פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

א. החזקתם מעמד 11 שנה. בימנו זה לא מובן מאליו בכלל!
ב. הוא מובטל קרוב לשנתיים ואת רוצה להביא עוד ילד? נו באמת...זה מה שחסר לו. אם
תבשרי לו על היריון - לדעתי - הוא יתרחק ממך עוד יותר.

נ.ל היקרה, צר לי מאוד על המצב שלכם. אלא שאתם נסחפים במסלול שמרחיק אתכם זה מזו כפי שמירי ציינה בתגובתה. נראה כאילו כל אחד מכם מתרחק לפינה שלו, רואה את הקשיים והפחדים של עצמו, ומלקק את פצעיו לבד ומתארגן לפתור את בעיותיו לבד: הוא תופס ממך מרחק כי הוא חושש לעשות עוד ילדים בגלל סיבות כלכליות ולא סומך עלייך (בצדק...את אכן מנסה לגנוב לו זרע) ואת שקועה בצורך שלך שיהיו לך עוד ילדים ולא רואה את הצרכים שלו.

אני חושבת שאתם הולכים במסלול מסוכן,שתוצאותיו העצובות ידועות מראש.
טוב את עושה שפתחת את הנושא ושמת אותו לפחות כאן, בפורום, על השולחן, כי חשוב להתחיל לעשות שינוי, וזהו צעד ראשון לקראת שינוי - ההכרה במצב ואי ההשלמה איתו!

לדעתי עלייך להחליף דיסקט!
את נעולה על הבאת עוד ילדים, ומתנהגת כמו בת יענה. לא רואה את הצרכים של האחרים במשפחה.
במקום לדאוג עכשו למי שכבר קיים במשפחה - שני ילדים ובעל, ולזוגיות ולאהבה שלכם - את לא מפסיקה לחשוב על הצרכים שלך - בעוד ילדים - וזה מה שמכתיב לך את התנהגותך ואת רגשותייך.
תשאלי את עצמך מה הם הצרכים של בעלך, ושל שני ילדייך?
האם הבאת עוד ילד תעשה אותם מאושרים יותר?
הרי את מסכנת את הזוגיות, את מערערת את הכלכליות שלכם, פוגעת באמון ביניכם, ועלולה להביא בסופו של דבר לפרידה.האם זה יהיה טוב לשניכם? לילדים שכבר יש לכם?
לפעמים צריך להתאים את החזון הראשוני למציאות ולחפש מסלולים חדשים איך להגשים את עצמך. נדרשת גמישות מחשבתית ורגשית.

למעשה עניתי לך בפירוט אבל פחות או יותר באותו כיוון שבו כתבה לך מירי בתשובתה הקצרה והחדה.

מקווה שבמקום להמשיך להתלונן ולקונן על המצב, תצליחי להביא חשיבה חיובית: חישבי מה את כן אוהבת ומעריכה אצל בעלך,ואצל כל אחד מן הילדים שיש לכם, ובחיים שלך, חישבי האם את יכולה להגשים את עצמך בצורה אחרת מלבד להיות אמא לעוד ילדים? אולי אם תפתחי את עצמך בתחום העבודה זה יכניס עניין לחיים וישפר את המצב הכלכלי? ובהמשך אולי תירצו להביא עוד ילדים בשלב מאוחר יותר, אם עדיין תירצו בכך?

עשו לי רע אז אני עושה רע לאחרים...ממש כמו ילד בגן. קום, תתבגר, תתעלה על עצמך. כולנו חוטפים בומבות, כולם עוברים פרידות קשות. תגיד לעצמך שזה מה שאמור היה לקרות. תמשיך הלאה. זה פשוט לא הוגן כלפי בחורות אחרות שתשחק איתן ותשלה אותן.

שלום איליה,

יש הבדל- אם הבחורה מולך מודעת לכך שאתה לא שם בשביל מערכת יחסים- היא אחראית על מעשיה ועל רגשות שלה, ואתה בהחלט מוזמן לשחק איתה משחק.

אבל, אם אתה מעמיד פנים כרציני, ואח"כ משלה אותה- זה לא פייר. עצם כך שהשתמשת במונח "לשחק איתן" - יהיה כדאי לחשוב טוב אם לא שווה לך פשוט להתקרב לבחורות שמוכנות להיכנס למשהו לא מחייב. כיוון שאין טעם לפגוע באחרים, ואני בטוחה שתסכים איתי. הכי יעיל יהיה לשים עצמך במקום אחת הבחורות האלה ולחשוב איך היית חש.

בהצלחה

הי דנה,

נראה כי את משדרת על שני מישורים- האחד המישור הרגשי, החברי, הקרוב אליו- כל מה שקשור לאופיו של הבחור, והשני, המקום הפיזי, הכימי ביניכם, העובדה שמעולם למעשה לא ממש נמשכת אליו. זאת בהחלט בעיה, בעיקר אם את חושבת להינשא לו.

אם תמיד תהיה בך השאלה מה היה קורה אילו הייתי עם מישהו אחר, והאם אני שייכת בעצם לאדם אחר, אני מציעה לך לחשוב טוב על חתונה איתו. המטרה היא לא להתמסד כשתמשיכי להרגיש כפי שאת היום.

הדבר היחיד שאת כן יכולה לעשות זה לבדוק טוב טוב מדוע ומאיפה מגיע חוסר המשיכה הזה, האם באמת כי לא הרגשת מוערכת והיום זה השתנה, ולפיכך גם המשיכה, האם מדובר נטו במשהו שפשוט אין לו אותו ומרחיק אותך, האם בגלל השנים שבהן לא היית מסופקת - היתה השפעה על המשיכה?

להערכתי כדאי יהיה לבדוק את הנושא בחודשים הקרובים, לא לדבר על חתונה כרגע. לבדוק מה את מרגישה, כיוון שיש כאן שאלה גדולה- האם הגוף שלך, ה"אין משיכה" מאותתת לך משהו על המשך הקשר איתו, או שזה דווקא משהו שקשור בך ואת יכולה לעבוד עליו. התשובות יגיעו ככל שתתני לזה מקום אצלך במודעות ותבררי את הדברים עם עצמך.

שלום אנה,

אני מתארת לעצמי שזה קשה לך, בעיקר לאור העובדה שזוהי תקופה בה את מותרת לבעלך. מעבר לזה מדובר בערכים מסוימים שאת לבטח מכירה מעולמך, דבר אשר פתאום התנגש לך עם עולמו שלו.

יהיה מאוד חשוב לברר איתו את דעתו על זה, מה הסיבות שלו, איך הוא רואה את זה. מאוד יכול להיות שאין לזה קשר מבחינתו, למערכת היחסים ביניכם, וזה יפחית את העלבון והחשש שלך. עבור הרבה גברים לא מדובר כלל ב"בעיה" בקשר, וחשוב לזכור את זה- יש לנו, מבחינה מגדרית (גבר/אשה) עולמות שונים, הגדרות שונות ותפקידים שונים. עבור הרבה גברים זה "עוד משהו בסדר היום" וברוב המקרים לא מדובר במעשים מתוך חוסר סיפוק שקשור לאשה באופן ישיר.

לכן, כדי לחדד את האיזון ביניכם, וכדי למצוא גשר של הבנה משותף- כדאי מאוד לשתף אותו בהרגשתך, אך כדאי יהיה שהשיחה תהיה מזמינה, לא מאשימה. שיחה שמקבלת גם את הפיתויים שהוא כנראה צריך לעמוד בהם, ולתת לו את האפשרות כן לשתף אותך יותר במה עובר עליו. לא נשכח שעבור גבר דתי יש כאן אלמנט גדול של בושה, אשמה, מצפון. כך שהוא לבטח חווה את העינין בכל מקרה בעוצמה גבוהה יחסית, לכן אין מה להוסיף- אלא לבוא ולהזמין אותו לדבר על הנושא ביחד ולמצוא מכנה משותף של הבנה.

שלום טלי,

אפשר להבין מדוע היה לו קשה עם התגובה שלך, וכדאי יהיה להפריד בין שני דברים:
1 - איפה הגבול בין לרצות אותו ולשמש לו אוזן קשבת
2 - מתי את פוגעת בעצמך

אלו לדעתי שתי השאלות הגדולות שאת מעלה פה בהודעתך. כמובן שקשה לו ועצם כך שאתם קרובים הוא כנראה מרגיש נכון לקבל ממך את האוזן הקשבת, אך זה לא מספק אותו והוא צריך גם להיפגש איתך. משהו כאן מאותת על (אולי) חוסר השלמה עם הפרידה או קושי לסגת מהקשר שהיה. כיוון שיש הרבה "אוזניים" שיכולות להכיל את הכאב. האם אין "רווח משני" בפגישה הזאת שהוא כה רוצה בה?

אם בוודאות הדבר פוגע בך, ונשמע שאת מאוד החלטית ובטוחה בפרידה, ואת יודעת שזה יעשה "בלאגן" גם אצלך, יקרו שני דברים- האחד את באמת תפגעי בעצמך והשני, את לא ממש תהיי פנויה וזמינה עבורו- כי את מאוד תתבלבלי. אז מה באמת עשינו פה..?

סוגיה נוספת חשובה היא העובדה שכולנו באיזשהו מקום אגואיסטיים. גם אהבה, היא צורך שלנו- שמישהו יאהב איתנו, יהיה איתנו. היא כמובן צורך גם להעניק. אבל לפני הכל זהו הצורך להיות נאהב, רצוי, לקבל, ועוד. ולכן במקום לקרוא לעצמך אגואיסטית, כדאי יהיה להשתמש ב"שומרת על עצמך" מפני פגיעה, ולהערכתי את עושה נכון. חשוב לשים גבול וכשתרגישי לנכון אפילו לנתק את הקשר, כדי לאפשר לך זמינות לחיים אישיים וזוגיים, מחדש.

שלום לך,

אני מניחה שזה נושא נפוץ בקרב נשואים לאחר לידה, ובכל זאת- שווה לברר האם תמיד הרגשת שיש פער ביניכם ברמה הזאת, האם תמיד הרגשת שצריך "לשאוב" ממנה יחסים אינטימיים?

מעבר לכך, יש סיבות רבות לתופעה הזאת שלאחר לידה יש שינויים הורמונליים ופיזיים כאלה ואחרים.האם שוחחת עם אשתך על העינין הזה? האם ביררת איתה, בעדינות, מה קורה? אולי לכאב הזה יש סיבה ואפשר לפתור אותו, או שהסיבה נעוצה בעוד תחומים והיא נוטה "לברוח" לשם. צריך לברר כדי להבטיח את התקשורת ביניכם, בלי לדבר, זה לא יגיע לפיתרון.

אשמח להמשיך לכוון אותך אחרי שתוכל לתת יותר מידע לגבי התקשורת ביניכם ואיך בד"F אתם נוטים לפתור בעיות ביניכם.

שלום לך א.ד יקרה,

יש כמה דברים שמרכיבים את הבעיה שלך, נתחיל ממה שאת יכולה לשנות בך:
1. רגשי נחיתות - הרגשות שלך האלו פשוט מנציחים את מהצב ומבטיחים שהוא ישוב ויפקוד אתכם- הבעיות, הריבים, החששות, תחושות הנבגדות וכל מה שאת עוברת. ברגע שאחד מבני הזוג משדר את התלות באחר, את חוסר היכולת להיות "שווה" וטוב בזכות מי שאני, ומה שאני- זה יוצר חוסר איזון בתוך המערכת הזוגית. בעלך יחוש את זה במיידי,כך גם הסביבה, וזה משפיע על כל המאזן הזה. כאן את כן יכולה לנסות להעלות את הביטחון, להתחיל לאסוף את השברים ולעשות משהו "אמיתי" עם עצמך- להציב מטרות ולעמוד בהם. אם צריך גם להתייעץ ולגשת לכל כלי או אמצעי שיש ברשותך כדי להרגיש טוב יותר.

לגבי היתר-
2. התקשורת ביניכם כתבת כי בעבר אם היו ויכוחים זה היה בזמן שהיית מותרת לו, וכך הייתם מתפייסים. זה דבר שבעקרונו הוא כביכול מנוגד למה שאנחנו מכירות כנשים דתיות. הרי התקשורת אמורה להתחדד דווקא בזמן שאת אסורה לבעלך. דווקא שם הניסיון הזוגי מגיע לידי ביטוי. למה שלא תיקחי את זה כמבחן לקשר ותנסי להביא לפיוס, ללא המגע? זה קשה בהרבה, ואני בטוחה שהרבה זוגות לא מצליחים להשלים בלי המגע, אבל זה כן אפשרי.
3. לא לחסוך כשמדובר בקשר זוגי- כן ללכת ליעוץ, כל מה שתמצאי שמתאים לתרבות שלכם, לגישה הדתית שלכם- עשו מעשה ואיספו את עצמכם לתוך טיפול שיכול בהחלט לסייע לכם. אם אין התנגדות נחרצת מצידו, עשי זאת, יזמי את זה בעצמך.
4. לגבי הפלירטוט שלו עם אחרות והגישה אלייך - אני מניחה שזה קשור קודם כל לדימוי העצמי הנמוך שלך, ואולי זה מה שתרם לחיפוש שלך ולמעקב שלך אחרי כל הסיפור הזה. מעבר לזה זה כמובן קשור אליו, ונשאלת השאלה מהו הגבול שלכם ואיך הוא היה מרגיש אם היית עושה דומה, כלפי גבר אחר, חיצוני. הוא אמור לדעת מה את חשה, ואתם צריכים למצוא איזה גשר של הבנה בנושא הזה של גבולות. דתית - יש פה גם מקום לשאול אותו (הלכתית) מה הוא חושב והאין זה מנוגד לערכים מסוימים.
5. אל תחששי ללכת לטבול, אבל חשוב מאוד שתתפייסו או לפחות תגיעו לידי הסכמה מסוימת לפני הטבילה. כל מגע שהוא לא בשלמות ולא בהסכמתך המלאה עלול ליצור אצל שניכם אי נעימות מאוד גדולה.

אני מקוה שסייעתי לך, ובראש ובראשונה נסי לטפל במה שכן בשליטתך- וזה הביטחון שלך.

גלית היקרה, כאשר קורה דבר כזה, זה מעיד שהבחור לא באמת רוצה קשר איתך.
זה יכול להיות מסיבות שונות.
למשל:

יש לו מישהי אחרת שהוא מאוהב בה ואת היית עבורו "מילוי מקום" - בעדיפות שנייה, ועל כן אם הוא פתאום שמע ממנה - הוא חזר להשקיע את כל מירצו בכיוון שלה.

הוא הגיע למסקנה שיש משהו אצלך שמפריע לו, אבל הוא לא היה כנה איתך ולא אמר לך מה מפריע לו או חסר לו, פשוט נטש בלי להגיד.

הוא לא היה כנה איתך לגבי עצמו והסתיר דברים לא טובים מפניך, וחשש שמא תגלי עליו ותתאכזבי ממנו.

הוא טיפוס פלרטטן ונותן הרגשה למי שהוא נמצא איתה שהיא הכל עבורו אבל הוא לא באמת מתכוון לכך. יש כאלה, לצערנו. זה מאוד מטעה.

אלו כמה הסברים למציאות הקיימת שבה הוא ניתק מגע.

אני ממש ממליצה לך לא ליזום איתו קשר, כי זה כמעט ודאי שאם הוא היה רוצה הוא היה עושה זאת.

ואם הוא בכל זאת יחזור - נסי לברר מה מכל הדברים שכתבתי היא האמת...ותשמרי על עצמך כי מה שקרה יכול לקרות שוב וזה פוגע מאוד.

א היקר, חבל שלא כתבת בן כמה אתה, זה היה עוזר לי להבין משהו.
אבל באופן כללי, היכולת להראות אהבה ולהיות "בן אדם חם" היא תכונה שמתפתחת בגיל מאוד צעיר ונקבעת במידה רבה, ככל הנראה, ע|"י הסביבה בה גדל האדם. רוב האנשים הגדלים במשפחה "קרה" שבה לא מחבקים ולא מתנשקים, ולא מראים מחוות גופניות של אהבה - יהיו כאלה גם כאשר יגדלו וייכנסו לזוגיות. מעטים הם האנשים שיעשו מהפך מכוון בתור "קונטרה" ויהיו דווקא חמים באופן מנוגד למשפחתם.

אתה מפרש את הקרירות שלה כאילו היא אינה אוהבת אותך מספיק, או כאילו אוהבת אותך פחות מכפי שאתה אוהב אותה, אבל הבא בחשבון שמאוד יתכן שאתם פשוט שונים בתכונה הזאת של היכולת להראות אהבה.


אני חושבת שאם היא מאוד אוהבת אותך, אתה תראה בזמן הקרוב שינוי, ואני מציעה לך שבכל פעם שהיא מראה לך חום ואהבה - תן לה הרגשה שזה מאוד נעים לך. הראה לה עד כמה זה נעים לך. אפילו מחווה קטנה של אהבה - תחזיר לה ותשבח אותה. הבא בחשבון שזה לא קל לה, כי היא צריכה כאן לייצר משהו שהיא אינה רגילה אליו, והיא תרגיש עם זה קצת מוזר, ואם אתה תהיה ביקורתי או תשדר לה שזה לא מספיק או שאתה לא "קונה" זאת ממנה - היא תקבל רגליים קרות ותפסיק את המאמצים שלה!
כלומר זה די בידיים שלך לחזק אותה ולעודד אותה על כל מחווה חמה שהיא תעשה.

חשוב על תכונות ויכולות שחסרות אצלך, שהיית רוצה לרכוש אותן ולשפר אותן אצלך - ודמיין אילו תגובות היית רוצה לקבל ממנה כדי להתחיל לשפר תכונות חסרות אלו. אף אחד אינו מושלם, וכולנו זקוקים לסביבה אוהדת ומקבלת ומעודדת על מנת להתחיל לשנות את עצמנו - לא לחשוש מביקורת או לחשוש שתיכף ניכשל בעיני בן הזוג.

בהצלחה!!!

תודה שהקדשת מזמנך לענות לי. אני מעריך את תשובתך מאוד ועזרת לי בהבהרת הדברים. התחלתי להתנהג כפי שהמלצת ואני שמח מאוד שהדברים כבר משתפרים.

שחר היקר, צר לי על הבלגן שנוצר.
אני חושבת שהפתכון יכול להגיע רק כאשר מתייחסים אל כל הנושא מתוך אהבה וקבלה ולא מתוך כעס ותובענות.

כרגע מה ששולט בכל ההתייחסות של בני המשפחה אלו רגשות שליליים - של קיפוח, של כעס, של צרות עיין, של קנאה, של התחשבנות.

שים לב שבתחילה "אתה עזרת להם המון" עד שלאישתך זה הפריע - ההתחשבנות לעומת שאר האחים. אבל כאשר עוזרים למישהו - זה נותן הרגשה מאוד טובה לא רק למי שעוזרים לו אלא גם לעוזר.
כל עוד זה נשאר ברמה של לעזור, ולא "מתלכלך" עם התחשבנות והשוואות - זה נשאר נקי ונעים.
אני חושבת שמה שצריך לעשות הוא לעזור להם כמיטב יכולתכם, בלי לעשות השוואות, ולסמוך על שאר האחים שיתנו אף הם כמיטב יכולתם. הבא בחשבון שאותו אח נותן הרבה לקרוביה של אישתו (וכמובן שהוא גם מקבל מהם המון - מגורים), ומאוד יתכן שהמחוייבות שלו שם והמרחק במגורים מגבילים את יכולתו האמיתית לתת להורים שלך.

אז לא צריך שכולם יתנו שווה בשווה. אם לבוא באמצע השבוע זה גובה ממנו מחיר כבד מדי ואישתו נכנסת ללחץ מזה - דבר איתו מתי הוא כן יכול לעזור ותתגמש איתו. אני מניחה שגם הוא רוצה להרגיש שהוא עוזר להורים שלכם, וצריך לאפשר לו לעשות זאת עם המגבלות שיש עליו. אם אתם יותר גמישים וגרים קרוב יותר - שהוא יגיד קודם מה מתאים לו וכמה.

מקווה שעזרתי.

המצב הוא כזה שאני לא יכול כל הזמן לקחת ימי חופש וללכת עם הההורים לבדיקה או משהו רציני.כמובן אם זה יתחלק ביננו היה יותר נוח מה שקורה אחי לא מסכים לקחת ימי חופש בטענה שאת היום חופש הוא היה מנצל בצורה שונה עם אישתו והילדים
אני מבין את זה טוב מאוד אבל ההורים גם שלו ומה נעשה שיש בדיקה בירושלים ובככל אנחנו גרים בדרום ..זה נראה שאישתו מדברת בלי שנפנה אליה כלומר אם אנחנו שואלים אותו מתי נוח לך לקחת את ההורים היא ישר קופצת ומתחילה להתערב וזה מטריף אותנו
וכמובן ניסינו לדבר איתו על זה והוא אומר בלעדיה הוא לא קובע כלום ולא עושה כלום.אז עם כל הכבוד שהוא מכבד אותה או לא משנה אם זה מתוך פחד כי ככה זה נראה לפעמים כי המבטים שהיא שולחת אליו אפילו מפחידים אותו וזה מראה שהיא מחליטה לכל דבר לחלוטין
וזה ממש מצער שהיא לא נותנת לנו בין האחים לפתור את זה
בעבר היא אמרה שהיא לא שולחת אותו לבד ואף פעם זה לא היה שהוא הגיע להורים באמצע השבוע בלעדיה אפילו עוד לפני החתונה והסיבה שהיא מפחדת שידברו עליה מאחורי הגב וידברו איתו שכמה שהיא רעה ולא נחמדה וכו
מצער היה המצב עוד בתקופה שהיא אמרה את זה אבל לא החשבנו לזה הרבה.היא ממש בוסית ואין עם מי לדבר

רוית היקרה, לדעתי משפט המפתח הוא "אני מרגישה שאני חיה עם מפלצת בבית".
בעלך פגע בך בצורה מחפירה כמה פעמים בחייך, טילטל אותך לחלוטין מבחינה נפשית ומבחינת הדרך שאת רואה עצמך מתקדמת בה בחיים שלך.
מאוד בולט לי עד כמה את מאפשרת לו להשפיע עלייך ולכוון את חייך, במקום שתיקחי את את האחריות לחיים שלך ושל ילדייך.
אני מבינה שהסכמת לתת לו צ'אנס ממקום של דאגה לילדים שלכם ועל מנת לא לסגור בפניו את כל הדלתות. כוונתך היתה טובה. אבל היכולת שלו לעמוד במילה שהוא נותן לך היא אפסית. לדעתי ברגע שקורה אצלו התיסכול הכי קטן - הוא מייד מרשה לעצמו להפר את ההבטחה שלו. אני מתרשמת שזה אדם שאינו עומד מול פיתויים, וכאן נדרש שינוי מאוד בסיסי באישיות שלו.
בינתיים, עד שזה יקרה, אם בכלל, את משלמת מחיר נוראי. לחיות ביום יום עם החשדנות הזאת זהו נטל נפשי כבד - לשניכם.
את יודעת, לפעמים יש פגיעות שלא ניתן לתקן, כי הנזק שנגרם הוא גדול מדי.
אני חוששת שלאורך כל חייך איתו תמשיכי לחשוד בו, ואפילו אם הוא ישתנה ב 180 מעלות - עדיין לא תוכלי להיפטר מן המחשבות שימשיכו כנראה להטריד אותך כל עוד תחיי איתו.

אילו זה היה קורה רק פעם אחת ולא עוד, אפשר להתגבר על כך, אם כי גם זה מאוד קשה, ויש פגיעה חזקה באמון בכל מקרה. אבל 3 פעמים ברצף?!!! לבעלך אין גבולות משלו, הוא לא יודע לעצור את עצמו מבפנים. רק פעולה חיצונית כמו פרידה מטעמך - עוצרת אותו - רק לזמן מסויים - ואז הוא חוזר לסורו.
צריך שהמעצור ייבנה מבפנים, כמו שאת מעידה על עצמך אחרי שבעצמך בגדת והרגשת כל כך רע עם עצמך - שיהיה לו ממש לא טוב ולא נוח עם הבגידה של עצמו. שיבין עד כמה הוא פוגע בך ובילדיו. וזה יעצור אותו מבפנים, כי פיתויים חיצוניים תמיד יהיו.
אבל עברתם טיפולים, וגם זה לא עזר.
לכן אני מאוד פסימית במקרה הזה, ומציעה לך להסתמך על עצמך ולהתחיל לקחת אחריות על חייך ולהוביל אותם בדרך שתתאים לך, בצורה אקטיבית ולא פסיבית.

לצערי הרב צדקתי שוב בתחושותי , אתמול בערב תפסתי אותו שוב על חם הוא היה עם אותה אשה שהיה בעבר לפני שנפרדנו אבל הפעם הואה לקח את הילדים שלנו איתה ביחד עם הילדים שלה לפארק ,גילתי עוד הרבה פרטים עליה וצר לי שגם הייתי צריכה לתחקר את בתי בנושא ושזה לא הייתה הפעם הראשונה שהיא נפגשה איתם , אין לו בושה לערב את הילדים שלנו הוא חצה את כל הגבולות הואנ לא מפחד אפילו שיראו אותו , בימים האחרונים שהתעורר לי החשד שוב התחלתי לחקור קצת וגילתי את כל הפרטים עליה שהיא נשואה והיכן היא גרה ,פירוט שיחות טלפון ,בבןוקר התעמתתי איתו על הכל לאחר שוידאתי שאני לא טועה ושהוא שוב שיקר לי , ביקשתי שיעזוב את הבית הוא ניסה לדבר אתי אבל לא נתתי לו הזדמנות הסברתי לו שאני יודעת הכל עליה איפה היא גרה טלפון פרטים אישים ושאני רוצה שילך הוא הלך ואסה ניסה להתקשר מספר פעמים בערב הוא שוב שלח לי הודעות וביקש להיפגש לדבר לא הסכמתי והוא פשוט הגיע ודפ' בדלת הוא התחיל לספר לי כמה אני טועה והוא נפגש איתה רק אם הילדים ואף פעם לא לבדם שאני טועה בגדול ביקשתי שילך ושהוא שקרן הוא שוב נשבע שמעולם לא הה בינהם משהו ושהוא באמת נפגש איתה אבל זה תמיד עם הילדים נשבע כמה הוא אוהב אותי כמה אני טועה ושאני הורסת הכל אמרתי לו שזה לא מענין אותי כי אנ לא מאמינה לו כבר הוא המשיך להישבע לשווא ושילך כבר ואז שהוא הלך התחלתי שוב לבכות לאחר שכל היום הייתי חזקה מאוד נששברתי שוב אני לא מבינה למה הוא ככ משפיע עלי אני יודעת שאני לא יכולה להאמין לו שהוא שקרן פתולוגי ושזה לא ישתנה אבל זה פשוט ככ כואב עוד הפעם לעבור את כל הלבד הזה

שלום שירן,

יתכן ובן זוגך מגיב כך כי הוא מזהה איזו תלות או "חשד לתלות" שאת יוצרת בו וזה מאוד מרתיע אותו. כשמישהו תלוי בנו, בעיקר בן זוג, הדבר מגביל מאוד, כיוון שהעצמיות שלנו לא מתפתחת בחופשיות אלא עם הגבלות. ואנחנו כיצורים טבעיים- לא אוהבים שמגבילים אותנו.

יהיה חשוב לקבוע לכם ערבים משותפים יחד ששניכם בבית פלוס מינוס באותן שעות- זה יוכל לגרום לשניכם גם את החופשיות, שכבר כתבת, כי היא מאוד חושבה לקשר.. וגם את העינין הזוגי המשותף. יש לזהות למה את חוששת להישאר לבד בבית- האם זה דבר שמגביל אותך בעוד מקומות, או שיש סיבות עמוקות יותר לפחד זה? צריך לבדוק האם במשאלת ליבך היית רוצה "שישמור" עלייך? זה בהחלט מובן אם יש פחד להישאר לבד.. ובהחלט מובן יותר כיוון שאת חיה עם בן זוג.

נשמח כמובן לעוד דעות.

מודה לך על התגובה, יש עניין נכון בדברייך, אבל כיום אני מבינה שאני פחות זקוקה לבילוים בלעדיו, אני מגלה שבעניין הזה אנחנו שונים: הוא אדם ליברלי ופתוח יותר ואני אדם עם גבולות ופרמיטיבי יותר שיותר כיף לו הביחד. אני לא רוצה לצאת מכורח הנסיבות רק כדיי לספק אותו כי חשוב לי המקום שלי גם. אני מצפה ממנו שיזדהה ויבין את הרגשות שלי שאני מפחדת, זה בן זוגי שאמור לתמוך ולהיות לצידי. אני מפחדת שהבילוים האלו ייהפכו לטיסות לחו"ל עם חברים וזה יתבטא כאשר אנו ניהיה נשואים עם ילדים ואז זה ייפגע בי בעיקר שאשאר לבד.

אני בהתלבטות לגבי המשך הקשר, הוא כרגע אטום ובשלו ואני אותו הדבר וזה רק מתחזק ככל שכל אחד עם העקרונות שלו, אין אמצע איתו:(

שיהיה יום טוב.

אשמח לתגובות או רעיונות בנושא.

הי שירן,

אני חושבת שככל שהזמן יעבור ותהיו יחד את תקבלי יותר תשובות עד כמה באמת אפשר לבוא זה לקראת זה. אני מניחה שגם את תצטרכי לבדוק עם עצמך האם את מעוניינת לעשות שינוי לקראתו ואם את מסוגלת לזה. את מתארת פער שכביכול שכיח בזוגיות, מאוד, אך נשמע שהעוצמות שאת חווה אותו הן גבוהות.

נסי להעלות מולו אפשרות גם ללכת ולהתייעץ בנושא, אם שניכם מרגישים שזה תוקע את הקשר, אך שווה להישאר בו כדי לא לפספס את האהבה ביניכם.

שלום,

יהיה רצוי לזכור את טיב הקשר ואת החסרונות באם כן היה מתפתח משהו שאינו היחסים שיש כיום.

חשוב יהיה לפתח קשר רומנטי בכל אופן כדי לא לחסום "מחשבתית" את הדלת הזאת. לפי הבנתי יש לך רגשות כלפי הבחורה, וכנראה יש תנאים לא מתאימים או נתונים מסוימים של שניכם שלא מתאימים ולכן אין סיכוי לקשר לדעתך. אם זה המצב חשוב להתמקד בעובדות, תמיד לזכור למה הקשר לא יצליח ואיך כן להיות שם כחבר, כידיד לשעת צרה וכיוצ"ב. לפעמים חברות עמוקה שנמשכת שנים שמורה יותר מכל קשר רומנטי שיהיה. ולכן צריך להכיר את הטוב בעינין זה.

שלום עמית,

בהחלט חששות טבעיים. סה"כ אתם שנה יחד ובאמת חופשה יחד יכולה לתת איזה קנה מידה איך אתם מסתדרים בסביבה שאינה מוכרת, איך אתם מסתדרים לאורך כמה ימים, מה יעלה ביניכם ואיך תרגישי. זה בהחלט מעורר מעט חרדה.

אבל, יש בזה משהו משמח, משהו שמעיד על פריחה והתקדמות בקשר, ולכן הייתי מציעה לקחת את הריגוש הזה ולנתב אותו למקומות טובים- אולי לתכנן מראש מקומות שהיית רוצה לבקר בהם, או משחקים או כל דבר אחר שהיית רוצה לעשות יחד איתו, וקצת להפחית את החשש, ע"י תכנון של הדברים. כשאנחנו יודעים מה יהיה, יהיה לנו קל יותר.

מאחלת לכם חופשה נעימה וזוגיות טובה!

היי

לא רוצה לאכזב אותך אבל הבעיה שלכם לא רצינית...
איך לא עולה על דעתכם למשל לקחת קורס תקשורת קצרצר שבו תלמדו כיצד להפוך וויכוח לדיון ועוד ועוד...
אתם חייבים הכוונה מקצועית וחבל על כל יום שאת מבזבזים לריק.
בהצחה

שלום שמרית,

אני מצטרפת קודם כל לדבריו של בני. אכן קורס או סדנה או כל הכוונה אחרת יכולה מאוד לסייע להעלות אתכם על המסלול הנכון.

מעבר לכך, ברגע ששני הצדדים מגיעים עם מטענים שקצת מתנגשים זה בזה, הגיע הזמן לפתוח שיח הידברות קבוע. לנסות לחדד מעט את המודעות לנושאים השונים שאתם חולקים עליהם, וכפי שאת עושה- לנסות להבין מאיפה פועלים. יתכן ואם תשקפי בעדינות לבעלך מאיפה הדברים נובעים, הוא יתחבר גם לשינוי.

בנוסף, אם הפתרון הזוגי עוד לא מגיע, את בפירוש יכולה לשנות בעצמך- בזכות עצמך. לא לחכות שגם הוא ישתנה אלא כבר עכשיו לבדוק עם עצמך האם יש דפוסים שאת מוכנה להיפרד מהם, להשתלט עליהם יותר, לנסות קצת יותר לעבוד על עצמך, פחות להשליך עליו מדמויות מהעבר או מהילדות שלך. זה לא קל ולפעמים בטיפול יש עזרה רבה לעשות זאת- אבל נשמע לי שאת מסוגלת.