פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ניצן שלום

אני קוראת מדברייך שאת מודעת להרבה מאד דברים. מספר דוגמאות: לצורך להגיע לעמק השווה, למה את מרגישה שלא נוח לך ולא היית רוצה לקחת על עצמך (את כל מטלות הבית),
ההחלטה לא להפוך את אותו חשד לגבי המספר הלא ידוע לחיטוט יתר מיותר ועוד.

שינויים בחיים עשויים להביא אתם לחצים. גם שינויים טובים.
אתם עומדים לאחד את משק הבית שלכם, לחוות אחד את השני יותר באינטנסיביות ולהתרגל איש איש להרגליו וזה מובן שזה מעלה לחצים וחששות ויתכן שאף החשד שעלה אצלך משקף את החשש הזה של המעבר ביחד.

מה שאני ממליצה לך זה למעשה מה שאת ציינת בפנייתך. לשוחח על הדברים ביניכם, בפתיחות, בהיעדר שיפוטיות. לחשוב ביחד מה נוח לכל אחד לקחת על עצמו.
יש אנשים שיותר/פחות אוהבים כביסה/בישול/זריקת פח/ניקיון ויש שיותר.. ועוד כהנה וכהנה.

אמרי לו עד כמה הוא חשוב לך ועד כמה הצעד הזה של מגורים משותפים יכול להיות מאד נעים ועוד (חשוב לזכור שבזוגיות גם רבים, השאלה עד כמה זה תופס מקום ואנרגיה בקשר הזוגי).

משהו נוסף חשוב - שיש שינויים שניתן לעשות גם במהלך המגורים המשותפים במסגרת התהליך הזוגי.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה!

אלי שלום,

אני מבינה את התסכול שלך. נשמע שיש דברים רבים טובים בקשר שמחזיקים את הזוגיות אך כפי שציינת במה שכתבת ה"אבל" הוא נושא הסקס.

אלי לא ציינת בת כמה אשתך, איך היא בתקופה הנוכחית מבחינת רגשית? האם היא חווה תסמינים של גיל מעבר או עדיין לא? (=שלב טבעי בחיים).

משהו חשוב נוסף הוא איך היו יחסי המין ביניכם כשהכרתם ובמשך הנישואין והאם אתה יכול להצביע על נקודה שהם פחתו באופן משמעותי כשאתה חש את התסכול שאתה מתאר?

האם אתה מזהה טריגר?

מתקשה לחשוב שאשתך א מינית אם היא נהנתה וקיימה יחסי מין בחייה ולא ברור אם יש מושג כזה או שזוהי הגנה.

יתכן ויש כאן מצב שאפשר לבחון אותו לעומק ולהביאו לטיפול סקסולוגי ולבדוק על מה "מתיישבות" בעיות החשק, שהן די שכיחות, בוודאי אחרי תקופה ארוכה שלך נישואין וילדים ועבודות. האם משהו רגשי (=אצל נשים, מה שקצת פחות קורה אצל גברים, הסקס מושפע מדברים שמטרידים, לחצים ועוד) וכן יתכן שיש שינויים הורמונליים של גיל כמו ירידה בהורמונים לקראת גיל מעבר (יתכן וזה כלל לא המצב אצל אשתך).

האם אתם יכולים לשוחח על אוננות? האם היא מאוננת?

המלצתי תהיה ראשית לבחון את הדברים שהעליתי כאן ולבדוק איתה האם הייתה רוצה לבחון את הדברים בטיפול משותף, ללא שיפוטיות, תוך דיבור על כך שיש לכם דברים משותפים טובים ובונים והזמנה שניתן וזוגות רבים נעזרים גם בתחום זה וניתן להחזיר דברים שהיו. איש המקצוע המומלץ במקרה זה הוא מטפל/ת מיני/ת שהוא פעמים רבות ממקצוע טיפולי ומטפל/ת זוגי/ת. ממליצה לכם מאד לאור שאר תיאורך.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

אפשר ?

שלום לך ומתנצלת על העיכוב,

העובדה שאת מבינה כי את זקוקה לטיפול ולתמיכה חיצוניים היא חשובה ולמעשה התחלת המסלול לעבר פיתרון או הקלה במצב. ישר כוחך.

לגבי טיפול ספציפי- אנחנו לא ממליצים כאן באתר על מטפלים. מה שכן אפשר לעשות, לבדוק במוקדי הביטוחים בקופות החולים, דוגמת כללית, מכבי וכד' ולבדוק מולם מה מגיע לך מבחינת החזרים עבור טיפול. דבר נוסף שאפשר לעשות- לגשת לרופא משפחה ולבקש הפניה לטיפול פרטני- בד"כ ללא תשלום - יש לך פרוצדורה פורמלית מול הרופא והקופה (טופס 17 וכו').

אפשרות נוספת היא לגשת לשירותים החברתיים במקום מגורייך ולבקש שם שיחות או טיפול.

יש הרבה אפשרויות כיום לקבל טיפולים מסובסדים, יש אף מכונים (כמו מכון טמיר) שגם שם העלות היא סמלית יחסית.

דרך שיחה עם המטפל תוכלי לדעת מהו הטיפול הטוב עבורך. אם מדובר בטיפול קצר מועד, יש טיפולי פסיכותרפיה קצרי מועד, או טיפולי CBT - טיפול התנהגותי קוגניטיבי שמיועד גם לאנשים הסובלים מחרדות שונות. זהו טיפול ממוקד יותר, עם הבניה של מספר פגישות כאשר המוקד הוא על מטרות ספציפיות מוגדרות.

בהצלחה רבה,

שלום לך,

ראשית אני רוצה להתייחס לשם שנתת לעצמך "לחוצת ילדים". חלילה בהיעדר שיפוטיות, לחץ לא מועיל בחיים, בוודא ובוודאי לא בתהליך כניסה להיריון אפילו נהפוך הוא, לחצים רגשיים עלולים לעכב היריון ורוגע ושלווה להביא אותו. אין חדש תחת השמש בתחום.

אני חושבת שמה שאת מעלה בהחלט אפשר להביא למרחב הזוגי שלכם.

ראשית, אכן נשים יולדות היום לאחר גיל 30 ו"השעון מתקתק" בוודאי לא בסוף שנות ה-20 וגם לא בגיל 30.

אני לא רופאה, אך ירידה בפריון האישה נרשמת בדרך כלל מגיל 35 וירידה ניכרת מאד מגיל 40.

וכן לא חסר שיולדות גם בגילאי 35 פלוס ובטח בגילאי ה- 30 פלוס. הגיל לא צריך להלחיץ אותך.

מה שאני קוראת מבין שורותייך שיש עליך לחץ מאד גדול ואת ובן זוגך, אשר נמצאים ביחד הרבה זמן, רואים אחרת את מועד הבאת הילדים לעולם ואת התכניות לעתיד.

זה אתם גרים ביחד, זו כבר אמירה על הקשר ועל הרצינות שמתקיימת בה.

מה שחשוב לשאול בעייני היא האם אתם יכולים לדבר על דברים שלכם בתוך הזוגיות. במקרה שאת מעלה כאן, להביא נושא כזה, שהוא חלק מתכניות העתיד, אל תוך הקשר.

במידה והוא קשוב, הוא רוצה להקים משפחה, להינשא והוא רציני, שנתיים שלוש לכאן או לכאן לא ישנו דבר לדעתי.

אך לשיחה על חתונה, ילדים ועתיד יש בהחלט מקום בקשר הזוגי שלכם.

אני מאמינה שהמקום הוא להגיע לאיזשהו עמק שווה. לא להמתין עד גיל מאוחר מידי, מאידך, לא לעשות משהו שהוא עוד לא שם. אלא לקבל את ההחלטות יחד לשביעות רצונכם.

אם זה בן זוג שאת רואה אותו כבעלך, אב ילדיך, זה שווה הרבה וכדאי לשמור על זה.

אין זה אומר לוותר על רצונותייך, אך בהחלט יש מקום לשוחח ביניכם, ממש כמו שמשוחחים על כל דבר בחיים, לרבות חששות, רצונות, פחדים, ללא שיפוטיות ועם הזמנה מלאה. כך מגיעים לתקשורת מלאה, טובה ומצמיחה בזוגיות.

נשמע קצת מוקדם בגילך, אך יש בדיקות שמראות על מצב פריון הגבר והאישה.

לאישה: פרופיל הורמונלי אצל גינקולוג/ית (הוא יודע מה - לבקש גם הורמון מגרה זקיק FSH).

לגבר בדיקות זרע.

העיקר - להירגע, לדבר ואם הקשר טוב והמטרות של שניכם ביחד - הכל יגיע בעיתו.

בהצלחה רבה!

הכינוי ניתן בצחוק, אבל בכל צחוק יש קצת אמת. ואני מסכימה מאוד עם כל מה שאמרת, ודווקא בגלל שאני לחוצה אני מחפשת עצה בפורומים.
אני לא אתווכח על נתונים וסטטיסטיקות, אך לצערי יש לי נטייה להסתכל על חצי כוס הריקה למרות ששנתיים לפה או לשם כנראה באמת לא ישנו הרבה.
ולשאלתך- אנחנו מדברים על התוכניות שלנו לעתיד, כך אני יודעת שבן זוגי לא ממהר. קבענו תוכניות מסויימות שהביאו אותי להבנה שככל הנראה הרצון שלי להיות אימא בגיל יעד מסויים שקבעתי לעצמי בעבר לא יתממש.
למזלי אני לא לחוצה עד כדי בדיקת פוריות, ולמיטב ידיעתי לא עושים אותן בכלל עד שלא עוברת שנה שבה מנסים להכנס להריון ולא מצליחים (עוד סיבה למה אני לא רוצה להתחיל מאוחר ואז לחכות שנה עד שבכלל תהיה אפשרות לטיפול, וגם טיפול זה לא תהליך סימפטי במיוחד).
המסקנה שלי מהשאלות שהעלת והתשובות שנתתי היא שהבעיה היא כנראה אצלי ובלחץ שלי. אני מקווה שאצליח למצוא את הכוח להשלים עם המצב..
יש רעיונות איך לעשות את זה?

שלום לך שוב,

אכן ציינת בתשובתך את הנושא המרכזי. הלחץ שלך ששווה לבחון מה קורה לך שם ואתייחס לכך בהמשך.

באשר לבדיקות פריון את צודקת לחלוטין, על כן ציינתי שזה לא הכיוון בגילך ואכן בודקים אותם כאשר אין כניסה להיריון. זה לא רלוונטי לך כלל.

ציינתי זאת על מנת להוסיף מרכיב מרגיע - שגם שם יש בדיקות אפשרויות בכל גיל.

קורה לכולנו לדעתי שאנחנו חושבים שעד גיל X נעשה משהו מסוים וכהנה וכהנה בכל תחום שהוא בחיים שחשוב לנו, לא בהכרח יוצא בדיוק בזמן כל דבר ולעיתים בדיעבד טוב שכך, אנו מגיעים עם בשלות ותובנות לדברים בחיים.

זה מצוין שאתם יכולים לשוחח על הדברים ומראה על זוגיות בונה טובה שלא בהכרח כל אדם זוכה לה..וזכית.

נראה לי ממה שאת מעלה שבעיקר כדאי לבחון עם עצמך איך להתבונן בחיים יותר על "חצי הכוס המלאה" לראות דברים חיובים, להבין שבחיים יש תהליכים ולא לחיות בתחושה שאת מתהלכת עם "סטופר" ביד, כי זו תחושה מאד מעיקה ולא פשוטה, בלשון המעטה.

את באמת צעירה ועוד תעשי ותספיקי דברים.

אני הייתי שמה את המוקד במקום של הלחץ.

אילו היית בת 39 ובן זוגך היה מתלבט, לא בטוח ועוד.. תשובתי הייתה כנראה שונה אם מאד חשוב היה לך להיות אם. אך זה כ"כ רחוק מהמצב שלך.

רוצה לכתוב לך ליהנות מהחיים, לשחרר לחצים ולהבין שאמהות בגיל 28, 29, 30, 33 וכו'...זה לא משנה.

הכוח להשלים עם המצב היא למעשה הכוח להתבונן בחיובי, הכוח לשחרר, הכוח להפחית לחצים. איך מגיעים לכך?

יש אפשרויות שונות:

פסיכותרפיה (=טיפול בשיחות שעשוי לעזור לך מאד להבין את עצמך ואת הדינמיקה בעולמך הרגשי), טכניקות של הרפיה, מדיטטיביות ועולם הבודהיזם של שחרור, והרגעה ועוד...כל אדם ומה שמתחבר ועושה לו טוב.

אני לוקחת אותך לכיוון נוסף, האם את מזהה שיש לך נטייה לראות את חצי הכוס הריקה ולהיות בלחץ בתחומים נוספים? (עבודה, לימודים, חברות ועוד דברים חיים?) שווה לבדוק ולעבור שם תהליך בונה.

אני מאחלת לך הרבה שלווה, רוגע והצלחה,

שלום דגנית,

אני מתקשה לענות לך על זה באופן מקיף, כיוון שאני לגמרי לא מכירה את בעלך ולא יודעת מה מצבו הרגשי, עם מה הוא מתמודד ועם מה כ"כ קשה לו. נשמע שקשה לו, כך או כך. אדם שאומר כך פחות מלחיץ אותי מאדם שאומר ולא משתף. כלומר, יש מקום לפתוח ערוץ תקשורת איתו. לא "לדרוש" ולהתעקש שיגיד לך כאן ומיד, אלא לנסות להיות שותפה אמיתית לו ולתחושות שלו.

את נוטה לחשוב שזה לא קשור לעבודה, ואני לא יודעת על סמך מה את מתבססת. האם יש לך סיבות טובות לחשוד שמדובר במשהו אחר..? האם הקשר שלכם מבוסס דיו על אמון הדדי, כך שלא תחששי כ"כ.?

יתכן ובגלל "חוסר הביטחון" שבעלך חש ממך, הוא פחות רוצה לשתף. שוב המקום הוא לנסות לפתח תקשורת נכונה ובריאה, בה אפשר להגיד (כמעט) הכל, בה אפשר לחוש שהשותף שלך לחיים הוא גם חבר, וגם בן זוג.. אני מניחה שעינין הפרנסה מאוד מלחיץ אותו, שהוא מאוד מתאמץ ומשתדל, וכמו בכל עסק עצמאי- לא הכל תלוי בו. יתכן והוא חושש לאכזב, מתמלא אשמה כשמשהו לא טוב קורה, אולי הוא זקוק להדרכה (מת"י למשל- שמעתי דברים טובים על האירגון הזה), ואולי הוא זקוק לך כאוזן קשבת.

מה שבולט לי פה הוא העינין שהוא הודף אותך, כלומר הוא לא רוצה לספר, ולי זה נראה שהוא לא רוצה לספר כי הוא לא רוצה שאת תיכנסי ללחץ ותתמלאי בחששות של "מה יהיה", כלומר הוא חושש להכניס אותך למתח. נסי לחשוב על דרכים להפיג את המתח שלו, לנסות לדבר איתו, ברוגע ובנעימות.. לא בלחץ ולא בדרישה. להגיד לו שאת שם לכל בעיה והבעיות הן זוגיות ולא אישיות. כלומר, לנסות להפוך את החוויה ואת השיח ל"זוגי" ולא לאישי. שהרי שניכם כמיקשה אחת בתוך הבית, בזוגיות, בחיים ובכלל.

בהצלחה,

שלום לך מורן,

תודה על השיתוף שלך. אני מבינה שאת במצוקה קבועה סביב העינין של הפרידה. האם בכל הקשרים היו לך פרידות מסוג זה? האם היו לך קשרים מיטיבים- כאלו שהיו תקופה ארוכה ללא און ואוף?

נשמע לי שאת לוקחת על הקשר הזה הרבה מאוד אחריות. את רוצה לחוש בשליטה ולפיכך גם עושה פעולות שיביאו לך את השליטה לתוף הזוגיות. בזוגיות, כשמה כן היא- יש זוג. כאן, כך נראה לי, הזוגיות סובבת יותר סביב עצמך- כלומר את המוקד שמשגר פקודות לקשר, מבלי שבאמת יש שם "קשר", לפחות קשר מיטיב. יש כאן קשר שאת תמיד זו שמצילה אותו, הצד השני יודע זאת, את יודעת זאת, וזהו דפוס חוזר בלופ שקשה לצאת ממנו. כאילו את אומרת לעצמך, הרי אם הוא עונה פעם שניה או שלישית סימן שיש חיות לקשר, עשינו החייאה שהצליחה בפעם השלישית- וחוזר חלילה עד האירוע הקריטי הבא. כלומר גם כשאת עושה מעשה, וזה עובד, זה לא עובד להרבה זמן.

לגבי למה הוא חוזר אם הוא לא רוצה- לא חסרים גברים או נשים שלא יודעים מה הם רוצים בקשר, ומעצמם בתוך קשר. מלבד זאת יתכן והחיזור הגורלי שלך מאוד נועם לו והוא לא עושה שיקולים רציניים של בחור רציני (כי הוא לא כזה, ראינו זאת בקשר עצמו) אלא שיקולי נוחות או אגו- כל עוד יש לו אפשרות גם יש לו לגיטימציה..

אז דעתי והמלצתי היא לחלוטין לחתוך. עד כמה שזה קשה, כדאי להתנתק מהדפוס הזה. אם יש קושי, אם את חשה שאת לא מצליחה- אפשר בהחלט לפנות לאיש מקצוע למספר שיחות להתמודד עם זה יחד. בעיקר אם זה משהו שאת מכירה מעצמך מקשרים אחרים.

שלום, ראשית- תודה רבה על הקריאה והמענה.
האמת שכל הקשרים שהיו לי עד כה היו כאלה(מהבחינה שאני לוקחת קשה ויוצרת קשר) אני זוכרת איך תמיד בקשרים שלא צלחו, או שבן הזוג לא רצה להמשיך או ריבים כלשהם שקרו, נורא היה קשה לי להתמודד עם זה ואפילו הגעתי למצב שהייתי מבקשת מבן זוגי שיחסום אותי בהודעות ובשיחות. אני יודעת שזה נשמע גרוע כי אני מורידה מעצמי אבל זאת הדרך שלי להתמודדות הקשה ובמקרה שאני נשברת אני יודעת שאין לי למעשה דרך ליצור קשר היות ואני חסומה בכל מקום, כבר לא אכפת לי איך שאני נראת- טוב או רע. ואם זה נגמר אז אני אעשה הכל על מנת לצאת מזה - למחוק כל דבר שקשור שלא יהיה לי גישה חלילה לפתח אשליה ולשלוח הודעה שאולי נחזור. להגיד שאני מצליחה?:/
היו לי גם קשרים ארוכים שהיו יותר רציניים מהקשר הנוכחי כעת והראו לי רצינות והיו שם בשבילי, שלא צלחו. תראי אני יודעת שכל פרידה היא קשה רק שאצלי היא אולי ברמה הקיצונית. אולי אני מתנהגת ככה כי אני פוחדת מחרדת נטישה וכמהה כ"כ בגילי לבן זוג? ועוד משהו- אולי זה גם בגלל שאין לי כמעט חברים/ות ביום יום ואני לא יוצאת מהבית חוץ מעבודה ולפעמים ספורט קצת? אני טיפוס מופנם שגרה עדיין עם ההורים, אני מאוד מנסה לעבוד על זה, ואני חושבת שאיש מקצוע לא יכול לעזור לי כי זה אולי אופי שלא ניתן לשנותו. וגם את מעגל החברים בגיל כזה כבר אי אפשר להגדיל לדעתי. כי חברים מגיעים מביה"ס. מה שלי לא היו. תודה

שלום שוב מורן ותודה על החידוד,

בגלל שאת מתארת שזה קורה לך בעוד קשרים וזה לא משהו נקודתי דווקא לקשר הזה, אני ממליצה כן לנסות להתבונן בדפוס הזה מהצד ולזהות מה הטריגר לבצע כזה דפוס. הרי ידוע לך, בשכל, כי זה לא נכון ולא "מכבודך" להתנהל כך, בוודאי שזה מוריד מערכך בעיני הצד השני שאם אפילו היסס וחשב לחזור אלייך- הרי שצעד כזה מרחיק אותו לעד. כלומר את בוודאי יודעת שצעד כזה, למשל "תחסום אותי משיחות", הוא צעד שמבהיר לצד השני, ולעצמך, שאינך מסוגלת לשלוט בדחף - ואת זקוקה למחסום חיצוני.

אין ספק שיש סיבה להתנהלות כזו, שמפריעה לך ומעכבת אותך. בפורום כנראה לא ו\נוכל לזהות מה גורם לנו להתנהג כך או אחרת באופן עיקש, וחוזר- ולכן יש מקום לטיפול. את מספרת שאין לך גם חברים, מה שיכול להעיד על קושי מסוים בהתחברות, כמו גם הקושי בפרידה. עם בני זוג הדבר מעט שונה, אך אולי יש הסברים גם לכך. קשה לי להסכים שאם לא היו לך חברים בשנים מוקדמות יותר, לא יהיו לך חברים בכלל. זוהי אמונה שגויה לחלוטין שאין לה בסיס. אני מכירה הרבה מאוד אנשים שאת חבריהם האמיתיים והנאמנים הם רכשו דווקא בלימודים, בצבא, בעבודה או דרך חבר אחר- וזאת בבגרותם.

אני ממליצה על טיפול, כיוון שאת מתארת התנהגות שלך היא מפריעה עוד לפני שהיא מפריעה לאחר. את מזהה אצלך התנהגות שאת רוצה ומעוניינת לשנות אותה. אם נצליח להבין מה עומד מאחוריה, ולמה הדפוס הזה בא ומתפרץ כל פעם- נצליח גם לשנות אותה. מטפל טוב, שאיתו יהיה לך חיבור נכון, ידע לסייע לך למצוא את המסלול הזה. לא כדאי לפסול מראש טיפול, שכן אנשי מקצוע טובים- הם בדיוק אלו המוכשרים (מבחינת הכשרות) לכך וטיפלו במקרים דומים מורכבים אחרים. בוודאי שמפחיד לפנות לטיפול, ואנשים לפעמים צריכים זמן רב עד שהם חשים בשלים לפנות- אבל אני כן חושבת שבמקרה הזה זה חשוב במידה רבה, א- בגלל שזה מפריע לך , ב- בגלל שזה מעכב אותך לא רק במציאת חבר כשותף ובן זוג לחיים, אלא יש כאן גם אלמנט של קושי ביצירת קשרים. כלומר משהו סביב קשר, התקשרות, חיברות, ופרידה- כל מה שבעצם יש בכל מערכת יחסים - מורכב לך מדי, את קוראת לכך "קיצוני", אני פשוט חושבת שזה מורכב ויש כאן על מה לעבוד. טיפול מבחינה זו יהווה לך מתנה של ממש.

הי הילה,

תודה ששיתפת.

נשמע קודם כל שיש לך בעל תומך, אוהב, אכפתי, מעניק- כל אלו לא מובנים מאליהם. נשמע שיש לכם תקשורת טובה, ואפשר אף לחדד אותה ולשכלל אותה.

לגבי יוזמה ליחסים אינטימיים- האם תמיד היה כזה..? לפי הבנתי, הוא טיפוס פחות יוזם. יהיו כאלה שישר יזמו וינסו בעוד יהיו כאלה שפחות. הדבר לא מוריד מגבריותם. יחד עם זאת, כדאי יהיה לבקש ממנו כן לנסות ליזום, כחלק מההדדיות בקשר ושלא תחושי היוזמת היחידה. אם תגיעי אליו מתוך מקום של הבנה, ובקשה נעימה- אין לי ספק שהוא יעשה מאמץ. אני לרגע לא חושבת שמדובר בחוסר יוזמה כי הוא לא נמשך אלייך, לאור כך שאת מתארת שביחסים אינטימיים ביניכם את כן רואה כי הוא נמשך אלייך.

לגבי טלויזיה והתכנים בה- אני חושבת שאם אנחנו הנשים, היינו נולדות עם אותו מנגנון "גברי" שפועל כאשר מוצבת לפנינו דמות גבר ערום- היינו כנראה פועלות בדיוק אותו דבר. לגבר אין שליטה על מה שקורה בגוף שלו, ביולוגית, פזיולוגית, כאשר הוא רואה מול עיניו את מה שאת מתארת. בתוכניות האלו יש תכנים מאוד מיניים וסקסיסטיים. נכון יהיה לומר שלא רק בתוכנית שציינת אלא בהרבה מאוד תוכניות, פרסומות, גם ללא קשר לתוכן עצמו. כלומר, הרי לך תוכנית ריאליטי, ששמה אנשים על אי בודד, רובם ככולם ערומים כמעט לחלוטין- ואנחנו כצופים פועלים מול זה באופן מאוד טבעי. אם זה נכון לצפות או לא- איש איש בצלחתו.. אני משוכנעת שלרוב הגברים קורה מה שלבעלך קורה. בתקופה שהאשה אחרי לידה וזה חסר יותר- זה גם יקרה יותר. השאלה היא איך את יכולה "להחליף" אותך באותן דמויות. כלומר להכניס לזוגיות אירועים אינטימיים איתך, ופחות מול הטלויזיה. ולו רק כדי שתחושי טוב יותר.

יש משמעות רבה לאיך שאת חשה עם עצמך. ידוע כי נשים אחרי לידה מתקשות להשלים עם השינויים הרבים שגופן עובר, וזה באמת לאט לאט מעובד יותר ובסוף יש הצלחה גם בלחזור לגיזרה שהן חשות איתה יותר טוב. בוודאי גם לך זה לא "נכון" לבצע השוואות מול נשים ודוגמניות בביקיני, כשאת אחרי לידה, ובכלל- ההשוואה הזאת לא בריאה ולא נכונה.

מילה נוספת לגבי פנטזיות- לכולנו יש כאלה. כשרואים אשה מאוד יפה, גבר נאה, סביר ולגיטימי שהדבר הראשון שיעלה, גם בראשו של הגבר "איזה יפה, אטרקטיבית" וכו'. זה נשאר בפנטזיה, בדחפים שלכל יצור מיני יש (כולנו יצורים מיניים). השאלה היא האם זה פוגע בקשר, או לא. השאלה היא האם את כאשה יכולה להכיל את העובדה שבעלך "בריא", ויחד עם זאת לעשות מעשים שיביאו אותו לחשוב בכיוון כזה- אבל עלייך. אשה בהחלט יכולה להביא את בעלה לחשוב עליה כך- ולכל אשה הדרך שלה...

לסיכום, אני מקוה שקיבלת קצת כיוון לגבי איך לגשת לזה. הנקודה היא שלמרות ההורות שדחקה את הזוגיות לפינה, יש כאן זוגיות. תכנים שרואים בטלויזיה, בשלטים ובפרסומות- לרובנו אין שליטה עליהם - אבל יש בהחלט שליטה על איך הקשר שלכם, האינטימי, יראה. בשיחה טובה ופתוחה את גם תוכלי להביא לשינוי שאת רוצה בו.

היי עדי
ראשית, ברצוני לומר תודה על תגובתך השפויה והרציונאלית
אכן יש לי בעל מפרגן ותומך ואני בהחלט יכולה לומר שזכיתי

לגבי היוזמה ביחסים האינטימיים - ניסיתי מספר פעמים לשוחח איתו על זה ללא הצלחה. אני מודה שהשיחות לא היו הכי נעימות, בעיקר באתי ב"תלונה" שהוא לא יוזם, הנושא נטחן ומיצה את עצמו ואם אעלה זאת שוב אהיה פתטית ואובססיבית
לכן, אני מנסה ליזום בעצמי או לחלופין לנצל רגעים בהם הוא ממש מתקרב אלי ונוגע כדי לקחת את זה צעד קדימה, אני מודה שהייתי רוצה שזה יהיה אחרת ושתהיה יוזמה מלאה ממנו...

לגבי התכנים והדמויות בטלוויזיה - אם מדובר בסצנה מינית אני הכי מבינה אם תהיה לו זקפה אך בעצם את אומרת שזה תקין שתהיה לו גם כשמדובר במבט בלבד על בחורה עם ביקיני ?
האם באמת זה קורה לכל הגברים ?
האם באמת לדעתך זה תקין ונורמלי ?
האם אני לא צריכה להיפגע כשאני יושבת לידו וזה קורה ואולי בראש שלו עוברת המחשבה " איזה אטרקטיבית הבחורה הזו"?

הי הילה,

כאשר את מגיעה בתלונה אל בעלך, רוב הסיכויים שהוא יפתח עור של פיל- יתגונן או ישנה נושא, ולא ישתף פעולה. הרי יחסים אינטימיים חייבים להגיע מתוך מקום של הדדיות ורצון הדדי לאותה חוויה משותפת באותו הרגע. שני הצדדים צריכים לרצות, אחד מהם בד"כ יותר יוזם (וזה גם משתנה), והחוויות האלו המשותפות הן עדינות מאוד ודורשות "חיבור" נכון וטיימינג נכון.

ולכן, כאשר צד אחד מגיע בתלונות, בהאשמות "אתה לא בסדר", הצד השני פשוט לא מסוגל לשתף פעולה עם זה. זאת ברירת המחדל שלנו- להתגונן כאשר מתקיפים אותנו.לכן אני מציעה לחכות תקופה כדי שלא תחושי שאת אובססיבית כל כך, בתקופת הביניים הזאת אפשר לעבוד על הזוגיות בהיבטים אחרים- אם זה לבלות יחד, לעשות דברים שאתם אוהבים שההורות אולי דחקה לפינה ועכשיו כן אפשרי, ארוחות משותפות, סרט/ הצגה וכו'. דרך טובה לנהל שיחה מיטיבה ונעימה עם הבעל היא להכין ארוחה טובה שהוא אוהב, לאכול יחד ולסיים באותה שיחה. כלומר כאשר הוא רגוע, שבע, מעריך את מה שאת עושה למענו ומשקיעה כ"כ, הוא גם מתפנה יותר רגשית לשמוע את השיחה ולהפנים.

אז אולי הוא לא יהפוך ל"יוזם העשור", אבל יתכן והוא יפנים את הצורך שלך. חשוב לפשט לו את הסיפור- לא "אני רוצה שתיזום", אלא "יש לי צורך להרגיש נאהבת/ נחשקת וזה משהו שאתה יכול לעזור לי בו הרבה. אני אוהבת כשאתה...." (לפרט מה בדיוק את אוהבת). הוא לא אמור לדעת לבד מה מתחשק לך ומתי.

לגבי סצנות מיניות- מאוד תקין ומאוד נורמלי. להגיד לך שזה דבר "רצוי"- לא יודעת, כל זוג וגבולותיו שלו. אבל משוכנעת לגמרי שרוב הגברים (רוב קובע ומוחלט) יגיבו כך. המנגנון הביולוגי של הגבר מאוד שונה משל האשה- ממליצה לך לקרוא על כך קצת ברשת. איך המנגנון הגברי פועל.

לחלוטין לא צריך להרגיש "נחותה" כשבעלך חושב כך על מישהי אחרת. אבל כן צריך לשתף אותו, שחלק מהצורך שלך לחוש "שווה", "אטרקטיבית" - הוא צריך להגיד את זה, ליזום את זה. כלומר הסיפור עם הטלויזיה הוא לגמרי הסיפור עם היוזמה. לשניהם המכנה המשותף הברור שאת, כמו כל אשה, רוצה להרגיש נאהבת על ידי בן זוגה. שבשבילו- את הכי יפה שיש. אם תשאלי אותו מה את בשבילו- אני בטוחה שזה מה שהוא יספר לך. אבל אנחנו צריכות לשמוע את זה, וזה חלק מהמנגנון שלנו הפעם..

ולכן, אולי במקום השעה הזאת מול הטלויזיה ומול תכנים שעבורך הם מביאים סטרס- אפשר להכין ארוחה טובה, לשבת יחד, לדבר, לספר לו את אשר על ליבך כמו אל חבר טוב, מבלי לבוא בתלונות. אלא פשוט להגיד לו עד כמה את זקוקה לאהבתו- גם במילים וגם במעשים. הוא יבין מכך מסר פשוט- עד כמה הוא משמעותי לך, ולא עד כמה את לא מרוצה. עינין של סמנטיקה ומילים- זה אפשרי.

בהצלחה רבה,

היי עדי,
שוב תודה על המענה
אני קוראת בשקיקה את מה שאת כותבת וזה מאוד מרגיע לדעת שההתנהגות הזו היא נורמטיבית ומאפיינת גברים רבים
אני בהחלט אקרא איך פועל המנגנון הגברי, עכשיו יותר מתמיד זה רלוונטי
ברצוני לדעת האם אני חייבת לדבר איתו על זה בהקדם או שאני יכולה להמתין עם זה, הכוונה,אם אתן ל"חוסר היוזמה" שלו להמשיך נגיד עוד מספר חודשים האם אני עושה נזק וגורמת לזה להיות משהו שלא ישתנה אצלו כי אני נותנת לזה לגיטימציה להמשיך הרבה זמן?

לגבי ההרגשה שלי והפרגון שלו - בעלי מחבק ומנשק אותי כל הזמן, קורא לי " יפה שלי" אבל כמובן שלא אומר לי מיוזמתו שאני הכי יפה, הכי סקסית וכו'
אם אני רוצה לדעת - אני שואלת ואז הוא עונה שברור שכן
יכול להיות שזה חוסר ביטחון שלי עם עצמי שאני מרגישה כל הזמן שהוא צריך לאשר את אהבתו ומשיכתו אלי?

כשאני חושבת על זה בעלי הוא סוג של "יוזם סביל" הכוונה היא שהוא לא " יוזם פעיל"
הוא לא בא ואומר "אני רוצה סקס" או לא ניגש ישירות לעניין מבחינת מגע אלא יכול לחבק אותי, לנשק, לגעת ברמיזות ולחכות שאעשה צעד לכיוון יחסים אינטימיים
האם זה תקין וזה בסדר ואני יכולה להסתפק בזה?

האם ההתנהגות הזו יכולה לגרום לי להרגיש לא מושכת בעיניו ואם זה יפתר אז ממש לא יפריע לי אם יהיו בחורות עם ביקיני על המסך?

אודה לתשובותייך ושוב תודה רבה על ההתייחסות
:-)

הי הילה,

החשוב הוא שתדברי איתו כשאת מרגישה שאת לא בעמדת התקפה. אם זה יהיה עכשיו או אח"כ- תמיד אפשר להביא לשינוי. בעיקר בשנים ראשונות לנישואים (וגם אחרי). כמה חודשים לא ישנו לכאן או לכאן. אך החשוב הוא שתגיעי רגועה, שמוקד השיחה יהיה עלייך "אני מרגישה", "יש לי צורך", "אני אוהבת כשאתה.." , "זה עוזר לי להרגיש נאהבת", "אני צריכה את זה, זה גורם לי להרגיש ממש טוב"... וכד'. למעשה אין קשר אליו, ישיר. אלא את מבקשת שהשינוי יהיה דווקא בך (אני רוצה לשנות את "רגשי הנחיתות" שלי ולהרגיש עם ביטחון- ואתה יכול לעזור לי).

בהחלט יתכן וזהו חוסר ביטחון עצמי שלך, אבל היפה הוא שאנחנו בוחרים בן זוג שיכול להשלים אותנו בחלקים שלנו חסר. אדם רכושני יתחתן למשל עם אשה בזבזנית (דוגמה פשוטה מאוד אבל הבנת את הכוונה...), אשה מאופקת תתחתן עם גבר מוחצן. כלומר לבן זוגך בוודאי יש תכונות שמשלימות אותך, והפוך. אז אם את חשה חוסר ביטחון (והרבה נשים חשות כך, גם גברים), את בוודאי יכולה לפנות אל "החצי השני". על ביטחון עצמי אפשר לעבוד גם ללא קשר אליו: לעשות דברים שיכולים לשפר את ההרגשה שלך, ללכת לשיעורי ספורט/ ציור/ כל תחביב שאת אוהבת. זה בוודאי יכול לתרום הרבה.

לגבי יוזמה- אני בטוחה שיש הרבה נשים במצב הפוך- הבעל יוזם כל הזמן והן עצמן לא מצליחות להגיע למצב שהן רוצות מספיק- כי זה כל הזמין זמין מהבעל. שני המקרים הם חסרים ויש מה לשפר, אבל כאן אני חושבת שזה לא העינין שהוא לא יוזם- אלא מה זה אומר שהוא לא יוזם- וכאן הפרשנות שלך יכולה להשתנות: הוא לא יוזם - לא כי הוא לא נמשך אליי, הוא מאוד נמשך אליי. אלא הוא לא יוזם כי הוא "רגיל" שאני יוזמת, זה "עושה לא את זה יותר" כשאני היא המובילה וכו' - אפשר לברר את הנקודה הזאת איתו. בכלל אני ממליצה כן לדבר פתוח על היחסים האינטימיים ביניכם ואף להיכנס לפרטים הכי קטנים- מה גורם לכל אחד להרגיש טוב עם השני בעת האירוע האינטימי.

לגבי בחורות ערומות במסך- לכל זוג יש את הגבולות שלו. יש זוגות שלא מכניסים את התוכניות האלו ללו"ז שלהם, בדיוק מסיבות של "שלום בית".

אני חושבת שהדגש הוא- אם גם את נהנית- מה טוב. אם זה גורם לך לחוש לחץ- יש לדבר על זה. אפשר להגיד לו שאת חשה "נחותה", שאת מרגישה מאוד "בצד" בעיקר כשאת שמה לב לתגובות הפזיולוגיות שלו (ולהדגיש שאת לא באה בכוונה לשפוט אותו, שזה טבעי ומובן לך שזה מושך אותו), יחד עם זאת- לספר לו מה זה גורם לך להרגיש. אני מתרשמת שבעלך רגיש, מכיל ומבין- הוא יקבל את הדברים ברוגע כל עוד את לא תבואי בהתקפה. אם תרגישי גם בהמשך שזה מאוד מציק לך, המקום הוא לעבוד על הדימוי שלך בעיני עצמך, וכן על הביטוי של בעלך כלפייך (יזומה, עינין, השקעה במקומות שחסרים לך כפי שציינת כאן).

היי עדי
קראתי שוב את ההודעה הזו עכשיו כיוון שקרה לי היום מקרה דומה
חיפשתי תשובות ואז החלטתי לכתוב שוב כדי לקבל ממך תגובה
אתמול בערב כשיצאתי מהמקלחת עברתי בסלון בדרך למטבח ומצאתי את בעלי יושב מול הטלויזיה (שהיא גם מחשב ) עם זקפה מלאה
כשהוא קלט אותי הוא מיד סגר משהו במחשב (איזה כתבה במאקו ) והעביר לכתבת כדורגל (כדי שתסיח את דעתו והזקפה תרד )
כעסתי ולא אמרתי כלום, לא רציתי להעכיר את האוירה במיוחד עכשיו שחול המועד ...

אני כועסת כי זה זלזול בעיני, לחכות שאצא מהחדר כדי לראות איזה כתבה במאקו שיש בה משהו מגרה, למהר לסגור אותה כשאני מגיעה ועוד לשבת עם זקפה כזו (אפילו לא חלקית אלא מלאה! )
איך אני אמורה להגיב שאני מגיעה לסלון ורואה את זה ? פשוט להתעלם ?

חשוב לי לציין שהוא תמיד היה כזה, גם בתקופה שהיינו יוצאים לפני החתונה, זה לא משהו חדש שצץ פתאום
האם יש לי זכות לומר לו על זה משהו ?
האם עלי לקבל את זה שזה "מנגנון גברי" ? (זה לא משהו שקרה כחלק מסדרה שראה אלא הוא נכנס באופן פעיל לאיזו כתבה וזה מה שקרה )

אשמח לכל עצה חוץ מלדבר איתו על זה כי שיחות לא עובדות איתו רק מובילות למריבות
תודה !

הי הילה וחג שמח,

אני לגמרי יכולה להבין את הפגיעה שלך. אני חושבת שאת מדברת בעיקר על חוסר כבוד ולא "לראות" אותך. כלומר לשבת כך מול מחשב בביתכם המשותף בעוד את נוכחת בבית- יש שהיו אומרים כי זוהי התנהגות שיכולה היתה להימנע, אם היה מבין כי יש לתת לך כבוד בתור אשתו, בת זוגתו, וכו'. כפי שכתבתי לך, התנהגויות מסוג אלו קיימות (גם במגזרים יותר שמרניים, אם כי פחות), ויש לפעול בשני מישורים להערכתי:
1. להמשיך ולקרוא על ההבדלים הכ"כ מהותיים בין גברים לנשים באשר לאיך הם תופסים את בני המין השני. אצל גברים יש תהליך אחר לחלוטין, פיזית ורגשית, הם יודעים לעשות הפרדה ברורה בין רגש לבין מין, בעוד לנו הנשים הדבר הזה פשוט מחובר ולא ניתן להפרידו. הרבה פעמים נצטרך יותר מ"גבר יפה" כדי להימשך אליו.
2. כן לדבר איתו. אולי לא עכשיו, אבל אם הוא לא יבין שיש במעשיו פגיעה בכבודך, לצערי את תמשיכי לחוש כך. אפשר לדבר על הכבוד ההדדי. נסי להשוות את זה לסיטואציה הפוכה בה את מבצעת אקט כזה מולו- איך היה חש? איך היה מרגיש לו היית מחפשת תכנים על מנת להתגרות מהם? האם היה חש בעל ערך, בעל דימוי גברי גבוה? האם היה מקנא? אני סבורה שכן.

הייתי רוצה שתשוחחי על כך איתו אבל כנראה שלא עכשיו, שכן הנושא עודו טרי וחם. אני מניחה שישנם "גבולות" ברורים שצריך לשים, אולי נושא שאצלכם עדיין לא לגמרי גובש- מה הגבולות של כל אחד? מה מותר ומה אסור להכניס למערכת היחסים? מה מותר להכניס- אך לא בנוכחותו של בן הזוג, מפאת כבודו? כלומר יש צורך לתת לכל אחד מהם פרטיות, ולאפשר מרחב מחיה וכן- גם מחשבות ופנטזיות (לא אצל כולם הפנטזיה משויכת לבן הזוג... כמובן) ולאפשר את ה"עצמי" של כל אחד, יחד עם זאת- לדעת איך להתנהג בכבוד ואם יש משהו שהוא פוגעני כלפי השני, לדעת לווסת את זה ולכבד את בן הזוג.

מסייגת- זה על קצה המזלג, ויתכן ויש התנהגויות (טבעיות) גם אצלך ש"מעודדות" אותו התנהגויות שאת לא אוהבת, יש דינמיקה מאחורי אקטים שאנחנו עושים כלפי בן הזוג שלנו ויש כעולם שלם שם - כל אחד מביא את עולמו שלו לתוך הזוגיות, ולא תמיד פשוט "לפשט" את הכל פה בפורום. הרבה פעמים אנחנו לא יודעים את כל התמונה ולכן גם לא מאוד הוגן לשפוט את בן הזוג לחומרה. אך מקוה שמה שכתבתי לך כאן יחזק אותך לפעול בכיוון הנכון.

בהצלחה וחג שמח,

עדי, תודה רבה
בקשר למה שכתבת - לשוחח איתו זה מאוד קשה
לצערי לא תהיה לי אוזן קשבת אם אתחיל ב"שיחה", תהיה לי אוזן קשבת אולי אם אעביר לו מסר קצר, לקוני כאילו כ"בדרך אגב" וגם זה לדעתי יהיה לי קל יותר לעשות בפעם הבאה שאתקל בדבר כזה, זאת אומרת ממש כשאתפוס אותו "על חם".
האם זה נכון לעשות ?
האם להערכתך ההתנהגות הזו תקינה ובריאה או שיש פה מן הזלזול וחוסר כבוד?
אני יכולה לומר לך שזה לא חדש, זה היה שם גם בתקופה שיצאנו, גם כשעברנו לגור יחד, גם מיד שהתחתנו.
זו לא התנהגות חדשה אצלו אבל היום זה מפריע לי יותר מתמיד
דבר נוסף, איך אני יכולה לשלוט שזה לא יקרה גם מחוץ לבית ? שהוא יושב במשרד שלו בפרטיות הוא יכול לזפזפ איפה שבא לו ואני לא אדע ואז בעצם הוא יכול גם "להמתין" עם הדברים האלה ולפרוק את זה כשיהיה במשרד לבד
אני לא יכולה לגרום לו להבין שזה פסול ?

הי הילה,

החשוב הוא שתפעלי מתוך מקום שלם ואיך שלך מתאים. אינני מכירה אתכם לעומק ולכן קשה לי מאוד לשער איזו טקטיקה של פעולה הוא יקבל ואיזו הוא ידחה. ברבות הפעמים, כששיחות נעשות ברוגע, בהזדמנה, לאחר תקופה בה "ירדת ממנו", כיבדת אותו, היית "טובה" לו - יותר קל להשיג תוצאות מהצד השני. הצד השני קשוב יותר.

שוב, לגבי ההתנהגות ה"פסולה", לא אצל כולם היא פסולה ויש זוגות שמתמודדים וחיים עם זה- גם כאשר האשה פועלת כך. כלומר ההנחה היא שמכבדים זה את זה לרבות הפנטזיות והעולם הפנימי זה של זה- כל עוד לא מדובר בבגידה של ממש. יש זוגות שאלו הגבולות שלהם והם מסתדרים. כאן כפי שכתבתי לך, אין את "החוזה" הזה של מה אתם כן מכניסים לקשר ומה לא. ולכן שיחה כזאת אמורה להיות באוירה מאפשרת- מה כן פוגע מאוד ומה את מסוגלת לשאת. אי אפשר לכלוא אותו ולהכריח אותו, הוא פשוט יסתיר את זה ממך יותר ויותר. צריך לחשוב מה כן ניתן לעשות כל עוד הוא איתך ולא הופך להיות מישהו שרק חושש מתגובותייך. מה שהוא עושה מחוץ לבית- אין לך שליטה על זה, ואני גם לא חושבת שאמורה להיות לך. מדובר בענייני אמון ופחות בכבוד אלייך בתוך הבית- יש להפריד.

שלום איילה,

יהיה קשה לנחש מה קרה או מה עובר עליו, גם לא סיפקת הרבה פרטים אודות הקשר, טיבו במהלך השנים, משברים חוזרים - אם יש כאלה, מה קרה מאוגוסט או לפני, שכך הקשר נהיה פחות יציב? אם במהלך חמש שנים הכל היה "בסדר", מה קרה פתאום? את יכולה להצביע על אירוע או משבר שקדם להתנהגות שלו, או שההתנהגות הזאת מוכרת לך מתקופות אחרות של הקשר?

בוודאי קורה משהו ובוודאי זה מצביע על משהו, אך צריך להיכנס יותר לעומק כדי להבין מה זה בדיוק. יתכן ודווקא אם תרגיעי, תתרחקי, תתנתקי- הוא יחפש את הקשר מחדש וירצה לספר מה קרה. אני בכל אופן ממליצה לא לקבל התנהגות מפתיעה, חסרת התראות, "נוטשת ללא סיבה" (אם אכן זה המצב) שכזאת- ללא הסבר מה בדיוק קרה. אנשים יכולים להיות הפכפכים, אבל כשיש זוגיות קיימת גם מחויבות לצד השני.

בברכת הצלחה,

אנונימית שלום,

אני מניחה שמפריעים לך כל מיני דברים שלא צצו מהיום באשר לקשר שנוצר עם האישה סביב העסק שלו.

לא ברור לי מה הרקע, האם יש על מה לחשוש, איך האישה מהווה הפרעה,

אני חושבת שאת שואלת כרגע שאלה יותר ממוקדת סביב הלידה.

את במצב של מתח וחשוב עד כמה שניתן, כרגע לא להתעסק עם הנושא הזה ולהיות עסוקה עם עצמך, בריאות העובר ולחשוב על הלידה המתקרבת ולדאוג שיהיו לך התנאים הנוחים ולהחליט שאפשר להתמודד עם דברים אח"כ, כרגע יש סדר עדיפויות.

המלצתי לך היא ראשית לעבור את הלידה בקיסרי בקלות, בהצלחה, תנוחי, את צריכה להתאושש. אמרת לבעלך למה את זקוקה, אם את זקוקה לעזרה מעוד בני משפחה, טוב להיעזר אם אפשר.

בשלב מאוחר יותר יהיה מקום לבחון מה בנוכחות שלה מציקה לך - זה יכול להיות כל מיני דברים ושווה לבחון אותם. אל תציקי לעצמך עכשיו. גם שמרי את הקשר עם בעלך, מאמינה שיש לחץ עליו גם במיוחד כשעומד להגיע לעולם ילד/ה נוסף, להתפרנס אך לא רק, ילד חדש במשפחה זה גם שינוי ולחץ רגשי (גם שינויים חיוביים הם לחץ).

מאחלת לך המון בהצלחה ושיהיה בשעה טובה,

שלום לך,

יתכן והוא באמת מאוד עסוק, ולא ממש פנוי לקשר שאת רוצה. כלומר אולי את מחפשת קשר כרגע שתהיה בן יותר זמינות של בן הזוג, וזה לגמרי לגיטימי. אולי הוא לא יכול כ"כ לספק את זה.

אני מבינה שנפגעת מתגובתו, במצב כזה, אם באמת את מעוניינת בקשר עימו ולתת לזה עוד הזדמנות, אפשר לנסות ליצור קשר עוד כמה ימים (אחרי שירגיש בחסרון הקשר איתך), ולשאול אם מעוניין להיפגש ולדבר. לא לפתח שיחות בהתכתבות. אם מעוניין- הוא ימצא זמן למרות העומס. אם לא, הוא יתחמק, לא יענה ולא יתן תשובות מספיק טובות. במצב כזה הייתי מציעה להמשיך הלאה.

שלום שוב, יצרתי קשר אתמול בצהריים, אולי זה היה מוקדם מידי לפנות אתמול והייתי צריכה לחכות עוד כמה ימים, אך הוא לא הגיב לי, שאלתי רק מה קורה על מנת לראות אם יש אופציה לפתח שיחה, הוא התחמק כפי שאת ציינת.
נותר לי לעזוב את זה ולהמשיך הלאה. מקווה שאני אתאפס על עצמי ואעזוב את זה. כי זה קצת קשה.
תודה רבה.

הי דנה,

צר לי לשמוע. אבל הוא כנראה לא מעוניין. ה"חדשות הטובות" הן שהוא עשה את זה עכשיו ולא אח"כ, מה שמפנה לך זמן לעבד את הדברים ובאמת להמשיך הלאה. בקשר הבא יהיה כדאי לשים דגש על רמת הפניות לקשר, ועל הרצינות של הבחור. מגיע לך משהו יותר טוב.

בהצלחה,

ההתנהגות של בעלך יכולה להעיד על בגידה. אני לא אומרת שזה ככה עובדתית אבל זה עלול להיות ככה. את אומרת שהוא התחיל עבודה חדשה ופתאום הוא רוצה לילמוד ולהיתקדם וגם שהוא רוצה לצאת לבד עם חברים. יכול להיות שהוא רוצה לצאת לבד כי זה יתן לומהזדמנות להיות עם מאהבת שהוא פגש בעבודה ואולי היא גם השפיעה עליו לרצות לילמוד/להיתקדם. זה רק כיוון נחשבה שיכול להסביר את התנהגותו שהשתנתה.

הי מאיה,
קשה לי לשער מה הסיבה ל"בריחה" שלו מהבית. בוודאי יש כאן משהו שגורם לו לרצות לא להיות בבית. לא הייתי ממהרת להסיק שמדובר דווקא בבגידה.

יתכן והעבודה החדשה מאוד חושבה לו, והוא מאוד רוצה לפתח את עצמו? האם זאת עבודה שהיא מאוד משמעותית עבורו? האם בעבודה שלפניה היה לו קושי להתחבר/ לעבוד/ לפתח קשרים ואולי כאן הוא עושה "תיקון" מסוים? זה אמנם הסבר די פשטני, אבל הוא יכול לפחות לתת לך קצה של מחשבה מה קורה.

יש עומס רב בלעבוד ולגדל 3 ילדים, יש מחויבות לפרנסה ולמשפחה וזה לא כ"כ פשוט. יחד עם זאת משהו עובר עליו וצריך להבין פחות או יותר איך ניתן לגשת אליו. בשיחה רגועה בד"כ אפשר למצוא תקשורת מתאימה, להבין מה קורה. כן כדאי להסביר לו גם מה עובר עלייך ומה את מרגישה. לא ממקום של האשמה. אלא כאשר מוקד השיחה הוא עלייך: איפה הקושי, מה את מרגישה, ואיפה את יכולה לבור לקראתו (נניח 2 ערבים בשבוע כפי שהיה בעבר?), לנסות למצוא דרך משותפת שמתאימה לשניכם. מחד שלא תחושו שאתם עוצרים זה את זה, מאידך כן לפנות זמן לבית ולהבין שגידול הילדים, כשהוא רק עלייך, זה בהחלט מעמסה שקשה מאד לעמוד בה.

אם תראי ששיחות כאלו לא עוזרות, הייתי מציעה לפנות למטפל זוגי (לבד גם אפשרי) ולנסות לקבל שם תמיכה וכלים איך לגייס אותו לתהליך משותף.

בהצלחה,

שירה שלום,

יש אנשים שאוהבים יותר להיות במרכז העניינים. פעמים רבות תכונות מסוימות מכילות "גם וגם" כלומר, להיות במרכז או כריזמטי ולשתף, יכול ללכת יחד עם אישיות מעניינת ועוד. זו רק דוגמה. השאלה עד כמה, אם זה מפריע ועוד..

מה שחשוב לי בתשובה אליך היא מה שאת חווה שם ואת חווה מצוקה שאת סוחבת אתך מתחילת הקשר.

אני מניחה שיש סיבות שחיברו ביניכם בתחילת הקשר. יש מקום בהחלט להיזכר מהן, מה משך אותך אצלו, אילו תכונות ועוד..

מה שכן הייתי ממליצה זה לשוחח אתו ללא האשמות או שיפוטיות וכן ליזום פניה לייעוץ וטיפול זוגי. זה משהו שמאד יכול לעזור לכם במערכת היחסים באופן כללי, מול הילדים והמשפחה, בהתמודדויות שונות ובמה שתיארת בפרט.

יעזור לכם גם לאבחן את המצב מעבר לפורום.

צריך לעשות הערכה מקיפה יותר של הקשר, העבר, ההווה, המשפחה ועוד.

זו מתנה יפה שאתם יכולים להעניק לעצמכם ולצמוח ממנה.

בטיפול זוגי בוודאי שמדברים גם על כל אחד מכם בתוך הזוגיות, גם אם לך יש רגישויות שלך, דברים שלו ועוד על מנת ללמוד ולקבל כלים.

אני לא הייתי מחפשת פה אשמים (ציינת "אולי זו אני"), כי יש שנים בזוגיות ואף מעבר לשניים, יש את כל אחד ויש את השניים שהם יותר מאחד פלוס אחד.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

ערב טוב אלמונית,

בעיקר כשיש ריבים בין בני זוג- הקל והנוח הוא להיתפס למשהו חיצוני ש"בוודאי טוב יותר", וזה כנראה מה שקרה. בנוסף זה "התיישב" לך על פנטזיה קודמת, ולכן החוויה היא אפילו מרגשת יותר.

יש פה שני דברים-
אחד, שבדיוק כשאת במשבר בזוגיות הנוכחית קרה משהו מסעיר, וכמובן היה נוח יותר לפנות לידיד ההוא כשידעת מראש שמשהו יקרה. משהו כבר "תפס" אותך לכיוון אחר. ללא הקשר עם הידיד, האם את חושבת שהזוגיות הנוכחית מתאימה לך? נסי למחוק רגע את החוויה עם הידיד מהראש ולחשוב רציונלית האם הקשר הנוכחי מתאים לך, או שההפסקה דווקא מתאימה לך יותר.

הדבר השני הוא, שאת ואותו ידיד לא באותה רמה של ציפיות מהקשר. בעוד את מעוניינת במישהו רציני, שיעניק לך מחויבות כדבר בסיסי לביטחון, הוא בכלל לא שם. הוא הבהיר זאת כלפייך בכנות- שהוא לא מחפש כרגע קשר רציני- משמע- הוא לא מעוניין ליצור זוגיות. זה כבר בא בניגוד גמור למה שאת מחפשת.

החשש הוא שככל שאת תמשיכי עם ה"קראש" הזה, עם ההתאהבות הראושנית הזאת- את תלכי ותיצרי בתוכך תסכול ועלבון, כי את תחושי "לא שווה", ושערכך יורד, כיוון שהוא לא ירצה משהו רציני, בעוד את ממשיכה להתאהב ולהתחייב לפחות לפנטזיה הזאת איתו, ולנסות למשוך לסיטואציות אינטימיות- כי זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו מתאהבים. וזה קצת מסוכן להיכנס למקום כזה, כי את אכן תיפגעי.

אז מה עושים? אני חושבת שבשלב הזה קודם כל לנסות לסגור את הפינה עם החבר הקודם- להחליט שעובדים על הזוגיות וממשיכים הלאה, או- מחליטים שההפסקה הזאת תהפוך לפרידה. הייתי מציעה לחזור (בזיכרון) לימים בהם התאהבתם ולהבין מה היה שם, והאם עדיין זה נשאר.

במקביל, לא הייתי ממליצה להמשיך את הקשר עם ה"ידיד" (הוא כבר לא ממש ידיד אחרי החוויה האינטימית ההיא, ונשאלת השאלה מה הוא יתרום לך אם הוא לא מעוניין בקשר), הייתי חושבת דווקא לנסות להתחיל קשרים רציניים עם בחורים שמעוניינים בכך, שלא חוששים ממחויבות ושתוכלי ליצור זאת עימם. גם אם זה לוקח זמן, ונכון שלפעמים קשה להיות לבד אחרי קשר, זה בסדר- ממשיכים הלאה ומוצאים עוד אפשרויות טובות ובריאות להתנסויות בקשרים שמתאימים לך.

אלמנט נוסף והוא ההיבט הפסיכולוגי- אם בא לך ממש שוקולד (או כל מאכל שאת נורא אוהבת), אבל הוא תקוע בסוף המקרר, או בארון הכי גבוה, או שהוא פשוט במילים אחרות- ממש קשה להשגה- עד כמה את תתאמצי להגיע אליו, אפילו שהוא ממש רחוק? אם את ממש ממש רוצה- את תמשיכי לנסות. אותו דבר כאן, הבחור הזה קשה מאוד להשגה כרגע (להשגה לתוך קשר רציני) ואפילו בלתי ניתן להשגה. פסיכולוגית אנחנו בנויים כך, במנגנון של "להשיג, לכבוש, להצליח" , ולא במנגנון של "לוותר, להיכנע, להמשיך הלאה". זהו מנגנון טוב שמביא אותנו להצלחות בלימודים, בחיים. השאלה אם גם כאן? לכן צריך להיות מודעים לכך שגם פסיכולוגית את כנראה רוצה אותו מאוד (חלק מהסיבות) כי יש בו משהו שקשה להשגה עבורך (וזה טבעי כמובן). אבל זה רק פסיכולוגי.

בהצלחה רבה

אני חושבת שאת ממש צודקת לגביי ההקשר הפסיכולוגי- אני רק אגיד שהנוכחי אוהב אותי ממש.. מבחינתו זה לתמיד והוא תמיד כאן עבורי דואג מתעניין אוהב. אך אני מרגישה איפשהו שזה לא נכון לפעמים. הוא החבר הרציני הראשון שלי,אני גם אוהבת אותו והמון פעמים שנפרדנו/הייתה הפסקה הייתי ממש עצובה לגביי זה, אבל העניין הוא שמה שמאוד הכעיס אותי לאחרונה זה שבגלל שרבנו לפני שבועיים ולא היינו אמורים להפגש בסופש ולכן הוא קבע עם ידידה שלו(שגם לה יש חבר). בסוף השלמנו, ונפגשנו שנינו. הידידה שלחה לו הודעה אם הם עתידים להפגש, והוא כתב לה שנרדם(באמת הוא נרדם, אצלי, אך 'שכח' לציין שהיה איתי) כשגיליתי על זה הפצרתי בו שיכתוב לה שהיה איתי.
הוא כתב אחרי מריבה קשה , וכשהידידה ענתה לו שאינה מבינה מה פשר ההודעה הוא ענה שתתעלם ושלי יש רגשי נחיתות. אחרי ששמעתי על זה הוא דיבר איתה והתנצל שדיבר עלי כך. הדיבורים האלו ממש מעליבים אותי ומרחיקים אותי. אני חוששת שאם אפרד ממנו הפסדתי אדם שכאמור תמיד כאן עבורי,אוהב,מפנק אך בו בעת כותב את ההודעות הללו שקשה לי להתעלם מהן.
קשה לי לחשוב על להיות לבד. רק המחשבה והאי וודאות אוכלים אותי אני כרגע בתקופה עמוסה במבחנים ולא מצליחה ללמוד כשאני ככה.

בנוסף אני ממש רוצה להפגש שוב עם הידיד הזה..אבל כבר לא יודעת למה לצפות? האם זה אפשרי לדעתך שאחרי זמן מה הוא ישנה את דעתו וירצה משהו רציני?
(הוא אמר שבכללי הוא לא רוצה קשר רציני,ושזה לא ישתנה בקרוב) אבל אני משערת שאם ננהל איזשהו קשר זה אומר שמתישהו זה יתפתח לא?

הי שוב וסליחה על העיכוב,

נשמע שהחבר שלך מאוד אוהב אותך. ידידים וידידות תמיד יכולים להוות בעיה בבחינת הגבולות בזוגיות, אלא אם כן קובעים מראש מהו הגבול ויתכן ופה זה היה קצת חסר. לא נראה שעשה את זה במודע.. לאור כך שאת מתארת אותו מאוד מחויב אלייך.

אבל, כל זה לא סותר- את התחושות וגם את המעשים בפועל- שאת לא ממש "איתו" ומעוניינת במשהו אחר. זה בסדר, כל עוד את בשליטה ואת יודעת לאן פנייך מועדות ואת פועלת בהתאם, גם כדי לא לפגוע באף אחד. אבל להערכתי, להיכנס לקשר עם הידיד הזה, בפירוש תהיה טעות שתביא אותך לתסכול- כי הוא פשוט לא מעוניין. נסי לזכור שזה הופך אותו ליותר מושך, דווקא כי הוא לא רוצה. אבל זאת באמת סיבה מספיק טובה לא להיות איתו בקשר.

הריגוש שאת מחפשת כנראה לא קיים כרגע בזוגיות שיש לך. נסי לחשוב איך כן אפשר לחזור להתרגש בקשר הנוכחי.

ואם ימשיכו להיות חזרות ופרידות- צריך לחשוב למה הן קורות ואיך ניתן להתמודד עם זה (להיפרד זו גם התמודדות, כמו גם להתייעץ שניכם עם איש מקצוע שיכוון אתכם- וזה בתנאי שאת רואה עתיד איתו).

ריינה שלום,

מהודעתך עולות כמה שאלות גם לגבי הרגשות שלך, גם לגבי הזוגיות והן לגבי ההרגלים של ארוסך.

את מציינת "אין לי בעיה עם זה" , אך בפירוט שלך את הדברים, יש לך. את מתארת מצבים שלעתים את בחוסר ודאות, את לא יודעת מתי יחזור, איך יחזור ועוד. אני לא בטוחה שאין לך בעיה עם זה או שאת מתפשרת על דברים ומאיזה מקום זה בא אצלך.

השאלות שאני חושבת שכדאי לך לשאול: מה מחבר אתכם כזוג? האם אתם יוצאים ויש לכם זמן איכות זוגי? האם הוא מכבד אותך?

להיות חולה לבד בבית כשהוא שותה בבר עם חברים נראה לי בעייתי.

נושא נוסף הוא השתייה. יש כאן שאלה לגבי הרגלי שתייה. אדם ששותה הרבה כפי שציינת יכול מאד מצוא את עצמו לא מודע לזמנים, בוודאי לא מתי הוא חוזר, שאלה האם הוא נוהג במצב של שכרות או אף לא שכרות תחת השפעת שתיה? זה מצב מסוכן ועלול להסתבך עם החוק ולעשות תאונה.

מה שאני מעלה הוא שבהחלט יש מקום לבלות עם חברים, אולם זה לא על חשבון אם את נמצאת במצב שאת חולה, אם הוא "שוכח את עצמו" שזה סימן של שימוש יתר באלכוהול ויש לכך השלכות לא פשוטות, בלשון המעטה.

ויש מקום לבחון איפה הזוגיות שלכם?

מה את מחפשת בקשר? האם הוא חשוב לך? מה חשוב לך בקשר? מה חשוב לך בעתיד זוגי? האם זה "שקט ושיבלה עם חבריו" או הדדיות וכן אפשרות שיצא ואת תצאי ויהיה מקום לשניכם יחד, אך עם גבולות שאת לא תיהי במקומות של חוסר ודאות לא פשוטה.

בתחושותי את מעט "משטיחה" (הכוונה "מגמדת", הופכת למינימום,) את בעיות השתייה של ארוסך. כדאי לבדוק מדוע והאם לא כדאי לכם לטפל בכל מה שעולה ולא מדובר ביניכם טרם אתם מחליטים החלטות גורליות.

וכן לבחון היטב מה עולה רגשית אצלך ואצלו.

בברכה,

שלום לך "אני",
מתנצלת על העיכוב.

נשמע שיש הרבה מאוד בקצת זמן, כלומר חמש שנים של זוגיות, 2 ילדים, ופערים רבים בעיקר, כנראה בגישה שלכם לתקשורת פתוחה ומיטיבה. שניכם, אין לי ספק, רוצים נישואים טובים ושניכם כך נשמע, אוהבים אחד את השניה.

את אומרת שיש מצבים בהם את מבקשת ממנו ומשוחחת איתו לגבי הבעיות ביניכם ומשהו כן זז, אפילו למעט זמן. צריך לחשוב יחד מהן הבעיות (מיפוי) שיש בקשר, כל אחד יכול לכתוב על דף מה הוא רואה בקשר, ומה חסר. בלי האשמה אלא להיצמד לעובדות או לרגשות בגוף ראשון- כלומר "אני מרגישה כך וכך, "קשה לי עם...", וכד'. אפשר לנסח מעין הסכם ששניכם יכולים לעמוד בו (איך מתנהגים, מה כל אחד עושה בבית, איזה עזרה כל אחד צריך מהשני, וכמובן זמן מוגדר אחת לשבוע של א.ערב או פעילות אחרת יחד).

אני מניחה שכפי שלך יש קשיים מולו, לו יש מולך. תמיד יש את הצד השני, וכך זה אמור להיות. לכן חשוב מאוד לשמוע את הצד שלו אך לא באוזניים מתקיפות ושיפוטיות אלא על מנת לסייע לעצמכם- לעזור לעצמכם.

העובדה שהוא הסכים ללכת כמה פעמים ליעוץ, היא חשובה ומלמדת שהוא כן מעוניין בשינוי ויותר טוב מזה- הוא רואה שיש בעיה. עם הבעיה הזאת אפשר ללכת הלאה- להבין איך ביחד ניתן לפתור אותה. צריך לזכור שחובה לקחת "הפסקת אש" ולהתמקד בפיתרון.

האידיאלי יהיה לגשת שוב לטיפול, אך לא לפני שמבררים מה לא עבד בטיפולים הקודמים. למה הוא הרגיש שזה לא זז, והאם אפשר מראש להתכוונן לטיפול אחר. ללכת למטפלים זה אחר זה אבל לא לבצע תהליך, אין לכך משמעות. לכן בשלב זה הייתי דווקא ממליצה לעשות מאמצים גדולים לשוחח, אחרי שהילדים ישנים, שיחה שכל אחד יכין את עצמו אליה ויגיע עם רשימה מסודרת- איפה בדיוק הבעיות. ואיך ניתן להתמודד איתן- מה אפשר לעשות כדי להקל, כל אחד, בעזרת בן הזוג.

לסיכום יש לזכור שהבעיה היא זוגית. היא לא רק שלך, ולא רק שלו. מכאן מתחילים. הסימפטום של מחשבה על גירושים הוא טבעי, בוודאי כשיש תסכול, אך לבטח זה לא ישים כל עוד לא ניסיתם את הכל.. ולהערכתי תמצאו דרך יעילה להתמודד. סימפטום נוסף הוא היחסים האינטימיים- בוודאי שכאשר אין תקשורת טובה ויש ריבים, והעימותים הם רבים, אי אפשר להתקרב גם פיזית. אצל גברים המנגנון הזה שונה, אך אם תצליחי להסביר לו, שמדובר בקשר הדוק- בין התקשורת והאוירה הזוגית שלכם, לבין היחסים האינטימיים- יהיה קל יותר גם להניע את כל התהליך לכיוון של פתרונות ודרכי התמודדות, ולא רק להתמקד בבעיות.

בהצלחה רבה,