פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שרון שלום,

אתה מתאר תמונה מאד לא פשוטה של זוגיות.

לשאלתך האחרונה אני מחזקת את דבריך, לא להביא ילדים לקשר כזה במצב כזה כי זה יהיה יותר קשה.. לתינוק יש צרכים ותינוק הופך אותכם מתא זוגי לתא משפחתי ומקשר עם תינוק, יהיה הרבה יותר קשה לצאת. תינוק צריך להגיע אל תוך זוגיות שהיא חזקה מספיק וטובה.

אתה מתאר מצוקה שאתה חושב אם להישאר בזוגיות והזוגיות מטרידה אתך עד כדי דיכאון והפרעה למהלך התקין של החיים - זה מצריך טיפול ובדיקה.

הייתי מציעה לך לגשת לטיפול פרטני במידה ואתה מרגיש שאתה רוצה לברר עם עצמך מה לעשות בהמשך ואילו החלטות לקבל.

במידה ואתה ואשתך רוצים לעבוד על הזוגיות ולתת לכך ניסיון המקום הוא בטיפול זוגי.

האם גילית סימנים אלו עוד כשייתם חברים?
אם היום אתה מתבונן אחורה, מה חיבר ביניכם? שאלות להדהוד.

אני לא בטוחה שיש כאן רק נושא של חוסר ביטחון אצל אשתך... נראה שיש כאן משהו מורכב ולא הייתי שוללת משהו נפשי (קשה לדעת דרך הפורום). אך ריבוי התפרצויות זעם והאשמות שווא הן לא סימן טוב.

אם היא לוחצת אותך להביא ילד, תאמר לה שיש לכם בעיות בקשר והבאת ילד לעולם במצב כזה, הוא מאד בעייתי והיא יודעת מה קורה ביניכם, אתה לא מחדש לה.

אני מקווה שמה שלא יהיה, יסתדר לך לטוב.

בברכה,

שלום ילנה,

אני מניחה שיש עוד הרבה פרטים אחרים שמשפיעים על הרצון שלך או על המחשבות שלך לסיים את הקשר. אני מבינה שאחת הסיבות העיקריות היא ההתנהגות שלו ש"מדברת" את הרגשות שלו. כלומר- הוא מתנהג כפי שהוא מרגיש. הוא מפעיל התנהגות שאומרת "נעלבתי" במקום לפתח שיח על זה. הוא מעדיף להירתע, להימנע משיחה, מאשר לדבר על הדברים. נדרש הרבה זמן יחסית עד שהוא מספר משהו.

איך הוא הגיב כששיקפת לו את המצב? האם הבין ואמר שישתדל? האם מבין שמה שעושה אינו מקדם? האם רוצה בשינוי?

כיוון נוסף הוא לנסות לתאם איתו עמדה מסוימת כלפי המצבים בהם הוא נעלב ממך. הרי יהיו עוד מצבים שבהם יבחר לשתוק ולהימנע משיחה, חשוב לשבת יחד כאשר אתם "בקשר טוב" ורגועים ונינוחים, ולתאם מצב, מעין סימולציה, למצב של קונפליקט - כאשר הוא נעלב. אפשר להחליט שלאחר X זמן אתם יושבים ומדברים. או- שהוא כותב לך באותו היום של הקונפליקט מה בדיוק הוא מרגיש (אפשר לסמס, לכתוב על דף, במייל.. העיקר לפתח דרך תקשורת). יש פה גם ילדים בתמונה שחווים אבא ואמא נמנעים, לא מתקשרים, עם דפוסי תקשורת שיכולים בסופו של דבר להיות גם שלהם, כלומר הילדים לומדים מאיתנו, דמויות המודל שלהם, איך להתנהג כשהם יתבגרו. חשוב אולי להסביר לו שזה לא רק לטובת הזוגיות אלא גם לטובת הקשר עם הילדים, והמודל שהוא משמש להם - שאתם משמשים להם.

באותו "הסכם" ביניכם חשוב יהיה להבין ממנו מה עובר עליו בשעות או בימים שאתם לא מדברים- למה כ"כ קשה להגיע לשיחה, ולהגיד את מה שקורה איתו. ומה את יכולה לעשות כדי לבוא לקראתו? האם הוא זקוק "להזמנה" לשיחה, לכמה שעות מנוחה, איך אפשר לגייס אותו לשיחה שתתקיים לאחר המשבר (אפילו כמה שעות או יום) אבל לא לאחר כמה ימים ושבועות? הוא בוודאי יכול לשער מה יגרום לו להיות יותר מגוייס לשיחה.
נסי לברר זאת איתו כשאתם "בטוב".

בהצלחה רבה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

שלום אורית,

חגים היא תקופה שעשויה להציף ולהעלות תכנים משפחתיים, גם לא נעימים.

מאד ראוי להערכה הקשר היפה שיש לך עם אח שלך ומשפחתו.

מה שאני קוראת מדברייך שיש דברים שמציפים את בעלך ויש דברים שמציפים אותך ונראה שאתם בקשר הזוגי, לא כ"כ מצליחים לדבר עליהם בצורה בונה, אשר תביא לפתרון של הדברים ותיתן לכל צד אפשרות לבטא עצמו.

צורת הביטוי של בעלך נובעת מאיזה קושי שיש לו והוא מתבטא כך ואת נפגעת ושמה את את עצמך במקום של "דורשת" ואז יש איזה "משחק כוחות" ביניכם שהוא לא טוב לזוגיות והוא לא יביא אתכם לפתרון. יש ויתור ואז יש רגשות אשמה שלך כלפי אחיך.

מה כדאי לעשות?

המלצתי אליכם לשוחח. לקיים שיחה הדדית, לא שיפוטית, כאשר שניכם רגועים. שיחה כזו המזמינה אחד את השני לדבר על מה שמפריע לכם.

הייתי פותחת בשיחה במה שטוב לך בקשר, הייתי ממשיכה שאת מרגישה שיש מתיחות סביב היחסים עם האחים ואת מאמינה שבעזרת זה שתדברו ותשוחחו מה כל אחד מרגיש, תוכלו להתגבר על זה ביחד, בהדדיות.

תשמעי מה מפריע לו, תשתפי אותו, תתחילו מלהקשיב האחד לשנייה תוך דגש שהקשר ביניכם חשוב ובתוך זה חשוב גם ששניכם תתפשרו לעתים ותלכו האחד לקראת השני.

את יכולה לשתף אותו שהקשר עם אחיך יקר לך ולעתים את מרגישה אשמה שהבטחת ולא הגעת איפה הוא מרגיש ומה?

שהקשר אתו (עם בעלך), יקר לך. אלו ממדים שונים של קשר, אך חשוב לך ואת מבינה שהקשר שלו עם אחיו חשוב לו וחשוב שתבנו משהו משפחתי ששניכם תוכלו להכיל בכלל ובתקופות יותר אינטנסיביות (לדוג' חגים) בפרט.

בברכה,

הי רינת,

בהחלט העלית מערכת יחסי מורכבת בינך לבין בעלך וההשפעה של המשפחה מסביב.
פערי התרבות משחקים כאן תפקיד משמעותי, החל מהציפיה של בעלך כלפייך וכלה בציפיה של משפחתו- ממך. נראה שאכן השקעת כדי להיכנס לתא המשפחתי והיית די ריאלית וידעת למה את נכנסת. פערי תרבות, לא פעם- קשה מאוד להתגבר עליהם. לפעמים זה לא ממש אפשרי, אלא הויתור וההדדיות הם אלו שבולטים במערכות יחסים כאלו.

אני מניחה שהלידה השניה הביאה איתה, יחד עם כל האושר, גם מתחים כפי שלכל זוג יכולים להיות, ובעיקר בזוג שצריך להתגבר על הרבה פערים.

יהיה כדאי לברר האם יש אפשרות לגייס את בעלך לשיח נפרד, נפרד לחלוטין- בין מה שקורה לכם מול משפחתו לבין מה שקורה לכם בתוך הזוגיות, ללא קשר למשפחתו. כלומר, האם הוא מסוגל לבצע הפרדה בין שני הגרעינים המשפחתיים. אם יש משהו שלא לפי הציפיה שלו, דוגמת הגיור או הבית, האם גם את חושבת כך? אם כן והדברים האלו נראים לך מקדמים את הזוגיות/ החיים ביחד / את הילדים / את הבית- יההי כדאי לנסות להתגייס יחד כדי לקדם את החוויה של ההצלחה. כלומר, לא רק חוויות של תסכול בקשר אלא תחומים שבהם ניתן לגייס אותו ולעשות ביחד. הכוונה שלי היא להסיט את הפוקוס מהקשיים שגם ככה קורים, למקומות של הצלחה ו"ביחד" - האם יש כאלו בעינייך?

הייתי מפרידה למשל בדרך הזאת:
1. האם לבעלך חשוב שיהיה לו אוכל יום יום או רק למשפחתו?
2. האם הגיור חשוב לשניכם או רק למשפחתו?
3. האם קניית בית חשובה לשניכם או רק לסביבתו?

האם ניתן "להפריד" מעט את שני המקומות האלה מבחינתכם?

אני לא הייתי ממליצה לוותר כ"כ מהר על הבית ועל הזוגיות. אני מאמינה שצריך לעשות ממש ממש הכל כדי לוותר ולהרים ידיים, גם כשמאוד קשה. במשפחות כאלה, בהן הלכידות המשפחתית היא גבוהה והזיקה לדת וליהדות היא משמעותית ממש כמו "כרטיס כניסה" למשפחה- צריך לחשוב עוד אחורה- האם ידעת ולקחת זאת בחשבון כאשר נכנסת למשפחה? אני מניחה שכן- את נשמעת לי אשה נבונה ואינטליגנטית שהתחתנת עם בן זוגך מתוך אהבה והכרה בערך הזוגיות שלכם. עכשיו, נכון, יש קשיים רבים- אך אלו בוודאי לא מאוד מפתיעים אותך אפילו שהם בעוצמה גבוהה ממה שחשבת. נסי לזכרו שהולדת ילד נוסף מביאה איתה עוד מתחים כמו בכל זוגיות ללא הפערים שציינת.

אם תראי בהמשך שהדברים לא משתנים, יהיה כדאי לחשוב על יעוץ עבורך (אם לא מסכים ללכת) או יעוץ זוגי (שבהחלט יכול לסייע). הייתי מציעה לחזור לתקופה ההיא בה החלטת שהוא בעלך, לנסות גם להביא אותו לשם- למה בעצם אתם יחד, מה אתם מרוויחים מהזוגיות יחד, מהם הדברים הטובים ולמה כן כדאי לעשות מאמץ.

לגבי דיכאון- הייתי שמחה אם יכולת לפרט למה את מתכוונת כשאת אומרת "דיכאון", האם מדובר בכותרת לפוסט שלך או שאת חשה תסמיני דיכאון ברורים. הדבר חשוב ודורש התייחסות.

בהצלחה רבה,

הי עדי ,
תודה רבה לך על התגובה ,חייבת לציין שפגעת בול בכל מה שרשמת , במיוחד שרשמת שהגיור זה כרטיס כניסה למשפחה .
כמו כן השאלות ששאלת הם הכי רלוונטיות .
האוכל חשוב גם לו כמובן ,אבל פעם הוא לא היה עושה מזה סיפור (חייבת לציין שההורים שלו קיבלו אותי רק בשנה וחצי האחרונות )לפני כן לא ראיתי אותם אפילו ,מאז שנהיינו בקשר הדוק הוא התחיל לייחס לזה חשיבות מאוד גבוהה ,במיוחד שהוא תמיד חוזר על המשפט שהוא רוצה שאני יהיה כמו אמא שלו ,ואני עונה בשום פנים ואופן -אמא שלך אישה טובה ,אבל היא הקדישה את כל חייה לגידול הילדים עכשיו לנכדים ,ולוויתורים ,וסלחה לאבא שלו על כל הבגידות (כמובן שאנחנו מדברים על זה בישביל בעלי אמא שלו אשמה בכל החטאים של אבא שלו )וגם עכשיו אמא שלו רק מוותר ,גם בעניין הדת ,היא מאוד רוצה לראות טלויזיה בשבת ולהיות בכיף שלה אבל בגלל הכבוד לאבא היא לא עושה את זה ,לכן מפחיד אותי שהוא אומר לי שהוא רוצה שאני יהיה כמוה ,היא אישה מאוד אומללה !
לגבי הדת גם לא היה חשוב לו שהכרנו ,ישר אמרתי לו שאני לא יהודיה כי ידעתי כמה הדת חשובה לעדה שלו ,הוא אמר שבכלל לא אכפת לו הוא לא קשור לכל העניין של הדת ,אבל בהמשך זה הפך להיות אולטימטום לכניסה למשפחה -אני מאמינה שעם זה לא היה חשוב להורים שלו אז הוא לא היה מייחס לזה חשיבות ,כי עם כל הכבוד אני מכירה את הדת בהרבה יותר ממנו.
לגביי הבית זה גם הוא וגם ההורים שלו ,שאומרים לו ברמה היום יומית שהוא חייב לקנות ,עוד נושא שגורם לריב שהוא רוצה שנעבור ממרכז לדרום לחיות קומה מתחת להורים שלו ,בטענה ששם נקבל עזרה מההורים והם ישבו עם התינוק עד גיל שנתיים וככה נחסוך .אבל אינני מסכימה כי יודעת שחמתי תבוא לבדוק לי יום יום אבק בבית ,וחמי ימשוך את בעלי לבית כנסת -כי הוא מפעיל המון לחץ .
ומשם בטוח הדרך לרבנות קצרה ,ושאני מסבירה לו את כל זה הוא לא מעוניין להקשיב חשוב לו יותר קורת גג ממערכת יחסים נורמלית ובריאה .
אני בשמחה הייתי הולכת לייעוץ איתו ,אבל הפרמיטיביות שלו לא נותנת לו לפנות לגורם מקצועי ,:((לגביי דיכאון אל דאגה ,זה לא דיכאון אחרי הלידה ,אני נורא נהנת מהתינוק ומסתדרת איתו מצויין.פשוט יחד עם הלידה וההרומונים קשה לי להגיע להחלטה נכונה ,למרות שבתוך תוכי כנראה אני יודעת אותה .אבל השאלה פה הילדים הקטנטנים ,שהפעוט נורא קשור עליו .וכמה שאני מכירה את בעלי עם זה יגיע לגירושים הוא לא יטרח לראות אותו אפילו פעם בחודש ,כזה אופי יש לו .אני מבחינתי הייתי מנסה עם הייתי יכולה מעט לשנות את החשיבה של בעלי ,ומעט לקדם אותם לשנות ה 120 אבל לצערי אני לא רואה את עצמי עושה את זה .


המון תודה :)

שלום שוב רינת,

תודה לך על הפירוט.

נשמע שאכן הפערים הם לא פשוטים ביניכם, יתכן ובהתחלה נראה היה לו שזה יהיה בסדר והדברים יסתדרו לאחר החתונה, אך בפועל הפערים היו גדולים משחשב. יתכן וההשפעה והעובדה שהוריו מאוד קרובים גאוגרפית מאוד משמעותית ומהווה חלק חשוב בהחלטותיו, לפחות לי מה שאת מתארת.

בשלב כזה הייתי מציעה שאת תלכי באופן עצמאי ליעוץ אצל מטפל פרטני שבהכשרתו גם יכול לתת יעוץ זוגי, כדי לקבל זווית מקצועית איך להמשיך מכאן. מאוד חשוב לציין בפניו ואם צריך גם כמה פעמים, שאת בפני שאלות רבות לגבי הזוגיות ולגבי המשך הקשר ביניכם- יש דברים שאת עוברת שהוא צריך לדעת עליהם. יש מציאות ברורה לפיה על פי דיווחייך הוא מופעל על ידי סביבה חיצונית ופחות לפי ההתנהלות שהיתה לכם לפני החתונה. הציפיה שלו שתהיי כמו אמא שלו (ואני עדיין תקוה שהוא דווקא מכוון לתכונות האופי הטובות שלה) מלמדת כי הוא לא ממש מפריד ומנסה לעצב את הבית לפי מה שהוא גדל עליו (שזה בהחלט טבעי) וחונך עליו. העובדה שאתם ממש קרובים וגרים שם, רק מקשה יותר על ההפרדה, באופן טבעי.

לסיכום יהיה כדאי להתייעץ יותר לעומק ולא רק בפורום כדי לקבל תמונה מלאה יותר. אני מאמינה שזוגות כן יכולים לגשר על פערים, את צודקת שצריך רצון ומוטיבציה מצידו לשינוי. אך מכאן יהיה קשה לאמוד את הצרכים שלכם ואת האפשרויות להקל עלייך. כדאי שיהיה איתך איש מקצוע שיוכל ללוות אותך הלאה עם זה. טלי שותפתי לפורום היא אפשרות מצוינת לכך, שכן יש לה גם הכשרה בטיפול זוגי. מעבר לכך תוכלי לפנות לקופת החולים שמסבסדת יעוצים כאלה או ללשכה לשירותים חברתיים באיזור מגורייך, וכמובן יש אפשרות גם באופן פרטי.

בהצלחה רבה,

שלום צופים,

אני מבינה שאת מעוניינת לסיים קשר נוכחי שכרגע את נמצאת בו. אם הדעת למסקנה שאין מה להמשיך הלאה, אני הייתי ממליצה לעשות זאת בצורה נחושה ועם זאת רגישה. כלומר- להיפגש עם בן הזוג ולהסביר לו שאינך מרגישה שהקשר יכול להמשיך הלאה, ושהחלטתך סופית. נכון שהדבר לא נעים, אבל אחרי כן תחושי הקלה וכך תוכלי בהמשך, להמשיך הלאה.

כדאי יהיה לברר מה טוב לך בקשר, מה את צריכה בקשר, איזה סוג של בן זוג את זקוקה לו כדי להתחיל זוגיות יציבה יותר. זה יועיל לך להמשך.

בברכת הצלחה,

מעבר לאמירה "אני מסיימת את הקשר"
אני רוצה לשתף במה היה נכון ובמה שלא עבד עבורי
ומה השאיר מועקה

וכל זאת על מנת שאני הרפה ריגשית

מכירה את הסיפור על 2 הנזירים שהלכו בדממה עד שהגיעו לשפת נהר
אחד ידע שאסור לגעת באשה
השני העמיס אותה על כתפו והעביר אותה את הנהר

הם המשיכו בהליכה עוד מספר ימים ואז שאל הנזיר שלא נגע באשה איך זה שהוא העביר אותה
ותשובתו הייתה שהוא השאיר אותה שם ואילו הוא ממשיך לסחוב אותה על הגב

אני לא רוצה להמשיך ל"סחוב" את הקשר על הגב

עכשיו איך מתקדמים?

תודה לך על ההרחבה.

בהחלט יש מקום שתגידי לו מה עבד בקשר מבחינתך ומה לא- זוהי טיבה של פרידה, שניתן בהחלט להגיד לצד השני איפה "טעינו", איפה היה טוב יותר ואיפה פחות. יהיה כדאי להתחיל במילים הטובות וב"טוב" שאמרת שיש בקשר.. ואח"כ להמשיך לדברים שיותר ביקורתיים או טעונים שיפור.

אין מה לסיים מבלי שתרגישי שזה נאמר- כדאי בהחלט להגיד גם אם זה קשה. העיקר שייאמר שנועם וברגישות כלפי הצד השני שעד לא מזמן היה חלק חשוב מחייך.

התקשרתי היום במטרה לקבוע פגישה
התגובה הפתיעה לחלוטין
הוא אמר שהרגשות עדין עזים מאוד
והוא לא מסוגל להיפגש
כי הפגישה הפיזית מוקדמת מדי
אולי בעוד חצי שנה,שנה כשכל אחד מאיתנו יהיה בקשר זוגי חדש.
דיברנו על חלק מהדברים.
כ"כ לא ברור הניתוק כשיש חיבור כ"כ טוב בהרבה תחומים

למה לי. עדין חשוב להיפגש?

הי צופים,

אני חושבת שהוא נהג בכנות ואמר לך למעשה שהוא עדיין חש כלפייך רגשות "עזים מאוד", וזה טבעי שיחוש שאינו מסוגל להיפרד ממך. זה בסדר ויש לקבל גם את זה.. על אף הרצון שלך לסגור את הדברים. במקום פגישה הייתי מציעה לכתוב לו מייל- כך את יודעת בוודאות ששיחררת ממך, והוא כנראה יקרא את הדברים.

חשוב לך להיפגש כי כנראה הצעד הזה של פגישה וסגירה מהווה עבורך חוויה משמעותית שאת זקוקה לה כדי להמשיך הלאה בעצמך (ולכן הצעתי חלופה-לכתוב לו מייל), וזה בהחלט בריא וחשוב. עבורו זה כנראה מוקדם מדי.

דבר נוסף הוא שבשל העובדה שהיה חיבור טוב בהרבה תחומים כפי שציינת- קשה אף יותר להיפרד. כל פרידה היא קשה, אך כל פרידה כזאת טומנת התחלה חדשה וכל עוד את שלמה עם ההחלטה שלך- הרי שזהו צעד חיובי וכדאי להמשיך הלאה.

בהצלחה רבה,

במצב רגשי כזה

להבנתך יש כבר פניות לקשר חדש
או שיציאה לדייט בשלב כזה משמעותה............????

לא הבנתי לגמרי את שאלתך. האם את מבקשת לקבל "אישור" או חיזוק לכך שזה בסדר לצאת עכשיו שוב? מחדש? את חוששת שאם תצאי זה יציב אותך באור לא חיובי?

אשמח להרחבה.

לא
השאלה היא,כאשר הרגשות עדין מעוד חזקים עד שלא מוכנים להיפגש
ויחד עם זאת כבר יוצאים לדייט
למציאת..... תחליף

מאיזה מקום זה מגיע?
והאם בשלב כזה להבנתך יש כבר פניות לקשר חדש?

מנסה לחדד עוד קצת את השאלה

האם זה הוגן כלפיי בן זוג פוטנציאלי
לצאת בשלב זה לדייט?

שלום,

לפעמים אנשים מחפשים תחליף מהיר כדי להעביר את כאב הפרידה וזה לחלוטין לגיטימי. אני מניחה שהרבה מאיתנו עושים ומשקיעים כדי לא לפגוש את כאב הדחיה. אחת הדרכים היא לצאת עם אנשים אחרים.

השאלה של פניות לקשר היא אישית לכל אחד- בעוד שאדם אחד יכול לשים את הפרידה מאחוריו ולהמשיך הלאה, אחר יתעכב ולא יתחיל קשרים רציניים (אבל אולי קשרים פחות מחייבים דווקא כן).

השאלה הגדולה היא עד כמה אותו אדם מוכן לשים מאחוריו את משקעי הפרידה ולהתחיל קשר רציני אחר. לרוב, ברוב המכריע של המקרים- באופן טבעי ובריא, קשה לעבור מקשר אחד למשנהו מהר.. כלומר נדרשת תקופת הסתגלות ל"לבד", ויש קושי פתאום להעביר פאזה לאדם אחר, עם צרכים אחרים בקשר חדש, ושוב להשקיע בו כ"כ הרבה מיד אחרי כאב של פרידה. מבחינת רציונל- בריא יהיה לחכות. מבחינת רגש- לרגש חיים משלו.. היו אנשים שיצאו מקשר אחד ישר לאחר, ומצאו את אהבת חייהם. הכל אפשרי למעשה.

שירן שלום,

את מתארת מצב של התערבבות בגבולות בבית, ביניכם ובין הוריו של בעלך מולכם.

מה שמחלחל אל המשפחה הגרעינית שלכם קרי, את, בעלך והילדים, אשר מתחיל אף לפקפק ביכולות ההכלה שלך את כל המצב של מושגים כמו: אמהות שלך, רעיה שלך לבעלך, אחזקת בית ועוד..ומתחיל להפעיל רגשות לא פשוטים עם הילדים שמשתפים פעולה מול הוריו.

צריך לעשות איזשהו ארגון מחדש וסדר בכל הדברים.

הכותרת שנתת למה שכתבת אומרת הרבה, את מרגישה שמישהו חי את החיים שלך.

כשאת חיה את חייך, את מקבלת החלטות, חותכת גבולות ועוד.. כשמישהו אחר חי אותם, את למעשה מרגישה פחות שליטה בחייך וכפי שאת מיטיבה לתאר, זה משפיע על ילדייך, את נותרת ממורמרת, כועסת ואולי חרדה וזה מעגל שחשוב מאד לא להישאר שם.

מה שחשוב עכשיו בעיני הוא שתדברי עם בעלך ללא שיפוטיות ובהדדיות על כל המצב.
בשיחה ששניכם רגועים ופנויים להקשיב בשיחה אחד לשנייה. בשיחה את לא מאשימה, אלא משתמשת בשפה של "אני מרגישה ש..." "זה גורם לי להרגיש ש".... "חשוב לי שנהיה...." "שתהיה בינינו אווירה של...." עד כמה חשובה הזוגיות, ההורות ועוד...
לא "לקטול" בשיחה את הוריו, אלא לתאר מצב ועובדות.

צריך להתחיל לבדוק איך ואם אתם יכולים לשים את הגבולות הנדרשים כדי שלא יהיה מצב שאת מתענה לפני חג ושוקלת אם ללכת לחברה או להישאר בבית על מנת להימנע מלפגוש את משפחתו... וזה כולל את ילדיך...מגיע לך להיות בחגים ואירועים.

חשיבה נוספת זה האם אתם צריכים להמשיך לגור שם ביחידה או שיש חלופה שיהיה לכם כמשפחה יותר טוב בה. האם זה משרת אתכם כלכלית או באופנים נוספים? כדאי לבחון את זה מול בעלך ולהיות כנים אחד כלפי השני.

יתכן וניתן להשכיר את היחידה ולשכור משהו אחר עבורכם, יהיה צריך לגייס את ההורים שלו שאינכם מנתקים קשר, אך מהלך כזה יעשה טוב יותר לקשר שלכם ולקשר שלכם אתם...

נקודה נוספת היא משפחתך, האם אתם מבקרים שם, האם ניתן להיתמך על ידם בכל דרך שיש להם אפשרות: פיננסית, רגשית, כל דבר יכול להיות טוב ולשתף אותם.

התחושה שאת מביאה היא שאת לוקחת על עצמך המון אשמה.. "האישה הדיכאונית" (שאגב עם או ללא קשר לדברים אילו גם לזה יש טיפול).

מאמינה שכשהמתח ירד את תרגישי טוב יותר.


חשבי על הדברים, לדעתי זה צריך להתחיל משיחה עם הבעל וחשיבה הדדית שלכם כתא משפחתי.

בברכה,

שיר שלום,

ממה שאת מעלה כאן, הבחור לא כיבד את הגבולות שלך בכל הדייט הראשון הזה וזה לא מקום שאת צריכה לחוות אותו.

את הערת לו מספר פעמים שזה מהר לך מידי וזה לא נעים לך.

הבחור בהחלט התקרב אליך מאד מהר (את מתארת מהכניסה לאוטו).

אין זה שולל שהוא יכול להיות משכיל/מסודר ועוד..,

אך חוסר קבלת הגבולות שלך בהחלט מאירים ב"א" על נקודה חשובה.. עד כמה חשוב שאדם שאת יוצאת אתו, יכבד את מה שאת מרגישה.

אפשר להבין שזה מחמיא אך תשובתך בסוף ברורה מאד, כי חדירה לטריטוריה שלך מבלי שאת מרגישה מוכנה לשם וחוסר כיבוד המקום שלך, הוא לא מכבד...

בברכה

שלום נחמה,

אני חושבת שהשאלה לא קונקרטית ל"האם לסמס או לא", אלא האם יש בך מחשבות לגבי הקשר (טבעי לחלוטין), האם נשארתם ידידים ויש לך "סיבה" לשלוח לו הודעה, או שנפרדתם ואת חשה פתאום געגוע או רצון לחזור?

אם מדובר בפרידה שאת שלמה איתה ואת רוצה לשלוח לו מתוך "נימוס"- זה בסדר. השאלה היא האם הוא יבין ממך רמז שלא בהכרח ניסית להעביר (כמו לנסות לחזור אליו או למצוא חן). בד"כ בפרידות יהיה בריא יותר לנתק קשר. אבל שוב, מאוד אינדיבידואלי איך נפרדתם ומה הלאה, האם אתם ממשיכים בסוג של קשר או שהקשר נותק. האם הפרידה היתה שלמה מבחינת שני הצדדים ואתם כל אחד ממשיך הלאה (ואז אין בעיה לאחל מזל טוב "יבש") או שההודעה הזאת תציף רגשות שהם לא רצויים ועלולים לבלבל, ואז כדאי לוותר על הודעה.

מקוה שהצלחתי לכוון אותך..

שלום אור,

אשאל אותך מספר שאלות לפני שאענה, כדי להבין מה אתה מרגיש:

כדאי לנסות לברר- האם אתה חש ככה רק לאחרונה? אתה כותב שאתה בקשר עם החברה שנתיים - במהלך כל השנתיים תמיד רצית להיות בחברת אחרים, תמיד השוות את מודל הזוגיות שלך לאחרים? או שמדובר בחרדות של הזמן האחרון?

מעבר לכך, האם אתה תופס את עצמך כאדם חרד בד"כ, שזקוק לאישורים של אחרים ולהשוואות מול הסביבה כדי להבין "איפה אתה עומד"- והדבר תמיד השפיע עליך ועל ההחלטות שלך?

אלו שאלות שחשוב לי לשאול כדי להבין מה בדיוק המענה שאני יכולה לתת לך. אשמח לפירוט גם על שאר הדברים שכן חיוביים בקשר שלכם.

אשמח לענות, תודה..

אני אכן אדם חרד מטבעי ואף בטיפול קוגניטיבי מעת לעת.התחושות האלה מלוות אותי שנה בערך.
עצם עניין החרדה אמי תמיד תוהה אם הפחתה בחרדה היא אכן טיפול בחרדה או בעצם הדחקה שלי למצב בעייתי ביננו ?

לא היו לי ממש חברות לפניה כינפשוט לא הלך תמיד הייתי מאוד נוקשה ומחפש סוג מסוים של אישיות בנשים שאף פעם לא נוצר חיבור ביננו. וגם כשנוצר תא החזיק יותר מחודש כי הרגשתי שאני פשוט נחנק ומשתעמם מהקשר.
עם החברה הנוכחית פשוט התעלמתי מכל מה שהכרתי כד עכשיו ,היא ההפך הגמור מכל הבחורות שחיפשתי עד כה והקשר הוכיח את עצמו בשנתיים האלה. היא מושלמת מבחינתי ולפעמים אני חושב על חתונה איתה ולא מתוך התלהבות באמת מרגש אותי לחשוב על זה ככה אבל אז צצות המחשבות והספקות שאולי משהו לא מספיק טוב

שלום אור,

קודם כל לשאלתך טיפול בחרדה והפחתתה בהחלט מסייע. בד"כ, מטבעם, אנשים חרדתיים נוטים לפתח הרבה חששות וספקות גם לגבי דברים שהם מוחלטים (שהם טובים, טובים מספיק). טיפול קוגניטיבי בהחלט מסייע וטוב שאתה נעזר בו.

לפעמים הפחד להיות לבד נובע גם הוא מאותו בסיס של חרדה- שמשהו לא מספיק, שמשהו לא טוב.. וכו'. יתכן ואתה פוגש זאת בעוד תחומים בחייך - אולי אני לא מספיק טוב לימודים, כחבר, כבן, אולי יכולתי לעשות כך וכך.. לפעמים המחשבות לא מרפות, טורדניות- וגם לזה יש טיפול.

אני מניחה שאם אתם שנתיים יחד, וסה"כ מדובר בבחורה שמכילה אותך על כל חלקיך, יש בהחלט מקום לחשיבה על המשך הקשר ולהישאר בו. רצוי לשתף את בת זוגך בחששות שלך, ולשאול אותה איך היא רואה את הקשר- יתכן וזה ירגיע אותך. כפי שכתבתי מקום ההשוואה למודלים אחרים של זוגיות שאתה רואה הוא מתכון למתח ול"דירבון" של הקשר להיכנס לקונפליקטים שלא לצורך. בד"כ ההשוואה לאחרים נעשית מתוך חוסר ביטחון שלנו בעצמנו ובמה שיש לנו. עם זאת, כשאתה מבודד את הסביבה אתה שם לב שהקשר הוא טוב, אתה מגדיר את החברה "כמושלמת", לכן אני מסיקה שכרגע ההשוואה לאחרים ולמה שיש להם (שאולי נראה טוב בעיניך, אך אם תשאל אותם לבטח הם מתמודדים עם שלל בעיות אחרות כמו כל זוג) היא לא נכונה ולא בריאה. הנכון הוא להשוות את מה שיש כיום, מה שיש לך, למה שהיה *לך* בעבר. כלומר- מדדים - מה היה לי קודם ומה יש לי עכשיו. איך הרגשתי אז ואיך אני מרגיש היום. אם המצב יותר טוב- הרי שאין מה לדון במה שיש לאחרים. אתה לא חי את חייהם, אלא את שלך.

מקוה שהצלחתי לסייע,
בהצלחה רבה

הי דנה,

מעלה מספר דברים:

אמירות שלו עוד לפני שהכרתם ונפגשתם ובדייט ראשון ושני על מגורים, ילדים ועוד.. יכולים בהחלט להלחיץ והם מהירות מאד לתקופת ההיכרות שלכם.

אני לא מציינת שיש זמן כזה או אחר שזה קורה, אך זה בהחלט מהר ואתם עדיין לא מכירים.

לגבי השתייה בפגישה השנייה שלכם, ציינת שנבהלת מדבריו וקראת לו "מטורף, רוצח שקרן". שאלה ראשונה האם דברים אילו נאמרו לאחר שדיבר על מגורים וילדים?

שאלה לא פחות חשובה, אם לא יותר: את מכירה את הרגלי השתייה שלך, ראשית אם את רגילה לשתות מידי פעם, האם קרה לך בעבר שיצאו ממך אלמנטים תוקפניים תחת שכרות? תחת שכרות יכולים לצאת כל מיני דברים לאדם שצורך אלכוהול, יש ירידה של עכבות חברתיות והוא יכול להיות מאד משוחרר, נחמד וכו'.. אך יתכן מצב גם של תכנים תוקפניים שיוצאים החוצה ולעתים זה תלוי ברמת האלכוהול וזה מאד אינדיבידואלי. הייתי גם חושבת פה אם את מכירה את השתייה שלך ומה את יכולה להכיל, תרתי משמע.

האם יש באמת אקס כזה בתמונה או שסיפרת עליו על מנת להגן על עצמך מקנאה שלו, ממה שיצא ממך, מקרבת היתר שלו?

ממה שאני קוראת נשמע שיתכן והוא נפגע מהאירועים, אפשרות נוספת שהוא טיפוס שאוהב "לשלוט" בעניינים ולהרעיף את דבריו והוא נסוג אם הצד השני נבהל/אינו משתף פעולה וכו.. ואולי הסיפור של האקס הפריע לו ברקע.

מה שהייתי מציעה לך לעשות זה ראשית לקחת על עצמך את האחריות על מה שקרה בפגישה השנייה, על הדברים שנאמרו תחת השפעת האלכוהול, על הבהלה שהכל קורה כל כך מהר.

את יכולה לנסות ליצור אתו קשר ולומר לו שלהרגשתך וגם ממה שהוא ציין היה חיבור, האם יש רצון לנסות את הקשר הזה, לדבר כל צד ממה הוא נפגע ואם יש רצון לנסות בהדרגה את הקשר..

נקודה נוספת שהעלית שהוא מאד קנאי, אני מעלה האם זו קנאה שאפשר להכיל (דוג' אם גבר מסתכל עליך, אין לך שליטה על זה...ואין זה עיד שאת טיפוס פלרטטן)

בברכה,

1. התחלתי לדבר שטויות רק בסוף הפגישה, אחרי שהוא דיבר על ילדים וכבר הייתי לחוצה ממנו.
2. אני יודעת שכשאני שותה אני עושה לעצמי בושות, טעות ששתיתי לידו.
3. האקס ממש לא מעניין אותי כבר הרבה זמן, אמרתי את זה כי רציתי להדוף אותו ואת המהירות שבה הוא התקרב אליי.
4.כבר התנצלתי בפניו על זה והרגשתי שהגענו להבנה שהוא ייקח את זה יותר לאט ויתן לי זמן, זה מה שסיכמנו.

את חושבת שיש טעם לדבר איתו שוב אחרי שהוא מתעלם ממני במכוון?
אם הוא לא ענה מחמישי למה שיענה עכשיו?
האם ההתנהגות שהוא מפגין לא מעידה על איזשהי חולניות באישיות שלו?

תודה רבה על הסיוע!

הי דנה,

תראי, בהנחה ששיתפת אותו שהאקס היווה מעין הגנה ואמרת לו שמה שיצא זה משתיית האלכוהול ולא היית אומרת דברים כאילו.

משהו בזה שמאד מיהר להביא הצהרות מעיד על משהו שלא ברור לי מהו בדינמיקה שלו ביחסים.. ההצהרות הן מאד מוקדמות...

לא ניתן לשלול שהוא לא נפגע מהדברים שנאמרו תחת השתייה מאידך, יתכן והבין שהשליטה על מערכת היחסים לא בידיו והוא איבד עניין.....

אני חושבת שהמקסימום שהייתי עושה במקרה זה זה לשלוח לו הודעה בווטסאפ האם היה רוצה לשוחח כיום על הדברים ולנסות... לא משהו מעבר...

להבא, טיפ, נסי להקשיב לעצמך לכמות שתייה שכבר לא מביאה אותך למקום טוב...

לשתות זה בסדר, אך בדר"כ אנשים יודעים מה הגבול שלהם מבחינת כמות.

אין ספק שאת נבהלת... הוא מיהר ומה שקרה קרה...

הרצה הצלחה,

שלום לך,

בהמשך גם לתשובתי לפונה אחרת מאתמול, צריך לקחת בחשבון שבן הזוג לא תמיד מגיע מאותם ערכים ומנטליות כפי שהצד השני (כלומר את). יתכן והוא דווקא חונך אחרת מבחינת התנהלות עם כספים וכיוצ"ב.

את בהחלט יכולה לשוחח איתו על כך - שאת שמה לב ש"הסביבה" (באופן כללי) מעניקה לו, בעוד שהוא פחות רואה, מעריך או נותן בתמורה. הייתי מרחיבה את העינין ושואלת אותך, האם את רואה שבאופן כללי הוא המוקד של עצמו, כלומר רואה רק את עצמו ורק את צרכיו גם מולך- שם את עצמו לפנייך, חושב רק על עצמו, מתייחס רק לדעותיו, לא מתחשב ברצונותייך? הייתי מנסה להבין האם מדובר באופי ובאישיות כזו בתוך הזוגיות, או שמדובר בדפוס רק כלפי משפחתך או רק בעניינים כספיים. אשמח להרחבה. וכן לדעת כמה זמן אתם יחד ובני כמה אתם.

שלום לך סאלי,

ראשית בשעה טובה. ההכנות לקראת הלידה הן בהחלט מרגשות לצד הרבה מתחים שלפעמים נוצרים ומה שאת מתארת בהחלט יכול להיות אחד מהם.

ראשית כדאי לשים את הדגש על כך שאי אפשר לשנות תרבות או מנטליות של משפחת בן הזוג. לא יעזור לרמוז או להגיד במפורש- הסבירות שבה הם יעשו את מה שאת רוצה כפי שאת רוצה היא מאוד נמוכה. יהיה כדאי לא להשקיע בזה אנרגיות ומשאבים יקרים שאת זקוקה להם מאוד בשלב זה של חייך. פשוט כדאי להבין שאי אפשר לחנך את הצד השני כפי שאת חונכת.

אני מכירה משפחות שלא היו קונות או מכינות שום דבר, מתוך המחשבה שלא צריך בזה, גם ככה הילד גדל ואין מה לקנות בגדים שיתאימו ל-3 חודשים ואז שוב לקנות חדש וכו. ולכן מסתמכים על בגדים של מישהו אחר. ככל שהילד יגדל תצטרכו לקנות לו עוד ועוד וכל הדברים האלה, החדשים, ישרתו אתכם לתקופה מאוד מוגבלת- החל מטיטולים (שאין ברירה..), כלה בבקבוקים ובגודלם, כמובן בגדים (NB היא לא תתאים כבר לתינוק בן 3 חודשים למשל..) יהיה כל הזמן צורך לקנות לו עוד ועוד- ובהתאם לשלב ההתפתחות שלו. אני חושבת שזה מה שנמצא מאחורי הפעולות של גיסתך למשל. כאמא לחמישה ילדים היא כן תוכל לספר לך מה המשמעות הכלכלית והערכית להוצאות כ"כ גבוהות.

אני לגמרי מבינה את הרצון שלך כאמא טריה שלתינוק שלך בע"ה יהיה רק חדש. אך לצערי לא יהיה ניתן להביא את הצד השני לעשות מה שאת מבקשת כפי שאת רואה, על אף העובדה שאת האמא, הכלה, הרעיה... לפעמים הצד השני פשוט לא רואה זאת כך מסיבותיו שלו ולא חלילה כי הם נגדך באופן אישי. הרבה פעמים האמא או החמות מאוד מודאגת איך הזוג הצעיר ישרוד זאת כלכלית, לראיה, טיטולים, מטרנה, משחקים ובגדים יכולים להסתכם באלף ש"ח וגם יותר, לילד שנקנה לו "הכל חדש". תוסיפי לכך מטפלת או מעון בשלב מסויים, והגעת להוצאות ענק. ולכן חשוב לראות את כל התמונה.

יש כמוך הרבה מאוד אימהות שקונות הכל חדש- במיוחד לילד ראשון- ולוקחות בחשבון את ההוצאות. אני חושבת שהנקודה היא לא לקחת את הדברים אישית, ממש לא, אלא להתרכז בחיים החדשים שנוצרים. דבר נוסף הוא שאחותך והורייך הם "שלך" ומבינים יותר את הצורך באופן טבעי והמנטליות שלהם היא אותה אחת שלך.

אני מסייגת ואומרת שיתכן ואת חשה כך לגבי עוד מקרים ולא רק לגבי הקניה לקראת הצאצא החדש... וזה שוב מחזיר אותנו לענייני מנטליות ותרבות וכו'.

בהצלחה ובשעה טובה!!

הי דנה,

זה מאד ראוי להערכה שאת מודעת לעצמך, כולל תכונות שאת רוצה לעבוד עליהם ואת מרגישה שהן לא כ"כ משרתות אותך בקשרים זוגיים.

כבני אדם, אם אנו לוקחים אחריות ויש בנו תובנות לגבי תכונות מסוימות שלנו, זה כבר חלק מהדרך לפתרונן אך בוודאי שחשוב לעשות עבודה.

אני בכל זאת ממליצה לך על טיפול, כיוון שלחפש בן זוג שידע להסתדר אתך עם נושאים כמו קנאה, ריבים, עלבונות, לא יביאו אותך לזוגיות טובה וכנראה גם לא יעשו לך טוב ולא רוגע ושלווה ונראה לי שזו מטרה נכונה להגיע אליה (לא לשלמות.. אך למקום מספיק טוב..)

בטיפול אפשר לבדוק את הדפוסים והשורש של הקנאה, על מה מתיישבת, מה קורה לך ביחסים עם גברים, מה חשוב לך, מה "מפעיל" אצלך דברים שונים ואיך את יכולה להתחזק, דימוי עצמי, ביטחון עצמי (שזה חלק מלתת אמון ומקנאה). זו מתנה גדולה מאד שאת יכולה להעניק לעצמך לחיים.

באשר לנושא הכלכלי:

יש אפשרות לקבל טיפול לא רק באופן פרטי.

יש דרך קופ"ח (צריך לבדוק זכאות כי יש רפורמה שהחלה ב 1/7 וצריך לקבל אישורים), יש מרפאות לבריאות הנפש שפתוחות לקהל הרחב, יש מכונים לפסיכותרפיה בסבסוד.

הטיפול בקופ"ח גם הם מסובסדים.

תתחילי לבדוק ואני מאמינה שעם טיפול את תוכלי להשיג את רצונותייך.

בברכה,

פנינה שלום,

חסר קצת רקע מה הגילאים שלכם, האם הכוונה לזוגיות שנייה היא לחברות שנייה או פרק ב' לאחר גירושין?

עונה לשאלתך מהמידע שנתת לי,

שבוע - שבועיים לא משנים אצל אדם אשר פתאום הוא מחליט כן להרגיש מחויבות ולהיות רציני יותר בקשר, לאפשר ביטחון ועוד..

מדובר בתהליך שצריך יותר לבדוק או אצלו או ברמה הזוגית אפילו: מה קורה בקשר? מה הוא רוצה קיום? האם יש הלימה (התאמה) בין צרכייך לצרכיו? (את מתארת שלא, שאת רוצה קשר יותר מחייב המכיל ביטחון והוא לא).

לקחת הפסקה של שבוע שבועיים הוא לא על מנת להפוך את כל הזוגיות למשהו מחייב או לשנות כוונות של אדם.

לשאלתך השנייה, האם אפשר להפוך זוגיות לחברות ללא אינטימיות? למעשה לחברות אפלטונית. גם כאן יש משתנים. אם צד אחד מאד אוהב ורוצה משהו מעבר הכולל מיניות ואינטימיות אזי תצוץ באיזו שלב בעיה, הצד השני יכיר קשר אחר וזה יכול לפגוע בהיכרות ובניסיונות להמשיך הלאה.

הפיכת קשר לחברות ללא אינטימיות ומיניות.. דורשת אי רצון לאינטימיות, למיניות, ויכולת לשאת מצבים שכל צד יכול להכיר בן/בת זוג אחר ולהכיל את המצבים האילו.

כך שתאורטית ניתן, השאלה מה המחיר שזה יגבה והאם זה שווה את זה. רק הזוג יודע וכל אחד מבני הזוג בעצמו יודע.

לגבי השתיקה שלו, לא בהכרח מעיד שלא היו דברים משמעותיים בקשר מבחינתו, זה יכול להעיד על דברים שונים. על חשש מקשר זוגי, על הגנות שעדיף להתרחק ולא לדבר כי "יפתחו דברים שאני לא רוצה לפגוש אותם רגשית" (הוא) ועוד..

אני קוראת מדברייך שאת לא שלמה עם איך שהקשר הסתיים.

במידה ואת חושבת שמכתב, דיבור אתו או משהו דומה יסגור לך את המעגל ויאפשר לך להמשיך הלאה - זה בהחלט אפשרי.

רק את יודעת מה היה בזוגיות, מה היו הקשיים, מדוע הוא לא רוצה להתחייב יותר ועוד..

בברכה,

אנחנו באמצע שנות ה 40, שנינו גרושים והורים לילדים

צודקת מבחינתי היה צריך לסגור את הקשר אחרת
השאלה האם יש "זמן" לסגור את הקשר בפגישה
נניח חודש מהפירדה או שזה איבד מ"טעמו בבחינת
עבר זמנו בטל קורבנו.
אני רוצה לתת לו זמן למחשבה עם הוא רוצה את הקשר
וגם זמן לעצמי לראות אם אני עצמי רוצה לחזור

הי פנינה,

מבחינת הזמן שבועיים זה לא יותר מידי זמן בשביל ליזום שיחה, להיפגש וכו..

הרבה דברים תלויים לא רק מבחינת הזמן כאן, אלא גם בדינמיקה של הקשר הזוגי ובמה קרה בפרידה.

נסי לחשוב מה מרגיש לך נכון. אם את רוצה ליצור קשר ולנסות לבדוק מה המוכנות לקשר ומה המוכנות למלא את מה שחסר בקשר (עבורך.. עבורו..) כדאי לדבר על כך.

שבועיים או חודש לא נראה שישנו משהו לכאן או לכאן..

לדעתי זה יותר משהו בדינמיקה של הקשר הוא שיכול או לא, להכיל שינויים ולהביא אותם.

את מתארת שאת נפרדת ממנו אך לא מרגישה סגירת מעגל.. נסי לחשוב בינך ובין עצמך: מה חשוב לך היום? מה חשוב לך בקשר? מה היית רוצה עוד לקבל בקשר אתו? האם אפשר למלא את זה? האם יש משהו חסר שאפשר להשלים? האם לו חסר משהו? (תמיד טוב לשוחח בהדדיות).

במידה ואפשר לדבר על כך בצורה בוגרת ולהקשיב אחד לשני זה טוב.

במידה והצרכים לכם שונים והוא לא רוצה מחויבות בקשר, כנראה את זקוקה לבן זוג אחר ממה שאת מעלה.

בברכה,