פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך רונית,

אני מעריכה כי שיקולייך הם נכונים ובריאים ולא כדאי להיכנע ללחצים. אני לא בקיאה בנושא אך על מנת לשמור על בריאות נפשית ועל שלוותך יהיה כדאי להתייעץ משפטית לגבי הסכם ממון- גם אם תרכשו דירה ביחד, אולי אפשר לנסח משהו משפטית שיעגן את זכויותייך..

ניסיתי למצוא כאן פורום מתאים אך לצערי לא מצאתי. בהחלט ממליצה לחפש מענה נוסף שישפוך אור על זכויותייך המשפטיות בהנחה אם כן תרכשו דירה יחד. כך גם כספך ישמר למקרה וחלילה יקרה משהו, וגם תוכלי לחוש כי סיפקת את רצונו של בן הזוג.

מאידך הוא צריך להבין שאת מגיעה עם רכוש משלך, יחיד, ויש לכבד זאת כחלק ממך, ומכל מה שאת מגיעה איתו לזוגיות.

פזית שלום,

עלתה אכן שאלה דומה בפורום בעבר, יתכן ששלך, יתכן של מישהי אחרת. בכל אופן מתייחסת עתה.

יש כאן מספר נקודות בולטות מדברייך בעיניי.

לא ברור על מה מתיישב הצורך שלו להסתכל אנשים כל הזמן ואני לא בטוחה שזה ממקום סקסיסטי (נניח של נשים או מקום כזה..) יתכן והוא "חוקר" דמויות בראייה שלו, זו השערה כמובן, ציינת שהוא מסתכל גם על גברים ועל מבוגרים כלומר, יש אובייקטים אחרים בתמונה (תרתי משמע).

אם זה גורם לו למצב של סיבוב ראש בזמן נהיגה הוא מסכן את עצמו ואתכם בכביש.

האם הוא מודע לך? הוא שולט בדברים? זה נעשה בהיסח דעת? יתכן וזה בהיסח דעת.

לא נשמע מהצד שיש לו כוונה לפגוע בך.

אולם אני מבינה את הפגיעה שלך.

אנחנו בני אדם סקרנים ואנשים עוברים דרכינו, אך זה בהחלט לא נעים שבן/בת זוג "חוקרים" או מסתכלים על אדם אחר למול עניינו.

באשר לחשש שאת לא תספיקי לו או שיש יותר יפות ממך.

גם ללא המבטים ואני אשים כאן אמריה לגמרי מכלילה, יש יותר יפות ויש פחות יפות מכולנו, מה גם שיופי הוא עניין סובייקטיבי. אני מניחה שהוא בחר בך בגלל מכלול של דברים..

משהו בולט נוסף ובעייני הוא החשוב ביותר מכל מה שהעלית והוא מה שאת מרגישה בקשר הזוגי: ציינת מילים מאד לא פשוטות "סמרטוט", "אשפה" ללא ערך וביטחון ואת הולכת עם רגשות וחוששת שזה משפיע על איך שהוא רואה אותך וכאן יש נקודה מאד מרכזית בזוגיות שלכם לדעתי מה קורה לכם בקשר ברמת התקשורת ובכל מיני רמות בזוגיות.

המלצתי החמה מאד שיכולה מאד להעצים את הקשר שלכם, להגיע למקומות של הבנה והכלה אחד את השני, היא לפנות לטיפול זוגי.

אנשים פונים לטיפול זוגי בכל מעגלי החיים: לקראת נישואין, לאחר נישואין, לקראת היריון, לאחר לידה, לאחר שנים רבות של נישואין. איש מקצוע יכול ללוות אתכם ולעזור לכם להגיע ביחד לתקשורת בונה, להבנה של צרכים ולתת לכם כלים.

בהצלחה רבה וחג שמח!

אורית שלום,

את מתארת מצב של אלימות של בעלך כלפייך.

אלימות אינה רק פיזית. היא יכולה להיות מילולית, כלכלית ועוד.

כמוכן, התנהגות מאד לא מותאמת מול הילדים.

אני מתארת לעצמי שזה "מתיישב" על עוצמות רגשיות מאד גדולות ששניכם צברתם בקשר.

לערב את אביך כנראה לא היה נכון (לא ברור לי מה הסיפור עם אח שלו) כי טוב שזוג יפתור את הבעיות שלו עם עצמו, אני יכולה להבין שהיית בסיטואציה של מצוקה מאד גדולה ומצאת אצל אביך את הכתף ואת התמיכה.

בעלך, כנראה צבר כעסים מאד קשים מול אביך וכעסים שיש במערכת יחסים ביניכם (הוא מביע זאת יותר, אצלך הקול הזה יותר מושתק..) והוא מוציא אותם בדרכים לא נעימות, בלשון המעטה.

בין אם זה דרך הילדים, מה שהם לא אמורים לחוות בגילם ובכלל, באף גיל.

דרכך, בפגיעה של אביך מולך.

למעשה ההתערבות של אביך ותקופת הרוגע הייתה מעין "פלסטר" אך לא טיפול שורש ש"מנקז" את מה שצריך.

באמירה האחרונה שלך את רואה כפתרון שאביך שוב יתערב מולו ומול אח שלו.

האם את חושבת שזה יעזור? האם בעלך לא יכעס עוד יותר? האם הקשר שלכם יתחזק עקב התערבות זו? האם יתכן ואת דרך המחשבה והמשאלה שאביך יסתדר את הדברים, את לא תצטרכי להתמודד מול האיום של עליך והתנהגותו שלא פשוט להכיל? לדעתי כן.

זה לא הפתרון.

מה אני ממליצה?

אני ממליצה לך בחום, גם אם בעלך לא מוכן לגשת לייעוץ, לגשת לייעוץ עבורך.

לאחר טיפול שעברת לא להיכנס לעימותים ולשתוק, זה לא פתרון, כי את סופגת ואת סובלת. אינני אומרת שצריך להיכנס לעימותים, אך צריך לחיות בתחושה מספיק טובה ובטוחה..וזה לא מה שאת מתארת.

האפשרויות הן: יש מכונים עם טיפולים מסובסדים, אפשרות טובה היא השירותים החברתיים באזור מגורייך שבו הטיפול מאד מסובסד או דרך קופת חולים או פרטי.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה שצריך עזרה על מנת לשנות מצבים ואי אפשר לבד תמיד...וזה טבעי שאי אפשר לשאת את הכל לבד ולעתים צריכים ליווי..

חג שמח,

בברכה,

היי

את מניחה המון הנחות יסוד ועל פי זה את מתנהלת. אז לא בטוח שזה בטוח. כלומר לאחר שקראתי מה שכתבת אז לא בטוח שהאגו שלו מונע ממנו לגשת אלייך. ואולי זה האגו שלך??? תחשבי על זה.

כללים לכאן או לכאן. בסופו של דבר אם את רוצה אותו פשוט תפני אליו. כי הרי אין כללים לאהבה. לדעתי - עדיף להסתכן בדחייה מאשר לחיות איתה בראש כל היום וכל ...הלילה.! תחשבי גם על זה.

בהצלחה.

ואני מסכימה עם כל מה שכתב ומחזקת

אלין שלום,

כיום גם נשים יוזמות קשר כולל גם קשר רומנטי גם, עם גבר שהן מעוניינות בו.

בעבר זה היה קצת פחות מקובל.

אולם זמנים השתנו ולמקום של האישה בחברה חלו שינויים רבים בתחומים שונים: קריירה, האפשרות לצאת לעבוד לצד תפקידים נוספים, האפשרות להתחיל וליזום קשר עם גבר שהיא מעוניינת להיות אתו בקשר כזה או אחר..

מהבחינה הזאת, בא לי לומר לך: זה בסדר, זה אפשרי וזה אפילו כדאי אם זה מה שאת היית רוצה.

אני מבינה את הרגישות שאתם לומדים ביחד באותה כיתה, את הפחד מדחייה שקיימת ככל הנראה בעוצמה כזו או אחרת אצל כל אחד מכם.


מתיאורך את הקשר בעבר יתכן ולא היה העיתוי להתחיל שם קשר,

אח"כ ציינת שהוא מאד יזם אך את סירבת, מה שעשוי להסביר את זה שהוא לא יוזם עכשיו. יתכן שזה ישב אצלו על דברים.

השורה התחתונה היא שלעולם לא נדע עד שלא תפתחו את הדברים.

ואם הוא לא פותח, כדאי לך לנסות, זה שווה.

בואי ננסה לחשוב מה המקרה הכי גרוע. אם הוא היה מעוניין בך הרי את לא דוחה אותו רגשית, מינית וכנראה בעוד פרמטרים. התסריט הגרוע ביותר עלי אדמות שהוא לא ירצה? את זה תצטרכי להכיל. לעתים להסריט מה הכי נורא שיכול לקרות ורואים שגם לזה יש חלופות והוא לא הגבר האחרון עלי אדמות שירצה בך, עוזר מאד להפחית חרדות וליזום (לדמיין את הקטסטרופה...) -טיפ לא ממקום של להיות פסימית אלא כתרגיל שגם שם לא יהיה שום אסון ואת תמשיכי בחייך...

איך ניגשים? כאשר אתם בסיטואציה שמאפשרת לכם לדבר. הייתי מעלה את מה שהיה ביניכם, שאת מרגישה שהיו כל מיני רצונות לקשר. ומספרת לו שאת מרגישה שאת רוצה לנסות לצאת. מה כיף לך בקשר, שואלת מה הוא רוצה. מנסה לגשש ולראות לאן כל זה זורם.

ככה את יודעת שעשית צעד ועצם עשיית הצעד היא משמעותית בכלל בחיים שלך. שאת יכולה להיות אקטיבית ולא לחכות או לשחק משחק שהגבר צריך להתחיל מצב שיכול להישאר ביניכם זמן רב כי יתכן והוא לא יודע כלל מה את מרגישה.

המלצתי - ליזום.

מאחלת לך הרבה הצלחה ואת מוזמנת לעדכן.

בברכה,

קראתי ממש לאחר שליחת תשובתי את תשובתו של בני אליך ואני מסכימה עם כל מה שכתב.

יש לבחון גם מקום של אגו אצלך וכן מחזקת את מקום הדחייה מול המקום של להרוויח קשר.

מורין שלום,

אני חושבת, אך יתכן שאני טועה, שעניתי לך בפורום על שאלה זו.

על כל מקרה, אני מתייחסת.

מה שאת מתארת הוא שאת נפגעת מאד מקשרים זוגיים. חווית ניצול ואלימות ונותרת עם חוויה של פחד גדול להישאר לבד ונשארת עם בעלך. לבסוף התגרשתם.

לעתים קורה בחיים שאנשים נשארים ומשחזרים באופן לא מודע בדפוס שהוא מוכר להם.

זה לא משהו שקורה במודע, הוא פשוט משתחזר בחיים. דוגמה: אם התרגלת לקבל יחס מגברים, של ניצול, של זלזול. שאת אובייקט מיני, זה האזור שאת מכירה ואת משחזרת אותו.

כמובן שבדבריי אין כל האשמה שלך למה שקורה, אלא תיאור של מצב אפשרי שניתן לתקנו על מנת שתחווי זוגיות ממקום אחר. זוגיות שלא תותיר בך פצעים, שתעניק לך חוויות מתקנות, משהו שאת לא מכירה, אך את יכולה להכיר.

ממה שאת כותבת יש חוויה של פיצול. את מציינת שמי שירצה אותך הם גברים שמנים, מכוערים וזקנים שאת אולי לא תרצי אותם ואולי תאלצי להתפשר. אין את האפשרות לראות שיש את האמצע, החיים הם לא שחור לבן, זה לא "או או". יכולים לרצות אותך כל מיני גברים....גם שנראים טוב בעינייך.

אני קוראת מדברייך גם האשמה עצמית.

ממקום של פיצול לא ניתן להגיע לעמדה של שלמות עם עצמך והבחורים הלא מתאימים ימשיכו להופיע בחייך.

הגבר שאת נמצאת אתו עפ"י תיאורך ממשיך את השחזור הזה. הוא לא מספק לך באמת את מה שזוגיות מספקת. הוא בוגדני, פלרטטן אך את מוכנה לבלוע את הצפרדע.

מורין, את בחורה צעירה. אנשים עושים שינויים אדירים בחיים שלהם. את מסוגלת לזה גם.

את ראויה לזה. חשבי על זה.

אני ממליצה לך בחום לקבל טיפול מקצועי וליווי אשר יעזור לך לשבור את הדפוס הזה, לחזור להאמין בעצמך, לבנות בטחון עצמי, אמונה בעצמך ובכוחותייך, לעבד את החוויות הקשות שעברת, את אותן פציעות רגשיות כ"כ קשות.

שבוודאות משפיעות על מה שאתך היום. אך עם עבודה בטיפול, זה לא יגדיר את מי שתהיי.

אני מאד מקווה שתבחרי נכון ותחליטי להקדיש את זה לעצמך ולצאת מהסחרחרה הזאת.

בברכה,

מאור שלום,

ראשית, בשעה טובה לגבי האירוסין.

החיים לצד כיבויי שרפות הם לא דבר פשוט כלל כי אתה כל הזמן עסוק ב"כיבוי" ולא נשאר זמן להשהות, ליהנות, לחוות.

בת הזוג שלך לא אמורה לחכות עד אשר תסיים את ה"כבאות" (=כמובן בהומור), אלא היא אמורה להשתלב אתך לציד התכניות והחיים שלכם. שלך כאדם בפני עצמו, שלה כאדם בפני עצמה ולא פחות חשוב, של שניכם כבני זוג שעומדים לפני עתיד משותף והדדי.

ממה שאתה מעלה, עלתה אצלי מחשבה ושאלה האם כיבויי השרפות באים בעקבות ההחלטה להתארס והן מהוות כחלק מביטוי של חרדה או חשש לקראת שינוי גדול (שזה טבעי). יכול להיות?

יש הרבה התארגנות, תכנון וכל זאת לצד החיים שממשיכים לזרום.

חשוב על הדברים שהעליתי.

זה נכון שלימודים באונ' הפתוחה מאפשרים למתוח את התואר ללא מעט שנים.

נשמע לי שאתה זקוק להכוונה ויעוץ לגבי סדר, התארגנות, סדר עדיפויות אף הייתי אומרת, אף לו"ז שבועי אשר יכול לשלב את לימודיך, העבודה שלך והתחביבים שלך וכל זאת, לצד חיי הזוגיות עם ארוסתך שהם חלק בלתי נפרד מחייך כיום.

בתחושה שלי יש איזו חרדה של לא להספיק, אך לרצות כן להספיק..

לעתים עוזר ניהול טבלה של לו"ז. מה אני עושה עד מתי? לרבות כל תחומי החיים. זה עוזר לארגן.

דוגמה: כמה קורסים אני לוקח בסמסטר מסוים, למה אני מתחייב בכל תחום בחיים.

כתיבה פעמים רבות מארגנת ורואים את הדברים מול העיניים.

תראה איך זה עבורך. "כיבוי שריפות" פעמים רבות בא מהמקום של קושי לתכנן את הזמן.

ניתן במידת הצורך גם להיעזר באיש מקצוע (זה לא חייב להיות משהו ארוך טווח) על מנת לקבל כלים.

אני חושבת שאתה מעלה שאלה חשובה מאד והיא מראה שאתה רוצה שינוי ואתה רוצה ניהול חיים טובים ובונים וזה מאד ראוי וזה בהחלט אפשרי.


מאחלת לך הרבה הצלחה וכן לשניכם,

ש.ל שלום,

פרטים רבים חסרים לי על מנת לתת לך מענה.

איך היה הקשר ביניכם לפני הפרידה? על מה בדיוק היו חילוקי הדעות? למה כוונתך ב"מצב משפחתי" בעייתי שלה?

האם בתקופה שנפרדתם נודע לך כל מה שעברה (היריון, לידה, נישואין - דברים משמעותיים)?

האם הייתם בקשר במהלך הפרידה או שהיה נתק.

מה קורה היום? להבנתי היא נשואה.

אני מבינה את הקושי שלך, אך הילדה שלה היא משהו שהוא קיים, לא ניתן להחזרה, הוא חלק ממנה וימשיך להתקיים כחלק ממנה תמיד.

האם היא מעוניינת לפרק את החבילה עם בעלה?

האם בעלה מעוניין? האם הם יכולים להגיע להסכם?

האם מה שהפריע לכם בעבר בקשר לא יפריע היום או ניתן לפתרון היום?

מידע רב חסר על מנת שאוכל לתת כאן תשובה.

אם תוכל להשלים לי.

בברכה,

היי טלי, ראשית תודה
אני אשלים את כל החסר, וזה מעיד שוב על חוסר הידיעה שלי בנושא הזה.
אהבה גדולה תמיד הייתה, ובדיעבד אחרי שניפרדנו יצא לי לצאת עם נשים אחרות ואולי תגידי שזו השוואה, אבל לא קיבלתי אהבה ברמה שקיבלתי ממנה ואף פעם לא שכחתי אותה.
הקשר בינינו היה עם עליות וירידות, בעיקר כי היינו גם ילדים והיינו במקומות שונים בחיים אני הייתי עסוק בלימודים בזמן שהיא הייתה בצבא(3 שנים הבדל בינינו) לכן לא תמיד מצאתי את הזמן וזה הפריע לה, וכשאני אומר מצב משפחתי בעייתי שלה, כלומר ההורים שלה קצת חולים ואין שום תמיכה כלכלית לכן הכל היה עלי, והתמיכה שהיא הייתה זקוקה לה הייתה מעבר לקשר רגיל ולא הייתי זמין לתת לה את כל זה וכנראה זה מה שהפריד בינינו בסוף כי לא הייתי שם מספיק בנקודת זמן הזו.
תמיד המשכנו להיות בקשר, בהתחלה היו רצונות ממנה לחזור אבל אני הייתי מבוצר בעמדתי, כנראה אגו, נודע לי ממנה שהיא מתחתנת ולא הצלחתי להבין ממנה למה, הרבה שיחות היו מלוות בבכי,עד היום.
רק לאחר זמן מה כשנודע לי ממנה שהיא בהריון אז הוסבר לי שדבר גרר דבר ולא הייתה לה ברירה, משפחה לחצה, ולפעמים במצב כזה לא מוכנים להפיל.
כמובן שאחרי זה נעלמתי המשכתי הלאה, ניסיתי לשכוח, וכל פרק זמן הקשר התחדש והכל צף, אפילו שמהצד זה ניראה חסר סיכוי, משהו לא ברור החזיק אותי תמיד שם, כנראה אהבה וגם כאב.
כיום היא נשואה אבל לא באושר, הבעל בקושי איתה, אין תקשורת ואין אהבה, לפי דבריה זו הייתה טעות מההתחלה אבל זה היה כדור שלג.
המצב כרגע כאילו תלוי בי, אם אסכים היא תהיה מוכנה לעשות הכל וכנראה שגם הבעל לא כל כך יתנגד למרות שאני לא מעורה לעומק כי פשוט לא נוח לי להיכנס ביניהם.
אני אסכם ואגיד שמעריכים משהו רק אחרי שמאבדים אותו, אני יודע שכיום אנחנו באמת באותו מצב כמו שהיינו לפני 3 שנים שהיינו יחד ואפילו אוהבים יותר, וכל מה שהפריע לקשר בעבר כבר לא רלוונטי ונראה כל כך זניח לעומת הקושי שאני חווה עכשיו.
אגיד שזה יכול להתפרש שאני תמים וכל מה שהיא אומרת אני מאמין, אבל זה ממש לא ככה היינו שנים יחד אנחנו מכירים אחד את השניה מעולה, אני מאמין לכל מילה וגם יודע שאין סיבה לשקר, אני כמובן לא מבליג וקרו הרבה מצבים מצידי של כעס ולעולם גם לא אבין את המצב שהיא הגיע אליו ומבחינתי אני מאוכזב ופגוע עד עמקי נישמתי.
מצד שני אני פשוט לא מאושר בכל מצב אחר, אני לא יודע מה לקחת בחשבון, האם אני מוכן לקבל את המטען איתו היא באה ומה זה כלול בתוכו נפשית וכלכלית, והאם זה יהיה כמו שאנחנו מדמיינים, וגם נושא של משפחה מעסיק אותי איך יקבלו את זה.
מבחינתי שיש לה משהו שלא שלי הורס את הקסם שיש בין בני זוג ותמיד זה יהיה לי מול העיניים אך הלוואי ואני טועה ואולי בעתיד עם ילדים משותפים הרגש הכואב הזה יתמוסס לו.
אשמח לשמוע מניסיונך המקצועי

ש.ל,

חשוב לי לציין שלעתים אין תשובה אחת שהיא חד משמעית (מה שגם שתמיד האדם מחליט לגבי עצמו, אך אנסה לשפוך מעט אור לאחר הנתונים שהוספת.

ממה שאתה מתאר, נראה שבת הזוג הקודמת שלך ככל הנראה נכנסה לקשר של נישואין לא מהמקום הנכון, היא נכנסה להיריון, מה שהוביל כנראה לנסות להיכנס לקשר נישואין וכנראה גם בתוספת ללחצים של משפחה, היעדר תמיכה כלכלית ורגשית, שעלולה מאד להעיב להחלטה להפוך לאם חד הורית, מה שנאמר, המצב מורכב ולא פשוט ולהביא להחלטה להינשא גם לאדם שלא מתאים.

פעמים רבות אנו לומדים בחיים דברים בדיעבד, מה שנקרא "החכמה שבדיעבד".

וזה גם חלק מההתפתות שלנו כבני אדם. לטעות, לקבל את אותם טעויות ולהמשיך קדימה עם תובנות חדשות על עצמינו ועל חיינו.

חשוב לבחון שחברתך הקודמת לא מחפשת אצלך מפלט מפני בעלה.

יתכן שיש שם רגשות וזה לא המצב...

תראה, זו סיטואציה לא פשוטה. אם היא נפרדת מבעלה יהיה כאן סיפור של גירושים, של אחריות שלו כלפי הילדה, של משמורת, מזונות (אני לא עורכת דין ולא יכולה לתת יעוץ בכיוון זה אך אנו לא יודעים איך הם יפעלו בנושא הזה, אך זה פירוק משפחה עם כל המשתמע מכך). אינני מציינת שאתה הגורם המפרק. היא זו שצריכה להחליט מה היא רוצה.

אם לא מחזיק אותם שום דבר בזוגיות יש כאן שאלה.

היא תצטרך לקבל החלטה גדולה כאן לטובת המשך חייה.

במידה ואתם תהיו בקשר (=אני קצת "רצה" קדימה), כמובן שזה לקבל אותה עם כל החבילה, זה לקבל אותה עם ביתה (שיכול להיות שמאד תתחבר אליה..) ועם הרקע של המשפחה שמגיעה ממנה. אם אתה מגיע מרקע של משפחה חזקה, זה יכול להיות לטובה.

וכן יתכנו לכם ילדים משותפים.

נראה שהיא צריכה להחליט מה היא רוצה. ונשמע לי שהיא פועלת ממקום לא פשוט, כי בהיעדר תמיכה מהמשפחה (נשמע לי לא רק כלכלית, אלא גם רגשית) לחתוך החלטות כאילו הן מאד לא פשוטות.

הייתי מציעה לה לקבל עזרה בשיחות או דרך קופ"ח אצל פסיכותרפיסט, עו"ס או פסיכולוג או דרך שירותי הרווחה באזור מגוריה (לא לקשר שירותי רווחה להוצאת ילדים מהבית) שירותי רווחה נועדו לתת מענה רחב מאד של שירותים לאזרח וחלקם גם שיחות מסובסדות שיכולות מאד להקל עליה בקבלת החלטות.

אני מאחלת הצלחה בכל אשר יהיה ומבינה את הדילמות שלך,

תודה רבה לך טלי,
עזרת לי להבין עוד כמה דברים בסיפור הזה.
רק הזמן והרגש יגידו..

מרב שלום,

הידיעה שיש לאקס בת זוג היא לא פשוטה וזה בהחלט טבעי.

מה שחשוב הוא שאת שלמה עם הפרידה הזאת ויודעת, אף שכרגע את חווה חוויות לא פשוטות וכואבות, שהפרידה הייתה נכונה.

את לא יכולה לדעת מה קורה במערכת יחסים ביניהם. לעתים יש נטייה לעשות "אידיאליזציה" (הכל מושלם) אצל האחר ולא הכל מושלם אצל האחר.

ויש כאן מקום שאת נכנסת להשוואתיות של מה קרה בקשר שלכם ומה קורה בקשר החדש שלו וכן של "מי השיג לפני". אך זו לא תחרות וגם אם הכיר עכשיו, אין זה אומר שאת לא תכירי קשר איכותי שיחזיק מעמד זמן ויהיה לך לעתיד.

הטריגר (זרז) למה שאת מרגישה היא הידיעה שיש לו חברה ושטוב לו. חשוב מאד להזכיר לעצמך מה חשוב לך בבן זוג ולהפיק את הלקחים מהקשר, מה לא התאים, מה כן חשוב לך ועוד.

מרב, חצי שנה זה לא הרבה זמן לצאת מקשר, זו נחשבת פרידה די טרייה.

תני לעצמך מרחב. תנסי לעשות דברים שאת אוהבת ולהיות עם אנשים שעושים לך טוב.

דברים שנותנים לך משמעות לקום אליהם בבוקר כדי שלא תחשבי כל הזמן על האקס והחברה ההיא.

חשבי מה הייתה הסיבה לפרידה ועד כמה הקשר כנראה לא היה נכון וטוב לך וכמה בהמשך את יכולה להכיר מישהו אחר, שיהיה לך נכון וטוב איתו.

במידת הצורך תמיד ניתן לקבל ליווי מקצועי לעבד את מה שאת מרגישה ולצמוח למקום חדש, בונה וטוב יותר.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה שגם הזמן, גם דברים טובים שתעשי עם עצמך, יעזרו,

אנונימי שלום,

נראה שלא היה פשוט לשחרר את המשפט הזה "אני לא נמשך לאשתי".. אך אני מאד רוצה להזמין אותך לא להיבהל.

לא ציינת כמה זמן אתם מתגוררים בחו"ל, מתי אתם עתידים לשוב ארצה.

אתייחס למספר נקודות שהעלית:

משיכה מינית- סקס ביחסים ארוכי טווח משנה את פניו עם הזמן ולא נשאר אותו הדבר כמו בהתחלה. מה הסיבה? בתחילת קשר יש שלבים של חיזור, של מסתורין ואחר כך כאשר נכנסים לשגרה ומוסיפים על זה טיפול בילדים, שגרת חיי יום יום, עבודה ועוד, הסקס הופך לחלק מאותה שגרה ואין זה אומר שאי אפשר לעשות משהו שהוא יהפוך לחלק מהנה ולהשקיע בו. יש כל מיני דרכים לעשות זאת. מה שציינת, שיש לכם סקס מהנה, זה אומר שמתקיים משהו שם.

באשר למשיכה מינית, אם זו הייתה קיימת בעבר ויש דברים טובים בקשר, אילו דברים שניתן להחזירם. באשר לפנטזיות, הם חלק מהיות האדם בן אנוש. ההתקיימות שלהם נורמטיבית. פנטזיות אשר נמצאות במרחב המשחק הם נורמטיביות, כאשר מעבירים אותם למרחב המציאות, הן לא (כוונתי לכל סוג של פנטזיה). אל תילחם עם הפנטזיות, תשהה שם, זה בסדר.

משקל - 25 ק"ג זה שינוי במשקל של אדם. לא הייתי ממליצה לך ללחוץ אותה להוריד כי זה עשוי להשיג את המטרה ההפוכה. הרצון להפחית במשקל צריך לבוא מאשתך. הייתי תומכת בה בתהליך הזה ומראה לה שאתה שם עבורה. לחץ לא יועיל כאן. תמיכה כן.
צריך לבדוק מה עוזר לה? יש אנשים שקבוצות תמיכה עוזרות להם (סגנון כמו "שומרי משקל וכו) הכוונה, ללמוד לאכול כדרך חיים בריאה ולא דיאטות.
ספורט, חשוב שתמצא את ענף הספורט שתאהב לעסוק בו ובמידה המתאימה.

תעסוקה- אשתך צעירה. 32. אנשים לומדים ועושים אף הסבות מקצועיות בכל מיני גילאים. חשוב וכדאי לראות מה היא רוצה, מה מעניין אותה, אפשר אף לבדוק באינטרנט מה תנאי הקבלה, מה הדרישות, יש פורטלים שלמים של לימודים, קורסים וכו'. חשוב שתבחר משהו שתרצה לעסוק בו ויהיה עבורה משמעותי.

לא ברור מתי אתם חוזרים, אך זה משהו שאפשר תמיד לברר אותו.
במידת הצורך, יש גם אבחון יעוץ תעסוקתי בארץ מה מתאים לה, מה כדאי ללמוד ועוד..

משהו נוסף שהעלית הוא עד כמה יש לכם משותף וכאן אני מעלה שאלה, האם אתה מרגיש שמאז שאתם גרים בחו"ל יש לכם פחות משותף? פחות ערבי חבר'ה? או שזה היה קודם?
בזוגיות טובה יש את המקום של הזוגיות ויש את המקום של הנפרדות, היא היכולת והאפשרות שלכל צד יש גם הדברים שהוא אוהב, לרבות תחביבים, חברים, תכנים שהוא אוהב בחייו שלא בהכרח בן/בת זוגו אוהב וזה בסדר, זה חלק מהנפרדות שלנו כבני אדם ומה שמיחד אותנו שאנחנו בן אדם בפני עצמנו ואנחנו גם חלק מזוגיות.
חשוב למצוא גם את המשותף, מה אתם יכולים היום לעשות במשותף כזוג.

אני ממליצה בכלל מידי פעם לקיים כאילו שיחות כי בזוגיות חלים דינאמיקות שונות ותמיד כדאי לדבר ולשמור על ערוץ תקשורת פתוח (=שהינה הקרקע בזוגיות).

לסיכום: מה שאתה מעלה הוא בעייני חלק מהמסע הזוגי וזה בסדר להיות שם ובהחלט אפשר להתפתח מאד ממקומות כאילו אם "מקשיבים" להם.

בברכה,

קודם כל אנחנו אמורים לחזור לארץ בעוד כשנתיים וחצי.
בעבר המשותף היה בעיקר טיולים, יציאות וחברים אבל זה היה מזמן מהחתונה הדברים הלכו ופחתו ומאז הילדים היא כל כולה בשבילם, ואין לי בעיה עם זה אך כל מה שבנינו אין לנו שום דבר משותף.. לא מצליחים למצוא גם... אני סובב אותי ספורט ומוזיקה וכל מה שאני אוהב ורוצה לעשות היא שונאת ואני מוצא את עצמי מנסה למצוא זמן לעשות את זה לבד.. שאין לי בעיה עם זה, הבעיה היא שהיא לא אוהבת שאני עושה את זה.. (עוד פעם אופניים? מה אתה הולך לשחק כדורסל? וכו')..
נגעת בתקשורת פתוחה, נושא חשוב בפני עצמו שלצערי גם אני לא מצליח לפתח כי כל הזמן שאנחנו מדברים זה מריבה קשה מאוד לקיים איתה שיחה ולהגיד מה מפריע בלי שזה יתפתח למריבה כי מבחינתה זה רק תלונות כל הזמן (פעם בכמה חודשים, כל הזמן...) מה שאני מנסה לעשות זה שאנחנו יושבים במסעדה ובאווירה טובה אני זורק לה כבדרך אגב.. לרוב זה עובד.. שאני אומר לה, לא שיוצא מזה משהו.
נחזור למשקל, ירדתי מלהעיר לה על זה מזמן כי כמו שאמרת לא רוצה לפתח אנטי מקווה שיהיה בסדר בהמשך... אין ספורט שהיא אוהבת. נקודה. אחרי כל אימון זה בכיות יומיים כמה זה היה קשה מנסה לעודד אותה כמה שאפשר...

תמיד כדאי לשוחח על דברים כאשר שניכם נינוחים (כמו שציינת במסעדה או בכל מקום או עיתוי ששניכם יכולים להקשיב (יש הבדל בין לשמוע שתמיד אפשר לבין הקשבה אקטיבית שבאמת מאפשרת את התקשורת שחשובה).

אתה מעלה תסכול שאין לכם משהו משותף.

זה בסדר שיש לך תחביב שהיא לא מתחברת אליו ושלה יהיה תחביב משלה.

התחושה עולה באמת של המרחב של הביחד.

את המקום הזה חשוב מאד לדבר. חשוב, לצד הדאגה כמובן לילדים ולצרכים שלהם, לשמר את הזוגיות שלכם.

חשוב שתדברו על דברים אפשריים עשות ביחד.

גם עיסוק יתר במשהו יכול לגזול זמן מהזוגיות (בכל דבר).

תקשורת זה משהו שניתן לתרגל ובמידת האפשר ניתן להיעזר גם באיש מקצוע.

אני לא יודעת באיזו מדינה אתם גרים מבחינת השפה והאפשרויות לטיפול, אך זו גם אופציה שיכולה לעזור לכם לשדרג את הקשר ולעבוד על מקומות שאתם מרגישים שהתקשורת תקועה יותר.

זוגות רבים נעזרים במהלך מעגל החיים בסדנאות/איש מקצוע זוגי וכו'..

בברכה,

חלי שלום,

זה טבעי שתדירות יחסי המין ירד לאחר לידה. יש השקעה רבה בתינוק החדש, הפכתם מזוג למשפחה, יש יותר עייפות ועוד..

חשוב שאתם מנסים לשמור על המיניות שלכם, מה שאני קוראת מדברייך, שאת מרגישה שאת רוצה שגם הוא יזום יותר.

ממה שאת מעלה, נראה שאת מנסה להעלות את זה אך מתוך מצוקה לעתים "מתנהגת" את מה שאת מרגישה במקום לדבר את זה (לא תמיד, את בהחלט מדברת את זה).

דוגמה היא מצב שאת מאד רוצה סקס אך לא תיזמי, כי יש בך פגיעה שהוא לא יזם ואת נשארת עם הפגיעה הזאת. ואז נוצרת ביניכם איזו "שפה" של מי יוזם, מי קודם, ומעין יחסי כוחות במקום הזה.

מה הייתי ממליצה לך לעשות?

זה מובן מאד הרצון להרגיש נחשקת, מחוזרת, סקסית ועוד.

אני הייתי לוקחת את זה לדיבור בזוגיות. לא ספציפית למקום של להתחשבן מתי את יזמת, מתי הוא, אלא למקום יותר רחב.

לדבר את זה שהפכת להורים, מה זה עושה לכל אחד מכם, אח"כ לעבור למה זה עושה לכם למיניות. את יכולה לומר שחשוב לך לשמור על המיניות שלכם, על האינטימיות, על החיזור (כל דבר שחשוב לך). וכן לשאול את בעלך, מה הוא היה רוצה, מה חשוב לו ומה הקשיים שלו כי לכולם יש וזה בסדר. חשוב שתהיה לשיחה הזאת התקיימות בקשר שלכם.

אפשר לחזר אחד אחרי השני בדברים קטנים, לאו דווקא כלכליים גדולים, מתנה קטנה, שוקולד, משהו קוסמטי ריחני.

כרטיס/פתק עם דברים. אלו גם דברים קטנים שמראים יחס ואהבה והם חלק מ"משחק מקדים".

הכניסו את זה לשגרת הזוגיות שלכם.

סקס: קבעו לכם דייט לסקס. נכון, זה נשמע לא ספונטני אך עוזר ללא מעט זוגות.
ביום שאתם יודעים שאתם לא עייפים, אחרי יום מאד ארוך וכו'.. משהו שמתאים עבור שניכם.

בדייט הזה תשקיעו: נרות, שוקולד בחדר, שמן עיסוי, ריח נעים, מזיקה, כל דבר שיכול לעשות לכם טוב.

דברי אתו על כך שאת מאד לא רוצה להגיע להתחשבנות מול סקס, את רוצה שזה יתקיים בהדדיות. תנו מקום לכל הדברים לעלות.

כולל להכיל מצבים אם קורה והוא עייף פעם ורוצה להיות מול הטלוויזיה. זה בסדר, זה יכול לקרות גם לך. אנחנו סה"כ בני אדם.

לסיכום:
עברתם שינוי משמעותי, שינוי זה מביא אתו ירידה בתדירות יחסי המין בשל אנרגיות שמופנות לאדם נוסף שמאד זקוק לכם. בוודאי שזה לא אומר ולא מומלץ לוותר על חיי סקס להפך, כדאי מאד להמשיך חיי מין בריאים.
זה דורש התארגנות ובירור הצרכים והרגשות שלכם ביחד וזה מה שמומלץ על מנת להמשיך לקיים שיגרת סקס טובה.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

היי טלי,
תודה רבה על תשובתך
הייתי רוצה ברשותך לענות על מה שכתבת ולשאול מספר שאלות
*ראשית, הייתי מקבלת את עובדת היותו עייף אם היה בא אלי מיד לאחר מכן ודואג לפצות
במקום זה הוא רק התנצל (כי אמרתי לו שזה לא בסדר) וכשביקשתי ממנו לאחר מכן בנועם שידאג שיהיו לנו להבא יחסים בסופ"ש ושהייתי מצפה שיזום אחרי המקרה הזה הוא הנהן בחיוב ובחיוך אך עד היום, יום ג', לא יזם ולא התקרב אלי
שאלתי היא האם אני צריכה להיעלב מזה ?
* יום לפני שזה קרה היה לנו ריב, יכול להיות שעצם ההתרחקות שלו קשורה לזה?
* שוחחתי איתו אינספור פעמים על הנושא הזה, פעם אחת שוחחתי איתו על הצורך שלי ביוזמה שלו ופעם אחת שוחחתי איתו על הצורך שלי ביחסים באופן כללי, כמה פעמים הוא הנהן, השיב בחיוב, אמר שהבין אך שום דבר לא קרה בפועל. שיחה נוספת באמת תתרום לנושא או תציג אותי שוב באור אובססיבי ונודניק?
* קראתי בימים האחרונים את הספר "גברים ממאדים, נשים מנוגה", קיבלתי המון תובנות על התנהגותו של הגבר ועל התנהגותה של האישה, בעקבות הספר הזה אני מבינה קצת יותר מה עובר עליו, למה הוא זקוק ממני ואיזה תהליכים הוא עובר עם עצמו אך עדיין קשה להתעלם מהפגיעה אותה אני חשה
רציתי לדעת מה דעתך על הספר הזה ? (אם את מכירה כמובן) והאם יש סיכוי שהוא לא נמשך אלי או לא מעוניין לקיים איתי יחסים ? (למרות שקשה לי להאמין כי הוא מחבק ומנשק בתדירות די גבוהה)
* שאלה אחרונה - מכיוון שאמרתי לו שחשובה לי האינטימיות בסופ"ש, האם אני צריכה להמתין עד יום שישי כדי לראות אם יזום ואז אולי לא יהיה צורך בשיחה או שעדיף שאפתח את זה כעת? (אני פוחדת להתאכזב אם גם ביום שישי הוא לא יזום כלום)

טלי, אני פוחדת ששיחה תהיה שוב כואבת עבורי, שלא תוביל לשום מקום, שלא תיתן תוצאות כמו פעמים קודמות.
כשמישהו מדבר איתך כ"כ הרבה על נושא מסויים בשלב כלשהוא זה כבר נמאס
אני תוהה אם יש כבר מקום לפעולה אקטיבית מצידי?

אודה לך מאוד על התייחסותך
חלי.

הרצון או היעדר רצון לסקס יכול מאד להיות מושפע מריבים שקורים בין בני זוג.

בתחושה שלי, את עדיין מדברת את השפה של לא לומר לו, אחכה שהוא יזום, הוא לא יזם, את כועסת ונשארת מתוסכלת, נראה לי מדברייך חלי שאת מדברת אתו, אך יש אפשרות להביא את הדברים בצורה יותר טובה.

באשר לספר שציינת, אני מכירה אותו, לא קראתי אותו.

למה כוונתי?

אם את רואה שלא יוצא כ"כ מהשיחות שלך על "יוזמה" באופן כללי, נראה שיש צורך יותר להעמיק בתוך הנושא הזה בזוגיות, להיות יותר מעשיים.

האם דיברתם פעם מה הוא חווה? איך ההורות עבורו? איך הסקס עבורו?

הוא ירגיש שיש הדדיות בשיחה.

אני אחזור על ההמלצה שלי כן להפוך את זה למשהו קונקרטי, כלומר, לא הייתי מחכה שהוא יזום הייתי לגמרי פותחת יומנים וקובעת דייט.

אתם תחליטו מתי הדייט הזה ושלדייט הזה יש חשיבות ואתם תגיעו אליו.

את הדייט הזה אתם תקבעו לא כשאתם עייפים, אלא ביום שאתם יודעים שמתאים לכם.

תציעי לו את הרעיון הזה ותנסו לראות מה קורה לכם שם, אם זה עושה לכם טוב.

תעשו כללים לדייט: האם אתם רוצים שיהיו דברים נחמדים בחדר? אווירה מיוחדת? תשקיעו במשחק מקדים, במתנה מפנקת קטנה לכל אחד (בעלות קטנה, זו מתנה סמלית ש"חשבתי עליך" לקראת המפגש)

מוצרי אוירה, שמן עיסוי, יין, שוקולד, כל דבר שיכול לעשות לכם טוב.

תנסי ותראי מה אתם חווים שם.

זה נשמע מלאכותי, אך פעמים רבות זה עוזר להחזיר את חיי הסקס.

זה יוריד את המקום של "מי יוזם" כי שניכם קבעתם דייט.

יש לי תחושה שאת מסתובבת עם המון חשש של האם יזום, האם לא יזום
והרבה אכזבה ותסכול אם זה לא קורה, אני רוצה כרגע לנסות להפוך את המקום ל"זירה" ששניכם לוקחים עליה אחריות.

יש לי הרגשה שזה עשוי לעזור.
תשתפי אותו שקיבלת את העצה ממטפלת שמסיימת לימודי טיפול מיני (אם מתאים לך).

שוב, המון בהצלחה,

טלי , תודה
קראתי בשקיקה את מה שכתבת מספר פעמים
מניסיוני, גם אם נקבע "דייט" נניח ביום שישי בערב שמקיימים יחסים אני יודעת שאצטרך להזכיר לו או "ליזום " את הדייט או להגיד לו "יאללה יש לנו דייט" , את מבינה כמה אבסורד זה נשמע ?
נכון שזה יהיה משהו קבוע אבל עדיין אצטרך להניע אותו

האם רבים מהנשואים עם ילדים מתנהגים כך ? קובעים דייט לסקס ?
אני מבינה מדבריך שאני לא צריכה להיפגע ממה שקרה ?
ומה אני עושה אם בכל זאת קבענו דייט ואני כל פעם מחדש צריכה להזכיר לו והוא לא לוקח אחריות ?

חלי,

יש הרבה מחשבות שמטרידות אותך וחששות סביב מה יקרה לפני הסקס, האם את לבסוף תיאלצי ליזום אותו ומה זה אומר? האם את תיהפכי לגורם שמציק לו? זה גם מקום שאת חוששת להיות בו והתחושה היא שיש לופ שאת מרגישה סביב נושא הסקס וכמה אחריות את לוקחת על זה.

באשר לקביעת דייט, בהחלט ניתן לומר "יש לנו דייט" בחן ולהתמסר לכיף שהולך להיות לכם ביחד.

תנסו את זה, תראו מה זה עושה בקשר המיני ביניכם, אבל תתנו לזה צ'אנס אמיתי.

בברכה,

היי טלי
בהמלצתך שוחחתי עם בעלי.
התחלתי את בשיחה בדברים חיוביים על כמה אני מעריכה אותו כבעל וכאב, עד כמה שאני אוהבת אותו והתחלתי את בשיחה בנועם.
לאחר מכן העלתי את נושא האינטימיות בינינו ותיארתי את מה שמפריע לי, כשסיימתי וביקשתי תגובה הוא השתהה כמה דקות ולא אמר כלום ואז פתח מבערים. הוא אמר שהוא לא מאמין שאני מנהלת איתו את השיחה הזו שוב ושאין לו סבלנות. לאחר שכנועים רבים הוא פתח בפני שהבעיות שלנו בזוגיות, הריבים והדרמות שהייתי מייצרת כל פעם מחדש הם אלה שגרמו לו לא לרצות להתקרב אלי.
דיברנו ודיברנו (תוך כדי שאני מדברת ודומעת ), הוא הבטיח לי שאם אעשה שינוי ואפסיק עם הריבים ואתן לו מנוחה דברים ישתנו גם מבחינתו ושהוא מבטיח להשתדל גם כדי שנוכל יחד להחזיר את הקשר שלנו לימים טובים יותר.
באותה נשימה שהוא אומר את זה עבר לשבת במקום מרוחק יותר בספה.
הצעתי לו את נושא ה"דייט" והוא אמר שלדעתו אין צורך בזה כי אנחנו כל הזמן ביחד ולא צריך לקבוע זמן מוגדר אך מוכן לזה אם זה יעשה לי טוב.
אני כמובן הרגשתי לא מסופקת, הרגשתי שלא קיבלתי מענה מספק לשאלת היוזמה שלי, עדיין רציתי לדעת למה הוא לא יוזם ואיך ייתכן שזה לא חסר לו, מספיקה הייתה שאלה נוספת שחי בכיוון והוא התפרץ עלי, אמר כמה שנמאס לו ממני וכמה שוב אני אוהבת דרמות.
בסופו של עניין מצאתי את עצמי מתוסכלת, מנסה לפייס אותו עם חיבוק והשיקה כדי שלא יעכיר לנו את הלילה והלכתי לישון בידיעה שסקר לא יהיה לי בזמן הקרוב.
טלי, כל זה היה ביום שישי בערב, עכשיו 4 בבוקר יום שבת ואני כותבת.
אני פוחדת שזה נגמר, אני פוחדת שאולי הוא לא נמשך אלי יותר, אני פוחדת שימצא מישהי אחרת, הרי גבר לא יכול לחיות בלי סקס
אני פוחדת שלא יזום, כמה עוד אוכל לחכות?
המצב בינינו נהיה גרוע יותר מאשר לפני השיחה
מה עלי לעשות ?

הי חלי,

ממה שאת מעלה, יתכן וכל מה שאת מתארת בתחום יחסי המין ביניכם מושפעים אכן מבעיות בתקשורת. אני רוצה להזמין אותך ולבחון עם עצמך (ללא שיפוטיות) האם הוא שם מולך מראה שלא נוח להתבונן בה.

האם קיים בך חלק (חלק לא "צובע" את כל האישיות שלך) שיש לו נטייה לעשות דרמות מדברים בקשר? האם את לוקחת דברים מאד ברגישות, מאד ב"שחור לבן" (דוג, המסקנה שכבר אתם לא ביחד לאחר הריב וכבר תהיה לו אישה אחרת). זה משהו שאת מרגישה אותו? מודעת אליו?

יתכן והוא מרגיש איזה לחץ ויש איזה לופ בקשר כי גם את מרגישה את הלחץ שמא הוא לא יזום ואז זה מכניס אותך ללופ מחשבתי טורדני וגם להתנהגות מסוימת שהוא מרגיש אותו, הוא לא יזום, אני לא יזום.

חשוב לבחון את אופי הריבים שלכם, מתי זה קורה, סביב אילו נושאים ועוד..

חלי, חשוב לבחון את הדברים האילו ממש לא מהמקום של לבדוק מי כאן אשם. כי זוגיות היא דבר שמציב אתגרים וככל שמודעים יותר לדברים ואפשר לבחון אותם אפשר לפתור הרבה דברים להיות קשובים אחד לשני ונראה שזה השלב שאתם כרגע תקועים בו.

זה לא אומר שזה מה שיהיה בהמשך או שאין מה לעשות עם זה.

אם אתם מרגישים שיש לכם קשיים רבים בתקשורת, וקשה לכם להביא את זה לבד ביניכם, הייתי מציעה לכם אף לפנות לאיש מקצוע שילווה אתכם ויעזור לכם.

אנשים וזוגות פונים במשך כל מיני שלבים במעגל החיים לייעוץ/טיפול כזה. ולידת ילד ראשון הוא שלב סטרסוגני (=סטרס) ושינויים רבים לזוג.

טיפול כזה עשוי לעזר לכם לעבוד על הלחצים שלך, על מה קורה במרחב הזוגי בכל הרמות וכן במיניות (כל מה שקורה במרחב הזוגי). ותקשורת היא בהחלט קרקע גם למיניות. הטיפול יעזור לכם לדבר את הקשיים בצורה בונה ומביאה פתרונות ולא בצורה של התנהגות של הכעסים.

אתם יכולים לקבל כלים לחיים,

כי הפורום מוגבל ביכולתו לתת מענה רחב כמו זה.

בברכה,

ללכת לטיפול אחרי 3 שנים של קשר ? מה זה אומר עלינו כזוג ?
מה יהיה עוד 5 או 10 שנים אם כבר עכשיו אנחנו זקוקים לטיפול ?
האם זה לא סימן של חוסר התאמה?
האם אני יכולה לדעתך ללכת לטיפול (אני בעצמי ולעבוד כל הבעיות שלי ) ודרך השינוי שלי זה יגרום לשינוי גם אצלו (אני יותר בעייתית מבין שנינו ) ?

אתם זוג נשוי, אתם משפחה כבר.

אין שום בושה ללכת לטיפול בכל שלב שהוא, גם אם זה לקראת נישואין...

למהר להסיק מסקנות עלול להפר את האיזון של הקשר ולהחליט החלטות ממקום פחות מומלץ.

באשר להודעה לגבי בני.

הוא לא מנהל בפורום ולא בצוות הייעוץ. הוא כן מצטרף לעתים לתשובות ואין כל בעיה עם זה, הוא כותב יפה לדעתי. (אפשר להמשיך את השרשור ולא לפתוח הודעה חדשה בבקשה)

אך הוא לא זמין בפורום תמיד. הוא גולש באינטרנט כמו שכל אדם גולש.

עדיף אפילו ללכת לטיפול לבד גם אם זה לא זוגי וכפי שכתבת, זה יכול להשפיע גם על הקשר הזוגי.


בתחושתי גם אם יכתבו כאן הרבה תשובות, לא נענה כנראה על החרדה שאת חווה בקשר שלא יכול להתקיים לו מענה כמו במרחב שניתן בפורום. אני מאד ממליצה על טיפול.

היי
פספסתי משהו?

אז - קודם כל תודה לך טלי צרקינסקי על הערכה.
אני אכן משתדל לתת את הזווית מהניסיון שלי וגם מניסיון של אחרים שמתייעצים איתי.

חלי - השיתוף שלך ראוי להערצה. רציתי לעודד אותך ולומר לך > כל הכבוד לך שאת לא מתייאשת. ממש מקסים לקרא וללמוד מהדברים שאת מעלה וכמובן מהתשובות המאלפות שטלי מגיבה לך.

אם תרצי התייחסות פרטנית ממני תצטרכי לפנות לטלי או לעדי כדי שאוכל לתת לך את המייל האישי שלי להמשך התייעצות.

אולם רגע לפני...
אני רוצה לחתום על כל מילה שטלי כתבה לך >

1. עדיף אפילו ללכת לטיפול לבד גם אם זה לא זוגי וכפי שכתבת, זה יכול להשפיע גם על הקשר הזוגי.

2. בתחושתי גם אם יכתבו כאן הרבה תשובות, (כולל של בני חחח). לא נענה כנראה על החרדה שאת חווה בקשר שלא יכול להתקיים לו מענה כמו במרחב שניתן בפורום.

אז אני מרשה לעצמי להמליץ ביחד עם טלי > אנחנו מאד ממליצים על טיפול.

בברכה וכל טוב - בני

אני לא יודעת איך לפנות אליכן בפרטי אז פונה פה
מאוד אשמח לקבל את המייל של בני
בעבר כתבתי פה והוא הציע שאכתוב לו במייל וינסה לעזור
אני מאוד זקוקה לזה
תודה.

יש פרטי התקשרות עם מייל שלנו, יש אפשרות אם את רוצה ובני רוצה לתקשר דרך המייל להשאיר כתובת מייל בפורום.


בברכה,

היי טלי,
ראשית, תודה על תגובותייך, החלטתי לפנות לטיפול לבד על מנת לנסות ולשפר לפחות את עצמי.
לאחר שראיתי שאחרי השיחה עם בעלי שום דבר לא משתנה יזמתי שיחה נוספת
בשיחה אמרתי לו שהתייעצתי עם מטפלת זוגית שאמרה לי שכדאי לנסות לקבוע דייט
הוא אמר שלדעתו אין צורך אך אם זה יעשה לי טוב אז בסדר.
אמרתי לו שלדעתי זה כמו אצל הדתיים - שבועיים של נידה ואח"כ שבועיים של אינטימיות, הכל ברור אצלם וידוע בלי לשבור את הראש.
קבענו שזה יהיה בסופ"ש.
גם ביקשתי שנעשה סקס אחרי השיחה הזו, הרגשתי שזה קצת קשה לו וקשה לי, הרגשתי מאוד מרוחקת, הרגשתי שזה היה קצת טכני בלי רגש...
שאלתי היא האם זה נכון לקבוע זמנים לדברים האלה ? האם יחסי מין לא אמורים לבוא לפי חשק ורצון באופן ספונטני וזורם ?
האם קביעת דייט לא תסיר ממנו אחריות לגמרי ? האם הוא יגיד לעצמו מעכשיו שאין צורך להתאמץ ולהתקרב ממילא יש דייט בסופ"ש אז נחכה וזהו ?
הרגשתי היא הרגשה של פחד, פחד שדברים התקלקלו לנו, שהרגש נעלם
אף פעם לא "קבענו" דייט עבור סקס, דברים זרמו באופן טבעי ועכשיו זה לגמרי יוריד ממנו את הצורך להתאמץ ולחזר אחרי,יחד עם זאת יכול להיות שאני מציירת את זה בצורה כבדה וזה יותר קליל ממה שאני חושבת?
אני פוחדת שכל הקסם יעלם...אין את הלא נודע, את החיזור, את ההתרגשות....

מה דעתך?
(לגבי בני - האם להשאיר את המייל שלי כדי שיצור איתי קשר?)

מצוין שהחלטת לפנות לטיפול, זה יעזור לך להרגיע את החששות שלך ולעבוד על התכנים שציינת שהם גם חלק ממה שעלה מול בעלך - ציין מס' דברים שקשה לו איתך (דרמות, כעסים) זה המקום לעבוד על זה..

"דייט" לא אומר שזה מה שיהיה כל הזוגיות ושלא תהיה ספונטיות יותר או שהקסם והחיזור יעלמו.. (את מאד חרדה בהקשר הזה כדאי לעבוד על זה ויש לזה מקום בטיפול).

דווקה שינוי בטיפול יכולים לעזור גם הקשר הזוגי.

את יכולה להשאיר כאן את המייל שלך ובני יכול.

בהצלחה רבה,

חלי שלום,

קצרה היריעה של הפורום מכדי לספק לך תשובות לכל שאלותייך, חשובות מאוד וכמובן משמעותיות לך. הטיפול בוודאי יוכל לסייע לך לחוש עם יותר וודאות לגבי חייך והזוגיות, ויוכל לאפשר לך לפתוח כיווני חשיבה ומציאת מסלולים נכונים יותר להתמודדות עם הדברים.

אין לי ספק שזה יסייע, ולכן זוהי המלצתנו. מעבר לכך, לצערי, הפורום לא יוכל לתת מענה.

מאחלת לך הרבה בהצלחה, מצטרפת להמלצותיה של טלי לאורך כל השרשור.

בהצלחה וחג שמח!

כמו אז...גם הפעם.
רשמתי את המייל ו...כלום.

סליחה, קיבלתי את המייל שלך ואני מעריכה זאת מאוד
אני רוצה לכתוב לך ומחפשת את הזמן לעשות כך, אני עם תינוק קטן בבית ולא מצליחה לעשות שום דבר ... קצת קשה
מקווה להתפנות לזה בימים הקרובים
לא סתם ביקשתי את המייל שלך, חשוב לי לשמוע את דעתך
שוב תודה ענקית ואעשה מאמצים לכתוב לך עד סוף השבוע ! :-)

שלום לך,

ראשית, מאד חשוב ויפה שאת מזהה קושי שאת רוצה וחשוב לך לעבוד עליו על מנת שיהיה לך חופש פעולה רחב יותר בחיים (מה שציינת בפנייתך, נושא הזוגיות).

חלק לא מבוטל מהפתרון של קושי הוא ההכרה של האדם שיש מצוקה ורצון שלו להיות במקום אחר.

כל הכבוד.

בהחלט יתכן מצב שבו חשיפה לזוגיות לא יציבה בבית השפיעה או היא אחד מהדברים אשר השפיעו על הפחד שלך להיכנס לזוגיות. את זה כמובן אפשר לבדוק ולעבד בטיפול.

באשר לאיש המקצוע אשר מתאים לך לסוג כזה של טיפול,
כמו כל טיפול:

פסיכולוג קליני, פסיכותרפיסט או עובד סוציאלי קליני.

למעשה, כותרת המטפל פחות חשובה כי כולם עוסקים בפסיכותרפיה (=טיפול פסיכולוגי), מה שמאד חשוב הוא להרגיש נוח מול המטפל/ת ולהרגיש שיש לך מקום בטוח, של אמון שלך מולו/מולה וזה מקום שנבנה כמובן.

מה שחשוב לי לציין הוא שטיפול כזה יעזור לך לא רק בנושא שאת פונה, כאשר אדם עושה שינוי, יש השפעה ועבודה גם על תחומי חיים נוספים.

אני מאחלת לך בהצלחה רבה,

ובסוף כשאמרתי שאני מאוכזב. מצאת תשובה מטומטמת אני המאוכזבת.
כן ---- הגיע הזמן שתסתכלי לאמת בעיניים ותהי מאוכזבת מעצמך. שלא ידעת להעריך מה שיש לך בידיים. שזלזלת . התעלמת . השפלת .
שידעת לבקש. לקחת. לקבל. ולא לתת.
ואני שואל את עצמי אילו החיים שאני רוצה ???
אשה שבאמת השתדלתי בשבילה המון. וכל מה שהיא עושה זה להתעלם מטלפונים והודעות. האם זו דרך מכובדת ???
האם היית רוצה שכך יתנהגו אלייך ???
אשה שלא מסוגלת להחזיר עשר אחוז מהמאה שנותנים לה ???
וגם בזה היא מזלזלת ולא רואה בכלל.
כן ---- כואב לי הלב. הלב שלי מתהפך. לא מגיע לי יחס כזה. לאנשים זרים לידידים את כבר מתנהגת יפה יותר. סליחה שאני אומר לך אבל זו לא התנהגות של אשה שמכבדת את עצמה.
ואולי אם תסתכלי יותר לעמוק תביני שיש בך אשמה לא קטנה תסתכלי פשוט על יחסייך עם כל הסובבים אותך. עבודה. חברות. אחיות. פשוט מריבות וסכסוכים עם כולם. אז אולי הגיע הזמן שתשבי ותחשבי אולי את לא בסדר אולי את זו שפוגמת בחבריות שלך. בעבודה שלך. ובזוגיות שלך.
ולא אני זה שתמיד לא בסדר.
את הורסת את החיים שלך במו ידייך בכל מצב. !!!
את הורסת כל דבר טוב שיש לך בחיים. !!!
את במו ידייך הורסת את ההזדמנות לחיים אחרים בשבילך !!!
רציתי איתך הכל. חלמתי איתך הכל. בית משפחה. ילדים. אושר ושמחה.
גם אם את לפעמים חושבת שזה לא נכון/או לא אמיתי .
אז כן זה באמת מה שאני חושב רוצה ומרגיש.
אבל אני מבין שלעולם. לא איתי ולא עם אף אחד אחר לא תעריכי כלום כי כנראה את חיה בהרגשה שכל העולם חייב לך. וכך יראו חייך אלה אם כן תחליטי לקחת עצמך בידיים לשנות ולהעריך את הנתינה שלי.
יש כלל שאמרו חכמים.
״בדרך שאדם הולך מוליכים אותו״ בהסבר פשוט. כמו שאדם מתנהג לאחרים כך יתנהגו אליו בעתיד. (העולם הוא גלגל חוזר)
האם כך את רוצה שינהגו כלפיך ???
את מתנהגת בצורה הכי לא מעריכה והכי מזלזלת שיש.
אני לא כאן בכדי לפגוע בך ח״ו. או לתקן אותך. כנראה שאת זה לא ניתן לעשות כי את לא מבינה או לא רוצה להבין ולא מסוגלת לקבל ביקורת בונה.
את לא תביני לעולם במה את לא בסדר. (את תמיד המלאך המושלם והעשוי ללא חת) אבל אם היית משנה כל החיים שלך היו נראים אחרת בכל המובנים.
--- אהבה שלי.
סה״כ חיפשתי לי ולך חיים מאושרים וטובים כנראה את לא מסוגלת להכיל נתינה ואהבה אמתית כי לצערי את עסוקה רק ברצונות שלך ולא רואה את האחר שמולך. בשבילך הוא אוויר.
כנראה שאת החיים המושלמים כל כך שרציתי להעניק לך ולילדיך ולבנות איתך ויחד עם כל הילדים חיים יפים בבית אחד יחד בהורמונים ואהבה את פשוט לא מסוגלת לקחת ולהכיל את הטוב שיש לך בידיים.

כן אני זקוק לאהבה. למישהי שיכולה להעריך את מה שאני עושה בשבילה. מישהי שתכיל אותי. שתדע להגיד תודה ושלא תהיה שם רק בכדי לקחת.
כגבר ממש אין לי דרישות גבוהות.
ואוסיף ואומר שתהיי בטוחה שאף אחת מהחברות או מהידידים האלו או מכל מיני גרושים שמנסים לשווק לך את עצמם ושמוכרים לך חלומות באמת רוצים בטובתך. את תביני את זה בהמשך אחרי שיהיה מאוחר יותר ואת הנעשה לא יהיה ניתן להשיב.
החיים שלך הם רק בידייך.
אם זו את בבקשה אני כאן בשבילך. עדיין לא מאוחר. ואני מאמין שניתן לשנות לבנות ולתקן ולהגיע לאושר האמתי שלנו יחד. ולחיים שלמים מאושרים ושמחים יחד.
ואם לא פשוט תגידי שלא,,,
ואני מבטיח לוותר ולהעלם מחייך לנצח ואז כבר אין דרך חזרה,,, !!!
כי כל מה שאני מבקש לעצמי זה חיי משפחה ונישואין מאושרים.
באהבה עדיין באמת גדולה שעדיין קיימת ונשארה ???

פלוני

מצטער שאולי עייפתי אתכם אבל כך קל לי יותר להעביר קשר של שנתיים וחצי אליכם

יניב שלום,

אני מגיבה לאחר קריאת כל מה ששלחת.

התיאור שלך את הקשר הוא מאד קשה. גם מה שאתה מתאר בפניה לפורום וגם מה שבא לידי ביטוי דרך המכתב שכתבת לה, שאתה רוצה עבורו יעוץ.

אני שואלת איך אתה מרגיש אחרי המכתב? פעמים רבות מכתב (אף אם טרם הועבר לאדם השני) מאפשר לאדם לשהות, לראות, לחוות, להרגיש.

מה עברת שם בתהליך הזה עם עצמך?

האם נפרשו לנגד עינייך מפת מערכת היחסים שלך עמה? מפת מערכת היחסים שלה עם סביבתה?

האם אתה לא עושה מעט "אידיאליזציה" (הכל ורוד) שיש נישואין מאושרים ומושלמים עם ילדים מושלמים ויפים?

גם אם היא לא בת זוגתך ותהיה לך אחרת, מערכות יחסים מורכבות מ"גם וגם".

אהבה בוגרת היא כזו המכילה את מכלול התכונות של האדם והיא כזו, שיש בה אמון ופונים ראשית לאדם אותו אוהבים (בן/בת הזוג) בשעה שזקוקים לו/לה. ממה שאתה מעלה אין התקיימות של זה בקשר ואני שואלת כאן שאלה האם יש כאן פנטזיה, קושי לשחרר את הקשר, כאב או רגשות אחרים שאתה מרגיש.

אתה מעלה המון כאב, זלזול, תחושות מאד קשות של אי אמון, היא נעלמת, חוזרת, לא ברור אם רוצה את האהבה והקשר אתך (ללא פגיעה אישית, כנראה יש לה התמודדויות שלה), חוסר הדדיות בקשר ורצון לצאת, מאידך, המכתב הוא מאד אמביוולנטי.

מצד אחד, הוא "שם לה בפנים" את כל הקשיים שלה ואת תכונות האופי, הקשיים שיש בקשר, מה אתה חווה מולה מאידך, אתה מכנה אותה "אהובה" ועל אף כל הקשיים וציינת שאנשים משקפים לך מה אתה עושה בקשר, אתה אומר לה שהיא יכולה להשתנות, שאתם יכולים לחיות חיים משולמים (יש פה מעין פיצול או.. או..).

אני חושבת שבמכתב שלך אתה די עונה לעצמך שיש תמרורי אזהרה בקשר הזה ונראה שהצטבר אצלך כעס רב מאד ויכול להיות שגם עם זה קשה לך ושווה לבחון את זה עם עצמך (=עצם התקיימות של הכעס)...

מכל מה שאתה מעלה, נשמע שהקשר לא בריא עם דפוסים בעייתיים.

ואם אתה רוצה "לסגור אותו" כדי לא להשאיר דברים לא ברורים. אתה יכול לצמצם לדעתי את המכתב לגבי פתיחת אופציית המשך הקשר, הייתי שוקלת ברצינות אם זה סוג הקשר שאתה רוצה ? או לשחרר אותה לטובת קשר טוב ובונה יותר בהמשך ...

אני מאחלת לך בהצלחה,

אני אוהב . אני שבור. מרגיש מנוצל. מרגיש דחוי.
והכי גרוע מרגיש מטומטם למה התחלתי קשר כזה מלכתחילה.
כן הבעיה שאני אוהב כנראה אפילו מאוהב.
ניסיתי במהלך הקשר מספר פעמים לעזוב לשחרר.
לא מצליח ....
קשה לי לשחרר.
קשה לי המחשבה לראות אותה עם אחר...
אולי אהבה הזו מעוורת אותי. אבל כך אני מרגיש.
לשאלתי.
1. האם יש מצב לשינוי אצלה להבנה שהיא טועה. או שזה אופי שלא ניתן לשינוי ?
2. לשחרר ? איך עושים את זה כואב לי לא מוצא את הדרך.

השכל הישר אומר לי שחרר. הרגש מנצח אותי. איך מפרידים בניהם.
תודה.

הי יניב,

הרבה קונפליקטים יושבים על מקומות של רגש מול היגיון.

חשוב לבחון בעיניי עם עצמך מהי האהבה הזאת ומה אתה אוהב אצלה.

אילו תכונות חשובות לך בכלל בבת זוג?

אני קוראת שאתה מנסה מעין "לקחת את הנשימה האחרונה" (הרגשית) בקשר הזה ולבחון אולי בכל זאת, היא תשתנה.

היא לא תשתנה.

היא כנראה לא רוצה להשתנות, יש שם הרבה יותר מידי דברים לשנות בשביל שיתקיים ביניכם קשר בריא.

אין בדבריי אמירה שאדם לא יכול לשנות דפוס אצלו אם זה חשוב לו והוא הולך לטיפול ועובד על אותו הדפוס אך ממה שאתה מתאר, יש ריבוי של דברים ואחיזה מאד גדולה שלך בקשר כשהיא לא ממש שם..

אני מבינה את הכאב שעולה ואת הקושי.

ונראה שנכנסת באמת למקום של "לופ" בקשר שכל פעם קשה לשחרר על אף כל מה שאתה מציין שאתה יודע שהקשר לא טוב לך. שווה לבחון מה קשה לך לשחרר שם. על מה היא עונה אצלך? לאחר כל הפגיעות והניצול?

איך לשחרר?
להיעזר בחברים, תחביבים, שעות פנאי וזמן שגם עושה את שלו.

במידת האפשר אף הייתי נעזרת באיש מקצוע לשיחות על מנת לעזור לשחרר.

בברכה,

לתשובות ודעות נוספות מחברי הפורום.

שלום אריאל,

אתה מתאר באמת מצב בו החרדה יכולה לגבור בכמה היבטים- ההורות הקרובה לבוא, הזוגיות, המצב שלך מול עצמך- עד כמה אתה חש שאתה מתקדם ולא נכשל.. הרבה גורמים שיכולים לערער את הביטחון ותחושת השליטה.

מה שסיפרת או לא סיפרת- לצערנו את זה לא ניתן להשיב. היא ידעה שהיית במצבי חרדה בעבר, וזה כן חשוב וטוב שסיפרת.

התחושות שאתה מתאר של חשש, אשמה, חרדה- מסבירות כי באמת הצורך הוא בתמיכה רצופה, ונכון וטוב שאתם בטיפול זוגי. מהרבה משברים אפשר לצאת ע"י טיפול זוגי שאמור לאפשר לשניכם הבנה אחד של השניה, כאשר המטפל מביא את משנתו, ומצליח ליצור "גשר" של הידברות. אם הטיפול רק בתחילתו, צריך לאפשר לו זמן והזדמנות לבדוק שהוא באמת עובד ואתם חשים נשכרים.

למעשה כרגע בת הזוג שמה לך מעין "מראה" על חששות שהיו לך זה זמן. אולי זאת הזדמנות מצוינת לנסות לעבוד על התכנים האלה, מה שיכול להביא להרגשת הצלחה בסופו של דבר. לכולנו יש ריגרסיות, ואנחנו לא פעם נפגשים עם מקומות מפחידים, מאיימים ולא רק זה, בני הזוג שלנו , ההפכים שלנו לא פעם, משקפים לנו את זה פעם אחר פעם. זה לא קל- אבל אפשרי (בעיקר בטיפול), להתמודד עם התכנים האלה.

אני מציעה לקבל החלטה מושכלת כשהטיפול הוא מבוסס ואתה חש שיש שם מקום בטוח להעלות את תחושותיך. הן חשובות להמשך הדרך ובוודאי לזוגיות. לא הייתי חורצת דין כעת על מה הולך להיות- הדברים דינמיים ואני מאוד מאמינה שטיפול כזה יכול לסייע לכם לצלוח את המשבר הזה.

שלום דנה,

נשמע שאת מאוד חרדה מהמצב בו את שרויה. ראשית כל זה טבעי- להמשיך לחזר אחרי האהבה שאבדה, לחשוש, לא לרצות קשר כרגע ולא להיות מוכנה אליו.. עבר רק חודש, וכל מה שאת מתארת מבחינת התחושות שלך הוא לגמרי טבעי.

לגבי הסביבה שלך- אני מציעה לשמוע לעצתם ולא ליצור איתו קשר. הבחור כנראה לא מעוניין, אם היה מעוניין היה בוודאי עושה מעשה. הוא אולי נפגע, אבל להערכתי הוא פשוט השתמש במילים שלך כדי שוב לנתק איתך מגע, ולא כי אם תתנצלי זה יחזיר אותו. בפירוש החיזורים החוזרים והרדיפה מרחיקה את הצד השני אלף שנות אור... אולי אם תנתקי באמת מגע לחלוטין זה יסייע, אולי לא. כך או כך לא הייתי מאחלת לך להיות עם בחור שממש לא בנוי לקשר. הייתי שואלת אחרת- מדוע היית בקשר שבמהלכו בן זוגך חזר ונטש אותך לפרקים? זה נשמע משהו שהוא נכון, יציב? עד כמה שהוא יהיה מקסים בתקופות "ירח הדבש" אחרי החזרה לקשר, הוא עדיין אותו בחור שלא ממש רציני. למה להמשיך לרצות איתו קשר? הרי ברור שזהו דפוס חוזר.

לגבי השפעתה של הילדות והקשרים לאחרים משמעותיים כמו ההורים- יתכן ויש לכך השפעה, אבל אני לא רואה הרבה קשר בין הילדה שקיבלה הרבה אהבה לבין חשש גדול מנטישה. אנחנו כולנו חוששים שיעזבו אותנו, יש חלקים באישיות שלנו כמו "רצון להיות מקובל, נאהב, רצוי", לרצות את האחר, לא לטעות, להרגיש שאני "בשלמות", בשליטה. אולי זה חלק מהעינין. הייתי נותנת לזה עוד זמן.

לגבי אבחנה של דיכאון, טיפול תרופתי וכו'- מאוד מוקדם להערכתי. ראשית "דיכאון" הוא מונח גדול, הוא לא עינין של חודש עם ירידות ועליות, הוא מצב עקבי, שמשפיע על כל תחומי החיים. אני לא חושבת שאת שם. אני חושבת שכרגע את בתהליך של אבל ועיבוד הכעס והרגשות- וזה לגמרי בסדר, שבתקופה כה רגישה את לא תוכלי להרגיש מאו שמחה, או בעלת עיניין לצאת עם אחרים, אולי תחושי שאין לך תיאבון למשל.. זה עדיין תקין. אך אם המצב יחמיר, לתקופה ממושכת יותר, ותחושי כי את מצטמצמת ומסתגרת - אז שווה לפנות לעזרה. לפני זה אני בהחלט חושבת שזה מצב נורמלי, תקין שקורה לכולנו וכולנו פחות או יותר נתנהל באותו אופן.

לסיכום, להקשיב לעצת האוהבים אותך- אני בטוחה שהם רוצים בטובתך. אם את עדיין לא מרגישה בשלה לקשר, זה טבעי, אך חשוב להמשיך להתראות עם אנשים, לשתף, לספר.. ולאט לאט להשתחרר מזה. לא כדאי להיכנס לפרשנויות על חרדת נטישה, הילדות, וכמובן לא לקפוץ למסקנה שאת בדיכאון. לאט לאט, צריך לתת לזמן לעשות את שלו..

בהצלחה,

שלום דנה,

נשמע שאת מאוד חרדה מהמצב בו את שרויה. ראשית כל זה טבעי- להמשיך לחזר אחרי האהבה שאבדה, לחשוש, לא לרצות קשר כרגע ולא להיות מוכנה אליו.. עבר רק חודש, וכל מה שאת מתארת מבחינת התחושות שלך הוא לגמרי טבעי.

לגבי הסביבה שלך- אני מציעה לשמוע לעצתם ולא ליצור איתו קשר. הבחור כנראה לא מעוניין, אם היה מעוניין היה בוודאי עושה מעשה. הוא אולי נפגע, אבל להערכתי הוא פשוט השתמש במילים שלך כדי שוב לנתק איתך מגע, ולא כי אם תתנצלי זה יחזיר אותו. בפירוש החיזורים החוזרים והרדיפה מרחיקה את הצד השני אלף שנות אור... אולי אם תנתקי באמת מגע לחלוטין זה יסייע, אולי לא. כך או כך לא הייתי מאחלת לך להיות עם בחור שממש לא בנוי לקשר. הייתי שואלת אחרת- מדוע היית בקשר שבמהלכו בן זוגך חזר ונטש אותך לפרקים? זה נשמע משהו שהוא נכון, יציב? עד כמה שהוא יהיה מקסים בתקופות "ירח הדבש" אחרי החזרה לקשר, הוא עדיין אותו בחור שלא ממש רציני. למה להמשיך לרצות איתו קשר? הרי ברור שזהו דפוס חוזר.

לגבי השפעתה של הילדות והקשרים לאחרים משמעותיים כמו ההורים- יתכן ויש לכך השפעה, אבל אני לא רואה הרבה קשר בין הילדה שקיבלה הרבה אהבה לבין חשש גדול מנטישה. אנחנו כולנו חוששים שיעזבו אותנו, יש חלקים באישיות שלנו כמו "רצון להיות מקובל, נאהב, רצוי", לרצות את האחר, לא לטעות, להרגיש שאני "בשלמות", בשליטה. אולי זה חלק מהעינין. הייתי נותנת לזה עוד זמן.

לגבי אבחנה של דיכאון, טיפול תרופתי וכו'- מאוד מוקדם להערכתי. ראשית "דיכאון" הוא מונח גדול, הוא לא עינין של חודש עם ירידות ועליות, הוא מצב עקבי, שמשפיע על כל תחומי החיים. אני לא חושבת שאת שם. אני חושבת שכרגע את בתהליך של אבל ועיבוד הכעס והרגשות- וזה לגמרי בסדר, שבתקופה כה רגישה את לא תוכלי להרגיש מאו שמחה, או בעלת עיניין לצאת עם אחרים, אולי תחושי שאין לך תיאבון למשל.. זה עדיין תקין. אך אם המצב יחמיר, לתקופה ממושכת יותר, ותחושי כי את מצטמצמת ומסתגרת - אז שווה לפנות לעזרה. לפני זה אני בהחלט חושבת שזה מצב נורמלי, תקין שקורה לכולנו וכולנו פחות או יותר נתנהל באותו אופן.

לסיכום, להקשיב לעצת האוהבים אותך- אני בטוחה שהם רוצים בטובתך. אם את עדיין לא מרגישה בשלה לקשר, זה טבעי, אך חשוב להמשיך להתראות עם אנשים, לשתף, לספר.. ולאט לאט להשתחרר מזה. לא כדאי להיכנס לפרשנויות על חרדת נטישה, הילדות, וכמובן לא לקפוץ למסקנה שאת בדיכאון. לאט לאט, צריך לתת לזמן לעשות את שלו..

בהצלחה,

מור שלום,

את גרושה טרייה ניתן לומר - כשנה ואם נוסיף על כך שחווית קשר מאד פוגעני, עם אלימות וניצול, אילו חוויות מאד קשות אשר מעלות מספר שאלות לאור מה שאת כותבת כאן ולאור הדילמות שאת מעלה כאן בפורום.

יש מקום לבחון עם עצמך האם את יצאת מהפגיעה הזו? האם את עדיין מרגישה במקום האלים שחווית, הפגוע, הפצוע, המנוצל? יתכן וכלל לא עיבדת ב"ע" את כל החלקים הכל כך קשים אשר בוודאות משפיעים על מי שאת היום.

הם בוודאי ניתנים לטיפול, אך חשוב לדעת שיש להם השפעה והם לא נמחקים ביום שהתגרשת.

אני יכולה לשער שיחד עם הכמיהה שלך לקשר זוגי, הרצון לתת צ'אנס לגבר אחר, יש גם רגשות נוספים, מאד טבעיים לאחר החוויה שלה. רגשות כגון: חששות מקשר, פחד שדברים ישנו, פחד מודע או אפילו לא מודע להיכנס לזוגיות, מה שעשוי להתפרש כתפישת אותך כבחורה לסטוץ ולא כמוכנה כרגע לקשר מעבר, בגלל אותה פציעה.

שאלה נוספת שאני מעלה היא לעתים שאנשים משחזרים דפוס שנראה להם מוכר. את יוצאת עם גבר גרוש שלא יכול ולא פנוי להיות אתך באמת. מגיע לך גבר שבאמת פנוי להיות אתך באמת.

האם מה שחווית בנישואין הקשים משפיע באופן לא מודע על בחירות שלך בגברים שלא באמת יכולים להציע לך קשר רציני על מנת לא לחוות את הכאב הזה שוב (=ללא שיפוטיות, מנסה לבחון אתך).

רוצה להעלות כאן נושא נוסף - ציינת שלא למדת מקצוע או תואר. אני רוצה להרחיב גם כאן. את לא צריכה להיות אקדמאית אך יש כאן שאלה עד כמה את מרגישה שמגיע לך גם להשקיע בעצמך ובמקצוע אשר יביא אותך למשהו שתרצי לעסוק בו בהמשך החיים ושיהיה לך טוב בו. זה יכול להיות לימודי תעודה, תואר או כל דבר, המקום שאני מדגישה כאן הוא ההשקעה בעצמך ובבניית החיים שלך שהן גם יתרמו לביטחון העצמי שלך שיש לך משהו, משהו שבחרת ואת אוהבת.

יש פורטלים שלמים באינטרנט של לימודים, יש יעוץ תעסוקתי, שווה לבדוק את הדברים.

אחרון חביב. אני ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הטיפול, אשר יוכל ללוות אותך בתהליך, שלא תישארי לבד עם הדברים.

יש אפשרויות דרך קופ"ח, מכונים שונים לפסיכותרפיה וכן אצל מטפלים פרטים.

תראי את זה כדרך של יציאה למקום חדש בחיים, בונה וטוב יותר עבורך, ואיש מקצוע ילווה אותך להגיע לשם.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

בברכה,

מור שלום .

ראי את מכתבי למעלה
"המכתב שכתבתי"
לא הכל קל במיוחד בזוגיות שניה. מתברר שצריך לבחור הן גברים והן נשים בפינצטה.
תאמיני לי אני נמצא במצב הרבה יותר קשה ומורכב ממה שאת מספרת
(אומנם נחמת שוטים אני מנחם אותך) אבל כולנו באותה הסירה.
אני בטוח שגם את וגם אני נמצא בחיים את המתאימים לנו ביותר.

הרבה הצלחה וחיבוק
יניב