פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי א',

אני חושבת שהשאלה יותר עוסקת בביב התקשורת והאמון ביניכם- האם א מרגישה שאת מסוגלת לדבר איתו על זה? אם היה ביניכם "הסכם" כי לשניכם יש סיסמה זה של זה, כדאי לבדוק מה השתנה.

השאלה היא סביב אמון- מה את מרגישה? האם יש עוד סיבות שאת חשה שאולי יש להטיל ספק בנאמנותו של בעלך?

בברכת שבת שלום

שלום מימי

לצערי לא אספיק לענות היום. אשמח אחרי החג ביום שלישי.

חג שמח,

היי , תודה על התייחסותך! אני רוצה להוסיף כמה דברים לפי השיחה האחרונה- הוא מרגיש שאין לו חברה שהוא לא בזוג שאנחנו מבלים ביחד בכלל,וקשה לו מאוד שההורים שלי מחליטים ואין את ההחלטה שלי בדבר לכך.

שלום מימי,

נראה כי הפערים אכן קיימים, כפי שציינת החל מהפער הגאוגרפי, אבל יתכן והפער המנטלי, התרבותי הוא אפילו רחב יותר. אני מבינה שאת מגיעה ממשפחה יותר מסורתית/ שמרנית שדוגלת גם בהרחקות מסוימות על הרקע הדתי -בזוגיות. הוא אמנם אדם מאמין, אך זוהי הגדרה רחבה מאוד. אדם בעל אורח חיים "חילוני" גם יכול להיקרא אדם מאמין- הרבה מאוד אנשים מאמינים. אין זה אומר שהם מאמינים גם בעניינין אלו של הרחקות. יתכן וזה משהו שעבורו, גם כגבר וגם בכלל, מאוד קשה. העובדה שהוא מכבד את זה היא מאוד משמעותית כאן. זה מעיד על הערכתו וקבלתו "אותך" ואת המקום ממנו את מגיעה. חשוב לעשות צעדים לבוא לקראתו על מנת שיחוש את קירבתך, באופנים בהם הדבר מתאים לך.


אני מאמינה שככל שתעשי פעולות בתוך הקשר שמראות שעל אף המרחק- אתם עדיין קרובים, בחיבור, בגישה, בתקשורת ותשתדלי גם יותר להיפגש עימו- הדבר יהיה משמעותי והוא ירגיש שהיתרונות בקשר עולים על החסרונות.

כפי שהוא אז היה מגיע אלייך וחוזר מאוד מאוחר- אפשר לחשוב על תוכנית כזאת בה את והוא תעשו את המאמצים- ימים מסוימים שאת מגיעה, ימים שהוא מגיע. שבתות עדיין נכנסות מאוחר- אפשר לחשוב על שישי החל משעות הבוקר המוקדמות ועד הצהריים.

דבר נוסף, בהנחה והקשר רציני - אולי הורייך יסכימו לארח אותו, כולל לינה, בביתכם, או- בבית סמוך של שכן טוב/קרוב משפחה - ותבלו את שארית הזמן יחד. יש לכך שתי משמעויות- האחת היא הזמן הרב שתהיו יחד ולכן תתקרבו, תאפשרו לזוגיות עוד מרחב מחיה. השפעה שניה היא להכיר אותו יותר לעומק להורייך, והוא יכיר יותר טוב את המנטליות והבית ממנו את מגיעה- זה בהחלט חשוב עבור המשך הקשר. הדבר יהווה שלב רציני יותר עבורכם, ואפשרויות מגוונות יותר של בילוי משותף.

בשלב זה יהיה כדאי להציע לו את האפשרויות שהעליתי כאן, לנסות לפייסו ולבדוק מה הכי מתאים לכם. נשמע שאת מאוד אוהבת אותו, ובהחלט ניתן לנסות יחד לגשר. לא הייתי ממליצה לעשות פעולות של הימנעות או להמשיך תקשורת של קצרים וכעס- אם באמת את רוצה בקשר. לעשות מאמצים של קירבה ופיוס בוודאי יועילו יותר והוא דווקא יראה בכך מקור והשראה לאותם צעדים מצידו. כלומר זה "יעשה לו חשק" לבוא לקראתך גם.

בהצלחה רבה,

שלום תמי,

אולי כדאי לפרט קצת יותר כדי שנבין מה את חווה סביב המשבר ובכך לתת לך מענה רחב יותר.

החיים קצרים מידי בשביל לסבול.
כסף זה לא שיקול לכלום.

שלום תמר,

לצערי את מספרת סיפור מאוד לא פשוט על בעל שנוטה לסרס אותך בכל מיני רמות- כלכלית, חברתית, אישית, רגשית, זוגית, הורית. אני בטוחה שלא קל לך לחיות עם אדם שעל פי תיאורך מתנהג באופן לא נשלט, ומקשה עלייך ועל כל סביבתו וכמובן על ילדיו את החיים.

אני לא יודעת אם יש טעם לשכנע אותו לגשת לטיפול שכן לא נראה שיש רצון מצידו. אך כן הייתי ממליצה בחום שאת תגשי וכמה שיותר מהר, לשירותים חברתיים או- אם את לא מעוניינת בכך, לשיחות פרטניות (ניתן דרך רופא משפחה לקבל הפניה ללא תשלום או בתשלום סימלי דרך הביטוחים השונים של קופות החולים. עו"ס במרפאה תוכל לכוון אותך). להערכתי את זקוקה לתמיכה גבוהה בהרבה מאשר מענה יחיד כאן בפורום. את עוברת חיים מאוד לא פשוטים עם בן זוגך, הילדים- נראה כך- כבר גדולים, כדאי לחשוב על המשך חייך, אבל רק מול וביליווי איש מקצוע שיוכל לסייע לך לעשות זאת נכון.

מאחלת לך בהצלחה רבה,

שלום קינו,

אני רוצה להאיר מספר נקודות-
ראשית, אתה בחור מאוד צעיר וכנראה גם רציני, שמחפש אחרי קשר לטווח ארוך. העובדה שניהלת 3 מערכות יחסים ארוכות עד גיל כה צעיר מלמדת הרבה על היכולת שלך כן לתרום ולהחזיק רגשית מערכת יחסים, על כל המשתמע- מחויבות, הדדיות, כבוד, אמון וכו'.

לגבי הדפוס החוזר- יפה שאתה מתבונן בהתנהלות ומנסה למצוא דרך בה כן תוכל לא להשתעמם מדי. ננסה להבין מה יש בקשרים האלו, או בבנות הזוג האלה, שגורם לך לרצות לגדוע את הקשר ברמה כה גבוהה. האם יתכן ואתה בוחר בנות זוג אשר "מציפות" מדי? לוחצות מדי? ישנם בני זוג שמאוד רוצים זוגיות אך רוצים גם חופש ומרחב, ולא להידבק אחד לשני. לחילופין ישנן בני ובנות זוג אשר לא מאפשרים חופש ולמעשה הזוגיות היא מרכז חייהם, ולא נשאר מקום ל"אני" להתפתח לבד. בעיקר בגיל כזה- זה מאוד משמעותי ועלול ללחוץ מדי.

כדאי לשאול כמה שאלות, כמו- איזה טיפוס אני של זוגיות? האם אני מחפש גם מרחב אישי בתוך הזוגיות- עד כמה הוא משמעותי לי כדי שאוכל להמשיך לקיים קשר? מה גורם לי להירתע מבת זוג? מתי אני מרגיש שמיציתי? מתי זה עולה על "רף" מסוים שאי אפשר להמשיך הלאה אח"כ?

האם בקשרים אלו היו קונפליקטים שחזרו על עצמם ובגינם הרגשת מחנק?

דבר נוסף, ביחוד בגיל זה, דבר שמאוד אופייני הוא עינין החיזור והרגשה של ערך עצמי גבוה, אחרי שהצלחנו "לכבוש" את היעד. כלומר, גם פה יש מישהי שבהתחלה סירבה ולאחר עבודה מצידך היא נענתה לחיזוריך. האם זה היה בשאר הקשרים? אמנם הקשרים היו מאוד ארוכים, יתכן ובכל זאת משהו בהיענות החיובית שלהן לאורך הזמן- גרמה לך להרגיש שזה מיצה את עצמו? חייבת לציין שכל אלו לגיטימים ושוב מציינת- בעיקר בגילך. אם היית בחור בן 35 ש"זז" ממערכות יחסים בנות שנה- אולי היו מוטיבים נוספים להתייחס אליהם. אך אתה נמצא בגיל של חיפוש מתמיד אחרי כל מיני דברים- זוגיות, עבודה, לימודים, טיולים, תחביבים... זה בסדר לסיים מערכות יחסים. השאלה היא האם בנוסף- היו שם טריגרים שמזרזים את סיום הקשר.

לסיכום, אתה נשמע לי בחור רציני שמחפש גם תשובות להתנהלות הקשרים שלך. זה מצוין ונשמע נכון. בקשר הזה, הנוכחי, אני ממליצה בחום לנסות כל, נניח, חודשיים- לעצור ולשבת רק עם עצמך כשמולך דף - ולכתוב מה אתה מרגיש בקשר, האם אתה עדיין "טעון" בתשוקה וברצון להמשיך, ובתוכנית כזאת כדאי שתנסה למצוא את "השלב הרגיש" בו אתה מתחיל לחוש שנמאס לך. אז חשוב להבין למה נמאס, ואיך כן כדאי לשמר קשר. לשמר קשר בהחלט אומר להפחית תדירות פגישות (ולבדוק איך זה בשבילך), לנסות לעשות דברים אחרים יחד, לנסות "לתדלק" את הקשר בעיניין ובחוויות משותפות אחרות לפני שזה הופך למשהו שהוא כבר בלתי נסבל עבורך.

שיהיה בהצלחה, וחג שמח

שלום סיון,

אני מניחה שאין תשובה חד שמשמעית. את שמה דגש על פינה מסוימת שהיא כבר מעכשיו נראית לך כדבר שיכול להוות בעיה בקשר. נכון, אתם מגיעים כנראה מעולם זוגיות שונה, בו את כבר יודעת מה נכון לך ולמה את רגילה, והוא לא רגיל לשפה כזאת ומתקשה בכך. היפה הוא שאתם יודעים לדבר על כך. כשיש שיח על הבעיות- יש גם פתרונות ברוב המקרים. שיח על בעיות יכול לגרום לכל צד "לזוז" מעט מההתנגדות ולהגיע יותר לקראת הצד השני.

אני מציעה לבחון ולראות. להמשיך להיפגש, לבחון.. לזכור את הנקודה הזאת בפירוש ולא "לחפש" אותו. הקושי הוא שלו ואצלו- ללא קשר אלייך. ואת זה חשוב שתזכרי. ככל שתיפגשי איתו יותר ככה תדעי האם השוני הזה ממה שאת רגילה- יכול להוות מכשול או לא. אולי תופתעי לגלות שהוא דווקא כן מביע את עצמו, בדרכים מסוימות, מוסכמות על שניכם. אי אפשר לדעת.

לסיכום, שמרי על עצמך במובן זה שאת זוכרת שזה לא משהו כלפייך אישית. מצד שני, המשיכי להיפגש איתו כדי להבין איפה הוא עומד על הסקאלה שלך, עד כמה זה באמת יהיה קריטי. אולי זו גם עבודה פנימית עבורך, לדעת איך להתנהל עם מישהו קרוב שלא מביע רגש. עד כמה את בטוחה ואוהבת את עצמך גם בלי אמירות מפורשות. כן, אולי זה יהיה קשה.. אבל כל אדם שאנחנו מכירים בא להפגיש אותנו עם חלקים שלנו- אולי הפעם "כוונת" אליו כדי לבדוק עם עצמך עד כמה הביטחון שלך יכול לעלות, גם בלי קשר לפידבק קבוע?

בהצלחה רבה, חג שמח

שלום דנה,

אני רוצה לשים דגש על השלבים השונים שלכם מבחינת בשלות ואולי גם פערים במנטליות. מדובר בבחור שצעיר ממך בשנתיים. בגילאי 30-35 אולי זה פחות משמעותי, אך אתם כרגע בשלבים מאוד מהותיים של עיצוב החיים, הזוגיות, מתחילים להבין מה רוצים מהחיים.. הוא בחור בן 23. יש שיגידו שמתנהג בדיוק באופן בו הוא אמור בגיל זה- פינוק, עצלנות, רוצה שהכל יגיע אליו.. המשך של גיל ההתבגרות. יש צעירים בני גילו יותר עצמאיים שבשלים יותר. אך הוא אולי עדיין פחות ועוד צריך לעבור דרך.

נשמע שאת, בשנתיים שאתם יחד, עשית שינוי חיובי. בעוד את "גדלת" בכמה צעדים, הוא אולי עדיין בתחילת הדרך (אני מסתמכת על הדברים שלך). כל האחריות עלייך ואת חשה כמו "אמא" עבורו. כמובן כך לא אמורה להיראות זוגיות. זוגיות בהחלט מדברת על חלוקה, על הדדיות.

מעבר לכך את אומרת שגם עד המעבר יחד היו בעיות. יתכן וגם הן סובבות סביב בשלות רגשית, פערים מנטליים.

הייתי מציעה לדבר איתו על מה שזה גורם לך לחשוב, על כך שאת תוהה לגבי ההתאמה ביניכם- להיות אמיתית. לשאול אותו מה דעתו. ולבדוק מה משם והלאה. זה בסדר גמור לבנות זוגיות ארוכת טווח ולהתבונן בה מהצד, ולהחליט כך או כך. זה לגמרי תקין וכך זה אמור להיות. הפרמטרים האחרים שהזכרת על תשוקה, יחסים ועוד מראים בפירוש ומאותתים על טיבו הירוד יחסית של הקשר בעינייך. מותר להטיל ספק ובהחלט רצוי לשתף את הצד השני מה את חשה.. על כל המשמעויות.

בהצלחה רבה וחג שמח,

לא רוצה. אני יודעת שברגע שזה יקרה אדע שזה הכל בראש ושטעיתי, ואז יהיה מאוחר מדי. סיפרתי לו הכל, על אף שזה נורא. ביקשתי את עזרתו כי הייתי בהיסטריה. הוא שאל אם אני אוהבת אותו ועניתי לא יודעת. כי אני לא יודעת. לא יודעת כלום. לא מצליחה להרגיש דבר, לא מצליחה להעלות זיכרון נעים. רק פאניקה. אז הוא אמר שאני צריכה להחליט אם אני נשארת או הולכת. הוא לא מחזיק אותי.. אבל שאחליט בהקדם כי מבחינתו זה עינוי. והוא בעצמו כבר מבולבל. אני בהיסטריה. לא יודעת מה לעשות. לא רוצה לאבד אדם מדהים, את החבר הכי טוב שלי, בן זוג אוהב ותומך וסבלני שהקריב המון בשבילי.
מה קורה לי? האם זה שיגעון חולף? האם עליי להתגעגע אליו מעט? או האם זה הדבר ממנו אני חוששת יותר מכל, שמעולם לא אהבתי אותו כראוי ושזה נגמר. אני לא רוצה. אנא עזרו לי.. אין לי למי לפנות.

שלום ליה,

אני מצטערת לקרוא את מה שאת עוברת. קודם על זה בסדר לחוש מבולבלת גם כשאת נשואה. זה מאותת על משהו. ננסה לבדוק מה הכיון.

בהחלט לגיל הצעיר שלכם יש משמעות בבחינת "מה יכולתי להשיג", אפשר גם לחשוב אחרת- "מזל שמצאתי אהבה כ"כ מהר. מה היה קורה אילו הייתי נשארת ללא זוגיות כמו הרבה אחרים". כלומר למחשבות האלו יכולים להיות שני צדדים.

מעבר לזה, אני קוראת שורותייך ומבינה שאת בחרדה, בפאניקה, בהיסטריה. האם פעם, כשהיית נתקלת במצבים כאלה שהביאו אותך לחרדה, הלכת לטיפול? ניסית להיעזר בתמיכה חיצונית? מאוד כדאי לשקול מכמה סיבות:
1. את תחושי מיידית בהקלה. מספיק אחרי שיחה שתיים שמישהו אחר (לא בן זוגך), מקצועי ומיומן, נמצא שם בשבילך, את תחושי בהטבה.
2. בן זוגך יחוש שאת עושה משהו עבורו. ואיך אם את עוברת טיפול למעשה זה עבורו? כשאת תגיעי רגועה יותר, מיושבת יותר, את בוודאי גם תקריני זאת בבית. הוא ירגיש שאת משקיעה בו דרכך.
3. גם מבחינה זוגית את תוכלי לקבל אי אילו תשובות למה שאת חשה כיום. כן אוהבת, לא אוהבת. מטפל יכול לסייע לך להתמקד בתחושות הנכונות ופחות בעמעום הזה שאת חשה כרגע.
אדם שנמצא בחרדה, הרבה פעמים לא פנוי כלל לצד השני. אני לא מופתעת מאוד כשאת אומרת שאין לך פנאי אליו (זמן יש לך, פניות רגשית אין ממש), ולא מופתעת כשהוא כועס שאת לא מראה באופן מעשי ומוכיח שאת באמת אוהבת אותו. כיוון שהמצוקה שלך היא גבוהה. לאנשים שנוטים לחרדה, יש חרדה מהרבה דברים. לא רק מזוגיות. פעם זה זוגיות, פעם זה משהו אחר. פעם זה הכל יחד. זאת סיטואציה מאוד קשה להיות בה.

כרגע את מוצפת גם בחרדה ובבהלה, וגם ברגשות אשם. אני בהחלט ממליצה לגשת לאיש מקצוע. ניתן דרך קופות החולים או פרטי. טלי שותפתי לניהול הפורום מאוד מומלצת בעיניי, תוכלי ליצור איתה קשר לקראת אמצע אוקטובר לאחר שתחזור מחופשה.

נסי לזכור שזה קורה, וזה בסדר ולגיטימי לחוש כך. בעיקר בגיל כה צעיר. נסי לבדוק אם את מתחברת למה שכתבתי.. בהנחה וכן, אפשרי להראות מענה זה לבן זוגך ואולי זה יקל גם עליו. אין לי ספק ששי בך רגשות חיוביים אליו, ובוודאי שביניהם גם אהבה. רק חשוב "לנקות" את מה שמסביב. הוא לא יכול לקחת על עצמו עול כזה של "מטפל" בך. בפירוש מישהו חיצוני. כך שניכם תחושו הקלה.

בהצלחה רבה וחג שמח,

שלום simi,

אני מבחינה שרוב הקשיים שאת נתקלת בהם דווקא קשורים אלייך באופן אישי ופחות לזוגיות. כלומר הקושי היומיומי שלך בוודאי משפיע על מערכות היחסים שלך עם המשפחה ועם בן הזוג. נשמע שיש דברים בעבודה שטוב לך איתם ויש דברים שפחות טוב לך איתם ואת פחות בטוחה בעצמך לגביהם. הדעות מסביב אף הן משפיעות עלייך. כלומר יתכן והסביבה משקפת לך משהו שאת גם חשה אותו בעצמך. כשאת מעלה אכזבה רבה מכך שאת עובדת מאוד קשה אך מרוויחה מעט, הסביבה שלך אף היא מודעת לכך ואולי מעודדת אותך לפתור את הבעיה. מתוך אהבה ודאגה אלייך.

את כותבת כי יש לך איזשהו קושי בתקשורת- את נוטה להסתגר (גם כך הכותרת שנתת להודעה שלך פה) וטולי זה חלק משורש העינין. אולי היה לך קל יותר לפנות לממונה עלייך בעבודה, או לכתוב לו מה את מצפה כרגע שתהיה התמורה לעבודתך שאת כה אוהבת. אולי היה לך קל יותר לדעת שיש ברשותך כלים טובים לפתח תקשורת טובה הן מול העבודה והן מול הסביבה האישית שלך.

הייתי ממליצה בחום על סדנא לתקשורת (חפשי ברשת, בוודאי יש הרבה), או כל טיפול אחר שיכול לסייע לך לפתח כלים - במקום הימנעות, יש ליזום. גם אם קשה, מטפל/ת יכול מאוד לסייע לך בכך. כיוון שמדובר במצב שהוא יותר קשור אלייך, טיפול פרטני יכול לסייע לך. ואם לא, כפי שהצעתי- סדנאות שקשורות לפיתוח מודעות, תקשורת, ביטחון עצמי. אלו דברים שגם יכולים לסייע לך לקבל כלים. בעבודה בניגוד לזוגיות, לא יסייעו לך לתקשר טוב יותר, לא לברוח מהקונפליקט- אלא להפך, כל עוד תהיי עובדת ש"לא עושה בעיות" ולא דורשנית או עומדת על שלה, כך גם לא יפנו אלייך ולא ינסו לסייע. אך אם את תדעי לגשת ולתקשר נכון- בוודאי שתקבלי יחס חזרה ותוכלי לפתח שיח.

ולכן להערכתי זה שורש העינין וכאמור, ניתן בהחלט לטפל. דרך הקופות או גם באופן פרטי ניתן לגשת לאיש מקצוע (גם קואוצ'ר יתאים במקרה הזה) ולנסות יחד לעלות על דרך מיטיבה יותר.

בהצלחה וחג שמח,

שלום דניאל,

מבינה את הקושי. את מתארת מצד אחד מצב שהו הוא לא רוצה לצאת, ומעדיף להיות יותר בבית. אך מצד שני כאשר יוצאים עם משפחה וחברים הוא דווקא רוצה, אם הבנתי נכון.

אולי כדאי להתעכב איתו על ההבדל בין יציאה שלכם לבד, לבין יציאה עם עוד אנשים. האם יש חשש או חרדה סביב יציאה כזאת לבד? אם כן, מהו? נשמע שזוגיות בת ארבע שנים, מגורים משותפים ואף כלב (בכל זאת משהו משותף וחיובי) יכולים לגשר על בעיות מסוג זה. האם כל הארבע שנים זה מה שהיה? אולי מדובר במשבר חולף? ריבים שחוזרים על אותו נושא או אותו מוטיב הם בהחלט סיבה טובה לבדוק מה קורה בקשר ואיך כן ניתן לפתור את הבעיה. יחסים אנטימיים שנפגעים גם הם סימן לחוסר תקשורת או לקצרים בתקשורת היומיומית השוטפת, ואני חושבת שאת עולה על נקודה חשובה, שכן אם אתם רואים עתיד יחד- שווה לפתור את הבעיות כל עוד הן קיימות.

בד"כ פיתרון של קונפליקט כזה או אחר יחשל אתכם לפתרון בעיות אחרות שיצוצו בהמשך בשלבים אחרים ומתקדמים יותר של הזוגיות.

לסיכום, הייתי שמחה לשמוע מה בדיוק מפריע לו או ממה הוא חושש כשהוא יוצא איתך לבד ולא עם המשפחה או החברים- יש כאן הבדל משמעותי. כלומר לפי מה שאני מבינה- הוא כן אוהב לצאת כשמדובר באוירה מסוימת. אך מה יש בלבד הזה כשהוא מחוץ לבית, אשר שונה מהלבד כשהוא בתוך הבית? וכן הייתי שמחה לדעת האם כך זה היה לאורך הקשר וכך "קיבלת את החבילה", או שמדובר במשהו שהתהווה לאורך הזמן? האם תוכלי להצביע על אירוע מסוים או על משהו שקרה, שאולי היה יכול להוביל להתנהלות כזו מצידו? אפילו משהו ביניכם.

בהצלחה וחג שמח,

היי עדי ,
תודה רבה רבה על התגובה המהירה !
למען האמת לא זכור לי מתי הוא השתנה ככה, זה לא שהוא ״חושש״ לצאת איתי לבד, היינו הרבה פעמים לבד בחוץ הוא פשוט משתעמם מזה, למשל- אם אני מציעה לו ללכת לשתות קפה בחוץ אז בוא אומר למה בחוץ אם אפשר בבית? ומעבר לזה- למה אני צריכה כל הזמן להציע? זה מתסכל אותי מאוד לדעת שכל מה שהוא רוצה לעשות זה לשבת בבית כל היום לראות טלויזיה או לשחק בפלייסטיישן. הכוונה בחברים ומשפחה - חברים שלו ומשפחה שלו- הוא מעדיף אם כבר לצאת, אז לעשות איתם דברים ולא לבד.
מבחינת יחסי מין- הוא לא מראה נכונות כל כך ואני מרגישה זו שכל הזמן יוזמת. אם אני לא עושה שום צעד על מנת שזה יקרה, הוא לא עושה. ובכל פעם שאנחנו רבים והנושא עולה, הוא מכחיש בתוקף שזה נכון ואומר לי שהוא מנסה כל הזמן ונתקל בקרירות. ואני מצידי בכלל לא רואה שהוא מנסה... ברור לי שיש קצר בתקשורת , אני לא רוצה לתקוף אותו כל פעם מצד אחד ומאידך קשה לי לשמור בבטן את הדברים אז אני אומרת לו והוא פשוט לא מבין או מתכחש לחלוטין. שתביני, ניהלנו שיחות וריבים לא פעם לא פעמיים על הנושאים האלו, במקום לפתור את הדברים הוא רוצה פשוט לסיים את הריב, מושיט לי יד ״לשלום״ ואני לא רוצה להמשיך מחשש שימאס לו אז אנחנו משלימים וחוזר חלילה מבלי ששום דבר לא ייפתר. או שהוא אומר שהוא ינסה להשתפר ואני גם ואני עושה מאמצים מהצד שלי והוא פשוט לא עושה כלום, ושוב... ריבים, צעקות ובכי.
מעבר לכך, אני נמצאת בחיים בתקופה מאוד לא קלה, גם מבחינת לימודים גם משפחה ... הבריאות שלי לא איתנה ואני מרגישה שאני מאוד לבד, גם כשאני איתו- מרגישה לבד. כשאמרתי לו את זה (אולי זו היתה טעות) הוא נעלב ואנר שזה מאוד מעליב וכעס עלי. תגובה שלדעתי גרמה לי עוד יותר להרגיש לבד ותחושה ממש רעה....
בקיצור אודה לך אם תוכלי לכוון אותי איך לגשת אליו , מה לעשות, האם לוותר מראש? האם לנסות ולדבר איתו שוב?
תודה רבה וחג שמח!!
דניאל.

לצערי לא אספיק לפני, אנסה לתת מענה ביום שלישי.
חג שמח :-)

ברור!
מעריכה זאת מאוד
(אגב בזה הרגע רבנו על זה שוב ופשוט יצאתי מהבית מסתובבת עד שתעבור התחושה המגעילה...)
תודה וחג שמח
דניאל

שלום דניאל,

נשמע שיש כמה דברים שמפריעים לך בקשר, אולי לא הכל קשור ביציאות החוצה אלא התנהלות כללית של בן זוגך בקשר. יתכן וזה אופיו של הבחור- עושה מה שהוא יכו לעשות, מאוד רוצה להתפייס ושהכל יהיה כשורה וטוב, ומתקשה לבצע שינוי (לרובנו קשה מאוד לבצע שינוי בעיקר כשאנחנו מרגישים מהצד השני שאנחנו לא בסדר).

אני מבינה ממך שבתקופה רגישה זו את רוצה לחוש יותר ביחד מאשר לבד. אולי שווה לשים עלייך את הפוקוס ולא עליו. כלומר, לגשת אליו כאשר את זו שעוברת משבר מסוים כרגע, שאת זו שצריכה יחס והתייחסות למה שאת עוברת. אולי כדאי לקבוע מראש- פעמיים בשבוע- שהוא קובע מהם הימים ולאן יוצאים. פעם אחת בבית עם ארוחה, ופעם נוספת בחוץ- כל מקום שיבחר. אפשר להביא תרמוס עם קפה ולשבת. לפעמים עם הזמן מבינים יותר את אופיו של הבחור ותוך כדי שינויים ששני הצדדים עוברים צריך לבחון האם מתאים לך כרגע לקבל אותו כפי שהוא, נניח ולא יצליח לעשות כזה שינוי.

הרבה פעמים זוגות מתמודדים עם קשיים כאלה ואחרים ומבינים שזה חלק מהדינמיקה. עיקרון ההדדיות הוא חשוב- להרבות בהתייחסות זה לזו בעיקר בתקופות קשות. שווה לדבר איתו על "הביחד", עלייך- אבל לא עליו. שלא יחוש מותקף. נסי את הגישה הזאת לתקופה (לא מספיקה שיחה אחת) ולהעביר אליו את הבחירה שלפחות אחת לשבוע יוצאים, אפילו לשבת על הדשא.

הייתי שואלת במקביל האם את חשה שבמהותו הוא לא אדם "של עומק", לא מתעמק בשיחות, בחיים, מסתפק בהתנהלות קונקרטית וכך טוב לו. יש גם כאלה, וכאן מדובר על אישיות ועל אופי נטו, והשינוי שיקרה לא יהיה גדול. אז נבדיל בין שינוי שהוא בר מימוש, לאחר התוכנית שהצעתי נניח, לבין שינוי שהוא לא- ואז המסקנה היא שזאת החבילה וזהו אופיו של הבחור.

שיהיה חג שמח

היי עדי ושוב תודה רבה על התגובה המהירה
הצעתך טובה מאוד ואני מופתעת שלא חשבתי על זה בעצמי...
אכן מדובר באדם שהוא חכם ואינטיליגנט אך באמת מהיכרותי הרבה עימו מעדיף לרוב לחיות בכיף בלי יותר מדי ״הפרעות״ ובלי יותר מדי ״רעשים״.
לםעמים אננ מרגישה ״מרעישה״....
אנסה באמת להבין אם מדובר בעצלות או שבאמת באופי. אם כן, כנראה שאנחנו לא מתאימים בעניין הזה ואני צריכה לראות מה עלי לעשות, יתכן שאיאלץ להתגמש בלית ברירה.
כמובן שאיישם את כל מה שאמרת ואדווח בהמשך...
תודה רבה רבה
וחג שמח
דניאל.

שלום ליר,

להכיר את בן הזוג שמתאים לך הוא אכן תהליך ולעתים לוקח זמן ובדרך מכירים אנשים שפחות מתאימים. אני מבינה את מה שאת מרגישה.

מה שחשוב ממה שאת מעלה שאת מסתדרת גם עם השהייה שלך עם עצמך.

כלומר, את רוצה להכיר, אך את גם יודעת להיות עם הלבד שלך, שיש בזה חשיבות גם בחיים לבד, אך לא רק, זה חשוב גם בחיים עם בן זוג, היכולת הזאת להיות עם עצמך.

ולא כולם יודעים איך.

משהו נוסף, את מזהה את דפוס הגברים שהכרת לאחרונה, ציינת דפוס של שתלטנות, שחצנות..חשוב שאת מזהה את זה.

מספר הצעות:

חשבי מה חשוב לך בבן זוג שהיית רוצה להכיר? אילו תכונות? אילו תכונות חשובות לך? על אילו את יכולה להתפשר? (כי אין איש מושלם בעולם זה).

האם יש דפוסים שחוזרים בהיכרויות שלך שגורמות לקשר להסתיים, משהו שאת יכולה "לשים את האצבע".

לגבי דרכי היכרויות, לא חייבים דרך אתרים.

אם את בוחרת להשאיר כרטיס באתר מומלץ לסמן שאת מחפשת למטרות קשר רציני בלבד.

אופציות נוספות: דרך חברות, דרך משפחה, מכרים ועוד..

להרחיב את המעגל החברתי שלך דרך קבוצות בפייסבוק, טיולים, דרך קבוצות שונות שנפגשות ומכירים שם גם חברות וגם חברים ודרכם ניתן להיחשף ליותר אנשים (קבוצות, סדנאות, תחומי עניין משותפים ועוד..)

עצם הפעילות כבר תעשה לך טוב ותתן לך תחושה של חברה בדרך להכיר מישהו..

משהו אחרון: במידה ואת מזהה שיש לך קושי מסוים בהיכרות עם גברים ואת לא מצליחה לפתח קשר (=ללא שום ביקורת או שיפוטיות) ניתן תמיד להיעזר בשיחות עם איש מקצוע, אשר יעזור לך בכיוון הזה, ממש כמו שנעזרים לגבי כל תחום בחיים, לרבות זוגיות.

חג שמח ובברכה,

תודה רבה לך טלי על המענה המהיר :)

זהו, שאף פעם לא חשבתי מה אני באמת מחפשת, לכל דייט שיצאתי לא ממש ניסיתי להתעמק מי הבנאדם שעומד מולי, פשוט ניסיתי "למכור" את עצמי, כדי לעשות רושם טוב.
יכול להיות שאני כבר מתפשרת?!?
אני מרגישה כמו "עיוורת" שהולכת לפי תחושות ולא לפי מה שרוב האנשים עושים בדייטים - פשוט לשאול שאלות.

מה כוונתך? "לשים את האצבע"? ( לא מובן לי המושג).

אשמח לתשובה.

יום מקסים!

כוונתי ב"לשים את האצבע" זה למעשה לדעת, להיות מודעת שיש דפוס מסוים שאפשר לזהות אותו.

ציינת עכשיו לשאול שאלות, אפשר ורצוי לקחת את זה למקום של שיחת היכרות, התעניינות בשני, לפתח את מערכת היחסים להיכרות. ככל שמכירים יותר זמן, יותר דברים נחשפים ומגיעים ליותר אינטימיות (כוונתי גם לאינטימיות רגשית).

ללכת לפי תחושות זה בסדר, חשוב לשלב את התחושות עם הרציונל בעייני, יש רגשות שעשויות להתפתח עם הזמן של ההיכרות ויש שמתפתחות מהר (דוג' התאהבות שהיא מאד נעימה אך אינה הכרחית להצלחה זוגית.. והיא שלב שעובר לכל היותר לאחר מס' שבועות).

נסי לראות מה מניע אותך בקשרים, מה חשוב לך, איזה אדם היית רוצה להכיר...

בהצלחה רבה

עמישב שלום,

אין כ"כ מה לעשות במצב הזה אם היא החליטה על פרידה.

מה שקרה יכול לנבוע מכל מיני סיבות שלא ניתן לדעת דרך הפורום.

יתכן ופתאום כשקשר נהיה אינטנסיבי היא נבהלה, יתכן וכשמשהו הופך למוכר וכשאתה הופך למושא אובייקט בטוח, זה כבר לא מרגש אותה, יתכנו כאן הרבה סיבות...

מה שאפשר להפיק מכך שיתכן ושווה לקדם קשר יותר בהדרגתיות.

באשר למה שהיא אמרה לך, יתכן ולא היה לה קל להיפרד והיה לה יותר נוח להשליך עליך את החוויה של האינטנסיביות והיוזמות.

מה שהייתי "לוקחת" מחוויה זו היא לגמרי את המקום שלך, איך אתה בקשרים, מה נכון לך, איזו מידה של אינטנסיביות מתאימה לך ועוד..

שנה טובה וחתימה טובה,

מיה שלום,

מה שבולט ממה שאת מציינת זה הקשר האינטימי, שאת לא מגיעה לקשר הזה עם אף בחור שאת יוצאת אתו.

יתכן ואני טועה ויתכן וזו נקודה למחשבה אך יכול להיות שיש משהו שאת חוששת מלהגיע לאותה אינטימיות/מיניות.

זה יכול להיות קשור לדימוי גוף (כתבת שנשארו תסמינים מהאנורקסיה ויש שאלה האם אחד מהם הוא שאת מרגישה נוח עם איך שאת נראית מבחינת הגוף..וציינת שמשקלך כיום תקין - אך באנורקסיה זה יותר בתפישה עצמית כפי שאת יודעת).

האם יש דברים נוספים או אחרים מודעים או לא שמפריעים לך להגיע לאינטימיות?

האם יש חששות בתחומים אחרים? להיקשר אל בחור? להיעזב ע"י בחור? (חרדה שיותר קשורה לנטישה).

זה יכול לבוא מכל מיני מקומות ויש כאן בהחלט שאלות להדהוד.

אני מתארת לעצמי שבתקופה שהיית באנורקסיה היית מטופלת ונעזרת על מנת לצאת מהמקום הזה. אפשרי בהחלט לשקול לחזור לאותו מטפל/ת (פסיכולוג/ית/עו"ס/ית, פסיכותרפיסט/ית) שיעזרו לך גם בהיבטים האילו שאת מעלה כאן.

אל תכני את עצמך "מוזרה", אלא בחורה שזקוקה לעזרה על מנת להגיע למטרות נוספות בחיים וזה בסדר.

מה שיפה, שאת מזהה את הדפוס הזה אצלך וחשוב להבין על מה הוא יושב והדפוס לא ינהל אותך במערכות יחסים עתידיות.

משהו נוסף: כתבת על לבד. בזוגיות טובה המקום של הלבד במינון הוא גם חשוב . יש את המקום של "אנחנו" ויש גם את השהייה לבד, עם התחביבים, עם הדברים שלך. יתכן ויש חשש לאבד לגמרי את עצמך עם תיהי בקשר ואז את מסיימת אותו לפני שהוא הופך למשהו "בולע".. גם נקודה למחשבה..

בהצלחה ושנה הטובה,

אלינור שלום,

את מעלה כאן שאת מרגישה שינוי בקשר הזוגי, בהתייחסות ויש מקום להעלות את הדברים עם בעלך, כך שתוכלו לדבר על הדברים בצורה לא מאשימה, לא מבקרת ובצורה שמזמינה הקשבה אקטיבית ולא שתהי במקום של לנחש מה קורה או במקום של תסכול שאת צריכה לשמור על ארבעה ילדים בזמן שהוא והיא עובדים.

אני בהחלט הייתי יוזמת שיחה עם בעלך בעיתוי מתאים, הייתי תומכת בו שאת מבינה שהעסק שלו חשוב ואת מפרגנת לו על כך אולם, משתפת אותו מה זה גורם לך שהם נמצאים בחדר הרבה זמן. קיים סיכוי שזה אכן עבודה נטו, אך כן הייתי "נוגעת" בשיחה על השינויים שאת מרגישה שיש בזוגיות, ביחס ומעלה את זה שהמקום הזוגי שלכם הוא חשוב וחשוב שאת ואתם כזוג תרגישו בו טוב.

לצד זה, את בהחלט יכולה להעלות שקשה לך לשמור על ארבעה ילדים ויש מקום לחשוב על בנותיה, שתמצא להן סידור מתאים לשעות שהיא נמצאת. כמו שאדם הולך לעבודה, הוא לא מביא את ילדיו, הם נמצאים בגן/בי"ס, בייביסיטר (אם הוא צריך שעות אחרות) כלומר, יש כאן בהחלט מקום לחשיבה.

במידה ואת רואה שנוצר קשר חברי ובנייך משחקים עם בנותיה, יתכן שאפשר לחשוב על סידור חלקי שיתאים לכם..

אם אסכם, זה לדבר אתו, זה בעלך, חשוב שתהיה לכ תקשורת פתוחה, חשוב שתקשורת זו תהיה בונה, אפקטיבית, מעודדת הקשבה, בשיחה מכבדת ובאופן שאכפת לכם אחד מהשנייה וממה שעושה לכם טוב/לא טוב. ולהגיע לעמק השווה.

בברכה ושנה טובה,

דיברתי איתו..ומבחינתו לא קרה דבר וסיכמנו בזה שאני סומכת עליו למרות שאני לא שלמה עם זה אבל לא שווה את המריבה.הוא אמר שהמשפחה חשובה לו מכל דבר ושום בחורה לא שווה את זה שהריב.ומבחינתי כל בחורה היא מושכת אפילו הכי לא מטופחת.היא מצליחה לעשות דברים בכוחות עצמה היא נראת אחת שיודעת הרבה בהרבה תחומים.וזה לא שאני מקנאה בה אני מקנא בקשר שלהם הקשר שהם יצרו בינהם ועל השינו שאני עוברת במערכת היחסים שלי עם בעלי ומה שקורה כל ערב הוא מוצר על מה לריב זה נראה שהנוכחות שלי מפריעה לו מאוד
לדוגמא מצאתי תאריכון שלנו והראתי לו כי מאוד התלהבתי ואז תלשתי את החודשים שכבר עבר והוא חטף לי מהיד וניסה להתחיל מריבה.דברים קטנים שאני עושה לא בכוונה כדי לעצבן אותו.וזה רק דוגמה קטנה איך הוא מחפס בכדי לריב. אני לא זוכרת שהינו רבים על ערב והולכים לישון בלי להשלים או שאחד מאיתנו לא אומר סליחה
הסקס שלנו מעולה בערך כל 2-4 ימים יוצא שאנחנו מקימים שככה נראה שהוא עדיין רוצה אותי איך אני מפחדת שזה רק לזה.למרות שאני מאוד נהנת ואוהבת אותו מאוד איך נמאס לי להשלים ואז מגיע הסקס
האם אני בבעיה?האם זאת תקופה כזו שאין בררה ולהשלים עם המצב?

אין צורך להשלים עם המצב ולהישאר עם תסכול בקשר.

זה שיש בניכם יחסי מין סדירים זה סימן טוב ואני לא מאמינה לפי מה שאת מעלה שזוהי הסיבה שבעלך אתך בקשר.. אני בטוחה שיש מעבר, יש לכם ילדים ויתכן וזה המקום לבדוק מה ה"מעבר" הזה.

האם יש מקום שתיצרו לעצמכם חוויות זוגיות, תצאו לעתים, תיקחו לעצמכם פסק זמן זוגי לזמן איכות ביחד - שוחחו איך ליצור לעצמכם את המקום הזה.

ובהחלט יש מקום לומר שאת מרגישה שונה ממה שהוא מעלה וזה חשוב ששניכם תרגישו טוב בקשר.

במידת הצורך, תמיד ניתן להיעזר בשיחות אצל איש מקצוע בתחום הטיפול הזוגי.


באשר לאמירתך - הרגשתך שכל בחורה יכולה להפעיל קסמים על בעלך, אמירה מעט מכלילה, אני יכולה להבין את ההרגשה שלך אבל לא כל בחורה רוצה להיות בעמדה כזאת או שיש לה בכלל חשיבה או מטרה כזאת.. ולא כל אדם נשוי רוצה לקבל כזה דבר...

יש מקום לסמוך, יחד עם זאת לפתח ולשמור על הזוגיות... ולשים גבולות איפה שלא מתאים לך (אם את לא יכולה לשמור על ארבעה ילדים בכל פעם כמו בדוגמה שציינת או בכלל)...

תודה -רבה!וגמר חתימה טובה

אין צורך להשלים עם המצב ולהישאר עם תסכול בקשר.

זה שיש בניכם יחסי מין סדירים זה סימן טוב ואני לא מאמינה לפי מה שאת מעלה שזוהי הסיבה שבעלך אתך בקשר.. אני בטוחה שיש מעבר, יש לכם ילדים ויתכן וזה המקום לבדוק מה ה"מעבר" הזה.

האם יש מקום שתיצרו לעצמכם חוויות זוגיות, תצאו לעתים, תיקחו לעצמכם פסק זמן זוגי לזמן איכות ביחד - שוחחו איך ליצור לעצמכם את המקום הזה.

ובהחלט יש מקום לומר שאת מרגישה שונה ממה שהוא מעלה וזה חשוב ששניכם תרגישו טוב בקשר.

במידת הצורך, תמיד ניתן להיעזר בשיחות אצל איש מקצוע בתחום הטיפול הזוגי.

שני שלום,

אני חושבת שענינו לך בפורום על שאלתך, בעבר... זוכרת שאלה לגבי בעל שמתבונן על עצים, אנשים ועוד...

שאלת לגבי האם ילד שנכנס למשפחה משנה אותו? בוודאי שכן. כניסה של ילד למשפחה הופכת אתכם להורים ויש כאן הרבה אחריות, שימת אדם אחר במרכז, מילוי צרכים של הרך הנולד ועוד..

יש לי המלצה חמה עבורכם שתעזור לכם להתמודד גם עם השאלות שאת מעלה.. הרושם שמתקבל שאתם נכנסים למעגל של ריבים בכל פעם שקורה משהו (ואני מבינה שבעלך לא מתבונן בבחורות בלבד,אלא הוא מתבונן בכל מיני דברים בכלל...)

וכן עם תקופת ההיריון והכנה לתקופה של הפיכה להורים.

ממליצה בחום להיפגש עם איש מקצוע שהוא גם מטפל/ת זוגי/ת.

אם אינכם מצליחים לדבר ביניכם כפי שאת מתארת, תוכלו לקבל כלים נהדרים להמשך הדרך, ליצור תקשורת בונה ביניכם וכן למה שאת מעלה.. ו

שנה טובה ובברכה,