פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום דניאל,

אמנם תיארת בקצרה אך ניתן להבין כי את במצוקה. את מתארת מצבים בהם את מאבדת עינין (אפילו באוכל), ונשאבת למקומות אחרים, שליליים, כמו שתיה ועישון.

אני מבינה שהמשבר של הפרידה היה טריגר שהביא אותך למצב הזה. החשוב הוא שאת יודעת לזהות שיש בעיה, ואת רוצה לצאת ממנה. זה מאוד חשוב.

ריקנות ותחושות שאת מתארת יכולות להביא אדם "לקצה", כלומר מלבד מה שתיארת המצב עוד עלול להחמיר וכמובן את זה אנחנו רוצים למנוע. במצב כזה רצוי מאוד ואולי אף הכרחי לבקש עזרה, התחלת כבר לעשות צעד- שפנית לפורום, וזה מבורך. אך הפורום לא מספיק כדי לתת לך מענה. המענה שאת זקוקה לו להערכתי צריך לכלול פניה לאיש מקצוע שיוכל לכוון אותך ולסייע לך לצאת מאותו מעגל הרסני, כפי שתיארת.

יש היום מספר אפשרויות לעשות זאת-
או דרך הביטוחים המשלימים של קופות החולים- להתקשר למוקד ולשאול.
או דרך רופא המשפחה- שיכול להפנות אותך לשיחות קבועות, וללא תשלום.
דרך השירותים החברתיים באיזור מגורייך (רווחה) - ללא תשלום.
מכון טמיר- יכול להציע לך טיפול בעלות מסובסדת (השאירי פרטים באתר).
או דרך מטפל פרטי - תשלום שיכול לנוע בין 200-350 ש"ח לטיפול.

חשוב לציין כי המטפלים בקופות החולים מקצועיים מאוד ואין הבדלים בין המטפלים מבחינת מקצועיות ואיכות.

אני מפנה אותך לכיוון הזה כיוון שמה שאת מתארת הוא כבר תקופה ארוכה, את מתארת חוסר חשק לאכול ודווקא הגוף בורח לעישון ושתיה- אלה מספר אזהרות חשובות. את צעירה מאוד ואין לי ספק שעם מטפל מקצועי תוכלי לעבור את המשבר הזה. אני לא חושבת שכדאי להיות עם זה לבד. נכון, גם עם מטפל צריך לבנות אמון וקשר.. אבל זה מאוד שונה מחבר או ידיד. אין לי ספק שזה יסייע לך.

בהצלחה רבה,

יואב שלום,

אני מבינה שזה לא פשוט.

זכית שהכרת בחורה שאתה רוצה להינשא לה ואתה אוהב אותה.

לא ברור מה הרקע לסכסוך זה? לכך שלא יכולה להיות בחיק המשפחה בנינוחות? לכך שנפגעה ממנו? מה הסיפור? מה קרה שם? איך הקשר עם בת הזוג שלו?

על מנת לפתור בעיות ולבנות/להחזיר קשרים, צריך להבין קודם מה קרה שם.

אם תוכל לתת יותר פרטים, אנסה לתת תשובה מקיפה יותר. אני מבינה ששניהם מאד חושבים לך ובוודאי אתה רוצה שארוסתך תרגיש נוח בחיק המשפחה.

רקע יעזור למתן תשובה כאן.

בברכה,

הקשר שלו עם החברה נראה מעולה מהצד שלי.
הכל התחיל פחות או יותר כשנוצר וויכוח של חילוקי דעות בין ארוסתי לחברה שלו, וויכוח לגיטימי על דעות פוליטיות.
יום לאחר מכן הוא התקשר אליי ואמר לי שארוסתי מתנשאת ושאם זה הימשך ככה הם לא יצאו איתנו יותר.
הרגשתי שהייתה אי הבנה ונתתי להם לדבר ביניהם.
בשיחה הוא אמר לה מה שהוא אמר לי והסביר לה מתי זה בא לידי ביטוי.
בפעם השניה אירגנו מפגש משפחתי ראשון בין המשפחה שלי למשפחה של ארוסתי שזה מפגש שמבחינתנו הנוכחות בו היא חובה.
כשהזמנתי אותו הוא אמר לי שהוא נוסע עם המשפחה של החברה שלו לטיול שהם עדיין לא סגרו והוא המוזמן היחידי שחא הגיע למפגש.
מאוד התאכזבנו, במיוחד ארוסתי.
הפעם האחרונה הייתה לפני 3 שבועות כשהיינו אצל ההורים שלי ואחריהם קבעתי להיפגש עם חבר שהוא מאוד לא אוהב ושניה לפני שנסעתי אליו עם ארוסתי הוא לא הפסיק ללכלך עליו ולנסות לשכנע אותנו למה אנחנו לא צריכים להיות בקשר איתו.
ארוסתי ענתה לו שזה נשמע שהוא ממש לא רוצה שנבקר אצלו ואז אחי אמר לה ״ בסדר אני מדבר אליו״ סוג של השתיק אותה.
הוא אמנם ביקש סליחה על מסע השכנוע אבל לא על איך שהוא דיבר אל ארוסתי ואני מתחרט שהחלקתי לו על זה, היא לא החליקה.
באופן כללי היו עוד כמה תיקולים קטנים ביניהם.
הוא בנאדם כזה שמאוד מרוכז בעצמו ועכשיו כשהוא בקשר זה נהיה מוקצן ואכפת לו מעצמו ומחברה שלו.
עשיתי כמה פעמים שיחות איתו בנפרד כדי לגשר אבל תמיד זה מתפוצץ בסוף.

יואב שלום,

תודה על הפרטים הנוספים.

ראשית, אני מבינה את הכאב שנוצר עקב מחלוקות שונות ולאן שהקשר נלקח.

זה בוודאי לא שיקול שצריך להיות לך בקשר עם ארוסתך שאתה אוהב ואתה רוצה איתה עתיד.

הערת ביניים, לגבי דעות פוליטיות, אנשים מתווכחים וזה נושא "חם" אך אני ממליצה שלא להעלות חילוקי דעות ולריב בגלל דעות פוליטיות שונות, אם זה גורם לכעסים והתלהמות האווירה, לא די בכך שאף אחד מהצדדים לא ישנה את דעתו של הצד השני, אלא כל אחד יישאר עם הדעות שהגיע אתם. אפשר להחליט שהם מחוץ ל"תפריט".

אך זה סימפטום אחד בעייני מכל מה שאתה מעלה כאן.

מה שאתה מתאר הוא שהיה קשר אחים מאד טוב והייתם חברים כה קרובים וכל אחד עכשיו נמצא בתוך זוגיות ויש אווירה של מתח.

ציינת מספר תכונות של אח שלך שיכול להיות שעתה יוצאות יותר לידי ביטוי.

יש מספר אפשרויות:

לא ברור לי על מה אחיך כועס/לא רוצה לפגוש ועוד דברים שתיארת.

אפשרות אחת היא לדבר אתו ולתאר לו את המצב ללא שיפוטיות כאשר שניכם לבד.
שהיה ביניכם קשר טוב, שכאחים אתם לא צריכים "לאהוב" או "לבחור" את בת הזוג של האח השני, אך כן לתת כבוד לבחירה של האח (ואתה לא מתאר מצבים לא נסבלים שקרו עם ארוסתך, אלא מתיחויות שיכולות לקרות).

הייתי מתמקדת בקשר ביניכם (אתה והאח). איך הוא רואה אותו? מה הוא היה רוצה שיהיה? מה השינוי שאתה רואה וזה חבל לך, לא לומר זאת בצורה פוגעת אלא בצורה שמזמינה דיבור שמאפשר התקיימות של שיחה ואף של קשר.

אתה יכול להביע את הרצון שלך להישאר בקשר ושאתם כזוג מאד רוצים את אחדות המשפחה באירועים וכו'.

במידה ואחיך מסיבותיו שלו יבחר אחרת, אין לך כנראה שליטה על כך ויתכן וזה עניין של תקופה.
אתה יכול אפילו לשאול אם הוא זקוק לעזרה, אם הוא חווה משהו כרגע? האם הוא מתמודד עם קושי? אולי יש דברים שהוא לא מספר? עובר עליו משהו?

לזוגיות עם ארוסתך כמובן תביא את האהבה שלך ואת הדברים הטובים שהיא תחווה גם במשפחה.

יהיה צורך לעשות הפרדות (שאח שלך הוא אדם בפני עצמו עם מכלול רגשותיו ומחשבותיו ואתה הוא אדם בפני עצמו אך אחר.. אף שאתם תאומים) ולא לקחת את זה כפגיעה אישית.

אני לא כותבת שזה פשוט.

את יכול להושיט יד ולומר שמטרותייך טובות, אני מקווה שאח שלך יקבל את אותה יד מושטת.

מאחלת לכם הרבה הצלחה ושיהיה במזל טוב!

קודם כל תודה על העצה הטובה אני ללא ספק אדבר איתו ואני בטוח שזה ישפר את היחסים בינינו אבל עדיין אני לא בטוח כמה זה ישנה את מה שארוסתי מרגישה אליו.
שבוע שעבר דיברנו עליו והיא התפרקה בבכי ואמרה שהיא שונאת אותו ושהיא לא רוצה לראות אותו לפחות לא בזמן הקרוב.
מאוד קשה לי עם המצב הזה.

"שונאת אותו" ציינת.

או שארוסתך נפגעה ממנו מאד או שיש כאן רגישות גבוהה שלה. אני משערת שיש שילוב של שניהם וזה לא פשוט ואת מרגיש שאתה באמצע וזה גם לא פשוט.

לעתים מעט מרחב מאפשר לאנשים להתקרב. המרחב הוא לא לנתק, אך לנשום מעט, לחשוב על הדברים ושיהיה אפשר לחדש מפגשים באופן בונה יותר ולא מתוך כעסים ורגשות יותר "סוערים".

על מנת שזה יתקיים אין ספק שכדאי לדבר עם אחיך (=לבד שניכם) במיוחד כאשר אתה מתאר תמונה שהייתם חברים כ"כ קרובים שגם את זה כדאי להעלות בשיח ביניכם ואפשר גם לדבר את החששות האילו.

אני מעלה השערה האם הוא חושש לאבד את הקשר שיש לכם כאחים ואז הוא מתרחק על מנת לא לחוות כאב. (בכל זאת, התארסת, אח"כ הוא מצא בת זוג, זה לא אותו קשר כמו שהיה בעבר גם אילו היה קשר ללא המתיחויות שאתה מדבר).

ממליצה להמשיך לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם בת הזוג על מנת שביניכם תהיה תקשורת פתוחה ובונה, שהינה בסיס חשוב מאד בכל זוגיות.

בברכה,

אני אדבר איתו ונראה איך הדברים הסתדרו.

שלום לך,

מסכימה לגבי בחירת המטפל. לצערנו כאן אין לנו אפשרות להמליץ. טלי, שותפתי לניהול הפורום, עוסקת גם בטיפול זוגי בין השאר.

החשוב הוא לתת הזדמנות- ולהגיע עם ראש פתוח לשינוי ולגישת הטיפול. זה יכול להעלות את סיכויי הצלחת הטיפול משמעותית.

בהצלחה רבה,

אנונימי שלום,

צר לי על התסכול הרב שאתה חווה.

מה שאתה מתאר הוא קשר לא אפשרי. אתה לא יכול "להוציא אותה" מקשר הרסני עם האקס שלה על מנת לבנות אתה זוגיות.

נראה, ממה שאתה מתאר, שהיא לא מוציאה את עצמה מכל הקשר הזה והיא נמצאת למעשה בשני קשרים - אתך ואתו. ולא ניתן לנהל ככה זוגיות וזה מביא את הקשר שלכם לקשר הרסני.

השאלה שאני מעלה כאן היא מדוע אתה בכלל שם את עצמך בכזה מאבק? למה להיות בקשר לא בריא כזה?

ממה שאתה מתאר נראה שיש שם יחסים מאד מורכבים שלא ניתן לנתח דרך הפורום אך ככל הנראה מושתתים על מאבקי כוחות של "מי ישבר ראשון" , אגרסיביות פאסיבית (להתנהג כעס במקום לדבר אותו), פרידות וחזרות חוזרות ונשנות, דפוסים בעיתים ועוד.

והיא עדיין שם. היא בוחרת להיות שם, עם כל ההשלכות של זה.

לא ברור מה הסיבות שלא הגיעו לאינטימיות מינית בשנה וחצי של קשר ויש כנראה סיבות לכך.

עצתי? צא מהמאבק הזה. אתה בחור צעיר, חייך לפניך, יש בחורות נחמדות שאתה יכול להכיר שלא באות עם "חבילה" של אקס שלא הסתיים שם הקשר כלל.

וכן, שאל את עצמך וחשוב, מה משאיר אותך במקום שהיא לא בת זוגתך למעשה, אלא נפגשת עם האקס והצורך "להוציא אותה" מבחירה שלה.. ממשהו שאין לך כל שליטה עליו...

דעתי להמשיך הלאה

אני יודעת שזה לא פשוט וכואב, אך לימים ימימה, יהיו לך התובנות שהחלטת נכון כי אין לך יכולת השפעה כאן.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

רינת שלום,

כל זוג פועל אחרת אך כאשר נכנסים למערכת יחסים רצינית לאחר שלכל אחד היה פרנטר/ים נוספים קודם שמן הסתם לכל אחד מאותם פרטנרים היו עוד פרטנרים.. כדאי להחליט באופן הדדי לפני הסרת הקונדום על בדיקת איידס. הבדיקה היא בדיקה לגילוי נוגדנים לאיידס.

במידה והקשר ביניכם מונוגמי (רק אתם) ורציני ואת מרגישה שהוא טוב לך והחשש הוא רק מהורדת אמצעי המניעה (קונדום) ומעבר לאמצעי אחר, זה מומלץ.

קונדום שומר על מחלות מין נוספות כמובן.

שם הבדיקה היא בדיקת דם ל- HIV. הבדיקה תקפה לדעתי לחודשיים או שלושה אחורה (היא מכסה את הזמן שהייתם ביחד).

ורוב הסיכוי שתצאו שליליים לנגיף.

תמיד טוב ללכת על הצד הבטוח.

אין בכך חוסר אמון, הייתי קוראת לזה שים "וי" ואף כחלק מהתחזקות מערכת היחסים כי אין שליטה על מה שהיה בעבר....

בהצלחה רבה,

אביב שלום,

באשר לפייסבוק, יש אנשים (גם נשואים) שמחוברים לחברים לשעבר (שלעתים גם הם עצמם נשואים). ולא לכולם זה מפריע, לעתים הם "נבלעים" בין מאות חברים. אך אני רוצה להתייחס אליך, כי לשם כך התכנסנו.

אני חושבת שבין "מה נהוג" או "מה שאחרים עושים" זו שאלה אחרת לבין מה שאתה מרגיש במערכת היחסים שלך מול אשתך.

האם זה מציק לך, האם יש אמון בקשר? האם יש קשיים אחרים בקשר?

פה המקום להביא את זה לשיח אתה (שיח שאינו שיפוטי אלא שיח שבא באמת להדדיות, למקום שאפשר להתפתח ממנו). בו אתה יכול לשתף אותה מה מפריע לך, מה החששות שלך.

ראשית הייתי בודקת אותם עם עצמך - האם החששות שהקשר יצא מחוץ לאזור הוירטואלי? האם החששות לצ'אטים בפייסבוק? האם החשש סביב העלאת תכנים וחשיפה אליהם ע"י אשתך וע"י החברים לשעבר?

ברגע שתהיה ממוקד ובשיח עם עצמך מה מפריע לך, תוכל לגשת יותר ברור אל אשתך ולדבר.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שלום

אין לי חששות שזה יתפתח, מה שמפריע לי זה עצם העובדה שיש קשר כרגע. הם אנשים שזה לא ראוי להיות איתם בקשר, למיטב הבנתי הפשוטה והישרה. אפילו אם זה לא יעלה שום רגש מצידה של אשתי.אני יודע שיש כל מיני שוגים של אנשים ויש גם כאלו שמסכימים ליחסים פתוחים בהסכמה. אבל על צד ההיגיון בהבנה שלי זה לא ראוי. כואב לי ואני מרגיש שכאילו אשתי כעת פחות מוסרית, אני צודק? האם יש אפשרות להעביר למי שלא חושב כך שזה הנכון?

אביב שלום,

לא הייתי מגדירה זאת כצודק או לא, אלא למה שאתה מרגיש. אתה מציין שאתה לא חושש שזה יתפתח אך ממה שאתה מעלה יש לך חששות, אתה חושש שאולי יש לאנשים מסוימים מניעים נסתרים, רצון למערכות יחסים פתוחות ושמא אשתך היא פחות מוסרית.

מה שחשוב בזוגיות היא היכולת לנהל תקשורת פתוחה בתוכה. שחלק ממנה היא להביא מה שאתה מרגיש אל תוך הזוגיות. סיכוי רב שזה משהו תמים של חברות פייסבוק עם אנשים מהעבר כחלק ממכלול חבריה וחברותיה שם. אך חשוב שלא תישאר עם הרגשות שמציקים לך. אתה מוטרד מקשרים פתוחים, ממשהו שעלול להיות פתייני במרחב הווירטואלי הזה.

להישאר עם המחשבות האילו ככל הנראה ימשיכו להטריד אותך...

תשוחח איתה על זה. המפתח לזוגיות בריאה היא אמון בקשר ואני חוזרת על המלצתי שתשוחחו על זה ותבחנו מה משמעות הקשרים בפייסבוק עם אקסים עבורה ומה משמעות החששות שלך.


בברכה,

גילה שלום,

הרהרתי מה התוספת של ה "חחחחח" בכותרת. שזה סימן לצחוק.

האם הצחוק על הבעל ורצונו? האם הצחוק על המצב? האם זה משהו שקצת מחמיא לך שהוא רוצה ילד נוסף ממך. שווה לחשוב על כך.

בכל אופן, בזוגיות בריאה ישנה הדדיות והתחשבות במה שעובר על הצד השני.

במצב שלכם כאשר יש לכם שלושה ילדים ואתם לא נמצאים במצב שאין לכם ילדים ונמנע מכם להביא ילדים, יש כאן שאלה עד כמה הוא יכול להיות שמח בחלקו ולאפשר לך להיות שמחה בחלקך (מה שנשמע שאת כן..מרגישה יותר חופשיה, הילדים גדלים ומה שהעלית כאן).

בפורום בוודאי שלא ניתן להחליט החלטה כזו עבורכם. מה שכן חשוב בעייני הוא שתשוחחי עם בעלך בתקשורת פתוחה מה את מרגישה כיום ומה ילד נוסף עלול לגרום לך להרגיש ולדבר את הזוגיות וההורות שלכם בתוך הקשר.

בזוגיות של הבנה של צרכייך, הוא אמור לוותר כאן.

הגשמתם את צרכי המשפחה.

יש לכם שלושה ילדים, והוא לא צריך לאמלל אותך אם את מרגישה אישית שלא מתאים לך לגדל כרגע ילד רביעי.

הוא כן מאפשר לך שזה יבוא ממקום שלך אך את לא שקטה. את "מטרימה"

(מהמילה טרם) מה יהיה בעוד 20 שנים? זה המון זמן! יתכן ותהיו שמחים בחלקכם.

יש המון אפשרויות לעוד 20 שנה שאת חלקם לא אכתוב כי אני רוצה לאחל לכם שתחיו באושר ביחד שנים רבות.

הסיכום: לדבר את הרגשות בקשר לרבות מה שציינת כאן שזו החלטה הדדית (וזו אכן כזו!)

מאחלת לכם הרבה בהצלחה,

קרן שלום,

ראשית, חרדות/חששות לפני נישואין הן טבעיות.

בעייני חשוב להתבונן במספר דברים אשר אעלה אותן.

האם את מרגישה שהחרדות/החששות עלו לאחרונה יותר, תופש מקום יותר מאשר בעבר? מעסיקות אותך יותר מאשר בעבר? פתאום את מוצאת את עצמך שמה לב ליותר פרטים מאשר בעבר?

את מעלה שאת מהרהרת אם הקשר התחיל מתוך פחד ובדידות, כל המקומות של פחד, בדידות ורגשות רבים, לא מאוחר "לעבד" ועבוד עליהם במהלך החיים וכן לאחר נישואין.
וגם אם הקשר התחיל ממקום כזה, זה לא אומר שהוא לא יכול להתפתח למקום חיובי אם לא ממשיכים להתנהל מאותו מקום של פחד ובדידות..


אם התחושות מציפות פתאום או מתבטאות יותר, זה די ברור שיש קשר לעיתוי, לכך שיש כבר מועד לחתונה וזה עשוי לעורר חרדה. לציין שגם אירועים חיוביים בחיים עשויים לעורר חרדה.

נקודה נוספת שהעלית הם תחומי עניין משותפים. יש פה גם אלמנטים חיוביים של נפרדות בקשר. אנחנו לא "אחד" בקשר, אלא שניים, ולכל אחד מהשניים יש את הצרכים שלו, את התחביבים שלו וחשוב לעשות איזו סינתזה (חיבור) בין הצרכים של כל אחד מכם לבטא אותם גם בנפרדות של הקשר הזוגי (לדוגמה את יכולה לפתח תחביב, להיפגש עם חברות ועוד, הוא יכול ליהנות מקריאת ספר, טלוויזיה, פגישה עם חבר ועוד..
וזאת במקביל למשהו הזוגי שתפתחו, את ה"יחד שלכם". כפי שציינת "אנחנו הולכים אחר לקראת השני", כלומר יש אכפתיות, הדדיות ודפוסים בקשר שיכולים מאד לבנות. ולהחזיק קשר רציני.

באשר למשיכה מינית וסקס, אני לא יודעת מה הבעיות המיניות שעלו אצלכם, כתבת ששיתפת בפורום אחר. בכל אופן, במידה והתקיימה משיכה בעבר וזו ירדה, זה קורה בקשרים ארוכי טווח וזה יכול להיות מושפע מחיי היום יום שהם עמוסים, מהיעדר המסתורין והפיכת הקשר לאינטימי יותר, וחשוב להשקיע גם במקומות האילו. בדר"כ המשיכה תהיה למכלול האובייקט לרבות האישיות ועוד..ואם היא התקיימה ניתן להחזירה.

צריך לבחון האם אילו עניינים בחשק המיני, משיכה ועוד..

אם אסכם, את נורמלית.

את שואלת שאלות, את שואפת לזוגיות טובה ואת מתבוננת באומץ על החוסרים והטוב שיש בה, את מעלה כאן הרבה טוב גם שיש בקשר ויש כאן אלמנטים של בגרות בעיניי.

הצעתי תהיה להדהד את מה שעניתי לך ולחשוב על הדברים.

ניתן תמיד גם להתייעץ מקצועית על מנת להתפתח לכל כיוון שרק תרצי בחיים..

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום יאנה,

לגבי ידידות- יש זוגות שמתנהלים כאשר לבן זוג יש ידידות או לבת זוג יש ידידים- הדבר הזה הוא מורכב, ולא תמיד מצליחים להבין זה את זה לגמרי. אבל החשוב הוא רמת האמון ביניכם- עד כמה את סמוכה ובטוחה בקשר שלכם, עד כמה את בטוחה בו ועד כמה את מרגישה את אהבתו אלייך. יתכן וזהו גם ניסיון עבורך שהוא חשוב- עד כמה אני משחררת/ סומכת / בטוחה בעצמי?

יתכן והדברים שציינת קשורים אחד לשני- העובדה שיש לו ידידה היא אולי שולית לכך שאת חשה שאת זו שיוזמת ורודפת אחריו. אולי כדאי שתנסי לשב ולספר לו אשר על ליבך, לא ממקום של האשמה אלא באמת בגילוי לב להגיד לו שאולי, אם היה יוזם יותר, היית חשה יותר מחוזרת- ואז לידידות היה פחות משקל בעינייך? אם באמת היית מרגישה "מקום ראשון", אולי הדברים היו מקבלים חשיבות אחרת.. להערכתי שווה לעשות שיחה כזאת- על מה אנחנו מרגישים זה כלפי זה, ואיך אנחנו נותנים לצד השני להרגיש שאנחנו נאמנים לו, שהוא חשוב לנו, ומצליחים גם לבטוח בו.

בהצלחה,

שלום יעל,

יהיה לי קשה לענות לך על נושא כזה באופן יסודי מבלי להבין את כל התמונה. אני כן יכולה להגיד שלכולנו יש כל מיני דפוסים לא נשלטים שמנהלים אותנו- הדבר הנכון שעשית הוא לזהות שיש לך דפוס כזה, שעלול בהחלט לעכב מערכות יחסים את את המשכן, ולכן זה טוב שהצלחת להבין שהוא קיים.

אני לא חושבת שיש דבר כזה "אידיליה", בטח לא במערכות יחסים. אני חושבת שכן יש דבר כזה "יציבות", ואולי כשיציב לך מדי- את ישר מחפשת מקום של ריגוש, טריפת הקלפים, כדי שתחושי שוב את הגעגוע, התשוקה והכמיהה לקשר. זאת השערה בלבד. אם זה כך, אפשר לחשוב על דרכים מיטיבות וחיוביות יותר לקיים קשר מבלי לערער אותו הלוך ושוב- למשל לצאת יחד לנופש כדי לשבור שיגרה, לצאת לבילוי או להופעה וכד'.

כשאת מזהה שמדובר בדפוס עמוק יותר, ויש לעבוד עליו יותר להערכתך ולא מספיקים "כיסויי פלסטר" כאלה, כן יהיה חשוב לגשת למטפל ולהתיעץ. כיוון שהזוגיות באיזשהי עמדת סכנה- גם בן זוגך עלול להבין שזה מה שאת מחפשת ולבנות בעצמו דפוס שמשלים אלייך, כלומר- את רוצה שאצעק עלייך וזה מה שירגיע- אז אעשה זאת לעיתים קרובות, כלומר מדובר בדפוס שיכול להיות הרסני מאוד בקשר, ובעיקר בעיקר כשיש ילדים, וגם את עצמך ברבות הזמן תפתחי תסכול מעצם הלופ הזה. ולכן חשוב לטפל.

שלום לך,

אולי פספסתי את הנקודה- עוד לא הבנתי מה המשמעות בעינייך של גבר בתוך זוגיות שעושה "לייקים"? האם זה נחשב פלירטוט בעינייך או חציית גבול?

אולי נפגעת כי בתוך שיחתכם היה עסוק בעוד דברים?..

אני כן רוצה להאיר את הנקודה שגם את חשבת שנכון להתייחס אליה- העובדה שהבחור לקוי שמיעה. אנשים לקויי שמיעה מתקשים במידת מה לתקשר עם העולם, באופן טבעי, עקב המגבלות שלהם. בעקבותיה הם חדים מאוד בחושיהם האחרים, ויכולים דווקא מתוך הקושי להיות מאוד מגייסים, אמפתיים ויכולותיהם מתחדדות. כמו אצל אחרים עם מוגבלות- שבוחרים להצליח במקומות שהם יכולים ולא באלו שהם מתקשים באופן טבעי.

לכן אני חושבת, שעבור בן זוגך בפרט, כמקרה פרטי בתוך הסוגיה- הפייסבוק או כל רשת חברתית אחרת, משמע "כרטיס כניסה" לאיזשהו עולם חברתי שהוא מרגיש בו שווה בין שווים. אם תצליחי לראות אותו דרך זווית ההסתכלות הזאת, אולי יהיה לך קל יותר להבין למה הוא כ"כ מתעסק ביצירת לייקים- למה עבורו מדובר בעולם שלם, ואולי עבורך מדובר בחציית גבול (? , גם זה לא ברור לי, אם לא היה לקוי שמיעה ואם כן- למה זה כה חריג בעינייך?). תמיד חשבתי שכשה-SMS נכנס לעולם הטכנולוגיה המרוויחים העיקריים ממנו יהיו אנשים כבדי שמיעה, היום הדבר הזה שוכלל לוואטסאפים ולפייסבוקים ועוד ועוד- ואין לזה סוף. חשבי שלולא הטכנולוגיה אדם כמו בן זוגך היה נשאר בתחושתו הרבה "מאחור", בעוד שכיום דרך התקשורת הרווחת ביותר היא דווקא ההתכתבות- אותו עולם של תקשורת שכולם (כמעט) מרגישים בו שווים לגמרי.

בהצלחה,

שלום מאיר,

על פניו לא נראה שיש כאן סיפור של בגידה, אפילו לא קרוב, כיוון שמדובר לדבריך בטרמפ "תמים", ומתוך רצון טוב לעזור. אך נראה לי שבפעם השניה כבר ידעת שזה יפריע לבת זוגתך, לאור תגובתה למקרה הדומה הראשון...

אני מניחה שלכם כזוג יש גבולות ברורים מה כן ומה לא מכניסים לתוך הקשר. לי שוב, בעיניים שלי, לא נראה שהיה כאן משהו שצריך לשבור את האמון. סה"כ לקחת את הבנות לביתן ודאגת לשלומן. אם לא היה שם אירוע מיני, פלירטוטים, או כל ניסיון מוחשי אחר של בגידה- אני לא רואה בכך פסול. אבל בת זוגתך כן רואה בכך פסול וכאן צריך להבין מהי מהות זוגיות בעיני שניכם, מה אתם מכניסים לתוך קשר ומה לא, מה פסול בעיניכם ומה לא. יש חברות שמרניות, שגם טרמפ הוא בגדר דבר אסור בתוכן- אני לא יודעת האם בתרבות שלכם דבר זה אסור גם. אם כן, יש מקום להבין את העמדה של זוגתך, אבל אני מסתייגת מאמירתה שמדובר בבגידה. אולי היא חשה כי האמון נסדק כיוון שהפעם הראשונה גם היתה מספיקה להבין שזה לא מוצא חן בעיניה, וכשזה קרה שוב- היא נפגעה.

יש כאן עוד היבט של כבוד ואמון בסיסי שלה אליך- כלומר, אם היא בוטחת בך ויודעת שאתה אוהב אותה, התארסתם אפילו- מדוע אינה סומכת עליך? לכן חשבתי כי מדובר בעינין תרבותי- שמרני, ואם כן הסוגיה פה היא אחרת.

קיימים הרבה בני זוג בעולם שמוכנים להקריב ולא לעשות דברים שנראים להם בסדר וטרויאליים בקשר, כדי שבן זוגם יהיה נינוח ושקט ולמען שלום בית. הם בהחלט עושים ויתורים. השאלה כאן האם ויתור כזה שתעשה- יפגע בך במקום אחר, נניח בעבודה, או ביכולת שלך לקבל החלטה, בחירתך החופשית בקשר וכו'.


נשמע שהקשר מאוד חשוב לך, כדאי לחזור לשיחה עם בת הזוג ולדבר יחד על גבולות בקשר, על הערכה ואמון הדדיים, וגם על מה שהרגשת- חשוב שהיא תדע מה אתה מרגיש.

בהצלחה,

אם זה משהו יותר עמוק ומושרש אצלה וגם אמא שלה כזו, יש סיכוי שאסבול מזה כל החיים וזה לעולם לא ישתנה? או שייש אפשרות שהיא תראה דרכים שונות? יש לציין שאנחנו גרים יחד משהו כמו חצי שנה ודי הרבה דברים כבר השתנו אצלה..(פעם ראשונה שהי מחוץ לבית ההורים)

השאלה הזאת גדולה מאוד, כמובן שבני זוג משתנים מאוד החל מהמגורים המשותפים וכלה ביצירת משפחה - ומאידך, כמובן שיש דפוסים שלא משתנים, גם כי לא רוצים לשנות אותם (כמו שאתה בוודאי לא תרצה להשתנות לחלוטין אלא להשאיר חלקים שלך ה"אינדיבידואלי"), וגם כי זה כרוך בעבודה קשה ולא לכולם יש כוחות לכך. בוודאי שתרבות שמרנית יכולה "להצדיק" איסורים כאלה ואחרים- אבל עדיין זה צריך להיות מוסכם על שני הצדדים.

כאן נראה שהיא מאוד בעמדה שלה, והעובדה שאתה מתנצל, מתרפס, מנסה לפייס אותה ומתקשר אליה להסברים- רק מעודדת אותה להרגיש שעשית משהו לא בסדר והיא צודקת. (זה באמת תלוי בך- האם עשית משהו לא בסדר בעיניך?), לכן נראה לי כאן שהיא גם מתעקשת על העמדה נוכח התגובה המתנצלת שלך. וזה בסדר כל עוד גם אתה חושב שעשית משהו נוגד אורח החיים הזוגי שלכם.

אז בהחלט זה כן יכול להשתנות, אם "תעיז" להביע עמדות אחרות גם, ואולי לספר לה עד כמה זה יכול לפגוע בך, לדעת שהיא לא ממש מגלה אמון באותם מצבים בהם נתקלת בשתי בנות, אולי לספר לה שהמחשבה על כך שאולי היא אינה מאמינה בך וסומכת עליך לחלוטין היא מחשבה מאוד קשה נוכח העובדה שאתם מאורסים.. (אם כך אתה חש). הייתי רוצה שתהיה יותר גלוי, אך זהיר, כיוון שהקשר חשוב לך אני מניחה- לדעת לעשות זאת מולה ברגישות. כלומר להגיד לה איך אתה מרגיש, ולא לתקוף או להאשים. להיות אמפתי כלפי הרגשות שלה ומאידך להסביר לה מה אתה מרגיש, או מה הרגשת באמת בסיטואציות האלה. כי הסיטואציות יחזרו בכל מיני "תלבושות" - אם תלכו לאירוע ובמקרה תדבר עם בת דודה שלה, אם תסעו יחד ותפזול לעבר הנהגת ברכב לצידך, או אם תדבר קצת יותר מדי עם הקופאית בסופר או המוכרת בחנות... יש לזה הרבה פרצופים. החשוב הוא שלא תחוש כבול ותרגיש חופשי, גם לאחר הנישואים, להיות מי שאתה- ועדיין להיות נאמן לה. זאת נקודה שכדאי להסביר.

כך או כך, אני מציעה לערוך "חוזה" ביניכם- מה מותר בקשר, מה אסור, איפה זה פוגע ואיפה צריך פשוט לסמוך אחד על השני.. על מה אתה מוכן לוותר ועל מה היא מוכנה- זוגיות, כשמה כן היא- היא של שניכם. שניכם נמצאים בה, ושניכם צריכים להרגיש את המקום האישי שלכם מבלי "להיצבע" בעקרונות של הצד השני שאולי לא מתאימים או קיצוניים מדי. הדבר העיקרי הוא- להחליט יחד.

בהצלחה רבה,

שלום לך אביבית,

צר לי על מה שאת עוברת. כדאי לזכור שהרבה פעמים אנשים רושמים עצמם לאתרי היכרויות- לא כדי להכיר באמת למטרות רציניות.. גם אם זה מה שהם מצהירים בפועל. יתכן והבחור מחפש התנסויות אחרות, ואולי אף מחפש קשר רציני אחר- אי אפשר לדעת. כל ניסיון שלך להבין לא צלח- כי הוא כנראה לא באמת רציני. הוא אמר לך באופן ישיר שלא מעוניין בזוגיות. לפעמים בני זוג משקרים כדי להימנע מעימות שיכניס אותם לעמדת התגוננות או שיאלץ אותם לתת הרבה מדי הסברים. הוא כנראה לא רצה לחוש כך.

לא צודק- זה נכון. לא הוגן- גם נכון. החשוב הוא לראות את כל התמונה ולהבין שכל דקה נוספת שתתבזבז על רצון וקירבה אליו- עלולה להביא אותך ליותר עוגמת נפש ותסכול. חבל שתעמיסי על עצמך רגשית בתקופה כה עדינה. כרגע את חשה פגועה, ורצון לעמת אותו עם הדברים.. אך הוא בחר לחסום אותך ולא לתקשר איתך- בחירה שלו, ואני מסכימה שיש בה חוסר כבוד כלפייך. עם זאת הוא לא רצה "שתמשיכי לרדוף" ולכן עשה זאת.

הדבר היחיד שלדעתי יהיה בעל משמעות פה הוא להמשיך הלאה, פשוט להמשיך הלאה ולשים את זה מאחורייך. נכון שה קשה, את חשה מושפלת אולי, כועסת .. זה טבעי. אבל הוא לא ממש שווה את המשך ההתעסקות בו.

בהצלחה רבה,

אנה שלום,

אם זה לא דפוס חוזר שיש לך בעל פלרטטן או אחד שמתחיל עם בחורות ויש ביניכם מערכת יחסים טובה, בונה עם הדדיות, אני מאמינה שזה בטל בששים וצריך "להעביר את זה".

מתיאורך את המקרה הוא כנראה הגיב בצורה שלא ידע איך לצאת ממצב זה אז נתן לה דחיפה קלה של "טיזינג" כפי שאת מציינת ולא היה שם פלירטוט בוטה..

חשוב לזכור שלא לכולם יש גבולות... (אני מתכוונת לבחורה שנגעה בו למרות שנגיעה בכתף אינה חסרת גבולות לחלוטין...והיא קורית בין אנשים נשואים/רווקים ועוד).

לא הייתי רואה באירוע כזה ניסיון פלירטוט או משהו דומה.

אני מציעה לך לא לבקש מבעלך להתנצל יותר כי זה לא יועיל במאומה, נשמע שחשוב לו מה שאת מרגישה וזה נגע אצלך עמוק בנקודה רגישה ששם הייתי שמה את המוקד.

הייתי לגמרי מתמקדת בזוגיות שלכם וכן שואלת את עצמך (שאלה להדהוד) לגבי הביטחון העצמי שלך בקשר הזוגי, הביטחון העצמי שלך בכלל... תמיד טוב לבחון דברים עם עצמינו ולהיות רגועה עם עצמך.


בברכה,

הבעיה היא שברגע האמת אין מי שייעץ או יכוון ואת פועלת אינסטנקטיבית וכך היה
פעלתי לפי איך שהלב הרגיש, לא ניתחתי שכלית את הסיטואציה, לקחתי אותו לשיחה והטחתי בפניו את מה שאני מרגישה
הוא מיד התגונן, אמר שאני כל עולמו, שבחיים לא יעשה משהו שיפגע בי, שהוא מצטער שנפגעתי ושהוא לא מוכן שארגיש ככה על כלום.
קשה היה לי לקבל את זה אך טיפה שמתי את זה מאחוריי לאותו ערב
הבעיה היא שמאז יצא לי לחפור לו על זה עוד פעמים, פתאום כל מה שאמר בפעם הראשונה לא אמר שוב, רק התלונן על כל שאני מעיקה ושאמר לי כבר את כל מה שהיה לו לומר
הוא הבין שנפגעתי אך עדיין חושב שלא עשה משהו לא תקין אך מתנצל
בכל מקרה הוא מעט מרוחק ואני פוחדת שעשיתי נזק
פוחדת שבמקרה שיהיה צורך והוא יעשה משהו חמור מזה כבר לא יזיז לו מה אני חושבת כי איכשהו "בזבזתי" את זה על מעשה שלא הצדיק התנהגות כזו
שכאילו הוא יגיד לעצמו שאני עושה סרטים על כלום ופעם הבאה כשבאמת תהיהיה סיבה (חס וחלילה) הוא כבר לא יתייחס אלי
שהראתי יותר מדיי קנאה אובססיבית כלפי סיטואציה שהייתה שטותית לגמרי

מה את חושבת?
האם עשיתי נזק ויכול להיות שחוסר הביטחון שלי וזה שהוא חושב שאני לא סומכת עליו עשה רק רע יותר מטוב ועלול להזיק לי להבא אם באמת יעשה מעשה ?

הי אנה,

ממה שאת מעלה נראה שפיתחת מחשבות טורדניות סביב האירוע הזה, מחשבות טורדניות הן מחשבות שלא נותנות לך מנוח והן חלק מהמנגנון אובססיבי (במקרה זה, מה שאת מתארת שקרה לך בעקבות האירוע).

חלק מזה זה הבקשה המרובה שלך ממנו להתנצלות.

באשר לחששות שלך, ראשית אני שמחה שאת מזהה שאכן האירוע היה פעוט.

פעמים רבות אנשים מגיבים מאד רגשית לפני שעושים תהליך קוגניטיבי (=לא כולם, אך זה קורה לא מעט).

מה שחשוב הוא מה שקורה עכשיו ובהמשך.

אני קוראת מדברייך שאת כבר מתעסקת עם מה יהיה בהמשך, מה אם יעשה משהו נוסף. מה יקרה אם יהיה משהו "יותר חמור" מבחינת מעשה. כלומר, את מטרימה (מהמילה "טרם") משהו שלא קרה ולא בטוח יקרה ויהיה רלוונטי כלל והוא חלק מהחרדות שלך וחשוב להבין שזה שלך עכשיו.

אם את רוצה, יש אפשרות למזער את הנזק ולומר לבעלך שאת מצטערת אם קצת "הצקת" לו, לומר לו את זה בהומור, שקצת לקחת את זה קשה ואת בוודאי לא רוצה שזה מה שיחווה בקשר וחשובה לך הזוגיות וזהו.

פה את מפחיתה את החרדה האחרונה שהעלית כאן.

אך חשוב מאד שתשימי לב למה שמנהל אותך - האם זו אובססיה, קושי לשחרר דברים, היאחזות בדברים (=קרה משהו, את לא משחררת ועוד..) להכיר את עצמך טוב יותר כי חבל שתיפגעי.

לגבי ה"ברגע האמת אין מי שייעץ" זה תקף לגבי כולנו. כאן המקום הוא לפתח עצמי חזק יותר שבוטח בעצמו ויוכל להגיב ממקום יותר של מרחב ונשימה וזה תהליך.

בברכה,

לא הבנתי מה הכוונה בלהפחית את החרדה שלי ?
אם אני אומר לו שאני מצטערת שהצקתי זה ימזער את הסיכוי שמשהו חמור יותר יקרה?
אני מכירה את בעלי ,הוא אדם נאמן וכך גם טרח לומר לי באותו רגע, שאין לי מה לדאוג
אני באמת פוחדת שהוא רואה בי כאדם אובססיבי וקנאי יתר על המידה בעקבות התקרית הזו (למרות שהוא כבר יודע שאני כזו אבל עכשיו זה היה ממש משמעותי )

לפעמים אני מרגישה שבמקום שזה יעשה לו טוב שאני מקנאה ככה זה גורם לו גיחוך עד כדי ריחוק
מה אני אמורה לעשות עכשיו?

אנה,

מה שאת אמורה לעשות עכשיו זה להניח לכל סיפור.

ככל שאת תתעסקי עם הסיפור יותר, תשאלי את בעלך יותר, תחקרי אותו יותר, זה יהיה כמו מאכל לחרדה - לאובססיה שלך (=הכוונה במאכל - יזין ויחמיר אותו יותר).

וכן יזיק לזוגיות שלכם.

בברכה,