פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי מור,

קודם כל נשמע שאת נהנית בחברתו כידיד, למרות הרצון שזה יתפתח למשהו מעבר לזה, וזה כבר טוב. אתם מנגנים יחד ויש משהו משותף ביחד.

אני לא יודעת האם הוא פנוי לקשר, מה הוא חושב או מרגיש או אם הוא קולט שאת מעוניינת או שהוא פשוט מעופף. כמו שלך אין מושג בוודאי לנו אין. בשלב זה הייתי ממליצה לנסות להעמיק את הקשר, דווקא בלי רמיזות. לדבר, להיפגש, למצוא סיבות להיפגש לבד, "להיעזר" בו, פשוט למצוא סיטואציות שאת יכולה ליצור אותן בלי הרבה בעיה, ולבדוק לאן זה מוביל. בד"כ כשיש כמה הזדמנויות לשני אנשים פנויים, רוצים, שמאוד נמשכים זה לזה- המשהו הזה קורה: יש קירבה, יש משיכה, יש מתח, יש רצון, יש העמקה של הקשר עד שהוא מקבל נפח יותר רציני.

לכן אני חושבת שלפני השאלה הרשמית "אתה מעוניין?", יש הרבה מה לעשות לפני, ויחד עם זאת לא לפגוע בקשר הנוכחי. להמשיך כביכול ידידות, להעמיק אותה, ולבחון אם צץ שם משהו רומנטי.

בהצלחה רבה,

שלום הדר,

מצד אחד את מתארת תסכול ועצב רב מהמצב, וזה לגיטימי. מצד שני את שואלת אם יש טיפול ומה יכול לעזור- וזה מצוין לדעת שאת רוצה.

אני לא יודעת האם היו לך קשרים בעברך, וכמה זמן הם נמשכו. את מתארת שהיית בטיפולים 20 שנה וכולם לא הצליחו. עם זאת אני בטוחה שיצאת עם איזשהו ערך מוסף מהם, אחרת לא היית ממשיכה.

אגיד משהו כללי- כולנו לא מכירים את "עצמנו" מספיק טוב. כלומר כל פעם נגלה משהו חדש על עצמנו, מתוך התמודדויות עם החיים, עם משברים וגם עם בדידות. אנשים שחיים בזוגיות אף הם חווים בדידות (בדידות לא אומר להיות לבד. בדידות זוהי תחושה סובייקטיבית קשה - "אני לבד עם זה"), ולא תמיד זוגיות תפרע את החוב הזה של הבדידות. מעבר לכך, בוודאי שיש אנשים רבים, עם משקעים רבים ועם כוויות קשות מהעבר- שהצליחו למצוא פרטנר לחיים וליצור עימו קשר. פרטנר שגם הוא חווה את שלו אבל יכול להכיל אותם. כפי שאת יכולה להכיל אחר. ולכן, בוודאי שאת יכולה להתחיל לצאת לדייטים ופשוט "לזרום עם זה", את לא חייבת ללכת לטיפול אם את חשה שזה לא מתאים, לא עוזר, אין לך זמן או אין לך כסף לכך.

היום יש המון סוגי טיפול ואני לא מספיק מכירה כדי להמליץ לך על טיפול זה או אחר. אני כן ממליצה להמשיך לנסות ולחפש עוד דרכים להקל עלייך את המצב, ככל שניתן. הרבה פעמים טיפול לא יפתור בעיות, אלא יעזור לנו להתמודד איתן טוב יותר. ובוודאי שיהיה משהו שיוכל לעזור, אם רק תגדירי לעצמך מהי עזרה. האם עזרה היא פיתרון טוטאלי והבאת האושר אלייך? או עזרה היא הקלה, סיוע, וכלים להתמודדות טובה יותר עם מה שיש.

בהצלחה רבה,

שלום פומיקי,

אין ספק שהטיפול המשפחתי הוא החלק החשוב כאן. נשמע שיש מורכבות בדינמיקה המשפחתית ובהחלט יש לטפל. לפעמים לוקח זמן עד שרואים שינוי אבל זה חיוני. לעיתים יש לטפל בכל מיני זוויות- תרופתית-רפואית (בהנחה ויש אינדיקציה ללקיחת טיפול תרופתי), משפחתית, זוגית וסוציאלית. גורמי המקצוע בבית הספר בוודאי שצריכים לדעת ממה שקורה בבית. חבל לטאטא דברים שהם חשובים. אני בטוחה שחלק מתחושת ההלם מציפה אותך ואת חשה מאוד לא בנוח, ואני יכולה לנסות להבין את זה. אך חשוב מאוד, מאוד, שתגיעו למצב בו הילד מקבל את מרותכם ולא הפוך. כרגע הוא מנהל משהו בבית, ואילו את הקורבן, האמא ה"מוכה", במרכאות או שלא במרכאות. זה חייב להיפסק, אחרת זה ילך ויחמיר. בעלך להערכתי נהג נכון (על אף שאני לא מכירה את כל התמונה), לפחות בבחינת כך שהצוות בבית הספר צריך לדעת מה קורה בבית.

לגבי כך שהילד מצטייר כאלים. אם בבית הספר הוא אלים, בוודאי שידעו על בעיית האלימות וינסו גם לפתור אותה בשיתוף שלכם. אם אינו אלים בבית ספר, הרי שהבעיה היא יותר נקודתית בבית. חשוב לציין בפני בית הספר (אם לא יודעים מכך) שאתם בטיפול משפחתי, כך שאתם כן הורים שמנסים ומשקיעים בטיפול ובפיתרון לבעיות.

לגבי סיטואציות מול אנשים- לא משנה מה קורה, הילד לא יכול לסטור לך, לא בנוכחות אנשים ולא כשאתם לבד. אני מניחה שתוכלי לקבל כלים נכונים ומקצועיים מהמטפלת המשפחתית כיצד לנהוג במצבים כאלה, אם הם בפומבי או לא. בוודאי ששתיקה מתפרשת כהסכמה שלך לצעדים אלימים מצידו, וזה כשלעצמו חמור. בנקיטת פעולה זו של אלימות כלפייך הוא צועק באופן ברור שהוא לא מקבל את המרות, שהוא מתנער ממנה ויותר מכך- הוא השולט. ולא כך אמור להיות המצב.

זיהית נכון שהילד הוא בעייתי ויתכן וגורם לדינמיקה בבית להשתנות על פיו. זהו ילד במצוקה. חלילה הוא לא אשם, לחלוטין לא. אבל הוא זועק לעזרה, בדיוק באמצעות הצעדים בהם נוקט- אלימות ותשומת לב שלילית.

מציעה לחזור למטפלת ולבקש כלים מעשיים להתמודד עם הסיטואציות הלא פשוטות וכן להעלות בפניה מצבים בהם יש אי הסכמה בינך לבין בעלך- חשוב מאוד ליישר קו מול הילד ומול שניכם עצמכם.

אולי אף יש צורך שדמות דוגמת "סופר נני" תגיע הביתה ותבדוק את ההתנהלות עצמה- אבל שוב, זה כדאי להשאיר למטפלת לבחון את הדרכים בהן היא יכולה להבין מה בדיוק קורה בבית ועם מה את מתמודדת.

בהצלחה רבה,

שלום חגית,

יתכן והוא מנסה ליצור שוב קשר, ולכן כתב לך "שבת שלום", אפשר יהיה לנסות שוב ליצור עימו קשר "בקטנה" כמו "מה שלומך? איך עבר הסופ"ש?" ולהוכיח לו שאת כן רוצה קשר (במידה וכך המצב).

לא תמיד הצד השני מגיב כפי שאנחנו מצפים, ולא תמיד אנחנו מצליחים להבין מה הצד השני רוצה. ולכן אם חשוב לך, אפשר לנסות עוד פעם אחת. אם גם לפעם הזאת אינו מגיב ברצינות, רצוי וכדאי להמשיך הלאה ולשכוח מהסיפור.

בהצלחה,

שלום ליה,

לא כתבת בני כמה אתם וכמה זמן אתם יחד. מה טיב הקשר והאם יש מחויבות אמיתית של שני הצדדים לקשר? האם אתם גרים יחד? כמה את יודעת על הבחור, ועל הקשרים שחווה? האם את יודעת בוודאות שהיה קשר שנכווה ממנו ולכן לא מוכן להיכנס לזוגיות רשמית? נשמע שאתם כן מנהלים קשר זוגי- איך הוא מסביר את זה?

אודה להבהרה ואח"כ אשמח לתת מענה.

שלומית שלום,

לא ציינת מה הרקע להחלטתה לנתק את הקשר עם המשפחה. האם על רקע סכסוך שהיה? האם על רקע התמודדות שלה עם בעיות? לא ברור הרקע.

אני מאד מבינה את הכאב שלך וכן את ההתלבטות איך להשיב לביתך, בגילה, תשובה טובה מספיק.

ראשית, לנתק את הקשר בין החלטת אחותך לבין האהבה או הקשר שהיה אתה.

כלומר, כמו שיש מצב שהורים מחליטים להתגרש, חשוב לומר לילדים שכל אחד מהם אוהב את הילד וימשיך לאהוב אותו ופשוט ההורים לא מסתדרים וזה קורה, להביע אמפטיה והכלה לקושי ולוקח זמן להסתגל.

במצב הזה (אני עונה בכלליות כי אני לא יודעת מה הסיבה), מומלץ לדבר לילד עפ"י גילו ויכולת ההבנה וההכלה שלו. אפשר לומר לביתך שאחותך עסוקה, יש לה כל מיני דברים שהיא מתמודדת אתם כרגע והיא בחרה להתנתק, על כן לא תהיה בארוחות ערב וכו אפשר לשתף אותה גם מעולמך הרגשי שגם לך זה חבל ועצוב ואולי בעתיד זה ישתנה, כמובן שאין קשר אליה (לביתך), שקורה לעתים שיש ריחוק או ניתוק בקשר ואחר כך לעתים גם מתקרבים בחזרה.

תני לה מקום לשאול, היא רגישה, חשוב לתת לה אפשרות להיות במקום מוגן ופתוח מולך ומול המשפחה.

אם תרצי לשתף מה קרה עם האחות, אולי אוכל לחדד את תשובתי.

בהצלחה,

היא התנתקה בעקבות סכסוך עם ההורים שלאחריו החליטה שהיא כועסת גם על האחים (כי לא רצינו להתערב) ומתנתקת מכולם.

שלומית,

החלטה מאד לא פשוטה קיבלה אחותך.

אשר יש לה השלכות עליה, על המשפחה וכפי שאת מתארת, על ביתך.

אני ממשיכה בהמלצה שלי לומר לילדה את האמת, באופן דיבור שביתך תוכל להכיל, כפי שציינתי בהודעתי הקודמת.

אין כל אשמה או חוסר אהבה אליה.
ניתוקים קורים בחיים ולעתים אח"כ חוזרים להיות בקשר.
הרבה אמפתיה ואף שיתוף, שגם לך זה עצוב.

מה שנקרא, לא "לעוות" או לחפש "להתחמק" אלא לדבר אמת, מכיל ומחבק,

בהצלחה

אנונימית שלום,

יציאה לגמלאות היא שינוי מאד משמעותי בחיים של אדם.

מאדם עובד,, אשר תרם, חווה את עצמו כפרודוקטיבי (תורם, עושה, משמעותי ועוד) הוא לפתע מוצא את עצמו בתוקפת חיים אחרת.

בנוסף על זה זוהי תקופה שפעמים רבות יש את "הקן המתרוקן", כאשר הילדים יוצאים מהבית וכל אחד פונה לעיסוקיו ולעצמאות, מה שמאד מפגיש את הזוג, שהיה עסוק כל השנים בגידול ילדים/תעסוקה ועוד.. ביחד.

אני מדגישה כאן שבעלך היה בתפקידים ניהוליים, מה נשמע שהיו משמעותיים עבורו.

עד כאן תיארתי את הדינמיקה של מה שמחולל שינוי כזה, אצלו, בוודאי משפיע עליך, על הזוגיות ועוד.

חשוב להגיע להידברות בונה ביניכם אשר תכלול גם את התהליך שעובר עליו מאז שסיים לעבוד, גם התהליך שפתאום שניכם בבית, זה מביא למפגש מאד אינטנסיבי במקום הזוגי.

האם יש איזה מקום לדבר על נפרדות של עצמי בתוך הזוגיות ולצד זה גם לצאת ולעשות דברים שאתם אוהבים.

מהי אותה נפרדות? היא היכולת לפתח כל אחד תחביבים, מפגש עם חברים ועוד.. ולהביא את החוויות אל תוך הזוגיות.

וכן ליצור לכם חוויות חדשות.

לסיכום:

תקופה כזאת משנה את האיזון בבית והיא לא פשוטה. יש אפשרות להיעזר בשיחות עם איש מקצוע על מנת לקבל כלים איך לשפר את התקשורת וליצור לכם מקום טוב היום.
אני מאמינה שהכעסים שבעך מפנה אליך שאת האדם הכי קרוב אליו, קשורים לתחומים שונים וחלקם השלכתים (=מעולמו שלו) וחשוב לבחון אותם לעומק.

אני מאמינה שאם היו לכם תקופות טובות בעבר, ניתן לעבור את המשבר הזה ולהחזיר חלקים רבים ממה שחיבר אתכם בעבר ושמחבר אתכם גם היום..

מה שנקרא כמו שיש ב- GPS "חשב מסלול מחדש" וזה חשוב לעשות בחיים לפעמים.

הדימוי של סוס מוכה הוא מאד קשה.. חשוב שתבדקו את הדברים ותקבלו עזרה מקצועית.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

היי

1. כל הכבוד לך על הניסיונות להתניע את הקשר שלכם. זוגיות לא הייתי קורא למה "שלא" קורה ביניכם... אבל אתה יודע אסור להתייאש למרות שאני הייתי מרים ידיים ועושה אחד מהשניים או מפסיק לחלוטין ליזום. או מסיים את הסבל ונפרד.

2. הילדה בחדר השינה...לא בריא ולא תקין. אם אתה דואג לילדה תוציא אותה מהחדר.

בהצלחה

שלום אנונימי,

עולים לי כמה דברים לראש, אולי לאחד מהם תוכל להתחבר:

יתכן והשיגרה העמוסה באמת דחקה את הזוגיות לפינה, עם זאת הרבה הורים כן הסתדרו ומצאו מקום לזוגיות. יתכן ויש כמובן עוד אלמנטים שהשפיעו על "חוסר הביחד" הזה.
נראה שאתה מאוד רוצה למקם את הזוגיות שלכם בעמדה חשובה יותר, בסדר עדיפות שונה, ואולי לאשתך יותר קשה עם זה. אני לא יודעת למה יש קשר כ"כ קרוב (ואולי, לא בטוח, שהוא לא בריא) עם הילדה הקטנה. אולי יש גורם ברור ואובייקטיבי לרצון העז של אשתך להכניס את הילדה לכל מקום זוגי (חדר שינה, או בילוי משותף).

הייתי רוצה לדעת האם זאת התנהלות אשתך רק עם הילדה הזאת או עם שאר הילדים כשהיו קטנים? מה טיב הקשר של אשתך עם הילדים לעומת הילדה הזאת, או עם הילדים בכלל? מה עמדתה ביחס לאימהות שלה? האם היא עובדת, מתפתחת גם באופנים נוספים? האם היה טריגר או משבר מסוים עם הילדה הקטנה ולכן יש רצון של האמא בשליטה מלאה עליה?

לצערי ככל שאני כותבת לך, כך אני מרגישה שחסרים לי עוד הרבה פרטים כדי לתת לך מענה נכון. אני יכולה לכתוב לך שאולי היא לא רוצה ומפחדת להיות איתך לבד, ובזה יסתיים העינין. אבל יש לי תחושה חזקה שזה לא האישיו. אולי זאת ההשלכה והתוצאה- אבל לא בטוח שזה העינין.

לכן הייתי צריכה עוד פרטים לגביה, כל מה שאת מוכן לשתף מבחינת טיב הקשר שלכם, טיב הקשר עם הילדים, למה לדעתך דווקא עם הילדה הזאת (אם זה באמת רק איתה כך) קורת התנהלות מאוד קרובה ואולי קרובה מדי, או כל פרט אחר שיוכל לעזור לנו להבין את התמונה. בנוסף האם היא טיפוס "פאסיבי" מטבעה או שהיא לא יוזמת רק כאשר זה קשור לזוגיות.

תודה על השיתוף, שבת שלום

ראשית תודה על התגובה ואני מתנצל שאני כותב בשבת ,
אשתי חזרה לעבוד אחרי תקופה שהייתה בבית היא מורה עובדת בחצי משרה ובימים שהיא עובדת הבת הקטנה הולכת לגן הנושא הזה קשה מאוד לאשתי שאר הילדים הלכו לגן בגיל 3 לא לפני.עקב המצב הכלכלי אישתי הייתה צריכה לצאת לעבודה מוקדם ממה שהיא רצתה יכול להיות שאשתי רוצה להשלים את מה שהיא מחסירה מהילדה אבל... זה לא אמור לבוא על חשבון הזוגיות אני מרגיש שאשתי לא רוצה את הביחד אולי מתוך שחיקה ,
גם באינטימיות אם אני לא ייזום לא יקרה כלום נאמר לי פעם אם אתה רוצה אז תבקש
אני אמור לבקש לקיים יחסי אישות ? זה נראה ל די משפיל לא?
לא יודע או שאני חי בסרט וסתם מחפש בעיות או שבאמת ישנה בעיה.
תחושת בטן שאשתי הגיעה לשחיקה בתחום הזוגי ועושה את המינימום המתבקש על מנת לשמור על המשפחה.

תסתכל על חצי הכוס המלאה, לפחות אמרה לך תבקש, אצלי היא אמרה אתה יכול לבקש כנראה שברוב הפעמים תקבל לא ;)....
וכן כנראה שהשחיקה באמת עברה כל גבול ונמאס לה, ברור לך שקבלה של המצב מצידך לא תפתור שום דבר.
משיחות שערכתי עם עוד חברים גברים המצב ככה אצל רבים, שזהו לאחר x שנות זוגיות נמאס לה ואתה יכול ללכת לחפש...השאלה מה אתה עושה? מפרק את החבילה או משלים מהצד? הבחירה צריכה להיות תמיד שלך.
נכון מבאס אבל לפעמים ככה זה בחיים, דברים נגמרים ,אני בספק אם סרט לבד או בילוי אישי יוכלו לפתור בעיה שנמשכת מספר שנים על אש נמוכה כמו אצלכם.

צהריים טובים,
לגבי טיב הקשר עם הילדים זוגתי משקיעה המון עזרה בשעורי בית הסעה לחוגים לחברים ועוד דברים
כמורה היא אמורה להכין את השעורים והיא כל פעם ממציאה את עצמה מחדש והיא מתאמצת כדי להגיע מוכנה לשיעור
בזוגיות אין השקעה לטעמי היא גם לא רואה את הנושא כמשהו שיש להתייחס אליו( מקבלת את הזוגיות כמשהו מובן מאלין כנראה)
זהו יום טוב

שלום שוב אנונימי,

אני מבינה שבעיניך אשתך עושה הרבה בכל מיני תחומים (קריירה, ילדים) אבל בזוגיות פחות משקיעה. יתכן מאוד ויש לה קושי להיפרד מהילדים (כשצריך להעביר למסגרת) ויש גם רגשות אשם סביב זה (להרבה אמהות) ומנסה לחלק את עצמה ולפצות את הילדה על צעד שכלל לא בטוח שהזיק לילדה, אלא להפך.

אני מבינה שהאישיו הרציני הוא שחיקה של הזוגיות, וכנראה אתה חש בזה ראשון. כלומר היא עסוקה בכל המסביב ומבקשת שאתה "תבקש" יחס אינטימי- מה שגורם לך לחוש, ובצדק, די בצד.

עכשיו לחלק החשוב- הייתי שמחה לדעת האם דיברתם על זה, כפי שאתה כותב לי כאן. אני מבינה שהיו חילופי דברים לגבי בילוי ושם הבנת שיש לה סדר עדיפות שונה והיא לא מסוגלת לשחרר שליטה. אבל כן יש צורך גדול לקחת אותה לשיחה רצינית, ולא מתוך מקום של האשמה או תקיפה, אלא ממקום של "ביחד", לנסות להבין מה קרה בשנים האחרונות מלבד צפיפות הילדים, להבין לאן הזוגיות נעלמה. בהרבה טיפולים זוגיים אפשר להשיג את הביחד המיוחל, ואפשר לעבוד על תקשורת נכונה יותר. היא כמובן צריכה לרצות, אבל בשלב ראשון אתה יכול לגשת למטפל כזה גם לבד- כדי להתחיל לפרוס בפניו את התמונה, ובהמשך היא תרצה (אני מאמינה כך) להצטרף. וכמובן כדאי להגיד לה שאתה הולך, כי אתה מרגיש מצוקה. זה ידליק אצלה נורה אדומה אני מניחה.

אז לסיכום, כדאי בשלב ראשון לבדוק מה היא מרגישה לגבי הזוגיות, מה הציפיות שלה, האם היא רואה בעייתיות ואיך היא מסבירה את השנים האחרונות שגרמו לריחוק. בשיחה זו כדאי לספר לה מה אתה חש, באיזו מצוקה אתה נמצא ולהקפיד להגיד לה מה אתה מרגיש, לא מה היא עושה ומה היא לא בסדר. אלא באמת לשתף מהקרוב לליבך.

אם תחוש שזה לא עובד, יהיה מקום לפנות לאיש מקצועי דוגמת מטפל זוגי, ליצור עימו קשר ולהגיע למספר מפגשים לבד (בהנחה והיא מסרבת בשלב הראשון). שם יתחיל קשר מקצועי ולכן גם תוכל לקבל כלים ראשוניים לגייס אותה לטיפול.

בהצלחה רבה,

ערב טוב,
ראשית תודה על המענה , אני לא מסוגל לדבר עם זוגתי התקשורת בינינו מבוססת על ענייני המשפחה מעבר לכך יש מחסום , רתיעה פשוט לא מסוגל המילים נתקעות בגרון הפחד מהתגובה וגם הביטול שבד"כ קורה אם וכאשר אני מנסה ליזום שיחה מבטלים אותי וזהו.אני מסוגל לספר לאדם שאני לא מכיר ( כמוך למשל) ולזוגתי לא.
ללכת לטיפול לבד לא יודע עד כמה יעזור ולגבי זוגתי מבחינתה הכול תקין אז.. למה ללכת לטיפול ?
בקיצור כרגע אני די תקוע אין לי מושג איך להתקדם
בכל מקרה תודה על הייעוץ
לילה טוב

שוב ערב טוב,

כמובן שחוסר התקשורת האינטימית ביניכם מושפע ישירות מחוסר התקשורת הזוגית והאינטימיות המילולית שאמורה להיות בקשר אידיאלי, קשר אותו אני מבינה שאתה רוצה. חשוב לזכור כי לבטח היו אירועים שגרמו לחסימה עליה אתה מדבר, ולכן גם חשוב לשתף איש מקצוע, אם התקשורת עם אשתך לא יכולה להתבצע ללא המתווך הזה (טיפול).

כפי שכתבתי, מובן שהיא תסרב בהתחלה. אך חשוב שאתה לא תישאר עם הסיפור הזה לבד ותשתף איש מקצוע. כפי שיכולת לשתף כאן, בוודאי תוכל להסתייע באדם נייטרלי ומקצועי שיכול לעזור לך להבין איך כן ניתן להתחיל תהליך מסוים של "שפה אחרת" איתה. אני מתרשמת שאתה מאוד מעוניין לשנות את במצב ולכן מציעה כן לגשת, אפילו לבד, לשם התמיכה וקבלת כלים.

כשבן הזוג יודע שהשני הולך לקבל יעוץ שקשור לזוגיות, הוא שואל את עצמו "למה", בעיקר. הוא בד"כ גם יודע את התשובה. אני רוצה להאמין שהיא תצטרף בבוא היום. אך החשוב מכל הוא לתת לך מעט "במה" לשתף, כל עוד אצלה אתה לא מסוגל לעשות את זה בשל הנסיבות שתיארת.

אני רוצה להוסיף כי אני לא "שולחת" אותך לטיפול כי "אתה הבעיה". אלא כיוון שהמצוקה לא פשוטה, ואתה מתאר כי אין לך מקום אמיתי לדבר, חשוב שתקבל את המקום הזה. ההישארות עם תסכול, קשיים ומשקעים רק תגביר אותם, ומגיעה לך אוזן קשבת, מקצועית, ומכוונת.

בת 24, שלום,

לא ברור מה הקושי ועל הוא "מתיישב" שהוא מתקשה ומתחמק מלדבר החל מאנשים של שירותי לקוחות אותם הוא לא מכיר וכלה בקשר אתך, שאותך הוא כן מכיר, מה שמוביל אותי לשאלה הבאה:

שאתם ביחד שנה וחצי, האם את מרגישה את הקושי שלו להתקרב בעוד מקומות/תחומים?
האם הוא משתף ברגשות? האם הוא יכול לדבר אם יש משהו שמפריע לו? לשתף במשהו אישי? איך הוא ביחסים אינטימיים? איך אתם כזוג ביחסים כאילו? איך הוא כבן זוג? האם הוא מעניק? האם הוא רואה אותך? קשוב לך? אם עולה לך קושי בהתמודדות במשהו בחיים (ולכולנו יש), איך הוא מכיל את זה? הוא שם?

חשוב מאד להתבונן בכל התמונה.

את מתארת פער מסוים בין שיחות הטלפון ביניכם (שאני מניחה שזה מאד תופס מקום וחשוב היות ואתם לומדים רחוק אחד מהשני).

לבין הפגישות שלכם שהוא כן מדבר. כאן אני שואלת עד כמה הוא מדבר על עצמו ועד כמה מאפשר לך להביא את עצמך.

זה מאד טבעי ששאלות כמו האם את רוצה להישאר אתו עולות
וכאן גם יש שאלות שונות שעשויות לבלבל - יש לו תכונות טובות, יש כנראה דברים שחיברו אתכם יחד מאידך, האם הוא יכול לספק את הצרכים שלך בזוגיות?
האם את רוצה גבר יותר משתף? עם דפוסים פחות הימנעותיים.

דרך פורום קשה לענות האם כדאי לסיים קשר או לא (אלא אם יש מצב קיצון של התעללות רגשית בקשר או קשיים מרובים).

יש לו קושי וחבל שהוא לא מטפל בכך, נשאלת שאלה עד כמה זה מפריע לו כי "אני לא יכול להשתנות" זו לא תשובה שאני מאמינה בה.

אי אפשר לחייב אדם להשתנות, אך אם אדם רוצה בכך, הוא יכול לשפר דפוסים מסוימים במידה והם מפריעים לו בקשרים, בחיים ועוד.

עולה כאן שאלה להדהוד מצידך בהחלט.

הייתי אף משוחחת אתו (=לא בטלפון) ומשתפת אותו גם בטוב אך שזה מפריע לך ומקשה עליך ומנסה לראות מאיפה הקושי הזה אצלו והאם ניתן לעשות משהו.

ושמה דגש שזה קורה מולך - בת זוגו, ששם האינטימיות והתקשורת הם מקום חשוב ובונה יחסים.

בהצלחה רבה,

דפנה שלום,

עולות כאן ומסתתרות בין השורות שלך שאלות רבות.

איך את מתפקדת עם ה- OCD זה יכול להיות במרחב של קשת על ציר.. לעתים אדם מתמודד עם חשיבה טורדנית אך הוא פחות נותן לזה להשפיע עליו בחייו ועד מצב שזה נכנס למקומות שונים בחיים. יש לכך גם טיפול.

את מציינת שזה משפיע עליך וגורם לך לחוסר החלטיות, אני מניחה שזה עשוי לנבוע מאישזהו חוסר ביטחון שלך האם את באמת מחליטה את ההחלטות הנכונות עבורך?
ולא סתם החלטת לפנות לפורום שזה בסדר כמובן.

תראי, אם המטרה שלך היא להיכנס לקשר רציני ולמצוא כזה, לא הייתי ממליצה לך להמשיך עם גבר שלא רוצה קשר רציני, הייתי מציעה לך לנצל זמן לטפל במה שמפריע לך על מנת לקבל כלים, לעבוד על מה שהיית רוצה להתחזק בו ולהגיע למה שאת רוצה ממקום יותר חזק ושלם (=כוונתי לפגישות עם איש מקצוע).

באשר למשיכה מינית, לא ברור אילו יחסים התקיימו, מה הפריע לך, האם הייתה משיכה ראשונית וזו נעלמה, לעתים משיכה קשורה למכלול דברים שיתכן ואת לא חווה בקשר. האם חווית קשרים אחרים עם משיכה ומיניות טובה..

נשמע לי, ממה שאת מתארת בעיקר שכדאי לך לעשות "מעין סדר" בתוך על מה שאת מרגישה וחושבת בעזרת יעוץ מקצועי, את יכולה לצאת עם מתנה, עם כלים לחיים, העלאת ביטחון עצמי וכן עבודה והקלה על תסמיני OCD

אני מאחלת לך הרבה בהצלחה,

יעל שלום,

את מתארת דילמה לא פשוטה, קראת מה שקראת, מאידך נראה שהוא סומך עליך, אחרת לא היה מפקיד אצלך את הסלולרי שלו ונותן לך להיות עם ילדיו.

לא ברור מהו מצבו הרפואי.

במידה ולשניכם יש ילדים ואת עובדת, הייתי מציעה לך/לכם לחשוב על עזרה נוספת שלא הכל ייפול עליך.. האם יש שם הורים/משפחה שיכולים לעזור גם בכל מיני דברים ולתמוך בתקופה כזו, אחרת התחשוובת שאת "בסד רגשי" יגדלו.

לא ברור לי לגבי הסלולרי מה נכון ומה לא, אילו דברים שצריכים לברר בתוך הקשר וצריך לזה עיתוי מתאים.. וזה באמת זמן מאד רגיש.

צריך למצוא עיתוי נכון לשאול אותו ולומר לו שאכפת לך ממנו שאת אוהבת אותו ודואגת לו.

אחרת אני מניחה שאת תלכי עם זה אצלך כל הזמן וזה יטריד אותך.

אל תפתחי את הנושא במצב רגיש - עם הוא לפני בדיקה, מרגיש מאד רע ועוד..

אך בהחלט אפשר לומר שראית וזה השאיר אותך עם שאלה.

בברכה,

הורים אין לו
יש משפחה אבל רק אחת מהם גרה קרוב וממש עוזרת

נכון לשתף אותו שפתחתי את ההודעות?

איך מתמודדים עם הרצון לנתק את הקשר
והצד המוסרי(לא לנטוש במצב כ"כ לא פשוט)

לא הייתי משתפת את משפחתו בנושא הזה.

זה שהתפקיד אצלך את הנייד הוא ידע שאת עלולה לראות את התכתובת הזו, מה שלא ברור לגמרי מה היה שם.

אם היה לו קשר, הבחורה הייתה אמורה לדעת מה מצבו הבריאותי היום....

לא ברור במה מדובר.. האם הוא זקוק לטיפולים של שנה, האם זה אשפוז של ניתוח והוא יבריא עוד שבועיים.. קשה לענות כשלא ברור מה הסיפור הבריאותי שלו, איפה אותה בחורה בהנחה שהיה לו קשר מקביל, מה כלל בקשר המקביל אתו.. ואיך התנהלה הזוגיות שלכם אם היה לו קשר מקביל..

צריך למצוא עיתוי לבדוק אתו מה זה, בלי להלחיץ אותו...

תף שלום,

נראה שאת בחורה שמאד מחוברת למיניות שלה, יודעת ומבינה שגם לאורגזמה הנשית יש חשיבות וזה מצוין. יכול לקרות בזוגיות שיש פער ברצונות המיניים בין שני בני בזוג.
השאלה מה הפער הזה.

אם בן זוג אחד רוצה יחסי מין 4 פעמים בשבוע ואחד רוצה אחת לחודש זהו פער גדול.
אם אחד רוצה אחת לשבוע והשני אחת לשבועיים, זהו לא פער גדול.

ממה שאני קורא מהודעתך הפער הוא לא רק ב"כמות" אם כי גם במקומות של התנסויות חדשות, יצירתיות במיטה ועוד..(=איכות).

השאלה האם לא כדאי היה להמשיך בטיפול אצל הסקסולוג יותר משתי פגישות, אני רק מניחה כאן שאלה.

ועוד שאלה האם בן זוגך פתוח לכל זה או שנוח לו איפה שהוא נמצא.

חשוב לדעת שיש שינויים לאורך מעגל החיים במיניות (אשר מושפע מקריירה, הקמת משפחה, קשר לטווח ארוך ועוד..) דברים שבהחלט אפשר לעבוד עליהם ולחזקם.

את מעלה שאלה חשובה בתקופה חשובה (=את רווקה לקראת שלושים) כלומר, אינך רוצה לסגור חייך עם פרטנר שיתכן ולא מתאים לך מבחינה מינית.

משהו נוסף לבדיקה, היא כימיה שלכם בנושאים מחוץ למיטה, האם יש תקשורת טובה, האם יש רצון ואכפתיות אחד מהשני ועוד.. האם כיף להיות ביחד.

במידה ויש הרבה דברים טובים, שווה לשקול לחזור לטיפול לבחון האם אתם יכולים להמשיך בקשר, איך הייתה המיניות בתחילת הקשר, מה חיבר אתכם בהתחלה, האם זה משהו שהיה נוכח וחל בו שינוי ואפשר להחזיר אותו. שווה לבדוק את כל זה, לפני שמחליטים החלטה כלשהי לכאן או לכאן.

האם זה יושב אצלו על ביישנות, על מסרים שגדל עליהם, על פחות תשוקה מינית. שווה לבחון.

בהצלחה רבה,

לא רואה שום בעיה עם זה ולדעתי אין לזה שום קשר לקשר ביניכם. הוא גבר, ואני דיי בטוחה שגם גברים מסופקים מאוננים מידי פעם.

אשמח לדעתן של מנהלות הפורום וגם של בני

היי אסתי מה שלומך...

ראשית כל > מזל טוב הרבה נחת ורק בריאות.

שנית - אני מקווה שכעת את כבר פחות "רותחת" זה לא בריא לא לך ולא לתינוקי...
אז טוב שלא עשית צעד חריג והמתנת עם התגובה. גם אני המתנתי וקיוויתי שתקבלי מענה מאחת המנהלות המקסימות כי התשובות שהן נותנות מלאות ומספקות כך שהתגובה שלי הופכת ללא רלוונטית.
אבל בכל זאת בקשת את תגובתי. אז לאחר שקראתי את פנייתך כמה פעמים הרשי לי להאיר לך כמה הארות לטובתך ולטובת הזוגיות שלכם.
מדברייך עולה כי את מנסה לרצות את בעלך על חשבונך!
אני מתכוון לכך - שזה עתה ילדת בן. עברת ניתוח קיסרי. ומגיע לך לנוח ולהתפנק.
אז יפה שאת מרגישה טוב ויפה שאת לא רוצה להזניח אותו. אבל האם זה לא יותר מידיי?
ואולי זה מה שמכניס אותך לסרטים מיותרים???

את שואלת מה את צריכה לעשות? התשובה שלי - כלום!
לא קרה כלום. ואם קרה אז בבקשה > נא לכבד את הפרטיות של בעלך. ככה בונים זוגיות בריאה. ולפני שאת צועקת עליי...אני שומע עד לפה...חחח אז אומר לך שכל זמן שהעיסוקים שלו לא באים על חשבונך אז לדעתי זה אפילו מצוין. ואם נרצה ללמד עליו זכות אז רק שתדעי שזה קורה במשפחות הכי טובות. לאחר הלידה ולאור כניסתו של יצור חדש לבית. לעיתים יכול הבעל להרגיש מיותר. אז כדי לא להעיק עלייך הוא חושב שיותר טוב יהיה להסתדר לבד.

מה את אומרת?

קודם כל אני מעריכה את התשובה שלך אבל אני רוצה לומר לך את דעתי
אני זקוקה ליחסים אינטימיים כי זה עושה לי טוב ונותן לי כח לעבור את הימים הקשים - לטפל יום שלם בתינוק זה לא פשוט.
מאז שחזרנו הביתה, כמובן שאין זמן לאיטימיות אבל תמיד ניסיתי לנצל 5 דקות שהקטן ישן כדי שנהיה יחד.
אני יזמתי וביקשתי - הוא לא יזם.
הייתה פעם אחת שממש בכיתי ואמרתי לו שזה חסר לי וביקשתי שיעשה יותר עבורי.
ו... אז קרה מה שקרה.
ביקשתי, אז למה להתעלם ולעשות רק למענך ?
למה לקפוץ לשירותים ולעשות ביד במקום להמתין קצת ולעשות גם לי טוב במיוחד אחרי שביקשתי?
אני לא יודעת אם זה בא על חשבוני או לא, אם אבוא אליו ואבקש הוא יענה ברצון אבל לבוא ולהגיד "אני רוצה " ? לא ככ קורה...

זה תקין בני?
מה הכוונה קורה במשפחות הכי טובות ?
והוא לא מעיק עלי - אני רוצה יחסים והוא יודע את זה!
אני אמורה לשחרר את זה ולקבל את זה בהבנה?

היי אסתי
תודה על ההערכה.

אני מסכים שלטפל יום שלם בתינוק זה לא פשוט. ומסכים ומעודד יחסים אינטימיים כי אם זה עושך לך טוב ונותן לך כח לעבור את הימים הקשים אז - סבבה והלוואי על כל העולם ואשתו.

את מציינת שאת זו שבעיקר יוזמת כי הוא לא יוזם...
למה הוא לא יוזם?
האם זה בגלל שאת יוזמת?
חשבת על זה פעם בכלל?

תקין או לא תקין...כל זוג מתמודד ובונה מערכת יחסים משלו על פי הצרכים והרצונות של שני בני הזוג שדרך אגב יכולים גם להשתנות עקב שינויים ובפרט בהלך הריון - לידה - ילד נוסף - ועוד ועוד. אז מי אני שיקבע לכם מה תקין...

אתם צריכים לשבת על כוס קפה מחוץ למיטה ולא תוך כדי צפייה בסדרות...תפני לך זמן איכות עם בעלך כדי לדבר על הדברים בצורה בוגרת. לדון ביחד על הדברים שמציקים לך. תהיי קשובה לצרכים שלו. אולי לא נוח לו שאת יוזמת? אולי...ואולי...איך נדע אם לא נשאל. נקשיב.

מה הכוונה קורה במשפחות הכי טובות?
מניסיון אישי מספיק לך? ו...יצא לי לשמוע מחברים סיפורים דומים. תמיד את יכולה להציץ בפורומים וללמוד עוד על התופעה.

והוא לא מעיק עלי - אני רוצה יחסים והוא יודע את זה!
מצד אחד אני מאוד שמח בשבילך. ומצד שני - שימי לב שככל שאת רוצה יותר הוא רוצה פחות!
אז אם את רוצה להגיע לאיזון...תצטרכי לקחת כמה צעדים אחורנית בתקווה שהוא יתחיל למלא את מקומו. ותצאו שניכם מסופקים.

אני אמורה לשחרר את זה ולקבל את זה בהבנה?
במידה ותרגישי שאת לא מצליחה לשחרר גם לאחר שקיימתם כמה שיחות בעניין. אז בהחלט כדאי לשקול סיוע חיצוני.

בהצלחה

בני, האם מה שהוא עשה, בהנחה שאכן עשה את זה, נחשב תקין?
האם זו לא בגידה?
האם זה בסדר לעשות את מה שעשה ?
האם לדעתך זה סממן למשהו אחר שלא תקין ביחסים שלנו או שזה פשוט סיפוק יצר ותו לא?
האם אני צריכה לומר לו שאני חושבת שזה מה שעשה ?
האם באמת אתה חושב שאם אזום פחות הוא יזום יותר?


סורי על כל השאלות האלה
אתה יכול להבין שאני מאןד מבולבלת. ...

אני עונה לך בתוך הדברים.

האם מה שהוא עשה, בהנחה שאכן עשה את זה, נחשב תקין?
> תקין בריבוע! ראי ערך - כבוד האדם וחירותו. אני מניח שגם את לא היית רוצה שיפשפשו במעשייך.
ושוב זכרי את התנאי לחיים בריאים - כל זמן שהדבר שנעשה לא בא על חשבונך או על חשבון הזוגיות שלכם.

האם זו לא בגידה?
> לדעתי לא! אלא אם ציינתם זאת בכתובה במפורש.

האם זה בסדר לעשות את מה שעשה ?
> הייתי מגדיר זאת כך - זה פתרון קל לטווח הקצר. ברור שמלכתחילה טוב יהיה לו תתאמו ביניכם. כי ישנם עוד הרבה דברים שאתם יכולים לבצע ביחד. אבל לא נראה לי שטכנית/הורמונלית/ זה אפשרי. מה גם ש...
>>> לא תמיד שאת רוצה או צריכה לאכול...גם הוא חייב לאכול!

האם לדעתך זה סממן למשהו אחר שלא תקין ביחסים שלנו או שזה פשוט סיפוק יצר ותו לא?
> אם אין עוד בעיות אז עדיף לא ליצור אותן.

האם אני צריכה לומר לו שאני חושבת שזה מה שעשה ?
> את ממש לא צריכה. אבל אם את רוצה אז - את יכולה.

האם באמת אתה חושב שאם אזום פחות הוא יזום יותר?
> לחלוטין כן. אלא אם הוא סובל ח"ו מבעיה רפואית/ נפשית המונעת ממנו לרצות לקיים יחסים.

סורי על כל השאלות האלה.
> לא סולח חח

אתה יכול להבין שאני מאוד מבולבלת...
> מבין. ומקווה שבעלך גם יבין וגם יתמוך.

כעת תורי לשאול - למה רצית שאני אענה? את מכירה אותי מאן שהוא?

ראיתי שאתה עונה פה לאחרות...
מה המקצוע שלך / ההסמכה שלך בעצם ?

מצד אחד אתה אומר שזוהי פרטיותו מצד שני אתה אומר שאם אני רוצה אני יכולה לומר לו שאני יודעת...
אני מתוסכלת
זה בטוח יקרה שוב
כמה פעמים דיברתי איתו על נושא הסקס זה כבר מביך
הוא כבר מגלגל לי עיניים
זה מרגיש כמו נימפומנית שרודפת אחריו ...
ואם לא אזום - אני יכולה להתייבש שבועיים ומה אז?
אהיה יותר מתוסכלת, יותר כועסת והכל יתפרץ לי !
אני חייבת עזרה גם של מנהלות הפורום!!!

היי
מצטער שלא הצלחתי להרגיע אותך...
מסכים איתך בהרגשה. וממליץ לך לשנות את הגישה כדי להפוך את הקערה על פיה.

אם הבנתי נכון את מה שהוספת כעת אז הבעיה לא התחילה היום...
האם כך זה היה מאז ומתמיד שאת היית היוזמת העיקרית?
כך גם היה בתקופת ההיכרות?

יש כלל שאומר יחסי מין הם מין של יחסים!

תקשורת נכונה זו מילת המפתח ליחסים תקינים. אני הייתי רוצה שיגידו לי את האמת. כמובן בצורה נעימה ולא בוטה. לא מתוך כעס וזלזול. אלא באמת מתוך רצון וכוונה לשפר את היחסים.

הרי - את לא רוצה לקחת על עצמך את תפקיד "השוטרת"!

לומר לו ממקום שיפוטי אתה ככה וככה יגרום לו להתבצר בעמדה שלו. לשקר לך. להתגונן. לכן המלצתי לכם לשבת ולדון. לא להתווכח. אלא לדון בניחותא על כל הדברים שמציקים לך. ואם את מרגישה שלומר לו שאת יודעת או חושדת בעניין ההוא יועיל ויקדם אתכם למקום טוב יותר אז אני בעד. כך את מגדילה את הסיכוי כי בפעם הבאה הוא ישתף אותך ויגלה יצירתיות בכדי ששניכם תהינו.

אם את שואלת אותי...אז כן! עדיף להתייבש שבועיים שנאמר > לחיות שבועיים בלי כדי להרוויח את שארית החיים עם!

את מסוגלת?

שלום לך אסתי,

בתחילה חשבתי שכדאי שתראי הודעה זו בפורום סקסולוגיה- אני עדיין חושבת כך ולכן אפנה אותך גם לשם. בגלל שכבר נוצר פה שרשור וקיבלת תגובות מבני, אני כן אגיד כמה דברים מאוד כלליים, למרות שזו לא הודעה ששייכת נקודתית לפורום הזה.

1. כן. גברים יודעים להגיע לסיפוקם לבד. כן. גם כשהם נשואים. כן. בעיקר כשהאשה פחות זמינה לכך, ולא מאוד משנה כמה היא תנסה לרצות אותם בכל מיני דרכים.
2. בוודאי שהם יעשו זאת לאחר גירוי חיצוני כמו סרט או כל התגרות אחרת שמעוררת אותם. הם בני אדם. חשבי עלייך רואה עוגת שוקולד אהובה עלייך (או כל אוכל אחר שאת מאוד מאוד אוהבת ולא עומדת בפניו) - האם תצליחי להתאפק? ואם זה אחרי שאת מאוד רעבה ולא אכלת הרבה זמן? תכפילי את התאווה הזאת בכמה - וזה בערך מה שעובר עליו.
3. בגידה לעניות דעתי צריכה להיות עם שותפ/ה. זוהי לא בגידה. זוהי פרטיותו של בעלך ואם הוא בגד, הוא בגד עם עצמו.
4. האם זה תקין? "תקין" זהו יעד סובייקטיבי שכל זוג מנחה עבור עצמו. לאחדים זה יהיה תקין, ולחלק לא. אם את חוזרת ושואלת זאת, אולי עבורך זה לא תקין- ואז כפי שבני הציע- לשבת ולשוחח על מה מתאים ומה לא, מה מפריע ומה לא, ואם זה לא עוזר- ניתן לשקול תמיכה מקצועית.
5. אם הרגשת פגועה, מושפלת וכד'- חשוב שהוא ידע את זה.
6. לידה היא משבר, בעיקר אם היא היתה טראומתית או קשה. המשבר לא רק לאשה, אלא גם לבעל. יתכן והוא גם עובר משהו, בדיוק כמוך, רק משהו "שלו", והוא מנסה לפרוק את המתח בכל מיני דרכים וזוהי יכולה להיות אחת מהן.

לסיכום, זכרי שהוא בן אדם. עם צרכים, עם יצרים, עם פרטיות ועם יצר מיני- כמו כולם. זכרי שבעזרת תקשורת, בלי אימפולסיביות ובהלה, ניתן ליצור מערכת יחסים טובה, מעולה ואיכותית. ככל שתאשימי אותו ותתקפי - הוא יתרחק ויעשה מעשים בסתר, כי הוא פשוט יחשוש מעימות. כנות ופתיחות זה שם המשחק.

בהצלחה, החלמה מהירה,

היי עדי,
את אומרת שהוא צריך לדעת איך אני מרגישה (מושפלת ופגועה ) אבל איך אני יכולה לומר לו שאני יודעת/חושבת שזה מה שעשה?
אין לי הוכחה חותכת לכך, אני עושה אחד ועוד אחד ומגיעה לזה אך אין לי הוכחה שאני יכולה להעלות בפניו
ושוב, אם אעלה את זה זו חדירה לפרטיותו
כן, זה לא תקין בעיני, איך אני יכולה לומר לו דבר כזה ? הרי לא תפסתי אותו על חם באמת
אני נמצאת במלכוד כי אני לא יכולה לומר כלום , אין לי הוכחות
עדי, האם זה סממן לבעיה אחרת בקשר שלנו או שמדובר בסיפוק צרכים וזהו?
אני אשמח אם תתני לי עצה על סמך העובדה שאני לא יודעת בודאות מה קרה ולא יכולה לחדור לפרטיות שלו כשאני "משערת"?
זה מאוד יעזור לי
תודה
(דרך אגב בפורום סקסולוגיה לא ממש נותנים תשובות אז אני מעדיפה להתייעץ פה )

אסתי,

עם רגשות לא מתווכחים- את יכולה להגיד לו מה הרגשת. מה חשבת. מה עבר לך בראש. זה לא חובה שזאת תהיה המציאות ואלו לא בהכרח עובדות. אבל כדאי לשים את המוקד עלייך- מה את הרגשת ומה את עוברת בינך לבינך. אני מניחה שזו לא פעם ראשונה שאת חשה קושי לגשת אליו, או קושי בתקשורת- כדאי עוד כמה חודשים לאחר ההתאוששות- ללכת לסדנה יחד או לאיש מקצוע וללמוד דרכים איך לפתח תקשורת נכונה. הרבה זוגות מאותגרים מהבחינה הזאת.

לגבי כל הקשור ליחסי מין וכדומה- אין לי הכשרה מתאימה לכך ולכן לא אוכל להתייחס מעבר למה שכבר כתבתי לך. ממה שכתבתי, אמצי לך את מה שנכון ומתאים לך. כל היתר תוכלי למצוא בפורומים אחרים או כאמור בשיחה עם איש מקצוע דומת סקסולוג/ מטפל מיני וזוגי.

בהצלחה,

לגבי סעיף 2 - בעלי מקבל ממני מין אורלי וזה לא חסר לו, לא היה לו חסך שבעקבותיו היה צריך לעשות לבד, מאז הלידה 3 פעמים אני באמת אליו מיוזמתי ועשיתי עבורו בלי שביקש לכן מה שכתבת פחות מסתדר לי ...

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

עדי - תודה שהצטרפת אלינו...

אסתי - שכחנו לציין תופעה נפוצה ביותר אצל גברים שרואים את האישה לאחר לידה "כאימא" במשרה מלאה ולא כבת זוג.
ולכן לוקח להם זמן לחזור ולהימשך אליה. אז כאמור ייתכן וכך בעלך מרגיש למרות שאת מנסה לפצות אותו בדרכים אחרות. הוא עדיין לא שם ומעדיף לא להגיע איתך למצבים אינטימיים.

קחי עצה מבעל ניסיון - תעשי הפסקה. תתמקדי בעצמך ובטיפול בילד. תתפנקי. תעלי קצת את הביטחון העצמי שלך. ותני לבעלך קצת זמן להתרגל למצב החדש. תאפשרי לו להתגעגע. שירצה להתקרב.
תפני לו את המקום כדי שהוא יוכל לעשות את זה בדרך שלו. כן! בדרך שלו. בלי הארות והערות. לאט לאט אני מבטיח לך! הכל יבוא על מקומו בשלום.

בהצלחה כבר אמרנו?

קודם כל באמת תודה על האופטימיות
אני יודעת, מניסיון איתו, שכשלא יזמתי תקופה הוא יזם וכמובן זה לקח זמן (זה יכול לקחת שבועיים ) הבעיה היא מה קורה אם הפעם זה לא קורה?
אני בכוונה לא יוזמת שיחה איתו על הנושא (למרות ששוחחתי איתו כל זה כבר מספר פעמים ) כיוון שגם ככה אני אחרי ניתוח קיסרח ומדממת .
תקופת ה"החלמה" שלי מסתיימת עוד שבועיים שלושה.
לטענת בעלי הוא לא שוכב איתי כרגע כי אני אחרי ניתוח, ואומר לי בואי נחכה שבוע שבועיים.
אבל, גם בתקופת ההריון היו לו "תירוצים" כמו : זה לא נוח, זה יעשה לך צירים וכו' (שאולי באמת היו אמיתיים מבחינתו ) אז אני לא יודעת אם זה אמיתי ...

אני יכולה להמתין תוך כדי שאני משננת את הדברים האופטימיים שכתבת לי אבל אני לא יודעת מה יהיו התוצאות ומה יהיה עוד שבועיים שלושה
איך אתה ככ בטוח שהכל יבוא על מקומו בשלום?
מה יקרה אם שוב "אתפוס" אותו עושה את זה או אחשוב?

תודה גם לך על השיתוף.

אין לנו שליטה על התוצאה ולכן לא כדאי שתחשבני כל הזמן מתי היא תגיע. את תשתדלי לעשות את שלך בתקווה שהדברים יסתדרו.

איינשטיין אמר - דבר שלא הצליח בפעם המאה גם לא יצליח בפעם המאה ואחת!

טוב שאת מבינה שאין טעם ליזום שוב ושוב את השיחות הללו כי התוצאה לא תשתנה. זה יקרה במידה ותרפי מהעניין לגמרי. אני מודע לקושי שלך להרפות כי הרי למדנו שקשה לשנות הרגלים וכו' ולכן המלצתי לך "להתמקד" כמה שיותר בעצמך ובטיפול בילד. ובמילא כל שאר הדברים פחות יעסיקו אותך. ואז גם לא תתפסי כי לא תרצי לדעת ולא יהיה לך אכפת מה הוא עושה בינו לבין עצמו.

אני שמח שהיית לכם תקופה טובה אז בבקשה הנה לך משימה פשוטה > לשכפל את התקופה הטובה שהיית לכם עוד פעם ועוד פעם. לעודד את בעלך ולהחמיא לו על כך שהוא יוזם. ספרי לו מה זה עושה לך...נותן לך... ותמיד תמיד לחשוב טוב ולהאמין שיהיה לכם עוד יותר טוב ואז זה יבוא במנות גדולות יותר.

בינתיים - תהיי אופטימית > אפחד עוד לא מת מאופטימיות ייתר!

זכרי - שזה תהליך שאצלי ואצל אחרים עבד מצוין. ואין פתרונות בזבנג וגמרנו.

ואיך אומרים? או שכן או שלא מה שבטוח שאולי. שווה לך לנסות.

היי לכם
אתמול פתחתי שיחה עם בעלי
העלתי שוב את נושא הקרבה, המגע ואמרתי לו שזה חסר לי
אחרי שהתחבטתי והתלבטתי עם עצמי גם אמרתי לו שאני חושבת שבאותו יום שהיה חרמן עשה משהו שלא כלל אותי....
הוא הסתכל עלי בכעס ואמר שהוא לא מבין על מה אני מדברת
השיחה הידרדרה לויכוח לא נעים במהלכו הוא אמר שממש נמאס לו מההתנהגות שלי, שאני תמיד מחפשת שלולית של חרא להתפלש בה ולא מסתכלת על כל הטוב שיש לנו ועל כל מה שהוא עושה עבורי.
כשאמרתי לו שמאז הלידה אני מנסה להעניק לו פיזית כל דבר אפשרי שיענג אותו הוא אמר שהוא לא ביקש ולא צריך , הוא מעריך את זה אבל אני לא צריכה לעשות כלום.
הוא אמר שכל מה שהוא רוצה זה שקט ושלווה, שאהיה מאושרת ושמחה ושאחייך כשהוא נכנס הביתה אחרי יום עבודה.
אני בכיתי מאוד, אפילו המילה פרידה עלתה מרוב עצבים.
הוא לא הבטיח שישתדל יותר להתקרב אלי פיזית, לא הבטיח יותר יחסים ולא הביע שום חיבה בנושא. פשוט אמר שזה הוא וזה מה יש והוא לא יכול יותר ממה שכבר יש.
ואני שואלת... לא אכפת לו שזה מתסכל אותי? לא אכפת לו שאולי אתחיל לפזול לצדדים? (כמובן שלא אעשה את זה )
ביקשתי ממנו לחזור להתחלה, לימים הטובים של הקשר, הוא אמר שזה לא יוכל לקרות כי קרו ככ הרבה דברים מאז וככ הרבה ריבים שהשאירו קצת צלקות..

אז אני כמובן בעצתו של בני מפסיקה ליזום ומתרכזת בגידול הילד שלי
בתקווה שהוא יתחיל ליזום ....
אני יודעת שאם הוא היה בא אלי בטענה שמשהו לא מספיק לו הייתי עושה עבורו יותר הבעיה שבעלי לא כזה, הוא מסתפק במה שיש תמיד בחיוך.
אני לא כזו.

היום המשכנו הלאה כרגיל.
מה אני אמורה לעשות?

היי גם לך

אני מקווה שפתחת את השיחה על כוס קפה ברגוע. בזמן שבעלך פנוי להקשבה. או לפחות לא עסוק במשהו. או טרוד ממשהו. אבל בסדר את הנעשה אין להשיב. ובאמת שיחות בין בני זוג לא צריכות להיות כזה ביג דיל. אז נמשיך.

תראי - בסך הכל אני חושב שכל הכבוד לך שאת נלחמת עבור הזוגיות שלכם רק שכדאי לך באמת להוריד הילוך. כי הנה לך ראייה חותכת כששאלת אותו קיבלת תשובה שהוא לא צריך ולא דורש ממך לענג אותו בעת הזו. וזה נהדר בעיניי. הוא דואג לך ורוצה בטובתך. אז כאמור זה הזמן שלך - תני לו לדאוג לך.

הכעס שלו מובן. כי אם אני מנסה להיכנס לראש שלו אז באמת זה מתסכל שאתה מהצד שלך מנסה להיות הכי טוב שאפשר. לדאוג. לפנק. והצד השני רואה רק את החסרונות. אני לא מאשים אותך. ולא טוען שאת כזו. רק נותן לך נקודה למחשבה.

בעלך רוצה שקט ושלווה? וואלה יופי. תשמחי שזה בא ממנו. כי ישנם גברים שדורשים תשומת לב ולא מתחשבים במצב הפיזי או ההורמונלי של הנשים שלהם.

עדיין זכותך ואולי חובתך - להסביר לו שקשה לך. ולמרות הכל את עושה השתדלות לחייך ולהאמין שמחר יהיה טוב יותר. תסבירי לו שאת רק "מבקשת" ולא "דורשת" ממנו לעשות דברים שהוא לא מרגיש צורך לעשות אותם. החכמה כאן היא > לבקש ושוב לבקש. רק ככה בונים חומה.

יכול להיות שאכפת לו. שעמוק בפנים כואב לו שהוא לא מצליח לספק אותך. אולי את רוצה ממנו דבר שהוא לא מסוגל....אולי כעת הוא לא בשל. הניחי וחכי לשעת הכושר.

ביום שייגמרו התירוצים אז אם תרצי - תעמידי אותו על מקומו. תעשו שיחה נוספת ותסבירי לו עד כמה זה קשה לך לחיות כך. ואם הוא לא יכול אז שיגיד. שיבקש עזרה. כי את תהיי מוכנה לבוא לקראתו. תמיד אתם יכולים - לצמצם פערים. במקום לרצות 10תבקשי 5 . מספיק שייתן מעצמו 3 ואתם כבר קרובים. וכן הלאה. כל פעם מתקרבים עוד קצת ומצמצמים את הפער. זאת השיטה הארוכה אבל הבטוחה.

אני מבין שהוא מצדיק את ההתייחסות שלו בכך שקרו דברים...שהשאירו צלקות...לא בטוח שזה נכון. אולי זה יותר מגננה וצורך להחזיר לך באותו מטבע. ואולי יש בדבריו אמת. יום אחד שתרגישו בשלים וחזקים תפתחו גם את זה. כי אולי משם תבוא הישועה.

המשך בהודעה הבאה.

אז שוב תודה שאת מקשיבה לדברים שאני טורח לרשום לך. זה נותן לי כוח להמשיך ולעזור. תודה רבה.

אל תצפי לעולם שבעלך יהיה כמוך!

לך יש את הייחודיות שלך את התכונות שהם רק שלך והוא יש לו את שלו. באמת שזה לא מובן מאיליו וכל הכבוד לך!!! שאת מסוגלת לראות את הצרכים של השני בזמן שהצרכים שלך לא מסופקים. תשמחי שאת כזאת. את מיוחדת!
אבל לא כולם צריכים או יכולים להיות כמוך. שנאמר - אם 2 אנשים חושבים אותו דבר אז מישהו כאן מיותר! לא ככה?
אתם משלימים זה את זו. זה כל היופי שבזוגיות. שלא משעמם לרגע. שיש אקשן. שיש על מה לדבר. לדון.

אסתי - יחד עם כל התכונות הטובות שיש בך אני ממליץ לך להוסיף ולאמץ עוד תכונה אחת טובה. > להסתפק במה שיש ולקחת הכל עם חיוך!

מה אני אמורה לעשות?
> לא תמיד חייבים לעשות. לפעמים דברים מסתדרים ללא מגע ידינו. הרי דיברתם. כעסתם. אני מניח שבקשתם/תבקשו סליחה. מותר לכם להסכים שלא להסכים. זה בסדר. זה קורה במשפחות הכי טובות.

בהצלחה

שמחתי מאוד לקרוא את מה שכתבת וזה הכניס אותי קצת לפרופורציות.
אני יכולה לומר לך שהרבה שהתייעצתי איתם אמרו דברים דומים ואני חושבת שבתת מודע אני יודעת אותם והם נשמעים לי הגיוניים.
אז באמת תודה שנתת לי תגובה שפויה ואמיתית
אני יודעת ששנינו אנשים שונים, לפני החתונה הסתדרנו מאוד כי הייתי מאוד קלילה ומשוחררת והקשר לבלב ופרח.
מאז החתונה משהו השתנה בי, נהייתי קוטרול פריק וכל דבר מפריע לי.
חשוב לי לציין בני שאין לנו בעיה של סקס - כשאני רוצה אני מקבלת. הוא נענה לי ואף פעם לא אומר לא. הבעיה היא שהוא לא יוזם או לא בא ומבקש, אני אף פעם לא רואה אותו באקסטזה או ממש משתוקק.
זה מאוד מפריע לי ואת זה אני לא יודעת איך לשנות.
אני יודעת שצריך להסתכל על הדברים הטובים ואין ספק שבעלי יוצא מגדרו כדי שאהיה מאושרת אבל מה אני יכולה לעשות כשיש משהו קטן ושלילי שמפריע לי ואני טוחנת איתו את הראש?
כשהוא אמר לי שהוא לא מבקש שאענג אותו די נפגעתי כי הוא יודע כמה שזה היה חשוב לי לעשות לו טוב..
אני פוחדת שנמאס לו ממני
אני פוחדת שטחנתי ככ את נושא היחסים עד שכבר בא לו להקיא והוא רואה בי כנזקקת ...
אני לא רוצה לחפור גם לכם ולכן אקבל את מה שכתבת באהבה ואנסה ליישם
אם תוכל ויש לך זמן אשמח לטיפים מעשיים קצרים איך להחזיר את האמון, התשוקה והאינטימיות לזוגיות ואיך באמת אני מתרכזת בכל החיובי שיש בבעלי?

היי

את לא אמורה להרגיש שאת "מקבלת" או "נותנת" וכ"ש בן בנו של כ"ש להרגיש "נזקקת"? לא לזה התכוון המשורר. הבשורות הטובות שהבעיה פתירה. מציע לך קודם כל לשנות את ההגדרה כדי שנוכל להתקדם הלאה.

בהודעה הראשונה שלך חשבתי שזיהיתי את הבעיה המרכזית, חשבתי שאת חוששת שנמאס לו ממך. שזה אומר שאולי הוא כבר לא נמשך אלייך ולכן לקחת על עצמך (שוב יש לומר...) את התפקיד ואת העול ליצור קירבה בכל מחיר!

אסור לנו להשתמש במילים שמעצימות את הפגיעה יותר ממה שקורה באמת.

באמת כדאי שתעשי הפסקת אש כללית. את לא מבינה עד כמה אתם זקוקים לזה.
זאת תקופה שכזאת. והיא תעבור. ובתנאי שתשחררי באמת. בלי לחשב את התוצאה.
עצם ההפסקה תביא לריענון וחידוש הקשר בלי קשר לעבר.

הי שוב,

ממליצה בחום ליישם את הדברים שכתב לך בני. באמת אין לי מה להוסיף. אלו דברי טעם שיוכלו להנחות אותך עוד הלאה ולכן רצוי שתאמצי אותם כבר עכשיו. תודה לבני!

ענת שלום,

התגובה שלך לא נשמעת לי לא פורפורציונלית. אני אף יכולה לשקף אותה דרך מה שאת מעלה בפורום. את לא שמה עליו "איקס", את כן שואלת האם יש מקום לאחות את מה שקרה כאן.. שזה מקום פותח.

ראשית כל, זוהי תקופה לא פשוטה ואני מאד ממליצה לך לקבל תמיכה מלאה מחברות וממי שאת יכולה לשתף שיהיה אתך במה שאת מחליטה.

ממה שנשמע נראה לי שחבר שלך נכנס לאיזוהי תגובה חרדתית - פניקה - כעס גדול - אי שליטה ופחד (מעין משהו שמשלב הרבה רגשות יתכן גם וסביר שחוסר אונים) כשגילה את נושא ההיריון ורצה מיד למצוא לזה פתרון. את בתגובה הלכת לדרכך כי הייתה לך תגובה לא פשוטה כיוון שהרגשת שהוא לא מכיל אותך.

מכיוון שאת מציינת שיש ביניכם קשר מאד טוב ואתם מסתדרים, מתגוררים יחד וטוב לכם, נשמע לי ששווה לבדוק את מה שקרה כאן, כי יש כאן חלקים ששווה לשאול לגבי העתיד שלכם.

חשוב לבדוק מה קורה איתו במצבים של לחץ כי החיים מזמנים לנו גם אותם.. איך הוא יוכל להתמודד? כי חשוב שהוא יהיה אתך אם אתם ממשיכים יחד, גם במקומות האילו.

הייתי ממליצה בחום ללכת שניכם לאיש מקצוע בתחום הטיפול הזוגי. תדברו שניכם על הדברים, שהיה מצב משברי לא פשוט, שאין זה אומר שלא ניתן לדבר עליו או לפתור אותו אם שניכם מעוניינים ומול איש מקצוע אפשר לעשות זאת בצורה המיטיבה ביותר ובמקום בטוח. הזדמנות שכזאת תאפר לכם גם בחון מה קרה וגם לבחון דברים שקשורים לקשר,לעתיד, לרצונות לגבי ההמשך, האמון והאינטימיות בקשר, מה קורה ואיך מתמודדים במצבי דחק? (כמו הדוגמה שנתת) המשאלות של כל אחד מכם, הדינמיקות ועוד.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,