פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ד. שלום,

זה טבעי שפגישה פתאומית עם קשר משמעותי בעבר עשוי לעורר אצלך מחדש רגשות.

סיכוי רב שהזמן יעשה את שלו והמקום שלה אצלך יקבל פחות משמעות בחייך ותוכל להמשיך הלאה...

לגבי עשית צעד, זה מאד תלוי האם חשבת לחזור אליה? איך הייתה הפרידה?

האם אתה רוצה שתהיו בני זוג? יש דינמיקות שעוברות אצל אדם ושינויים במהלך שנתיים.

צריך לבדוק האם המקום של הכאב והחשש שהכאב יתפוס מקום הוא ש"מדבר" כאן או שבאמת נזכרת בתקופה זו ואתה רוצה לנסות לחדש את הזוגיות.

ושאלה נוספת, אם יצאת מהקשר עם לב שבור, האם זה נכון לחזור לקשר הזה? והאם הוא עשה לך טוב...


בהצלחה רבה,

מיה שלום,

במידה ויש קשר תשעה חודשים בקשר חוויתם דברים משמעותיים יתכן וסגירת מעגל, לכאן או לכאן, תוכל לעזור לך.

לגבי "אגו", אני מאמינה שבהחלט ניתן ליצור קשר ללא שיקולי אגו, על מנת לברר מה קרה ביניכם בקשר, מהם הניתוקים, האם הם היו פתאומיים, האם אתם זקוקים למשהו נוסף בקשר שיכול לעזור במצב זה (משמורן יחיד), האם יש רצון (זאת, במידה וקיים רצון לנסות להמשיך את הקשר).

וזוהי שיחה שיכולה להביא לשינוי לכאן או לכאן, אך לקיימו יכול לסגור לך איזו מעגל שניסית.

במידה ואת שלמה עם להמשיך הלאה, זה מאד תלוי באינטנסיביות, איכות הקשר, איך היו היחסים לרוב כדאי לשוחח על סיום בפגישה, מאידך, את מציינת ניתוקים ארוכים שאת זה גם צריך לקחת בחשבון.

הייתי מנסה לסמוך על תחושות הבטן שלך מה נראה לך נכון במקרה הספציפי שלכם,

מאמינה שהאמת נמצאת אצלך.


מאחלת לך הרבה הצלחה,

התחושה להיפגש ולסגור מעגל
מצד שני פגישה תביא שוב להצפה ריגשית וגעגועים
כמו שחברה אמרה לסיים קשר במקרה הספציפי גם מאוד אוהב זה כמו גמילה
אז למה לחזור ולהוריד את החומר.

הנתק מגיע מאחר והוא בהצעה ריגשית מול מה שקורה לילדיו ואינו מסוגל להכיל עוד.

ברור לי גם שברגע שהוא יתאושש הוא יצור קשר
מבחינתו הקשר לא נגמר
זה רצון שירלי לחלוטין הרגש לגמרי אומר להישאר

אני מסכימה שפגישה עשויה להציף רגשות שונים.

לגבי הרצון להמשיך בקשר חשוב לדעת שיש שניים אשר מחליטים לגבי כך והשאלה מה החלק שלך.

ממה שאת מתארת הוא מחליט מתי: להתקשר, להתנתק, לכמה זמן להתנתק וכו'..

ומהשאלה שהעלית שהדפוס הזה לא מתאים לך יותר, המלצתי הייתה לשוחח על זה. מכיוון שהנתק ממושך, זה לא חייב להיות בפגישה...

אני מאמינה שוב, שצריך להקשיב לתחושות הבטן, אך להפעיל גם מחשבה בנושא.

אם את רוצה קשר של גבר שיוכל להכיל אותך בתוך הקשר (וכנ"ל את אותו) ותהיה פניות בקשר יש שתי דרכים, או לדבר אתו על כל הניתוקים האילו ולבחון לגבי שינויים בקשר... או להמשיך הלאה, אך לא הייתי ממליצה להיות במקום שמתסכל אותך שוב ושוב.

בברכה,

לאחר התלבטות החלטתי לסיים את הקשר בפגישה
התקשרתי הבוקר הוא סינן את השיחה
סמסתי וביקשתי שנדבר טלפונית או ניפגש לדבר ולסיים את הקשר בצורה יפה ולא בהיעלמות והתנתקות (ולא משנה מה הסיבה)

הוא ראה את ההודעה ובחר שלא להגיב.

איך מסיימים קשר באופן חד צדדי כך שיאפשר לי לפתוח קשר חדש ללא מישקעים
וממקום שלם ונקי

שלום לך,

המצב ברור. בחור שבוחר לסנן, להתנתק, לא להגיב להודעה שלך, לא יכול או רוצה להתמודד עם הדברים האילו.

הצעתי אליך, הניחי לו, מכאן לא הייתי שולחת לו מסרים יותר, את מתארת שהוא ניתק את הקשר מספר פעמים בעבר כך שזה לא דבר חדש, ככה לא מתנהל קשר תקין.

החליטי שמגיע לך קשר יותר יציב וטוב עבורך ותני לעצמך זמן.

בברכה,

אני שלום,

במידה ושאלתך קשורה למשהו בתחום הזוגי - לבטים וכו', זה הפורום המתאים..

במידה ובמשהו אחר.. כדאי באמת לפנות לפורום מתאים בנושא זה ויש.

אין בפורטל זה פורום בנושא אימוץ (בדקתי עתה.. ניסיתי להעבירך)..

בהצלחה רבה,

ש.... אין שם ככ מענה מקצועי. יש לך רעיון אחר?
תודה וסליחה

תנסי לשאול את השאלה כאן.

במידה וזה משהו שהוא מעבר לגבולות המקצועיות של הפורום ננסה למצוא פורום מתאים גם בפורטל זה.



בברכה,

שלי שלום,

אני קוראת מדברייך מספר התמודדויות לא פשוטות.

ראשית, התמודדות עם דיכאון קליני של בעלך (מה שאת מתארת שאובחן).

עולה שאלה אילו השלכות היו שם על תעסוקה, הקשר אתך (הזוגיות), איך את הגבת לאירועים, האם כיום הוא יצא מהמצב הדיכאוני.

לכל אילו, אף שאיש לא אשם במצב של דיכאון קליני, יש השלכות על כל מיני דברים, בוודאי על משפחה וזוגיות. אין זה אומר כמובן שאי אפשר לעבור תקופה כזו ולטפל בה.

האם בעלך עבור פסיכותרפיה בנוסף לטיפול אצל הפסיכיאטר?

סיפור הבגידה והרגשות שאת "סוחבת" אתך, האם זו הפעם היחידה? האם יש שם עוד משהו? יתכן וזו הפעם היחידה שגם היא פוגעת וזה מובן, יתכן והיה משהו מעבר.

בעלך מציין שאת יודעת הכל וצריך להתקדם הלאה. העניין הוא שאת נשארת עם הרגשות הלא פשוטים ויש להן השפעה על הזוגיות והמערכת המשפחתית ויש חשיבות לטפל בדברים האילו.

המקום של "להשטיח" את מה שאת מרגישה לא יביא אותך לרגיעה, אלא לרצות לסגור את הנושא ע"י פתיחתו באופן בונה ובעזרת תקשורת טובה.

המלצתי אליכם היא לפנות לטיפול זוגי. לעתים מומלץ להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לטווח ביניכם ולעזור לכם לעבור את המשבר הזה.

זוגות רבים עוברים משברים לאורך מעגל החיים וזה טבעי מאד לקבל את העזרה למענכם ולמען המשפחה שלכם.

פעמים רבות ניתן לצמוח ממקומות של משבר.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

ליטל שלום,

מה שאת מעלה מתסכל אותך. אני ממליצה מאד שתיגשו לטיפול אצל מטפל/ת מיני/ת (ללא האשמה אלא מתוך רצון לשפר, שיהיה טוב).

לדברים האילו יש פתרון.

יתכנו סיבות שונות לרתיעה שלו, שלא קשורות כלל לאהבתו אליך... שניתן לבדוק אותם בטיפול.

יחסים תקינים זה משהו ששני הצדדים חווים אותם כהדדיים. אם לשני הצדדים אין כל בעיה עם התנהלות מינית כזו או אחרת, אין בעיה. אולם אם יש, יש אפשרויות ורצוי לטפל בכך ואף לצמוח מטיפול כזה בתוך הזוגיות.

המלצתי אליך לראות זאת כמסע משותף..

אני מעבירה אותך גם לאחר תשובתי לפורום מתאים שישפוך אור נוסף

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

אביה שלום,

את מתארת רצף של אירועים וקטיעות שונות שקרו בקשר ביניכם שמשהו שם לא הצליח להחזיק אותו.

עתה, כשאת שמעת שהוא נשוי ואב, להרגשתי את עושה מעין "אידאליזציה" למצב שהיה יכול להיות אילו היית אתו עכשיו.

אולם, היו שם דברים שלא רצית בקשר ומאד התלבטת בהם וכנראה גם הוא לא היה שם לגמרי (קנה בית, נסע, אח"כ חזר שוב..).

לא הייתי לוקחת שום אשמה כאן.

אלו דברים שקורים להרבה אנשים וזה באמת לא פשוט, מה לא יחזור להיות, אילו אנשים כבר לא יהיו בחיינו, הם מנת חלקינו כבני אנוש.

אילו היית נשואה לו, קיים סיכוי שהדברים שהעלית אשר גרמו לפרידה, היו צפים בקשר שוב והיית במדינה אחרת, זה לא פשוט..

מה לעשות היום?

את מתארת שלא השתחררת מהקשר הקודם שהסתיים לפני שנתיים. אני מאמינה שהמידע שיש לך לא הוסיף לתחושה זו.

אם ברצונך להתפנות לקשר זוגי חדש (לרבות בן זוגך הנוכחי, לרבות לשוחח אתו אם ברצונכם לקדם את הקשר...) עליך לשחרר את הבחור הקודם מהמרחב שלך ולהכניס למרחב שלך איכות זוגית חדשה, טובה ונכונה לך היום.

אני חושבת שכאן יש נקודה ששווה להתעכב עליה ולהשקיע בה משאבים.

ציינת שאת לא מעוניינת בטיפול. הייתי מציעה לך לכתוב "מכתב למגירה" שמהווה מעין סגירה (יותר שלך עם עצמך). מה היית רוצה לומר לבחור ההוא, מה כואב לך, מה קשה לך, מה את מאחלת לעצמך וזה משהו שלך עם עצמך שיכול לעזור לך בתהליך שחרור זה.

והפניית האנרגיות לקשר חדש אך כל זאת, כאשר את מניחה את העבר באהבה ובהבנה שעשיתם מה שיכלתם במסגרת הזאת...זה תהליך, אנחנו לא קוסמים....

מאחלת לך הרבה הצלחה!

שלום לך,

בהחלט לא קל מה שאת עוברת. את מתארת מצב בו ישנן מחשבות מאוד טורדניות שלא מרפות ממך. דווקא עכשיו שאת בתחילתה של מערכת יחסים, את צודקת- בהחלט לא כדאי להרוס אותה.. לפעמים אנחנו לא משתלטים על המחשבות שלנו, ויש להן דמיון משלהן.. ובכל זאת הן המחשבות "שלנו".

אני מניחה שרציונלית את יודעת, שלצד פנטזיות שלבני המינים יש אחד כלפי השני, יש גם בניית קשר עם אמון, ועם כבוד והערכה הדדית בתוך הזוגיות. אני מבינה שלא בכך מדובר. כלומר- את מאמינה בו ומחשבותייך פחות הולכות לכיוון של בגידה, אלא לכיוון של "אני פחות שווה" "יש יותר יפות ממני" - ואגב, יתכן וזה אכן נכון. לא כל אחת היא דוגמנית על, אבל בך- ספציפית- יש את הדברים והמרכיבים שהופכים אותך, למשהו שלאחרות אין אותו. כלומר- אנחנו מתאהבים במכלול, ולא במראה או בתכונת אופי אחת..

אני מרגישה שהתשובות בפורום לא יוכלו לספק אותך במידה כזו שתוכלי להירגע ולהמשיך הלאה והמחשבות ירפו. להערכתי יש עוד רקע למחשבות האלו ויש סיבות פנימיות שלך, מדוע את חשה כך- לבטח יש לכך תמונת רקע.. חבל שמערכת יחסים עם פוטנציאל כ"כ טוב- תתעכב או חלילה תהרס.

ולכן חשוב יהיה לגשת לאיש מקצוע, אפילו למספר שיחות מצומצם - כדי להבין מה עומד מאחורי המחשבות שקשה לך מאוד לשלוט בהן. כפי שהמלצתי כאן קודם, טיפול התנהגותי CBT יכול מאוד לסייע או טיפול פרטני - חשוב חיבור למטפל/ת וגישה טיפולית שתתחברי אליה. כאמור, יתכן ויספיקו מספר שיחות. נשמע שאת בחורה אינטליגנטית עם שאיפות לצלוח את המשבר הזה, וחשוב שתקלי ליווי מקצועי- כך גם תחושי שאת לא לבד עם זה, ואת "מוגנת" יותר.

דרך הביטוחים בקופות החולים יש מחירים מסובסדים (למשל בכללית 160 ₪ למפגש של כמעט שעה), ומדובר באנשי מקצוע מצוינים. גם טלי - שותפתי לניהול הפורום- יכולה לסייע לך בתהליך הזה.

בהצלחה רבה,

שלום לך,

את להערכתי יודעת לתאר היטב את מה שמתרחש- נטיה לביקורתיות רבה, ודפוס זה יכול למעשה להרוס קשרים ובכך גם את תוכניותייך לעתיד. הפלוס הגדול הוא שאת מודעת לכך, וזוהי התחלה מצוינת לפיתרון. העובדה שבגילך עדיין לא היתה לך מערכת יחסים ארוכה בוודאי יכולה ללמד עד כמה קשה לך להתנהל כך, ועד כמה הבעיה צריכה להיות מדוברת יותר, ומנוהלת יותר (כיום המצב מנהל אותך).

להרבה מהדפוסים שלנו יש "אבא ואמא" תרתי משמע. כלומר שורשים מוקדמים שהחלו כבר מהשנים הראשונים- שמצפים מאיתנו ליותר מדי, שביקורתיים כלפינו. אינני יודעת מה היה לפני, ולאיזה בית גדלת, אך הרבה פעמים יש קשר ישיר בין איך שאנחנו גדלנו ותפסנו את חיינו- לבין מה שאנחנו מצפים מהחיים הבוגרים שלנו.

בשלב זה ודווקא כי את בתקופה שבה טוב לך, את בזוגיות עם גבר שהוא כן מתאים לך, הייתי ממליצה מאוד על טיפול התנהגותי CBT - עליו תוכלי לקרוא גם באינטרנט. טיפול שיכול בהחלט לסייע לך להתנהל מול הדפוסים האלו ולעזור לעצמך להתמקד בעיקר.

מטפלים בCBT יש הרבה, גם דרך קופות החולים וגם פרטיים- תוכלי למצוא אותם ברשת.

בהצלחה רבה

אכן מרגישה שאני צריכה עזרה .
אבל לפני שאני פונה לעזרה 2 שאלות לי אלייך :
1- איך אני יכולה לזההות אם זה באמת המצב שלי ששולט בי או פשוט שאני לא רוצה להודות בזה ומקווה שזה יסתדר ,אבל כנראה שאני פשוט לא מאוהבת ? ואלוואי וזה המקרה הראשון (המצב שולט ולא אני ) אלוואי ) .כי כמו שאמרתי אני מרגישה שיש בו הכל טוב אבל אני יודעת שעצם זה שהוא מגיש לי הכל ,את כל החבילה ,ועושה הכל כדי לעזור בלי לממצמץ ,ומרגיש לי שלפעמים מבטל את עצמו אפילו (דבר שלא מושך )אז כל זה עושה שאני דיי נרתעת ,וזה באסה ,מצד שני כשאני מספרת את זה לחברה נשואה שלי או לאמא שלי או לקרוב ,כולם עונים לי אותו דבר : אז את מעדיפה גבר מגעיל שלא התייחס אלייך ,שישחק איתך ויתן לך לרדוף אחריו ?? (Uהיו לי כמה מקרים כאלו שכן הרגיש לי שאני ורצה להיות עם אותו גבר אבל הוא לא התאמץ הרבה ,בדיוק הפוך ממה שיש לי היום עם הבחור המקסים ההוא ) .
אני כאילו לא רוצה לרדוף אחרי גבר ,רוצה הפוך כמובן ,אבל מצד שני הוא נותן לי הכל המגש זהב .יש אפשרות להעיר לו על זה בלי לפגוע ? ניסיתי פעם להסביר לו שאני מרגישה שהוא מוותר על רצונות שלו לפעמים בשבילי ובשביל הרצונות שלי .והוא אמר שאין לי מה לדאוג היום הוא לא כזה אבל פעם הוא כזה .זה לא מרגיש לי ככה.
2- האם את מקבלת בפרטי ? והאם אני מתאימה לתפקידך בתור מטופלת ?


אגב שאלתי פסיכולוגית או מטפלת זוגית לא זוכרת מה תפקידה ,בפגדר פורוםגם.והיא אמרה שפשוט אין לי כלום אליו בגלל שהוא נותן לי הכל .ושאני צריכה להיות איתו כנה ולהסביר לו שאני צריכה ממנו ספייס וושלא יעשה הכל בשבילי .אבל הוא מאוהב אני חושבת ,אז יהיה קשה להגיד לו דבר כזה .וחוץ מזה הוא נותן לי את הזמן ואת בהספייס אם אני צריכה אותו אבל וואלה זה עדיין מרגיש לי לא מגורה ממנו . מה אעשה ?מפחיד אותי שאני ככה .יש לי סוף סוף גבר טוב מושלם ,מושך אותי ,אבל למה אני לא מתרגשת יותר מידי לראותו ,ולמה אין חשק לסקס אפילו בימים אחרונים ? מה זה אומר ,שה' אולי מראה לי שזה לא זה ?? קשה למצוא כיום גברים כאלה ...הכי מצחיק שאין לי חשק גם להכיר מישהו אחר ואני אפילו לא פוזלת הצידה כמו שהייתי עושה אם הגבר שהייתי איתו לא היה עושה לי את זה . אז מה זה ? מה קורה לי ? בבקשה תעזרי לי שוב .ואם את לא תוכלי לקבל ,יש לך המלצה למישהו ספציפי ?

שלום שוב,

לשאלותייך-
1. זה שהמצב "שולט" בך לא סותר שום תחושה כמו חוסר רצון להודות בזה. אני מעריכה שאינך שולטת בכך מתוך האינפורמציה כי זאת לא פעם ראשונהו לא קשר ראשון בו את חווה כך את עצמך. כלומר, לא מדובר דווקא בבחור איתו את מתראה- לפחות לא "הוא" שורש העינין, אלא משהו שאת חשה לאורך הקשרים ולכן להערכתי טיפול יכול לסייע.
2. נסי לחשוב- נניח והוא לא מרצה אותך לחלוטין, יוצא עם חברים ומעט את חשה "בחוץ". האם תרגישי תורך "להחזיר" אותו לחיקך באופן מלא, תחושי קנאה? תהיי יותר מאוהבת? אני מסכימה איתך שכאשר אדם מרצה מאוד, הוא משדר שאחרים שווים ממנו יותר- כלומר, שהוא לא שווה מספיק- זה לבד גורם לצד השני להימשך פחות ולהתרחק יותר. השאלה היא אם תוכלי להסביר לו את זה כך, במונחים של משיכה וריגוש שהם חיוניים לך בקשר.
3. לגבי טיפול- את, כמו כל אדם הרוצה שינוי, מתאימה לטיפול. השאלה היא אם המטפל מתאים לך. :) אני לצערי לא מקבלת באופן פרטי היום, אך אני ממליצה לך בחום רב על שותפתי לניהול הפורום- טלי- מטפלת מנוסה, מקצועית, אין לי ספק שתוכל לסייע לך.

חשוב לציין שהמלצתי לך על טיפול- בעיקר כי את נשמעת לי מאוד "רוצה" בשינוי- וזה כשלעצמו התחלה של פיתרון. מטפל טוב יוכל לסייע לך להבין עוד מהלכים] ובפירוש גם לסייע לך לקבל תשובה- האם אכן הדפוס הזה "מנהל" אותך במקרה הספציפי הזה.

בהצלחה :)

לירז שלום,

לא פשוט לחיות בחיי נישואין בתחושות כאילו.

הצעתי אליכם היא לפנות לטיפול זוגי, אשר בו תוכלו לשתף ולבחון את כל מה שקורה במערכת היחסים שלכם

מה הביא לכעסים, לקשיים בתקשורת, לחוסר האנרגיה ולכל מה שאת מתארת.

איך מתעלים כעסים בצורה טובה יותר?
עבודה על תקשורת?
מה חיבר אתכם בהתחלה זה אל זו?

ועוד ועוד ניתן לעבד.

יתכן ובטיפול יהיה ניתן להציף את הדברים ולעזור לכם לעזור לעצמכם.

חוסר רצון למין וכו'.. קשור גם לקשיים שקורים בזוגיות, לכעסים ועוד.

ממליצה לפנות לטיפול, האפשרויות הן:

התחנה לטיפול בנישואין בשירותים חברתיים באזור מגוריכם בו הטיפול מסובסד עפ"י איזו בדיקת יכולת כלכלית.

או באופן פרטי.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

איתי שלום,

מודל הזוגיות שחווית מהורייך כנראה השפיעה עליך וזה לא פשוט. גם דברים שמשפיעים עלינו כבני אדם בילדות או בחיים, אינם בהכרח צריכים "להכתיב" את מה שיהיה בהמשך הדרך, אם האדם רוצה שחייו יתעצבו אחרת.

לזה אני מוסיפה מה שהעלית, כתבות, קריקטורות וכו'.. שדי מוכרים לגבי נישואין, זוגיות, שמהם בוודאי לא כדאי להסיק מסקנות על מערכות יחסים זוגיות, אלו נועדו להקצין סיטואציות, הן חד ממדיות, להביא אותם למקומות של ציניות והומור ובמציאות יש הרבה גוונים לזוגיות.

לגבי כניסה לזוגיות. בני זוג רבים נכנסים אליה מאהבה ורצון גדול לחיות ביחד, להקים משפחה ועוד..

יש זוגות שנכנסים אל מערכת יחסים ממקומות יותר "רציונליים". שהשיקול להיות עם בן זוג מסוים הוא כדאי, מסתדרים, יש על מה לדבר ועוד.

ויש שנכנסים לזוגיות ומקימים משפחה גם מלחץ (שגם שם יכולים להיות רגשות שונים ורבים).

להוסיף על כך, שישנה דינמיקה שמשתנה במהלך החיים ביחסים בזוגיות.

יש אנשים שגם בוחרים לחיות לבד, או בוחרים בזוגיות ללא ילדים, או בוחרים בהורות יחידנית ובחירות נוספות של חיים. יש היום כל מיני בחירות ומה שחשוב הוא שהאדם לא יבחר את הבחירה ממקום של מצוקה (כי אז כדאי ללכת ולעבוד על הדפוסים, על השינוי שרוצים להשיג בחיים).

אלא אם באמת לאדם פשוט מתאים חיים מסוג זה וזה בסדר גם.

ופה אני מעלה את השאלה החשובה אליך למחשבה: האם עולה חרדה או שיש חשיבה שזוגיות = התפשרות קשה, ויתור גדול על חופש, אולי (לוקחת קצת למחשבה קיצונית אבל שמה את זה כאן.. ביטול של העצמי, ריבים בלתי פוסקים וחוסר שקט.

או שזוגיות היא כזו שיכולה לאפשר את גווני הביניים: יש ביחד, יש דברים משותפים, חוויות משותפות, ניתן ליהנות מקרבה, אינטימיות, אהבה, ביטחון ועוד.. וכמו בכל קשר משמעותי, לעתים גם יש מחלוקות ורבים.

בכל בחירה יש גם פשרות כי אף אדם אינו מושלם, אך השאלה עד לאן מתפשרים.

להתפשר על קשר שאינו נכון לך רק מפחד להזדקן לבד הוא לא נכון ולא יטיב אתך במהלך החיים ועלול להביא בסוף לפרידה בשלב כלשהו.

מה שכן הייתי ממליצה לך שאם אתה מרגיש שיש אצלך "אישיו" (=נושא) בעניין הזוגיות שברצונך לעבד, לפתור, לחשוב עליו, זה להיפגש עם איש מקצוע, לנסות לברר שם דברים, לעבד את הדפוסים שהיו בבית שלא תשחזר בקשרים אחרים והמטפל/ת יעזור לך לקבל כלים, להגיע לתובנות ולהבנות רגשיות מה חשוב לך, מה אתה רוצה ועוד ואם זה משהו שהיית רוצה, אלו דברים שניתן לעבוד עליהם ולחילופין - להבין איך מתאי לך לחיות ולקבל את עצמך באהבה.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

רות שלום,

בהודעתך ניכרת החרדה שלך גם לגבי ההמשך, גם לגבי הבחורה הבאה שתשנה אותו (בספק, ובטח ללא תהליך טיפולי משמעותי) ומה, היא גם עוד לא קיימת.....

יש דפוסים כלשהם שקרו לך בקשר עם החבר. דפוסים לא בריאים. לחיות בקנאה קשה היא לא בריאה לקשר. לא לאפשר לך לצאת הוא מקום לא בריא בקשר.

פרידות מרובות הן לא בריאות בקשר.

נראה שנוצר שם קשר של תלות לא פשוטה מסיבות שיכולות להיות שונות ומגוונת שלא ניתן לאבחן דרך הפורום. יתכן ויש דפוסים שאת משחזרת מהיכרויות קודמות או מהבית, של תכונות גבריות מסוימות. יתכן ומשהו בקנאה ובשמירה הקיצונית אליך השפיעה עליך, יתכן והיו לך פנטזיות שהוא ישתנה, מה שקורה לעתים בקשרים לא טובים של קנאה, אלימות מילולית, אלימות פיזית ועוד "הוא ישתנה" "אני אחזור אליו ואעשה א, ב, ג וזה ישתנה". מוכר מאד.

אני הייתי מציעה לך לסגת, להחליט לבנות לעצמך משהו יותר בריא ויותר בטוח.

קשר שיאפשר לך , לא קשר חונק.

את יכולה גם להיעזר באיש מקצוע להבין מהם הדפוסים האילו וכל הדברים האילו ניתנים לטיפול וזה יכול להיות לך מתנה וכלים לחיים.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

אשמח לתגובה מהקוראים על לקבלת מענה מקצועי

היי

ראשית מזל טוב ליום נישואיכם!
(ובאותה נשימה...רגע לפני שאת מקנאה באשתי...גם אני שוכח ימי נישואין אז אל תתרגשי יותר מידיי מהמזל טוב שלי.)

מותר לך להרגיש אכזבה. מותר לך לרצות שתהייה לכם זוגיות אחרת.

אני חייב לציין שהדרך שבה פנית אליו מצאה חן בעיניי. הסברת את דעתך והשארת לו לקבל את ההחלטה. כל הכבוד לך! ככה עושים את זה.

כן. את צודקת!
השאלה מה זה נותן לך?

והשאלה החשובה היא > "איך" בכל זאת נגרום לבעלך להבין ולשנות את סדרי העדיפויות שלו?

העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך כרגע היא להרפות. את לא חייבת לחייך כשהוא חוזר. אבל אל תעשי מזה סצנה...תני לו להבין שאת מאוכזבת.

הוא צריך להרגיש את הקושי שלך ולהבין יותר את הצרכים שלך כאישה. כבת זוג. יום הנישואין הוא לא שלך...כפי שציינת. הוא שלכם! הוא לא עושה לך טובה אישית.

יום נישואין זה יום שבו מציינים וחוגגים את הצלחת הקשר הזוגי למרות כל הקשיים.

יש לך כעת הזדמנות לשקם את הקשר שלכם. לעשות ביחד דברים. לא חייבים לחגוג רק יום אחד...אפשר וצריך לרענן ולשדרג בכל יום קצת למשל > את התקשורת ביניכם. את זמן האיכות. את הכמות...

שבת שלום וחג שמח

רונית שלום,

קראתי גם את תשובתו של בני אליך ואני מסכימה עם דבריו.

ראשית, בעייני את לא מגזימה. אני קוראת מן הדברים שאת מעלה שאת מאפשרת לבעלך מרחב לצאת, להיפגש עם חברים, גם אם את לא אוהבת דווקא את אותם טיולים וזה בסדר שלבני זוג יש דברים שאוהבים גם בנפרד (=מרחב אישי).

הנקודה שאת מעלה כאן היא גם את יום הנישואין שלכם וגם את מכלול הזוגיות שלכם ועד כמה את חשובה בעיניו ויכול לראות את הצרכים שלך בסדר עדיפות.

על הדברים האילו חשוב מאד לדבר בקשר.

אם עולה כזה כאב חשוב שהוא ידובר.

אני בעד להעביר מסר מאד ברור ולא לחשוש. דוג' "אני מפרגנת לך על הטיולים, אך בטיול הנוכחי שנופל על יום נישואינו, מאד חשוב לי שנעשה משהו ביחד"

תנסי למצוא זמן איכות ששניכם ביחד, לא עם הילדים, בזמן נינוח ודברי אתו על מה שקרה בשנה האחרונה, על מה שאת מרגישה שהיית רוצה עוד בקשר, התענייני בו, מה הוא היה רוצה עוד להכניס למרחב הזוגי ונסי לשוחח על כך שאין סתירה בין מרחב שלו עם דברים שאוהב (=כנ"ל מרחב שלך) לבין יצירת מרחב איכותי זוגי ביחד שהוא חשוב לתחזוק הזוגיות שלכם. נסו לבחון אם משהו חסר לכם ואיך אפשר להשלימו...

"תחזוק" הזוגיות כמה שזה נשמע מכני, הוא חשוב בכל מעגל החיים, להזין אליו דברים, לדבר בתוכו, להיות בדיאלוג אתו, אתם שניכם, ולשמור על תקשורת פתוחה, הדדית ומאפשרת.

נסו לקבוע יום לחגוג את יום נישואיכם, לא מאוחר מידי....

מאחלת לכם הרבה הצלחה!

תודה על התייחסותך המהירה וגם תודה רבה לבני !!!
כפי שציינתי עברנו שנה זוגית דיי קשה בחודש הקרוב עוברים לבית חדש ואני ממש ללא אנרגיות!!!!מעצם הבחירה שלו דיי הבנתי איפה אני עומדת בסדר העדיפות שלו זה נראה לי קצת הזוי לבוא ולדבר איתו על סדר העדיפויות שלו זה או שאני חשובה לו מספיק או שלא וכנראה שלא!!!! זה כמו להגיד לחברה שנפגעתי ממנה שלא באה ליום הולדת שלי אם היא לא מצאה זמן לבוא כנראה אני לא מספיק חשובה עבורה זה משהו שצריך לבוא מבפנים זה או שאני חשובהאו שאני פחות חשובה .לא בא לי להתחיל לחנך אותו ולא נראה לי שניתן גם לחנך אותו.בקיצור אני סתם בתחושה מאוד כבדה זה דיי ברור לי שאם לא היו ילדים בתמונה הייתי לוקחת את הרגליים שלי כמה שיותר מהר

רונית שלום,

הדברים אינם שחור-לבן.

בתשובתי המלצתי פתיחת ערוץ תקשורת ביניכם ועתה, כשאתם עוברים לבית חדש (=שאני בהחלט מבינה שעשוי להעצים את המתח)

הזדמנות כפי שאת ציינת לאחר השנה הקשה "לפתוח דך חדש" להתחיל להעלות את הקשיים ולנסות לעבוד על הזוגיות, אפילו בטיפול זוגי.


בהצלחה רבה,

היי

לולי...האמת שקראתי את כל מה שכתבת והצלחת לייאש אותי...

אני מבין את התסכול שלך וכל הכבוד לך על כך שאת משתפת אותנו בחיים הלא פשוטים בלשון המעטה...הלוואי ויכולתי לעזור לך ולשפר את מצב הרוח ולו במעט.
אני חושב ותקני אותי אם טעיתי שנכון לעכשיו או לזמן כתיבת ההודעה את לא מצליחה לראות שום נקודות זכות בזוגיות שלכם?
ושוב אני לא יודע מה באמת קורה וייתכן מאוד שאת צודקת והגיעו מים עד נפש ואז כמובן תהיי חייבת לגשת לעזרה מקצועית ולא להסתפק במענה מעל גבי הפורום.

בקיצור - איך אפשר בכל זאת לעזור לך לצאת מהפסימיות שתקפה אותך?

נירית שלום,

תקופה של פנסיה מוקדמת ופנסיה בכלל, היא בהחלט תקופה שעלולה לערער מצב של איזון בבית כמו שאת מציינת, אצלך, וכן אצל בעלך שהוא מסיים לעבוד ולפתע נותר עם זמן פנוי רב.

את חוששת ממספר דברים שאת מעלה כאן. מכך שאת ממשיכה לעבוד ומה הוא יעשה. שהגבר שחי לצידך ועבד כל השנים אולי יהיה חסר מעש, וכבר מציירת לך את העתיד שאולי עדיך להפריד כוחות (=בתים נפרדים) על מנת להימנע מהמפגש המפחיד הזה.

יש לי מספר הצעות.

ראשית, לקבל את זה שזה שלב נורמטיבי לחלוטין בחיים שכל אדם עובר וזה משפיע.

זה בוודאי מצב ש"מפגיש" שוב עם הזוגיות שלכם. מה יש שם? האם חסר שם משהו? (שאלות להדהוד ואף ל"עבודה משותפת").

בפנסיה מוקדמת יש דברים שונים שאפשר לעשות והייתי משוחחת אתם עם בעלך.

ראשית, היום יש מודעות רבה מאד לנושא ויש קבוצות אשר מכינות אנשים לקראת יציאה לפנסיה ומילוי שעות הפנאי - הייתי בודקת זאת.

מעבר לכך: אני לא יודעת מה תחום עיסוקו של בעלך, אולי רלוונטי עבורו לפתוח משהו עצמאי (יכול להיות קטן) לייעוץ אם יש משהו שרלוונטי בתחומו.

לימודים, כתבת שהוא לא ילמד. אי אפשר לדעת. אולי יש משהו שמעניין אותו ויהיה לו מאד כיף לחזור לספסל הלימודים ולהעשיר את הידע, מה שיתרום גם לכם כזוג (חוויות שלו לצד חוויות שלך).

הסבה מקצועית, אנשים עושים בכל מיני גילאים ומגלים את עצמם מחדש...

פגישות עם קואוצ'ר מקצועי בכיוונים רלוונטים אליו להכוונה.

כמובן זה תהליך ולא תמיד ניתן לדעת ביום אחד מה האדם רוצה.

אך מה שחשוב בעייני, הוא שהדברים ידוברו ביניכם, החששות שלך, איך הוא מרגיש עם זה, מה הוא היה רוצה לעשות, מה השאיפות הזוגיות שלכם,
שהדברים ידוברו בתוך הקשר ללא חשש.

הרבה לפני הפרדת הבתים.

במידת הצורך ניתן לפנות לייעוץ מקצועי להכוונה (הוא יכול לבד, אתם יכולים בטיפול זוגי) זה מקובל בכל מעגל החיים.

הייתי מנסה לבדוק.. יתכן ויצא מכל אילו גם טוב, על אף החששות המובנים...


מאחלת לכם הרבה הצלחה!!!!

אני "מתה" על אנשים שכאשר רבים על משהו אחרי שעה כאילו לא היה כלום, אני מכירה זאת היטב.
לפעמים באמת רצוי לריב ואח"כ לשכוח ולא לעשות עניין.
אבל יש נושאים שחייבים לא להחליק ולהעביר אלא ממש לדון עד שיצא עשן ולהגיע אחרי כן להסכמה כל שהיא.
הנושא עם הכלב מאוד חשוב לך , תנסי להבהיר לו זאת כאשר תהיה יותר רגועה ותגיעו לפשרה כלשהי שבמקום חצי שעה שירד לחצי שעה או פחות.
תסבירי לו גם למה הנושא הזה חשוב לך, בעיקר עכשיו שאת במצב עדין ובהריון.
אני גם סובלת מהחלקות ובכלל מחוסר הקשבה, חוסר יכולת לדון בדברים ולפתור אותם.
אולי עם בעלך כן אפשר לדון.....?

ענת שלום,

את למעשה קיבלת את הכלב של בעלך כ"נדוניה" אל תוך הזוגיות והנישואין.

להרגשתי, יש משהו שהוא מעבר להורדות שלו את הכלב.

יתכן ואת הכעסים שלך את מעבירה אליו דרך הזמן שהוא מקדיש לכלב, יתכן ואת מרגישה שבזמן זה הוא דוחה אותך/לא פנוי אליך ועוד.. בוודאי שאלו השערות ואני לא יכולה "להשתיל" לך מילים לפה, אני יכולה רק לשער שזה המצב ואת מביעה אותו.

גידול של בעל חיים דורש הקדשת זמן, בין אם לצרכים הפיזיים ולצרכים החברתיים/רגשיים (השהות המשותפת, טיול לצרכים שלא תמיד ניתן "לתאם" מתי הכלב יעשה זאת...)

יתכן ויש רגישות יותר בתקופה ההיריון שזה דבר ידוע (שינויים הורמונליים, לקראת שינוי גדול בחיים ועוד).

דבר נוסף מאד חשוב, זוגיות טובה היא כזו אשר מאפשרת מרחב לכל אחד מכם לנוע במקום של ביחד ולנוע במקום שכל אחד יכול להיות עם מרחב אישי שלו.
זה לא "או או" אלא "גם וגם". וזוגיות טובה היא כזו שמגיעה לשם...

יתכן וזה זמן שבעלך לוקח לעצמו לחשוב/לנשום/להתרוקן מהיום שעבר...

זוהי עסקת החבילה, אני לא קוראת מתיאור הזמנים שאת מעלה משהו אובססיבי עם הכלב .

המשך, את עתידה ללדת. את תקדישי זמן לא מבוטל לתינוק שיולד ואתם תהפכו למשפחה, מאד יתכן ואותם תכונות של להקדיש ליצור חי (דוג' הכלב) יהיו לבעלך גם מול התינוק שעתיד להיוולד - רגישות, חמימות, ראיית צרכים ועוד.

משהו נוסף, לגידול של ילד לצד בעלי חיים יתרונות רבים מאד של קשר, למידת צרכים של האחר, חום ואהבה גם מבעל החיים (נתינה וקבלה).

אם אסכם, בוודאי שכדאי לדבר על הדברים האילו ביניכם אך הייתי יותר ממליצה ללכת בכיוון של לאפשר לו את הזמן הזה ולבנות לכם גם את זמן האיכות שלכם - הזוגי.
ולך - זמן איכות שלך (חברות, ספר טוב, סידרה בטלוויזיה ועוד..)

תשתפי אותו, ללא שיפוטוית, עם מה שאת מרגישה, עם הבנה שלכלב יש צרכים שונים ותנסי למקד מה חשוב לך שיהיה בנוסף במערכת היחסים שלכם. דיאלוג פתוח.

בהצלחה רבה!!