פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

נערה יקרה,
לפני שאוכל לענות לך, ישלי כמה שאלות:
האם זו הפעם הראשונה שאת מאוהבת? האם זו פעם ראשונה שיש לך חבר? כמה זמן אתם חברים? כמה זמן את מכירה אותו? האם הוא בגילך?

זאת לא פעם ראשונה שאני אוהבת מישהו.. למרות שאומרים שעד לפחות גיל 16 לא יודעים באמת מהי אהבה..
ותשובה לאם זאת פעם ראשונה שיש לי חבר אז היא טיפה מורכבת.. כי למעשה זאת לא פעם ראשונה , אבל החברים הקודמים שהיו לי היו ביסודי וזה לא אותו דבר..
אנחנו חברים שלושה חודשים , אני מכירה אותו כבר בערך שנתיים , וכן, הוא בגילי.

נערה חביבה, אם לנסות לנתח מה את מרגישה, אני מניחה שאת אולי אוהבת ולא "מאוהבת"- שזו דרגת אהבה עוצמתית ועזה שכשמי שחש בה- יודע מהי. זה סוג של ריגוש שעוטף וסוחף בעוצמות גבוהות את המחשבות והרגשות העזים למושא האהבה ולא מניח. תיהני מהחברות ביניכם כל עוד היא קיימת ואל תנסי לנתח יותר מידי, שהרי את צעירה ולא צריכה להחליט החלטות הרות גורל לגבי הקשר. הלא כן? :)

נערתי היקרה,
אולי תשתפי אותנו קצת יותר מה את מרגישה וחושבת כאשר עולים לך הספקות והבלבול. לפעמים נכנסים למערכת יחסים עם בן זוג כי רוצים שיהיה כבר חבר, וזה נותן תחושת שייכות, בטחון, סטטוס וערך עצמי. השאלה היא מה נעים לך ביחסים איתו ומה פחות. האם ישנו איזה לחץ ברקע? אולי קיים פער ביניכם לגבי ההתנסות המינית? אני מאוד מציעה להתקדם באיטיות בהיכרות כדי שתהיי בטוחה יותר שאת יכולה לסמוך עליו ועל עצמך.
תבחני בינך לבין עצמך עד כמה את מרשה לעצמך להיות חופשייה לבטא את מחשבותייך ורגשותייך כאשר את איתו. או האם את עצורה ושוקלת היטב כל מילה.
כאשר האהבה היא אמיתית, את יכולה להתרווח עם הזמן ולהרשות לעצמך להשיל מסכות ולהיות טבעית ונאמנה לעצמך, ולזכות להכיר גם את בן הזוג ללא מסכות, וזה נעשה כל כך נעים שאנחנו רוצים לבלות איתו כמה שיותר זמן, ועצובים כאשר הזמן המשותף הקסום הזה מסתיים ונפרדים לכמה שעות או ימים...
כאשר האהבה אמיתית, את מגלה ככל שאת מכירה אותו טוב יותר עוד ועוד תכונות וכשרונות שלו מתגלים לעינייך, ואת רואה עד כמה הוא בן אדם מופלא. את מזהה גם חלקים פחות מוצלחים אצלו - כי אין מישהו מושלם, בינינו, אבל יש איזו קבלה של אותן תכונות. הן אינן גורמות לאהוב אותו פחות, הן הופכות להיות חלק מן השלם הזה שאנו אוהבים...
כאשר האהבה אמיתית, את שמחה כאשר הוא נכנס לחדר, ואינך מעדיפה לבלות את הזמן שלך עם מישהו אחר. ככל שהתחושה הזאת נמשכת יותר זמן במערכת יחסים, זהו סוג של סימן לעוצמת האהבה.
נשמח אם תשתפי אותנו יותר.

בעלך מזכיר לי את בעלי, גם הוא גדל בבית שתיארת, השנה הראשונה הייתה מאוד קשה בגלל שנלחמתי, ואחרי שוויתרתי (לקחתי על עצמי את הטיפול בבית ובילדים) הוא התחיל להרעיף עלי הרבה יותר חום ואהבה, והחיים הפכו יותר קלים.
אני לא אומרת שרק את צריכה לתרום לבית, בעלי מטפל בכל התחזוקה, רכבים (שלי שלו) גינה, תיקון וכ"ו.. אם זה מתאים גם לבעלך תראי בזה את התרומה שלו.
לגבי קניות שאת רוצה והוא מסרב תראי שגם זה ישתנה לאחר שתלכי לקראתו ולא תילחמי בו, תני לו להרגיש נאהב ותשלימי עם מי שהוא ותיראי שהכל יסתדר.
כמובן שאת יכולה להתגרש ולמצוא זוגיות שונה אבל אין זוגיות מושלמת. אני לא התגרשתי במהלך השנה הראשונה לנישואי בגלל שהייתי בהריון, אני לא יודעת אם הייתי מתגרשת אם לא הייתי בהריון, אבל היום אני שמחה שבחרתי להישאר כי גם אני גדלתי והתעצמתי וגם הוא השתנה מאוד לטובה. דבר אחרון- הוא לא אבא שלו, אל תקבלי ותסכימי ליחס משפילמיצידו.

תודה על תגובתך ואני גם חושבת שאם הייתי מוותרת ולוקחת על עצמי את רוב התפקידים הוא היה מתנהג בצורה יותר אוהבת וכמות הויכוחים ביננו היתה יורדת בצורה משמעותית, אבל...
במידה ואני אעשה את זה, אני יודעת שעם הזמן הכעס יצטבר ויצטבר בתוכי וגם אם אני לא אראה את זה כלפי חוץ אני ארגיש ככה מבפנים וזה יאכל אותי. וזה לא שווה את זה בשבילי.
אני מרגישה שזה יהיה הצגה כאשר מה שאני באמת רוצה זה להרגיש שבן הזוג שלי, האדם איתו אני חיה והוא החבר הכי טוב שלי, זה שאני חולקת איתו מיטה וחיים, ירצה גם הוא את הטוב בשבילי ולא רק לעשות, או יותר נכון לא לעשות את מה שלא כ"כ נוח לו לעשות (כאילו אני כ"כ נהנית ממטלות הבית). אני מאמינה שאם משיהו באמת אוהב הוא ירצה לחיות במערכת יחסים שיוויונית בה כל אחד תורם את חלקו, ויבין שקשר זה דבר שיש לעבוד עליו כל הזמן.
אנחנו לעולם לא יוצאים לבלות יותר, וגם אם זה קורה לעיתים נדירות זה אחרי שאני מושכת אותו מהאוזן לעשות את זה, אני לא מקבלת לעולם מחמאות, שלא לדבר על איזה זר פרחים שאני יכולה רק להמשיך לרצות שיום אחד אקבל ממנו. אלה הדברים הקטנים שנותנים את כל האושר בזוגיות ובחיים בכלל ואני מרגישה שאין לי את זה.

לא ציינתי מקודם אבל אני בת גילך, אצלי לא הצטבר כעס בעקבות הוויתורים, גם אני לא מקבלת מתנות, מחמאות, פרחים..... למדתי לחיות כך, אני פשוט קונה לעצמי כל מה שאני רוצה, וכמו שכתבתי הפתרון שלי למצב הוא השלמה ונתינה, תתפלאי עד כמה נתינה לאחרים (בעל וילדים) גורמת אושר וסיפוק, אני לא מרגישה פראיירית, והיום אני במצב שבו לא חסר לי מתנות מצד בן זוגי, לאחר שקיבלתי אותו כמו שהוא הוא מרעיף כל כך הרבה אהבה שהביטויים החיצוניים כמו פרחים לא חשובים, אני פשוט דואגת לעצמי בתחום הזה. ולגבי היציאות, עם הזמן תגלי יותר פתיחות, הציעי לו ללכת למקומות שהוא אוהב, מסעדות בשר, סרטים וכ"ו, ולהצגות וטיולי חוף לכי עם חברות.

בכל אופן, בהצלחה בכל אשר תיפני, איתו או בלעדיו.
אין ספק שקיימים גברים שיותר מתאימים לך, ואת עוד צעירה, ואין לכם ילדים אז אולי שווה לנסות.

ליאן היקרה,
מאוד אהבתי את תשובתה החכמה של רחל. יש הרבה מה ללמוד מגישתה.
אבל אם זה מקומם אותך ואת רואה בכך סוג של כניעה, ואת מודאגת מן המודל שאת רואה בבית הוריו, אני בהחלט חושבת שייעוץ זוגי יכול מאוד לעזור. כי אם זה יימשך כך, את לא תוכלי להחזיק זמן רב ללא הרגשה שאת נאהבת ושמתחשבים בך. בנוסף, ישנם משפר תחומי חיים שכבר נפגעו בזוגיות שלכם, לרבות הסקס, ועדיף להגיע מוקדם לייעוץ - לאו דווקא כי המצב חמור או זועק, זה לא כך, אלא כי חשוב לעשות זאת מוקדם, לפני ששרידי האהבה יימחקו לבלי שוב ואז יהיה מאוחר מדי.

מה שאת מתארת זו פשוט שחיקה בקשר, שחיקה בנשואין. שחיקה כזו קיימת אצל רוב הזוגות, אצלכם זה רק הגיע מהר מידי. בשחיקהבזוגיות יש לטפל כמו בכל שחיקה. קודם כל תדאגי לעצמך, תרגישי עם עצמך טוב. תרגישי שאת אדם מקסים, עשי כדי לשפר את חייך על ידי סדנאות, ספורט, תרבות ו/או כל דבר אחר שמענין אותך. הרגישי כמו שווה בין שווים ולא כאחת שצריכה לשרת ולרצות. אם תעשי כל זאת, חייך ישתנו, הזוגיות תשנה ואז תוכלי לדואג לזוגיות ממקום אחר לגמרי. אם לא תצליחי להגיע גם אז לתקשורת טובה יותר, פני עם בן זוגך ליועץ מתאים שיעזור לכם לעלות או לחזור לדרך המלך.

המון תודה גם לך.
זה בדיוק מה שאעשה.

קראתי בהזדהות את מה שכתבת. אצלנו המצב הוא הפוך. חלוקת התפקידים בבית מאוד ברורה ואני נוטל בה חלק מאוד לא מבוטל, אך כמו שאת אומרת חסר משהו, שיחות הנפש, להראות אהבה. אני לא חושב שצריך להכליל את הגברים בהתנהגות זו ועובדה יש גם נשים כאלו. אשמח להמשיך לשוחח על כך ב- [email protected]

רחל יקרה, גם אם "הדשא של השכן נראה ירוק יותר" , את לא יודעת מה קורה מתחת לפני השטח אצל הזוגות שלכאורה נראים מאוהבים. בעלך מביע את אהבתו אליך בעטיפתו אותך ואת ילדיכם במרחב חומרי בטוח ויפה. את גם הוספת וציינת שמשנה לשנה יש צמיחה משמעותית ביחסים אף כי לא מוחצנים. כל אחד מאתנו בנוי שונה. יש שמחצינים רגשות ואחרים סגורים יותר ודרך ההבעה סולידית יותר. אל תנסי לשנות אותו ובוודאי שלא באמצעות ריב שגורם לריחוק והתבצרות בעמדה השונה. יש אפשרות להעשיר את חיי הנישואים בסדנאות זוגיות נחמדות, בהן באופן טבעי הפתיחות והתקשורת הרגשית נבנים אט אט ובנועם. תשמחי בחלקך, תקריני א ת פתיחות ורכות, ומצידו זה יבוא לבד...

אשמח לקבל תגובתך

רחל היקרה, אני מאוד מסכימה עם מה שיהודית כתבה לך. כמו כן קראתי גם את תגובותיך לליאן, ומה שקורה לך הוא מאוד אנושי, טבעי, שכאשר את רואה גילויי אהבה אצל אחרים זה מתסכל אותך. אני נזכרת באחד בדברים הכי מרגשים ששמעתי מידידה, שבאנו לנחם אותה על מות בעלה האהוב.
היא סיפרה לנו על השתלשלות חיי האהבה שלהם. הוא היה מהנדס, ממציא שכזה, שהבעת רגשות היא ממנו והלאה. היא הרעיפה עליו המון אהבה, כי ככה היא בנוייה, ואילו הוא נמנע מלהראות ביטויים של אהבה כלפיה. יחד עם זאת היא ידעה לחלוטין שגם הוא אוהב אותה, אלא שזה תסכל אותה לא לשמוע ממנו שום דבר על כך. ערב אחד היא הרגישה מוצפת באהבה כלפיו והתמוגגה ואמרה לו: אוי כמה שאני אוהבת אותך! ותשובתו היבשה היתה: "זה מה יש". היא סיפרה שדווקא בשיא הפער הוורבלי הזה ביניהם, כאשר היה לה כל כך ברור שהוא אוהב אותה (מתוך שפת הגוף, ומחוות שהיה עושה למענה) - היא קלטה ש"זה מה יש", ושזוהי האהבה שלו, בדרך הביטוי המצומצמת שלו, ובבת אחת, השלימה עם המציאות הזאת וחיפשה ומצאה את ביטויי האהבה שלו בדברים אחרים.
מה שאני מנסה לומר כאן הוא שכאשר אנחנו מנסים לשנות את בן זוגנו, אנחנו מעבירים לו את המסר - איננו מרוצים ממה שיש, אנחנו לא מעריכים ולא מקבלים אותך כמו שאתה. וזה מהלך פתיחה שלילי שמשודר כלפיו אם תרצי ואם לא תרצי. ואדם שקולט ממך שאינך מרוצה ממנו - יכולות להיות לו תגובות מגוונות לכך: החל מלנסות לרצות אותך, וכלה בלהתמרד עוד יותר ולעשות דווקא.
יחד עם זאת, יצא לי לראות אנשים שלומדים להביע רגש ואהבה בעקבות סדנאות שונות. לא אצל כולם זה משהו שנשאר לאורך זמן.
אני דווקא חושבת שככל שאת תרעיפי יותר, בלי חשבון, וזה יהיה לו נעים, הוא לאט לאט יחשף לכך. אם פעם יצא לו משהו "רך" טיפה יותר מן הרגיל - תני לו לראות עד כמה זה נעים לך, וכך תעודדי אותו לעשות זאת יותר.

ממש שמחתי לתשובתך, וכמו בעלה של חברתך, גם בעלי מהנדס וממציא

היי בן,
לא כתבת בן כמה אתה, ושאלה נוספת שאני רוצה לשאול אותך היא האם בעבר היית מאוהב במישהי? כלומר האם חווית מה זה נקרא להיות מאוהב?

אני בן 32 , ולשאלתך הייתי מאוהב בעבר,(לא ידעתי קשרים של זוגיות ארוכה-תקופות של מספר חודשים) ואני יודע לאיזה אושר זה מביא את האדם.
בת זוגתי מאוהבת בי ואני רואה כמה טוב זה עושה לה.
אתמול נפרדנו- רציתי פסק זמן לחשוב, לשקלל, לבדוק עם עצמי איך יכול להיות שאני לא מצליח להתחבר אליה בפן הרגשי .אני אוהב אותה כאדם על תכונותיה,ציינתי שטוב לנו ביחד, חברים טובים, אך זה לא מספיק לקשר חסר לי העומק, קשה לפעול מתוך מה שנכון לעשות כדי להביא אושר לאחר כשבפנים אני נלחם רוצהלעשות את הדברים מהלב מכוונה אמיתית. ועוד יום עובר ולא מגיע הרגש.
נפרדנו- כי אני מרגיש ברע עם המצב וזה עושה גם לה רע. מבחינתה היא לא מוותרת הדלת עוד פתוחה עבורי אני מקווה שהיא לא תהיה לידי אני ארגיש בחסרונה.
אומרים שיש ספק אין ספק אני מפחד שאני טועה לגביה, שאני אתעורר יום אחד ואגלה שלא הבנתי דברים נכון,היא כלכך בטוחה בקשר שלנו שיצליח
להתחיל מהתחלה, באיטיות.
אני מנסה לחשוב אולי יש לי בעיה אך תאמרי לי האם אפשר להכריח רגש להגיע? האם יש מתכון?
האם כשהבסיס , נתוני פתיחה טובים אהבה חייבת לבוא אפשר לגרום לה לבוא להתבשל לאט?
תודה על ההתייחסות

בן יקר,
אתה נשמע אדם נבון מאוד ורגיש מאוד. האהבה מאוד חשובה לך בחיים על פי מה שאני למדה ממכתבך השני. אל תוותר לעצמך בנושא הזה. לדעתי נכון עשית שלקחת פסק זמן. אולי יקרה משהו לרגש שלך כלפיה מרחוק, אך אם לא - חפש מישהי שבה כן תתאהב. הספק המנקר הזה עלול להפריע יתר ויותר בזוגיות מתמשכת, גם לך וגם לה. זה לא מגיע לשניכם.
בעבר, כאשר היו מנהגי השידוכים נהוגים (וגם כיום עדיין בהודו, למשל) נישאו זוגות ללא אהבה, ולמדו לפעמים לאהוב זה את זו. אבל כיום האפשרות להתאהב נעשתה חופשית וזמינה, וכולנו נחשפים לה על כל צעד ושעל, וזוהי אחת השאלות הבסיסיות שכל אחד שואל את עצמו תחת הכותרת - האם אני מאושר? אני חושבת שלפני דור או שניים - אהבה לא כל כך נכנסה במשוואת האושר, אבל היום היא נוכחת שם במלוא העוצמה, ורוב האנשים כבר שואלים עצמם עד כמה יש אהבה בחיים שלהם - עד כמה הם אוהבים את בן זוגם ועד כמה הם נאהבים.
מאוד עצוב להתחתן ללא אהבה, להקים כך משפחה, ואחר כך לחפש את הריגוש הזה כל החיים עם מישהי אחרת.

בן היקר !
לדעתי צריך להסתכל על הבעיה שהעלית בזוית רחבה יותר ולא רק אם יש התאהבות או אין. ברור שאם יש התאהבות ופירפורים בבטן ובנוסף לכך מצאת אשה שאתה מאוד מעריך, מוקיר ושהזוגיות והחברות שלכם מדהימה - זה נפלא. אני מתרשמת שאתה, פרט לרגשי האהבה, מרגיש שמצאת את האשה המושלמת בשבילך. קשה מאוד למצוא את בן הזוג המושלם, וקשה עוד יותר לשמור על שלמות כזו לאורך שנים רבות של זוגיות. האהבה, הסערה, התשוקה, ופירפורי הבטן עשויים לחלוף במרוצת השנים ואז נשארים (או שלא) עם בן זוג שאיתו אין חברות. ולכן אומר כי האהבה היא מרכיב מאוד חשוב ביחסים אבל בהחלט לא הפן היחידי. כשאתה בא לבחון את היחסים עם אותה עלמה חשוב לעצמך על כל המרכיבים, על זה שהיא נפלאה, חברה, מקסימה, ושאינך רוצה לוותר עליה וכמובן שגם על הרגש שכל כך חסר לך. דמיין לעצמך את חייך איתה בעתיד הרחוק והחלט מה חשוב בעיניך יותר ומה חשוב פחות. כי , כפי שאמרתי, לא כל יום מוצאים חברה שמרגישים כלפיה מה שאתה מרגיש. ונקודה נוספת שאתה צריך לחשוב עליה, האם אתה לא מציב לעצמך רף גבוה מידי, רף כזה שאולי לא תמצא, ואז מה? תשאר לבד? או שתמצא תשוקה ותסתנוור מאשה אחרת, שלאחר תקופה - כשזו תדעך, תגלה ששאר התכונות שחשובות לך אינן קיימות בה ולא הבחנת בכך קודם? ואולי בעוד מספר שנים תצטער על כך שלא נשארת עם האשה שאתה כל כך מעריך ומעריץ ושטוב לך במחיצתה?
אין כאן נכון או לא, רק אתה יכול להחליט מה נכון לך. ודאי שהתאהבות גדולה מאוד חשובה, אבל זה לא הגורם היחידי שצריך לחשוב עליו ביחסים לאורך זמן.

שלום לכם קראתי את השאלות והתשובות שלכם וגם אני באותה בעיה רק שאני כבר יתחתנתי יש כל מה שאני רוצה בבן זוג בבעלי הוא פשוט מושלם בעיני אבל מעולם לא היתה היתאהבות ולדעתי סתם הרסתי לשנינו את החיים כי אנחנו נשואים פחות משנה וכבר בהליכי גירושין וזה לא נעים בכלל והיום שהפרידה כל כך קרובה אני מתחילה להרגיש קצת רגשות שגם הם לא ברורים אולי זה הפחד שאני לא ימצא מישהו שכל כך מתאים לי אבל בן שתידע לך שאם אין היתאהבות גם אם הזמן לא תיהיה אהבה בבית יהיו רק עצבים ומתחים ויכולה להיות גם שינאה אז לדעתי אל תחזור אליה כי זה שהיא תחסר לך לא אומר שתוכל לאהוב אותה אי פעם וחבל ליתחתן וליתגרש זה תהליך מאוד לא נעים בהצלחה

אני לא יודעת איפה אתן חיות. מובן שרצוי להתחתן עם הבחור המושלם ומתוך אהבה. אני התחתנתי מתוך אהבה מטורפת לחברי ובגלל האבה הזו לא שמתי לב שהוא בחור עצל, שהוא לא חכם במיוחד, שהוא לא ממש בן זוג שיודע להעניק, הסקס איתו טכני לחלוטין, שיש לו אגו טריף אדיר וכל מה שהוא מחפש בחיים זה תשומת לב. הוא נראה מדהים וקל לחבב אותו, אבל בתור בעל זו נפילה אמיתית. היום אנחנו בהליכים. אני רק מקוה שבעתיד אראה קודם כל את האדם שאיתו אני רוצה לחיות באמת ורק אחר כך תגיע האבה. נשואין שבאים רק מתוך אהבה, בלי להתחשב באדם ובחברות שבאדם, דינם כישלון.

שלום לך מירב יקרה!
נכנסתם ל"לוּפּ" בתקשורת לא בריאה. נושא ניהול הוויכוח שמתפתח לריב פוצע והבריחה מהכעס והכאב שמתבטא אצלךבזלילות משמינות כפיצוי מיידי. גשו ביחד ולחוד ליועץ מומחה בתחום הזוגיות בכדי לקבל כלים לצאת בהקדם מהמעגל המתסכל והמסוכן הזה. את מחפשת איך לצאת בשלום מהריבים, אבל תצטרכו למצוא גם מה הסיבות לריבים הקשים וגם בהן לטפל.
בנוסף, וודאי ישנן סדנאות זוגיות באזורכם. תוכלי לברר במועצה המקומית או באינטרנט, בדפי זהב...
תבררי הכל טלפונית ותמצאי את מי שיתאים לכם.
אני מניחה שגם דורית- היועצת ומנהלת הפורום, מנועה מלהמליץ כאן על מישהו ספציפי שיתאים לכם.
בהצלחה!

שלום לך אשה אלמונית. נישאת צעירה ומאז היית שקועה בבית ובילדים - שמילאו את עולמך ומאז נישואייך - לא השקעת בעצמך. לא עוררתם והשקעתם בחיזורים, בבילויים, בזוגיות ובאינטימיות שביניכם. לא ברור אם סיבת ההתנכרות של בעלך נובעת רק בגלל אופיו, בגללך, או בגלל טיב היחסים חסרי העניין, הבדידות והריקנות ששקעתם בהם. היום, כשהילדים פרחו מהקן, את רוצה להמשיך ולהיאחז בהם, בבעלך ובחברות ילדות על מנת למלא את החלל והריקנות שנוצרו.
את יכולה לנסות לעורר ולפתות את בעלך להשקיע בזוגיות, לצאת מעט ביחד. תפתיעי את- עם פרחים, פתקים, פינוקים וחיזורים. נסי את להפתיע בעיסוקים ובילויים משותפים, תתפסי יוזמה ואל תחכי שהוא "יוציא אותך". אבל אם לא הולך ביחד, נסי לגלות את עצמך. צאי מהבדידות. מצאי לך תחומי עניין להתפתחות והעצמה אישית. צאי קצת מהבית. אולי תמצאי עבודה ואפילו בתחום ההתנדבותי. תירשמי לקורסים, סדנאות, תערוכות, מופעים - ולמה שמעניין אותך. תפרחי ותקבלי מחמאות - ללא תלות והיאחזות בו, בילדים או בחברות. יתכן שבבוא הזמן הוא יגלה עניין בך ובחייך החדשים. זו תהיה פריחה מהקן ופריחה שלך.

שלום לפורום הנהדר והצוות המוביל. ראשית אגלה שאני משוטטת בהרבה פורומים מתוך עניין. וכשאני קוראת בהם לפעמים רואה את עצמי וככה מוצאת את השאלות והפתרונות דרך אחרים. פה הבעיה של אלמונית ממש דומה לשלי. למדתי שלא צריך לשקוע ברחמים עצמיים וגם לא לחפש את הרחמים דרך המשפחה ולא לשוטט יותר מידי באינטרנט כי זה הכל בבית. מהתשובה החכמה של יהודית לקחתי את עצמי וכבר נרשמתי לשני חוגים ולספורט בקאנטרי. יש אוירה יותר טובה בבית. בפורום הזה אין שטויות והתשובות מקצועיות וממוקדות. אני שבויה שלכם. תודה

משה יקר,
ליועץ נישואים היכולת לראות בבהירות את תמונת המצב ביחסים והוא אמון לתת כלים להתמודדות למי ש ר ו צ ה להכיל את היעוץ וההכוונה. באם קיים יעוץ בקופת החולים - תוכל לברר במוקד הקופה בטלפון : 2700* וכן גם לגבי מיקום ומחירים

אני אכן אעשה זאת

לאחר 2 ייעוצים שונים שהיינו בהם, הבנו זוגתי ואני שאנחנו לא רוצים יותר ייעוצים ושמישהו אחר יידע עבורנו מה נכון. עברנו אימון זוגי מעולה וממוקד ועכשיו אנחנו יודעים לעשות את זה לבד. ממליץ מאוד !

רונן, אין זה המקום לפרסם שמות יועצים זוגיים או מאמנים (קואוצ'ינג) כלשהם.
מי שירצה - ימצא את הדרך להעזר באיש מקצוע בהתאם לתכונותיו ולבעיות אותן רוצה לפתור.

עינבל יקירתי, וותרי...הרפי...אם כל כך מוקדם אין אצלך משיכה מינית כלפיו, וזה יצר הפרעה שכזאת - קבלי זאת, אל תיאבקי בכך. אין מה לעשות. בייחוד אם את כותבת שהרגשת בעברך משיכה מינית לבני זוג אחרים, כלומר הבעייה איננה בהתפתחות המינית שלך.משיכה מינית בין שני אנשים היא בראש ובראשונה משהו ביולוגי - "כימייה" כמו שנהוג לומר, ולדעתי זה תנאי הכרחי (אך כמובן לא מספיק) לזוגיות. בהחלט יכול להיות מצב בו אדם ימצא מאוד חן בעינייך ויענה על כל הקריטריונים להיות בן הזוג האידיאלי עבורך - אבל בהיבט הכימי לא תהיה משיכה. זה עניין של נתונים פיזיולוגיים מסויימים כמו צורה חיצונית, ריחות, מגע עור, אנרגיות ועוד, וזה לא משהו שיכול להשתנות, לצערי. מאחלת לכם בהצלחה!

גם אני אמא לשלושה ואת השלישי ילדתי לפני חודשיים. הסיפור שלך עשה לי צמרמורת...
רציתי רק לשלוח לך מכאן חיבוק, קטונתי מלתת עצות למצב כזה רגיש וכואב, לא רוצה להרוס לך.
עיצבן אותי ממש שהוא האשים אותך בבגידה- זה קרה בגלל שלא התיחסת אליו! כאילו הוא המסכן בסיפור!
הרשי לי לקלל את בעלך- ח- מ- ו- ר!
לא פשוט לפרק משפחה ויחד עם זאת גם בלתי אפשרי לשכוח ולסלוח.
היית זורקת אותו אם לא היו לכם ילדים? אם כן, האם נכון להשאר ביחד למען הילדים? ליבי איתך...בהצלחה.

הדר היקרה, צר לי מאוד על הפגיעה הקשה שאת עוברת.

יחד עם זאת יש לי הרגשה שמה שקרה הוא סוג של אות אזעקה שמשהו בנישואים שלכם חורק ולא מספק. המסר של בעלך שזה בגללך הוא מאוד ילדותי - אם אכן זה כל מה שהוא אמר.
אני מנחשת שהוא גם מאוד הצטער והתנצל והבטיח שזה לא יקרה יותר.
עבדתי כבר עם זוגות שהיתה בגידה על רקע דומה, וניתן להתגבר על כך במידה רבה, אם כי זה משהו שתמיד זוכרים אותו ונמצא ברקע, (בעיקר הידיעה שהוא עשה משהו כזה מאחורי הגב שלך, ושיש בו את המסוגלות הזאת).
יש בגידות שמהוות - אולי תתקשי להאמין - קרש קפיצה ליחסים הרבה יותר משתפים וקרובים, לאחר ששמים על השולחן המון דברים שלא טופל בהם במשך השנים עד כדי כך שבעלך הרגיש שהמוצא היחידי שלו להרגיש שווה ואהוב הוא עם אישה אחרת. לדעתי - אם את עדיין אוהבת אותו, והוא אומר שהוא בוחר להמשיך איתך - יש סיכוי להבריא את היחסים, אבל זה כמעט חסר סיכוי לעשות זאת בעצמכם, ללא עזרה.

הדר יקרה! את וודאי פגועה ועוברת ימים קשים. אבל אם את עדיין אוהבת ורוצה באישך וכיוון שהוא מצטער ורוצה לחזור לחיקך - יש סיכוי גדול לתיקון וכמו שדורית ציינה, הבגידה המכאיבה היתה רק אור אדום לשאננות והאדישות שביניכם, שהעמיקה עם השנים ויש מקום להשיב ולהעצים את הקשר, האמון והאהבה בעזרת יועץ נישואין.
את כועסת על אי לקיחת האחריות שלו לבגידה והטלת האשמה עליך. אבל העובדה שבעלך הוא זה שהעלה את הנושא והתוודה, מעידה שהוא ביושר וכנות מעוניין לשמר את הזוגיות שביניכם ולא רוצה לפרק את המסגרת. יחד עם הפגיעה שנגרמה לך, שווה לבחון בינך לבין עצמך ובינך לבינו מה הבעיות האמיתיות שביחסיכם והאם אין יותר משמץ של אמת בטענותיו. כי בעיות יש ללא ספק והבגידה היא רק פועל יוצא. אם תצליחו לברר בצורה כנה, עם או בלי יועץ נישואין, מה הבעיות האמיתיות, יתכן מאוד שהלימון בחייכם ייהפך ללימונדה.

תודה על מילותיך מי יתן ובאמת מלימון יצא לימונדה, אתמול לאחר שיחה התגלו מטענים כבדים בינינו על העבר הרחוק שלנו הבגידה עדין כואבת ואני מקווה שזה יעבור אבל כדי להציל את מה שיש בינינו נצטרך שנינו לעבוד ביעוץ אני באמת מקווה שההשקעה תהיה הדדית.
בתודה הדר

תודה לך על מילות כנות אלו הבעיה שבעלי לא במילים מפורשות ביקש סליחה והתנצל,הכוונה שלי שבמעשים שלו הוא מראה סליחה.
שאני שואלת אותו אם הוא מצטער על הבגידה הוא שותק,האם עדין זה מראה כנות ורצון להיות איתנו?
הוא טוען שאני אישתו והוא לא יעזוב אותי בשביל שום אישה אחרת.
אתמול קצת דיברנו והוא מעלה טענות קשות כלפי על שנים של הרגשה מצידו שאני מזלזלת בו, ושההורים שלי משפילים אותו.
אנחנו כבר בטיפול השאלה האם עם מטענים שלו כאלה עדין אפשר לשקם, ולא כול פעם אני יחיה בבהלה שאם ההתנהגות שלי לא לטעמו הוא שוב יחפש בחוץ.
הוא רוצה להיות נאהב גם אני.
הוא טוען שמאז שהבגידה נתגלתה היחס שלי כלפיו יותר טוב, שאלתי אותו מה איתי והוא טוען שאם הזמן שהוא ירגיש נאהב אז גם הוא ישקיע בי מה דעתך?
תודה

הדר היקרה,
אפשר כמובן להראות רגשות במעשים ולא במילים. יש הרבה אנשים שמאוד קשה להם להביע רגש במילים.
לגבי שאלותייך, אני עדיין חושבת שהחשש הזה והידיעה שהוא מסוגל לכך זה משהו שילווה אתכם תמיד. אבל ניתן להתעלות על כך ולשקם את היחסים, וכפי שאת מתארת - כבר החלו לצאת דברים קשים שהוא מרגיש אותם הוא אגר זמן רב. עם כל מה שיצא צריך להתמודד, וכנראה שהוא הרגיש מאוד בצד בבית, עם 3 ילדים ועם היחס של משפחתך, מאוד יתכן שהוא הרגיש בעדיפות אחרונה, ולא היה מוכן להשלים עם כך. אך מכיוון שכל כך קשה לו לדבר על כך, הוא נשאב לכיוון הבגידה, שמילאה עבורו חלל. ברור שכל אחד זקוק להיות נאהב ולהיות אוהב, ואני חושבת שעכשו שניכם צריכים להשקיע אחד בשנייה, לא רק את, מה גם שלך יש עכשו תינוק חדש להשקיע בו. פנו זמן לעצמכם, לעשות יחד דברים שיגרמו הנאה לשניכם. שימו זאת בעדיפות עליונה, לפני קנייה של ריהוט חדש או בגד חדש.

שלום לך

נשמע לי שבן זוגך עסוק מאד בעצמו, בתסכולים שלו ואינו יוצר קשר רגשי או מיני אתך. הוא מצפה שאת תחזרי אחריו, שזה בסדר עד גבול מסויים, כי יחסים אמורים להיות הדדיים. אבל מהסיפור שלך לא נראה לי שהוא מוכן לחזר אחריך וגם לא ממש מגלה בך עניין. (כמובן, זה הסיפור שלך. לא ברור מה הוא היה מספר על יחסיכם.)
את אומרת שאת אוהבת אותו - אולי כדאי שתבהירי (לעצמך) מה את אוהבת בו, כי מהתיאור שלך הוא לא מצטייר כמי שמעורר יחס חם כלפיו.

האם שיתפת אותו בכוונותיך לעזוב אותו? איך הוא הגיב?
אשמח לשמוע עוד.

יהודה

הייתי רוצה להגיב ברשותכן...
מאיה- הזוגיות שלך מזכירה לי מאוד את הזוגיות שלי עם בעלי. מאוד חסר לי היחס, המגע החם, השיתופיות אם במטלות של הבית ואם במה שעובר עלי במהלך היום- רוצה שיהיה לי עם מי לדבר!
ההבדל העיקרי הוא שאני נשואה לו כבר, אני מציעה לך לשקול לעזוב אותו, כל עוד אינכם נשואים- זה קל ופשוט.
מה לעזאזל הוא מוסיף לך לחיים? חשבי טוב....
יש לי תחושה שהוא לא ישמח לשמוע זאת ממך ולא בגלל אהבתו אלייך (אם היה אוהב היה משקיע בך יותר) אלא בגלל שכ"כ נוח לו איתך, הרי עושה את הכל בשבילו והוא צריך רק לבוא וללכת...
מגיע לך יותר. אני כבר עם חבילה (שתי ילדות), בהצלחה... ;)

מאיה יקרה, אני מוכרחה לומר שיש לך, או בעצם לכם, "מזל", כי אי ההתאמה שלכם נחשפה כה מהר...צר לי על הציניות, אבל לא נראה לי שיש טעם להיאחז ביחסים האלו, כי הם חורקים ביותר מדי תחומים: סקס, מגע גופני, (שימי לב שאני מבדילה בין השניים, כי סיפרת כמה את אוהבת חיבוקים וקירבה), בילויים משותפים, שיתוף פעולה במטלות הבית, וכמובן - תקשורת. הפיקי את הלקחים מן המערכת הזו ושנסי מותנייך לקראת הזוגיות הבאה.
מה שכן, הייתי מנסה ללמוד מן הבעיות שהתעוררו בתחום הסקס, כי הכאבים עליהם דובר והאמירה שלך שהיית מסתפקת במשחק מקדים ללא חדירה, יחד עם ההתקפלות שלו והחשש שלו ליזום - כל אלו מצריכים גישה אחרת, שבה תהיה קודם כל פתיחות מאוד גדולה בתקשורת ביניכם, כדי לתת פידבק זה לזו. יתכן שכבר יהיה קשה מדי ליישם תקשורת פתוחה עם בן הזוג הנוכחי אבל עם בן הזוג הבא, אמצי לעצמך ואת יכולה גם לשתף אותו עד כמה זה חשוב - דיבורים ופידבק מן ההתחלה. אגב, אם את חושבת שניתן לבנות מחדש תקשורת פתוחה עם בן הזוג הנוכחי - אולי ייווצר פתח לשיפור, הייתי מציעה זאת על ההתחלה, ולא עשיתי זאת מכיוון שגם שאר ההיבטים של הזוגיות נראים גרועים, ולא ראיתי משהו טוב להיאחז בו. אגב, אם את כן רואה גם דברים חיוביים בו - שלא כתבת לנו עליהם אולי כי היית מלאה במחשבות השליליות - אז שווה לנסות ולאמץ בכל זאת את המלצתי לבנות תקשורת פתוחה איתו, כנראה בעזרת ייעוץ, ולראות עד כמה זה יכול לשפר.

את נשמעת לי ממש נודניקית!
חבר שלך בן אדם בוגר ואת לא תבחרי לו את החברים! הוא כבר לא ילד ע"מ שאת תחששי שמה ישפיע עליו החבר לרעה (אלא אם כן הוא בן 15?!).

איך את היית מרגישה אם לבן זוג שלך היה חבר כזה???
היית עושה הכל ע"מ להרחיק אותו ממנו שלא ישפיע עליו לרעה

ג'ולייטה היקרה, אפשר לראות בחבר הזה משהו סימלי: הוא מסמל וממחיש את הצורך של החבר שלך בעולם משלו בו לך אין זכות התערבות. אני יכולה להבין את הדאגה שלך שהוא יגרר, אבל אני גם שומעת מבין השורות שאת לא ממש סומכת עליו. לדעתי, ברגע שאת תופסת פיקוד עליו באיזה תחום שהוא, ודורשת ממנו לוותר על משהו יקר לו, את מכניסה את יחסיכם לבעייה: את חובשת בהיבט הזה "כובע" של "אמא" והוא נכנס לתפקיד ה"ילד המתמרד". עד מהרה הוא ייאלץ להסתיר מפנייך דברים שהוא עושה עם החבר ההוא, את תחשדי עוד יותר כי תרגישי את ההסתרה, ויהיו פיצוצים ומריבות על הרקע הזה. הצורך שלו בחופש ילך ויגבר, ואם "תאסרי" עליו להיפגש עם החבר הזה - יהיו דברים אחרים שהוא ירגיש צורך לעשות בחופשיות שהוא ימצא לנכון לעשות מבלי לשתף אותך.
בקיצור - זוהי מתכונת לפיצוצים חוזרים ונשנים לאורך כל החיים.
יחד עם זאת, אפשר להשתמש בדיוק בבעייה הזאת כדי לצמוח לשלב הבא ביחסיכם. אם תצליחו לפצח את המוקש הזה בצורה בוגרת, כמו שני מבוגרים ולא כמו אמא וילד - זה יקפיץ את היחסים שלכם לרמה אחרת. אם תלכו לייעוץ, זו תהיה הזדמנות לברר את נושא חוסר האמון, ותוכלו להרוויח מכך לא רק בנושא (הסימלי) של החבר.

היי לי, לצערי אני לא יכולה לתת לך עצה ממשית על סמך מה שאת מתארת. הרבה זוגות במצב הזה, שבו אחד מתלבט והקשר חשוב לשניהם, מגיעים לפגישה עם יועץ זוגי, שיכול לאתר את רוב הבעיות בפגישה איתכם, ולעזור לכם לקבל החלטה.

לירז היקרה,
אני מקווה שאת מצליחה לקרוא עברית במחשב שלך...
את מתארת מצב בו היתה אהבה גדולה עם החבר שלך, שבא במיוחד לארהב לפגוש אותך ולחיות איתך, אבל את מרגישה שההתלהבות מצידו ירדה וזה מטריד אותך - האם נכון להחליט להתחתן כאשר יש כזאת ירידה מצידו.
יש שתי אפשרויות: או שהוא ממשיך לאהוב אותך בדרך שלו, אבל לא בנוי באישיות שלו ובהרגלים שלו להעניק מחוות של אהבה כמו שאת התרגלת וזקוקה להן.
האפשרות השנייה היא שהאהבה אצלו אכן הצטננה, ויש לו ספקות.
לגבי האפשרות הראשונה, זה משהו שקורה להמון זוגות, שהרעפת האהבה של תקופת ההתאהבות מסתיימת, ואין יותר כוח לעשות זאת כל הזמן. זה לא אומר שלא אוהבים. יש אנשים (מעטים) שמסוגלים להרעיף אהבה עוד ועוד, מלאי חום, מעניקים וממציאים הפתעות ואומרים מילים של אהבה ומחבקים וכו וכו'. רוב האנשים אינם כאלה...
לגבי האפשרות השנייה, אם זה כך, עדיף לא לרוץ להתחתן אלא להעמיד את היחסים ואת האהבה במבחן הזמן.

תראי, יש כאן שני דברים. האחד - הפער ביניכם לגבי לקיחת העבודה שלו בתחום הבטחון, שזה משהו בסיסי שמפריע לך היום ויש להניח שיפריע לך עוד יותר בהמשך החיים המשותפים. הנושא השני הוא התקשורת ביניכם.
לדעתי את כל כך לחוצה ומתוסכלת מן הבחירה שלו, אבל מרגישה חסרת אונים ושזה לא פיר לכעוס עליו על כך, ואז את מוצאת עילה אחרת לכעוס עליו - שהוא לא שיתף אותך במיידי.
אני מוכרחה לומר שלא הבנתי למה את כועסת עליו. מה שהצלחתי להבין ממך הוא שנעלבת שהוא שיתף אותך רק אחרי שקיבל תשובה ברורה, ומכך שלא שיתף אותך תוך כדי ההתלבטויות והלחץ שלו.
צר לי לאכזב אותך. אם מה שכתבתי הוא נכון, אני מציעה שתבחני דווקא את עצמך, ולא אותו. כי יש לי הרגשה שיש לו סיבה טובה לא לשתף אותך - כי התגובות שלך מאוד רגשיות, וחזקות, ואולי הוא נמנע לשתף אותך בדברים שלו כדי לא לקבל ממך את התגובות החזקות האלו שהוא אינו יודע איך להרגיע אותן, וזה רק מוסיף לחץ לחיים שלו.
לדעתי אם דווקא את תמצאי דרכים להרגיע את עצמך, ולא להתרגש כל כך כאשר קורים דברים בלתי צפויים או שאינם לטעמך, את תראי שיהיה לו הרבה יותר קל לשתף אותך במיידי ולהתייעץ איתך על כל דבר. זה לא בריא לבנות יחסים על מצב שבו אחד מבני הזוג נמנע לשתף כי הוא נזהר שלא לפגוע, או לא להדליק את האש.
לגבי הבחירה שלו: כמובן שזו זכותו לממש את עצמו ולהיות נאמן לעצמו, ומאוד יתכן שתוך כמה שנים הוא יצא מטעם העבודה ללימודים, אבל חשבי טוב אם את יכולה להיות שלמה עם חיים לצידו, חיים שמן הסתם יכניסו אותך ללחץ והלחץ הזה יעבור גם אליו.

שלום דורית,
קודם כל אני מודה לך מאד על התשובה הרצינית שהחזרת לי, זה גרם לי להסתכל על עצמי באור אחר, תודה שחווית דעתךהמקצועית. אני מטבעי לחוצה, משקיענית, טוטלית, וחייבת להיות במרכז העניינים כלהזמן ומכאן אני מאמינה שהכל נובע. אולי אני תלותית מדיי???
אני אקח את דברייך לתשומת ליבי ואנסה להירגע...ולהיות שלמה באמת עם בחירתו....
כרגע, מבחינת חברי שום דבר לא התשתנה במערכת היחסים שלנו והכל ממשיך כרגיל למרות שהוא מבין את ומכבד את דעותיי ומבין שייקח לי זמן להסתגל. דיברנו הרבה בימים האחרונים על הנושא.
אני מקווה שהאהבה תנצח ואני אשלים עם המצב הנוכחי, כי אם חברי יהיה מאושר אנחנו נהיה מאושרים ביחד.