פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך אבא,

התחושות שאתה מתאר טבעיות לגמרי.

ראשית, לחוות תהליך של גירושין הוא דבר קשה,

דבר שני שאתה מציין הוא קשר שחווית בו חוויות מאד קשות (ציינת אלימות כלפיך) אני יכולה לשער מדברייך שהיית בקשר לא מעט זמן וכנראה שספגת שם דברים ועד ההחלטה להיפרד ולהתגרש, נראה שעברת כברת דרך עם עצמך מבחינה המחשבות והרגשות.

אנחנו כבני אדם, לא יצורים אוטומטיים או רובוטיים, יש בנו חלקים רגשיים, חוששים, מפחדים מלאי רגש ומחשבה וזה אוניברסלי. ואין זה מעיד כלל על חולשה.

אני מאמינה שמשם אתה מרגיש ורגיש יותר לביקורת חיצונית שבאה אליך כאשר אתה מנסה להיות בקשר עם נשים אחרות.

אותה ביקורת או שיפוטיות למעשה "דורכת" על אותו פצע, על אותה "יבלת רגשית" של הלבטים, של הקושי, של השאלות שאתה מתמודד אתם היום מדוע היית בקשר, מה השאיר אותך בנישואין ואף עיבוד של הפרידה ותהליך הגירושין שגם כאן אני רואה מספר מהלכים, הגירושין עצמן וכן כיצד ליצור קשר טוב ובונה עם ילדיך ולהמשיך לעתיד טוב למען עצמך בתחומי חיים שונים.

ציינת שאתה גר במדינה זרה, לא ברור האם אשתך תגור לידך, מה יהיו הסדרי המשמורת..

אני יכולה להבין שאחרי קשר כזה יש אבדן של אמון (ויתכן וזה יושב על קשרים נוספים, אינני יודעת) רק מה, ניתן להשיב את האמון הזה בבני אדם ובזוגיות.

המלצתי אליך תהיה לגשת לטיפול ולעבור שם תהליך של עיבוד של מה שהיה, זיהוי דפוסים, עבודה על נושא האמון ועוד..

תנסה לבדוק מה הזכויות שלך במדינה בה אתה מתגורר (אם יש זכויות מבחינת ביטוח כלשהו לפסיכותרפיה (אצל פסיכולוג, פסיכותרפיסט) או פרטי.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה בהחלט שניתן להשיב דברים, במיוחד כאשר אתה מודע אליהם....

שלו ם לאה,

קודם כל כל הכבוד על הרגישות והאכפתיות.

נראה לי שאת דווקא כן אדם של מילים, אחרת לא היית כותבת כאן.. והכל זאת לשאלתך-
חשוב לחדד עבורה את הדברים הבאים:

1. בזוגיות יש שניים ויש צרכים ומשאלות לכל אחד מהצדדים. לפעמים הם פוגעים בנו, וזה נכון. אך חשוב לדעת שהוא כן דיבר גלויות איתה. זה פגע בה כי זה אכן נושא רגיש גם עבורה. במקום להיכנס למקום ה"קורבני", מה היא יכולה לעשות כדי לחוש טוב יותר עם עצמה? איפה היא יכולה לקחת אחריות על המקום הזה..? הרבה פעמים בן הזוג מנסה "להטיל פצצה" שתזעזע כדי לעורר פעולה אקטיבית לשינוי מהצד השני. יתכן וזה מה שהוא ניסה לעשות בלי לחשוב טאקטית עד כמה זה יפגע בה.

2. לעודד בהקשבה, לשאול שאלות פתוחות כמו "מה את מרגישה", "איך את יכולה לראות אתכם מתגברים על זה".. לעודד את החוויה הזוגית המשותפת- לעודד קירבה בינה לבין בעלה לשלום בית. זה מאוד חשוב שהיא לא תקבל ממך מסר שאת "מפצלת" אותה ממנו, אלא מנסה גם לקרב ולהדגיש את המעלות הטובות שיש בזוגיות שלהם.

3. אולי לתת לה דוגמאות מעולמך שלך על פגיעות אחרות מבני זוג או בעלך אם את נשואה ולנסות לתת לה טיפים איך כן לחזור לתקשורת עימו. הפיתרון של התנתקות ממנו הוא לא פיתרון טוב. ממש לא. הוא פיתרון של בריחה או נקמה על מה שאמר לה. זה מובן- אך זה לא מהלך שיביא לתקשורת. מה שחשוב שבזמן שהיא איתך, שתעשה חושבים איך משפרים ולא איך מנתקים ובורחים, על אף מה שאמר. אומרים דברים- מתנצלים, ממשיכים הלאה. זה חלק מחיי הזוגיות... היא נפגעה מאוד בגלל שזה נושא שעבורה הוא רגיש ועדין והיא גם חשה שזקוקה לשינוי- הוא פשוט "הטיח" את זה בצורה מאוד לא טאקטית והיא חשה כעת לבד.

אם יורשה לי להוסיף על דעתה המקצועית והמפורטת של עדי. את טיפ מס' 4.
> תזמיני גם אותו. ותבקשי ממנו אישית להגיע אליכם לשבת.

שבת שלום.

עדי תודה רבה על הטיפים. הם יהיו לי מאוד שימושיים, בייחוד התחברתי לסעיף מספר 2.
לגבי סעיף מספר 1, התחושה שלי היא לאו דווקא שהיא נכנסה לעמדת הקורבן הפסיבי.
לפי מה שאני מכירה אותה, ולפי מה שהיא מספרת, בעיית עודף המשקל היא משהו שמלווה אותה מילדות, ואף פעם היא לא הייתה בחורה רזה.
למרות הכל, אני תמיד רואה אותה מקפידה מאוד על הטיפוח והנשיות שלה.
גם על המשקל , היא מנסה כל הזמן לעשות כל מיני שינויים בתזונה שלה, אולי לא החלטות מועילות, אבל כן פועלת כל הזמן כדי לאכול בריא יותר, וכשהיא יכולה אז היא הולכת גם לחוג זומבה. אז היא כן לוקחת אחריות על הגוף שלה ומנסה לשפר את המצב, רק שכנראה לא בוחרת את המאכלים הנכונים.. אני לא יכולה להיכנס לגמרי לתפריט שלה...
אולי , אם כבר אני חושבת על זה, אז בעלה הוא בעצם גורם לה קצת מכשול בקטע הזה, כי הוא רזה מאוד ואוהב לאפות, ולהתמודד עם ניחוח מאפים טריים בבית זאת בעיה לכל אחד. אבל מה היא תגיד לו - אל תאפה?? או תאפה רק כשאני לא בבית???

בני - תודה על הטיפ, אבל אני לא חושבת שאוכל לעשות את זה... הוא מצידו רוצה להתפייס איתה, אבל כרגע היא מאוד עצבנית ולא רוצה בחברתו, ולא אוכל להכריח שפתאום הוא ייכנס איתה לרכב וייסע איתה.

הי לאה,

בשמחה. לצערי רק עכשיו ראיתי את תגובתך. אני אתייחס לדברים שהעלית-
בהחלט אפשר לרתום את בעלה (שהיא תרתום אותו) ע"י בקשה מפורשת לא לפתות אותה בכל מיני מאפים. נסי לחשוב על אשה שלטובת בעלה, כדי שירזה/שיאכל בריא היא לא מטכנת או מבשלת מאכלים עתירי קלוריות. או למשל אדם שחולה בסכרת- כמובן שאשתו תעשה הרבה כדי לא לגרום לו לאכול מאכלים שירעו את מצבו. מעבר להתחשבות מדובר בדאגה הדדית. אני חושבת שבן הזוג "ישמח" לוותר לתקופה על תחביבים מסוימים ולו רק כדי שאשתו תוכל לקיים דיאטה.

לגבי דיאטות שהיא עושה- אני לא יודעת מה היא בדיוק עושה, ואני גם לא מומחית בתחום, אך אני יודעת שמסגרת מאוד עוזרת לאנשים שלא מסתדרים לבד. יש חוגים, סדנאות, קבוצות או אפילו קואוצ'רים שיכולים ללוות אותה, כפי שציינתי. הליווי האישי הוא משמעותי. לחילופין היא יכולה ללכת לקבוצה ובמקביל לטיפול תמיכתי (בקופ"ח, או פרטי). העינין הוא בעיקר רצון והתמדה. כמובן פירגון של בן זוגה הוא משמעותי וחיוני להצלחה.

שוב בהצלחה,

רוית שלום,

המצב שאת מתארת הוא באמת לא פשוט.

אני לא תומכת בקשרים ממושכים מאחורי הגב, פעמים רבות הם מתגלים בדרך כזו או אחרת וכן הצורך לחיות בסתר אינו נעים כלל. אך דברים קורים בחיים... כנראה שלא הייתי ממליצה להסתיר מאשתו..(ללא קשר למתן גט או אי מתן גט מבעלך, השיקול הוא אם הוא רוצה להיות עם אשתו או לא...ולא מתי את מקבלת/לא מקבלת גט שזה נושא נפרד לדיון משפטי) מאידך,.. אתם מקיימים קשר שיש להם השלכות משפטיות על מתן גט, בית דין רבני ועוד.

אני חושבת שאת מאד רוצה את הקשר עם הבחור. יש שאלה אם הוא באמת יעשה את הצעד ויתגרש... יש שאלה של מתן גט לך. יתכן ויש אהבה גדולה וצריך לראות מה לעשות על מנת לצמצם את הפגיעה באנשים (בעלך, אשתו).

הייתי משוחחת עם חברך ושואלת אותו מה דעתו ומה הוא רוצה.

נראה שהפורום המתאים לך ביותר הוא פורום משפטי כלשהי שכדאי שם לשאול את השאלות האילו.

אני מעבירה אותך לפורום מתאים..

בברכה,

אני כרגע לא זקוקה ליעוץ משפטי כאן
השאלה שלי פה היא בעניין אחר.אני אבהיר לך קצת את התמונה הכללית.חברי ואני יחד כבר שנתיים וזה אומר כל יום ,גם בשבת עם הילדים אנחנו נפגשים.אנחנו מאוד מאוהבים.באופן טבעי קשנ לו לעזוב את המשפחה אבל הוא לא הצליח להפרד ממני אף פעם והבין שהוא חייב להתגרש.ככה הוא אמר ומצד אחד הוא מת שיתפסו אותנו .הוא לא מספיק אמיץ למרות שהוא מדבר על זה עם אשתו והיא עונה איך אתה חושב לעזוב תינוק בבית..אבל אני יודעת שאם הייתי מתגרשת הוא היה ככ פוחד שאני אלך עם מישהי הוא היה מיד עוזב
אפילו אם אני יעזוב אותו הוא יעזוב לטעמי
הקטע הוא שבפנים קשה לי לפרק משפחה לכן אני לא לוחצת עליו אבל גם רע לי מערכת יחסים שכזו..לפחות אם היה פרוד..השאלה אם זה פייר לבקש ממנו כרגע להפרד בעוד שאני נשואה אך פרודה לפחות...אני אוהבת אותו המון ולא רוצה לוותר עליו הוא הכל בשבילי

בבקשה תאירי את עיניי לגבי הצעד הזה בלבד
תודה לך מראש!

היי רוית,

את רוצה מענה שמאד קשה לענות עליו במעמד של פורום.

מה שאני מבינה שאשתו יודעת משהו.. שיש בו חלק שרוצה "להיתפס", כנראה הוא מאד אמביוולנטי ומאד קשה לו לדבר עם אשתו על הדברים, למרות שאם היא אמרה לו "האם תעזוב תינוק", הוא כנראה אמר לה משהו..

אם הילדים מכירים אתכם כבר, קשה לי להאמין שהסיפור לא יפתח או נפתח כבר...

מה שחשוב להבין שאם אתם רוצים להמשיך את סיפור האהבה ביניכם, אי אפשר למנוע את זה שיהיו נפגעים. גירושין הוא דבר כואב ולא פשוט..

גם אם ייפרד מאשתו הוא עדיין נשוי.. ושניכם תצטרכו לעבור תהליך של פירוק משפחה וגירושין.. ללא שיפוטיות זה קורה בחיים.

אולם אם שניכם רוצים בכך.. תדברו על הדרך לעשות זאת.

חלק מזה זה סיוע משפטי.. חלק יכול להיות סיוע טיפולי.

בברכה,

אם אפשר גם את דעתי...את לא חייבת להקשיב.

1. אם הוא היה מאוהב בך אז באופן "טבעי" הוא היה עוזב את אשתו למענך למרות הקושי לנטוש את התינוק.
2. הקטע הוא...שמבפנים ומבחוץ...כבר פירקת את המשפחה. אז לא כ"כ מובן מדוע את לא פועלת להתגרש.
3. כן. זה מאוד פייר לבקש ממנו ואפילו "לדרוש"! אבל הוא משחק בך ובאשתו ורוקד על כל החתונות.

מהמקום שבו אני נמצא אני רואה רק את האפשרות הזאת > הוא ימשיך לשחק בך. את תמשיכי להיות "מוסרית". אם תתגרשי קחי בחשבון שהמאהב שלך יישאר עם אשתו. וישאיר אותך פגועה - גרושה - ומתוסכלת.

מצטער אבל מישהו היה חייב להאיר את עינייך. ושוב סליחה.

תודה על העצה אבל כנראה שאין לך מושג בכלום אולי כי אתה לא יודע מה זה לפרק משפחה..גם לי לקח ולוקח הרבה זמן לפרק זה קשה וכואב למרות כל האהבה שלי לחברי.. זה מצב מתוסבך אז תחסוך את עצותייך היפות נפש.

רוית שלום,


אני רואה שאין בפורטל זה פורום שעוסק במשפט

ממליצה מאד לחפש בפורטלים אחרים כי יש פורומים שעוסקים במשפטים והייתי מחפשת משפטים - דיני משפחה.


בברכה,

אובד עצות שלום,

אנסה לשאול מספר שאלות על מנת לתת מענה טוב יותר.

עם השנים של זוגיות ארוכת טווח, עשויים להיות דינמיקות של אנשים (כל צד בזוגיות), צרכים שפתאום באים לידי ביטוי, לעתים "רצים במסלול החיים" ופתאום משהו יכול "להפגיש" עם צורך מסוים. אין זה אומר שאתה לא יכול לעבור את זה עם אשתך.

אני מסכימה שלשנות בן אדם - זה לא בידינו, אולם בדינמיקה הזוגיות ישנה השפעה האחד על השנייה ולהפך.

התקיימות תקשורת פתוחה ביניכם היא דבר נהדר ומבורך.

יש כאן מספר דברים: האם כאשר בחרת את הקשר עם אשתך, כאשר הייתם חברים, כאשר נישאתם, היו לה את התכונות שאתה מחפש היום?

האם לא היו אז זה התאים לך? האם אתה מרגיש שחלו אצלך שינויים?

לעתים קורה מצב שמשהו שאדם מאד אוהב בזוגיות בהתחלה, הוא פחות אוהב אח"כ.

אי אפשר לבחון דבר כזה דרך הפורום אך ניתן לנסות לעשות דברים ביחד שעושים לכם כיף.

האם יש מקומות בילוי/תכנים שמאתגרים אותך שהיית רוצה לשתף אותם עם אשתך ושהיא מוכנה להצטרף אליהם?

האם אתה מרגיש שחסר לך המסתורין של ההתחלה?

בזוגיות טובה ניתן לשחזר דברים שהיו שם בעבר.

איך אשתך מגיבה למה שאתה מעלה?

האם אתה שבע רצון משאר תחומי החיים? (עבודה, הורות, חברים וכו'..?)

משהו נוסף לבדיקה, האם רצונה בילד נוסף הציף אצלך את כל הרגשות שאתה מעלה כאן?

אתה יכול לחזור אלי עם תשובות ואנסה לתת מענה יותר ספציפי לשאלתך.

היי טלי תודה על התגובה.
אני חושב שאז היא הייתה יותר אקטיבית, עצמאית ואפילו נשית אבל בסה"כ גם אז היא לא הייתה כמו מי שאני רוצה עכשיו שתהיה.
יכול להיות שגם אז זה הפריע לי איפשהו אבל לא ידעתי להצביע על הנק' כי אני חושב שהתובנה הזאת של הדמות שהייתי רוצה שתהיה התפתחה עם השנים.
מבחינת בילוים/תכנים שהייתי רוצה לשתף - בגדול בהכל אבל כמעט בכל תחום יש איזשהו מעצור. אם זה טיולים - קשה לה. לשתות - היא לא אוהבת. בילויים- היא עייפה וזה לא במודעות שלה אז היא לא יוזמת את זה. ואני גם לא מאשים אותה כי לא כולם אוהבים לשתות ולא כולם בכושר לטייל ולא כולם חייבים לאהוב את אותם דברים אבל זה בדיוק מה שמבאס אותי - שהיא לא... וזאת לדעתי הנק' העיקרית... אציין רק שמאז ומתמיד היא מנסה לזרום בהרבה מהדברים ובסוף גם בד"כ נהנית מאוד ואני מפרגן לה על זה אבל בתכלס הרבה פעמים מבחינתי זה בסוף לא כמו אם הדברים היו באים גם ממנה...
המסתורין של ההתחלה? פחות.
איך אשתי מגיבה? בד"כ הנושאים האלה מתפרצים באיזה מריבה גדולה כל כמה חודשים אבל באופן כללי הם תמיד איפשהו ברקע גם אם הם לא נאמרים\נרמזים.
שזה מתפרץ נחלק את זה לשתיים לחוויות\הרפתקאות ולשגרה (נשיות, סידורים ומשימות שבשגרה, חום ואהבה)
לגבי החוויות וההרפתקאות- פחות או יותר מה שפירטתי למעלה
לגבי השגרה - בד"כ היא מכחישה בהתחלה ובהמשך קצת יותר מבינה ואפילו מודה על חלק מהדברים וגם אני מתנצל על חלקי במריבה ואז המצב משתפר לשבועיים והולך וחוזר פחות או יותר לאותו מקום (למרות שזה גם לא הכי נכון כי בטווח הארוך, בחלק מהדברים יש איזושהי התקדמות אבל עדיין יחסית בקטנה).
האם אני שבע רצון משאר תחומי החיים? בגדול כן אם כי יש לי שאיפות ליותר.
ולסיום לגבי הרצון בילד והצפת הרגשות - המריבה התורנית האחרונה הייתה לפני פחות מחודש וזה פחות או יותר היה הטריגר כי באיזהו מקום אני מרגיש שמציתי את זה וכפי שכתבתי אולי אנחנו פשוט לא מתאימים ואני מחפש בה משהו שהיא לא או אבל אז בעצם אני לא בטוח שאולי בעצם הבעיה בכלל בי מהסיבות שהעליתי בשאלת המקור אבל מכיוון שאלה המחשבות שעולות לי אני לא יודע מה להגיד לגבי עוד ילד. את הקשר בין הדברים עוד לא אמרתי לה ישירות אבל אני מניח שהיא גם חושבת על זה באיזשהו מקום.
אבהיר שאני ממש לא רוצה להגיע למצב הזה אבל מרגיש קצת מיואש...

כשכתבתי שהמצב משתפר לשבועיים התכוונתי שהיא משפרת את הנק' שאנחנו מדברים עליהם ואז זה הולך ומתעמעם אבל בסך הכל בין מריבה למריבה יש אווירה וזוגיות די טובה למעט נושא החוויות\הרפתקאות.

אובד עצות שלום,

תראה, ממה שאתה מעלה נראה שיש מה לעושות בקשר ולא בהכרח צריך לוותר עליו...

כל המחשבות והרגשות שלך אנושיים. כבני אדם, לכולנו יש עולם רגשי, פנטזיונרי, מחשבתי וזה חלק מההתקיימות שלנו ויש לו חשיבות.

מכיוון שאתה מציין שיש בסיס מאד טוב בקשר ביניכם, קיים סיכוי לנסות למצוא פתרונות למה שכן חסר ואנסה להציע מספר דברים.

ראשית, אני מזכירה מה שכתבתי בהודעתי הקודמת שאנשים משתנים, רצונות וצרכים משתנים.. אך אם יש בסיס טוב, ניתן להקשיב לצרכים שעולים ולנסות לשלבם בזוגיות.

אם באמת אין כבר כלום משותף והקשר ממש לא תורם לאף צד.. זה משהו אחר, אך זה לא מה שאני קוראת מדברייך.

לפרק קשר תמיד ניתן, אך לעבוד על קשר תמיד ניתן לפני החלטות אחרות....

אתה מציין בדבריך משהו חשוב ואני מעט ארחיב עליו. שזה בסדר שבני זוג לא אוהבים את אותו הדבר.

בשלב מסוים בזוגיות, לאחר השלב של "שנינו אוהבים גם וגם.." מגיע שלב שבו יש נפרדות וזה בסדר שצד אחד אוהב א' וצד ב' אוהב ב' והשאלה היא איך ניתן לשלב את האהבות השונות ולאפשר להם להתקיים בתוך הקשר הזוגי.

מחד, אני רוצה להציע דברים שאולי תוכל לעשות עם חברים (והיא הנאות שלה עם חברות) ומאידך, לעשות דברים משותפים בשביל הזוגיות שלכם.

כך אתם בונים מרחב משותף עם חוויות וכן מרחב של נפרדות של "מותר לי לאהוב משהו שבן זוגי לא אוהב וזה לא אומר שאני לא אוהב את בן זוגי/בת זוגתי".

דוגמה: לשתות. לא כולם אוהבים לשתות (לא כל הנשים, גם לא כל הגברים..)

אבל זה בסדר. אולי אתה יכול לחשוב על חבר קרוב או חברים שאתם יכולים לעתים לצאת ולבלות. כנ"ל דברים נוספים שאתה אוהב לעשות.

אולי לאשתך יש דברים שהיא יכולה ליהנות מהן עם חברות - ערב חברות..

ולהציע לה כל מיני דברים ביחד: להפתיע עם כרטיסים לסרט, להזמין מקומות במסעדה/בית קפה, להזמין מלון (מציעה דברים אך כמובן כל דבר שנראה לכם)...

לנסות להחמיא לאשתך כשמתאפרת או לובשת משהו יפה או שמה בושם - לתת לה חיזוק שזה מחמיא, מושך, שאתה אוהב את זה... להפוך את זה למשהו חיובי.

לגבי המקום של חוויות ביחד וחוויות נפרדות אלו דברים שמתקיימים בזוגיות אך כמובן שאני בעד לדבר עליהם ולתת להם לגיטימציה. לא להיעלם מהבית ולומר לה "את לא אוהבת לשתות, לא צריך.. יצאתי עם חבר"...אלא להפוך את זה לדיבור על הצרכים שלכם..

יתכן ואם היא תראה שאתה עושה דברים, מעלה את זה שהיא יכולה גם ותדברו על הביחד הזוגי שלכם, היא יותר תיפתח.

זו הצעה ואני מקווה שהיא תועיל לכם.

לגבי ילד נוסף. כדאי לזכור שילד נוסף לא יקרב את הזוגיות יותר אלא ייקח יותר מקום של תשומת לב, אנרגיה, מקום של הכלה ועוד.. וכדאי להביאו לזוגיות שאתה מספיק שלם אתה ולא ממקום של "ריצוי".

לגבי מה שכתבת "האם הבעיה אצלי"? אני לא חושבת שהבעיה אצל אשתך או אצלך.. אני חושבת שיש כאם דינמיקה ששווה עבודה ופעמים רבות ממקומות כאילו צומחים...



בהצלחה רבה!

היי, תודה.
ניסיתי ואני עדיין מנסה את כל מה שהצעת
אבל זה עדיין לא משנה אצלי את התחושה שהיא סוג של אישה שאין לה את הדחף להשתפר כל הזמן, לשאוף, להתקדם, ליזום, לחוות, להעיז, לנסות.
זה מרגיש כאילו דוחפים אותך לבינוניות, והנפש שלך רוצה לעוף קדימה....
טיפול זוגי יכול לעזור במצב כזה? אם כן איך?

במידה ורוצים לבדוק יותר דברים ולנסות לעבוד על הזוגיות, טיפול זוגי יכול לעזור.

איך? לבדוק באזור מגוריך האופציות:

התחנה לטיפול בזוג ובמשפחה בשרותים החברתיים באזור מגורייך (מסובסד עפ"י הכנסות) או מטפל/ת פרטית.

שלום דניאל,

מבינה לליבך.. למעשה מדובר בקשר בו אין מחויבות טוטאלית אליך ותמיד יהיה פתח לקשרים נוספים. להערכתי לא רק שזה לא "בריא", אלא יכול ליצור בעיות רבות ונוספות.

יש אנשים שמקיימים מודלים "פתוחים" של זוגיות, כלומר- הזוגיות פתוחה לפרטנרים נוספים - ואולי זה מה שמתאים לה. השאלה היא מה מתאים לך, ונשמע שאתה מתקשה לקבל זוגיות בה אתה לא היחיד. אני מניחה שהצורך שלה מגיע ממקומות מאוד משמעותיים, אבל זה נתון חשוב שיש להתבונן בו בטיפול (שלה) ופחות שלך.

אם יש ביניכם חוסר הסכמה בנושא כה בסיסי כמו מונוגמיה לעומת פוליגמיה, למשל- מחויבות לבן זוג אחד מול ריבוי בני זוג- הרי שיהיה בלתי אפשרי להמשיך כך. לעולם לא תחוש מסופק- וגם היא לא.

לחידוד, אינני רואה הבדל אם זה ברשת חברתית זו או אחרת לבין מציאות. היום המציאות שלנו בהחלט כוללת תקשורת דרך הרשתות. ואם היא מדווחת באופן כן וישיר שזהו הצורך שלה, בעוד שלך הפוך- יתכן ויהיה כדאי להמשיך הלאה לקשר עם התנהלות ודפוסים שיותר מתאימים לך.

הי לינוי,

אנחנו טועים, אנחנו בני אדם.

לא נשמע ממה שאת מעלה שהבחור רוצה אותך למטרות סקס בלבד.

נשמע שהוא בודק את הטח ומנסה ליצור קשר, את מתארת דאגה שלו כלפייך..

את מתארת שהוא רוצה לנסות אתך שוב ושיש בך תובנה שנסחפת לשמועות שאינך נכונות - בדיעבד.

במידה ויש רצון של בניכם, אינני רואה סביה מדוע לא לנסות.

אפשר בהחלט לפתוח אתו את הדברים, שאת הגעת לתובנות והייתה תקופה שהבנת דברים אחרים, שלא נכונים או רלוונטיים וכיום את רוצה לנסות אתו קשר זוגי.

נסי לשמוע אותו. שיחה ללא שיפוטיות, ללא האשמות, ללא משחקים, אלא "להניח הדברים על השולחן" לרבות מה טוב אצל השני..לפרגן.

דברו על געגועים, על מה חשוב לכם בקשר, מה אתם רוצים, איפה אתם אוהבים להיות,לבלות, לשהות,

תפתחו תקשורת שתעזור לכם תמיד בזוגיות. תקשורת בונה ואדפטיבית.

תנסו לצמוח ביחד ממה שהיה. זוגות חוזרים אחד לשני, זה משהו שקיים.

התנאי הוא שיש רצון ומוכנות הדדית. בדקו מה שחסר לכם כיום, מה הצרכים שלכם.

את יכולה לומר לו שאת רואה בהודעות שהוא מגלה אכפתיות, איך אפשר להעביר את זה לקשר מבחינת כל אחד מכם.

זו לא בושה להודות בטעות, זה אפילו חוזק.. זיהיתי, גילתי ואני עם תובנות היום.

בברכה,

היי אתי,

לאבד אימא זה דבר לא פשוט, בלשון המעטה.

זה שיש לו קשיים בזוגיות, בא לידי ביטוי במה שאת מתארת.

התנתקויות פתאומיות, לא לשוב אליך תוך הבטחה לשוב אליך והתרחקות פתאומית עשויים להצביע על אמביוולנטיות (התלבטות) או חשש מקשר.. האם זה קשור לאובדן אם? לא בהכרח.

הייתי מציעה לך לשוחח אתו על הדברים האילו, אני מבינה ששוחחת והוא דיבר על התסבוכים והקשיים שלו, האם הוא רוצה לגשת ולטפל בדברים האילו, האם עיבד את האבל? האם מבין מה הדפוס שלו בזוגיות? חשוב לזכור שאת לא המטפלת שלו.

במידה והוא לא מעוניין, יש מקום באמת לשאול את עצמך האם רוצה להכיל כזאת התנהגות שפעם הוא נמצא ועושה ממך "אידיאלציה" (את מושלמת, הכל טוב)
ואז יש היעלמות, שיחותייך אינן נענות ואת חווה שם פגיעה.

הוא כנראה לא במקום שהוא יכול לומר משהו נחרץ כי משהו לוקח אותו אליך לפעמים ויש מקומות שלוקחים אותו לכיוונים של התנתקות והימנעות.

אם אינך רוצה קשר כזה, הייתי בכל מקרה משוחחת אתו ואומרת לו את דעתך ומציעה לו הצעה שהוא יכול להרגיש טוב יותר עפ"י מה שמתאר ולך לא קל עם ההתנתקויות הלא מוסברות וגם המוסברות מאד בכלליות ולאחל לו הצלחה רבה.

בברכה,

תודה על התגובה המהירה, אכן ניסיתי לשוחח איתו כמה פעמים ולהבין פשוט מאיפה כל זה מגיע ולנסות להסביר לו אולי שאני יכולה לשפר את הרגשתו אך הוא כל פעם התחמק מהשיחה או שפשוט לא שיתף פעולה וכל הזמן חזר על הביטוי יש לי תסביכים כנראה אני צריך טיפול ,את לא אשמה בכלום זו אשמתי ,ושהוא לא רוצה דרמות.
אך אני משערת שיכול להיות שהוא אמר את כל זה רק שאפסיק ''לחפור'' לו, נתן לי לשמוע את מה שרציתי כביכול.
הוא פשוט לא מובן ונורא מוזר,נפגעתי נורא כי באמת פיתחתי אליו רגשות, אך הבן אדם מסרב להסביר ומנסה להתחמק משיחה רצינית או אפילו להפרד כמו בני אדם ולסגור מעגל. מה אני יכולה לעשות ?

תודה שוב

אני בהחלט מסכימה עם דבריו שאינך אשמה במה שקורה ויתכן מאד וממה שעולה שכדאי לו לקבל עזרה ולהבין דפוסים שונים שלו ואיך אפשר לקבל כלים לשנותם.

במידה ואת מרגישה שאין אפשרות לדבר אתו, הוא לא מאפשר לך לשוחח אתו..

אבל את מרגישה צורך שלך לסגור מעגל, אפשר לומר לו את הדברים מבלא לפגוע, שאת מרגישה שיש קושי בלפתוח נושאים ולדבר על נושאים, אינך רוצה להאשימו חלילה אך לך לא מתאים להתנהל כך.

אפשר גם לכתוב לו שהוא יקבל את הדברים ויקרא אותם..

אני בהחלט מבינה את הרצון לא להשאיר "עניינים לא סגורים".

מה שצריך לקחת בחשבון ששינויים כאילו לוקחים זמן וזה תהליך ואני מקווה שהוא יצליח וכן שאת תמצאי את הזוגיות שמתאימה לך.

שלום לך,

ראשית יש כאן שני פקטורים משמעותיים: האחד, בחיי בזוגיות לפני החתונה טבעי שיהיה יותר חשק ורצון להתחבר ולהתקרב אחג לשני. חלק מהתשוקה הברורה והטבעית שיד דווקא כשלא נמצאים ביחד ומרגישים חסר רב. אך טבעי שבמהלך ההתמסדות הדברים יראו מעט שונה. אצל הרבה זוגות להערכתי קורה דבר דומה. פקטור שני הוא ההריון. נכון שבעלך מצהיר כי אין לזה קשר, אך הרבה פעמים לגבר מאוד לא פשוט רגשית עם ההריון: השינוי שהילד יביא, החששות והמחשבות סביב השינוי גם יכולות להשפיע על החשק, וגם העובדה שמאותו מקום הילד יצא.... לא כל הגברים מסוגלים לעשות את ההפרדה. לא כולם מודעים לכך שיש ירידה בחשק בשל ההריון. רובם יגידו שאין קשר אל בפועל השינוי הפיסי, הביולוגי והמנטלי משנים הרבה מאוד.

באבחנה מבדלת, יתכן ויש ירידה בחשק המיני סביב: עניינים רגשיים אחרים, מתח כזה או אחר שהוא חווה ביומיום, או סביב בעיה מינית אחרת. כדי לשפוך אור על הסיבות האלה וגם כדי שתקבלי תשובה מקיפה, אני מפנה אותך לעוד פורום. חשוב שתשאלי גם שם.

לא לשכוח... יתכן ובאמת ״ככה הוא״ גם כי הוא מראה עדיין אותם סימני אהבה ומשיכה רבים, וגם כי אין להשוות בין תקופת ההתאהבות והחיזור לבין תקופת הנישואים השגרתית...

בהצלחה ושיהיה בשעה טובה!

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

הי אנונימית,

חבר ראשון זה באמת משהו משהו מיוחד וייחודי, החוויות הראשונות בתחומים רבים, הרגשת הפגיעה מהפרידה מובנת לי..והיא טבעית.

עברה שנה, את עדיין כואבת ומתקשה להמשיך הלאה.

לגבי שאלתך האם ליצור אתו קשר, אני לא ממליצה לך לשתף זאת גם אילו לא הייתה לו חברה. את לא יודעת איזו תגובה היית מקבלת ויתכן והיית מקבלת תגובה שהוא התגבר, יתכן וזה היה עוזר לך לעבור הלאה ויתכן וזה היה מכאיב לך יותר.

אך לא הייתי משתפת אותו במצוקתך על מנת לעבור הלאה, בוודאי כשיש לו חברה.

הייתי מנסה לחשוב מה יכול לעזור לך עתה על מנת לפתח את עצמך ואת חייך בכל התחומים וכמובן בתחום הזוגיות.

האם את חושבת ששיחות עם איש מקצוע יעזור לך? אז יש אפשרויות כאילו גם.

האם את חושבת שקבוצת חברים תעזור לך?

האם את עסוקה בדברים שעושים לך טוב?

נראה מדברייך שעליך לעבור איזשהו תהליך של עיבוד של האובדן הזה שלא עובד.

כולנו, וזה אוניברסאלי, חווים ונחווה אבדנים בחיים שלנו, חלקם הם באמת פרידות, זה משהו שמשותף לכולנו כבני אדם.

במידה ואת מזהה קושי גדול להמשיך הלאה, אני מאמינה ששיחות עם איש מקצוע יכולים מאד לעזור לך לעבד את המקום הזה ולשחררו.

הי אילנה,

אתם תקופה ארוכה ביחד ויש לכם שלושה ילדים.

את מתארת הצטברות של כעסים, מתחים ונראה מדברייך, כי יש קשיים בתקשורת ביניכם.

נראה שכדאי ללכת לטיפול זוגי ביחד על מנת להתחיל "לעשות סדר" בכל מה שאת מתארת.

אם את מרגישה שיש לכם קושי לשוחח ביניכם ושהקשר צובר הרבה תסכולים וכבר משפיע על הפן האישי, הייתי ממליצה על כך בחום.

בטיפול כזה תוכלו להחזיר אל הקשר כל מיני דברים שהיו שם פעם, ללמוד תקשורת בונה, ללמוד להתמודד ביניכם, עם הילדים ועם המשפחות.

נראה שזה הדבר הנכון לעשות כיום.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שלום אני,

אני שואלת מדבריך על מנת להבין אותך טוב יותר, האם ידוע לך בוודאות שהבן אדם הקליט אותך?

האם את חוששת שהוא הקליט אותך ויתכן ויש לך מחשבות טורדניות סביב הנושא?

האם יתכן והוא לא הקליט אותך ויש מחשבות בכל זאת שכן?

תנסי לענות על כך ואנסה לענות תשובה מקיפה יותר...


בברכה,

שלום,
לא ידוע לי בוודאות שהקליט אותי אך אני חוששת כי כשספרתי לו על מה שבפורום אמרו לי (על הפגיעה המינית) הוא נשמע מאוד מבוהל בטלפון. ולאחר שניתקנו קשר
הוא ראה אותי יום אחד וכשאלתי אותו אם צילם אותי הוא חייך והכחיש בנוסף אמר לי שהיה לו אינטרס לנחם אותי.

הי אני,

עדיין לא ברורה השאלה.

בהתחלה הצגת שאלה שהיא משפטית וזה לא פורום משפטי.

השאלה מאיפה באות המחשבות שהוא צילם אותך? אולי מדובר כאן באיזו חרדה שלך שקצת "השתלטה" והפכה למחשבה טורדנית
(מחשות טורדניות הן לא רציונליות).?

שלום לך נשואה,

את שבה וכותבת לנו בפורום אודות הבעיות שבעינייך קיימות. לצערי מעבר למה שהצענו לך בזמנו, לא נראה לי שיש פיתרון נוסף. חשוב שגורם שלישי מקצועי יתערב באיזשהו אופן- אם זו את שתלכי לבד בתור התחלה ותנסי להבין איפה צריך לשנות ואיך לגשת לבעלך ולגייס אותו, אם אפשרי.. או איש מקצוע שיוכל להתערב דווקא מול שניכם כזוג. ניתן לגשת למועצה/ לשירותים החברתיים ולקבל אפשרויות שונות כמו שיחות זוגיות, טיפול פרטני, התערבות משפחתית ועוד.

יש דברים שהם יכולים להשתנות ויש דברים שלא. למשל פנים הבית יכול להשתנות כך שתוכלי לארח כפי שאת רוצה, אך להערכתי מה שחסר לך היא התקשורת וההדדיות בתוך הקשר, ובשל המערכת הארוכה שלכם, ומספר בעיות שהעלית, הנכון יהיה לגשת לשירותים חברתיים באיזור מגורייך, או לחילופין למטפל פרטני זוגי.

בלה שלום,

לא רואה סיבה למה לחכות עם עזרה חיצונית. בהחלט הייתי כבר ניגשת לשיחות פרטניות עם איש מקצוע מה שיכול מאד לעזור לך כי ממה שאת כותבת, נראה שאת עדיין נושאת את רגשות האבל עמך.

אובדן של בן זוג הוא אירוע מאד קשה ואת חווה קשיים ואירוע כזה זקוק לעיבוד ומגיע לך התייחסות רצינית למקרה כזה.

לגבי עזרה עצמית, יתכן וכתיבה אליו, מעין יומן או מכתב של דברים שאת מרגישה שעוד לא סגרת מולו יכולים לעזור לך..

להעסיק את עצמך בעבודה, חברות, חוגים, פנאי, כל דבר שיעשה לך טוב גם יכול לעזור.

אך בעייני זה לצד טיפול מקצועי...

בברכה,

אנונימי שלום,

אני קוראת את הערתך לאשתך ואת הרצון לומר לה משהו בדבר הצורך בהכנסה נוספת מבלי לפגוע בה.

אני מציעה לך לא להישאר עם הרגשות ועם הלחץ הכלכלי על הגב ובלב...

עיתוי - מאד חשוב. כאשר שניכם רגועים, פנויים להקשיב אחד לשנייה, בצורה מאד לא שיפוטית, שמסבירה את המצב ומאפשרת שיח הדדי ובונה.

הייתי מעלה את מה שאתה מעריך אצלה ומפרגן לה ומעלה את הקושי שיש בכלכלת המשפחה, את ההשתתפות שהיא בוודאי זוכרת בתכנית הכלכלית (שגם הציעו לכם הכנסה נוספת) ושאתה מוכן לחשוב אתה יחד מהן האפשרויות.

תאמר שיש לכם ארבעה ילדים ואתם זקוקים לפרנסה נוספת ואתה בטוח שיש לה מה להציע, תנסו לחשוב ביחד מה האפשרויות, תנסה לבדוק אתה מה היא חושבת על זה ושים בפניה את הנושא שקשה לך..

תנסה להיזכר מה תכננם/סיכמתם לפני הולדת הילד הרביעי? האם באמת שהיא תישאר בבית עד גיל 3? האם לשלב בגן בשלב כלשהו?

אולי שווה לפתוח את הנושא שוב ולראות מה היא מרגישה?

מה הצרכים של המשפחה כיום? לדבר על כל זה.

בשיחה כזו אין פגיעה בה כי אתה לא מנמיך אותה, לא פוגע בה, לא חלילה משפיל אותה אלא מביא את הדברים בצורה הכי הדדית של משק הבית שלכם ושל מה שאתה חווה.

תקשורת כזו עשויה לעזור לכם רבות בכלל בזוגיות.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

סאלי שלום,

את מתארת מצב של ערבוב גבולות בין הורי בעלך לביניכם, ולבין התא שאתם מקימים, הרי עומד להיוולד לכם תינוק/ת.

וכן את אמך, שחיה לבד.

כל מה שקשור להתמודדות עם הוריו צריך להיות בין בעלך לבינם.

אני מציעה לך לשוחח עם בעלך, כאשר שניכם פנויים לכך רגשית, בוודאי לא ממקום של עצבים או ממקום של האשמה או שיפוטיות. ולא לריב "דרך ההורים".

תנסו לשבת כאשר שניכם רגועים ולדבר את שעל לבכם. תקשורת טובה ופתוחה תמיד תעזור לכם כזוג.

תאמרי לו שהחלטות כגון: מה אתם קונים, איפה את קונים וכו.. הן החלטות שלכם בלבד ואינם מעניינו של משפחתו.

את רוצה שיהיה לכם קשר טוב אתם, אך התערבבות כזו משבשת יכולת להיות בקשר טוב אתם ואת לא רוצה להגיע למצב שזה מתחיל לחלחל אל הזוגיות שלכם (ממה שאת מתארת) ועליכם לשמור על כך.

תציגי את זה כמשהו משותף, שלכם, הדדי.

כן תקבעו מתי אתם רואים את אמך, מתי את הוריו ואלו גבולות בדיוק שהוא שם ואומר שעד כאן היכן לדבר על נושא זה ודברים אילו שייכים לשיקול דעתכם בצורה אסרטיבית.

לא הייתי משתפת פעולה גם אם "בורח" להם משהו בסגנון הערה.

זה שלהם, הצורך בהתערבות, לא שלכם ואתם בוחרים לא להיות בדרמה הזאת.

ואת תבחרי לא להתעצבן ושזה ישפיע עליך כ"כ.

השיחה מטרתה גם למנוע את העימותים עם בעלך כמובן.

באשר לחגים, הייתי מקבלת החלטה עם בעלך ואח"כ מודיעה למשפחתו ולאמך.

בעיני המוקד כאן הוא להחזיר את הכוח הזוגי אליכם.

בהצלחה רבה,

טלי תודה רבה על התשובה
כן ניסיתי לדבר עם בעלי ואיך שהדיבור מגיע במשהו שקשור למשפחה שלו הוא מתקומם הא לא מוכן לשמוע.
איך פונים אליו בכל זאת שיקשיב?

הי סאלי,

בתשובתי ציינתי איך כדאי לגשת לנושא זה, בסבלנות, לא ממקום כועס שלך או שלו, אלא ממקום של הדדיות, תוך מחשבה על הזוגיות שלכם ואכפתיות מכך שאתם עומדים להפוך לתא משפחתי עם תינוק/ת, ללא שיפוטיות, אלא לנסות לראות איפה הקשיים ולבחון ביחד איך אתם יכולים לשמור על עצמכם על מנת שלא תתנו לדברים לחלחל את המערכת שלכם ותמעיטו לריב בגלל דברים כאילו. יותר לדבר שפה של "מה אני מרגישה" מאשר "אתה גורם לי" שהשפה הראשונה מזמינה יותר יותר הקשבה....

מאמינה ששיחה כזאת שהיא הדדית ומאפשרת לשניכם לדבר, בשקט, ביחד, תוכל להשיג יותר תוצאות.

היי טלי,
תודה רבה על התשובה והתייחסותך, אני אקח לתשומת ליבי.