פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

האם הבנתי נכון שבעלך אמר שלא אכפת לו אם תעזבי גם במצבך והוא לא מוכן לעזוב איתך?

שלום יהל,

את מעלה דברים לא פשוטים בנוגע להתנהלות בבית- בעיקר מצד בעלך. אינו ישן איתך בבית, אינו מתייחס ברצינות לתלונות שאת מעלה, אינו עובד, וכו'. נראה שאינו מבין משמעות זוגיות ומחויבות, לפחות כך עולה מדברייך.

בשלב זה, להערכתי, יהיה קשה לכוון אותך וירטואלית מה לעשות. הדבר הראשון שהייתי עושה כרגע הוא פניה לגורמי שירותיים חברתיים. אני חושבת שהם, בחודש שנותר עד ללידה בע"ה, יוכלו טיפה לתת לך כיוון מה צריך לעשות. יתכן ויוכלו לעשות התערבות מולו שתוכל להסביר לו בפני מה הוא עומד, ומה את חווה. יתכן ויוכלו לסייע לך בכל דרך שהיא- כלכלית, עזרה בבית, טיפול פסיכולוגי לפחות להתחלה וכו'. חשוב שתגידי שאת חוששת שתיכנסי לדיכאון לאחר לידה- שאינך יכולה לחיות כך ושאת מבקשת (דורשת) עזרה. זה בהחלט מסוג המקרים ששירותים חברתיים יכולים לעזור- והם עוזרים.

יהיה כדאי בהמשך לגייס גם את ההורים שלו, לפי הבנתי את מחוברת אליהם, ולנסות אולי ביחד למצוא דרך או כיוון. לא הייתי מפרקת חבילה בשלב הזה שבו את שניה לפני לידה וצריכה סיוע ותמיכה. נסי לדחות את החשיבה על הרעיון הזה לאחר ש"כלו כל הקיצים" וערכת התייעצויות עם כל הגורמים.

בהצלחה ובשעה טובה,

ובהמשך למה שכבר נרשם, רציתי רק לציין שיש בכלל בעיה של התחשבנות כל הזמן של ההורים של בעלי עם מה שאנחנו עושים עם ההורים שלי. הם אף פעם לא מפרגנים ב"יופי תהנו". על כל בילוי שלנו עם ההורים שלי בחוץ או בארוחות משפחתיות, אנחנו צריכים אח"כ לעשות אותו דבר עם ההורים שלו. כי הם רושמים הכל ואח"כ מעירים. זה ממש מעיק ומכביד. ובכלל לא חושבת שמישהו צריך בכלל לנהל לי כמה זמן איך ולמה אני צריכה להיות עם ההורים שלי, כנ"ל גם לגבי חופשות.

ענת שלום,

החוויה שמישהו עושה אתך "פנקסנות" ומתחשבן אתך, היא חוויה לא נעימה ואת מתארת את זה יפה, שאת לא חושבת שאתם צריכים להיות במקום הזה/להתנצל וכו'.


מותר לכם ליהנות בשהייה עם הורייך וכן בשהייה עם הורי בעלך.

באשר להשתתפות בכספים. לאנשים יש תפיסות שונות לגבי כסף/מטרות שלו/סטטוס שלו ועוד כהנה וכהנה. יש שתופסים כסף ככוח, יש שכמטרה ועוד ועוד..

הייתי מנסה כמה שיותר שתכנים אילו אשר באים ממשפחת המקור לא יחדרו את הזוגיות שלכם.

על החלטות ומימון של ההורים אין לכם שליטה, אלו מקומות שבאים מבחירה.

לגבי השיתוף, אין צורך להסתיר בסוד שהורייך מזמינים, מאידך, אי צורך "לנפנף" בכך כדי שהורייך ירגישו רע או מחויבות וניתן גם לציין זאת כאשר אומרים להם זאת.

שהורייך רוצים להזמין ואתם מצטרפים, אין זה משהו שמחייב אותם, אין כאן תחרות, אתם נפגשים גם אתם (=הורי בעלך..).

נקודה חשובה מאד נוספת: היכולת לעשות נפרדות והיא לא תמיד פשוטה.

פעמים רבות הבחירה להתנהל בדרך מסוימת (כמו בדוגמה כאן, רגשות אשם על כך שאתם יוצאים, מבלים וכו'.., התנהגות פנקסנית (כמה אתם אתם וכמה אתם פה..)

נובעת לא מהמקום שלכם כלל..היא נובעת מהמקום של האדם שבוחר להתנהג כך וכך צריך להתייחס לזה ולא לקחת את האשמה הזאת עליכם.

תשתדלו להיות בסדר עם הצדדים. אין סימטריה מושלמת במשפחות.

חשוב שיהיה להם קשר אתכם ועם הנכדים (בהנחה שהקשר טוב כמובן) ומה שהם יתנו - יתנו.

שמרו על ערוץ תקשורת פתוחה ביניכם, שאת ובן זוגך תוכלו תמיד לשוחח על הכל בפתיחות (=זה מקום מאד חשוב ומהווה קרקע חשובה להתנהלות זוגית בונה).


בהצלחה רבה,

הי
כפי שאת מתארת את הזוגיות שלכם אז הסיפור שלך מצער ומתסכל. וברור שכך אי אפשר להמשיך.

אני יכול להמליץ לך > על כמה דברים > לעשות ו > לא לעשות בתקווה שתצליחי לעמוד במטלות.

לא לעשות!
1. לא להשוות. לכל זוג יש את הקשיים ואת ההתמודדות. ולא תמיד רואים את החסרונות.
2. להפסיק לדרוש ממנו לבצע מטלות. יש דרכים אחרות לגרום לו להזיז את עצמו.

לעשות!
1. להעסיק את עצמך בלי קשר אליו. דברים שעושים לך טוב על הנשמה. תחביבים ועוד.
2. להעצים כל דבר שהוא "כן" עושה. להחמיא לו כמו לילד קטן. כך את מחדירה בו מוטיבציה להתאמץ ולעשות עבורך/עבור הזוגיות.

תראי. הכי קל זה להתגרש. לברוח מהבעיה. ולחפש בעיות יותר קלות...כי אין זוגיות ללא קשיים ומה שרואים מכאן לא רואים בפייסבוק.

זה על קצה המזלג...יעני עזרה ראשונה.
בהצלחה.

שלום לולי,

עקב תקלה באתר, כנראה, תשובתי אלייך לא נקלטה. כל פניה לפורום כפי שבטח שמת לב, מקבלת התייחסות מקצועית ומקיפה. אם יש פניה שפסחנו עליה, כמובן לא בכוונה.

לשאלתך- ובנוסף למה שבני כתב -
לא הזכרת כמה זמן אתם נשואים והאם יש ילדים. התחתנת עם גבר שמבוגר ממך בעשר שנים- יש לכך יתרונות וחסרונות, אחד החסרונות הוא שקשה יותר לפעול "לשנות" את מי שנמצא איתך, לעומת בני זוג אשר שניהם באותו טווח הגילאים ועוברים שלבים דומים בחיים. יתכן וזהו דפוס ידוע שלו, ויהיה קשה לחדור את השריון. את כותבת שאינך נישאת לו מאהבה, האם היום יש אהבה? האם התחתנת רק מ"ברירת מחדל"?

יתכן והפן הכלכלי - בעיניו - משמעותי מאוד עבור הבית. יתכן והמחשבה שלו היא שהוא המפרנס היחיד בבית ועל כן צריך לחזור לשיגרה ברורה של חייו, בלי הפתעות, שתהיי שם ותתני לו לחיות כפי שהוא אוהב. כמובן שהחשוב הוא לחזור לחיי זוגיות שמאפשרים גם לבד וגם ביחד. העובדה שאת לא עובדת מוסיפה על תחושת האומללות והבדידות, כיוון שלמעשה את ללא "מסגרת" ברורה ומחכה לו שיגיע, ובכך יוכל לפנות את זמנו גם עבורך. אז נכון, זה חשוב ביותר, אך חשוב שגם לך תהיה מסגרת מסוימת- בה תפגשי אנשים, תעשי דברים שהם משמעותיים לך, אפילו לימודים או כל תעסוקה אחרת. שלא תחושי שהוא אחראי למלא את זמנך- כי הוא לא. הוא כן אחראי, בדיוק כמוך, למערכת זוגית יציבה עם מקסימום מאמץ לבוא לקראתך. יתכן ואם תמצאי עיסוקים אחרים פרט לו, הוא לפתע יתחיל יותר להשקיע ולמצוא זמן ביחד. חיזור מחודש.

החשוב מכל הוא להיות גלויה איתו, ולהסביר לו בפירוש מה עובר עלייך ואיך את מרגישה. לא מתוך מקום של האשמה וביקורת, אלא מתוך מקום מקבל ומזמין. למשל, כדאי לקבוע זמן משותף יחד. נניח אחרי ארוחת ערב - שיחה של חצי שעה, סרט ביחד או תוכנית שאתם אוהבים, הליכה, וכדומה. זמן שבו תוכלו לחדד את התחביבים שכן משותפים.

לא הייתי פועלת בשום דרך קיצונית כרגע, רק אחרי טיפול זוגי- אם תגיעי למסקנה שאינך מתמודדת עם המצב הזה לבד. לפעמים משברים גדולים בזוגיים מביאים אותנו למחשבות קיצוניות, אך חשוב לזכור שיש עוד הרבה "באמצע" שאפשר לנסות, ולא לוותר כ"כ מהר. למרות שהוא "מבוגר" ממך יחסית, יתכן ודווקא אם את תשני את דפוסי סדר היום שלך וההתנהלות מולו, הוא ירגיש שהוא "חייב" אותך יותר, ויפעל לטובת הזוגיות.

שלום ותודה על המענה.
אין לנו ילדים התחתני מברירת מחדל ולא התאהבתי בו עם הזמן, להפך, החלתי לחוש יותר דחייה כי תמיד היה לי טורן אוף מגברים לא גבריים שתמיד מחייכים ומתבדחים עם כולם. מדובר באדם שלעניות דעתי חסר ביטחון, עצור ומסוגר ולכן תמיד עם מסכה חייכנית למען הזהירות שלא יראו מה הוא בפנים (דעתי - לחוץ מאוד וחסר ביטחון עצמי אלא איך יוסבר זה שתמיד אומר לכולם אני הכי טוב הכי חכם וכו). גבר שלדעתי הוריו דפקו אותו לגמרי האמא מתנשאת ולא מקשיבה (כמוהו לא מקשיב לא יודע איך להקשיב) וחושבת שהיא נורא מתוחכמת בזמן שהיא זקנה חסרת טקט, מניפולטיבית ובערה למרות ההשכלה הגבוהה והאבא שיכול לשבת על הווריד על שלא יקבל מבוקשו ומדבר בלי סוף אבל כשעונים לא מה שלא רוצה לשמוע משתיק במין ביטול לא מכוון. גם סנוב חצוף וזקן. יש לי מסגרת דווקא רוב השבוע (לא אפרט) ואיני בבית כל היום. אני באמת חשה חנוקה. יש לציין שיש לו 3 אחים וכמה אחיינים בחו"ל (בעל אזרחות שם) ולי כמה קרובים שם אך הוא מסרב לעבור בתירוץ שאוהב פה. אמו שעשתה לו שטיפת מח היא מאוד ציונית מסורתית ויתרה על לחיות שם עם בניה כדי לחיות פה. עם הוריו תמיד עושה עצמו ליצן עוד יותר ממה שיש, במיוחד ליד אביו ממש זועק לתשומת ליבו על ידי בדיחות אינפנטיליות כל הזמן וזה משוש חייו לבלות ערב שישי עם הוריו שמארחים תמיד כמה חברים בני 70+. אנו יחד מעל שנה מעולם לא באו לבקר חברים שלו והוא הלך לחבריו בזמן הזה 3 פעמים בלבד. איש אינו מזמין אותה מפורשות רק אומרים תבוא מתישהו או שהוא אומר שיוכל תמיד להרים טלפון ולהגיד שמגיע אליהם- בקיצור ליצן שאין לו חברים אמיתיים, כל חייו בין עבודה ללהיות סרוח על הספה עם אייפון וTV והמון שינה. לא יודע לעשות כלום לא בישול לא ניקיון לא עבודות חשמל או אף לתקוע מסמר בקיר. אין לו חיים אין לאן לצאת ואין חשק לצאת ומסרב לעבור לחו"ל. חיים בבית בלבד. מאוד אוהב את עבודתו וללכת לאירועי העמיתים שלו שם עסוק בלעשות צחוק מעצמו ולאכול כחזיר. לא יודע לז**ן סליחה על הביטוי רק את השכל בדיבורים. ניסיתי לדבר איתו בחיבה וגם לא בחיבה אבל הכל חוזר על עצמו. ואגב לא מעניין אותו לעשות ביחד כלום ואם כן די מההכרח כי אמרתי ותמיד מיוזמתי. צמא תמיד לתשומת לב של אחרים. ניסיתי לשנות התנהלותי לא מבין רמזים. כמובן שאקנא בחברותיי כי אני מכירה את מצבם יש תחביבים יש מין יש חיים משותפים מהנים שלי רק נהנה לשבת בארוחות שישי עם קבוצת זקנים ולבלוס אוכל. צר לי על האורך אך מיואשת האם יש עוד מה לעשות?

שלום לולי,

אני מעריכה שאת מאוד מוצפת, חושבת על הרבה ביחד ומתקשה לנפות במה לטפל דבר ראשון. כדי להיות פנויה רגשית להחלטה כ"כ גורלית- כדאי יהיה לפנות לאיש מקצוע באופן מסודר. קופות החולים דרך הביטוחים המשלימים (טיפול מסובסד) או לחילופין שירותים חברתיים בקהילה.

מאוד חשוב שתהיי מלווה ע"י איש מקצוע בתקופה מורכבת זו.

הי

אסור לך להישאר שם! נקודה.

תעשי את כל מה שאת כן יכולה כדי לגרום לכם לעזוב את המקום הארור הזה.

את מכירה את הפסוק הזה מתחילת ספר בראשית > "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
זה המסר. זאת המטרה. זאת התשובה. זה הפתרון!

בעלך אמור להבין את זה. ואם את לא מצליחה לגרום לו לצאת משם כי...הוא אוהב את הפינוקים. כי הוא חוסך כסף וכו'...כי הוא מרגיש יותר מידיי בנוח ולא אכפת לו שאת סובלת...אז אין לך ברירה אלא להציב אולטימטום. או אני או המגורים אצל ההורים.

בשלב הראשון אני ממליץ לך לחפש גורם שלישי. חבר קרוב או בן משפחה שאת מכירה ויודעת שיש לו מילה אצל בעלך. תבקשי ממנו שיעשה עבורך את העבודה השחורה. לפעמים משיהו מהצד מצליח לשנות את מה שאנחנו בתור בני זוג לא נצליח לעולם.

בהצלחה.

אני לא יודעת מה הגבול לסיום זוגיות , בזמנו כשהקטנה נולדה והם החליטו שהכי טוב שהגדול יגור אצלם כי אני לא יכולה לטפל בשני ילדים אני ממש התחרפנתי, לקחתי את שתי הבנות והלכתי לגור עם אחותי בחדר במעונות כמה ימים, עד שכבר לא יכולתי פניתי לגיסתו של בעלי שעברה את אותו דבר עם המשפחה הזו והיא פתחה תיק גירושין ורק אז בעלה התרצה היא ניסתה לדבר איתו אבל אמרה שלא ממש יכולה כי זו משפחה קשה והיא צריכה לשמור על עצמה.
מבחינה כלכלית אני עובדת ויש לי חשבון נפרד מאז הסכסוך אחרי הלידה אני לא יכולהלראות את עצמי מממנת שכר דירה עם כל הההוצאות, אני גם לא יודעת ככ איך מתחילים את כל הפרוצדורות הללו, אני שורדת עברתי הרבה בחיים שלי, אבל אין לי בטחון עצמי ומכאן אני מאמינה התגובה של בעלי הוא יודע בסופו של דבר אני אתקפל כמו שעושה כבר עשר שנים, אין לי גם משפחה שיכולה לתמוך אפילו רגשית אני באה ממשפחה עם המון בעיות של ההורים וכל המשאבים והמאמצים מופנים אליהם.
אני ככ פוחדת להשבר ועזוב את הבית בלי הילדים או לעזוב את העולם והמשפחה הזו תקבל את מה שרצתה את הילדים.
כואב לי גם שהבנות חשופות לכעס שלי והעצב שלי.
אני מרגישה שאני נגמרת ואני לבד, אני לא יודעת למי לפנות לעזרה

היי

את לא יודעת את הגבול...כי אין גבול מוסכם.
לכל אחד יש את הגבול שלו. ואני מקווה שלא תגיעי לקצה גבול היכולת שלך.

להתגרש זה לא פתרון.
זה עוד דרך לצאת מהמצב הנוכחי.
להתגרש זה להחליף בעיה שלא מצאנו לה פתרון לבעיה אחרת שנצטרך בעתיד למצוא לה פתרון...

אני מבין את הקושי שלך כפי שאת מעידה על עצמך את צריכה לחזק קודם את הביטחון העצמי שלך. בלי קשר לחיים הזוגיים ולהתמודדות עם המשפחה שלו או שלך... אלא בעיקר כדי להעצים את היכולות שלך להאמין בעצמך.

לשם כך את רק צריכה לקבל החלטה לצאת למסע פנימי להעצמה נשית. חפשי באזור מגורייך.

בהצלחה

שיר שלום,

קראתי את ההודעה שלך ומאוד נגע לי ללב הסיפור האישי.

אם תרצי לדבר/לשתף אשמח להיות לך כאוזן קשבת.

בהצלחה.

יהל

שיר שלום,

קראתי את הודעתך וכן את תגובתו של בני אליך. אני מסכימה אתו.

להתגורר יחד עם ההורים והאחים של בעלך מעמיס קושי לא פשוט על התפתחות התא המשפחתי שלכם (אתם כזוג + ההורות שאתם בונים) ומתאורך, כנראה לא מאפשר זאת.

את מתארת את ההתערבות, את ה"ערבוב", את טשטוש הגבולות שנוצר והמצב הרצוי הוא שתהיה לכם הפינה שלכם בה תוכלו להתפתח כזוג וכיחידה הורית.

אני רוצה לכתוב לך ראשית לשוחח עם בעלך כאשר שניכם רגועים, לא במתח. על כמה חשוב לך לשמור את הזוגיות שלכם (=כן, זוגיות זקוקה לטיפוח לאורך כל מעגל החיים, זה לא מובן מאליו), האמהות שלך, האבהות שלו ההורות שלכם.

בניית התא המשפחתי שלכם ללא ההתערבות כ"כ אינטנסיבית ועם מרחב לנשימה.

על מה זה עונה אצלו הרצון לגור ביחד? אפשר גם לשאול אותו.

אפשר לבדוק ביחד אופציות לצאת מהבית, אפילו לשכור דירה בתקציב שאתם יכולים..

אני חושבת שהייתי משאירה את השיחות עם חמתך לבעלך. אם אמו פוגעת בך ומדברת אליך לא יפה ואת מרגישה כל הזמן מאוימת, יש כאן שאלה האם בעלך מוכן שמצב זה יימשך ומה זה משקף בקשר ביניכם?

מעלה השערה - יתכן ויש כאן איזו מעגליות. מתח וחוסר גבולות וזה משפיע עליך - גורם למתח מצטבר ביחסים - בעלך "בורח" משפחה... וחוזר חלילה..

לגבי טיפול זוגי. את יכולה להתחיל לבד וניתן יהיה לגייס את בעלך להמשך הדרך.

הוא יראה שאת מתחזקת כי בטיפול מתחזקים, וזה ייתן אותותיו.

לא הייתי מאיימת עליו בגירושין, אך בהחלט הייתי מציינת שיש כאן אור אדום ושיש מקום לשוחח עליו כי את מרגישה שאין מקום להתפחות זוגית ומשפחתית בכל מה שאת מעלה כאן.

לגבי חששותייך לאבד את ילדייך. באופן כללי, אם עלולה לאבד ילדיה רק אם אינה מתפקדת כלל כאם, בדר"כ לרבות התעללות רגשית/פיזית/הזנחה בילדיה. חשיפתם לגורמים שעלולים לערער ולפגוע במצבם ובגידולם, ילד שלא מקבל את הצרכים שהוא צריך.. לא בגלל סכסוך משפחתי. אלו דברים שנבדקים לעומק ע"י הרשויות.. איום של האם הוא דבר סרק.

ניתן גם לפנות לייעוץ זוגי ומשפחתי בלשכה לשירותים חבריים באזור מגורייך.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

שרית שלום,

לא ברור מהודעתך מה את שואלת.

מהפרטים שאת משתפת בהם, נראה שאת מחפשת יעוץ נומורולוגי...

בכל אופן, יש פרומים גם בתחום הזה אם זה רצונך, אך פורום זה לא עוסק בניבוי עתיד זוגי.

מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך דרכך!

חסרים כאן המון פרטים...
מידת נעליים שלו ושלך.
גובה. משקל. רוחב. צבע שיער...

רות שלום,

זוגיות יכולה ובאה לידי ביטוי בשלבים שונים במעגל החיים בחלקים שונים בקשר, ביניהם גם במיניות (עליות, מורדות, לעיתים היעדר מין, אי הלימה בין צרכים ועוד כמו בעוד תחומים בחיים).

אני קוראת מדברייך שאת מעריכה דברים רבים אצל בעלך, אך את נתקלת בקושי להחזיר את האינטימיות, הרומנטיות והמיניות אל הקשר.

המלצתי לגשת לטיפול אצל מטפל/ת מיני/ת שהוא/היא מטפל/ת זוגי/ת.

במידה ובעלך אינו מוכן כרגע לגשת אתך לטיפול, המלצתי החמה היא לגשת לבד (לאותו תחום מקצועי שהמלצתי). התחילי את תהליך, יתכן ויהיה ניתן לגייסו בהמשך בעזרת המטפל/ת.

מאחלת לכם הצלחה רבה,

הי מיכל,

ללא ספק מורכב. להורים יש השפעה מירבית על ההחלטות שלנו, ועל חיינו. לא ציינת בני כמה אתם, אך מאוד חשוב לבחון האם בן זוגך יכול להתמודד עם התנגדות כזו לקשר, או שלא. כי אם לא- ולמעשה יושפע מהלחץ שלהם- אולי צריך לבחון מחדש את הקשר. ואם כן- מצוין, אבל חשוב לדעת איך הוא מצליח לעמוד בכך. האם כדאי לשוחח איתם, ליישר עימם קו, אם אתם חושבים להתמסד - אולי להרגיע אותם ולדבר על כך?

חשוב שתעשי איתו שיחה ובה תסבירי לו איך ומה את מרגישה ביחס להתנגדות הוריו. מבחינה זו את בהחלט צודקת, יש לכך השפעה גם לעכשיו וגם עתידית. העובדה כי הם "מדירים" אותך צריכה להיות מדוברת מול בן הזוג. אם הוא "חזק ואיתן" להתמודד עם זה ולהגן עלייך- מה טוב. אם יהיה לו קשה, וסביר שכך (תלוי בן כמה הוא- שנות העשרים המוקדמות? המאוחרות?) - יהיה כדאי לבחון האם הקשר הוא מספיק חזק לעמוד בכך.

שלום ר',

לפי מה שאת מתארת, אין לקללות שלו קשר ישיר אלייך. את היית "הטריגר"- כלומר הדבר שזירז את הקללות שלו לצאת החוצה - אך הדפוס הזה של לקלל, ולהיות תוקפני מילולית- קיימים. בד"כ אנשים כאלו, מתבטאים כך כלפי כל גורם לחץ שיש בחייהם. כך שאני לא חושבת שחברה אחת הוא יקלל ואחת לא.

היי רגועה - יצאת ממערכת יחסים עם בחור שמיהר להתנהל באופן לא מתאים ולא מכבד. ובוודאי עשוי לפעול כך מול כל אחת אחרת.

בהצלחה

שלום,

לא ניתן להמליץ פה על אנשי מקצוע לצערי.

בהצלחה,

שלום אביעד,

פנית לפורום ממש לפני מספר ימים וקיבלת מענה מקיף. מעבר לכך, אין לי ממש מה להוסיף. מדובר במערכת יחסים תלותית- גם אתה תלוי בה, וגם היא בך. אם אתה עדיין חש קושי להתמודד עם הקשר, וכך נראה- כדאי שתפנה לאיש מקצוע.

יש אפשרות דרך קופות החולים (מושלם) בסיבסוד.
יוכלו לתת לך מענה.

בהצלחה,

שלום רות.

אני מניחה שאין מה להפסיד במצב כזה. הרי אמרת לו מה את חשה. לכן להערכתי כדאי להמשיך ולברר מה עולה בהמשך הקשר; כן להיפגש ולבדוק איך הוא מתנהל מולך. באם באופן כזה שאת מובנת לו מאליה, ישר מתפנה לעניינים מיניים.. או שבאמת מתעניין בך ולא שם בראש סדר העדיפויות את הנושא המיני.

מבחינתך כדאי שלא תזמי בשלב זה חוויות שכאלה, בכל זאת לאפשר לו לחזר וכמובן לאפשר לך להבין מה עמדתו. הישארי די נייטרלית, הוא כבר הבין שאת מעוניינת. בהצלחה.

שלום אביעד,

נשמע מורכב ולא פשוט.

מצד אחד אתה רואה באופן רציונלי והגיוני את הדברים- אתה מתאר בחורה ששולטת עליך וכובלת אותך לסוג החיים שהיא היתה רוצה שתחיו. מצד שני אתה כבול ברגשותיך כלפיה, ואף חושש שאולי אתה הוא הלא נרומלי, שרוצה לחיות חיים מלאים, חופשיים, ללא שקרים, עם ידידות וחברים אחרים. אני מניחה שאין צורך להרחיב, ואתה יודע טוב- שהקשר הזה לא בריא, בלשון המעטה.

קשר, ראשית כל, צריך להיבנות על אמון הדדי, על כבוד. אין פה את שניהם. הקללות, האיומים, ספירת הדקות, השליטה המאסיבית בחייך, לקיחת החופש שלך- כמובן שלא יכולים ליצור אמון בקשר, ובוודאי אין כבוד שלה כלפיך, לאור התיאור שלך.

כלומר יש כאן מערכת יחסים שבה יש שקרים, רמאות, הסתרות, שליטה, מצב שבו היא "מנכסת" (מלשון נכס) אותך אליה, קללות, ואוירה כובלת שאין בה טיפת חופשיות.

אתם יוצאים יחד 6 שנים, ולמעשה שניכם מאוד צעירים. כלומר הקשר החל כבר בגיל ההתבגרות שלה- ואתה היית רק בן 20, גם גיל זה נחשב בעיני אנשי מקצוע רבים ל"גיל ההתבגרות". אם הקשר היה מוצלח והיית חש בו "אתה", כמובן שלא היתה מניעה לקדם ולהמשיך אותו. אך כשאתה מתאר מצב כזה, בו אתה ממש לא "אתה", אלא "היא", לרבות התלותיות הרבה- כפי שהיא תלויה בך, היא מבקשת שאתה תהיה תלוי בה. שים לב שכשהיא מבצעת מהלכים "לא נורמליים" או לא בריאים לקשר- אתה זה שחש לא נורמלי. הייתי מתעכבת על המקום הזה- האם אתה יכול לראות את הקשר בין הדברים?

לצערי לא נוכל להרחיב בפורום, וזה לא המקום לטפל לעומק במקרה, אך הפורום כן יוכל להאיר לך את הנקודות האלה, והייתי רוצה מאוד שתחשוב עליהן. אם תחוש שאתה זקוק ליותר תמיכה, ולליווי מקצועי נוסף שיסייע לך בקבלת החלטה- כמובן יש מקום להמשיך שיחות מול מטפל/ת כמו עו"ס קלינית או פסיכולוג.

תזכור שהבחירה- רק אצלך.

כמעט אחד לאחד מה שאתה מספר רק שאני לא עמדתי בזה וחתכתי ממנו. הוא לא רצה שאדבר עם גברים וחשב שכל גבר שמדבר איתי מנסה להשיג ממני משהו. הוא לא קיבל את החברים שלי וכמעט ולא יצא איתם ולא רצה שאצא איתם לשום מקום אך יצאתי בכל זאת לא מעט פעמים כי לא הרשתי לו לשנות אותי ככה. כל הכבוד לך ששרדת 6 שנים אני הייתי איתו 11 חודשים וגם אז היו מלא פרידות באמצע.
אם ניסית 6 שנים לשנות אותה וזה לא עובד אז לדעתי או שתאלץ לקבל אותה איך שהיא (תחשוב אם זה מה שאתה מאחל לעצמך לחיות איתו) או שתחתוך. בהצלחה. תהיה חזק

נעמה
צר לי לשמוע
באופן אישי אינני יודע איך הייתי ממשיך
איך ניתן לבטוח באדם ששוכב עם אחרות ומסתיר את זה ומקווה שלא יתפס
לדעתי מגיע לך יותר- מישהוא שירצה אותך ולא אחרת
הרי אם טוב בזוגיות אין שום צורך לפזול ובוודאי לא להגיע לאקט הבגידה עצמו

+++אם יצא לך אשמח להתיחסותך לפוסט שלי מתחת לפוסט שלך- וגם אם לא- בהצלחה!

שלום נעמה,

הגיבו לך כאן וכמובן שווה לקחת את הדעה הזאת בחשבון.

אני רוצה יותר לשים את הפוקוס עלייך מאשר עליו. תיארת גבר שמשקר לך במצח נחושה ולא מתבייש גם כשאת בתוך הבית לפעול בדרכים לא כשרות. כולם להערכתי יסכימו עם זה. אך בד"כ בן הזוג מנגד, כלומר- הנבגד - יכול לעשות "חושבים" על הסיבות להישאר בקשר. יש לכולנו דפוסים שגורמים לנו להימשך, או לא, לסביבה שלנו. אני מניחה שהבחור גרם לך להתאהב בו בגלל סיבות מאוד טובות, ואני משוכנעת שאכן יש בו תכונות איכותיות. אך מספיק איכותי בשביל קשר מחייב- כפי שאת רוצה- אני לא בטוחה.

יהיה כדאי לברר מה הסיבות שאת איתו, מאילו מניעים את נמשכת למקום הזוגי איתו, וכמובן אלו שאלות גדולות ורבות משמעות עבורך- אך חשוב לשאול אותן מול עצמך, בתור התחלה. אם תחושי שאת עדיין "כלואה" במערכת יחסים שהיא הרסנית כלפייך, אך אינך מסוגלת לצאת ממנה- המקום להתייעץ יהיה מול איש מקצוע.

בהצלחה,

bleacher שלום,

בתוך שאלתך לדעתי יש את התשובה.

אני מעלה תהייה עד כמה בת זוגתך יכולה להיות עם ה"לבד" שלה ולבנות שם "לבד" לא מאיים, איכותי ומספק. להכיל מקומות של "לבד" בין אם באמת עם עצמה לבד ובין אם בתוך קשר זוגי שזה גם חשוב.

אתה באמת צודק שחצי שנה לאחר גירושין זה זמן קצר.

אי אפשר להיות בקשר אם האדם השני החליט לא, מאידך מעלה נקודה: מה שכן אפשר, זה להציע לה (אם שניכם מעוניינים) לקבל יעוץ של שיחות אצל איש מקצוע, איך ליצור את המצבים האילו שהיא לא תחווה שקשר הוא "בולעני" ושניתן לשהות בלבד טוב ואיכותי, לצד קשר טוב ואיכותי מבלי לחוות סיטואציות של "או או".

בהנחה שזו אכן הסיבה.

בהצלחה רבה,

תודה על התיחסותך טלי.
אכן הצעתי יעוץ זוגי, היא העדיפה שלא.
אמרה שרוצה להיות לבד....ללא הרגשת מחויבות.....

שלום לך,

עקב חופשתה של טלי אני ממשיכה את ההתייחסות.

אני מסכימה לגמרי עם הדברים שטלי הציעה. חשוב להציע לה טיפול ולא בתור "סיסמה", אלא ממש מתוך מחויבות שלך לשנות, לבוא לקראת, לדבר על הדברים.

אם זה באמת לא עוזר- להערכתי כן יהיה נכון לתת לה את הזמן, ללא טלפונים וללא הודעות- לפחות כמה ימים מלאים, כדי שהיא תחוש את ה"ריק". במקביל ניתן להתחיל לנסח מייל או מכתב, שבו אתה מפרט את הקשר, את התכונות הטובות בקשר, זכרונות וחוויות טובות ממנו. בניסיון לחבר אותה לטוב ולחיובי ולא לחששות שלה מהמשך הקשר. כלומר, אתה מבחינתך במקום של "אין מה להפסיד", ויהיה חשוב שהיא תוכל לקבל ממך משהו, שניתן יהיה לחזור אליו. כלומר- כמו במכתב- היא יכולה לחזור ולקרוא את הדברים, לחשוב עליהם. בניגוד לשיחה, שם היא מחויבת לענות לך, במכתב- היא יכולה לחשוב ולתהות בינה לבין עצמה על תגובתה.

זאת הצעה, כמובן.. מאחלת בהצלחה רבה,

לאחר כחודש ללא קשר ( וזה קשה....) -אני חושב שהבנתי מה הפריע ...
האם יתכן הייתי פחות מדי "הגבר" ביחסים הללו?
יש מצב שהייתי יותר מדי "חברה" בשבילה- מקשיב, מדבר איתה גם בימים שלא נפגשים לעתים אף שעה שעתיים בטלפון, נמצא שם בכל בקשה ולעזרה אם זה לה אישית ו/ או לילדיה וכדומה.
זה לא בקטע שוביניסטי , ממש לא אבל נראה לי שאולי רצתה קצת יותר מישהוא שיוביל, אחרי נישואיה הארוכים לאדם פאסיבי ...
מה דעתכם? והאם כדאי להציף את זה ולדבר איתה?
תודה רבה

יש למישהוא תובנה בנידון?תודה

הי.ברור שיש לדבר איתה!!!לדעתי זה חשוב מאוד.גם ממה שכתבת אתה נשמע בחור
אחלה,וכזה-לא מוצאים כל יום...אז יהיה חבל לה לאבד אותך!!

bleacher שלום

לא הייתי ממליצה לך לחזור לדבר אתה.

הבחורה ביקשה לסיים את הקשר.

אני מבינה שזה קשה ואני גם מבינה שיש נטייה להתחיל "לחפור" האם היית בסדר כאן? שם? אשם? ועוד..

גבר יכול להיות "גבר" גם כאשר הוא קשוב, אמפתי וכל מה שאתה מתאר לגבי עצמך
וזו לא נראית לי סיבת הפרידה. לא כל דבר קשור "אלינו" לפעמים זה של האדם השני.

מה שכן אפשר לעשות זה המכתב שעדי הציעה לך אם אתה מרגיש שיש "עניינים לא סגורים".

ואז זה בידיים שלה וכמו שעדי ציינה, היא יכולה לשוב ולקרוא בו....

מאחלת לך הרבה הצלחה,

ואם קשר זה לא צלח, מאחלת לך שיהיה קשר אחר שהאישה תוכל ליהנות ולהיות זמינה לאיכויות שיש לך להציע.



בברכה,

לאחר כחודשיים ללא קשר נפגשנו ביוזמתה 3 פעמים בשבוע האחרון- לצורך סקס בלבד
ולאחר שיחה טלפונית יצע המרצע מן השק- החליטה להיפרד כי חשה שהרגשות שלה אלי לא חזקים כמו שרגשותיי אליה
למרות שציינה שיש לה רגשות אלי- אני אמרתי לה והיא הסכימה שיש לנו בסיס מעולה לקשר ( בהתחשב בפרק הזמן יחד ...)
לשנינו יש רגשות זה לזה, משקיעים,מכבדים, נמשכים פיזית מאוד זה לזו....
אפילו חברות שלה אמרו לה שיתכן ואם היא רוצה יותר מזה אז יתכן ואינה ראלית ברצונותיה....
ברור שתגידו פשוט לא להיפגש יותר אך תאמינו או לא- אני יודע שלא בכל יום מוצאים אישה מדהימה כזו וזה מאוד מאוד מקשה עלי....
אשמח לכל התיחסות....

שלום לך,

המלצתי נשארת בעינה...

ואתה אף ציינת זאת בגוף ההודעה שלך.

אני מבינה את הרגשות שלך, אך מערכת יחסים שהיא מטלטלת ואינה יציבה והבחורה לא מעוניינת כבר כמה פעמים (מבלי לקחת את זה עליך..) חבל להשקיע במערכת זו וכדאי להמשיך הלאה למשהו בריא יותר וטוב יותר.,

שווה לבחון עם עצמך מהי ה"תקיעות" בקשר איתה למרות כל הנורות מסביב...


הרבה הצלחה,