פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום שלי,

מה שאת מתארת הוא טבעי להרבה מערכות יחסים, בעיקר צעירות. השלבים שעוברים בחיים החל מגיל 18 ועד לשנות ה-20 המאוחרות אפילו, הם משמעותיים ולא קלים תמיד. כשנמצאים בזוגיות רצינית וארוכת טווח- כל אחד מבני הזוג צריך להתמודד גם עם השינויים שהוא עצמו חווה וגם עם השינויים שבן זוגו חווה.

את כרגע צריכה להתמודד עם הלחצים שלו מהבחינות, מהעומס, וכמובן הלחצים מהזוגיות.בד"כ משברים כאלה מאותתים על צורך מסוים להתרענן, לעצור רגע ולחשוב. האם את תוכלי מעט להתרחק, לא רגשית, אלא לתת לו קצת יותר מרחב, לנסות פחות להתקשר, פחות להיפגש- כדי שתבדקי בעצם עד כמה הוא רוצה את הקשר הזה, עד כמה הוא מתגעגע. לאפשר לו ליזום את הקשר מחדש.

יש צורך לדעתי לבחון את הרגשות שלו אלייך, עד כמה הוא באמת רוצה את הקשר, וניתן יהיה לעשות זאת ע"י נתינת מרחב. לפי מה שאני קוראת אני מבינה שהוא כן רוצה בקשר וכן אוהב אותך, אך מעט לחוץ בתוכו. אם תאפשרי לו מרחב- יתכן וזה יתאזן והוא יתקרב חזרה. סה"כ זה טבעי שיש ריחוק לאור תקופה כזאת של ריבים. נסי לתת לזה עוד זמן ולבחון שוב בהמשך מה אתם מרגישים.

החשוב הוא שאתם יודעים ויכולים לדבר על הדברים, גם על הלא פשוטים, ביחד, ולתקשר זה עם זו.

בהצלחה רבה,

שלום לך,

אני לא כ"כ בטוחה שאת "חסרת תשובה". מהודעתך ברור כי לא טוב לך בקשר הזוגי, את מרגישה מסורסת מהרבה בחינות, את חשה כי עשית טעות מסוימת בכניסה איתו למוסד הנישואין, את לא חשה "שווה" אליו, אלא שהוא ילדי, לא בשל ונבוך מדי, ונראה כי את זקוקה למשהו אחר.

ללא קשר, אין טעם להביא ילד לעולם להורים גרושים- אין טעם. הילד יסבול ואת לא פחות. אנחנו רואים מה קורה במשפחות שמתפרקות וכמה תמיכה והכלה הילדים האלו צריכים ולא תמיד יכולים לקבל. התהליך עצמו של הגירושין הוא לא פשוט לצדדים ועל כן הבאת ילד, לטעמי, תהיה כרגע בגדר "הוספת שמן למדורה".

ממה שאני חשה מדברייך, את לא בכיוון של לחפש הדרכה או יעוץ, את חשה כי הגיעו מים עד נפש, ואולי מחבבת אותו בתור ידיד טוב או חבר, אז מבחינה זוגית, על כל המשתמע, את זקוקה לפרנטר אחר.. אם אכן את מרגישה שסיימת את מתן ההזדמנויות ושאינך יכולה לשנות דבר בעצמך או בהתנהלותך בקשר, אני מציעה לקבל החלטה לגבי המשכו.

לגבי הקללות וחוסר השליטה שלך מולו - אני מניחה שגם כשתצרי קשר חדש, לעיתים תיתקלי בתכונות שציינת או בסיטואציות שיביאו אותך לכדי כעס. מבלי קשר למערכת הנוכחית שלך, יהיה כדאי לטפל ברמה האישית בדחפים ובאימפולסיות האלה, ולדעת לשלוט ולנהל אותם עוד לפני שזה מתפרץ. זהו כלי שאם תרכשי אותו את תהני ממנו גם בקשרים בינאישיים וגם בתחומים נוספים. יתכן וזה קשור לאותם רגשות נחיתות שתיארת, זה יכול בהחלט לפתוח לך פתח לטיפול מסוג אחר, מול עצמך.

בהצלחה רבה,

העניין הוא שאני רק איתו חסרת רסן וגם זה התחיל רק בתקופה האחרונה.
אני חוששת כרגע מפרידה כי כשרציתי להגיע לשם והרגשתי מוכנה לגמרי להתנתק גרמו לי, הוא והמשפחות, לסגת. אני חוששת שכרגע אין לי את אותו הכח והאסרטיביות. מה גם שאני כל הזמן בתקווה שמשהו ישתנה על אף שכבר נחלתי אכזבות. יתכן ויש צדק בדבריך. לצערי רבים ממקורבנו וגם הוא עצמו טוענים שילד יחזק את הקשר...

שלום שוב,

לצערי אני לא רואה איך ילד יכול לחזק קשר שאינו מתנהל תקין גם ללא ילד. ילד צריך להגיע לזוגיות כאשר היא יציבה, חזקה, יכולה להתמודד עם שינוי כ"כ גדול. בד"כ הבעיות שהיו לפני כן יצוצו גם במהלך גידולו. גם בזוגיות טובה לגמרי, יש בעיות וחילוקי דעות סביב חינוך וגידול הילדים, חוסר השינה, הטרטור, הטיפול 24 שעות.. כל אלו יכולים להביא להרבה מתח לזוגיות ולדחוק אותה עוד יותר, כדי שיהיה מקום לטיפול בילד החדש.

במצב כמו שאת מתארת, קשה לי לראות איך הילד הזה יוציא אתכם מהקשיים. הילד הזה יהיה זקוק להכלה רבה, ואילו אתם לא מגובשים דייכם בתוך הזוגיות.

לכן אני שוב ממליצה בחום לא לקחת סיכון כזה ולסכן גם את הילד בנוסף.

אם יש בך עוד רצון ותקוה שמשהו ישתנה, אם את רואה את עצמך מוכנה לשינוי גם מבחינתך ולשינוי תפיסה (בכ"ז, 2 לטנגו) אני חושבת שיעוץ לטווח קצר אצל מטפל זוגי יכול לסייע. אם תראי שלאחר תקופה קצרה אין שינוי מהותי בתפיסתך ואת רואה את המצב עדיין, כפי שהוא היום- יהיה כאי לקבל החלטה ממשית. ליעוץ אגב את יכולה להגיע גם ללא בן הזוג, זה בד"כ משתלם גם ברמה האישית.

בברכת שנה טובה,

שלום לך לימור,

בתור היותכם סטודנטים אני יכולה להבין את הרצון להיות מסודרים גם כלכלית למרות הקשיים שבדרך. נראה כי יש צורך לחדד בפניו איפה הוא "סטודנט" ואיפה הוא "בעל".

בשיחות איתו כדאי יהיה לברר האם הוא מוכן שתחפשו יחד עבודה עבורו בבקרים, לבדוק מה האפשרויות או לחילופין עבודה במשמרות עד השעה שציינת. יש לברר עמו מה פשר ההתנגדות והאם מדובר בסימפטום לבעיה אחרת, זוגית דווקא- האם הוא מעדיף לחזור כשאת ישנה, כיוון ש"בורח" מאיזושהי התמודדות זוגית של הקשר ביניכם?

זאת השערה בלבד וכלל לא בטוח שהוא חש שיש בעיה. אבל יהיה נכון לדעתי לחדד ולשקף את המצב כפי שהוא- הרי הזמן היחיד, אני מניחה, שיש לכם יחד, הוא הזמנים האלו לפני השינה. נסי לנתב את השיחה הבאה שלכם לזוגיות, לזמן ביחד, האם יש איזה נושא שרוצה להעלות מולך הקשור למערכת היחסים ביניכם.

בברכת הצלחה,

שלום לך נוי,

עולים לי מספר דברים מהודעתך:

1. חזרתם לנישואים משותפים לאחר גירושין. האם עבדתם על הבעיות שיצרו אז את גירושין, האם התחתנתם לאחר עבודה משותפת, או למעשה התכנים נשנו וחזרו על עצמם וגם כיום את חשה כי הנישואים משחזרים את עצמם. לפי הבנתי גם אז חשת כי אותה אשה מפרה משהו בקשר ביניכם.

2. כאשר את כותבת בביטחון שלא היה ולא יהיה ביניהם משהו, אני מניחה שבאמת אין משהו אמיתי רומנטי ביניהם והיא כנראה מספקת לבעלך איזשהו צורך בחברות, שותפות, מכנים משותפים.

3. דבר נוסף שעולה לי הוא שאולי, את נוטה מעט "לוותר" על המקום שלך. למשל, "הוחלט שיסעו בלעדיי" - מי החליט? איך בוצעה ההחלטה הזאת? מדוע "מחליטים עבורך?". אולי כדאי לנסות לבדוק, בהסתכלות אחורה, האם כן היתה לך שם "מילה" ושליטה על אורך הטיול או האם יצאו בלעדייך או לא. גם אם ההצעות היו יוזמה שלה- אני מניחה שאת צריכה להיות בתוך התמונה ולהחליט. בהרגשה שלי, ויתכן ואני טועה כמובן, את מאוד מעוניינת מצד אחד שלבעלך יהיה טוב, והילד יקבל חוויות טובות ויצא ויהנה, ומצד שני את יושבת בבית וחשה מאוד פגועה על כך שאינך "חלק" אמיתי. מעבר לזה יש כמובן תחושה של קנאה טבעית, על כך שבעלך בכל זאת, למרות שלא נמשך אליה- עדיין נמצא בקרבתה והוא מאוד מעריך אותה.

בנוסף, יהיה כדאי לשוחח עם בעלך, בזמן רגוע ומתאים לשיחה כזאת, ולהסביר לו מה עובר עלייך ברגעים האלה. איך את מרגישה לגבי הטיול ההוא ולגבי היציאה בלעדייך. אולי סביב הנושא הזה, בהמשך, ניתן יהיה לגשת ליעוץ זוגי- אם תראי שזה לא נפתר.

קרן שלום,

היכולת לשהות במקום של הרהור ומחשבות על קשר הוא טבעי ואנושי.
את מתארת שהיו לך ספקות בקשרים. האם את מרגישה שזה קורה לך בתחומים נוספים? יש אנשים שיש להם יותר נטייה לחשוב, לבחון, לבדוק ולהתלבט לפני החלטה...

לגבי שאלתך, האם צריך להרגיש שמשהו מושלם על מנת להיות בקשר זוגי? רצוי אפילו שלא. מדוע? ארחיב על זה קצת:

אין אדם, בן זוג, הורה או אף ישות בעולם שהיא מושלמת. לא אנחנו ולא אחרים..
אהבה בוגרת, היא כזו שרואים בה את מכלול תכונות בן הזוג, היא כזו שמכילה בתוכה את ה"גם וגם". היא היכולת לראות את האובייקט (במקרה הזה - בן הזוג, גם כזה שרוצים להחליט לגביו החלטות עתידיות) ככזה שמכיל תכונות שאנו אוהבים אך גם תכונות שפחות וזה בסדר גמור.

אהבה של "אידיאליזציה" שרואה רק את החלקים ה"לבנים" ולא את החלקים האינטגרטיביים (אותו "גם וגם") היא מעט מעוורת ואינה מאפשרת לראות באמת את האדם השלם שהוא, בסופו של דבר, הדמות שחיים אתה.

חשוב כמובן שבן זוגך יתאים לך באספקטים החשובים לך ולעיתים יש תכונות שאדם אחד יכול להכיל אותם אך אחר לא... וזה גם בסדר. אי הבנות בקשר זוגי ניתן לפתור בתקשורת בונה בתוך הקשר (לשוחח אחד עם השני על מה שמפריע בצורה לא שיפוטית, אכפתית, המתארת את מה ש"אני" מרגישה, תוך הזמנת הצד השני).

אז אין צורך כלל וכלל שדברים יהיו מושלמים על מנת לראות עתיד עם הבן אדם. נהפוך הוא - כדאי לראות את המכלול ואם מכלול זה מתאים.

לגבי שאלתך על חיבור רגשי עם בן זוגך הנוכחי - כדאי כאן לבחון עם עצמך, האם זה קשור לחיפוש שלך אחר השלמות, האם יש פחדים ברקע? האם קיים חשש מקשר שיוביל למשהו קבוע ומחייב הכולל מגורים ועוד..ואם יש כאילו, שווה לעבוד על הדברים (בעזרת שיחות והכוונה), או שיש לך באמת שאלה מסוימת שהיית רוצה להעלות בהקשר לקשר הזה?

לעיתים גם כאשר יש בזוגיות דברים שמפריעים בקשר, ניתן לעבוד עליהם ולשפר ולבנות משהו יפה ביחד (אם קיים בסיס טוב).

אני מאחלת לך הצלחה !

שלום אביה,

אכן נשמע שלא קל לך לבנות מערכת של אמון במצב כזה. ראשית הייתי שמחה לדעת בני כמה אתם כי בכל זאת זהו פרט משמעותי.

מעבר לזה, נראה כי עבור בעלך הזוגיות שלכם מעט שונה, ואולי יש למקד את השיחות ביניכם בנושאים כמו פרטיות, אינטימיות של הקשבה הדדית, עולם משותף שהוא רק שלכם, ולחדד את זה בדוגמאות שהן גם חיוביות- מתי למשל את כן מרגישה טוב איתו, איפה הוא כן מתפקד מבחינתך כבעל טוב. השיחה כזאת צריך לשמור על האיזון- גם לחדד את הדברים שמצריכים שינוי וגם את אלו שהם מאוד טובים לך ויש לשמר אותם.

עינין הפרטיות, הסודיות והאינטימיות בתקשורת ביניכם הוא אכן קריטי להמשך הזוגיות. נראה כי לבעלך קשה מדי לשים את הגבול וההפרדה- איפה החיים שאני בונה לעצמי ומה למעשה אני משאיר מאחור. נסי אולי להגדיר עבורו את זה, ומעבר לזה, לתחום בגבולות- מה את מוכנה שיספר לאמא שלו ומה לא (תמצאי מה כן, למרות הקושי. כיוון שיש לו בכל מקרה את הצורך לספר לה).

פיתרון נוסף הוא בכל דבר שאת משתפת אותו ואת לא מעוניינת שיספר הלאה, פשוט להזכיר את זה לפני השיחה, ולאחריה. נסי להעביר לו את המסר שאם הוא מעוניין שתמשיכי לראות בו כשותף אמיתי, כחבר, יהיה לך קשה להמשיך זאת עם התנהלות של "זליגת" השיחות החוצה.

הקשר עם אמו כנראה מאוד חשוב לשניהם, ואת זה ניתן ורצוי לעודד מהצד, אך כמובן לשים גבול מסוים. בשיחה איתו חשוב להדגיש את השלכות ההתנהלות שלו על הזוגיות. חשוב שהוא יבין שברגע שהפרטיות והשותפות שלך לא נשמרת רק אצלו- לאט לאט את תיסגרי ולא תראי בו שותף, וזה דבר שעלול להיות הרסני לזוגיות. ולכן, הוא צריך לקבל החלטה- האם הוא מתחיל לשמר ולבנות את התא שלכם, הפרטי, לעצמכם.

מעבר לכך, אם את חשה נוח עם זה, שווה לתת לו אופציה אחרת- אולי לשתף מישהו אחר, חבר או מישהו שאינו בן משפחה. אני מציעה אפשרות כזאת כי נראה שיש לו צורך גדול לספר ולשתף הלאה.. וזה בסדר כל עוד את לא נפגעת. והעובדה שזה מגיע דווקא לאמו, אולי, היא זו שפוגעת בך יותר. השערה בלבד.

בברכת הצלחה,

אני בת 34 ובעלי בן 35 ומה שקורה שההורים שלו גרים ממש קרוב אלינו וזה כמובן היה בלית ברירה קודם אנחנו קנינו את הבית וההורים מצאו דייל מצויין והחליטו לקנות את הבית ממש מתחת לאף שלנו.כמובן שהיה הבטחות שלהם לא יגיעו לבקר בכל מצב וכו ואת זה הם מקיימים.אבל מה שקורה בעלי מרגיש שהוא אחראי והוא צריך לעשות יותר משאר האחים ולא מספיק בזה הוא תמיד היה ילד של אמא וזה אומר שתמיד הם מדברים יותק מ 5 פעמים ביום הוא חייב לראות אותה אחרי העבודה.שזה לא מפריע לי כי אני לא איתו שם רק במפגשים שאני שם אני שומעת מה שאמור להשאר בחדרי חדרים בינינו כי ככה נוח לי ואני סומכת עליו לפחות הייתי..זה קשה לי מאוד רק המחשבה שאיבדתי את האימון בו כי הוא הבטיח המון פעמים שזה ישאר בינינו ותמיד אני מצואת את עצמי בתוך הכרית בוכה ימים על גבי ימים ולא מבינה למה?למה זה קורה ?למה הוא לא מבין שדי והוא צריך להיות החבר הכי טוב שלי הבן אדם הכי יקר לי וזה שמכיר אותי הכי טוב וזה שאמור לדעת מה אני כן רוצה שיספר ומה לו כי אני תמיד אומרת לו כמה פעמים והוא בכל פעם מבטיח ומועושוב מבקש סליחה ואני בטיפשותי תמיד מאמינה לו ושוב חושבת שזה ישאר ביננו ואז שוב נופלת לפח וכל פעם עם אמא שלו ואני בטוחה שזה רק איתה כי היא אפילו אומרת שככה הוא היה מאז שהיה קטן
אבל איך שאני מרגישה ולא מסוגלת יותר לספוג את זה וזה מאוד קשה לי רק המחשבה שזהו סוף סוף התעוררתי והבנתי שהגבול והיום הקריטי ביננו הגיע
הוא כמובן מבחינתו אמר סליחה אבל אני כמובן לא סומכת עליו
אני כל כך פגועה ולא יודעת מה לעשות
מצטערת שזה יצא ארוך מידי
אביה

שלום שוב אביה,

אני מבינה את התסכול שלך ומלבד שאתם כבר "ילדים גדולים" עם משפחה וכו', התחושה היא מאוד לא פשוטה עבורך.

אפשרות יצירתית אחרת היא אולי, אם את מרגישה עם זה נוח, לדבר עם שניהם- איתו ועם אמא שלו, בשיחה משותפת של כולכם. להסביר את העינין מעמדתך וליצור בעצם תמונה כוללת של המצב, ולבדוק מה התגובות. נכון שזה עלול ליצור "באזזז" מסוים, אבל מצד שני אני לא הייתי רוצה בשבילך שעל זה תפורק הזוגיות והמשפחה שלכם. בכל זאת יצרתם ובניתם משהו ומתוך הודעותייך עולה שאת כן אוהבת אותו, והוא אותך.

דבר אחר שאפשר לעשות הוא לכתוב לו מכתב אם קשה לך לדבר מולו, ולהסביר לו את פשר ההתנהגות שלו ואת השלכותיה כפי שציינתי לך בפוסט הקודם שלי. להסביר לו באופן ברור שעתיד הקשר ועתיד האמון וההדדיות שלכם בסכנה גדולה כי אינך רואה בו שותף. אני יודעת שהשיחה או המכתב עלולים להיות קשים, אבל נשאלת השאלה האם הוא מבין שזוהי עמדתך? האם הוא מבין שהפעם זה רציני? ש"סליחה" אינה מילת קסם...

דיברתי עם בעלי ניסחתי לגרום לו להבין איך נראה שהוא התעצבן יותר.ולא מספיק זה הוא עוד מאשים אותי ביחס שאני מקבלת מימנו כלומר אני זאת שלא מבהירה לו שלא לספר שאני זאת שנחפסת את אמא שלו ואיפה לריב איתו בגללה .ושאם אני רוצה איש סוד ולא סומכת עליו אז עלי לחפס משהו משהי אחרת ורק שאני צריכה לדעת שהוא פגוע וכועס.ומקווה שהזמן עוד יוכיח שהוא צודק ושהוא לא התכוון לספר משהו חשוב בשבילי.וכל בה רק פליטת פה אני לא יודעת איך להמשיך מכאן מיואשת וכואבת

שלום לך אביה,

תמיד יש 2 צדדים וכאשר הוא פתח מולך איזושהי תלונה או טענה, שווה לבדוק האם יש משהו בדבריו ש"נגע" בך ולכן גם בחרת את הכותרת הזאת להודעתך "נראה שהבעיה אצלי"..

נסי לחשוב בינך לבין עצמך האם באמת יש משהו שאת יכולה לעשות, לשלוט בו, אולי כדאי לנסות להיות יותר חד משמעית לגבי מה את רוצה שיצא אליה ומה לא. אולי יש דברים שהם פחות מהותיים ואת יכולה "לדלג" מעל זה, להבליג, ובלבד לשמור על יחסים טובים בינך לבין בעלך. נסי לחשוב האם "סודיות" עבורך קשורה לכל תוכן שקשור אלייך (נניח והוא משתף אותה לאן יצאתם ומה אכלתם)? האם הפרת סודיות בעינייך יכולה להיות קשורה רק לתכנים אינטימיים או לעוד תכנים, גם שלא קשורים ישירות רק אלייך אלא לזוגיות באופן כללי?

בגדול, ההמלצה שלי כרגע היא לבדוק מול עצמך את טענותיו. האם יש משהו שאת יכולה לבוא לקראתו, לפייסו לדבר גלויות על הגבולות שלך - מהי סודיות בעינייך ואיפה את יכולה כן לשתף גם את הסביבה.

שלום לך זקוקה לעצה,

יתכן ושניכם מגיעים ממקומות שונים לזוגיות. בעוד את חווית אירועים וחוויות בחייך (נישואין, גירושין, הורות יחידה), הוא חווה אחרים - ואולי יש איזה פער בתפיסת הזוגיות ביניכם. למשל, מה עושים לפני מה?

כרגע אני ממליצה לנצל את פסק הזמן הזה שנוצר ולא משנה כרגע מי יצר אותו באמת, ולחשוב האם הזוגיות מתאימה לך, האם את יכולה להביא לשינוי בה, האם את רוצה בשינוי או פסימית לגביו?

אין לי ספק שכשהוא אומר לך שהוא אוהב אותך הוא מתכוון לזה. אך החשוב הוא לזכור שאנחנו בונים זוגיות על אף ויחד עם הפערים- השאלה היא עד כמה הפער משמעותי, ואת זה הייתי רוצה שתבחני בפסק הזמן הזה.

אם תחליטי שאת רוצה להשקיע מאמצים בזוגיות הזאת, צרי עמו קשר ונסי לערוך "הסכם" חדש ביניכם, ובינך לבינך תוכלי לתחום זמן מסוים שנראה לך נכון. נניח- חצי שנה. לבדוק בזמן הזה האם משהו משתנה והאם יש עבודה זוגית.

בהצלחה רבה,

הדס שלום,

ראשית, לפני הכל, הייתי רוצה שלא תראי בך ככישלון. כשאנו, בני אדם, שמים על עצמינו תווית של "כישלון" אנו קצת "מכניסים את עצמינו" למשבצת צרה שפחות מאפשרת התפתחות, ראיה עתידית ויותר "מלקה"...

לעיתים אדם יכול למעוד בחייו בכל תחום בגלל כל מיני מצבים, גם בקשר זוגי... אני לא יודעת מה קרה לך בקשר זה ומה חיבר אותך אל בעלך בתחילת ההיכרות ביניכם (בדר"כ משהו מחבר בין שני אנשים שמכירים ומתחתנים).

אני בהחלט מבינה את רגשותייך, כי החוויות שאת עוברת אינן פשוטות בכלל.
את יכולה לשתף אנשים? (הורייך/חברות - שתהיה לך מערכת תמיכה) לא כאילו שישפטו אותך, אלא שיהיו אתך.

את נמצאת במקום של הרבה חוסר אונים למול המצב ואף ניסית לפעול דרך הליכה לטיפול זוגי, אך ציינת שלא היה שיתוף פעולה.

את מציינת שרוב הקשר הזוגי שלכם מבוסס על ריבים, מתחים ומצבים שמגיעים לעיתים לניבולי פה, שחיקה גוברת בקשר ומילוי צרכי ההורות שלך מול הילד ואת מתחילה לפתח תיעוב. אלו בהחלט לא נושאים שאת צריכה להתפשר עליהם בקשר זוגי.

יש כאן שתי אפשרויות שניתן לחשוב עליהן:

1. האם בעלך מוכן לעבור שינוי משמעותי ולאפשר מקום בחיים שלו עבורך ועבור הילד?
זה דורש תהליך ועבודה (כשאני כותבת "עבודה" כוונתי לטיפול, כזה שמזהה דפוסים, על מה יושבים התפרצויות הזעם, מה קורה ביחסי האבהות שלו, בזוגיות שלכם, אני מניחה שכל הקשיים האלו משפיעים מאד על האינטימיות ביניכם (לא רק מינית, אינטימיות זוגיות בכלל, היכולת לשהות ביחד).
האם יש מוכנות עכשיו "לקום ולעשות מעשה" וללכת יחד לטיפול לעשות משהו להצלת נישואים אילו. דפוסים אלו צריכים להשתנות בכלל. האם יש משהו אישיותי שם? האם משהו בזוגיות ודפוס לא בונה ולא טוב עולה שם?

האם את מעוניינת בכך?

2. אפשרות לחשוב אם את רוצה להמשיך את הקשר הזה. פרידה וגירושים הם מפחידים, אולם לעיתים זה עדיף מאשר לחיות בבית עם מתחים וריבים ללא הפסקה כאשר את מציינת שאין לך פרטנר וזה הופך להיות ל למטרד... (גם ילד יכול להרגיש יותר ביטחון כשאין צעקות/ריבים ברקע וההורים יותר רגועים, מה גם שילדים רבים גדלים עם הורים גרושים ויש שממשיכים לפרק ב' ולעיתים יש חיבורים עם ילדים של אחרים..).

אם לבסוף זה יהיה ההליך אני ממליצה לך לא לעבור אותו לבד. תשתפי אנשים (לא לחשוש ש"נכשלת"), שתהיה לך מערכת תמיכה, התייעצות עם עו"ד וליווי רגשי בשיחות עבורך.

העלית את הנושא של אחים לילדך. הבאת ילדים נוספים עם בעלך עלולה להחמיר את כל מה שתיארת כאן.

בהמשך הדרך, לאן שהיא לא תוביל, חשוב שילדים יהיו בתוך מערכת זוגית בריאה וזה חשוב לך, לאבא, לבנך ולילד שייוולד.

מעל לכל, לאן את מעוניינת להמשיך הדס? אני מעלה כאן אופציה שלישית -

3. האם את מרגישה שאת רוצה להיפרד אך הפחד משתק? אם יש מצב כזה, יש אפשרות ללכת להתייעץ גם לטיפול זוגי או פרטני לבד. ולעבור איזה תהליך לקראת קבלת החלטה.. זה גם בסדר.

אני מאחלת לך הצלחה הדס.

היי טלי , תודה רבה על התייחסותך.
הוא אינו מעוניין ללכת לטיפול כי הוא "לא מבין מה הבעיה ושהכל בסדר מבחינתו ושאני רבה איתו"הוא לא מתייסר כמוני מבחינתו בית כזה מלא במתחים וריבים וניבולי פה זה לא כזה נורא , מבחינתי זה נורא מאד זה לא החיים שרציתי לעצמי לא ככה דמיינתי את המשפחה שלי.
כן יש בי את הרצון שהכל יהיה בסדר ושנעבוד על זה ע"מ שיהיה ככה אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו ואין שום שיתוף פעולה מצידו אז תוך כדי שאני כותבת לך את זה אני מבינה שזה בעצם משאיר אותי רק עם האופציה השנייה.
אבל מבחינתו היא לא קיימת הוא חושב שאני תמיד אהיה שם ושהכל בסדר החיים שלו מעולים הוא אוכל טוב , יש לו כביסה , הבית נקי ונעים , הילד שלנו גדל לתפארת ולא חסר לו כלום (בזכותי) ואנילא יכולה להתנהג אחרת כי אם יהיה מלוכלך אני והילד נסבול מזה ולא יכולה לא לבשל בגלל שיש ילד בתמונה, הוא מתעורר בשבתות מתי שבא לו , אין לו שום מטלה קבועה בבית , זה פשוט כי התעייפתי כבר להגיד , אני עייפה מלהיות במקום הזה של ה"נודניקית" שנותנת כל הזמן הוראות ומניעה אותו לפעול ולעשות , אולי אם זה היה עוזר אז היה שווה אבל זה גם לא עוזר אז אני פשוט חיה לבד+ איש שחי איתנו ממרר לי את החיים ומציק לי בכל דבר.
אני לא רוצה להתגרש אבל אני חושבת שזאת האופציה היחידה שעומדת בפניי והנכונה
ולשאלתך , כן אני מפחדת מאד מהפרידה , מלהיות גרושה , דואגת מהפן החברתי שאנחנו צעירים וכולם סביבנו מתחתנים ויולדים ואני אהיה היחידה שאתגרש , חוששת מאד מהעניין הכלכלי בעלי הוא המפרנס העיקרי והמשכורת שלי אינה מאפשרת רמת חיים , אני חוששת מההתמודדות עם יחסי הבעל והילד לאחר הגרושים כמו שאמרתי הוא לא בן אדם קל והוא לא בוחל בשום אמצעי כדי לפגוע בי עכשיו אז בטח שיעשה זאת כאשר נהיה גרושים.
אני ממש מרגישה שאני בדיכאון איבדתי את השמחת חיים ואני לא רואה איזשהו צוהר ליציאה מהמצב הזה.
בנוסף גם כרגע אין לי אפשרות ללכת לטיפול מבחינה כלכלית.
אני מצטערת על האורך זה עוד אחרי שניסיתי לקצר.
ושוב תודה על תשובתך המפורטת והתייחסותך לבעייתי.

הדס,

האם יש לך משפחה שתומכת בך? האם הם יודעים את מה שאת חווה?
האם יש להם האפשרות לתת לך תמיכה רגשית, כלכלית חלקית? (כמובן זה תלוי במשאבים שיש במשפחה).
האם חברותייך יודעות? יכולות לתת תמיכה רגשית?
מה בעלך חושב על מודל זוגי? האם פעם שוחחתם על כך? איך הוא חושב שנישואין מבחינתו באמת צריכים להיראות? איך הוא רוצה אותם? איפה טוב לו ואיפה לא?

את כותבת שאין לך פרטנר להרמת הקשר וכאן באמת יש בעיה לעבוד על קשר ועל דפוסים כשאין מי שרוצה לעשות עבודה.

בת כמה את הדס? בן כמה בעלך והילד?

מה המקום שהתחברת אליו כאשר הכרתם?

אכן גירושים מעלים חשש רב, מאידך מה שאת מתארת בקשר הוא מאד קשה לך... האם יש לך חשש שיהיה יותר קשה מהיום אם תפרדו?

היי ,
יש לי תמיכה ממשפחתי ואם אחליט לעשות צעד כזה הם יתנו לי את כל התמיכה הנפשית בעולם , מבחינה כלכלית אין להם את האפשרות...
אנחנו שנינו בני 28 והילד בן שנתיים, התאהבתי בו כי בתחילת הקשר היה לנו כיף ביחד היינו זוג מאד אטרקטיבי שכולם מאד התלהבו מאיתנו , הוא היה גבר חתיך שבכל העיר דיברו רק על כמה שהוא לא רציני ושאיכזב מלא בחורות , והוא התאהב בי ממש מההתחלה בצורה מוחלטת ואולי זה עשה לי יותר מדי טוב , לא אשקר גם היום יש לנו רגעים כייפים כשאנחנו אל "ברוגז" אבל הבעיה היא שרוב הזמן אנחנו "ברוגז" ורבים בצורה גועלית שגורמת לי להיגעל ממנו ולהתרחק ממנו כל הזמן עוד ועוד.
מתחילת הקשר ראיתי שיש לו איזשהי נכות רגשית הוא לא מדבר על הרגשות שלו הוא אוהב לטאטא דברים מתחת לשטיח הוא עבר הרבה בחייו וזה היה נראה לי מאתגר להוציא ממנו דברים , אני כל הזמן מתייסרת מהבחירות שלי שלא ידעתי אז על מה להסתכל, אני כל הזמן יושבת וחושבת שאם רק הייתי יודעת על מה להסתכל בבן אדם שאיתו אני מתחתנת ומביאה ילד לעולם הכל היה נראה אחרת.
המודל שלו לזוגיות הוא כזה שאני אהיה האישה המושלמת ושהוא יהיה פרזיט בבית שמקלל כי משהו לא נראה לו...
ואני כבר לא יודעת איפה יהיה לי יותר קשה כרגע או אם נתגרש, אני יודעת שיהיה לי שקט נפשי ורוגע ובלי המתח והריבים והקללות והנוכחות שלו . אבל מצד שני מליון חששות...

הדס שלום,

יתכן באמת שבתחילת הקשר "הסתנוורת" מהבחור והיה אלמנט של "אידיאליזציה" שקורית פעמים רבות בהתאהבות (לראות באובייקט דברים מושלמים, אך לא לראות את הקשיים (את האדם האינטגרטיבי המכיל גם וגם) שנקלעו לדרכיכם בהמשך הקשר ובנישואין).

עם המצב המאד לא פשוט שאת מתארת, עולה לי הרגשה שאת לא רוצה להמשיך לחיות בצורה כזאת, אולם יתכן ואת זקוקה להמשך התחזקות על מנת לקבל החלטה ולא לחשוש ממה שעומד מאחוריה (הן ממעמד של "גרושה", הן מבניית המשך חייך, הן מתהליך השינוי שהוא אינו פשוט).

אני לא בטוחה שבעלך ירצה כ"כ לריב במצב כזה של פרידה... נשמע לי שהוא אחד שמעדיף חיים נוחים גם... שיוכל לראות את הילד במשמרות.

הצעתי אליך הדס -

כתבת שכלכלית יהיה לך קשה לממן טיפול. אני רוצה להציג בפנייך מספר אפשרויות שהן טיפול באופן מסובסד. בעזרת טיפול כזה. יהיה איש מקצוע אשר יכיר אותך מקרוב, יעזור לך לזהות דפוסים שהשאירו אותך בקשר (ללא שיפוטיות), לשוחח על הפחדים ועל הרגשות, לעזור לך בקבלת החלטות שנכונות לך היום ועוד הרבה דברים שאפשר לעבוד עליהם בטיפול, אשר יכול להיות תהליך מאד משמעותי, חיובי ומצמיח עבורך.

כאשר את תתחזקי, את עשויה בהחלט להרגיש טוב יותר, להיות בעלת בטחון רב יותר ועוד.

1. לשכה לשירותים חברתיים באזור המגורים. לברר על טיפול מסובסד.

2. קופת חולים יש אפשרות, אם יש ביטוח משלים/מגן/עדיף, לקבל טיפול רגשי מסובסד.

3. אוניברסיטאות - בפקולטות מסוימות לפסיכולוגיה יש מתמחים אשר מקבלים הדרכה והם מוסמכים לתת כזה טיפול לאנשים מבחוץ.

בכל המקומות שציינתי יש מטפלים טובים. חשובה התאמה כמובן בין מטפל/ת למטופל/ת.

הייתי לוקחת את התקופה הזאת לעשות משהו למען עצמך. לחקור מה קורה לך בתוך הקשר במטרה להגיע להחלטה האם מתאים להישאר בקשר הזה ואם, כפי שאת מציינת, לא, איך לעבור תהליך של התגברות על החששות והפחדים ממה יהיה ולעשות את השינוי שאת רוצה. את בחורה צעירה, החיים לפניך....

מבחינת עזרה משפטית, במידת הצורך, יש אפשרות להסתייע בשיל שנותנים יעוץ משפטי חינם.

אני מאחלת לך הצלחה בדרכך.

שלום לך קרן,

מספר דברים שעלו מהודעתך:
1. אתם מעט מאוד זמן ביחד. לא בכדי אינך מרגישה מוכנה ובשלה רגשית למעבר למגורים משותפים איתו. החיבור הנפשי עליו את מדברת יקרה רק עם הזמן, ואכן יקרה, ככל שיתקדם הקשר. במצב כזה של זוגיות טריה היינו מצפים לבנות את הקשר "שכבות שכבות" ופחות להיות פזיזים בקבלת החלטות יותר משמעותיות כמו מגורים משותפים.

2. הבחור מאוהב בך וזאת הסיבה שהוא בוחר לחיות איתך תחת קורת גג אחת. מהבחינה הזאת את בהחלט יכולה לנשום לרווחה ולהרגיש ברת מזל, מספיק לדפדף כאן בדפי הפורום ולהציץ לכ"כ הרבה בעיות ומצוקות של בנות שלא הציעו להן את הצעת המגורים, ובהמשך את הנישואים וכו' וכו'.

3. אני לא בטוחה שהבעיה נעוצה בכך שהנושא של המגורים עלה, כיוון שברגע שנושא כזה עולה הוא משקף את רמת המוכנות של שניכם ועד כמה זה מתאים. ואני "שמחה" לקרוא שיש סביב זה דיאלוג, כיוון שבמצבים כאלה הזוגיות נכנסת לMODE אחר, של תקשורת ופתיחות, פתאום נתקלים בבעיה, במצב שאחד מבני הזוג עוד חושש מהשינוי, זה דורש גמישות - ובזוגיות ניתקל הרבה בבעיות שבהן נצטרך להפעיל גמישות, התחשבות, שיקול דעת "זוגי" ועוד. כך שחשוב לראות את הנושא הזה גם מהזווית הזאת.

4. אני עוברת לרמה אישית שלך מול הזוגיות הזאת. נשמע שהכל מהר לך מדי, לחוץ מדי, דביק מדי. נראה כך, שפתאום, בניגוד לקשרים קודמים, כשאת חווה שמישהו באמת מתאהב בך "עד הגג", מבטא את זה, טוטאלי כלפייך- את מרגישה חנוקה וצריכה אויר לנשימה. זה בסדר, ואת שמה לב לנקודה חשובה- איפה הזהות שלי בתוך הזוגיות שלי?

ולכן, לאור כל אלו, המלצותיי הן ראשית- לחייך. כיוון שאת "בצרות טובות", את בזוגיות עם אדם שמעריך אותך, שאוהב אותך ומבטא זאת כלפייך והכי חשוב- לא חושש להתחייב! זה לא מובן מאליו בגיל כה צעיר ובכלל בקשרים. לאחר שתחייכי, ההמלצה הבאה היא פשוט לחכות ולשים את כל עינין המגורים בצד, ולא להעלות את זה. לדבר עם בן זוגך, לדבר מהלב. לספר לו מה זאת עבורך זוגיות שגם מאפשרת להתאוורר וגם מאפשרת ביחד. להסביר לו שכדי שזה ילך נכון, יהיה נכון לתת לזוגיות הזאת זמן מתאים ורק אח"כ לקבל החלטות מסוג אלו.

דבר שרצוי לחדד: את כותבת שאת מצד אחד צריכה ספייס ממנו, ומצד שני כשהוא נותן לך את הספייס הזה (יוצא לסידורים) את נפגעת ומתעצבנת. נשאלת השאלה מה קורה לך שם במצבים האלו, שבהם את לבד, בלעדיו, מדוע קשה לך ברגע הזה.. הרי את צריכה את המרחב.

לשאלתך, יתכן ואתם נמצאים במקומות שונים בקשר, אך שם למעשה רוב הזוגות נמצאים - אם נגלה את האמת. הם בכל זאת מסתדרים, כיוון שבדינמיקה זוגית לא ניתן יהיה לצפות ששני בני הזוג יהיו באותו מקום ובאותו שלב. יתכן וצד אחד ירגיש משהו שצד אחר עדיין לא, בדגש על "עדיין" לא. ולכן, ההצעה של להמתין ולבדוק איך את מרגישה בהמשך הקשר- עומדת בעינה גם פה. לבדוק מול עצמך בחודשים הקרובים, האם את יכולה "להגדיר" את הרגש כ"התאהבות", כ"אהבה", כמישהו שאת רואה איתו עתיד.

בהצלחה רבה,

שלום דנה,

צר לי לקרוא מה שעובר עלייך.

היו לי חסרים מעט פרטים אודות התקשורת ביניכם, האם המצב היה תמיד כזה או שבהתחלה דווקא התחיל טוב יותר, איך הקשר שלך עם ילדיו ואיך הקשר ההורי שלכם מול הילדים, בגדול קצת תמונת רקע על המצב ביניכם ואודות התקשורת והיחסים ביניכם יוכלו לעזור לי לענות לך יותר.

הפחד מפרידה פוקד את כולנו, אולי הוא עצמו פחות מחצין את זה כיוון שכבר "היה בסרט הזה" וחווה משהו דומה ולכן לא מראה פחד- עדיין אין זה אומר שהוא אכן ימשיך ללא בעיה או לא חושש ממהלך כזה. מהלך כזה עדיין הוא קשה רגשית גם אם אנחנו לא מבטאים זאת כלפי חוץ.

מעבר לזה הייתי מעוניינת שתרחיבי מעט על חוויית הבדידות שלך וכיצד מתבטאת, מהם הסימנים, האם את עובדת, איך את מרגישה בתוך האימהות שלך?

אשמח לשמוע יותר,

שלום לך,

הודעות ימחקו מהסיבות הבאות:
1. תוכן פוגעני
2. תוכן שיווקי ופרסומי
3. כל תוכן מזלזל או בא בסתירה לתקנון הפורטל

במקרה הזה מדובר בתוכן פרסומי ולכן ההודעה הוסרה. אם תרצה, תוכל לשחזרה ללא הקישור ובתנאי שההודעה לא תכלול פרסומת, שיווק וכו'. אנו כמנהלות הפורום מחויבות לתקנון ולהנחיות.

בהצלחה רבה.

חיים שלום,

יש כאן מס' אספקטים שאני קוראת בין הדברים שאתה מעלה:

כעס על ההורים שיתכן וכן יכולים להושיט לך עזרה כלכלית שעשויה לשדרג לך את החיים בהמשך (מימון לימודים).

התמודדות ביחסים שלך עם אשתך עם כעסים שמתח זה נכנס אל תוך הקשר הזוגי שלכם.

שאלה שאני מעלה - האם יש כעסים או מתח ביחסים מול ההורים ללא קשר להיבט הכלכלי, כלומר, לעיתים יכולים להיות כעסים מתחת או מעל לפני השטח אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות (למשל - אני לא רוצה לבוא לקראתך בהיבט הזה כי אני כועס על X, Y, Z - כל מיני דברים אחרים שיש בקשר ביניכם ובינם)? האם אתה יכול לעלות על נקודות כאילו?

מה כדאי לעשות?

1. לשוחח עם אשתך ולצמצם ככל שניתן את המתח בתוך מערכת היחסים ביניכם. אפשר להבין את הרגשות שעולים אצלה ואצלך אולם אין לה או לך שליטה על המשאבים של הוריך ולאן הם מפנים אותם (כמובן ניתן לשוחח איתם - אתייחס לכך בנקודה נפרדת). אך מאד חשוב שמערכת היחסים ביניכם לא תיפגע, התא הזוגי שלכם מאד חשוב.

2. שיחה כנה (שלך) עם ההורים, ללא האשמות או ביקורת כיצד הם מנתבים את כספם (נזיפה, פחות מזמינה הקשבה אקטיבית לצרכיך, אלא יותר התגוננות שלהם), אלא התמקדות במה עשוי לעזור לך לטווח ארוך דוגמת ההשקעה בלימודים שיכולים בעתיד לאפשר לך בחירת מקצוע, השתכרות טובה יותר ועוד. לדבר אותך, את מה שלך חשוב, את מה שאתה מרגיש, את העזרה שאתה זקוק לה.

3. אני מבינה מאד שלעיתים המקום הרגשי יכול מאד "להוביל", בעיקר בתקופות שיותר קשה, אך לעתים כדאי מעט להניח לו לא "להשתלט" ולאפשר לדבר ממקום שמסביר דברים. (אף שרגשית, זה באמת בסדר להרגיש הכל).

4. אני לא יודעת עם איזה קושי אביך מתמודד שהוא מטופל בכדורים. אתה מציין שאתה לא כל כך יכול לדבר אתו. מצד שני אם שניהם מאוחדים אם תשוחח עם אמך, האם אתה לא מפצל בין שניהם? אני סומכת עליך שתדע איך לנהל שיחה כזאת באופן שמדברת אותך, לא שופטת/מבקרת אותם, תוך המשך דאגה למקום שלך ושל אשתך.

אני מאחלת לך שתצליח!

בברכה,

אני מבין ששיחות הן הפתרון היחיד אלא שאף אחד מהצדדים לא מוכן לקבל או לזוז מעמדתו. אשתי נחושה בדעתה שהם לא נוהגים ביושרה ולא מוצאת שום דרך התמודדות מלבד זעם. אמא שלי מתגוננת, נאטמת ונעלבת גם כאשר השיחה היא בנועם ובניסוח שאין בו האשמה אלא חשיפת תחושות ורגשות. אני מאמין שיש לקבל את ההורים כפי שהם, אין באמת ברירה אחרת, אבל אשתי לא מוכנה לקבל גם אם אין לה מה לעשות בנידון חוץ מלהיות מצוברחת ועצבנית
המצב נראה כמבוי סתום

חיים שלום,


האם אתה מרגיש שכל המתח בין ההורים נכנס אל הזוגיות שלכם ומשפיע עליו בתחומים שונים?

מתח שקשור להורים או סביב נושא מסוים יכול ל"היכנס" לתוך זוגיות ואז השאלה אם לבחור לעבוד על הזוגיות על מנת לשמר אותה או להישאר בזוגיות שיש בה מירמור וכעסים, אשר להן השלכות על מערכת היחסים?
האם אתם מסתדרים בסה"כ? או שמא מתח זה או עמדה זו של אשתך קורית גם במצבים אחרים שעשויים להיות מתסכלים לפעמים? האם אתם כזוג משוחחים על כך?
(ציינת "זה מעכיר את האווירה")
האם אתם רוצים לשמור על אווירה אחרת? טובה ולחזק את המקומות הטובים בזוגיות ולשפר את מה שחשוב לכם?


אתה מציין "המצב נראה כמבוי סתום". אני מבינה את הקושי שעולה מול ההורים. האם חשוב לך לשפר את הקשר עם אשתך? וכן לה כמובן?

אם יש כעסים בקשר שאתם מתקשים לשוחח עליהם או דברים שמשפיעים מאד על מערכת היחסים ביניכם וקשה לכם לעשות הפרדה בין מה שייך אליכם ומה לא בשליטה שלכם וזה כולל מה בשליטה שלך ומה לא (כמה שלעיתים יש דברים שיכולים לצוץ ולהכעיס, לאו דווקא בנושא שציינת).

אפשרי לשקול ללכת ליעוץ זוגי. בכל עירייה (לשכה לשירותים חברתיים) יש מרכז ליעוץ לזוגיות ולנישואין אשר התשלום בו מסובסד ומדורג עפ"י יכולת כלכלית שנבחנת.

אפשר ומומלץ להיעזר אם אתה מרגיש שיש קשיים במקום הזוגי.

יש מטפלים טובים ומנוסים במקומות אלו (כמובן חשוב שיש כימיה בין המטפל/ת לאדם)

שווה לשקול בעייני ואפשר מאד להיתרם מתהליך שכזה.

מאחלת בהצלחה..

בשאר התחומים הכל נפלא
לרוב שומרים על הפרדה
רק הנושא הזה תקוע כי ההורים שלי מפתיעים לרעה בכל פעם
אני שותק ומבליג ואשתי ההיפך הגמור
אין לנו בכלל בעיה בזוגיות
לא בתקשורת, לא בקירבה ולא בשיחות
הבעיה היא בין ההורים שלי לאשתי
היא מרגישה צורך עז לחנך אותם וגם רבה עם אמא שלה בכל פעם שמשהו לא נראה לה
לכן נראה לי כמבוי סתום

שבתחומים רבים אתם מסתדרים.

אם יהיה צורך נוסף, הפורום עומד לרשותך.

בברכה,

מאדמוזל שלום,

יש כל מיני סוגים של קשרי בין אנשים. יש קשרים שלא בהכרח מתפתחים לקשר זוגי, אלא יכולים להיות קשר ליחסים מיניים בלבד.

השאלה החשובה שאני שואלת כאן האם זה סוג הקשר ששאת מעוניינת בו, או שמא את מעוניינת בחברות, הכוללת את כל "עסקת החבילה"?

ממה שעולה מדברייך, נראה שאת מעוניינת שהבחור יתעניין בך ברבדים שהם מעבר למיניות והוא משדר לך אחרת ואת כותבת שאינך מעוניינת להפסיד את הקשר.

האם את מזהה מה מושך אותך אצל הבחור? (כשאני מציינת "מושך" אני מתכוונת מכלול של דברים, לא רק משיכה מינית, אם כי משיכה לתכונות, חכמה, הומור ועוד'..).

מדברייך עולה שלא היה לך מספיק זמן להכיר את הבחור, שלושה שבועות שמתוכם לא תמיד פגשת אתו לבד, הם זמן מועט ואת אכן מציינת זאת בהודעתך וזיהית את זה נכון.

ניכר שיש בלבול אצלך ואני בהחלט מבינה אותך, כי הוא מצהיר בפנייך הצהרות, אולם את מציינת שהתנהגותו בפועל היא שונה מבחינת הבעת עניין כפי שהיית מעוניינת.

מה הייתי מציעה לך?

נכון שאין כללי ברזל בבנושא של מיניות. אפשר גם להיות במיטה עם מישהו אחרי חצי שנה והקשר יסתיים ואפשר אחרי שלושה שבועות והקשר ימשך...

בכל זאת אני לוקחת כאן שני משתנים בתשובתי אליך: הגיל שלך והמצב שאת תיארת:

גילך אינו צעיר מידי ליחסים .... אולם הגיל מבחינת ניסיון ביחסים והקשר הספציפי עם הבחור הזה, שיש עמימות לגבי מה רצונותיו ואת מעלה כאן רצון לקשר עמו, מעלה נקודות לבחון:

הייתי מציעה לך להתחיל לצאת אתו ל"דייטים". ולראות איך הקשר מתקדם.
כך תוכלי לראות אם הוא מעוניין גם להכיר אותך מעבר.. לראות מה שיש בך מעבר, את תוכלי להכיר אותו כמובן. ואז, עם התפתחות הקשר האמון כשהקשר לא יתחיל רק מהמקום המיני, לבנות אל תוך הקשר שמתחיל ממדדים נוספים - את האינטימיות והמיניות.

כך אפשר באמת לראות מה קורה. עד עכשיו, הקשר התחיל ממקומות מיניים, מה שנעדר מעט את החלקים האחרים שאת מציינת שחשובים לך ואל תרגישי לא נוח לא לותר עליהם אם זה חשוב לך.

אם הבחור יהיה מעוניין בך רק בהיבט המיני ולך חשוב משהו אחר, אז תהיה לך בהחלט תשובה, האם זה הקשר שאת מעוניינת בו או להמשיך הלאה לקשר עם בחור שיכול לספק לך מעבר...

אני מאחלת לך הצלחה!


.

מאיר שלום,

קשר חדש עשוי להביא עמו רגשות שונים: התרגשות, חשש, רצון שזה יצליח ועוד...
מה שחשוב בקשר חדש הוא שיש בו הדדיות ושאתה מראה שיש לך רצון בקשר עם הבחורה שהתחלת לצאת אתה. זה לא בהכרח חייב להיות דרך הודעות ארוכות או שיחות טלפון ארוכות.

דרכים להראות אכפתיות כלפי הצד השני הם: התעניינות בה (איך עבר עליה היום, התעניינות בכלל בה כאדם, בחוויות שלה, במה שקורה בקשר שלכם),
להקשיב לה, להראות לה שאכפת לך, שהיא חשובה לך, (וכן היא כלפיך).
כאן כדאי לשים לב שאין צורך ב"יותר מידי" ולא ב"פחות מידי" או להשוות, אלא במינון שמאפשר לה (וכמובן לך) את החיים שלכם כל אחד וכן כזה שמאפשר את הביחד, בין אם זה בשיחות, במסרונים ובפגישות שלכם.

אין בעיה בכך שהבחורה מדברת יותר ממך, כל עוד הדבר אינו מפריע לך או לה.
פעמים רבות יתכן מצב שבן זוג אחד יכול להיות מעט יותר דומיננטי מהשני (כשאני מציינת "דומיננטי" אין כוונתי בהכרח לשליטה).

חשוב לבדוק שזה לא נובע ממקום שאתה מתבייש לדבר או לקחת מקום.. אלא שזה מקום שבסדר לך להיות בו...ושלבת זוגך טוב.

בכל קשר בו לשני הצדדים נוח, זה בסדר. ואם משהו לא נוח ואפשר לדבר על זה - זה מצויין.

מומלץ לבחון תחביבים משותפים שאתם אוהבים, מקומות בילוי שאתם נהנים לצאת אליהם ודברים משותפים: סרטים, בתי קפה, ספורט משותף, ספרים, טיולים, יש גם חוויות משותפות שאפשר אח"כ לשוחח עליהם.

ולראות להיכן הקשר מתפתח. כדאי לא להתנהל בקשר ממקום של חשש...
(קיום הרגש הוא מאד טבעי, אך חשוב לדעת שאיש מאתנו אינו מושלם ואתה נשמע אדם רגיש שאכפת לו ושם לב לדברים הקטנים).

אני מאחלת לך הצלחה

רוני שלום,

עולה ממה שאת כותבת תסכול בתוך הקשר הזוגי שלך בהיבט של מענה על צרכים, הקשבה, כבוד, תשומת לב ותכנים שונים הקשורים לנתינה והרבה תשומת לב שאת זקוקה לו בתוך הזוגיות. כאשר את מרגישה שצורך זה לא בא אל סיפוקו, את נשארת מתוסכלת וכועסת. אך את מציינת שאת לא רוצה להישאר באווירה לא נעימה.

את מציינת גם מספר פרידות וחזרות שהיו בתוך הקשר.

אני מעלה כאן כמה שאלות שלדעתי יש מקום לבחון אותן בתוך הקשר הזוגי שלכם.

את מציינת את המילה "דורשת" "לתת לי צומי כשצריך ולא צריך", האם את מרגישה שלעיתים יש לך יותר צורך לקבל מאשר מה שיכול להיות בתוך מערכת יחסים שלכם?
לעיתים המילה "דרישה" היא מעט מכווצת ופחות מאפשרת.. (גם לך...)

האם את מרגישה שהנתינה הדדית? כלומר, את יכולה להעניק גם, ללא תחושה של "אני נתתי, עכשיו לי מגיע". האפשרות להיות בזוגיות ולהיות בנתינה האחד לשניה בלי להתנות אח"כ משהו.

נקודה חשובה נוספת מאד היא איכות התקשורת ביניכם. חשיבות התקשורת בזוגיות,
בזוגיות, ישנה חשיבות רבה לדעת לתקשר אחד עם השני. מהי תקשורת טובה ובונה?
תקשורת כזו היא שמאפשרת לכל אחד מהצדדים להביע את עצמו באופן שמאפשר לשני הקשבה אקטיבית, בצורה רגועה ובעיתוי מתאים, ללא התפרצות אחד לדברי השני, תוך שימוש בשפה של "מה חשוב לי" "מה אני מרגישה" "מה זה עושה לי" "כיצד זה נוגע אלי" ולא בביטויים של האשמה כמו "זה בגללך", "אתה כזה, וכו'...
האחרון מזמין פחות הקשבה ופחות פתיחות בהקשר של פתיחת נושאים משותפים שרוצים לדבר עליהם.

נקודה נוספת לחידוד היא המקום שלו במערכת והמקום שלך במערכת יחסים.
איך אפשר לבדוק ולבחון מה הנקודות שלו בתוך מערכת היחסים ומה שלך במערכת היחסים ופעמים רבות ניתן למצוא שמשהו בבן זוג אחד "נוגע" בהתנהלות של בן זוג אחר (ללא שיפוטיות)... וכדאי לבדוק מהו.

כן לגבי הבנות האחרות שהוא מדבר איתן, חשוב לדבר על כך כחלק מהתקשורת הזוגית שלכם.

התחושה היא שיש כעסים אשר אינם מדוברים בתוך הקשר או מדוברים בצורה לא כל כך נכונה... ואפשר אחרת...
ואז קיים סיכוי ש"האוזן" של שניכם תקלוט את מה שחשוב לכם בתוך המערכת אם רצונכם לשפר אותה.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה.