פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

רעות היקרה, כתבת שהבחור הוא רווק בן 38, וכך גם את. אני מתייחסת לכך בתשובתי, כי נראהלי שגבר בגיל בוגר כזה צריך כבר לדעת את מה שכתבת בעצמך - שהפעמים הראשונות עלולות להיות פחות מוצלחות עד שמכירים יותר טוב וזורמים יותר טוב בסקס.

יש לי הרגשה שהוא - על פי תיאורך - קצת חרד וחסר בטחון עצמי לגבי היכולות המיניות שלו, וכנראה שהיתה לו חווייה לא כך כך טובה באותו ערב, חווייה שהיתה מלווה בחרדה.

אולי בשבילו העובדה שלא רצית שהוא יישאר לישון איתך - הרגשת שזה מוקדם מדי ואינטימי מדי בשבילך כנראה, וזה לגיטימי - היתה אינדיקציה שלא מספיק נהנית. אולי עבורו זה מופיע ככה. אולי הוא חיבר את שני הדברים - שרצית סקס פעם נוספת והוא איכזב אותך בכך ואז "שלחת אותו" הביתה - זה היה עבורו יותר מדי דברים שהראו לו שהתאכזבת ממנו.

יש גברים שמתקשים לקיים יחסי פעמים פעמיים באותו לילה, אבל יודעים שאחרים מסוגלים לכך,וזה מוריד להם את הבטחון. נדמה לי שכל עוד את לא מכירה אותו מספיק יטוב - עדיף לחכות שהגבר יציע שתהיה פעם נוספת, אחרת הוא עלול להרגיש שהוא מאכזב אותך...

שלום רב,
תקני לודברים שהוא אוהב אחת לשבוע ושישארו במקרר רק עבורו ושיחמם כשהוא חוזר מהעבודה. או שתחממי עבורו. יש הרבה קניונים שביום שישי, אנשים מביאים בישולים ומוכרים...
במקביל תנהלי עימו שיחה ותסבירי ואולי גם תציעי שתתחלפו ליום אחד כדי שיבין מה את עוברת. שייטפל יום אחד בבית ובבנות ...
אם זו התופעה היחידה של דרישות מצידו, זה פתיר, אם כל הזמן יש מאבקי כוח לגבי נושאים שונים והוא מן דיקטטור שוביניסט, אז הבעיה הא יותר מורכבת ואולי גם נידרשת עזרה מיקצועית. השאלה אם זו אכן הדרישה היחידה.

דינה היקרה, היטבת להגדיר את הבעייה, וגם לתאר אותה.
את גם מצליחה לראות את הדברים מנקודת המבט שלו - חוזר הביתה עייף ומורעב - ואכן, מאוד קל להבין כל אחד מכם.
הרבה גברים (וגם נשים, כמובן) מחכים לרגע של הכניסה לבית אחרי יום עבודה מתיש, ובארוחה חמה יש המון: משביע, מרגיע, ועוד יותר מכך - הוכן "עבורי"...חשבו עלי...טרחו בשבילי...אוהבים אותי...מכירים במאמצים שלי לפרנס את המשפחה...
וכאשר זה לא קורה - הוא כנראה מרגיש זנוח, לא אהוב.אם בבית הוריו הוא היה רגיל שאמא מבשלת עבורו יום יום, אז טבעי מצידו לפתח ציפייה ש"בית" זה גם בישולים.

לגבי הציפיות שלך, הן אופייניות לתקופה העכשווית, שבה יש שוויון בין בני הזוג, חלוקת מטלות הבית בצורה שוויונית, הכרה בקושי לשהות ימים שלמים בחברת בילדים הקטנים והבנה שגם זו עבודה וכי יום העבודה מסוג זה אינו נגמר...

ככל שהמצב מתמשך ביניכם וכל אחד נשאר עם הציפיות הלא ממומשות שלו - יגברו ביניכם המתח והכעסים, וזה יחדור - אם עוד לא קרה - לתחום האינטימי.

נראה לי שמה שנדרש כאן הוא לא רק תיאום ציפיות, אלא שינוי בסגנון התקשורת שלכם. חסר פירגון ואמפאטיה לאחר והכרה בתרומה של כל אחד מכם.

יכולתי להציע לך כמה טיפים, כמו לבוא לקראתו באהבה ולבשל לו, להחמיא לו על המאמצים שהוא עושה לפרנס את הבית ועוד, אבל אני חוששת שאם זה לא יקרה גם מצידו כלפייך - זה לא יכול להחזיק מעמד, כי שניכם צריכים לעשות שינוי,..

מאוד יתכן שאם זו תופעה חדשה יחסית בוזגיות שלכם - ניתן לעזור לכם בתהליך ייעוץ זוגי קצר מועד. אם כבר יש נזקים גם בתחום האינטימי (אגב, זה מקור נוסף להתמרמרות וכעסים, כמובן) - יתכן שזה לא יהיה קצר מועד, אבל אני מאמינה שאפשר לעזור.

אפרת היקרה, נדמה לי שאת היכולת להגיע לאורגזמה בחדירה - לא ניתן "לאבד", ההיפך, זהו הישג שלא כל אישה מצליחה להגיע אליו, בייחוד שבעבר היה לך וגיניסמוס. השאלה היא כמה זמן את אחרי הלידה השנייה? האיברים צריכים לחזור לנורמה אחרי הטראומה של הלידה.

בכל מקרה, לדעתי עלייך להתייעץ עם גיניקולוג כי לא נראה לי שזה ענין נפשי, לאור מה שאת מאתרת ביחסים הטובים שלך עם בעלך.

3 חודשים אחרי לידה, תודה על התשובה המהירה. אתייעץ עם הרופאת נשים שלי.

הי תומר,

אני בטוחה שמה שאתם עוברים- עוברים הרבה אחרים. ילד ראשון הוא כמובן ברכה ומזל טוב, עם זאת הוא מביא לשינויים לא פשוטים במערכת היחסים הזוגית. אם זה הדחיקה של מקום הזוגיות למקום קטן יותר, המערכת מתערערת ושוב צריך למצוא לכל נפש בבית את מקומה, ופתאום נכנסת מערכת הורית. אף אחד לא מלמד אותנו להיות הורה, לעומת זאת- למדנו מה זה להיות בני זוג, בד"כ ע"י מערכות יחסים בעבר שעזרו לנו ל"השתכלל". הפעם - אתה אבא ואת אמא, וזהו. עכשיו תתמודדו.

בשלב זה כל אחד מביא את "שלו" וסביר שיהיו חילוקי דעות סביב הגידול שלו. זה בסדר שיהיה צד אחד יותר חרד וצד אחד פחות, זה קורה הרבה ובעיקר בהורות טריה. התחושה של אמא ואבא הן חשובות, גם לילד, ואיפה שאתה יכול לבוא לקראתה עשה זאת. היא מיוזמתה גם תוכל להיות גמישה יותר- תלוי איזה מראה אתה תציב לה.

לגבי יחסים אינטימיים- נשאלת השאלה האם זה היה תמיד כך או רק מהלידה. יתכן והעימותים ביניכם גררו גם חוסר חשק מצידה להתקרבות אינטימית, הרי יש קשר ישיר בין מה שקורה ביניכם זוגית לבין מה שקורה ביניכם מינית.

אני מציעה שבשלב ראשון תנסו לפתור ולהגיע לתוכנית פעולה מול הילד שמקובלת פחות או יותר על שניכם. אם אין הסכמה, לפחות להסכים כי שניכם שונים וכשאתה שומר עליו הוא יקבל אותך כפי שאתה מבין שטוב ונכון לטפל בו, וכנ"ל לגביה. אתם צריכים לשבת על זה "חזק" ולמצוא מכנים משותפים לגבי גידול הילד, גם לטובתו. גם הוא כדאי שיחווה הורות מיטיבה ככל שאפשר.

אשמח לשמוע מה מתקדם.

שלום שי,

לא כולנו יכולים לקבל עובדה כזאת בתוך מערכת זוגית. אנחנו צריכים להיות ערוכים לצרף עוד צלע לתוך המערכת- צלע תובענית, דרשנית שלא פעם דוחקת את הזוגיות ופחות תאפשר חופש זוגי כפי שהיינו רוצים בתור רווקים.

אני מציעה לך לנסות לקרוא קצת ברשת על הנושא, גם על הורות. אם זה לא יספיק, אפשרי להתייעץ טלפונית או בפגישות עם איש מקצוע שיעזור לך לכוון את עצמך למסלול המתאים. אני חושבת שזה יהיה פספוס גדול אם לא תרכוש כלים נכונים להתמודד בקשר- כיוון שאתה מתאר אמנם בקצרה אך "לעינין" כמה טוב לך איתה. אם תצליח להתחבר לילדה, להתחבר להורות, להתחבר לחינוך- יהיה לך הרבה יותר פשוט. אם תצליח להבין איזו דמות משמעותית אתה יכול להוות לילדה הזאת- אולי גם יהיה לך קל יותר להשקיע בילדה עצמה ולראות אותה בתור חלק מחייך.

שלום גלי,

כן, זה באמת מבלבל ואת צודקת בתחושותייך. זה מביא הרבה תסכול וחוסר אונים לדרוך על ביצים, ולא להבין מה קורה לו.

אם הוא גר ביחידת דיור לבדו, וגם אם לא, אני מעט מוטרדת מהידיעה שהוא לא מזמין אותך לשם. הייתי מנסה לברר את זה לפני הכל- כיוון שאם מצידך הוא נחשף לעולמך, ואת לא נחשפת לעולמו במידה דומה- נשאלת השאלה למה.

יתכן וזה קשור קשר ישיר למה שמטריד אותו. משהו שקשור לבית, למצב כלכלי? אולי משבר בעבודה או כל דבר אחר שהוא טרם סיפר לך. יתכן ובגלל שהקשר מתהדק, קשה לו יותר ויותר לא לדבר על מה שמסתיר או מה שמטריד אותו ולכן גם מתרחק, כי עוד לא החליט מה הוא עושה.

לגבי ידידה- לא הייתי נלחצת מזה. נכון, זה לא נוח שיש דמות שיכולה לאיים. אך אם הוא הבטיח שאין ביניהם כלום, אולי שווה לך להכיר אותה עם הזמן ולגלות שהוא צודק. אך דבר ראשון כדאי לברר מה פשר העינין שציינתי.

מעבר לכך, כרגע הייתי ממליצה לא ליצור קשר מעבר למשהו מאוד קונקרטי, לא ליזום פגישות ולא שום דבר שמרמז על רצון שלך לקירבה ממנו. תאפשרי לו לחזר אחרייך בימים האלו ולנסות לתת לו תחושה שאת לא ממש מובנת מאליה ותמיד שם זמינה לו. עדכני איך היה.. אולי הוא יתחיל לשתף קצת יותר כשירגיש את חסרונך.

בהצלחה רבה.

היי עדי,
תודה רבה על התגובה. אתמול דיברנו בערב ובקשתי לדעת מה פשר הריחוק שלו. הוא אמר שהוא מאוד מבולבל ולא יודע מה לעשות. אמר שמרגיש לו שכל העיניין של הילדים גדול עליו,כי הם בעצם לא שלו. אמר שהוא מרגיש שבמקום לקרב אותי אליו הוא מרחיק אותי. אמר שהוא מרגיש שבגלל שכל היום אנחנו בקשר (טלפון,ואסמסים) הוא לא מוצא זמן לעצמו לבד. בסופ"ש שעבר היינו יחד מיום חמישי בערב עד מוצ"ש (אצלי כמובן) ואמר שהוא הרגיש אחרי הסופ"ש הזה שזה לחוץ לו מידיי. כששאלתי למה לא אמרת כלום? הוא ענה שהוא לא רצה להכניס מחשבות שליליות,ורצה פשוט שנהנה ביחד בסופ"ש.
כרגע הוחלט שהוא יקח לעצמו עוד קצת זמן בשקט,כדי לבחון את מה שהוא מרגיש. האם הוא מתגעגע? האם הוא רוצה להמשיך ולהעמיק בקשר? אני קיבלתי את זה ונתתי לו זמן.
אך הוא מסמס ועדיין מעדכן בדברים שעושה,ולא ממש לוקח את השקט המלא לעצמו.
אני שוקלת מאוד ברצינות לתת לו זמן עד מוצ"ש, ולראות אם הוא יחליט מה ברצונו לעשות. ואם הוא לא החליט אני אחליט בשביל שנינו לסיים את הקשר.
קשה לי מאוד ההמתנה הזאת,אני מרגישה שאני תלויה במה שהוא יחליט וזאת הרגשה בכלל לא נעימה. אני מתכוונת לבקש ממנו להיפגש ולדבר ב-4 עיניים. להגיד לו את כל מה שאני חושבת ומרגישה.
כי לדעתי גבר שנמצא בקשר עם מישהי שהוא רוצה,לא מבקש "שקט" של כמה ימים. לא באמת רוצה את הקשר.אנחנו לא ילדים בני 14. נכון שעיניין הילדים שלי הוא נושא לא פשוט,אבל זאת עובדה קיימת שלא תשתנה אף פעם.
אני מקווה לא לעשות טעויות,אבל אני מאמינה שכל מה שיקרה,יקרה לטובה.
סופ"ש נעים

הי גלי,

אני מסכימה איתך. לצערי לא הספקתי לענות לך לפני כן, בסופ"ש, לכן אשמח לדעת האם היתה התפתחות נוספת.

בגדול מותר לו לחשוב, וקורים מצבים שבן הזוג דווקא מעוניין במקום כלשהו בתוכו להיות שותף ונוכח בקשר, אבל כשהקשר הוא מורכב, והוא לא במקום שלך- הוא לא הורה עדיין ופחות מתחבר באופן טבעי למקום הזה של אחריות ו"הילדים מעל הכל", מן הסתם, יהיו גם יותר ספקות. וזה בסדר ולגיטימי. לא נשכח שהזוגיות הזאת היא בת חודשיים.

ההצעה של פגישה היא מתאימה לדעתי, כך תוכלי גם להבהיר לו מהן תחושותייך.

היי עדי, תודה על תגובותייך וההתעניינות. מאז שישי בצהריים יש עדכונים. אני נתתי לו את השקט שהוא ביקש ולא ייצרתי קשר,אבל הוא זה שלא הפסיק לסמס ולעדכן בכל מיני דברים. בערב הוא התקשר ואני שכבר לא יכולתי לסבול את המצב פתחתי שוב את הנושא. דיברנו קרוב לשעה ובסוף השיחה החלטנו להיפרד.סיימנו את השיחה יפה וחשבתי שהכל נגמר. לאחר מס' דקות הוא שלח סמס ואמר "אני מצטער" ואני הגבתי בחזרה "אני מצטערת על דבר אחד,שהכרתי בינך לבין הילדים" ואז הוא שלח הודעה "אנחנו צריכים לדבר ב-4 עיניים" כשלא הגבתי לסמס הוא התקשר וביקש לבוא ולדבר. הוא אכן הגיע (למרות שלא הרגיש טוב) דיברנו עד אמצע הלילה. דיבר על כל הפחדים והחששות שיש לו מהקשר ביננו. ובסוף השיחה החלטנו לתת לימים לעבור ולראות מה מתפתח.
מאז אני פחות יוצרת קשר,והוא זה שמסמס ומתקשר יותר. חזרנו לצחוק כמו לפני כל הבלאגן. הוא משתף אותי במה שעובר עליו מבחינת העבודה וכדומה.
אבל אני בתוך תוכי לא יודעת תמיד איך להתנהג איתו. האם ליזום להיפגש או לתת לו להציע? (כי כששאלתי אותו למה לא הזמין אותי עדיין אליו הביתה? הוא ענה שציפה שאני אזום. וגם רצה להקל עליי,כי לו יותר קל לבוא מאשר לי) אני לא יודעת כמה פעמים אני יכולה להתקשר או לסמס ביום וזה לא יראה מוגזם עבורו? סוג של חששות שלא פתאום שוב יגיד שזה "לוחץ" מידיי ולא משאיר לו זמן לעצמו.
האם לדבר איתו על זה או לתת לו עוד קצת" להתבשל" עם עצמו?
ושוב תודה על תגובותייך.
המשך יום נפלא

הי גלי, תודה על העדכון.

אני שמחה שהתגלגלו הדברים כפי שקרה- יצא לכם לדבר ברצינות ויכולת להיחשף יותר לקשיים שלו. אציין כי נראה שהוא מאוד "שם", מאוד רוצה להתמודד, מאוד חושש ומודע לעצמו בו זמנית. וזה בהחלט ראוי להערכתך.

אני מניחה שהמינון של ההתקשרות מולו מצידך צריך להיות מופחת, אבל לא ברמה של התעלמות. אלא לסמס לו כשהוא מסמס, לענות לו ולדבר איתו. ואם עבר חצי יום, יום, בו הוא לא הראה יצירת קשר - אז אולי אפשר לסמס לו בערב או משהו בסגנון. תזכירי לו מדי פעם כי את שומרת על המרחב שלו ולא מעוניינת ללחוץ וזאת הסיבה לאי יצירת קשר מצידך. אם יהיה "דיבור" בנושא שקפי לו שהוא זה שיוזם יותר, כך שאת מבינה ממנו שזה נכון לו ליצור קשר במינון הזה. מה שחשוב שהוא יחווה ממך שאת יודעת להתרחק כשצריך, ואת ממש לא זו שלוחצת עליו להיות בקשר. שהבחירה אצלו לחלוטין ואת "לקחת צעד אחורה".

אשמח לעדכונים נוספים.

היי עדי,יש התפתחויות ולאו דווקא לטובה. במהלך הימים האחרונים נתתי לו להוביל את המהלכים. כשסימס סימסתי בחזרה,כשהתקשר עניתי,מידיי פעם גם אני סימסתי והתקשרתי אבל מעט מאוד.אתמול דיברנו בטלפון ואז הוא אמר שביקשו ממנו להחליף למחרת מישהו בעבודה (הוא עובד במשמרות או בוקר או צהריים)ובמקום לעבוד בוקר שיעבוד ערב.אני חשבתי שהוא יסרב כי לא נפגשנו כל השבוע וירצה שניפגש. ולהפתעתי הוא הסכים להחלפה.דיברנו עוד קצת ואז סיימנו את השיחה.
לאחר שעתיים בערך סימסתי לו ושאלתי מה הסטטוס שלנו כרגע? והוא ענה שבאמת לא יודע,ושהוא חושב על זה המון ואין לו תשובה.אלתי מה אתה מציע שנעשה? הוא ענה שקשה לו מאוד לוותר עלי ומצד שני לא שלם עם עצמו. שאלתי אם זה בגלל הילדים? והוא ענה שלא. ואז הוא אמר שהוא עוצר את עצמו מלפתח רגשות כי הוא מפחד שהוא יהיה כמו אבא שלו עם התפרצויות של אלימות. שוב הוא הצליח להפתיע אותי בתשובה שלו. שאלתי האם זה מנע ממנו לפתח קשרים? ענה שכן. וגם אם היה בקשר ארוך תמיד השאיר לעצמו פתח מילוט (ואני חשבתי לעצמי,זה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו)שאלתי אם הוא הרים יד אי פעם על אישה? ענה שהיה קרוב לזה אבל זה לא קרה.שאלתי אם הוא טיפל בנושא הזה? אמר שלא.
היות והופתעתי מהתשובה שלו שאלתי האם הוא מתרץ לי תירוצים על מנת שאקום ואלך? והוא ענה שאלו לא תירוצים אלא הפחדים שלו. הצעתי שילך לשיחות עם פסיכולוג אבל הוא ענה שלא רוצה לחזור אחורה לאותו כאב שחש בעבר.ואז ביקש שאשחרר קצת לחץ וזה מה שעשיתי.
בבוקר שלחתי לו הודעה מאוד ארוכה שבעצם בתוכן שלה פרסתי בפניו את כל מה שאני מרגישה וחושבת ושאני מוכנה להיות שם בשבילו אם יחליט לטפל בחששות שלו.
ואז הוא הגיב שלטובתי עדיף שאמשיך הלאה,כי אני מבקשת ממנו משהו להוא לא יכול כרגע למלא.שאלתי למה הוא התעקש לפתח את הקשר ביננו כאשר יעד מה אני מחפשת בקשר זוגי? והוא ענה שהוא לא ידע כמה החששות שלו עמוקים כשהתחיל לחשוב עלי ועליו.
ועוד אמר שלא מגיע לנו (לילדים ולי) לעבור איתו את היסורים. שאלתי אילו יסורים? ושבמשך כל התקופה הוא לא הראה שמץ של אלימות,כעס, או פקפוק בקשר שלנו,ורק דיבר על העתיד וההמשכיות. והוא ענה "ואז ישבתי וחשבתי איזה אדם אני אהיה..." ואז שאלתי אם הוא מוכן שנדבר פנים מול פנים כי אני חושבת שזה יכבד אותו ואותי. והוא מייד הסכים וקבענו להיפגש מחר בערב.
מבחינתי הוא הצליח להוציא לי את הרוח מהמפרשים,וגם בי נכנסו עכשיו ספקות לגבי הקשר הזה. אבל עמוק בפנים אני לא מרגישה שאני רוצה לוותר כ"כ מהר.
אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.להישאר או לוותר? אני זקוקה ממך לעצה דחופה.
איך להתנהג? מה לעשות בפגישה? איפה להיפגש?וכל דבר אחר שאת יכולה לייעץ לי על מנת לנהוג נכון ובהיגיון בכל המצב שנוצר.

שלום גלי וערב טוב,

אני מתנצלת שלא יכולתי לענות לך לפני, אבל משוכנעת שעשית את הדבר הנכון. מעבר לזה אני חייבת לציין לטובה את כתיבתך ואת הכנות והפתיחות שאת כותבת בה, זה בהחלט מסייע להבין את החוויה שלך וזה ראוי להערכה.

לגבי מה שהעלת- נכון יהיה כמובן להיפגש ולדון את הדברים. אני לא יודעת איפה נפגשתם, ומה היה- שתפי אותי אם תוכלי. בגדול אחרי פגישה זו הייתי רוצה שתהיי יותר "יודעת" לאן פני הדברים הולכים מבחינתו. כמה דברים שיש לזכור-

עד כמה שנרצה את בן הזוג - אם הוא חושש להתעמת עם התכנים המודעים והלא מודעים שלו כמו יצר התוקפנות במקרה הזה, זה לא יספיק. רק אם הוא באמת ירצה פעם אחת ולתמיד להחזיק קשר על צל ועל רקע כל מה שהוא חווה- הוא יצליח גם למצוא פיתרון. הוא כנראה מאוד חושש לאבד שליטה ונותר לנו להאמין לו ש"הוא יודע על מה הוא מדבר". יתכן ואלו צדדים לא מאוד פוטוגניים ולא רק איתך הוא אינו מעוניין לעבוד עליהם, כפי שהבנתי.

מעבר לכך ניכר כי הוא מאוד מבולבל, מצד אחד לא רוצה את הקשר ומשאיר לעצמי כדבריו פתחי מילוט, ומצד שני יוצר קשר כשיש נתק. הוא צריך להחליט מה הוא רוצה. או שהוא עובד על עצמו, מתעמת, מתמודד, הולך לאיזה יעוץ אם צריך או תמיכה אחרת - ומתחייב לחלוטין. או שהוא לוקח פסק זמן ואתם נפרדים איש לדרכו. כי הוא לא ממש יכול "לשגע" אותך כך. גם את כבר מאוד מבולבלת מכל המהלכים הסותרים שלו- חשוב יהיה להגיד לו את זה חד משמעית.

מקוה שמאז היו התפתחויות חיוביות בעינייך, אני פה לעדכונים.

היי עדי, תודה על העצות שלך,הן ממקדות אותי יותר.ותודה לך על המחמאות,אני משתדלת לתת כמה שיותר רקע, על מנת שתוכלי להבין מה בדיוק קורה.ולמה אני כ"כ מבולבלת.
היינו אמורים להיפגש הערב,אך הוא חזר מאוד מקורר מהעבודה ולכן לא דיברנו בכלל על להיפגש.
אבל אתמול בבוקר התכתבנו ממש מעט (אחרי הסמס הארוך שלי) וכל היום היתה דממה מצד שנינו. ואז בשעה 19:00 הוא שלח סמס ושאל האם הגעתי הביתה? עניתי שכן ושאלתי למה אתה שואל? הוא ענה דאגתי לך,אבל אם זה מפריע אני מתנצל.
עניתי שאין צורך שיתנצל ואני מבינה שהוא דואג לי כמו שאני דואגת לו. יותר מאוחר התכתבנו שוב ואמרתי לו שאני כ"כ רוצה ללכת לשבת מול הים,כי זה מקום שמאוד מרגיע וגורם לי לחשוב בצלילות. ואז הוא אמר שאוליי יהיה לי קר בלילה בים,ושאם אני רוצה יש לו בבית חרמונית. זאת היתה הפעם הראשונה שהוא הזמין אותי (אמנם בהזמנה מרומזת) לביקור אצלו בבית.
בסופו של דבר לא הלכתי לים בלילה והמשכנו להתכתב עוד במשך שעה וחצי לסירוגין.עד שפרשנו לישון.
היום במהלך כל היום הוא סימס,עדכן כשהגיע הביתה. ואפילו דיברנו בטלפון כשחזר מהעבודה. סיפר שהוא לא מרגיש טוב. ואני הצעתי לבוא להביא לו כדורים,והוא סירב כי אמר שהוא יודע שהגעתי מאוחר מהעבודה ואני עייפה. ושמחר ילך לקנות כדורים.
אני מחכה לראות איך הוא ירגיש במהלך סופ"ש ולהיפגש איתו ולקיים את השיחה.
מבטיחה לעדכן כשיהיו התפתחויות.
שיהיה סופ"ש נעים,טוב והכי חשוב עם הרבה תשובות ברורות (:

הי גלי,

תודה לך על העדכונים ועל ההכוונה.

נחכה אכן לראות מה יהיו ההתפתחויות. עברתי שוב על הפוסטים שלנו ו2 דברים חשובים עלו- האחד שמדובר באדם בן 42 לערך, רווק, שמתקשה להתגייס עד הסוף. והשני הוא ששניכם בקשר בסביבות חודשיים- שלושה. אמנם זה לא מעיד על אי התאמה, אך עברתם הרבה מאוד בשביל זמן כה קצר.

זה רק מחדד יותר כי את זקוקה לקבל תשובות חד משמעיות, ברורות, לגבי רצונו. חשוב שהוא לא ישליך עלייך את הבלבול שלו, כפי שקורה כרגע. כאשר בן הזוג מאוד מבולבל בד"כ גם אנחנו. ולכן אני מקוה, כמוך, שיהיו לך תשובות ברורות בהמשך ותוכלי להגשים את ציפיותייך מקשר זוגי.

בהצלחה ושבת שלום,

היי עדי, אכן העלית 2 נקודות מאוד חשובות שגם אני חושבת עליהן המון.
ביום שישי בוקר התקשרתי אליו כדי לבדוק איך הוא מרגיש,הוא אמר שהוא בקניות וידידה טובה שלו (שעליה כבר שמעתי הרבה) באה לאסוף אותו כי הוא לא מרגיש טוב.במהלך הקניות הוא התקשר אליי מס' פעמים(כנראה שהבין שאני קצת מוטרדת שהוא עם הידידה שלו).
בצהריים הוא התקשר שוב,התעניין מה אני עושה? מה מכינה לאכול? ואז אמר לי שהוא ממש לא מרגיש טוב,ואפילו לא מסוגל לקום מהמיטה. ושהיה רוצה לראות אותי אבל הוא לא מסוגל לנהוג. ושאל אם אני רוצה לבוא אליו? עניתי שכן,אבל שאגיע רק בערב.
לפני שיצאתי הוא שלח לי הודעה שאביא בגדים למחר,כי אם הוא ירגיש טוב נלך לים כמו שרציתי.בערב נסעתי אליו,ראינו טלויזיה שתינו אכלנו.כשרציתי לקום להביא שתיה הוא לא נתן לי ואמר שאני אורחת ושאתפנק לי.היה ערב מקסים.
בבוקר קמנו הוא הכין קפה והביא לי למיטה,ראינו קצת טלויזיה ויצאנו לים לטייל.כשישבנו בים והייתי שקועה במחשבות הוא שאל על מה אני חושבת? עניתי שעלינו. והוא שאל "על אם אנחנו עושים את הדברים כמו שצריך?" עניתי שכן.הוא אמר שהוא מעדיף לא לדבר כרגע כי אוליי השיחה לא תהיה נעימה והוא לא רוצה שיתקלקל לנו מצב הרוח. ישבנו עוד קצת בים והלכנו לאכול באיזו מסעדה.
שוב במסעדה המחשבות שלי נדדו והוא קלט את זה ושאל שוב על מה אני חושבת? עניתי לו שהוא יודע על מה אני חושבת. ושלדעתי אנחנו צריכים לשבר ולהחליט מה עושים הלאה.
הוא שוב אמר שהוא רץ קדימה עם המחשבות,ושאם הוא חושב על העתיד,שנתקדם ונרצה לעבור לגור ביחד זאת תהיה קצת בעיה.כי הוא גר במקום שמאוד נוח לו עם העבודה והסביבה. ושהוא יודע שלי יהיה קשה לעבור מהיכן שאני גרה בגלל הילדים,והחברים שלהם. ושהוא לא ירצה שאני אעקור אותם מהסביבה שלהם כי זה יקשה עליהם.
אמר עוד שאם הוא יכנס לנו (לילדים ולי) לחיים,זה כמו להיכנס למשהוא שהוא כבר כמעט שלם ומרגיש עם זה לא בנוח.
עניתי לו שלגבי מקום המגורים,אני לא יודעת לאן יובילו אותי החיים,ואם אשאר לגור כל החיים באותו מקום. ושאם זה יראה לי נכון אני יכולה לעבור לגור במקום אחר.
לגבי הכניסה שלו לחיים שלנו. זה נכון שהילדים ואני זה סוג של תא משפחתי. אבל אני רוצה להביא עוד ילדים וזה כבר ייצור תא משפחתי חדש ומורחב יותר.
לא ממש המשכנו לדבר כי היו מסביבנו אנשים במסעדה. חזרנו אליו הביתה והוא ביקש שלא אלך עד מוצ"ש.
היה סופ"ש מאוד כייפי,אכלנו,שתינו,טיילנו. הוא לא הפסיק כל השבת לחבק,ללטף,לנשק. הראה המון סימני חיבה וקירבה.
לפני שיצאתי מאצלו ביקשתי שיחשוב על מה שדיברנו כי צריך לקחת החלטות.והוא הבטיח שיחשוב ושלא סיימנו לדבר על זה.
אמנם לא דיברנו על כל הבעיות והפחדים שלו האחרים.אבל יש התקדמות קלה. אני מאוד מקווה לקיים מחר בערב איתו את השיחה הרצינית.
מה דעתך?
שיהיה שבוע טוב

הי גלי יקרה,

אכן התפתחות מעניינת. יש כמה דברים די ברורים ממה שעולה-
האחד, שמדובר בגבר "ילד" - משהו לא בשל, לא לגמרי "שם" בזוגיות ומאוד חושש להתחייב. מצד שני הוא מאוד רוצה בקירבתך, אבל אני לא בטוחה שגם במחויבות ובגיוס הרציני יותר לעבר קשר "קשר".

הוא לא רוצה להתעמת עם הקשיים כדי לא להרוס את האוירה והמצברוח. מצד אחד מאוד לגיטימי שהוא יהנה בחברתך, מצד שני הוא לא ממש מספק תשובות. הוא אומר משהו מפורש- כשהוא נכנס לתא משפחתי הוא מרגיש "כמעט שלם" וזה מפחיד אותו מאוד. אני לא בטוחה שאם היה התא הזה אפילו שלו ממש- הוא לא היה מרגיש ככה. ז"א החרדה שלו מזה היא קבועה גם מבחינת הוא עצמו. שוב זה זורק אותי לגיל שלו ולמצב המנטאלי שהוא מייצג מולך.

אני לא יודעת עד כמה זה יעזור וישנה אותו במהותו, אבל מה שנותר הוא פשוט להגיד לו מפורשות שזה או את- עם כל הרצינות הכרוכה, או כלום. ממש כך. כי רק כשהוא יחוש שהוא מאבד- הוא ירגיש צורך לקבל. ולא מתכוונת בדבריי ל"פסק זמן" מצידו אלא ממש ניתוק בעיקר מצידך בלי להתפתות לכל המסביב- וזה קשה. צריך לתת לו את ההרגשה של "מה זה לאבד ומה זה בלעדייך..". נכון, זה סוג של מומנטום- אבל אני מרגישה שאת זקוקה לזה באופן הזה- את נתלשת מקצה לקצה ורוקדת לפי חליל לא החלטי בכלל.. חבל. צריך לקחת שליטה על הדברים (כל זה בהנחה ואת רוצה בו לקשר רציני. אם מתאים לך כרגע זוגיות שהיא "באמצע" זה גם לגיטימי וסביר).

מקוה להתפתחויות טובות ובהצלחה,

היי עדי, מתנצלת שלא כתבתי בשבוע האחרון הייתי מאוד עסוקה.
מאז הפעם האחרונה שכתבתי היו התפתחויות.ביום שלפני יום הבחירות חשבנו להיפגש אבל הוא הגיע מאוחר מהעבודה,ואמר שתיכנן ביום חופש לנקות את הבית שלו ואוליי שניפגש בצהריים. התוכניות השתבשו לאחר שבצהריים הודיעו לו שאבא שלו לא מרגיש טוב ומאשפזים אותו בביה"ח.והתוכניות השתבשו.
במהלך היומיים שלאחר מכן הוא עבד ולאחר מכן הלך לבקר את אביו והבנתי שהוא לא יכול להתפנות כדי שניפגש,ומאוד הבנתי אותו.ואז ביום חמישי בצהריים הוא שאל אם הוא יכול לבוא לישון אצלי? ואני עניתי בשמחה. הוא אכן הגיע ולא שכח לקנות מתנה לבת שלי (היתה לה יום הולדת לפני שבועיים).
במהלך הערב הוא דיבר וצחק עם הילדים, שלושתם ישבו יחד במחשב וחיפשו לנו כלב שנאמץ(הילדים מאוד לוחצים להביא כלב הביתה) בזמן שאני הכנתי ארוחת ערב,ומידיי פעם מציצה עליהם ונהנית.
ביום שישי בבוקר קמנו יחד שתינו קפה והוא היה צריך ללכת לביה"ח כדי לשחרר את אביו.בערב הלכתי לאכול עם הילדים אצל הוריי והילדים נשארו לישון שם. וכשסיפרתי לו את זה שאלתי אותו אם הוא רוצה שניפגשוהוא הזמין אותי (בפעם השניה) לבוא אליו.
ושאל אם אני רוצה להביא בגדי ספורט כדי שבבוקר נעשה יחד הליכה לאורך הים.
נשארתי לישון אצלו ואז קמנו בבוקר עשינו הליכה לאורך החוף,דיברנו צחקנו והיה כייף.
לאחר מכן אחותו התקשרה וביקשה ממנו לבוא לעזור לה באיזה משהו,הוא התאכזב כי רצה שנלך לאכול יחד.אמרתי לו שאם הוא יסיים מוקדם הוא יוכל לבוא אליי ונלך לאכול.הוא שמח על הרעיון ואני נסעתי הביתה.
בסופו של דבר הוא התעכב עד מאוחר אצל אחותו (כל הזמן שהיה אצל אחותו הוא התקשר וסימס) ואני כבר עשיתי תוכניות אחרות עם הילדים.ולא נפגשנו.
בערב יצאתי עם חברות למופע.ובסוף המופע התקשרתי אליו ודיברנו על כך שהיום (יום א') אני צריכה להגיע לעיר מגוריו עם אמא שלי ולהמתין לה כשעתיים.הוא כבר סידר מראש את סידור העבודה כך שהיום הוא יהיה בבית מוקדם ומתכנן להכין לי ארוחת ערב. ושאמתין אצלו עד שאצטרך להחזיר את אמא שלי הביתה.
הוא שאל אותי מתי אני אמורה להגיע אליו?עניתי שבסבבותי 19:00 . והוא אמר "אה יופי,כי קבעתי עם לילך (הידידה הטובה שלו) לעשות הליכה בשעה 17:30. אז אני אספיק לחזור עד אז הביתה" אני חושבת שהם בקשר יום יומי אבל הוא לא ממש מספר לי על כך. אוליי כי הוא יודע שזה מפריע לי. אני מנסה לא לייחס לכך חשיבות אבל זה קשה.
חשוב לי לציין כי מאז השיחה בשבת שעברה במסעדה נראה שהוא קיבל ממני את התשובות שחיפש,ולכן השינוי לטובה שחל בו. אני רואה שהוא מתקרב יותר ומשתדל יותר מאז השיחה. (אפילו היום שוב דיברנו על חופשה ביחד).
שתי דילמות יש לי כרגע. אחת-למרות שלא עשינו את השיחה של "יחסינו לאן" ואין לי ממש תשובות ברורות ממנו לגבי כיוון העתיד שלנו,זה מטריד אותיאבל מצד שני הדברים זורמים. והשניה-זאת הידידה שלו,שבכל פעם אני שומעת עליה אני נאכלת מבפנים.מה לדעתך אני צריכה לעשות?

ערב טוב גלי,

שוב תודה לך על הפירוט הרב.

נראה שהקשר חזר למסלול הראשוני- מעין ירח דבש כזה, הוא יותר מחזר, יותר מזמין, יותר יוזם, הפנים את הדברים, ואת יותר שמחה, רואה איזו משפחה חדשה שאת יוצרת וסה"כ את מרוצה, על פניו. אך בפנים את עדיין תוהה האם כל הפינות נסגרו, האם הוא ירד לסוף דעתך. נושא הידידה גם הוא מציק לך.

אז לגבי נושא הידידה - שזה נושא שכיח ועינין של גבולות- כל זוג ומה שהוא מכניס למערכת היחסים שלו- כל עוד יש מבחינתו רצון לקשר איתך, קשר מחייב, והידידה לא מפריעה למערכת שלכם- נסי להתעלם מזה לזמן מה ולראות איך את מרגישה. יתכן וזוהי פונקציה של חוסר הביטחון שלך בקשר, לאור כל מה שהקשר הזה עבר בזמן כה קצר.

לגבי שיחת יחסנו לאן - לפי מה שאני מבינה היתה שיחה נוסח "יחסנו לאן" רק שלא כל התשובות התקבלו. על פניו המשיכי כך ותראי האם יש עוד מעשים שתואמים להצהרותיו.. ככל שהקשר יתקדם תצטרכי לבדוק האם אכן יש תשובות לשאלות שלך והאם הקשר הזה מקיים את צרכייך. גם אם לא- זה לא סוף העולם. אפשר להמשיך את השיח ביניכם, אפשר לבדוק מה הלאה ולראות איפה כל אחד נמצא.

היי עדי, רציתי לעדכן אותך שהמצב משתפר מאוד.אנחנו מבלים את סופי השבוע ביחד.הוא יוזם יציאות ומפגשים.במהלך שבוע שעבר הוא אמר לי שקיבל הצעה מחברים,לצאת לטיול אופניים בסופ"ש. כלומר מיום שישי עד שבת. וכאשר אמרתי לו שזה מצויין ושיהנה. הוא שאל בפליאה האם זה לא מפריע לי? עניתי לא שלא,ושאני שמחה שהוא יהנה עם חברים.
לבסוף העיניין לא יצא לפועל עקב מזג האוויר. ואני לא שאלתי אותו כלום לגבי התוכניות שלו לסופ"ש. ואז ביום שישי בצהריים הוא שאל אותי אם אני רוצה שנלך יחד לסרט? עניתי שכן והוא מייד הזמין כרטיסים. הגיע אליי הביתה בשעות הערב המוקדמות יצאנו לסרט והיה מאוד נחמד.
בבוקר הוא שמע שחברה רצתה שאלך איתה לקניות.ולאחר שאמרתי לה שאני לא יכולה. הוא אמר לי שחבל שלא הלכתי איתה כי הוא מתכוון ללכת הביתה בצהריים. אני הופתעתי וגם קצת נפגעתי כי ציפיתי שהוא ישאר עד מוצ"ש כדי לפגוש את הילדים.
לאחר שהלך אחה"צ הביתה. דיברנו עוד מס' פעמים בטלפון ואז הוא ביוזמתו,הציע שיבוא באיזה ערב אליי הביתה,ואמר שיגיע מוקדם על מנת להיות עם הילדים לפני שהם הולכים לישון. ואז גם הציע לבוא בשבת הבאה ולהישאר עד ראשון בבוקר כדי להיות עם הילדים.
כמובן שאני שמחתי על עצם המחשבה שלו וזרמתי איתו.
כבר שבוע שאנחנו מדברים על לצאת יחד לסופ"ש וביום ראשון האחרון הוא התקשר וביקש ממני לבדוק חופשה עבורינו. בדקתי ובאותו היום סגרנו לצאת יחד לחופשה.
על פניו נראה שהדברים מתקדמין יפה.אבל לפעמים אני מרגישה שכאילו אני מחכה ל"בום".
מחכה לרגע שהוא שוב יסוג לאחור.מה לדעתך אני צריכה לעשות על מנת להיפטר מהתחושה הזאת?
עוד דבר,אני יודעת שהוא סיפר לשני חברים שלו עליי,אבל נראה לי שהמשפחה שלו עדיין לא יודעת עליי. השאלה כמה זמן, זה זמן סביר עד שהוא אמור לספר למשפחה שלו לדעתך?
מחכה לתגובתך.
המשך ערב נפלא

שלום גלי,

חדשות נהדרות! אני מאוד שמחה בשבילך. נראה שאכן השיחות שהיו ביניכם והכנות שלך היוו פה נדבכים מרכזיים להתקדמות הקשר. את מאפשרת לו חופשיות לצד זוגיות ויכולה גם לחכות לתגובותיו וליוזמות מצידו וזה מצוין.

לגבי ה"ציפיה לבום", כן זה מובן, כיוון שאת נזהרת מאוד לאחר שנפגעת ממנו כ"כ. את בהחלט יכולה לשתף אותו שלפעמים את חשה כך, מתי המכה תגיע, כיוון שזה כבר קרה בעבר, ואולי לשאול אותו אם יש לו דרך להרגיע את המקום הזה. אולי אחרי שיחה אחת בנושא, הדברים יראו לך רגועים יותר. מעבר לזה, חשוב לזכור- אין לנו באמת שליטה על הכל, היינו אולי רוצים, אבל זה בלתי אפשרי. גם כשהמצב הוא סה"כ טוב ואנחנו מסופקים, יתכן ויהיו מקומות שבסוף כן ניפגע וכן נתאכזב, אני לא חושבת שיש מקום מתאים יותר להגדרה הזאת כמו "זוגיות". זוגיות חייבת לטמון בחובה מסתורין, חששות, ריגושים, חוסר אונים, געגוע. אלו תכונות שהזוגיות כביכול צריכה אותן כדי להזין את עצמה. ולכן מה שאת חווה הוא לגמרי לגמרי נכון ובריא לקשר, במידה מסוימת. את חוששת לאבד, כי מאוד טוב לך.

לגבי המשפחה שלו- כפי שציינו כאן כמה פעמים- אתם בקשר משהו כמו 3 חודשים (?), ולכן אני חושבת שאת צריכה בהחלט לתת לו את הזמן ולא ללחוץ. חכי מעט, הכירי אותו בעוד מישורים לפני שאת נחשפת למשפחה- גם עבור עצמך. קחי את הזמן ואם נניח עוד חודש חודשיים הוא לא יציע, נסי לבדוק מולו, בלי להלחיץ.

מקריאת הדברים אני רוצה לתת לך עוד עצה קטנה- קחי את הטוב שיצרתם יחד ואמצי אותו. נסי לא להסתכל על מה שחסר, למרות שזה הכי קל, ולא להתחפר שם יותר מדי, כי את עלולה לשקוע. חשוב מאוד לזכור איפה הקשר הזה היה לפני שבועיים שלושה ואיפה הוא היום, הישארי ב"כאן ובעכשיו", במה שיצרתם עד כה, ונסי פחות לצפות לקפיצות משמעותיות בקשר, אלא לתהליך בריא. נסי לא לשדר לחץ- זה מרחיק.

מקוה שהדברים עזרו ואני מאוד מאוד מודה לך על העדכונים החיוביים.

תודה עדי על תגובותייך, את נותנת לי נקודות מבט אחרות לדברים.אני אקח את דבריך לתשומת ליבי ומקווה שהכל יהיה בסדר.
אם יהיו עידכונים חדשים אעדכן.
תודה וסופ"ש מצויין

א היקרה, חייבת להודות שלא לגמרי ברור לי מה קרה. אמרת שלא שכבת איתו, אבל עברת בגללו פגיעה מינית. לא ממש ברור לי מה קרה ביניכם. הבנתי שהוא לחץ עלייך לקיים יחסי מין, ואת לא הסכמת. האם לכך התכוונת שהיתה פגיעה מינית? הלחץ שהוא הפעיל עלייך?
אני גם תוהה - אם חששת שיש לו את היכולת לגרום לפיוטרייך - האם יתכן שהוא הפעיל את היכולת הזאת ועשה משהו כנגדך בלי שאת יודעת? או שהפיטורים שלך מוצדקים ואכן עשית משהו שבגלל פוטרת, או תיפקדת בצורה שלא היתה מספקת בעבודה שלך...

את נשמעת לי בתור בחורה מאוד תמימה ולא מנוסה בחיים, ויתכן שבגלל זה את מרגישה עדיין קצת מאוהבת בו, כי היתה ביניכם קירבה של גבר ואישה - שכנראה אינך רגילה אליה, ואולי את מערבבת בין אינטימיות לבין אהבה:
קירבה גופנית בפעם הראשונה היא מאוד מרגשת ומסעירה רגשית וגופנית, ויתכן שאת מתגעגעת לתחושות האלו שהיו ביניכם.
אני שואלת את עצמי מה קרה במציאות. האם יתכן שהוא הפעיל לחץ "מקובל" ואולי בגלל שאינך מנוסה זה הרגיש לך בתור אלימות?
אני מניחה שהוא לא היה מודע לחוסר הנסיון שלך ויתכן שהניח שאת כן מוכנה ליחסי מין, ואת יודעת שגבר שמכין את עצמו ומתחרמן תוך כדי המגע הגופני - די קשה לו לעצור את עצמו והוא מתלהב ומנסה לפעמים להתקדם ליחסי מין מלאים אפילו קצת בכוח. ויש גברים שחושבים שנשים אוהבות שהם באים אליהן בכוח...ולפעמים יש נשים שמעדיפות זאת כך...
אני לא אומרת שזה בסדר, ודאי שעליו להיות עדין וקשוב למה האישה רוצה ואומרת, ולשפת הגוף של האישה, אבל לא כל הגברים רגישים ועדינים, כידוע.

לאור מה שחווית, לדעתי רצוי מאוד שתגיעי להתייעץ עם אשת מקצוע - עובדת סוציאלית או פסיכולוגית, כדי שאפשר יהיה לעבד את החוויות שחווית ולבחון האם צריך לעשות עם זה משהו נוסף, כמו אפילו שלקול האם להתלונן עליו במסגרת כלשהי, במידה ומעשיו אכן היו פגיעה מינית בך.

תודה על תשובתך, לא קיימנו יחסי מין מלאים (אף פעם לא שכבתי ואמרתי לו שאני רוצה לחכות עד החתונה) אך היה מגע וזה היה הרבה בגלל לחץ גם תוך כדי לפעמים הייתי בוכה וגם אחרי בכיתי

לגבי מקום עבודתי הוסבר לי למה פוטרתי אך אני תוהה אם המצב לא השפיע עלי
הסיבה שחששתי למקום עבודתי היא שזאת שהכירה ביננו עובדת איתי וחששתי שאם אספר לה הוא יצליח לסכסך בינינו (היא מעלי מבחינה סמכותית)
עכשיו שאני מסיימת לעבוד שם אני תוהה אם כדי לשפוך הכל ולספר לה זה מרגיש לי כמו גוש בלב ואני לא יודעת מה לעשות

מה ההגדרה המדוייקת של פגיעה מינית

בנוסף הוא היה מאוד מודע למצבי הרגיש ולחוסר הניסיון שלי אפילו פעם אחת שאל אותי אם הוא צריך לשבור משהו כדי ש"דברים" יתחילו לזוז כמו כן היה מציע לי כל מיני אקטים שלא רציתי ואומר לי לכמה זמן יוכל לספק אותו אותו אקט-לא הסכמתי להרבה דברים למזלי אך נורא קשה לי עם הקרבה הרגשית והגופנית שהייתה ביננו מה אם בחיים לא אצליח לשכוח אותו. למרות שבסוף הוא רצה שנחזור לא הסכמתי בגלל בעיות האלימות שלו והלחץ שהוא נוטה להפעיל מבחינתו בתולה צריכה לשכב אחרי שבועיים. אני בגיל בוגר יחסית אבל מגע זה משהו שמאוד חשוב לי

על פי ויקיפדיה: תקיפה מינית היא תקיפה בעלת אופי מיני המתבצעת כלפי אדם אחר, ללא הסכמתו או בניגוד לחוק. תחת המטריה של תקיפה מינית נכללים, בין השאר, מגע בעל אופי מיני באמצעות גופו של התוקף או באמצעות חפץ. העבירות מוגדרות על פי החוק והן: מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום בכפייה. יש הרואים גם בהטרדה מינית סוג של תקיפה מינית, ויש המעדיפים להבחין בין השתיים, ולייחס את המושג "תקיפה מינית" למעשים, ואת המושג "הטרדה מינית" - לדיבורים, בשל בעיה הגדרתית זו, תקיפה מינית נכללת תחת אלימות מינית, הכוללת כל סוג של אלימות ופגיעה בעלי אופי מיני.
ברור שאם את בכית תוך כדי משום שלא רצית ולא הסכמת, והוא הפעיל עלייך לחץ - היתה כאן תקיפה מינית, לא רק הטרדה.
אני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה הסמוכה למקום מגורייך והיא תוכל להדריך אותך ולתמוך בך.
סביר להניח שכמו שהוא התייחס אליך- הוא מתייחס כך לצעירות אחרות, ואולי אם תעשי משהו בקשר לכך - זה יעצור אותו!

עלי לומר שכמעט כל אישה חווה בחייה - לפחות פעם אחת - חווייה כזאת,כאשר גבר לוחץ עליה להתקדם לכיוון יחסי מין מלאים, ואכן יש נשים לא מנוסות שאינן יודעות איך להבהיר לגבר מה מתאים ומה לא.
הבעייה היא שיש חלקים במגע הגופני הזה שהינם מאוד נעימים וזה גורם לשני בני הזוג להרגיש יותר ויותר "מחורמנים". על כן חשוב להבהיר מראש לגבר במידת האפשר מה כוונותייך. אם אינך רוצה יחסי מין מלאים - זו זכותך המלאה!!! עליו לכבד זאת. מצד שני עלייך לדעת שלגברים קשה מאוד להתאפק ולהימנע מחדירה, וכי זה דורש מהם מאמץ ויכולת שליטה עצמית חזקה. לכן כל הסיטואציה הזאת של חיבוקים ומיזמוזים הינה קצת מסוכנת ועלייך להיות מסוגלת לסמוך לגמרי על בן הזוג איתו את עושה זאת. על כן ממש לא נכון להישאר איתו בקשר,כי הוא לגמרי שקוע בצרכים שלו ולא מכבד אותך.

את צריכה להפריד בין הצורך שלך בחיבוק ומגע גופני וקירבה - מה שהוא נתן לך וזה היה לך נעים, לבין החלקים האלימים והמלחיצים שלו. אצלו אי אפשר היה לקבל את החלק הטוב בלי החלק הרע. לכן - אל תתפתי לחזור אליו. זו היתה מערכת יחסים של ניצול רגשי ומיני.

ישנו צוות מקצועי קשוב ורגיש, עם המון נסיון במקרים דומים לשלך, של אנשים שמצאו עצמם בקשר זוגי הרסני ללא יכולת להתנתק, תנסי לפנות אליהם.
בהצלחה. מגיע לך.

ניר היקר, יעזור גם לך וגם לנו להגיב אליך אם תכתוביותר פרטים ודוגמאות מה קרוה בזוגיותשלכם, אחרת קשה לתת עצות.
באופן כללי כמעט כל זוג מגיע לשבל שבו בני הזוג מרגישים תקועים ולא מצליחים לצאת מכך בכוחות עצמם, וזה הזמן לפנות לייעוץ זוגי, על מנת להכיר בבעיות ולהתחיל לפתור אותן בעזרת כלים שהוכיחו את עצמם בתחום התקשורת הבין אישית, ובתחום בנייה מחדש של האינטימיות הרגשית והגופנית.

היי
אני גם במצב מאוד דומה לשלך לא יודעת מה לעשות אומנם אוהבת את החבר אבל לא ברמות מטורפות כמו שצריך להיות.. וגם אנחנו עומדים להתחתן
וכולם אוהבים אותו ואת האופי שלו.. מצד שני אני רק חושבת שאם אני אעזוב אותו ותהיה לו מישהי אחרת אני אצטער על זה כל כך..
תחשבי אם את מוכנה לאבד את חבר שלך ותהיה לו מישהי אם זה לא יפריע לך..
לפעמים צריך לאבד מישהו כדי להעריך מה היה לך בידיים!
אבל מבינה מאוד לליבך בקשר לריגושים וכאלה..

אור היקרה, אכן דילמה רצינית. האם עשית את הבדיקה שהציעה לך נופר? לחשוב איך תרגישי אם הוא יתחיל לצאת עם מישהי אחרת? לחוש האם מופיעה אצלך קינאה או לא?

גם נשאלת השאלה מהי אהבה בעינייך? האם את מתכוונת לתחושות הפרפרים? לגעגועים? שאי אפשר בלעדיו ואת כבר מחכה לרגע שהוא יחזור הביתה? כל התחושות האלו שייכות למושג אחר שנקרא "התאהבות" ומאפיינות רק את התקופה הראשונה של קשר. בגלל שמקורן במצב כימי (קצת דומה להשפעת סמים) - לא אפשרי לחוש בריגוש הזה לאורך שנים. הוא פג אחרי חצי שנה - מקסימום כמה שנים...ואז מערכת היחסים משתנה בהדרגה. ככל שמכניסים למערכת היחסים בהמשך יותר "דברים טובים" כמו מחות של אהבה, שיחות טובות, חוויות כייפיות, הערכה הדדית, פירגון, חיזור, סקס טוב ועוד - זה מרגיש כמו אהבה. אבל, אהבה שהיא כבר לא מרגשת כמו ההתאהבות. באהבה יש בטחון, אמון, וודאות, חיבה והנאה זה מחברתו של האחר.

את צודקת שיש סיכוי גדול מאוד שגם אם תיפרדי ממנו ותתאהבי במישהו אחר - הסיכוי הסביר שהוא שיקרה אותו דבר ויגמר הריגוש...
כך שאם הוא כזה מושלם, חבל לעזוב אותו.
הביאי בחשבון שאם את נשארת איתו, או עם כל אחד אחר ומקימה איתו משפחה, עלייך להיזהר בעתיד לא ליפול במלכודת הדבש הזאת של להתאהב במישהו אחר רק בגלל הריגוש המתלווה לכך. עלייך לבחור מה חשוב לך: להקים משפחה ולבנות מערכת משפחתית אוהבת ויציבה, או שוב ושוב למצוא ריגושים והתאהבויות.
מקווה שעזרתי להבהיר לך.

- גם משפחה וגם ריגושים..
אני לא ילדה, אני לא מחפשת רק כוכבים ופרפרים
זה נראה כאילו כל מי שנשוי משלים עם זה שכבר אין לו ריגושים בחיים.
זה הפחד של להיות עם מישהו מהמקום הנוח ולא מהמקום הנכון.
ומה אם כבר גם משיכה כל כך?

ליה היקרה, אחרי שמונה חודשים זה עדיין לא אמור לקרות, שהתשוקה המינית דועכת, והוא מקיים איתך יחסים בעיקר כדי לבוא לקראתך ולא מתוך הצורך הפנימי שלו.
כאשר אני שומעת על מצב כזה, מתעוררות אצלי המון שאלות, כדי לקבל יותר פרטים על טיב יחסיכם.
כי אצל המון זוגות יש פער בתשוקה המינית ובפתיחות המינית. אם את אדם מיני ופתוח ומנוסה, ואילו הוא פחות מנוסה ממך - יתכן שהוא מרגיש שעליו לעמוד במבחן וזה יוצר אצלו לחץ וחרדה. ואז מתלווה אליו למחשבה על סקס - תחושת חרדה ואשמה - אוליהואלא מספיק טוב כמו האחרים שהיו לך...סקס צריך להגיע ממקום של חופש וכיף, ואם יש משהו שמעכיר אותו - הוא מאוד בקלות "מתקלקל", ונוצרות חסימות.

לפעמים צריך "בפינצטה" לברר היבטים שונים של התקשורת והמיניות שלכם על מנת לפענח את התעלומה, עד שמגיעים לזהות ולסלק את הגורמים שמפריעים.

מי שיכול לעזור בכך הוא או יועץ זוגי שנכנס לתחום המיני - צריך לברר זאת כבר בטלפון הראשון - או סקסולוג עוסק גם בתחום הייעוץ הזוגי.

יסמין היקרה, עד כה לא נתקלתי בתופעה שאת מתארת, כך שאין לי מה לכתוב עליה ואינני יכולה לעזור לך.

שלום יסמין,

גם אני כמו דורית, לא שמעתי על בעיה או אבחנה שיכולה לסדר את כל מה שתיארת בכותרת אחת.

מצד שני, זה נשמע כמו אדם שזקוק לאוזן קשבת אמיתית כדי לבחון מאיפה הדברים נובעים ומה עושים איתם. לא נשמע שפשוט לחיות בתחושות כאלה, הן מצד החברה והן באופן אישי. לכן בהמשך לדברים, אני חושבת שיהיה כדאי להמשיך את הייעוץ מול איש מקצוע, מטפל, שיוכל לתת יותר אבחנה וסיוע אישי ומכיל.

בהצלחה.

שלום נופר,

ראשית זה טבעי לחלוטין שלפני מיסוד והתחייבות לכל החיים את נמצאת בספקות האם הקשר הנוכחי אכן מספק אותך, ואת נוטה להשוות לאקס- לאהבה קודמת. ברור וטבעי שהרבה פעמים אנחנו ניכנס ל"לופ" של מחשבות - האם אני באמת עושה את הצעד הנכון. התשובה היא רק בידייך למעשה. יש לחשוב טוב האם את מתחתנת עם האדם הנכון ומהסיבות הנכונות.

אהבה ראשונה או מיתולוגית תמיד תישאר כזו. היא בד"כ אהבה מאוד עוצמתית הטומנת בחובה גם לא מעט קונפליקטים וקשיים. לא פעם אנחנו זוכרים אותה אולי גם בזכות המשברים והעוצמות שהיו בין בני הזוג בתוך הקשר. לכולנו יש איזה יצר של הרס עצמי אי שם, ולפעמים הוא גם צץ לו בתוך מערכות יחסים- הנטיה שלנו להימשך למה שעושה לנו ממש לא טוב, אבל בו זמנית גם מאוד מסתורי ומרגש. כיף גם לשמוע שהאקס מאוד רוצה אותך, בכל זאת יש את השאלה הגדולה בינינו לבינינו - האם גם אחרי נישואין אני עדיין אמשיך להרגיש אטרקטיבית בעיני זה או אחר. משזה האקס- ברור שהתשובה גם מקבלת משקל אחר.

משאת יודעת שהוא רוצה בך, ברור שכשאת רק תרמזי- את שוב בזרועותיו. נשאלת השאלה האם את באמת זקוקה למפגש איתו לאור תיאורך את המערכת שרקמתם יחד? מערכת שאת קוראת לה הרסנית, מלאת משברים ופרידה, נשמע כך, שנעשתה בלב שלם. אפילו מצאת לך אהבה חדשה והחלטת ללכת על זה.

אם הדילמה היא באמת דילמה ולא סתם געגוע או ספק טבעי של לפני חתונה, אני מציעה לך לחשוב טוב על פגישה איתו. פגישה כזאת עלולה לעורר בעיקר רגשות חיוביים כלפיו, ולאו דווקא כאלו שיחזיקו מעמד. את עלולה בו זמנית לאבד לחלוטין את בן זוגך הנוכחי ובכך גם להרוס את העתיד שלכם יחד. את באמת צריכה לברר ולזהות עם עצמך מאיפה הדברים מגיעים - האם מדובר ברגשות מבוססים אליו, כאלו שליוו אותך כל הקשר עם הנוכחי, או שמדובר ברגשות טבעיים שצצים להם לעיתים, בעיקר בזמן "משבר" כמו חתונה (סטרס, יותר נכון) והם עתידים לחלוף להם כבר כשתהיי בהכנות שלך לחתונה. האם באמת ליבך שייך למישהו אחר?

אני הייתי ממליצה לקחת לך כמה ימים לחשוב על זה, לא לתכנן שום פגישה ולא לעשות מעשים פזיזים שללא ספק יתרמו רבות לריגוש שלך ובטח שלו , אבל הם עתידים להרוס משהו אחר ויקר יותר. לכן חשבי טוב, נסי להבין מאיפה את פועלת ולהיות מודעת להשלכות של פגישה כזאת.

אשמח לשמוע מה דעתך.

היי תודה רבה על תגובתך אמרת לי באמת את המילים הנכונות!!

כשדיברתי עם האקס בטלפון פתאום הבנתי את על התכונות החיוביות שיש לבן זוגי הנוכחי, וכמה האקס מלא באגו ואהבה עצמית.. למרות שעדין היה לנו משהו מאוד מיוחד,
וכשאני עם הנוכחי אני פתאום נזכרת בריגושים עם האקס..
אין ספק שלעתיד בן זוגי הנוכחי יותר מתאים אבל מבחינת ריגושים ודברים משותפים שאני אוהבת לעשות זה עם האקס קצת יותר בראש שלי מבחינת בילויים וכאלה..
אבל זה דברים שאפשר לשפר עם הבן זוג..
פשוט קשה לי המחשבה שבעוד כמה חודשיים אני אתחתן וזהו אין יותר את האקס!
ועוד דבר שלא ציינתי כל הסובבים שמכירים את האקס אם זה משפחה חברים חברות כולם היו נגד הקשר כי ראו כמה שסבלתי וכמה הייתי בוכה ממנו כמה היה פוגע כל פעם..
מקווה שזה באמת סתם געגוע ויחלוף לי..
כי באמת שיש לי משהו טוב בידיים ועד לא מזמן כלום לא עניין אותי חוץ ממנו..
תודה רבה על ההעזרה

הי נופר,

אני שמחה שיכולתי לכוון אותך. אהבה ראשונה תמיד תמיד תהיה מיוחדת ואחרת מאלו שאחריה. האהבה שהיום יש לך היא לבטח שקולה יותר, אחרת, את כבר לא אותה אחת שהתאהבה באקס. אהבות ראשונות הן מלאות ריגושים, לפעמים סיכונים, לפעמים ההתאמה היא לא מלאה ובכל זאת קיים מתח גבוה ומסתורין מה יהיה בהמשך. אח"כ, כשחווים פרידה וזה לא קל, כבר מתכווננים במודע או לא- למישהו שכבר נרצה לראות את עצמנו איתנו שנים רבות.

ולכן הזיכרון של האקס תמיד ישאר זיכרון. אל תיבהלי ממנו, הוא עוד יופיע ברגעים כאלו ואחרים וביחוד ברגעי משבר בזוגיות. שם אנחנו נוטים להיזכר ב"פעם".

כשאת כותבת שעד לא מזמן בכלל לא נזכרת באקס זה רק מחדד את העובדה שאת לא באמת עדיין מאוהבת בו, את פשוט בתקופה כזאת של סגירה והתחלה חדשה. התחלה לפעמים מפחידה ומלחיצה. ולכן יש חדירה של מחשבות מהסוג הזה. קבלי אותן, תני להן מקום, וחכי שהן יחלפו מעצמן.

היי תודה על התשובות
יש לציין שהוא לא אהבתי הראשונה עברתי כמה מערכות יחסים ואהבות בחיים שלי
פשוט איתו היתה לי אהבה הכי גדולה

הכוונה היא בחוויה לאהבה ראשונה, ז"א, אהבה מיתולוגית, עוצמתית, כזאת שהשאירה חותם רציני. ואם ישאלו אותך "האקס שהכי נחרט אצלך- הוא יהיה התשובה לשאלה הזאת.

היי כתבתי פה לפני חודשיים,
אני עדין באותו מצב בעייתי.. לאחר מחשבות רבות ניפגשתי עם האקס כבר 3 פעמיים לא היה כלום חוץ מנשיקה בכל פגישה דיברנו המון עלינו והכל היה ממש טבעי כמו פעם כאילו אף פעם לא נפרדנו.. אחרי כל פגישה הייתי מתנתקת ממנו לשבועיים כדי לחשוב מה אני עושה עם הקשר הנוכחי ומה באמת אני מרגישה לגבר שאיתי כרגע.. אז מה שאני מרגישה לבחור שאיתי כרגע אני אוהבת אותו אבל לא מאוהבת בו בטרוף לא מוצאת את עצמי כל היום חושבת ומתגעגעת אליו..אנחנו לא מבלים יותר מידי רוב הזמן בבית ואני שונאת את השיגרה הזאת (מה שלא היה לי עם האקס) הסקס ברמה בינונית מאוד אין שום ריגושים ואנחנו בסך הכל שנה יחד.. אני מוצאת את עצמי חולמת על גברים אחרים וחושבת הרבה על האהבה הגדולה עם האקס.. האם להתחתן איתו בידיעה שהוא בן אדם טוב שאני אוהבת אותו ולא יותר מזה..? שאני לא אחווה שום ריגוש בחיי..? ואם להיות כנה אנחנו גם רבים דיי הרבה על שטויות והוא בן אדם עם פתיל קצר.. האקס כבר מתעצבן עליי ובצדק שאני כל פעם משגעת אותו ולא מגיעה להחלטה עם עצמי מה אני רוצה.. האם כדאי לי לבטל חתונה (עוד אין תאריך) בשביל הזדמנות לאהבה ישנה? אני ממש בדיכאון כל היום חודשבת על זה כבר כמה חודשיים חלומות בלילה לא פוסקים, יש ימים שקצת יותר טוב לי וזה משפיע גם על הקשר עם הבחור הנוכחי ואז אחרי כמה ימים שוב נכנסת למערבולת של רגשות אוף אני כבר לא יודעת מה לעשות!! בבקשה אני צריכה עזרה..
הפחד שלי זה לחזור לאקס ואז אני אבין שהכל היה אשליה ואני אצטער על המעשה הזה.. ומצד שני צריך לקחת סיכונים בחיים לא?

אני אוסיף ויאמר שבדרך כלל זה ממש לא אופייני לי.. שהייתי עם האקס לא הייתי חושבת על אף גבר אחר הייתי אוהבת רק אותו ורוצה רק אותו אני ממש לא טיפוס בוגדני להפך אני יותר מידי ישרה והולכת בדרך הישר..

שלום לך נופר וחג שמח,

ראשית העיכוב במענה נבע מהלחץ שלפני החג, אנחנו משתדלות לתת מענה לכולם, אני שמחה שהתאזרת בסבלנות.

לגבי מה שכתבת- אני מציעה שתבטלי את החתונה. מהדברים שלך ברור- את לא באמת שלמה עם הקשר הנוכחי, את נפגשת עם האקס ללא ידיעת בן זוגך כבר 3 פעמים, את אפילו התנשקת איתו.. אני לא יכולה לקרוא לזה "חוץ מנשיקה לא קרה כלום". קרה, והרבה. וקורה, ממשיך לקרות. במצב כזה - צריך לקחת אחריות. להשלים עם העובדה כי אינך יכולה להשלות אף אחד, לא את האקס, לא את עצמך ולא את בן זוגך. הקשר, כך נראה, לא מספק אותך בהרבה רמות. כפי שציינת הדבר לא אופייני לך, פתאום לחבור למישהו אחר.. וכפי הנראה- את עודך בעלת רגשות משמעותיים לאקס שלך.

אז כן, לוקחים סיכונים, ולוקחים אחריות- ומבטלים תוכניות שיכלו להרע לך בעתיד, שכן אם תינשאי לאדם שאינך שלמה עם אהבתך אליו, מה יהיה הלאה? הרי לא תוכלי לעמוד בזה לאורך זמן, עם רגשות לא מתווכחים.. והלב יודע מה הוא רוצה. אז גם אם תחזרי לאקס ולא ילך- זה עדיין לא אומר שהנוכחי מתאים לך. נסי להפריד- הנוכחי, כנראה, לא מביא איתו את הקשר שאת מבקשת.

בהמשך, יהיה נכון לבחון מול עצמך- מה בדיוק קרה לך בנקודה ההיא- שהרגשות אל הנוכחי כבר לא היו "זה".. אבל ראשית כדאי לקחת צעד משמעותי ואחראי ולסיים מערכת יחסים שאת לא שלמה איתה וכבר עושה מהלכים ברורים לצאת ממנה, כמו להיפגש עם האקס.

מאחלת לך הרבה בהצלחה, ואני בטוחה שעם הזמן את תמצאי את הנכון לך.

תודה על התגובה אמרת דברים נכונים אבל עדין קשה לי לחשוב על לחתוך את הקשר עם החבר (בעל לעתיד) יש לי רגשות אליו ואני קשורה אליו אני לא יודעת אם לייחס את זה לתקופה שעוברת עליי או שבאמת ירד לי ממנו כבר כמה זמן שלא אמרתי לו שאני אוהבת אותו ובאמת התכוונתי לזה מהנשמה והלב, אבל מצד שני יש לו הרבה תכונות אופי שהייתי רוצה שיהיה לבעלי לעתיד אני באמת לא יודעת מה לעשות..
יש ימים טובים שבהם אני אומרת מזל שהוא לצידי ויש ימים שאני אומרת לעצמי דיי תשימי לזה סוף זה לא זה.. מפחדת לעשות צעד ולהתחרט על כך..:(

הי נופר,

זה מאוד קשה לקבל החלטה כזאת אחרי שכבר כביכול היית מיושבת, מצאת את האחד, יש חתונה באופק- דברים מתחילים להסתדר בראש: נישואים, בית, משפחה בהמשך.. דברים החלו להתיישב לך בראש, וכמובן לצאת מתוך זה ולעשות כזה סוויצ' זה על גבול הבלתי אפשרי. אבל..

להערכתי הסיבה שאת מתמהמהת ונשארת בקשר היא לא רק רגש אליו. יש גם אלמנט של נוחות וביטחון בקשר, שאת כבר מכירה אותו, כבר עברתם דרך מסוימת יחד. ומה יהיה אם בסוף תישארי לבד? מה יהיה אם האקס שוב יפגע בך או שמשהו לא יסתדר? כביכול תצאי "קירחת מכאן ומכאן". אבל אין להסתכל על זה כך. אלא לראות את התובנה הזו כמתנה ענקית. כיוון שכפי שאת בטח רואה בסביבתך, ישנם זוגות רבים שמתחתנים כי כבר הגיע הזמן, או כי הם מכירים שנים, או כי נוח להם, אבל ברבות הזמן ועם השנים, הרגשות לא משקרים, משהו שם לא עובד, ואז העבודה קשה בהרבה. כרגע, לפי מה שאת כותבת ולהערכתי- את לא שלמה עם הקשר הזה. את מספרת לעצמך איזשהו סיפור שיהיה הגיוני לך, כדי להמשיך את המציאות הלא בריאה הזו. גם אם לא תהיי עם האקס- יש משהו בקשר הנוכחי שדורש מחשבה, מחשבה עמוקה, האם זה נכון לקבל החלטה על מיסוד בכזאת תקופה, בה את לגמרי לא "שם"- לא בהרגשות, לא במחשבות שהוא האחד, את בורחת למסלול אחר לגמרי..

מקוה שתחשבי על זה ברצינות - בסופו של דבר את ורק את מחליטה איך הדברים יראו.

שלום רב
קראתי את הודעתך, זה הזכיר לי נישכחות
אם את חושבת בגדול ועל קשר לכל החיים, חשוב שזה יהיה מישהו יציב, שהקשר עמו יהיה יציב.מאוד מפתה להיזכר רק בדברים הטובים עם האקס, בריגושים ובהתלהבות, זה גם טוב לעבור קשר כזה כדי שתוכלי בינך לבין עצמך לחשוב לפעמים לאחור ולהיזכר שהייתה לך אהבה אחרת , מרגשת וסוערת. לצערי במיבחן המציאות קשרים כאלה, של הרבה עליות ומורדות, גוזלים הרבה אנרגיה ולבסוף מתישים. מעבר לזה חשוב שתוודאי שעם הנוכחי יש משיכה, תחומי עניין משותפים, שיחה טובה, שהוא בחור שאוהב אותך ואת אותו, שהוא אחראי ויהיה בעל טוב, שותף טוב, אבא וכו' (גם אם התחושות פחות עוצמתיות). אם התשובה היא כן, חבל להסתכל לאחור ולסכן את הקשר הנוכחי.

איזה עצות נוספות קיימות לדיבור שמונע החרפת ניכור הורי ?
קישור לדברים כאלה גם יעזר, אם לא עצות ישירות שלכם.

תודה מראש !

שלום ניכור,

אני לא בטוחה שהגעת לפורום המתאים. פה אנחנו עוסקים יותר בזוגיות. יש כמובן פורומים נוספים כאן בפורטל שיוכלו להתאים, כמו פורום הורות וסוגיהם.

יש גם מנחי הורים וקבוצות הורים שאפשר להשתתף בהן, והלמידה אחד של השני בתוך הקבוצה יכולה מאוד להועיל.

בהצלחה רבה

נעם יקרה,

כפי שציינתי בעבר- את תלויה לחלוטין בקשר זוגי ונמנעת מלפתח את עצמך כשאת ללא קשר זוגי. את זקוקה להנעה תכופה מצד בן הזוג. הדבר עלול לגרום לו להרגיש מאוד אחראי כלפייך וכשאדם מרגיש שאחר תלוי בו הוא יעשה הרבה להתנער מזה, כי תחושת האחריות כבדה וזה עלול להעיק על בן הזוג. מלבד זאת אינך משקיעה בעצמך ללא מישהו צמוד אלייך, מה שגורם לך להרגיש מאוד מאוד פאסיבית ונטולת כוחות. אז את מחפשת בכל כוחך מישהו, ועל אף שאינו מתאים את נכנסת איתו למערכת יחסים- והפרידה לא מאחרת לבוא כי אינכם מתאימים. כפי שכתבתי לך בעבר, את נמצאת בקשר מהסיבה הלא נכונה לצערי.

אני באמת ממליצה לך להיפגש עם איש מקצוע או לפחות להתייעץ באופן אישי ופרטני כדי לנסות לזהות את כל הסיבות שאת חשה ככה, ולהוציא אותך לאט לאט מה"לופ" הזה ומהבדידות שאת חשה. לצערי אני לא רואה דרך אחרת. דעי שזה בהחלט אפשרי ומה שעובר עלייך עובר גם על הרבה אחרים.

היי יפתח
אני לא פסיכולוגית או משהו סתם רק עצה קטנה..
אמרת שהמצב בינך לבין אשתך היה גרוע ועכשיו מתחיל להשתפר.. אתה מפחד להביא ילדים בגלל המצב הקודם שהייתם בו.. אם יש לך צפייה שמשהו ילך להשתנות לדעתי זה לא יקרה כי אופי של אדם לא יכול להשתנות מקצה לקצה אולי ממש מעט.. תשב עם עצמך לבד ותחליט אם אתה באמת אוהב ורוצה את אשת לכל החיים.. מה אתה מוכן לעשות בשביל שניכם שהמצב באמת ישתפר בינך לבינה.. אולי אפילו תלכו לטיפול זוגי..
ורק שבאמת אתה תהיה בלב שלם שאתה הולך איתה באש ובמים תוכל להביא ילד בלב שלם בלי שום חששות..
מאחלת לכם המון בהצלחה!!
ואם יש לכם אהבה אמיתית אל תוותר כל כך בקלות כי זה לא מובן מאליו..
ועוד משהו קטן כתבת שאמא של אשתך נפטרה אז תנסה גם להבין אותה מה עובר עליה ולתמוך בה כמה שיותר..

יפתח היקר, לאורך רוב התקופות עם אישתך - לפני ואחרי הנישואין ועד היום - אפילו שעכשו זה קצת יותר טוב - אני שומעת אותך אומר שאינך שלם עם הקשר.
אם מישהו היה שואל אותך עכשו, או בכל רגע אחר של הקשר שלך איתה - האם זו האישה איתה אתה רוצה לעשות ילדים ולהזדקן - סביר להניח שהיית אומר - לא.
אתה רק בן 30, היא בת 25, אם אינך שלם - אל תעשה איתה ילדים!!!

זה קורה להמון צעירים שיש סביבם לחץ להתחתן והם מקבלים את ההחלטה הלא נכונה. בייחוד כאשר מגייעם מסביבה מסורתית.

הרי אם תמשיך עם אותו הלך רוח - ותביא ילדים איתה - אתה גוזר על שניכם לחיות שנים ללא אהבה מספקת, ואולי אפילו באומללות. זה עלול להוביל לבגידות משני הכיוונים, וגם הילדים שתביאו יסבלו בסופו של דבר.

על מנת להיות יותר בטוח - אולי שווה שתתיעיץ עם איש מקצוע - לבדך - על מנת שתקבל החלטה שהיא נכונה לך.

אני חייב לומר שקלטתן את התמונה.

יתכן שעמוק בפנים אני יודע את התשובה, אבל מדחיק, מתעלם או חושש ממנה (פוחד להיות לבד וכו'...).

נראה לי שאאמץ את הצעתך דורית, ואפנה למטפל.

הייתי מאוד רוצה שהכל יסתדר אבל המחשבות לא עוזבות אותי...