאם הפיספוסים הם רק בבית ספר אז הבעיה שם

שלום לך עדי, וסליחה על האחור.
אכן זה לא התחום שלי...
ראשית, האם שוחחת עם ההורים? האם, כמו שכתבה שני, נעשו בדיקות רפואיות?
בהנחה שזו לא בעייה רפואית, אתן כאן כיוון אפשרי אחד:
הרטבה כזו משמשת זעקה בוטה לתשומת לב, ולפעמים משרתת היטב גם מטרה אחרת - להסיט את תשומת הלב מבעייה אחרת. למרבה הפלא, לכאורה בעייה של חוסר שליטה עצמית, יש בה המון שליטה בסביבה שלו. מה הכוונה? יכול להיות שהוא מרגיש שקורה משהו סביבו - שממלא אותו חרדות ומתח, משהו שאין לו שליטה עליו, כמו - הולדת אח חדש, מתח בין ההורים, מוות של מישהו קרוב, והוא גילה שכאשר הוא מרטיב - קורות סביבו כל אותן תופעות - מתח, חרדה, חששות, אבל הפעם זה כתוצאה ממשהו שהוא עשה ולא אחרים, עליהם אין לו באמת שליטה, וכאשר הוא מרגיש שהוא הגורם לתופעות הללו - זה נותן לו תחושה טובה יותר, יחסית, של קצת שליטה בעולם שלו, קצת יכולת לנבא מה יהיה, איזו שרשרת אירועים תקרה: הוא ירטיב, מישהו ישים לב, יהיה לחץ, הוא יקבל תשומת לב, אולי יזעיקו את ההורים מוקדם יותר, (אולי גם זאת מטרה שלו) וכו'...
אני חושבת שיש לחפש את המקור לבעייה בבית, ולא בביה"ס, אלא אם חס וחלילה קרה משהו בתחום ביה"ס שקשור להתעללות מינית.
בכל מקרה, יש בכל בי"ס מערכות תמיכה וייעוץ, יש יועצת ומרכזת שכבה, ועליך להתייעץ איתם, והם יכולים להתייעץ עם פסיכולוגית ביה"ס.

גם החיים שלי היו בדיוק כפי שציינת
ראיתי שהמצב הולך ומדרדר מיד פניתי לעירה במקום מגורי וביקשתי תחנה ליעוץ נישואין
היום אני כבר 8 חודשים היה קשה בהתחלה והיום המריבות פחתוהאלימות מילולית ירדה כבר אין
לפני שאת עושה צעד שווה ללכת ליעוץ נישואין
דרך אגב בעיריה זה מסובסד אני משלמת50 ש"ח וזה שווה כל אגורה
מיד כבר תיפני
ולגבי הבחור שדיברת על תחשבי עליו זה יהיה יותר צרות תברחי כמו מאש
על תכניסי ראש בריא למיטה חולה
יש לך בעל לא פרייר יוציא לך את המיץ עם ייוודא לו מיד תחתיכי עם הגבר
לא להיות בקשר .

אני לא רוצה ייעוץ-אני רוצה להתקדם באיכות חיים שלי
התרבות שלנו מאוד שונה
הדרך חשיבה שלנו שונה
זה בסדר שיש ניגודים -זה דווקא טוב
אבל עם כל הניגודים האילו אני מרגישה שאני חיה לבד

תנסי ותיראי מה איכפת לך ללכת ליעוץ

מירי היקרה, אני מסכימה עם לי בנושא הייעוץ. מכמה סיבות:
1. אולי זה באמת יעזור
2. זה יאפשר לך להיעזר במישהו אובייקטיבי ומקצועי ולהתייעץ איתו מה האפשרויות העומדות בפנייך, כי במהלך הייעוץ הזוגי ישנן גם פגישות נפרדות, ללא נוכחות בן הזוג. (אצל רוב היועצים)
3. חשוב שתוכלי להסתכל אחורה, גם אם תתגרשו ולומר לעצמך ולבת שלכם שעשית מאמצים להצלת הנישואים.

אני זוכרת שקראתי בעיתון ראיון עם שחקנית מפורסמת, אמא לבת, והיא התגרשה לאחר שתי שנות נישואין כאשר היתה מאוד צעירה. היום, עשרים שנים לאחר מכן, היא אומרת בראיון שהיא מאוד מצטערת, גם בשבילה וגם בשביל הבת שלה, שהם פירקו את הנישואים בלי לנסות לתקן, בלי לקחת עזרה חיצונית. הם היו כל כך צעירים ולא מנוסים, והיא חושבת שעזרה חיצונית אולי יכלה לעזור להם לעבור את התקופה הקשה ההיא.
אז הכל אמנם יחסי, ויש הבדלים מאדם לאדם, אבל בטוח שגם את תהיי הרבה יותר חכמה ומנוסה בעוד 20 שנים ואת עלולה להתחרט שלא ניסית.

יקרה,
גם זוגיות מצויינת זקוקה לשימור והתרעננות. אבל הבאת ילד נוסף לעולם- לא רלוונטי לצורך האמור -ובטח לא כפתרון לריקנות שאת חשה בחייך האישיים והזוגיים. אם החלטת שאתם נשארים יחד כי בעלך חבר לך ואב נפלא לילדים, נסו לצ'פר את הקיים. ליעוץ וודאי שכן מומלץ לך ללכת וגם נסו סדנאות עיניין לשיפור זוגיות.

הכיצד טיפול זוגי יכל לעורר אהבה/משיכה שאף פעם לא היתה קיימת?

פלפלונת יקרה,
השאלה שאת שואלת את עצמך לא תיגמר מעצמה. ההיפך. נראה לי שעם השנים שיעברו את תרגישי יותר ויותר בחסרון המשיכה עד שלא תעמדי בכך.
התחתנת בגיל צעיר מאוד, אולי כדי לברוח מן הבית (זה רק ניחוש שלי)...
ועכשו את מחפשת שביל בריחה נוסף, כדי להתחבר לנשיות שלך ולהיות שלמה עם עצמך. את מאוד צעירה. אם תעשו עכשו עוד ילד, יהיה לך עוד יותר קשה לפרום את הזוגיות.
את כותבת שמעולם לא נמשכת אליו.
האם הרגשת משיכה מינית לגברים אחרים? האם את בטוחה שהבעייה היא לא אצלך?
אולי כדאי שתלכי לייעוץ אישי, לפני שאתם מחליטים על ייעוץ זוגי. אני ממליצה על הליכה לייעוץ זוגי רק כאשר באמת רוצים לתת צ'אנס לזוגיות. את עדיין לא שם, כי אינך מאמינה שמשהו בסיסי ישתנה.

בוקר טוב,
ממה שאת מתארת נראה לי שיהיה לך קשה לוותר על נושא הנקיון והאסתטיקה, אני חושבת שאם תיכנסו למערכת יחסים רצינית יותר, זה משהו שיפריע לשניכם ויגרום לבעייה בתחום הקשר הגופני והמיני. לגבי הבחור הנוכחי - מאוד לא בריא להיכנס למערכת יחסים כאשר יש לך תכנית "תיקון" כלפיו, והוא כבר מרגיש זאת ומתמרד, וזה לא יהיה קל יותר, כי הוא ירגיש שאת נכנסת לו לעצמות במקומות הכי אינטימיים שלו עם עצמו.
מה שאת כותבת מעיד שיש לך דרישות יחסית יוצאות דופן ואת צריכה להיות ערה לכך ולתקשר זאת כבר בתחילת הקשר. אולי כדאי לך אפילו לעבור איזה סוג של טיפול כדי להיות קצת יותר גמישה בנושא הזה, כי את מאוד פדנטית. אני לא אומרת שאת חייבת. הרי אם תמצאי גבר שמקפיד אף הוא על האסתטיקה - את תתאימי לו מאוד כנראה. אז הכי פשוט שתחפשי מישהו שהוא בעצמו פדנט - יש הרבה גברים שהתחום הזה חשוב גם להם, ואת יכולה להדגיש זאת בשלב ההיכרות, כתכונה שאת מחפשת, כמו גובה או גיל.

בסיסי שאתם ממש לא מתאימים.

אבודה (אך יקרה עד מאוד) די קשה לתת לך עצה חותכת. יש כאן כמה אפשרויות.

אפשרות אחת היא ששניכם לא נמצאים באותו מקום מבחינת התחושה של - "אהבת חיים" או "האחת והיחידה" כמו שאומרים. זה נראה כאילו אצלך זוהי אהבה עמוקה וחשובה, אבל אולי מצידו אין את אותו בטחון והוא מרגיש צורך ורצון להתנסות בעוד יחסים.

אפשרות שנייה היא שהאהבה היא כן חזקה גם אצלו אבל הוא מרגיש לא מספיק שלם עם עצמו, בלי קשר לאנשים אחרים. ואז הוא צריך לעבור איזה תהליך מול עצמו כדי שירגיש יותר בטחון, רוגע, אמונה ביכולותיו. זה תהליך שהוא יכול להיעזר בטיפול נפשי, אבל מכיוון שודאי אין לו כסף למטרה זו, זה עלול לקחת אפילו כמה שנים עד שימצא את עצמו ויהיה מסוגל לקשר אינטימי ולמחוייבות.

אפשרות שלישית היא שאת נאחזת בדמותו ומעצימה את האהבה אליו (כלומר משכנעת את עצמך שיש כאן משהו מיוחד) כי את חוששת להישאר לבד ולצאת לעולם הגדול ולעבור שוב את כל העוצמות הרגשיות (לטוב ולרע) עם מישהו אחר.

מה מכל ההסברים הללו מדבר אליך?

ההסבר השני והשלישי מדברים אליי ביותר. ההסבר השני שבו אמרת כי הוא מחפש את עצמו זה ההסבר שגם הוא נותן אותו למצב שלו. כמו שאמרת זה עלול לקחת שנים. כמוך אני חושבת שהוא זקוק לטיפול, אך אינני יודעת איך אומרים זאת לאדם. הוא איבד את אביו בגיל 20 ממש בפתאומיות והוא היה מאד קשור אליו אני חושבת שזה מאד עירר את הבטחון שלו בעצמו ובחייו בכלל. איך אני ניגשת לבנאדם ואומרת לו שלדעתי הוא צריך ללכת ליעוץ או טיפול. תעזרי לי!

ליעלי שלום !

מה שקרה בתקופה שבה לא חייתם ביחד מוכיח טוב יותר מכל כי לא נועדתם ליות ביחד. בעבר היה לכם טוב אבל בפרידה קצרה נראה שהוא אואת צריכים להמשיך את חייכם בנפרד. לי זה ברור וכנראה גם לך, רק שלך קשה להשלים עם זה

איך מתודדים עם זה. אני רוצה להפסיק את הטירוף הזה ומפחדת... אני מפחדת ממי שיהיה איתי ויותר מהכל ממחר בלעדיו.

אבודה היקרה,
ברשותך, אני רוצה להעמיק קצת בנוגע לכינוי שבחרת לעצמך.
תראי עד כמה את נחלשת ומאבדת את כוחותייך, מתמלאת פחדים - פחד מלהיות איתו ופחד להיות בלעדיו.
האם באמת את עד כדי כך תלוייה בבן זוגך? זה מה שאת רוצה שיהיה? שאת לא שווה ולא קיימת בזכות עצמך? לדעתי מה שעלייך להתרכז בו עכשו הוא לחזק את עצמך, להיעמד על שתי הרגליים. את נמצאת במין hold שכזה... לא איתו ולא בלעדיו, ואת מתרכזת באיך לתקן אותו ולהבריא אותו. זה לא טוב בשבילך וגם לא בשבילו. אני מאוד מציעה לך לקחת פסק זמן, לסמוך על הכוחות שלו ועל ההגיון הפנימי שלו שהוא ימצא את דרכו בחיים, סליחה - גם בלעדייך - ולהתחיל לסמוך על עצמך :
תוך התבוננות פנימית, מול עצמך, חפשי את החוזקים שלך. חפשי מהם הדברים שכאשר את עסוקה בהם את מאושרת יותר, והתחילי לעשות אותם יותר ויותר. עליך למנף את עצמך מן המקום התלותי הזה בו את מרגישה עצמך לא קיימת ולא שווה בלעדיו.
מה דעתך?

ברור לי כבר תקופה ארוכה שזה כך משום מה אני כל הזמן נמצאת במצב הזה ואני יודעת שהוא לא טוב לי ומודעת לכמה זה פוגע בי וגם בו ואינני מצליחה להשתחרר מזה. אני אינני תלויה בו, אך מרגישה צורך תמידי להיות שם בשבילו למרות שהוא לא שם בשבילי אני מנסה להלחם בזה בכל הכוחות שלי ולא מצליחה....בגלל זה בחרתי לעצמי את הכינוי שכלל לא מאפיין אותי ...

טוב, יקירתי, אז את מודעת לכך שהמפתח אצלך. ברגע שתקחי על כך אחריות במקום להמתין שיקרה משהו חיצוני (כמו למשל מן הכיוון שלו) - כבר תרגישי יותר בעלת עוצמה בחיים שלך. חשבי (אני מעדיפה לא לעשות זאת במקומך) מה את יכולה לעשות (וכרגע נמנעת מלעשות) כדי לצאת מן המצב הזה, תבחרי את אחת האפשרויות שהכי מתאימה לך, ולכי על זה. היכנסי לפעולה, כמו שאני אוהבת להגיד.

סים היקרה, ריבוי המחשבות שלך על "לא מתאים לי" הוא סימן מובהק בעיני לספק אמיתי ונכון, שהוא מאוד לגיטימי בשלב החיים שבו את נמצאת. את כבר בגיל שבו לרוב בוחנים כל מערכת יחסים במשקפיים של הזוגיות האידיאלית אליה את שואפת. זה מאוד טבעי שתתאהבי בגברים (יש לכולנו הצורך הזה להתאהב...), וקורה הרבה שלאחר ההתאהבות מגלים שהאדם אינו מתאים. זה לא סוף העולם. הקשיבי לחושייך. מה שאת מתארת עלול להחמיר עם השנים!

תודה על תשובתך.
אני הייתי רוצה טיפה לפתח את הנושא.
מתי ואיך יודעים שזה הבן אדם הנכון? הרי אם כל אחד יהיה על מה לעבוד ולהתפשר, נכון?
וגם, מתי אני צריכה לעבוד על עצמי, וללמוד לקבל את הבן אדם כמו שהוא, ולא להיות בררנית מידיי ? ומתי לחתוך וללכת?

תודה רבה לפורום ולתגובות :)
ממש כיף שיש מקום שאפשר לשתף בנושא הרגיש כמו זוגיות.

לסים שלום ! את צרכיה להרגיש אם בן הזוג הוא האדם הנכון בשבילך או לא. אין כללים לדבר, רק הרגשה. לפי מה שאת מתארת הוא ממש לא מתאים לך וזה מה שקובע. הצרה היא שאנחנו הרבה פעמים מרגישים בלבנו משהו ויודעים מה נכון ומה לא, אבל משכנעים את עצמנו באופן "הגיוני" שאנחנו צריכים לעשות דבר אחר. מובן שלא צריך לעזוב אחרי הקושי הראשון ושאפשר לעבוד על הרבה דברים, ביחד או לחוד, אבל אם בלבך הרגשה שזה לא האיש הנכון בשבילך, סימן הוא שצריך לקום ולנתק את הקשר.

היי סים
אני רוצה לספר לך שגברים- או אנשים לצורך העניין, לרוב לא משתנים.
אם יש דברים באישיות שלו שמפריעים לך את צריכה לקבל החלטה אם את מוכנה לחיות איתם או לא, כי הם לא ישתנו, ואף יחמירו.
אתם נמצאים בשלב של התחלת הזוגיות, והעניין של - אם הוא ימשיך לעשות את זה אני אעזוב אותו- עדיין עומד על הפרק. אחרי שמתחתנים, ובמיוחד אחרי שמביאים ילדים ביחד, המחוייבות היא הרבה יותר חזקה, והם לא מחשבנים לנו ולא פוחדים עלינו, כמו לפני החתונה.
לכן תדעי שאף אחד לא מושלם, לכל אחד יש בעיות, אבל צריך לקחת את הבעיות בחשבון כשבוחנים את עתיד הקשר, ולא לקוות שהם יעלמו- כי הם בטוח לא יעלמו.
*אני אמנם נשמעת מבוגרת עם ניסיון חיים, אבל אני בגילך- 28, אני פשוט כבר 7 שנים עם בעלי- 4 שנים חברות + 3 שנים נשואים. ותאמיני לי, הם לא משתנים. (גם מניסיון של חברות שלי...........)
בכל מקרה, בהצלחה.

נראה לי שהכותרת אומרת הכל.
גם אילו היית מספר כאן שבתקופה בה חיית איתה היית מאושר ומתפקד בצורה מיטבית, הייתי מעלה ספקות כבדים לגבי המשך היחסים איתה בגלל הפרש הגילים.
אבל אם אתה רואה בה דמות של מטפלת, זו עלולה להיות מערכת יחסים הרסנית לשניכם, שתנציח אותך בתור חלש ונזקק, ואותה בתור המטפלת שלך. זה עלול להיות כאילו היא רק תרוויח מכך שאתה תהיה חלש, כי זה יבטיח שאתה תישאר כל עוד היא מביאה לך תועלת.
אני מתנצלת על המילים החריפות. ודאי יש גם דברים טובים ביניכם, אחרת לא היית נשאר או שוקל להישאר, אבל בגדול - לדעתי - עליך לנתק את הקשר איתה.

היי קארין,
מה שאת מתארת הוא שבן זוגך, כאשר הוא נכנס ללחץ, יש לו דרך תגובה אופיינית - מרים את הקול ומבטא כעס בטון הדיבור ובהבעות הפנים שלו. מן הסתם זהו משהו שהוא מביא איתו מן הבית שלו, אולי תגובה דומה לאחד מהוריו. זה מה שהוא למד כל החיים. ברור שכאשר מישהו לחוץ, יכולתו לשלוט בעצמו יורדת, והוא נסוג (קוראים לכך "רגרסיה") למערכת האוטומטית של התגובות שהתרגל להשתמש בהן בעבר. כדי לשנות זאת הוא צריך ראשית להבין מה זה עושה לבת הזוג, ומה הנזק לתקשורת, כמו חוסר הקשבה, ריחוק, ציניות ולבסוף - הוא מרגיש שאינו מקבל ממך חום. לאחר התובנות האלו, מתחילים להתאמן על דרכי תגובה אחרות. לא כל הזמן זה יצליח, כמו באימון - יש התקדמות ויהיו נסיגות. אבל צריך לרצות ללמוד לשנות.
לעניות דעתי, אם הרגשתם בטיפול הזוגי שאתם תקועים במאבקי הכוח, אולי הגעתם למקום לא מתאים לכם. הרעיון הוא לעצור את הויכוח הרגיל, המתבקש, להבחין למה התקשורת הלקוייה גורמת, ולמצוא דרכי תגובה חדשות. לא רק להוציא קיטור. לצייד אתכם בכלי תקשורת שיחזיקו מעמד גם אחר כך, ללא תמיכת הטיפול.

ומה לגבי הקנאה מסוג זה שתארתי? אני צריכה להיות רכה יותר כאשר הוא מקנא על דברים של מה בכך? זה מכעיס אותי ומעורר את פחדי. אך הוא אומר שבמקום לתמוך ולהיות רכה במקומות בהם הוא חלש, אני מתנכרת ולא מקבלת אותו. האם אני צריכה לקבל את זה? כך יחול שינוי? אני מרגישה שכל דרך אחרת , תתן לו את הלגיטימציה להמשיך, למרות שהוא " מודע לבעיה".
בעיניין הדיבור התקיף, הוא יודע כמה זה קשה לי, במיוחד שאני באה מבית קשה, בו היו הרמות קול ללא הרף. הוא מודע לכל זה. הוא כל הזמן מאשים אותי בחוסר רכות וחוסר הקשבה, ואני כבר מתוסכלת מזה.

קארין יקירתי, את מתארת קשיי תקשורת שמאוד אופייניים לזוג בתחילת דרכו. אלו דברים שמסתדרים עם הזמן, ובעיקר אם לא עושים עניין ומעבירים דברים יותר בקלות
הבעייה שבשלב בו אתם נמצאים, יש סוג של מבחן שאנחנו עושים לבן הזוג - האם הוא האדם המתאים לנו או לא, ואז יש נטייה להחמיר ולהקצין בתגובות, כי כל הפרעה כזאת גורמת לנו לדאגה, מה יהיה אם זה יימשך כך כל השנים, או אם זה יהיה יותר קיצוני...
אם היחסים איתו חשובים לך, ואת ממש אוהבת אותו, נסי לרדת יותר מהר ויותר בקלות מן התגובות שלך ותראי מה יקרה.

תודה רבה

סמי יקר!
חיי הנישואים שלכם היו מבוססים כבר בתחילה על מיניות ולא ברורה רמת האינטימיות והתקשורת ביניכם בשאר התחומים. ברור שכשני אנשים בוגרים, שקלתם סיכונים מראש וידעתם שהפנייה להגשמת פנטזיות וסוג כזה של יחסים כרוכים בסיכון, מה עוד שהגעתם לאובססיה במימוש הפנטזיה. נסה לדבר אתה ולברר מה מציק לה באמת. מה חסר? מה הסיבות לעזיבתה הפתאומית ולמה דרוש לה פסק זמן. עד שלא תדע מה הסיבות האמיתיות שגרמו לעזיבתה - לא תוכל אתה ואפילו לא יועץ מנוסה - לפתור את הבעיה ולכן נסה לברר מה באמת קרה. אולי היא מצאה עולם שקוסם לה יותר, אולי פער הגילים ביניכם הפך בעיניה למשמעותי, או אולי התאהבה באחר..
אשמח לשמוע ממך פרטים נוספים כמו כמה זמן אתם נשואים? איך היתה הזוגיות שלכם מעבר למיניות? ומה הטענות הספציפיות שלה נגדך.

אני נשוי כמעט 11 שנים אתה, הזוגיות שלנו היתה רומנטית ומאוד משפחתית וזורמת, שוחחנו הרבה ולא נתננו לדברים להידחק מתחת לשולחן והתמודדנו אתם גם אם היו כואבים או לא נעימים לאחד מאיתנו.
אפשר להגיד במדויק שזאת היתה זוגיות של שני חברים מאוהבים שתומכים אחד בשני.
לא ידוע לי שהיא כיום מאוהבת באחר אבל ממש אין לי מידע.
היא טוענת שעקב פער הגילים בנינו הדרישות המיניות שלה גבוהות משלי,שאני לא מסוגל לספק אותה כמו שהיא אוהבת,שגברים אחרים חזקים ממני וטובים ממני, שאני "קוקהולד" והיא בזה לי על כך ,לטענתה גבר שרוצה כל כך לראות את אשתו מקימת יחסים מיניים עם אחרים הוא לא גבר בשבילה,היא מאשימה אותי שנתתי לחברים שלי להיות אתה והפכתי אותה לסחורה שמעבירים מיד ליד.
לדעתי היוזמה ואי התנגדות שלה לסוג זה של יחסים הביאו אותי להעריך אולי לא נכון את הרגשתה לגבי ה"סטיה" שלי.
חשבתי שהיא נהנהת מהנושא ולא עלה בדעתי שהיתה מוכנה להשתתף באקטיביו ת ונכונות כזאת בקטע אם לא היתה רוצה בזה כמוני.
אני לא מאמין שיש אשה שתממש את הסטיות של בעלה שמעביר אותה לידי גברים אחרים מבלי להטיל וטו חד משמעי, הלא היא בחורה חכמה ואינטיליגנטית ומאוד משכילה.
היא כל הזמן ציינה שהכי היא נהנת מסקס זה כאשר משתמשים בה והיא מפרידה לחלוטין את הרגש מהסקס, אהבה בבית , זיונים רק עם גברים אחרים.
חשבתי פעם על האפשרות שהיא נמפומנית, אבל טרם הצלחתי למצוא למילה הגדרה שתסביר לי את המונח במדויק כך שלא אשתמש בשם זה.
אני מודה לך מכל לב על המשך ההתיחסות

סמי יקר! מדבריך עולה שלמעשה לא עשיתם שיחה מעמיקה על הנושא שהעסיק אתכם יותר מכל. לכן, וגם בתשובתי הקודמת ביקשתי לדעת עד כמה חזקה האינטימיות ביניכם- בנוסף לתחום המיני. ועד כמה אתם מאפשרים ללבן בעיות ולהכנס לעומקן. לא ידוע לך באם היא התאהבה באחר, שלמענו עזבה לפתע את הבית. יצאת מתוך הנחה ו"הערכת" את הרגשתה, "חשבת" שהיא נהנת, כדבריך, אבל לא ממש שוחחתם על כך, עד שהכל התפוצץ. הנחת שאם היא היתה מוכנה להשתתף באקטיביות ונכונות שכזו בתוך הפנטזיה שלך, הרי שטוב לה עם זה, והיא לא עשתה את הדברים רק בכדי לרצות אותך. אולי פשוט נמאס לה. אתה לא יודע. רק מניח. בכדי לפתור בעיה - חייבים לדעת מהי בדיוק הבעיה. ואולי בכדי להגיע לשורשה, כדאי שתלכו לטיפול/יעוץ זוגי, אם לזוגתך עדיין יש עניין בכך.

לא היא לא תלך לטיפול זוגי איתי כרגע לפחות כך אמרה לי אתמול, לדבריה היא אומרת שהקטע הקוקהולדי שלי רק עשה לה טוב היא עזבה כי קוקהולד לדעתה הוא גבר מסורס ורק אם אחליף את הסטיה במשהוא יותר גברי היא תשקול לחזור, היא גם אמרה שאין לה מאהב במובן הרומנטי אלה כמה בני זוג למין בלבד כפי שנהגה עד לעזיבתה.
אלו דבריה.
לגבי רמת האינטימיות: נהגנו ליצור לעצמנו זמן איכות פעמיים בשבוע לאורך שעות שהוקדשו לשיחות פריקת לחצים, רומנויקה,סתם פינוקים לא מיניים, כמו ארוחות אינטימיות ולרדת עם בקבוק יין לים בלילה, רק שנינו והכל מוקדש לעצמנו.
אי מניח שזה שמר על אינטימיות, היא לשאלות שלי מעולם לא הביעה התנגדות לקוקהולדיות שלי, כן צחקה על זה שאני מוסר אותה בכזאת קלות לגברים זרים ,אבל היא טענה שעבורה מבחינה מינית זאת הנאה כמעט מוחלטת ואין לה כל כעס או טינה או הרתעות או סלידה מהנושא לחלוטין - מה יותר מאפשר לך לרוץ עם הסטיה שלך הכי רחוק אם הכל נעשה מתוך הדדיות ?

לכן אני כל כך אבוד מהפיתאומיות שבשינוי אצלה.,.

איך יכולת לעשות את זה הרי ברור שיבוא יום ותזרוק אותך

היא נפגעה מזה שאתה מסוגל לוותר עליה כל כך בקלות, והיא הרגישה שאולי לכן אתה לא מספיק מחזר אחריה וכו'.
אפשר גם להבין את זה מזה שהיא צחקה שבקלות אתה מוסר אותה לאחר..

אולי תנסה להבהיר לה שהיא הכי חשובה לך, אבל אתה מסוגל לוותר עליה רק בתחום המיני. למרות שלדעתי זה לא היה רעיון טוב מלכתחילה..

מור היקרה,
ראשית סליחה על האחור בתגובה (אחרים עקפו אותך בסיבוב ולא שמתי לב)...
אכן את במצב מאוד מורכב. בעיקר מכיוון שמי שעובר את התהליך הוא מישהו אחר, לא את, ויוצא שאת מרגישה חסרת אונים וחלשה, ותלוייה במה שעבר עליו.
מן המשפט הנ"ל את כבר יכולה לנחש מה אני מציעה: בעיני זוגיות נעשית הרבה יותר טובה כאשר כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא יכול לעמוד על רגליו הוא מבחינה רגשית. את מתארת מצב בו את כמעט "מתחרפנת" כאשר אינך שומעת ממנו שהוא אוהב אותך. לא אגיד שזה לא קשה, אבל אולי, אם תבחני את עצמך, ותראי מה את אוהבת בעצמך, מה את אוהבת לעשות, ותתחילי למצוא עניין בדברים נוספים שימלאו אותך, בהדרגה תתחילי להרגיש פחות תלוייה בו. אם את אוהבת אותו עליך לתת לו לעבור את התהליך הזה בקצב שלו. ההיאחזות שלך בו רק מעכבת ומקשה עליו. אם הוא יסתכל עליך ויתחיל לראות אישה עצמאית, הממלאת את חייה בדברים שמעניינים אותה, זה יאפשר לו להכיר ולהעריך אותך בצורה אחרת, לא רק כמישהי שכל הזמן זקוקה לו וחלשה בלעדיו, בעצם תלוייה על צווארו ומעכבת אותו.
לפעמים, כאשר אחד מבני הזוג "שובר את הכלים" - כמו שבעלך עשה - עד כמה שזה מפחיד ומכאיב, זה יכול דווקא להוציא אתכם ממצב תקוע, ובעזרת הטיפול תוכלו לקבל תובנות וכלי תקשורת שקודם לא היו לכם, ואולי תמצאו עצמכם בזוגיות הרבה יותר טובה מאי פעם.
נכון שעצם העובדה שהוא עובר את התהליך הזה מעמידה בסיכון את יחסיכם, ולא בטוח שבסופו של דבר הוא יחזור לאהוב. אבל - הוא כבר שם, את לא יכולה למנוע זאת. יחד עם זאת, הדרך שהצעתי מבטיחה שני דברים - ההתחזקות שלך תביא אותו להכיר אותך מזווית חדשה ומעניינת עבורו, ואם לא תצא מכך אהבה, ותחליטו שאי אפשר להמשיך, את כבר תהיי במקום הרבה יותר טוב עבור עצמך מבחינת העצמאות שלך.
מה דעתך?

דורית שלום רב,

אני מודה לך על התשובה ואני באמת מסכימה עם כל מסקנותייך . מפריע לי שאני לא עושה דברים לעצמי ולבד וזה מפריע גם לו באותה מידה.
אני אכן מתכוונת ליישם זאת בשטח ולמלא את החיים שלי בדברים נוספים.
כמו כן רציתי להתייעץ לגבי החלטה שקיבלנו אתמול:
החלטנו שכל אחד מאיתנו למרות המחשבות והבילבול הפנימי יעשה את המקסימום כלפי השני ויישדר עסקים כרגיל, גם אם בפנים זה לא מרגיש כך באותה במידה.
המטרה היא לפתח אווירה שונה בין שנינו ושכיביכול כל אחד יתרצה, (ומי יודע אולי לבד הכל יקרה) :
אני אתן לו את שהוא זקוק לו - קבלת פנים קלילה, ללא דרישות מוגזמות, רגע עם עצמו .
ואני אקבל תשומת לב בלי שאתחנן אליה.
מה דעתך?
נ.ב. השבוע הוא נוסע בהמלצתי לחו"ל עם חבר כדי לנוח מהכל מסביב, האם עשיתי נכון? אני דווקא מאמינה שזה יתרום את חלקו.
בנתיים אחשוב איך למלא את היום שלי בדברים נוספים.
תודה רבה על עזרך.
יום נעים.

נראה לי שאתם בדרך הנכונה, לתת מרחב כאשר צריך. להיות קשובים לצרכים אחד של השני ולראות מה אתם יכולים לעשות כדי למלא אותם. לא חייבים למלא אותם, אבל חשוב לדעת מהם, להיות רגישים להם. להיות מסוגלים גם לבקש בקשות אחד מן השנייה.
חכי בסבלנות, זה יכול לקחת את הזמן.

שירה יקרה,
כשחברים אומרים לך: " את לא יכולה לדעת, זה יכול לקרות לך מחר..." הם מתכוונים שזה יקרה השנה או בשנה הבאה ;)) לכן, יש לך זמן. תתאזרי בסבלנות ותיהני מהדרך, כי בשביל האחד - שווה לחכות ובסבלנות. תתפתחי בתחומי העניין שלך, צאי ותבלי. אל תקפאי על שמרייך, אבל גם אל תילחצי. כי האהבה מפתיעה ומחכה מעבר לפינה ונעלמת כשמחפשים אותה נואשות. כמו במשחק "מחבואים".

שירה יקרה,
אני מניחה שזה מאוד קשה שלא לחשוב על כך ככל שהגיל עולה וסביבנו מתחתנים החברים, ואולי ההורים משדרים דאגה. מה שאני יכולה להציע הוא שתקבלי את הדאגה שמופיעה אצלך ב"חמלה". מה הכוונה בביטוי הזה?
כלומר לקבל את הדאגה הזאת כחלק ממך שרוצה בטובתך, לא כאוייב שמפריע לך ליהנות מן החיים, כמשהו אנושי, טבעי, שגם לו יש מקום בחיים שלך, כי עובדה שהוא שם. אי אפשר לגרש אותו, כי ככל שתנסי להתעלם ממנו ולברוח ממנו הוא לא יניח לך. התבונני בלחץ הזה, נסי להתיידד איתו, למצוא בו גם דברים חיוביים. אני מבטיחה לך שיש בו דברים חיוביים - חפשי אותם בעצמך. קבלי אתו כמו שאת מקבלת את גופך עם הדברים היפים והפחות מושלמים שבו.
זה בעצם תהליך שניתן לעשות עם כל סוג של דאגה או לחץ או רגש קשה שמאיים עלינו מתוך פנימיותנו, בעצם לקבל אותו כחלק טבעי שלנו, להכיל אותו, להתיידד איתו, ולתת לו רשות פנימית להיות שם. סוג של קבלת עצמך כמו שאתה, על הטוב והפחות טוב שבך.
שירה, אני תוהה אם הכיוון הזה שהצעתי מדבר אלייך, או שהוא תיאורטי מדי? אשמח לתשובתך.

תמי יקרה!
נכנסת ל"מיטה חולה" , ולא חשוב מהן הסיבות שגרמו לך לצאת מהקשר, אבל יצאת וטוב שכך! למרות שחברך אינו בריא בנפשו, נקשרת אליו והפרידה קשה... כמו כל פרידה.
אל לך לאבד אמון בזוגיות בגלל אותו קשר - לא כולם מעורערים. תאחלי לו בליבך שיחלים וימצא את אושרו ואת תתפני למצוא את אושרך שלך.
בכל מקרה, מה שמטריד הוא, מדוע נמשכת לקשר הלא בריא הזה. רצוי לברר ואפילו בפגישת יעוץ חד-פעמית, בכדי לא לחזור לאותו סוג קשר ודפוס התנהגות בעתיד.

אני מודה לך על תשובתך המהירה. אני הולכת לטפול, אך לוקח לי זמן. שאני חושבת שהוא עם מישהי אחרת שהעדיף על פני אני נכנסת לדכאון. השכל אומר שהכל נכון. הרגש מתעתע. איך בדיוק נפטרים מהתמכרות לקשר אובססיבי? עברו שלושה חדשים ועדיין אני מתגעגעת אליו, למרות הרע.

ידוע שנטישה תמיד כואבת וזה כנראה מה שקורה לך. עזבי אותו, תשכחי ממנו, תברחי ממנו כמה שיותר מהר. עוד שנה לא תביני איך היית איתו.

תמי יקרה, עמית צודקת: נטישה/פרידה תמיד כואבת באשר היא. האהבה היא כמו מראה. כשאוהבים אותנו, כשאנחנו חשים אהובים- אנחנו אוהבים את עצמנו ואת העולם . הנטישה שלו אותך והעדפתו את האחרת על פניך, גרמה לך לחוש שערכך ירד בעיני מי שאהב אותך קודם ובגלל אפקט המראה: גם בעיניך, על אף שברור לך שהחברות שלך איתו היתה גרועה לך, חולה ומכאיבה.
סבלנות. הזמן, הטיפול ועיסוקים אחרים ימלאו את עולמך ואת החלל שנוצר, תצליחי להתגבר עליו ותפתחי דף חדש בריא ונקי.
חשוב שתאהבי את עצמך ותכירי את בערך עצמך - בכדי שלא תהיי תלויה עוד לעולם בקשרים לא בריאים ורודניים שישמשו לך מראה מעוותת.

תודה לכל העונים לי והמעודדים אותי. שאבתי באמת עדוד מהתשובות